קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הזכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות בבית-משפט לנוער), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/212/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אבשלום וילן) היו"ר יצחק אהרונוביץ: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. חבר הכנסת יצחקי, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצעת חוק פ/212, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הזכות לנוכחות בדיון הנערך בדלתיים סגורות בבית-משפט לנוער), התשס"ו-2006, שהגיש חבר הכנסת אבשלום וילן. אני מבקש לקרוא לשרה ציפי לבני. אביגדור יצחקי (קדימה): תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר יצחק אהרונוביץ: בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, תראו, ההצעה הזאת עלתה בכנסת הקודמת והצלחתי להעביר אותה בקריאה טרומית. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת שטייניץ. חבר הכנסת שטייניץ, זה לא מכובד. אבשלום וילן (מרצ): ביקשתי מיושב-ראש הקואליציה ומיושב-ראש ועדת השרים יעקב אדרי שנקיים על זה דיון נוסף, משום שזה לא עניין של הרמת ידיים בין אופוזיציה וקואליציה. זה נושא מורכב, ואני אנסה להסביר אותו בשלוש דקות. תראו, המצב העובדתי בישראל הוא, שאם נערך דיון בדלתיים סגורות בנושא של מבוגרים, מי שנפגע מעבירה – ומדובר בדרך כלל בעבירות קשות, עבירות מין וכדומה – זכאי להיות נוכח בדיון בבית-המשפט, וזכותו להיות מלווה באדם אחד אחר לפי בחירתו. לפי חוק בתי-המשפט, לעומת זה, בבית-משפט, בשבתו כבית-משפט לנוער, עם חקיקת חוק הנוער בשנת 1971, במקרה של קטינים, הנפגע אינו רשאי להיות נוכח, וממילא אינו יכול להביא אתו מלווה, אלא אם כן התיר לו בית-המשפט, באופן מיוחד, לעשות זאת. ההצעה שלי באה להפוך את הסדר. באופן עקרוני היא אומרת, שגם בבית-משפט בשבתו כבית-דין לנוער זכותו של הנפגע – אם המשפט נעשה בדלתיים סגורות – להיות נוכח, עם מלווה, אלא אם כן בית-המשפט אסר עליו מראש להיות נוכח. המצב העובדתי היום הוא שהנפגע בשום פנים ואופן אינו רשאי להיות נוכח, אלא אם כן קיבל היתר מבית-המשפט. אני מציע להפוך את הסדר, וההנמקה העקרונית לכך היא זאת: מדובר בעיקר – בגדול – בעבירות מין. יש דוגמאות אפילו מהשבוע שעבר. אני יכול להקריא לפרוטוקול – זה בכל העולם כך. כאשר, לדוגמה, יש בני-נוער בני 17–18 שעוברים עבירות, ועל הקורבנות שלהם נאסר להיות נוכחים בבית-המשפט, זאת פגיעה בזכויות הפרט הבסיסיות ביותר שלהם. אני אתן דוגמה מהשבוע שעבר. חבר הכנסת ריבלין, אלה נושאים קשים. חיים אורון (מרצ): - - - לפנות לג'ומס, אז אתה פונה לריבלין. ראובן ריבלין (הליכוד): צודק, צודק. אבשלום וילן (מרצ): שניהם. ראובן ריבלין (הליכוד): אני מקבל את ההערה - - - אבשלום וילן (מרצ): נער פגע פגיעה מינית בשני אחים, ושניהם, עם המשפחות ועם מלוויהם, לא הורשו להיות נוכחים במשפט. השופט לא אפשר זאת בגלל הפסיקה הגורפת הקיימת. הם טענו שזכותם, כנפגעים, להיות נוכחים במשפט. הטענה שלי היא אחת: אני יודע שבשנת 1971 הכוונה היתה להגן על בני-הנוער וכו'. במדינת ישראל ובמדינות רבות אחרות, הדבר השתנה כמעט מהקצה אל הקצה, וכיום המצב המשפטי הוא שבדרך כלל מדובר בנפגעות – או בנפגעי – תקיפה מינית שאינם מורשים להיות נוכחים בבית-המשפט עם מלווה בדיון בדלתיים סגורות, אלא אם כן בית-המשפט נתן היתר מיוחד. לכן, הצעתי ליושב-ראש הקואליציה וגם לשר הממונה, בואו נקיים עוד דיון מסודר בנושא הזה. אני יודע שפקידי משרד המשפטים, עם הנייר הכתוב, הולכים עם מה שהיה נכון בשנת 1971. היום אנחנו 30 שנה אחר כך, ומה שהיה הוא שיהיה. אני חושב שיש מקום לשיקול דעת נוסף. אני אומר את זה כי הכנסת הקודמת העבירה את החוק הזה בקריאה טרומית, ואני רוצה להגיע לדיון רציני. אני חושב שצריך לשנות; צריך להקל על משפחות הנפגעים ולא לפגוע בזכויות הנוער. זה לא מקום טוב להורדת ידיים. אני מקבל את דחיית הדיון. נשב, אני מקווה שנצליח לשכנע, ונביא חוק שיעשה צדק עם משפחות הנפגעים וגם יגן על זכותם של בני-נוער להימנע מחשיפה, אם אין בה צורך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה. אני מבין שהגעתם להסכמה שדוחים את זה, חבר הכנסת וילן. קריאה: זה נדחה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: נדחה – גם ההנמקה וגם ההצבעה. ה