הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2157236
הכנסת העשרים וארבע
יוזמת: חברת הכנסת מרב מיכאלי
______________________________________________
פ/1187/24
הצעת חוק איסור שימוש בחקירה של מי שנפגע מינית, בממצאי טיפול נפשי וביומנים אישיים (תיקוני חקיקה), התשפ"א–2021
דברי הסבר
לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז–1977, פסיכולוג ופסיכולוגית מחויבות לשמור על חסיון לקוחותיהם והדברים שאמרו להם בטיפול הפסיכולוגי. הרציונל מאחורי דרישת חסיון זו הוא שמי שניגש או שניגשת לטיפול פסיכולוגי חושף את כל צפונות ליבו לפני המטפל. למעשה, הצלחת הטיפול תלויה בחשיפה המוחלטת הזאת.
אלא שחסיון זה אינו זוכה להכרה בהליך בבית המשפט. כך קרה לא אחת שנפגעות תקיפה מינית והמטפלות שלהן נדרשו למסור לבית המשפט מסמכים וחומרים מהטיפול הנפשי, כראיה לעניין ההליך הפלילי.
מסירת מסמכים וחומרים שעניינם טיפול נפשי או יומנים אישיים של מי שנפגעה מינית לטובת חקירה בנושא או הצגתם פוגעת פגיעה קשה במתלוננת ובפרטיותה. זהו למעשה עוול נוסף שנגרם לנפגעת ופגיעה נוספת. חילול נוסף של המרחב האישי והפרטי שלה. מעבר לכך, יש בפגיעה זו מספר סכנות: ראשית היא עלולה להביא למצב שבו נפגעות עבירות מין יימנעו מלפנות לקבלת סיוע נפשי מחשש שהדברים שיאמרו ייחשפו במסגרת ההליך המשפטי. כמו כן, עולה החשש שסניגורים יעשו שימוש בעצם האפשרות לחשוף את החומר כדי להפעיל לחץ על מתלוננות, כך שיעדיפו לוותר על עדותן או על קיום ההליך הפלילי כולו רק כדי להגן על פרטיותן.
עצם קיומה של האפשרות לחשיפת חומרים אישיים מעמידה בפני מתלוננות בעבירות מין בחירה, לכאורה, בין המחיר הנפשי הכרוך בחשיפת המידע לבין ניהול ההליך הפלילי. זהו מצב שפוגע באינטרס החברתי להגיע לחקר האמת, להעמיד פוגעים לדין ולמנוע מהם לפגוע שוב.
כמו כן, חשיפה אף של חלק מהתיק הפסיכולוגי של מתלוננת, מאיימת על עצם היכולת לקיים טיפול פסיכולוגי. היכולת להתמסר וליצור תהליך טיפולי מיטיב מתבססת על האפשרות לקיים בין הפסיכולוג למטופל מרחב שבו לא קיימת שיפוטיות ובו העובדות האובייקטיביות אינן במוקד.
ללא ידיעה ברורה שמה שנאמר ועולה בחדר הטיפול מוגן בחיסיון ונשאר בחדר הטיפול, גם המטופלת וגם הפסיכולוגית עלולות להיות משותקות באופן מודע ובלתי מודע. ללא ביטחון בסודיות, המטופלת לא תהיה מסוגלת לאפשר לתוכן הלא מודע והטראומטי לעלות ואילו הפסיכולוגית עלולה להסיט את הטיפול, גם באופן בלתי מודע, מתוך ניסיון ליצור תיעוד "אמין" לאותה עת שבה היא עלולה להידרש להעמיד את רשומותיה לידי גורם חיצוני.
אמנם בהליך הפלילי זכויותיו של הנאשם הן המרכז, והחוק קובע שהוא צריך לקבל את כל המידע שיכול לסייע לו להתגונן, אולם במקרים של פגיעה מינית, מתקיימת פגיעה אנושה בזכויותיה של המתלוננת, וחדירה חוזרת של הפוגע אל המרחב הפרטי ביותר שלה. לאור זאת, הדרישה לחשיפת מידע אישי, עלולה להיות בגדר עוול כפול – פעם הוא חדר לגופה ועכשיו החקירה דורשת חדירה לנפשה.
לפיכך, הצעת החוק מציעה לאסור מסירת מסמכים כלשהם מתוך התיקים הפסיכולוגיים של מתלוננות בעבירות מין, וכן לאסור את מסירת יומניהן. כפי שאי-אפשר לחקור מתלוננת על עברה המיני, כך לא יהיה ניתן לחשוף את מסמכים מתיקה הפסיכולוגי ואת יומניה האישיים.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/5304/20), ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים ועל שולחן הכנסת העשרים ושלוש על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי (פ/1385/22; פ/945/23).
הצעת החוק זהה לפ/945/23 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ג בסיוון התשפ"א (24.05.2021)
תיקון חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) 1. בחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח–1957, בסעיף 2א, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) בית המשפט לא ירשה חקירה של נפגע העבירה כאמור בסעיף קטן (א) לגבי טיפול נפשי שעבר או יומנים אישיים שכתב, ולא יחייבו להמציא מסמכים אלה."
תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה 2. בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, בסעיף 13, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ג) במהלך חקירת תלונה בגוף החוקר בדבר עבירת מין או אלימות לא ייחקר נפגע העבירה על טיפולים נפשיים שעבר או על יומנים אישיים שכתב ולא יידרש להמציאם."