קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 36)
(תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשס"ז-2006
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/120).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, הנושא הבא הוא הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 36) (תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשס"ז-2006, של חברי הכנסת חיים אורון, אורית נוקד, זבולון אורלב ואחרים - קריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון להציג את הצעת החוק.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בדיון הקודם הלין חבר הכנסת דב חנין על חברי הכנסת שהתחייבו לאג'נדה ירוקה וכאשר צריך לממש את התחייבותם בהצבעה הם נעלמים. הצעת החוק הזאת עברה בקריאה טרומית ועברה בוועדת העבודה והרווחה פה אחד, וחתומים עליה חברים כמעט מכל סיעות הבית, ובהם סגן השר אפרים סנה וחברי הכנסת זבולון אורלב, אלחנן גלזר, יצחק גלנטי, יצחק זיו, שרה מרום-שלו וסטס מיסז'ניקוב. לכאורה, אילו רק החברים האלה היו נאמנים לחתימתם, לא היתה בעיה; היינו מצביעים היום על החוק בקריאה ראשונה ומעבירים אותו לטיפול לקריאה שנייה ולקריאה שלישית ומצביעים עליו. אבל החוק לא יובא היום להצבעה, מהטעם שחלק מהאנשים שהגישו את החוק הזה וחתמו עליו, אינם יכולים לתמוך בו, במצוות הקואליציה. אני מודה שבהתלבטות בין מציעי החוק ובין עצמם - חבר הכנסת אורי אריאל, אתם מפריעים מאוד. תעמדו בפינה אחרת.
בהתלבטות בעניין הסכנה, או בעצם הביטחון שלא יהיו 50 חברי כנסת שיתמכו בחוק, והוא ייפול, וחצי שנה לא נוכל לחזור אליו, החלטנו לפתוח את הדיון, ולהביא את מה שקורה כאן למודעות הציבור, מתוך תקווה שבכל זאת, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, הקואליציה תתעשת.
במה מדובר? מדובר בחוק שבא להסדיר את ההפגנות של הקיץ האחרון, שבא להסדיר מצוקה של עשרות חולים שהסתובבו היום בכנסת וציפו שסוף-סוף הכנסת תיצור מסגרת קבועה, רב-שנתית, למה שנקרא בלשון הציבור – והוא טעות מבחינת החוק עצמו: סל התרופות והשינויים הטכנולוגיים.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת טרטמן, אני נורא מבקש.
חיים אורון (מרצ):
מה שבשנים האחרונות הפך לחלק מסחר-מכר קואליציוני, לפירורים שמורידים כל פעם על שם מפלגה אחרת, עד כדי כך שבאחת ההצעות במליאת הכנסת בנושא הזה הצעתי להתחיל לקרוא תרופות על שם מפלגות: תרופת הגמלאים, תרופת מפלגת העבודה, ואולי בשלב הבא גם נקרא תרופות על שם חברי הכנסת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
יש בעיה: אם תהיה תרופת ג'ומס אני לא אוכל להשתמש בה.
חיים אורון (מרצ):
תאמין לי – אבל אני לא רוצה תרופה על שמי.
מה החוק מציע? החוק מציע קביעת מסגרת של 2% ממה שנקרא סל שירותי הבריאות. היום משמעות המספר הזה היא בערך 480–500 מיליון ש"ח בשנה. הסכום הזה יעמוד בכל שנה לרשות ועדת הסל, ומתוך ידיעה רב-שנתית היא תוכל להחליט מה כן ומה לא. אמרו לי: דבר עם שר האוצר, ודיברתי; אמרו לי: דבר עם אגף התקציבים, ודיברתי; אמרו לי: דבר עם יושב-ראש הקואליציה, ודיברתי, ודיברו גם חברי.
קריאה:
חברי ואני.
חיים אורון (מרצ):
אני מקבל את התיקון. חברי ואני הגענו הבוקר לאמירה: בשום פנים לא.
חברי הכנסת, מעבר למצוקה הנוראית שחווינו כולנו חדשות לבקרים בשנים האחרונות, יש שני נתונים חדשים, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שחייבים לראות אותם. האחד, ב-2007, סל התרופות הוא אפס. הוא מושכן ב-2006, כשהסבירו שיש המון כסף, 480 או 460 מיליון שקל, על חשבון 2007. היום ועדת הסל לא מתכנסת, ספק אם היא קיימת, אין לה מה להחליט.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
התוספת היא אפס.
