הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חיים אמסלם
אבישי ברוורמן
צבי הנדל
יצחק זיו
אבשלום וילן
יורי שטרן
יואל חסון
פ/1801/17
הצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון - מספר כלי רכב המעורבים בתאונה), התשס"ז-2006
תיקון סעיף 3
1.
בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–19751, בסעיף 3 -
(1)
בסעיף קטן (א), אחרי "נוהג" יבוא "למעט נוהג באופנוע" ובסופו יבוא - "האחריות לנזקי גוף של מי שנסע באופנוע תחול על שאר כלי הרכב המעורבים בתאונה; לענין סעיף זה, "אופנוע" - רכב מנועי בעל שני גלגלים המורכבים זה אחרי זה, בין שחובר אליו רכב צדי ובין אם לאו; לרבות קטנוע;".
(2)
אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג)
בתאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנוע וכלי רכב שאינו אופנוע, תחול על הנוהג בכלי הרכב שאינו אופנוע האחריות לנזקי הגוף של נוהג האופנוע.
(ד)
בתאונת דרכים שבה היו מעורבים אופנועים בלבד, תחול על כל נוהג אופנוע האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע באופנוע שלו."
דברי הסבר
סעיף 3 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מסדיר את חלוקת האחריות בין הנהגים במקרה של תאונת דרכים שבה מעורבים מספר כלי רכב. על פי סעיף זה, הכלל הוא כי כל נהג אחראי לנזקי הגוף שלו ושל נוסעיו וכי כולם ביחד אחראיים כלפי נפגע שהוא מחוץ לכלי הרכב.
ואולם, כלל זה אינו מבדיל בין נוהג רכב לבין נוהג רכב דו-גלגלי, על אף השוני הרלוונטי ביניהם, שכן בכל תאונת דרכים בין אופנוע לבין רכב אחר, הגורם הפגיע הוא הרוכב על האופנוע והנוסע עמו. למעשה, בתאונה שמעורבים בה רכב ורכב דו-גלגלי, הפגיעות של הנוסעים ברכב הדו-גלגלי היא כשל הולך רגל (אשר המחוקק עצמו פטר מחבות לרכוש ביטוח כלשהו) ואינה מקבילה לפגיעות הנוסעים ברכב.
ההתייחסות הזהה לנוסעים ברכב דו-גלגלי ולנוסעים ברכב, על אף השוני האינהרנטי ביניהם, לצורך סעיף זה, יוצרת עיוות בחלוקת נטל האחריות, עיוות שהוא בבחינת פגיעה קשה, בלתי הוגנת ובלתי סבירה בציבור המשתמשים ברכב דו-גלגלי ובכלל הציבור הנהנה מהתוצאות העקיפות של שימוש ברכב דו-גלגלי.
עיוות זה בא לידי ביטוי מובהק עם יישום הרפורמה בביטוח רכב חובה; נוצר מצב המונע מבעלי רכב דו-גלגלי לרכוש ביטוח במחיר סביר וגורם לעלייה בשיעור בעלי הרכב הדו-גלגלי הבלתי המבוטחים (מ-8% לשיעור בלתי סביר בעליל של 25%) הנעים כיום בכבישי הארץ (וראה לעניין זה בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2001, עמ' 22). התוצאה הישירה היא שיהיו יותר רכבים דו-גלגליים ללא ביטוח, דבר שאינו תקין ואינו סביר בכל קנה מידה.
בנוסף, קיימות מספר השלכות קשות לרפורמה: פגיעה אנושה ברוכבים צעירים, המשלמים את שיעור הביטוח המרבי, הזהה לשיעור הביטוח עבור מכוניות יוקרה; מעבר לשימוש בכלי רכב אלטרנטיביים (לרוב למכוניות ישנות, לא בטוחות ומזהמות); הכבדת הנטל הכלכלי על עסקים קטנים ובינוניים, אשר משתמשים באופנועים ככלי עבודה (שליחויות וכדומה); ועומסי תנועה בכבישים העירוניים ומצוקת חנייה.
לפיכך מוצע כי לצורך עניין זה הנוסעים ברכב הדו-גלגלי ייחשבו להולכי רגל.
תיקון זה יחליף את צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הסדרים לחלוקת נטל הפיצויים בין המבטחים), תשס"א- 2001.
הצעת חוק דומות בעיקרן הונחו על ידי חבר הכנסת אליעזר כהן על שולחן הכנסת השש-עשרה (פ/2010, פ/636) ועל שולחן הכנסת החמש-עשרה (פ/3667).