הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2166073 הכנסת העשרים וארבע יוזמים: חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין מנסור עבאס מאזן גנאים ווליד טאהא ______________________________________________ פ/2857/24 הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי עבירות), התשפ"ב–2021 דברי הסבר חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 (להלן – החוק או חוק הסיוע המשפטי) והתקנות מכוחו קובעים באילו עניינים ובאיזה היקף יינתן סיוע משפטי, למי שידו אינה משגת וזאת בכפוף למבחן סיכוי משפטי. כמו כן, בתוספת לחוק נקבעו מספר עניינים בהם יינתן סיוע משפטי בהיקף שנקבע בתוספת, גם ללא בחינת הזכאות הכלכלית או הסיכוי המשפטי, או שניהם יחד, בהתאם לקבוע בכל פרט מהפרטים בתוספת. התיקון המוצע נועד להרחיב את מתן הסיוע המשפטי מטעם המדינה לנפגעי עבירות מין, כפי שיפורט להלן. כמו כן, מבוקש לעגן בחקיקה את הסיוע המשפטי שניתן כבר היום על פי החלטות ממשלה לבני משפחותיהם של נפגעי עבירות המתה. בבסיס התיקון עומדת ההכרה בפגיעה שחווים נפגעי העבירה בעבירות חמורות אלה, וחשיבות השמירה על זכויותיהם של נפגעי העבירה בהליך הפלילי. הצעת החוק מבטאת צורך ברור במתן סיוע מטעם המדינה להשמעת קולם של נפגעים, באופן שיש בו כדי להשפיע על אופן ניהול ההליך הפלילי, ולסייע לנפגעי עבירות אלה בניהול הליכים פליליים ואחרים, עם כל המשמעויות הנלוות לכך. זאת בפרט מקום שנפגעי עבירות מין ונפגעי עבירות המתה חווים פעמים רבות פגיעות מורכבות וניהול ההליכים כשלעצמו, קשה מאוד עבורם. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, ופסיקת בתי המשפט מכוחו, הכירו בנפגע העבירה כמי שזכאי לזכויות דיוניות שונות בהליך הפלילי. זאת מתוך תפיסה רחבה המכירה בזכותו המוסרית של נפגע העבירה להיות מיודע ולקחת חלק בהליך הפלילי הנוגע לעבירה ממנה נפגע, בין היתר, במטרה להחזיר לו חלק מתחושת השליטה שניטלה ממנו עם הפגיעה, וכחלק ממימוש זכותו להגנה ולשיקום. כמו כן, זכויות אלה מבטאות הכרה בחשיבות השמעת קולו של נפגע העבירה בצמתים שונים בהליך, לשם עשיית משפט צדק ומתן מידע מלא לרשויות האכיפה בעת קבלת החלטות שונות בהליך. ניסיון החיים מלמד כי לא די במתן זכויות דיוניות בהליך הפלילי, אלא שישנה חשיבות במתן סיוע משפטי לנפגעים לצורך מיצוין של זכויות אלה, כך שיינתנו כלים טובים בידי הנפגעים לעשות בהן שימוש מושכל. דוח הוועדה הבין משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי (להלן – ועדת ברלינר) התייחס בהרחבה לקשיים מיוחדים שנפגעי עבירות מין מתמודדים איתם במסגרת ההליך הפלילי. קשיים אלה נובעים הן ממאפייני הפגיעה המינית והן ממאפייניו של ההליך האדברסרי, אשר מחייב בירור פרטים יסודי ומקיף, לצורך בירור האמת. פגיעה מינית מלווה לא פעם בנזקים נפשיים, אשר עשויים להחמיר במהלך ההליך הפלילי, בו נדרש הנפגע לחשוף את האירוע בפני אנשים זרים, ולעמוד בחקירה נגדית המבקשת לעתים לערער את מהימנותו. הוועדה עמדה על מאפייני עבירות המין, המצדיקות התאמות מיוחדות באופן התנהלותה של מערכת האכיפה כלפי נפגעים אלה, ועוד טרם לכן הם הוגדרו בחוק זכויות לנפגעי עבירה כקבוצה שזכאית לזכויות מיוחדות, ועיקרן בזכות להביע עמדה בפני רשויות האכיפה לפני קבלת החלטות שונות, כדוגמת הגעה להסדר טיעון עם הנאשם, קבלת בקשת חנינה ושחרור מוקדם ממאסר. במסגרת עבירות המין אליהן התייחסה הוועדה נמנו גם עבירות המין המנויות בתיקון המוצע, אשר מתקיימים לגביהן