חיים אורון (מרצ):
תמיד מדובר על תוספת. כשמדברים על שינויים טכנולוגיים, תמיד מדובר על תוספת. וראה מה קרה, אדוני השר לענייני גמלאים: השוק מלא באלטרנטיבות, קופות-החולים מתחרות ושוברות את חוק הבריאות. תרופות מצילות חיים, שבעבר הקופות נזהרו מלהכניס אותן לביטוח המשלים, מופיעות בביטוח המשלים, והקופות מתחרות ביניהן. וההוצאה, אדוני השר, לנושא הזה, תהיה פי-שלושה מהסכום שמופיע פה. יש הערכות, בין מיליארד למיליארד וחצי שקלים, ויתקיים על זה מחר דיון בוועדת העבודה והרווחה.
השר רפי איתן:
שלושה.
חיים אורון (מרצ):
לא, שלושה זה סך הכול, התוספת של עכשיו, התוספת היא בנוסף למיליארדים הקודמים.
אבל כולם יודעים שהבעיה היא לא רק כסף. 70% מהציבור יש להם ביטוחים משלימים, היו להם ביטוחים משלימים; אני לא יודע מה יקרה עם הביטוח החדש היקר יותר. אדוני השר, אדוני שר השיכון, בתרופות מצילות חיים, 30% אין להם, כי הרי ממה נפשך? אם קופת-החולים אומרת, יש לי ביטוח על תרופות מצילות חיים, זאת אומרת, שמדובר בתרופה מצילת חיים. אבל לך יהיה, לי יהיה, והשכן שלנו, או הקשיש, שידו אינה משגת לשלם את הביטוח הנוסף לתרופות מצילות חיים, הוא לא יקבל אותן. זה לא חוק הבריאות שחוקקה הכנסת. אנחנו חוקקנו חוק, ועמדנו על כך שהסל הבסיסי, האוניברסלי, לבטח שמחיל בתוכו תרופות מצילות חיים, יהיה בתוך הסל. הוא בלתי מותנה בשאלה כמה אתה משלם.
אמרתי לאנשי האוצר, אתם מוציאים עכשיו מכתב נגד אישור הביטוחים הנוספים. אני אתכם, אבל אף אחד לא יעצור אותם. אם האלטרנטיבה לא תהיה זאת, אף אחד לא יעצור אדם שאומר, אני קונה ביטוח מציל חיים לי ולילדי ב-150-100 שקלים בחודש, אם המדינה לא נותנת לי את זה. אם ידו משגת - - -
נסים זאב (ש"ס):
אולי נסכים שיעלו את מס הבריאות?
חיים אורון (מרצ):
לא רק שאני מסכים שיעלו את מס הבריאות, אני תובע שיעלו את מס הבריאות ב-0.5% - - -
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
תציע את זה.
חיים אורון (מרצ):
הצעתי את זה. השר שטרית, תקשיב לי טוב, אני בעד להעלות את מס הבריאות ב-0.5% ולהכניס את הביטוח הסיעודי ואת הסלים המשלימים האלה לתוך הביטוח. אין לך ויכוח אתי על זה. אני מציע את זה בכל שנה מחדש. אבל אתה יודע למה לא עושים את זה? כי העלאה ב-0.5% מגדילה את נטל המס, ונטל המס, אדוני השר, זה פרה קדושה. נטל המס, אסור שיעלה. זה ש-70% מהאוכלוסייה מוציאים יותר מ-0.5%, אבל באופן סלקטיבי, וזה מגדיל את הפערים בבריאות, ופוגע בחלשים, זה בסדר. ואתם יושבים סביב השולחן הזה ונותנים לזה לעבור.
אני אומר לך, הסכנה של הביטוחים המשלימים עכשיו – כשדיברתי על זה לפני שנה, שנתיים, אמרו לי: אתה מתאר שדים על הקיר. עכשיו אומרים את זה אנשי קופות-החולים. אומרים לי מנהלי קופות-החולים: מה אתה רוצה, אתה רוצה שנגיד למבוטחים שלנו, אין? אז יקימו את זה בחוץ. אגב, זה כבר נמצא בחוץ, מחוץ למערכת הזאת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
יש חברות ביטוח שעושות את זה.
