קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד לאיזון המשאבים), התשס"ז-2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/163).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנו עוברים להצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד לאיזון המשאבים). יציג אותה חבר הכנסת עתניאל שנלר.
עתניאל שנלר (קדימה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק יחסי ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973, קובע בסעיף 5 הסדר לאיזון משאבים בין בני-זוג שלא ערכו הסכם ממון לגבי כלל המשאבים המשותפים במהלך של תהליכי גירושין. לפי הסדר איזון משאבים ככלל, כל אחד מבני-הזוג זכאי למחצית משוויים של כלל נכסי בני-הזוג, חוץ מנכסים שאי-אפשר לאזן את השווי שלהם, כמו נכסים שהיו לבני הזוג טרם הנישואים, התקבלו כמתנות, בירושה וכיוצא באלה. מועד הפעלת הסדר איזון המשאבים מותנה באחד מהשניים – או בפקיעת הנישואים בדרך של גירושין או במותו של אחד מבני-הזוג.
התנאי של הפעלת ההסדר יצר מתח בין שתי גישות. גישה אחת אומרת: על מנת להקל על בני-הזוג בואו נעשה הפרדה בין חלוקת הרכוש באיזון המשאבים לבין התהליך הקשור לתהליך הגירושין עצמו. למשל, וזה לא בהכרח גבר ואשה בצורה הזאת, למשל אם יסתבר שהמפרנס הוא גבר והאשה היא המפורנסת והיא מבקשת לקבל גט, יכול לכאורה תיאורטית הצד החזק, במקרה של הדוגמה זה הגבר, לומר: איני נותן לך גט אלא אם תוותרי על חלק מזכויותייך, דבר שיוצר מהלך מאוד ארוך, מורכב ומסובך. אגב, זה נכון גם הפוך, כשהאשה מפרנסת והגבר יהיה תלוי בה, זה לא משנה. ואז יש תזה שאומרת: בואו נעשה הפרדה מלאה בין התהליך של הגט לבין התהליך של איזון המשאבים.
יש גישה אחרת, שההלכה היהודית, בחלק מהתפיסות של ההלכה היהודית, טוענת: הא בהא תליא, הדברים קשורים אחד בשני - ואני אוסיף: לכאורה - ואי-אפשר לעשות הפרדה בכל מקרה, כי לפעמים התהליך יכול ליצור מצב שהגירושין לא יפקעו בצורה ראויה, עד כדי גט מעושה. ואנחנו לא נכנסים כאן לדיון הלכתי, אבל הדברים מורכבים מאוד, בעיקר במדינה שלנו, מדינה שבה יש איזון, או ניסיון ליצור איזון בין ההיבטים ההלכתיים להיבטים האחרים, מדינה שבה החוק הקשור לנישואין וגירושין הוא חוק על בסיס החקיקה ההלכתית הנוהגת במדינתנו.
לכן, החוק הזה הוא חוק להסדר תהליך איזון המשאבים. החוק המוצע בעצם מייצר כאן איזון בפער בין שני המתחים האלה. הכוונה הבסיסית, לנסות לקיים תהליך על-פי מה שקיים היום, אבל לגרום בכך לשני דברים. האחד, שהדברים יתנהלו בקצב ראוי, ריאלי, שלא ייצור מתח או סבל לאחד מבני-הזוג, והשני, לא לגעת בשאלות ההלכתיות שיכולות לפגום וליצור בוקה ומבולקה בכל ענייני דיני נישואין וגירושין בחברה הישראלית.
הוועדה קיבלה ודנה בכמה הצעות. יש שתי הצעות שאומרות: אנו נוהגים לפי ההלכה, אבל כעבור זמן מסוים, אם לא יגיעו לידי איזון משאבים, ובית-הדין ממשיך לעסוק בדיונים ולנסות להגיע לשלום בית וכיוצא באלה, בשלב מסוים יהיה איזון משאבים, ובית-הדין הרבני ימשיך בעיסוקו, בתהליך עצמו. זה לא רק בית-הדין הרבני, זה גם בית-המשפט שעוסק באיזון המשאבים.
יש גישה שאומרת: כל החוק הזה מיותר, אפשר לחזור למה שהיה עד לפני 25 שנה - כמדומני, אולי אני טועה - ולבטל את החוק הזה בכלל.
ויש גישה אחרת שמנסה ליצור את האיזון, שאומרת: כן, אנו נלך על-פי אמות מידה הלכתיות באופן מלא, ניתן לבית-הדין זמן קצוב בתהליך מסוים להגיע לאותו שלב אחרון שבו יהיה איזון משאבים, ובמקרים חריגים נאפשר לבית-הדין, במכניזם כזה או אחר, להמשיך לדון עד שהבעיות ההלכתיות תיפתרנה.
אני לא נכנס לכל העניין ולא רוצה להלאות אתכם בדקויות, כי התחייבתי לדבר בקצרה. אני רק אומר שכל שלוש הגישות נדונו בוועדת החוקה, חוק ומשפט. הבקשה שלנו היא לאשר את המשך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, מתוך הנחה שאנו מתכוונים להגיע לידי חקיקה שתהיה מאוזנת בין הרצון לתת לבני-הזוג את היכולות הכלכליות, ולא ליצור תלות של החלש בחזק בגלל תהליך ביורוקרטי של עבודת בית-הדין; ומצד שני נשמור מכל משמר שלא ייווצר מצב שהמערכת ההלכתית תיפגע, כי אז הנזק - כל הבסיס של דיני נישואין וגירושין במדינת ישראל יכול להתערער, כולל ספרים מיוחדים וייחוס ועוד כל מיני דברים שאנו לא רוצים להגיע אליהם, בתפיסה העקרונית שבהקשר הזה ההלכה הזאת נוהגת במדינת היהודים, במדינת ישראל.
לכן הבקשה שלנו, חברי חברי הכנסת, משום הרגישות הזאת נבקש שהכנסת תאשר את מה שוועדת החוקה, חוק ומשפט הניחה לפניכם, נאשר להמשך דיון בוועדת החוקה, ואני מקווה שזה יהיה מוקדם ככל הניתן. הלוואי שנוכל להעביר את ההצעה במושב הנוכחי. הכוח של הבית הזה הוא בכיבוד ההדדי של כל האינטרסים, גם האזרחיים, גם ההלכתיים, גם אלה וגם אלה. נבחן את החוק, ואין לי ספק שהחוק, אם תאשרו אותו, יעבור בוועדת החוקה ויגיע להיות חוק מאוזן שיבטא פריצת דרך עצומה בתחום האזרחי, ולא פחות, בתחום ההלכתי, מבלי לפגוע כהוא זה בהלכה היהודית.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. הדובר הראשון, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח שהגענו לנקודה הזאת. אני חושב שנחוץ ביותר שהבית הזה יעשה ככל האפשר למען מסורבות הגט. המציאות היום היא שיש לנו כל כך הרבה נשים במצב האומלל הזה של עיגון, שבעצם אומר שהן קשורות בלי יכולת להתחיל שוב את חייהן, וזה מצב עגום. אני יודע שחלק גדול מרבנים ופוסקי הדור לא ישנו ימים ולילות ועבדו כדי לעזור לנשים הללו, אבל העובדה היא שפה, במדינת ישראל, דווקא בתחום הזה לא הצלחנו. כל זמן שיש עגונה אחת שהיא אומללה וקשורה לקשרים ויחסים עם בעל שמזמן איבד כל משמעות של חיים משותפים, כל זמן שהמציאות הזאת קיימת, אנו מחויבים לפעול, כל אחד בדרך שלו, מי שיושב, דיין בבית-הדין או פוסק הלכה חייב לפעול, ואנו כמחוקקים חייבים לפעול.
לפני ארבע-חמש שנים ישבתי עם הרב דיכובסקי והצענו דרך לצאת מהמצב הנוכחי. התייעצנו גם עם גדולי ישראל אחרים בתחום ההלכה, והגענו להצעות שונות. בינתיים יש פה עניין של פשרות ויש עניין של לחצים ואיזונים, כמו בכל דבר ועניין. אני חושב שמה שאנחנו מביאים היום לקריאה ראשונה זה בעצם שלל של אופציות. אני התחייבתי כלפי חבר הכנסת - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
גם ככה ההלכה מאפשרת הכרה גם אם לא במסגרת הנישואין?