אותם מאפיינים מיוחדים של פגיעה. הצעת החוק מחדשת גם לגבי המועד בו היא מבקשת להקנות לנפגעי העבירות הרלוונטיות את הסיוע המשפטי בהליך הפלילי, כך שהוא יוקנה החל משלב החקירה הפלילית, כפי שיפורט בהמשך. לפיכך, התיקון המוצע מתיישב עם התפיסה הכללית בדבר חשיבותן של הזכויות המוקנות לנפגעי עבירה, ואף מבטא היטב את העקרונות המובאים בדוח ועדת ברלינר ביחס לעבירות מין, אף שמתן סיוע משפטי בשלבי החקירה הפלילית לא נכלל כהמלצה בדוח הוועדה. כידוע, לליווי ולייצוג משפטי נלוות עלויות כספיות לא מבוטלות. נפגעי עבירה שאינם זכאים כיום לסיוע משפטי מטעם המדינה, מקבלים שירותים אלה באופן פרטי בתשלום או שהם אינם מלווים על ידי עורך דין כלל. הצעת החוק מבטאת הכרה של המדינה בחשיבותו של סיוע משפטי לנפגעי עבירות מין ועבירות המתה, שקיומו גם מקדם אינטרסים ציבוריים רחבים כגון חקר האמת, הגנה על שלום הציבור ושמירה על שלטון החוק. לפיכך הצעת החוק מבקשת להנגיש את האפשרות לקבלת סיוע משפטי מטעם המדינה, באופן שאינו מותנה במבחני הזכאות, כולם או חלקם, כמפורט בהמשך. את הרחבת הסיוע משפטי לנפגעי עבירות המין בהליך הפלילי לשלב החקירה, וביטול מבחן הזכאות הכלכלית בהליכים אזרחיים הנובעים מהעבירה, מוצע לקבוע כהוראת שעה ל-5 שנים, על מנת ללמוד על משמעות הייצוג בפועל והיקפו ולבחון את השפעת תיקון זה על אופן ניהול ההליך הפלילי, זאת גם נוכח שינויים נוספים בתחום הטיפול בנפגעי עבירות, בין היתר בהמשך להמלצות דוח ועדת ברלינר. סעיף 1(1) – מוצע להרחיב את הסיוע המשפטי שניתן היום לנפגעי עבירות מין. היום, לפי פרט 11 לתוספת לחוק, נפגעי עבירות מין חמורות זכאים לקבל ליווי, ייעוץ וסיוע משפטי מטעם המדינה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניין עבירת המין שנעברה בהם, במימוש זכויותיהם לפי כל דין בהליך הפלילי, וזאת ממועד הגשת כתב האישום. כמו כן ניתן סיוע לנפגעי עבירות מין בבקשות לפי חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה–2004, בכפוף למבחן סיכוי משפטי כאמור בפרט 8 לתוספת, ובהליכים אזרחיים אם נפגע העבירה עומד במבחן הזכאות הכלכלית ומבחן הסיכוי המשפטי, בהתאם לחוק ולתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג–1973. עבירות המין המנויות כיום בפרט 11 לתוספת כוללות את עבירות המין ברף החמור, דהיינו מעשי אינוס ומעשי סדום, וכן עבירות מין במשפחה. מתן הסיוע המשפטי לנפגעי עבירות המין על פי החוק הקיים, הראה כי מאז התיקון לתוספת לחוק והוספת פרט 11 בשנת 2017, נפגעים רבים פנו לקבלת ליווי וסיוע משפטי זה, דבר אשר סייע להם להתמודד עם ההליך הפלילי, להתבטא טוב יותר ולמצות את זכויותיהם. נוכח ניסיון מוצלח זה, מוצע במסגרת התיקון הנוכחי להרחיב את הזכאות ולכלול במסגרתה את מי שנפגע מעבירות מין נוספות כגון מעשים מגונים (סעיף 348 לחוק העונשין), ועבירות של בעילה אסורה בהסכמה במסגרת יחסי מטפל–מטופל (סעיף 347א) או במסגרת ייעוץ או הדרכה שנתן כהן דת לנפגע (סעיף 347ב). זאת נוכח העובדה כי גם מי שנפגע מעבירות מין מסוג זה, חווה פגיעה מורכבת, אשר מעמידה אותו בפני קשיים מיוחדים בניהול ההליך הפלילי, בין היתר בשים לב למאפייני הפגיעה המינית והפגיעה הקשה בפרטיות אשר כרוכה בחשיפתה. סעיף 1(2) – מוצע לעגן את הסיוע המשפטי שניתן היום לבני משפחותיהם של נפגעי עבירות המתה מתוך סימן א' לפרק י' לחוק העונשין – עבירת רצח (סעיף 300), רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א), המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב), והמתה