הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת אמנון כהן פ/902/17 הצעת חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (תיקון - איסור שידורי תועבה והפרת זכויות יוצרים), התשס"ו-2006 תיקון סעיף 46 1. בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-19901, בסעיף 46(א) אחרי פסקה (4) יבוא: "(5) חומר תועבה כמשמעותו בחוק העונשין, התשל"ז-19772, ובכלל זה מישדרים שענינם אחד מאלה: (1) הצגת יחסי מין שיש בהם אלימות, התעללות, ביזוי, השפלה או ניצול; (2) הצגת יחסי מין עם קטין או עם אדם הנחזה כקטין; (3) הצגת אדם או איבר מאיבריו כחפץ זמין לשימוש מיני; והכל, כשהמישדרים המנויים בפסקאות משנה (1) עד (3) אינם, באופן מובהק, בעלי ערך אומנותי, מדעי, חדשותי, חינוכי או הסברתי, המצדיק בנסיבות הענין את שידורם; (6) הפרת זכות יוצרים או זכות מבצעים על פי כל דין". דברי - הסבר במציאות הקיימת כיום בישראל, צופים ילדים רבים מדי יום במשך 4 עד 8 שעות בטלויזיה, לרוב ללא יכולת אמיתית של בקרה ופיקוח של ההורים על תכני התכניות ויתירה מכך – הפרסומות. סעיף 86 לחוק הרשות השניה אוסר לשדר תשדירי פרסומת,בין היתר, בנושאים האסורים לפי סעיף 46(א). ההשלכות של חשיפת הילדים לתכנים מיניים שלעיתים קרובות הינם על גבול הפורנוגרפיה של חומרים צבעוניים וגרפיים אלו שלעיתים איננו מותיר דבר לדמיון, הינן קשות והוכחו במחקרים רבים. אין ספק, כי החשיפה הבלתי מבוקרת עלולה להוביל למעשיי חיקוי וערבוב בין דמיון למציאות, תוך החרפת התופעה החמורה המתרחבת והולכת של פגיעות מיניות בילדים. מעבר לכך, יש בכך משום הרס של נפש הילד ועיוות של תמונת עולמם בכל הקשור בדמות האישה, דמות הגבר ומערכת היחסים בין המינים. המציאות מוכיחה, כי לא די בכלל זה או אחר של מועצת הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו כדי לאכוף על בעלי הזיכיון להימנע משידור תומכי תועבה, מה גם שכללי המועצה ניתנים לשינויים תכופים ואינם במעמד של חקיקה ראשית. סעיף דומה מופיע בסעיף 6 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן – חוק התקשורת). אין כל הצדקה לשוני בין השידורים האסורים בכבלים ובלווין לבין שידורים מסחריים המשודרים לכלל הציבור, חינם אין כסף, הנקלטים מהאויר כערוץ 2. כמו כן, בענין שידורי תועבה אין להסתפק בהוראה הכללית שבסעיף 46 (א)(1) הקובעת כי אין לשדר שידורים שיש בהם עבירה פלילית או עילה אזרחית, כשם שהמחוקק, בנוסף להוראה כללית זו מצא לנכון לפרט שידורים אסורים נוספים, שגם הם לכאורה מהווים ממילא עבירה פלילית לפי חוק העונשין, כמו: הסתה לגזענות, פגיעה ממשית באדם וכו' על מנת ליתן דגש מיוחד לאיסור לשדרם נוכח חומרתם. כמו כן, סעיף 6כה לחוק התקשורת מרחיב את הגדרת חומר תועבה מעבר לקבוע בחוק העונשין וכאמור לעיל. בנוסף מוצע,כי גם הפרת זכויות יוצרים תיכנס במסגרת השידורים האסורים נוכח התפשטות התופעה החמורה של הפרות זכויות יוצרים ומבצעים בישראל ומתן הדגש בשנים האחרונות על אכיפה יתירה בתחום זה, בין היתר גם מבחינת האמנות הבינלאומיות החלות בענין זה, והנסיונות הרבים להוצאת מדינת ישראל מרשימת המדינות המפרות זכויות אלו. לפיכך, יש מקום להוסיף בסעיף 46 גם איסור לשדר שידורים שיש בהם הפרת זכויות יוצרים או מבצעים, על מנת לתת גם לעבירה זו משקל יתר בדומה ליתר האיסורים שפורטו בסעיפי הסתה, תעמולה מפלגתית וכו', מעבר לאיסור הכללי לשדר שידורים אסורים על פי דין שבסעיף 46 (א)(1). יצויין כי סעיף דומה מצוי גם בחוק התקשורת, וכאמור לעיל אין מקום לאבחנה בענין שידורים אסורים בין גופי השידור המסחריים השונים. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השש-עשרה על-ידי חבר הכנסת יצחק וקנין (פ/3590). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ד בתמוז התשס"ו – 10.7.06