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
קודם כול לא, ודבר שני, פה דובר על יותר גרוע, פה דובר על אנשים נשואים שההלכה או המצב של הנשים הללו קובע שהן לא יכולות להתחתן פעם נוספת. יש חלק מהציבור, אולי, שבשבילם הדבר הוא פחות משמעותי, כי ההלכה אוסרת, אבל הן חיות את חייהן שלא בתוך מחויבות הלכתית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זאת שאסורה על בעלה ועל הבועל?
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
לא, היא לא אסורה, היא עדיין נשואה. היא בלי גט. אנחנו פשוט מציעים שחלוקת הרכוש והמזונות וכל הדברים יהיו ביניהם, כדי שהבעל לא יוכל להגיד: אני מתנה את מתן הגט בזה שאני אקבל את הדירה, או בזה שאת תשלמי לי 100,000 דולר, או כל הדברים שאנחנו יודעים שנעשים היום. רוצים למנוע את המצב הזה, ולכן אנחנו רוצים ליצור הפרדה בין חלוקת המשאבים לבין מתן הגט, איפה שזה אפשרי. וזאת הפשרה הגדולה שאנחנו הגענו אליה, ואני התחייבתי לזה.
מאחר שאני מציע, יש לי עשר דקות.
היו"ר אחמד טיבי:
זה לא נכון. אתה מציע החוק, לא מציג את החוק. מציג החוק מקבל יותר. מציע החוק מקבל כשאר הדוברים. זה התקנון.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני מקבל את זה. אני רק אזכיר מה שהתחייבתי, כי זה חשוב לפרוטוקול. התחייבתי לבטל את התנאים של החוק שלי בהסכמים שהגעתי אליהם עם חבר הכנסת עתניאל שנלר. אני לא אפרט בגלל קוצר הזמן, אבל לזה התחייבתי, ואני מבין שזה גרם לכך שיכולנו להגיע לפשרה ולקבל את החוק. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת אברהם רביץ - לא נמצא. חבר הכנסת אורי אריאל - לא נמצא. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מלכיאור, אני מקווה שהבנתי נכון את הנוסח הכחול שמופיע פה. אני חושב שמדובר במהלך נכון. אני חושב שהוא מחזק תהליך שיכול להיות שהדוברים עד כאן לא לגמרי רואים אותו באופן חיובי, אבל הוא מאוד נפוץ במקומותינו, וזה הסכם ממון בין שני בני-זוג שחיים יחד והם לא נשואים. אני מקווה שאני לא טועה בהבנת הנקרא, אבל נדמה לי שהמהלך שמוצג פה מחזק גם את התופעה הזאת, ואני רואה בכך דבר חיובי.
אני לא רואה דבר חיובי בעובדה – ואני לא שופט עכשיו – שרבים יותר ויותר הזוגות בישראל שאינם מוצאים במסגרת ההלכה את המסגרת לקיים בתוכה את חיי הנישואים שלהם. ואני יודע שאני הנחתי פה במרכז המליאה מוקש ענק, ואני יודע שהאנשים שתורתם אמונתם, לא אומנותם, פיתחו אין-סוף דרכים לעקוף את המוקש הזה, אבל הוא מונח פה. כמי שחושב - מבלי להיות שמרני יותר מדי - שזוגיות וחיי זוג הם עוגן יסוד במציאות החברתית כפי שהייתי רוצה לראות אותה, המחסום ההלכתי שקיים בפני רבים – או כי הוא קיים כמחסום הלכתי או כי הוא קיים כמחסום תודעתי ולא מוכנים להיכנס בשערים הללו מסיבות השמורות אתם – היה ראוי שיעורר יותר שאלות מכפי שהוא מעורר ויותר אומץ לב להתמודד אתו.
