קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון - קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/125/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) היו"ר מגלי והבה: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק פ/125 – הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית-המשפט), התשס"ו-2006. תנמק את ההצעה חברת הכנסת זהבה גלאון. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו שאמר יושב-ראש הישיבה, לצערי התשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. ההצעה מבקשת להגביל שחרור של חולי נפש שרצחו אזרחים תמימים. חברי חברי הכנסת, היום אדם שרצח ונמצא בלתי כשיר לעמוד לדין, מוכר על-פי החוק כחולה ולא כעבריין. מכיוון שהוא מוכר כחולה, הוא מאושפז בבית-חולים פסיכיאטרי. מכיוון שהוא נחשב חולה, ברגע שמצבו הרפואי משתפר הוא משתחרר או שהוא מקבל אישור לצאת לחופשות או לעבור להוסטל. מאחר שהוא נחשב חולה, גם אסור לפרסם את שמו. אם, למשל, הוא ברח מבית-החולים או מההוסטל - וכבר שמענו על מקרים רבים שחולים שהועברו להוסטל ברחו מבית-החולים או מההוסטל - לא ניתן לפרסם את שמו, אף שהוא עלול להיות מסוכן לציבור. אני רוצה לטעון כאן, חברי חברי הכנסת, שהחוק במקרה הזה נוטה מדי – אני מדגישה, נוטה מדי – לצדו של החולה ולא מתחשב די הצורך בזכויות הקורבן ובשלום הציבור. אנחנו יודעים על מקרים רבים - אני עומדת לספר לכם, חברי חברי הכנסת, סיפור ששמעתי מפי אשה שפנתה אלי. אנחנו יודעים על מאושפזים רבים, אנשים שיוצאים לחופשה או שוחררו מאשפוז כפוי, למשל גברים שיוצאים ורוצחים אחר כך את בנות זוגם, את נשותיהם. אני רוצה לספר לכם בקצרה רבה סיפור שיסבר את האוזן, הוא כמובן אחד מני רבים; אני מודה שהסיפור הזה, כפי שסיפרה לי האשה, זעזע אותי במיוחד. היא סיפרה לי על בן-זוגה לשעבר, שהיה אדם מבריק; הוא היה אמן, הוא היה יוצר, הוא היה אדם אינטליגנטי. הם היו נשואים, היו להם שני ילדים, הוא חלה במאניה-דיפרסיה קשה, עם גילויי אלימות, והם התגרשו. מצבו הנפשי הידרדר, ובאחת הפעמים כשהוא עבר ברחוב, הוא התנפל על זונה ממין זכר ורצח אותו באכזריות במוט ברזל. כך סתם בלי סיבה. האיש הזה הובא בפני בית-משפט, בבית-המשפט היה ברור שהרצח בוצע בהשפעת מחלת הנפש; ברור שהוא לא היה אחראי למעשיו. כתוצאה מכך בית-המשפט החליט שהאיש יישלח לאשפוז פסיכיאטרי. הוא שהה שש שנים באשפוז פסיכיאטרי, ולאחר האשפוז, הפסיכיאטרים שחררו אותו, אבל הם חייבו אותו לקחת תרופות. הוא יצא לחופשי, הוא חזר לחייו, אבל במשך הזמן הוא חדל לקחת תרופות. הוא הרגיש רע, הוא אשפז את עצמו בבית-חולים, כעבור כמה ימים הוא ברח מבית-החולים, הוא הגיע לביתה של גרושתו, של אשתו לשעבר, הוא השתולל, הוא הכה אותה, הוא איים ברצח והוא אנס אותה באכזריות לעיני בנם בן ה-14. הוא הפך את הבית, שבר את הרהיטים, אנס אותה באכזריות. הפעם נקבע שהוא כשיר לעמוד לדין. הפרקליטות עשתה אתו עסקת טיעון והוא נשפט לשלוש שנות מאסר באשמת אונס ותקיפה. בית-המשפט אסר עליו להתקרב לדירה של האשה