בקלות דעת (סעיף 301ג). כיום, ניתן סיוע משפטי למשפחות נפגעי עבירות אלה, מכוח החלטת ממשלה 936 (מיום 22.11.2009) ובמקרים מסוימים אף מכוח החלטת ממשלה 2777 (מיום 23.06.2017) (במקרה שנפגע עבירת המתה הוא חייל שמשפחתו הוכרה במשפחה שכולה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, או שעבירת ההמתה היא תוצאה של פעולת איבה שהוכרה ככזו לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970). משפחות של נפגעי עבירות המתה חוות טראומה נפשית קשה מנשוא עם מותו של המנוח בעבירה פלילית, ולצידה עליהם להתמודד עם הליכים שונים – ההליך הפלילי (והאזרחי) נגד הפוגע, וכן הליכים משפטיים שונים הנובעים מהמוות, כגון הליכי ירושה, הליכים מול המוסד לביטוח לאומי והפעלת ביטוחים פרטיים. לצד עיגון בחוק של הרחבת הסיוע המשפטי הניתן לנפגעי עבירות מין בהליכים שונים, ראוי כי גם זכויות בני משפחות נפגעי עבירות ההמתה לקבלת סיוע משפטי יעוגנו בחוק. יצוין כי העיגון בחקיקה לא מבקש לשנות את מתן הסיוע המשפטי שניתן היום לנפגעי עבירות המתה, למעט ביטול המגבלה של שנתיים למתן הסיוע המשפטי כפי שקיימת היום בהחלטת ממשלה מס' 936. מוצע כי סיוע משפטי זה יינתן בהליך הפלילי ללא מבחן זכאות כלכלית או סיכוי משפטי, ובהליך אזרחי הנובע מהעבירה, ללא מבחן של זכאות כלכלית. סעיף 2 – עוד מוצע להרחיב את מתן הסיוע המשפטי שניתן היום לנפגעי עבירות מין לפי פרט 11 לחוק, כך שיינתן סיוע משפטי לנפגעים, גם בהליכים אזרחיים הנובעים מביצוע העבירה, וזאת ללא מבחן זכאות כלכלית, אך בכפוף למבחן של סיכוי משפטי, על מנת להנגיש גם הליכים אלה. מבדיקות שונות שנערכו בשנים האחרונות, עולה כי חרף העובדה שלנפגעי עבירה עומדת האפשרות להגיש תביעה נזיקית כנגד הפוגע, ולקבל פיצוי בגין הנזק שגרמה להם העבירה, רובם המכריע אינו נוקט באפשרות זו. כמו כן, ישנם מקרים בהם העבירה הפלילית גוררת צורך בנקיטת הליכים משפטיים נלווים, אשר גם בהם נדרש נפגע העבירה, הפגוע ממילא, לפעול – כגון צורך בצו הגנה, בקשות להגבלת או שלילת אפוטרופסות ההורה הפוגע (שלא חל לגביהן סעיף 27א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, שתוקן לאחרונה ובגדרו ניתן אף סיוע משפטי), הליכים בתחום דיני העבודה כאשר העבירה בוצעה במקום העבודה, הליכים מול המוסד לביטוח לאומי וסיוע ב"תביעות השתקה" (תביעות לשון הרע שהוגשו נגדם). המשכיות פעולתו של הגורם המשפטי המלווה את נפגע העבירה בהליכים פליליים גם בהליכים אזרחיים הנובעים מהעבירה מונע את הצורך של נפגע העבירה להידרש לחשוף שוב את פרטי העבירה ונזקיה בפני גורם חדש, דבר אשר יכול להוות חסם עצמאי בפני נפגעי עבירה בדרך למימוש זכויותיהם. כמו כן מוצע, להקדים את מועד מתן הסיוע המשפטי בהליך הפלילי, כך שיינתן כבר בשלב החקירה הפלילית, ולא מן השלב הניתן כיום – מועד הגשת כתב האישום. מטרתו של תיקון זה, היא לתת מענה לצרכים שונים של נפגעי עבירה אשר כרוכים בקשיים האינהרנטיים לניהול החקירה הפלילית. מטבע הדברים, החקירה הפלילית היא המועד הראשון בדרך כלל בו מתקיים מפגש בין נפגע העבירה למערכת האכיפה, ונפגעים רבים מתארים שלב זה כמרתיע, בלתי ידוע וגורם מעורר טראומה, בין היתר נוכח הצורך להתעמת לעומק עם חומרים אישיים קשים וחושפניים, ולפרטם לראשונה בפני אדם זר ולעיתים אף להתעמת מול הפוגע. בשלב החקירה, נפגע העבירה זכאי לזכויות שונות המנויות בחוק זכויות נפגעי עבירה, ובהן הזכות לבחור את מין החוקר, הזכות שלא להיחקר על עבר מיני (אלא בתנאים