חומר רקע
4/5/2025
עמדת הארגונים להצעת החוק שיפוט בתי דין רבניים )בוררות( התשפ"ג–
2023
פ 1178/25
לקראת הדיון הקבוע ביום 6/5/2025
כבר בתחילת הדברים יאמר כי הארגונים שבכותרת מתנגדים לתיקון המוצע לחוק, שמשמעו הרחבה בלתי
סבירה של סמכויות בתי הדין הרבניים, ייסוד מערכת משפטית מקבילה למערכת המשפטית האזרחית ושינוי
הסטטוס קוו בענייני דת.
א. התנגדות להצעת החוק
1.
הצעת החוק שבנדון )להלן: "הצעת החוק"(, היא גלגול נוסף של הצעות חוק קודמות שנועדו להרחיב
באופן דרמטי, את סמכויות בתי הדין הדתיים. ההצעה מסמיכה את בתי הדין הדתיים לדון כבוררים,
בכל עניין אזרחי היכול לשמש נושא להסכם ובלבד שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם
בכתב ולפחות אחד הצדדים הוא בן דתו של בית הדין.
2.
בכך, למעשה מייסדת ההצעה מסלול בוררות ממלכתי על פי דין דתי, עוקף מערכת המשפט הכללית, על
חשבון הציבור וכחלק אינטגרלי מהמערכת המשפטית. יתירה מכך, עולה חשש כבד כי ההרחבה
היתירה הזו של סמכויות בתי הדין הדתיים תביא למצב שלבתי הדין לא יהיה פנאי לעסוק במטרה
העיקרית שלשמה הוקמו – ענייני התרת נישואים של בני זוג בני דתו של בית הדין. לא למותר לציין כי
אזרחי המדינה המבקשים להתיר את נישואיהם מחויבים לעשות זאת דווקא בבתי הדין הדתיים, ואין
בפניהם ברירה לפנות לערכאה אחרת.
3.
ההצעה תביא להכבדה יתירה על מערכת בתי הדין הדתיים, הן מעשית, תוך פגיעה ביכולת של בתי הדין
לטפל בתיקים הקיימים ביעילות והן תקציבית – ברי כי לצורך יישום הצעת החוק במקביל לתפקידם
העיקרי של בתי הדין הדתיים יהיה צורך בתקנים נוספים של דיינים. זאת, בשעה שכבר היום מדובר
במערכת שבה חסרים דיינים בפועל, זאת לדברי מנכ"ל בתי הדין הרבניים.
3.
זאת ועוד, יש טעם לפגם בהענקת סמכות, בחקיקה ראשית, לרשות ממלכתית, לפסוק על פי דין תורה
ובאופן שיש בו לעיתים ניגוד מוחלט להוראות הדין הכללי, בין צדדים שאינם בני אותה דת, בסוגיות
אזרחיות, המוסדרות באופן נרחב בשיטתנו המשפטית. הדבר מהווה פגיעה אנושה במערכת המשפט
בישראל ובזכויות המבקשים להתדיין בה. ככלל, הסמכת בתי הדין דתיים, כמערכת שיפוט מקבילה
בפועל )גם אם הנ"ל מכונה "בוררות"(, בעניינים אזרחיים עלולה ליצור "מרוצי סמכויות" בין מערכת
בתי המשפט לבתי דין דתיים. במצב שכזה לזהות הערכאה המשפטית ולמגיש התביעה האזרחית תהיה
השלכה קריטית על תוצאות הדיון. אין כל ספק כי המדובר בתוצאה בלתי ראויה בעליל.
ב. התייחסות לסוגיות העולות מהצעת החוק
4.
היעדר הגנה על עקרונות יסוד - הארגונים יטענו כי אין לאשר את הצעת החוק מבלי לקבוע באופן חד
משמעי כי בתי הדין בבואם לדון על פי המסגרת שנקבעה בהצעת החוק, יהיו כפופים לעקרונות יסוד
חוקתיים, כגון עקרון השוויון ואיסור הפלייה, חוקי יסוד כגון חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד
חופש העיסוק, חוק שיווי זכויות האישה, חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות וכיו"ב. מדובר
בזכויות קוגנטיות, אשר צדדים אינם יכולים לוותר עליהם, באשר הם חלק משיטת המשפט במדינת
ישראל.
5.
היקף הסמכות - על פי הצעת החוק, בנוסחה הקיים, ניתנת סמכות לבית הדין הדתי לפסוק בדרך של
בוררות כמעט בכל עניין אזרחי לטעמנו מדובר במתן סמכות רחבה וגורפת. היא חלה גם במקרים של
סמכות הנתונה באופן ייחודי לבית משפט או בית דין אחר, למשל, בתי הדין לעבודה, או במומחיות
ייחודית, כגון תביעות נזקי גוף, תאונות דרכים ועוד. הסעיף מנוסח בצורה עמומה, ככל הנראה באופן
מכוון, כך שבפועל נושאים כגון סכסוכי רכוש בין בני זוג אינם מוחרגים מתחולת החוק. יש להחריג
במפורש כל עניין שבין בני זוג או מי שהיו בני זוג.
6.
סכנה מיוחדת בתחום משפט העבודה - סעיף 28
לחוק בית הדין לעבודה, מכיר אמנם בזכותם של צדדים
לקיים הליך בוררות מוסכם. לפיכך נטען כאילו אין להפלות את בית הדין הדתי לעומת בוררים פרטיים.
ואולם ההתנגדות לבוררות ע"י בתי הדין הדתיים נובעת מהצורך להגן על שלמות השיטה האזרחית ועל
עקרון הניטרליות של ההליך המשפטי האזרחי. "בוררות פרטית" משמעה יצירת "מרחב ניטרלי"
שאיננו מזוהה עם המדינה. הסכמה על בוררות פרטית, משמעה שהצדדים בוחרים באופן מודע להוציא
את ההכרעה מהתחום הציבורי אל התחום הפרטי. החלטה זו היא ניטרלית וחפה מאינטרסים
ממלכתיים או דתיים. לעומת זאת, בית הדין הרבני/דתי אינו עוד גוף ניטרלי, אלא במערכת משפטית
ממלכתית בעלת השקפת עולם מובנית, שבסיסה הלכה דתית. כברירת מחדל הוא מכריע על פי הדין
הדתי – שאינו רק שונה אלא מהווה סדר משפטי חלופי המתחרה ישירות בסדר המשפטי האזרחי-
החילוני ובחקיקת המגן. התרת השימוש בבית דין רבני תהפוך הליך ניטרלי של "בוררות" להליך שיפוט
ממלכתי מקביל, בחירת בית הדין דתי כבורר, יוצרת "דרך עוקפת" לנורמות של משפט העבודה, לרבות
חקיקת המגן, אשר עלולה להוביל לכרסום ממשי בזכויות העובדות והעובדים.
זאת ועוד, לבית דין רבני סמכויות נוספות וחסינויות שאינן קיימות אצל בורר פרטי. סמכויות אלה
עלולות ליצור מצב שבו פסקי הבוררות אינם נתונים לפיקוח ולבקרה משפטית מלאה של בית הדין
לעבודה, ובכך נפגעת שלמות ההליך השיפוטי ונוצר מצב של "אי-סימטריה" ביחס לכלל הבוררויות
הפרטיות. זאת מעבר לעובדה שנוצרת א-נומליה בכך שבית הדין לעבודה ישמש בית המשפט המוסמך
לעניין בוררות של ערכאה שיפוטית אחרת, שאינה כפופה לדין ה"אזרחי", לחוקים בעלי השלכות על
יחסי עבודה, לחוקי יסוד ובעיקר למשפט העבודה המגן, הקוגנטי?! ובעיקר – איך ישמש ערכאה
ייחודית לדון בתובענות שעילתן בפסק בוררות שכזה )זאת בהתאם לסיפא של סעיף 28
לחוק בית הדין
לעבודה.
7.
הסכמה מהותית של הצדדים - אמנם, לכאורה, על פי נוסח הצעת החוק מדובר רק בהתדיינות בהסכמת
הצדדים, בכתב. בפועל ברור כי הסכמה שכזו עלולה להנתן תחת לחץ וכפיה, איומים, בפרט ביחס
לנשים, אשר כאמור, מראש מצויות לעיתים קרובות תחת מצבי לחץ וכפיה במסגרת הליכי הגירושין.
הסכמה גם עלולה להיות תוך חוסר הבנה בסיסי של משמעות ההסכמה ותוצאותיה וכיוב'. יתירה מכך,
בהצעת החוק אין התייחסות למועד ההסכמה ולאופן בו היא ניתנת, ולכאורה היא יכולה אף להינתן
מראש במסגרת חוזה אחיד, או חוזה שבין צדדים שאינם בעלי משקל זהה. לא יעלה על הדעת כי צד
יחתום על "מסמך הסכמה", מבלי שהוסבר בו מפורשות כי הסכמה הינה לפסיקה על פי דין תורה ולא
על פי הוראות הדין האזרחי. ללא פרוט שכזה אין ב"הסכמה" בכדי להבטיח שצד מודע לכל ההשלכות
המשפטיות של הסכמתו. כאמור, ההצעה מאפשרת מתן הסכמה גורפת במסגרת כל הסכם אזרחי
לסמכות שיפוט של בית הדין הרבני, בכל עת. לא יעלה על הדעת כי הסכמה שכזו תהווה הסכמה
מספקת. הסכמת הצדדים שהינה כללית ומוקדמת להיווצרות העילה בגינה מוגשת התביעה, ללא הבנה
מלאה של משמעויותיה ונפקויותיה, לאו הסכמה היא.
8.
שידול וכפיית התדיינות - סעיפים 3)ב( ו3)ה( להצעת החוק מהווים שידול ואף כפיית התדיינות על
צדדים אשר אינם מעוניינים בכך. כך, אם לא עלה בידו של צד להביא אישור על הסכמת הצד שכנגד
אין זה מתפקידו ואין זה ראוי כי בית הדין יפנה אל הצד שכנגד במסמך רשמי של מדינת ישראל ולמעשה
"יעודדו" להסכים לסמכותו. )סעיף 3)ב(להצעת החוק(. אין אח ורע למצב בו ערכאה משפטית מציעה
את מרכולתה למתדיינים פוטנציאלים. חמור מכך, לא יעלה על הדעת כי בית הדין יהיה מוסמך לתת
סעד זמני כאשר צד טרם נתן הסכמתו לעצם קיום ההליך )סעיף 3)ה( להצעת החוק(. הטלת סעד זמני
כופה על צד להתדיין גם בניגוד להסכמתו. הסעיפים הנ"ל מהווים פגיעה חמורה בזכותו של צד ליומו
בערכאה המתאימה, על פי בחירתו החופשית ועל כן יש למחוק סעיפים אלה מהצעת החוק.
9.
היתר להתדיין בערכאות אזרחיות - גם הקביעה כי בית הדין מוסמך ליתן היתר להתדיין בפני ערכאות
אזרחיות, במקרה של אי הסכמה מצד אחד הצדדים )סעיף 3)ג( להצעת החוק(, מהווה חתירה תחת
מערכת המשפט האזרחית בישראל. לא יעלה על הדעת כי ערכאה משפטית ממלכתית תיתן אישור דתי
למתדיין המאפשר לו להתדיין בערכאה אזרחית מקבילה. מדובר בפגיעה במעמדה העצמאי של מערכת
המשפט האזרחית ובזכות לגישה חופשית לערכאות.
10
. מתדיינים בני דתות שונות - הצעת החוק מגדילה עשות ומרחיבה את סמכותה באופן שדי בכך שאחד
מהצדדים הנוגעים בדבר הינו בן הדת של בית הדין על מנת להסמיך את בית הדין הדתי לקיים את
ההליך. מדובר בהפרה בוטה של הסטטוס קוו בענייני דת בישראל. מעבר לכך, אין זה ראוי שאדם שאינו
בן הדת של בית הדין יתדיין על פי דין דתי, שאינו דתו. לעניין זה אין גם בהסכמתו של צד בכדי להכשיר
זאת. באופן כללי אין זה ראוי שבית דין דתי של עדה אחת יפסוק על פי הדין הדתי בעניינו של אדם
השייך לעדה דתית אחרת. זאת ועוד, אדם שאינו בן אותה דת, אינו מודע לכל ההשלכות של התדיינות
על פי דין דתי ובוודאי שאל מול צד שהינו בן הדת של בית הדין. המדובר בהליך שאינו שיווני בין
הצדדים, ובמקרים מסוימים הדין הדתי אף מעדיף את בן דתו על פני בני דתות אחרות. אשר על כן, ברי
כי אין להתיר הרחבת סמכות של בית דין דתי על צדדים שאינם בני אותה דת.
11
. בעלי צרכים מיוחדים - הצעת החוק גם פוגעת בזכויות של בעלי צרכים מיוחדים. כך, הצעת החוק
קובעת כי כאשר אחד הצדדים הינו קטין, חסוי, פסול דין או נעדר, רשאי בית הדין למנות לו אפוטרופוס
לצורך ההסכמה וייצוג בהליך. מה גם שברי כי בית הדין יטה למנות אדם, אשר יתן הסכמתו להליך,
כאשר אין כלל ביטחון כי הדבר הינו לטובתו של בעל הדין בעל הצרכים המיוחדים. יש לבטל הוראה זו
בהצעת החוק.
12
. מינוי נשים לבוררות - טענת בתי הדין הרבניים מימים ימימה היא כי נשים אינן כשירות לשמש כדיינות
)עניין זה אינו קיים בבתי הדין השרעים שם לא נטען כי קיימת מניעה דתית למנות אישה ואף מונתה
אישה לתפקיד קאדית(. ואולם ביחס להצעת החוק מדובר בסמכות של בוררות. לאור העובדה שהצעת
החוק מחייבת הוספת תקנים וכיוון שאין מניעה למנות נשים לתפקיד בוררות הרי שיש לקבוע כי ימונו
נשים לתפקיד בוררות על פי הצעת החוק.
13
. סיכומו של דבר, הארגונים הח"מ סוברים כי אין מקום להרחיב את סמכויות בתי הדין הדתיים מעבר
לסמכות הקיימת כיום וככל שהצעת החוק תקודם, יש להבטיח כי היא לא תגרום לפגיעה אנושה
בעקרונות וזכויות יסוד, חוקי מגן, פגיעה בסטטוס קוו במדינת ישראל .
בברכה,
גלי עציון, עו"ד
מנהלת מחלקת יעוץ וחקיקה
נעמת תנועת הנשים של ישראל
טל הוכמן
מנכלית
שדולת הנשים בישראל
ריקי שפירא-רוזנברג,
עו״ד
המרכז הרפורמי לדת
ומדינה
אמונה קליין בר-נוי
מנהלת מדיניות ציבורית
חופות
אלה אלון, עו״ד
מנכ"לית שותפה - עמותת
איתך ﻣﻌك )מעכי( - משפטניות
למען צדק חברתי
סיגל רצין
מנכ"לית
עמותת מבוי סתום
תמר שוורץ
מנכ"לית
רוח נשית
הרב עו"ד אורי רגב
מנכ"ל
עמותת חדו"ש -לחופש דת
ושוויון
אורי קרמן
מנהל
הפורום החילוני
קרן הורוביץ, עו״ד
מנכ״לית
מרכז רקמן לקידום
מעמד האשה,
אוניברסיטת בר אילן
ענבל גלבוע אמיר
מנכ״לית
בונות אלטרנטיבה
[1]בגץ 8638/03
סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ,פ''ד סא)1(
259