קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת
יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת דוד טל, בבקשה.
דוד טל (קדימה):
גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר שלא לפתוח בהעלאת מחיר הלחם. הגם שאני יודע שהדבר היה כמעט – תיכף אסביר מדוע כמעט – בלתי נמנע, הוא התקבל בצורה קשה מאוד. כפי שאמרו חברי ועמיתי בבית הזה, הלחם הוא סמל, וצריך לנהוג בזהירות רבה כשמדובר בהעלאת מחירו. אני יודע שתקופה ארוכה בלמו את העלאת מחירי הלחם, ואני יודע שהיה צריך להעלות אותם, מפני שהמאפיות החליטו לשבות, אבל את כל זה היה אפשר לפתור, אני מניח, אם פקידי האוצר היו מוצאים מנגנון פיצוי כזה או אחר לאופים ולמאפיות. את כל זה היה אפשר למנוע בנקיטת דרכים אחרות, ואני בטוח שהיה מוצא והיתה דרך לעשות את זה.
לחם הוא לא עוד מוצר יסוד שאפשר להתעלם ממנו או להעלות את המחיר שלו. יש ארצות שנפלו בהן ממשלות על עניין זה. הזכרתי אתמול, תוך כדי ניהול הישיבה, שבתוניסיה, בימיו של הנשיא חביב בורגיבה, הועלו מחירי הלחם, ואנשים יצאו לרחובות, מפני שזה היה נורא ואיום.
נכון היה שהפקידות, בין במשרד התמ"ת בין במשרד האוצר, היתה מוצאת דרך להעלות את המחירים – אולי לא של הלחם האחיד אלא של הלחמניות למיניהן, החלות למיניהן וכל השאר – ומשאירה את המוצר הבסיסי הזה בלי העלאת המחיר.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שאמרו אתמול חלק מעמיתי שיושבים מימיני, וגם חבר הכנסת ריבלין התייחס לדברים האלה. הוא דיבר על הצמיחה הגדולה בימיו של ביבי. הצמיחה הגדולה, אי-אפשר לטעות, היתה. היתה צמיחה. השאלה הגדולה היא: באיזה מחיר, כמה שדדו את העשירונים התחתונים כדי שתיווצר הצמיחה הזאת, והאם הצמיחה הזאת שירדה מלמעלה חלחלה עד למטה, לכל הרבדים שאנחנו רוצים שתגיע. חבר הכנסת ריבלין, אתה מסכים אתי שזה לא הגיע לשם. זה הגיע לעשירונים העליונים. שדדו מיליוני אנשים בעשירונים התחתונים ונתנו לעשרות משפחות בעשירונים העליונים. זוהי צמיחה? למי הצמיחה הזאת טובה? היא גורמת לפערים יותר גדולים בחברה הישראלית, היא גורמת להתססה בחברה הישראלית. לזה נקרא צמיחה? אני לא צריך צמיחה שכזאת. אולי אם היו עושים את התוכנית הכלכלית בצורה יותר מדורגת לא היו עודפים כאלה גדולים - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ארדן.
דוד טל (קדימה):
- - אבל הגזירות לא היו קשות כאלה. אני חושב שכולם מסכימים, ואגב, הבוחר אמר את דברו, אני חושב, ועל זה קיבלתם מכה לא קטנה. רק בגלל זה, אגב, לא בגלל משהו אחר. אתה אמרת היום בוועדת הכספים שלא היית בסדר. היית בסדר גמור, מצוין אפילו, כיושב-ראש הכנסת, אבל מה לעשות, תורתו של ביבי היתה גרועה, גרועה מאוד, לא היה אפשר לשאת את זה. הטילו על אנשים שכבר כרעו, והטילו עליהם ועוד ועוד, והם לא יכלו - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
אם זאת היתה הסיבה, היו מצביעים בשביל עמיר פרץ.
דוד טל (קדימה):
חבר הכנסת ארדן - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ארדן - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
הוא ביקש ממני.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ארדן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.
דוד טל (קדימה):
חבר הכנסת ארדן, ידעתי שלא תוכל שלא להפריע לי, אתה אוהב את זה, אבל אני גם אוהב לשמוע אותך כשאתה מפריע לי. תנסה עוד פעם.
גלעד ארדן (הליכוד):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ארדן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה.
דוד טל (קדימה):
אי-אפשר להטיל גזירות כאלה חמורות. הרב הלפרט ייתן לך הרצאה שלמה על מספר האנשים והמשפחות שנמצאים תחת לקו העוני, וגם אתה יודע את זה, והחברה הישראלית מתפרקת.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אבל 18 משפחות מאוד נהנו מהתוכנית הכלכלית.
דוד טל (קדימה):
רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאחד המבחנים של הממשלה הזאת – יש לה הרבה מבחנים, אבל אחד המבחנים שאינני מתעלם ממנו הוא אם הממשלה הזאת תוכל להיטיב עם העם במובן של לבטל כל מיני ביורוקרטיות, לפשט הליכים, שיהיה כיף ונעים לחיות במדינה הזאת, ולא יצטרכו לעבור דרך 20 מאכערים כדי להגיע לרשות כזו או אחרת, כדי לקבל דבר שמגיע על-פי חוק. מעבר לכך, אם הממשלה הזאת לא תקיים ולא תיטיב עם העם הזה, הציבור במדינת ישראל יודע, שכפי שפעם הליכוד היה בשלטון, היום קדימה בשלטון, והוא יכול להחזיר מחר סיעה אחרת לשלטון. אנחנו צריכים לעשות ככל יכולתנו.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת החדשים, שנהוג לומר, ואני מקבל את זה, לא שאני דוחה את זה, שיש משמעת קואליציונית, סיעתית. אי-אפשר שלא לכבד את זה. אבל אני אומר לכם, אל תתביישו לומר את דעתכם, מפני שפעמים רבות פקידי האוצר אומרים בצורה שרירותית, בשרירות לב בלתי רגילה, שאי-אפשר, אבל אם יש לחץ רציני מטעם הקואליציה ומחברים בקואליציה, אפשר גם אפשר. נכון שאי-אפשר לשנות את התקציב מקצה אל קצה, אבל אפשר לשנות הרבה נושאים. אני חושב שאנשים מהסיעות השונות יכולים בהחלט לחבור כדי להוליך רעיון מסוים, מפני שבהרבה מאוד מקומות אנחנו רואים את אנשי האוצר נוהגים בשרירות לב בלתי רגילה; ואל תחשבו שהשכל כולו נמצא במשרד ממשלתי זה או זה, בכלל לא. את סדר העדיפויות הבית הזה צריך לקבוע, וכל חבר צריך לתרום את תרומתו הסגולית כדי לקבוע את סדר העדיפויות.
פעמים רבות אנחנו יוצאים וחצי תאוותנו בידנו, פעמים אף לא חצי תאוותנו בידנו, אבל אני חושב שאם נשתף פעולה בדברים מסוימים שהם קשים, שרוב הבית רואה שקשה בהם - הרי הבית הזה צריך לקבוע את סדר העדיפויות. לא לתת לאנשים, אני לא רוצה לומר שאנשי האוצר מנותקים לגמרי, אבל מישהו כבר אמר, חסרה להם אולי החמלה, והם רואים את הכול דרך החור של הגרוש, בשורה התחתונה, במספרים. הם צריכים להגיע בשורה התחתונה למספרים, לא לפרוץ פה, לא לפרוץ שם, גם אם – וצודק ג'ומס שאומר שאי-אפשר להוסיף כרגע על התקציב הנוכחי. על התקציב הזה אי-אפשר להוסיף, את זה צריך לקבל כאקסיומה. אבל אנחנו צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לקבוע שפה נוסיף ובמקום אחר נוריד. נכון, זה יפגע במקום אחר, אבל סדר העדיפויות הזה ייקבע פה, על-ידי חברי הכנסת. להם ניתנה הסמכות, הם הריבון, הם נציגי הריבון האמיתי, הציבור של האזרחים שבחר בהם. אשר על כן, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שצריכים לעשות את זה.
משפט אחרון, גברתי, בקשר לחוק ההסדרים. נהוג בבית הזה שכשמישהו נמצא בקואליציה הוא מחזיק בחוק ההסדרים ואומר "צריך, צריך, צריך", ולאחר מכן, כשהוא באופוזיציה, הוא אומר עד כמה לא צריך את חוק ההסדרים. נפלה בחלקי הזכות להיות גם בקואליציה וגם באופוזיציה, ואמרתי לכל אורך הדרך, גם כשהייתי באופוזיציה, שאין מקום לחוק ההסדרים. חוק ההסדרים היה מחויב המציאות אולי פעם אחת, כמדומני ב-1983. היום הוא לא מחויב המציאות, אפשר לצמצם אותו עד לאפס. חבר הכנסת ריבלין, לא לצמצם אותו כפי שאתה עשית. יותר מכך, צריך למחוק אותו לגמרי, מפני שצריכים להבין - - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טל, אתה צריך לסיים.
דוד טל (קדימה):
כן, גברתי, אני מסיים. חברי הכנסת צריכים להבין, הם יכולים להוליך הצעת חוק שנה שלמה, עד שעוברת הצעת החוק ונולד חוק, ובאים אנשי האוצר ובאבחה אחת מבטלים את החוק הזה ובעצם מסרסים את הכושר והיכולת שלנו לקבוע מה אנחנו רוצים מהבית הזה. תודה רבה, גברתי; אני מודה לך על הזמן.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חברת הכנסת ליה שמטוב, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום אני רוצה קודם כול לברך את הווטרנים שנלחמו במלחמת העולם השנייה ולאחל להם הרבה בריאות והצלחה.
עכשיו אני רוצה לעבור לנושא העומד על הפרק, שהוא תקציב המדינה. ממשלת ישראל החדשה, שמרבית חבריה נבחרו בזכות ההבטחה לשכבות החלשות, רצה ומניחה על שולחנה של הכנסת את התקציב. אני חשה צורך להתייחס ולהתמקד בסעיף קטן, וכנראה חסר משמעות לממשלה שלנו – תוכנית ויסקונסין.
בכנסת השש-עשרה, שר התמ"ת, שהיום הוא ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, אימץ את התוכנית שקיבלה את השם מהל"ב, או כמו שכולנו מכירים אותה, תוכנית ויסקונסין. מטרתה של תוכנית זו - לצמצם את אחוז האבטלה ואת הוצאות המדינה על קצבאות הבטחת הכנסה. נשמע נהדר; לא? במקום זאת קיבלנו תוכנית שמשפילה ועורכת ניסויים על אנשים מבוגרים, אנשים עם בעיות רפואיות חמורות, אנשים חלשים וחסרי אונים. למי שאימץ את התוכנית מהל"ב כנראה אין לב. רק לפני כמה שבועות שמענו כולנו מלים כמו דאגה לחלשים, עזרה לנזקקים. כידוע, בתוכנית זו משתתפים אנשים שרובם גילאי 50 פלוס, שהם כבר לא במצב פיזי טוב. לרבים יש מחלות כרוניות קשות. האם זה מעניין מישהו? עובדי מרכזי הסיוע למשתתפי התוכנית מתייחסים אליהם בצורה משפילה, מנצלים את חולשתם, שולחים את האנשים לעבודות קהילתיות קשות, למוסדות מלכ"ר. הבטחת ההכנסה שאנשים אלה מקבלים היא 1,500-1,200 שקל. לפעמים הם מקבלים תוספת של 400-500 שקל, ובשביל זה הם צריכים לעבוד בעבודות פיזיות קשות תמורת 6 שקלים לשעה.
התנהגות זו כלפי אנשים חלשים מחזירה אותי אחורה, לתקופות חשוכות בהיסטוריה האנושית. מלחמת העולם השנייה נגמרה בדיוק לפני 61 שנה, ולמי ששכח אנחנו חיים במדינת ישראל, במדינת היהודים, וכל הסבל שגורמת תוכנית זו נגרם לאחים שלנו.
את האצבע המאשימה איני מפנה כלפי עובדי מרכז ויסקונסין; הם ממלאים את שליחותם ודואגים כאילו להעסיק כמה שיותר אנשים ובכך לצמצם את הוצאות הבטחת ההכנסה ולגרום לראש הממשלה אהוד אולמרט להתגאות בנתונים סטטיסטיים. הרי אחרי תחילת התוכנית מספר מקבלי הבטחת הכנסה ירד ב-7%, מ-156,000 ל-145,000. איזו הצלחה מסחררת. איזו גאווה למדינה. מישהו התעניין לרגע מה קורה לאותם 9,000 איש? הרי מדובר בחיים של בני-אדם.
ברצוני להזכיר מקרה מזעזע שקרה לפני יומיים באור-עקיבא: נפטרה אשה בת 50 שהכריחו אותה להשתתף בתוכנית אף שטיפלה בבת 75 המרותקת למיטה ובשני ילדים עם פיגור שכלי. בנוסף, האשה עצמה סבלה ממחלות כרוניות קשות ומעודף משקל, אך עשתה כל מה שדרשו ממנה בתוכנית: היא ניקתה את חופי הים, היא עבדה בניקיון של האמפיתיאטרון בקיסריה, וכולם יודעים שזאת לא עבודה קלה גם לאנשים צעירים ולאנשים בריאים. כל הנסיבות האלה גרמו למותה. חוץ ממקרה המוות הזה, מתחילת תוכנית ויסקונסין נפטרו שישה אנשים: שניים באשקלון, שניים בנצרת-עילית ושניים בחדרה ובאור-עקיבא.
לסיום, ברצוני לחזור ולומר: תוכנית זו הורגת אנשים, ואסור לנו לתת יד למחדל הזה. אסור לנו לתת לו להמשיך להתקיים. אינני רוצה להיות שותפה לניסויים בבני-אדם, ואני קוראת לממשלה לשים קץ לאלתר לתוכנית הכושלת והאכזרית.
רבותי חברי הכנסת, תמיכתכם בתקציב הנוכחי משמעותה המשך מדיניות הסחר וההתעללות בבני-אדם. אל תהיו שותפים למהלך הזה. אל תיתנו את ידכם להמשך המחדל, הצביעו נגד התקציב.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. זהו נאומך הראשון?
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
השני.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ, בבקשה. ואחריו - חבר הכנסת אברהים צרצור.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבל שאף שר לא נמצא אתנו. שר הפנים נמצא בחוץ, אבל הוא ישמע.
אומנם אינני חבר כנסת ותיק, אך לא ציפיתי שבפרק זמן כל כך קצר אגלה עד כמה הפוליטיקה יכולה להצחיק; עד כמה התחושה הרווחת בקרב העם, כי אסור להאמין לדברי פוליטיקאים, היא נכונה ואמיתית. נוכחתי בזה גם היום.
