קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006;
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006
["דברי הכנסת", חוברת זו, עמ' .]
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון הבא. אנחנו ממשיכים את הדיון על הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006. אני רוצה להגיד שהדיון הוא רק עם ראשי הסיעות. אני לא יודעת להעריך כמה זמן זה ייקח, חבר הכנסת רן כהן. אני מעריכה שזה ייקח בערך שעה. ראשון הדוברים - חבר הכנסת יואל חסון; חמש דקות.
יואל חסון (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה - גברתי היושבת-ראש, ברכות, המון הצלחה.
היו"ר דליה איציק:
תודה, אדוני. חברי הכנסת, נאפשר לחבר הכנסת יואל חסון לדבר ונקשיב לו בכבוד הראוי לו.
יואל חסון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר שבימים האחרונים האזנתי בקשב רב לחברים מהקואליציה ומהאופוזיציה שדיברו רבות על התקציב – חברי אופוזיציה שכתבו את התקציב ותמכו בו בממשלה, והיום באים ומדברים נגד התקציב שהם היו חלק ממנו; וחלק מחברי הקואליציה, שטרם הפנימו את היותם חברי קואליציה.
הם לא מבינים דבר אחד פשוט: הציבור לא טיפש, הציבור מבין שיש חובה אמיתית למען כלכלת ישראל, יש חובה אמיתית לציבור, ולממשלה ולמדינה הזאת שהתקציב הזה יעבור. הרי כולם יודעים שאם התקציב הזה לא עובר בקריאה הראשונה, השנייה או השלישית, אנחנו הולכים לבחירות. האם יש כאן מישהו שמסוגל לבוא לציבור ולהגיד: חודשיים אחרי הבחירות אנחנו הולכים לבחירות נוספות, משום שאנחנו לא תומכים בתקציב – תקציב שכולנו יודעים שהוא חייב לעבור?
יותר מזה, כמה מאתנו יודעים שמשום שהתקציב לא עובר ולא קיים ארגונים חברתיים ועמותות חשובות אינם מקבלים תקציב כבר חודשים רבים, החלטות ממשלה חשובות אינן מתממשות כי אין תקציב – כמה מאתנו יודעים את זה? האם זה מה שנכון למדינת ישראל? האם נכון שנמשיך להתנהל ללא תקציב?
אלו מאתנו שהם שותפים בקואליציה הכניסו שינויים חשובים ומשמעותיים שייכנסו לתקציב ויגיעו להצבעה אחרי הקריאה הראשונה. השינויים האלה ייכנסו, וכל חברי הקואליציה ידעו שהם יכלו להכניס את השינויים האלה, והשינויים האלה יהיו.
צריך להעביר את התקציב הזה, בראש ובראשונה משום שצריך להשיב את האמון של הציבור בפוליטיקה הישראלית ובבית הזה. מצפים מאתנו להעביר תקציב ולהיערך כמה שיותר לתקציב 2007, שיהיה טוב יותר, חזק יותר, רגיש יותר – שיהיה בו ביטוי לדברים שאנחנו מאמינים בהם כקואליציה וכממשלה.
חברי חברי הכנסת, הציבור רואה אותנו. ובדיוק כפי שהצבענו על דברים מסוימים בלי קשר לאופוזיציה וקואליציה, כל הבית הזה צריך להתגייס כדי להעביר את התקציב הזה, בצורה טובה, כדי להיערך לתקציב 2007, כמו שאמרתי. זה מה שהציבור מצפה מאתנו, ולא להיות ציניים – ופתאום מי שבאופוזיציה, והם שהכינו וכתבו את התקציב, הם נגד התקציב; ואנחנו בקואליציה, חלקנו מתנגדים לתקציב.
לכן, אני מאמין ומקווה שרוב חברי הבית הזה, ובוודאי כל חברי הקואליציה, יצביעו בעד התקציב, ולאחר הקריאה הראשונה ייתנו בו ביטוי לדברים שנאמרו במשא-ומתן הקואליציוני, ונוכל להתחיל בעבודת הכנסת, בעבודת הממשלה, ולתת ביטוי נכון לכל המטרות שאנחנו מאמינים בהן בתקציב 2007 הקרוב. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון, שאפילו קיצר. חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, אני עומד פה היום ביום לא קל עבורי. אני בעצם חבר בקואליציה – ושוב, אני מאחל שהממשלה הזאת תאריך ימים, לטובת מדינת ישראל. אני לא מוכן ולא מסכים שיקראו לי מורד, כי אינני מורד, ועם זאת, ואף-על-פי ששמעתי פה חברים נוספים שאמרו: מה, לנו אין מצפון? לכל אחד מאתנו יש מצפון – אצלי המצפון הוא לא רק מצפון, הוא גם שליחות והוא גם דרך.
כשנבחרתי לכנסת הזאת, נבחרתי במשבצת חברתית, במשבצת השכונות של מפלגת העבודה, והתחייבתי לציבור ששלח אותי לכנסת ישראל להיות כלב השמירה בנושאים החברתיים, ואכן כך אני מתחייב לעשות.
שמעתי בשבוע שעבר את הנאום של ראש הממשלה בעת שהניח את קווי היסוד והציג את ממשלתו החדשה. שמעתי שראש הממשלה מדבר על חמלה. אני בעד חמלה, וזה יוצא באמת מעמקי נשמתי. עם זאת, אי-אפשר לדבר על חמלה ועל רגישות חברתית מצד אחד ומצד שני לנהוג בדיוק הפוך. שמעתי גם את סגן ראש הממשלה, את אלי ישי, שעמד כאן לפני. הוא אמר שגם הוא עצמו, אף-על-פי שהוא עמד להיות שר התמ"ת, לא ידע כלל על העלאת מחירי הלחם. כשכל השרים נסעו יחד לבית הנשיא על מנת להשיק כוסית לחיי הממשלה החדשה, אנחנו שומעים בכלי התקשורת הודעה שזה עתה העלו את מחירי הלחם.
חבר'ה, עם כל הרצינות וכל הכבוד, צריך לכבד את האנשים שיושבים כאן. בכלל, אתם מביאים בפנינו היום הצעת תקציב לקריאה ראשונה, כשמשהו קורה בבית הזה. זה אותו תקציב של ביבי נתניהו, שר האוצר הקודם. הוא הניח אותו. אני שומע שמצד אחד אנשי הליכוד בראשות ביבי נתניהו יצביעו נגד תקציב שהם עצמם הביאו. אני לא מבין את העניין הזה. ומצד שני, יש מי שמדברים על חמלה ורגישות חברתית.
מעבר למחירי הלחם, בשבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות למדינת ישראל. באותו יום עמדנו כולנו בבתי-העלמין מול קבריהם של האחים שלנו, כל אחד עמד בבית-העלמין כנציג המדינה. ראינו שם את אלמנות צה"ל, היינו אתן, הבטחנו להן, הבטחנו לנופלים. והנה אני רואה את חוק ההסדרים. אותה אלמנה, שכבר תרמה תרומה אדירה למדינת ישראל בעצם אובדן בעלה, אומרים לה באותו חוק הסדרים, שאם היא רוצה לחיות עכשיו עם בן-זוג, היא מפסידה את הגמלה.
איזו חמלה, איזו חברה, אילו ערכים? קשה לי לדבר על זה, אבל אני אומר לכם כחבר כנסת צעיר וחדש, שאני באמת מקווה שהממשלה הזאת תאריך חיים ותאריך שנים – לטובת מדינת ישראל, כי מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ללכת למערכת בחירות כל שנה. אבל נאה דורש ונאה מקיים, ומי שמדבר על חמלה, שלא רק יאמר זאת במלים, שיעשה, כי באמת יש ציבור מסכן במדינת ישראל, לצערי הרב, שמחכה לנו בכיליון עיניים.
לכן, חברותי וחברי, עם כל הכבוד ועם כל הצער, היום לא אצביע בעד התקציב הזה. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יורם מרציאנו. יש מי שמדברים על החמלה וחושבים על החמאה. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הבית, אני שומע את הקואליציה, את הממשלה אומרת שזה התקציב שלי. יש לי שלוש הערות לאמירה השגויה הזאת.
דבר ראשון, אתם מביאים לקריאה ראשונה תקציב שאתם יודעים מראש – ובעצם לא מסתירים – שלקראת הקריאה השנייה והשלישית תשנו אותו. במה תשנו אותו? במושג שכולנו קיווינו שהוא כבר נעלם ממקומותינו – כספים ייחודיים למפלגות. זה לא היה בתקציב שאני הכנתי לפני שנה. זה חדש. הייתי אומר שזה חידוש של נוהל ישן ופסול, ואתם הבאתם אותו במלוא העוצמה. אתם נותנים למפלגות לחלק כספי ענק למוטביהן, ואתן דוגמה. יש כאן למשל סעיף נכבד, שמחלק כספים לנוער חרדי מנותק. אני חייב לומר לחברי במפלגות החרדיות, ובכלל, שאני בעד. אם יש נוער כזה במצוקה בציבור החרדי, ראוי שיעזרו לו. אבל ראוי גם לעזור לנוער חילוני מנותק, לנוער דתי-לאומי מנותק, לנוער של עולים – בכלל, הממשלה הזאת הפקירה את העולים – לנוער מיעוטים מנותק.
השר משולם נהרי:
- - -
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, זה חידוש ששרים קוראים קריאות ביניים. אומנם בפרלמנטריזם יש מעת לעת חידושים, אבל - - -
השר משולם נהרי:
רק לא הבנתי - - -
בנימין נתניהו (הליכוד):
הוא לומד – הוא חדש.
