הצעת חוק לדיון מוקדם

מספר פנימי: 2192140 הכנסת העשרים וארבע יוזמות: חברות הכנסת אפרת רייטן מרום מיכל וולדיגר ______________________________________________ פ/3835/24 הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – טיפול בבריחה ממשמורת), התשפ"ב-2022 דברי הסבר סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960 (להלן – חוק הנוער), מונה את דרכי הטיפול בקטינים שנקבע כי הם נזקקים לפי סעיף 2 לחוק הנוער. אחת מדרכי הטיפול, המנויה בסעיף 3(4) לחוק הנוער, היא הוצאת הקטין ממשמורת הוריו למשמרות רשות הסעד, אשר תקבע את מקום חסותו, או מתן הוראה על השמתו במעון או במעון נעול. קטינים שהוצאו ממשמורת הוריהם בהליכי נזקקות כאמור, שוהים, בין היתר, בהשמה חוץ ביתית בפנימיות, הוסטלים ומעונות נעולים. השמתם בהם אינה מפאת מעשה שעשו, ואינה ענישה, אלא אך ורק כלי טיפולי על מנת להיטיב עמם. לעיתים הקטינים מושמים במסגרות לאחר שחוו התעללות פיזית, פגיעה מינית, הזנחה ואירועים טראומתיים וקשיים אחרים. חלקם שוהים במסגרות אלו בניגוד לרצונם. במספר לא מבוטל של מקרים, קטינים השוהים במסגרות ההשמה החוץ-ביתית בורחים מהמסגרת. לעיתים מדובר בבריחה יזומה במהלך השהיה במסגרת, אך במקרים רבים מדובר באי-חזרה למסגרת לאחר יציאה מתוכננת כדוגמת חופשה. כמו כן, במקרים מסוימים מתבצעת הבריחה בעת פעילות מחוץ למסגרת או בעת יציאה לצורך מסוים כגון ביקור אצל רופא. במקרים רבים, במהלך הבריחה שבים הקטינים לסביבה מסכנת ולעיתים הם מנוצלים באופן מיני או נפשי על ידי גורמים שונים. בריחתם של קטינים ממסגרות השמה חוץ ביתיות אינה נדירה. מנתונים של משטרת ישראל ניתן להעריך, כי לפחות אחת ליום קטין בורח ממסגרת השמה כלשהי של חסות הנוער. כמו כן ניתן להעריך כי רוב מקרי הבריחה ממסגרות ההשמה הם של קטינות: בשנת 2004, עת נבחן נושא הבריחות בדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת, נמסר כי ארבע מתוך חמש בריחות של קטינים ממסגרות השמה חוץ ביתית, הן של נערות. אף שבריחת קטינים מהמסגרת החוץ-ביתית היא תופעה נפוצה ומוכרת, קטינים שבורחים ממסגרות שבהן הושמו במסגרת הליך נזקקות נחשבים למפירי צו שיפוטי. במקרים אלו, ללא קשר לשאלת אופי הצו - צו במסגרת הליך פלילי לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער הפלילי) או צו במסגרת הליך נזקקות לפי חוק הנוער, הנושא מועבר לטיפול המשטרה. זאת משום שהמשטרה לא יכולה להתחיל לחפש אחר הקטינים אם לא מוגשת תלונה. מכך נובע, כי עצם השימוש בפתיחת תיק פלילי כחלק מהמעורבות המשטרתית באיתור הקטינים הבורחים, מביאה להתייחסות אליהם כאל חשודים לכל דבר ועניין. התייחסות לקטינים כחשודים והעובדה כי מדובר בשוטרים שלא תמיד מודעים למורכבות של הקטינים, עלולה להוביל לפגיעה באותם קטינים. כאמור, חלק מהקטינים המטופלים במסגרות של חסות הנוער הם קטינים שעברו טראומה כלשהי. לעיתים עצם החיפוש אחריהם ותפיסתם על ידי המשטרה מהווים שחזור של הטראומה, הגברת המצוקה, או מצב נפשי מורכב אחר. מהצד השני, אותם שוטרים שמבצעים את עבודתם אינם מודעים לרגישות ואינם מוכשרים להתמודדות עם אוכלוסייה בפוסט טראומה, וכך אף אם אינם מתכוונים לכך, חלק מהפעולות אותן הם מבצעים להשבת הקטין למסגרת יכולות לעורר בו את הטראומה. כך, מספרת אחת הקטינות ששהתה במעון נעול: "אני, השוטרים התנהגו אליי כאילו אני חיה. בפעמיים האלה, התנהגו אליי כאילו אני חיה. התנהגו אלינו כאילו אנחנו כלום...