אבל בכל מקרה, אם הבנתי נכון את הצעת החוק ואת הדילמות שאתם מציגים, שהן דילמות בין זרמים שונים ביהדות – אני עכשיו מדבר על זרם נוסף ביהדות, שהיכולת להגדיר בחוק חלוקת משאבים בין בני-זוג בעצם גם במועד שייראה להם היא בעיני מהלך חיובי, ולכן אני לא יכול לומר שמתוך שלא לשמה בא לשמה. יש פה גם לשמה ויש פה גם שלא לשמה, ובכל מקרה אני אתמוך בהצעת החוק.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לאדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי - לא נמצא. חבר הכנסת אורלב - לא נמצא. חבר הכנסת פרוש - לא נמצא. חבר הכנסת יעקב כהן - לא נמצא. חבר הכנסת נסים זאב - לא נמצא. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אני נמצא, איך אתה לא רואה אותי?
היו"ר אחמד טיבי:
הפעם אני אנהג בנוקשות יתר ולא אגמיש את עמדתי, כי זה סוף סדר-היום. יש עוד הצעת חוק שאתה רשום אליה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, קראת מהר את הרשימה, כמו עשרת בני המן.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, האם מקובל על אדוני שאין נציג של הממשלה באולם המליאה בזמן שמתקיים דיון, אפילו לא אחד?
היו"ר אחמד טיבי:
לא מקובל עלי. אבל יש רבים שמעוניינים להיות שרים.
גדעון סער (הליכוד):
אבל בכל זאת.
היו"ר אחמד טיבי:
אדוני ימשיך לדבר עד שיבוא שר. בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
מצוין.
היו"ר אחמד טיבי:
יבוא שר מייד, כי השרה רוחמה אברהם נמצאת בפרוזדור. נוכחותה בולטת.
גדעון סער (הליכוד):
זה בהחלט דבר חשוב. עם זאת, אני כבר מודיע שאתמוך בהצעת החוק. רציתי לומר לחבר הכנסת מלכיאור שדיבר קודם, שבימים אלה אנחנו מקדמים, ויכול להיות שכבר מחר נסיים את העבודה, הכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בחוק שהוא - - -
משה גפני (יהדות התורה):
מה זה מחר?
גדעון סער (הליכוד):
מחר בוועדה לקידום מעמד האשה יש דיון שלישי בהכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית של הצעת חוק שבאה להרחיב את הסנקציות על סרבני גט. מאחר שהוא העלה את הנושא של העגונות ומסורבות הגט, שהוא פן אחר של ההקשר הרחב שהוא הציג, רציתי לומר גם לו את הדברים האלה.
אני בהחלט רוצה לנצל את הבמה להמשיך את הרעיון שביטאתי בדברי בנושא הקודם, והוא הנזקים החמורים שבמחוות החד-צדדיות שעושה ראש הממשלה - -
חיים אורון (מרצ):
יהיו משאבים.
גדעון סער (הליכוד):
- - ובהן, חבר הכנסת אורון, בגדר הנזקים הללו, גם העלאת המחיר אשר תובע ה"חמאס" בעבור שחרורו של גלעד שליט. כי ממה נפשך? אם 250 מחבלים הם הדבר אשר ניתן ללא תמורה כז'סטה לפוטו-אופורטיוניטי יחד עם חנינה למבוקשים ושטיח אדום לנאיף חוואתמה, אז זה יעלה או יוריד את המחיר שיתבע ה"חמאס" בעסקה עתידית? ולכן המדיניות הזאת של הוויתורים החד-צדדיים, כבר הוכח בעבר, איננה מביאה ביטחון. אגב, היא גם לא תחזק את אבו-מאזן. היא מחלישה את ישראל, היא פוגעת בביטחון, והיא פוגעת במאבק שלה בטרור.
ולכן אני קורא גם לידידי חברי ש"ס, המיוצגים ברגע זה באולם המליאה על-ידי חבר הכנסת זאב – לא די בהצעות לסדר-היום, צריך לשים קווים אדומים. צריך לשים קווים אדומים, אשר אם הם ייחצו לא תהיה יותר שותפות שלכם, כי אתם שותפים באחריות.
