קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - גמלת ניידות), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/743/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת חיים אורון)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק של חבר הכנסת חיים אורון, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת ניידות). ישיב השר אדרי בשם משרד הרווחה. בבקשה, חבר הכנסת אורון, לרשותך עשר דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק, שכבר עלתה גם בכנסת הקודמת, עניינה קצבת הניידות. למי מחברי הכנסת שלא יודע, קצבת הניידות מעוגנת בחוק שכותרתו הטבות סוציאליות והיא מבוססת על הסכם בין הביטוח הלאומי ובין הממשלה על הזכויות שמוקנות בקצבת הניידות.
קצבת הניידות ניתנת למי שהוכר לכך בהליך מאוד מורכב של ועדה שבוחנת את הנושא הזה, כי בהחלט מדובר בהטבה שיש לה משמעות כספית לא קטנה, למי שהוא מעל גיל שלוש ומתחת לגיל 65.
אני כבר אומר, לאדם מעל גיל 65 שזכאי לקצבת ניידות לפני גיל 65, קצבת הניידות ממשיכה גם לאחר גיל 65. אבל אזרח מעל גיל 65, ולו בחודש אחד, לא יכול אפילו לפנות לבקש קצבת ניידות, משום שהוא לא זכאי על-פי ההסכם שמבוסס על החוק.
מאז נחתם אותו הסכם, בעדכון האחרון שלו, בראשית שנות ה-90, קרו כמה דברים. למשל, קצבת זיקנה של הביטוח הלאומי "זזה"; היום, חבר הכנסת צבי הנדל, אתה ואני נקבל אותה קרוב לגיל 67.
חיים כץ (הליכוד):
בינתיים, אם אנחנו לא עובדים.
חיים אורון (מרצ):
יש להניח שבעוד שנה או בעוד שנתיים. הגיל כל הזמן עולה. אבל הגיל המרבי של קצבת הניידות הוא קבוע. החוק אומר, אתה תמשיך לעבוד, תמשיך להיות חלק מתוך המערכת החברתית - הרי זאת ההנחה של קצבת הניידות - אבל העולם קפא מלכת אי שם בשנות ה-90, 65 זה הגג.
הצעת החוק פשוטה מאוד, היא באה לומר, בואו נתקן את זה. בהצעה שמוגשת כאן יש מרווח גדול מאוד לחתומים על ההסכם, קרי, לביטוח הלאומי ולממשלה, להגדיר את ההגדרות המדויקות, ולא במקרה השארתי את זה כך. למשל, לומר כי קצבת הניידות תתקדם על-פי המתכונת שמופיעה היום בחוק הפנסיה, כל חצי שנה, נכון חבר הכנסת כץ - - -
חיים כץ (הליכוד):
זה נגמר, זה כבר 67.
חיים אורון (מרצ):
זה כבר הגיע ל-67? אז 67. שנתיים.
אגב, הצעת החוק הזאת עברה בקריאה טרומית בכנסת הקודמת, ואז פנו לשר העבודה והרווחה האחרון - חבר הכנסת רביץ, בתפקידו כשר, היה סגן שר. אחר כך היה חבר הכנסת זבולון אורלב. נכון שגם היום יש שר עבודה ורווחה, שנכנס עכשיו לאולם, אבל אז היה שר עבודה ורווחה במשרה מלאה והוא ענה במכתב ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה דאז, חבר הכנסת יהלום, ואמר: מיניתי ועדה לבחינת נושא קצבת הניידות - מדובר ביוני 2004. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כבר שנתיים וחצי מאז - כי הבעיה קיימת, אנחנו מודעים לה, אבל צריך לבחון בעיות נוספות. כרגיל, כמו שעונים לך, יש לזה השלכות אורך ורוחב וגובה ונומך, צריך לשטוח היבטים נוספים ואחר כך נראה. כמובן, הכנסת התפזרה, זה לא עבר בקריאה ראשונה, נפל, ואני חוזר לזה כאן ועכשיו.
אדוני ראש הממשלה, בתפקידך כשר הרווחה, אני חושב שההצעה הזאת - אגב, על-פי מסמך של מחלקת המידע של הכנסת אני יודע שמדובר בהצעה שהעלות השנתית שלה היא 25 מיליון שקלים. אגב, בנתונים האחרונים שיש לי והם מעודכנים מאוקטובר 2006, מבין מקבלי קצבת הניידות, שזה כ-27,000 נפש, 4,000 - 15% הם מעל גיל 65. השר אדרי, בפרופורציות האלה, מדובר כנראה בכמה מאות אנשים.
שלא יהיו אי-הבנות, לא כל מי שיושב פה מעל גיל 65 מקבל קצבת ניידות. חס וחלילה. מי שזכאי לקצבת ניידות עובר מבחנים מאוד בעייתיים, יש מי שטוען שהם גם חמורים מדי. אבל אני לא עוסק עכשיו במבחנים של ועדות ההשמה ואם הקריטריונים חריפים מדי או חריפים פחות מדי. בקריטריונים הקיימים אין היגיון במצב היום, שהחברה בעצם מצפה מהאנשים בני 65 ו-70 ו-75 להיות אנשים פעילים ולתרום לחברה. ניידות היא מרכיב רציני מאוד.
בדיונים שהיו בכנסת הקודמת אמרתי, בואו נתחיל לאט, אני מוכן להתפשר - כי קצבת הניידות מורכבת מהלוואה לרכישת הרכב וממענק חודשי - נעזוב בצד את ההלוואה לרכישת הרכב, נתחיל מהמענק החודשי, נתחיל בשיעור מופחת, אבל נפרוץ את הגג הזה של גיל 65, שאין לו היגיון, אין בו הצדקה, הוא לא נכון.
אדוני השר אדרי, אני מקווה מאוד שמי שהכין לך את התשובה הלך בכיוון שאני מצפה לו.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חבר הכנסת אורון. ישיב השר אדרי בשם שר הרווחה.
השר יעקב אדרי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סעיף 21 להסכם בדבר גמלת הניידות קובע כי רק מי שקיבל הטבה לפי ההסכם בטרם הגיע לגיל הפרישה יהא זכאי להמשיך ולקבל הטבות שלפי ההסכם. דהיינו, מי שכבר החל לקבל סיוע לפי ההסכם זכאי להמשיך ולקבלו גם לאחר שהגיע לגיל הפרישה, ואולם לא ניתן לקבל את ההטבות בניידות לראשונה לאחר גיל זה.
יש לציין כי הסדר דומה קיים גם לעניין הזכות לקצבת הנכות, לפי חוק הביטוח הלאומי.
הצעת החוק שבפניכם מבקשת לאפשר קבלת הטבות לפי הסכם הניידות גם למי שנמצא זכאי להן לראשונה לאחר שכבר הגיע לגיל הפרישה.
מוגבלות בניידות קיימת בשכיחות גבוהה בקרב האוכלוסייה הקשישה, ולפיכך, גם בשל סדרי העדיפויות ניתנות ההטבות לאוכלוסייה שבגיל העבודה וכדי לעודד יציאה לעבודה. משיקולים אלה ההטבות הניתנות למוגבל בניידות העובד למחייתו גבוהות יותר. לכן, אם יינתנו ההטבות גם לאוכלוסייה הקשישה, יבוא הדבר על חשבון רמת ההטבות הניתנות לכלל אוכלוסיית המוגבלים בניידות.
לעניין זה התייחס גם בית-המשפט העליון בבג"ץ 516/86, גמליאל שהינו נגד בית-הדין לעבודה, ולפיו "עניינו במדיניות הענקת הטבות סוציאליות לנכים, ומקובל עלי כי בסוגיה זו של צורך יש להגביל ולתחום את ההטבות לפי האילוצים התקציביים שבהם נתונים הצדדים להסכם, ועל-פיהם יש לקבוע סדרי עדיפויות".
האיזון הנדרש מצוי כיום בהסכם, כפי שתוקן לפני כשנתיים, בכך שהוא מאפשר המשך קבלת כל ההטבות בניידות גם אחרי גיל 65 למי שהפך מוגבל בניידות בטרם הגיעו לגיל 65.
על רקע זה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני מבקש להסירה מסדר-היום. תודה.
היו"ר גדעון סער:
אני מניח שאתה רוצה להשיב, חבר הכנסת אורון. לרשות חבר הכנסת אורון חמש דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני השר, כל הוויכוח הוא על האיזון הנדרש. כשהצגתי את הצעת החוק, אם לא הייתי יודע שזה המצב החוקי - אני לא טוען שמישהו פועל כאן שלא במסגרת החוק או שמישהו פועל בשרירות לב. אני יודע שזה המצב החוקי, אבל אני חושב שהאיזון הנדרש מופר מאותו רגע שכנסת ישראל חוקקה את החוק שאומר שגיל הפרישה הוא 67. ועל-פי תוכניות הממשלה שיש אתן ויכוח לא קטן, יש מי שמדבר על גיל 70.
אז ממה נפשך? הרי אדם גם לא מקבל קצבת זיקנה עד גיל 67. הוא גם לא מקבל זכויות פנסיוניות עד גיל 67. מצד שני, הוא משלם שנתיים נוספות.
חיים כץ (הליכוד):
7 מיליארדים.
חיים אורון (מרצ):
האיזון, כאשר גיל הפרישה היה 65, היה נכון. עכשיו האיזון מופר.
גם הטענה שקצבת הניידות היא קופה סגורה, ואם תוסיף לה זכאים נוספים צריך להוריד את האחרים, היא לא נכונה. לראיה, התוספת שניתנה – חבר הכנסת כץ אומר 7 מיליארדי שקלים – בגין גבייה נוספת של הביטוח הלאומי, לא מעלה את קצבת זיקנה, למשל. אז ממשלה לא יכולה לפעול בכללים שונים. מה שאמרת הוא נכון. אז כאשר יש צבירה נוספת בקצבת זיקנה, היו צריכים להעלות בהתאמה את קצבת הזיקנה. אתם בכלל מציעים להקטין אותה; אתם מקפיאים אותה עכשיו, על זה נדון בשבוע הבא, כשתעלה הצעת חוק ההסדרים. אבל אני מדבר פה על התהליך הזה.
לפחות תלכו בכיוון תשובתו של שר הרווחה הקודם, בואו נאשר את זה בקריאה טרומית. הרי אמרתי מראש בדברי, אני מוכן לדון בקצב, אני מוכן לדון בהדרגתיות, אני מוכן לדון בכל מיני דברים. אבל העמדה של הממשלה - אני בטוח שלא אתה ניסחת אותה. במה מדובר כאן? נכון שבקרב אנשים מעל גיל 65, מספר הנזקקים לקצבת ניידות עולה, אבל היא הנותנת. הרי אנחנו החלטנו פה שהם ימשיכו לעבוד. יש בפני מכתבים של אנשים, בהוראה, בבנקאות, שנקלעו למצוקה בתחום הניידות וידם לא משגת לעמוד בצרכים.
אדוני היושב-ראש, אני יודע שאני זורה את דברי לרוח, הרוב הקואליציוני יעבוד - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אותי דווקא שכנעת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה תעשה סיעת גיל?
חיים אורון (מרצ):
גם חברי הכנסת מסיעת גיל, שאני בטוח שהם דואגים להם, ואני שומע שהם דואגים, וכל שקל במדינת ישראל שעובר לגמלאים, הוא רק בזכותם, אני בטוח שהפעם הם לא יעמדו במשמעת הקואליציונית והם יצביעו כפי שצו מצפונם מחייב אותם.
היו"ר גדעון סער:
תודה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק של חבר הכנסת אורון.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 19
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 25
נמנעים – 1
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי
(תיקון – גמלת ניידות), התשס"ו-2006, נתקבלה.
היו"ר גדעון סער:
חברי הכנסת, 19 בעד, 25 נגד, נמנע אחד. אני מציין לפרוטוקול שהשר דיכטר מבקש להבהיר כי בטעות הוא לחץ על כפתור הנמנע במקום כפתור הנגד. עם זאת, אינני יכול לשנות את תוצאות ההצבעה. הצעת החוק לא התקבלה.