קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/135).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007, של חברי הכנסת רן כהן ויורם מרציאנו - קריאה ראשונה. בבקשה.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), בשמי ובשם חבר הכנסת יורם מרציאנו.
היו"ר קולט אביטל:
אין הצבעה?
רן כהן (מרצ):
אין הצבעה, קודם כול משום שדרושים 50 מצביעים, וזה בעייתי בנושא הזה. אני אומר כמה מלים על העניין. אני מתנצל, למרות השעה המאוחרת, וגם אני צריך להגיע לחתונה מאוד חשובה - בכל זאת אקדיש חמש-שש דקות להנמקת העניין הזה.
נדמה לי שחוק הדיור הציבורי הוא אחד החוקים החברתיים הכי חשובים שהתקבלו בעשרות השנים האחרונות. עכשיו מלאו עשר שנים לתהליך חקיקת החוק - מ-1997 ועד היום הזה. כל עניינו של החוק הוא להשיג שתיים-שלוש מטרות עיקריות: 1. לאפשר לשכבות הכי עניות במדינת ישראל לרכוש את הדירות שבהן הן גרות, ואלה דירות בדיור הציבורי; 2. לאפשר לבניהן ולבני בניהן של אותן משפחות לקבל זכויות של דיירים ממשיכים גם ברכישת הדירות; 3. לבנות דיור עבור חסרי הדיור בכל הכסף שנכנס ממכירת הדירות.
לצערי הרב, אף שהחוק הזה הוקפא עשר פעמים - אין התעללות שלא התעללו בחוק הזה במהלך השנים, ולמרות הכול הוא קבע נורמה במדינת ישראל, ועד היום נמכרו על-פי הקריטריונים שלו למעלה מ-20,000 דירות למשפחות שהפכו להיות משפחות מאושרות, כיוון שבפעם הראשונה והיחידה בחייהן הן הפכו לבעלים של הדירות שלהן.
גברתי היושבת-ראש, לדאבוני, אף שנכנסו לקופת החברות המשכנות למעלה מ-1.6 מיליארד שקל, לא נבנתה אף לא דירה אחת. זה מסיבה אחת - משום שהחוק לא היה בתוקף. למעשה, גם היום החוק לא בתוקף - עד 1 בינואר 2009.
לכן, המטרה הראשונה של החוק, עכשיו בקריאה ראשונה, היא להחזיר את החוק לתוקף. שנית, לתקן כמה וכמה תיקונים בחוק המקורי שחוקקתי לפני תשע שנים; התחלתי לפני עשר שנים וסיימתי לפני תשע שנים. אי לכך, הכוונה היא להגיע למצב שבו הדיירים יוכלו לרכוש את הדירות שלהן עד להנחה מקסימלית של 90% כעבור 30 שנות ותק ולהגיע למצב שבו דיירים ממשיכים יוכלו לרכוש. את תקופת המינימום של הזכאות אנחנו מעבירים לארבע שנים.
מאחר שאין כאן רבים מאוד ואין טעם להלאות את המליאה הריקה, אפסיק בזה. אני אומר שהחוק הזה עומד להצבעה לקריאה ראשונה, וכאמור הוא מצריך הצבעה של 50 חברי הכנסת, מכיוון שהאוצר טוען שעלותו מיליארדים. רבותי, החוק לא עולה אף לא שקל אחד מבחינה תקציבית. להיפך, החוק הזה מכניס כסף עבור רכישה ובנייה של דיור ציבורי לחסרי הדיור - דבר שלא מתקיים כבר כ-20 שנה במדינת ישראל, שכן אין תוספת דירות לדיור הציבורי. מכאן החיוניות של החוק.
גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שאם לא יהיו דוברים, נעבור להצבעה בשבוע הבא, ואני מאוד מקווה שאז יימצאו 50 מצביעים בעד החוק החשוב הזה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אדוני, תודה רבה. למעשה, רוב הדוברים שנרשמו או כמעט כולם לא נמצאים באולם, פרט לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, אולי תוותר? - לא. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אני תומך בחוק.
עליתי לדוכן הזה כדי לומר שני דברים. גברתי היושבת-ראש, הדבר הראשון הוא: אני מוחה על הנוהל שהשתרש בכנסת, וזו לא הפעם הראשונה שאני מוחה על כך, שבחוק כל כך חשוב אנחנו מנהלים את הדיון בשעה שבה רוב חברי הכנסת אינם נמצאים. ואז האפשרות המעשית שלנו לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בחוק - וכפי שאמר קודמי, לפחות לפי פרשנות אחת נטען שצריך להשיג בו 50 חברי כנסת - נפגמת בצורה קשה. הטענה הזאת כמובן מופנית לנשיאות הכנסת. חוקים כאלה, שבהם נדרשת הסכמה כזאת, ראויים לדיון בזמן שיאפשר להשיג את ההסכמה הזאת בפועל, ולא כשהדיון מתקיים מול מליאה ריקה.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להעיר הערה נוספת. אני חושב שאנחנו בכנסת לא יכולים להשלים עם מצב כפי שראינו בחוק הדיור הציבורי, שחוק שהכנסת מחוקקת בעצם איננו מבוצע בפועל. הוא אות כתובה בספר, ואין נוהגים כן. זה מצב שהכנסת איננה יכולה להשלים אתו. אני חושב שחוק הדיור הציבורי הוא אולי הדוגמה הבוטה ביותר לחקיקה שהכנסת אימצה, ופעם אחר פעם סוכלה באופן מעשי באמצעות חוק ההסדרים ובאמצעים אחרים. לכן, גברתי היושבת-ראש, זו ההזדמנות לא לומר לעמיתי חברי הכנסת, אבל לפחות לומר לציבור הישראלי, שהגיע הזמן שהנוהג הפסול הזה יעבור מן העולם. חוקים מחוקקים כדי שהם יהיו הלכה שעל-פיה נוהגים, ולא אות מתה בספר החוקים.
אני מקווה שעם אימוצו של החוק הזה אנחנו ננעץ מסמר נוסף בארון הקבורה של חוק ההסדרים הגרוע שאנחנו מכירים במערכת המשפטית שלנו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אני מודה לך על הערותיך. בשם הנשיאות, אני כן רוצה להגיד שתי מלים. נכון הוא שמיקומה של הצעת חוק בסדר-היום ודאי קובע דברים. עם זאת, אני חושבת שגם אנחנו, כחברי כנסת, אם יש לנו עניין, בעיקר בשבוע שבו אנחנו יודעים שזה היום היחיד שהכנסת עובדת בו וכל יתר השבוע אנחנו בימי חופשה, מן הדין שאנחנו עצמנו נגלה מספיק עירנות ומספיק אחריות כדי להישאר כאן ולא להשאיר שרים שצריכים להשיב על שאילתות בלי השואלים; או אנשים שרוצים להעביר חוקים. אני חושבת שאנחנו נושאים לפחות בחלק גדול מהאחריות הזאת. איך לומר? גם אנחנו אשמים במצב הזה.
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, מכיוון שאין הצבעה הפעם.