הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2160179
הכנסת העשרים וארבע
יוזמת: חברת הכנסת מיכל רוזין
______________________________________________
פ/1897/24
הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – גיל פרישה לאישה), התשפ"א–2021
דברי הסבר
בינואר 2004 התקבל בכנסת חוק שעיקרו העלאת גיל הזכאות לפנסיה לנשים וגברים. בעוד לגברים עלה גיל הזכאות לפרישה בשנתיים מ-65 ל-67, הרי שלנשים הועלה גיל הפרישה הראשוני ב-4 שנים מגיל 60 ל-64. הכנסת קבעה בחוק כי תוקם ועדה לבחינת העלאת גיל הפרישה לנשים, העלאה שהיא בעלת השלכות מרחיקות לכת על ציבור הנשים העובדות בישראל.
הצעת חוק זו נכתבה בשיתוף פעולה עם ארגון נעמ"ת, שהצביע עוד בטרם התקבל החוק כי יש לבחון את כל השלכותיו על שוק העבודה בכלל ועל ציבור הנשים בפרט, וכי בהתאם להמלצות דוח הוועדה הציבורית לבחינת גיל הפרישה מהעבודה בראשות השופטת שושנה נתניהו (להלן – דוח נתניהו), יש לפעול להחלתם של מנגנוני בקרה וקידום שוויון, בדרך של חקיקת חוק לעידוד תעסוקת נשים בגילאים המבוגרים וייסודה של ועדת מעקב שתבטיח השוואת זכויות לנשים בשוק העבודה, זאת מבחינת שיעורי העסקתן של נשים ופערי השכר בינן לבין עובדים גברים. להמלצות חשובות אלה אין זכר בחוק גיל פרישה, ובלעדיהן דחיית גיל הפרישה רק מביאה עמה הרחבה ניכרת של מעגל העוני בקרב נשים.
נשים, על פי כל הנתונים, הן עדיין סקטור מופלה לרעה בשוק העבודה בכלל ובגילאים המבוגרים בפרט. כך, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדי שנה, עולה כי חרף עלייה של ממש ברמת ההשכלה של נשים ובאחוז השתתפותן בשוק העבודה, מעמד האישה והשוויון בשוק העבודה עדיין רחוקים מלהשביע רצון. יתרה מכך, נשים רבות נפלטות משוק העבודה טרם הגיען לגיל 60. לפיכך, דחיית גיל הזכאות לפנסיה, ללא יצירת תשתית רצינית של תעסוקה שווה וראויה לנשים, דנה ציבור גדול של נשים לחיי עוני ומחסור עד הגיען לגיל הזכאות הראשון.
בנוסף, אחוז גבוה מאד של נשים מועסקות בתחומים עתירי שחיקה כגון מטפלות וסייעות בגנים, אחיות בבתי חולים, פועלות תעשייה בקווי יצור וכדומה. במקצועות אלה, הן טובת העובדת והן טובת המערכת, מחייבת מתן אפשרות לפרישה מוקדמת. העלאת גיל הפרישה גורמת לתופעה קשה ובלתי אנושית: מחד גיסא, העובדת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה, ומאידך גיסא, אינה זכאית לגמלה פנסיונית ואף לא לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי. חוק גיל פרישה קבע את גיל הפרישה אך לא קבע חובה להמשיך ולהעסיק את העובדת והעובד. כתוצאה מכך נוצר מצב בו עובדים, ובעיקר עובדות, מוצאים עצמם מפוטרים מעבודתם, ובשל הפליית גיל סמויה או גלויה, אין להם כל סיכוי אמיתי להיקלט במקום עבודה חלופי.
יתרה מכך, נשים עובדות אינן יכולות לפרוש פרישה מוקדמת, בשל הקנס הכבד המוטל על פי ההוראות המסדירות את הפנסיה על כל עובדת הפורשת בטרם עת. על פי הוראות אלו, העובדת מאבדת נתח ניכר מהפנסיה בגין כל שנת הקדמה בפרישה. נשים, בדרך כלל, גם צוברות פחות זכויות פנסיה מגברים, זאת בשל היותן אימהות והמטפל העיקרי בבית. כך הן נפגעות פגיעה כפולה ומכופלת.
מכל האמור לעיל עולה כי דחיית גיל הפרישה הראשון לנשים עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית בציבור הנשים ובאופן הנוגד את זכויות היסוד של נשים לשוויון הזדמנויות, לקניין ולקיום בכבוד.
לפיכך מוצע לתקן את החוק באופן המבטיח כי גיל הפרישה יישאר 62.
הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (פ/2984/17), על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ (פ/1086/18), על ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי הכנסת (פ/531/18), על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3168/18), ועל ידי חברת הכנסת ציפי חוטובלי וקבוצת חברי הכנסת (פ/3391/18), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה ועל שולחן הכנסת העשרים על ידי חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת (פ/783/19; פ/61/20).
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ז באב התשפ"א (26.07.2021)
תיקון סעיף 3 1. בחוק גיל פרישה, התשס"ד–2004 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3, במקום "ובכפוף להוראות פרק ד' – גיל" יבוא "וגיל".
תיקון סעיף 6 2. בסעיף 6(3) לחוק העיקרי, במקום הסיפה החל במילה "בכפוף" יבוא "גיל 62".
ביטול פרק ד' 3. פרק ד' לחוק העיקרי – בטל.
תיקון התוספת 4. בתוספת לחוק העיקרי, בחלק ב', במקום הקטע החל במילים "מאי 1947" ועד "64", יבוא "מאי 1947 ואילך 62".