חומר רקע
ג' תמוז , תשפ"ה
29
ביוני2025
לכבוד
ח"כ שמחה רוטמן
ח"כ פנינה תמנו שטה
יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה
,שלום רב
:הנדון
עמדת
הסניגוריה הציבורית באשר
להצעות חוק העונשין
בעניין ביטול/הארכת התיישנות
עבירות מין
ה סניגוריה הציבורית מגישה בזאת את עמדתה
המעודכנת
.באשר להצעות החוק שבדון
הסניגוריה מבקשת להביע את
ה
תנגדותה העקרונית
ל
הצע
ו ת החוק שבנדון, שעניינן ביטול או
הארכ
ה נוספת של
ההתיישנות בעבירות מין. במסמך זה נבקש להתייחס לכלל ההצעות והחלופות
שלהבנתנו עומדות בפני ה:וועדה המשותפת
א.
ביטול מוחלט של מוסד ההתיישנות (הצע
ו ת חוק פרטית/פ2559/25
,
/פ2779/25
,
/פ2601/25
)
–
בהקשר זה מוצע לבטל את ההתיישנות בשורה של עבירות מין בספר
החוקים
, במתכונות שונות (
,כך למשל ב עבירות מין כאשר בוצעו כלפי קטין; ביחס לנפגעי
עבירה בגירים – ב
עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה שנעברו בנסיבות מחמירות ;
ב
עבירות מין בתוך המשפחה או על ידי אחראים על חס
רי ישע.)
ב.
הארכת מניין תקופת ההתיישנות מיום שהגיע הנפגע לגיל חמישים (הצעת חוק פרטית
/פ978/25
)
–
בהקשר זה מוצע להאריך את תקופת התיישנות בעבירות מין במשפחה ובידי
אחראי על
הקטין , וכן בעבירות מין שנעברו בקטין גם על ידי מי שאי נו בן משפחה או אחראי
על הקטין .
,על פי המוצע
תקופת ההתיישנות תחל מיום שהגיע הנפגע לגיל חמישים במקום
עשרים ושמ
ונה
.ועשרים ושלוש, בהתאמה
ג.
הארכת
מניין תקופת ההתיישנות בעבירות מין בקטין על ידי מי שאינו בן משפחה או
אחראי
)(תזכיר החוק הממשלתי– בהקשר זה , תזכיר החוק הממשלתי הציע להאריך את
תקופת ההתיישנות בעבירות שנעברו בקטין על ידי מי שאינו בן משפחה או אחראי על חסרי
ישע
, כך ש
תקופת ההתיישנות תחל מיום ש הגיע הנפגע לגיל28
.
ואולם להבנתנו, נכון למועד
כתיבת שורות אלו נשקלת מחדש העמדה הממשלתית באשר לנושא זה (ובפרט נשקלת
האפשרות של
.)ביטול ההתיישנות בעבירות מין בקטינים
ביטול מוחלט של מוסד ההתיישנות בעבירות מין
1.
הסניגוריה הציבורית מבקשת להביע את התנגדותה העקרונית להצעות שעניינן ביטול
ההתיישנות בעבירות מין חמורות .
ביחס לעבירות אלו
המחוקק כבר ע קב
תקופות התיישנות
ארוכות ו
חריגות ביותר,
ותקופות אלו אף הוארכו כמה פעמים באופן
ניכר
במסגרת הרפורמה
בדיני ההתיישנות .
במסגרת רפורמה זו, הוחלט בין היתר להאריך
באופן משמעותי
את תקופות
ההתיישנות בעבירות המין החמורות. כן הוחלט כי מניין תקופת ההתיישנות
בעבירות מין
בקטינים על ידי מי שאינו בן משפחה או אחראי
יחול מהיום שמלאו לקטין23
שנים (במקום
18
.)שנים1
לדעתנו מן הראוי לבחון ,את אופן יישומה של הרפורמה שחוקקה זה לא מכבר
בטרם יוחלט על הארכה נוספת של תקופות ההתיישנות .
2.
,כידוע דיני ההתיישנות נועדו לתחם את התקופה שבה ניתן להעמיד לדין אדם בגין ביצוע עבירה
:מסוימת, בין היתר מהטעמים הבאים
ראשית
, זכותו של הנאשם לנהל הליך הוגן ו יכולתו
להתגונן במשפט בצורה נאותה כעבור פרקי זמן ארוכים עלולה להיפגע קשות; ו
שנית , קיים
אינטרס ציבורי וחברתי ב אי התארכות חקירות והליכים משפטיים ומשכך ביצירת תמריץ
.לרשויות החקירה והתביעה לפעול עובר לחלוף תקופת ההתיישנות
רציונאלים אלה מתחדדים
,דווקא בעבירות החמורות יותר, הנושאות עמן תיוג ועונש בדרגה הגבוהה ביותר (ויוזכר
בעבירות אלו ממילא נקבעו על ידי המחוקק תקופות
התיישנות ממושכות מאד .)
3.
מעבר ל
רציונ
א לים
חשובים אלה ,
יש לציין
ביחס לעבירות מין ש בהרבה מהתיקים מדובר
בגרסה-מול-
,גרסה ובצורך להכריע על סמך ממצאי מהימנות
באופן
שמעצים משמעותית את
הקושי בניהול ההליך השיפוטי עשרות שנים לאחר האירוע נשוא כתב האישום.
,יתרה מכך
פעמים רבות בתיקים ממין אלה אשר יהיה צורך לנהל אחרי שנים רבות עומדים בפני ההגנה
קשיים ניכרים נוספים כגון: העדרן של ראיות 'פיזיות' ו/או אובדן או אי-שמירה של ראיו ת
אחרות (ולכך מצטרפים דיני החסיונות הקיימים לעניין נפגעי עבירות מין, אשר הורחבו
לאחרונה בהקשר של טיפול נפשי); ביצוע החקירה שלא בסמוך למועד העבירה, שעלול להביא
לכך שגרסת המתלונן תהיה רוויית סתירות ואף מושפעת מעיוותי זיכרון; העדר יכולת לאתר
עדי הגנה רלוונטיי ם (ובנוסף לכך יש לציין שבניגוד לארה"ב ולאנגליה בשיטת המשפט
הישראלית גם חל איסור על יצירת מגע עם עדי תביעה); גם החשוד/הנאשם מתקשה לתת גרסה
.(לרבות טענות אליבי) בנסיבות אלו בשל מגבלות הזיכרון האנושי וחלוף השנים
4.
על כן, לדעת הסניגוריה, ההצעה לבטל לחלוטין את ה התיישנות בעבירות הנ"ל מפר
ה
באופן
קיצוני
את האיזון בין השיקולים השונים שעומדים בבסיס תקופת ההתיישנות, ו משמעותה
המעשית היא כי מערכות האכיפה והמשפט יידרשו לקיים את הליכי החקירה והמשפט ללא
מגבלת זמן כלשהי
. כפועל יוצא, חשודים ונאשמים יידרשו להתמודד עם חשדות ואי שומים
ולנהל את הגנתם (ככל שהדבר אפשרי בכלל) עשורים רבים לאחר האירוע ה
נטען .
מכלול דברים
אלה אף מעורר חשש כבד להרשעות שווא שייגרמו כתוצאה מהשינוי הנשקל (ויודגש
כי
1
במהלך הדיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט נדחתה ההצעה ליצור השוואה מלאה במנגנון ההתיישנות בין עבירות מין
.בתוך המשפחה לבין עבירות מין שאינן בתוך המשפחה
הרשעת שווא עלולה להתרחש לא רק במישור של האם בוצעה עבירה אם לאו, אלא גם במישור
של איזה סוג עבירה
בוצעה– באופן ה
משליך בצורה ניכרת לעניין התיוג הפלילי
.)ורמת הענישה
5.
כמו כן, דומה כי המהלך הנשקל חסר מידע משמעותי בדמות של נתונים או הערכות, כבסיס
ראשוני וקריטי לקבלת החלטות מושכלות
בנושא . כך למשל, לא ברור מה היקף התיקים
המשוער שהיה נכנס לתוך שערי המשפט הפלילי, אילו בוטלה תקופת ההתיישנות
בעבירות
הספציפיות . נדרש גם מידע גם לגבי היקף התיקים הידוע כיום בהם מוגש כתב אישום ממש
.בסמוך להתיישנות
6.
אנו מוטרדים מאד גם "ממשמעויות הרוחב של המהלך הנשקל ומ"פריצת הסכר
שככל הנראה
תיגרם בעקבותיו–
הניסיון מלמד כי סב יר להניח שעד מהרה הרעיון של ביטול ההתיישנות
.יזלוג לעבירות נוספות ורבות בספר החוקים
7.
כאמור אנו מתנגדים עקרונית לביטול המוחלט של ההתיישנות בעבירות מין. ואולם ככל שבכל
,זאת יוחלט לקדם את המהלך הנשקל כעת הרי שיהיה צורך
לבחון ו ללבן לעומק היבטים
חשובים
ומרכזיים בדבר פרטי ההסדר ,ובין היתר ;: היקף העבירות שעליו יחול ההסדר
( 'החמרת הדרישה לתוספת ראייתית, למשל לתוספת מסוג 'סיוע ,בהקשר זה תוספת מסוג
'חיזוק' היא קלושה ביותר ולא נותנת מענה לקשיים שתוארו לעיל); והחרגת הקבוצה בעלת
המאפיינים הייחודיים והשונים בתכלית של קט .ינים פוגעים מינית
הארכות נוספות של תקופת ההתיישנות
8.
הקשיים האמורים
מתעורר
ים
גם לגבי ההצעה להאריך את מניין תקופת
ההתיישנות בעבירות
מין מסוימות עד לגיל50
, שמהווה לטעמנו
הארכה ניכרת ומופרזת. גם הצעה זו
מעוררת במלוא
ה עוז את הקשיים המדוברים בניהול ההגנה לאחר חלוף למעלה משלושה עשורים .עוד
יצוין כי
קביעת גיל זה הי נה
שרירותית במידה לא מבוטלת, ויש להניח שתמיד יהיו מקרי גבול שלא
יאפשרו את מיצוי תהליך .הגשת התלונה
כאמור לעיל, כבר כיום
המצב החוקי מאפשר להגיש
את התלונה ו כן למצות את ההליך הפלילי עד הגיעה של המתלוננת לגיל מאוחר מאד, ובפרט
.בעבירות מן הרף החמור
9.
לגופו של עניי ,ן
אנו סבורים גם כי אין מקום
להשוות בין תקופות ההתיישנות בתוך המשפחה
ומחוצה לה. המאפיינים הייחודיים של פגיעה על ידי בן משפחה(או אחראי)
נוגעים ליחסי
הקרבה העמוקה בין הצדדים,
.כמו גם לחשש מההשלכות של הגשת התלונה על התא המשפחתי
כל אלו אינם מתקיימים בעוצמה דומה כשמדובר בפוגע שאינו בן משפחה או אחראי, וזאת גם
אם מתקיימים י.חסי קרבה כלשהם בינו לבין הנפגע
,מכל מקום מצבים מעין אלו מקבלים
מענה בתקופת ההתיישנות המיוחדת שקבועה כבר היום לעבירות מין בקטינים שלקחה בחשבון
את הקשיים שמאפיינים מקרים כאלו (גם אם לא באותה עוצמה כמו עבירות בתוך המשפחה) .
10
.
אף בהקשר זה, ככל שיוחלט לקדם את המהלך במישור זה, הרי שיהיה צריך לתת את הדעת
להיבטים ה
פרטניים ה נזכרים בסעיף7
.לעיל
ב
כבוד רב וב
ברכה ,
עו"ד ישי שרון
מנהל מחלקה–
חקיקה, תכנון ומדיניות
הסניגוריה הציבורית הארצית