קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק קליטת עלייה, התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/950; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק קליטת עלייה, התשס"ו-2006, פ/950/17, של חברת הכנסת סופה לנדבר וקבוצת חברי הכנסת. אני מבין שגם היא הגיעה להסכמה דומה עם הממשלה על תשובה והצבעה במועד אחר. חברת כנסת סופה לנדבר, לרשותך עשר דקות.
סופה לנדבר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר הקליטה, אני קודם כול רוצה לחזק את הדברים שלך, אדוני היושב-ראש, על הצעת החוק של חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת נודלמן, ואני רוצה לומר שלאנשים האלה מגיעה לא רק הכרה. אנחנו בסיעת ישראל ביתנו פועלים עכשיו לתת להם גם הטבות, כל מיני הטבות. זה חלום של חבר הכנסת יורי שטרן, והגענו להסכם עם הממשלה. אני מאמינה שבזמן הקרוב אנחנו נעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני חושבת שהחקיקה הזאת מאוד מחזקת את ההכרה באותם אנשים שכולנו מדברים עליהם.
עכשיו אני רוצה לעבור לחוק קליטת עלייה, חוק שלי ושל חברי הכנסת אסתרינה טרטמן, אלכס מילר, סטס מיסז'ניקוב וליה שמטוב, בתמיכה של חברי סיעת ישראל ביתנו, ולא רק חברי סיעת ישראל ביתנו. בכנסת הארבע-עשרה זו היתה הצעת חוק פרטית ראשונה שלי, ויש לי היסטוריה עם החוק הזה. אבל, רבותי, אם נחשוב כמה עולים חדשים הגיעו למדינת ישראל מכל מדינות הגולה, איך הם נקלטו במדינת ישראל ומה בעצם כל אחד זוכר, אני חושבת שזה היה צריך להיות לא רק חקיקה פרטית של חברת כנסת, אלא זה היה צריך להיות אחד החוקים הכי חשובים של מדינת ישראל.
הרי אנחנו בנויים על קליטת עלייה וכולנו מבינים עד כמה חשוב שאדם שמגיע למדינת ישראל יתקבל בזרועות פתוחות. אני כבר עולה ותיקה, וכבר שכחתי מתי הגעתי, אבל לצורך העניין – עליתי לארץ בשנת 1979, ואני חושבת שלכל עולה יש זיכרונות, שהוא היה פעם עולה חדש – לא משנה כמה זמן הוא חי במדינת ישראל - כמה שזה לא פשוט; לעתים קרובות אפשר להגיד אפילו מאוד מאוד קשה. לעבור מדינה, לאשר כאן מסמכים, לאשר כאן ידע שהוא קיבל באוניברסיטה, להיקלט בארץ, לבנות משפחה, לבנות בית במדינה חדשה - רבותי, זה מאוד מאוד מאוד לא פשוט.
תמיד כשעיתונאים שואלים אותי: מה את זוכרת, מה הזיכרונות שלך מהעלייה? אני אומרת שאני אישית זוכרת: כאן אני, שם העולם, ובינינו – קיר. כאילו הכול היה באי בודד. כאילו היינו צריכים, אני ומשפחתי, להתמודד עם הקשיים האלה לבד, אף שיש כאן משרד קליטה, אף שמביאים אותנו דרך הסוכנות, ואף שיש במדינת ישראל המון, אבל המון אנשים טובים שרצים לטובת העולים.
אבל, הדברים שכל עולה מקבל במדינת ישראל צריכים להיות מוגדרים בחוק. הוא צריך לקבל אותם לא מהפקידים, ולא כטובה, אלא כדבר שמדינת ישראל נותנת לו. ובגלל זה, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שמטרת החוק הזה היא לשפר את תנאי קליטת העלייה, לחזק את העולים במדינת ישראל ולתת להם להשתלב בארץ כמה שיותר מהר ובלי קשיים בדרך.
אני זוכרת שפעם עשינו שביתה - זה היה במשרד הקליטה. היו שכונות שלמות של דירות ריקות. אתה, אדוני השר, כנראה זוכר את התקופה הזאת. כאשר היית מבקש דירה ברחובות, נניח, פקידים במשרד הקליטה היו נותנים לך בצפון, ולהיפך. זאת אומרת - עשו המון דברים לא ברוח טובה. אז אנחנו, עולים ממרכזי הקליטה, עשינו שביתה והפגנה. שר הקליטה אז היה השר פרץ. אני זוכרת שהוא אמר לי: את יודעת, סופה, לעתים יש דברים שאנחנו עושים עם כוונה טובה, אבל הם לא תמיד מתחילים ומסתיימים עם כוונה טובה. הוא סיפר לי שלעתים, בדרך, מתחילים עם קוצים ומסיימים עם ורדים, אבל יש דברים שאדם בוחר שמתחילים הפוך ומסתיימים הפוך. ואז אמרתי לו: אדוני השר, נכון שיש כוונות טובות רבות, אבל עם כוונות אנשים נכשלים, ועם הכוונות האלה, כל החיים שלהם במדינת ישראל אנשים זוכרים את הקשיים שלא היה מגיע להם לעבור.
ואני אומרת, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, החקיקה הזאת, לדעתי, צריכה לקבוע, שבאישור של שר הקליטה ובסיוע ובאישור של ועדת העלייה והקליטה צריכים לקבל מסגרת בתחומים שונים; בתעסוקה - קידום תעסוקה בשירות הציבורי, השתלמויות, הכשרה מקצועית, הסבה מקצועית, קליטת מדענים עולים, יזמות עסקית - ובתחום הדיור.
אתה יודע, רק אתמול היינו עם חברי הכנסת מרינה סולודקין, מישה נודלמן ואחרים בוועדת הקליטה והעלייה ודיברנו על הבעיה שאנשים, אחרי שהם לומדים חצי שנה עברית לא יודעים את השפה - שיעורים גבוהים שאני אפילו לא רוצה לבטא. הם נמצאים כאילו בדיאטה. למה אחרי התקופה הראשונה לא לתת להם מייד שלב שני? משרד החינוך הסביר לנו שבעצם, אחרי זמן מסוים שבו הם לא למדו ולא חיזקו את הידע שהם קיבלו באולפן - הכלי היחיד שהוא אחר כך אור בחיים, הכלי שקושר את האדם למדינת ישראל, הכלי שהופך אותו ללא-חירש, שמאפשר לו קליטה יותר מוצלחת, אנחנו במדינת ישראל לא מחזקים אותו. אז הוא אמר: במשרד החינוך אנחנו עושים את זה אחרי שנתיים. ואני שאלתי: למה? הרי כל מורה בכיתה יודע שאם חומר של מרצה לא מתחזק מייד - אז אדם מאבד את זה, מובן שיש רגרסיה.
אני חושבת, רבותי, שכמו שמדינת ישראל בנויה על חוק השבות, כך במשך שנים רבות היא היתה צריכה וחייבת לחוקק את החוק הזה שייתן לאנשים את האפשרות להיות לא רק רצויים בארץ - להבין שהם רצויים, שכולנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות וזו הארץ שלנו. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהקליטה הזאת תהיה מוצלחת מאוד.
ואני אומרת שוב, אדוני היושב-ראש: הצעת החוק הזאת תעניק לעולים הצהרה שהשר לקליטת העלייה, בשיתוף פעולה עם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת, יסייע לעולים בתחומים שונים לצורך קליטה טובה בארץ, כדי להבטיח כי העולים יקבלו את הטיפול הראוי במדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש; תודה רבה לשר על ההקשבה.
היו"ר גדעון סער:
תודה לחברת הכנסת לנדבר. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. ברגע זה היינו צריכים להציג את ההחלטה בדבר חלוקת הצעת חוק ההסדרים, ואינני רואה כאן את יושב-ראש ועדת הכספים. על כן אני עובר הלאה לסדר-היום.