התכנסנו כאן היום לדיון בתקציב המדינה לשנת 2006, כאשר הדגשים במהלך כל מערכת הבחירות האחרונה היו, ובצדק, בשיפור איכות חייהם של תושבי ישראל. ואני פונה ושואל: להיכן התפוגגו כל אותן הבטחות וכיצד הן באו לידי ביטוי בתקציב הנוכחי?
אני נדהם לראות כיצד יושבים פה נבחרי הציבור וחברי הקואליציה החברתית כביכול, ומתכוונים להצביע בעד תקציב שהוא מנוגד לחלוטין למה שהם "מכרו" לציבור בתקופת הבחירות, תקציב שמנוגד לחלוטין למושג "חברתי".
ברשותכם, אמנה כמה דוגמאות מהתקציב שחברי, אותם בעלי "אג'נדה חברתית" - לא ננקוב בשמם - מתכוונים לאשר. מדינת ישראל סיימה את שנת 2005 עם רזרבות של כמה מיליארדים, זה מגיע כמעט ל-10 מיליארדים – הישג נאה לכל הדעות. מכאן נותר רק לטפס מעלה בסולם הכלכלי. אלא שראש הממשלה ויועציו עסקו בתפירת תיקים יצירתית, כגון תיק הגמלאים, תיק רשות השידור, הרכיבו ממשלה שמונה 25 שרים, נתנו ונתנו ונתנו. ולמי לא נשאר? ממש כמו בסיפור "סבתא בישלה דייסה" – לקשישים, לחד-הוריות, לחינוך, לעולים, למלחמה בפשע. ולמה? כיוון שראש הממשלה ואנשיו העדיפו לבזבז את הכסף על מנת להשביע את תאבונם הפוליטי של חברי הקואליציה. ומה בשנה הבאה? נסתדר, אלוהים גדול. רבותי, זו בפירוש אינה ממשלה חברתית.
גברתי היושבת-ראש, אני נזכר בנאומו של ראש הממשלה במהלך המשא-ומתן הקואליציוני, שבו הוא אמר: "ניאבק נגד הפשיעה המאורגנת והאינדיבידואלית ונגן על הביטחון האישי של כל אזרח בכל מקום". נשמע טוב, לא? כתלמיד טוב בדקתי אם המשפט מיושם. לכאורה, מעיון בתקציב נראה שאכן כן – 500 מיליון ש"ח הועברו לתקציב המשטרה לשנת 2006. אלא מה? שכחו לספר לציבור שהכסף שהועבר הלך לכיסוי הגירעון של משטרת ישראל, שעמד על 400-500 מיליון ש"ח. המשמעות הישירה היא שמשטרת ישראל יוצאת למאבק הקשה בפשיעה שחוגגת ברחובות ללא שקל. את כל ההצהרות הבומבסטיות של ראש הממשלה אפשר לרשום על הקרח. אני מקווה שחברי, השר לביטחון הפנים, אבי דיכטר, לא ייתן יד לזה.
מי שחושב שבכך תמו סיפורי המעשיות, טועה גם כאן. המלחמה בתאונות הדרכים גובה מחיר נוראי של עשרות הרוגים ומאות פצועים בכל שנה. אני בטוח שאין חולק על חשיבות נושא זה. ואכן, בקווי היסוד הממשלה מתחייבת לפעול ליישום החלטתה "להפעלת התוכנית הלאומית למלחמה בתאונות הדרכים". אז היא אמרה.
ועדת-שיינין המליצה לוועדת הכלכלה לגבות אגרה של 9% מהאזרח כתוספת על תשלומי ביטוח החובה. זה מסתכם בכ-150 ש"ח לאדם. באותו זמן ישב ידידי, חבר הכנסת אמנון כהן, ששימש יושב-ראש ועדת הכלכלה וישב באופוזיציה, ופסל את ההמלצה על הסף, ובצדק. לא יעלה על הדעת שהאזרח, שנושא על כתפיו הוצאות אדירות של אחזקת רכבו, יצטרך לממן מכיסו את מה שהממשלה יכולה להעניק לו חינם. מעניין אותי מאוד מה יעשה עכשיו חבר הכנסת אמנון כהן. כיצד הוא יוכל להצביע על תקציב שמתכוון לגזול עוד ועוד מסים מהאזרח?
גם בנושא הזה הייתי רוצה שחברי הממשלה יאירו את עיני: מנין יביאו את הכסף? או שמא גם את הסעיף הזה נוסיף לרשום על הקרח.
הייתי רוצה לשאול את שר הביטחון, מר פרץ, איך הוא מתכוון לחיות עם סעיף הרפורמות המוצעות בתקציב: הפרטת בתי-הזיקוק, הפרטת התעשייה האווירית, השלמת הרפורמה בחשמל – והרשימה ארוכה. האם שר הביטחון "החברתי" עומד להצביע נגד הארגונים שאותם טיפח ופינק במשך שנים? האם מר פרץ "החברתי" מתכוון לתת יד לחיסול המושג ועדי עובדים?
בהסכם הקואליציוני של מפלגת קדימה עם מפלגת ש"ס הובטחו מיליונים, סליחה, מאות מיליוני שקלים לתלמידי ישיבות, לחינוך החרדי, לבניית ישיבות – והרשימה ארוכה. אך מה עם אוכלוסיית הקשישים, ובהם ניצולי השואה? אני מסכים עם חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, שעמד לפני על הדוכן – האם הלב שלנו עד כדי כך קר וקשה, שאין לנו בעיה עם הפרסומים האחרונים בתקשורת, כי מרבית הקשישים הנמצאים מתחת לקו העוני הם ניצולי שואה שמחטטים בפחי אשפה ואוספים שאריות מזון מהרצפה?
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אני מסיים. האם לא ניתן להם לחיות את שארית חייהם בכבוד? קודם כול אנחנו צריכים להיות בני-אדם.
רבותי, כל הדיון הזה וכל התקציב הזה הם בדיחה אחת גדולה. לצערי, אין לממשלה הזאת שום כוונה לשנות ולשפר את חיי החברה שלנו כפי שהתחייבה. אני מבין שלחלק לא קטן מחברי הכנסת מהקואליציה יש קושי להצביע בעד התקציב הזה. אני קורא לכם להיות ישרים עם עצמכם ועם הציבור שאתם מייצגים, להצביע נגד התקציב ולמנוע את המשך ההידרדרות החברתית בישראל. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך. חבר הכנסת אברהים צרצור - אינו נמצא. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
הערה אחת לחבר הכנסת דוד טל, שכבר לא נמצא פה, וזה גם לחברי האחרים שנוהגים שימוש תכוף במלה "חמלה". לי באופן אישי נמאס מהמלה חמלה. חמלה הפכה למפלטו הראשון או האחרון - - -
משה כחלון (הליכוד):
שלי, אני מקווה שלא נמאס לך לומר: גברתי היושבת-ראש.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
סליחה, גברתי היושבת-ראש, חברתי, חברת הכנסת קולט אביטל, אני עוד אלמד את הנימוסים וההליכות. אני מתנצלת.
המלה חמלה הפכה למפלטו האחרון של הנבל שעושק חלשים. קצתי במלה הזאת. היא דומה בעיני למלה צדקה, שהפכה תחליף למלה צדק.
גדעון סער (הליכוד):
יש כאלה שמתכוונים לחמאה ויוצא להם חמלה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
יכול להיות. יש להם ליקוי בדיבור ויוצא להם חמלה. זה נהיה כבר כמו תסמונת טורט. אנשים אומרים חמלה, חמלה, חמלה, ואין לכך שום כיסוי אידיאולוגי.
היו"ר קולט אביטל:
אבל הלמ"ד שייכת לליכוד.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אני לא נגד חמלה, שלא יהיו אי-הבנות. חמלה לא יכולה להיות תחליף לצדק ולחלוקת משאבים הוגנת. הייתי רוצה לראות שכל חסרי החמלה משתמשים קצת פחות במלה "חמלה", ואני לא מתכוונת לחבר הכנסת דוד טל, שאני בטוחה שיש חמלה בלבו.
היום הייתי בישיבתי הראשונה בוועדת הכספים, ועדה מכובדת מאוד שרציתי להיות חברה בה ולכבוד הוא לי להיות חברה בה. שמעתי את שר האוצר אברהם הירשזון מפציר ומבקש שננהג ברגישות ונעביר מהר את תקציב 2006. כלומר, כל הדיונים שבהם אנחנו, השותפות הקואליציוניות, תולים את תקוותנו, אותם 45 יום שהפכו כבר ממילא ל-39 יום, שבהם יוכנסו התיקונים הנכספים בין הקריאה הראשונה לשנייה, זה מס שפתיים, וכדאי לנו בכלל להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית מייד ולוותר על כל בלבולי המוח האלה. למה להעיק על המשק עם הקטנוניות הזאת ולנסות ליישם את ההסכם הקואליציוני בתקציב 2006?
אני לא חיה באשליות. תקציב 2006 יעבור מחר בקריאה ראשונה, ואחת היא מה אני באופן אישי אעשה במליאה באותו הרגע. גם השינויים שיוכנסו בו לא יהיו, לצערי, מרחיקי לכת. בנוסף, אני חושבת שבאמת הדיון האמיתי, המהותי, ייעשה סביב תקציב 2007. עם זאת, כשביקש אברהם הירשזון שנעביר מהר את התקציב וננהג ברגישות - רגע, יש לי עוד הערה אחת למען ההגינות: תקציב 2006 יותר טוב מתקציב 2005. מוכרחים להגיד את זה. הוא סביר יותר. אבל כשהוא מדבר על אותה רגישות הוא גם מתכוון שננהג רגישות מופלגת ונעביר במכה אחת את חוק ההסדרים, שהוא בכלל חוק שמצטיין ברגישות. רגישות היא שמו השני. זה בדיוק כמו חמלה, שהיא שמם השני של חסרי חמלה. הרי כל החוברת הזאת היא בדיחה אחת גדולה, בדיחה עצובה ביותר; אוסף של אקטים אכזריים שאנחנו, כיוון שאנחנו מאשרים את חוק ההסדרים חזור ואשר, נוהגים כלפי ציבור שלם בישראל.
דיברה כאן חברתי אורית נוקד, ובצדק, על עניין קטן ביותר, בטל בשישים לעומת כל העוולות הגדולות שמסתתרות כאן - עניין ההקפאה לשנתיים של חינוך חינם לילדים חולים. מעבר להעדר החמלה שבחוק ההסדרים החמלתי הזה, הרי במי מדובר? מי יסבול? אם הילד שלי יהיה מאושפז, חס וחלילה – הילדים שלי בריאים – בבית-חולים, יהיה בידי כדי לספק לו חינוך. אני לא אזדקק מאוד לחינוך חינם. מי יסבול מזה? יסבלו מזה אך ורק ילדים עניים. מי סובל מהעלאת מחירי הלחם? אנשים שקונים "לחם ארז"? לא, אנשים שקונים לחם אחיד.
כל מעשי הממשלה הזאת בדמות תקציב 2006, שחתום עליו בנימין נתניהו, שהולך להתנגד לו, שזה בכלל אוקסימורון, כל המעשים האלה נועדו אך ורק למטרה אחת: להקשות על מי שאין להם ולהיטיב עם מי שיש להם. אמר חברי חבר הכנסת חיים אורון היום בישיבת ועדת הכספים, שהוא לא מבין למה הוא קיבל תוספת של 1,200 שקלים לשכרו מדי חודש בעקבות הרפורמה במס. אני רוצה להגיד לכם שאני, בעבודתי בערוץ-2, קיבלתי במסגרת הרפורמה במס תוספת של 1,500 שקלים בחודש. למה, לעזאזל, הייתי צריכה לקבל את התוספת הזאת ברפורמה במס, כשעכשיו מספרים לי שאין תקציב בכלל ליישם את ההסכם הקואליציוני ב-2006, ובמקביל לאותה רפורמה במס היה קיצוץ איום ונורא ובלתי צודק לחלוטין בקצבאות לעניים. אין שום היגיון בדבר הזה.
אני רוצה לברך את ש"ס על ההישגים שהם כבר השיגו בהורדת כמה סעיפים מחוק ההסדרים שנוגעים לקצבאות ילדים. זו עבודה יפה מאוד שנעשתה בהסכם הקואליציוני. אנחנו לא התייחסנו לסעיפים ספציפיים בחוק ההסדרים במסגרת ההסכם הקואליציוני, כי הנחנו שאם נציין סעיפים ספציפיים נאבד את היכולת לנהל משא-ומתן על כל יתר הסעיפים, ובכך כאילו נאשר את כל הסעיפים האחרים בחוק ההסדרים.
אני קוראת לחברי בקואליציה, לגמלאים ולש"ס ולחברי במפלגת העבודה, כמובן, לשמש אופוזיציה בוועדת הכספים ב-39 הימים שנותרו לנו; להשקיע את עיקר ומירב האנרגיות בהפיכת הדבר הזה לעמוד אחד בלבד ובהמשך כמובן לבטל את הרעה החולה הזאת. אני מבטיחה לכם, שכחברה בוועדת הכספים, זה מה שאני מתכוונת לעשות עד הקריאה השנייה.
כיוון שיש לנו בעלי ברית חדשים ומפתיעים, חברי הכנסת מהליכוד, שאני מאוד שמחה על הצטרפותכם לשורת חברי הכנסת החברתיים, אני קוראת גם לכם להצטרף לכל המהלכים האלה ויחד להוות איזה כוח - - -
גדעון סער (הליכוד):
על ההצבעה שלנו את יכולה לסמוך. כל סעיף שתרצי להוריד בחוק ההסדרים – תקבלי תמיכה מלאה. את יכולה להיות רגועה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
תודה. החברתיות האותנטית שלכם מרגשת אותי.
מלה אחת לחברי בליכוד, כששמעתי שאתם מתכוונים להצביע אי-אמון בשל העלאת מחירי הלחם, חשבתי שאתם מתכוונים להגיש הצעת אי-אמון כי לא ייקרו מספיק את מחירי הלחם. ניסיתי ללכת באיזושהי שיטה לוגית עם השקפת העולם שלכם - - -
גדעון סער (הליכוד):
את תצביעי אמון בנושא הלחם?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אני מודה לכם על כך שאתם המצפון החברתי שלי. לזה הייתי זקוקה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון. חבר הכנסת גדעון סער. אדוני השר, בבקשה. אתה רוצה להשיב? נוצרות פה קואליציות מעניינות.
שר הפנים רוני בר-און:
תודה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בדיוק לעניין הזה כיוונת וכיוונתי אני בעניין הקואליציות המעניינות, או כלשונה המחודדת של חברת הכנסת יחימוביץ: האוקסימורונים שמסתובבים פה לאחרונה.
אני שומע כבר יומיים בתקשורת, ויותר מעל במת הנואמים, את הדיבורים של חברי הקואליציה בגנות התקציב, וחשבתי לעצמי, דווקא אחרי הדברים היותר-נכוחים של חברת הכנסת יחימוביץ אני רוצה בעניין הזה לומר: למיטב זיכרוני אף אחד לא הכריח פה את אף אחד. התקציב הזה או ההסכמה עליו במפורש ולא מכללא היא עניין בן ימים ספורים. הוא בא לידי ביטוי בהסכמים הקואליציוניים. אז אפשר היה לשקול את העמדות קודם ולא לאשר את ההסכם הקואליציוני במרכז העבודה או בסיעת הגמלאים או במקומות האחרים. אני חושב שאם מישהו רוצה לדבר כדי לצאת ידי חובה – זה בסדר גמור. אבל המתקפה הזאת על חוק ההסדרים וקריאות העידוד מכיוונם של החברים הטובים שלי והשותפים שלי לדרך בחוקי ההסדרים של 2004 ו-2005 וחוק התוכנית הכלכלית - - -
גדעון סער (הליכוד):
כל עוד שיתפת פעולה למען ארץ-ישראל.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
מותר גם להתווכח.
שר הפנים רוני בר-און:
המשנה הברורה היתה תמיד – ועל זה ודאי אי-אפשר להתווכח – שאת השינויים המבניים במשק, או את המדיניות הכלכלית של הממשלה, מוביל בעצם חוק ההסדרים.
גדעון סער (הליכוד):
אבל לקחת את עמיר פרץ שיעשה אתך רפורמות, מה אתה רוצה מאתנו? רצית להוביל רפורמות בחוק ההסדרים עם עמיר פרץ ועם אלי ישי, אז תבקש מהם, מה אתה רוצה מאתנו?
שר הפנים רוני בר-און:
אתה יודע שאני יושב שם, בספסל הממשלה, ומתקנא בך כל העת כי אני לא יכול לקרוא קריאות ביניים. אני יכול, אבל זה לא נכון ולא ראוי.
גדעון סער (הליכוד):
גם לי יש כמה דברים שבגללם אני מתקנא בך.
שר הפנים רוני בר-און:
חוק ההסדרים הוא המסגרת שעל-פיה התוכנית הכלכלית של הממשלה נבנית, וחוק התקציב רק מסדר אותו מבחינת המספרים. אי-אפשר להפריד בין השניים. אי-אפשר להגיד: את התקציב נעביר איכשהו, ואת חוק ההסדרים נשחק ונכתוש עד דק. אין דבר כזה. הסכמים יש לכבד. ואם תרצו, דווקא כאשר מדובר בחוק כל כך מרכזי מעל דוכן המחוקקים, זה במפורש מתחבר לחובת כיבוד ההסכמים, כי השיעור הראשון במבוא לתורת המשפט, שמספר איך נולד חוק או מהי האבולוציה של חוק, מדבר על מנהג שעיקרו הסכם בין בני-אדם, שמתפתח בדרך כזאת או אחרת למוסר, ואז נותנים לו את הלבוש החוקי. הסכמים יש לכבד. הדברים האלה נגד התקציב, שגם לי יש השגות עליו – אין פה אחד שיוצא ומלוא תאוותו בידו. מה שמשרת חברים מצד אחד הוא לזרא בעיניהם של חברים מצד אחר.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
יש לכם חברת כנסת שביום הצבעת הממשלה לא הצביעה בעדה.
שר הפנים רוני בר-און:
אני לא אומר שעשית משהו שאסור. אני לא שופט את זה באופן רלטיבי, אני שופט את זה באופן אבסולוטי. חבר בקואליציה שהיא בת פחות משבוע לא יכול להגיד שבסיס הקואליציה הוא משהו שהוא לא מכבד. זאת דעתי. התקציב לשנת 2007 – הכול בסדר.
אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):
בכנסת יש חברות שמכבדות את היושרה, ולא את ההסכמים.
שר הפנים רוני בר-און:
אני יוצא מהנחה שמה שאת ציינת, ובצדק – שתקציב 2006 הוא הרבה יותר טוב מתקציב 2005 – נכון, ואני מקווה שהמגמה הזאת תימשך וגם בשנת 2007 נצליח להיטיב, גם אם זה לא יהיה מושלם. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואחריו – חבר הכנסת אפרים סנה.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברת הכנסת שלי יחימוביץ על אומץ לבה; אני מקווה שאומץ לבך יימשך גם מחר, בהצבעה בקריאה ראשונה על חוק התקציב.
אדוני שר הפנים, הייתי בטוח שבאת להשיב על כל ההערות ועל כל הביקורת שהוטחה, בצדק, בתקציב, אבל מצאת לנכון לסגור לפני המליאה חשבונות עם חברה בקואליציה. זה די מוזר; אתם ודאי מנהלים גם דיונים פנימיים, ואפשר לסגור את זה בחדרי חדרים – אבל זה עניינכם. זה רק מצדיק את מה שאנחנו אומרים, שכנראה התחילה הספירה לאחור של תקופת הממשלה הזאת.
לעצם העניין. אני רוצה לשאול – וזה מה שכותרות העיתונים שואלות: של מי התקציב הזה? האם הוא של הממשלה שיזמה אותו, וחברי אותה ממשלה שכבר אינם מכהנים מתכוונים להצביע נגדו, או של הממשלה הנכנסת, שהתנגדה לו בחריפות וקראה לו "אנטי-חברתי ולא אנושי" והיום היא מצדדת בו בלהט, פרט, כמובן, לכמה צדיקים כמו חברת הכנסת יחימוביץ?
בעצם זה לא משנה, אבל שימו לב לכך שבחצי השנה האחרונה כמעט הכנסת כולה, כל פעם חלקים שונים שלה, התנגדה לתקציב הזה. לכן אולי לא נמהר כל כך, אלא נחשוב פעם נוספת איך משפרים אותו.
גם אני הייתי היום בוועדת הכספים, ונדהמתי כששר האוצר אמר: בואו נעביר מהר את תקציב 2006 ונעבור לתקציב 2007. מה, נגמרה שנת 2006? מה, לא נחיה עוד שבעה חודשים בתקציב הזה? מה, לא חיינו חמישה חודשים ב-1 חלקי 12 של התקציב הזה? מאיפה באה ההתבטאות הזאת – בואו נעביר מהר את תקציב 2006? צריך לעצור לרגע ולתקן את המעוות.
אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת: הציבור אינו מבדיל בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. כל מי שיצביע מחר בקריאה ראשונה על התקציב המעוות הזה, שהוא אנטי-חברתי, נגד העולים, נגד הגמלאים, נגד מי שזקוקים לבריאות, הציבור יעשה אתו דין, ולא יבדיל כשאחר כך הוא ינסה לתקן בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מה שהכי מצחיק – הרי אנחנו יודעים שהשינויים יהיו קוסמטיים, ואז כל מי שהצביעו בקריאה ראשונה ויגידו שאנחנו נתקן את התקציב בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, יגידו שעכשיו השינויים הקוסמטיים האלה זה מה שרצינו, וזה צחוק. הציבור לא יקנה את זה.
אני רוצה לקרוא רק כמה נתונים מאלה שהספקתי להוציא מהתקציב הלילה. אני קורא סעיפים שקשורים למשרד לקליטת העלייה. ממשלת אולמרט כבר הראתה את ההתייחסות שלה לאוכלוסיית העולים החדשים. לא היא בנתה את התקציב הזה, אבל היא היתה נוכחת בממשלה, וזה לא מפתיע. שימו לב למספרים: חל קיטון של 26% בהשוואה לתקציב של השנה שעברה בתקצוב סטודנטים עולים. מדינת ישראל כבר לא זקוקה לסטודנטים עולים. אגב, בעבר כבר קוצץ מינהל הסטודנטים עד מאוד, ומאז אנחנו עדים לירידה דרמטית במספר העולים, בפרט בקרב הצעירים.
חל קיטון של 6% בתקצוב מדענים עולים; קיטון של 8% בתקצוב פרויקטים לנוער עולה; קיטון של 25% בסיוע לתעסוקה לעולים; קיטון של 20% בסיוע ליזמות עסקית בקרב העולים – והרי יזמות, כמו שאנחנו יודעים, מכלכלת הרבה מאוד משפחות ונותנת להן אפשרות לשרוד במצב הכלכלי הלא-קל שלנו.
הסתכלתי על נתוני העלייה של השנה שעברה: יותר מ-74% מכלל העולים שהגיעו לארץ הם מתחת לגיל 44, ודווקא על חשבון הגילאים האלה הממשלה מחליטה לקצץ: נוער, תעסוקה, יזמות. כך אנחנו קולטים עלייה. זאת אומרת, אנחנו אוהבים להשתמש בביטוי "אוהבים עלייה", אבל לא ממש אוהבים עולים. זה מצב ברור.
לגבי הקליטה בקהילה – זאת בכלל בדיחה. חצי מהתקציב של קליטה חברתית הולך לפעילויות חשובות של שילוב תרבויות – דרך אגב, גם כאן חל קיצוץ של 10%; אבל החצי השני הולך ללימודי יהדות, יותר מ-24 מיליון ש"ח. דרך אגב, אני מתחבר מאוד למטרה הזאת.
היו"ר קולט אביטל:
משום שאלה שמגיעים אינם יהודים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
בדיוק. אני קורא בין השורות ואני אומר שזה לצורך גיור. חבר'ה, לגייר צריך רק לפי הסיכומים עם אותם עולים. מי שרוצים להתגייר – שיתגיירו. מי שאינם רוצים – רבותי מקדימה, תעבירו סוף-סוף את חוק ברית הזוגיות, בזה תעזרו לעולים הרבה יותר מאשר בהפרשת 24 מיליון ש"ח ללימודי יהדות.
יעקב מרגי (ש"ס):
או שנפסיק להביא לכאן גויים, ונביא רק יהודים.
סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו):
גם זאת החלטה, דרך אגב.
לגבי משרד השיכון, שם חל קיטון של 28% בתקצוב הדיור לקשישים, או בלשון העם "בניית ההוסטלים". זה מזכיר לי שבמסגרת המשא-ומתן שניהלנו עם קדימה הוצע לנו משרד השיכון, אבל מייד, באותה נשימה, אמרו לנו: אבל לא מתוקצבת שום בנייה לדיור מוגן, שום בנייה להוסטלים. זה רק מצדיק את העובדה שלא לקחנו משרד ריק מתוכן ולא נכנסנו לממשלה הזאת. במקום זה – במקום דיור מוגן, במקום תקציב נורמלי לעולים – אנחנו מקבלים 24 לשכות של שרים, עם כל הנלווה לזה.
שוב אני אומר: האמינות שלנו כלפי הציבור נבחנת בכל הצבעה, ומחר המבחן של כולנו. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אפרים סנה – אינו נוכח. חבר הכנסת עתניאל שנלר – אינו נוכח. חבר הכנסת שמואל הלפרט, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד שר הפנים, כנסת נכבדה, שר האוצר פנה אלינו אתמול בקריאה דרמטית לנהוג באחריות ולהצביע בעד התקציב. אני רוצה לשאול את כבוד השר: האם רק אנו, חברי הכנסת, צריכים לנהוג באחריות? ומה עם האחריות שלך, של הממשלה, כלפי אזרחי המדינה? ומה עם האחריות שלך כלפי מיליון וחצי עניים ורעבים במדינה? ומה עם האחריות שלך כלפי 38% מהשכירים במשק – 941,000 איש – שהכנסתם כ-2,500 שקל בממוצע? כך התפרסם אתמול. ומה עם האחריות שלך כלפי 750,000 ילדים עניים ורעבים שהולכים לישון רעבים, וקמים רעבים, הולכים לבית-ספר בלי תיק אוכל?
ומה עם אחריות הממשלה כלפי זוגות צעירים, חיילים משוחררים, שאינם מסוגלים להגיע לקורת גג בגלל ביטול המענקים, הלוואות בתנאים מועדפים, בגלל המיסוי הגבוה המסתכם ב-50% מעלות הבנייה? אתמול התפרסם מחקר ש-40% מהסטודנטים מתכננים לרדת מהארץ בתום לימודיהם. אחת הסיבות העיקריות היא, שהם אינם מסוגלים להגיע לקורת גג. עשרות שנים אנו מתחננים לבנות דירות להשכרה, כדי לאפשר לכל זוג צעיר ולכל חייל משוחרר להגיע לקורת גג, אבל לצערנו כל הפניות שלנו נפלו על אוזניים אטומות. בהזדמנות זו אני פונה לשר הבינוי החדש, ידידי מאיר שטרית, לבדוק בצורה חיובית אפשרות של בניית דירות להשכרה לזוגות צעירים, והדבר אפשרי.
ומה עם אחריות הממשלה, שבטרם יבשה הדיו על חתימות השרים החליטה לייקר ב-7% את הלחם ולגרום פגיעה נוספת בשכבות החלשות ובמשפחות ברוכות הילדים, שעבורן הלחם הוא מצרך בסיסי וחיוני? אין ספק שייקור הלחם לא פגע במאומה בעשירון העליון המדושן עונג, שאינו צורך לחם כלל. הוא נזקק למכוני הרזיה, לא לפת לחם.
כבוד היושבת-ראש, צר לי מאוד לקבוע שיושב צוות מיוחד בממשלה ובאוצר וחושב כל הזמן איך להצר את צעדי הציבור החרדי. תקציב הישיבות ומוסדות התורה קוצץ ב-70%: מתקציב של 1.032 מיליארד ב-2002 ל-370 מיליון שקל השנה. נוסף על כך החליט שר הפנים לשעבר, מר פורז, לחייב את הישיבות והפנימיות ב-100% ארנונה. פגיעה בסמינרים, בגני-ילדים שקוצצו בצורה שרירותית ב-15%. למה? ככה, כי זה גן חרדי.
הצוות הזה החליט לפגוע פגיעה אנושה ואכזרית בקצבאות הילדים שמטרתן להשלים את ההכנסה הדלה של השכיר, כדי שיוכל להתפרנס בצורה סבירה. כ-70% מהקצבאות כבר קוצצו. אם זה עדיין לא מספיק, הוסיפו עוד גזירה על המשפחות ברוכות הילדים. עד לפני שנתיים לא נכללו קצבאות הילדים ברמת ההכנסה לצורך קבלת ההנחה בארנונה. לפני שנתיים החליט שוב אותו שר הפנים פורז לכלול את הקצבאות המקוצצות ברמת ההכנסות באמצעות ביטול סעיף 2(8) בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחות מארנונה), התשנ"ג-1993, שקבע כי הכנסה מקצבאות ילדים לא תיחשב כהכנסה.
