קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28) (עיצום כספי), התשס"ה-2005 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/169).] (קריאה ראשונה) היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו נעבור לחוק הבא – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005. זהו דיון משולב עם הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28). שר האוצר יציג את שני התיקונים כאחד ויתקיים דיון משולב. בבקשה, אדוני שר האוצר. שר האוצר בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעות החוק, מטרתן העיקרית לעגן ולהסדיר את סמכויות האכיפה של רשות ניירות הערך ולקבוע הסדר לעניין הטלת עיצום כספי. אנחנו מציעים שיוסמך מי שמונה לחוקר ניירות ערך לפי חוק ניירות ערך, והוא יוכל להפעיל את סמכויות האכיפה במקרה שבו התעורר חשד לביצוע עבירת ניירות ערך. אנחנו מדברים על סמכויות עיכוב, מעצר ושחרור בערובה, הנתונות כיום לחוקרי רשות ניירות ערך מכוח הסמכה של השר לביטחון פנים. היום הם מקבלים את זה בהסמכה של השר לביטחון פנים, ואנחנו מציעים להקנות להם את הסמכויות האלה ישירות. ההסדר המוצע מותאם לטיבן ולמורכבותן של עבירות ניירות ערך, שחקירתן דורשת על-פי רוב חקירה של מספר רב של חשודים ועדים ובחינת מסמכים בהיקף גדול. אנחנו מציעים לקבוע אמצעי אכיפה נוסף: עיצום כספי, שהוא אמצעי אכיפה יעיל ומהיר, ועשוי להרתיע ולהביא להקטנת שכיחותן של ההפרות. העיצום הכספי יוטל בסכום קצוב על תאגידים מדווחים ועל תאגידים שמציעים את ניירות ערך שלהם לציבור בשל הפרת הוראות מסוימות, ובהן הוראות הנוגעות לדיווחים, למועדי הגשתם ולתוכנם. הטלת עיצום כספי על-ידי רשות ניירות ערך תיעשה בהליך מהיר ופשוט, והיא צפויה להיות יעילה יותר מהפעלת אמצעי אכיפה פליליים. אבל אנחנו רוצים להדגיש שהטלת העיצום הכספי לא תגרע מאחריותו הפלילית של המפר בשל ההפרה ומכל חבות אחרת לפי הדין. נגבה ממנו את הסנקציה הזאת, אבל הוא לא פטור ממשמעויות החוק. בעידן המודרני, שבו הסחר בניירות ערך נעשה באמצעים אלקטרוניים ובזמן אמת, יש חשיבות מרובה לכך שאכיפת הוראות החוק תיעשה ככל האפשר במהירות ובסמיכות לביצוע ההפרה. הדבר ישרת במקרים רבים טוב יותר את מטרות החוק – שמירה על ציבור המשקיעים תוך יצירת שוק הון יעיל ובעל שקיפות. אני רוצה להוסיף שבעולם, במיוחד בארצות-הברית, היתה התקדמות גדולה מאוד בתחום הזה. היו שינויים מאוד דינמיים בפיקוח ובאכיפה נגד מפירים. בזה אנחנו מצטרפים לשורה הראשונה של המדינות בעולם. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאות הבאות. היו"ר חמי דורון: מה לגבי הצעת החוק השנייה? יש שתי הצעות חוק. שר האוצר בנימין נתניהו: זה משולב. התייחסתי לשתי ההצעות. היו"ר חמי דורון: אתה מבקש להעביר את שתי ההצעות. שר האוצר בנימין נתניהו: כן. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לשר האוצר. רשימת הדוברים: חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. שר האוצר בנימין נתניהו: יולי, יש לך מה להגיד? יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): כולם מוותרים? נסים זאב (ש"ס): אני רוצה לדבר. למה, אסור לי? חוץ מלדבר הכול אסור פה. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת אדלשטיין, בבקשה. יש לך שלוש דקות. יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני שר האוצר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת; אדוני שר האוצר, בתור פיצוי אני יכול כבר בתחילת דברי להכריז ששכנעת אותי, ואתמוך בשני התיקונים לחוק ניירות ערך. מכיוון שאני – מה לעשות – נמצא בכנסת יותר ממך, אני מכיר את הסיפור. האנשים לא יוותרו וידברו. לכן גם לי יש זכות לחלוק אתך ועם האחרים תחושה לא נעימה שהיתה לי דווקא בערב יום העצמאות. בערב יום העצמאות אחד מהעיתונים הגדולים, במקרה זה "מעריב", הוציא מוסף מאוד מעניין. אני מאוד אוהב את המוספים האלה. קראתי אותו. המוסף נקרא "הישראלים". בחרו שם את איש השנה של כל שנה משנות קיום המדינה. אגב, אדוני שר האוצר, העוזרים או הדוברים שלך ודאי כבר הביאו לך את המוסף. אם לא הביאו, אני שמח לומר לך שאתה איש השנה של שנת 1996, למשל. מאוד מכובד. היה שם דבר אחד שמאוד לא אהבתי, אני חייב לומר. כמו שאתה זוכר, אדוני היושב-ראש, היו כמה דברים חשובים למדינת ישראל בשנת 1990. אילו היו מעירים אותי באמצע הלילה ושואלים מה קרה בשנת 1990 במדינת ישראל, הייתי אומר – ואני בטוח שגם אתה, אדוני – הייתי אומר: תחילת גל העלייה. זאת השנה שבה הגיעו 200,000 עולים, ובעצם פתחו את הדרך למיליון עולים שהגיעו בתוך עשר שנים. חשבתי שזה מן המפורסמות. אני לא יודע, עורך המוסף או העיתונאי שכתב את המאמר – אני אפילו לא זוכר את שמו – החליטו אחרת. חבר הכנסת רביץ, הסתבר שאיש השנה של 1990 הוא נער פלסטיני מג'באליה, הזורק בלוק או בלטה – אני לא זוכר את הניסוח המדויק – עם התמונה של הנער הזה. אתם יודעים מה, היו שם גיבורים חיוביים ושליליים בכל השנים, לא כנגד זה אני מתקומם. אבל בכל זאת, קודם כול, איפה הפרופורציה? כמו כן, כידוע בשנת 1990 לא היתה פתיחת האנתיפאדה ולא היתה סגירת האנתיפאדה. שר האוצר בנימין נתניהו: חבר הכנסת אדלשטיין, אני מסכים אתך, אבל תסביר לי, אני מת לדעת איך אתה מקשר את זה. יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): אתה באמת חבר כנסת מאוד טרי, אדוני שר האוצר. אחר כך אגש אליך ואסביר לך, אדרוש בהלכות הכנסת. אתם יודעים מה, אנסה לקשר את זה ולומר כך: באותן אליטות כלכליות, תקשורתיות ואחרות – וכמו שאתה יודע, אני אף פעם אחת בחיים שלי לא טענתי לקיפוח – כנראה עדיין לא נפל האסימון. האנשים כנראה לא העריכו מה עשה גל העלייה האחרון – לא לכלכלת ישראל, לא לתרבות ישראל, לא לחברה בישראל. להבא הייתי ממליץ מאוד לכל מי שעוסקים בנושאים האלה לשקול היטב אם נער פלסטיני שזורק אבן מג'באליה או עולה חדש אנונימי, עם תיק מדען או כינור או כל ציוד אחר, שירד באותה שנה מן המטוס, הוא גיבור השנה. תודה. היו"ר חמי דורון: תודה רבה לחבר הכנסת יולי אדלשטיין. שר האוצר בנימין נתניהו: עוד משפט אחד ואתה מחבר את זה. יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): מה אני, דרשן מקצועי? היו"ר חמי דורון: אדוני השר, הוא חיבר את זה בפתיחה בכך שאמר שהוא תומך בהצעת החוק. חבר הכנסת עסאם מח'ול - לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל - אינו נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - אינו נמצא. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי שר האוצר; חבר הכנסת אדלשטיין, אני רוצה לזכות סוף-סוף בזכות הזאת ששר האוצר יקשיב. יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): - - - יעקב מרגי (ש"ס): המטרה לא מקדשת את האמצעים. אפילו הרחמים שלי על החוב שיש לכבוד השר לא הצליחו. היו"ר חמי דורון: חבר הכנסת מרגי, אתה מדבר על חשבון זמנך. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אין ספק שצריך להרחיב סמכויות אכיפה לרשות ניירות ערך. אני רוצה לחזור על דברים שאמרתי בדיון על החוק הקודם, כאשר כבודו לא היה כאן. אני קורא שוב לשר האוצר - אמרתי זאת בנאומים רבים. אני מכיר את התשובות של השר ואת התיאוריה של השר. שמענו אותה. אין לי בעיה, ואמרו לך את זה היום בוורסיות אחרות. אני לא רוצה לחזור על האימרה לגבי הניתוח שהצליח. זה לא מרשים. אני אומר באמת: ראוי לעשות חשיבה, ולראות אם באמת מתאימה לנו התיאוריה הכלכלית של ארצות-הברית של אמריקה. יכול להיות שכן, אבל אני מבקש - אין לנו הלוקסוס הזה. אין לנו אורח החיים והחוסן החברתי לסבול את החוליים של הכלכלה האמריקנית. כל המומחים אומרים שהכלכלה האמריקנית לא הצליחה לטפל בבעיית הפערים ובכל הבעיות החברתיות, ואנחנו מכירים את תופעת ההומלסים, ועוד ועוד. אנחנו חברה בהתהוותה, חברה צעירה. מדינה קטנה - 57 שנים. אנחנו עדיין צעירים, עדיין בהתהוות. עדיין קולטים עלייה ועוד נקלוט עלייה. אין לנו אורך הרוח. יש בחברה תחלואים קשים. מעבר לוויכוח הפוליטי כרגע ומעבר להשקפת העולם החברתית, כשאנחנו אומרים "האוצר", אני רוצה להאמין שזה לא רוע לב או אטימות לב של שר האוצר. אני גם לא רוצה לומר שנערי האוצר משטים בנו. אני חושב שצריך להיות צוות חשיבה. אנחנו באמת לא רוצים להפוך את החברה לחברה קבצנית ולחברה של מקבלי קצבאות, אבל יש תחלואים. אנחנו יושבים בוועדות הכנסת. חסרות מסגרות לילדים אוטיסטים. אנחנו מדברים על ילדים שמוצאים בצו בית-המשפט - סכנה לעצמם וסכנה לחברה – והיום אין להם מסגרות. תגיד לי שמדובר בסדרי עדיפויות של המשרדים? אולי אתה צודק. אבל זה לא קורה. אנחנו נמצאים היום במצב של חוסר אונים - בוא לוועדות ותשמע. כואב הלב שלנערה במצוקה, שהוצאה מהבית בצו - זה כמו בית-סוהר, בצו - אין מסגרת. לא מדובר בחודש או בשבועיים - אני טיפלתי במצב כזה - המוסד היה תפוס ועמוס. "צופייה" הוא לא מקום קלאסה, חמישה כוכבים דה-לוקס; זהו בית-סוהר לבנות. אין אפשרות להכניס את הילדה הזאת. היא מסתובבת ברחוב, וזו סכנה לעצמה - היא מתרועעת עם מי שלא צריך להתרועע, וזו סכנה למשפחה. אני יכול למנות את כל החוליים של החברה. צריך לקיים דיון מעמיק בשאלה עד כמה החברה שלנו עדיין יכולה לסבול את התהליך הזה של הבראת המשק בשם הבראת המשק. תודה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת צבי הנדל – אינו נוכח. חבר הכנסת דניאל בנלולו. חבר הכנסת שוחט. חבר הכנסת חיים אורון. חבר הכנסת איוב קרא. חבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אילן שלגי. חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת דני יתום – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת דהאמשה, נכנסת על מנת לנצל את זכות הדיבור? בבקשה, אדוני. אחריו - חבר הכנסת נסים זאב. עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם): כבוד היושב-ראש, מכובדי שר האוצר, חברי חברי הכנסת. שמעתי אותך בבוקר בוועדת הכספים, ושמעתי דברים משולבים. יש לומר שיש דברים שהממשלה מצליחה בהם. אבל לרוב, ההצלחה במדיניות הכלכלית - במידה שהיא קיימת - איננה לטובתו של הציבור, והיא איננה ההצלחה של הציבור. אם הממשלה הזאת חושבת שעל-ידי העמקת העוני ועל-ידי המשך יישום תיאוריות כלכליות כאלה ואחרות, שאת תוצאותיהן בשטח אנו חשים ומרגישים - משחקים בנתונים סטטיסטיים הנוגעים לאלה שהתחילו לעבוד ולא התחילו לעבוד - אבל מה שחשוב לנו הוא הלחם בבית. חשוב לאנשים שיהיה להם מהיכן לחיות. הנתונים הסטטיסטיים האלה נראים לעתים לא ממש מזויפים, אבל מרמים את הציבור. אם התוכנית הכלכלית של כבוד השר כל כך מצליחה, ומוציאה את המדינה מהאבטלה ומהעמקת הפערים, למה כל כך רע? אם זה כל כך טוב, למה כל כך רע בציבור? למה כל כך הרבה נשים, ילדים ונערות חיים בחרפת רעב? אוסיף ואומר: הרי לא יכול להיות שהממשלה הזאת תוכל ליהנות משני העולמות גם יחד. לא יכול להיות שמצד אחד היא מפנה עורף לתהליך המדיני ולכל אפשרות להגיע להסדר עם הפלסטינים, והיא פועלת במתכוון או שלא במתכוון - אבל כרגע היא פועלת במתכוון - כדי להכין את האליבי להפלתו של אבו-מאזן, ולא קוראת את הכתובת על הקיר, שהעוני, העושק והכיבוש האכזרי בצד הפלסטיני הולך ומעמיק. אנשים שם מאבדים כל תקווה לכל אפשרות של הסדר שלום. הבנייה בהתנחלויות נמשכת. גדר ההפרדה באה במתכוון כדי להחרים אדמות פלסטיניות וכדי להחרים את כרמי הזית - מקור הפרנסה של האיכרים, שלפעמים הוא מקור הפרנסה היחיד. אני מתכוון במיוחד לאזור שממערב לרמאללה, לפסגות ולהרים שממערב לרמאללה, במקום שבו נמצאים כל עצי הזית של הגדה המערבית. ממש משחיתים אותם - מחריבים אותם בכוונה כביכול כדי להרחיב התנחלויות וכדי להמשיך לבנות. אם יש רגיעה בשטח, אדוני שר האוצר, היא כתוצאה מהרגיעה שהפלסטינים השיגו בתוכם. אם יש איזו התפתחות כלכלית טובה, היא נובעת מהרגיעה הזאת. אנחנו חיים את השנים האלה, ואתה חי אותם. אתה יודע שאת פירות אוסלו בשעתו, בממשלתך הקודמת, אתה קצרת. היה אז שגשוג כלכלי ומצב טוב פחות-או-יותר. את התהליך המדיני קלקלת אז, וממשלת ברק באה ו"אכלה אותה". בתקופה האחרונה יש רגיעה והתפתחות חיובית, ואני מבקש לנצל את זה, ראשית לתהליך מדיני נכון, ושנית לעזרה לשכבות החלשות. כך תהיה מדיניות כלכלית מוצלחת. כל מה שלא יהיה בכיוון הזה פשוט יביא להידרדרות ממשית נוספת, ואולי לא לאחר הרבה זמן, כי בצד הפלסטיני הולכים ומאבדים כל תקווה לתהליך שלום ולאפשרות של הסכם שלום. תודה רבה, אדוני. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה, חבר הכנסת דהאמשה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשות אדוני. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מטרת החוק היא לסייע לרשות ניירות ערך לאכוף הוראות חוק, לתת לה את הכלים ואת האמצעים. מעבר לאמצעים המינהליים והפליליים שקיימים בחוק, יש גם צורך להוסיף אמצעי אכיפה יעילים ומהירים, לשמש ערכאה ולצמצם הפרות של הוראות באמצעות הסדר המטיל עיצום כספי על תאגידים שמדווחים או לא מדווחים, או מדווחים דיווח לא מלא. אני יכול בהחלט לומר שציבור המשקיעים, עיניו תלויות במתרחש בבורסה, מה קורה בניירות הערך, והוא צמא לדעת מה נעשה בכספים, בפרט כאשר הממשלה מכריזה על צמיחה ואנשים תולים כל כך הרבה תקוות ואשליות בכך שהמשק סוף-סוף מתאושש. אני מאוד מודה לממשלה שהיא דואגת בנושא של ניירות ערך, ולאותם שיכולים להשקיע ויש להם היכולת להשקיע, ובאמת צריך למנוע אפשרות של רמאות או של דיווח כוזב. אנחנו מכירים חברות שהצהירו על ההון הדמיוני, הייתי אומר, שיש להן, ובסופו של דבר אנחנו ראינו שזה כלי ריק - אחרי שלושה-ארבעה חודשים כשהם יצאו למכרז, פתאום ממיליארד דולר אתה רואה שזה ירד ל-300 מיליון. צריך להיות משהו באמצע, לא יכול להיות שפתאום בכמה חודשים הכול יורד וצונח כלפי מטה, אלא אם כן הדיווח, או הערכת השווי, ההערכה האמיתית, של בעלי ההון על אותו הון לא היה דיווח אמיתי. לכן אני חושב שזה גם חלק מההרתעה, שהדיווח צריך להיות כן ונכון. אני רק רוצה לומר לשר האוצר, שאני מאוד דואג לאותם מפוטרים, אותם מורים שאמורים לפטר אותם. אנחנו מדברים כל הזמן על צמיחה ואנחנו כאילו מגיעים סוף-סוף לאיזה עידן, לעולם שכולו טוב, ואנחנו רואים שמפעלים נסגרים. למה מפעלים נסגרים? כי כל היבוא בא מסין. אנחנו כמעט תלויים, הכלכלה של מדינת ישראל כבר כמעט הולכת להיות תלויה בסין, גם בארצות-הברית. ואני רוצה לומר לך, אדוני השר – שתדע לך, ואני שומע גם את בעלי ההון בארצות-הברית שאומרים שיום אחד סין תחנוק את ארצות-הברית, כלכלית, מעבר לזה שהיא תהיה מעצמה מבחינה צבאית, אבל ארצות-הברית הולכת להיות תלויה בסין, וסין תתלה אותה יום אחד - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: נא לסיים. נסים זאב (ש"ס): - - מה יקרה אם יום אחד תחליט סין, ממשלת סין, שאת כל הסחורה שבאה מסין לארצות-הברית יפסיקו, או רק יעכבו את ההספקה? אני רואה את התחרות שם, את הדרישות בלוח הזמנים. כל אחד דואג שאולי עוד יום או יומיים האונייה לא תגיע בזמן. למה אנחנו צריכים להיות תלויים? אנחנו עדיין לא ארצות-הברית, קודם כול - - היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה. נסים זאב (ש"ס): - - אבל למה להיות תלויים? למה הכלכלה שלנו צריכה להיות תלויה במדינה זרה, אחרת? למה פה, בתוך המדינה – ותגדלי ותצמחי ותרבי – למה אנחנו לא יכולים לתת באמת אפשרות לאותם עובדים להמשיך בעבודתם? היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. האם אדוני שר האוצר רוצה להשיב למשתתפים בדיון? שר האוצר בנימין נתניהו: לא. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: שר האוצר מבקש מאתנו להצביע, וזה מה שאנחנו נעשה אם חברי הכנסת ישבו במקומות שלהם. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27). אנחנו נצביע קודם על תיקון מס' 27. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 27), התשס"ה-2005, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בעד – 10, מתנגד אחד, אין נמנעים. תיקון מס' 27 לחוק ניירות ערך אושר, עבר בקריאה ראשונה ויועבר להמשך הטיפול בו בוועדת הכספים. תיקון מס' 28 לחוק ניירות ערך – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 28) (עיצום כספי), התשס"ה-2005, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: בעד – 8, מתנגד אחד, אין נמנעים. גם תיקון מס' 28 אושר בקריאה ראשונה ויעבור להמשך הטיפול ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית במסגרת ועדת הכספים.