קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חובה חינם מגיל שלוש ועד כיתה י"ב), התשס''ו-2006 [הצעת חוק פ/856/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חובה חינם מגיל שלוש ועד כיתה י"ב), של חברת הכנסת רונית תירוש; פ/856. בבקשה. גדעון סער (הליכוד): מצביעים על זה? רונית תירוש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לימוד חובה, חינוך חובה - - - היו"ר קולט אביטל: סדרנים, אני מבקשת לעשות קצת סדר שם ביציע. אי-אפשר לעבוד כך. תודה. בבקשה. רונית תירוש (קדימה): הצעת חוק לימוד חובה עד כיתה י"ב נועדה להתמודד עם הבעיה – והתופעה – של הנשרת תלמידים, משום שעד כה החוק מתיר – או מחייב את התלמידים להימצא במסגרת הזאת עד גיל 15, שזה אקוויוולנטי – מקביל – לכיתה י'. באופן הזה יש הרגשה לגיטימית - - - היו"ר קולט אביטל: רק שנייה, גברתי. חבר הכנסת שגאל, אני מבקשת לשבת. חבר הכנסת גפני, אני מבקשת לשבת. חבר הכנסת סער, אני מבקשת לשבת. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, זה מאוד מפריע. חבר הכנסת מלכיאור, חבר הכנסת מלכיאור. חבר הכנסת מלכיאור, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. חבר הכנסת מלכיאור, נא לדבר בחוץ. תמשיכי בבקשה. רונית תירוש (קדימה): ההצעה היא טובה, משום שהיא לא תיתן לבתי-הספר לגיטימציה להנשיר תלמידים. אני רוצה לומר שהתלמידים הנושרים, יש בהם הרבה עולים חדשים, הרבה ממשפחות מעוטות יכולת. אני חושבת שההתנגדות של הממשלה, ומה שקורה כרגע באולם, והלחץ שמנסים להפעיל על מגישי ההצעה – שנמנים עמם גם חבר הכנסת הרב מלכיאור וגם חבר הכנסת זבולון אורלב – זה ניסיון לא ראוי, משום - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מלכיאור, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. שר התשתיות הלאומיות בנימין בן-אליעזר: - - - היו"ר קולט אביטל: בבקשה, תמשיכי. רונית תירוש (קדימה): - - - הנימוק הבלתי-הגיוני, שאני אשקף לפניכם: אם כל תלמידי כיתות י"א-י"ב היו נשארים בבתי-הספר, ולא היו נושרים, האם הממשלה לא היתה מממנת את עלותם? ודאי שכן, אז מה מנסים לעשות פה? שהילדים ינשרו ונחסוך את הכסף משום שהם נשרו ואינם לומדים? איזה מין רעיון זה? אני פשוט לא מצליחה לרדת להיגיון של העניין ולסיבת ההתנגדות. יותר מזה – הטענה שלי היא שהתלמידים שנושרים עולים למדינה הרבה יותר, משום שרובם מגיעים למוסדות לעבריינים, לבתי-כלא, לא משתלבים במעגל העבודה, ומשום כך עלותם למדינה גבוהה בהרבה מכפי שהיתה אילו ניתנה להם האפשרות להישאר בבתי-הספר. אני חושבת שהמסר פה הוא גם ערכי וגם כלכלי – גם אם עושים שיקולים כלכליים – ואני אומרת: הסיבה להתנגדותה של ועדת השרים לענייני חקיקה אינה ברורה לי. לצערי הרב, אין פרוטוקול שאני יכולה ללמוד ממנו מהן הסיבות להתנגדות – וזו רעה חולה כשלעצמה, שהרי על מה אני מגישה ערר? אני אפילו לא יודעת מה היו הנימוקים להתנגדות, וככל שאני מפעילה את השכל הישר שלי ואת הניסיון המקצועי שלי אני לא מצליחה לרדת להיגיון שבהתנגדות לחוק המבורך הזה. אם אנו רוצים להיתלות קצת באילנות גבוהים, הרשו לי להזכיר לשרים, בעיקר אלה היושבים בוועדת השרים לענייני חקיקה, שממש לאחרונה, לפני שבועות אחדים, החליט שר החינוך בבריטניה, בתמיכה של טוני בלייר, ראש הממשלה, להגיש הצעה דומה בדיוק, זהה, שלפיה יחול חוק לימוד חובה על כל התלמידים בממלכה עד כיתה י"ב. אם לא די בהיגיון הזה, אני לא יודעת אפילו באיזה היגיון להיתלות. לכן, על אף הלחץ שמפעילים עלינו, ואני חברה בקואליציה ואני מרגישה אי-נוחות רבה לצאת נגד ההחלטה של השרים, אך כשאני רואה שיש מגמה הולכת ומתחזקת - והייתי שמחה אם חברי הכנסת באמת היו מקשיבים לדברים הללו, גם השר פואד בן-אליעזר - אני יותר ויותר מרגישה סימני שאלה מדי בוקר כשאני מגיעה לכנסת. היום התמודדתי עם השאלה המביכה וההכתמה הגורפת של כל חברי הכנסת בתוכניות רדיו שונות, שחברי הכנסת הם בטלנים, ותראו מי מגיע