כבוד היושבת-ראש, שוב מביאה הממשלה בתקציב הנוכחי את חוק ההסדרים במשק המדינה, שכבוד שר הפנים כל כך הגן עליו קודם, אבל הוא שם ללעג ולקלס את כל החקיקה בכנסת, כאשר האוצר מביא שוב עם תקציב המדינה ערימה של חוקים שאין שום סיכוי שיאושרו בחקיקה רגילה, ולרוב חברי הכנסת אין בכלל מושג על מה הם מצביעים. דרך אגב, אחד החוקים בחוק ההסדרים הוא השתלטות האוצר על נכסי הביטוח הלאומי ושלילת בעלות הביטוח הלאומי על נכסים ומקרקעין שברשותו.
אי לכך, אנו ניאלץ להצביע נגד התקציב. אם שר האוצר והממשלה ינהגו באחריות, כמו שדורשים מאתנו, ויבטלו את הגזירות שגזרו על השכבות החלשות, נוכל להצביע בעד התקציב. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אפרים סנה, ואחריו – חבר הכנסת עתניאל שנלר.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש לציין שחלק מדברי הרשעות שהיו קיימים בהצעתו המקורית של חוק ההסדרים המונח על חלק מהשולחנות בכריכתו הסגולה, הוצא ממנו, וטוב שכך. אבל נשארו בנייר הזה לא מעט סעיפי רשע, וסיעת העבודה תתמוך בחוק הזה רק אם ינופו ממנו שאריות הכתמים האלה.
שר הפנים רוני בר-און:
זה בהסכם הקואליציוני?
אפרים סנה (העבודה-מימד):
זו מחויבותנו לציבור. סיכמנו שאנחנו מצביעים בקריאה ראשונה, וכך נעשה מחר.
שר הפנים רוני בר-און:
ההסכם הקואליציוני הוא רק לגבי הקריאה הראשונה?
אפרים סנה (העבודה-מימד):
ויתוקנו תיקונים בדרך לקריאה השנייה והשלישית. על זה הסכמנו.
בחרתי להביא רק דוגמה אחת – הלוא האוצר שואף, עד כמה שהוא יכול, להתנכל למשרתי הקבע, לציבור גמלאי צה"ל, לאלמנות. השאירו פה דבר אחד, ואני מביא את זה כדוגמה - אלמנת צה"ל, שחיה עם מה שנקרא "ידוע בציבור", יישללו זכויותיה. אני שואל את אנשי האוצר: איך תבדקו את הדברים האלה?
היו"ר קולט אביטל:
הם עושים את זה רק משום שהם שומרים על מוסר.
אפרים סנה (העבודה-מימד):
איך תבדקו את הדבר הזה? לאיזו רמה נמוכה של חטטנות תצטרכו להגיע כדי להוכיח אם מישהי חיה עם בן זוג או לא? בכמה מדובר? זה מה שיושיע את קופת המדינה? אבל זה מסר, זה מסר לאנשים, למשפחות, שבאמת נתנו לעם ישראל את המחיר היקר ביותר, שהם היעד, הקורבן, של התנכלויות מהסוג הזה. בחרתי אולי בדוגמה טריוויאלית, אבל אני חושב שהיא משקפת.
יש גם דברים נוספים. מה קורה לחייל שנפגע חס וחלילה בחופשתו? להוריד מזכויותיו? גם פה משפחה תצטרך לבוא ולהוכיח אם הוא היה בדרך למחנה, אם לא היה בדרך למחנה. לאיזה שפל האנשים האלה עוד יכולים להגיע כשהם מתנכלים לאנשים ששומרים על עם ישראל, מוכנים להקריב ולמות בשבילו? עד איפה?
אדוני שר הפנים, אתה מייצג כאן את הממשלה, אז זה המסר שיש עמדי היום. אנחנו רוצים להצביע בעד החוק הזה, שכידוע, מאוד לא היינו שלמים אתו, אך ורק אם יעוקרו ממנו סימני הרשע. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי.
עתניאל שנלר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שמעתי במהלך אתמול והיום חלק מחברי המסתייגים מהתקציב המוצע לקריאה ראשונה. כחבר כנסת חדש, ויש שיאמרו - תמים, אני לא כל כך מבין את ההסתייגויות. יש כאן מצב מאוד ברור. מצד אחד, האופוזיציה של היום, שממלאת את האולם ברגע זה, היא הגישה את התקציב באותה תקופה, כשחבר הכנסת נתניהו היה שר האוצר.
יצחק וקנין (ש"ס):
- - -
עתניאל שנלר (קדימה):
היא הגישה תקציב. מר נתניהו, חבר הכנסת נתניהו, כולם סבורים, יש הסכמה, שיש לו מניות רבות מאוד בקידום הכלכלה הישראלית, ואין ספק, לית מאן דפליג שהם בוודאי יתמכו בתקציב שהוגש על-ידם, ולכן אין לי ספק שהם יצביעו בעד. והם יצביעו בעד, משום שהדיון הוא מקצועי, הוא תמיד לטובת העם, ורק לטובת העם, ולא חס וחלילה קנטרני. אז אני רוצה לברך אותם מכאן כבר בברכת יישר כוח על הצבעתם התומכת בתקציב שזכינו לעיין בו, שגיבש אותו שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת נתניהו.
עם זאת, אין ספק שהתקציב שיאושר צריך לבטא את מדיניות הממשלה החדשה. מדיניות הממשלה החדשה, יש לה יעדים בתחומים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים.
משה גפני (יהדות התורה):
זה נאום ראשון שלך?
עתניאל שנלר (קדימה):
לא, ממש לא.
משה גפני (יהדות התורה):
אז יש לי שאלה אליך - - - למה הוא הגיש אותו עכשיו?
עתניאל שנלר (קדימה):
משום שהסבלנות ולגמור את הדברים זה דבר חשוב - אני אתייחס למה שחבר הכנסת גפני העיר עכשיו. תודה על ההערה.
כך או אחרת, אני רוצה לומר - - -
שר הפנים רוני בר-און:
גם בעוד שנתיים הוא ישאל אותך אם זה הנאום הראשון שלך - - -
עתניאל שנלר (קדימה):
על כל פנים, הזמן שלי עובר, אז תרשו לי לסיים. השינויים הנדרשים הם בשני תחומים: האחד, בתחום יעדי הממשלה, בכל התחומים - גם החברתיים, גם הכלכליים, גם הביטחוניים – ולדעתי, היעד המהותי ביותר הוא מימוש היעדים המדיניים. יש גם שינויים הנדרשים מתוקף ההסכמים הקואליציוניים. מאוד קל לתקוף אותם, אבל לא ראוי לעשות כן. ההסכמים הקואליציוניים הם ההגנה הכי ממשית, הכי מוחשית לדמוקרטיה. אני לא חושב שאפילו האופוזיציה תצביע נגד שמירת הדמוקרטיה, ולכן מובן שבמהלך הזה תהיה התאמה של התקציב ליעדים של הממשלה ולהתחייבויות של הממשלה.
אני רוצה לומר עוד נקודה אחת, גברתי היושבת-ראש. כולנו שמענו בתקשורת על החלטת מועצת יש"ע מאתמול בעניין הרצון להגיע להסכמה עם הממשלה בכל מה שקשור לשאלת המאחזים. בלי קשר להשקפתו של כל אחד ואחד מאתנו, חברי הכנסת, באשר למאחזים, מאחזי ההתיישבות בארץ-ישראל - עצם היד המושטת של ראשי מועצת יש"ע להידברות ובניית קוד חדש בין המתיישבים החלוצים, נציגי הממשלה בבניין הארץ, לבין הממשלה והכנסת היום ביצירת אווירה בונה – אולי בונת אמון, אולי בונה עוד דברים, תרתי משמע, זו בשורה של גשר לאחדות ולפיוס. מבחינתי זו בשורה ענקית. לכן, לצורך מימוש הבשורה החשובה הזאת של האחדות, אני חושב שעל הכנסת לדאוג שתקציב המדינה יבטא את הדיאלוג הלאומי, שבו אין מנצח ומנוצח, לא בשאלות ארץ-ישראל ולא בשאלות תקציב - כי בתחומים האלה שחשובים לכל הציבור, ולשלמות החברה הישראלית, הניצחון הוא הביחד. ועל זה נאמר: "ועשו כולם אגודה אחת". תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
אז אתה מבקש תקציב לדיאלוג.
עתניאל שנלר (קדימה):
בוודאי. לדיאלוג, ולהצביע בעד התקציב.
היו"ר קולט אביטל:
טוב שהבהרת. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אמנון כהן.
משה גפני (יהדות התורה):
אני, את התשובה על השאלה שלי אקבל בארבע עיניים?
היו"ר קולט אביטל:
אני מציעה שתיפגשו בארבע עיניים בחוץ.
יעקב מרגי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר - זו הזדמנות נוספת לברך אותך בברכת הצלחה.
הדיון היום הוא על אישור התקציב, תקציב המדינה ל-2006, בקריאה ראשונה. כמובן, אנו חוזרים ומבהירים שאנו נצביע לתקציב הרע הזה, של ביבי, לא של הממשלה הזאת. להזכיר לכולם - זה תקציב של בנימין נתניהו. ההצבעה מחר היא פרוצדורלית בלבד. אנחנו נצביע בקריאה ראשונה על מנת שיוכנסו בו כל השינויים המתבקשים מההסכמים הקואליציוניים. כפי שידוע לכם, חברי הכנסת, ש"ס קיבלה בהסכמים הבטחה לביטול הקיצוץ הצפוי בקצבאות הילדים בשנת 2006 בשווי של כ-600 מיליון ש"ח, וכן ביטול הקיצוץ בקצבאות הילדים בשנים 2007-2009 בשווי של 450 מיליון ש"ח, שזה יחד - מיליארד ו-50 מיליון ש"ח שאמורים היו להיות מקוצצים.
גפני, אני יודע שהרב ליצמן אומר שהוא לא היה מעביר את הוראת השעה - - -
משה גפני (יהדות התורה):
כיוון - - -
יעקב מרגי (ש"ס):
לא, כי זה קשור בליצמן התגריתי בך.
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
יעקב מרגי (ש"ס):
ועוד סעיפים של הפניות. לא, אני יודע. יהי רצון שישררו האהבה והשלום - - -
היו"ר קולט אביטל:
מה, יש פה ויכוחים בין החרדים?
יעקב מרגי (ש"ס):
לא, חס ושלום. מה פתאום? כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות, אין מה לעשות.
שר הפנים רוני בר-און:
- - -
יעקב מרגי (ש"ס):
חברי חברי הכנסת – יש עוד הפניות של סכומים תקציביים לשכבות החלשות ולילדים בסיכון.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קורא לממשלה בכלל ולשר האוצר בפרט להיכנס בעובי הקורה של מה שקורה סביב מחיר הלחם. מצד אחד, אי-אפשר לומר למאפיות להפסיק, אבל יש לומר לקרטל, לקרטל של תחנות הקמח: אנא, רסנו את עצמכם. ואני קורא מכאן לכל חברי הבית לצאת נגד אותו קרטל. אני קורא לממונה על ההגבלים העסקיים בתמ"ת לבדוק את ההתנהלות שם, כי הבנתי - כמובן משמועה, צריך לבדוק את זה, הכול בהסתייגות - שיש שם תיאום מחירים ומלחמה בכל מי שמנסה להתקרב לסוגיה הזאת של מחיר הקמח. אם מחיר הלחם הוא סימבולי במדינת ישראל והוא נתון בפיקוח - פיקוח שלא תמיד עוזר לנו, כי העובדות - התמחיר של הלחם הוא דבר קשיח, ואני לא יכול לבקש מאף אחד להפסיד. אני כן קורא לממשלה להטיל את הפיקוח על מחיר הקמח, כן להיכנס בעובי הקורה במה שקורה במחיר הקמח, ולפרק, אחת ולתמיד, את הקרטל.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קורא מכאן לשר האוצר ולראש הממשלה להמשיך ולעדכן את סל הבריאות ולהגיע בו למצב שתתקבל כל המלצה של ועדת סל התרופות והטכנולוגיות. כן אני קורא לראש הממשלה מכאן, מעל במת הכנסת: גילית חמלה - אף שחברת הכנסת שלי יחימוביץ לא אוהבת שמשתמשים במלה "חמלה" - גילית חמלה שלא היתה בקדנציה הקודמת והוספת 100 מיליון ש"ח עוד לפני כל דיון, כשלא היית נתון לשום לחץ ציבורי. אני קורא לך כאן: אנא, קבל את כל המלצת ועדת סל התרופות והטכנולוגיות, ואכן, באמת – כל הסכום כדי שבאמת לא תישאר שום תרופה מחוץ לסל.
ושוב, כדי למנוע מהמלעיזים – מאותם חברי כנסת שחייכו כלפינו בציניות - הרב גפני, אותם חברי כנסת שיושבים כאן בקבוצה קטנה, פעם ישבו פה ביהירות, היה בחיוך הזה - - -
קריאה:
- - -
יעקב מרגי (ש"ס):
כן, כן, אותה מפלגה. אתה יודע? החיוך שלהם לפעמים פצע לנו את הלב, היה חיוך כזה אטום, הסתנן להם בין השיניים. שלא יאמרו אותם מלעיזים שעשית צעד פופוליסטי ונתת 100 מיליון - אנא, הוסף את 100 המיליון החסרים ואמץ את כל המלצת ועדת סל התרופות.
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השר, יש היום קואליציה חברתית, וקואליציה חברתית כמו שיש היום יוצרת ציפיות לשינוי במצב החברתי במדינת ישראל. החברה בישראל מצפה לשינוי סדרי עדיפויות, לצמצום הפערים בחברה, שהם זועקים לשמים, להגבלת שכר הבכירים ולאכיפת ההגבלה על שכר הבכירים, לאכיפת שכר המינימום, להגדלת סל התרופות, למיגור הפשיעה והאלימות בחברה, לצמצום האבטלה ולהגברת הזהות היהודית של העם היושב בציון.
רבותי, מה שקורה בפתח-תקווה בימים האחרונים – צלבי הקרס, הפגיעה בסממנים היהודיים – אם התופעה הזאת היתה באירופה, היו פה בכנסת היום לפחות ארבע הצעות לסדר-היום בנושא. זה דבר חמור. לא צריך להתבייש. יש בעיה וצריך לטפל בה. נראה שצריך להשקיע בחינוך של אותם גורמים שעשו זאת.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מתן וילנאי.
אמנון כהן (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך על הסיום המהיר של המשא-ומתן הקואליציוני, ואני גם מברך את המפלגות המרכיבות את הקואליציה על גילוי אחריות ועל ניהול הדיונים באופן היעיל והמהיר ביותר, לטובת אזרחי מדינת ישראל.
מונח לפנינו תקציב שהוכן מטעם שר האוצר בממשלה הקודמת. תקציב זה הוא ללא ספק רע מבחינה חברתית, ואינו תואם כלל את הרוח של הממשלה הנוכחית. לא ייתכן שיש כ-700,000 ילדים מתחת לקו העוני, והפערים בין העשירונים העליונים והתחתונים הולכים וגדלים, ותקציב הרווחה לשנת 2006, כולו, יגדל רק ב-180 מיליון ש"ח. לא ייתכן שנושאים גורליים כמו בריאות אינם זוכים לתשומת לב מספקת בתקציב החדש, ותקציב הבריאות יעלה בשנת 2006 – על-פי ההצעה שמונחת לפנינו – רק ב-260 מיליון ש"ח. הסכום הזעום הזה אינו מספיק כדי לכסות את הגירעונות של המשרד, וודאי שאינו מספיק כדי לפתור את הבעיות הקשות שבתי-החולים וכלל האזרחים מתמודדים עמן.
תפקיד הממשלה הנוכחית הוא לתקן את העיוותים האלה בתקציב המדינה. הממשלה הזאת מביאה עמה תקווה חדשה בעבור האזרחים שננטשו על-ידי הממשלה הקודמת. המפלגות המרכיבות את הקואליציה, ובהן תנועת ש"ס, חרתו על דגלן את נושא האחריות החברתית ולא הרפו עד שהשיגו את דרישתן לממשלה חברתית.
היום אנו נאלצים להצביע בקריאה ראשונה בעבור התקציב כפי שהוא, כדי לאפשר למשק להתקיים; כי אנחנו יודעים שאי-אפשר לחתום שום מכרז ואי-אפשר לעשות שום הסכם בטרם אושר תקציב המדינה. עם זאת, אנו מתחייבים לא לנוח ולא לשקוט, ולעבוד בוועדת הכספים כדי לשנות את התקציב, עד שנראה את כל הנושאים שחתמנו עליהם בהסכמים הקואליציוניים, שממשלת אולמרט התחייבה לפנינו שתתקן אותם, ונראה שהדבר יבוא לידי ביטוי בתיקונים החדשים להכנת כל התקציב לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת כהן, היית יושב-ראש מצליח בוועדת הכלכלה, למה אתה לא שר?
אמנון כהן (ש"ס):
זה לא הולך על-פי מי שהיה יושב-ראש ועדה מצליח או לא. יש מועצת חכמי התורה.
היו"ר גדעון סער:
ידידי חבר הכנסת מרגי, מה ההתרגשות?
יעקב מרגי (ש"ס):
הכבוד כולו שלנו. רוצים לברך אותך.
דוד אזולאי (ש"ס):
תעשה את זה בשם הסיעה עכשיו.
אמנון כהן (ש"ס):
סיעת ש"ס מברך את היושב-ראש, סגן יושבת-ראש הכנסת.
היו"ר גדעון סער:
אני מודה לסיעת ש"ס. תמיד ראיתי בה - - -
משה גפני (יהדות התורה):
תברך בשם ש"ס ויהדות התורה.
יעקב מרגי (ש"ס):
לא.
אמנון כהן (ש"ס):
אין חזית חרדית. אין.
היו"ר גדעון סער:
אני רוצה רק להרגיע אתכם, ידידי, שזה זמני; זה לא יקרה לאורך כל כהונת הכנסת השבע-עשרה. אבל החברות מרגשת.
אמנון כהן (ש"ס):
אנחנו יודעים שדבר זמני לפעמים הופך להיות קבוע.
יעקב מרגי (ש"ס):
זה מכל הלב.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אמנון כהן, בבקשה.
אמנון כהן (ש"ס):
אני רוצה לענות על שאלתו של חבר הכנסת גפני. מה שאלת בדיוק? לא הבנתי.
משה גפני (יהדות התורה):
היית יושב-ראש מצליח בוועדת הכלכלה, למה אתה לא שר עכשיו?
משה כחלון (הליכוד):
אני יכול להעיד שהוא היה יושב-ראש ועדה מצליח. למה הוא לא שר אני לא יודע.
אמנון כהן (ש"ס):
שאלה מצוינת. נביא את השאלה למועצת החכמים ונדון בה. תודה רבה.
אני חושב שכולנו, בהיותנו אנשים אחראיים וחברי כנסת אחראיים, צריכים להצביע בעד התקציב שהונח לפנינו היום בקריאה הראשונה, ואנחנו מתחייבים, כולנו בבית הזה, לערוך שינויים לקראת הכנתו לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אמנון כהן, תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, רבותי, ביום הזה, 9 במאי, אני רוצה להצטרף אל חברי שנאמו לפני ולברך את הווטרנים ואת הבלוקדניקים, הגיבורים שלנו. בגורלי נפלה הזכות להיות שותפה לחקיקה, יחד עם חברי הכנסת יורי שטרן ומיכאל נודלמן, ועם ראש הממשלה אז, אהוד ברק, והעברנו את חוק הווטרנים והבלוקדניקים. אני חושבת שהזכות היא גדולה מאוד. היום אני מצטרפת לכנסת ולחברי בכנסת ואומרת לאותם וטרנים ובלוקדניקים: אנו מצדיעים לכם, ואנחנו אסירי תודה על מה שנתתם לנו, על מה שהענקתם לנו, על כך שהבאתם אותנו למדינת ישראל. לכם, גיבורי מלחמת העולם השנייה, תודתנו העמוקה.
בעניין התקציב שצריך לעבור מחר – אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני עומדת כאן ושואלת: מה אנחנו עושים כאן? אני רוצה לספר על ההיסטוריה של החוק שלפני כמה שנים העברנו יחד אתכם, חוק בית-החולים באשדוד. עשינו כל כך הרבה; הקמנו לובי למען אשדוד, והיינו צריכים לעשות את זה למרות הכול, כי לא נהוג בכנסת לעשות לובי – או להקים שדולה – למען עיר מסוימת. עשינו את זה, ויזמתי את זה עם חברי הכנסת האחרים, כי ידעתי שאני גרה בעיר שהיום חיים בה יחד אתי 220,000 תושבים, אזרחי מדינת ישראל, תושבי העיר אשדוד, ואין בה בית-חולים.
אתם יודעים מה? אני רוצה להביא היום דוגמה שאולי יכולה לעזור במשהו. ראש הממשלה לשעבר, אריק שרון, במצב שבו הוא היה כאשר העבירו אותו לבית-החולים "הדסה עין-כרם", היה בביתו, וליד ביתו יש בית-החולים בבאר-שבע, ובדרך יש בית-החולים באשקלון, ולא רחוק יש בית-חולים "קפלן", אבל לא השאירו אותו בבאר-שבע, באשקלון או ב"קפלן". והדברים הפכו להיות בלתי הפיכים לגבי ראש הממשלה. אני שואלת אתכם: מה קורה לאזרח פשוט כאשר הוא צריך טיפול וצריך להביא אותו באמבולנס לבית-חולים?
שאלתם את עצמכם? מה קרה עם החוק? הרי העברנו אותו ברוב סוחף. אני אומרת לכם, רבותי חברי הכנסת, מה קרה עם החוק הזה: חוק ההסדרים הפך להיות בית-קבורה לחקיקה הזאת.
היום אני עומדת כאן ואני אומרת בצער עמוק שגם היום, החוק שנצטרך להצביע עליו, מישהו יצביע בעד, ואנחנו ודאי נצביע נגד. לנו, למפלגת ישראל ביתנו, יש המון סיבות להצביע נגד החקיקה הזאת. אני אומרת לכם: כאשר אנחנו יושבים כאן, ועובדים כאן, ומעבירים חוקים, לא יכול להיות שמישהו בממשלה יעז לקבור את החקיקה הזאת. אני אומרת שמזמן היינו צריכים להוציא חוק נגד חוק ההסדרים ולמחוק אותו טוטלית. לגמרי. לא יכול להיות שבשנת 2006 יש חוק כזה, שלא רק קובר, אלא כמו גנבים בלילה מעבירים חוקים מסוימים, כמו חוק תוכנית ויסקונסין. בבית-הקברות באור-עקיבא קברו אתמול אשה שהיא קורבן של החוק הזה. הוא עבר בחוק ההסדרים, שצריך למחוק אותו מסדר-היום של הכנסת הנוכחית.
אני התרגלתי שחברי כנסת, לפני שהם עומדים להיבחר הם הופכים להיות מאוד אופנתיים ומשתמשים במלים מאוד אופנתיות, כמו אג'נדה, אבל כאשר נכנסים לכנסת ולממשלה שוכחים שעל סדר-היום של כל חבר כנסת בישראל צריך להיות רשום, שהחיים של אזרח במדינת ישראל הם הדבר הכי חשוב. הכי חשוב מה שהוא אוכל בבוקר, ועם מה שהוא הולך לישון בערב, איך הוא פותח מקרר ואיך הוא אוכל. הכי חשוב זה אם יש או אין לו מקום פרנסה, ואם הוא יכול להעביר חצי או רבע חודש עם המשכורת שהוא מביא למשפחה שלו.
אני מאמינה, שבכנסת הנוכחית נצליח לא רק להעביר את החוקים, אלא גם לממש אותם. אני כולי תקווה שסוף-סוף נצליח להקים בית-חולים בעיר אשדוד, למען אזרחי העיר – עיר של 220,000 תושבים.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. אני רוצה להצטרף לתביעה, שעולה מחקיקה מפורשת של הכנסת, שצריכה להיות מיושמת.
חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול התחילו בכנסת דיוני התקציב לשנת 2006. אנחנו צריכים להצביע מחר, וקשה מאוד לקרוא את כל המסמכים שנתנו לנו. אני ניסיתי, יחד עם הצוות הנאמן שלי, לקרוא את עיקרי התקציב ואת חוק ההסדרים. לצערי, בתקציב החדש יש כמה ליקויים משמעותיים, ובהם שיעור הקטנת מספר המובטלים. היעד שנקבע בתקציב - הקטנת מספר המובטלים ב-0.4% בלבד, אינו מספיק. הממשלה חייבת לשאוף להורדת מספר המובטלים בקצב מזורז יותר. צמצום התלות של המשק הישראלי בעובדים הזרים - סבורה אני שממשלת ישראל עשתה טעות שלא קבעה יעד מספרי בתחום זה בתקציב 2006.
את שתי הבעיות האלה, בעיית האבטלה ובעיית העובדים הזרים, חייבים לפתור במקביל. ללא צמצום דרמטי במספר העובדים הזרים, אי-אפשר לפתור את בעיית האבטלה במדינת ישראל. אני לא מסכימה עם האמירה, הנשמעת לעתים קרובות, שצמצום מספר העובדים הזרים עלול לפגוע במשק הישראלי וליצור מחסור בכוח-אדם בחלק מהענפים – בחקלאות, בסיעוד ובבנייה. להיפך, הממשלה הקודמת, בראשות ראש הממשלה שרון ושר האוצר בנימין נתניהו, הצליחה להקטין את האבטלה בראש ובראשונה בזכות הצעדים הדרסטיים שהיא נקטה לצמצום מספר העובדים הזרים. לדעתי, צמצום זה הוא ההישג העיקרי של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו.
גם בתקציב המשרד לקליטת העלייה יש כמה סעיפים בעייתיים, לרבות קיצוצים בלתי מוסברים בתקציב המיועד לקליטת מדענים עולים וגם בתקציב מינהל הסטודנטים. אציין שמינהל הסטודנטים מתוקצב לא רק על-ידי משרד הקליטה אלא גם על-ידי הסוכנות היהודית. בזמן האחרון הסוכנות צמצמה את השתתפותה במימון מינהל הסטודנטים ב-2 מיליוני דולרים. במצב כזה הייתי מצפה שממשלת ישראל דווקא תגדיל את התקציב בסעיף הזה. הרי מינהל הסטודנטים עוסק בקליטת דור העתיד של מדינת ישראל, וכל פגיעה בו יש בה משום פגיעה רצינית בעלייה. זו פגיעה שמשמעותה פגיעה באינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל.
יש לי גם הסתייגות לסעיף 7 לחוק ההסדרים - תיקון חוק הביטוח הלאומי - אבל אני מתכוונת להרחיב בנושא זה בדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אני גם לא חושבת שדחייה נוספת ביישום חוק חינוך חינם לילדים חולים, סעיף 59, היא החלטה נכונה. לדעתי, חייבים לדון בסוגיה זו פעם נוספת.
רבותי חברי הכנסת, אני חושבת שתקציב המדינה לשנת 2006 זקוק לכמה תיקונים רציניים לפני שיוצג לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחברת הכנסת סולודקין. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה.
משה כחלון (הליכוד):
באותה לוחמנות.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדרך לכאן אמר לי חבר הכנסת כחלון, שאני אדבר באותה לוחמנות. האמת היא, אם הממשלה, שמכתיבה את המדיניות החברתית שאנחנו זעקנו עליה בשלוש השנים האחרונות, לא תעשה פעולות הכרחיות וחשובות בנושאים החברתיים, המקום שלנו בממשלה הזאת מיותר. אנחנו נחטיא את המטרה, ואני לא בטוח שהציבור שנתן בנו אמון, ימשיך לתת בנו אמון.
אני חושב שכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית חייבים לתת את דעתם על המציאות החברתית הקשה של שלוש השנים האחרונות. אני רוצה לומר משהו לחבר הכנסת שנלר, שאינו נמצא פה. הוא אמר שחוסנו של העם הזה יהיה בכך שניקח את הנושא המדיני ונשקיע בו את רוב המשאבים שלנו בשנים הקרובות. אם זה הכיוון של הממשלה הזאת, נביא חורבן על החברה הישראלית. אני אומר את זה באחריות, כמי שמעורה בחברה הישראלית ומכיר את מצוקותיה הקשות.
יש פתגם ידוע: הניתוח הצליח והחולה מת. אנחנו אולי יכולים להביא לפריצת דרך עם הסובבים אותנו. לצערנו, עשינו מהלך קשה מאוד. כל העם היה שבור ורצוץ מהמהלך הזה של פינוי גוש-קטיף. אני לא חושב שהתוצאה משביעת רצון. אנחנו עדיין באותה מציאות של "קסאמים". ראינו אתמול את מספר היריות מכיוון עזה. לכן אני לא רואה שגם אם נעשה פריצת דרך גדולה מאוד זה יביא לנו איזו בשורה מבחינה מדינית.
אבל בנושא החברתי, אם נמשיך את המדיניות של הממשלה הקודמת – ואני רוצה להגיד לכם משהו: כל אלה שמדברים על ביבי, אני חושב שתפסנו איזה שעיר לעזאזל. נכון שהוא היה שר האוצר, אבל מה, ההחלטות בממשלה היו של ביבי לבדו? ראש הממשלה לא היה שותף לכל מהלך ששר האוצר הביא לו? תפסו פה איזה שעיר לעזאזל. יש ביבי, ואפשר לשפוך עליו את כל הזעם שלנו, ובזה אנחנו בעצם מתנערים ממה שאנחנו צריכים לעשות.
אם לא נקבל החלטות ברורות בנושא סל התרופות, בנושא הקשישים, בנושא קצבאות הילדים, אני אומר את זה פה באחריות: אנחנו נגיע למשבר חברתי שיידרשו 20 שנה לתקן אותו.
אני אומר פה לידידי גדעון סער, יושב-ראש הקואליציה בקדנציה הקודמת, שבה כאשר אנחנו זעקנו היו פה שרים שעמדו והטיפו לנו מוסר. אמרנו: רבותי, החברה עומדת על סף קריסה. אני חושב שמה שקרה לליכוד הוא בבחינת נורה אדומה. מפלגה שיורדת מ-40 מנדטים למה שהליכוד קיבל בבחירות האלה – זה לא דבר שקורה בכל יום. אני לא מדבר על שינוי, שנמחקה לגמרי, שזה כבר יד השם מלמעלה. אלה דברים שלמעלה משכלנו, שמפלגה עם 15 מנדטים נמחקת. אבל פה, לליכוד, קרה דבר – נכון שהיה פיצול, אבל עדיין: קדימה זכתה ב-29 מנדטים כי לא הדביקו לה את התווית של ביבי. הוא בעצם מי שעשה; הוא גזר את הגזירות, אבל כל הממשלה, שחלק מחבריה יושבים היום בממשלה הנוכחית – שרים מקדימה – היו שותפים למהלכים החברתיים.
אני רוצה להגיד לכם, אם לא נדע לעשות מהלכים צודקים לחברה הישראלית – אני אומר לכם, אנחנו מוכרחים לעשות את זה. יש היום יותר מ-30 מיליארד ש"ח יתרות, שחלקן נובעות מעודף הכנסות וחלקן מחוסר בהוצאות.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת וקנין, רק מכיוון שדיברת על הליכוד, ולא משנה מה אמרת, אפשרתי לך לחרוג וגם אאפשר לך להמשיך.
יצחק וקנין (ש"ס):
אני מסיים. אני מדבר מכל לבי.
היו"ר גדעון סער:
אמרת דברים של טעם.
יצחק וקנין (ש"ס):
אני אומר, רבותי, גם לממשלה שאני יושב בה היום – לא תיתכן מציאות שאני אשב בממשלה אם לא נתקן את העוולות האלה. זה מחויב המציאות. נכון, רבותי, זאת קריאה ראשונה, ואנחנו מחויבים לה, אבל אוי ואבוי למה שיצא מהתנור לקריאה השנייה ולקריאה השלישית אם לא נתקן את העוולות. ואני אומר את זה לכל אחד מאתנו פה: אנחנו מחויבים כלפי החברה הישראלית, אחרת תהיה פה התמוטטות, וכמו שאמרתי: הניתוח יצליח אבל החולה ימות. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר הנכבד, אני רוצה להתייחס לתקציב משרד החינוך. אני חושב שכדאי לשחזר קצת את ההיסטוריה. זכור שמשרד הדתות היה קיים עד שנת 2003, וכך היה כל השנים, וכך הבינו כל ראשי הממשלה מאז קום המדינה, שבמדינה יהודית חייב להיות משרד דתות, וזה דבר חיוני. היועץ המשפטי העיר אז שיש בעיה טכנית של כפל תקציבים – משרד הדתות ומשרד החינוך – ולכן חייבים לחבר את הכול ליחידה אחת, מתוך הבטחה ברורה שלא ייגרע באגורה אחת חלקו של התקציב פר-תלמיד. זה היה החזון, אבל לצערנו המציאות רחוקה מאוד מחזון זה, ואני אתן כמה דוגמאות.
אם בעבר, לפני שלוש שנים, קיבל תלמיד – קודם סגירת המשרד – 320 ש"ח, כיום התקציב הוא 80 ש"ח בלבד. אם התקציב של המשרד הדתות – לפני סגירתו – היה 1.32 מיליארד, כיום הוא 370 מיליון ש"ח. זה קיצוץ של כ-75% – נשאר רבע. כמו כן, ברשת החינוך הכוללת גני-ילדים, תלמודי-תורה, סמינרים, יש קיצוצים חדים ודוקרניים של עשרות אחוזים. גם בבתי-הספר העל-יסודיים יש קיצוץ בשכר לימוד של עשרות אחוזים.
ואם לא די בקיצוצים, הנחיתו על המוסדות קריטריונים ותבחינים בלתי מציאותיים, קשים, בלי שום התחשבות, ביקורות חוזרות ונשנות מצד הרבה גופים, שעולים למדינה כסף חדשות לבקרים, שלא בהשוואה לשום תקציב נוסף.
גם המינימום המקוצץ מופיע רק בתור תמיכה, ולכן בחודשים אלה שאין תקציב מקבלים רק מחצית ממנו.
מצב המוסדות התורניים הוא אפוא קשה מנשוא, והם עומדים על סף קריסה. בשנת התקציב הבאה המצב עוד גרוע מזה, כיוון שאם בתקציב האחרון יהדות התורה השיגה 290 מיליון שקלים כדי לתקן מינימלית את הנזק והקיצוץ העצום, השנה גם זה איננו.
לכן, ברצוני לפנות בשאלה לידידי, חברי תנועת ש"ס: חברי תנועת ש"ס, איך ייתכן שבשנה שעברה, בהצעת התקציב, רצו לתת לכם קרוב למיליארד שקלים, לא כדי שתיכנסו לקואליציה, רק כדי שתצביעו בעד התקציב ללילה אחד, ולא רציתם לקחת את הכסף, וחבל על דאבדין ולא משתכחין, שאת זה קיבלו שינוי. אז היתה טענה שיש ילדים רעבים. היום לא קיבלתם את המיליארד שקל, ולא רק שאתם מצביעים, אתם גם שותפים לקואליציה הזאת בזמן שהחיסרון של מוסדות התורה זועק ומשווע עד לב השמים. לכן אני בטוח - - -
דוד אזולאי (ש"ס):
בפעם שעברה אפשרנו לכם להיכנס במקומנו, ואתם ישבתם ולא הבאתם את המיליארד - - -
יעקב כהן (יהדות התורה):
הבאנו 290.
דוד אזולאי (ש"ס):
והפעם אתם גם מוכנים להיכנס בפחות מזה, ואנחנו נשמח מאוד שתיכנסו.
יעקב כהן (יהדות התורה):
היתה לנו אז מטרה אחת, לזרוק את שינוי למקום שבו הם נמצאים עכשיו, וזה היה ההליך שעשינו.
מנחם בן-ששון (קדימה):
חבר הכנסת כהן, הביטוי "חבל על דאבדין ולא משתכחין", לשיטתך, לא רלוונטי לגבי שינוי.
יעקב כהן (יהדות התורה):
לא, זה יכול היה ללכת למקומות טובים. זה במקום שילך למקומות טובים יותר.
היו"ר גדעון סער:
רבותי, הדיון החופשי הסתיים. חבר הכנסת כהן, בבקשה.
יעקב כהן (יהדות התורה):
לכן אני בטוח שלא עולה בדעתם של ידידי חברי ש"ס לתת יד לתקציב כזה בלי שיתוקנו עיוותים כאלה.
לסיום דברי אני רוצה לפנות בפנייה אישית לשר האוצר ולשרת החינוך ולברכם בברכת הצלחה בתפקידם הרם והאחראי, ולקרוא להם בקריאה נרגשת, בשעה זו, בזמן שהאכזבה ממצב מערכת החינוך הכללית היא חזקה ועמוקה, כשבקרב אחוזים ניכרים מהנוער יש אלימות, שימוש בסמים ועוד מרעין בישין: אנא, שמרו על פך השמן הטהור של החינוך היהודי המקורי.
זכות היא לכם להתחיל את עבודתכם בצעדכם הראשון במשרד בביטול האפליה בין ילד לילד ובין מוסד למוסד. כולנו אחים אנחנו, ואין סיבה להמשיך את האפליה בין אחד לשני. אני שמח לשמוע ששרת החינוך, בקבלה את המשרד, הביעה נכונות לנקוט שוויון בין כל החוגים שמרכיבים את העם. לכן, החזירו את התקציבים שנלקחו בקדנציה האחרונה; בטלו את הקשיים הבלתי-סבירים שנחתו על המוסדות; הפסיקו את הנוהג המשונה שלפיו המוסדות התורניים צריכים לקבל את החסר, את הכסף שמגיע להם בצדק וביושר, רק בשתדלנות או בהסכמים קואליציוניים.
לכן, למען הצלחתכם, זכרו – וכדאי לזכור פרט נוסף: מי שפגע במהלך הקדנציה האחרונה במוסדות התורניים, הוכה והובס.
גלעד ארדן (הליכוד):
גם אולמרט פגע.
יעקב כהן (יהדות התורה):
לכן, ודאי לי שאם תזכו להפעיל שוויונות וצדק במערכת החינוך, יהיה זה מרשם בטוח להצלחתכם - והיה זה שכרכם ותראו ברכה בעמלכם. תודה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יעקב כהן. חבר הכנסת יוסף שגאל – אינו נוכח, חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה.
גלעד ארדן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מברך אותך ושמח לראות אותך בתפקיד זה.
היו"ר גדעון סער:
אתה בוודאי יודע שזה תפקיד זמני.
גלעד ארדן (הליכוד):
זמני – זמני. אני מאחל לך שהוא יהיה גם יותר מזמני, אם תחפוץ בכך.
היו"ר גדעון סער:
אני מודה לך.
גלעד ארדן (הליכוד):
חברי חברי הכנסת, אני יושב כאן זה כיומיים ושומע נציגים של הממשלה השמנה, השבעה והדשנה הזאת – כמובן, על חשבון הציבור – באים ומסבירים לכולנו, כולל חברים מהקואליציה, שהתקציב הזה הוא תקציב שהוכן על-ידי בנימין נתניהו, אז מה לנו, חברי סיעת הליכוד, כי נלין ואיך אנחנו בכלל מעזים לחשוב אפילו להתנגד לתקציב הזה.
קודם כול, לפני שממהרים להטיל את האשמה, אני רוצה להזכיר כמה נתונים. קודם כול, התקציב, תקציב 2006, הוכן, חברות וחברים, לפני למעלה משנה. לפני למעלה משנה. הדיון בממשלת ישראל על התקציב הזה, שמונח לפניכם, היה לפני למעלה משנה. הרבה מהפרמטרים הכלכליים – היום כולנו חכמים בדיעבד ויודעים שיש כסף בקופה, יש עודפי גבייה, ויש כסף לחלק – את כל הנתונים האלו עדיין לא ידענו בוודאות לפני למעלה משנה. לכן, קודם כול, כשבאים בטרוניות, צריך לזכור שהיה לממשלה הזאת הזמן לנסות – אומנם היא היתה ממשלה זמנית, אבל היא יכלה לעבוד על שינויים בתקציב הזה; היא כבר ראתה לאן הפרמטרים הכלכליים של המדינה הולכים ויכלה להוסיף כמה שהיא רוצה כדי להפוך את התקציב הזה לתקציב שבאמת מתקן הרבה מאוד מהעיוותים – ויש עיוותים חברתיים היום במדינת ישראל – והיא יכלה לעשות את זה כי היא ידעה שיש כסף.
אבל מה? היו שני מועמדים לראשות הממשלה. מועמד אחד, עמיר פרץ, שאמר: אני הולך עם אג'נדה חברתית, והיום מסתבר שהאג'נדה החברתית שלו היא לדאוג לחברים שלו. פעם אחת לחברים שלו בתוך מפלגת העבודה – ואני מצטער בשבילך, מתן וילנאי, שאתה כנראה לא אחד מהחברים האלו, ופעם שנייה – וזו ידיעה טרייה מהימים האחרונים - - -
היו"ר גדעון סער:
למה אתה אומר "כנראה"? יש לך איזה ספק בעניין הזה?
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
- - - וזו ידיעה טרייה – לדאוג לחברים שלו במשרד הביטחון, הפלא ופלא. אני הופעתי בהרבה מאוד פאנלים במערכת הבחירות ושמעתי פעם אחר פעם את שלי יחימוביץ ואת עמיר פרץ מסבירים, שברגע שהם יהיו בשלטון, 2 מיליארדי שקלים קיצוץ בתקציב משרד הביטחון זה הדבר המיידי, וכל הכסף הזה ילך לתקציבים חברתיים. והנה, רק נכנס עמיר פרץ, שכח את האג'נדה החברתית, התאהב בדרגות האלוף שמקיפות אותו, וכבר הוא מסביר לנו שעדיף לפגוע באלמנות צה"ל – כפי שמופיע פה בחוק ההסדרים – ולא לקצץ אפילו בשומן של אלו שמשרתים בקריה. טוב, זה עמיר פרץ.
ויש לנו מועמד שני, שלצערי גם נבחר לראשות הממשלה, שהסביר לנו שאומנם הוא תמך בכל התקציבים, בכל הצעות התקציב בקדנציה הקודמת, אבל הוא, יש לו גישה אחרת. הוא ינהל כלכלה עם חמלה. אני מצטער גם בשביל חברי גדעון עזרא, שגם הוא כנראה לא במכסת החברים הקרובים של המועמד אהוד אולמרט. אבל זו רק הערת ביניים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
מספיק קרוב, מספיק קרוב.
גלעד ארדן (הליכוד):
לא מספיק, לא מספיק. אני הייתי רוצה לראות את גדעון בתפקיד הרבה יותר בכיר.
היו"ר גדעון סער:
עדיין, חבר הכנסת ארדן, עדיין הוא במצב בסדר.
גלעד ארדן (הליכוד):
אבל כנראה, כנראה שאהוד אולמרט חושב שחמלה זה אומר לבוא לבקר בבית-תמחוי, גם לאכול על חשבונם את המרק שלהם, ולאחר מכן להביא הצעת תקציב – ופה אני רוצה לחזור על דברים שנאמרו, גם על-ידי חברת הכנסת יחימוביץ. אני חושב שבחוק ההסדרים הזה נמצא אחד הדברים החמורים ביותר שראיתי אי-פעם בחוק ההסדרים.
אני אומנם הייתי חבר הקואליציה בפעם הקודמת, אבל כשאני ראיתי פגיעה בחוק השילוב, שזה חוק שהיה אמור לסייע לילדים חריגים להשתלב במערכת החינוך הרגילה, אף שהייתי חבר הקואליציה הלכתי נגד הקואליציה וגם עתרתי לבג"ץ וזכיתי בפסק-דין תקדימי. והנה פה, חברי כנסת חברתיים, כולל חברים כמו חברת הכנסת יחימוביץ, שדיברה על הנושא, וחברת הכנסת נוקד, מוכנים לתמוך בדחייה – רק אני אדייק בשמו של החוק, כי זה חוק חשוב – מוכנים לתמוך בדחייה של חוק חינוך חינם לילדים חולים. האם אתם יודעים מה זה החוק הזה? החוק הזה בעצם נועד לתת לילדים חולים, שנמצאים בבית למעלה מ-21 יום, ויכול להיות גם ילד ששבר את הרגל - - -
חיים אורון (מרצ):
גלעד, ביבי הגיש אותו.
גלעד ארדן (הליכוד):
נכון, תיכף אני אומר לך מלה גם על זה. פשוט הפסדת את תחילת נאומי.
חיים אורון (מרצ):
שמעתי – שאתה התנגדת גם לביבי והלכת לבג"ץ.
גלעד ארדן (הליכוד):
אני גם אמרתי - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת ארדן, יש לי עצה בשבילך. אתה יכול לענות לחבר הכנסת אורון - -
גלעד ארדן (הליכוד):
אבל לא כדאי להתפלמס אתו.
היו"ר גדעון סער:
- - ואני גם אהיה מוכן לא להחשיב את זה במכסת הזמן, אבל אל תחזור על קריאת הביניים שלו עוד פעם, כי לא כל הצופים שמעו את זה.
גלעד ארדן (הליכוד):
מאה אחוז. בכל אופן - - -
חיים אורון (מרצ):
- - - חבר כנסת ותיק וחבר כנסת מתחיל.
היו"ר גדעון סער:
הוא חבר כנסת מנוסה ומצוין.
גלעד ארדן (הליכוד):
תראה, חבר הכנסת אורון, אתה יודע שבמקום שבעלי תשובה עומדים, גם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. אז - - -
חיים אורון (מרצ):
אתה יודע למה?
גלעד ארדן (הליכוד):
זה שמישהו פה יתמוך - - -
חיים אורון (מרצ):
- - -
גלעד ארדן (הליכוד):
זה שמישהו פה בכנסת יתמוך בדחייה של חוק שאומר שילדים שיושבים בבתיהם כי הם חולים, לא עלינו, ומדובר גם במחלות הקשות ביותר, כנראה - נכון, זה יכול להיות גם מישהו ששבר רגל, אבל ילד שחלה, לא עלינו, במחלת הסרטן, אם הוא ממשפחה אמידה, אז גם זה, כמובן, מצב קשה מאוד, אבל ההורים שלו יוכלו לדאוג לממן לו חינוך. בא משרד האוצר ובא ראש הממשלה ברשעותו, ואומרים: אף שיש כסף בקופה, אף שאנחנו יודעים את כל הפרמטרים הטובים של הכלכלה הישראלית - שזה כמובן בזכות מספר הימים שהירשזון ואולמרט מנהלים את הכלכלה, אין שום קשר לניהול של נתניהו - אנחנו נמשיך ונפגע בילדים החולים ביותר ולא ניתן להם חינוך חובה.
אז אני שואל אתכם: מישהו יוכל להאמין שלא שיקרתם לבוחרים שלכם ואתם מסתתרים היום מאחורי העובדה שנתניהו הכין – אני רוצה גם להזכיר איזושהי פסקה מהגמרא, דווקא לחברי שומרי המצוות. הנה, יעיד על כך חבר הכנסת דוד אזולאי. גם אני בוגר ישיבה.
חיים אורון (מרצ):
איך נתניהו הכניס את החוק?
גלעד ארדן (הליכוד):
תשמע, הגמרא אומרת שאדם שהיתה לו כוונה טובה, הקדוש-ברוך-הוא מצרף אותה כאילו הוא עשה את המעשה. נכון? ואדם שהיתה לו כוונה רעה, מחכים לראות אולי רגע לפני שהוא היה צריך לעשות את המעשה הוא היה חוזר בו. לכן, את זה שנתניהו הגיש את התקציב, גם אני יודע. מה הוא היה מעביר בסוף – אף אחד מאתנו לא יודע. אנחנו רק יודעים דבר אחד: את כל הגזירות הרעות האלו מביאה היום ממשלת אולמרט בתמיכתו של מר אג'נדה חברתית, עמיר פרץ. ואם אתם תתמכו בחוקים האלו ובדברים הנוראים שנמצאים כאן – אני לא רוצה לדבר על המלחמה בתאונות הדרכים, שרק היום מבקר המדינה דיבר על כך בדוח שלו, ואין לכך שום תוספת בתקציב - הדברים האלו יירשמו לכם לדיראון עולם. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה, חבר הכנסת גלעד ארדן, וטוב שחתמת בדבר תורה. חבר הכנסת מתן וילנאי, בבקשה.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא צפוף פה יותר מדי.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אבל איכותי.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
איכותי, איכותי מאוד. כן. ברגע שג'ומס נכנס, זה בכלל העלה פה את הרף.
אני חייב, לפני שאני אכנס לתקציב, להגיד מלים מספר על הטקס שהיה כאן לציון הניצחון על גרמניה הנאצית. בשלושת השבועות האחרונים יש לנו מועדים שמתחילים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבוע לאחר מכן יום הזיכרון לחללי צה"ל, ערב יום העצמאות שלנו, והשבוע, ב-9 במאי, ההכרזה, או היזכור, לציון הניצחון על גרמניה הנאצית - יום שאני, בהיותי שר שעסק בענייני סמלים וטקסים בממשלתו של ראש הממשלה ברק, קבעתי כיום אזכור קבוע. הימים האלה כולם מזכירים לכולנו – ושום דבר לא השתנה עד הרגע הזה - שבכל מקום שיהודים נמצאים בסכנה ויש נשק בידם, הם יודעים להילחם על שלהם ויודעים להגיע להישגים. מיליון וחצי היהודים שלחמו במסגרת בעלות הברית והצבא האדום במלחמת העולם השנייה, נוסף על לוחמי הגטאות, הם ההוכחה הניצחת לכך. אנחנו כאן, במדינת ישראל, צריכים לזכור את המסר הזה כל הזמן ולא לוותר בו כהוא זה.
תקציב המדינה - קודם כול, זהו התקציב החסכוני ביותר שראיתי. חבר הכנסת ארדן, ציינת שדנו בתקציב לפני למעלה משנה. הספרים שמונחים לפנינו הם מאוקטובר 2005 ועליהם מדבקה "מאי 2006". זה פטנט לא רע בכלל, שמצביע על משהו בשאלה איך אנחנו עורכים את תקציב המדינה.
אני חייב להתייחס לכמה נקודות. ראשית, אנחנו רגילים תמיד להתווכח על השאלה כמה הוקצה לכל מקום ומקום, ושכחנו לשאול מה עושים עם התקציב הזה. שכחנו גם לשאול היום, במאי 2006, מה קרה עם תקציב 2005. אף שיש חשבים וגזברים ואנשי האוצר בכל פינה במשרדי הממשלה, ואף שמוגש דוח ביצוע של התקציב, אף אחד לא שם לב למיליארדים שמצטברים בקופת המדינה רק מחוסר ביצוע של התקציב בשנה החולפת. לא מדובר רק על השנה הזאת, אלא על שיטה. מצטברים מיליארדים רבים, לא מאות מיליונים, באוצר המדינה, כספים שפשוט לא נוצלו.
בעניין הזה צריך קודם כול לקבוע יעדים ולראות כיצד התקציב מנוצל, דבר שאני אעמוד עליו בהמשך, ושנית, צריך לוודא ניצול מלא של התקציב, כי אין דבר רע מזה שנקבע יעד, מעמידים את הכסף ובסופו של דבר לא קורה עם זה שום דבר.
דבר נוסף הוא חוק ההסדרים, שהוזכר כאן כבר יותר מפעם אחת, שכוונתו כאילו להסיר מכשולים בביצוע התקציב, אבל באמת זהו חוק עוקף-דמוקרטיה. הרבה חוקים קטנים טובים שהכנסת מעבירה, חוק ההסדרים, באותיות קטנות קטנות, מבטל. למעשה חוק ההסדרים גורם לביטול של עבודת הכנסת ודברים שהאוצר היה נגדם מראש, ודרך חוק ההסדרים הוא גורם לכך שהם לא יתממשו. עברתי את זה עם חוק הקולנוע, שמשרד האוצר היה נגדו בכל כוחותיו לפני כחמש שנים, ובחוק ההסדרים מצא טריק אחר כיצד לצמצם אותו או לבטל אותו. היום החוק הזה קיים, עושה סרטים ישראליים נהדרים ותרם תרומה משמעותית לתרבות הישראלית. חוק ההסדרים תורם תרומה שלילית לתרבות הזאת. צריך לבטל אותו ולהעביר אותו לחוברת של שישה-שמונה סעיפים ולא יותר מזה, לא ספר שלם שמבטל את כל עבודת הכנסת.
היעדים שצריך להגדיר - צריך להגדיר יעדים ברורים לצמצום האבטלה, צריך להגדיר יעדים ברורים לצמצום העוני, לא כותרות בעיתונים, לא מאמרים במקום כזה או אחר, אלא הגדרה של היעד המספרי, מה התקציב שעומד מולו, מי מופקד עליו, ובמאי 2007 לשאול מה קרה עם הדברים האלה.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת וילנאי, הזמן תם ואני אוסיף עוד דקה, מאחר שהקדשת זמן גם לנושא הווטרנים.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
מלה אחרונה על אישור התקציב - אכן, בהסכם הקואליציוני נאמר שהמפלגות שמרכיבות את הקואליציה תומכות בקריאה הראשונה, ולכן הודבק הפתק על המלים "אוקטובר 2005" והתאריך הוחלף ל"מאי 2006". זה בסדר ואנחנו נתמוך. אני מבין את חברי שיצאו נגד התמיכה הזאת לאור ייקור הלחם ב-7.1%. אני מבין אותם ואנחנו נתמוך, אבל שיהיה ברור - השאלה הזאת עלתה קודם, לדעתי מספסלי הליכוד - שאם יתברר לי, למתן וילנאי, שכל מה שהובטח נמרח ברמה כזאת או אחרת, אני לא אתן את ידי בקריאה השנייה בעד התקציב הזה. אני מתכוון לדברים שאותם אני אומר ולדברים שבהם אני מאמין. אני מניח שהתמיכה בתקציב מחר תעביר אותו לוועדת הכספים והנושאים יטופלו לפי הדברים שהועלו במשא-ומתן הקואליציוני. אם הם יטופלו, נתמוך, והיה ולא, לא אתן את ידי לעשיית צחוק מהחלטות או מהסכמים שהגענו אליהם במשא-ומתן הקואליציוני. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה לחבר הכנסת מתן וילנאי. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. אחרי שחברת הכנסת נאדיה חילו תדבר, הדיון יסתיים. הדיון יימשך מחר בסבב אחרון, שהוא סבב של דובר פר-סיעה.
משה כחלון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, כששמעתי על ייקור הלחם הלכתי לחפש באתר האינטרנט מה היתה תגובת ש"ס אחרי שהעלו את מחיר הלחם בפעם הקודמת.
מנחם בן-ששון (קדימה):
חבר הכנסת כחלון, אתה יודע שזה 13.40 שקל למשפחה. סמלית אתה צודק.
משה כחלון (הליכוד):
אני יודע מה זה. פרופסור בן-ששון ידידי, אתה אומנם שייך למפלגה אליטיסטית, אבל אני מאוד מציע לך לא לזלזל ב-13 שקלים.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אני לא מזלזל. בוועדת הכספים דיברתי על המשמעות של 13 שקלים.
משה כחלון (הליכוד):
אני מאוד מציע לך ולמפלגה שלך. מכאן זה נובע. אתם מפלגה אליטיסטית. הסיגר שמעשנים החבר'ה שלך בממשלה עולה 100-120 דולר - אני לא יודע מה השם שלהם, דיווידסון. אני מבין את הניתוק של קדימה, לא שלך באופן אישי; אותך אני מכיר. אני מבין את הניתוק של קדימה מה-13 שקלים. אני יכול לספר לך מה זה 13 שקלים, ותאמין לי ש-13 שקלים משמעותיים להרבה משפחות. ומה תאמר להם על זה שאתם הולכים להעלות עכשיו את מחירי החלב? עוד 13 שקלים? וכשאתם מעלים את מחירי התחבורה הציבורית? אף אחד מהמשפחות של אלה שיושב מסביב לשולחן הזה לא נוסע בתחבורה הציבורית.
חיים אורון (מרצ):
גדעון השתנה כל כך בחצי שנה? עד לפני חצי שנה הוא היה ליכודניק ועכשיו הוא קדימה.
משה כחלון (הליכוד):
גלעד ואני תמיד התנגדנו לתקציב, לכן אין לנו בעיה. אני רוצה לומר לך, שאם גדעון היה משוחרר, הוא היה מצביע נגד התקציב. את זה אני אומר מההיכרות שלי אתו.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אורון, אני רוצה להודיע לך הודעה. הבלגתי כשקראת את קריאת הביניים, אבל מאחר שנדמה לי שאני חוזה כאן בסצנה מהכנסת הקודמת, אני רוצה להודיע לך הודעה מצערת, אבל חשובה: הליכוד כבר לא בשלטון. תודה. חבר הכנסת כחלון, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אני מדבר על אנשי הליכוד ואיך הם מבקרים את התקציב שהם הגישו. אין בלתו – ועכשיו...
משה כחלון (הליכוד):
עוד לא התחלתי לדבר וחלפו כבר שתיים וחצי דקות, חצי מהזמן שלי. חבר הכנסת אורון, אני רוצה לומר לך משהו.
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת אורון, הרי אתה תצביע כמו חבר הכנסת כחלון, אז תקשיב לו.
משה כחלון (הליכוד):
חבר הכנסת אורון, כדאי לך להקשיב ואני אגיד לך מדוע. חלק גדול מחברי הכנסת נעזר בייעוץ שלך ובהכוונה שלך בתקציב הזה. אתה פקחת את עינינו בנושא ההונאה הגדולה, ואני מודה שלא הייתי ער לכך, חברת הכנסת יחימוביץ לא היתה ערה לכך ואני מניח שעוד חברי כנסת. אתה, עם הניסיון שלך ועם הידע שלך - אתה יודע שיש לי הערכה מאוד גדולה אליך גם בתחום המקצועי, גם בתחום האישי ובכל התחומים - פקחת את עינינו בנושא ההונאה הגדולה, כאשר מוכרים לאנשים כך - תצביעו בראשונה, ובשנייה ובשלישית נשנה. אתה בעצמך אמרת - לא אמרת שזאת הרמאות הכי גדולה, אבל אני יכול לומר את זה. אתה השתמשת במלים אחרות - שאין להם מהיכן להביא כסף. אם הם רוצים להשיג תקציב, הם צריכים לקחת ממקום אחר. רוצים להוסיף לחינוך? המאבק בפשיעה ייפגע. רוצים להוסיף לחד-הוריות? הילדים הבריאים ייפגעו, הילדים החולים כבר נפגעו. ירצו להוסיף לנושא המשפטים? ייקחו משירות בתי-הסוהר או מאיכות הסביבה, גדעון. לך אני לא יודע מה נשאר, צריך לבדוק את זה.
מתן וילנאי (העבודה-מימד):
יש עוד מה לקחת?
משה כחלון (הליכוד):
יש פה מסכת של רמייה וכך רימו את הגמלאים וכך רימו את עמיר פרץ. לדעתי, את עמיר פרץ לא רימו, כי עמיר פרץ שיתף פעולה. עמיר פרץ הציג את עצמו כמשיח החברתי. עמיר פרץ התגלה כמשיח שקר, התגלה כאדם שהתפרק מהערכים החברתיים שלו במהלך 48 שעות. ברגע שהוא לא ביקש אף שר חברתי והוא לא ביקש שום הטבה בנושא החברתי; מהססמה של 1,000 דולר, שרק בורא עולם יודע מתי היא תגיע או אם יקבלו אותה בכלל, אבל כססמה היא יפה – עמיר פרץ התגלה כמשיח שקר, שהוביל מערכת בחירות ברמייה, תוך הונאת הציבור. הוא הגיע לתפקיד בממשלה, הוא האיש המרכזי בקואליציה, הוא היה יכול לדרוש את משרד האוצר על מנת באמת לעזור לאנשים שהוא הבטיח להם עזרה. הוא העדיף את משרד הביטחון, ובמשרד הביטחון הוא יכול לעזור לכל הרעבים בדבר אחד – אולי לשלוח להם מנות קרב או איזה חמישיות שיאכלו. מעבר לזה הוא לא יכול לעזור להם. שלא יספר סיפורים. יש פה הונאה ממדרגה ראשונה.
אותו דבר לגבי הגמלאים. מסתבר שהקבוצה הזאת הלכה וכרתה ברית עם קדימה, שהיא מפלגה אנטי-חברתית לחלוטין. הגמלאים, שנכנסו על הנישה החברתית, קיבלו קולות מאנשים שציפו מהם לפעילויות חברתיות. לא ראינו שום דבר. עברתי על ההסכם שלהם וראיתי: 4 מיליוני שקלים לפעילויות הגמלאים. 15 מיליון – למשרד. זאת אומרת, 15 מיליון למה? ל"וולבו" של איתן, למאבטחים של איתן, ללשכה של איתן, לריהוט של איתן, לכל ה-facilities של איתן, לקופה הקטנה של איתן. לזה 15 מיליון שקל. לא ראיתי שקל אחד שמגיע לזקנה, לא בדימונה, לא באור-עקיבא ולא בגבעת-אולגה. כולם נשארים אצלו במשרד.
היו"ר גדעון סער:
מה עם הזקנה מנהרייה?
משה כחלון (הליכוד):
גם הזקנה מנהרייה. אף זקנה לא ראיתי, אף גמלאי לא ראיתי. גמלאי אחד ראיתי שנהנה מה-15 מיליון האלה – רפי איתן. רפי איתן והחבורה שלו. והברית שלו עם קדימה הוכיחה שלא היתה לו שום כוונה לעזור לגמלאים. הוא גם מפלגה מאוד חשובה בקואליציה. הוא יכול היה להוציא הישגים לגמלאים. הכול סיפורים, הכול ססמאות והונאה אחת גדולה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ראיתי לפי תנועות הגוף שלך שאני חייב לבצע התנתקות מהפודיום.
היו"ר גדעון סער:
תנועות הגוף שלי רק ביטאו הנאה מדבריך, אם מותר לי להסגיר את זה גם מהמקום שבו אני יושב. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, באתי לפוליטיקה לא מזמן. כלומר, הצטרפתי כחברת כנסת במלוא כוחי ומרצי, אבל במקצועי הקודם, כבר 30 שנה, אני עובדת סוציאלית, ובשבילי כל הדיבורים והמספרים והקיצוצים הם לא עוד נישה סטטיסטית או חישוב מתמטי, אלא נגיעה בנפשן של משפחות מצוקה שאני באופן אישי מכירה אותן היטב, גם בבתים, גם מהילדים. מאז הוקמה הממשלה במעמד חגיגי מאוד, כשהגעתי הביתה וצפיתי בטקס, נפגמה אצלי התחושה החגיגית. אני רוצה להודות מעל במה זו שמאז אני בדילמה מאוד מאוד קשה.
לפני שאפרט את הדילמה, אני רוצה להגיד כאן שני דברים. הגעתי לפוליטיקה והצבתי בפני שתי מטרות בין שאר המטרות: 1. לקדם את הנושאים החברתיים ולהיות לפה לכל אותן אוכלוסיות שבמשך שנים שירתי אותן במקצועיות ומתוך הזדהות; 2. הנושא של קירוב לבבות בין ערבים ליהודים.
לפני שאתייחס לתקציב, חובה עלי להזכיר היום, בצער רב, את תוצאות הסקר של המכון לדמוקרטיה, שהצביעו על כך ש-65% מהישראלים תומכים בדרישה שהממשלה תעודד הגירת ערבים מהארץ. סקר זה ותוצאותיו מאוד מאוד ציערו אותי, אבל גם ה-14% שסבורים שהיחסים בין ערבים ליהודים טובים, גם אחוז קטן זה בעצם נותן לי את ניצוץ התקווה.
אדוני היושב-ראש, אני לא חושבת שזו בעיה של הערבים. הסקר הזה פוגע בנפש הדמוקרטיה, במוסריות ובערכיות שאמורות לאפיין את המדינה בכלל. תוצאות הסקר הן לא בעיה של האוכלוסייה הערבית. לדעתי, צריכים להידלק אורות, ומהבית הזה אמורים לצאת קריאה ומסר חד-משמעי של הוקעת הגזענות ועידוד הסובלנות והחיים המשותפים.
צדק חברתי ושלום חברתי בינינו אינם פחות חשובים. שלום חברתי גם בין ערבים ליהודים וגם בין עשירים לעניים הוא בעצם אחת המטרות, והוא לא פחות חשוב. אני היום בספק אם אותו תקציב על סעיפיו יוכל לתת מענה לכל אותן תקוות, או אולי לניצוץ הקטן שהתחלנו להדליק בעיניהם של אלפי ילדים ומשפחות כשהבטחנו להם הבטחות במסע הבחירות.
אני באופן אישי מרגישה סטירת לחי מאוד חזקה בכך שאנחנו אולי נותנים יד לכיבוי אותו ניצוץ שהדלקנו בעיניהן של אלפי משפחות. אני בהחלט מרגישה כבר כמה ימים רגשות אשמה מאוד מאוד חזקים. אני בדילמה, ואני עוד לא יודעת, ואם אשאל היום, האם תרימי את ידך או לא – אני לא יודעת. אני מודעת, גם בתור חדשה - ונתנו לי שיעורי בית מאוד טובים על הנושא של המחויבות הקואליציונית והמשמעת – למרות זאת טרם החלטתי אם אוכל להרים את ידי, וגם אם ארים אותה, אני חושבת שלא רק ידי תרעד, אלא כל גופי ירעד לעיני כל אותם אנשים שמסתכלים עלינו.
שני משפטים לגבי האוכלוסייה הערבית. אני חושבת שביסוד ההסכמים הקואליציוניים הפעם זיהיתי באמת כוונות מאוד טובות של סגירת פערים בין יהודים לערבים, אסטרטגיה של שוויון, ויש שם סעיפים מאוד ברורים. סעיפים כאלה לא יכולים להישאר ברמת ההצהרה, כמו כל הסעיפים וכל אותה היסטוריה ממשלתית שאנו מכירים מהעבר. הם חייבים להיות מתורגמים הלכה למעשה.
אנחנו יודעים מה יקרה מבחינת אוכלוסיות העוני אם תמומש הצעת החוק התקציבית כפי שהיא מונחת. גם אם אני לא אשת כלכלה ותקציב, תאמינו לי, עשיתי שיעורי בית וניסיתי לעבור על התקציבים ולהבין, ואני רוצה לתת דוגמה אחת של הסעיף על ביטוח לאומי וקצבאות הביטוח הלאומי.
אנחנו יודעים היום, אדוני היושב-ראש, ש-60% מאוכלוסיית הילדים העניים הם גם אוכלוסייה ערבית. אנחנו יודעים שאם לא יהיה שינוי ממשי בסעיף זה, כשבעצם משנת 2000 אנחנו רואים מדיניות מאוד ברורה של קצבאות הילדים, כשכל שנה ושנה יש נגיסה מאוד אכזרית בתקציבים, ועוד ועוד נתחים, ועוד ועוד ילדים נכנסים מתחת לקו העוני – להיכנס מתחת לקו העוני זה לא איזה קו ישר שאנחנו שמים, אלה ילדים.
ביקרתי במקרה שלשום בבית-החולים "שניידר". הוזמנתי יחד עם חברות כנסת נוספות וביקרנו במחלקה של ילדים חולי סרטן. תאמינו לי, שמעתי שם משהו פשוט מדהים, אם אני מסתכלת על הקיצוץ בתחום הבריאות: אין במחלקה כזאת אותם תקנים לילדים, לאחיות, לרופאים, כמו בכל שאר המחלקות. בלי שום התחשבות בעוצמת המחלה, במשאבים הדרושים, בעול הכספי, בעול הנפשי שמוטל על משפחות ועל ילדים. גם בסעיפי הבריאות בתקציב אני לא רואה בשורה מאוד טובה לכל אותם משפחות וילדים.
אני לא רואה בשורה לרשויות המקומיות – כל מענקי האיזון שהיו בעבר, כל החלק של מענקי הפיתוח, שהיו בסביבות 100 מיליון בשנת 2000, נשחקו במשך השנים. ואנחנו יודעים כמה המחירים של התקציב הזה יהיו לנטל על האוכלוסיות מעוטות היכולות, ובהן באופן ספציפי האוכלוסייה הערבית ואוכלוסיית הילדים.
קשה להזכיר את זה, ואף שבעבר ממשלות ישראל – גם בהחלטה 2467 משנת 2000, בהחלטה 769, ולאחרונה החלטת ועדת השרים לענייני האוכלוסייה הערבית בראשותו של ראש הממשלה מר אריאל שרון, שבעצם ביקשה ליישם באופן חד-משמעי את האפליה המתקנת – סגירת פערים; אנחנו רואים שב-2006 אין עדיין מימוש אמיתי של אותה מדיניות.
כמו שאמרתי, אני עדיין מתלבטת, אבל גם אם בסופו של דבר ארים את ידי ואת אצבעי שתרעד, אני רוצה לקוות שב-45 יום, כמו שיידעו אותי, תהיה הצבעה בקריאה שנייה ושלישית. אם אז לא יחולו שינויים מאוד רציניים שימשיכו - - -
משה כחלון (הליכוד):
לא יחולו.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
חייבים.
- - - אנחנו נקיים על זה דיונים ונגיש את ההצעות שלנו. לא נוכל למעול באמונם של אלפי משפחות וילדים - -
משה כחלון (הליכוד):
עמיר פרץ כבר מעל.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
- - ולכבות על מצפוננו את אותו ניצוץ שהצלחנו להדליק, ותאמין לי – הצלחנו להדליק אותו בעיניהם של משפחות ואלפי ילדים; ואני מדברת על שטח, אני לא מדברת על במה או על אולימפוס - - -
משה כחלון (הליכוד):
לקח לכם שנתיים להדליק אותו, ולילה אחד לכבות אותו.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אם באמת לא יהיה שינוי - - -
משה כחלון (הליכוד):
כבר כבתה להם התקווה.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אני מאמינה שבכל זאת אנחנו אמורים להשאיר את התקווה, ולא רק להשאיר אותה בעיניהם ולשאת אותה, אלא לממש אותה הלכה למעשה. זה יקטין את הפער בין עשירים לעניים, בין ערבים ליהודים, ויקרב ביניהם, ואולי סוף-סוף נוכל להגיד שהנה השלום החברתי, שהוא חשוב בעיני לא פחות מהשלום המדיני.
אין שלום חברתי. אני לא רואה שלום חברתי. כקולגה של עובדים סוציאליים אני מקבלת מאות טלפונים בימים האלה, שאומרים לי שהמחויבות שלי לעובדים הסוציאליים שמתמודדים – ואני יודעת כמה הם מתמודדים ולא מצליחים לתת מענה לאוכלוסיות רווחה כאלה ואחרות שיום-יום גדלות, ומטילים עליהם מאות ומאות תיקים - - -
גלעד ארדן (הליכוד):
למה לא דרשתם את תיק הרווחה במשא-ומתן?
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אני יודעת שאני אשב בוועדת העבודה והרווחה - - -
היו"ר גדעון סער:
חברת הכנסת נאדיה חילו, אני אגיד לך את האמת? את נשאת נאום נהדר שהוא באורך של שני נאומים - -
משה כחלון (הליכוד):
- - -
היו"ר גדעון סער:
- - סקרת פה החלטות ממשלה, עשית עבודה יסודית, אבל הזמן מזמן חלף.
נאדיה חילו (העבודה-מימד):
אני רוצה להודות לאדוני שאפשר לי – כי באמת ראיתי שהזמן חלף – בלהט המעורבות הרגשית שלי. אני באמת מודה לך, ואני בהחלט מקווה שבסופו של דבר תהיה סגירת פערים בין כל השכבות בתקציב הנוכחי של 2006. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחברת הכנסת חילו. יהודים וערבים תמיד יחיו יחד בארץ-ישראל.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ב באייר התשס"ו, 10 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 18:06.