אותנו שמו בחוץ, וירד גשם והיה קפוא, ולא היה להם איכפת פשוט, לא היה להם איכפת. זה פשוט, כאילו אנחנו היינו חיות. ואף אחד אין לי, אני לא יודעת מה לעשות עם זה, כאילו, אמרו לי גם בכלל לא להתעסק עם זה, כי השוטרים יכולים גם להתנקם בי על זה" (שירן רייכנברג הזכות להשתתפות והליכי טיפול והשגחה בבית משפט לנוער (חיבור לשם קבלת תואר ״דוקטור למשפטים״, האוניברסיטה העברית 2018). כאמור, השמתם של קטינים נזקקים במסגרות חוץ ביתיות נועדה לספק להם הגנה ולהוציאם ממצבי מצוקה, משבר וסכנה. פתיחת תיק פלילי כנגדם בשל בריחה מהמסגרת, חוטאת למטרת ההליך, ומתייגת אותם, ללא כל הצדקה, בתיוג עברייני, במקום לשמור על טובתם ולסייע בטיפול בהם. פתיחת תיק פלילי כנגד קטין נזקק הבורח ממסגרת השמה חוץ ביתית, מביאה לרישום ותיעוד של הדברים כפי שנעשה ביחס לכל מידע פלילי אחר. הגם שמרבית התיקים בעניינם של הקטינים נסגרים משום שנסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (חוסר עניין לציבור), מקרים אלו מתועדים כיום במסגרת רישום משטרתי של תיקים סגורים. הרישום המשטרתי עשוי לפגוע בעתידם של הקטינים, למשל בעת גיוסם לצה"ל, או בכל התנהלות אחרת מול רשויות המדינה. במקרים אחרים, בהם מוגש כתב אישום וניתן פסק דין, מקרה הבריחה יתועד אף במסגרת רישום פלילי, והקטין יעמוד בפני הליך פלילי, על כל משמעויותיו. מכאן, שקטינים אלו "נכנסים" לטיפול מערכת הרווחה ללא רישום פלילי או משטרתי, לאחר שנפגעו על ידי סביבתם, ו"יוצאים" ממנה עם רישום כאמור, כבעלי תיוג עברייני. נוסף על כך, לא ראוי כי עבירה של אי מילוי החלטת בית משפט לפי סעיף 26 לחוק הנוער תשמש ככלי אכיפה וענישה כלפי הקטינים עצמם, נוכח העובדה כי הצדדים להליך המשפטי לפי חוק הנוער הם לשכת הרווחה וההורים, ואילו הקטין כלל אינו צד פורמלי להליך. לעיתים, הצו ניתן בהעדרם של הקטינים מהדיון, ובמקרים רבים, בניגוד לרצונם ולדעתם, ולעיתים אף ללא שהם מיוצגים על ידי עורך דין או אפוטרופוס לדין. גם במקרים אחרים, בהם הקטינים נשמעים ועמדתם נלקחת בחשבון, ברור שהם אינם בעל מעמד זהה לצדדים במסגרת ההליך. על כן, ראוי כי עבירה של אי מילוי החלטת בית משפט לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) תהייה מכוונת להתנהגות של הצדדים להליך, ובעניין זה ההורים, כלפיהם ניתן הצו, או כל גורם אשר עשוי להפריע להם בכך. ממידע שמסר לידינו ממשטרת ישראל עולה כי מתוך למעלה מ-1,300 תיקים שנפתחו בעניינם של קטינים נזקקים בין השנים 2011-2015, הוגשו כ-45 כתבי אישום כנגד קטינים אלו, בעבירה של אי מילוי החלטת בית משפט לפי חוק הנוער. לעומת זאת, בין השנים 2011-2015 נפתחו 1,324 תיקים כנגר בגירים בגין עבירה זו, הוריהם של הקטינים, אך לא הוגש ולו כתב אישום אחד כנגד ההורים. נשאלת השאלה אם כן, מה מדיניות התביעה אשר בה מבקשת המדינה לנקוט. הרציונליים של חוק הנוער הם של טיפול ושיקום. בפתח דבריו של שר הסעד דאז, יוסף בורג, במליאת הכנסת בעת הצגת חוק הנוער הוא אמר שמדובר "בשלב חדש בביסוס העבודה הסוציאלית וחוליה נוספת בזכויות האזרח". נוכח כל האמור לעיל, מוצע לתקן את חוק הנוער כך שעל מנת לאתר את הקטינים הנזקקים השוהים תחת צו לפי חוק הנוער במסגרת השמה חוץ ביתית ובורחים מהמסגרת, יופעלו גורמי הרווחה בתיאום ובסיוע של המשטרה, אך בלא שתוגש תלונה כנגד הקטין על עבירה בשל אי מילוי החלטת בית המשפט. ביטול ההוראה הפלילית, כמוצע, לא תפגע ביכולת האכיפה של צו בית המשפט במקרים שבהם יש אכן צורך בכך, בשל נסיבות ההתנהגות של הקטין, וזאת לנוכח העבירות הכלליות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 ושל בריחה ממשמורת חוקית לפי סעיף 257 לחוק האמור. -------------------------------- הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב באייר התשפ"ב (23.05.2022) תיקון סעיף 19 1. בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 19, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) הושם קטין במשמורת לפי החלטת בית משפט כאמור בסעיף 3(4), ולא הגיע למקום המשמורת, לא חזר אליה, או עזב את מקום המשמורת, ללא רשות, ידווח מנהל מקום המשמורת לעובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), שיתאם עם משטרת ישראל את איתורו והבאתו למשמורת." תיקון סעיף 26 2. בסעיף 26 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: "(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על קטין שלא מילא החלטת בית משפט שניתנה מתוקף הוראות סעיף 3(4).".