הקבועים בחוק) ועוד. בשלב החקירה, עשוי גם להתקיים מצב בו יתבקש נפגע העבירה לוותר על החיסיון הנתון לו בנוגע לחשיפת חומרים אישיים כגון חומרים מטיפול נפשי שקיבל. נושא מרכזי ומורכב זה עלה בדוח ועדת ברלינר, ונכללו בו המלצות מפורשות לעניין אופן התנהלות הרשויות בנושא זה, נוכח הפגיעה הדרמטית הכרוכה בכך בפרטיותו של הנפגע. חשיפת חומרים חסויים או פרטיים בהליך הפלילי עשויה להיות הכרחית לעתים, לצורך הגנתו של הנאשם או קיומו של הליך הוגן. לצד זאת, היא עלולה לפגוע פגיעה קשה בפרטיותו של הנפגע, הן בחשיפת סודות כמוסים בפני בני משפחתו וסביבתו הקרובה, והן בהרחבת הפגיעה והחשיפה בפני הנאשם. מתן ליווי וסיוע משפטיים כבר בהליך החקירה יאפשרו לנפגע העבירה שירצה בכך, להבין את ההשלכות השונות של חשיפת חומרים אישיים ולקבל החלטה מושכלת בעניין, כמו גם לטעון באופן מושכל את עמדתו, ככל שיגיע להליך הסרת חסיון בפני בית המשפט. סיוע משפטי בשלב החקירה, יכלול גם ליווי של הנפגע בנוגע לערר על החלטת התביעה שלא להגיש כתב אישום, וזאת בכפוף למבחן של סיכוי משפטי. סעיף 3 – התיקון לחוק הסיוע המשפטי המוצע צפוי לקבוע זכאויות חדשות לקבלת סיוע משפטי אשר יוקנו לנפגעי עבירה שונים. הרחבת הסיוע המשפטי ממועד החקירה הפלילית, דורשת יידוע יזום של נפגע העבירה על זכאותו לקבל סיוע משפטי, זאת כדי לאפשר לנפגע להחליט האם לממש זכאותו זו. לפיכך, מוצע לתקן את חוק זכויות נפגעי עבירה, ולקבוע כי משטרת ישראל תיידע את נפגע העבירה הזכאי לכך על פי תיקון זה, על זכותו לסיוע משפטי בהליך הפלילי כבר בשלב החקירה. סעיף 4 – מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה יהיה תשעים ימים מיום פרסומו על מנת לאפשר היערכות ליישום החקיקה. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ג בטבת התשפ"ב (27.12.2021) תיקון התוספת 1. בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), בתוספת – בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), בתוספת – בחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 (להלן – החוק העיקרי), בתוספת – (1) בפרט 11, במקום "לפי סעיפים 345, 346(א), 347(א) או (ב) או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977" יבוא "לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977"; (1) בפרט 11, במקום "לפי סעיפים 345, 346(א), 347(א) או (ב) או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977" יבוא "לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977"; (1) בפרט 11, במקום "לפי סעיפים 345, 346(א), 347(א) או (ב) או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977" יבוא "לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977"; (2) אחרי פרט 13 יבוא: (2) אחרי פרט 13 יבוא: (2) אחרי פרט 13 יבוא: "14. לבני משפחות של נפגעי עבירות המתה לפי סעיפים 300, 301א, 301ב, 301ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בכל הנוגע: "14. לבני משפחות של נפגעי עבירות המתה לפי סעיפים 300, 301א, 301ב, 301ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בכל הנוגע: להליכים אזרחיים הנובעים מעבירת ההמתה, וסעיף 3 לא יחול." (א) לליווי וקבלת ייעוץ במימוש זכויותיו לפי כל דין בהליך הפלילי, וכן בהליך מינהלי הנוגע למימוש זכויותיו כאמור, וסעיפים 3 ו–4 לא יחולו, ואולם בהליכי ערר על החלטה שלא להעמיד לדין, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, סעיף 3 לא יחול; לעניין