חיים אורון (מרצ):
נכון. אני אומר, זה כבר קיים. מה אומרות קופות-החולים? אנחנו עושות את זה יותר בזול, כי אנחנו מביאים סל גדול מאוד, קבוצה גדולה מאוד, זה יוצא יותר בזול. אבל איפה המדינה, אדוני השר לענייני גמלאים? איפה המדינה? צריך שיהיה משבר קואליציוני? צריך לבחור את ליצמן או מישהו אחר כדי להגיד, אני רוצה עכשיו 150 מיליון שקל או 200 מיליון שקל או 300 מיליון שקל?
זאת הצעת החוק שבה מדובר. תמכו בה חברי כנסת מכל חלקי הבית. אגב, אדוני שר השיכון, אני מכיר מעט נושאים שיש סביבם הסכמה מרחיקת לכת כמו הנושא הזה, גם מההיבט הכספי וגם מההיבט של מניעת תהליך בלתי הפיך.
מה יקרה עם חוק הבריאות, שהוא אחד הנכסים החברתיים, עם כל הבעיות שלו שנשארו - אם התהליך הזה יעמיק, אנחנו נמצא את עצמנו, לא בעוד הרבה שנים, זה לא תהליך שייקח שנים ארוכות, בתוך שנים בודדות, כאשר המפגינים פה לא יהיו מאותן שכבות שהפגינו כאן, אלא המפגינים פה יהיו משכבות שלא יהיה להן כוח. כי ידוע בכל העולם וידוע גם פה, רפואה לעניים היא רפואה ענייה ורפואה ענייה היא רפואה לעניים. הדרך היחידה לקיים שירות ציבורי ברמה סבירה היא שכלל הציבור וכלל האינטרסים וכלל בעלי הכוח בחברה יראו אינטרס בקיומו. ברגע שלאט לאט קבוצות שלמות אומרות, זה לא בעיה שלי, אתה רוצה לדאוג לחלשים, תדאג להם, אבל אני כבר מסודר - כשהתהליך הזה מתרחש, אנחנו נעמיק פער שכבר הולך ומעמיק עכשיו.
משה גפני (יהדות התורה):
הממשלה תומכת?
חיים אורון (מרצ):
לא, הממשלה מתנגדת.
משה גפני (יהדות התורה):
אז מה עושים?
חיים אורון (מרצ):
לא נצביע היום.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
חיים אורון (מרצ):
אני אומר, יש מי שנחשף למצוקות האלה כשיש "קטיושות" בגליל. יש מי שמכיר אותן יותר ויודע שהמצוקות האלה קיימות כל הזמן, בכל הארץ; ההבדל בין תקופת מלחמה לתקופת רגיעה הוא, שבתקופת מלחמה הם בפריים-טיים, מצלמים אותם. היום לא מצלמים אותם, אבל אותו מספר אנשים שלא מצליח לקנות תרופות קיים היום כמו שהיה קיים לפני חצי שנה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. נתתי לך מעבר לזמן, כי חברת הכנסת אורית נוקד תרמה לך מזמנה.
חיים אורון (מרצ):
היו לי עשר דקות להציג את החוק.
היו"ר מגלי והבה:
לא, לא. אדוני, דיברת קרוב ל-13 דקות, קיבלת תוספת. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. תודה, חברת הכנסת אורית נוקד.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת נוקד, בפעם הבאה תעשי חלוקה שוויונית של התרומות. אבל גם אני, אם הייתי יכול, הייתי תורם עוד דקה או שתיים לחבר הכנסת אורון, שהיטיב להציג את העניין.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
חבר הכנסת אורלב, יש לך שתי דקות על חשבוני.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אני מציע, במקום תרומות, בוא נצביע בעד החוק, זה חשוב יותר.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאמור, הצעת החוק שמונחת כאן לקריאה ראשונה היא איחוד של כמה הצעות חוק פרטיות, וגם לי היתה זכות להגיש הצעת חוק פרטית בעניין זה. העובדה שהממשלה בולמת את ההצבעה היא לא תעודת כבוד לממשלה הזאת, שהרי מדובר בסוגיה שהיא מאוד בסיסית לרווחת תושבי המדינה.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי עשה עוול בכל סוגיית עדכון סל הבריאות. החוק קבע שהעדכון הוא רק לפי מדד יוקר הבריאות; בודקים את מדד יוקר הבריאות לפי מדדים לא רלוונטיים. הסל לא מתעדכן לפי שני דברים שהיו צריכים להיות בו, והחוק שלנו מתקן את זה. הדבר הראשון, הוא לא כולל את החידושים הטכנולוגיים המאפשרים שירותים רפואיים חדשניים ומדע רפואה מתקדם. אגב, ישראל היא בחזית המדעית של קידום טכנולוגיות רפואיות ותרופות. החוק אומר: אין כאן שום עדכון אוטומטי. הדבר החמור הנוסף הוא שהחוק אינו מעדכן את סל הבריאות בגלל תוספת אוכלוסייה, גידול דמוגרפי. כלומר, יש שרירות לב, הממשלה צריכה לקבל החלטה פוליטית אם נוספו אזרחים, אם העוגה תתחלק למנות קטנות יותר כדי שתספיק לכל האזרחים או שהעוגה תגדל.
הצעת החוק כפי שהציג אותה חבר הכנסת אורון, שכאמור אנו שותפים לה, באה לתקן את שתי העוולות האלה, שהעדכון יהיה קבוע ב-2% לצורך החידושים הטכנולוגיים והתרופות החדשות, והדבר השני, שהחוק יעדכן את סל הבריאות בתוספת באוכלוסייה, במספר האזרחים שהחוק הזה צריך לשרת.
העלות, כאמור, היא 500 מיליון ש"ח, ואם הממשלה מתנגדת, יש צורך שיהיה רוב של 50 חברי כנסת. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שגם אם הממשלה תתנגד יימצאו פה 50 חברי כנסת צדיקים שימרדו במחויבויות הלא-חשובות הקואליציוניות ויצביעו בעד סיוע לאזרחי המדינה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אני מזמין את חבר הכנסת אלחנן גלזר, אחריו - חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, ואחריו - חבר הכנסת עזמי בשארה. בבקשה.
אלחנן גלזר (גיל):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אחרי נאומו של חבר הכנסת אורון התלבטתי אם לעלות לדבר, כי הוא הקיף את כל נושא החוק. אך חשבתי בכל זאת לעלות לדבר, כי אני חייב לומר, למען הגילוי הנאות, שאני אלמן של סל התרופות. אשתי נפטרה מסרטן לפני עשר שנים, כשעוד לא היה סל, בקושי היתה סלסילה. כמובן, התרופות לא היו בנמצא והתוצאות ידועות.
אומר רק משפט אחד בנושא הזה. אני הגשתי את החוק הזה כדי למנוע את הצורך בשביתות של חולי הסרטן פה, מחוץ לכנסת. יש צורך למנוע אותן ולעדכן את סל התרופות ב-2% אוטומטית לשנה, שוב - ללא צורך בשביתות של החולים בחוץ, בייחוד שהוספנו בהצעת החוק שהתוספת מיועדת רק לטכנולוגיות החדשות ולתרופות החדשות שהומצאו ונמצאו באותה שנה בארצות-הברית.
לכן אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהעברת החוק החשוב הזה והנחוץ מאוד. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, חבר הכנסת גלזר. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב - אינו נוכח. חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו - חבר הכנסת דב חנין. בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הבינוי והשיכון, אם אפשר רגע לשאול שאלה, ברשותך: האם כבודו מתנגד לחוק הזה?
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
כן.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
חשבתי כך; כמו הממשלה. אומר לך כך: ממשלה שבלשון נקייה אינה מתחשבת דייה בחלשים, אני לא אומר בכלל, כי יש דברים שהממשלה פעלה - - -
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
הממשלה הוסיפה - - -
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אמרתי שהממשלה אכן עושה כמה דברים. אני רוצה להיות ישר והגון אתכם. עם זאת, המחשבה שלא צריך לאשר את החוק הזה היא מחשבה נואלת, שמקומה לא פה, לא בחברה היהודית ולא בחברה בכלל. האנשים היותר חלשים הם כמו תמיד אלה שצריכים את זה. בבית הזה יושבים האנשים, נאמר בזהירות, היותר חזקים, היותר מסודרים, לא במובן של סיוע שאינו חוקי אלא כי, ברוך השם, רובם באים ממקומות מסודרים; גם פה, ברוך השם, מקבלים שכר נאה. מי שצריך את החוק הזה, זה בעיקר האנשים החלשים. האנשים האלה לא רק צריכים את זה, הם זקוקים לכך לעתים באופן נואש עד כדי הצלת חיים ממש. לכן התנגדות הממשלה אינה במקום.
