קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006, התשס"ו-2006;
הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב
והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006), התשס"ו-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/236).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר דליה איציק:
אנחנו עוברים לדיון הבא. יעלה ויבוא שר האוצר, חבר הכנסת אברהם הירשזון, ויציג את הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2006 ואת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006). בתום דברי שר האוצר, חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון אישי. הדיון יסתיים היום ב-23:00, ללא הצבעה. אדוני שר האוצר, הבמה שלך.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, לא ייתכן, לא היה דבר כזה, שלא יהיה כאן שר האוצר כאשר מציגים את התקציב.
היו"ר דליה איציק:
אנחנו נמתין, הקדמנו קצת את סדר-היום, לא קרה דבר. שר האוצר, יומו כמעט הראשון, תקציב ראשון - נמתין לך, אדוני שר האוצר, עוד כמה רגעים, קח לך את הזמן, סיימנו את הדיון לפני הזמן. חברי הכנסת עמדו בלוחות הזמנים היום, הרווחנו כמה דקות, הפסקה קצרה. חברי הכנסת, מוסר השכל זה לא לעמוד בלוח הזמנים.
אדוני שר האוצר, בבקשה. אדוני שר האוצר, נמתין לראש הממשלה, לשרים ולחברי הכנסת שישבו. הסדרנים ודאי ירצו לסייע לי. השר גדעון עזרא ודאי ירצה לעזור לשר האוצר. חבר הכנסת בני אלון ודאי ירצה לעזור לי. אדוני השר, תמתין בבקשה. אדוני השר המתאם, בבקשה. שר האוצר על הבמה. השר איתן, בבקשה. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, אתה מפריע לשר האוצר. אני בטוחה שהשר איתן רוצה לשבת במקומו. אנחנו נקשיב בכבוד לשר האוצר. בבקשה, אדוני שר האוצר.
שר האוצר אברהם הירשזון:
גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, עם כינון הממשלה החדשה, ולאחר חמישה חודשים שהממשלה מתפקדת בלא תקציב מאושר, מונחות לפני הכנסת, לקריאה ראשונה, הצעת חוק תקציב המדינה והצעת חוק הסדרים במשק המדינה לשנת 2006, כפי שאושרו על-ידי הממשלה הקודמת בשנת 2005 ועל-ידי הממשלה הנוכחית.
בהתאם להסכמות הקואליציוניות אשר הונחו על שולחן הכנסת, יוכנסו בתקציב זה כמה שינויים נוספים אשר יובאו לקריאה שנייה ושלישית.
בטרם אתייחס להצעת התקציב אקדים ואומר: כלכלת ישראל נמצאת במצב חיובי. הצמיחה לשנת 2005 היתה בשיעור 5.2%, והיא המשך למגמה החיובית שנרשמה גם בשנת 2004. מספר המועסקים הוא במגמת עלייה, והדבר הביא לקיטון בשיעור האבטלה אל מתחת ל-9%, זאת תוך גידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה. הייצור התעשייתי גדל. בהשקעות הזרות נרשם שיא שנתי של יותר מ-6 מיליארדי דולרים. בגירעון בפעילות הממשלה נרשם שפל של פחות מ-2%. השווקים הפיננסיים גדלים בקצב משביע רצון ואנו עדים להתרחבות בפעילות ענפי המשק.
בימים אלה עוצמתה הכלכלית של מדינת ישראל מתבטאת במלוא כוחה. אני חש גאווה עמוקה על חתימת עסקת מכירת "ישקר", שיש בה משום ציון דרך בתולדות הכלכלה הישראלית. בהזדמנות זו רצוני למסור את הערכתי למשפחת ורטהיימר ולמר באפט על מימוש העסקה, ולך, אדוני ראש הממשלה, שבהיותך ראש הממשלה ושר האוצר הקדשתם אתה והצוות המקצועי של משרד האוצר שעות רבות כדי שהעסקה תוכל להתממש.
גלעד ארדן (הליכוד):
מה עם שר האוצר הקודם?
שר האוצר אברהם הירשזון:
מדובר בגאווה לאומית, סיפור כחול-לבן הטומן בחובו את החלום הציוני – מפעל ישראלי אשר נרכש בידי תאגיד בין-לאומי ענק. בעסקה זו, יותר מכול, יש משום הבעת אמון במשק הישראלי. כולי תקווה כי היא תסלול את הדרך לעסקאות דומות בעתיד. ממשלת ישראל תעשה כל שלאל ידה כדי ליצור תשתית כלכלית תומכת לעסקאות דומות.
עם זאת, יישום המדיניות הכלכלית בעבר, מוצלחת ככל שתהיה, היה כרוך בנקיטת צעדים לא קלים. בתפקידי כיושב-ראש ועדת הכספים הייתי שותף לרוב הרפורמות שהנהיגו שרי האוצר בממשלה הקודמת. חשתי על בשרי את החשיבות בנקיטת המהלכים לכלכלת ישראל. סברתי, ואני סבור גם היום, כי צעדים אלה היו בלתי נמנעים, כורח הנסיבות, והיו תנאי הכרחי לביסוס כלכלה יציבה, בריאה ואיתנה.
אולם כיום, משהושגו מטרות אלה והמשק חזר לתוואי צמיחה, נשלב בעשייה את התוכנית החברתית שהתווה לנו ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, אשר תכליתה צמצום הפערים החברתיים-הכלכליים בחברה הישראלית.
חברי חברי הכנסת, בכוחנו לחולל שינוי. אפשר ליצור כלכלה אחרת, המאזנת בין מדיניות כלכלית מתקדמת וצומחת ובין רשת ביטחון חברתית. לפיכך, במדיניות המוצגת לפניכם במסגרת ההצעה לתקציב 2006, ובהצעות הנוספות אשר תציג לפניכם הממשלה בשנים הבאות, בכוונתנו להקפיד על שמירת האיזון הנכון בין יעדים אלה. ראשית, כאמור, שמירה על מדיניות כלכלית ברורה ועקבית, אשר תמצב את מדינת ישראל בחזית הכלכלות הצומחות, החופשיות והתחרותיות בעולם, ובד בבד עם זה, בהמשך למדיניות שהתווה ראש הממשלה, ליצור כלכלה שתשמור על אזרחיה, אשר תחרות על דגלה את היעד של צמצום הפערים החברתיים. הטיפול בקבוצות האוכלוסייה החלשות ובמגזרי המיעוטים חייב להיות טיפול כולל. אין להסתפק בטיפול נקודתי, נדבך על נדבך. יש צורך ביצירת תשתית ייעודית ספציפית כוללת לשם מתן הזדמנות שווה לכל נפש.
אני מאמין כי יישום תוכנית חברתית עמוקה ויסודית אינו עומד בסתירה לעקרונות הכלכליים המוכרים לנו מהשנים האחרונות. להיפך, הבראת החברה בישראל, תוך צמצום הפערים ויצירת שוויון הזדמנויות, תגביר את מעורבות כל שכבות האוכלוסייה בכלכלה, תגדיל את הפריון ותתרום להמשך צמיחה בריאה ומתמשכת.
נתייחס לנושא החברתי כפי שמורי ורבי מנחם בגין התייחס בזמנו לנושא שיקום השכונות.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
זה לא מופיע בקווי היסוד.
שר האוצר אברהם הירשזון:
תקציב המדינה לשנת 2006, על השינויים שיוצגו בו, הוא בהקשר זה יריית פתיחה בלבד. בימים הקרובים בכוונתי לבחון מקרוב את התוכנית למאבק בעוני שהוכנה במשרד האוצר. עוד בשנת 2006 אציג לפני הכנסת, על דעת ראש הממשלה והממשלה, תוכנית מפורטת לצמצום הפערים החברתיים ולמאבק במצוקה החברתית. לא נוכל להשלים עם מצב שבו העוני במדינת ישראל גואה ואין בידנו לעוצרו. נפעל למגר את העוני בקבוצות האוכלוסייה הנזקקות לתמיכת הממשלה.
רן כהן (מרצ):
האם התוכנית תכלול - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
עיקרי היעדים אשר בכוונתי להתוות כבסיס למדיניות הכלכלית בשנים הקרובות הם עידוד הצמיחה – התחזית לשנת 2006 היא כיום שיעור צמיחה של 3.9% ותחזית צמיחה לנפש בשיעור 2.2%, אולם אדגיש ואציין כי תחזית זו היא זהירה ואחראית, וייתכן – כפי שאירע בשנה הקודמת – שגם את השנה נסיים בשיעורים גבוהים מהצפוי. תחזית זו אינה מספקת. בכוונתי להוביל מדיניות שתתמוך בהשגת יעדים גבוהים אף יותר בשיעורי הצמיחה והצמיחה לנפש בשנים הקרובות.
עידוד הצמיחה מחייב שמירה על מדיניות פיסקלית אחראית והגברת ההשקעות בהון האנושי. בשנת 2006, וגם בשנים הבאות, נמשיך לשמור על הגבלת הגידול בהוצאה הממשלתית והציבורית. במקביל נבחן צעדים לריסון ההוצאה הציבורית, להתנהגות כלכלית שאינה פזרנית ולהפחתת החוב הלאומי. נמשיך לשמור על יעד הגירעון, באופן שלא יעלה על 3% מהתקציב בשנת 2006, ובמקביל נפעל להקטינו.
מחויבים אנו לטיפול מעמיק ויסודי בהון האנושי. חברה ללא מערכת חינוך ראויה וערכית אינה יכולה להתקיים לאורך זמן. מערכת החינוך על רבדיה השונים הינה נשמת אפן של החברה והכלכלה בישראל, ועלינו להשקיע משאבים ראויים על מנת לשפרה.
יעד נוסף אשר הצבנו הינו הקטנת שיעור האבטלה והגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה. בכוונתנו להסיר את החסמים השונים ולסייע ביצירת מקומות עבודה בסקטור הפרטי. בשנים האחרונות אנו עדים לתמורות בשני פרמטרים אלו. מחד גיסא, יש גידול מואץ בשיעור ההשתתפות בעבודה, ומאידך גיסא, שיעור האבטלה נמצא במגמת ירידה. נכון לרבעון האחרון של שנת 2005, עומד שיעור האבטלה על 8.8%. התחזית לשנת 2006 היא כי שיעור האבטלה יעמוד על רמה ממוצעת של 8.5%, ואילו שיעור ההשתתפות יעלה על 55.7%.
מדובר בשינוי משמעותי מאוד בחברה הישראלית. משמעותו כי יותר ויותר אנשים החפצים במציאת מקומות עבודה מוצאים תעסוקה ופרנסה. נעשה ככל שניתן על מנת ליצור תנאים לגידול בשיעור ההשתתפות בעבודה ולהקטנת האבטלה. בין השאר, על-ידי שיפור ביצירת מערכי הכשרה מקצועית, וכן על-ידי יצירת סביבה נוחה יותר למשפחות היוצאות לעבודה וסיוע במתן שירותים תומכי עבודה.
עוד בכוונתנו לבצע רפורמות מבניות. עלינו להמשיך בביצוע רפורמות והפרטות מבניות על מנת לעודד את השוק הישראלי לתחרות, לשם הטבת מצבו של האזרח והקטנת העלויות שהוא נדרש לשלם כתוצאה מהיעדרה של התחרות. מטרתנו, באמצעות שינויים אלה, היא להגביר את היעילות במשק ואת התחרות הנדרשת למשק מתוקן.
חיים אורון (מרצ):
איפה?
שר האוצר אברהם הירשזון:
כל אלה יובילו להמשך הורדת המחירים באותם תחומים שבהם הריכוזיות גבוהה - -
חיים אורון (מרצ):
איפה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
- - הפיכת החברות השונות לתחרותיות יותר והמשק ליעיל יותר - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
- - משק שבו המוצרים מסופקים במהירות, באיכות הגבוהה ובמחיר הנמוך ביותר, משק אשר ימשוך השקעות ויגדיל את היקף הקנייה והייצוא, ובכך יביא להגדלת מספר מקומות העבודה וליציאה ממעגל העוני.
כמו כן, נקפיד על ביצוע רפורמות אשר ייעלו את השירות הציבורי הניתן לאזרח ואת הרגולציה והביורוקרטיה.
רבותי חברי הכנסת, שוקי העולם, המשקיעים הזרים וחברות הדירוג בוחנים באופן מתמיד את המשק הישראלי. בעידן הגלובלי אין מניעה למשקיע להעביר את הונו להשקעות בחוץ-לארץ. תפקידנו הוא להמשיך ולשמר את המגמה שבה שוקי העולם מרוצים מהתקדמות המשק הישראלי ומיציבותו, מעודדים השקעות בו ויוצרים מנופים כלכליים לצמיחה ולעבודה.
חברי הבית, לעניות דעתי, אין צורך להכביר מלים על המשמעות הדרמטית של העיכוב באישור התקציב. יש צורך באישור מיידי של הצעת חוק תקציב המדינה והצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006, על מנת להקטין את הנזק שכבר נוצר מעיכוב זה. אעשה כל שניתן על מנת לאשרן במהרה, ואף לפני המועד המחויב בחוק.
בעניין תקציב המדינה לשנת 2007, הנני פועל ללא דיחוי על מנת להביאו לאישור הממשלה והכנסת מוקדם ככל שניתן. זאת, על מנת לדון בו באופן מעמיק, מקצועי וראוי. רואה אני חובה מקצועית כי תקציב זה יאושר על-ידי הכנסת עד ליום 31 בדצמבר 2006.
חברי חברי הכנסת, את אשר אמרתי לעיל ואת שבכוונתי לבצע במהלך כהונתי נידרש לעשות ביחד. ההידברות וההגעה להסכמה, גם אם קשות הן וגם אם קיימות מחלוקות, הן תנאי הכרחי וקריטי להצלחת התהליכים הכלכליים השונים שהממשלה תידרש לבצע.
גברתי היושבת-ראש, חברי הבית, הנני קורא לחברי הקואליציה והאופוזיציה כאחת לגלות אחריות לאומית ולאשר באופן המהיר ביותר את הצעת חוק תקציב המדינה ואת הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006 המובאים לקריאה ראשונה ואת השינויים המבניים והרפורמות המוצגים בצדם. תודה רבה, גברתי.
רן כהן (מרצ):
אפשר לשאול שאלה, אדוני השר?
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, אדוני שר האוצר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון, שנקבע על-ידי הוועדה המסדרת. ברשותכם, אזכיר לכם שמחר, שלא כדרך הטבע - כי בימי שלישי מתחילים בשעה 16:00 בדרך כלל - נתחיל את ישיבת המליאה בשעה 11:00. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מנחם בן-ששון.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, לא ברור לי אם התוכנית לצמצום העוני תבוא לפני שהתוכנית תבוא לקריאה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
גברתי יושבת-ראש הכנסת, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, לפעמים יש גבול לכל תעלול. תאר לך שהשר יצחק בוז'י הרצוג היה מודיע היום, שכל ההישגים של השמים הפתוחים ושל כניסת תיירות שלא היתה כדוגמתה בארץ הם בזכותו, כי אתמול הוא נכנס לתפקיד. זאת אומרת, היום זה מפני ששלשום הוא נבחר לתפקיד, וכל הישגי משרד התיירות - מי זה בכלל אברהם הירשזון, השר המעולה - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
הוא היה צודק.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בוודאי הוא היה צודק. הוא בערך צודק כמו שאתה לא הזכרת בקשר לעסקת "ישקר" את קודמך, שר האוצר בנימין נתניהו. יש גם גבול לחוצפה, כאשר מבקשים אחריות לאומית. חוצפתך היא אפילו לא להזכיר את שמו, ולברך את ראש הממשלה אשר התנגד פעמים רבות לתוכניות הכלכליות ולמדיניות הכלכלית, ואשר היה יוצא חוצץ נגד המדיניות מתוך שימוש באותן טענות אשר היו מתקבלות על-ידי המון העם, אשר הוא זה שסבל מהכורח, שפעמים היה מגונה, אבל שלא היה אפשר בלעדיו.
רן כהן (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת רן כהן, כורח שלא היה אפשר בלעדיו, שכן ללא מדיניותו, מדיניותה של ממשלת שרון, שבה היה ביבי נתניהו אחד השרים המרכזיים, וכל קיתונות הרותחין של אותם מזי רעב, שבעיקר היו אלה שסבלו מאותה תוכנית, שהיתה תוכנית להצלת כלכלתה של ישראל ואשר תוצאתה ופירותיה היום - - -
אבשלום וילן (מרצ):
מי היה שר האוצר לפני בנימין נתניהו?
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת סילבן שלום.
אבשלום וילן (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
שמע, הגענו לרגע של אמת, שבו יכולה היתה כלכלת ישראל להידמות לכלכלת ארגנטינה.
אביגדור יצחקי (קדימה):
לא היה דבר כזה. זאת אגדה לא נכונה. בחיים לא היינו כמו ארגנטינה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כך חשב מנהיגך, ראש ממשלתך וחברי לשעבר אריק שרון. כך הוא חשב, שאין ברירה. למרות היותו של חבר הכנסת יצחקי אחד ממנכ"לי משרד ראש הממשלה המעולים, אשר ניהל את ענייני הכלכלה, בא, הוציא והביא ותיאם, אנחנו יודעים מכל גדולי העולם בכלכלה, שהנושא שהיתה מדינת ישראל מחויבת לו זה נושא השינוי במדיניות הכלכלית.
רן כהן (מרצ):
אתם קיבלתם 5% צמיחה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כל השרים כאן היו יחד עם הממשלה שקיבלה את ההחלטות, וכולם השתמשו באותו פופוליזם, באותה הסתה נגד בנימין נתניהו, אשר פעל ועמל למען העם, פעל ועמל כדי שמדינת ישראל תוכל לרפא את כלכלתה וכדי ליצור מצב שבו תבואנה השקעות – רכישת "ישקר", למשל, היא כולה תוצאה של אותה מדיניות כלכלית.
אלי אפללו (קדימה):
אבל זה היה בלי חמלה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
נכון. אתה היית סגן שר בממשלה, בממשלת האי-חמלה, היחיד שדיבר, והיו כמה אנשים מאלה בליכוד שנשארו בליכוד. גם אני הייתי, יחד עם ג'ומס ועם רן כהן כאן, ולא ידענו את נפשנו כאשר אותם מזי רעב היו באים אלינו – ולא אליכם, אל הממשלה. בהיותי יושב-ראש הכנסת לא היה יום שלא הייתי מקבל אלפי מכתבים מאנשים אלה, והייתי צריך לענות להם ולומר שאילולא נקטנו מדיניות זו - - -
אלי אפללו (קדימה):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת אפללו, לומר היום - -
רן כהן (מרצ):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - בראשית ברא הקדוש-ברוך-הוא את אהוד אולמרט, ומכיוון שהוא היה ביום חמישי לראש הממשלה "ישקר" נרכשה בידי האדם השני, טייקון ההון הגדול בעולם - - -
אלי אפללו (קדימה):
לא, בראשית ברא את ביבי נתניהו - - -
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת אפללו, הערתך נשמעה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן שאולמרט הסכים להיות ראש ממשלתנו, ואתה, אפללו, אחת מידיו הימניות.
רן כהן (מרצ):
הליכוד - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
ועכשיו בואו נדבר ברצינות.
היו"ר דוד טל:
אדוני, היה נדמה שכל הזמן אנחנו מדברים ברצינות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא, תסלח לי, אדוני היושב-ראש. עם כל הכבוד, לא להזכיר אפילו את המדיניות הכלכלית ואת שמו של שר האוצר שהביא, ועמל, ושילם מחיר פוליטי יקר, כדי שהאנשים האלה ישבו כאן, כל אחד מסיבה פוליטית? שום חישוב מדיני לא היה בחישוביו של מרכיב הממשלה כאשר הוא קבע את הרכב השרים.
אלי אפללו (קדימה):
העם טיפש?
ראובן ריבלין (הליכוד):
העם לא טיפש. תאמין לי שכל אחד בעם יודע, ואולי אפילו כבר עכשיו מכה על חטא – אם כי אני לא בטוח שכבר התעשת והבין – אבל כולם מבינים בצורה ברורה ביותר, שיש פירות גם לאותן מכות נוראות שנפלו על אותם אנשים שהם מזי רעב. בואו נראה.
באמת, התוכנית הכלכלית הזאת – דרך אגב, לא רציתי לומר ליושבת-ראש הכנסת בישיבתה הראשונה, אבל נדמה לי שחוק ההסדרים במשק לא היה מונח על-ידי כל יושב-ראש. יש כאן בפירוש, בניגוד להוראת בית-המשפט הגבוה לצדק, שאינני חושב שהוא צריך להורות לנו, אני אומר לכם, חברי הכנסת – יש כאן רפורמות ויש כאן חוקים שהם עוקפי הכנסת. אסור לנו, וכבר חשבנו שחזרנו מדרכנו הרעה.
רן כהן (מרצ):
מי הגיש את זה לכנסת?
ראובן ריבלין (הליכוד):
כאשר קיבלתי את החוק הזה לידי כינסתי את היועצים המשפטיים ואת היועצים הכלכליים, ולאחר מכן ביקשתי את טובי בניה של הכנסת, מימין ומשמאל, לבוא לישיבה במשרדי, וגם מיניתי שני יועצים, שראיתי בהם יועצים אובייקטיביים למרות עמדותיהם הפוליטיות החד-משמעיות: אחד מהם הוא חבר הכנסת לשעבר ושר האוצר לשעבר בייגה שוחט והאחר הוא שר החקלאות לשעבר ואחד החברים היותר ותיקים בוועדת הכספים, חבר הכנסת חיים אורון. יחד עם חבר הכנסת סער ישבנו וטיכסנו עצה, והזמנו אפילו את היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה אמר שאולי אנחנו צריכים להגיע להסכמה שיהיו חוקים שנעביר בקריאה ראשונה, אבל במפורש הם יעברו תהליכי חקיקה, וזה בניגוד לעמדתו של שר אוצר שאינו ביחסי שנאה או אף ביחסי אי-יחסים עם יושב-ראש הכנסת לשעבר, וזה בנימין נתניהו.
היו"ר דוד טל:
אז מדוע, אדוני, היה בג"ץ צריך להתערב?
ראובן ריבלין (הליכוד):
נדמה לי שאני, בלי הסכמה מראש בשאלה לאן כל חוק הולך, כיצד הוא יפוצל ומה לא יצא מחוק ההסדרים, לא הייתי מניח אותו על שולחן הכנסת.
עכשיו אני רוצה לומר עוד כמה מלים. חוק התקציב הוא כמובן וירטואלי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
שר האוצר, שעדיין לא הספיק ללמוד את התקציב לאשורו, כמובן לא הרבה להסביר לנו מהו התקציב. תקציב זה ששר האוצר מגיש אומר מפורשות שאין לחרוג ממסגרתו, וכל כסף שהממשלה תחליט, מבחינת סדר העדיפויות, להזרים לאחד ממשרדיה, יהיה חייב להיות מוזרם על חשבון כסף שיילקח מאחד המשרדים האחרים כדי לאפשר את הזרמתו.
אינני מדבר בעלמא, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, וגם אינני מאותם חוזים שיודעים מה תחשוב הממשלה באותו יום, בפרט משום שאני יודע שהממשלה אינה חושבת כלל מה יהיה מחר. אני רק יכול לראות את ההסכמים הקואליציוניים. ההסכמים הקואליציוניים לא רק הביאו עלינו מכה ישנה ששבה וניחתה עלינו, מכה שחבר הכנסת נתניהו, כשהיה שר האוצר וראש הממשלה – והוא איש פוליטי בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, והאינטרסים הפוליטיים שלו מחייבים אותו פעמים לשמוע בקשות כאלה ואחרות, ככל פוליטיקאי החפץ חיים פוליטיים – לא הסכים לשמוע אף טענה אחת לגבי כספים ייחודיים, פרט לאותו משבר שבו ראש הממשלה אמר שצריך לתת לשינוי את הכספים הייחודיים שניתנו - - -
היו"ר דוד טל:
כמה זה היה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
750 מיליון ש"ח.
אלי אפללו (קדימה):
גם למפד"ל.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני לא יודע. אני רק מדבר על אותם רחמנים ואנשי החמלה. כאן מחזירים קודם כול את הכספים הייחודיים.
היו"ר דוד טל:
אדוני, זמנך תם, אבל אני נהנה לשמוע אותך; אוסיף לך עוד דקה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני רק רוצה לומר, שתוספת מכסות לטיפול בנוער היא דבר חשוב, ואני תומך בו, אבל מדוע רק לנוער חרדי? האם לא כל יהודי עתיד לחזור בתשובה? האם לא כל יהודי יקר לנו?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
בסדר. עכשיו אני רוצה לשאול גם את כל אלה שמדברים על פערים חברתיים – אני רוצה לתת חומר למחשבה גם לחבר הכנסת אורון, שהוא אחד הבאים אחרי – אני רק רוצה לשאול, האם באמת נילחם בפערים החברתיים, האם באמת נוכל להם, האם נוכל לסייע לאותם מזי רעב, לאותם אומללים שהופכים להיות כמעט חסרי ישע, בכך שבתכנון נעלה את מחירי התחבורה? כי יש כאלה שאומרים ככה ועושים ככה, יעני – תקציב בלוף.
היום אנחנו שומעים על הפערים החברתיים, ואת זעקת הלחם שמעתי כל השבת מפיו של רן כהן, ובצדק, אבל האומנם בפערים חברתיים אנחנו עוסקים כאשר הממשלה מעלה מחירים? מחיר הדלק, הרי את מחיר הלחם בכספים דלים היה אפשר לסבסד על-ידי הממשלה. מי אלה שאוכלים?
חיים אורון (מרצ):
הוא לא מסכים בשום אופן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אלה שנוסעים באוטובוס ואלה שאוכלים את הלחם הם אלה שלא יכולים לקנות את העוגות ולא נוסעים על חשבון דלק שיורד ממס הכנסה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. אני מאוד מודה לך.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לכן אני רוצה לומר לכם, באמת, טלו קורה מבין עיניכם, וקצת צניעות ודרך ארץ, שכן דרך ארץ קדמה לכל תורה, וגם לתורה כלכלית. אם היום אנחנו יכולים להפגין חמלה ולקיים את כל חמשת המ"מים של זאב ז'בוטינסקי, הרי זה בגלל אותה מדיניות כלכלית שנאלצנו להנהיג, בהעדר אפשרות אחרת, והנהיג אותה שר האוצר וראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מנחם בן-ששון, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
איך תצביעו - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
אתה תראה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני רוצה להגיד לך, שעכשיו אני רואה כמה שנים הפסדנו אופוזיציונר - - -
היו"ר דוד טל:
לא היית צריך לבחור אותו ליושב-ראש הכנסת, הוא - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לפני שהוא היה שר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
חבר הכנסת רובי ריבלין, למה אתה תוקף את החרדים?
קריאה:
לא, הוא תוקף את - - -
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
הם לא יקבלו כסף.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אני בעד שהם יקבלו.
היו"ר דוד טל:
אדוני, חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה. עשר דקות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
רגע, אל תתחיל.
היו"ר דוד טל:
זה בסדר. אם תצטרך עוד חצי דקה, אתן לך עוד חצי דקה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
זה הנאום הראשון?
מנחם בן-ששון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בעיני כל נאום הוא נאום ראשון.
היו"ר דוד טל:
לא, אם זה נאום ראשון לא יפריעו לך. בנאום השני זה כבר אחרת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
השאלה היא אם - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
רבי יעקב ליצמן, בעבור חלק מהיושבים כאן זאת הפעם הראשונה שהם שומעים אותי בנאום מעל הבמה הזאת.
היו"ר דוד טל:
אז הם לא יפריעו.
מנחם בן-ששון (קדימה):
והם ודאי לא יפריעו לי.
רן כהן (מרצ):
ואלה ששמעו אותך ודאי יקשיבו לך.
מנחם בן-ששון (קדימה):
חברי חברי הכנסת, היושב-ראש, כבוד השר, אני בא אל התקציב בצניעות רבה, משום שכולנו יודעים שאנחנו מחזיקים חוברת שיש עליה מדבקה, והכין אותה שר האוצר היוצא בנימין נתניהו, והחליטה עליה הממשלה היוצאת, ובכל זאת יש בו – אולי דווקא משום כך יש בו – משהו שמסמל את האמת ולא את הדמגוגיה, את הרוגע שיש בספרות ואין בצעקות שבאות מן האולם, את ההחלטיות שיש בסעיף תקציב ובביצוע מדיניות, ולא הפרעות – לא הפרעות לי, חס וחלילה, לכך כבר התרגלתי – וגם לא צעקות "אני הייתי ראשון" או "הוא היה שני", אלא דברים שבתוכן.
אני חושב שבראש ובראשונה, אם דברי הדובר הקודם, חבר הכנסת ריבלין, היושב-ראש היוצא של הכנסת, נאמנים עליכם, לכאורה אישור התקציב גם היום וגם בשלבים הבאים היה צריך להיות מלאכה קלה. ראשית, התכנסו סביבו חברים רבים מן האופוזיציה; שנית, הוא נעשה מתוך הסתכלות מעמיקה – ואינני אומר את הדברים בציניות, אלא להיפך, ברצינות – של אנשים שהכינו בעבודה מאומצת תקציב שצריך היה ללוות אותנו בשנת העבודה שמחציתה עברה. אנחנו נהיה עדים לסדרת נאומים מהיום עד למוצאי יום ד' כדי למצות את התהליך של parler – פרלמנט – ונעשה ונצא ידי חובה. בכל זאת, בשם היציבות, אתם ואני, חברים, יודעים שהתקציב הזה עומד בבסיס יציבותו של השלטון שעתיד לצאת לדרך.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
פרופסור בן-ששון, אתה שוכח שהתקציב הזה לא - - - את הקריאה השנייה ואת הקריאה השלישית.
מנחם בן-ששון (קדימה):
הוא משקף תפיסת עולם שישתנו בה סעיפים משמעותיים, אבל כאלה שלא יעלו על 3 מיליארדי ש"ח. את זה אתם יודעים, משום שזאת המשמעות של ההסכמים הקואליציוניים שהצבענו בעבורם ביום חמישי האחרון. לכן אתייחס אל מה שיתרחש בשלושת הימים הקרובים - - -
חיים אורון (מרצ):
מאיפה לקחת את זה? מאיפה לקחת 3 מיליארדי ש"ח?
מנחם בן-ששון (קדימה):
מייד אקריא מנין.
בשלושת הימים הקרובים נתייחס למה שיתרחש כאן גם כאל דיון כן, אבל גם כאל גיבושון של כנסת חדשה. יש 40 חברים חדשים ו-80 חברים ותיקים, ואנחנו נשב ונשמע איש את רעהו ונצעק איש על רעהו. זה יהיה לא רק תהליך של יציבות השלטון, אלא גם של גיבוש הכנסת.
דבר אחד אני מבטיח לכם – ראיתי קודם את חבר הכנסת אילון יוצא מכאן – שעשרות מחברי הכנסת – ואני אומר זאת גם לשומעים וגם לאזרחים – קוראים לא רק את החוברת הזאת, אלא גם את התקנות, והם יבואו מוכנים לדיון, משום שהם באו ממה שהגדירו קודם "החברה האזרחית", ממפעלי התעשייה ומהאקדמיה. מי שרוצה להטיל רפש בחברי הכנסת, כאילו הם עושים את עבודתם רמייה, ידע שרבים מאתנו יכינו את שיעורי-הבית בזמן שבין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והקריאה השלישית.
הגידול בהוצאה בשיעור 1% שחבר הכנסת כיום – בזמנו שר האוצר – נתניהו הביא אליו הוא באמת מדיניות מרסנת קשה. אנחנו נעמוד בה, משום שחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית מחייב אותנו לעמוד ב-1%, אבל יש אופק; האופק הוא כשיעור גידול האוכלוסייה, ולהבא יהיה הגידול בשיעור 1.7%.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא בשנת 2006.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אמרתי שהוא יהיה בשנת 2006?