זה, "הליך פלילי" או "הליך מנהלי" – לרבות הליך הנוגע לריצוי העונש על ידי מי שהורשע בביצוע עבירת מין בנפגע כאמור. (ב) להליכים אזרחיים הנובעים מעבירת ההמתה, וסעיף 3 לא יחול." הוראת שעה 2. בתקופה שמיום התחילה עד לתום 5 שנים מהיום האמור, יקראו את פרט 11 לתוספת הראשונה לחוק העיקרי כך: בתקופה שמיום התחילה עד לתום 5 שנים מהיום האמור, יקראו את פרט 11 לתוספת הראשונה לחוק העיקרי כך: בתקופה שמיום התחילה עד לתום 5 שנים מהיום האמור, יקראו את פרט 11 לתוספת הראשונה לחוק העיקרי כך: "(11) לנפגע עבירת מין לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בכל הנוגע: "(11) לנפגע עבירת מין לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בכל הנוגע: "(11) לנפגע עבירת מין לפי סעיפים 345, 346, 347, 347א, 347ב, 348 או 351 לחוק העונשין, התשל"ז–1977, בכל הנוגע: (א) לליווי וקבלת ייעוץ וסיוע במימוש זכויותיו לפי כל דין בהליך הפלילי, וכן בהליך מינהלי הנוגע למימוש זכויותיו כאמור, וסעיפים 3 ו–4 לא יחולו, ואולם בהליכי ערר על החלטה שלא להעמיד לדין, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, סעיף 3 לא יחול; לעניין זה, "הליך פלילי" או "הליך מנהלי" – לרבות הליך בנוגע לריצוי העונש על ידי מי שהורשע בביצוע עבירה כאמור; (א) לליווי וקבלת ייעוץ וסיוע במימוש זכויותיו לפי כל דין בהליך הפלילי, וכן בהליך מינהלי הנוגע למימוש זכויותיו כאמור, וסעיפים 3 ו–4 לא יחולו, ואולם בהליכי ערר על החלטה שלא להעמיד לדין, לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, סעיף 3 לא יחול; לעניין זה, "הליך פלילי" או "הליך מנהלי" – לרבות הליך בנוגע לריצוי העונש על ידי מי שהורשע בביצוע עבירה כאמור; (ב) להליכים אזרחיים הנובעים מביצוע העבירה כאמור, וסעיף 3 לא יחול." (ב) להליכים אזרחיים הנובעים מביצוע העבירה כאמור, וסעיף 3 לא יחול." תיקון חוק זכויות נפגעי עבירה 3. בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, בתוספת השנייה – בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, בתוספת השנייה – בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, בתוספת השנייה – (1) אחרי פרט 1 יבוא: (1) אחרי פרט 1 יבוא: (1) אחרי פרט 1 יבוא: (2) בפרט 3, בטור שכותרתו "השלב בהליך הפלילי", בסופו, במקום "לפי סעיף 64 האמור" יבוא "לפי סעיף 64 האמור, וכן יידוע של נפגע עבירה כאמור בפרט 11 ו-14 לתוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 על זכותו לסיוע משפטי בהליך זה, לפי פרט 11(ב) לתוספת לחוק זה;". (2) בפרט 3, בטור שכותרתו "השלב בהליך הפלילי", בסופו, במקום "לפי סעיף 64 האמור" יבוא "לפי סעיף 64 האמור, וכן יידוע של נפגע עבירה כאמור בפרט 11 ו-14 לתוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 על זכותו לסיוע משפטי בהליך זה, לפי פרט 11(ב) לתוספת לחוק זה;". (2) בפרט 3, בטור שכותרתו "השלב בהליך הפלילי", בסופו, במקום "לפי סעיף 64 האמור" יבוא "לפי סעיף 64 האמור, וכן יידוע של נפגע עבירה כאמור בפרט 11 ו-14 לתוספת לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב–1972 על זכותו לסיוע משפטי בהליך זה, לפי פרט 11(ב) לתוספת לחוק זה;". תחילה 4. תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו (בחוק זה – יום התחילה). תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו (בחוק זה – יום התחילה). תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו (בחוק זה – יום התחילה).