אני מציע לכם לשקול זאת שוב. אפשר לאפשר פה לפחות חופש הצבעה, ולא לעשות מעשה קשה בכך שאתם מחייבים את כל הקואליציה להצביע נגד החוק הזה. לפי דעתי, תבורכו על כך וזה יהיה לכם אות כבוד. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו - חבר הכנסת נסים זאב.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בחזרה על מחאה על נוהל הדיון המוזר הזה שמתקיים בכנסת שבו אנו מקיימים דיון לפני אולם ריק, אנו משמיעים את הטיעונים שלנו בפני כמה חברי כנסת חרוצים שנמצאים באולם הזה, ובמועד אחר נקיים הצבעה, כאשר חברי הכנסת שיצביעו לא שמעו את הנימוקים בעד, לא שמעו את הנימוקים נגד - - -
היו"ר מגלי והבה:
המחאה נגד מי? נגד אותם חברי כנסת מציעים שפנו ליושב-ראש הקואליציה וביקשו - - -
דב חנין (חד"ש):
לא, המחאה שלי היא נגד קיום הנוהל הזה. אני פונה לנשיאות הכנסת לקבוע בעיקרון, שכאשר יש דחיית ההצבעה, יידחה אתה הדיון בקריאה הראשונה, כדי שיוכלו חברי הכנסת לנמק, חברי הכנסת ישמעו את הנימוקים, ולאחר מכן יצביעו לכאן או לכאן לפי השקפתם.
לגופו של עניין, מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל עוברת דיאטה רצחנית. אנו רואים את הביטויים של הדיאטה הזאת מדי יום. מספיק לקרוא את הכותרות בעיתונים על החיידקים בבתי-החולים. מסתבר מדברי אנשי בתי-החולים, ממנהלי בתי-החולים, שאין להם הציוד הדרוש, הצוות הדרוש, היכולת הדרושה להחזיק אנשים בבידוד כאשר הם מסוכנים לחולים אחרים.
מערכת הבריאות הציבורית עוברת כמה שנים תהליך של דיאטה רצחנית, ואחד הביטויים של התהליכים האלה הוא הפיגור המצטבר בסל הבריאות, בסל התרופות. אנו רואים את התופעה הזאת בכל שנה כאשר מגיעים לפני הכנסת אותם חולים קשים שבאים להתחנן על חייהם.
אדוני היושב-ראש, זה לא לכבודה של מדינה במאה ה-21 שאלה יהיו פני הדברים. אפשר לשנות את זה, אפשר לתקן את זה, זה בידינו. הצעת החוק שנמצאת בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, עושה בדיוק את זה - היא קובעת מנגנון עדכון אוטומטי מינימלי לסל התרופות, כך שהעלות הכוללת של הסל תתעדכן מדי שנה, ולא נחזור לאותם מחזות קשים ומביכים של חולים שנאלצים להתחנן על חייהם.
אדוני היושב-ראש, מערכת הבריאות אצלנו מזכירה את הבדיחה הישנה עם הזקן הארוך על אותו סוס שאילפו אותו לחיות בלי לאכול, וכמעט הצליחו באילוף, עד שברגע האחרון הסוס פשוט מת. מערכת הבריאות הציבורית בישראל היא במצב הזה. התוצאה תהיה, אדוני היושב-ראש, שתהיה לנו מערכת בריאות דו-קומתית: בקומה התחתונה בריאות ברמה מאוד נמוכה לכלל הציבור, ומי שירצה בריאות איכותית ואמיתית יצטרך לשלם ולטפס בעזרת כספו לקומה השנייה, שבה הוא יקבל טיפולים משלימים, מושלמים, ביטוחים נוספים ואחרים ושר"פים למיניהם, ויוכל לקבל בריאות ראויה. זה לא המצב שצריך להיות במדינת ישראל.
