הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2161913
הכנסת העשרים וארבע
יוזם: חבר הכנסת שמחה רוטמן
______________________________________________ פ/2257/24
הצעת חוק השבות (תיקון – צמצום הזכאים לזכויות), התשפ"ב–2021
דברי הסבר
בשנת 1970 תוקן חוק השבות, כך שהחוק יאפשר גם לבן זוג של יהודי, לילד ונכד של יהודי ולבני זוגם לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. תיקון זה, שנעשה בשעתו מתוך רצון לעודד עליה של כל יהודי באשר הוא יחד עם משפחתו, פתח את שערי הארץ לגל עלייה משמעותי של יהודים ובני משפחותיהם לארץ. ואולם ברבות הימים, נשכחה המטרה העיקרית של חוק השבות – עידוד עליית יהודים לישראל, ובמקום זאת, נכון להיום רבים מן העולים לישראל מכוח חוק השבות אינם יהודים.
מטרתה של הצעת חוק זו היא להבהיר שהתכלית העיקרית של חוק השבות היא קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ולהקל על יהודי התפוצות לעלות ארצה. ההסדרים המופיעים בחוק ביחס לבני משפחה של יהודי נועדו להקל על היהודים המעוניינים לעלות לארץ, כדי שלא ייאלצו לבחור בין שמירת התא המשפחתי לבין העלייה ארצה.
כנגזרת מתכלית זו, מוצע להבהיר כי הזכות לקבלת אזרחות ומעמד עולה בישראל מכוח החוק, תינתן אך ורק ליהודים שעלו לישראל בעצמם ולמשפחתם הגרעינית. לעומת זאת, בני משפחתו של יהודי שלא עלה לארץ ונפטר בחוץ לארץ, לא יוכלו לקבל מעמד עולה ואזרחות מכוח חוק השבות לאחר פטירתו של היהודי שמכוח הקרבה המשפחתית שלו הם זכאים למעמד.
בפסק הדין בבג"ץ 1775/19 ראיסה מרינצ'בה ואח' נ' שר הפנים (להלן: "בג"ץ מרינצ'בה") שניתן אך לאחרונה העיר השופט עמית על השינויים שחלו בנתוני העלייה לישראל, ועל הצורך לתקן את החוק:
"שונה המציאות דהיום מהמציאות ששררה בישראל בשנת 1970, עת נוסף סעיף 4א לחוק השבות. ייתכן כי השינויים והתמורות שחלו בנתוני העלייה לישראל מצדיקים בחינה מחודשת של מדיניות העלייה והיקף התפרשותו של חוק השבות... מכל מקום, עניין זה הוא למחוקק לענות בו."
לאור הערת השופט עמית, ולאור התמורות המשמעותיות שחלו בנתוני העלייה לישראל בארבעת העשורים האחרונים, מוגשת הצעת חוק זו.
הצמצום נדרש במיוחד לאור פסק הדין בבג"ץ מרינצ'בה, במסגרתו הורחבה הזכות לקבל אזרחות ישראלית אף לאלמנתו של זכאי שבות לא יהודי שהיה זכאי לעלות מכוח הקשר המשפחתי שלו ליהודי על פי חוק השבות, וזאת אף אם לא מימש את זכותו, ולא עלה לישראל טרם מותו.
בכך למעשה החטיא בית המשפט את כוונת המחוקק בשני פנים: א. החוק נועד לאפשר עליית יהודים. על מנת למנוע מצב של פירוק תא משפחתי בשל עלייה לארץ, אפשר החוק גם את עלייתו לארץ של מי שאינו יהודי, אם הוא עולה יחד עם בן משפחתו היהודי. במקרה חריג שבן המשפחה היהודי נפטר לפני שהספיק לעלות, אפשר המחוקק לבני משפחתו לממש את זכותם לעלות לארץ גם לאחר מותו.
זו הייתה עמדת המדינה שהוגשה לבית המשפט, אולם עמדה זו נדחתה בדעת הרוב בפסק הדין, ובכך למעשה הרחיב בית המשפט את הזכות לקבלת אזרחות מכוח חוק השבות הרבה מעבר לנדרש. בנקודה זו ראוי להביא את דבריו של השופט מינץ בפסק הדין:
"בעניין זה סומך אני את שתי ידי על מה שכתב חברי בפסקה 47 לחוות דעתו, כי כיוון שבענייננו מדובר באלמנה של זכאי לשבות ולא באלמנה של יהודי, כך שילדי בני הזוג אינם יהודים בעצמם, הקשר של האלמנה ליהודי מתרחק. אלא שלבסוף בחר חברי לראות בזיקה שנוצרה בין העותרות לבין העם היהודי כזיקה שוות ערך לבת זוג של יוצר זיקת היהדות – היהודי. דעתי כאמור שונה, ולמרות שאני רואה טעם לראות בעניינן של העותרות זיקה בת ערך לעם היהודי, קשה לי מאידך גיסא לראות כיצד מצבן טוב יותר מילדו של נכד יהודי המנהל אורח חיים יהודי כשר למהדרין שהמחוקק אינו מכיר בו כזכאי שבות. ללמדך, שיש למתוח את הקו במקום כלשהו, וזו מלאכתו של המחוקק ולא של בית המשפט".
ב. כפי שעמד על כך השופט מינץ בדעת המיעוט בפסק הדין, החלטת בית המשפט לפיה יש לבחון כל מקרה לגופו, ולהחליט בהתאם לנסיבות המקרה, יוצרת מציאות של חוסר וודאות משפטית, וזאת בניגוד לכוונתו הברורה של המחוקק. וכפי שכתב השופט מינץ:
"אימוץ עמדה זו סוטה מהכלל לפיו בפרשנות דבר חקיקה יש לשאוף להשגת הוודאות המשפטית האפשרית (וראו: ברק, פרשנות החקיקה, עמ' 583-584). לעניות דעתי היא גם אינה עולה עם דבר המחוקק ועם רצונו שלא להעמיד את דבריו תלויי נסיבות ולשיעורין. הסעיף מורה מי הם הזכאים לשבות ואנו למדים מכך מי הם אשר אינם באים בגדרי הזכאים. הסעיף אינו מורה לעתים כך ולעתים אחרת."
לאור האמור, ובייחוד לאור העובדה שנכון להיום רבים מן העולים לארץ מכוח חוק השבות אינם יהודים, מוצע לצמצם את הזכות לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות ליהודים ולבני משפחתם הגרעינית ובלבד שהיהודי בחר לעלות ארצה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי רק בן זוגו של יהודי או בנו שעלו לארץ עמו או לאחריו יוכלו ליהנות מזכויות לפי חוק השבות.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ה' בחשוון התשפ"ב (11.10.2021)
תיקון סעיף 4א 1. בחוק השבות, התש"י–1950, בסעיף 4א – בחוק השבות, התש"י–1950, בסעיף 4א –
(1) בסעיף קטן (א), במקום "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי" יבוא "גם לילד של יהודי ולבן זוג של יהודי"; (1) בסעיף קטן (א), במקום "גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי" יבוא "גם לילד של יהודי ולבן זוג של יהודי";
(2) במקום סעיף קטן (ב) יבוא: (2) במקום סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב) הזכויות של ילד או בן זוג של יהודי על פי חוק זה יעמדו רק להם אם הם עולים עם בן משפחתם היהודי ארצה או אחריו."