והילדים. הוא כמובן הפר את הצו ונעצר. הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית וברח מבית-החולים שוב. מאז אשתו חיה באיום ובחרדה. חברי חברי הכנסת, הסיפור המזוויע הזה הוא לא סיפור אחד, הוא סיפור אחד מני רבים שמצריך תיקון בחוק, והכנסת הזאת - - - ראובן ריבלין (הליכוד): מי שמטעה הוא בית-המשפט. את מעבירה את הסמכות לבית-המשפט, הואיל ובית-המשפט שלח אותו לטיפול הפסיכיאטרי, אם הוא ישחרר אותו, אני מצביע בעד החוק שלך, אבל את רואה שלפעמים בית-המשפט - - - זהבה גלאון (מרצ): לא, אני לא חושבת. חבר הכנסת רובי ריבלין, בהיותך יושב-ראש הכנסת בכנסת הקודמת, העברתי את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. ראובן ריבלין (הליכוד): אני יודע, הצבעתי בעד. זהבה גלאון (מרצ): נכון. אני לא חושבת שבית-המשפט שגה כשהוא שלח אותו לאשפוז פסיכיאטרי. בית-המשפט צדק, הבן-אדם היה בלתי כשיר לעמוד לדין. הלקונה היא – ואת זה אני מבקשת לתקן - שההחלטה על השחרור לא תופקד רק בידי אותו צוות פסיכיאטרי, אלא שההערכה ששלחה את האיש לאשפוז תהיה גם ההחלטה שהעניין של השחרור יובא בפניה. זאת נקודה מאוד חשובה. חברי חברי הכנסת, בעצם בהצעה אני מבקשת לומר – אחרי ששמעתם את הסיפור הזה ואני יכולה לספר לכם על שורה של מקרים מזוויעים, ההצעה שלי אומרת, לאחר שהוועדה הרפואית קבעה שהנאשם שמאושפז כשיר לשחרור, יתנהל דיון משפטי באותה ערכאה ששלחה אותו, האם האיש מסוכן לציבור. אני חושבת שזאת דרך נאותה ליצור איזון נכון בין זכויות הנאשם מצד אחד ובין זכויות הקורבן. גם כדי שהקורבן ובני המשפחה יוכלו להיות נוכחים בדיון המשפטי. חברי חברי הכנסת, בינואר 2005 הצגתי בפני מליאת הכנסת את הצעת החוק הזאת. מליאת הכנסת העבירה את הצעת החוק בקריאה טרומית, ההצעה הועברה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, והתבקשתי על-ידי הממשלה להמתין, כיוון שהממשלה מגבשת הצעה דומה - להמתין להצעה ממשלתית. זה היה בינואר 2005. עברו מאז קרוב לשנתיים. העליתי שוב את ההצעה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גבאי, למה ההתייעצות הזאת צריכה להיות כאן? זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, השר שטרית, שר המשפטים הנוכחי תמך מאוד בהצעה שלי, לרבות בוועדת השרים לענייני חקיקה, אבל משרד המשפטים לא מוכן ולא רוצה שאקדם את ההצעה שלי מכיוון שיש לו הצעה דומה. אני חושבת שזה מצב מעוות שמשרד ממשלתי שמתחייב לקדם הצעה - אם היום הייתי מעלה את זה בפעם הראשונה, הייתי ממתינה. אני ממתינה כבר שנתיים, אני חושבת שזה פרק זמן סביר. השר ביקש תשובה והצבעה במועד אחר, כי מובן שהקואליציה היא נגד בסיטואציה כזאת. אני חושבת שזה מחפיר שחברי כנסת מוצאים את עצמם שבויים בידי משרדים ממשלתיים, שלא היה בידם הסיפק במשך שנתיים להתכונן להצעה הזאת. חברי חברי הכנסת, מישהו צריך לקחת אחריות לרצח הבא ולאונס הבא כשאין מי שמבקש לסייע בתיקון החוק. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה רבה לחברת הכנסת גלאון. אני חוזר על מה שאמרתי, תשובה והצבעה במועד אחר.