חיים אורון (מרצ):
- - -
גדעון סער (הליכוד):
אתה לא יכול לומר על אולמרט; הדבר הוא בגדר אחריות הממשלה כולה, על כל חבריה ועל כל אלה שמצביעים בה אמון בכל יום שני אחר-הצהריים.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אצביע נגד החוק הזה. החוק הזה, כפי שהוא מונח על שולחן הכנסת, כפי שהוא מובא להצבעה עכשיו, הוא נגד ההלכה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, היתה לנו החלטת סיעה להפוך את החוק הזה להצעת אי-אמון. בגלל הדברים שאמרת, שלקראת הקריאה השנייה והשלישית, בדיונים בוועדת החוקה, אתה תתאים את זה כך שזה יהיה על-פי ההלכה, אני לא הופך את זה לאי-אמון.
לא צריך להסביר את המשמעות של להפוך את זה לאי-אמון. יש לזה משמעויות, כי אם זה בניגוד לסטטוס-קוו, זה גם נוגד את ההסכם הקואליציוני עם סיעת ש"ס וגם את קווי היסוד של הממשלה.
גדעון סער (הליכוד):
לא נראה לי שלסיעת ש"ס היו טעמים – אתה אומר שזה נוגד את העקרונות של סיעת ש"ס, אבל אתה בכלל חבר בסיעת יהדות התורה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא דיברתי בשם סיעת ש"ס.
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה לא נוגד את ההלכה ולא שובר את הסטטוס-קוו.
משה גפני (יהדות התורה):
לא נכון.
גדעון סער (הליכוד):
אם היה עולה מישהו מש"ס, הייתי אומר - - -
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת גדעון סער, אני רוצה לעשות סדר בדברים. אני באופוזיציה, ואין לי הסכם קואליציוני עם ראש הממשלה ועם סיעת קדימה.
גדעון סער (הליכוד):
נקווה שגם לא יהיה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא יודע. היו דווקא דיונים בין אולמרט ובין ביבי. אני לא יודע מה עלה בעניין. אני באופוזיציה.
גדעון סער (הליכוד):
אני סומך על סיעת ש"ס, והייתי רוצה לסמוך עליך בנושא הזה.
משה גפני (יהדות התורה):
אז בוא תסמוך גם עלי.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת גדעון סער, הוויכוחים האלה הם על חשבון הדובר.
גדעון סער (הליכוד):
הייתי רוצה לסמוך - - -
משה גפני (יהדות התורה):
רבותי, הוא לא ייתן לי לדבר על החוק, ובצדק.
גדעון סער (הליכוד):
בנושא הזה, כמו שהוא יכול לסמוך עלי - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת גפני, אני מאשר שבאמת היה דיון בין אולמרט ובין בנימין נתניהו על הצטרפות יהדות התורה ודגל התורה לקואליציה, וביבי אמר "לא" מוחלט.
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה לא בניגוד להלכה לקבל הנחיות מביבי?
משה גפני (יהדות התורה):
אני רוצה לדבר דקה ברצינות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
איך אפשר, אני שואל אותך, אין לכם - - -
משה גפני (יהדות התורה):
כפי שאמרתי, אינני תוקף את סיעת ש"ס, הם חברי ואני לא אומר שום דבר נגדם. אני אומר שלסיעת ש"ס יש הסכם קואליציוני, והיא סיעה מאוד מכובדת. ההסכם הקואליציוני אומר שיישמר הסטטוס-קוו. מי שקובע במדינת ישראל אם משהו הוא על-פי ההלכה או לא על-פי ההלכה זה הרב הראשי, נשיא בית-הדין הרבני הגדול. אני מניח שגם אתם שואלים אותו, כי אני שאלתי אותו, והוא לא מסכים לנוסח הזה. נשיא בית-הדין הרבני הגדול לא מסכים לזה, ולפחות מבחינת מדינת ישראל הוא הסמכות ההלכתית.
משה שרוני (גיל):
מה שמו בישראל?
משה גפני (יהדות התורה):
הרב עמאר. דיברתי אתו.
גדעון סער (הליכוד):
בסיעת ש"ס לא יודעים מהי עמדת הרב?
משה גפני (יהדות התורה):
אין לי מושג, אני לא מדבר בשמם, חבר הכנסת סער. חבר הכנסת ריבלין אמר שביבי מדבר בשם דגל התורה. אני מודיע לך - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתה אמרת.
משה גפני (יהדות התורה):
אני לא אמרתי את זה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הוא שאל אותך אם אתם הסכמתם, ואתה אמרת: שמעתי שהיה לכם - - -
משה גפני (יהדות התורה):
אני מבקש לומר לגופו של עניין, אדוני היושב-ראש – אני לא הופך את ההצעה הזאת לאי-אמון - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
איזה מזל.
משה גפני (יהדות התורה):
תשמע, תפקידי להגיד את עמדתי, במובן הכי חריף של המלה. אני סומך על הדברים שנאמרו כאן ומאמין שאומנם יתקיים דיון שבו תבוא לידי ביטוי עמדת ההלכה, ואני מניח שכולנו רוצים שהיא תמומש בעניין הזה. זה לא קשור לחוק שחבר הכנסת גדעון סער אמר שנדון בוועדה לקידום מעמד האשה בראשותו.
גדעון סער (הליכוד):
רציתי לעדכן.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אצביע נגד החוק הזה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר אחמד טיבי:
אני חוכך בדעתי. טרם נקבע סופית אם הוא אחרון או לפני האחרון.
חיים אורון (מרצ):
אין לך אופי.
היו"ר אחמד טיבי:
אני אמצא פתרון שישאיר את האופי גם שלי וגם של הבא אחרי.
חיים אורון (מרצ):
אין לך אופי.
היו"ר אחמד טיבי:
מול נסים זאב – נכון.
חיים אורון (מרצ):
אתה כזה שפן.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, בדרך כלל לא התערבתי בהצבעות על הצעות חוק שיש בהן מחלוקות, בייחוד בנושאי הלכה. הסתכלתי על החוק הזה – אמרתי את הדברים, וחיזק אותם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שההצעה היתה אצלו בוועדה. מבחינתנו, מבחינת הדת הדרוזית, מוכח שאין לנו בעיה בכל סוגיית איזון המשאבים. להיפך, זכויות האשה והגבר מעוגנות בחוקים שלנו.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
מגלי והבה (קדימה):
אמרתי "מבחינת מאזן המשאבים", ואתה מנסה לומר אם אשה עשתה עבירה או גבר עשה עבירה. זאת שאלה אחרת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
על זה מדובר.
מגלי והבה (קדימה):
ההלכה שלי נותנת שוויון זכויות בין אשה ובין גבר. גם פרופסור ליש, שעשה מחקר מאוד יפה בנושא הזה – אני מציע לך לקרוא אותו – מוכיח שהעדה הדרוזית - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
הדת מאפשרת לגבר להיות נשוי לשתי נשים ולא מאפשרת את ההיפך. החוק בישראל אוסר ביגמיה.
מגלי והבה (קדימה):
לא, הדת הדרוזית לא. יש לי חדשות בשבילך. מבחינתי, אצלנו הנושא הזה פתור, בייחוד נושא השוויון בין האשה לגבר.
ראיתי שיש פה קונסנזוס וצריך לצמצם את המחלוקות, ואם יש רוב שרוצה ללכת לקראת, מי אני שאפריע?
רציתי להתייחס לדבריו של חבר הכנסת סער, וחבל שהוא לא נמצא כאן. בכל פעם שאני שומע אותו ושומע אנשים אחרים שמביעים דעות מהסוג הזה, אדוני היושב-ראש, יש לי הרגשה שהם לא רוצים לעשות שלום בינינו ובין שכנינו הפלסטינים, אלא הם רוצים להמשיך להחזיק באידיאולוגיה שמטרתה להגיע למבוי סתום.
נכון, שמענו שרוצים לתת מחוות לאותם 250 איש, שיוכלו לצאת לחופשי, או לאפשר את הגעתו של נאיף חוואתמה. צריך להבין מה האנשים האלה חושבים; באחת השיחות של המנהיגים הערבים אמרתי שאם כל אחד ישים על השולחן את כל מה שהוא עשה בעבר, ונתייחס רק לעבר, לעולם לא נתקדם לעתיד. אותו נאיף חוואתמה, לפחות לזכותו ייאמר – ומבחינתי אין לו הרבה זכויות בבית הזה – שהוא אומר שהוא מכיר במדינת ישראל, מכיר בזכותה ורוצה לנהל אתה משא-ומתן לשלום, שלא כמו אותם ארגונים קיצוניים, "חמאס" ו"הג'יהאד האסלאמי", שאינם מוכנים להכיר במדינת ישראל.
צריך לתת צ'אנס ולא לומר כל הזמן מראש "לא". צריך לתת צ'אנס, לתת אפשרות, לשמוע את האנשים האלה, לחזק את המתונים, לחזק את אלה שרוצים ללכת לפתרון של שלום, ולא רק את אלה שכל הזמן קוראים לצד אחד שימשיך לעמוד על דעתו בלי לבחון כיצד אפשר להגיע לשלום.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. למרות הביקורת הציבורית, חבר הכנסת נסים זאב, אני אאפשר לך – לפנים משורת הדין.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כל מודה ליושב-ראש שעשה עמי חסד, לפנים משורת הדין נתן לי רשות דיבור. הרבה זמן לא דיברתי מעל הבמה הזו וזו הזדמנות בשבילי לבטא את עצמי. תודה רבה, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
אני בעד זכות דיבור למיעוטים.
נסים זאב (ש"ס):
הצעת חוק יחסי ממון באה להסמיך את בית-המשפט לענייני משפחה או את בית-הדין לגבי הסדר איזון המשאבים בין בני-הזוג ולהפעיל את איזון המשאבים קודם פקיעת הנישואים. השאלה היא כזו: האם באמת החוק הזה יכול לגרום לכך שיהיו יותר גיטין או פחות גיטין, יותר עגונות או פחות עגונות?
ראובן ריבלין (הליכוד):
מה קורה אם גבר מגיש בקשה כי אשה מורדת, והיא מבקשת בקשה לאיזון?
נסים זאב (ש"ס):
אבל צריך לזכור שבמקרים רבים, אולי ב-50%, האשה היא מעגנת את עצמה והיא עומדת על דרישות ועל זכויות והיא מעכבת את מתן הגט. זה לא שהבעל לא רוצה לתת את הגט. הגט מוכן ועומד מבחינת הבעל, והאשה באה ואומרת: לא, אני יש לי זכויות יתר, ואפילו לא מתפשרת על 50%. בעשרות ובמאות מקרים יש מצב שאשה דורשת זכות יתר, או כיוון שהילדים נמצאים אצלה, ובצדק, אבל היא דורשת את הנכס בבעלות ולא את החזקת הנכס עד שהילדים יגדלו. בוויכוח בין בני-הזוג הבעל אומר: הילדים אצלך. בבקשה, יגדלו עד גיל מסוים, 20-18, אבל בנכס אני עדיין שותף. האשה אומרת: לא, אני רוצה עכשיו את הזכויות המלאות על כל הנכס, בגלל שאני מגדלת את הילדים.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לחבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס):
רגע, אני רוצה לסיים. זה לא בהכרח שהחוק הזה יביא למצב שיהיה פחות עגונות, כי יכול להיות שיהיו בסופו של דבר יותר קשיים במתן גט, וגם יכול להיות שתהיה זילות. כי אם כבר יש בינינו הסכם, אז מה הבעיה? אני רק נותן לה את הנייר הזה של הגט ובזה אני מסיים את הסוגיה אתה. לכן, צריך לשקול את זה גם מהצד השני של המטבע.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19
נגד – 1
נמנעים – 2
ההצעה להעביר את הצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד
לאיזון המשאבים), התשס"ז-2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 19, מתנגד אחד ושני נמנעים. הצעת חוק יחסי ממון בין בני-זוג (תיקון מס' 4) (הקדמת המועד לאיזון המשאבים), התשס"ז-2007, עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט.