קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007
[מס' כ/143; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הלוא הוא חבר הכנסת מנחם בן-ששון, להציג לפנינו את הצעת החוק.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעונג ולכבוד לי להביא בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. אדוני, זוהי הצעת החוק של חברי הכנסת סער וכחלון, אבל חותם פעילותו של חבר הכנסת סער על החוק הזה בכל מהלכו - זו חוויה לעבוד אתו יחד, אני אומר את זה גם בדברי התודה בסוף - על חוק כל כך מהותי.
הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה, חברים, את טענת ההגנה מן הצדק, שאומצה בשיטת המשפט בישראל בדרך של הלכה פסוקה. לפי המוצע, תעוגן טענת ההגנה מן הצדק במפורש כטענה מקדמית המנויה בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי. טענת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום משום שאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן או משום שיש בניהול ההליך הפלילי פגיעה בחוש הצדק וההגינות, וזוהי עוצמתו של החוק. תוצאת קבלת הטענה היא, שאין עוד מקום להעמיד נאשם לדין פלילי או לנהל הליך פלילי נגדו, במנותק משאלת אשמתו או חפותו.
טענה זו נקלטה במשפט הישראלי לפני כעשור בערעור פלילי יפת, ובשנת 2005, בעקבות ביקורת שנמתחה בספרות המשפטית על היקף פריסתה הצר של הטענה אז, ניתן פסק-הדין בעניין בורוביץ, שבו הרחיב בית-המשפט באופן ניכר את היקף פריסתה של טענת ההגנה מן הצדק. באותו מקרה שינה בית-המשפט העליון את ההלכה הקיימת בעניין הזה למן פרשת יפת ויצר מבחן מקל, גמיש יותר, שלפיו עשויה טענת ההגנה מהצדק לחול, ואני מצטט מפסק-הדין: "בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט - - -".
במהלך הדיונים המרתקים בוועדת החוקה נשמעו עמדות שונות בדבר פרשנותה הראויה של הלכת בורוביץ. ככלל, רשויות החקירה והתביעה סברו כי יש לקרוא הלכה זאת ככזאת הדורשת פגיעה חריפה בעקרונות של צדק והגינות כדי להעלות טענת הגנה מן הצדק. מאידך גיסא, חברי הכנסת ודוברים שונים, ובהם נציגי משרד המשפטים, הסניגוריה הציבורית ולשכת עורכי-הדין, סברו כי פרשנותה הנכונה של אותה הלכה איננה דורשת סתירה או פגיעה קשה בעקרונות של צדק. תחת זאת, לגישתם יש לקרוא את פסק-הדין ההוא ככזה הדורש סתירה מהותית כדי להעלות טענת הגנה מן הצדק. ולכך עוד הוספנו שהמהות נוגעת בשורשו של דבר על-פי ההגדרות המילונאיות המקובלות בישראל.
משכך, החליטה הוועדה, אדוני, לעגן את טענת ההגנה מן הצדק כטענה מקדמית במסגרת סעיף 149 לחוק. סעיף זה מונה רשימה של טענות מקדמיות שעשויות לעמוד לרשות נאשם בפלילים בפתח משפטו. מדובר בטענות שהן על-פי טיבן ואופיין מוקדמות, ומקומן הטבעי לפני תחילת הבירור בעניינו של האישום, משום שקבלתן כרוכה בביטול כתב האישום, בתיקונו או בהעברתו לבית-משפט אחר.
החלטנו לעגן את הטענה באופן הדורש, רבותי, כי הגשת כתב האישום או ניהולו של ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. תיקון מקביל מוצע גם לחוק השיפוט הצבאי, בהסכמתם של גורמי הצבא, ולפי תפיסת עולמנו הבסיסית - שחוק השיפוט הצבאי הולך יד ביד עם החוק.
לסיום דברי אציין כי הצעת החוק נדונה בוועדה לסדר הדין הפלילי בראשותה של שופטת בית-המשפט העליון מרים נאור, והיא המליצה להביא בפני הכנסת שתי גרסאות לעיגון טענת ההגנה מן הצדק. הוועדה החליטה, בסופו של דבר, על אימוץ אחת הגרסאות האמורות.