חיים אורון (מרצ):
למה? למה?
מנחם בן-ששון (קדימה):
משום שאנחנו יודעים מה המשמעות של שבירת מסגרת התקציב - -
חיים אורון (מרצ):
מה הביטחון?
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - ומשום שאנחנו יודעים שהריסון הזה בהחלט יביא להקטנת חלקו של התקציב בתמ"ג בקצב מהיר, ויש לנו כמה השפעות מרסנות, ומייד אדבר עליהן, משום שדיברנו עליהן כבר ביום חמישי.
אם כך, הקטנה, מהבחינה הזאת, תהיה גם הפעם. הקיצוץ בהוצאות הציבוריות היה מחויב גם אם לא היינו מחויבים להסכמים הקואליציוניים, ועל אחת כמה וכמה הוא מחויב מכוח ההסכמים הקואליציוניים, ואינני רואה בהם חולשה, כפי שחבר הכנסת אורון צעק קודם. אני חושב שלמשל העובדה שנותנים לגמלאים, אנשים שיצאו ממעגל הייצור, את מה שצריך לתת להם, או את מה שאפשר לתת להם - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאיפה תוריד?
מנחם בן-ששון (קדימה):
בהוצאות הממשלה, כבר אמרתי.
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאיפה? מאיזה סעיף, מהרווחה?
מנחם בן-ששון (קדימה):
חברים, לשם כך - - -
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני אגיד לך.
חיים אורון (מרצ):
flat, flat. מאיפה תורידו? מהחינוך, מהרווחה.
מנחם בן-ששון (קדימה):
לשם כך, אני אומר, יש לנו המעבר בין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והקריאה השלישית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
זה לא parler. זה "פלברה".
חיים אורון (מרצ):
המעבר לא - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
אבל מה שברור הוא, שהמחויבות הזאת לסעיפים שיש בהם רחמים, ולא כפראזה, המשמעות הזאת של הליכה לכיוון של ציבור - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
פרופסור בן-ששון, הציבור הרבה יותר חכם.
מנחם בן-ששון (קדימה):
נתתי את הדוגמה של הגמלאים. יש בהם אנשים שהם נפגעי הנאצים, שזעקו את זעקתם בשבוע שעבר, והובטח מה שהובטח כדי ללכת לקראתם. יש אוכלוסיות שאינן מסוגלות לייצר, ולאוכלוסיות האלה יינתן יותר במסגרת התקציב שמונח לפניכם.
חיים אורון (מרצ):
- - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
הדברים יבואו לידי ביטוי בין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והקריאה השלישית, הרי ידוע לכם כיצד הדברים מתנהלים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
תגיד מאיפה תיקח. תעלה את מחיר הלחם? תעלה את מחיר הלחם?
מנחם בן-ששון (קדימה):
יש בתקציב רמז לבאות, כמו שאמרתי. לא רק למתנה של חסד, לא רק לעזרה. יש בתקציב רמז גם לעזרה לאנשים שרוצים לצאת ממעגל המצוקה באמצעות הסיוע – ורמז על זה גם שר האוצר בדבריו – למי שיצאו לייצור.
תיבחן פעם נוספת האפשרות ללכת למיסוי שלילי, משום שיש בו פתרון שמצד אחד נותן תמריץ לעובד ומצד שני אינו מאיים על המעסיק.
התקציב אינו רק תקציב. יש בו גם מבע חברתי. בתוך המבע החברתי הזה יש אמירה מפורשת, כבר בתקציב הקודם, של הקטנת חלקם של העובדים הזרים, דווקא משום שחלק מהעובדים הזרים פוגעים פגיעה ממשית בעובדי הבניין, בעובדי החקלאות, באנשים שהיו יכולים להשתכר יותר מאל צרור נקוב אם לא היתה להם תחרות עם מי שאי-אפשר לעמוד בתחרות עמם על שיעור ההכנסות שהם מוכנים לקבל.
אבל אני מניח ומקווה, שבין הקריאה הראשונה ובין הקריאות הבאות נצליח להוסיף בתחום החינוך, למשל בתחום ההשכלה הגבוהה.
חיים אורון (מרצ):
מאיפה?
ראובן ריבלין (הליכוד):
מאיפה תוריד?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - - קיצוץ.
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה תחום שאינו שבע. זה תחום רעב. ארבעה פרסי נובל שנפלו בחלקנו בשנים האחרונות אינם באים יש מאין. אנחנו נקצץ שוב בהוצאות שמוגדרות הוצאות ציבוריות, או נשתדל לפחות, כדי שנוכל להוסיף במקום שהוא לא רק מצוקה, אלא מבטיח משהו לעתיד.
צריך יהיה לזכור מכשלה שעמדנו עליה בימים האחרונים, כתוצאה מפרסום שהיה במשרד האוצר, והיא השאלה של דרך ההזרמה הנאותה של התקציב למשרדים, ומן המשרדים אל השטח. המצב שבו משרדים מסוימים מצליחים להגיע ל-49% ניצול, המצב שבו המשק כולו, הממשלה כולה, מגיעה לפחות ממה שהיתה צריכה להגיע ברבעון ובחציון, זהו קלקול שאפשר יהיה למצוא לו תיקון במערכת ממשל תקינה, שאני מקווה שנהיה בה. התוצאה של יתרה שיש לנו היום היא אשליה, במקרה שלא נוצל הסכום כולו.
אני מבקש לחתום במה שהתחלתי בו, בשניות האחרונות שנותרו לי. היציבות היא מלת מפתח. היא לא רק מלת מפתח למהלך שאנחנו נתונים בו, קרי אישור תקין של תקציב, קרי ההעברה של מה שאנחנו מחויבים לו מן ההסכמים הקואליציוניים על חשבון ההצבעה על סעיפי ההוצאה הציבורית – את זה אני אומר לכל אותם קוראי קריאות ביניים. אני מעל במת הכנסת לא מסוגל להצביע על הסעיפים האלה, אבל אני יודע שנצביע עליהם על מנת שלא נצטרך לנגוס במה שלא מותר לנו.
אני בטוח, וכך אני יודע משום שחברי הכנסת שיושבים בוועדות הם חברים מקצועיים, משום שיש לנו תשתית של שדרה מקצועית, של משרתי ציבור שיסייעו בידינו להגדיר את מקומות הקיצוץ בתוך המגזר הציבורי, וברור לי שמס השפתיים שאנשים משלמים פה לדיון הארוך כדי לתקוף את הממשלה איננו מס אמת. אנחנו לא נמסמס הישגים שהיו לשר האוצר הקודם, אבל נדע בתוך אותה מערכת נכונה של מיסוי גם להבטיח מעט מהחזרת החובות שיש לנו, משום שאנחנו יוצאים אל משימות קשות, ולא טוב לצאת למשימות הקשות הללו עם חוב לאומי גדול. מה שאני מבקש, אם כך, שלא נעכב תקציב, אלא נמלא את חובותינו.
אחתום בדברים של חוזה המדינה, ביום שנועד לחוזה המדינה, מתוך החזון שלו, שמושפע מן הרעיונות של אדם סמית, של "היד הנעלמה". "מן הראוי", אומר הרצל, "שהקניין הפרטי כבסיס כלכלי לעצמאות יתפתח אצלנו התפתחות חופשית ומכובדת. ואכן, אנו נאפשר לפועלינו הבלתי-מקצועיים להתקדם ולהגיע לקניין פרטי". עוד הוא אומר: "כל יחיד צריך לחשוב שהוא מעלה את עצמו, ובצורה כזו הכלל כולו יהיה מורם". תודה לכם, חברי הכנסת.
היו"ר דוד טל:
תודה, אדוני; אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת אבישי ברוורמן - בבקשה, אדוני; עשר דקות. הנאום הראשון בכנסת.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני מברך את שר האוצר שיצליח בתפקידו, ואת הממשלה הנכנסת.
העם בישראל היום הפך להיות ציני לגבי הבטחות ממשלה – אני מזכיר שב-75% מהחלטות הממשלה האחרונה, לאחר ההחלטה שום דבר לא בוצע – ולכן תקוותי היא שאני מצטרף לכנסת ותומך בממשלה שתיבחן על-ידי הציבור באמינותה, כי הציבור משווע לאמינות של משרתי הציבור.
אני רוצה לומר כמה מלים. האחת, לגבי פילוסופיה כלכלית, שאני מאמין שהממשלה הנכנסת, ומפלגת העבודה בפרט, התחייבה אליה; שנית, להתייחס לנושא התקציב; ושלישית, לסיים בהערה אישית.
לגבי הפילוסופיה, אני מעריך מאוד את חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני חושב שהוא איש בעל תפיסת עולם ברורה, אני מעריך אותו ומכבד אותו. אני ומפלגת העבודה שונים בתפיסת העולם שלנו. אנחנו מאמינים בתחרותיות, המשק הישראלי חייב להגביר את התחרותיות שלו, וזה תפקיד הממשלה הבאה למנוע ריכוזיות. הממשלה הבאה צריכה ללמוד מאותה הצלחה שעליה דיבר ידידי חבר הכנסת רובי ריבלין. שנים על שנים משפחת ורטהיימר השקיעה. מה המסר מההצלחה הגדולה של משפחת ורטהיימר? א. שבישראל אפשר להקים תעשיות שהן לא היי-טק ולהצליח בגדול; ב. שאפשר לעשות את זה בגליל וגם – אם כך – בנגב; ג. שמי שמסתכל רק לטווח הקצר מנצח בתקשורת, אבל לא בונה חברה ישראלית.
לכן, המבחן של הממשלה הבאה, החסם הגדול ביותר לצמיחה, הוא המאבק לשדרוג התעשיות שאינן היי-טק. רק 7% מכוח-האדם בישראל הוא היי-טק, למעלה מ-90% הוא לואו-טק. כאן נצטרך להוכיח, כמו האבא והבן ורטהיימר, שאנחנו נשדרג את הטכנולוגיה ונשפר את ההון האנושי על-ידי הקמת בתי-ספר טכנולוגיים, כי אחרת כל אותן הצלחות גדולות יהיו תמרור לאפשרות שלא תתגשם.
אשר להיי-טק, אני חוזר ואני שמח לחזק את דבריו של חברי, רקטור האוניברסיטה העברית לשעבר, פרופסור בן-ששון, שחיזוק ההשכלה הגבוהה והמחקר והפיתוח יהיה הכרחי בממשלה הזאת. אבל, במקביל, אנחנו לא רוצים לראות פה רק סטארט-אפים וייצוא הצעירים המבריקים לחו"ל. אמרתי שליד משרד האוצר ומשרד התמ"ת חייב להיות צוות שיביא משקיעים מהארץ ומחו"ל, ויוקמו מפעלים, במיוחד בנגב ובגליל.
מבחן הצמיחה לא יהיה בעיקר בהפרטה, הוא יהיה במאבק האמיתי, האם לשחרר את הקשר הגורדי הביורוקרטי-הפוליטי-התחיקתי, ועליו תישפט הממשלה הזאת, ולא על קווי יסוד. מי זוכר - לרבות ידידי ג'ומס - קווי יסוד של ממשלה? קווי יסוד זוכרים רק כשמקימים אותה או כשמפרקים אותה. הציבור זוכר רק את המעשים. לכן, בלב כבד אתמוך בקריאה הראשונה.
התקציב שהוגש הוא תקציבו של בנימין נתניהו, שעליו נפל בנימין נתניהו, ועליו שר הביטחון, יושב-ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ, הוציא את מפלגת העבודה מממשלת שרון. התקציב הזה הוא תקציב של עוני, התקציב הזה הוא תקציב של בורות. אנחנו חייבים, במעבר מהקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית, לשפר משמעותית את התקציב, כי אנחנו, מפלגת העבודה, שבאנו לבחירות האלה על הנושא החברתי-הכלכלי כנושאנו המרכזי, חייבים להוכיח לציבור שאנחנו מתחילים ככה ב-2006, ולאחר מכן תקציב שונה ב-2007, כי אנחנו לא באנו לאמץ מדיניות של מגי תאצ'ר.
אמרנו שאנחנו בעד תחרותיות רבה יותר, לא בעד ריכוזיות, אבל בעד חלוקת תקציב שהיא שונה; בחינוך, בתשתיות. אבל אמרנו שהכתם על מדינת היהודים הוא - והיום אני עומד פה לפני חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל – שהיא המדינה הענייה ביותר בעולם המערבי, עם רמת האי-שוויון הגבוהה בעולם המערבי, עם רמת החינוך הנמוכה בעולם המערבי, והמבחן שלנו היום הוא צמיחה בת-קיימא. אבל, מצד שני, כלכלה איננה רק תורת הקצאת המקורות והצמיחה. כלכלה היא גם המדע של חלוקת המשאבים וחלוקת ההכנסה, ובכך, ידידי רובי ריבלין, תפיסתי ותפיסת מפלגת העבודה שונה מהתפיסה הזאת. על זה נבחרנו.
ולכן, בשם חברי במפלגת העבודה – המאבק לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית הוא מבחן מול הציבור, כי אני מאחל לידידי אברהם הירשזון הצלחה, כי כל העם צופה בנו. הציבור בחר בממשלה שתביא תחרות וצמיחה, אבל שתשנה לחלוטין את סדרי העדיפויות ותילחם בעוני. אם לא תשיג את זאת – אמון הציבור לא יהיה בה. ולכן, מבחננו בקריאה השנייה והשלישית יהיה לשפר את התקציב, וכאן, ברשותך, כבוד היושב-ראש, הערה בנושא הלחם.
אני הובלתי רפורמות כלכליות ברחבי העולם, וגם על בשרי למדתי שדברים שנראים טכנית נכונים, אינם בהכרח מתאימים. הממשלה, שחרתה על דגלה שהיא ממשלה שמשנה את דרכה מממשלת נתניהו, הממשלה שבאה להציג תחרותיות עם צדק חברתי, האם הדבר הראשון שתעשה – תעלה את מחיר הלחם? כאשר קרן המטבע הבין-לאומית המליצה במצרים – ואני הייתי אז בבנק העולמי – לבטל את הסובסידיות על הלחם, שבחלקן היה בזבוז גדול, היו הפגנות כאלה בציבור, שאנואר סאדאת מייד חזר בו. מדוע? לחם הוא סמל, הוא איתות. ולכן, באותו יום שבו ורטהיימר פגש את באפט, ומדינת ישראל - הצדיעו ליכולות שלה, ונכנס לתקציב מיליארד דולר - - -
חיים אורון (מרצ):
לא לתקציב.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
לא לתקציב, סליחה. אתה צודק. ייכנסו בעתיד – קיבלתי את תיקונך, חבר הכנסת אורון, ידידי ג'ומס.
האם באותו יום, זה המסר? ואני אומר לכם, אפשר לתקן את זה, אפשר לעשות את זה בדרך אחרת. אפשר לדאוג לאופים ולמאפיות, אבל אם זאת הדרך – מפלגת העבודה לא יכולה להשלים עם דבר שכזה.
מפלגת העבודה תומכת בקריאה הראשונה משום שזה ההסכם הקואליציוני, אבל היא מקשיבה לדבריו של שר האוצר שיהיו תיקונים משמעותיים שנעבוד עליהם יחד עם חברי הכנסת, כדי שהתקציב הזה, תקציב 2006, יהיה תקציב שמביא בשורה, תקציב של צמיחה ותחילתה של תקווה לציבורים בישראל, ושתקציב 2007 יחרה יחזיק אחריו. שאם לא כן – נבגוד בבוחרינו.
אני מאחל לממשלה הצלחה. הבחירות נגמרו. המלים בכנסת הן חשובות, אבל אנשים שמעשיהם גדולים ממילותיהם הם האנשים. במבחן המעשה ניבחן. אני מאחל לממשלה הצלחה, אבל התקציב הזה יהיה חייב להשתנות כדי שהציבור לא יאמר לנו: חטאתם. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
חן חן, חבר הכנסת ברוורמן. חבר הכנסת חיים אורון.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - -
היו"ר דוד טל:
לא. אתה אחרי ישראל חסון. אחרי ג'ומס יהיה חבר הכנסת חסון, ואתה אחריו.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
צריך לתקן - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה גם לא כתוב בדפים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא בדפים, לא במחשב.
היו"ר דוד טל:
ההערה הזאת נשמעת פעם אחר פעם, ואני מתחייב, בעזרת השם, שאני אעביר את זה ליושבת-ראש החדשה, שיהיה מישהו שיעדכן.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גם הסגנים צריכים לדעת.
היו"ר דוד טל:
אומרים לי שזה מתוקן. בבקשה, ג'ומס.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת - - -
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לפי התיקון אני צריך להיות - - - היה צריך להיות נסים זאב, ואחרי נסים זאב - אורלב.
היו"ר דוד טל:
אבל נסים זאב התחלף עם חבר הכנסת ג'ומס. ביקשתי מג'ומס, הוא הסכים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ומי אחריו?
היו"ר דוד טל:
אמרתי שאחריו יהיה ישראל חסון, אחריו - זבולון אורלב, אחריו – ליצמן, אחריו - שרוני. בבקשה, עשר דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לא אחת בפתיחת דיוני התקציב – אולי קודם בכל זאת, לפרוטוקול ולא רק לפרוטוקול, אני רוצה לאחל הצלחה לשר האוצר החדש.
היו"ר דוד טל:
ג'ומס, סליחה. אני רוצה להזכיר – חבר הכנסת ברוורמן, זה לו הנאום הראשון, אז מסורת בידנו שאנחנו מברכים את הנואם על הנאום הראשון.
חיים אורון (מרצ):
זה הנאום הראשון?
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
נאום ראשון, כן.
היו"ר דוד טל:
הנאום הראשון. ראית שלא הפריעו לו.
מנחם בן-ששון (קדימה):
לא הפריעו כי היה - - -
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
זה היה מעניין פשוט.
היו"ר דוד טל:
מאוד אפילו.
חיים אורון (מרצ):
נפלה זכות גדולה לידי לברך את ידידי זה שנים, וגם שכני, אבישי ברוורמן – שגם אם היה מסיים את תפקידיו הציבוריים במפעל הענק של אוניברסיטת באר-שבע, כמעט היה ניתן לומר דיינו, מה עוד שבמפעל הזה, שהוא לתפארת הנגב כולו ולתפארת מדינת ישראל, יש לו תרומה אישית ייחודית עצומה מאין כמוה בהרחבתו ובכינונו. אני עוד הייתי שותף לדיונים על האפשרות של סגירת אוניברסיטת באר-שבע, כי אין לה תכלית ואין לה תוחלת, וכיום היא נחשבת – אני לא רוצה לקחת ממישהו אחר, יש פה רקטורים ונשיאים מאוניברסיטאות נוספות - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תגיד: אחת האוניברסיטאות - - -
חיים אורון (מרצ):
אחת היותר-טובות בארץ, ותלמידים מכל הארץ באים ומאכלסים אותה ואת באר-שבע, ובהחלט תורמים תרומה עצומה לנגב.
אבישי, שגדלנו באותה שכונה ברמת-גן – אני לא התכוננתי, אבישי – ולא אחת מצאתי בו שותף, לא לכל תפיסותי אבל לחלק גדול מהן, גם בנושאים החברתיים וגם בנושאים אחרים, אני בטוח שהוא יתרום תרומה מיוחדת לכנסת, גם בידע הרב שלו בתחום הכלכלי, גם בניסיון הרב שלו בתחום החינוכי וגם בניסיון הביצועי הרב שהוא רכש, גם בבאר-שבע וגם במקומות אחרים. הוא ללא ספק תוספת משמעותית לכנסת, ואני מברך אותו שיעבור את תקופת ההכשרה ברשות המחוקקת, ואחר כך יתרום ברשות המבצעת. באיזה קצב? על זה כנראה אני כבר לא אשפיע, אבל יישר כוח.
אבישי ברוורמן (העבודה-מימד):
תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, ואני אוסיף לך עכשיו על זמן הברכות. זמן ברכות, בבקשה.
חיים אורון (מרצ):
אני עוד אוסיף משפט ברכה אחד לשר האוצר החדש אברהם הירשזון, שאני מכיר אותו מעבודה משותפת בוועדת הכספים, ואני בטוח שאותה רצינות, אותה אחריות ואותה הקשבה הוא גם יקדיש לתפקידו כשר האוצר.
לא פעם בפתיחת דיוני התקציב אמרתי לחברי הכנסת, שאולי פחות מצויים: חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם שהקופסה שאתם רואים פה לפניכם היא ריקה. לא חשוב כל מה שכתוב בה, אין שום קשר בין מה שכתוב בה למה שיהיה. והפעם אני רוצה להגיד לחברי חברי הכנסת – גם לחבר הכנסת בן-ששון וגם לידידי אבישי ברוורמן וגם לידידתי שלי יחימוביץ: הקופסה הזאת מלאה. ואם התקציב הזה הוא תקציב של עוני ובורות, כמו שאמרת, אין בשנת 2006 מאיפה לשנות את המציאות הזאת.
אמר חבר הכנסת בן-ששון: אנחנו ניתן 3 מיליארדי שקל. אני אגיד לך מאיפה תיתנו, כי אתה לא מוכן לומר. אתם הוספתם, בצדק, 28 שקלים לקצבת הילד – מאיפה ייקחו אותם? מתקציב החינוך ומתקציב הבריאות ומתקציב הרווחה, כי יעשו קיצוץ flat. אין מקור אחר, כי מי שהכניס את עצמו לסד של גידול ב-1% וגירעון ב-3% סגר את כל הפתחים. את זה ידע ביבי נתניהו מצוין, לזה הוא התכוון. הוא רצה להוריד את ההוצאה הציבורית בתל"ג כיעד אידיאולוגי עליון. איך קראו לזה? להקטין את הממשלה. כשמקטינים ממשלה, ידידי הרקטור, הנשיא, אין תקציב להשכלה גבוהה. איך אני יודע? כי הייתי בדיונים הללו. אתם הופעתם בפנינו ואמרתם: אתם הורגים את המחקר. ואמרו: אין כסף. למה לא היה כסף? כי התכוונו שלא יהיה כסף. איפה הייתם, כל צוותי המשא-ומתן? על מה ישב ידידי ליבאי ימים ולילות? הרי רימו אתכם.
קודם כול, חוק ההסדרים הוא בתוקפו, כי שום סעיף בחוק ההסדרים לא שונה, חוץ מקצבאות ילדים. שלי, את הולכת להצביע בעד ביטול חוק חינוך חובה לילדים חולים? לא ראיתם את זה? לא יכולתם לכתוב את זה, שאתם מוחקים את זה מהתקציב? או שעכשיו יחייבו אותך, כי אתה חתום על זה? למה לא היה אפשר להתחיל את העלייה ב-1.7%? לפי דעתי, אני רוצה להגיד לך, אבישי ידידי, חבר הכנסת ברוורמן, למה 1.7%? אני הצעתי בכנסת הקודמת הצעה – מחצית מגידול התל"ג. בשנה שעברה היתה צמיחה של 5.2%, אמר פה שר האוצר: מאה אחוז, נגדיל את התקציב ב-2.6%.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
ב-2.8%.
חיים אורון (מרצ):
ב-2.6%. בסדר גמור. קצב הגידול, הקיטון של התקציב בתל"ג לא יקטן ב-100%, לא יקטן
ב-150%, יקטן בקצב יותר אטי, כי מי משלם את המחיר על הדברים הללו? העניים והבורים והחולים. למה?
אז אתם אמרתם: 1.7%. אני אתנגד לזה גם בשנת 2007. למה צריך להתחיל בשנת 2007 ולא בשנת 2006? אתם מסבירים לי: בגלל היציבות. אני אסביר לכם למה: כי האוצר ידע שהוא הולך להשית את כל ההסכמים הקואליציוניים על התקציב הקיים. עשו לכם בית-ספר. אמרו: אתם רוצים להוסיף לגמלאים? איפה הגמלאים? את זה ישלמו הילדים, את זה ישלמו החולים, כי אין מקור אחר.
וגם תפסיקו לספר לי: ביטחון, ביטחון, ביטחון. אני כבר רוצה לראות כמה מקצצים בביטחון. שמעתי שהיום עמיר אמר: אני נציג הביטחון, לא יקצצו בביטחון. ועכשיו אגיד יותר מזה: אם יקצצו בביטחון, זה יהיה כמו הקיצוץ של השנה שעברה, שמבקר המדינה אמר עליו שהוא היה קיצוץ ישראבלוף, כי תקציב הביטחון האמיתי גדל, רק הם מגלגלים התחייבויות משנה לשנה, כי יש סכומים ענקיים והרשאות להתחייב - אני לא רוצה פה לסבך את כל הדיון עם חברי הכנסת - וככה זה עובר משנה לשנה.
אז מאיפה יבואו הכספים? אני רוצה תשובה, חבר הכנסת בן-ששון. תסביר לי אתה, אתה אמרת שאתם לומדים את החומר, למה לא היה אפשר להתחיל את הגידול בתקציב ב-1.7% ב-2006?
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - -
חיים אורון (מרצ):
אגב, לחברי הכנסת שלא מצויים בעניין, המספר שאני מדבר עליו הוא מיליארד ו-560 מיליון שקל. זה המשמעות של ה-0.7%. אני חושב שזה מעט מדי. אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מוסיף 3 מיליארדים, בלי לשבור שום עיקרון כלכלי. אבל לשיטתכם, כבר הסכמתם ל-1.7% בשנה הבאה. למה נשב עכשיו, אתם אומרים, נשב בקריאה השנייה והשלישית. מה יקרה אז? מאיפה יבוא התקציב? אני מכיר את זה.
וכל הקיצוצים וכל הסעיפים, ותבוא שרת החינוך ותגיד: בחינוך לא מקצצים flat. אין קיצוץ flat שאין בו משקל מאוד גדול לחינוך בגלל המשקל הגדול של החינוך בתקציב. ויבוא שר הביטחון ויגיד: אצלי לא מקצצים. ויבוא שר הבריאות, ושמעתי הבוקר שהוא רוצה להכניס גם את האשפוז הסיעודי פנימה וגם את בריאות הנפש פנימה - אני בעד. אני רוצה לדווח לו, זה סיפור של חצי מיליארד ש"ח תוספת. מאיפה יביאו אותם? מאיפה ייקחו אותם?
אי-אפשר לקיים את הפער הענק הזה בין הדיבורים ערב הבחירות, בין האמירות הכלליות, לרבות של שר האוצר החדש היום על טיפול בבעיות הרווחה והעוני - תעזבו אותי כבר עם החמלה הזאת. זה לא מגיע לאנשים האלה? לא מגיע לילד בירוחם ללמוד בכיתה של בני-אדם? אני כבר לא אגיד - לילד בכסייפה. לא מגיע?
מנחם בן-ששון (קדימה):
זה בתקציב.
חיים אורון (מרצ):
מה אתה מדבר? 100 כיתות לימוד.
מנחם בן-ששון (קדימה):
אלא אם כן - - - או שלא מאמינים או שכן מאמינים.
חיים אורון (מרצ):
לא מאמינים, כי אתה יודע ואני יודע: יש פער של קרוב ל-3,000 כיתות.
מנחם בן-ששון (קדימה):
עמוד 75, סעיף 1, שורה 17.
חיים אורון (מרצ):
מה כתוב שם?
מנחם בן-ששון (קדימה):
תוספת כיתות לימוד.
חיים אורון (מרצ):
כמה?
מנחם בן-ששון (קדימה):
תמיד יש.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
ש"ס - - -
חיים אורון (מרצ):
חבר הכנסת בן-ששון, אני רוצה לדווח לך: בהסכם הקואליציוני, האמן לי, חברי הכנסת ליצמן ונהרי יודעים עוד יותר לקרוא את הפרקים הללו, וכשהם הוסיפו בהסכם הקואליציוני 100 מיליון שקל לכיתות לימוד, הם ידעו שאין מספיק. אז הם סידרו לעצמם "קניפל". עכשיו אתה תבוא ותצטרך להסביר לחבר סיעתך מגלי ולחבר סיעתי - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
כתוב: אזור הנגב, במגזרי מיעוטים וביישובים חדשים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
בדואים - - -
חיים אורון (מרצ):
האמן לי - אתה יודע מה? אני לא עליתי לארץ עכשיו. אני מדווח לך, אם לא קראת, יש גם סעיף של חיזוק ההשכלה הגבוהה. קח אותו ולך לוועדת הכספים של האוניברסיטה, ואתו תפתור את הבעיות. ואתה יודע שאני, אם אני אגיד לך שיש סעיף על חיזוק ההשכלה הגבוהה – יש, אתה תשאל אותי: כמה? ואגיד: 20. ואתה תגיד: 100. אני רוצה להרגיע אותך: אין לך כל כך הרבה עבודה. העבודה העיקרית שלך תהיה – סליחה על הפסימיזם שלי – איך לקצץ בכל המשרדים, כי אם רוצים לעמוד בהסכמים הקואליציוניים, וצריך בשבילם בשנת 2006, חצי שנה, סדר-גודל של מיליארד או מיליארד ו-200 מיליון, שיקצצו מהמשרדים הקיימים, עם הפרש הגג, והגג קיים.
אני רוצה גם להגיד, כל החגיגה סביב המיליארד – ראשית, אני רוצה לברך את סטף ואיתן ורטהיימר. אני חושב שהיה דבר גדול, של המכירה. הייתי באופן ציוני קצת שמרני, הייתי רוצה שהתעשיות הגדולות בארץ תהיינה בבעלות ישראלית. אבל יגידו לי: אתה לא מעודכן, אז אני יורד מהוויכוח הזה.
ממיליארד הדולר לא מגיע שקל לתקציב. שקל לא מגיע לתקציב. מוכרים לציבור עסקה שאין כסף. התקציב סגור. איך אני יודע? כי גם כשבשנה שעברה היו עודפי גבייה עצומים, למה הם הלכו? להורדת נטל המס ולהחזר חובות. אני בעד החזר חובות, ואני אפילו בנקודות מסוימות – לא בנקודות שהממשלה עשתה אותן – בעד הורדת נטל המס. אבל ככה? בעוצמות האלה? זה לא אני אמרתי, זה הנגיד אמר: אתם משתוללים. לא סוציאליסט כמוני אמר את זה. הנגיד אמר: רגע. אז אי-אפשר לנעול את התקציב בגג שלו, לגבות יותר, ובעצם מה אנחנו אומרים? עכשיו אני אגיד את המשפט המאוד-קשה: השכבות החלשות מקטינות את נטל החוב של מדינת ישראל כדי שהעשירים יוכלו לחיות יותר טוב ולהקטין את נטל המס שלהם. זאת המשוואה, חבר הכנסת בן-ששון. אין משוואה אחרת. כי מי שבא ואומר: אני רוצה ליצור איזון אחר בין הפחתת החוב, בין הורדת נטל המס ובין גודלה של מדינת הרווחה, לא יכול להמשיך במדיניות הזאת.
היו"ר דוד טל:
תודה.
חיים אורון (מרצ):
לא יכול להמשיך במדיניות הזאת. התוצאות שלה תהיינה כבר בתקציב הזה. הן מופיעות בחוק ההסדרים בשורה ארוכה של סעיפים שלא היה לי זמן לעבור עליהם. כרגע, במצב הקיים היום, הן מחייבות את כל הקואליציה. ובעיקר, הן מופיעות במצב שבו התקציב נעול, וכל הרצון הטוב שרוצים פה לנסות לפרוץ אותו לא יעמוד אם לא יהיה אומץ בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית להגיד: מה שהסכמנו עליו בשנת 2007 – גידול התקציב ב-1.7% – יחול כבר בשנת 2006. אז יש מקור של מיליארד וחצי שקל, ואז אפשר להתחיל לעשות כל מיני דברים. אם זה לא קיים, זאת זריית חול בעיני הציבור, שמאוד מאוד מצפה מהכנסת הזאת ומהממשלה הזאת למהלכים אחרים.
היו"ר דוד טל:
תודה. אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה, חבר הכנסת חסון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה - זבולון, אתה אחרי, זה הנאום הראשון שלי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כן?