לשם ואין להם ערכים, ועם חברי פה, שאני מאוד מאמינה בהם ורואה מקרוב את עבודתם הנמרצת והמקצועית, הייתי רוצה שעוד חברים עם איכויות טובות יגיעו ויצטרפו לשורות חברי הכנסת. אדוני ראש הממשלה לשעבר, כשאני מגיעה לכאן מדי בוקר ומשתדלת ברצינות רבה להשקיע מהזמן, מהידע, ולהגיש הצעות חוק ראויות, שפויות, הגונות, שמביאות בחשבון גם את הקשיים שיש לממשלה הזאת לדורותיה, אולי לא במקרה הזה, ואני משתדלת להגיש הצעות חוק מדורגות - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - - רונית תירוש (קדימה): אביגדור יצחקי, אני אשמח אם תקשיב לדברים שאני מדברת מהלב. אחר כך אשמע לך. אשמע לך, ואני רוצה גם שתקשיב לכאב שלי. כשאנו מגישים הצעות שפויות שעומדות במבחנים בין-לאומיים, ואנו רואים שהצעות דומות קיימות בתרבויות מפוארות ומפותחות לא פחות משלנו, וכשאנו כן מתחשבים בבעיות התקציביות של המדינה, ומנסים לעשות את העבודה ולהגיש את זה בצורה נאמנה ושפויה והגונה - אני אומרת את זה מהלב - אנו נתקלים באטימות שאינה ברורה ואינה מובנת; אני עצמי ישבתי עם רפרנטים שונים, זוטרים וגבוהים יותר ברמתם באוצר, והשקעתי חודשים, ולא הגשתי את הצעת החוק שלי לוועדת השרים כי רציתי לבוא בדברים עם האוצר ולהבין את ההתנגדויות שלהם, אם יש כאלה, ולהסביר גם את הצדדים החיוביים שבהצעה, ומשכו ומשכו. יש גבול. בשביל זה אנחנו חברי כנסת וזה התפקיד שלנו. בשביל מה אני מגיעה לכאן? אני חברת כנסת שתפקידה גם לחוקק חוקים ולהגיש הצעות. אני מרגישה שאני עושה את זה בצורה הגונה. אז לתקוע טריז מסיבות לא ברורות, כשאני אפילו לא מסוגלת להבין למה התנגדו בוועדת השרים, כי אין פרוטוקול שממנו אני יכולה ללמוד מה היו הסיבות להתנגדות, ומפעילים עלי לחץ של משמעת קואליציונית, אני לא מצליחה להבין איך אנו חושבים להיחלץ מהתדמית הגרועה שלנו כחברי כנסת שנוהגים לפעמים בצורה שוטה. אנו לא חותמת גומי. אי-אפשר שהממשלה תכבול את ידינו בכל דבר בנימוקים מופרכים, כי אני, כמנכ"לית המשרד חמש שנים - ולא הרבה אנשים כיהנו בתפקיד כזה כל כך הרבה זמן - למדתי את נבכי התקציב ואני יודעת על מה אני מדברת, ואם אני חושבת שיש מקום להקטין את כיתות א'-ב', לא ביקשתי בכל שעות הלימוד, ביקשתי עשר שעות שבועיות כדי לגלות את התלמידים עם החסכים, עם לקויות הלמידה, כדי למנוע אחר כך מהמדינה לשלם פי-שניים כדי לתקן את העוולות האלה, כדי לצמצם את הפערים. כל פעם אנו דואגים לכבות שרפות. בואו נחשוב פעם בצורה שפויה, באופן אסטרטגי, איך מונעים את הבעיות; איך אנו מונעים את זה מלכתחילה. אז משקיעים פה שקל אבל חוסכים 10 שקלים בעתיד. למה לא חושבים על זה? יש נטייה קודם כול להתנגד, כי זה עולה כסף, אבל צריך לחשוב. חיים אורון (מרצ): אבל הממשלה לא חושבת. רונית תירוש (קדימה): אני לא רוצה להגיד שהממשלה לא חושבת. אני לא טוענת את זה, אך אני טוענת שכשם שהקשו עלי כמנכ"לית לכלכל את צעדי באופן נבון וליישם תוכניות של המשרד, וזה בא לפעמים גם מפקידות של האוצר, שאמרו לי בכאב, אבל זה לא הסתדר עם התקציב. בגרתי, בשלתי, הגעתי לכאן ואני מגישה הצעות שפויות. ביקשתי לצמצם את הצפיפות בכיתות. אי-אפשר ש-60 שנה המדינה לא תתמודד עם הנושא הזה. גם להצעה הזאת התנגדו. מה הצעתי – תהליך של 12 שנה, בכל שנה תורידו ילד אחד מהמקסימום, לא יותר. צחקו החברים פה, אמרו לי: למה לא שניים? אמרתי: אסתפק באחד - מדי שנה תפחיתו עוד ילד, תתייצבו אחר כך על 30 ילד, 28 ילד. קחו לכם 12 שנה להתמודד עם זה. גם על זה אמרו לא. אז מה המסר, שלא מוכנים להשקיע שקל? אני מרגישה שאני יכולה להזדהות פחות ופחות עם המדיניות, עם המהלכים, עם ההנחיות, ואני מצרה על זה. לא ייחלתי ליום שארגיש כה מתוסכלת כמו שאני מרגישה היום. אבל אני מודיעה בהגינות, מאחר שאני צריכה את הממשלה וצריכה שיסייעו לי בעתיד, אני מקווה, אני כנראה אצטרך ליישר קו עם המשמעת הקואליציונית ואצטרך לשקול את צעדי בעתיד. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה.