הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2229701
הכנסת העשרים וחמש
יוזמים: חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן
אליהו ברוכי
______________________________________________
מצטרפים: חברי הכנסת יצחק קרויזר
אריאל קלנר
______________________________________________
פ/5807/25
הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025
דברי הסבר
בארץ ישראל קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. בה חי עם ישראל חיי קוממיות ממלכתית. בה נכבש וממנה הוגלה בשל חטאיו לסבול אלפיים שנות גלות ורדיפה – פיסית, דתית ולאומית. אליה חזר עם תחילת הגאולה, לקיים את חובתו המוסרית ולממש את זכותו הטבעית וההיסטורית להיות עם ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
היסטורית, בגלות או בארץ ישראל, שלטונות שביקשו להצר את צעדיהם של היהודים ולערער את קיומו של עם ישראל החלו ברדיפה של ביטויים חיצוניים של הזהות היהודית. ההיסטוריה לימדה אותנו שהפרעה להנחת תפילין, התעטפות בטלית, קביעת מזוזה או לימוד תורה היא צעד ראשון במדרון חלקלק להחריד שבסופו דיכוי אלים ורצחני.
מדינת ישראל של ימינו הוקמה כדי להבטיח את יכולתו של כל יהודי לחיות את חייו תוך ביטוי מלא של זהותו הדתית, הלאומית והתרבותית וכדי לממש את זכותנו כאומה לקיים את הברית שכרתנו עם בורא עולם בגלוי בכל מרחב ציבורי. הגנה על חופש הביטוי היהודי בישראל היא חובה מוסרית ולאומית, וחוק זה נועד לשמש חומת מגן וכיפת ברזל שיעצרו מהתהוות מגמות לשחזור עוולות העבר.
במרוצת אלפיים שנות הגלות של עם ישראל מארצו, נצברו דוגמאות אינספור לכך שדיכוי היהודים על ידי שלטון רודני מתחיל תמיד במחיקת הסממנים החזותיים של יהדותם. הגבלת היכולת להניח תפילין, להתעטף בטלית, לקבוע מזוזה או ללמוד תורה בגלוי, היא תמיד סימן מוקדם לבואן של גזירות חמורות יותר, של דיכוי ממוסד ושל רדיפות המובילות לאלימות רצחנית.
לאחר חורבן בית שני, ביקשה הקיסרות הרומית למחוק את זהותם הדתית והלאומית של היהודים כדי להבטיח את צייתנותם וכניעותם. תחת שלטונו של אדריאנוס, נאסרו קיום מצוות מרכזיות ביהדות, כולל שמירת שבת, ברית מילה, תלמוד תורה וכן לבישת תפילין, טלית והצבת מזוזות. צעדים אלו היו חלק ממדיניות כוללת שמטרתה הייתה לדכא כל ביטוי של זהות יהודית, ובמיוחד סממנים דתיים בולטים, כדי למחוק את הלאומיות היהודית. יהודים שהפרו את האיסור הוצאו להורג באכזריות שהובילה בסופו של דבר למרד בר כוכבא ולחורבן היישוב היהודי בארץ ישראל.
בימי הביניים, פעלה הכנסייה הקתולית נמרצות לדיכוי הזהות היהודית. בצרפת, מפורסמת שריפת התלמוד בפריז בשנת 1242. אלפי כתבי קודש יהודיים הועלו באש בצו הכנסייה. בספרד, נרדפו היהודים על ידי האינקוויזיציה אם נחשדו בשמירת מצוות יהודיות. תפילין, טליתות ומזוזות הפכו ל"סימנים מסגירים" של יהודים בסתר, שהובילו לחשיפתם, עינויים ואף הוצאתם להורג. במקומות רבים באירופה נאסרה לבישת תפילין וטלית בציבור, כחלק ממגבלות שהוטלו על היהודים והניסיונות להמיר את דתם בכפייה.
עדויות רבות מפרעות ת"ח ות"ט מספרות כי יהודים שנפלו בידי הפורעים הקוזאקים של חמלניצקי עונו, ולפני שהוצאו להורג נקרעו רצועות התפילין שלהם לעיניהם.
גם במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, במהלך גל הפוגרומים ברוסיה, נאסרה הצגת סממנים יהודיים, ותועדו התקפות על יהודים שהלכו בגלוי עם ציצית או תפילין. תהליכים אלו המשיכו במלוא עוזם עם עליית השלטון הנאצי. במחנות הריכוז ובגטאות, תפילין הפכו לסמל של עמידה יהודית חרף הרדיפה – וגם לכלי שבאמצעותו ניתן היה לזהות יהודים ולהענישם. הנאצים ראו בהשמדת סממני יהדות החיצוניים חלק מהתהליך הכולל של "הפתרון הסופי".
מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הוקמה, בין היתר, מתוך תחושת החובה של העם לשמר את המורשת שכה רבים מבנינו מסרו נפשם על קידושה ושימורה. ישראל קיימת בזכות נחישותם לשמר את הייחוד היהודי למרות הקשיים והאכזריות, במטרה לאזור כוח ולמנוע את דיכוי הזהות היהודית על ידי בעלי הכוח והשררה – יהיו אשר יהיו.
אין למדינת ישראל זכות קיום אם היא אינה מאפשרת ליהודים למלא את חובותיהם כלפי בורא עולם ולחיות על פי אמונתם בגלוי וללא פחד. כפי שלימדנו העבר, סטייה מהחובה המוסרית של יהודים לבוראם, מערערת את עצם יסודותיה של המדינה היהודית. אם לא נשמור מכל משמר על הזהות היהודית וערכי החירות הדתית שלה, המדינה לא תוכל להתקיים.
למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים למקרים שבהם שלילת היכולת להניח תפילין או לקיים תפילה יהודית בפרהסיה הישראלית מתרחשת, בין אם באמצעות מגבלות בירוקרטיות ובין אם דרך לחצים ציבוריים. כאשר מתבצע ניסיון לדחוק סממני יהדות מהמרחב הציבורי, עלינו להבין כי זו "הקנרית במכרה הפחם" שלנו. היהדות הגנטית שלנו, איננה חיסון מפני נפילה, שוב, לדפוסים של כפיה אנטי-דתית ודיכוי הזהות היהודית מטעמי התייוונות. כנסת ישראל חייבת לעמוד בפרץ ולוודא שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יישאר מקום שבו יכול כל יהודי יכול לבטא את אמונתו בגאווה ובציבור.
כעם וכאומה יש לנו חובה מוסרית לעמוד בהבטחה "לעולם לא עוד" לילדינו ולוודא שישראל לעולם לא תהפוך שוב למקום שבו יהודים חוששים להיות יהודים במרחב הציבורי. אסור שהמדינה שהוקמה כאמצעי לשימור הזהות היהודית, תהפוך לכלי לדיכויה. חוק זה נועד להבטיח שהסממנים שבגינם ובאמצעותם נרדפו יהודים לאורך הדורות, לא יהפכו לשנויים במחלוקת במדינה היהודית.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
י"ד באייר התשפ"ה (12.05.2025)
מטרה 1. מטרתו של חוק זה היא להבטיח את יכולת הגשמת מילוי חובתו של עם ישראל לבטא את זהותו הלאומית והדתית במדינתו הריבונית, כפי שציווהו בורא עולם, לפי מנהג אבותיו ואימותיו ואת זכותו למלא חובה זו ללא חשש מהפרעה או רדיפה של בעלי סמכות, של זרים או בשל התערבות חיצונית למדינת ישראל באמצעות חוקים וכללים שנקבעו על ידי גורם שאיננו כפוף לבחירתם ואינו משרת את צרכיהם ואת רצונותיהם של אזרחי מדינת ישראל.
הגדרות 2. לעניין חוק זה –
"בעל סמכות" – מי שיש לו סמכות שהעניקה או שמממנת מדינת ישראל ושיש לו האחריות הניהולית להבטיח את יישומם של חוקים, כללים ונהלים לגבי מוסד או שטח ציבורי, או שיש לו השררה לאשר או לשלול את השימוש במוסד או בשטח הציבורי;
"יהודי" – מי שהכירה הרבנות הראשית לישראל ביהדותו למטרות נישואים על פי חוק בישראל או שעומד בדרישות הרבנות להכרה כזו;
"מוסד" – ישות משפטית שתקציבה או חלק ממנו ממומן מכספי ציבור כולל כל גוף הנהנה מתקציב שמקורו בקופת המדינה, לרבות מוסדות חינוך, אקדמיה ובתי מאסר;
"מימון מתקציב המדינה" – בין אם באחריות המדינה לפעילות המוסד ולתקציבו, בהעברת כספים ישירה לסבסוד חלק מפעולתו או בהנחות מס דוגמת פטור מכוח סעיף 46 לפקודת מס הכנסה;
"מרחב ציבורי" – שטח נגיש או שאמור להיות נגיש לשימוש הציבור הרחב על פי חוק בין אם השימוש בו דורש רישוי או הרשאה ובין אם לאו;
"המשפט העברי" – דין תורה שמועצת הרבנות הראשית נוהגת על פיו ובהתאם להנחיותיו.
איסור הפרעה להנחת תפילין או תפילה במרחב הציבורי 3. לא יפריע בעל סמכות, ולא יאפשר למישהו השוהה בתחום סמכותו להפריע, למי שהוא יהודי, להחזיק בתפילין למטרות הנחה ותפילה, להניח תפילין או לסייע למישהו אחר להניח תפילין או להתפלל במרחב ציבורי או בכל מוסד הממומן מתקציב המדינה, ובלבד שהנחת התפילין או התפילה אינם הפגנה או חלק מהפגנה, המניחים או המתפללים לא פעלו בכוונה להפריע לפעילות במרחב או במוסד ותפילתם אינה מהווה איום מידי ברור לחייהם או בריאות גופם של המתפללים, באי המרחב או המוסד האחרים.
חובה לתת רישיון איסור התערבות בנוסח ומסורת תפילה לפי מסורת המתפלל 4. לא ימנע בעל סמכות בכל מוסד או מרחב ציבורי, אישור, ככל שזה נדרש, לקיום תפילת יחיד או רבים במרחב או במוסד כאמור, ובלבד שהתפילה אינה הפגנה או חלק ממנה או משמשת באופן ישיר ומוצהר ככלי לקידום עניין פוליטי; תפילה יהודית, על מנהגיה לפי רצון המתפללים, לא תחשב עניין פוליטי.
5. על אף האמור בסעיף 4 לעיל –
(1) בבית כנסת או מוסד חינוכי שקיימת בהם קהילה יהודית מתפללת, רשאי בעל הסמכות לדרוש שתתקיים התפילה לפי מנהג יהודי המקום; על המקומות המנויים בתקנות השמירה על המקומות הקדושים ליהודים, תשמ"א–1981, יחול סעיף זה.
(2) במרחב או מוסד ציבורי שאין בהם קהילה יהודית כאמור, יינתן האישור לפי התנאים והכללים לתפילה שמבקש האישור מאמין שישקפו נאמנה את מסורת אבותיו אותה הוא מבקש לקיים, ובלבד שישנה בישראל קהילה המתפללת לפי מסורת זו בין אם מבקש ההיתר משתייך אליה ובין אם לאו.
(3) בכל מוסד שבו הוקצה אזור ראוי לתפילה יהודית, שנמצא בשימוש באי המקום למטרה זו, רשאי בעל הסמכות להגביל את התפילה בציבור לאזור זה.
(4) מועצת הרבנות הראשית מוסמכת להכריע במחלוקות לגבי מעמדה של קהילה בבית כנסת או שטח בהנתן מחלוקת לגבי קיומה או מעמדה של קהילה כזו בשטח בו התבקשו ההיתר או ההרשאה למטרות החלטה אם חלים בשטח כללי סעיף (1) או (2) לעיל.
(5) ערעור לערכאה שיפוטית על החלטה המבוססת על קביעת מועצת הרבנות הראשית כאמור בפסקה (4), יעשה רק בפני שופט או הרכב שופטים שכל אחד מהם עמד בהצלחה בבחינה לפי סעיף 7(א) לחוק זה.
חובת התקנת מזוזה או אפשרות להתקין מזוזה למעוניין בכך 6. בכל מקום במרחב הציבורי ובכל מוסד הממומן מתקציב המדינה, חייב להתקין מזוזות בכל פתח, שנקבע לפי המשפט העברי שהוא חייב במזוזה, או לאפשר למי שחפץ בכך להתקינה בעצמו בתוך חודש מהגשת הפניה להתקין מזוזות, אם לא הותקנו במהלך החודש על ידי מנהל המקום.
חובת היכרות עם המשפט העברי 7. (א) שר המשפטים בשיתוף עם ועדת חוקה חוק ומשפט ומועצת הרבנות הראשית, יתקין תקנות לבחינת יכולתו של כל מועמד לתפקיד שיפוטי, ושל כל שופט שמונה טרם כניסתו של החוק לתוקף, הצפוי לשבת בדין בסוגיות הנוגעות לחוק, לפעול לפי הנחיות סעיף 1 לחוק יסודות המשפט התש"ם–1980 , ולעשות שימוש במשפט העברי ככלי להכרעה בסוגיות של לקונה חוקית ולהכרעה במחלוקות הנוגעות לחוק זה.
(ב) שופט קיים שלא עמד בהצלחה במבחני היכולת שיקבעו בתקנות, לא ידון בתביעה הנוגעת לחוק זה או מבוססת על חוק זה, בשום ערכאה.
(ג) מיום כניסת החוק לתוקף, לא ימונה לשום ערכאה שופט שלא עמד בהצלחה בתקנות ולא יקודם שופט קיים לשום ערכאה טרם עמד בהן בהצלחה.
(ד) הסמכות לתת סעד מן הצדק בכל הנוגע לחוק זה מסורה אך ורק להרכב שופטים שעמד בהצלחה בתקנות שתוקנו לפי חוק זה.
(ה) הדיונים בסוגיות הנוגעות לחוק זה יהיו פתוחים לציבור ככל שיתאפשר טכנולוגית ולא ניתן לסגור את דלתיהם לציבור או למנוע את שידורם החי בכל ערכאה בה קיימת לכך האפשרות.
הגדרת העבירה והטיפול בה 8. (א) השימוש בסמכות שהעניקה מדינת ישראל או שמממנת מדינת ישראל, כנגד היהדות או מימושה, בקבוצה או ביחידים, במרחב הציבורי, אסור.
(ב) קיבלה המשטרה קריאה לטיפול באירוע, הכולל עבירה של שימוש בסמכות נגד היהדות כאמור בחוק זה, והוגשה תלונה על אירוע כזה, בין הוא מלווה בעבירות על החוק הפלילי ובין אם לאו, תעביר את המידע שהוגש לה לידי השר הממונה על בעל הסמכות תוך 72 שעות מיום קבלת הפניה וכל מידע חקירה נוסף תוך שבועיים מיום מהגשת התלונה הראשונית.
(ג) קבע השר שיש במידע שהתקבל כדי הפרה של האיסור להשתמש בסמכות כאמור בחוק זה, יעבירו מתפקידו לאלתר, אף אם קיימים חוק, פסיקה או הסכם קיבוצי שהיו מונעים זאת אחרת, או לעצור לאלתר את המשך המימון הממשלתי לארגון כל עוד לא העביר את בעל הסמכות מתפקידו.
(ד) רשאי השר, לפי שיקול דעתו הבלעדי, לקבוע קנס לאוצר המדינה עד גובה משכורת חודשית, של בעל הסמכות שנוצלה לרעה, חלף פיטוריו בגין העבירה הראשונה שעבר על החוק, אם השתכנע שבעל הסמכות לא יחזור שנית על העבירה.
(ה) היה בעל הסמכות נבחר ציבור ברשות מקומית, יקזז משרד האוצר מההעברות המדינה לרשות המקומית את משכורתו של נבחר הציבור כל עוד הוא מפר את הנחיות חוק זה.
אכיפה פלילית 9. (א) הפרעה ישירה או עקיפה של אזרחים לחירויות המנויות בחוק זה, או השחתת המזוזות שהותקנו במוסד בין אם על ידי מנהליו ובין אם על ידי אחרים, תהווה עבירה פלילית לפי סעיפים 171 או 173 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, לפי העניין, ודינו יהיה לפי העונשים הקבועים בחוק לעבירה זו. לעניין סעיף 171, יהווה עבירה אף אם ההפרעה לפולחן היתה ליחיד ולא לאסיפה.
(ב) שר המשפטים מוסמך להורות על העמדה לדין לפי חוק זה אף אם קבע פרקליט המדינה אחרת ולהורות על תעדוף הקצאת משאבי הפרקליטות לטובת העניין על חשבון סדר העדיפויות שקבע פרקליט המדינה.
חלות וכניסה לתוקף 10. עד שיתוקנו התקנות האמורות בסעיף 7 לחוק זה, מסורה הסמכות לדון בכל תביעה על בסיס או בנוגע לחוק זה לבית הדין הרבני הגדול.