היו"ר גדעון סער:
לא, הוא מנוסה. הוא חדש ליד השולחן הזה, אבל הוא מנוסה בבית הזה.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אז יש לו אינרציה ישנה.
בכל אופן, ראוי היה לתת לכל מי שזקוק לעזרה, ולא באופן סקטוריאלי. וזה בדיוק מה שמתבצע כאן: מתן כספים סקטוריאליים, סעיף אחר סעיף. וכמובן, איך זה ימומן? הרי יבואו לממן את זה. יממנו את זה בקיצוצי flat - קיצוצים רוחביים – והקיצוצים הללו יפגעו בחינוך, ברווחה ובבריאות.
כלומר, הכספים שהיו צריכים לעזור לחלשים ולנזקקים הופכים לכספים סקטוריאליים, הופכים לכספים ייחודיים. זה פסול, זה לא היה בתקציב שהגשתי, וזה כמובן לא צריך להיות בתקציב הנוכחי.
דבר שני, אתם כל הזמן אומרים שזה התקציב שלי, התקציב של נתניהו. אני זוכר שבמשך ששת החודשים האחרונים שפכתם את דמי. אמרתם שהתקציבים שהבאתי פגעו במדינה, הרסו את המדינה. מה זאת אומרת? מהרגע שבו שרון ביקש ממני לכהן בתפקיד שר האוצר המצאתי את העוני? לא היה עוני במדינה? הוא לא עלה מדי שנה במשך עשור? את כל הדברים תליתם בעניין הזה, ואמרתם: אנחנו נביא תקציב אחר לחלוטין. והנה, עכשיו אתם אומרים: אנחנו מביאים את אותו תקציב.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בשם האחריות הלאומית.
בנימין נתניהו (הליכוד):
אז אחת משתיים: או שרימיתם את הציבור לפני הבחירות, או שאתם מרמים את הציבור עכשיו. אתם יודעים מה - ביכולתכם לעשות את שני הדברים בו-זמנית.
נקודה שלישית: התקציב שהכנתי, ששונה מהתקציב שלכם ואיננו כולל את הכספים הייחודיים, הוכן לפני שנה. הייתי מאוד זהיר בהכנת תקציבים, ואני ממליץ על כך גם לשר האוצר החדש. לא חילקתי כסף שלא היה ברשותנו. אבל אמרנו שהמדיניות שלנו תביא לצמיחה ותאפשר לעזור לחלשים. היא תאפשר להביא לחמלה – ואם להשתמש בדבריו של חבר הכנסת גדעון סער, היא תביא חמאה לחמלה, היא תמלא את הקופות. זה היה לפני שנה, הקופות עדיין לא התמלאו, או בוודאי התמלאו באופן חלקי.
ובינתיים, בשנה הזאת, הקופות התמלאו הרבה מעבר לציפיות הוורודות שלנו. המדיניות פעלה בצורה אדירה, והיא פועלת גם עכשיו, עדיין. היא מילאה את הקופות. ובכן, אפשר היה לעשות שני דברים. ראשית, להוריד את המע"מ בבת-אחת. זה מס רגרסיבי. זה מס שמכביד על החלשים בחברה, ואין שום סיבה לחכות עם זה. בעודף גביית המסים, אפשר וצריך היה לעשות את זה.
אבל דבר שני קרה: בעוד הקופות מתמלאות, הן גם לא התרוקנו, משום שהממשלה סירבה להצעתנו, הצעת חסרת תקדים שהצעתי מן האופוזיציה לראש הממשלה. אמרתי לו: למה לחכות בהוצאה התקציבית? הרי יש בחירות – ינואר, פברואר, מרס, אפריל ומאי. במשך חצי שנה אנשים זקוקים לקבל את מה שהם זקוקים לקבל, במיוחד החלשים. הנה, אנחנו מן האופוזיציה מוכנים להעביר את התקציב אז, על מנת שיתחילו לחלק את הכספים הללו. לא נעניתי עד היום.
אבל, מה שקרה בינתיים הוא, שחמישה חודשים של הוצאה הצטברו בקופת המדינה, והעודף הזה איננו מחולק היום כולו לצרכים. הצרכים ברורים – צרכים חברתיים ברורים, פירוש הדבר לעזור למי שיכולים לעבוד ולעודד אותם לצאת לעבודה, ולעזור עוד יותר לאלה שאינם יכולים לעבוד – נכים שאינם יכולים לעבוד, קשישים ואחרים. הכסף הזה ישנו.
כלומר, התקציב הזה איננו משקף את התקציב שהכנתי בזמני בגלל הכספים הייחודיים והוא גם איננו משקף את מה שהייתי עושה בחלוקה לחלשים, חלוקה מושכלת ונכונה, משום שאתם לא מחלקים בדרך המושכלת, ואפילו לא בדרך השלמה. יכולתם לעשות זאת. יכולתם לשנותו לטובה, ושיניתם אותו לרעה. על כן אנחנו נצביע נגד התקציב.
שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר:
אתה מצביע נגד התקציב שלך?
בנימין נתניהו (הליכוד):
זה לא התקציב שלי.
היו"ר גדעון סער:
אדוני השר, נדמה ששמעת את השורה התחתונה בלבד, ולא את כל הנאום.
חבר הכנסת שלמה בניזרי, נציג סיעת ש"ס.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לא נעים לי לומר על ראש ממשלה לשעבר עם תוכניות לעתיד, שדבריו גובלים אפילו בחוצפה. מי שזוכר, במערכת הבחירות הוא מעין הודה שהוא פגע בחלשים, כי לא היתה ברירה, וכי הוא ילך וישאף לתקן. פתאום עכשיו הוא אומר שיש כאן חלוקה, איזו חלוקה של ייחודיים, שנתנו לקבוצות מסוימות שלא מגיע להן. הוא הזכיר דווקא, לא פחות ולא יותר, נוער מנותק – מה שנקרא בלשוננו "שבאבניקים", או נוער בפוטנציאל לפשע. ועל זה הוא בא ומצר ומלין – איך נתתם?
ראובן ריבלין (הליכוד):
נוער מנותק חרדי.
שלמה בניזרי (ש"ס):
חוץ מזה, צריך לזכור שבהסכמים הקואליציוניים כל המפלגות קיבלו. אז למה אתם תמיד טורחים לומר ש"ס וש"ס וש"ס? הרי אנחנו קיבלנו ייחודיים, ומפלגת הגמלאים לא קיבלה? ויישר כוח, מר איתן. ומפלגת העבודה לא קיבלה? כולם קיבלו, כי אתה יצרת את כל אותן עוולות.
שאלת אם לא היה עוני לפני שהיית שר האוצר. היה עוני, אבל אתה העמקת את העוני בצורה נוראית ופגעת בכל אותם אנשים – למעלה ממיליון וחצי אנשים שאין להם מה לאכול, מתחת לקו העוני. מה עשית בשבילם בשלוש השנים שבהן כיהנת כשר האוצר? האם היטבת אתם? נתת להם משהו חיובי? צ'יפרת אותם? הלכת ופגעת בקצבאות הילדים. הרי יש כאן בבניין הזה צביעות. אף מפלגה, למעט המפלגה שלנו, לא היתה מוכנה לבוא ולדבר על קצבאות הילדים. הוא מדבר על הורדת המע"מ ב-0.5% או ב-1%. מה זה משנה לאזרח, למשפחה שפגעת בקצבאות הילדים שלה, והורדת 3,000 ו-4,000 ש"ח בחודש? תשנה 0.5% במע"מ – זה משנה לו? הוא צריך כסף ללכת למכולת ולשלם את כל החובות שלו.
אבל בבית הזה, שומעים קצבאות – מה פתאום, זה מיועד לחרדים ולערבים. מה פתאום לדאוג לשתי האוכלוסיות האלה. קשישים – גם ההורים שלי קשישים, וגם אני אגיע בעזרת השם לשלב הזה. אבל אם אתם באמת רוצים להיטיב עם החלשים – וכולם פתאום צועקים כאן על הלחם – הדרך הטובה ביותר, שנהוגה בכל העולם, היא לבוא ולתת להם כסף ביד. כסף. וכל מדינות העולם עושות זאת דרך קצבאות הילדים. אנחנו לא עושים כאן טובה. אנחנו לא המצאנו את הגלגל. בכל העולם זה קיים. תן להם כסף ישירות. היום הידרדרנו, ובקצבאות הילדים אנחנו במקום ה-23 מתוך 24. אולי רק ספרד עקפה אותנו. אתם מבינים לאן דרדרתם את המצב? וכל זה לא היה ענייני, אלא משנאת ילדי החרדים וילדי הערבים. כן, זאת גזענות שהיתה כאן בכנסת, והיא עדיין קיימת. בכל העולם זה קיים. אתם לא עושים טובה, כי אלה אזרחים שמשלמים כסף ומגיע להם לקבל את זה דרך הביטוח הלאומי.
מי שבאמת רוצה להיטיב את מצבם של אותם עניים – וכולכם נהייתם גיבורים היום; רוצים לתת כסף ולדאוג ללחם, ל-20-30 אגורות – אם אתם באמת אמיתיים, בואו נראה אתכם: תנו להם כסף ישירות, לאותן משפחות שמהן אתם מונעים.
