הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2166701
הכנסת העשרים וארבע
יוזמים: חברי הכנסת מירב בן ארי
עמיחי שיקלי
אבי דיכטר
אופיר סופר
יעקב אשר
צבי האוזר
יואב קיש
יעל רון בן משה
יום טוב חי כלפון
______________________________________________
פ/2986/24
הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – איסור גביית דמי שמירה בלא רישיון), התשפ"ב–2022
דברי הסבר
תופעת גביית דמי החסות ("פרוטקשן") היא תופעה נרחבת אשר פושה בכל רחבי הארץ, ובעיקר בדרומה ובצפונה. מדובר בפשיעה המשפיעה באופן ישיר וממשי על חיי האזרחים שומרי החוק, אשר נדרשים לשלם לעבריינים מאות אלפי שקלים בשנה כדי שהאחרונים לא יפגעו ברכושם. באזורים מסוימים מי שאינו מעסיק "חברת שמירה" למעשה מעמיד את רכושו בסכנה שייגרמו לו נזקים, לפעמים במיליוני שקלים, כך על פי מאות עדויות במשטרה. על פי רוב אין מדובר בגניבה אלא רק בהיזק לרכוש, מה שמלמד שלא הרכוש עצמו מעניין את העבריין אלא רק גרימת הנזק כדי לאותת לבעל העסק שכדאי לו לשלם דמי חסות.
לכאורה מתבקש היה להגדיר את שיטת דמי החסות כ"סחיטה באיומים", אך שיטת הפעולה של ארגוני החסות אינה נופלת בגדרי עבירה זו. נותני החסות מכירים את החוק ויודעים כיצד להימנע מלעבור עליו. הם הצליחו ליצור מצב שבו בעלי העסקים "יודעים" שעליהם לברר מיוזמתם לאיזו כנופיה עליהם להעביר את תשלום דמי החסות, והם פונים בעצמם לעבריינים בבקשה לשכור את "שירותיהם". כלומר, לרוב אין "איום" גלוי הקשור לאירוע מסוים, ולכן אין סחיטה באיומים. במצב דברים זה, החוק הפלילי כפי שהוא כיום נעדר כלים מתאימים להתמודדות עם התופעה.
העבריינים מחזיקים בחברות שמירה מוסדרות, והם מנפיקים חשבוניות לבעלי העסקים. חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב–1972 (להלן – החוק לרישוי שירותי שמירה) קובע כי מבקש רישיון יהיה נטול עבר פלילי, וכי הוועדה לרישוי שירותי שמירה תבחן את עברו והתנהגותו. החוק מחלק בין התאגיד הפועל כחברת שמירה, לבין מארגן שמירה החייב ברישיון, ושומר שבמקרים מסוימים אינו נדרש להחזיק ברישיון.
ניתן לראות כי עברייני הפרוטקשן מתפקדים לרוב כ"מארגני שמירה" – הם פונים לעסקים ומציעים שירותי שמירה, או שבעלי עסקים פונים אליהם. הם המתווכים בין בעלי העסקים לחברת השמירה, גובים מהם את הכספים, מבקרים באתרים ומנפיקים חשבוניות. הקשר הישיר הזה תורם לתחושה כי העבריין והמוניטין העברייני שלו נותנים את חסותם לביטחון העסק, כאשר כמובן מלבד זה כמעט אף פעם לא תהיה שמירה אמיתית. אולם, מעמדו של העבריין כמארגן שמירה דורש כי הוא יחזיק ברישיון לפי חוק. בראש חברת השמירה עומד אדם נטול עבר פלילי, העומד בתנאי החוק. אולם גובי דמי החסות נעדרים רישיון, כיוון שהתנהגותם ועברם הפלילי אינם מתיישבים עם דרישות החוק.
במצב דברים זה, שבו חברת השמירה מעסיקה מארגן שמירה ללא רישיון או שומר שאינו בעל רישיון, היא למעשה עוברת עבירה לפי סעיפים 18 ו-19(ב) לחוק לרישוי שירותי שמירה. לפיכך, דמי החסות שמעבירים בעלי העסקים לחברות השמירה מהווים רכוש שמקורו בעבירה, אשר "מולבנים" באמצעות אותן חברות שמירה. העונש על עבירה זו, עומד על שנת מאסר אחת או עשרת אלפים לירות.
כדי לפגוע בתמריץ הכספי של גובי דמי החסות, ליטול מידיהם את הכספים שנגבו ולהענישם בחומרה, מוצע להעלות את תג המחיר של עבירה זו. זאת על ידי הוספת העבירות מחוק רישוי שירותי שמירה לרשימת העבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון).
אחת מתכליותיו העיקריות של חוק איסור הלבנת הון הוא מניעת שימוש ברווחי הפשיעה המאורגנת, ולכן אך מתבקש שייתן מענה לתופעת דמי החסות. הוספת העבירות מהחוק לרישוי שירותי שמירה לרשימת עבירות המקור בחוק איסור הלבנת הון, תקבע תג מחיר הולם יותר לתופעה: ענישה של עד עשר שנות מאסר על עבירת הלבנת הון, וחילוט הכספים שנגבו כדמי חסות.
אמנם סעיפי העונשין מהחוק לרישוי שירותי שמירה מתייחסים לעבירות טכניות לכאורה, בהיותן עבירות של פעולה בלי רישיון, אך ראוי להכניסן לרשימת עבירות המקור כדי להתמודד עם תופעת גביית דמי החסות. במקביל יש לשמור על מדיניות אכיפה שתלכוד רק את מי שפעל בניגוד לחוק רישוי שירותי שמירה משום שאינו עומד כלל בתנאי הרישיון – כלומר, הוא בעל עבר פלילי.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
ח' בשבט התשפ"ב (10.01.2022)
תיקון התוספת הראשונה 1. בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, בתוספת הראשונה, לאחר פרט (18ח) יבוא:
"(18ט) עבירה לפי סעיפים 18 ו-19(ב) לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב–1972".