הצעת חוק לדיון מוקדם
הכנסת השבע-עשרה
פ/842/17
הצעת חוק למניעת כפייה מינית, התשס"ו-2006
הגדרות
1.
בחוק זה -
"אחראי על חסר ישע" – כהגדרת המונח בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-19771;
"אשה" – לרבות איש;
"חסר ישע" – כהגדרת המונח בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-19772;
"קרוב משפחה מדרגה ראשונה" – הורה, בן זוג של הורה, אח או אחות, לרבות חורגים ובני זוגם הנשואים, גיס וגיסה, סב וסבתא ובני זוגם, בן דוד או דודה ובת דוד או דודה ובני זוגם הנשואים.
מטרה
2.
מטרתו של חוק זה לאסור כפייה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים.
כפייה מינית
3.
כפייה מינית היא שימוש בגופה של אישה או בנוכחותה לשם סיפוק מיני של המבצע או אדם אחר, או תוך ביזוי והשפלה מיניים של האישה, בין שנעשה שימוש בכוח ובין שלא, ואם התקיים אחד מאלה:
(1)
האשה לא הביעה הסכמה חופשית לשימוש המיני בנוכחותה או בגופה;
(2)
לא מלאו לאשה 14 שנים בשעת המעשה;
(3)
האישה חסרת ישע, או שהיא שרויה בעילפון, שכרות, סימום, חוסר הכרה, או כל מצב גופני, שכלי או נפשי שאינו מאפשר מודעות מלאה לשימוש המיני המבוצע בה או בנוכחותה, או הבעת הסכמה חופשית.
הסכמה והבעתה
4.
(א)
הסכמה חופשית משמעה הסכמה מודעת וולונטרית של אשה לשימוש מיני בגופה או בנוכחותה באופן בו אכן נעשה השימוש.
(ב)
לעניין חוק זה, לא הובעה הסכמה, בין השאר, אם התקיים אחד מאלה:
(1)
ההסכמה הובעה במילים או התנהגות של אדם שאיננו האשה בה נעשה השימוש המיני;
(2)
הבעת ההסכמה הושגה באמצעות הפעלת לחץ, לרבות על ידי שימוש לרעה ביחסי אמון, כוח או סמכות;
(3)
האשה הביעה, בין במילים ובין בהתנהגות, העדר הסכמה לשימוש המיני בה;
(4)
לאחר שהסכימה לשימוש המיני בה, האשה הביעה, במילים או בהתנהגות, היעדר הסכמה להמשך השימוש המיני.
(ג)
אף דבר אחד מן הדברים האמורים בסעיפים קטנים
(1) עד (4) לא יפורש כמצמצם את הנסיבות שבהן לא הובעה הסכמה.
(ד)
נאשם על פי חוק זה לא יוכל להתגונן בטענה כי האמין שהאשה הביעה הסכמה חופשית לפעילות המינית הנדונה:
(1)
אם אמונתו של הנאשם צמחה מתוך כך שהכניס את עצמו למצב של טשטוש חושים, למשל עקב צריכת סמים או אלכוהול, או
(2)
אם לא נקט צעדים סבירים, בנסיבות כפי שהיו ידועות לו בעת ההתרחשות הנדונה, לוודא שהאשה אכן הביעה הסכמה חופשית.
נסיבות מחמירות
5.
נסיבות מחמירות הן כל אחת מאלה:
(1)
כאשר השימוש המיני נעשה בנוכחות אדם או אנשים אחרים;
(2)
כאשר המבצע או מי מן הנוכחים נושא כלי נשק;
(3)
כאשר השימוש המיני נעשה תוך הפעלת כוח או איומים;
(4)
כאשר המבצע הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה;
(5)
כאשר השימוש המיני נעשה בהקשר של חטיפה או התעללות גופנית או נפשית;
(6)
כאשר השימוש המיני גרם לחבלה, מחלה, פגיעה גופנית או נפשית, או להיריון;
(7)
כאשר המעשה נעשה תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות, לרבות אם המבצע הוא אפוטרופוס של האישה, או אחראי על חסר ישע והאישה היא חסרת ישע.
אינוס
6.
(א)
אינוס הוא כפייה מינית הכוללת חדירה.
(ב)
חדירה היא כל מידה של החדרת איבר מין זכרי, איבר גוף אחר או חפץ אל תוך איבר מין נקבי, או אל פי הטבעת, או כל מידה של החדרת איבר מין זכרי לפיו של אדם.
איסור כפיה מינית ואינוס
7.
(א)
לא יבצע אדם כפייה מינית או אינוס.
(ב)
המבצע כפייה מינית דינו 7 שנות מאסר.
(ג)
המבצע כפייה מינית בנסיבות מחמירות דינו 10 שנות מאסר.
(ד)
המבצע אינוס דינו 16 שנות מאסר.
(ה)
המבצע אינוס בנסיבות מחמירות דינו 20 שנות מאסר.
עוולה אזרחית
8.
(א)
כפיה מינית ואינוס הן עוולות אזרחיות, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש]3 יחולו עליהן בכפוף להוראות חוק זה.
(ב)
בית המשפט רשאי לפסוק בשל כפיה מינית או בשל אינוס פיצוי שלא יעלה על סך של 50,000 ש"ח ללא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב- 16 בכל חודש, בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי.
איסור פרסום
9.
(א)
המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה לפי סימן זה, דינו – מאסר שנה.
(ב)
לא ישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף קטן (א) אם האדם ששמו או זהותו פורסמו כאמור, נתן את הסכמתו לפרסום, בפני בית משפט.
סייג להתיישנות עבירות מין בקטין
10.
בעבירות ובעוולות המנויות בחוק זה, שנעשו בקטין, יחל מנין תקופת ההתיישנות ביום שמלאו לו עשרים ושמונה שנים.
עונש מזערי
11.
(א)
הורשע אדם בעבירות לפי חוק זה, לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להקל בעונשו.
(ב)
עונש מאסר לפי סעיף קטן (א) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי.
דברי - הסבר
הצעת החוק מציעה להחליף את סעיפי חוק העונשין העוסקים באינוס, "מעשה מגונה" ו"מעשה סדום" בחוק נפרד, עצמאי, בעל הגיון ההולם את ישראל במאה העשרים ואחת, מגן על כבוד האדם וחירותו, מבטיח את זכות האדם על גופו, ומקדם את שוויון זכויותיה של האישה. הצעת החוק הנוכחית מכילה חוק חדש, אשר מגדיר באופן שיטתי, יסודי וקוהרנטי את העבירות המיניות, כמו גם את העוולות האזרחיות הצומחות מכפיה מינית.
מזה למעלה מעשרים שנה הולך המשפט הישראלי ומתנתק ממורשת הגדרת האינוס של המשפט המקובל המסורתי, ומדגיש את זכותה המלאה של האישה לשלוט בגופה ולהחליט עם מי, כיצד ומתי תקיים מגע מיני. כך, למשל, ביטול דרישת השימוש בכוח בהגדרת האינוס, בשנת, 2001 במסגרת תיקון 61 לחוק העונשין, מביע את כוונת המחוקק לחזק את האוטונומיה של האישה ואת ריבונותה על גופה ומיניותה.
במקביל, בארצות המשפט המקובל האחרות חלו שינויים מעמיקים ומתקדמים עוד יותר בהגדרת עבירת האינוס. כך, למשל, בקנדה בוצעו שינויי חקיקה מרחיקי לכת כבר לפני למעלה מעשור. גם באנגליה, שהחוק הישראלי נוהג ללכת בעקבותיה בתחום משפטי זה, נחקקה בשנת 2003 רפורמה מרחיקת לכת, במסגרתה נוסחו מחדש, ביסודיות ובפרוטרוט, כל יסודותיה של עבירת האינוס.
הגדרת האינוס במתכונתה הנוכחית בחוק העונשין הישראלי לוקה בשני ליקויים מרכזיים: (1) יסוד ההסכמה, שהוא לב עבירת האינוס, איננו מוגדר, (2) אין התייחסות מפורשת לנסיבות בהן יכול נאשם להעלות טענת הגנה לפיה טעה לחשוב שהמתלוננת הביעה הסכמה, שעה שבפועל הסכמה כזו לא הובעה. ליקויים מהותיים ויסודיים אלה הוצגו פעמים רבות על ידי בתי המשפט הישראליים, כמו גם על ידי מרבית המלומדים אשר כותבים על עבירת האינוס ומנתחים אותה. שופטי ישראל, כמו גם המשפטנים האקדמיים, מצביעים מזה שנים על הקשיים הנגרמים עקב שני הליקויים המרכזיים הללו, המובילים לפגיעות קשות במתלוננות על פגיעות מיניות ומחבלים בהליך עשיית הצדק.
במסגרת הרפורמות המקיפות בתחום עבירות המין הן בקנדה והן באנגליה, המחוקקים נתנו את דעתם על שתי הנקודות הללו, ונוסחי החוקים החדשים מתמודדים עמן ביסודיות ובמקצועיות. הצעת החוק הנוכחית נעזרת בחקיקה האנגלית, בחקיקה הקנדית, בפסיקה הישראלית ובכתיבה האקדמית הישראלית כדי להציע טיפול שיטתי ומקיף אשר מתמודד עם הקשיים הקיימים, ומציע להם פתרונות ההולמים את המציאות המשפטית הישראלית ואת רוח הזמן.
הצעת החוק מפרשת נסיבות בהן לא התקיים היסוד של "הבעת הסכמה חופשית". כך, בין השאר, ההצעה קובעת שלא הובעה הסכמה חופשית כאשר ההסכמה הובעה על ידי אדם אחר, ולא על ידי המתלוננת. באשר לטענת טעות בהבנת ההסכמה, ההצעה אינה מאפשרת לאדם לטעון כי האמין שהאישה בה ביצע מעשה מיני הסכימה למעשה המיני אם לא נקט צעדים סבירים, בנסיבות העניין כפי שהיו ידועות לו, כדי לוודא את דבר הסכמתה. בכך מאמצת הצעת החוק הן את הגישות האנגלית והקנדית, והן את פסק דינו של השופט חשין בפרשת שמרת (ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי ואח', פ"ד מח(1) 302).
בנוסף להגדרת יסודות ההסכמה וטעות הנאשם, הצעת החוק הנוכחית מגדירה מחדש את הקשר בין אינוס ובין העבירות המכונות כיום "מעשה מגונה" ו"מעשה סדום". במקום שלוש העבירות הקיימות, הצעת החוק מגדירה עבירת יסוד חדשה המכונה "כפייה מינית", ומגדירה אינוס ככפייה מינית המכילה גם חדירה (בין שזו חדירה וגינלית ובין שזו חדירה לפי הטבעת או לפיו של אדם). בכך מוחקת הצעת החוק מספר החוקים הישראלי ביטויים ארכאיים, מוסרנים ומשפילים (כמו "מעשה סדום" ו"מעשה מגונה"), ומחליפה אותם בשפה מדויקת ועדכנית, אשר קוראת לדברים בשמם ומבהירה את השלילה שבהתנהגויות האסורות. כך למשל, כפיה מינית ואינוס מוגדרים כ"שימוש" בגופה או בנוכחותה של אישה (לרבות איש), וזאת כדי להדגיש את ההבדל המהותי העמוק בין קשר מיני רצוי לשני הצדדים, לבין מעשה באמצעותו אדם אחד משתמש באדם אחר כאילו היה חפץ מיני. החוק המוצע מבהיר כי כפיה מינית (לרבות אינוס) היא שימוש מיני באדם שאינו מביע הסכמה לכך. התנהגות זו שונה מהותית מהתנהגות מינית הדדית של שני משתתפים המעוניינים בקשר המיני, ולכן היא אינה מכונה "מגע מיני". בדומה, המושג הארכאי "בעילה", המכיל קונוטציה של סחר בבני אדם, מוחלף במושגים נקיים כמו "חדירה".
בנוסף לכך, ההצעה מבהירה את הקשר בין העבירות המיניות הפליליות ובין העוולות האזרחיות הכרוכות בהן. אינוס, "מעשה סדום" ו"מעשה מגונה" מכוננים, גם כיום, עוולות אזרחיות. ואולם מרבית המתלוננות והמתלוננים אינם מודעים לנקודה זו, וממעטים להשתמש בדין האזרחי בהקשר זה. הפניה אל הדין האזרחי חשובה ביותר, ואין חולק שיש לעודדה. הצעת החוק הנוכחית מבהירה את הקשר בין החוק הפלילי והאזרחי בנקודה זו, ומאפשרת למתלוננת ולמתלונן לבחור אם לפנות לחוק הפלילי, לאזרחי, או לשניהם.
לסיכום, הצעת החוק מוציאה את הטיפול בעבירות של כפייה מינית מחוק העונשין ומייחדת להן חוק נפרד, אשר מגדיר גם את העוולות הנזיקיות הרלבנטיות, כפי שנעשה ביחס לעבירות הטרדה מינית בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998. בהגדרות החדשות המוצעות לעבירות המין, ההצעה מכבדת את הביקורת שהושמעה על ידי שופטי ישראל ועל ידי מרבית הכותבים האקדמיים בתחום, ונעזרת ברפורמות חקיקה שנערכו בארצות משפט מקובל אחרות. הצעת החוק מבטאת ומקדמת את ערכי השוויון וכבוד האדם, ומאפשרת להרשיע נאשמים בביצוע עבירות מין כאשר רגש הצדק של הקהילה בישראל דורש זאת והגדרות החוק הקימות, הארכאיות, אינן מאפשרות. זאת, מכיוון שסעיפי ההצעה שיטתיים, מפורטים ומדויקים, שלא כמו הנוסח הקיים, שהוא עמום, פרוץ ולא מדויק.
בהמשך הליכי החקיקה יבחן הצורך בתיקון הסעיפים הרלוונטיים בחוק העונשין.
הצעת החוק נוסחה על ידי דר' אורית קמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים אשר הייתה שותפה גם לניסוחם של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998, החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 והחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991.
---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ז' בתמוז התשס"ו - 3.7.06