לכן, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לכולנו להתאחד בתמיכה בחוק הזה, ואני קורא לממשלה לשקול מחדש את עמדתה הנוראה של התנגדות לחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חנין. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב. אחריו - חבר הכנסת אריה אלדד, וסוגר את הרשימה היום חבר הכנסת משה גפני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אין חוק שמחייב את עדכון סל שירותי הבריאות בשל חידושים טכנולוגיים ותוספת של שירותים ותרופות. הצעת החוק בהחלט ראויה, אבל צריך לזכור שכאשר מדברים על אטימות הממשלה צריך לומר את האמת. הממשלה הוסיפה 400 מיליון שקלים בלי חוק וגם הוסיפה עוד 300 מיליון שקלים. לא היתה תוספת ב-2007 בגלל בקשה מיוחדת, והיה לחץ מיוחד באותן הפגנות שהיו לפני כשנה. הממשלה הוסיפה 400 מיליון ועוד 300 מיליון. בוודאי כל תוספת וכל תרופה שנוספת לסל התרופות ומצילה חיים הן דבר שצריך לברך עליו. אם רוצים להוסיף רק 500 מיליון שקלים בכל שנה, אני לא חושב שזאת בעיה של הממשלה הזאת.
בגלל הסכמים קואליציוניים או לחצים מסוימים כבר יש תוספת של קרוב ל-500 מיליון שקלים, ובאה הצעת החוק ואומרת: בואו נוסיף 500 מיליון שקלים. ההצעה הזאת היא לא הצעה חדשנית וכבר דובר עליה לפני שנים רבות. עוד בהיותי חבר בוועדת הבריאות, לפני ארבע, חמש שנים, היתה דרישה כזאת בדיוק בעקבות גידול האוכלוסייה וגידול מספר הקשישים וגם בעקבות המספר ההולך וגדל של החולים במדינת ישראל. לכן יש צורך בסיסי להוסיף 2%, אין ספק, אבל השאלה היא - בסופו של דבר אנחנו כמעט מגיעים ל-2% ואפשר לעדכן את זה ובמקום 1.5% להעלות את זה ל-2%.
אם יש צורך בתוספת, בוודאי יש צורך בתוספת הרבה יותר משמעותית. לכן אני חושב שצריך להעלות את מס הבריאות בעוד 0.5%. אני מבין שהממשלה לא תתנגד. אני לא חושב שהממשלה תתנגד לכך, אלא אם כן השר יאמר שהממשלה תתנגד לכך. אם היתה הסכמה מצד האזרחים ומצד הכנסת והממשלה להעלות את המס ב-0.5%, ייתכן שהיה פתרון לכל הבעיות האלה. צריך לחשוב בכיוון הזה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שבאה לחוקק חובת עדכון בהיקף של 2% לסל הבריאות מדי שנה, באה בעצם למנוע מצב של אין גבול, מצב שמזמין לחצים, הפגנות, סחטנות רגשית וסחטנות של חברות תרופות, במקום שתהיה מערכת מסודרת, הגיונית, שאומרת שצריך לעדכן את סל השירותים והתרופות משום שהטכנולוגיות מתקדמות, מדע הרפואה מתקדם, הפרמצבטיקה מתקדמת, הביו-טכנולוגיה משיגה הישגים עצומים, יש מיכון חדש, יש תרופות חדשות שיכולות להציל חיים ולשפר את איכות החיים. גם הדמוגרפיה משתנה. האוכלוסייה משתנה - האוכלוסייה מזדקנת, ואוכלוסייה מזדקנת היא אוכלוסייה שנזקקת יותר לשירותי רפואה ולשירותי רפואה מתקדמים יותר. הארכת תוחלת החיים יש בה ברכה, אבל יש לה גם מחיר, ובמחיר צריכה לשאת המדינה.
הגיעו חכמים למסקנה ש-2% עדכון הם התוספת המינימלית הנדרשת, והבקשה לחוקק את הדבר הזה, לקבוע, היא כמו בקשה לקבוע גבול, כדי שלא נהיה במצב של אי-סדר מוחלט, שכל מי שלוחץ יותר, סוחט יותר ומפגין יותר, הוא שמצליח בסופו של דבר לעדכן את הסל ואת התקציב. אז למה אנחנו מחכים? למה אנחנו לא מעלים את זה להצבעה? משום שהחוק הזה היה נופל היום. בתוקף משמעת קואליציונית הוא היה נופל היום, או שלא היה מתגייס הרוב הדרוש להעבירו, בגלל העלויות המשמעותיות הכרוכות בו.