אגב, נהניתי לשמוע את הפעיל החברתי מרציאנו, שאני מכיר אותו עוד מהשכונות, והוא באמת עושה עבודה טובה. אבל הוא נשלח דרך עמיר פרץ – איפה עמיר פרץ? שר הביטחון הסתגר בקריה? אנחנו באיזו מלחמה, אדוני היושב-ראש?
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
הוא כאן בחדר הסמוך.
שלמה בניזרי (ש"ס):
אז אנחנו לא במלחמה עכשיו. אין איזה פיגוע, ברוך השם – לא נפתח פינו לשטן. למה הוא לא נמצא כאן? למה הוא לא נמצא פה? למה הוא לא עולה לדבר, להגיד איזו מלה, משהו, לעודד את אזרחי מדינת ישראל שמחכים למוצא פיו?
חוץ מזה, אני לא מבין את ההיגיון של עמיר פרץ. הרי כל חברי הכנסת שלו וכל היועצים שלו אמרו לו: תשמע, שנה את האסטרטגיה שלך ולך על נושא ביטחוני-מדיני בבחירות, אל תלך על הנושא החברתי. אתה תאבד את כל המנדטים שלך. ובאמת הוא איבד חלק גדול מהמנדטים – חלק מגזענות של מצביעי מפלגת העבודה, שלא יכלו לסבול את העובדה שמרוקאי יעלה. אוהו. חלק מהם הוא הפסיד. אבל חלק הוא הפסיד מפני שהוא הלך על אג'נדה חברתית. ואם הלכת על אג'נדה חברתית, מה פתאום הגעת לקריה? היית צריך להיות בכלל שר האוצר. תאמין לי, אדוני שר האוצר הירשזון, קיבלת את זה במתנה כי הוא ויתר לך. זה לא מפני שאתם רציתם.
שר האוצר אברהם הירשזון:
מה זאת אומרת במתנה?
שלמה בניזרי (ש"ס):
לא, זה מגיע לך בזכות.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אתה משתלח. עמיר פרץ שוחח אתי בימים האחרונים פעמים מספר על נושא הרווחה וזה מאוד מעניין אותו, ואני מציע לך - - -
שלמה בניזרי (ש"ס):
הייתי מציע לו שלא רק יתעניין אלא קודם כול יפעל בנושא הזה, אף שהוא לא קשור למפלגתי.
שר האוצר אברהם הירשזון:
אתה חבר בקואליציה.
שלמה בניזרי (ש"ס):
הייתי מציע לו שלא ישלח את מרציאנו ואת חבריו.
חברי השר איתן ממפלגת הגמלאים, יש לך איזה בחור צעיר שם בגיל של אבא שלי, שיהיה בריא, בשם שרון, נכון?
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת שרוני.
שלמה בניזרי (ש"ס):
כן, שרוני. שמעת אותו בזמן האחרון? אתה יודע איזה דברים חמורים הוא אמר? הוא אמר - לבטל את נושא הכשרות.
דרך אגב, אדוני היושב-ראש, לא הפעלת לי את השעון, לכן אני לא יודע מתי להפסיק.
היו"ר גדעון סער:
מאחר שעשיתי את הטעות הזאת, אני אקסטרה לארג'.
שלמה בניזרי (ש"ס):
בסדר גמור. הוא אמר: לבטל את הכשרויות. זה לא משהו גזעני? אני לא מצליח להבין את זה. הרי 70% לפחות מאזרחי מדינת ישראל אוכלים כשר, ומיום ליום מצב הכשרויות הולך ומתחזק, רוצים יותר בד"צים. זו דרישה של אזרחי מדינת ישראל. אז מה זאת החוצפה הזאת להגיד שהמחירים הגבוהים במדינת ישראל הם בגלל הכשרויות? כמה עולה הכשרות הזאת? אני לא מבין. למה צריך פיקוח של משרד הבריאות? זה לא מייקר? יבואו אזרחים ויגידו: אני מוותר גם על הפיקוח הזה וגם על הפיקוח הזה.
הוא גם טען שלקחנו את כל הכסף, לכן עלה המחיר של הלחם. רגע, אתם לא קיבלתם, אדוני? ואני מקווה שאתה גאה בכך שהגעתם להישגים תקציביים. גם המיליארד ו-800 המיליון שקיבלנו הולכים לכספם הפרטי של חברי הכנסת? הרי זה הולך לחלוקה. מה שהממשלה לא השכילה לעשות, אנחנו בלחצים פוליטיים הצלחנו. אז מה הטענה כלפינו?
אני רוצה רק להזכיר לחבר הכנסת שרוני, שבקדנציה הקודמת - למי שהספיק לשכוח כי זיכרוננו קצר - היו פה 15 חברי כנסת, שבראשם עמד טומי לפיד. הם הצליחו בהתחלה. הם גדלו, גדלו, כי הם למדו את הכלל מדברי חז"ל: כל המצר לישראל נעשה ראש, שנאמר "היו צריה לראש". אתה רוצה להצליח - תיכנס בחרדים. אבל להזכירו, יש עוד פסוק. כתוב: "בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און", אבל יש המשך: "להשמדם עדי עד". מי שראה את הסוף של טומי לפיד וחבריו ראה ששנאה והסתה זה טוב, זמנית אתה יכול להרוויח, אבל בסופו של דבר ההפסד יהיה כל-כולו שלכם.
ואשר לנושא הלחם, אני חושב שחבר הכנסת ישי הבהיר: אנחנו לא עשינו את זה. אני לא בא להלין על שר האוצר ולא על ראש הממשלה. היה לחץ של המאפיות. ברור. בימים ראשון-שני יכול להיות שהיו סוגרים את המאפיות, ואז היינו עומדים פה ואומרים: איך עשיתם דבר כזה. יצאה פה תקלה מכל הסיפור. יש שני פתרונות שמדברים עליהם: האחד, דרך הביטוח הלאומי, או סובסידיה. והשני - יש הבדל בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה. אין לנו גם הרבה זמן למתוח את זה. בסך הכול נשארו 38 יום, נדמה לי, אפשר יהיה לתקן. אם לא, הכנסת תצטרך להביע דעה. זה לא דבר שאתה יכול לשקר בו. כל הרוצה לשקר, ירחיק עדותו. יש לנו בסך הכול פחות מ-40 יום שבהם נוכל לבדוק את כנותם של שרי הממשלה; ואני חלק מהקואליציה. אני מאמין שברצון טוב – ודאי שיש שר תמ"ת עם רגישות גבוהה - הנושא יבוא על פתרונו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת בניזרי. חבר הכנסת יורי שטרן, נציג סיעת ישראל ביתנו, בבקשה.
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חברי, אגיד קודם כמה מלים על עצם צורת הדיון בתקציב המדינה שמקובלת בכנסת. היא חריגה בעולם. אין מקום שבו ניתנים פחות מארבעה חודשים לדיוני התקציב בפרלמנט. אין מקום שאין בו - אני מדבר על הדמוקרטיות כמובן - צוות מיוחד של יועצים כלכליים שעוזרים לפרלמנט בדיונים התקציביים. אצלנו זה צ'יק-צ'ק, הופ-טופ, והתוצאה תמיד עגומה.
התקציב הזה מכניס את הכנסת למצב מגוחך במיוחד. במקום לקבל אותו, כפי שהזכיר חבר הכנסת נתניהו, עוד בסוף שנת 2005, כשזה היה אפשרי והאופוזיציה היתה מוכנה לתת גיבוי לממשלה בשביל להעביר תקציב לפחות חצי-שנתי, ולהיות עכשיו במצב שבו אנחנו יכולים לדון ברצינות בגזירות החדשות, בתוכניות החדשות - אנחנו במהירות בלתי נסבלת חייבים היום לאשר את התקציב בקריאה ראשונה, אחרי שקיבלנו אותו זה עתה. אי-אפשר ללמוד אותו, אי-אפשר לקרוא את חוק ההסדרים, שבו בדרך כלל טמונים הדברים הכי קשים והכי לא נכונים והכי מנוגדים לרוח של הכנסת.
אנחנו צריכים לאשר אותו עכשיו בקריאה ראשונה, ואומרים לנו שכל התיקונים יתבצעו בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, ואנחנו יודעים שלא יהיה זמן. לא יהיה זמן כי המדינה נשארת ללא תקציב, יהיה לחץ, הממשלה תביא את כל התיקונים האלה בחיפזון, והכנסת, בחלוקה האוטומטית בין קואליציה לאופוזיציה, תצטרך לאשר את התקציב.
מהו התקציב? כבר דובר פה על כך שהתיקונים החברתיים שהיו חייבים להביא מתבצעים כעת על בסיס פוליטי לחלוטין. ישראל ביתנו לא נכנסה לממשלה, אז לא יהיה תקציב לעולים. הגמלאים נכנסו - יש תקציב לגמלאים. ש"ס ביקשה תיקון בקצבאות הילדים - נכון, לא נכון, לא זאת השאלה עכשיו, אלא שתוך כדי זה עוצרים קיצוץ נוסף בקצבאות הילדים כמו בקצבאות הזיקנה. אבל, שורה שלמה של קצבאות אחרות – לנכים, למקבלי הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה, מה שלפי התוכניות הקודמות והלא-נכונות והפוגעות של הממשלות הקודמות, אוטומטית הקצבאות האלה מקוצצות מדי שנה באחוזים מסוימים - על זה כבר לא מדובר. כי זה לא פוליטי. זו לא אותה חלוקה שנעשתה תוך כדי הדיון הקואליציוני.
אביגדור יצחקי (קדימה):
- - -
יורי שטרן (ישראל ביתנו):
לממשלה הזאת יש איזו ראייה כלכלית חברתית אמיתית, או שהכול סחר-מכר? להשאיר קבוצות שלמות, כמו העולים, כמו הצעירים, מחוץ למסגרת הזאת, כי זו מסגרת עניינית בדיוק כמו שחלוקת התיקים בממשלה היתה עניינית. מי שלא יודע מה זה ביטחון, עושים אותו לשר הביטחון. מי שלא יודע מה זו תחבורה, עושים אותו שר התחבורה. כך גם התקציב: הוא לא ענייני, כולו פוליטי, הוא לא יחזיק מים.
הוא לא יחזיק מים, קודם כול כי לממשלה הזאת יש רק תזה אחת שעליה היא בנויה. זו לא תזה חברתית, זו לא תזה כלכלית, זו תזה פוליטית פסולה ששמה התכנסות. במלים פשוטות יותר, גירוש היהודים מביתם, ללא ניסיון אפילו להשתמש באותם יישובים, באותם שטחים שאנחנו מחזיקים בהם מאז מלחמת ששת הימים, כקלף מיקוח במשא-ומתן מדיני. ללא הכרה בגבולות ישראל על-ידי הקהילה הבין-לאומית, אותם הגבולות שהממשלה הזאת רוצה לסגת אליהם, הרי זו נסיגה לפני הנסיגה הבאה.
הממשלה הזאת היא הראשונה בתולדות המדינה שבבסיסה נמצאת התזה הכי לא הגיונית שבעולם – בואו ניסוג למשהו שהבג"ץ יחליט עליו. הבג"ץ הרי מחליט לפי הטענה שמדובר על גדר ביטחונית. אם היה מדובר על גדר פוליטית, אולי בג"ץ בכלל לא היה מתערב, אולי בג"ץ היה מחליט אחרת, אולי בג"ץ לא היה מכניס נקניקיות של השטחים הפלסטינים שיתיישבו על כביש מס' 1 או על שכונת רמות. ככה לא החליט בג"ץ. בג"ץ החליט לפי הטיעונים שזו גדר ביטחונית. עכשיו הופכים אותה לגדר פוליטית, וגם ככזאת אין לה שום אחיזה בעולם החיצון.
הרי אנחנו מתכוונים פה, מדינת ישראל, לעשות מעשה חרקירי - מעשה התאבדות יפני. הפעם זה מעשה התאבדות יהודי. לגרש את היהודים, להרוס את היישובים, לשחרר שטחים לשלטון הטרור, למחוק את הנוכחות היהודית במקומות הקדושים לעם ישראל, לחלק עוד יותר, לפלג את העם הזה. בשביל מה? ובאיזה מחיר?
אם כעת אנחנו מדברים רק על ההיבט התקציבי, מדובר פה בסכומים שעולים על תקציב המדינה. מה ערך לכל הדיונים שלנו פה כאשר אחר כך באים עם סכומים שלא יתוארו בכלל בשביל לבזבז אותם על האמביציות הפסולות של ראש הממשלה; על טמטום ושיתוף פעולה קרייריסטי של שאר שרי הממשלה; על משהו שלא נעשתה לו שום הכנה, ששום דיון אסטרטגי לא התקיים עליו. וזו כבר מחויבות של הממשלה הזאת.
לכן, אנחנו דנים בתקציב שהוא פעמיים וירטואלי. הוא וירטואלי כי קצב הדיון לא יאפשר להפוך אותו לתקציב אמיתי, בדוק, נלמד, נדון; והוא וירטואלי כי אחר כך באה ממשלת הגירוש הזאת ומציעה להוציא מיליארדים על פגיעה בביטחון ישראל, בחוסן העם היהודי, בערכים ציוניים ובחלק גדול מאוכלוסיית ישראל.
סיעת ישראל ביתנו תצביע נגד התקציב.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת יורי שטרן. יעלה ויבוא נציג סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר, שזה הנושא שלך, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שלא היה אבסורד, אני לא יכול להגיד שאני לא זוכר כי אני לא כל כך ותיק פה, אבל אני חושב שלא היה אבסורד יותר גדול ממה שעומד להתרחש כאן בעוד כמה דקות. כנסת ישראל עומדת להיות חוכא ואטלולא בעיני הציבור הרחב.
יקיימו כאן הצבעה, ולדוגמה, מפלגת העבודה תצביע בעד התקציב. וזה בדיוק אותו תקציב שלפני חצי שנה היא דיברה נגדו, הצביעה נגדו ואמרה שהוא האסון הגדול ביותר. אבל זו לא רק מפלגת העבודה. אותו דבר ש"ס, שהיתה כל כך נגד ואמרה שזה לא תקציב חברתי, שזה לא, שזה לא - היא תצביע בעד. ואילו הצד ההפוך, אלה שהביאו את התקציב והכינו אותו והיו בעד, הפעם יצביעו נגד.
אז מה אנחנו מצפים מהציבור הרחב שעומד ומסתכל על זה? שכבודה של הכנסת יגדל כתוצאה מזה? שהם יוכלו ללכת לישון בשקט ולהגיד, אפשר לסמוך על האנשים האלו בכל התחומים, לרבות תחום הביטחון, כשהם רואים את הצחוק ואת האבסורד? אני לא רוצה להגיד כאן מלים קשות יותר על מה שאנחנו עצמנו עושים. אלה שבעד יצביעו נגד ואלה שנגד יצביעו בעד. איזה צחוק ואיזה אבסורד. ואחר כך אנחנו מתפלאים למה הציבור הרחב מתייחס כך לכנסת ישראל ולממשלה.
האבסורד השני, שקשור גם לזה, הוא שהתקציב - כולם יודעים שאנחנו מצביעים על משהו שהוא איננו, משהו וירטואלי. היה יותר מכובד אילו שמו כאן ספרים עם עמודים ריקים. יש דבר כזה. הספר הכי פופולרי זה הספר עם הכריכה היפה, אבל בפנים עמודים ריקים. כי הרי כולנו יודעים שלמעשה זה לא התקציב. התקציב יהיה אחר לחלוטין. אז איזה אבסורד, איזה דבר הזוי, מה אנחנו עושים שאנו הולכים ומצביעים על משהו שאנחנו יודעים שזה לא זה. אז מה זה? איפה הרצינות? מה אנחנו משדרים לכל הציבור כולו? יותר נכון בהקשר של התקציב לדבר על מה הוא לא ולא על מה הוא כן.
ולגופו של עניין, אנחנו יודעים, יש לנו מדינה שמצד אחד היא עשירה מאוד. יש כל הפרמטרים, הם רצים קדימה ובאמת מגיע הרבה מאוד יישר כוח לשר האוצר הקודם, לביבי נתניהו, בנושא של הפרמטרים שרצו וממשיכים עכשיו לרוץ, ואני מניח שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר הנוכחי ימשיכו אותם. אבל מצד שני, כזה ניגוד משווע - עם עני. העוני הולך וגדל, ואני לא רואה איך התקציב נותן לזה פתרון. זה אחד העיוותים היותר גדולים. אנחנו נגיע חס ושלום למצב של המדינות בדרום-אמריקה, למשהו שימוטט אותנו.
כך גם הפער בשכר. מצד אחד משכורות אדירות שאי-אפשר לדמיין ומצד שני ציבור אדיר שמקבל 2,000 שקל לחודש; זה אפילו לא מגיע לשכר מינימום. איך אפשר? איך חברה יכולה לחיות כך? בפרט לא החברה היהודית, שהיא חברה שתמיד היתה יותר מלוכדת, מאורגנת, עם ערכים של ערבות הדדית, אחד דואג לאחר. איך אפשר לחיות כך?
גם בתקציב הזה אנחנו רואים, שככל שאנחנו מדברים גבוהה-גבוהה על החינוך - שהוא הבסיס, הוא העיקר; אם יהיה חינוך טוב הכול יהיה טוב, לא תהיה פשיעה, אנשים יוכלו למצוא עבודה – בפועל, כשמסתכלים בתקציב רואים שיש כל הזמן ירידה וירידה בנושא החינוך. פחות שעות. ילדים כבר מגיעים הביתה ב-12:00, בצהריים. מי שרוצה שהילדים ילמדו יותר, צריך לשלם מכיסו, ואנחנו משלמים כל חודש על כל ילד 1,300 שקל כדי שילמד עוד שעות. זה אבסורד. בחינוך חובה אני מדבר על גילאים של חינוך חובה. כי תקציב המדינה נותן עד 12:00. אז איך אנחנו מצפים לעשות תיקונים ולהגיע למשהו לעם הזה כשאנחנו מדברים גבוהה-גבוהה ובפועל לא עושים את זה?
כך גם בנושא הביטחון האישי, בנושא הבריאות. כל זה, איפה זה בא לידי ביטוי בתקציב הזה, משהו שמביא איזו בשורה? הרי עברנו מערכת בחירות, איפה זה בא לידי ביטוי? ולצערי, אני אומר - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת סלומינסקי, תואיל לסיים.
ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לצערי, אני רוצה להגיד, שמה שאנחנו כן רואים מהתקציב עם ההסכמים הקואליציוניים זה דבר אחד. הדבר היחיד שמלכד את כל האנשים המכובדים שיושבים סביב שולחן הממשלה ואת הסיעות שלהם הוא רק דבר אחד - הכסף. אין שום רעיון שמלכד. אפילו הרעיון שראש הממשלה דיבר עליו, ההתכנסות, גם הוא לא מלכד, כי יש מפלגה חשובה אחת, שבלעדיה אין רוב, שיש לה פטור מזה. כלומר, אין שום דבר שמלכד את כל החבורה הזאת שיאפשר לקרוא לה קואליציה. מה כן מלכד? הדבר היחיד זה הכסף. לכן, אל תחפשו היגיון, אל תחפשו שכל. פשוט כל אחד קיבל את המתת שלו, את המנה שלו כדי שיסכים להצטרף, וככה רוצים ללכת ולנהל מדינה.
לכן מפלגתי תצביע נגד התקציב הזה, בתקווה ובתפילה שאולי יהיה לנו יום אחד תקציב טוב יותר. תודה לך, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת סלומינסקי. יעלה ויבוא נציג סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת אברהם רביץ.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, ראש הממשלה, אני בכל אופן רוצה להקדיש את דברי בקשר לתקציב לנושא שהיה כל כך מדובר בזמן מערכת הבחירות, ויכול להיות שהוא הנושא אשר בגללו נפלה הממשלה הקודמת. אני חושב שהוא הולך ונשכח, וצריך לשים אותו בראש סדר-היום שלנו. אני רוצה לדבר על העוני ממש.
אני מכוון את דברי לשר האוצר. אנחנו למדים שקרה כאן משהו בסיסי, מהותי, בהסתכלות של הממשלה על בעיית העוני בישראל. עד היום חיינו בשיטה מסוימת, שנתונה בוויכוח אוניברסלי, בוויכוח עולמי, איך חברה מסוימת מטפלת בעוני. חיינו במין גן-עדן, שהוא הדבר היפה ביותר, שהטיפול בעוני יהיה אוניברסלי. זאת אומרת, כדי שלא לבייש את מי שאין לו – ואנחנו הרי רוצים, כחברה, במיוחד חברה יהודית, אנחנו מחויבים מוסרית וערכית לטפל בחלשים – אמרנו: אנחנו ניצור שיטה, וקראנו לה קצבאות ילדים. כל ילדי ישראל באשר הם, ללא כל הבחנה, יקבלו. המדינה, מעצם העובדה שיש ילדים במשפחה, משלמת כסף כדי שיהיה יותר קל לגדל אותם.
זה מין שיטה שיש הומניות רבה מאחוריה, אבל לא כל מדינה יכולה כנראה להרשות לעצמה לטפל כך בעוני. אנחנו יודעים שבאירופה עושים כך. קחו מדינה כמו צרפת, מדינות אחרות באירופה, המטפלות בעוני או במשפחות ברוכות ילדים - זו בהחלט יכולה להיות סיבה לעוני במשפחה - בדרך של נתינה לכל החברה באופן שווה. וכך נהגה מדינת ישראל. נראה שהמצב השתנה, והממשלה לאט לאט – והיא לא תמיד אומרת זאת במפורש – אבל לאט לאט, מתכוונת להגיע למצב אחר, לבטל את השיטה הזאת, שהיא שיטה אוניברסלית, הומנית, יפה.
אבל, אני מוכרח לומר שהממשלה הקודמת – אני עדיין לא מאשים את הממשלה הזאת; אני מקווה שזה לא יקרה פה - הממשלה הקודמת שכחה, כאשר היא אמרה: אנחנו לא יכולים לעמוד במשימה הזאת, ואנחנו לא הולכים לתת למשפחות ברוכות ילדים - מעצם העובדה שיש להן ילדים רבים – אנחנו לא הולכים לתת כסף לכולם, לעשות את הדבר הנלווה לכך. אם לא שיטה אוניברסלית, אז חייבת להיות שיטה ייחודית, המכוונת בדיוק לעניים, שם לתת את הפתרון.
מה היא עשתה? היא קיצצה את קצבאות הילדים, אבל לא יצרה שום אלטרנטיבה. לכן זו היתה ממשלה ללא חמלה – כולנו אמרנו זאת. הבעיה לא היתה השיטה הכלכלית. השיטה הכלכלית הוכיחה את עצמה. אבל כשאתה יוצר שיטה כלכלית חדשה ואתה מזניח את החלשים שבחברה, זה מביא למשבר החברתי הגדול ביותר. ולפי דעתי, אחד הגורמים לנפילת הממשלה הקודמת היה שהעניים לא טופלו, במקביל.
אני לא מצפה לראות בתקציב הנוכחי את הפתרון לכך, כי התקציב הנוכחי באמת, במסגרת הקריאה הראשונה, לא מטפל בפתרון לשכבות העניות בישראל. ובכלל, החברה עצמה, לפי עניות דעתי, איננה מטפלת נכון בעניין. הם מדברים על הפער החברתי - עזבו את הפער החברתי. לא מדברים על העוני, ואני בא ממשרד שזה עניינו, לטפל בעניים. ולא קיבלנו שום מענה. בתקציב הנוכחי אני לא רואה שום סימנים לכך.
אינני מאשים את שר האוצר הנוכחי. הוא לקח תקציב, הביא אותו למליאה, להצבעה, וכנראה הוא יעבור היום. אבל, אני אומר לשר האוצר - - -
היו"ר גדעון סער:
חבר הכנסת רביץ, האם תוכל לסיים, אדוני?
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני כבר מסיים, אדוני.
היו"ר גדעון סער:
תודה.
אברהם רביץ (יהדות התורה):
אני אומר לשר האוצר במלוא הידידות והחברות שנוצרו במשך שנים של עבודה משותפת, ואני אומר לממשלה הזאת: אם אתם לא תתנפלו מייד על הבעיה, אם לא תיתנו במקביל פתרון לעניים שהוא באמת לא סימפתי - הוא פתרון לא סימפתי, הוא פתרון של עניים, אולי בלי כבוד, אבל עם לחם. תודה רבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה, חבר הכנסת אברהם רביץ. חברת הכנסת שרה מרום-שלו, נציגת גיל, גמלאים.
שרה מרום-שלו (גיל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו עומדים בפני אישור תקציב המדינה בקריאה ראשונה אשר אין בו בשורות מיוחדות.
בישראל של שנת 2006 חיים מיליון וחצי ישראלים עניים. מספר המובטלים הוא 200,000. כל ילד שלישי וכן 25% מהגמלאים חיים מתחת לקו העוני. על כל 1,500 קשישים יש עובד סוציאלי אחד בלבד. הנתונים הקשים הם עוד רבים. החברה הישראלית כיום היא חברה ענייה יותר, חברה שבה הפערים בין עשירים לעניים גדולים וגדלים מדי יום. בישראל של היום חיים מאות אלפי אנשים שידם אינה משגת לספק את צורכי משפחתם המינימליים, שלא לדבר על לחיות בכבוד. במדינת ישראל יש היום אלפי ילדים שחוזרים הביתה למקרר ריק ומעבירים את היום ללא ארוחה חמה. אלפי קשישים אינם מצליחים לשלם עבור תרופות וחיים בעוני ובעזובה. שירותי הרווחה קורסים ומערכת הבריאות אינה עומדת בנטל. הרשויות השונות אינן מצליחות לספק פתרונות, והמצב רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום.
ממשלת ישראל צריכה להציב את הנושא החברתי בראש סדר העדיפויות שלה. עליה להעמיד את כל המשאבים האפשריים לטובת המלחמה בעוני ובפערים החברתיים. עליה להציג מדיניות כלכלית שמצד אחד ניתן יהיה ליישם אותה, ומצד שני תביא בהדרגה למצב שבו יחיו בישראל פחות ילדים וקשישים עניים.
מפלגת הגמלאים נבחרה לייצג ציבור של 750,000 איש, שרבים מהם חיים במצוקה כלכלית קשה ובעוני מחפיר. עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת להיטיב את מצבם ולשפר את איכות חייהם. זאת, על-ידי הגדלת סל הבריאות והתרופות וטיפול בנושאים מיוחדים למגזר השלישי. יש לנו הזדמנות עכשיו, לקראת הקריאה השנייה והשלישית ואישור התקציב, ליישם את כל הדברים האלה, שלא יפגעו באף אחד בישראל.
היו"ר גדעון סער:
תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום-שלו, שגם דיברה פחות מהזמן שהוקצב לה. עכשיו ידבר חבר הכנסת אברהים צרצור מסיעת רע"ם-תע"ל.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
בסמאללה אל-רחמן אל-רחים.
כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, אני מניח שרבים מחברי הכנסת ומכל הקשת הפוליטית – כל אחד לפי טעמו – התייחסו לתוצאות הזוועתיות של הסקר שפורסם אתמול על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה: יותר מ-60% מהנשאלים הם בעד עידוד הגירה של ערבים ממדינת ישראל. נתון מדהים, מזעזע ומאיים, אף שהוא לא הפתיע אותי. מכאן, אנו עדים להתעצמות המגמה הפאשיסטית הזאת, שלצערי הרב מוצאת לה פה בכל זווית ומקום במדינת ישראל, לרבות בבית זה.
רוח המגמה הזאת באה לידי ביטוי בשעות אלה, שבהן כוחות משטרה מתוגברים מאבטחים כלים כבדים שהורסים עכשיו בתים בכפר פורעה שבנגב. כן, הורסים את החיים, את התקווה, ומחזקים את תחושות התסכול, הקיטוב והניכור.
תופעה דומה שמבטאת בצורה הגועלית ביותר את המגמה הזאת היא התנכלות של מתנחלים בדרום הר-חברון לתלמידים פלסטינים של בית-ספר יסודי. כן, כבוד היושב-ראש, ילדים קטנים אלה נחשפים להתעללויות ברוטליות של מתנחלים גסי-רוח.
עתניאל שנלר (קדימה):
אתה ראית את זה פעם, או שזו סתם השמצה?
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אין דבר המאיים על ישראל יותר מהתעצמות מגמות פאשיסטיות כאלה – לא אירן המאיימת ולא הטרור, אלא תופעות אלה שמכרסמות ביסודות המדינה.
עתניאל שנלר (קדימה):
המגמה הפאשיסטית הזאת היא בנייה בלתי חוקית.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני מצהיר כאן כי מגמות כאלה לא ירתיעו אותנו בשום פנים ואופן. נילחם בהן בכל דרך לגיטימית, ומי שלא מוכן לקבל אותנו כחלק אינטגרלי מהמדינה הזאת – בבקשה, שערי המדינה פתוחים בפניו, שיעוף מכאן.
עכשיו לגופו של עניין – הנושא של התקציב. בכנות מלאה, חיפשתי נקודות אור בתקציב. לצערי הרב, לא מצאתי.
ההתעלמות מהצרכים האמיתיים של האוכלוסייה הערבית, הנגיעה המבזה והמוגבלת ביותר בצרכים אלה איננה מבשרת טובות. הדבר שמקומם אותי, כבוד היושב-ראש, מכובדי השרים, כנסת נכבדה, הוא שכולם מכירים בעובדה שיש פער אדיר בין האוכלוסייה הערבית לבין האוכלוסייה היהודית, שמשתקפת גם בין היתר בדוחות אין-סופיים של מוסדות מחקר ומוסדות ממשלתיים וגם בדוחות מבקר המדינה. למרות העובדה הזאת, כשבאים לקבל החלטות ולהכין הצעות חוק, האפליה חוגגת, איננו רואים את האור בקצה המנהרה, אנחנו נמחקים סתם ככה בהינף-יד.
הוכחה לכך – התקציב שמונח בפנינו, שלצערי הרב אינו יוצר שום תקווה, אלא ההיפך. הוא מחזק את תחושות הניכור, האכזבה והייאוש. אין אנו יכולים לקבל מצב שבו מצד אחד מכירים בעובדה שיש פער, ומצד שני, כשבאים לקבל החלטות, הכול נמחק לחלוטין. אנו מרגישים שאין לנו מקום לא בחשיבה האסטרטגית של המדינה ולא בתכנון האסטרטגי של מקבלי ההחלטות וקברניטי המדינה הזאת.
אני לא אמנה כאן את רשימת הכאבים של האוכלוסייה הערבית, שבוודאי הרבה חברים בכנסת – ערבים ולא ערבים – מנו אותם, ואני רואה לנכון, כבוד היושב-ראש, להגיד כמה מלים בנושא שלצערי הרב אף אחד לא התייחס אליו, וזה הנושא של נכסי ההקדש המוסלמי. מבחינתנו – ובזאת אני פונה לכבוד שר האוצר, ומבקש ממנו באופן ישיר שידאג שהנושא הזה באמת יעלה על סדר-היום, שימצא את המסגרת שבתוכה או דרכה יכולים לדון בנושא כזה כואב, ובכל הרמות: ברמה התקציבית והכספית וגם ברמה המוסרית.
נכסי ההקדש המוסלמי, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השרים, נגזלו על-ידי המדינה משנות ה-50 במסגרת מה שנקרא חוק נכסי נפקדים. אני לא אכנס לפרטים, אולי תהיה הזדמנות אחרת שבה נוכל להיכנס לפרטים האלה, אבל אני אתמקד בכך שהצעת תקציב שלא מודה בזכותנו כערבים, כמוסלמים במדינת ישראל, בזכותו של הציבור הערבי ליהנות ממלוא הכנסות ההקדש המוסלמי, היא הצעה לא הוגנת, בלשון המעטה.
יש צורך בשינוי אסטרטגי, שיתחיל בהכרה של הממשלה הזאת במיוחד, שאני מאוד מקווה ומאחל לה הצלחה מלאה – הצלחתה בסופו של דבר גם תניב פירות לאוכלוסייה הערבית. אני מאוד מקווה וטוען שיש צורך בשינוי אסטרטגי, שיתחיל בהכרה של הממשלה בזכותו של הציבור הערבי, שההכנסות של הווקף – נכסי ההקדש המוסלמי – יופנו במלואן למטרות פיתוח ורווחה ביישובים הערביים.
משפט אחרון – אני אומר במלוא הכנות, שאם מעבירים את הכספים של נכסי ההקדש המוסלמי, תאמינו לי, זה יקל מאוד על משרד האוצר וזה יקל מאוד את המימוש של חלק מהשוויון שאנו מייחלים לו. תודה רבה לך.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. אחרון הדוברים בדיון הסיעתי יהיה יושב-ראש סיעת חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה – עשר דקות. אני מבקש לצלצל. אחריו ישיב שר האוצר, וראוי שהוא יישא דברים בפני מליאה מלאה. בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכובדי השרים, כבוד שר האוצר, אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש.
שר האוצר אברהם הירשזון:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני ראיתי אותך מנהל את ועדת הכספים, הייתי שם, ואני יודע שאתה בקיא ויודע את הצרכים של המשק ושל החברה בישראל. אני מקווה שבתפקידך החדש תיטיב פשוט לתקן עוולות שהצטברו ונערמו על שולחנה של החברה הישראלית.
אבל, אני לא יכול להימנע, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מהמסקנה שהממשלה, על-פי קווי היסוד שלה, היא עדיין ממשלת ההון הגדול.
בהצעה אחרת, בדיון על הלחם, אמרתי: נפתלות דרכי הפוליטיקה, אבל הפוליטיקה היא פוליטיקה, זאת אומרת יש עמדות חברתיות ויש עמדות קפיטליסטיות ויש עמדות כאלה ואחרות. הבעיה היא לא עם העמדות. לא נפתלות דרכי הפוליטיקה, אלא נפתלות דרכי הפוליטיקאים, שקופצים ממקום למקום, ובעצם מה שהיה נכון אתמול הוא לא נכון לחלוטין היום עבור כמה אנשים שעמוד השדרה הפוליטי-החברתי שלהם כרוך בכיסא שהם יושבים עליו ולא בעמדות שהם מאמצים לעצמם.
התקציב שמובא הוא תקציב ההון הגדול, הוא תקציב האטימות החברתית, ולכן מוזר, בהמשך הדברים, שאותו תקציב של נתניהו – שעמיר פרץ נלחם בו ואמר שיתנגד לו – הוא עומד עכשיו להצביע בעדו; וביבי נתניהו - שעמד על הדוכן הזה לפני כמה רגעים – שהגיש את התקציב, יצביע נגדו בטענה שבקריאה השנייה והשלישית זה ישתנה.
ואז, אנחנו לא יכולים להימנע מהמסקנה – אומנם ישתנה, אבל איך ישתנה? האם מסגרת התקציב תיפרץ? שר האוצר אומר שלא, הממשלה אומרת שלא. זאת אומרת, התקציב ישתנה בתוך התקציב, אבל כשאנחנו רואים שהמוביל של האג'נדה החברתית, עמיר פרץ, מודיע כבר עכשיו שהוא ישמור על תקציב הביטחון, אז מאיפה יעבירו ולאן? האם יעבירו מתקציב הבריאות לתקציב הקצבאות? מקצבאות לתשתיות? מתשתיות לרשויות? מרשויות לחינוך? מחינוך לתרופות לחולי הסרטן? ממה יעבירו למה? זאת אומרת, זה כמו עם השמיכה הקצרה: אתה מכסה את הראש – חושף את הרגליים, אתה מכסה את הרגליים – חושף את הראש; בעצם זה מה שמייעדים לנו בתקציב החדש.
מה שבטוח, שעמיר פרץ ישמור על תקציב הכיבוש, הגדר, ההתנחלויות וההתכנסות, ויכול להיות שבמסגרת המשימות החדשות, הוא ידרוש תוספת.
אחת הצרות הגדולות של התקציב הזה היא חוק ההסדרים והתקציבים הייעודיים שנוספו לו. זאת אומרת, אם היתה תקווה כלשהי שאפשר להמר עליה באותן יוזמות חקיקה של חברי כנסת בנושאים חברתיים, שאמורים לתקן עוולות, בא חוק ההסדרים בעצם ומבטל את תחילתם של אותם חוקים, או משנה את תחילתם, ואז יורדים לטמיון חוקים חברתיים למען העובדים, למען מערכת החינוך.
נקודה שלישית היא המיסוי על ההון. אומנם בתקופת כהונתו של סילבן שלום כשר האוצר הוחל במיסוי ההון הגדול, ונודע לי שההכנסה מאותו מיסוי, אדוני השר, בשנה הקודמת או בשנה שלפניה, היתה קרוב ל-3 מיליארדי שקל. מובן שזה נותן מרחב של תיקון עוולות, אבל לאן הולך הכסף? אני חושב שזאת שאלה מאוד חשובה. למה המיסוי על ההון עדיין נמוך מהמיסוי על העבודה? איפה נשמע דבר כזה שעל העבודה ועל המאמץ ועל ההשקעה הפיזית והשכלית יש מיסוי גבוה, ועל הרווחים הספקולטיביים של ההון בעצם המיסוי הוא קטן?
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שכל חברי הכנסת קיבלו את הדוח של מרכז "מוסאוא" על חלקו של הציבור הערבי בתקציב החדש. בעצם אנחנו לא רואים בתקציב החדש שום טיפול בבעיית העוני, שהלך והעמיק בעקבות קיצוץ הקצבאות על-ידי הממשלה הקודמת של שרון ונתניהו. קיצוץ הקצבאות היה עירוב מרושע של גזענות ושל דיכוי חברתי ומעמדי. די להסתכל במספרים של המוסד לביטוח לאומי כדי לגלות ש-59.2% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, בזמן ש-20% מהילדים היהודים חיים מתחת לקו העוני. ניתן לראות בעובדה ש-80 מתוך 82 יישובים ערביים נמצאים בארבע השכבות הנמוכות של המצב הסוציו-אקונומי את מידת המחויבות של הממשלה לנושא של הצדק החברתי ושל הפערים החברתיים בין יהודים לערבים ובכלל בתוך החברה הישראלית.
בתקציב אין שום תשובה על צורכי החינוך בכלל ועל צורכי החינוך הערבי בפרט. אנחנו עוד לא מדברים על רמת חינוך ועל תוכניות לא פורמליות. אנחנו עדיין מדברים על מחסור בכיתות לימוד, והתקציב החדש לא נותן שום תשובה, או משהו שמתקרב לתשובה, על המחסור ב-2,000 כיתות לימוד בבתי-הספר הערביים. זאת בזמן שאנחנו מגלים שברמה המהותית, ההשקעה של המדינה בתלמיד יהודי בממוצע היא קרוב ל-3,200 שקל, וההשקעה בתלמיד ערבי היא 830 שקל, ואני שמח שגברתי שרת החינוך נכנסה למליאה, כי אני חושב שהמספרים האלה זועקים לשמים ומחייבים טיפול מהיר בתקציב הבא, בתקציב הזה ובתקציבים הבאים של הממשלה.
גם הנושא של הבריאות עדיין, על אף המחזה האלקטורלי, של הבחירות, של העלאת תקציב סל הבריאות, עדיין המחסור קשה ותרופות חיוניות אינן נכללות בסל. מה גם שבתי-החולים היחידים בקרב האוכלוסייה הערבית, שנמצאים בנצרת, סובלים ממצוקה קשה ומחוסר התעניינות, טיפול ותמיכה.
בנושא התעסוקה, אדוני היושב-ראש, האבטלה הולכת ומתרחבת, במיוחד ביישובים הערביים. ואם לא די בכך, באו ויישמו את מה שקראו תוכנית ויסקונסין, שהיא פשוט אחת מהתוכניות המרושעות והאטומות הפוגעות בחלשים ובמקבלי הקצבאות, תוכנית שבאה להשפיל ולגזול את המעט שהיו מקבלים. לכן, יש מקום גם כן להוריד ולהוציא את הסעיף של תוכנית ויסקונסין מחוק ההסדרים.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. אתמול פרסם מבקר המדינה את הדוח השנתי שלו, ובין השאר התעכב על כשלים חמורים במאבק בתאונות הדרכים. אני מקווה שהשר החדש ייתן תשומת לב לעניין הזה גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת סדר העדיפויות, וכל הנושא הזה של תשתיות בתחבורה ותשתיות בדרכים וחינוך לבטיחות בדרכים יקבל תאוצה בתקציב החדש. אבל, למרבה הצער אנחנו לא רואים את זה.
במה שקשור לתוכניות המיתאר של היישובים הערביים: בקווי היסוד של הממשלה יש סעיף שמדבר על כך שהממשלה מתכוונת להסדיר את הנושא של שטחי השיפוט. מה שדרוש הוא לא להסדיר אלא להרחיב את שטחי השיפוט. לאשר תוכניות מיתאר שמופקדות כבר חמש, עשר ו-20 שנה במשרד הפנים. העלות של אישור התוכניות האלה אינה עולה על 20 מיליון שקל, אבל זה יוצר בעצם מרחב של התפתחות ופיתוח בתוך היישובים הערביים.
קריסת הרשויות המקומיות - לדעתי היא דבר שפוגע באזרח הפשוט. הממשלה גלגלה כל מיני תפקידים חברתיים על הרשויות המקומיות ופטרה את עצמה ממחויבויות חברתיות, ובאותו זמן היא גרמה לקריסת השירותים המוניציפליים. זאת אומרת, המטלות התרבו והאפשרויות התמעטו.
חברי חבר הכנסת צרצור דיבר לפני רגע על מה שקורה בנגב, על הריסת הבתים. הגיע הזמן גם שהתקציב החדש יענה על השאלה של הכפרים והיישובים הבלתי-מוכרים. אנחנו לא רואים שום רמז שהתקציב החדש וגם ההסכמים הקואליציוניים הולכים לפתור כל מה שקשור למצוקה הקשה והעמוקה של הנגב ושל ערביי הנגב, גם בעידנו של השר המיועד, או השר שהוא פשוט שר לענייני הגליל והנגב, שאני לא רואה בתוכניות שלו שום בשורה לגבי התושבים הערבים והיישובים הבלתי-מוכרים, למעט נישולם מהאדמות שלהם והריסת בתיהם.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר, אם מישהו חושב שככל שירע לאזרחים הערבים כן ייטב למדינת ישראל, הוא טועה. הגיע הזמן, גברתי היושבת-ראש, שממשלה בישראל תיטול את הדגל של השוויון, ובמקום לדבר על כיבוי שרפות תיזום סקר צרכים כדי להגיע או כדי לסגור את הפער בין הערבים לבין היהודים אזרחי המדינה. גם אם תיקבע תוכנית רבת-שנים של חמש, עשר, 15 שנה לסגירת הפער הזה, אני חושב, לפחות, שאנחנו נעלה על מסלול ברור שאומר שהאפליה היא רעה ומאוד מסוכנת לחברה בישראל והגזענות רק תגביר את המתחים ואת חוסר היציבות החברתית בתוך מדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, לא יצא לי לדבר כשאת ישבת בראש הישיבה, ולכן אני מנצל את ההזדמנות לברך אותך ולאחל לך הצלחה וכל טוב.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה. יעלה ויבוא שר האוצר.
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, בימים האחרונים קיימתי כמה שיחות עם ראש הממשלה, וגם הבוקר התקיימה פגישה של ראשי סיעות הקואליציה עם ראש הממשלה בכל הקשור לאישור תקציב המדינה לשנת 2006.
אני רוצה להודיע לחברי הבית, כי על דעת ראש הממשלה, בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית ידונו ויגבשו מרכיבי הקואליציה, במסגרת ההבנות שסוכמו במשא-ומתן הקואליציוני, את המענים לאוכלוסיות החלשות ולצרכים החברתיים, תוך התייחסות להחלטות שהתקבלו לאחרונה.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, שהממשלה הזאת היא ממשלה - - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
תקציב 2006 או 2007?
שר האוצר אברהם הירשזון:
אני מדבר על 2006, אני התחלתי בזה.
הממשלה הזאת היא ממשלה שיש לה אוריינטציה חברתית.
רן כהן (מרצ):
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
הממשלה הזאת מתכוונת לטפל בכל הרצינות בנושאים החברתיים, ובכוונתה לשלב בעשייה הכלכלית של משרד האוצר את התוכנית החברתית שהתווה ראש הממשלה. זאת לצד שמירה על מדיניות כלכלית ברורה, מדיניות אשר תמצב את ישראל בין המדינות שכלכלתן צומחת ומתפתחת.
אני מבקש לומר, שישבתי פה ושמעתי את חברי הכנסת. חבר הכנסת כחלון, שמעתי את הזעקות על נושא הלחם. אני בעד קצת יושר וכנות. אתה ואני היינו באותה מפלגה שגזרה גזירות קשות על הציבור. לא שמעתי את קול הזעקה.
משה כחלון (הליכוד):
אני התנגדתי גם אז.
שר האוצר אברהם הירשזון:
היא לא פילחה את דממת הלילה.
קריאה:
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
לא ראיתי את זה.
גלעד ארדן (הליכוד):
אבל אתם דיברתם - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
דברו חלש, שתהיה לכם מידה של צניעות, כי הממשלה הזאת מתכוונת בארבע השנים הבאות לשלב בין כלכלה נכונה לבין חברה נכונה. הקואליציה הזאת אימצה את הכלים הנכונים לעשות את הדברים האלה. לכן אני רוצה לומר לכם, ביום הראשון - קצת ענווה. מילא חבר הכנסת אורון אומר דברים. הוא אמר אותם לפני שנה, לפני שנתיים. לפחות יש עקביות.
חיים אורון (מרצ):
תגיד בעוד שנה.
שר האוצר אברהם הירשזון:
בעוד שנה. לפחות יש עקביות. אבל אני רוצה לומר שהממשלה הזאת מחויבת - - -
משה כחלון (הליכוד):
איפה עמיר פרץ?
שר האוצר אברהם הירשזון:
חבר הכנסת כחלון, אני רוצה לומר לך שעמיר פרץ היה אתי בפגישות בימים האחרונים, יותר ממך, בכל הנושאים שקשורים לענייני חברה. אני מציע שלא לשפוט אדם לפי הימצאותו או היעדרו. הוא הקדיש לזה הרבה מאוד שעות.