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
כן. שמע, לטעמי, לדבר בהתקלה על נושא התקציב – לפני חצי שעה בערך הודיעו לי שאני צריך לדבר – אחרי חבר הכנסת אורון, זו קצת התאכזרות, אבל ננסה.
אני מוכרח להקדים ולומר משהו ביחס לנאום הראשון. כאזרח, מאוד כיבדתי את המקום ואת המעמד, ואני מקווה שכחבר הכנסת, הציפיות יתגשמו.
אני יושב פה וכולי מתפעם מהיכולת של הממשלה להיתלות פה באילנות גבוהים, לשאת שמות של מורשות למיניהן - לטעמי, לשאת אותם באיזה מקום לשווא - ואני הייתי רוצה להתייחס בכמה משפטים לדיון הקודם, הדיון המדיני שהיה.
בדיון הקודם דנו על התוכנית המדינית בהתאם למורשתו של שרון, כפי שמתבטא ראש הממשלה. ואני רוצה להקריא איזה קטע שאולי יהיה זכור לכם. "אני חוזר ומודיע: בתוכנית ההתנתקות יש רק שלב אחד של התנתקות. אין שלב מעבר לזה. השלב הבא במשא-ומתן מדיני, זה עניין מפת הדרכים. אבל כדי להיכנס למפת הדרכים, צריכים לקרות אותם הדברים שאמרתי: כל מה שמדובר בהפסקת הטרור, האלימות, ההסתה, פירוק ארגוני הטרור, החרמת נשקם וביצוע הרפורמות בארגוני הטרור. כל הדברים האלה הם דברים שחזרתי ואמרתי, ואני חוזר עליהם עוד פעם עכשיו: אין שלב שני של תוכנית ההתנתקות. אין. יש רק דבר אחד: אפשרות של מעבר למפת הדרכים, וזו התוכנית שלנו, לכשיבוצעו כל הדברים שהפלסטינים חייבים לבצע" - רבותי, אלה דברי שרון מ-21 באוגוסט 2005. אנחנו מדברים על מורשת שרון.
ואני ממשיך ושומע על המורשת החברתית. ואנחנו מתחילים בעליית מחירי הלחם, ולאחריה, פוגשים רק אלם. אני לא הספקתי לקרוא את התקציב, הספקתי לעיין, ואני מודה ומתוודה שמשך את תשומת לבי סעיף אחד קטן, סעיף 67(1)(א) בחוק ההסדרים. וכששמעתי את שר האוצר מדבר על מורשת בגין, קיוויתי שהוא ילך קצת למורשת אבותינו, ששם, בסעיף הקטן הזה, שמתייחס לאלמנות צה"ל, כתוב המשפט הבא: "אחרי 'כל עוד לא נישאה לאחר' יבוא 'או היתה לידועה בציבור של אחר'". רבותי, במורשת אבותינו כתוב: גר, יתום ואלמנה לא תעשוקו. המשפט הזה מוציא מהמעגל של מקבלות הקצבאות סדר גודל של קרוב ל-60% מאלמנות צה"ל. המשפט הזה בלבד.
אני אומר לכם, שכשמדברים על מורשת – אנחנו רק לפני חמישה ימים עמדנו בבתי-הקברות, ודיברנו ביום הזיכרון על "במותם ציוו לנו את החיים". אנחנו הבטחנו שם שנשמור את צוואתם. אנחנו הבטחנו שנשמור עליהם כמו שאנחנו שומרים על המשפחות. בכל שנה אנחנו מבטיחים שלא נשכח אותם. ואני אומר לכם, שאני קצת מתחלחל מהאמירות האלה של המורשת החברתית והמורשות למיניהן שאנחנו נתלים בהן, ואני חושב שהסעיף הזה, לא רק ברמה החברתית אלא ברמה המוסרית וברמת המחויבות שלנו, לא עומד בהן.
חיים אורון (מרצ):
היתה התחייבות של שר הביטחון - - - הכנסת הקודמת, שהסעיף הזה לא יהיה.
היו"ר דוד טל:
טוב. אז יש רציפות שלטונית. אם היתה התחייבות אז, היא צריכה להתקבל גם עכשיו.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אני רוצה לומר לך: לא הספקתי לברר יותר מדי דברים. ביררתי עם נציגי האלמנות, יצרתי קשר ושאלתי, הסתבר לי שלפחות – אני לא בטוח שהנתון הזה נכון, אני אומר את זה בהסתייגות ובזהירות רבה – הם אמרו שהם לא הצליחו להגיע לפגישה עם שר הביטחון הקודם, לא הנוכחי, במשך חודשים אחדים. אינני יודע אם זה נכון או לא. אם אני עושה פה עוול, אני כבר מתנצל.
חיים אורון (מרצ):
יש להם מכתב ממני בעקבות השאלה הזאת - - - הפרוטוקול. יכול להיות שהממשלה בכלל לא תעמוד בזה. - - - שבמסגרת - תאמין לי, הסעיף הזה - - - תהיה רגוע.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
אוקיי. אבל הסעיף הזה מופיע.
חיים אורון (מרצ):
נכון.
ישראל חסון (ישראל ביתנו):
יפה. ואני פשוט מבקש – כמו שכשלא היית פה קודם העליתי קצת את מורשת שרון בנושא התנתקות והתכנסות, אני באמת מלא ציפייה, שאנחנו נדע לא רק לכבד מורשת, אלא גם ליצור מורשת שתכבד אותה, ואני מקווה שנעמוד בזה. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת חסון. חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב ליצמן, חבר הכנסת משה שרוני וחבר הכנסת נסים זאב, שעל-פי בקשתו החלפנו אותו עם חבר הכנסת אורון. עשר דקות, אדוני.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
שתיים-שלוש דקות רק לברך אותו.
היו"ר דוד טל:
ודאי. זה בסדר.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת, מנהג הכנסת, מנהג יפה, כשחבר כנסת חדש עולה לנאום את נאומו הראשון, חבר כנסת ותיק שבא אחריו מברך אותו. התגלגלה לידי הזכות לברך את חבר הכנסת החדש ישראל חסון.
זכינו להכיר איש את רעהו במסע הבחירות, בהופעות משותפות בפורומים, אז התוודעתי אליו לראשונה ולמדתי ממנו, מבקיאותו המאוד רחבה ומאוד עמוקה בכל מה שקשור בתחום שבו הוא עסק במסגרת שירותו הביטחוני, מערכת היחסים בין ישראל לפלסטינים וכל מה שקשור ליחסים בינינו לבין העולם הערבי, ואני מוכרח לומר שהוא באמת גילה בקיאות מופלאה. ישראל תרם עשרות שנים לביטחון ישראל ועלה במעלות הדרגות, עד שזכה לשרת כסגן ראש השב"כ.
כמי ששירת בממשלה תקופה מסוימת אני יכול לומר, שמאחורי גבו דיברו הרבה שבח, שהרי בפניו אפשר לומר רק מקצת שבחו. אז לא הכרתי את האדם, ידעתי רק את השם, ובהחלט אני חושב שכנסת ישראל מתברכת בעוד חבר כנסת שיכול לתרום בנושא הלאומי החשוב של ביטחון ישראל, שהוא יסוד קיומנו.
אנחנו מברכים אותך ומאחלים לך הצלחה, שהרי אתה בישראל ביתנו במקום השלישי, מקום מכובד. מאחלים לך הצלחה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. ולנאום.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
עכשיו לענייננו.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה יותר ממוזר, שממשלה שרק לפני ימים אחדים הציגה כאן חזות של ממשלה חברתית ומראית עין של מדיניות החותרת לצמצום העוני, מביאה היום לכנסת תקציב שהוא במהותו אנטי-חברתי, ונאמנים עלי דבריו של פרופסור אבישי ברוורמן: תקציב של עוני ושל בורות, תקציב שיעמיק את העוני, תקציב שיגדיל את הפערים החברתיים, ולא רק זאת, אלא גם יעשיר את העשירים.
חברינו חברי הכנסת, זהו בדיוק אותו תקציב שמחצית חברי הקואליציה, מסיעות העבודה וש"ס, התנגדו לו בחריפות רבה בכנסת הקודמת, רק בגלל היותו תקציב אנטי-חברתי. בלי בושה לוקחים את אותו תקציב של הכנסת הקודמת, שמים אותו בקופסה חדשה - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
- - -
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני דיברתי על הקופסה; הקופסה היא קופסה חדשה, מראית עין של תקציב חדש, אבל כשפותחים רואים את אותן חוברות ישנות, וכמו שתלמידים מעתיקים שמים מדבקות, בכל מקום שכתוב "הכנסת השש-עשרה" שמו מדבקה "הכנסת השבע-עשרה". ככה, פשוט, מדבקה, והכול עובר. בלי בושה, פשוט הצגה. אז מה טוענים, חבר הכנסת בן-ששון, ידידי וחברי, שזהו תקציב כאילו, ולקראת הקריאה השנייה והשלישית הוא ישתנה לחלוטין.
מנחם בן-ששון (קדימה):
ישתנה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא, לחלוטין, בנושא החברתי, שינוי משמעותי. אם אתה אומר שלא, זאת עוד נקודת גנות. חשבתי שלפחות אתם, או לפחות הגמלאים, אומרים שהוא ישתנה שינוי מוחלט בכל מה שקשור לעניינים חברתיים, בענייני הגמלאים למשל. יהיה שינוי מוחלט או לא יהיה שינוי מוחלט?
מנחם בן-ששון (קדימה):
משמעותי מקובל עלי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
במקרה הטוב זאת טענה שמעוררת אי-אמון מוחלט, ותיכף אסביר, ובמקרה הגרוע זאת הונאה שלטונית חמורה. ואני שואל, למה לעשות צחוק מהכנסת? אם כנים דברי הממשלה, שבקריאה השנייה והשלישית התקציב לשנת 2006 יהיה שונה, מדוע אין הממשלה עושה את השינויים לפני הקריאה הראשונה ומביאה לכנסת כבר בקריאה הראשונה תקציב מדינה אמיתי ולא מזויף? ממתי מביאים לכנסת להצבעה תקציב וירטואלי? עומד פה שר האוצר ואומר: רבותי, זה לא יהיה תקציב המדינה. מה הדבר הזה? כמה זמן צריך לקחת לממשלה לערוך שינויים, שבוע? שבועיים? שלושה שבועות? יגידו לכם ותיקי הבית – אני איני ותיק, אבל ותיק בשירות הציבורי – לא יותר משבועיים-שלושה. מדוע צריך לעשות צחוק ולהביא מסמך לא רלוונטי ולא אמיתי להצבעה?
אלא שבידוע, ומן המפורסמות, שבמשרד האוצר, ואולי גם גורמים נוספים, אוהבים לעבוד על כולם בעיניים בעניינים התקציביים, וההצבעה היום על התקציב האנטי-חברתי והמעוות, ידידי, היא לא הצבעת דמה. היא לא הצבעת כאילו, ואף חבר כנסת מהסיעות שמתיימרות להיות חברתיות – הגמלאים, העבודה, ש"ס – לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולהגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה, כמובן בהשאלה, ועינינו לא ראו.
לא לחינם האוצר מביא את התקציב האנטי-חברתי שהכנסת הקודמת התנגדה לו ולא העבירה אותו, ואף חבר כנסת לא יוכל להגיד שהוא הצביע והצבעתו אינה נחשבת, ואף חבר כנסת לא יוכל להונות את מצפונו ולומר שהוא לא הצביע בעד תקציב אנטי-חברתי. שמעתי מכמה מחברי הכנסת, גם מהעבודה, כמו חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת יורם מרציאנו, וחבר הכנסת מסיעת הגמלאים שרוני, שאומרים: אנחנו לא ניתן את ידנו להעברת התקציב כמו שהוא. אני שמח שאת מנענעת בראשך, חברת הכנסת שרה מרום-שלו. הפרוטוקול לא רואה שאת מסכימה, אז אני מצרף גם אותך. אתם צדיקים, ואני משבח אתכם. אבל המבחן הוא אם תעמדו על דבריכם. ואני לא רוצה להיות חושד בכשרים. נראה אם אומנם לא תרימו את ידכם לאשר את התקציב כמו שהוא בקריאה הראשונה.
רבותי, אמר גם חברי חבר הכנסת ג'ומס, אבל מפני שהדברים חשובים אני רוצה להרחיב בהם טיפה, שקווי היסוד של הממשלה מחד גיסא וההסכמים הקואליציוניים מאידך גיסא, בכל הקשור למדיניות החברתית והכלכלית, אינם עולים בקנה אחד. צד אחד לא יוכל להתקיים. מחד גיסא, הממשלה התחייבה שלא להגדיל את ההוצאה בשיעור שיעלה על 1% מהתקציב בשנת 2006 – רק משנת 2007 השיעור יהיה 1.7% מתקציב הבסיס של השנה הקודמת, וכן שיעד הגירעון לא יהיה גדול מ-3%. מאידך גיסא, יש התחייבויות קואליציוניות: יש מחלוקת – יש 3 מיליארדים ו-4 מיליארדים, ואנחנו גם יודעים שחלק יקוים וחלק לא יקוים, אבל ודאי מעל 2 מיליארדים. מנין יילקח הכסף?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
רובם לא.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
רובם לא. מנין יילקח הכסף? אלה שכן, מאיפה ייקחו את הכסף? אז או שמרמים, ויעד הגירעון הוא לא יעד גירעון, אז בואו נאמר, באמת מרמים, אבל אני אומר לכם, לא מרמים בעניין הזה. האוצר חזק מאוד בעניין הזה, וראש הממשלה ושר האוצר הם שרים מאסכולה ליברלית ולא ייתנו לשבור את הדבר הזה. אז בכל זאת מנין יילקח הכסף? הוא יילקח מקיצוצים במשרדי הממשלה המכונים במכבסת המלים "שינוי סדר העדיפויות". יקצצו בחינוך כדי להוסיף לביטוח הלאומי, יקצצו בביטוח הלאומי כדי להוסיף לבריאות, יקצצו מהבריאות כדי להוסיף לביטחון, יקצצו מהביטחון כדי להוסיף לרשויות המקומיות, ואז יקצצו מהרשויות המקומיות כדי להוסיף לחינוך, וחוזר חלילה. בעצם אין מנין לקחת את התקציב לשינויים אפילו בסדר גודל של מאות מיליונים, זולת קיצוצים. קוראים לזה התייעלות.
ידידי, כשאתה נותן יד לעניין אתה נותן יד לקיצוץ בהשכלה הגבוהה, ואני אומר לך את הדבר באחריות מלאה. מי שמרים את היד בעד התקציב הזה מקצץ בחינוך, מקצץ בביטוח הלאומי. יש כאן סעיף שמרוקן את כל הביטוח הלאומי מתוכנו, כי הם שמים חשב שיש לו כל הסמכויות, וכל הסמכויות עוברות למשרד האוצר, ועוד דברים קשים ונוראים.
חברי הכנסת הבטיחו כאן הבטחות שאי-אפשר לקיים אותן, ואם יקיימו אותן יפגעו בצד השני של המשוואה, והאמת היא שגם אין מי שידאג לקיים את ההבטחות. אין מי שידאג, מדוע? כי מי שהתיימר להיות הנביא החברתי, ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ, דיבר גבוהה גבוהה והלך להיות שר הביטחון. אני אומר לכם, שר הביטחון לא יכול להוביל מאבק חברתי, כי כדי להוביל מאבק חברתי הוא צריך לקצץ. לקצץ זה לפטר עובדים. הוא לא יעשה את זה.
ראש ש"ס, אלי ישי, שהציג מראית עין של לוחם חברתי, הפך להיות השר של העשירים, שר התמ"ת. שר התמ"ת הוא השר שדואג לעשירים, לתעשיינים, לסוחרים, החברים של סטף ורטהיימר, שאגב, אני גם מברך אותו, אבל גם כואב לי שביום שיהודי אחד מרוויח כל כך הרבה מיליארדים, והלוואי שכולם ירוויחו, באותו יום העניים מפסידים כסף מהעלאת מחיר הלחם, שעוד אומר עליה מלה אחת או שתיים.
במשרד הרווחה אין שר, ולא רק שאין שר, אין אף מפלגה שתובעת את המשרד הזה, ולכל היותר יש סגן שר, שאין לי שום דבר נגדו - - -
חיים אורון (מרצ):
אנחנו מוכנים לנהל אותו מהאופוזיציה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני לא מציע לאוכלוסיות שמשרד הרווחה מטפל בהן שיטפל בהן מישהו מהאופוזיציה.
האוצר נשאר בידיים של שר שהראש שלו והמדיניות שלו ליברליים. זה המשך המדיניות הליברלית שהיתה עד כה, שהתנגדנו לה גם כשהיינו בממשלה, מדיניות אנטי-חברתית, מדיניות ליברלית, ניאו-ליברלית ידועה, שהביאה אותנו לעברי פי פחת במובן החברתי.
ויש לי עוד סימן: לפני ימים אחדים נכווינו בעליית מחירי הלחם. ככה, באישון לילה – הלכנו לישון עם מחיר אחד, קמנו עם עליית מחיר הלחם. פשוט ככה, אגרוף בפנים לכל המדיניות החברתית. מדברים חברתית ומעלים את מחיר הלחם. דיבורים חברתיים ומעשים הפוכים. נכנסים לממשלה, והעניים משלמים את עליית מחיר הלחם.
רבותי, מבחן ההצבעה על תקציב המדינה, גם בקריאה ראשונה, הוא מבחן חברתי, ואי-אפשר להתחמק ממנו. במבחן החברתי הראשון הממשלה נכשלה, המפלגות החברתיות נכשלו. לקדימה אין לי טענה, הם הציגו מדיניות ליברלית ממשיכה של ביבי נתניהו. יש לי מחלוקת עמוקה אתם, מחלוקת תהומית. אבל יש מפלגות שהתיימרו להוביל עניינים חברתיים – העבודה, הגמלאים, ש"ס. לחם, לחם – במבחן הזה נכשלתם.
אגב, מי שמאמין שהגמלאים, העבודה וש"ס, עם כל ההצגות, יחזירו את מחיר הלחם לקדמותו, שיקום. אף אחד לא קם, ואתם צודקים. הכול הצגה. נראה אתכם, הגמלאים. דיברתם גבוהה גבוהה.
משה שרוני (גיל):
ראיתי אותך כשהיית שר. שכחת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
נראה אתכם עם מחיר הלחם. במבחן הראשון נכשלתם, וההתייקרויות הנוספות במצרכי היסוד הן בדרך – חלב, סוכר, ביצים, גבינות, תחבורה ציבורית. ויש שקט, לא שמעתי אולטימטום, לא שמעתי שום דיבור מכל המפלגות החברתיות, שכך מציגות את עצמן.
יש לי חשש כבד, שמי שכבר נכשל במבחן הראשון, ממש ביומו הראשון, עם מחיר הלחם, ייכשל גם במבחן השני, של ההתייקרויות הנוספות של מצרכי היסוד, וגם במבחן השלישי, של תקציב המדינה. מתברר שכל המפלגות החברתיות נחשפות במלוא מערומיהן בשל הבגידה הגדולה של הקואליציה הנקראת "חברתית", בגידה בערכים חברתיים ובשכבות החלשות.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב ליצמן.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני רוצה נאום אופוזיציוני.
היו"ר דוד טל:
הוא עומד להצטרף לקואליציה, אתה רוצה שינאם נאום אופוזיציוני? אתה דורש יותר מדי.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אנחנו לא יודעים מה זו קואליציה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התקציב שמונח לפנינו, הכין אותו שר האוצר הקודם, ביבי נתניהו. הוא ברח לפני ההצבעה – אני לא יודע כמה זוכרים את הסיפור הזה – בגלל ההתנתקות. העם העניש אותו והוריד את מפלגתו לעשרה מנדטים, בגלל התקציב הזה.
היו"ר דוד טל:
למה עשרה, אדוני?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
12, סליחה.
היו"ר דוד טל:
זה עוד 20%, זה קל בעיניך?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני סופר בדיוק כפי שפקידי האוצר סופרים, הם מבטיחים 12 מיליון ונותנים 10. מהם למדתי.
התקציב הזה הוריד אותם מהשלטון. על זה צעקו כולם. אבל אני לא רוצה להשלות אתכם. אם הייתי בקואליציה, אני מבין שגם הייתי מצביע אחרת. אני לא אוהב לשקר. אבל היה לי קשה מאוד. אני רגיל בדרך כלל בוועדה, שכל חברי הכנסת אומרים מייד: אנחנו לא ניתן, זה לא חברתי, נצביע נגד. אני מודיע לכולם: רבותי, תוסיפו שתי מלים, "בלי נדר". כי בסופו של דבר הקואליציה מצביעה בעד, כי אתם יודעים מה זו קואליציה: מצביע בעד, אף שהוא לא מבין למה, כי הוא נגד כל הדברים האלה.
התקציב הזה, מעבר לכל הדברים שיש בו, ויש גזירות שלא ניתן, אבל הפעם יש דרך אחת שאפשר לעשות – את חוק התקציב חייבים להעביר בתוך 45 יום, אבל את חוק ההסדרים, עד כמה שידוע לי, ואני מבקש שיתקנו אותי אם זה לא נכון, לא חייבים להעביר בתוך 45 יום.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אלא אם כן חוק התקציב בנוי על חוק ההסדרים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז האוצר צריך לבוא ולתקן, אבל אנחנו פועלים כחברי הכנסת. הממשלה כממשלה חייבת להעביר אך ורק תקציב.
ראובן ריבלין (הליכוד):
פורמלית אתה צודק, אבל הא בהא תליא.
היו"ר דוד טל:
נכון, יש השלכה מחוק ההסדרים על חוק התקציב.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
כן, יש השלכה, אבל מבחינת החוק היבש חייבים להעביר רק תקציב ולא את חוק ההסדרים.
הגזירות הקשות, בדרך כלל, הן בחוק ההסדרים, פרט לתקציב שהוא תקציב קשה, כפי שציינתי קודם. לכן, קודם כול צריך לשקול. מחר השר יופיע בוועדת הכספים. אני יכול להודיע לכם שאני לא אנהל את הוועדה מחר, כי אני עדיין לא בקואליציה ולא באופוזיציה. אני בקופוזיציה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תגלה לנו מי ינהל.
היו"ר דוד טל:
לא חסרים מועמדים.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יכול להיות ששר האוצר ינהל את הישיבה בעצמו.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הוא לא יכול.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
מי אומר שהוא לא יכול? הוא גם חבר הכנסת.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הוא לא יכול.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז נחפש מישהו אחר. מי שמעוניין יכול להגיש מועמדות עד מחר ב-10:00.
ראובן ריבלין (הליכוד):
או סולודקין או מגלי והבה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני פתוח להצעות, רבותי.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת רובי ריבלין, חבר הכנסת טל לא בא בחשבון אצלך?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
הדבר הראשון שאני ארצה לשמוע מהמועמדים הוא מה עמדתם בעניין קצבאות ילדים. את זה אני אשמע מחר מהשר, אני בטוח. כי אני מבין שלש"ס הוא הבטיח לעשות שני ביטולים, אחד הקיצוץ ל-2007 ו-2009 שעבר באופן חוקי, ואחד כאילו, כאילו עבר – הוא לא עבר, אבל כאילו עבר – כשרצו להוריד מ-147-148 שקל ל-122 שקל לילד. כאילו. אז אני רואה שקדימה בסך הכול הם טירונים במשא-ומתן, כי יכלו להגיד להם: רבותי, רצינו להוריד מ-148 ל-60, ואז יש להם חיסכון של 2 מיליארדי שקלים. למה להגיד רק 680 מיליון שקלים? זה הכול כאילו.
אחר כך, מיליארד ו-950 מיליון שקלים כאילו לילדים בסיכון.
נסים זאב (ש"ס):
יש דבר כזה, ילדים בסיכון?
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ליצמן, אמרת שאתה לא אוהב לשקר, גם קדימה לא אוהבים לשקר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא, כאילו זה אמת. הם אומרים "כאילו". רק שלא אומרים להם את זה, אומרים לנו את זה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה, ש"ס כאלה טיפשים?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
חלילה וחס. הם אמרו שהם רוצים להיכנס לקואליציה, מותר. אני לא רואה בזה שום פסול. אני לא תוקף את ש"ס, אני תוקף את זה שבהתחלה אמרו שהחזירו את קצבאות הילדים, קדימה אמרה את זה. ובסך הכול ביקשתי אישית מאולמרט, שנכנס אלינו באמצע המשא-ומתן: תחזירו לנו את הכסף הזה לקצבאות. הוא השיב: לא, זו בעיה עקרונית.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה כאילו מיליארד ו-950 מיליון שקלים?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
למה זה כאילו?
היו"ר דוד טל:
הוא מבקש להסביר את זה שוב, הוא נהנה מההסבר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
בחדר 23 במשרד המשפטים יושב אמנון דה-הרטוך, תשאל אותו. הוא יגיד לך. הוא יושב כרגע ורואה אותנו בערוץ-33, והוא צוחק.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני שואל ברצינות, למה זה כאילו?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מוכן לקבל את זה כקצבאות ילדים. יש קריטריון יותר יפה מקצבאות ילדים?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה מה שש"ס קיבלה, מיליארד ו-950 מיליון, זה כאילו?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
נתתי לך בדיוק את הכתובת, ואם אתה רוצה את מספר הפלאפון, אני אתן לך אותו בעוד רגע.
היו"ר דוד טל:
לא בשידור ישיר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
היושב-ראש אומר שאסור. תשאל אותו בדיוק.
אתה יודע מה, אני אשאל אותך משהו אחר – בכמה אתה מוכן לקנות את ההסכם של מיליארד ו-950 מיליון שקל?
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גם לא בשקל.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אז מה אתה רוצה, למה אתה אומר לי "לא כאילו"? אז כאילו.
מי שנפגע מזה – וזה כואב לי - זה 750,000 ילדים עניים, מתחת לקו העוני, שלא קיבלו כלום, ואנחנו עומדים על כך שזה יוחזר להם. בגלל זה אנחנו לא נכנסים. שלא יבלבלו לכם את הראש שזה בגלל תפקידים. זה סיפורים. אני לא אשקר לכם – רוצים גם תפקידים, אבל על תפקידים דיברנו בפעם הראשונה ברבע לשלוש לפנות בוקר. דיברנו על קצבאות ילדים, ישיבות, דיברנו על ברית הזוגיות, דיברנו על קווי יסוד שנוגעים לשטחים. נכון, דיברנו קצת על תפקידים, אבל בסוף. לא רצינו לדבר, ויותר מזה - הקימו שתי ועדות לטפל בבעיות בינינו לבין קדימה, אחת לעניין חוק החינוך וברית הזוגיות והשנייה לקצבאות הילדים והישיבות, לא לעניין התפקידים. אף אחד לא דאג לא לישיבות ולא לקצבאות ילדים. 750,000 ילדים מתחת לקו העוני, ואף אחד לא פותח פה ולא דואג להם כרגע. אנחנו היחידים שמסרבים להיכנס בגלל זה. אומרים לנו כל הזמן: מתקרבים לקואליציה. אומרים לנו כל הזמן: או-טו-טו. אני לא יודע מזה.
לכן, רבותי, אם היו מצביעים היום על התקציב, היינו מצביעים נגד. היות שדחו את זה ליום רביעי, אני אומר את האמת – נראה לפי התקדמות הקואליציה.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תצביעו נגד?
ראובן ריבלין (הליכוד):
הם מצביעים נגד בלי נדר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני אומר את האמת, למה לשקר לכם? אני לא אוהב לשקר. אני אגיד לכם את האמת: אם יבואו לקראתנו בעיקר בנושא קצבאות ילדים – אני לא מדבר על דברים אחרים, לא כסף - אז יש אפשרות שנתמוך. אם לא – חד-משמעית נגד. אופוזיציה? אופוזיציה. ואני יודע שבגלל זה אני אפסיד את תפקידי כיושב-ראש, אבל אני חייב להגיד לכם שלא אכפת לי. לא אכפת לי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לנו אכפת.
היו"ר דוד טל:
לא נוותר עליך.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני אשמח מאוד אם תעשו עצומה, אבל אני לא אקבל את זה.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אין כאן כבר רבע שעה שר, אולי תנעל את הישיבה?
היו"ר דוד טל:
אני אשקול את זה בחיוב, משום שהיום העלינו את העניין הזה בישיבת הנשיאות והיתה הוראה חד-משמעית. אם תוך עשר דקות לא יגיע שר, אני אנעל את הישיבה.
חיים אורון (מרצ):
היתה תקופה ששר האוצר היה יושב כאן כל הזמן.
היו"ר דוד טל:
אתה צודק. בימים ההם, כשחבשתי את ספסלי האופוזיציה, טענתי כל הזמן נגד הדבר הזה. אני אבקש שיגיע שר.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יושב כאן, מאחוריך, סגן שר האוצר לשעבר – יוסי ביילין.
רבותי, אני אומר שהנושא הזה הוא עקרוני. אנחנו עומדים על זה. אפשר לנהל משא-ומתן על זה, אבל ברור שבעיקרון חייבים לפתור את הבעיה של 750,000 ילדים מתחת לקו העוני. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה שרוני, מסיעת גיל, בבקשה. גם לך עשר דקות, חבר הכנסת שרוני. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, כפי שביקשת להתחלף עם ג'ומס.
נסים זאב (ש"ס):
הייתי חייב לשמוע את ליצמן.
משה שרוני (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת המכובדים הנמצאים במליאה, אני רוצה לאחל לשר האוצר הצלחה בתפקיד. הצלחתו היא הצלחתנו.
כולנו מעבירים ביקורת, כולנו מתלהמים, וכולם צודקים. אני חושב שהגיע הזמן שמי שעולה לדוכן הזה ישמיע ביקורת קונסטרוקטיבית ולא ביקורת כדי שיגידו שהוא דיבר כאן. אני רוצה להגיד לכל הצדיקים שהיו בכל הממשלות - גם אורלב, גם ביילין, גם נתניהו - כולם היו מאוד חברתיים. לקחו מהפה של 750,000 גמלאים 6.4%, 43 מיליארד שקל, ופתאום צדיקים כאן. כולם צדיקים.
יש דבר אחד שצריך להביא בחשבון – לא נתניהו הכין את התקציב, אלא פקידי האוצר. אני חושב שהגיע הזמן להנחות אותם שכשמגישים את התקציב יש לשתף את כולם, כי כל אלה שכאן שנבחרו, נבחרו כדי להיטיב עם העם. זה מה שצריך להיות.
לעצם העניין, אי-אפשר להביא רק היום את כל החוברות שמונחות לפנינו כאן ובעוד יומיים כבר להצביע. כל החוברות האלה היו צריכות להיות כאן ב-17 באפריל, כשכולם נשבעו כאן, כדי שיעברו עליהן ויבואו לכאן עם הערות פרודוקטיביות ומדויקות. אי-אפשר לקחת את כל החוברות ולעבור עליהן יום ולילה. אי-אפשר להספיק.
סיעת גיל תצביע בקריאה ראשונה בעד התקציב, ואם לא יהיו תיקונים כמו שביקשנו, נשקול את ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
כולם מדברים כאן על העלאת מחיר הלחם. כולם – געוואלד. דיברו על בשר. אולי נוריד את הכשרות מהחלב ומהבשר, ואז זה יהיה יותר זול? הפרודוקטים יהיו זולים בעשרות אחוזים. על זה לא מדברים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אתה לא מתבייש?
משה שרוני (גיל):
אני לא מתבייש.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תתבייש. אתה חבר כנסת יהודי?
משה שרוני (גיל):
כשאתה היית שר הרווחה, ראית מה שעשית. באמת. שב.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה שמעניין אותך - - -
משה שרוני (גיל):
ראיתי אותך, גיבור.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה שמעניין אותך זה לזרוק את הכשרות. תתבייש לך.
משה שרוני (גיל):
מעניין אותי מאוד. אל תדברו כאן, דברו לעניין.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תתבייש לך.
משה שרוני (גיל):
הנה, הכנסת "מלאה" מכיוון שהנואמים משעממים את חברי הכנסת, בגלל זה הם לא נמצאים כאן. הגיע הזמן שלא כל אחד יחזור על אותם דברים שחבר הכנסת הקודם אבר. כן, הדוכן הזה לא בנוי כדי לבוא ולהרביץ דמגוגיה מאלף ועד תיו. ביקורת קונסטרוקטיבית, זה מה שצריך להיות.
כולנו נבחרנו למטרה מסוימת, וצריך להילחם למען אותה מטרה. נכון שהתקציב הוכן לפני כמה חודשים ולא היינו שותפים לזה. נעשה את הכול לתקן את זה. אנחנו נדאג שבתקציב 2007 כולם יהיו שותפים לחלוקת העוגה. זה מה שצריך להיות – הגיע הזמן להיטיב עם העם ולא עם הסקטורים, כפי שעשיתם עד עכשיו. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני; אני מודה לך. הותרת לנו חמש דקות. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כולם מדברים על הלחם, ואנחנו לפני שאוכלים לחם נוטלים ידיים. צריך לבוא בניקיון כפיים ובטוהר כשמדברים על הלחם. במדינת ישראל הבעיה היא רק הלחם? הבעיה המרכזית שלנו זה לא הלחם שיעלה למשפחה ברוכת ילדים עוד 30 שקלים בממוצע לחודש. צריכת הלחם הממוצעת של משפחה בכל יום היא בערך שלוש כיכרות. משפחה עם תשעה עד עשרה ילדים צורכת בערך כיכר לחם לארוחה. אני אומר לכם את זה גם מהניסיון האישי שלי.
הבעיה היא שפגעו בקצבאות הילדים במשך שנים, ופה, חבר הכנסת זבולון אורלב, המפד"ל אמרו, צריך לקצץ בקצבאות הילדים כי הקצבאות הולכות לערבים. באו לשכנע את החרדים למה חשוב לחתוך בקצבאות הילדים – כי רוב הכסף, רוב הקצבאות הולכות לערבים. באו לערבים, חברי הכנסת, כדי שיתמכו בהצעה הזאת, מדוע? כי זה הולך לחרדים.
פה מטיפים לנו מוסר, הורידו את האוכלוסייה במדינת ישראל אל מתחת לקו העוני, מאות אלפי משפחות נזקקות, והיום הממשלה רוצה לתקן. היא עדיין בחיתוליה, עדיין בימים הראשונים שלה, והיא מתחייבת.
מעשיך ירחיקוך ומעשיך יקרבוך. אם הממשלה הזאת לא תעמוד במשימות שהיא מתחייבת להן, ודאי לא יהיו לה שותפים בקואליציה. היא לא משלה את עצמה.
מבחינת מדיניות הממשלה – אנחנו לא כל כך מסכימים אתה, אנחנו לא יודעים אם נגיע ליום שתוכנית ההתכנסות תהיה מונחת על שולחן הכנסת, אני מאמין שלא, כי אין לה קונסנזוס בין-לאומי – לא מצד ארצות-הברית, לא מצד מדינות אירופה, ודאי לא מהרשות הפלסטינית, מדינת ה"חמאס". מי יכיר בזה? בהנחה שמדינת ישראל תחזור ותקבע לעצמה היום את גבולות הקבע – כתוב בקווי היסוד שהממשלה תחתור להביא הסכמה רחבה, לאומית ובין-לאומית, ככל האפשר. איזו הסכמה לאומית תהיה לה ואיזו הסכמה בין-לאומית תהיה לה? רבותי, מי יכיר בה?
בהנחה שמחר מחזירים את רוב יהודה ושומרון, האם יפסיק ה"חמאס" לשלוח מתאבדים למדינת ישראל? מישהו מאמין שיהיה כאן משהו מועיל יותר? יש לנו ניסיון מר. הרי התרחקנו מעזה, וטילי ה"קסאם" מגיעים לאשדוד ולאשקלון.
רובי ריבלין ידידי, נדהמתי לשמוע שמשרד החינוך מונע מבתי-הספר לנסוע לטיול לאשקלון; היא כבר נחשבת יעד מסוכן, ילדים לא יכולים להגיע לשם. יש ניסיון מר ממה שהממשלה הקודמת עשתה בהתנתקות שלה, שהביאה את הטרור אל תוך גבולות מדינת ישראל, אז היום נלך להמר על יהודה ושומרון כדי שהטילים יגיעו לירושלים, לכפר-סבא וללוד? נסכן את מדינת ישראל? לא ולא.
אני יודע ומאמין שכל התוכנית הזאת היא רק הצהרתית, היא לא רצינית. אומנם היא כתובה על נייר, אבל הנייר סובל הכול. מה שחשוב לנו היום הוא איך אנחנו נאבקים בעוני. הממשלה דיברה רבות על צמיחה. נתניהו עשה הכול כדי להביא צמיחה, אבל הצמיחה היתה לעשירים. בשנת 2004 היתה צמיחה של 4.4%, ובשנת 2005 - 4.9%, והתחזית לשנת 2006 היא 3.9%, אבל הצמיחה היא לא המבחן האמיתי של מדינת ישראל; כל עוד הצמיחה היא רק לעשירים, ומעמד הביניים והעניים משלמים את המחיר, אין מדובר בצמיחה חברתית-כלכלית. לא יכול להיות שהצמיחה תהיה רק במישור אחד: עזרה ושגשוג לאוכלוסייה שבעשירון העליון.
שיעור האבטלה עדיין גבוה מאוד. נכון שחלה ירידה, כמעט 1% – אני רוצה להאמין שחלה ירידה, אבל אני רוצה לומר לכם, כאשר ביבי נתניהו, בתפקיד שר האוצר, עמד כאן ודיבר מעל הדוכן במשך חודשים רבים על כך שהוא הוריד את המע"מ ב-1%, מה זה נתן לעניים? מה זה נתן לאדם עני, שקשה לו לקנות פריג'ידר, שהוא ישלם פחות 1% מע"מ? הרי אין לו במה לקנות את המוצרים הבסיסיים.
אנחנו חייבים להיות צמודים להסכמים שלנו עם סיעת קדימה. לא רק אנחנו, אני מדבר גם על מפלגת העבודה, גם על סיעת גיל, והמבחן של הממשלה הזאת יהיה במעשיה.
כאשר בא לכאן חבר הכנסת ליצמן, חבר הכנסת הנכבד, ומלגלג, ומזלזל בהסכם של ש"ס – אני אקריא לכם את הסעיף הראשון; יש כאן הרבה סעיפים שקשורים לשנת 2006: תבוטל הוראת השעה בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006 הקובעת המשך הפחתה בקצבאות הילדים, וכן ההוראה הקובעת את הקפאתן הנומינלית של קצבאות הילדים בעלות של 680 מיליון ש"ח. מישהו מאמין שביבי נתניהו, אילו המשיך להיות שר האוצר, לא היה מיישם את הסעיף הזה?
אם הממשלה הזאת לא היתה מתחלפת ועוברת מן העולם, היא היתה ממשלה אכזרית. גם הוועדות שבוחנות את יכולת האדם, את הסתגלותו בעבודה, מתאכזרות לאנשים שאינם יכולים לצאת לעבודה. היו הרבה כתבות על כך, ויש מרירות רבה בקרב אנשים חולים ונכים שאינם יכולים לעבוד – הוועדות קובעות שהם יכולים לעבוד ומסוגלים לצאת לעבודה; מחייבים אותם לצאת לעבודה כדי שהממשלה תפטור את עצמה מלתמוך במשפחות שלהם, אבל מדובר באנשים שאינם יכולים לצאת לעבודה. את כל הדברים האלה חייבים לשנות, את כל הכללים ואת האכזריות הזאת.
אני מאמין שצריך לתת כמה ימי חסד – אם הממשלה אומרת, נשנה בין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והשלישית. מה שהוצע כאן זה תקציב רע. אני אומר לכם שזה תקציב רע, זה תקציב שביבי נתניהו תפר בממשלה הקודמת, אבל הממשלה הזאת מתחייבת לשנות אותו. תנו 45 יום לשנות. למה אי-אפשר קודם לשנות ואחר כך להביא לקריאה ראשונה? כולנו יודעים שבין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והשלישית מתקיימים דיונים רבים, ימים ארוכים של דיונים. גם אם נרצה לתקן, התיקון לא יהיה מושלם. לכן, 45 יום שבהם הממשלה מחויבת מצד אחד להביא את התקציב ומצד שני היא צריכה לתקן את התקציב הזה – צריך לאפשר את התיקונים הנדרשים.
אני מאמין שוועדת הכספים, בראשות חבר הכנסת ליצמן או שלא בראשותו, תעשה הכול. אם חבר הכנסת ליצמן חס כל כך על העניים וזועק את זעקתם, אני קורא לך, חבר הכנסת ליצמן, תעשה הכול ואל תיכנס לממשלה הזאת. אם היא ממשלה כל כך רעה, תוותר על זכותך להיות בוועדת הכספים.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, עשר דקות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה הדיון הראשון אחרי הבחירות. היינו מצפים שהממשלה והמפלגות המרכיבות את הממשלה, אשר בכל מערכת הבחירות הרימו גבוה את הדגל הכלכלי-החברתי, לפחות אם לא משנים את התקציב של בנימין נתניהו, יפגינו אחריות, רגישות וגם מחויבות למה שהן אמרו במהלך הבחירות ויהיו נוכחות בדיון הזה. אנחנו לא נמצאים כאן אחרי שלוש שנים של פעילות הכנסת, או שנתיים, אלא הכנסת היא עוד בתחילתה, ואנחנו רואים שהמליאה ריקה מנוכחים והכנסת נפקדת.
היו"ר דוד טל:
חברי הכנסת נפקדים, לא הכנסת, להוציא כמה חברי כנסת שמרבים לחבוש את ספסלי המליאה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הכנסת היא בירושלים, והיא לא זזה מהמקום. מי שנכנס ומשתנה זה חברי הכנסת עצמם.
כבוד היושב-ראש, מה שמעניין את המפלגות זה רק לקבל את קול הבוחר, ולאחר מכן לא לעשות את רצונו של הבוחר, אף שהן השליחות שלו והן צריכות לבטא את הרצון שלו. חבר הכנסת הוא הנציג שמייצג את העם ואת בוחריו, ולכן סביר להניח שהוא ידאג לבדוק מה רצון העם וימלא אחר רצונו.
היו"ר דוד טל:
חובת הנאמנות שלו היא לאזרחים.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
נכון, אבל אנחנו רואים שחובת הנאמנות היא לא לאזרחים. אילו חובת הנאמנות היתה לאזרחים, היינו רואים את זה גם בתקציב עצמו וגם בדיונים על התקציב. נראה שחובת הנאמנות היא לאינטרסים המפלגתיים של אותן מפלגות, שאחרי שהן קיבלו את אמון הבוחר ותמיכתו, הן עושות את רצונן ולא את רצונו של הבוחר.
עובדה היא שאנחנו רואים שהמפלגות אשר התנגדו להצעת התקציב של הממשלה הקודמת, אם ש"ס ואם מפלגת העבודה, עכשיו מצביעות על אותו תקציב ללא שום שינוי. הן אומרות: עכשיו אנחנו נצביע על התקציב, כי בקריאה השנייה והשלישית אנחנו נכניס שינויים. אם כך, למה לא עכשיו? למה להצביע בעד דבר שאנחנו לא מסכימים לו? למה ליצור אווירה שאנחנו כאילו בעד ונצביע בעד, ולאחר מכן נתחיל את המשא-ומתן וננסה לשנות?
זה ניסיון להוליך שולל את הבוחר ואת העם שאותו באים לייצג. הם אומרים לעם: אומנם אנחנו נצביע בעד תקציב שאנחנו מתנגדים לו, אבל אנחנו מבטיחים שלקראת הקריאה השנייה והשלישית נדאג להכניס תיקונים.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, האם אתה לא חושב שהתוצאה חשובה בסוף הדרך?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, מי כמוך יודע, שהתוצאה מבחינת הבוחר לא תשתנה. יש ניסיון לשווק את התוצאה. אומרים שפעם היתה תחרות בין שני רצים, אחד אמריקני ואחד רוסי. היו שני רצים בסך הכול. הרץ האמריקני הגיע ראשון, והרץ הרוסי הגיע שני. בתקשורת האמריקנית אומרים שהאמריקני הגיע ראשון והרוסי הגיע אחרון. בתקשורת הרוסית אומרים, שהרוסי הגיע למקום השני והאמריקני הגיע למקום האחד לפני האחרון. זאת אומרת שהכול סמנטיקה.
מהותית, הם יצביעו בעד, כי יש מחויבות קואליציונית, יש הסכמים קואליציוניים, יש משרדי ממשלה, והם קיבלו תפקידים של שרים. אדוני היושב-ראש, אתה חושב שהם יוותרו על זה בקלות? הם יוותרו עכשיו על הבוחר, אבל לא על התפקיד של שר ולא על המשרדים שלהם.
אנחנו עדים למצב שמפלגת הליכוד, שהיא בעד בנימין נתניהו, מצביעה נגד. זה התקציב של נתניהו. הליכוד יצביע נגד, ומפלגת העבודה, שהיתה נגד, תצביע בעד התקציב של נתניהו, והכול תחת איזו כותרת ש"לקראת הדיון הבא נכניס שינויים". לא יכניסו שום שינויים. הכול סמנטיקה, הכול הולכת שולל.
יש מסר ברור מיום השבעת הממשלה. עוד לא היה דבר כזה, שביום השבעת הממשלה הולכים לדבר הבסיסי, ומהו? כל הזמן אומרים שמשפחה מסוימת הגיעה עד פת לחם. זה המושג, פת לחם. הלחם זה הדבר הבסיסי, ועל הדבר הבסיסי הזה הלכו להשפיע ובו לפגוע. במי פוגעים כאשר מייקרים את הלחם? מי הם האנשים האלה? אנשים שיש להם? אנשים שאין להם.
היו"ר דוד טל:
להזכיר לך מה קרה לבורגיבה בתוניסיה כשהוא העלה את מחיר הלחם?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני יודע שכאשר יש שלטון מנותק מהעם, והעם יוצא בהמוניו להוריד את המחירים, אומרים לו "תאכל עוגות". כנראה יש אנשים שחושבים שאם מייקרים את הלחם, מורידים את המחיר של העוגות. יש כאלה שהם מנותקים. הם אומנם השתתפו בבחירות, אבל אחר כך שכחו את מה שהבטיחו. אני יודע שיש מדינות שהפילו בהם משטרים והפילו ממשלות על העלאת מחירי הלחם, אבל כאן על דבר שהוא בסיסי עוברים לסדר-היום. זה לא עניין של 7%, אלא זה עניין המסר שהממשלה מעבירה, חוסר הרגישות שלה, הכוונות שלה, ודווקא ביום הראשון.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין שהממשלה הזאת, שמביאה את התקציב הזה, ללא שינוי, נותנת סטירת לחי מצלצלת לציבור הבוחרים, לעם שהיא אמורה לשרת אותו ולמלא את רצונו. היא לא באה לשרת את עצמה. אם יש הבטחה כלשהי לסדר עדיפויות אחר, לשינוי בסדר העדיפויות הלאומי, להציב את החינוך במקום ראשון, או להתמודד עם העוני או עם האבטלה - וכולם מדברים על 750,000 ילדים מתחת לקו העוני, מתחת לקו הבושה, ומדברים על כל ילד ערבי שני מתחת לקו העוני - ואם הם היו באמת רוצים להתמודד עם הבעיות, הם היו נותנים את המענה ואת התשובה לכך עכשיו בהצעת התקציב. אבל לתקציב שמונח לפנינו, רבותי חברי הכנסת, אין שום בשורה, לא לעניים, לא למובטלים, לא לאנשים שאין להם כסף לגמור את החודש.
לכן, אין שום סיבה לאשר את התקציב בקריאה הראשונה. אם רוצים שינוי, יש לדרוש את השינוי עכשיו ולקיים דיון רציני בהצעת החוק המונחת לפנינו.
אדוני היושב-ראש, לפני ביצוע ההתנתקות אמרו: נאשר את ההתנתקות, נעביר את התקציבים של ההתנחלויות לאזרחים, נציב את החינוך בראש סדר העדיפויות, נתמודד עם האבטלה, נתמודד עם העוני, נפתח תשתית ונפתור את הבעיות - נתנתק מעזה, אבל נתחבר לעם. ממשיכים להתנתק מהעם, ממשיכים להתנכר לעם, וזה המסר שמעבירים בתקציב המונח לפנינו.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין, שלא פעם קרה שחברי הממשלה סיירו במגזר הערבי, כמו השר איתן כבל, ידיד שאני מאוד מעריך. הם ביקרו ביישובים הערביים, ומה הם אמרו? הם אמרו: חברי הכנסת שלכם לא דואגים לאינטרסים של הציבור הערבי, מה שמעניין אותם זה הרשות הפלסטינית. אבל, אנחנו רואים היום מי מאשר את התקציב הזה, אשר מתאכזר לאזרחים הערבים. אתם בממשלה, אתם היום הרוב בכנסת. אתם לא יכולים לגלגל את האחריות על אף אחד אחר, כמו שעשיתם ביישובים הערביים ובכפרים הערביים. אתם יכולים היום להוביל לשינוי אתנו, לשינוי אשר ימלא אחר ההחלטות וההבטחות של ממשלת ישראל.
לגבי סגירת פערים, אמרו לנו שאי-אפשר לסגור פערים של 50 שנה בתוך שנה או שנתיים, אבל אנחנו שומעים את המשפט הזה עשר שנים. הובלת מדיניות של העדפה מתקנת, שילוב אקדמאים, תיעוש המגזר הערבי, התמודדות אמיתית עם האבטלה ועם העוני במגזר הערבי, זה המבחן, אז למה אתם בורחים מהאחריות שלכם? מדוע אתם שוכחים את ההבטחות שלכם, או משאירים אותן לבחירות הבאות, כשתחזרו למגזר הערבי ותגידו: חברי הכנסת הערבים - שהם באופוזיציה - לא מילאו את תפקידם. זאת האחריות של הממשלה, שרוצה להנציח את הפערים ואת האפליה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אין לנו שום אמון לא בממשלה ולא בתקציב. לכן העמדה של סיעת רע"ם-תע"ל היא להצביע נגד הצעת התקציב הזאת.
אני רוצה לציין תופעה מאוד מדאיגה. יש אזרחים ותושבים שמחכים זה שנים רבות, יותר
מ-60 שנה, שממשלות ישראל יעלו אותם על המפה האזרחית ויתייחסו אליהם כאל אזרחים. אלה הם תושבי היישובים הלא-מוכרים. אלה אנשים שקיימים בתור אזרחים, הם משלמי מסים, אבל מבחינת קבלת הזכויות, מבחינת קבלת השירותים, הם לא קיימים על המפה של המדינה. היישובים שלהם לא מוכרים, אין תשתית פיזית, אין כבישי גישה, אין בתי-ספר, אין שום שירות, ונזכרים בהם רק כששולחים להם צווים להרוס להם את הבתים. היום, כאשר מקצים תקציבים, זה המבחן – לאשר תוכניות מיתאר, להכיר ביישובים ולתת לתושבים אלה תקווה, לתת להם פתרון אלטרנטיבי חוץ מאשר להוציא צווי הריסה. הפתרון האלטרנטיבי הוא הכרה ביישובים, תכנון תשתית ליישובים האלה, ולאפשר לתושבים לקבל היתרי בנייה ביישוביהם.
הגיע הזמן לדאוג למגזר הערבי, הגיע הזמן שהממשלה תדאג לאזרחיה ולא תדאג לשריה. הגיע הזמן שהתקציב, אדוני היושב-ראש, יבטא את רצון העם ולא את רצון הקואליציה שמנסה לחלק את העוגה אך ורק כדי לשמר הישרדות ולשלוט. לדעתי, זו התעללות, והצעת החוק היא התאכזרות לשמה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים בסבב הזה יהיה חבר הכנסת ואסל טאהא מבל"ד. חבר הכנסת דב חנין, לרשותך חמש דקות.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הערה מקדימה על אופיו של הדיון הזה. הדיון על התקציב הוא אחד הדיונים החשובים ביותר שהכנסת מקיימת. כאן אנחנו למעשה קובעים את סדרי העדיפויות, את כיווני ההתפתחות של החברה הישראלית, ואסור להתייחס לדיון הזה כאל דיון פורמלי. לכן, חמור מאוד שאנחנו מקיימים אותו במצב שרק היום הונחו על שולחן הכנסת הארגזים עם ספרי התקציב, ולפחות לחברי הכנסת החדשים ניתן פרק זמן כל כך קצר לעיין בהם. אני מצטער שיושבת-ראש הכנסת לא נענתה לבקשתי לדחות את פתיחת הדיון הזה למחר, כי בענייני תקציב השטן נמצא בפרטים – מייד אגיע לפרטים האלה, אבל לפני כן אומר כמה מלים על מגמותיו העיקריות של התקציב.
התקציב שבפנינו הוכן בימיו של ביבי נתניהו והוא נושא את חותמו. זו בדיוק המדיניות שהציבור הישראלי דחה בבחירות, ואת המדיניות הזאת מבקשים מאתנו לאמץ תוך הבטחה לכמה תיקונים פה ושם עד הקריאה השנייה והשלישית. זהו רגע האמת לכל חברי הכנסת שנבחרו על האג'נדה החברתית, ואני קורא לכם, חברי, אדוני השר איתן כבל, חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחברי כנסת אחרים ממפלגת העבודה שאני מכיר אותם כנאמנים לאג'נדה חברתית – יורם מרציאנו ויולי תמיר ועמיר פרץ - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אין עוד. הרשימה סגורה.
דב חנין (חד"ש):
הרשימה סגורה, אבל גם רשימה קצרה היא רשימה. אני מציע להם שלא להצביע בתמיכה במדיניות נתניהו.
זה תקציב של בשורות חברתיות רעות מאוד, תקציב של קיצוץ בבריאות, בחינוך, ברווחה, פגיעה בציבורים מוחלשים. חוק ההסדרים פוגע במנגנוני עדכון של קצבאות ילדים – סעיף 2(1). סעיף 2(4) פוגע בעצמאות הביטוח הלאומי. סניף 2(7) פוגע בגובה דמי האבטלה של אנשים שמחפשים עבודה שמתאימה לכישורים שלהם, לניסיון שלהם. סעיף 59 לחוק ההסדרים דוחה את יישום חוק חינוך חובה לילדים חולים. זו פגיעה קשה במיוחד. דברי ההסבר מרגיזים מאוד, מטילים את האחריות לנושא הזה על עמותות. שוב, התנערות של המדינה מהאחריות שלה לתחום חברתי כל כך חשוב.
אין בתקציב הזה שום בשורה. אין בו בשורה לעניים. אין בו בשורה לחולים. היום הפגינו פה נפגעי האסתמה, שבגלל 12 מיליון שקל הוציאו את התרופה שלהם אל מחוץ לסל. אין בתקציב הזה בשורה לעובדים, אין בשורה למובטלים, לנפגעי תוכנית ויסקונסין. אין בתקציב הזה בשורה לאמהות החד-הוריות. אין בתקציב הזה בשורה לאוכלוסייה הערבית, אוכלוסייה שמופלית לרעה בכל המישורים בחברה הישראלית. אין פה התוכנית הנדרשת לשוויון לאוכלוסייה הערבית בכל התחומים.
התקציב הזה הוא תקציב גרוע. הוא תקציב שמבטא סדר עדיפויות של ממשלה שממשיכה להשקיע בכיבוש, בשליטה בעם הפלסטיני, בבניית התנחלויות ובהשקעה בהתנחלויות, גם בהתנחלויות כאלה שכולנו יודעים שבעוד זמן לא רב ישראל תפנה אותן.
נקודה אחרונה: ממשלה שבוחרת שלא להטיל מס אמיתי על רווחי ההון - כולם בכנסת בירכו על מכירת "ישקר" על-ידי משפחת ורטהיימר, אבל על המכירה הזאת שולם מס מגוחך – 25%.
אביגדור יצחקי (קדימה):
אולי אתה לא בקיא, אבל כך זה בכל העולם. אם רוצים משקיעים, צריך שאחוזי המס בישראל יהיו זהים.
דב חנין (חד"ש):
במדינת ישראל עובדיו של סטף ורטהיימר, שעובדים במפעלו ומרוויחים הרבה פחות ממנו, משלמים מס בשיעור יותר גבוה מ-25%.
אביגדור יצחקי (קדימה):
הם משלמים מס על עבודה ולא על רווחי הון.
דב חנין (חד"ש):
זו בדיוק הבעיה, שהמס על עבודה גבוה מהמס על רווחי הון. זה בדיוק הליקוי, זה בדיוק הפגם. אני חושב שהגיע הזמן שמדינת ישראל תעדיף את העבודה על הרווחים. הגיע הזמן שהמס על הרווחים יהיה גבוה מהמס על העבודה.
בסיכום הדברים, התקציב הזה הוא תקציב גרוע. בא בצדו חוק הסדרים שהוא חוק דרקוני, שלא יהיה אפשר לשנות אותו באופן יסודי מן הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. חוק ההסדרים הוא תמיד חוק לא דמוקרטי, שלוקח מהכנסת את היכולת שלה לקיים דיון ענייני בנושאים שעומדים על סדר-היום. כולנו במסגרת חוק ההסדרים עושים את הדיון המזורז הזה, המהיר הזה, שהוא לא הצורה הנכונה לדון בשאלות הקובעות ביותר בתחומים הכלכליים, החברתיים, ובעצם גם בתחומים הפוליטיים שלנו.
לכן אני קורא לכל חברי הכנסת להתנגד לתקציב, להתנגד לחוק ההסדרים ולא לאמץ את עסקת החבילה הזאת של תיקונים מזעריים עד הקריאה השנייה והשלישית.
היו"ר דוד טל:
תודה. חבר הכנסת ואסל טאהא - חמש דקות, אדוני, גם לך.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את חבר הכנסת משה שרוני. יכולתי להסכים עם הנאום שלו, החברתי, שמחה על התקציב ועל סעיפיו, וכיצד פגעו בגמלאים, בשכבות החלשות, בתקציב של הממשלה הזאת. אבל דומני שחבר הכנסת שרוני יצביע בעד התקציב, והשינויים שהצביע עליהם יהיו קוסמטיים, רק קוסמטיים.
רציתי להגיד לחבר הכנסת שרוני, שהנאום הראשון שלו נוגד את הנאום השני. בנאום הראשון הוא הפציר בממשלה לתקוף, להילחם, וזה תקציבים. הקשבתי טוב ורציתי לשמוע שהוא פונה לממשלה שתעמיק את דרך השלום, שתיסוג מהשטחים, שתסיים את הכיבוש, על מנת שבאמת יהיו תקציבים לפיתוח לכל השכבות הנפגעות.
אדוני היושב-ראש, זה הדיון הראשון בתקציב, תקציב שהופתענו לקבלו. לא הספקנו אפילו לדפדף בו ולקרוא אותו. לכן, זה פגם וזה מחטף, שכן הממשלה מנסה להשיג את הרוב בכנסת בקריאה הראשונה ולמשוך את כל אלה שמבקרים ולהגיד להם: אנחנו באמת נחולל שינויים בתקציב, נעשה מאמץ לשנות, בשעה שהשינוי יהיה קוסמטי, לא מהותי, לא מתייחס לשכבות שנפגעו.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ואסל טאהא, ההצבעה על התקציב היא לא היום.
ואסל טאהא (בל"ד):
אני יודע.
היו"ר דוד טל:
ניתנה ארכה עד יום רביעי, כדי שיהיה סיפק בידי חברי הכנסת החדשים גם ללמוד את התקציב.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, תקציב מדינה, צריך להניח אותו קודם, ולתת זמן לחברי כנסת חדשים וותיקים לקרוא, לעיין ולראות, על מנת ששיקול דעתם והצבעתם יהיו נכונים. לא ייתכן להניח את התקציב והארגזים ביום אחד, ביום השני לערוך דיון, ואחר כך להצביע. נדמה לי שאם זה לא מחטף, זה חצי מחטף.
אדוני היושב-ראש, הספקתי לעיין ולראות כיצד מתייחס התקציב הזה ליישובים הערביים. זה כמו התקציבים האחרים. לא מתייחסים ומתעלמים לגמרי מהסקטור הערבי. מקבלים החלטות בממשלות ישראל השונות ולא מקיימים. מבטיחים בבחירות ולא מקיימים. רק דבר אחד קיימו: הסיתו נגד חברי הכנסת הערבים. כשביקרו ביישובים שלנו מנהיגי העבודה וגם מנהיגי קדימה וחברי כנסת שונים אחרים, התקיפו רק את חברי הכנסת הערבים, כאילו אנחנו אלה שבונים את התקציב ואנחנו אלה שמקצים וכאילו אנחנו חוללנו את הגזירות הקשות שפגעו בחינוך, בתשתיות, ברשויות ובכל השכבות החלשות.
אדוני היושב-ראש, אם יש שינוי - אתה חבר ואתה גם יכול לעזור - אני פונה לכל חברי הכנסת מהעבודה וגם מש"ס שנלחמו בקדנציה שעברה בממשלה הקודמת והיו חברתיים במאה אחוז: תמשיכו להיות כך. אל תיתנו יד לתקציב הזה. התקציב הזה יוסיף עוד פגיעות בשכבות החלשות. אני שואל את חברי חברי הכנסת מש"ס, שנלחמו למען קצבאות ילדים: האם השגתם? האם תשיגו? דומני שזאת השאלה שעומדת בפני הבוחרים שלכם. חברי הכנסת מהעבודה, שנאמו כאן מאות נאומים והאשימו את בנימין נתניהו בכל מיני האשמות, שהוא פגע בחברה, פגע בעניים ופגע בשכבות החלשות, אנחנו רואים שהם מטפחים את התקציב שהוא השאיר, והם ממשיכי דרכו של נתניהו.
לכן, אני פונה לחברי הכנסת החברתיים מכל הסיעות להתאחד ולהפיל את התקציב הזה.
היו"ר דוד טל:
אדוני, אני מודה לך מאוד. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. חברי הכנסת, מעתה - בעצם, התחלנו בשני הדוברים הקודמים - לכל חבר כנסת יוקצו חמש דקות. אחרי חברת הכנסת תירוש – חבר הכנסת הרב יצחק לוי, ואחריו – חברי הכנסת אפי איתם, אחמד טיבי, צבי הנדל, חנא סוייד ומאיר פרוש. אני מקריא את השמות, כך שאם יש חברי כנסת שספונים בחדריהם, שידעו את מקומם כדי שלא יפספסו את תורם. תודה. גברתי, בבקשה.
רונית תירוש (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן רוצה להתחיל את דברי בהתייחסות לגזירה של ייקור הלחם. אני חושבת שהנושא הזה טעון חשיבה מחודשת, ואני קוראת לראש הממשלה, למשרד האוצר, לחשוב על כך פעם נוספת ולחזור בהם מהחלטתם. אני חושבת שהלחם הוא סמל. גם אם יסבירו והסבירו לנו שמדובר במניעת גזירה קשה יותר של ייקור ב-21% או יותר וצמצום השיעור, אני חושבת שזה לא הזמן הנכון ויש מקום לעכב את ההחלטה ולחזור ממנה כרגע.
אני אצביע בעד התקציב, אף שנשמעו או הושמעו כאן כמה וכמה הערות נכונות על אופי התקציב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אנחנו מופתעים - - -
רונית תירוש (קדימה):
לא. אני דווקא אסביר את זה לא כחברת קואליציה - - -
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת זחאלקה, היא לא הפריעה לך. בדקתי ושמתי לב שכשאתה דיברת היא לא פצתה פה ולא הפריעה לך. יש לך איזה טבע שאתה מוכרח להפריע לאנשים שלא הפריעו לך.
רונית תירוש (קדימה):
חבר הכנסת זחאלקה, אתה מרים לי להנחתה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
- - - שתי מלים.
היו"ר דוד טל:
לא צריך. תן לה לומר את דברה, ואתה יכול להסכים או לא להסכים.
רונית תירוש (קדימה):
אתה מרים לי להנחתה, משום שאני הולכת לדבר, לשם שינוי, לאו דווקא כחברת קואליציה, אלא כמי שבאה מהאגף הביצועי. אני רוצה לומר לך בעת מה קורה הזאת במשרדי הממשלה ואיזה נזק יקרה למשרדי הממשלה ולעניים ולחלשים ולכל האוכלוסיות שזקוקות לתמיכה של המשרדים השונים אם לא נאשר את התקציב.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לשנות אותו.
רונית תירוש (קדימה):
אני אומרת לך שבעת הזאת, גם אם אנחנו מאשרים אותו היום, אנחנו נגיע לביצוע תקציבי בסוף הקיץ במקרה הטוב, ואתה יודע היטב שאז יישארו הרבה מאוד עודפים בתקציבי המשרד, כך שלא יהיה אפשר לממש אותם והרבה מאוד אוכלוסיות תיפגענה. לכן אני כן קוראת לכולם להצביע בעד התקציב ולעשות ככל שניתן, שהרי ברגע שאנחנו מצביעים על תקציב לשנת 2006 אנחנו מתפנים לדיונים לקראת תקציב 2007 - כך אני מעריכה - ושם כדאי לעשות עבודה מאומצת יותר, שאולי תהיה גם יעילה ומועילה יותר.
אמרו מי שאמרו, שאנחנו לא יודעים מאין יבואו התקציבים להסכמים הקואליציוניים בהיקף של מעל 3 מיליארדי שקלים. אני רוצה לקוות שלא תהיה גזירה, כפי שאני חוויתי אותה כמה וכמה פעמים, של קיצוצי flat למשרדים השונים, שמשם תבוא הישועה כדי שנממן את ההסכמים. אני חושבת שדווקא בגלל העובדה שההכנסות ממסים רבות ממה שהיה צפוי, יש מקום להפנות את ההכנסות הללו, לרבות ההכנסות מ"ישקר" אבל גם בלי "ישקר" - יש הרבה מאוד הכנסות ממסים - לקחת אותן ולתעל את הכסף הזה לטובת מימוש ההסכמים הקואליציוניים, שדרך אגב, אני רואה בהם הרבה מאוד ברכה.
הרי ממה נפשך? מה יש בהסכמים? אם אני אסתכל רק על מפלגת גיל, הגמלאים, ממילא הם החזירו באמצעות ההסכמים הקואליציוניים את מה שרובנו רוצים שיקרה. אם אנחנו כעסנו, בצדק, על תקציב שקיצץ בקצבאות של קשישים וחולים ובתקציבי העברה כאלה ואחרים, יש בהסכמים הקואליציוניים הרבה מאוד תיקונים לעיוותים ולגזירות הלא-נכונים הללו. כך שאני חושבת שבסך הכול ההסכמים הללו משקפים את הרצון של כולנו, או לפחות של מרביתנו.
אם אני אהיה יותר ספציפית בעיון בספר התקציב, מטבע הדברים הלכתי והסתכלתי מה קורה בנושאים חברתיים, ומצאתי בשמחה שתהיה תוספת של 400 מיליון שקל למאבק באלימות או למניעת אלימות. אני מאוד שמחה שזו תוספת ולא רק הסתמכות על איגום משאבים בין-משרדי, שהרי אנחנו יודעים בדיוק מה קורה כשמטילים זאת על איגומים בתוך המשרדים.
עם זאת, אין לי תשובה בספר התקציב כמה מתוך זה ילך למערכת החינוך לטובת ההתמודדות עם אלימות. החשש לי הוא שלא סתם לא ראיתי זאת בתקציב החינוך. אין שם רמיזה לתוספת. מתוך 400 מיליון השקל לא הולך כלום לחינוך - כך לפחות למדתי. אני חושבת שזה רע, והייתי מצפה שמתוך הסכום הזה ילך תקציב של כ-60 מיליון שקל לטובת מערכת החינוך. אני לא סתם נוקבת במספר הזה, משום שיש שם תוכנית שרק מחכה לתקצוב הזה. אני חושבת שצריך לשרש את הבעיה מן היסוד. לא להילחם באקמול בתופעה, אלא להילחם או למנוע את הסיבות להיווצרות האלימות, ולמערכת החינוך יש תוכנית טובה לכך.
דבר נוסף שראיתי ויצאתי מעודדת, זה עידוד אוכלוסיות חדשות להשתלב בשוק העבודה והרחבת היצע מעונות-היום. אמר מי שאמר פה שאין כאן שום בשורה לאמהות. אני חושבת שאם באמת ירחיבו את ההיצע של מעונות-היום, יש כאן בשורה. רק לא ראיתי מחיר נקוב לצדם.
אני רואה שזמני הולך ואוזל. דבר נוסף - מדובר על ייעול המגזר הציבורי. בדרך כלל, מדובר על קיצוצי flat. זה ממש לא ייעול. אני קוראת לאנשי האוצר, בעיקר במסגרת התקציב הזה, לעשות קיצוץ דיפרנציאלי ולא flat במסגרת ההתייעלות של המשרדים.
אני קוראת לבטל את פיטורי המורים שנובעים בעצם מקיצוץ של 60 מיליון שקל, שזה תוצר של הצעת תקציב מלפני שנתיים ושלוש שנים.
היו"ר דוד טל:
גברתי, אני קורא לך לסיים.
רונית תירוש (קדימה):
שני דברים אחרונים. נכון שזה דיון משולב ומדובר קצת גם בחוק ההסדרים?
היו"ר דוד טל:
את יכולה לדבר על מה שאת רוצה, אבל במסגרת הזמן שלך.
רונית תירוש (קדימה):
נדמה לי שבמסגרת חוק ההסדרים יש דחייה של חוק חינוך חובה לילדים חולים. אני חושבת שזה עוול לאוכלוסייה מאוד מאוד קשה מבחינת ההתנהלות שלה, ואני קוראת לממשלה לבטל את הדחייה הזאת וליישם את החוק מיידית. אין מדובר בסכומי עתק, הסכומים שם הם מוגזמים, וצריך לעזור לעמותת תללי"ם בעניין הזה.
הדבר האחרון: מדובר הרבה על "ישקר" ועל הכנסות של מיליארד דולר. אני קוראת לממשלה ולעצמנו להפנות את הכספים לטובת החינוך - - -
חיים אורון (מרצ):
אין אפשרות.
רונית תירוש (קדימה):
מדוע?
היו"ר דוד טל:
בעתיד.
חיים אורון (מרצ):
אין אפשרות להשתמש בכסף, כי נעלתם את התקציב.
היו"ר דוד טל:
בעתיד יהיה אפשר?
חיים אורון (מרצ):
לא, רק אם יפרצו את התקציב. עולים לדוכן, ואנשים רואים ובטוחים שהולכים לחלק מיליארד ש"ח. אין אפשרות.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
בתקציב לשנת 2007.
רונית תירוש (קדימה):
אז עם הפנים לשנת 2007, תמיד נכון לומר את זה. נכון להקצות את זה לחינוך מגיל שלוש עד 18, וכן הלאה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק לוי, ואחריו - כאמור, חבר הכנסת אפי איתם.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האם יהיה אפשר לקרוא לאחד השרים שיהיה שותף בדיון, או שאנחנו מדברים לחינם?
היו"ר דוד טל:
בהחלט, היה פה כרגע – חשבתי שאיתן כבל עדיין יושב כאן.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אז אולי נמתין שאחד מהשרים יגיע. יש 25 שרים בממשלה הגדולה הזאת, ואפילו שר אחד אינו מקשיב לדיון.
היו"ר דוד טל:
אני מבקש מהסדרנים לקרוא לשר איתן. הרב לוי צודק. חבר הכנסת זחאלקה, עכשיו אתה יכול להעיר כל מה שאתה רוצה, ובלבד שכשהדובר ידבר לא תפריע לו. יש לך עכשיו כמה דקות שאתה יכול לומר בהן כל מה שאתה חפץ.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני רוצה לדעת מה דעתו של אדוני היושב-ראש על היערכות הממשלה - - -
היו"ר דוד טל:
אמרתי את דעתי, ואמרתי שהנושא הזה עלה בדיון הנשיאות. ביקשנו, דרשנו, והשר המתאם, וגם נציג הממשלה, שהיה שם, הבטיחו לנו שהם ידאגו - - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
הגיע השר.
השר איתן כבל:
השר היה פה. יצאתי לרגע למסור משהו לעוזרת.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני, זה כבר שלוש דקות שאנחנו ממתינים לשר. לכבוד הממשלה בת 25 החברים ישבה המליאה וחיכתה שלוש דקות. זה בסדר גמור.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כבוד השר כבל, קודם כול אני רוצה לברך אותך. מי ידאג עכשיו לבדיקות של ההורות אני לא יודע, זאת בעיה. נצטרך לפתור את הבעיה הזאת.
יש הרבה מאוד הערות על התקציב. אין ספק שבשנת 2006 לא תצליחו להשיג שום יעד, כי מסגרת התקציב לא תאפשר זאת. לא תצליחו לבטל את הקיצוצים בחינוך; שרת החינוך תצטרך, על כורחה, לפטר 1,000 מורים. אולי בשנת 2007 תוכלו לעשות שינויים, בשנת 2006 כבר לא תוכלו לשנות דבר. בקושי תצליחו לקיים אולי 10%-20% מההבטחות הקואליציוניות שלכם, ולכן מבחינת התקציב הזה כאילו שנה התפספסה, ולא יהיה לכם אומץ להגיד את זה כאן.
אין לכם אומץ להגיד: רבותי, עד סוף שנת 2006 אין לנו אפשרות. אלא אם כן היתה הממשלה מחליטה לפרוץ את מסגרת התקציב. אם היא היתה מחליטה לפרוץ את מסגרת התקציב – ואני חושב שזאת ההחלטה שהיה צריך לקבל, מכיוון שיש כסף, מכיוון שזה אפשרי ומכיוון שחבל על השנה הזאת, חבל שמערכת החינוך תסבול עוד שנה וחבל שהעניים יסבלו עוד שנה – הייתם צריכים לפרוץ את מסגרת התקציב ולהגיד: כבר השנה אנחנו יוצאים לדרך. כי הרי אם אתם רציניים, בשנה הבאה בין כך ובין כך המסגרת תהיה אחרת לגמרי; זאת לא יכולה להיות המסגרת.
זאת הערה אחת – להוריד ציפיות, עד שנת 2007 לא יקרה שום דבר. אנחנו חיים פחות או יותר עם התקציב הזה, השינויים יהיו מינוריים, לא יהיו שינויים גדולים.
חיים אורון (מרצ):
אתה לא צודק.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אולי אני לא צודק אבל זה מה שיהיה.
חיים אורון (מרצ):
אתה צודק עוד יותר, כי ההתחייבויות הקואליציוניות יהיו, ויורידו אותן flat מכל המשרדים.
היו"ר דוד טל:
אם אדוני רוצה ליצור דיאלוג, זה על חשבונו.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני לא בטוח, יכול להיות. יכול להיות שחלק, לכן אמרתי בין 20% ל-30%. אני לא יודע אם הממשלה מסוגלת היום, בהרכב הקואליציוני שלה, לעשות הרבה קיצוצים flat. כשיש מפלגה גדולה שמטילה את מרותה זה אפשרי, אבל היום לשכנע את כל השותפים לעשות flat זה לא כל כך פשוט. אני חושב שזה לא יהיה כל כך פשוט.
אני רוצה לגעת בנושא אחר. אדוני השר, אולי אתה יודע לענות לי: איפה נמצא תקציב ההתנתקות הקודמת בתקציב הזה? אני לא מוצא אותו. לא היה לי הרבה זמן לחפש, אבל ניסיתי לחפש ולא מצאתי.
חיים אורון (מרצ):
אגיד לך.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
למה אתה צריך לגלות את הכול? ההתנתקות עלתה לכם הרבה יותר מכפי שחשבתם, ואת זה שר האוצר הקודם אמר, ראש הממשלה הקודם אמר, ואת ראש הממשלה הנוכחי לא שמעתי בעניין, אבל הדברים נאמרו. ההתנתקות עלתה הרבה יותר מכפי שחשבתם. רק בתי-המלון – אנשים ישבו שמונה חודשים בבתי-מלון. חשבתם שזה ייקח שבועיים. חשבתם ששלב בתי-המלון ייקח שבועיים – כך הממשלה חשבה. היא חשבה שיש קרווילות לכולם וכולם יוכלו לשכור דירות. אנשים ישבו שמונה חודשים בבתי-מלון. לפי מה שנמסר לי – אינני יודע אם המספרים שנמסרו לי הם נכונים – זה מיליון ש"ח ליום בכל בתי-המלון יחד, לכל האנשים. אז נכון שלא כולם ישבו שמונה חודשים, אבל כולם ישבו חמישה חודשים. אחר כך התחילו לצאת, לאט-לאט.
איפה הכסף? איפה הכסף הזה בתקציב? עוד לא גמרתם לבנות את המגורים הזמניים ולא התחלתם לבנות את מגורי הקבע. התשתיות הן לא על חשבון המתיישבים ולא על חשבון הפיצויים. הם יבנו את הבתים על חשבון הפיצויים שהבטחתם להם, אבל את התשתיות הממשלה צריכה לממן. אני כבר לא מדבר על פיצויים, על נזקים ועל תביעות. אדוני השר, למה אתם מסתירים מאתנו?
השר איתן כבל:
זה מה שנקרא "אבות אכלו בוסר".
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני שואל אותך – לא "אבות אכלו בוסר" – אני שואל, למה אתם מסתירים מאתנו? מאיפה תיקחו את הכסף הזה, מהחינוך? מהלחם? מהעניים? מאיפה תיקחו את הכסף הזה? הכסף הזה איננו בתקציב, זה לא מה שהקצבתם.
תדעו לכם, מורי ורבותי, תדעו לכם, עם ישראל, שהממשלה נתונה בגירעון, והתקציב המוצג פה הוא לא תקציב אמת. עוד מעט יתברר שחסר כסף, והחור הגדול, המיליארדים, קשור להתנתקות, שחלק גדול מהפיצויים עדיין לא שולמו, שרוב הפיצויים עדיין לא שולמו. אז חלק יש בתקציב, אבל חלק גדול אין בתקציב, וחוץ מזה הוצאות לא ידועות וכן הלאה.
לכן, לסיכום דברי, אני חושב שבשנת 2006 הממשלה פשוט לא תהיה מסוגלת לעשות – לא בחינוך, לא ברווחה ולא בשום תחום אחר. היא תהיה עסוקה בניסיון לסגור את הפערים שנפתחו בעקבות ההתנתקות האומללה והשגויה שהממשלה הקודמת עשתה. זה יהיה המצב.
אנחנו כמובן נצביע נגד התקציב.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. חבר הכנסת אפי איתם, ואחריו - חבר הכנסת אחמד טיבי.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אינני יודע אילו גדולות ונצורות תפעל הממשלה הזאת, אבל אין ספק שלהישג אחד היא כבר הגיעה. יומיים לאחר השבעתה היא החזירה מושג שחשבנו שכבר עבר מן העולם, המושג הזה נקרא "חצי לחם". אנשים נכנסים היום לחנויות המכולת, הם כבר לא מבקשים כיכר לחם פשוטה, שלמה, שבוצעים אותה לפרוסות עבות ומורחים אותה במשהו, וממנה חיים. "חצי לחם".
אז את ה-flat לא התחילו במשרדים, את השיטוח לא התחילו בממשלה המנופחת הזאת, אלא בתקציב השקלים, הצרור הנקוב של המשפחה הענייה בישראל, וזאת הממשלה שקמה על ההכרעה החד-משמעית של הבוחר, שהוא רוצה שינוי סדר עדיפויות חברתי.
אם יש הונאה ציבורית שהיא הפרוזדור, היא האמא של מה שאחר כך צומח להיות שחיתות, זה הדבר הזה. זה לא השחיתות הפרימיטיבית של לקחת משהו לכיס שלך. זה פשוט להונות את הבוחרים שלך, את האנשים שנתנו בך אמון.
כל אחד מאתנו יודע היטב שהתקציב הזה של 2006 הוא תקציב סגור וחסום, ולא ניתן להתחיל בו שום דבר מן הדברים הגדולים שראש הממשלה חזה כאן, שלא לומר הזה, בנאום הפתיחה שלו - אבל גם בתקציבי ארבע השנים הבאות.
הרי זה ברור שבכל משק משפחתי עושים סדר עדיפויות. כשמבטיחים הכול – וגם וגם וגם – לא מבטיחים כלום. ומי שמבין מה עומד לפנינו בתחום הביטחוני יודע שתקציב הביטחון לא יוכל להיות מקוצץ, אלא אם כן מדינת ישראל קבעה לה כבר כעובדה שהיא תחיה בצלו של איום גרעיני לשנים רבות – מהלך בלתי הפיך.
נדמה לי שגם ברור לחלוטין מה יעלה המהלך החברתי - ואני, אגב, מצדד בו, לפחות במקצתו - כי הרזרבות שנצברו, אגב, הן לא תוצאה של איזו פעילות משקית אדירה מופלאה. נכון, יש גם צמיחה, אבל זה התחיל בהכבדת יד והכבדת לב לא קטנה על אזרחי מדינת ישראל. אני הייתי שר השיכון כשהתחיל המהלך הזה – מיליארד, 750 מיליון שקל קוצצו בן-לילה בסבסוד משכנתאות. מאז, משק הנדל"ן בשיתוק עמוק. אני כבר לא מדבר על קצבאות הילדים, אני כבר לא מדבר על הקיצוצים בחינוך - כל זה החזיר כביכול כסף, אבל זה לא כסף שהוא נטו צמיחה. זה כסף של הכבדת לב, שמי שרוצה להחזיר אותו צריך אכן לוודא שהכסף הזה מורווח כתוצאה מצמיחה, וזה עדיין מוקדם.
שאל הרב לוי: מאיפה יבוא הכסף להתנתקות, שהיתה? אנחנו מדברים על הוצאה בסדר גודל של כ-10 מיליארדי שקל – וגירשו 10,000 איש. אם רוצים לגרש 110,000 איש מהבתים שלהם ולבנות בתים חלופיים, ולתת פיצויים – ואנחנו גם נלמד את לקחי חוק פינוי-פיצוי הכושל והמביש שעבר כאן – אז כמה זה יעלה? 400 מיליארד שקל. אז מאיפה זה? ואחר כך עוד משלימים את הגדר, ואחר כך עוד עושים חינוך.
חברים, הרי ברור לגמרי שבהצבת היעדים האלה, ללא סדר עדיפויות, ללא דירוג – תראו, ממשלת שרון, עם 40 מנדטים, עם עוצמה פוליטית שלא היתה כדוגמתה, הקדישה את הקדנציה שלה כולה לדבר אחד בלבד – לחולל את פשע הגירוש, ואחריו היא התפרקה, היא פירקה את הליכוד, היא הלכה לבחירות. אז ממשלת אצבעוני הזאת, שעשויה במעשה מרכבה תפור בגסות, שכבר יש בו מורדים, היא תעשה גם טיפול בגרעין האירני, גם תיקון חברתי, גם גירוש של 110,000 יהודים, גם השלמת הגדר, גם רפורמה בחינוך, והיא עוד תשרוד? צריך איזו פרופורציה, איזו הבנה, מה מסוגלת ממשלה לעשות בקדנציה, אם היא רצינית.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
היא תסתפק רק בגירוש יהודים.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
היא תסתפק רק בגירוש יהודים, נכון. אם באמת הדבר הזה יהיה – רק הוא – אז להניח את זה על השולחן, להגיד: נולדנו, קמנו, כדי לגרש יהודים - -
היו"ר דוד טל:
אבקש לסיים.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - לא אכפת לנו, לא מביטחון המדינה, כל הדיבור החברתי הוא הבל, התחלנו אותו בחצי כיכר הלחם, וכמובן החינוך יישאר אחר כך לרטוריקה של טרם בחירות.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
ממשלת אולמרט חייבת להציב יעד ושוברו בצדו. וכל עוד לא נוכל לראות סדר עדיפויות תקציבי רציני – אין אפילו דמי רצינות לחזון שהממשלה הזאת מציבה. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת צבי הנדל ידבר לפני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אם היושב-ראש מסכים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ברשותך, אדוני.
היו"ר דוד טל:
אין לי שום בעיה, רק בדרך כלל דברים כאלה מסדרים פה במזכירות. בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
- - -
היו"ר דוד טל:
זה בסדר, אחמד טיבי, ראיתי שאתה כנראה לא מרגיש טוב, לכן אתה צריך לשתות מים באולם המליאה. אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מכובדי היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, לא כולם נכחו באולם, אבל לא אחזור על רוב דבריו של ג'ומס ידידי, שקורה לעתים שאני כל כך מסכים אתו. אני לא בטוח שאני אעשה את זה כל כך בכשרון - עשר דקות היו לו - בשלוש הדקות שיש לי.
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
חמש דקות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
חמש דקות יש לי? אז כבר חל שיפור משמעותי של 40%.
אין לי אלא לומר שכל מלה שלו היתה חקוקה בסלע, ובעיקר הדברים – כדי לא להלאות פעם נוספת באותו סוג של אמירה – שאם רוצים לקיים את מה שצריך לקיים, או את מה שרוצים לקיים, או את מה שהבטיחו לקיים, המינימום שבמינימום זה להגדיל תקציב, ויש מאיפה. ואם רוצים לקיים את מה שהבטיחו בהסכמים הקואליציוניים, וכמו ששר האוצר – חברי ידידי הטוב, שאני מאחל לו בהצלחה – עומד כאן מעל הבמה ואומר: זה יהיה ללא חריגה ממסגרת התקציב, זאת אומרת שייקחו פעם נוספת כסף מהמסכנים והחלשים והחולים והעניים והמגזרים וכו' וכו'. ובגדול, זאת האמת ואין בלתה, ואי-אפשר להתחמק בסיפורים כאלה או אחרים.
אבל, אני רוצה לעמוד על דבר אחד. אני הצטערתי שלא שמעתי את מורי ורבי, הרב יצחק לוי, לא ידעתי שמישהו ידבר על זה, אבל חשוב שבבית הזה, ביום דיונים על התקציב – וחבל ששר האוצר לא שומע אותי, הלוואי שבמקרה בחדרו הוא מאזין לדברי - - -
יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אף שר לא שומע אותך.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אולי בחדרו, בטלוויזיה, אולי הוא כן שומע.
אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
25 שרים, אף שר אחד לא בדיון על התקציב.
אבשלום וילן (מרצ):
זה היחס לכנסת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כולם סומכים זה על זה. 25 שרים, ודאי מישהו נמצא פה.
אני רוצה להגיד – בדרך כלל אני לא כל כך אוהב לדבר על זה, כי כאילו זה דבר שנוגע לי וזה עסק פרטי של מישהו. יכולה להיות דעה של עקירה וגירוש יהודים מהשמאל; יכולה להיות דעה מימין; יכולים להיות כאלה שיאמינו שיש תועלת כלשהי לקידום השלום בישראל על-ידי גירושם של יהודים מבתיהם; יכולות להיות דעות שונות – ואתה יכול לאהוב את הדעות או לא לאהוב את הדעות. כמעט הכול לגיטימי, חוץ ממניעים מושחתים, שבגללם זה נעשה – שזה לא לגיטימי – כל השאר לגיטימי, גם אם זה מאוד מאוד מאוד מרגיז אותי.
לא יכול להיות לגיטימי, בשום צורה ובשום אופן, וזה כולל את כולם: שמאל, ימין, כולם – חוץ מחברי הכנסת הערבים, שאת דעותיהם אני יודע ומכיר ומבין – לא יכול להיות אף אחד בכנסת שירחץ בניקיון כפיו כלפי מתיישבים עקורים מבתיהם, שגורשו, שאין להם פת לחם, אילולא חבריהם שעוזרים להם - -
היו"ר דוד טל:
אף לא אחד.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
- - תקשיבו טוב למה שאני אומר – לא להפריע לי בשום דבר – אין להם פת לחם. לא שלא קיבלו פיצויים ומיליארדים וסיפורים; לא שהם בבתי-מלון, זה כבר כולם יודעים. בעתיד יהיה להם אולי - יקבלו חלק ממה שגזלו מהם: לא פיצוי, אין פיצוי שם. אני שונא לדבר על כסף, אבל לפעמים גם זה חייב שייאמר. אלא התשלום על מה שגזלו מהם, על הרכוש שלהם, שעשו אותו בעשר אצבעות ולעתים בדם חברי משפחה – את הכסף הזה עוד לא קיבלו, את דמי ההסתגלות של כמה חודשים, עד שימצאו פרנסה, לחודשים הראשונים עוד לא קיבלו. אחד עוד לא קיבל, לא שהרוב לא קיבלו.
למעלה מ-70%, אין להם פרנסה, ואני מדבר על אנשים שכולם, 100%, עבדו. אולי 3% היו מובטלים. היינו גוש שעשה מאמצים עילאיים שלא יהיה מישהו מהחברים שנופל מהשורה. הרמנו אותו, גם אם היינו צריכים לעשות זאת בעבודות יזומות, ובלבד שלא יהיה מובטל. ופתאום, אנשים גאים מגיעים לפת לחם; קמים בבוקר, אין להם מה לעשות. אין מחיר כבד כעונש שצריכים לשלם אלה שהביאו לזה. וכל דבר הכי חמור שעולה על דעתכם, אני מאחל להם מכל הלב; כן יהודי להגיד את זה או לא יהודי להגיד את זה.
אני מאוד מקווה ששר האוצר, בלי להיות הפריץ וה"נאך שלעפער", אני לא אלך לבקש ממנו. אני מאוד מקווה - אם ירצה, יקרא לי - שיפתח את החוק הזה, יראה את הפרטים שלו, יבדוק מה קורה, יראה באיזה כסף זניח מדובר לעומת המיליארדים ששופכים פה כמו זבל לשטויות ולהוויות של עשירים, איך יוכל לתקן את העוול הנורא שנגרם. ולא דיברתי מלה על פוליטיקה ולא אמרתי מלה על "קסאמים" ולא על טרור ולא על בתי-ספר בקיבוצים בנגב ולא על הפחד ושעושים במיטה בלילה. דיברתי על דבר אחד: על התנהלות של בני-אדם לבני-אדם שלא חטאו בכלום. תודה.
היו"ר דוד טל:
תודה לחבר הכנסת הנדל. חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו יעלה ויבוא חבר הכנסת חנא סוייד, אחריו - חבר הכנסת מאיר פרוש, ואחריו - חבר הכנסת בני אלון וחבר הכנסת גפני וחבר הכנסת כץ וחבר הכנסת גלזר. בבקשה, חמש דקות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בתקציב שהוא המשכו של התקציב שהוכן על-ידי שר האוצר לשעבר, חבר הכנסת בנימין נתניהו. התקציב ההוא זכה לטונות של ביקורת קטלנית, הן על-ידי מפלגת העבודה, הן על-ידי אנשים מתוך קדימה, וגם אנשים מתוך הליכוד - על-ידי רבים מחברי הבית הזה, אדוני. מדובר בתקציב המתעמר בשכבות החלשות, מתעלם מהפריפריה, לא מטפל בשיעור הגבוה של דורשי עבודה ולא מהווה תשובה נאותה, אפקטיבית, למכת העוני שמכה ברבדים רחבים של החברה הישראלית.
לכן, אדוני היושב-ראש, הניסיון היום לגנוב את הפטור מחובת ההנחה של התקציב, כאשר עשרות חברי כנסת חדשים לא ראו את הצעת החוק, את הצעת התקציב – א. ההתייחסות לחברי הכנסת היא מבזה. חלקם בעלי תואר שלישי אפילו, ולא פצו פה. רבים מהם אמרו "הן" כחותמת גומי, רק משום העובדה שהם חברי הקואליציה. זה מצער. ציפיתי ליחס יותר ענייני, ליחס יותר ביקורתי.
מפלגת העבודה שהתנגדה, רבים מחבריה כיום תומכים, כי מה שרואים מפה לא רואים משם. הליכוד, שתמך אז כי נתניהו היה שר האוצר, מתנגד, כי מה שרואים משם לא רואים מכאן. אני לפחות שמח שאני וחברי עקביים. התנגדנו אז ואנו מתנגדים גם היום, בשל העובדה שאין מזור בתקציב הזה לבעיות החברתיות-הכלכליות, גם הפוליטיות-המדיניות, אגב, והביטחוניות של מדינת ישראל, של הציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד.
עובדת האפליה נגד הציבור הערבי, למשל, אחת מהאוכלוסיות הסובלות מידה הארוכה של האפליה הממסדית במדינת ישראל, קיבלה גושפנקה בהצהרות ממשלה, בהחלטות ממשלה, בהחלטות בג"ץ, מבקר המדינה, מה לא? כולם הודו ואמרו שיש אפליה שצריך לפתור אותה. האפליה הממוסדת הזאת, שיצרה פער שהלך וגבר בין הרוב היהודי למיעוט הערבי, טופלה אך ורק ברמה ההצהרתית. לא היה טיפול סיסטמטי, לא יוצרו כלים, לא תקציבים כדי לצמצם את הפער בשלב ההתחלתי, והוא הלך וגבר. יש הבדל של 20 שנות תשתיות, אגב, בין יישוב יהודי ליישוב ערבי. אתה יכול לעבור בכביש בין-עירוני, אתה תדע שאתה עובר ליד יישוב ערבי, כי הכביש מקולקל. אמרתי כבר בעבר, לצערי הרב, שביישובים הערביים הכול מזופת, חוץ מהכבישים.
לכן, אדוני היושב-ראש, אין ברירה אלא להתנגד. צו השעה והמצפון הוא להתנגד לתקציב הזה.
יש דרישות, כדי לנסות לתקן את הבעיות של המגזר הערבי. למשל, 60% מהילדים הם מתחת לקו העוני, אדוני. מחצית מהמשפחות הן מתחת לקו העוני. יש מחסור מיידי ב-400 כיתות לימוד. סך הכול מצטבר - 2,000 כיתות לימוד. יש צורך בפיתוח אזורי תעשייה. אין, אין אזורי תעשייה. יש התעלמות מופגנת במטרה לעשות מהיישוב הערבי בית-מלון, שילכו ויעבדו אצל האדון בעיר היהודית הסמוכה. שלא לדבר על תיירות. אין תיירות, אין תקציבים לתיירות – לא בנצרת, לא בג'סר-א-זרקא, לא במקומות אחרים. הכשרה מקצועית, למשל, לנשים - אין. התעלמות מוחלטת. זה כוח עבודה אותנטי, פרודוקטיבי – מחצית מהאוכלוסייה.
דיברתי על התשתיות הלקויות, על הכבישים, על העדר נגישות בין יישובים ערביים לבין עורקי תחבורה ראשיים ביישובים היהודיים, ואני כרופא שב ומזכיר את שיעור תמותת התינוקות הגבוה ביותר בארץ בקרב האוכלוסייה הערבית, כמעט פי-שניים אצל ערבים מאשר אצל יהודים, ושיעור תמותת תינוקות אומר הכול על חברה.
שלא לדבר על פתרון מצוקת הדיור, הקצאת חלקות אדמה מהמינהל לזוגות צעירים ותוכניות מיתאר והכפרים הלא-מוכרים בנגב – כל זה במצטבר אומר לך, שיש תמונת פסיפס שהיא תמונה עגומה של אפליה ממוסדת הדורשת עוד העדפה מתקנת שהממשלה ממאנת להנהיג ומסתפקת בהצהרות. תודה רבה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. אתה תשב, כנראה, גם על הכיסא הזה כסגן יושב-ראש, או מי מחברי סיעתך, ואז תבין שצריך להישאר במסגרת הזמן. חבר הכנסת חנא סוייד - בבקשה, אדוני, חמש דקות.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעתי, סיעת חד"ש, ואני נצביע נגד התקציב הזה, ולו מהסיבה הפשוטה שלא ניתנה לי, לפחות, כחבר כנסת חדש כל אפשרות ללמוד את התקציב הזה. אני חושש מאוד שהרוב שהתקציב הזה יעבור בו יושג על-ידי חברי כנסת חדשים, שאני בטוח שלא היתה להם כל הזדמנות לקרוא את התקציב הזה, להבין אותו, לנתח אותו ולהסיק ממנו מסקנות לגבי ההצבעה שלהם, וזה לא לכבודם. זו בעצם פגיעה באותם חברי כנסת חדשים שירימו יד בעד התקציב, כי הם חלק מהקואליציה.
אבל אני אנצל את ההזדמנות הזאת, אם זאת המסקנה - אני אנצל את ההזדמנות כדי לתאר במספרים את המצב העגום של האוכלוסייה הערבית, שלא ראיתי איך התקציב הזה, עם כל מה שהספקתי לדפדף בהצעת התקציב, מתייחס אליו. בעצם יש חוסר התייחסות מוחלט לאוכלוסייה הערבית ולצרכים שלה.
דרך אגב, כשראיתי את הקופסה הזאת ממש נבהלתי. אמרתי: מה זה? אמרו: זה תקציב, ואת זה צריך לאשר היום, מקסימום עד יום רביעי. אמרתי: אין סיכוי בכלל. זה לא רציני.
בכל אופן, אני רוצה להגיד שעל-פי מחקר שערכנו – מחקר מדעי, עם המחלקה לכלכלה באוניברסיטת חיפה – התל"ג, התוצר הלאומי הגולמי, הממוצע לאזרח הערבי הוא בערך שליש מהתל"ג הממוצע במדינת ישראל. מדובר ב-6,000 דולר בערך לעומת כ-17,000 דולר. זה פער גדול מאוד. הוא איום ממש, הפער הזה.
אני רוצה להדגיש כאן, שזה הפסד לא רק של האוכלוסייה הערבית. זה בסופו של דבר הפסד של המדינה, כי מהעלאת התל"ג של כל האוכלוסייה, בפרט של הציבור הערבי – ויש פוטנציאל גדול אם הפער כל כך גדול – כולם ייהנו. כולם ייהנו מהגידול הזה, גם האוכלוסייה הערבית וגם תקציב המדינה באופן כללי. זאת בעצם החמצה גדולה של האוצר ושל התקציב הזה.
אני לא מבקש, כמובן – והציבור הערבי לא מבקש – לטפל בו בדרך של כספים ייעודיים, להעביר לו מזומנים, אלא, לדוגמה, בהשקעה בחינוך במגזר הערבי. היום התבשרנו – בעצם לא התבשרנו – מתוצאות המחקר שערך מרכז השלטון המקומי, שיש פערים גדולים בחינוך של הציבור הערבי בבתי-ספר ערביים. זאת השקעה בחינוך. אם היא מכוונת, ואם היא פרויקט שהאוצר לוקח על עצמו, בסופו של דבר זה עוזר לאוכלוסייה הערבית. אלה בעצם לא כספים ייעודיים, אלא השקעה בתשתיות הכרחיות לקידום ולשיפור המצב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית.
דובר כאן על אזורי התעשייה. ההקצאה של שטחים לאזורי תעשייה ביישובים הערביים, גם זה על-פי מחקר שנערך, היא 1:60 בהשוואה לאזורי התעשייה ביישובים יהודיים. זה בעצם אומר שלעיר גדולה כמו נצרת יש אזור תעשייה של 150 דונם. נשווה עם כרמיאל – 1,200 דונם, שבעצם מושכים את מיטב התעשיות במדינת ישראל. אין שום התייחסות לפרק הזה ולאפשרות הזאת.
אני חייב לציין, שבדפדוף שעשיתי ראיתי שדובר על כך ששר הפנים יכול ליצור מנגנון מסוים של שיתוף בין רשויות מקומיות באזורי תעשייה קיימים, אבל האפשרות והסמכות ניתנו רק לשר הפנים, שינצל אותן ככוח פוליטי, ולא ניתנו שם פרמטרים או קריטריונים. היה טוב מאוד אם במסגרת חוק ההסדרים היו ניתנים קריטריונים ופרמטרים שעל-פיהם אפשר לקבוע מנגנונים של שיתוף, גם של האוכלוסייה הערבית וגם של האוכלוסייה היהודית, שיהיו אזורי תעשייה משותפים, שתהיה הזדמנות לכך שכולם ייפגשו ויעבדו יחד.
יצירת מקומות עבודה חדשים באמצעות אזורי תעשייה, תעסוקת נשים – זה אחד התחומים החשובים ביותר – ומיזמי תעסוקה רציניים; לא תוכניות אכזריות כמו ויסקונסין, שלא מצליחות ולא ממריאות בכלל, אלא עושות עוול לאוכלוסייה. דיברתי על תעסוקת נשים. פתיחת הסקטור הציבורי לפני האוכלוסייה הערבית – היום, בסקטור הציבורי במדינת ישראל - -
היו"ר דוד טל:
לסיום.
חנא סוייד (חד"ש):
- - לצערי הרב, יש רק 4%-5% ערבים.
היו"ר דוד טל:
אני מודה.
חנא סוייד (חד"ש):
וזאת בעצם אפליה שצריך לתקן אותה, והמכשיר הכי טוב לתיקון הוא בעצם התקציב, שלא עושה אף אחד מהדברים שמניתי.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת, זה הנאום הראשון שלך, אדוני?
חנא סוייד (חד"ש):
לא.
היו"ר דוד טל:
אה. אז אני מברך אותך, אף שזה לא נאומך הראשון, ואני מודה לך. תודה לך. חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה, ואחריו – כאמור, חברי הכנסת בני אלון, משה גפני, ישראל כץ, אלחנן גלזר, מיכאל נודלמן, יוסף ביילין, אבשלום וילן, רן כהן, דני יתום, דוד אזולאי, אליהו גבאי ואפרים סנה. אדוני, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איני יכול לפתוח את דברי על התקציב בלי להזכיר את אותו מעשה ציני ומגונה של העלאת מחירי הלחם, ההחלטה הראשונה שקיבלה הממשלה החדשה; ההחלטה הראשונה של ממשלה שמעמידה כיעד בקווי היסוד שלה את צמצום הפערים החברתיים והקטנת מספר העניים.
החלטה ראשונה זו מראה לאן פניה של הממשלה מועדות, וכולנו יודעים שהיא לא תסתפק בייקור הלחם בלבד, אלא שמתוכנן כבר בשבועות הקרובים ייקור הסוכר, החלב, הגבינות, הביצים, תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית ומי יודע מה עוד. כלומר, אדוני היושב-ראש, את כל מה שהוא צורך בסיסי של השכבות החלשות עומדים לייקר בלי להתרגש, בציניות, בקור רוח, ובמידה לא מבוטלת – ואני לא אומר את זה על הממשלה, אבל אולי יש פקידים כאלה – גם של רשעות.
חשוב שנדע לאן פניה של הממשלה החדשה הזאת מועדות שעה שאנחנו מתבקשים להצביע על התקציב לשנת 2006. אומרים לנו: זוהי הצבעה טכנית. אמרו: תקציב שהכין שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו. הצבעה טכנית. בקריאות הבאות נוכל לערוך תיקונים. ואני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, שממעשיה הראשונים של הממשלה אפשר ללמוד שהתיקונים הצפויים יהיו מזעריים, ומהות התקציב בפועל לא תהיה חברתית, אלא קפיטליסטית, אכזרית, כפי שהגדיר זאת פעם השר שמעון פרס.
אפילו העלות התקציבית – ואני אומר זאת כאשר יושב פה שר בממשלה – אפילו העלות התקציבית של ההתחייבויות שמפלגת קדימה כבר נתנה למפלגות שהצטרפו לקואליציה היא אפסית. נמצא פה אתנו חבר הכנסת הרב גפני, והוא יאמר לכם: פקידים מתגלגלים מצחוק כשהם רואים את המספרים, ומזכירים לנו את המספרים, מה כבר נתנו לש"ס ומה כבר נתנו לגמלאים, וזאת בשעה שמתחילת שנת 2006 הממשלה כבר צברה עודף תקציבי של 9 מיליארדי ש"ח, עודף ענק שנגרם מריסון הוצאות המשרדים, שנוצר מדי חודש בחודשו מכך שההוצאות בפועל קטנות מהמכסה המותרת על-פי החוק.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת פרוש, לכן אנחנו מצפים בכיליון עיניים שסיעתך תיכנס, ואז יהיה שילוש דרסטי.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
תאמין לי, כאשר אנחנו ניכנס אנחנו נטביע את חותמנו על מה שאמור לקרות בחודשים הקרובים. בינתיים לא נראה לי שרוצים שנוכל להוכיח שנטביע את חותמנו. בבקשה תן לי עוד כמה שניות.
היו"ר דוד טל:
אני אתן לך יותר מכמה שניות.
משה גפני (יהדות התורה):
- - -
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אמרתי: אם ניכנס נטביע את חותמנו. לא נראה לי שרוצים שנטביע את חותמנו.
היו"ר דוד טל:
תיכנסו גם תיכנסו.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
אבל, אדוני היושב-ראש, ראוי גם שפעם אחת ולתמיד נשרש – חבר הכנסת אורון, אני רוצה שאחת ולתמיד נשרש אצלנו את הנוהג הנפסד שבו נותנים מתנות, כביכול, רק למפלגות המצטרפות לקואליציה. בשנה שעברה, כולנו יודעים, "העניקו" סכום של 290 מיליון ש"ח לישיבות, לכוללים, לת"תים, להסעות לחינוך העצמאי, לתרבות חרדית, לביטוח לתלמידים, למוסדות פנימייתיים ועוד ועוד. השנה, לפני כמה ימים, כאשר שאלנו אם הסכום הזה, של 290 ועוד, בגלל 12 חברי הכנסת של ש"ס, ייכנס לתקציב, אמרו לנו: לא. זה לא נמצא. אז אני לא נכנס לשאלה אם ש"ס ביקשה או לא ביקשה. יכול להיות שהיא לא ביקשה, אבל למה צריך לבקש? למה אנחנו צריכים לבקש כסף לילדים שלנו?
היו"ר דוד טל:
נכון.
מאיר פרוש (יהדות התורה):
מה ההתניה הזאת, אדוני היושב-ראש? מה המושג הנפסד הזה – אם תהיו בסדר ניתן, ואם לא, לא ניתן? איזה עולם מושגים מעוות יצרנו פה, במדינה הדמוקרטית, מדינת ישראל? לא מגיע לילדים שלנו? לא מגיע לחינוך שלנו? לא מגיעה הקצבה לפעילות תרבות תורנית במדינה הזאת? רק אם נהיה ילדים טובים נקבל, ואם לא אז לא? יש כאן צרכים מדרגה א' וצרכים מדרגה ב'? ואני שואל: התקציב הזה, הכסף הזה, מישהו הביא אותו מהבית? חברי הממשלה הביאו אותו מהבית? מוציאים אותו מהכיס הפרטי שלהם?
אני חייב להעיר הערה לשר הביטחון החדש, שביום הראשון לכהונתו הוא מכריז באוזני הפלסטינים – ואני רוצה שחברי סיעת העבודה שנמצאים פה ישמעו – ביומו הראשון בתפקיד מכריז שר הביטחון החדש באוזני הפלסטינים, באותו נוסח כמעט: אם תפסיקו את הטרור, ניתן לכם; נהיה נדיבים כלפיכם. נהיה נדיבים. במה נהיה נדיבים, ניתן חלקים של ארץ-ישראל לפלסטינים? מי מסמיך בכלל את שר הביטחון לתת דבר שהוא לא שלו? בקושי הוא יכול לתת דברים בתוך מפלגת העבודה, הוא יעז לקחת משהו ממפלגת קדימה ולתת לש"ס, לדוגמה? מה זאת אומרת שהוא לוקח חלקים מארץ-ישראל והוא ייתן אותם לפלסטינים? מי הסמיך אותו? הארץ היא שלנו, כי התורה הקדושה קובעת את הגבולות. בכלל, הממשלה הזאת הולכת לקבוע גבולות. מי הסמיך את הממשלה הזאת לקבוע גבולות?
אני מציע לכל חברי הכנסת, טרם הצבעתם על התקציב, לשאול את עצמם אם התקציב הזה יביא לכך שבעוד ארבע שנים יהיו בישראל פחות חצי מיליון עניים, כי זה המבחן האמיתי של הממשלה. העוני, ובמיוחד העוני של הילדים ושל הקשישים, מפורר אותנו מבפנים ומתחיל להוות איום קיומי ממשי על המדינה. אני אומר לממשלה: אל תתפארו בהישגים של צמיחה בלבד, כי אף מדינה נורמלית לא תוכל להגיע לביסוס כלכלי כאשר רבע מאזרחיה חיים מתחת לקו העוני ו-35% חיים במשפחות עניות.
העובדה ששליש מילדי ישראל חיים בעוני היא הכישלון החמור והטראגי ביותר של המדינה, והמאבק בעוני הוא המבחן של תקציב 2006, ובוודאי של תקציב 2007.
בראש ובראשונה יש להעמיד את עידוד המשפחות ברוכות הילדים במקום גבוה בתקציב, ונזכור זאת בעת שנעצב את הגרסה הסופית של התקציב. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת בנימין אלון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שומע אנשים, חברי כנסת חדשים, מתלוננים שלא היה להם זמן ללמוד את התקציב. רבותי, היתה לכם חצי שנה ללמוד את התקציב הזה. זה תקציב מדבקה. לא יודע אם שמתם לב, אבל יש פה מדבקות שהדביקו. התקציב הזה מוכן כבר חצי שנה, מודפס. מי שידע שהוא עומד להיות חבר הכנסת, היתה לו חצי שנה ללמוד. מלה לא השתנתה. הדביקו מדבקה ששינתה את התאריך.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אפילו שר האוצר אולמרט לא שינה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
כן. צריך לגרד ואז כתוב: מאי 2006. כך שחבר הכנסת מרציאנו וכל חברי הכנסת החדשים שאמרו שלא היה להם זמן – זה אותו תקציב. אבל לא זו הבעיה.
הבעיה היא עד כמה הצביעות מגעת. התלונה שלי, גברתי היושבת-ראש, היא בעיקר על המפלגות שהדגל החברתי הוא דגלן, כלומר מפלגת העבודה, מפלגת הגמלאים, ש"ס. זהו התקציב של שר האוצר בנימין נתניהו, ששפכו את דמו בראש חוצות והורידו את מפלגתו ל-12 מנדטים.
זה תקציב, שעומד כאן פרופסור מכובד, חדש, גם הוא ממפלגת העבודה, ברוורמן, כלכלן בעל שם בין-לאומי, אדם שכרגיל ברום מעמדו ותאריו לא יסכים לשום חלטורה ולשום שליפה מהמותן, ואומר: זה תקציב של עוני ובורות.
היו"ר קולט אביטל:
הוא גם צדק.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
זה תקציב שכולם פה יצביעו בעדו, כל המפלגות החברתיות. זה התקציב שעומד לדיון כאן.
שמעתי את אחד מחברי הכנסת הגמלאים החדשים – משום גילם אני חייב בכבודם – אומר: תנו לנו חסד שישה חודשים, התקציב הבא יהיה יותר טוב. איזו צביעות זאת. זאת אומרת שיש לנו כאן מפלגה, שהיא המובילה של הממשלה, שלה אין בעיות. היא מובילה קו שהיא מזדהה אתו, פחות או יותר, המשך הקו של התקציב הזה של בנימין נתניהו, שבהרבה דברים גם אני לא מבקר אותו. מצטרפים כל הגורמים החברתיים, ומה קרה להם? מה הדגל החברתי שהם הובילו?
זה שאמר "המהפכה החברתית", עמיר פרץ, הפך להיות שר הביטחון, והבשורה החברתית היחידה שהוא הביא בינתיים בהחלטותיו היא שהתנתקות זו ססמה יפה, אבל אנחנו צריכים להיות חברתיים, לא כלפי אזרחי ישראל, לא כלפי אזרחי שדרות שלא יכולים לישון מרוב הפגזות, או של צה"ל על שטחים ריקים או של "קסאמים" שנופלים עליהם. אנחנו צריכים להיות חברתיים, לא כלפי ילדי ישראל בתל-אביב, אלא כלפי הערבים שהתנתקנו מהם.
מה ההחלטה הראשונה שלו? ש-8,000 פועלים מעזה יסתובבו בתל-אביב. ויהיו פיגועים יותר ממה שהיה בנווה-שאנן. ומה זה מבשר לנו חברתית או ביטחונית? ונוסף על כך, 4,000 סוחרים, ו-1,500 ייכנסו דרך עטרות. כל שרי הביטחון שקדמו לו פחדו ואמרו: יש התנתקות. יש להם בעיות כלכליות, אני מודה, אבל הם בחרו בממשלת "חמאס", בחירות דמוקרטיות, וזה לצערי מה שהם משלמים כרגע. הנשים צריכות למכור שרשראות של זהב שיש להן, והם במסירות יודעים להחזיק מעמד, כמו שהם עשו באינתיפאדות. אני מודה שקשה להם. זה מחירה של דמוקרטיה, וצריך לעזור להם. אז זה תפקידו של השר החברתי, לבטל את ההתנתקות על-ידי הכנסת פועלים ערבים לתל-אביב, בסיטונות, כדי שיהיו פיגועים? זאת בשורה חברתית? היום הוא לא יכול היה להעביר בוועדת הכספים תקציב מיגון לעוטף-עזה, 51 מיליון.
כואב לראות את הצביעות. שקדימה מגישה אותו תקציב, אני מבין. אבל שמפלגת העבודה, הגמלאים וש"ס – פתאום כל האקדמאים והעיתונאים ויפי-הנפש שהצטרפו לכנסת, תוך שבוע הופכים להיות פוליטיקאים? סותמים את האף ומצביעים בניגוד לרצונם? Welcome to the club.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – חבר הכנסת ישראל כץ.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אהוד אולמרט, בהיותו שר התמ"ת, לא לפני דור, ממש לא מכבר, ביקר באופן הכי חריף שיכול להיות – אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה כמוהו – את התקציב שהגיש בשעתו שר האוצר בנימין נתניהו. אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, שנטיתי להאמין לו, מכיוון שאני באמת סברתי שהתקציב שהגיש בנימין נתניהו הוא תקציב חמור מאין כמותו, שאיננו ראוי למדינה מתורבתת. הלכנו לבחירות, ובאמת בנימין נתניהו קיבל מכה קשה בבחירות.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
לא בבחירות, הוא נהיה שר אוצר לפני זה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מדלג על זה, מכיוון שאין לי מספיק זמן. אחרת הייתי מדבר כל הלילה והייתי מסביר את כל ההשתלשלות של הדברים. אבל נדלג על זה שהוא היה שר האוצר. היום באים ומניחים הצעת תקציב וחוק הסדרים על שולחן הכנסת. מניחים אותם ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר האוצר הירשזון ושר הביטחון עמיר פרץ ושר התמ"ת אלי ישי ומפלגת הגמלאים, שהלכו לבחירות וקיבלו קולות מהסיבה הזאת של תקציב נעדר חמלה, תקציב שעושה עוול מאין כמותו לחברה בישראל, ומבקשים מהכנסת.
מה התירוץ שנאמר לנו היום? קודם נעביר תקציב. ואני רוצה לשאול אתכם, חברי הכנסת: היתה חצי שנה, בחצי השנה הזאת ידעו שבאיזה שלב יצטרכו להביא תקציב. ישבו פקידים במשרד האוצר ומה הם חשבו? לא התחשבו במה שאמר ראש הממשלה בעניין הזה, לא התחשבו במה שאמרו המפלגות שהיום בשלטון בנושא החברתי. מביאים את אותו דבר, את אותו תקציב, שאין בו לא חינוך ולא רווחה, אין בו לא בריאות ולא שום נושא שמעניין את אזרחי ישראל. אין בו שום דבר לגמלאים, כלום. אין בו שום בשורה בנושא החינוך.
אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, לדבר על המדיניות שמדריכה את התקציבים של השנים האחרונות ואת התקציב הנוכחי שעליו נידרש להצביע. אנחנו הופכים להיות חברה חסרת אחריות, חסרת חמלה. הבדלי המעמדות בהיסטוריה של העמים השונים - הבדלי המעמדות והפערים האלה, כך שיכולות להיות משכורות עתק של אנשים בחברה, שאפילו אנחנו, חברי הכנסת, יכולים לקבל משכורת במשך שלוש שנים, ויש אנשים במשק הישראלי שמקבלים את הסכום הזה בחודש. ומנגד יש אנשים, באותה מדינה קטנה או באותה עיר, שנוברים באשפתות כדי להביא אוכל לילדים שלהם - עולים חדשים, ותיקים, תושבי ערי פיתוח, בשכונות. ומספרים לנו סיפורים שיש תוכנית למלחמה בעוני, יש תוכנית לצמצם את פערי המעמדות.
אני לא יודע, אני מייצג את יהדות התורה, רוצים שניכנס לקואליציה, נותנים לנו תפקידים; אמרנו להם, לפני שמדברים על תפקידים, מה הולכת הממשלה לעשות? זה מה שהולכת הממשלה לעשות? את התקציב הזה? את חוק ההסדרים הזה? להצביע עכשיו, להצביע בעד ומה יהיה הלאה?
אמר חברי הרב פרוש - חבר הכנסת מיכאלי, אתה היחיד שמייצג כאן את ש"ס - - -
השר איתן כבל:
מי אמרת?
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת מיכאלי.
השר איתן כבל:
לפני כן.
משה גפני (יהדות התורה):
הרב פרוש. השר כבל, אני נגד התקציב אבל נהנה להגיד "השר כבל". גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת מיכאלי, יהדות התורה ניהלה משא-ומתן לפני שנה וארבעה חודשים, ואמרנו, יש תקציב של חינוך חרדי - הסעות, ביטוח תלמידים, ישיבות, וחתכו אותו באופן הכי חמור, אין שום מגזר במדינת ישראל שנחתך תקציבית כמו המגזר הזה. הגענו להסכם שנקבל 290 מיליון שקל לסעיפים השונים - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת גפני, תם זמנך, תנסה לצמצם.
משה גפני (יהדות התורה):
משפט אחרון. - - 290 מיליון שקל כדי להתחיל לצמצם את הפערים. בסדר, התחלנו לדבר, הרי יוציאו את זה, זה כמו שיטת העזים. לא היית בצוות המשא-ומתן של ש"ס. אני שואל, למה לא ביקשתם שיחזירו את 290 המיליון? גם בהסכם שלנו אז דובר, שיתחילו לצמצם את הפער, אבל 290 המיליון - מה, אין לכם ילדים בחינוך החרדי? אתם לא צריכים ביטוח תלמידים? אתם לא צריכים הסעות? אין לכם ישיבות? אין לכם הזנה? כלום, משהו?
אני מאוד מכבד את זה שנכנסתם לקואליציה, שר התקשורת, זה מאוד חשוב, משרד שרצו לסגור אותו אבל אני מתאר לעצמי שהשר החדש יפתח אותו. שר התמ"ת, משרד התמ"ת זה משרד מאוד חשוב, הוציאו ממנו את המינהל, בסדר, אבל הדבר הכל-כך אלמנטרי - אתם תצביעו בעד תקציב שבו אין חמלה, אין רווחה, אין חינוך, יש אפליה. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת ישראל כץ - לא נמצא. חבר הכנסת אלחנן גלזר. אחריו - חבר הכנסת מיכאל נודלמן.
אלחנן גלזר (גיל):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אכן צדק חברי חבר הכנסת משה גפני. קיבלנו את התקציב בצהריים, אכן לא הספקנו לקרוא אותו, אנחנו לא מתיימרים להבין מה יש בו ומה אין בו. לכן החלטנו להגיש רשימת דרישות לחוק ההסדרים בכל נושא הגמלאים, כדי שנוכל לכסות לפחות את הדברים שלנו, את הנושאים שהתחייבנו עליהם לבוחרים שלנו. אני אפרט אותם, ולהלן עיקרם.
הראשון שבהם, בעקבות העלאת מחיר הלחם, דבר הפוגע בעיקר ב-220,000 גמלאים מקבלי הבטחת הכנסה, אני אדרוש לפצותם ב-10 שקלים לחודש, שלכאורה נראים כסף קטן אבל בעבורם זה כסף גדול. הכסף הזה מסתכם ב-25 מיליון שקל לשנה. כל זאת במקום לדרוש את החזרת מחיר הלחם לקדמותו. כידוע, גם העשירים ייהנו מכך ולא זאת כוונתנו.
השני, הבטחת הכנסה לנזקקים - - -
היו"ר קולט אביטל:
מה עם יתר האזרחים הנזקקים, רק הגמלאים?
אלחנן גלזר (גיל):
לא אמרתי גמלאים, אמרתי 220,000 גמלאים, ואכן, זה כולל את כל הנזקקים שמקבלים הבטחת הכנסה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני מכיר אנשים בני 30 שאין להם כסף לקנות לחם.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
יש נזקקים שהם לא גמלאים.
אלחנן גלזר (גיל):
אולי המלה גמלאים לא נכונה. התכוונתי לכל הנזקקים.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
- - -
אלחנן גלזר (גיל):
בשלב הראשון נדאג לאלה, בשלב הבא נדאג גם לאחרים.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
תפסיקו להיות מפלגה סקטוריאלית.
אלחנן גלזר (גיל):
כולן מפלגות סקטוריאליות וגם אנחנו.
הדרישה השנייה - הבטחת הכנסה לנזקקים. בהסכם הקואליציוני שלנו מופיע, שנדרוש להעלות את הבטחת ההכנסה ב-75 שקלים לאדם בודד וב-100 שקלים לזוג. נדרוש להגדיל את זה ל-100 שקלים לבודד ו-150 שקלים לזוג, עוד בשנת 2006. בשנת 2007 נדרוש אפילו להגדיל את הסכום הזה.
הדרישה השלישית היא נושא היציאה לפנסיה בגיל 67, מה שהיה כידוע 65, מה שגרם לצרות רבות ומצוקות לגמלאים, שהגיעו לגיל 65, נפלו בין הכיסאות, לא קיבלו גמלה לא ממקום העבודה שלהם ולא מהמוסד לביטוח לאומי. נאמר להם: חכו שנתיים עד לגיל 67 ותתחילו לקבל גמלה. יתירה מזאת, תמשיכו לשלם תגמולים ל"מבטחים" בעבור השנתיים שלא תקבלו משכורת, לא מכאן ולא מכאן. נדרוש להחזיר את הגיל - 65 לגברים ו-60 לנשים.
בנושא ההצמדה של קצבאות הביטוח הלאומי למדד – שמענו שיש כוונה להצמיד את קצבאות הביטוח הלאומי למדד במקום לשכר הממוצע למשק. כידוע, זה יוריד את הקצבאות בסכום לא מבוטל. נדרוש לבטל את הרעת התנאים הזאת.
נושא חמישי, נושא אלמנות צה"ל - כידוע, 85% מהן מקבלות גמלאות. יש כוונה לבטל את גמלאות אלמנות צה"ל לאלמנות שיש להן ידוע בציבור. לאלה שנישאו הורידו את הגמלה, וכעת יש כוונה לבטל גם לאלה שיש להן ידוע בציבור. נדרוש לבטל גזירה זו, כאן גם לאלמני צה"ל, ויש כאלה רבים.
נושא אחרון, בעיית גמלאי תע"ש וגמלאי "ביקור חולים". כידוע, גם תע"ש וגם "ביקור חולים" הוציאו עובדים לגמלאות. תע"ש הוציאה 1,100 עובדים ו"ביקור חולים" הוציא 700 עובדים לפנסיה מוקדמת. הם משמשים כבני-ערובה למצב הקופה של המפעלים שלהם ותלויים בו. יש כסף בקופה – מקבלים גמלה, אין כסף בקופה – לא מקבלים גמלה. אנחנו נדרוש להעבירם למינהל גמלאי ישראל על מנת לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד. עד כאן דברי. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל נודלמן. אחריו – חבר הכנסת יוסף ביילין.
אלחנן גלזר (גיל):
הערה קטנה לחבר הכנסת נודלמן. זה נאומי הראשון כאן, אני דורש לקבל את הברכה המגיעה לי.
מיכאל נודלמן (קדימה):
זה היה נאום ראשון, ואני מברך את חבר הכנסת גלזר ומאחל לו עבודה טובה - - -
היו"ר קולט אביטל:
ועל הנאום התכליתי.
מיכאל נודלמן (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הפרוצדורה הזאת מוכרת לכולם, למי שוותיק בבית הזה - כשמקבלים תקציב, תמיד יש אופוזיציה, תמיד יש קואליציה, ובאופוזיציה תמיד הכול לא טוב, בקואליציה חלק טוב, חלק לא טוב. אבל אני שמעתי פה שאין בארץ - אין חינוך, אין בריאות, אין שום דבר. חברים, אל תגזימו, יש הכול בארץ, אבל צריך להיות סדר עדיפויות - מה חסר, מה לא טוב.
חצי שנה כמעט אנחנו בלי תקציב, ומי נפגע מזה? השכבות החלשות בראש ובראשונה. העשירים לא נפגעים מזה. אפשר לדבר הרבה, אבל אני מצביע בקריאה הראשונה בעד התקציב, כדי שהוא יעבור בקריאה ראשונה, ואחר כך אפשר לשפר כמה דברים, אבל לא הכול. יש מגבלות בתקציב. אלה רוצים מההתחלה קצבאות ילדים, הגמלאים רוצים תוספת לגמלאות, כל אחד, אני רוצה בנייה לעולים חדשים, אני רוצה בשביל המדענים העולים החדשים, וחסרו 20 מיליון שקל לתוכנית קמ"ע. צריך להיות איזה סדר עדיפויות.
אני מבין שכואב לכולם, וגם לי, הפער הגדול שעכשיו קיים בין עשירים לעניים. שמעתי פה שלא צריכים להיות עשירים בארץ. אם לא היו עשירים היינו כולנו עניים, המדינה היתה ענייה. צריך לחשוב על מה מדברים. חבר כנסת אחד אומר פה - אני לא קראתי, אני לא הספקתי, ביקשתי מהיושבת-ראש לא לדבר היום, אבל אחר כך הוא אמר שרע לילדים, רע לחינוך, אין כסף שם, אין כלום. הוא לא ראה מה שהם כתבו - - -
מנחם בן-ששון (קדימה):
אז הוא אובייקטיבי.
מיכאל נודלמן (קדימה):
זה דמגוגיה. צריך לקרוא, אחר כך לדבר.
עכשיו אני רוצה להגיד דבר נוסף. יש פער גדול - או יש כסף, אני לא רוצה רק כסף, אני רוצה תוכנית פעולה, על מה הולך הכסף. כי יכול להיות הרבה כסף, ותוצאות - כלום.
ועוד דבר אחד. אנחנו אומרים שאנחנו צריכים לצמצם פערים. איך לצמצם? אתם חושבים שפער אפשר לצמצם בשנה אחת? לזה צריך תוכנית לטווח ארוך, לא פחות מחמש שנים כדי לצמצם את הפער הזה. אני רק מסכים שלא מובן, גם אני לא יודע מאיפה יהיה כסף להסכמים הקואליציוניים. לזה יהיה כסף מקיצוצים במשרדים, ואני לא יודע למה מביאים קיצוצים כאלה, אבל אין ברירה.
לסיום אני רוצה להגיד, אני מסכים עם זה שהתקציב הוא לא מאוזן ולא יהיה בחיים שלנו תקציב שיהיה מאוזן וטוב לשמאל, ולמרכז ולימין. לכן, חברים, בגלל זה אני אומר עוד הפעם, חצי שנה אנחנו בלי תקציב וזה רע מאוד למדינה ולשכבות החלשות. אני קורא לכולם להצביע בעד התקציב בקריאה ראשונה, ואחר כך, לקראת הקריאה השנייה והשלישית אפשר להביא שינויים בתקציב. אני לא חושב שכל השינויים שאנחנו רוצים אפשריים. אנחנו צריכים לעשות עבודה טובה לקראת תקציב 2007.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יוסי ביילין, בבקשה, ולאחריו - חבר הכנסת אבו וילן .
יוסף ביילין (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הדיון המשולב הוא דיון גם על חוק ההסדרים וגם על התקציב, ושניהם מאוד מאוד בעייתיים. הם בעייתיים לאופוזיציה, הם בעייתיים לקואליציה, והם גם בעייתיים למי שמתכוון להצביע עבור התקציב, בוודאי עבור חוק ההסדרים, רק משום מבט לעתיד שאומר, בקריאה השנייה והשלישית זה ישתנה. הם בעייתיים משום שאי-אפשר שהשינוי יהיה שינוי אמיתי בקריאה השנייה, בגלל העובדה שאין שום אפשרות להגדיל את ההוצאה הציבורית ב-2006. הדבר כבר נאמר כאן והוא מאוד מאוד נכון.
מי שמתכוון לעשות את השינויים שנזכרים בהסכמים הקואליציוניים, בעיקר אלה עם מפלגת הגמלאים ומפלגת העבודה - שני הסכמים, אגב, שאנחנו כמרצ-יחד יכולים רק לשמוח עליהם ולתמוך בהם, אין לנו בעיה עם ההסכמים האלה, אבל מי שמתכוון לממש את ההסכמים האלה צריך להראות מקור. ואם המקור יהיה באמת, כפי שכבר נאמר כאן, קיצוץ across the board, בכל המשרדים, מה שבדרך כלל הממשלה עושה במצבים מהסוג הזה, כשאין לה מקור אחר, אז איפה המשרדים האלה? מאיפה יקצצו? רק ממשרדים שבהם יש באמת תקציבים משמעותיים, ואם כבר אמרנו משרד הביטחון, אז זה משרדים חברתיים.
התוצאה של זה היא שהמטרה הגדולה של מי שהלך עם דגלים חברתיים והאמין בכך שאפשר להביא כאן לשינוי וכאילו קיבל את מה שרצה בהסכמים הקואליציוניים - בסופו של דבר הוא ימצא את עצמו מצד אחד אולי מקבל משהו ומצד שני מוותר על דברים מאוד מאוד מרכזיים ומאוד מהותיים, שזה שירותים של משרדים חברתיים. אז מה יהיה? אז יהיו פחות שירותים. מנושא - סתם אני אומר עכשיו בתור שר המשפטים לשעבר - סניגוריה ציבורית אפשר לקצץ? אפשר להגיד שבסניגוריה הציבורית, הזכות לסניגוריה הזאת תהיה למי ששכרו או הכנסתו עוד יותר נמוכים. אז יקבל את זה מישהו שהוא עני שבעניים, ומי שהוא עני סתם לא יקבל את הזכות הזאת. ולעומת זאת, יהיה איזה גידול מאוד מאוד מוגבל בקצבאות ילדים או בקצבה אחרת. זה ממש דוגמה למי ששכרו יוצא בהפסדו.
זאת בעיה אחת שאני חושב שמצדיקה את כל הביקורת האמיתית שנאמרת כאן לגבי התקציב.
הדבר השני הוא לגבי חוק ההסדרים. תראו, אני הייתי על-יד העריסה של החוק הזה. החוק הזה נולד ב-1985, לפני 21 שנים. הוא נולד, כהרבה מאוד דברים, כצורך שעה. היתה אז תוכנית כלכלית, הצלנו את המשק, ממשלת אחדות לאומית, אני אז הייתי מזכיר הממשלה. באמת, ימים ולילות, עם מודעי, עליו השלום, ופרס, ייבדל לשנים רבות ולחיים טובים וארוכים, והובלנו לדבר מאוד מרחיק-לכת. אבל אמרנו, אי-אפשר להעביר תקציב כזה בלי לעשות כמה שינויים בחקיקה, כי אם אתה לא עושה שינויים בחקיקה, אתה לא יכול לעשות את הקיצוצים שאתה חייב לעשות, ואלה קיצוצים אדירים, בתקציב. ואז אמרנו, במקביל לתקציב נעביר חוק הסדרים שרק ישנה קצת את ההסדרים הקיימים ויאפשר לנו להעביר את החוק. וזה התחיל בחוק רזה. זה הפך להיות מסורת ששום ממשלה, לא של שמאל ולא של ימין, לא הצליחה להעביר.
אני קורא את חוק ההסדרים, אני רואה שם דברים על תכנון ובנייה, על איכות הסביבה, כל מה שהממשלה לא יכולה להעביר ביום חול היא מעבירה דרך הדבר הזה. אני חושב שהדבר הזה הוא רעה חולה. מספיק לקרוא את חוק ההסדרים, מספיק לקרוא את הכותרות של חוק ההסדרים כדי להבין שיש כאן עיוות קונסטיטוציוני ממדרגה ראשונה; זאת מלבד זה שהחוק פוגע באמת בשירותים חיוניים בתחום החברתי, ואז שוב הרווח יוצא בהפסדו.
לכן, הצירוף הוא לא רק צירוף של דיון על תקציב ועל חוק ההסדרים. הוא צירוף מאוד בעייתי של תקציב שלא ישתנה באופן מהותי ושבסופו של דבר יפגע בשירותים החברתיים החיוניים, ושל חוק הסדרים שמזמן היה צריך לעבור מן העולם, או לפחות לעבור דיאטה שלצערי הוא לא עבר. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אבשלום וילן, ואחריו – חבר הכנסת רן כהן.
אבשלום וילן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את השר איתן כבל – ברכותי להיכנסך לתפקידך.
הייתי רוצה לשאול אותך, השר איתן כבל, הבוקר שמעתי את חבר הכנסת מרציאנו וחברת הכנסת שלי יחימוביץ עושים שרירים, אבל כולנו מכירים את עשיית השרירים לפני הקריאה הראשונה ואחריה. אני שואל ברצינות – אתם הלכתם למערכת הבחירות הזאת עם שינוי חברתי מרחיק-לכת. היו לכם ארבע תביעות, הודעתם שאתם הולכים לשנות את סדר העדיפויות. אני שואל אותך, בלי לנסות לקנטר: האם שינוי סדר העדיפויות, כאשר יושב-ראש מפלגת העבודה התמנה לשר הביטחון, יסתכם במלל, או – כפי שהעיר בצדק חבר הכנסת ביילין – שברגע שמסגרת התקציב נקבעה, כל השינויים היפים שהעברתם בהסכם הקואליציוני באים על חשבון דברים אחרים? יהיה פה משחק סכום אפס.
ואני שואל אותך, השר כבל, האם לקראת הקריאה השנייה והשלישית תביאו לשינויים מהותיים בתקציב, אשר יעשו סדר עדיפויות אחר מהבחינה החברתית? אם לא תעשו את זה, חבל על ישיבתכם בממשלה, חבל על הזמן, חבל על הכול. בואו לא נתרשם משרירים שעשו חברי כנסת חדשים ושזכו לקצת תקשורת. אני שואל אותך ברצינות, במהות של הדברים – לא שמענו מכם מלה אחת ברורה מה אתם מתכוונים לעשות בעוד שלושה שבועות, כאשר התקציב יגיע לקריאה שנייה ושלישית, על מה אתם מתכוונים להיאבק.
דבר שני, עמד פה יושב-ראש הכנסת הקודם, חבר הכנסת רובי ריבלין, ואמר את האמת: חוק ההסדרים הוא חוק אנטי-דמוקרטי בעליל. אני מתפלא על יושבת-ראש הכנסת החדשה שהעבירה את זה "קארט בלאנש". אני מבין שעדיין יש עבודת מטה על החוק הזה שנעשתה בכנסת הקודמת. אפשר להוציא את ניירות העבודה, להביא את זה השבוע או בשבוע הבא לוועדת הכנסת ולהחליט מה מפצלים.
לדוגמה, יש בחוק ההסדרים סעיף שנקרא הקמת רשות מים - ביטול נציב המים, רפורמה מרחיקת-לכת. בכנסת החמש-עשרה עסקה במשך שמונה חודשים ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות חבר הכנסת דוד מגן בכל נושא המים. היא גיבשה חוברת של 250 עמודים עם עיקרי המלצות. מישהו דן בזה ברצינות? מישהו מנסה ליישם את זה? מביאים לנו עכשיו את טיוטת האוצר לרפורמה מרחיקת-לכת שנקראת רשות מים בלי שנערך על זה דיון בכנסת ישראל, בלי שנערך על זה דיון רציני בממשלת ישראל.
הרי כל ילד יודע – מגיעים לממשלה, מתווכחים 16 שעות, מרימים ידיים, מורידים ידיים. שום דיון אמיתי לא נערך בממשלה. הדיון האמיתי נערך במסגרת אגף התקציבים באוצר, ולאחר מכן, הדרך היחידה לחסום היא בין הקריאה הראשונה לשנייה ולשלישית, אם הכנסת מחליטה שהיא מפצלת חוקים כאלה ורפורמות כאלה מחוק ההסדרים ומביאה אותם לדיון ענייני. לדוגמה, נושא המים בוועדת הכלכלה.
אני גם רוצה להזכיר לחברי הבית מה אמר בג"ץ רק בשנה שעברה על חוק ההסדרים ועל הניסיון הבלתי-תקין בעליל לבצע קודם כול חסימת חקיקה של חוקים שהתקבלו על-ידי כנסת ישראל במסגרת חוק ההסדרים. בג"ץ אמר דברים מפורשים. לאור בג"ץ, יושב-ראש הכנסת הקודם ניסה לתקן את המעוות.
השר כבל, הרי עמדתך בנושא חוק ההסדרים כעמדתי בדיוק. לכם יש שבע אצבעות בממשלה מתוך 25. אתם צריכים להיות הראשונים לדרוש שכל הדברים הבלתי-רלוונטיים יפוצלו לוועדות הכנסת. מה זאת כבשת הרש הזאת, החוק שהעביר בזמנו חבר הכנסת זבולון אורלב לגבי ילדים חולים במערכת החינוך - שוב חוסמים את זה. לאוצר יש תמיד אותה שיטה – שהחוקים החברתיים, הקטנים, המסכנים, של 5 מיליוני שקלים לשנה, 10, 20 מיליון שקל בשנה, אותם חוסמים במסגרת חוק ההסדרים. זה הצדק החברתי המפואר של כל ממשלות ישראל. ואני שואל את מפלגת העבודה – מהפכה חברתית, שינוי סדר העדיפויות.
אם אתם רק חוצים את הקווים, יש לכם יחד עם האופוזיציה בוועדת הכנסת אפשרות לפצל ולעקר ולסרס, בעצם לרוקן מתוכנו את הרוב המכריע של חוק ההסדרים. אין לו דבר אמיתי עם התקציב. זה טרמפ שהאוצר תופס שנה אחרי שנה על עבודת הכנסת, וזה דבר בלתי תקין בעליל במדינת חוק. ביסודו של דבר מדובר כאן על הפרדת רשויות. הרשות המבצעת איננה ריבונית בנושא חקיקה כלפי הכנסת. אם זאת היתה ממשלה ושרים, מילא, אבל שנה אחרי שנה האופוזיציה והקואליציה מתחלפות ועולם כמנהגו נוהג.
אני חושב שנוצרה פה שוב הזדמנות. עכשיו יהיה מאוד קשה לגעת בתקציב, אבל חוק ההסדרים, לרוקן אותו מתוכנו ולהכריח את הממשלה לקראת 2007 להביא מודל אחר ללא חוק הסדרים - הפעם יש סיכוי לעשות את זה, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בכך.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת רן כהן, בבקשה.
רן כהן (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, ברכותי לך על בחירתך ועל ניהול הישיבה. לידידי השר איתן כבל, איזה כיף, איזה כבוד לאחל לך הצלחה בתפקידיך בממשלה ובפיקוח על רשות השידור. שיהיה בהצלחה.
לצערי הרב, אני בא לאחל לכם הצלחה בדיון שאיני יכול להיות בו עדין ורך. תקציב המדינה הזה הוא תקציב מתועב מכל בחינה. זה תקציב שהכין נתניהו בימים השחורים ביותר של הכלכלה שהוא ניהל במדינה הזאת. על כל התוצאות, עם כל הנאום של רובי ריבלין כאן, צריך לזכור דבר אחד: כל התוצאה של העשייה הכלכלית היא חברתית. כל השאר זה מספרים וסטטיסטיקה שמתפרסמת בכל מיני מקומות. כל השאלה היא מה קורה לבני-האדם כתוצאה מהמדיניות הכלכלית. מה שקרה לבני-האדם בישראל כתוצאה ממדיניות נתניהו הוא אסון חברתי למדינת ישראל. לכן, אף אחד שלא יתפאר בהישגים של המספרים שנקבעו כאן או שם.
למען האמת, אני חייב לומר בפתיחת הדברים, שרק מהמהלך הראשון שנעשה על-ידי הממשלה הזאת, של ייקור הלחם - כבר יש סיבה להצביע נגד התקציב, אפילו אם היה תקציב נהדר. שלא לדבר על כך שהתקציב הזה והעלאת מחיר הלחם הם שני מהלכים מתועבים כמעט באותה מידת טומאה. בעניין הזה אין לי שום בעיה להצביע נגד.
התקציב הזה גם מובא יחד עם חוק ההסדרים, שבהגדרה אסור, פשוט אסור, שהוא יידון ויאושר בכנסת ישראל, מבחינת הרס מערכת החקיקה של הכנסת. אי-פיצולו של החוק הזה מראש לוועדות השונות והענקת זמן לוועדות לדון בכל אחד מהחוקים – ואני אתן פה רק כמה דוגמאות - זה פשוט פשע כלפי מערכת החקיקה בישראל.
גברתי היושבת-ראש, איך זה קורה שהיום אנחנו נמצאים עם תקציב, עם הארגז הזה על השולחנות שלנו, כאשר כל הגידול בתקציב הוא 1%, אבל הריבוי של האוכלוסייה הוא 1.8%? כבר הגיעו לשכל שמשנת 2007 הגידול יהיה 1.7%, כגידול באוכלוסייה, כדי שלא תהיה הקטנה ממשית של התקציב פר-נפש, אז למה לא התחילו את זה מ-2006? למה לא מעכשיו? יכול להיות שמדובר בכמה מיליארדים שיכולים להיות חיוניים גם לצמיחת המשק ולעידודו וגם לנושאים חברתיים חיוניים ממש. כלומר, יש פה דבר שהוא אלמנטרי. אם היה קם שר האוצר היום ואומר: רבותי, זה הארגז שמונח, אבל אני אומר לכם שלקריאה השנייה והשלישית הגידול לא יהיה 1% אלא 1.7% - אגב, שלא לדבר על זה שכלכלית אין שום סיבה בעולם שהגידול לא יהיה 2.6%, שזה בפני עצמו עוד 4, 4.5 מיליארדי שקל שהם ממש חיוניים לכלכלה ולחברה - אבל גם את זה לא מבטיחים. אז על מה יש לדבר בכלל?
אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת, יש כמה דברים בחוק ההסדרים הזה שממש צריך להיות ערל-לב, אין לי מלה אחרת לומר, כדי להציע אותם לכנסת. למה להקפיא חוק חינוך חינם לילדים חולים? אלוהים אדירים, למה? מפני שאין כמה המיליונים לילדים האלה שנמצאים במצב הכי חלש? להקפיא חוק חינוך חינם לילדים חולים, שמטרתו לתת להם דבר אלמנטרי. אתם יודעים במה מדובר? מדובר בילדים שנמצאים במוסדות לחינוך מיוחד והם צריכים ללמוד בזמן שהם בטיפול רפואי. את זה צריך להקפיא? הרי זה ממש גרושים. זה במדינה שבה ראש הממשלה רק בתחילת השבוע התפאר במכירה האדירה של "ישקר" ובהכנסה העצומה למשק הישראלי וההכנסות ממסים.
גברתי היושבת-ראש, אני מסיים. לא אוכל שלא לדבר על עוד שניים-שלושה דברים במיוחד, שאת יודעת אותם. אני רוצה לדבר על ההחלטה למחוק את חוק הדיור הציבורי. מופיע פה - למחוק. כל שנה אמרו שיש לדחות אותו בשנה-שנתיים, להקפיא אותו. גם זה כבר היה פשע גדול. הכנסת הזאת עברה את אחת הדרמות הכי גדולות בתולדותיה בחקיקת חוק הדיור הציבורי. שנה וחצי. יושבת פה היושבת-ראש, יושבת פה ירדנה, שהיו כאן בבית הזה כל הזמן, יושב כאן איתן כבל שמכיר את זה מוועדת הכלכלה. הכנסת פה הוציאה מתוך עצמה, את דמה, את מיץ קיבתה, כדי לחוקק את אחד החוקים הכי חשובים שנחקקו בכנסת הזאת, וככה באים במשפט אחד: חוק הדיור הציבורי יימחק.
יש גם עוד חוק, דרך אגב, שנחקק במקביל לחוק הדיור הציבורי, וזה חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. גם ממנו מוחקים את כל הזכויות של דייר ממשיך. למה? פשוט אטימות לב. צריך כמעט לשנוא את אזרחי המדינה כדי לחוקק חוקים כאלה.
רבותי חברי הכנסת, איך אפשר להרים יד בעד העניין הזה, בעיקר שיש בו גם חוק שבא לפגוע באלמנות צה"ל? כמה צריך לשלם למדינה הזאת שמבקשת את כל מה שיש לנו לתת לה יותר מאשר שילמו אלמנות צה"ל? אני מבקש ממך, השר איתן כבל, אני מבקש שהדבר הזה יימחק מהספר הזה, גם אם צריך להגיש הצעת "מחליטים" לממשלה, ואתה כבר יודע איך עושים את זה, כי שנינו ביחד עבדנו אל מול הממשלה בהזדמנויות אחרות.
גברתי היושבת-ראש, אין ברירה אלא להצביע גם נגד התקציב וגם נגד חוק ההסדרים. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת דני יתום, ואחריו – חבר הכנסת דוד אזולאי.
דני יתום (העבודה-מימד):
גברתי היושבת בראש, איחולי להצלחתך.
הכיוון של התוכנית התקציבית של 2006 - השר כהן, אני רוצה שתקשיב בבקשה - שהיא מבית- המדרש, מבית-היוצר של ביבי נתניהו ואהוד אולמרט - ואני לא שוכח אפילו לרגע שאני חבר בקואליציה שבראשה עומד אהוד אולמרט - הכיוון הוא נסיגה של המדינה מהדאגה לצרכים החברתיים של האזרחים, דווקא אלה הנזקקים, הקטנת רשת הביטחון הסוציאלית, דבר שפוגע בעיקר באזרחים החלשים, ובעצם השארת אותם אזרחים לנפשם. הם דואגים לעצמם וכוחות השוק ידאגו להם. אבל ברור לגמרי שכוחות השוק, שבדרך כלל מיטיבים עם החזקים ועם העשירים, ידחקו אל הפינה וירסקו את העניים.
מה שקרה במהלך השנים האחרונות מלמד על הכיוון של התוכנית הזאת, אלא אם כן יחולו בה שינויים מפליגים, כפי שהציגו לנו. דעתי היא שעל התוכנית הזאת, על חוק ההסדרים הזה, על חוק התקציב הזה אסור להצביע בעד. הבטיחו לנו שבין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית יעשו שינויים מפליגים עד כדי כך שהתוכנית של היום לא תהיה דומה כלל ועיקר לתוכנית של עוד כמה חודשים. אני אצפה בכיליון עיניים לראות שאכן ההבטחה הזאת מתממשת, ואם לא יחולו השינויים המפליגים הללו - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת אבו וילן, זה מפריע.
דני יתום (העבודה-מימד):
- - אני לא אוכל להצביע עבור תקציב כל כך אנטי-סוציאלי ואנטי-דמוקרטי.
אני חושב שאת הוצאות הממשלה צריך להגדיל כבר ב-2006 עוד ב-1.7% ולא ב-1% בלבד. מקורות יש. ממשלת ישראל סיימה את שנת העבודה 2005 בעודפים גדולים. הביצוע לא עקב במאה אחוז אחרי התכנון, ולכן יש קרוב ל-10 מיליארדי שקל שאפשר להפנות אותם, במקום לכיסי האוצר, לטיפול בבעיות הכואבות והבוערות של החברה בישראל.
השר יצחק כהן:
יש עוד 6 מיליארדים מהעסקה של "ישקר".
דני יתום (העבודה-מימד):
4.5 מיליארדים.
השר יצחק כהן:
6.
דני יתום (העבודה-מימד):
למה 6? המסים הם 25%. בקיצור, יש כסף. זה לא שאין כסף. הבעיה היא שהקיצוץ המתוכנן ב-2006, כתוצאה ממה שאמרתי זה עתה פר-נפש, מצטרף לקיצוצים שנערכו בשנים 2001-2005, ואם הם לא ישתנו יהיה גם ב-2006.
אני רוצה לומר לחברים הבודדים היושבים על כיסאות חברי הכנסת, שבין 2001 ל-2004 נעשו בתקציבי המדינה קיצוצים בהיקף של כ-65 מיליארד שקל. את הכסף הזה היה צריך להפנות לרווחתם של אזרחי מדינת ישראל, ובעיקר אלה החלשים. הקיצוצים האלה פגעו בכול - בקצבאות הביטוח הלאומי, בחינוך, בבריאות, ברווחה וכיוצא באלה דברים. רק במשרד החינוך, אם תימשך המדיניות הזאת, התקציב מ-2001 עד 2010 יקטן בכל מה שקשור, אדוני השר כהן, לחישוב שעות הוראה, ברבע, בכ-25%. תלמיד יקבל בשנת 2010 25% פחות שעות הוראה משקיבל ב-2001. תקציב משרד הבריאות יקטן ב-11%, והביטוח הלאומי יקטן ב-16%.
הקצבאות של הביטוח הלאומי עמדו ב-2002 על 47.4 מיליארד שקל. ב-2004 הן קוצצו
ב-4.6 מיליארדי שקל במצטבר. במי זה פגע, בעשירים? לא, רק בעניים. תקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ, ונכנסנו לסיפור - - -
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
דני יתום (העבודה-מימד):
כן, היו כמה הפרעות, גברתי היושבת-ראש. אני מסיים.
היו כמה רעיונות מעולים של הממשלה שאנחנו התנגדנו להם, למשל תוכנית הרפורמה במס. תוכנית הרפורמה במס הביאה לכך שמאז שנת 2003 העשירונים העליונים זוכים בהטבות.
אני רוצה לתת לכם עוד כמה נתונים, שלדעתי יגרמו לשערותיכם – למי שעדיין נותרו להם שערות – לסמור, אדוני השר.
היו"ר קולט אביטל:
רק תעשה את זה במסגרת חצי דקה בבקשה.
שר הפנים רוני בר-און:
אם אמרת "למי שעדיין נותרו להם שערות", אתה לא מתכוון אלי.
היו"ר קולט אביטל:
יש לך, יש לך. נותרו קצת.
דני יתום (העבודה-מימד):
על-פי חישוב שמתבסס על נתונים של משרד האוצר ושל בנק ישראל, בשנת 2010, לכשיושלם מהלך ההפחתה, יקבלו שלושת העשירונים העליונים תוספת שנתית של כ-6 מיליארדי ש"ח. העשירון העליון לבדו יקבל תוספת של כ-4 מיליארדי ש"ח, וכל שבעת העשירונים התחתונים יקבלו יחד רק 1.7 מיליארד ש"ח.
הדבר האחרון הוא חוק ההסדרים, ואומר עליו רק מלה אחת: את חוק ההסדרים צריך לבטל. לא יכול להיות שבזוטות נדון פה שעות ארוכות, ובאבחת קולמוס, בהינף עיפרון, תאשר הכנסת, שלא מרגישה שהדבר הזה מביא לזילותה הגמורה, שינויים מבניים ענקיים.
היו"ר קולט אביטל:
זה כבר יותר משבע דקות.
דני יתום (העבודה-מימד):
אני רואה שדיברתי רק חמש דקות.
היו"ר קולט אביטל:
עברו שבע דקות. אבקשך לסיים. היו לך חמש דקות.
דני יתום (העבודה-מימד):
זאת תופעה שלילית, ואני מציע לבטל את חוק ההסדרים. תודה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת דוד אזולאי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אליהו גבאי, ואם הוא אינו נוכח - חבר הכנסת אפרים סנה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא שמענו מלה טובה אחת על התקציב מהקואליציה ומהאופוזיציה.
דני יתום (העבודה-מימד):
אם היית שומע מלה טובה היית אומר שאנחנו צבועים, ובצדק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אתה מצביע בעד.
היו"ר קולט אביטל:
כנראה יש איזה קונסנזוס.
דני יתום (העבודה-מימד):
אמרתי שאני מצביע בעד בתנאי שבקריאה השנייה ובקריאה השלישית יהיו שינויים.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת יתום, בבקשה תאפשר לאחרים לדבר.
דוד אזולאי (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, ראשית אני רוצה לברך אותך על התפקיד החדש-ישן ולאחל לך הצלחה. אני רוצה לברך את ידידי חבר הכנסת השר יצחק כהן. אני מאחל לו ברכה והצלחה. שר הפנים, מר רוני בר-און, אני מאחל גם לך, בעזרת השם, ברכה והצלחה. נקווה שנצליח. זה קשה, אבל נקווה.
גברתי היושבת בראש, השבוע התפרסמה באחד העיתונים כתבה על המתפללים שנדהמו לגלות עשרות צלבי קרס וכתובות נאצה - לא באירופה, במדינת ישראל, בפתח-תקווה. עם כל הכבוד לתקציב, הדבר צריך להדאיג את כולנו. האירוע הזה צריך להרעיד את אמות הספים. לפני שאני מתחיל לדבר על התקציב אני רוצה להביע מחאה. צריך להדאיג את כולנו שבלב לבה של מדינת ישראל, בתוך בית-כנסת, ארון הקודש, הספרים, הקירות בבית-הכנסת בפתח-תקווה כוסו בצלבי קרס. רבותי, הדבר הזה צריך להדליק יותר מנורה אדומה.
כעת לעניין התקציב. גברתי היושבת בראש, מכובדי השרים, התקציב הזה הוא תקציב רע. אין בו מענה לשכבות החלשות, אין בו בשורה בכל הקשור למצוקה המתרחבת, אין בו פתרון לאבטלה ואין בו רווחה. הוא מרחיב את מעגל העוני, מחריף את האבטלה, פוגע בחוסן החברתי, ובאמת מן הראוי שתנועת ש"ס תתנגד לו, בדיוק כפי שהתנגדנו כשהגיש אותו שר האוצר דאז מר נתניהו.
אבל עכשיו באה ממשלה חדשה, עם רצון טוב לתקן את הקלקולים, לשפר. הדבר בא לידי ביטוי בקווי היסוד שלה, וכך כתוב, ולא באחד הסעיפים האחרונים, אלא בסעיף 4 – אחרי שלושת הסעיפים המדיניים בא הסעיף החברתי, וכך כתוב בו: הממשלה תפעל לצמצום פערים חברתיים, תגבש תוכנית מפורטת למאבק במצוקה החברתית, תפעל לשיפור מערכת הבריאות ותעשה תיקון בסל הבריאות. כלומר, הממשלה מבינה את הצורך בתיקון הקלקולים של הממשלה הקודמת.
אני מתפלא על חברי היושבים היום באופוזיציה שתוקפים אותנו. על מה ולמה? על כך שאנחנו מנסים לתקן את הקלקולים שלכם? על הנזקים הבלתי-הפיכים שגרמתם עת ישבתם בקואליציה?
איך דוד המלך עליו השלום היה אומר? בתהילים יש פסוק שאומר: "סור מרע ועשה טוב". אז דבר ראשון, סור מרע – זה ביטול הוראת השעה בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2006, הקובעת המשך הפחתה בקצבאות הילדים. יבוטל הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים לילד השלישי ומעלה בשנים 2006-2007. זה ה"סור מרע". ומהו ה"עשה טוב"? הממשלה תקים ועדת משנה לקבינט הכלכלי-החברתי, בראשות השר אלי ישי, ותגבש תוכנית לקצבאות ולתמיכה בילדים ונוער בעוני ובסיכון.
חברי חברי הכנסת, לכן נתמוך בתקציב הזה בקריאה ראשונה, ביד רועדת ועם הרבה תקווה שלקראת הקריאה השנייה נכניס את השינויים הנדרשים ונוכל להגיד לציבור בוחרינו שזו תחילת הדרך לשיפור מצבן של האוכלוסיות החלשות, ונוכל לזקוף את קומתם של מי שכבודם נרמס על-ידי הממשלה הרעה הקודמת.
אדוני שר האוצר, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכך – אל תנסו להיבנות מפגיעה בשכבות החלשות. ראו מה קרה לשר האוצר לשעבר נתניהו. ראו מה קרה לממשלה הקודמת בכלל, ולמפלגה שחרתה על דגלה פגיעה בשכבות החלשות. פגיעה בשכבות החלשות פירושה אובדן השלטון.
הממשלה הקודמת הלכה הביתה לא בגלל תרגיל פוליטי ולא בגלל שום דבר אחר, אלא רק בגלל דבר אחד – הדמעות של אותן משפחות חד-הוריות, של אותם ילדים מסכנים שהלכו לישון רעבים ולא היה מי שישמע אותם. לכן, המשימה הראשונה של הממשלה הזאת היא להסיר את החרפה של בתי-התמחוי ולאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד ולא להזדקק לאחרים.
לכן, אני אומר פה דברים ברורים. גם אני נגד התקציב הזה; גם אני לא מסכים אתו. אבל בואו ניתן 45 יום הזדמנות לממשלה להעביר את התקציב הזה, ואנחנו נעשה את התיקונים בין הקריאה הראשונה ובין הקריאה השנייה והקריאה השלישית. אחרת - הכול פתוח. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת אליהו גבאי – אינו נוכח. חבר הכנסת אפרים סנה – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יורם מרציאנו.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי חברי הכנסת, לא אוכל להתחיל את דברי בלי לציין את מחאתי הקשה על ייקור הלחם. היה צריך לחשוב כמה פעמים לפני שעושים זאת. ממשלה שמתכוונת להיטיב עם העם, לתקן תיקונים חברתיים ולבטל גזירות שגזרה הממשלה הקודמת, לא היתה מתחילה את דרכה בצעד חמור ושערורייתי כזה. אני סמוך ובטוח שהכוחות החברתיים בממשלה יעשו הכול כדי שהדבר הזה יתוקן ויטופל.
לחברי שקדמו לי, וזכותם המלאה, אני רוצה לומר, שמן הראוי שאנחנו נדבר לציבור שצופה בנו בבית וגם קודם כול לעצמנו. קודם כול, יושר ואמת. מלכתחילה היה ברור בהסכם הקואליציוני שכדי שאנחנו נימנע מדברים בלתי רצויים כממשלה נצביע על התקציב בקריאה ראשונה, ובין הקריאה הראשונה לקריאות השנייה והשלישית יבואו לידי ביטוי כל ההסכמים הקואליציוניים החברתיים והכלכליים וההישגים שנבעו מההסכמים.
אני מאוד מכבד את הביקורת. זה מאוד רצוי וחשוב שתהיה ביקורת. זו דרכה של אופוזיציה. זו דרכו של חבר כנסת שרוצה לבוא לידי ביטוי. אבל צריכים להגיד לציבור את האמת. אנחנו לא מצביעים היום על התקציב שהכין והציג בזמנו שר האוצר נתניהו. אנחנו מצביעים על תקציב שבסופו של יום יהיה תקציב שונה לגמרי, שונה לחלוטין, תקציב שיבואו בו לידי ביטוי כל ההסכמים וההישגים של מרכיבי הקואליציה השונים ובתוכם מפלגתי, מפלגת העבודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אשרי המאמין. אשרי המאמין.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
חבר הכנסת אלסאנע, אני יודע שאתה אדם מאמין, אבל אני לא בטוח שאתה מדבר באושר במידה שאתה תאמין בזה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אז למה מצביעים פעם ראשונה בעד?
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, זה לא דיאלוג.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
מפני שקודם כול צריכים לדאוג לחיים תקינים. אם אתה שואל, ברשות היושבת-ראש אני יכול לענות לך. מצביעים כדי שיהיה לנו הזמן של 45 יום לתקן, ואפשר לתקן.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל זה תקציב של נתניהו.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
עם כל הכבוד לך, אתה לא רוצה להקשיב. אתה רוצה לדבר. מאה אחוז. שמעתי אותך.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, די.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
לא, אני שואל אותך. זה תקציב של נתניהו? כן או לא?
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אבקשך.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
זה התקציב שלא ייגמר כפי שהוא. אתה יכול לבוא ולומר ולטעון כל מה שאתה אומר. כאשר נצביע על התקציב בסופו של דבר, התקציב של המדינה, אם לא יבואו בו לידי ביטוי כל השינויים החברתיים וההישגים הרבים שמפלגת העבודה ושותפיה לקואליציה השיגו במשא-ומתן מייגע וקשה לטובת השכבות החלשות והציבור הרחב והחברה הישראלית - תוכל לבוא לכאן ולטעון את טענותיך הנכונות והצודקות. אני רק אומר לך שתהיה לך אכזבה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אני מקווה שלא נתאכזב.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קוראת אותך לסדר.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
התקציב הזה ייגמר בהרבה שינויים חברתיים וכלכליים לטובת האזרח הישראלי. אני אומר לך כאן, שבניגוד לך ובשונה ממך, אני לא אצביע בעד התקציב הזה כאשר יבוא לקריאה שנייה ולקריאה שלישית במתכונתו הזאת, ואני אצביע נגדו באופן הכי ברור וחד. אם לא יחולו בו שינויים מהותיים שיצביעו על כל ההישגים שלנו כמפלגת העבודה בנושאים שונים ורבים שאתה בוודאי מקנא בהם כאופוזיציה, אני מודיע לך שלא אצביע בעדו.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - - אני עונה לו.
היו"ר קולט אביטל:
אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. נא להוציא אותו. תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
על כן, אני מציע לך, יקירי וידידי חבר הכנסת טלב אלסאנע, קודם כול לדבר ביושר לאזרח, לציבור, שמבזבז את זמנו וצופה בנו ומקשיב לנו, ולהגיד לו את האמת. זה תקציב שלא יהיה בסופו של דבר התקציב הזה. התקציב הזה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית יעבור שינויים רבים, ותהיה בו בשורה לאזרח הישראלי.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אני מציעה שתסכם.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, ברשותך, הדבר האחרון שאני רוצה לומר - - -
מגלי והבה (קדימה):
תיקון קטן אחד.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אם גברתי היושבת-ראש מרשה.
מגלי והבה (קדימה):
לגבי הציבור, הציבור שמסתכל בנו לא מבזבז את זמנו. את כל מה שאנחנו אומרים לו אנחנו נקיים.
היו"ר קולט אביטל:
אינשאללה. חבר הכנסת מג'אדלה, בבקשה לסיים.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
הדבר הנוסף שהייתי רוצה לומר הוא: נכון שאנחנו דנים בתקציב, אבל אני רוצה שלממשלה הזאת יהיה תקציב ולמדינה יהיה תקציב כדי שנוכל לסגת מהשטחים הכבושים ברצועת-עזה ובגדה.
היו"ר קולט אביטל:
מרצועת-עזה כבר יצאנו.
דוד אזולאי (ש"ס):
לרצועת-עזה אפשר רק להיכנס.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
להשלים. התחלנו צעד ראשון. אמרנו והבטחנו לציבור שזו התחלה. להשלים - - -
דוד אזולאי (ש"ס):
אחרי רצועת-עזה זה אשקלון.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
לא. אמרתי: להשלים.
דוד אזולאי (ש"ס):
זה מה שנשאר.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
חבר הכנסת אזולאי, להשלים את היציאה מעזה ומהגדה המערבית כדי שניצור אקלים למשא-ומתן עם הפלסטינים.
דוד אזולאי (ש"ס):
אין רצועת-עזה. אין.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת מג'אדלה, תשלים את דבריך. תודה רבה לך. אבקשך לסיים.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני יודע שאתם לא הסכמתם לזה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אין רצועת-עזה.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
אני יודע שאתם לא הסכמתם לזה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך. סיימת את דבריך.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
תודה רבה לגברתי.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת יורם מרציאנו, בבקשה.
דוד אזולאי (ש"ס):
הוא רוצה שנחזיר את אשקלון.
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
כשאני ארצה, אני אגיד את זה. לא אמרתי את זה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
- - -
גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר קולט אביטל:
אני מציעה שאת השיחה תמשיכו אולי בחוץ. תודה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
גברתי היושבת-ראש, חברתי הטובה, לעונג לי לברך אותך. אני מאחל לך הצלחה במילוי תפקידך החשוב למען הבית הזה.
חברי חברי הכנסת, הבוקר הגעתי לוועדת הכנסת, בהיותי חבר בוועדה המסדרת מטעם מפלגת העבודה. כשנכנסתי לשם, היו רגעים שחשבתי שאולי אני נמצא באיזה מערכון. כחבר כנסת במדינת ישראל שיודע שעיני הציבור נשואות אלינו, הסתכלתי ולא האמנתי.
מצד אחד ישבו חברינו, חברי סיעת הליכוד, שזה עתה סיימו את הקדנציה שלהם, בראשות שר האוצר מר ביבי נתניהו, שהוא הוא שהניח את התקציב הרע של מדינת ישראל שאותו אנחנו מתבקשים לאשר היום, ואני שומע את חברי הכנסת מטעם הליכוד אומרים: אנחנו לא נצביע בשביל זה, כי אנחנו באופוזיציה.
אנחנו, חברי הקואליציה, שזה עתה סיימנו מערכת בחירות שבה אחד הנושאים המרכזיים, לשמחתי הרבה, היה הנושא החברתי, שהיה בעינינו דגל, הנה אנחנו באים חודש וחצי אחרי - ההבטחה של מדינת ישראל כולנו - ביום חמישי להשבעת הממשלה, להנחת קווי היסוד של הממשלה החדשה, ואני שומע את ראש הממשלה המכובד, מר אהוד אולמרט, שאני מאחל לו הצלחה בתפקידו החשוב, עומד על הפודיום הזה ואומר ומספר לנו על ממשלת החמלה - אני חוזר: החמלה - החברתית. והנה, גם אני האמנתי ואמרתי שאולי, ידידי חברי הכנסת מש"ס, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. הנה, קרה משהו במדינת ישראל.
בעוד החברים הנכבדים סביב השולחן הזה נוסעים למשכן הכנסת, ואני כחבר הכנסת, אזרח מדינת ישראל, צופה במה שקורה בבית הנשיא, בשיירת המכוניות הנכנסת בשערי בית הנשיא, אני שומע שזה עתה ממש חתמו על צו המורה על התייקרות הלחם ב-7.2%. חשבתי שאולי אני לא שומע טוב. חבר'ה, אני שותף לאותה קואליציה. שאלתי את חברי השרים: אולי לכם מישהו אמר? יש אותם התחייבויות וקווי יסוד שמופיעים. נכון שבקווי היסוד האלה יש נושאים חברתיים חשובים לטובת מדינת ישראל שאותם הזכיר כרגע חברי חבר הכנסת דוד אזולאי. מדברים על שכר המינימום, שהנה אנחנו הולכים להגדיל אותו, וזה נכון וחשוב שכך יהיה, ומצד שני במי פוגעים? באותם עניים, באותם מסכנים, באותן שכבות חלשות. מוציאים להם מכיס אחד ומכניסים לכיס שני, והכול באותו כיס מסתובב.
חברות וחברים, כל פעם אני מזכיר לחברי שאני קודם כול אזרח במדינת ישראל, שבנוסף נשלח על-ידי ציבור לבית הזה. אני התחייבתי להיות כלב השמירה של הנושאים החברתיים. אני גם התחייבתי, כמי שנבחר במחוז השכונות של מפלגת העבודה, שזו משבצת חברתית, לציבור הזה.
אני אומנם לא קושר זה בזה, אבל אמרתי היום בכל כלי התקשורת, וגם בישיבת הסיעה שלי, שאני מאוד מאוד רוצה לראות את שר התמ"ת, בגיבוי ראש הממשלה, מגיע לפודיום הזה עד יום רביעי הקרוב ואומר: רבותי, טעינו. נכון, כך הממשלה לא היתה צריכה להתחיל את דרכה, כי הלחם זה הסמל. אני מצפה מהם לחזור בהם, כדי לתת תקווה, לא בעניין של ה-7.2%, בעניין של הדרך, לאותן שכבות חלשות. אני אומר להם, שאם זה לא יקרה, אני, כחבר בקואליציה – ואני לא מורד, אני מאחל שהממשלה הזאת תאריך ימים - אני בעד התקציב הזה לא אצביע.
אני גם ראיתי ושמעתי היום את שר האוצר, שמתחייב כאן שבאמת זאת ממשלה חברתית. הוא גם דיבר על מנחם בגין, מורו ורבו, איש גדול בעם היהודי, שעשה פרויקט שיקום שכונות, והוא התחייב להמשיך בדרכו. אבל זה לא מופיע בשום משפט, לא בקווי היסוד ולא בהסכמים הקואליציוניים. אז, חבר'ה, בואו נאמר לציבור שצופה בנו את האמת.
אני מקווה שבכל זאת החמלה החברתית, שעליה דיבר ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, תהיה נר לרגליו. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת שלמה בניזרי – אינו נמצא. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת מתן וילנאי, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אמנון כהן.
קריאה:
הוא לא יהיה.
היו"ר קולט אביטל:
גם הוא לא יהיה?
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אני מצטרף לברכות על בחירתך מחדש לתפקיד סגנית יושב-ראש הכנסת ומאחל לך הצלחה בתפקיד, לטובת כולנו ולכבוד כנסת ישראל. אדוני השר, הרב יצחק כהן, ברכות עם מינויך לשר בממשלת ישראל. תצליח בתפקידך ותביא כבוד לעם ישראל ולכנסת, בעזרת השם.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו משתתפים היום בריטואל הקבוע, שבו מדי שנה לקראת הדיון על חוק התקציב, הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה, הכנסת מקיימת ישיבה ארוכה, ישיבה חשובה לדמוקרטיה, ישיבה חשובה לדיון בדבר החשוב ביותר, שעל-פיו אנחנו מתקיימים כל השנה מבחינת ההוצאות וההכנסות של המדינה. אבל אני, כאזרח שצפה בטלוויזיה ובתקשורת לפני היבחרו לכנסת, ראיתי כמה הדיון הזה משעמם את האזרחים, כמה הדיון הזה לא נותן לאזרחים להבין הרבה ממה שקורה פה. אנחנו, כחברי הכנסת, יושבים באולם הזה היום ושומעים את הדעות השונות ואת ההתלבטויות שיש לכל אחד מחברי הכנסת על מה שקורה לקראת דיון התקציב - ואני מבין את האזרחים מצד אחד.
רבותי, הכוח של הכנסת כרשות מחוקקת צריך להתבטא בכך שאנחנו, כחברי הכנסת, נשפיע הרבה יותר ממה שאנחנו משפיעים בהכנת הצעת חוק התקציב. אולי אני אומר דברים נאיביים לפוליטיקאי, אבל אנחנו מקבלים הצעת חוק תקציב, שעם כל הכבוד וההערכה לפקידי האוצר, מונחת בארגזים פה, ואפילו ייתנו לנו לא יומיים אלא שבוע ושבועיים לקרוא את אותם סעיפים רבים ומפורטים באותן חוברות – הצלחתי לעיין בחלק מהן לפחות - הדברים האלה, לצערנו, לא נקבעים בכוחנו כרשות מחוקקת. אנחנו מקבלים את הדברים האלה כמובנים מאליהם, ואנחנו מגיעים לאותה הכרעה של כוח קואליציוני-אופוזיציוני כדי לשנות את הדברים האלה.
בואו נהיה כנים, כמה אנחנו שותפים באותן הכרעות? במליאה אנחנו מקיימים דיון עד יום רביעי, ולאחר מכן נצביע על מה שיוכרע בוועדת הכספים. אנחנו נקבל את חוק התקציב, שמחייב את כנסת ישראל ואת ממשלת ישראל לשנה שלמה. אבל כל הוויכוח שהיה פה היום - איך אנחנו מצביעים על תקציב בצורה כזאת, כפי שהונח בפנינו היום? האם אנחנו יכולים לומר שהאופוזיציה של היום, כשהיא ישבה בקואליציה, כן תקפה את הכנת התקציב בצורה שהוא הוכן, נכון להיום? האופוזיציה של היום, שבעצם מבקרת את מי שהיום הולך לתמוך בהצעת התקציב בקריאה הראשונה, האם חבריה כנים עם עצמם וכלפי הציבור כשהם תוקפים את מה שקורה?
אנחנו, כתנועת ש"ס, הולכים לתמוך בהצעה בקריאה ראשונה, וזאת בידיעה ברורה, כפי שאמר חברי חבר הכנסת דוד אזולאי, שאנחנו יודעים שבהצעת החוק הזאת יש הרבה מאוד לקונות, הרבה מאוד חורים, שאנחנו צריכים לשאוף לתקן אותם. בשביל זה אנחנו מתחילים את ההליך של אישור התקציב, כאשר יודעים מראש שיהיו מאבקים גדולים עד הקריאה השנייה והשלישית.
אנחנו עשינו הסכמים קואליציוניים. שמעתי את חברי מיהדות התורה, שניסו לקנטר, ללגלג, להביע מין גיחוך על כל ההישגים שתנועת ש"ס השיגה בהסכמים הקואליציוניים. רבותי, כולנו קוראים בשחור ולבן את ההסכם הקואליציוני שהוצג בפניכם בכנסת, וכל אחד יכול לפרש איך שהוא מבין, איך שהוא רוצה. מצטטים פה פקידים במשרדי הממשלה השונים, שמגחכים על ההישגים שהצלחנו להשיג כדי לשפר ולתקן את אותה הצעת תקציב שמונחת פה היום.
רבותי, יש פה דברים במיליוני שקלים, ואפילו עוברים את המיליארד פלוס, ונוכל עם ההישגים האלה לתקן את אותן עוולות שקיימות בתקציב הזה, כדי שעם ישראל, כדי שאזרחי ישראל יוכלו לחיות טוב יותר בתקציב המתוקן, וכך עשו מפלגות אחרות שנכנסו לקואליציה.
אנחנו, ככנסת, צריכים להציג ביקורת עניינית, ביקורת יצירתית, כדי שנוכל להשפיע באמת, ולא רק לדבר ולדבר על אותן בעיות שיש בתקציב ולא לשאוף לתקן אותן. מה יצא לנו מהדיון הזה? גמרנו את הדיון, אמרנו אם כן תומכים או לא תומכים, אבל בפועל, במה נשפיע?
לכן, אנחנו מקווים שבהסכמים הקואליציוניים, שהגענו אליהם במאמץ רב, בכוח שהיה לנו, נוכל לתקן את התקציב הזה, ובקריאה שנייה ושלישית נוכל להגיע לתקציב הרבה יותר טוב.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה לך. חבר הכנסת מתן וילנאי – אינו נמצא. חבר הכנסת אמנון כהן – אינו נמצא. חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נמצא. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נמצא. אי לכך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת גלנטי, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת מלכיאור.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה: היו בחירות בארץ? היו בחירות? אני לא מבין, אנחנו מדברים עכשיו אחרי הבחירות, יש כנסת חדשה, יש ממשלה חדשה. הרי בבחירות כל המפלגות – אפילו הליכוד - תקפו את המדיניות הקודמת. הם התנערו מהמדיניות של נתניהו, אפילו הליכוד. מה עשתה מפלגת העבודה ממדיניותו של נתניהו? מה עשתה קדימה? מה עשתה ש"ס? ועכשיו כולם באים ומגלגלים עיניים.
מדובר באותה גברת בלי שינוי אדרת, אותו תקציב. מבטיחים לנו שבקריאה השנייה והשלישית העניינים ישתנו, גן-עדן קרוב אחרי 45 ימים. אנחנו הרי יודעים, מסגרת התקציב נקבעת בקריאה הזאת. מה יעשו? יעבירו מתקציב זה לתקציב אחר. אם רוצים לשפר את הרווחה פוגעים בבריאות, אם רוצים לשפר את הבריאות פוגעים בחינוך. ככה זה ייעשה.
אבל מעבר לכך, העניין החמור ביותר, גברתי היושבת-ראש - ומדובר במהותה של המהות - העובדה שהממשלה החדשה מביאה תקציב שגובש בבית-מדרשו של ביבי נתניהו מסמנת שבית-מדרשה של הממשלה החדשה הוא הניאו-ליברליזם, הקפיטליזם האכזרי, הדרוויניזם החברתי של ביבי נתניהו. אחרת, את ספר התקציב הזה היו שורפים בכיכרות, קורעים אותו לגזרים, שולחים אותו למגרסה הקרובה ביותר, מתנערים ממנו, ואז מתחילים מדיניות חדשה. מה, הם עובדים עלינו בעיניים? ישראבלוף? תיקונים פה ושם – זאת המהפכה החברתית של מפלגת העבודה? הערות שוליים לתקציב של נתניהו?
איזו בושה. על זה היתה צריכה מפלגת העבודה לפרוש ביום הראשון, להחזיר את המנדט לציבור. הרי ברור ששיקרו לאנשים בעיניים.
מדובר בתקציב לא מוסרי, אנטי-חברתי, לא אנושי. כולם יודעים את זה. וכמה כבר יתקנו? נניח שיתקנו המתקנים בקריאה שנייה ושלישית, אבל מדובר באותו בסיס, באותו בסיס – לא רק כלכלי, אלא חברתי ומוסרי בראש ובראשונה, כי עומדים כאן שני עולמות מוסריים. צריך להחליט - אתה בבית-מדרשו של ביבי נתניהו, שמתאכזר לחלשים? אתה תומך בתקציב שיש בו רק יעדים כלכליים?
אנחנו צריכים לקבוע כאן, מי שרוצה להיות חברתי בכנסת הזאת צריך לבוא ולדפוק כאן על השולחן ולהגיד: אנחנו רוצים תקציב עם יעדים חברתיים. לא רק יעדים כלכליים, לא רק להשיג יעדים פיסקליים וכלכליים - והחברה תסתדר, והעניים יסתדרו, והחינוך יסתדר, והבריאות, העיקר לשמור על היעדים הכלכליים.
למה לא קובעים יעד חברתי של רף אבטלה עליון? למשל, 6%. למה לא קובעים רף, יעד חברתי של צמצום העוני? זאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: התקציב הזה בסופו של יום יגביר או יצמצם את העוני? אני אומר לכם: הוא יגביר, ירחיב ויעמיק את העוני. התקציב הזה יגביר את האי-שוויון. ישראל היום במקום ראשון בעולם מבחינת אי-שוויון חברתי, והיא דוהרת, פותחת פער עם המדינות מאחוריה. זה התקציב, ממשיכים באותה דרך. תיקונים לכאן או לכאן לא ישנו את התמונה הכללית – עובדים על האזרחים בעיניים.
עלו כאן נציגים של הקואליציה, שמתהדרים בחברתיות ובדאגה לשכבות החלשות, ופשוט עבדו על אנשים בעיניים. מה יקרה בקריאה השנייה והשלישית? מי שתומך בתקציב הזה – תומך במדיניותו של נתניהו. הרי התקציב הוא התגלמותה של המדיניות הכלכלית. זאת לא הצבעה על סעיף לכאן או לכאן; זאת הצבעה על המהות, על הכלל, על המסגרת הכללית.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה לסיים.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, אנחנו רואים את זה לא רק במסגרת הצהרות הכוונות של הממשלה - הן בהעלאת מחיר הלחם, הן בכוונה לפטר מורים, הן בהעלאת המחירים של התחבורה הציבורית. ושוב, עצם הבאת התקציב הזה לכנסת כמות שהוא, שלא זרקו אותו לפח הזבל, אני אומר שבסופו של דבר זה יזרוק את הממשלה הזאת לפח הזבל של ההיסטוריה כמי שעמדה נגד העניים וממשיכה את ההידרדרות במדרון לקטסטרופה חברתית. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גלנטי - אינו נמצא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת צרצור. אם הוא לא יימצא – חבר הכנסת הלפרט, שגם הוא לא נמצא.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כבוד היושבת בראש, אני מברך אותך על כך שחזרת לתפקיד הזה ומאחל לך הרבה תפקידים חשובים בעתיד.
היו"ר קולט אביטל:
תודה.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני גם רוצה לברך את השר, רבי יצחק כהן, שחזר להיות שר – אומנם בינתיים שר במשרד ראש הממשלה, אבל אני בטוח שאם אתה היית שר האוצר, לא היה התקציב נראה היום כמו שהוא נראה, ואני מאחל גם לך תפקידים בכירים בשירות המדינה בעתיד הקרוב.
קשה לנו לעמוד ולדבר על התקציב הזה. התקציב הוא רע, כולם מסכימים. יש הסכמה מקיר לקיר בכנסת ישראל שהתקציב הוא רע. בעצם זה תקציב וירטואלי. החליטו להביא תקציב וירטואלי כדי שיהיה אפשר במשך 45 ימים להגיע לתקציב אמיתי. זה בעצם הוויכוח. חבר הכנסת זחאלקה, אני מדבר גם אליך, זה הוויכוח.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
סליחה.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אתה צודק לגמרי לגבי התקציב, כמות שהוא. זה תקציב של ביבי, פשוטו כמשמעו, זה מה שהוא הביא לממשלה. זה מה שהוא הכין וזה נעשה ברוחו. אבל כל הדברים שדיברת עליהם, ובצדק – גם היעד של האבטלה וגם סגירת הפערים וגם ההשקעה בחינוך וכל שאר הדברים, שכר מינימום – הם נמצאים בהתחייבויות קואליציוניות לגבי הקריאה השנייה והשלישית. אם יעמדו בהן או לא, זאת שאלה. אם לא יעמדו בהן, אין לנו מה לחפש עם התקציב הזה, ואז אנחנו כנראה נצביע כמוך בקריאה שנייה ושלישית. אם כן יעמדו בהן, אני מצפה ממך גם לבוא ולשבח את התקציב שיגיע. אני חושש שזה לא יהיה פשוט, אבל אנחנו נעשה את המיטב.
אני רוצה להגיד דבר נוסף. יחד עם התקציב בא חוק הסדרים. חוק ההסדרים הוא המצאה ישראלית, מההמצאות הגרועות ביותר שהיו אי-פעם. יש על כך הסכמה מקיר לקיר. אני מציע שנלך ביחד ונחליט שלא יהיה יותר חוק הסדרים. זה דבר אנטי-דמוקרטי, אנטי-מוסרי, אנטי-חברתי, דבר שלא נשמע בשום דמוקרטיה, בשום פרלמנט בעולם. כשסוף-סוף מביאים חוקים אמיתיים ורציניים, והם עוברים פה שלוש קריאות ועוברים פה ועדת שרים לחקיקה וכל מה שעוברים, ומגיעים לכך שיש הצבעה על החוק הזה, והחוק עובר, אז נותנים לאוצר אפשרות – בעמוד אחד ובלי דיון נפרד, בלי שום דבר – לבטל את כל החוקים האלה. זה דבר שלא נשמע, דבר שלא ייתכן, ואני רוצה לקרוא לכל חלקי הבית, קואליציה כאופוזיציה; הרי מי שהיום באופוזיציה יהיה מחר בקואליציה. אני מציע – נלך ביחד ונבטל את הרעה הזאת. זה לא יכול להיות שאנחנו נמשיך שנה אחר שנה עם הדבר הזה, שמנוגד גם לכל כלל דמוקרטי.
אני זוכר כשר שהיינו מקבלים את הספר הזה ביום חמישי בלילה, אחרי שקיוו שביום שישי לא נעבוד על הספר, ביום ראשון כבר יש הצבעה בממשלה על כל הספר ביחד. אפילו בממשלה אין אפשרות להגיד: על העמוד הזה אני מוכן להצביע ועל העמוד הזה אני לא מוכן להצביע. אין אפשרות כזאת. אתה או בעד או נגד. אם אתה נגד – אז אתה מפיל את הממשלה. לא רוצים להפיל את הממשלה, אז מצביעים בעד.
אי-אפשר ככה לנהל מדינה, אי-אפשר ככה לנהל חברה. זה דבר לא צודק, דבר לא נכון, ואני באמת חושב שאם אנחנו רוצים לעשות דבר אמיתי – בתקציב נצטרך לדון בוועדת הכספים ולעבוד על זה חזק בתקופה עד הבאת התקציב למליאה, ונראה אם אנחנו נעמוד במה שהבטחנו לבוחרינו; ולגבי חוק ההסדרים, אין לזה שום מקום.
אגב, התקציב לא תלוי בחוק ההסדרים. גם לפי החוק, אני מזכיר לכולנו – לפי החוק מותר, הממשלה יכולה לשבת גם אם אין חוק הסדרים. אם עבר תקציב בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק – את חוק ההסדרים, אם כבר צריך את זה, אפשר לעשות אחר כך, ואני מקווה שאז אפשר גם לבטל את הרוע הזה.
אני מציע שנלך ביחד. אין פה בכנסת הרבה נציגים כרגע - - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
גם אין ממשלה.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
לא, לא. יש. רבי יצחק כהן, ואני כבר רואה - - -
היו"ר קולט אביטל:
הממשלה בפרוזדור.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
לא התרגלתי, מה לעשות.
השר יצחק כהן:
- - -
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני רוצה לברך אותך.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני רואה שהנציג של הממשלה מסכים להצעתי, והוא היה במשרד האוצר והוא יודע היטב במה מדובר.
היו"ר קולט אביטל:
אבקשך לסיים.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
כן, אבל מפריעים פה.
היו"ר קולט אביטל:
חבר הכנסת זחאלקה.
מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד):
אני באמת קורא לך כנציג הממשלה, הרב יצחק, תעשה משהו טוב לעם ישראל. בוא נלך יחד ונבטל את חוק ההסדרים.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. חבר הכנסת שמואל הלפרט - אינו נמצא. חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נמצא. חבר הכנסת עבאס זכור, בבקשה; אחרון הדוברים.
עבאס זכור (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, זה הנאום הראשון שלי, ואני מתרגש. זאת הפעם הראשונה שאני נואם בכנסת. אני אתחיל בברכה, שאני מתחיל בשם אלוהים אל-רחמאן אל-רחים. זהו נאומי הראשון מעל דוכן הכנסת, לכן תרשו לי להגיד כמה משפטים בקיצור.
יש להדגיש, כי כולנו נבחרנו על-ידי אזרחי המדינה. לכן אנו נמצאים פה, בזכותם, ורק כדי לשרת אותם. אני מאמין, כמו כל בני הדתות השונות, כי בן-אדם הינו הערך העליון בעולם, ואין דבר חשוב ממנו. לקיצונים אין מקום בעולם הזה, משני הצדדים – יהודים וערבים, וכולנו צריכים להירתם למען השלום בין שני העמים כדי שנוכל לחיות כולנו בביטחון ובכבוד וגם להגיע לשוויון מלא בין שני המגזרים במדינה, יהודים וערבים, ולצמצם את הפער החברתי-הכלכלי הקיים עד היום, כדי שנוכל להרגיש כי המדינה היא לכל אזרחיה.
נדהמתי לשמוע מכמה מחברי הכנסת, מאיר פרוש וגם חבר הכנסת מהגמלאים, שכולנו ציפינו מהם שיהיו יותר מתונים - נדהמתי לשמוע ממאיר פרוש, שהוא נדהם שראש הממשלה אומר: אם הפלסטינים עושים ככה וככה, אני נותן. איך הוא ייתן חלק מהאדמה הזאת או מהארץ הזאת, מי הסמיך אותו? אני אומר ומאמין, וכל אדם שמאמין, וכולנו, נמצאים כאן בני-אדם שיודעים, שבכל דת האדם יותר יקר מהאדמה, יותר חשוב מכל אבן בעולם. אז למען השלום חייבים לתת האחד לשני, לעזור האחד לשני, לוותר אפילו על אדמה. כאן אנו לא נותנים לעם הפלסטיני, אנו מחזירים חלק מהאדמה לעם הפלסטיני, שיהיו שתי מדינות לשני עמים, שיחיו בשלום, בביטחון, בשקט.
כדי שנוכל לחיות ונרגיש שאנו חיים במדינה לכל אזרחיה, אני עובר עכשיו לדבר על הצעת חוק התקציב לשנת 2006, שעוד לא הספקתי ללמוד אותה היטב. רק היום קיבלתי אותה, ובישיבות הבאות אוכל ללמוד את זה יותר טוב עם החברים שלי, אבל יש לדבר על כמה דברים חשובים מאוד.
דבר ראשון, יש צורך להגדיל את קצבאות הילדים, ולבטל את החלטת הממשלה הקודמת, שפגעה בעיקר באוכלוסייה החלשה, גרמה לעלייה ניכרת בממדי העוני בארץ בכלל ופגעה באוכלוסייה הערבית בפרט, כי 43% מהמשפחות הגדולות, עם ארבעה ילדים פלוס, הן משפחות ערביות.
דבר שני, יש להגדיל את מענקי האיזון לרשויות המקומיות ולבטל את הקיצוץ המתמשך שהביא הרבה רשויות לסף קריסה.
דבר שלישי, יש להגדיל את סל הבריאות.
דבר רביעי, יש להגדיל את התקציב למחלקה האסלאמית במשרד הדתות. למאות מסגדים אין אימאם עם מינוי. הסיבה: אין תקציב. הדבר הזה, למה הוא מביא? האימאם שלמד באוניברסיטה ארבע שנים הולך לעבוד בחקלאות, בבנייה, בדיג, עוזב את המסגד, ועל המסגדים משתלטים אנשים שלא למדו את הדת, ומציגים דרישות לא דתיות, דרישות קיצוניות. האנשים האלה מקבלים משכורת מגורמים קיצוניים. כל הסיבה - השליטה על המסגדים - היא שאין תקציב. אם ניתן למי שלמד את האסלאם האמיתי להיות במסגד, ויהיו תקציבים למסגדים, יהיה אימאם עם מינוי, לא ניתן שליטה לקיצונים על המקומיים ועל המקומות הקדושים האלה.
דבר אחר במקצת - משאבים כספיים למערכת החינוך הערבית כדי לסגור את הפער הקיים כיום. כולנו קראנו או שמענו על ממצאי המחקר האחרון שנערך על-ידי ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, המציינים שמשרד החינוך מפלה לרעה את מערכת החינוך הערבית.
דבר אחרון, כולי תקווה שהממשלה החדשה תספיק לתקן את העוול שנגרם למגזר הערבי בכל התחומים לאורך הרבה שנים, ותקבל החלטה אמיצה על תוכנית פרטנית, עם לוח זמנים, שתבטיח סגירת פערים בתוך פרק זמן קצר. רק החלטה כזאת יכולה לספק את הסחורה הנחוצה, לתקן את העוול הממושך.
אני מקווה שכולם יצליחו, כל הנבחרים, כל חברי הכנסת, כל השרים. אני מאחל הצלחה וגם מברך את היושבת-ראש.
אני וסיעתי נהיה נגד התקציב הזה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. כיוון שאתה הדובר האחרון, חבר הכנסת זכור, ואין דוברים אחריך, נפל בחלקי להודות לך על הנאום שלך, שכיסה עולם ומלואו, ולאחל לך הצלחה מלאה בבית הזה.
חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. ישיבת הכנסת הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"א באייר התשס"ו, 9 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 21:09.