אם כך, אדוני, ההצעה מובאת ללא הסתייגויות מהותיות, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה כל כך ראויה וכל כך מהותית בקריאה השנייה ובקריאה השלישית - כל הבית.
ראובן ריבלין (הליכוד):
יישר כוח ליושב-ראש הוועדה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון. כאמור, יש לפנינו כמה הסתייגויות שהיושב-ראש הגדיר אותן כלא-מהותיות, אך זכות הדיבור ודאי שעומדת למסתייגים. הראשון, לסעיף 1, הוא חבר הכנסת גדעון סער.
גדעון סער (הליכוד):
אני אוותר בשלב הזה. אם החוק יעבור, אבקש לומר כמה דברים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אם כן, חבר הכנסת ויתר על זכות ההסתייגות. חבר הכנסת מיקי איתן - אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני פה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, לא ראיתיך בפינת האולם.
מיכאל איתן (הליכוד):
יש לי שתי הסתייגויות, נכון? אני אוותר על זאת דווקא. אני אוותר על זאת, כי יש לי שם הסתייגות שמבחינתי היא עניינית. אני צריך להוציא אותה משם, אז אני אוותר בסיבוב הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני אקדם אותך בתור. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת ואסל טאהא – איננו. חבר הכנסת סעיד נפאע - מוותר. חברי הכנסת אברהים צרצור, אחמד טיבי, טלב אלסאנע - כל אלה ויתרו על הזכות להסתייג. חבר הכנסת גדעון סער - כאמור ויתר. חבר הכנסת מיכאל איתן, אני מזמין אותך חזרה, אלא אם כן אתה ברוח חיובית זו מוותר.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. במהלכי חקיקה בכנסת, כדי לגבש רוב בסוף, צריך להגיע לכל מיני הבנות והסכמות. אז אני הסכמתי שהסתייגות שהיתה לי לא תובא הנה ברמה העקרונית, אבל אני חושב שכן ראוי שאני אדבר עליה ואציג אותה. כמובן, היא לא מוצבעת, כי היא לא מוצגת כאן כהסתייגות. במקום זאת נתנו לי הסתייגות דיבור כדי שאני אוכל רק לנמק. יש לי אפשרות להסביר, ובעצם העניין כבר נחתך. בהסכמתי, הגענו להסכמה שהעניין הזה לא יעלה.
ההסתייגות שלי היתה, שכאשר מדובר על הגנה מן הצדק, הנוסח שעליו אנחנו מדברים כרגע מדבר על מצב שבו הנאשם מוכיח או משכנע את בית-המשפט שיש פגיעה מהותית בעקרונות הצדק והגינות ההליך המשפטי. ואני שאלתי את עצמי, חברים יקרים: ואם יש רק פגיעה בעקרונות הצדק וההליך המשפטי? לא מהותית, פגיעה. כלומר, בא אדם לבית-משפט, מראה לשופט שיפגעו בעקרונות הצדק אם יקיימו נגדו משפט; שיפגעו בהגינות ההליך המשפטי אם יקיימו משפט. והשופט אומר לו: אדוני הנכבד, השתכנעתי שבסופו של דבר זה לא יהיה צודק, אבל אנחנו סובלים אי-צדק אם הוא לא ברמה מהותית. אני חושב שזה לא בסדר. מובן שיש מלאכת איזון גם בידי השופט, אבל עדיין נשאלת השאלה, ואני אומר - הרי כל המהות של מערכת המשפט היא רצון לעשות צדק.
נכון שאומרים שאלת הצדק עטופת עיניים והיא רק מודדת על-פי הדין את המשקל של הראיות. אתה יכול להיות צודק אבל אין לך מספיק ראיות, אז אתה מורשע. אבל כל ההגנה הזאת באה לתקן את זה ולהגיד לשופט: אם מצאת שיש פגיעה בהליך השיפוטי, זאת אומרת שעם ישראל יראה שנעשה כאן דבר לא הוגן, אף-על-פי שהאדם עשה משהו לא בסדר. אבל, למשל, עשרה עשו לא בסדר ותופסים רק אותו - אז זה לא נותן כבוד להליך השיפוטי. או, למשל, אדם עשה משהו לא בסדר - גנב בקבוק שמן ואולי הציל בזה את משפחתו מחרפת רעב. בפרופורציות ובדברים שנעשו יש מקום שייעשה איזה צדק עם האדם. אני חושב שדי היה בכך. אבל תמיד האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. אז מה שעשינו - וחבר הכנסת גדעון סער ראוי להערכה על הצלחתו ועל היוזמה שלו.
אני זוכר שבקדנציה הקודמת הוא כבר בא אלי עם הצעת החוק וכל הזמן ביקש שנקדם אותה. אולי היו לו טעמים, גם טעמים צודקים, אבל מטעמים של הגינות פרלמנטרית לא יכולתי לעשות לו את הפרוטקציה הזאת, והעניין נדחה עד לכנסת הנוכחית. זכה במצווה פרופסור בן-ששון, שהשלים את המלאכה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זו באמת מצווה.
מיכאל איתן (הליכוד):
כן, זו באמת מצווה. שכר מצווה הוא מצווה, אז עוד מצווה. שיהיה בהצלחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. חברי הכנסת, בזה סיימנו את פרק ההסתייגויות ואנחנו יכולים לעבור להצבעה בקריאה שנייה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, אם אין הסתייגויות אפשר להצביע על כל החוק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אדוני יושב-ראש הכנסת לשעבר, זה בדיוק מה שאני מתכוון לבדוק. אני מבין שחברי הכנסת גדעון סער, מיכאל איתן, ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא, סעיד נפאע, אברהים צרצור, אחמד טיבי וטלב אלסאנע מסירים את הסתייגויותיהם ולא מבקשים להצביע עליהן. מדובר גם בסעיף 1 וגם בסעיף 2 לחוק.
לכן, אנחנו נוכל לעבור להצבעה בקריאה שנייה על שם החוק, סעיף 1 וסעיף 2 גם יחד. חברי הבית מתבקשים להצביע – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 2-1 - 23
נגד - אין
נמנעים - אין
סעיפים 2-1 נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, התוצאה היא: בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007, עברה בקריאה שנייה.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 22
נגד - אין
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 51), התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
התוצאה בקריאה שלישית: בעד – 22, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החוק אושר גם בקריאה שלישית.
ברכות מפי יוזם החוק, חבר הכנסת גדעון סער.
אני מוסיף, אף שזה לא מקובל, את קולו של חבר הכנסת מגלי והבה לתומכים. לכן גם בקריאה שלישית יש 23 תומכים. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה.
גדעון סער (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, לחבר הכנסת מנחם בן-ששון, שאף שהוא עמוס בעבודה הוא קידם את החוק הזה במהירות, גם מתוך גישה עניינית וגם מתוך גישה אוהדת. מאחר שאני יודע מה העומס שמוטל על ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מאוד מודה לך וגם למנהלת הוועדה, גברת דורית ואג, ליועצת המשפטית ולכל צוות הוועדה.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות גם לעורכת-הדין רחל תורן, מהפורום הפלילי בלשכת עורכי-הדין, אשר שיתפה עמי פעולה בהכנת החוק ובליוויו.
אני רוצה להודות גם לחברי הוועדה, אשר הורידו את ההסתייגויות המהותיות, מכיוון שהיו תפיסות שונות, ובסופו של דבר התכנסו לנוסח אשר אושר על-ידי מליאת הכנסת.
כפי שאמר חבר הכנסת איתן, התחלתי לעבוד על החוק הזה בכנסת הקודמת. כבר כמה שנים אני עובד עליו, ובדרך הוא גם עבר בוועדה בראשות השופטת נאור. אני מאוד מאוד שמח על הרגע הזה, שבו אישרנו אותו. אני חושב שהוא עושה דבר מאוד מאוד חשוב – הוא מכניס מרכיב של עשיית צדק לתוך שיטת המשפט שלנו. אנחנו נמצאים בשיטה אשר קיים בה חוסר איזון ביחסי הכוחות, בין מערכת תביעה מאוד מאוד חזקה לבין הפרט. מדינת ישראל היא מדינה שיש בה, נדמה לי, הכי הרבה אישומים לנפש בעולם המערבי; יש בה הכי הרבה הרשעות פר כתבי-אישום שמוגשים; יש בה גם הרבה מאוד, גם באופן יחסי למה שמקובל בעולם המתוקן, נאשמים לא מיוצגים. השסתום הזה של "צדק והגינות", שניתן לבית-המשפט – הוא לא ניתן לנאשם ולא לסניגור, הוא ניתן בסופו של דבר למי שגם בסוף ההליך יכול לקבוע חפות או הרשעה – הוא דבר שאנחנו יכולים להתגאות בו כשיטת משפט מתקדמת. אני חושב שעשינו בעניין זה דבר חשוב ביותר.
הערה נוספת, מאחר שההגנה הזאת במשפט שלנו תחילתה בעצם בפסק-דין הבנקאים – היא התפתחה בפסיקה, נשאבה מהמשפט האנגלוסקסי, והוחלה בפסיקה גם בהליכים משמעתיים נגד עובדי מדינה ונגד עורכי-דין וגם בהליכי הסגרה. כל הדברים האלה קרו בפסיקה. בחקיקה לא התייחסנו לכל המקרים הללו. עם זאת, אני מוצא לנכון לומר שוודאי שלא התכוונו לשלול את היכולת להעלות את הטענות שהועלו עד היום גם בהליכים מהסוג הזה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני מודה לחבר הכנסת גדעון סער. גם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, מבקש לומר כמה דברים.
רן כהן (מרצ):
עוד כמה חוקים כאלה וספר החוקים יהיה מפואר.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני רוצה לומר משהו לאזרחים, לא לחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת הם גם אזרחים.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
נכון, אבל יש לי לומר משהו על חברי הכנסת לאזרחים. אנשים מזלזלים בכנסת ישראל. לא תמיד אנשים טורחים להבין את מהות החוקים שנעשים כאן. החוק שנעשה הוא חוק מפואר. מילותיו קצרות, אבל הוא נוגע בלב לבה של מערכת הצדק. ממנו והלאה - אף שהיו הלכות בית-משפט, מערכות החוק צריכות להיזהר במעשיהן. האמירה פה היא אמירה שחותכת – במובן החיובי – את מערכות האכיפה ומחייבת אותן לעשות צדק בדרכן לעשות משפט. הדברים אינם זהים. הצירוף הזה הוא צירוף נדיר.
העבודה שעשה חבר הכנסת סער היא עצומה, אבל לעבוד לצדו זו חוויה. וכך גם לעבוד בוועדת החוקה, כמו שחברי הכנסת כאן שהצביעו הבינו את מהויות הדברים. אני מצפה שביום כזה אזרחי ישראל ירדו לעומק ויבינו שכאן נעשית מלאכה שמתקנת עיוותים שבמדינות רבות עדיין לא חשבו לתקן אותם. כאן הם מתוקנים.
לכן דברי התודה פותחים בך, אדוני, חבר הכנסת סער. עוד חוק נפלא עשית במהלך החודש הזה. אנחנו צופים ונהנים.
תודה ליועצת המשפטית, עורכת-הדין רוזן; תודה למנהלת הוועדה, הגברת ואג; תודה לחברי הוועדה; תודה לרב לוי, שבישיבה הראשונה החליף אותי בשבתו בדיון על החוק וקידם אותו קדימה.
ומכאן ואילך נעבור לחוקים הבאים. זהו יום חשוב.
היו"ר דליה איציק:
תודה לך, חבר הכנסת בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.