קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק יום העצמאות (תיקון - איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/497/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת צבי הנדל) היו"ר גדעון סער: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, הצעת חוק פ/497: הצעת חוק יום העצמאות (תיקון – איסור ציון יום העצמאות או הקמת מדינת ישראל כיום אבל), התשס"ו-2006 - הצעת חוק של חבר הכנסת צבי הנדל. סוכם בין המציע לבין הממשלה כי תשובה והצבעה יתקיימו במועד אחר. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, יש מין קו שעובר כחוט השני בעת האחרונה, בחוסן הלאומי שלנו בהתנהלות הציונית הערכית. די היה לראות אתמול צילום של איזה מיני-דיון בחבל-עזה בין מנהיגי "חמאס" ואש"ף, שבהסכמה כולם הגיעו להחלטה שהם הצליחו להביא את מדינת ישראל כמעט לכדי ייאוש, אבל ודאי לעייפות. ובניגוד לאבות המייסדים של המדינה, שהיו חדורי הכרה, היום המנהיגות עייפה. ובעוד זמן מה, הם מאמינים, ודאי שזה לא יתקיים, לי אין ספק בעניין – הם מאמינים, שעוד קצת, הייאוש אצלנו והחולשה יגברו ויוכלו להשתלט על כל מדינת ישראל. בדיון לא היו רק אנשי "חמאס", גם דחלאן, שהוא חברם הקרוב של חלק מהפוליטיקאים הקטנים פה, גם הוא אמר - והוא איש אש"ף, הוא לא "חמאס" - אכן הייאוש הוא כזה, שנגיע מהר מאוד גם לרעננה ולרחובות. למה אני אומר את זה, זה מתחיל בתהליך שלא כולו ביטחוני, אלא גם באווירה שהבית הזה מרשה לעצמו לדלג עליו. ראו את הצעת החוק שהביא היום ידידי חבר הכנסת אפי איתם. מה הוא ביקש בסך הכול - שמי שמתרועע עם אויב בזמן שהאויב הזה מסכן את מדינת ישראל, בזמן שהוא משלח טילים על אזרחי ישראל, לא תהיה לו חסינות. היו"ר גדעון סער: אדוני יושב-ראש סיעת העבודה, חבר הכנסת מרציאנו, באופן טבעי יש סביבך התקהלות. בבקשה, חבר הכנסת הנדל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מה יותר לגיטימי מדבר כל כך פשוט, שבעת כזאת, אם הוא נפגש עם אויב, שלא תהיה לו חסינות? בית-משפט יחליט אם הוא סיכן את המדינה או לא סיכן את המדינה, אבל לפחות יש להסיר ממנו חסינות. הממשלה התנגדה. על מה אני מדבר עכשיו? יום העצמאות של מדינת ישראל. עם ישראל התפלל אלפיים שנה להגיע לרגע העצום הזה, והיה גיבור אחד, בן-גוריון, שלמרות התנגדות חברים הוא קיבל את ההחלטה בעוז, למרות המון סכנות שהיו, כל העם יצא לרחובות, פתחו מעגלים של ריקודים, ואיזו התרוממות רוח היתה. יש אזרחים במדינת ישראל שמקדשים את היום הזה. יום העצמאות שלנו הוא לא חג דתי. בעיני הוא חג דתי, אבל ודאי שבעיני כולם הוא חג לאומי גדול. הם מקדשים את זה כיום ה"נכבה", יום אבל, והם מתאבלים ביום הזה, אזרחי מדינת ישראל. אני מקווה שהבקשה שבאה מכיוון הממשלה, שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר היא מאחר שהם מוכנים לשקול פעם נוספת ולתמוך בחוק הזה. אחרת אינני מבין. זה לא עולה כסף. זה מראה קצת-קצת, מינימום, על גאווה לאומית. ביום הכי מרכזי שלנו, לעם היהודי שחזר לארצו, אי-אפשר שאזרחי המדינה ישרפו דגלים ויעשו יום אבל. ואולי בזכות ההרהור הנוסף נתחיל לשנות כיוון, ואולי נתחיל לשדר שלא הכול הפקרות, אולי אם לא נאפשר לעשות יום אבל על גופות החללים, מאות ואלפי החללים שנהרגו ונטבחו למען המדינה הזאת, לא יהיה בוז וביזוי, אולי בזכות זה קצת יחזור הצבע ללחיים הציוניות של העם הזה, שכל כך מצפה מהבית הזה - חלקו כבר מיואש - ויתחילו גם להתקדם בתהליכים נוספים. אי-אפשר שיהיה בבית הזה מישהו שמרים יד נגד מדינת ישראל. אולי לאט-לאט נתחיל לגלגל חקיקה הגיונית, שכל מדינה חפצה חיים בעולם היתה מחוקקת. תהליך כזה, בסופו של דבר, יביא גם לשיפורים במצב הביטחוני, כי עם גאה לא ממליך ראש ממשלה כזה מסוכן למדינה, שמסוגל להגיד לשר הביטחון, שהוא איש שמאל קיצוני - אני מזכיר לכם, הוא מהשמינייה של יוסי ביילין ושל חיים רמון - הוא לא איש ימין, הוא אומר לשר הביטחון: גם אם אתה רואה מישהו שיורה "קסאם" – גם יוסי ביילין, שמעתי אותו אתמול בתקשורת ובוועדת החוץ והביטחון - - אפי איתם (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תתאפק, תתאפק. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - אם אתה רואה מישהו שמכין או שולח טיל או לקראת שליחת טיל, ואין מסביבו אזרחים, הוא ביקש מראש הממשלה: תאפשר לי לפחות אותו לחסל. ענה ראש הממשלה: לא. מאתמול בדיון, יש אילו חידושים, יכול להיות שכן. את זה שר הביטחון, איש שמאל, מבקש. לאיזה עומק של חוסר גאווה לאומית אנחנו מגיעים? זה כבר מסכן חיי אדם. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הגיע הזמן לשלום. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ואתמול, ידידי היקר - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): הגיע הזמן לשלום, לא למלחמה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - ברדיו אומרים שנפל טיל ליד נכס אסטרטגי. אני לא אשבור את הטבו ואומר איפה זה נפל, אבל אם חס וחלילה הוא לא היה מפספס, היו מאות ואלפי הרוגים. עד היכן הגענו? אנחנו מטורפים? הכול מתחיל ונגמר בקצת אמונה בצדקת הדרך, בקצת חיזוק הדרך הציונית, בקצת גאווה לאומית. זה לא שחוק בעיני, אני לא התעייפתי, ואם יש כאלה שהתעייפו, נא ילכו הביתה, כי העם שלנו חזק, ראוי למנהיגות אחרת, וראוי לחקיקה שתביא בסופו של דבר לאותו חוסן לאומי מינימלי שאנחנו עדיין זקוקים לו. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת צבי הנדל. כאמור, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר.