קטע מדברי הכנסת

נאומים בני דקה היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעה. חברי כנסת שמעוניינים יירשמו באמצעות מערכת ההפעלה האלקטרונית. האם אדוני ממלא את מקומו של שר הביטחון? מתן וילנאי (העבודה-מימד): לצורך העניין, כן. היו"ר דליה איציק: ברשותך, אני מבקשת להודיע לשר הביטחון שבכל המושב הזה הוא לא הגיע, ואני לא זוכרת שהוא השיב על שאילתא פעם אחת, והוא גם שר תורן, אז בכל הכבוד הראוי, זה ממש לא בסדר. היות שדיברו אתי מראש, וזה מקרה חריג - אבל אני ממש לא מוכנה לקבל את זה. מתן וילנאי (העבודה-מימד): הייתי שמח אם לא היית מאשרת לו. היו"ר דליה איציק: לא לאשר לו - אני לא מאשרת לו. נצטרך לראות מה אנחנו עושים עם זה. זה ממש לא בסדר, הוא לא היה כל המושב הזה. דיברו אתי היום, ואני מבינה שהוא מופיע לפני תלמידים בכותל, אבל הוא שר תורן. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, בסוף הכנס אני חייב לציין שמערכת החינוך החרדי נקלעה למצב קשה, בעיקר בתי-הספר העל-יסודיים. עקב הפסיקה של הבג"ץ הם שרויים במצב קשה - הופסק למחצה התשלום להם. במיוחד יש פגיעה בתלמידים שזקוקים לטיפוח ולקידום; חלקם נמצאים בבית והפסיקו את הקידום שלהם, ויהיו לזה תוצאות חמורות בעתיד. אני קורא לשרת החינוך, לממשלה, לקדם את חוק החינוך, שיפתור את הבעיה. אנחנו לא מבקשים דברים חדשים, רק את שמירת הקיים, את מה שהיה כל השנים. אני פונה בפנייה מיוחדת ליושב-ראש ועדת החינוך, שיכנס את הוועדה, ולסיעת ש"ס, שזה הובטח לה בהסכם הקואליציוני – אנא, עמדו על זה, כדי שלא יהיה מאוחר מדי ובשנת הלימודים החדשה מערכת החינוך תעמוד בפני שוקת שבורה. זכרו כי בנפשנו הדבר, ויפה שעה אחת קודם. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מתאים לי שנמצא כאן סגן הביטחון. בצער רב אני רוצה לומר שזו אולי ההזדמנות האחרונה בכנס הנוכחי לדבר על נושא אקטואלי. זו הדקה האחרונה, כי מחר חקיקה ולאחר מכן פגרה. כנראה לראש הממשלה זה מאוד מתאים; לכנסת קצת פחות. לכן אני רוצה לפנות אל סגן שר הביטחון ובאמצעותו למערכת הביטחון. בדאגה ובחרדה ראיתי ידיעות על מחוות, בעיקר בדמות הסרת המחסומים בשטחי יהודה ושומרון, מתוך הבנה שכל שבוע או כל חודש יסירו עוד מחסום ועוד מחסום. אדוני סגן שר הביטחון, יצא לי כבר בעבר להשתתף בהלוויות שהיו תוצאה ישירה - של אלה שהפגיעה בהם היתה תוצאה ישירה של הסרת המחסומים. אני מבקש בכל לשון של בקשה - כפי שאמרתי, כפו עלינו פגרה, אפילו לא נוכל לדבר על הנושאים האלה - בכל לשון של בקשה - - - היו"ר דליה איציק: המלה "כפו" לא קצת מוגזמת? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): זו מלה מדויקת, גברתי. היו"ר דליה איציק: כפו עליך פגרה? כפו, זו המלה? אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אפשר שיסדרו לו אישור מיוחד להמשיך לעבוד. היו"ר דליה איציק: נעבוד על זה. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני לא מבין את החיוכים. אני חושב שזה מה שהיה. עם כל הכבוד, אני חושב שזה מה שהיה. היו"ר דליה איציק: עם כל הכבוד, אני רוצה לומר, חבר הכנסת אדלשטיין, שבמזכירות הכנסת נעשתה טעות, לצערי. לא רק שהאריכו - האריכו ביותר מחודש, גם את הכנס הזה וגם את הכנס הבא, ביחד. אחרי הקיצור לא הייתי מוכנה, אף-על-פי שבאו ואמרו לי: את טעית. והודיתי, נכון, כל מה שקורה במזכירות זה אחריות שלי, וזו טעות שלי. באו אלי ואמרו לי: תקצרי, ואמרתי: לא, אני פה, אם אתם רוצים לקצר, תקצרו; למה שאני אקצר? אז פוחדים ממה שיגידו, ומה איזה עיתונאי יחשוב, וראה זה פלא, העיתונאים באמת כתבו שקיצרנו, אף-על-פי שהארכנו, אבל מי סופר? יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אני מצטער, גברתי היושבת-ראש, אם קיבלת את זה כהתנצחות אישית, אני בוודאי לא תקפתי אותך, אבל אני זוכר טוב מאוד שההצבעה היתה תוצאה של משמעת קואליציונית, ולמישהו זה מתאים. היו"ר דליה איציק: אני לא אגיד לך מה חברים באופוזיציה אמרו לי, ואני אפילו לא אגיד לך מי ביקש את הדיון - חבר באופוזיציה, חבר הכנסת גפני. גם כאן אתה לא מדייק. יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): אלה שביקשו הם פחות חברים שלי. אבל לסיכום, אדוני סגן שר הביטחון, כפי שאמרתי, אפילו לפקח ולהתבטא לא נוכל. אנא, תמיד זכרו שחוץ מהמחוות לקונדוליסה רייס יש גם חיי אדם, במלוא מובן המלה. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת אדלשטיין. נעבור לחבר הכנסת אריה אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, יום שהורשע בו חבר הכנסת בפלילים הוא יום רע לכנסת. הנורמה הציבורית המחייבת, להבנתי, צריכה להיות התפטרותו של אותו חבר הכנסת, ולא המתנה עד שיבוא שופט ויאמר למצפון שלנו מה יש בו קלון ומה אין בו קלון. בושה היא לנו שאנחנו זקוקים לקביעה מהו קלון. כך דרשתי ביחס לחבר כנסת עמרי שרון, כך דרשתי ביחס לשר חיים רמון, כך אני דורש גם ביחס לחבר הכנסת בניזרי. לא ראוי לבית הזה שישבו בקרבנו אנשים שהורשעו בפלילים, גם אם החוק עדיין מאפשר להם המתנה של עוד שבוע או עוד שלושה חודשים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אהרונוביץ, בבקשה. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום התבשרנו שנהג הטרקטורון שלפני כעשרה ימים דרס את הילד בחוף הים בנתניה, שוחרר על-ידי שופט בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט השלום נתן ארבע שעות למשטרה לחקור, המשטרה ערערה, זה הגיע לבית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט המחוזי לא שעה לבקשת המשטרה לארבעה ימים – גם לא ליומיים, גם לא ליום – כדי לבצע, ושחרר את הנהג הדורסן שנהג ללא רשיון, בקלות ראש, ודרס ילד. זו התנהגות של מערכת בתי-המשפט. בתי-המשפט, ובמקרה הזה בית-המשפט המחוזי, לא נרתם למערכת אכיפת החוק, ומשחרר עבריין תנועה – מסר גרוע מאוד לעבריינים. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנחנו נעבור לחבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת פינס-פז, לא שכחתי אותך. דב חנין (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. השבוע התפרסם דוח של ארגון זכויות האדם הבין-לאומי Human Rights Watch בנושא הפרת זכויות האזרחים הבדואים בנגב. כותרת הדוח היא "לא על המפה". בישראל יש 160,000 אזרחים ערבים בדואים. חלקם הגדול חיים עד עצם היום הזה בכפרים לא מוכרים: מצוקת דיור מאוד קשה, מצוקת תעסוקה, בעיות של השכלה, גלים של צווי הריסה, מכיוון שיש בעיות תכנוניות מאוד קשות. מול זה הוקמו במהלך עשר השנים האחרונות בנגב 59 חוות בודדים, שבהן המדינה הקצתה שטחים נרחבים ביותר למשפחות יהודיות, העניקה להן זכות חזקה בלעדית, גידרה אותן על חשבון המדינה, במטרה לשמר אדמות מדינה. גברתי, מצבם של האזרחים הבדואים בנגב הוא כתם על מצפונה של החברה הישראלית. במלאות שישים למדינת ישראל, אני חושב שהגיע הזמן להתחיל עשייה אמיתית של שוויון לאזרחים הערבים הבדואים בנגב. אי-אפשר במדינה מתקדמת ונאורה להשאיר קבוצה כל כך גדולה בשוליים ומאחור. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת הלפרט. שמואל הלפרט (יהדות התורה): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום רביעי שעבר הביא משרד החינוך הצעת חוק לצירוף ילדי הגנים למפעל ההזנה באותם מקומות שבהם אושר מפעל הזנה. ביקשתי בוועדת החינוך לצרף גם את ילדי החינוך המוכר למפעל ההזנה. אמרתי שאין שום סיבה להפלות בין דם לדם, להרעיב ילדים אך ורק משום שהוריהם החליטו לשלוח אותם לחינוך מוכר. לצערי הרב, הצעתי נדחתה על חודו של קול. כבוד היושבת-ראש, אני מאוד מקווה שהכנסת תתקן את העוול הנורא שעלול להיגרם לרבבות ילדים ותחליט שאסור להרעיב ילדים גם אם הם משתייכים למגזר החרדי. היו"ר דליה איציק: תודה, חבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת פינס-פז, בבקשה. אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בשבוע האחרון אנחנו היינו עדים לשורה ארוכה ומזוויעה של מקרי התעללות בילדים – דברים שאם אנחנו לא היינו רואים אותם לא היינו מאמינים שיכול להיות שהם מתרחשים במדינת ישראל 2008. דברים באמת מטורפים, מזוויעים, מכוערים, אכזריים, שהדעת לא תופסת אותם. לנוכח העובדה שמדובר בתופעה, ולא במקרה בודד, אני חושב שגם משרד העבודה והרווחה – סליחה, בעיקר הייתי פונה לשר הרווחה בישראל, להכין תוכנית פעולה, כדי לבדוק מהם ממדי התופעה הזאת של התעללות כל כך נוראה בילדים, ומהן הדרכים שבהן המשרד יכול באופן יזום להתמודד עם התופעה הזאת, ולא לחכות שבאופן מקרי הדברים האלה יתגלגלו לפתחנו. כי במקרים שנחשפו, אם לא היתה יוזמה ואכפתיות מצד קרובי משפחה, כנראה לא היינו יודעים עד היום ולא היו מצילים את הילדים. ולכן, אני קורא לשר להורות למשרד להכין תוכנית יזומה כדי לטפל בתופעה הזאת מבעוד מועד. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת פינס-פז, תודה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - היו"ר דליה איציק: נדמה לי שאתה אחרון. חבר הכנסת ריבלין, אתה רוצה לומר? לא. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מאוד מודה. יש לי כל כך הרבה דברים לומר - - - היו"ר דליה איציק: אז אנחנו נעבור להמשך סדר-היום.