לכן, רבותי, מאחר שאני יודע שמרכיבי הקואליציה - וקדימה בראשם - ילכו לתוכנית כלכלית וחברתית, אני פונה לחברי הבית ומבקשם לתמוך בקריאה ראשונה בתקציב ובחוק ההסדרים לשנת 2006. תודה רבה, גברתי.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה, אדוני שר האוצר.
קריאה:
- - -
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כולם מתבקשים לשבת. אף הצבעה אחרי ההצבעה לא תיחשב. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.
זהבה גלאון (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, ביקשתי הצבעה אישית.
היו"ר דליה איציק:
כן, גברתי, אנחנו נקיים אותה. חברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה הצבעה אישית והגישה 20 חתימות, ולכן אנחנו נקיים אותה. חבר הכנסת בני אלון, יש לך רשות הדיבור.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה לך. שמעתי את דבריו של שר האוצר באופן כללי לגבי שינויים שיהיו, אבל בדברים שנאמרו מעל במות שונות ובעיקר פה במליאה - וגם בפרוטוקולים אפשר לקרוא את זה - חברי כנסת, למשל חבר הכנסת אלחנן גלזר, מנו סכומים מדויקים שהם ידרשו כתנאי להצבעה היום, בגלל העלאה במחיר הלחם ושינוי בהסכם הקואליציוני. בהסכם הקואליציוני עם הגמלאים כתוב 75 שקלים לאדם בודד, והם אמרו: אנחנו נדרוש עכשיו להגדיל את זה ל-100 שקלים לאדם ו-150 שקלים לזוג, וכן רשימה ספציפית ומדויקת. שאלתי היא, אם היתה הסכמה ויש הסכם. אם זה בכתב, יש התייחסות בחוק הממשלה. אם זה לא בכתב, אבקש מהשר לפרט מהם ההסכמים עם הגמלאים ועם האחרים.
היו"ר דליה איציק:
אדוני שר האוצר, מבקש חבר הכנסת בני אלון לדעת האם היו הסכמים לפני כן. אדוני שר האוצר, אתה רשאי לעלות לבמה כאן ולהשיב לחבר הכנסת בני אלון.
השר לקליטת העלייה זאב בוים:
אלה לא הסכמים קואליציוניים, אין צורך - - -
היו"ר דליה איציק:
אדוני השר, אני מודה לך. שר האוצר מדבר. אנחנו נאפשר לשר האוצר לדבר ונסיים את הדיון מייד.
שר האוצר אברהם הירשזון:
חבר הכנסת בני אלון, בתשובה על שאלתך, הממשלה הציגה את ההסכמים הקואליציוניים שהיו לה. פרט להסכמים שהציגה הממשלה, אין שום הסכם נוסף.
היו"ר דליה איציק:
תודה רבה לך, אדוני השר.
רן כהן (מרצ):
- - - על הלחם.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, לפי סעיף 62(ב), הוגשו למעלה מ-20 חתימות להצבעה אישית. חברת הכנסת זהבה גלאון, הצבעה אישית. מזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
קולט אביטל - בעד
רוחמה אברהם - בעד
יעקב אדרי - בעד
יצחק אהרונוביץ - נגד
אהוד אולמרט - בעד
חיים אורון - נגד
זבולון אורלב - נגד
דוד אזולאי - בעד
אריאל אטיאס - בעד
עמיחי אילון - אינו נוכח
רוברט אילטוב - נגד
דליה איציק - בעד
אפי איתם - נגד
מיכאל איתן - אינו נוכח
רפי איתן - בעד
אריה אלדד - אינו נוכח
בנימין אלון - נגד
טלב אלסאנע - נגד
זאב אלקין - בעד
חיים אמסלם - בעד
אלי אפללו - בעד
גלעד ארדן - נגד
אורי אריאל - נגד
זאב בוים - בעד
יוסף ביילין - נגד
בנימין בן-אליעזר - בעד
יעקב בן-יזרי - בעד
שלמה בניזרי - בעד
מנחם בן-ששון - בעד
רוני בר-און - בעד
אבישי ברוורמן - בעד
שלמה ברזניץ - בעד
מוחמד ברכה - נגד
עזמי בשארה - אינו נוכח
אליהו גבאי - נגד
זהבה גלאון - נגד
אלחנן גלזר - בעד
יצחק גלנטי - בעד
משה גפני - נגד
עמירה דותן - אינה נוכחת
אברהם דיכטר - בעד
אברהם הירשזון - בעד
שמואל הלפרט - נגד
צחי הנגבי - בעד
צבי הנדל - אינו נוכח
יצחק הרצוג - בעד
מגלי והבה - בעד
אבשלום וילן - נגד
מתן וילנאי - בעד
יצחק וקנין - בעד
נסים זאב - בעד
ג'מאל זחאלקה - נגד
יצחק זיו - בעד
עבאס זכור - נגד
נאדיה חילו - בעד
דב חנין - נגד
יואל חסון - בעד
ישראל חסון - נגד
שי חרמש - בעד
ואסל טאהא - נגד
אחמד טיבי - נגד
דוד טל - בעד
אסתרינה טרטמן - נגד
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
אביגדור יצחקי - בעד
אליהו ישי - בעד
דני יתום - בעד
איתן כבל - בעד
אמנון כהן - בעד
יעקב כהן - נגד
יצחק כהן - בעד
רן כהן - נגד
משה כחלון - נגד
ישראל כץ - נגד
ציפי לבני - בעד
לימור לבנת - נגד
יצחק לוי - נגד
אביגדור ליברמן - נגד
יעקב ליצמן - נגד
סופה לנדבר - נגד
גאלב מג'אדלה - בעד
שאול מופז - בעד
אברהם מיכאלי - בעד
אלכס מילר - נגד
סטס מיסז'ניקוב - נגד
מיכאל מלכיאור - בעד
יעקב מרגי - בעד
שרה מרום-שלו - בעד
יורם מרציאנו - אינו נוכח
משולם נהרי - בעד
מיכאל נודלמן - בעד
דני נוה - נגד
אורית נוקד - בעד
בנימין נתניהו - נגד
יואל חסון (קדימה):
אתה כתבת את התקציב הזה.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת חסון, ממש אל תגרום לי להוציא אותך על הרקע הזה. לא מדברים בהצבעה. בבקשה, אדוני מזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
חנא סוייד - נגד
מרינה סולודקין - בעד
ניסן סלומינסקי - נגד
אפרים סנה - בעד
גדעון סער - נגד
גדעון עזרא - בעד
אופיר פינס-פז - בעד
מאיר פרוש - נגד
שמעון פרס - בעד
עמיר פרץ - בעד
גלעד ארדן (הליכוד):
אני לא מאמין, אני בשוק, אני בהלם.
היו"ר דליה איציק:
חבר הכנסת ארדן, אתה מתעקש להיות הראשון שמוצא מהאולם?
גלעד ארדן (הליכוד):
לא.
מזכיר הכנסת אריה האן:
(קורא בשמות חברי הכנסת)
אברהים צרצור - נגד
אברהם רביץ - אינו נוכח
ראובן ריבלין - נגד
חיים רמון - בעד
יוסף שגאל - נגד
יובל שטייניץ - נגד
מאיר שטרית - בעד
יורי שטרן - נגד
סילבן שלום - נגד
שלום שמחון - אינו נוכח
ליה שמטוב - נגד
עתניאל שנלר - בעד
משה שרוני - בעד
נתן שרנסקי - אינו נוכח
רונית תירוש - בעד
יולי תמיר - בעד
אני עובר לקרוא בשמות אלה שלא הצביעו.
עמיחי אילון - אינו נוכח
מיכאל איתן - אינו נוכח
אריה אלדד - אינו נוכח
עזמי בשארה - אינו נוכח
עמירה דותן - אינה נוכחת
צבי הנדל - אינו נוכח
שלי יחימוביץ - אינה נוכחת
יורם מרציאנו - אינו נוכח
אברהם רביץ - אינו נוכח
שלום שמחון - אינו נוכח
נתן שרנסקי - אינו נוכח
היו"ר דליה איציק:
נמתין לתוצאות ואחר כך נעבור להצבעה על חוק ההסדרים במשק. ההצבעה הבאה היא על חוק ההסדרים, וגם היא תהיה אישית, על-פי בקשת חברת הכנסת זהבה גלאון - 20 חתימות.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מסתפקת בהצבעה על חוק התקציב.
היו"ר דליה איציק:
אני מודה לך.
חברי הכנסת, בעד הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006 בקריאה ראשונה - 62, נגד – 47, נמנעים - אין. לכן אני קובעת כי ההצעה עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים לדיון.
חברת הכנסת זהבה גלאון, את הסרת?
זהבה גלאון (מרצ):
כן.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לוועדת הכספים. הפעם נמנה שני מונים. אני מבקשת מחבר הכנסת כחלון ומחבר הכנסת יואל חסון, שהפעם לא יפריע בהצבעה.
חברי הכנסת אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ההצעה - ירים את ידו.
הצבעה
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדת הכספים - 62
נגד - 44
נמנעים - אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר דליה איציק:
חברי הכנסת, בעד – 62, 44 נגד. האם יש נמנעים? אין נמנעים. ובכן, 62 בעד, 44 קולות נגד. אני קובעת בזאת שההצעה עברה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון בוועדת הכספים לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חיים אורון (מרצ):
- - -
היו"ר דליה איציק:
ועדת הכנסת תדון. תודה לכם. חברי הכנסת, לא קמים. יש לנו נושא נוסף, שנוגע לכולכם.