הצעת חוק לדיון מוקדם

הכנסת השבע-עשרה הצעת חוק של חבר הכנסת זבולון אורלב פ/690/17 הצעת חוק התקנת אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, התשס"ו-2006 הגדרות 1. בחוק זה - "דירה חייבת מיגון" - דירה כהגדרתה בחוק המקרקעין, התשכ"ט–19691, אשר מתגורר בה ילד שגילו פחות מ-14 שנים; "מחזיק" – מי שמתגורר בפועל בדירה החייבת מיגון, ובלבד שאם אדם מחזיק בדירה כאמור מכוח הסכם שכירות לתקופה של פחות משלוש שנים, יראו לצורך זה בלבד את המשכיר כמחזיק; "השר" – שר התעשיה, המסחר והתעסוקה. התקנת אמצעים למניעת נפילות מחלונות 2. (א) מחזיק בדירה חייבת מיגון יתקין בכל חלון בדירה אמצעים למניעת נפילת ילדים מחלונות, לרבות סורגים, או אמצעים אחרים כפי שיקבע השר. (ב) יראו המחזיק בדירה חייבת מיגון כמי שיצא ידי חובתו לפי סעיף קטן (א) לגבי חלון מסוים, אם הותקנו בו סורגים. עונשין 3. המחזיק בדירה חייבת מיגון שבה חלון אשר לא הותקנו בו אמצעי מיגון כאמור בסעיף, דינו – מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז–19772 לכל יום שבו נמשכת - העבירה לאחר שנמסרה לנאשם הודעה בכתב על אותה עבירה או לאחר הרשעתו, לפי המוקדם שביניהם. תחילה 4. תחילתו של חוק זה 6 חודשים מיום פרסומו. דברי - הסבר על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדי שנה מתים בישראל 6-7 ילדים ובני נוער כתוצאה מנפילה. נפילה היא הסיבה הראשונה לפגיעת ילדים המביאה לפנייה למיון ולאשפוז, כאשר כמחצית מהפציעות של ילדים המאושפזים בבתי החולים עקב טראומה נגרמות עקב נפילות. כמו כן, כ-80,000 ילדים מגיעים מדי שנה לחדרי מיון וכ-10,000 ילדים מתאשפזים עקב נפילות מדי שנה. נפילות מגובה הן סוג הנפילות השכיח ביותר: בשנת 2002 41.9% מהפגיעות עקב נפילה היו עקב נפילה מגובה. אתר הנפילה העיקרי הוא בית המגורים. בשנת 2002, כ- 51% מהנפילות התרחשו בבית. כ-70% מבין הילדים שנפגעו עקב נפילה בבית היו בגילאי 0-4; כ-19% היו בגילאי 5-9; 8.4% בגילאי 10-14 ו-2.5% בגילאי 15-17. ילדים בגיל צעיר (0-9), ובמיוחד בני 0-4, הם הנפגעים העיקריים מנפילות, בעיקר מנפילות מגובה, שחומרת הפגיעה מהן היא הגדולה ביותר. כך למשל, בשנת 2002 51.4% ממקרי האשפוז עקב נפילות היו של ילדים בגילאי 0-4. ככלל, בישראל אין חובת התקנת סורגים בחלונות בבנייני מגורים, אך קבלן המעוניין להתקין סורגים בחלונות, חייב לעמוד בתקן הישראלי. כמו-כן, אין חובת התקנה של אמצעים אחרים המונעים נפילה מחלונות, אף לא בדירות בהם מתגוררים ילדים קטנים. בניו-יורק הופעלה בשנות ה-70 תוכנית מניעת נפילה מחלונות בשם "Children Can't Fly". תוכנית זו צמצמה כמעט לחלוטין את תופעת הנפילה מחלונות. התוכנית כללה קמפיין תקשורתי והגורמים הקהילתיים עסקו בהסברה וחינוך בנושא מניעת נפילה מגובה. בנוסף, חולקו מגנים לחלונות למשפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. לא היה ילד אחד שנפל מחלון דירה, בה היו אביזרים המגבילים את פתיחת החלון. בשנת 1976 הועבר חוק במדינת ניו-יורק, לפיו כל בעל בית של דירה בבניין רב-קומות יהיה חייב לספק אביזרים המגבילים את פתיחת החלון לדירה בה גרים ילדים בגיל 10 ומטה. בעקבות החקיקה, חלה ירידה של עד 95% בפניות לבתי החולים המקומיים לטיפול עקב נפילה מחלונות. תוכנית מעקב מ-1993 הוכיחה המשך מגמה של ירידה. חוק דומה הועבר גם במדינת ניו-ג'רסי. בישראל, הייתה קיימת בעבר חובת התקנת אמצעי הגנה לחלונות בדירות שבקומה הראשונה או העליונה בבנייני מגורים, מתוקף תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאים ואגרות) (תש"ל-1970) התקנה שימשה בעיקר כהגנה מפני פריצות, אך היא בוטלה בשנת 2003. כלומר, כיום אין חובת התקנת אמצעים כלשהם למניעת נפילת ילדים מחלונות של בנייני מגורים. הצעת חוק זהה הוגשה בכנסת השש-עשרה על-ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/4012). --------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שלחן הכנסת ביום ל' בסיון התשס"ו – 26.6.06