קטע מדברי הכנסת
[הצעת חוק פ/180/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות – של חבר הכנסת חיים אורון וחברי הכנסת.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזו והצעות דומות לה בעיקרן מונחות על שולחן הכנסות במהלך השנים האחרונות, לפחות עשר שנים ואולי יותר, ולא מצליחות לגבש רוב בכנסת. מה שהכי לא ברור לי הוא שממשלות ישראל עולות ומדברות נגדן.
הצעת חוק זכויות חברתיות באה לעגן בחוק-יסוד זכויות יסוד, מתוך מגמה כפולה, שאני לא רוצה להסתיר. ראשית, ליצור מסגרת של זכויות יסוד חברתיות שהכנסת, ברגע שהחוק יהפוך לחוק-יסוד, תראה בו אבן דרך, מדריך בשורה של נושאים, כמו זכויות לעבודה, לתנאי שכר, להשכלה, לחינוך, לבריאות לדיור, לרווחה חברתית וכו'.
שנית, הצעה זאת, הצעת חוק זכויות חברתיות, הצורך שלה – אדוני היושב-ראש, אני מבין שהתפקיד שלך – – –
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת איתן, אנא ממך, אי-אפשר כך. חבר הכנסת איתן, אני מעיר לך ואתה הולך וחוזר באותה דקה. סליחה, זה מפריע לנואם, זה מפריע לדיון. אדוני רוצה לדבר עם השר? יחכה אדוני, השר יצא בעוד כמה דקות ואדוני ידבר אתו. זה בלתי אפשרי.
מיכאל איתן (הליכוד):
זה הנושא הבא שעל סדר-היום.
היו"ר דוד רותם:
אבל זה מפריע לדובר, אי-אפשר.
חיים אורון (מרצ):
הטעם השני להעלאת חוק זכויות חברתיות הוא בעובדה שכאשר התקבלו חוקי-היסוד הקיימים, בעצם היתה תחושה שנוצר חוסר איזון מסוים – אגב, חוקי-יסוד שאני מאוד תומך בהם – נוצר חוסר איזון בין הבטחת זכויות קניין, בין הבטחת זכויות חופש העיסוק, בין הבטחת זכויות נוספות שמעוגנות בזכויות היסוד הללו, לזכויות חברתיות.
בכל הצעות החוקה שנדונות במדינת ישראל – למי מאתנו שעסק קצת בנושא הזה – מופיע פרק של זכויות חברתיות. לעתים הוא רחב מאוד, לעתים הוא רזה יותר, לעתים הוא כמעט כותרתי, אבל הוא מופיע מתוך הצורך לאזן, בצד זכויות הפרט, בצד זכויות הלאום, בצד זכויות האזרח, גם זכויות חברתיות. זאת תכלית חוק-היסוד הזה. דווקא בתקופה שבה הכנסת עוסקת כבר כמה קדנציות בניסיון לגבש חוקה בהסכמה, החוק הזה, למיטב ידיעתי, נמצא בהסכמה, הוא לא במחלוקת.
אגב, יכול להיות שמישהו יאמר שהטיוטה שמונחת כאן לקריאה טרומית מפורטת מדי. אני בטוח שיימצא מי שיאמר שהטיוטה הזאת רזה מדי, והיה רוצה לפרט יותר את טיבן של הזכויות החברתיות שחובה להעניק. לצורך כך יש קריאה טרומית, ראשונה ושנייה ושלישית. ואם הדיון היה מתנהל במישור הזה, לפי דעתי, בתחום הזה של זכויות חברתיות, לבטח מעבר למחלוקות שקיימות בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, אולי אפילו במידה מסוימת בין שמאל לימין – אף-על-פי שבוויכוח הזה יש הבדל בין שמאל לימין. אבל היות שאין כוונתי – אדוני היושב-ראש, אם התפקיד היחיד של היושב-ראש זה לשמור על זמן הדיבור, אין בעיה. השר לא מקשיב, אין פה שר.
היו"ר דוד רותם:
יש כאן שרים.
חיים אורון (מרצ):
הם עוסקים בחוק הבא.
היו"ר דוד רותם:
הם לא מקשיבים, אני לא יכול להכריח אותם להקשיב.
חיים אורון (מרצ):
לפחות להיות נוכח כשהנושא עומד על הפרק.
היו"ר דוד רותם:
נוכח, רק אני לא יכול להכריח אותו להקשיב. חבר הכנסת איתן, אני לא אעיר לך עוד פעם. אני מודיע לך, לא אעיר לך שוב.
חיים אורון (מרצ):
לכן, אדוני היושב-ראש, מיותר לומר – ואני חותר לסיום אף-על-פי שיש לי זמן, כי אני בערך מבין מה יקרה פה – מיותר לומר שראוי לה לכנסת לצמצם קצת, לא הרבה, קצת, את הפער בין המלל הבלתי-פוסק על בעיות חברתיות לבין ההירתעות שלה מהחקיקה כל פעם שהיא מגיעה לגעת בנושא עצמו.
אדוני שר המשפטים – אם אולי הצלחת לשמוע משפט, אלא אם כן אולי באת מהבית עם תשובה שהממשלה מפילה את החוק כי לא צריך חוקים כאלה – עשה לי רק טובה אחת: אם בתשובה שלך מופיע שהממשלה שוקלת להגיש הצעת חוק, שחרר אותי מההבטחה הזאת, כי בהבטחה הזאת כבר השביעו אותי 20 שנה. לא 20 שנה, עשר שנים. הממשלה לא מתכוונת – – –
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל שנה אתה מעלה את ההצעה.
חיים אורון (מרצ):
לא, כל חצי שנה. כל חצי שנה כשפוקע התוקף, אני מעלה את החוק. כי אני חושב שיש מעט נושאים שראוי להם שהכנסת תחוקק אותם, שאין להם עלות כספית, שאין בהם מחלוקת. אולי יש רתיעה של חלק מהבית הזה מחוקי-יסוד, ככל שיהיו, וכל פעם אני מצטט את דבריו של חבר הכנסת לשעבר אריה דרעי – שהוא, אחרי מה שקרה עם חוקי-היסוד, גם אם את עשרת הדיברות יחוקקו בחוק-יסוד, הוא יצביע נגד. אני מקווה שמשנתו של אריה דרעי, עם כל חשיבותו, היא לא משנתה של הממשלה. אז תנו לנו לחוקק חוק-יסוד, מאוד רזה, מימי כמעט, הייתי אומר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אם חוק-יסוד זה לא מחוקק, בית-המשפט העליון, בפרשנות שלו, הוא הרבה יותר מרחיק לכת.
חיים אורון (מרצ):
תראה, יש פה טענה כפולה, חבר הכנסת רובי ריבלין. אני כבר רוצה לסיים. יש טענה כפולה. יש טענה אחת שלעתים הוא הרבה יותר מרחיק לכת, והיו פסקי-דין של שופטת מסוימת; והיו גם פסקי-דין שלגביהם נשמעה הטענה שאם המערכת היתה יותר מאוזנת, ובצד חוק של כבוד האדם וחירותו וחוק של חופש העיסוק היה גם חוק זכויות חברתיות, יכול להיות שהיתה יוצאת מבית-המשפט העליון פסיקה יותר מאוזנת. אבל אני לא עומד כאן עכשיו בשביל להדריך את בית-המשפט איך לנהוג. אני עומד כאן כדי להעמיד אתגר בפני חברי הכנסת, להצביע על חוק שאף אחד לא אומר שהוא נגדו לגופו, ותמיד יש הסברים סובבים למה שלא לקבל אותו.
היו"ר דוד רותם:
סליחה, חבר הכנסת אורון, אני רוצה לשאול שאלה. ועדת חוקה, חוק ומשפט עוסקת הרי בניסוח פרקים להצעת חוקה. האם לא ראוי היה שאת הצעת החוק שלך תפנה ליושב-ראש הוועדה, על מנת שיכלול אותו כפרק באותה עבודה שהוא עושה?
חיים אורון (מרצ):
נער הייתי וגם זקנתי. בהתבגרותי, אני נותן לך שתי תשובות. ככל שהצורך בחוקה הולך וגדל, הסיכוי של הכנסת הזאת להוציא מתוכה חוקה הולך וקטן. למה? ראה למשל הסעיף הקודם וחיוכו המסכים של הרב רביץ, שהוא שותף אתי הרבה שנים בדיונים הללו.
שנית, אני כבר מתחייב: אם החוק עובר בקריאה טרומית ובתוך שנה יש חוקה, אני מחכה. בסדר? שנה אני מחכה. המשיח יגיע שנה יותר מאוחר.
היו"ר דוד רותם:
לא, הוא יגיע שנה יותר מוקדם, אל תדאג.