אם כך, לָמָּה יש לחכות? יש לחכות משום שהתחושה, גם בבית הזה וגם בציבור, היא שהממשלה הולכת ומסיימת את ימיה ולא תאריך ימים, ואנחנו בתקופת דמדומים של קואליציה וממשלה. וכאשר יגיעו חברי הקואליציה למסקנה שמיטת החולה חשובה יותר מכיסא השר, וכאשר יבינו גם הם את מה שהציבור אומר להם בכל סקר ובכל משאל דעת קהל - שימי הממשלה ספורים - יכול להיות שבתקופת הדמדומים הזאת של הקואליציה נוכל לחוקק את אחד החוקים החשובים ביותר של הכנסת השבע-עשרה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת גפני, אחרון הדוברים. תשובה והצבעה במועד אחר.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, מה היה אם היתה יהדות התורה באה לראש הממשלה ואומרת שהיא מוכנה להצטרף לקואליציה תמורת אישור החוק הזה? היינו מקבלים את החוק או לא?
היו"ר מגלי והבה:
זה לפי בדיקה או לפי הבנתך? הרי השר הסביר למה הוא מתנגד.
משה גפני (יהדות התורה):
מסתבר שכן, אבל הממשלה היתה מאשרת בהוראה של ראש הממשלה.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
אולי - - -
משה גפני (יהדות התורה):
אתה יודע מה? זה רעיון. לא חשבתי על זה קודם.
שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית:
מאחר שאין הצבעה עכשיו.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, המשמעות של מה שאני אומר היא נוראה. הרי כולנו, ללא יוצא מן הכלל, אנשי ציבור וחברי הכנסת, מקבלים פניות יום-יום, ואי-אפשר לעמוד מול הפניות האלה. הרי מדובר באנשים, וזה חל על כולם.
חלק נכבד מהנושאים שעולים במליאת הכנסת ובוועדותיה הם בקונסנזוס; בתקשורת רואים רק את המחלוקות. אבל, יש ויכוח בעניין סל הבריאות? יש ויכוח כשחולים הם יהודים או ערבים, ימין או שמאל, דתיים או חילונים, עולים או ותיקים? אין ויכוח בעניין הזה. מה כן קורה? בכל שנה יש סחר מכר. אם תצביע בעד התקציב - תקבל 200 מיליון, 300 מיליון. זה מצב בלתי מתקבל על הדעת בעליל. אם מישהו מדבר על ירידת קרנה של הפוליטיקה הישראלית, של הכנסת, של הממשלה, זאת אחת הדוגמאות. מה חושב האזרח הפשוט, הרגיל, שלצער כולנו ולצער משפחתו נהיה חולה וצריך תרופות שעולות 50,000, 70,000 או 100,000 שקל לחודש? מה הוא חושב עלינו?
אנחנו דנים בזה כאן, כשהממשלה מתנגדת לחוק הזה, שהוא הגיוני, מוסרי, אנושי ותרבותי לכל דבר ועניין. חברי הכנסת לא נמצאים, כיוון שחלקם יהיו חייבים להצביע נגד בגלל החלטת הממשלה והקואליציה. לכן לא יהיו 50 חברי כנסת שיוכלו לתמוך בזה, ולכן לא תהיה הצבעה. זה המצב הנורא שאנחנו נמצאים בו ברגע זה.
מה משמעות הדבר? משרד האוצר לא אומר: תוסיפו 0.5% למס הבריאות. הוא לא אומר את זה. אם הוא היה אומר את זה, היה דיון אמיתי: האם תושבי מדינת ישראל רוצים להוסיף 0.5% למס הבריאות כדי שסל התרופות יהיה מעודכן, ולא יהיו נטל ומעמסה על אותו חולה ומשפחתו שאיתרע מזלו והוא נקלע למצב הזה?
אדוני היושב-ראש, אני חושב שזו תעודת קלון לכולנו שאנחנו לא מצליחים להעביר את החוק הזה. חלק מהדוברים אמרו קודם שזאת ממשלה שמסייעת לחזקים ומזניחה את החלשים, מכיוון שלעשירים יש פתרון - יש להם כסף. החלשים ואפילו מעמד הביניים פשוט כורעים תחת הנטל, ומה שעומד כאן זה או החלטה שלנו או החיים שלהם. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גפני. תשובה והצבעה במועד אחר.