קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58)
(הגשת קבילה בידי מיועד לשירות ביטחון), התשס"ז-2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/129).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
אנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58) (הגשת קבילה בידי מיועד לשירות ביטחון), התשס"ז-2007 - קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת עתניאל שנלר.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך אותך, גלעד, על שני חוקים חשובים מאוד שהעברת.
אני רוצה להפנות את תשומת לבנו לכך, שאותו ניסיון שמשרד התחבורה התחייב לעשות לגבי תמרור הבהוב אדום 25 מטר לפני המסילה – לפי מחקרים שנעשו בעבר בהקשר של מרחק התמרור ממקום הביצוע שלו, יש שטח תורפה מבחינת תשומת הלב של הנהג להוראה, קרי ההבהוב, ועד מקום הביצוע. במלים אחרות, רצינו להרוויח ואנו עלולים להפסיד. אני מפנה את תשומת לבך לעניין - אולי יש לבחון מחדש את מיקום הצבת תמרור ההבהוב האדום. במחקרים הוכח שזה יכול ליצור תקלה, אז לתשומת לבך.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה בהזדמנות זו גם לברך את המועמד להיות שר המשפטים בבית זה כפי שהתפרסם היום.
השר גאלב מג'אדלה:
כבר הוחלט.
עתניאל שנלר (קדימה):
אז ודאי שאני יכול לברך אותו. אני רוצה לאחל לו שהוא יצליח לבנות את החומה הבצורה, הראויה, בין הרשויות, בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת ולרשות השופטת, ואני מאחל לו שיסיים את הקדנציה גם מבחינה זו.
הצעת החוק שאני מבקש להעביר היום - אני רוצה להזכיר לחברים, שהיום חייל הקובל באיזה עניין יכול לפנות אל נציב קבילות חיילים. הבעיה עלתה כאשר אדם המיועד לגיוס ועדיין אינו חייל, עדיין לא התחייל, ויש לו שאלה, קבילה או בעיה - אין לו אל מי לפנות. ביקשנו להרחיב את החוק ולקבוע שהוא יחול גם על מיועד לשירות הביטחון, לפני שהוא הופך לחייל.
היתה הסתייגות של הממשלה בקריאה הטרומית. היא ביקשה להוציא מן ההצעה קבילה על החלטות בנושא הערכתו של המועמד לשירות, דירוגו ומיונו, קרי הקבילות על ההחלטות המקצועיות, כדי שלא יהיו בנות-קבילה כשהוא מגיש את בקשתו לנציב קבילות חיילים, ונוסיף - מועמדי גיוס. אם כן, ההצעה המונחת כאן לאחר דיון בוועדת החוץ והביטחון היא לקבל, כמובן, את הדרישה הצודקת, כדי שלא להפוך את הממיינים והחלטותיהם לבני-קבילה.
לכן, ההצעה שמונחת כאן אומרת: כן, זה יחול גם בזמן שהוא מיועד לשירות ביטחון, גם לפני שהוא חויל. ועם זאת, המיועד לשירות צבאי לא יוכל לקבול על החלטות בנושא הערכתו, דירוגו או מיונו.
אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי - אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אלסאנע - אינו נוכח; חבר הכנסת אריה אלדד - אינו נוכח. חבר הכנסת מגלי והבה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי על במת היושב-ראש כשעברו שני החוקים הקודמים ורציתי לברך את חבר הכנסת ארדן על התמדתו בחקיקה הזאת. אך אי-אפשר להתעלם ממה שקראתי בעיתון, ששר התחבורה שלנו, מופז, אומר: מבחינת פיתוח תשתיות תחבורה, אני מרגיש שאנחנו במצב של העולם השלישי, משהו כזה. אדוני השר, אתה כבר שנה בתפקיד, ולא רק זה - היית שותף לממשלות הקודמות.
חברי חברי הכנסת, אחד הדברים שעסקו בהם הממשלות הקודמות הוא פיתוח התשתיות. אם אנו צריכים להסתכל - לא מזמן, באוגוסט, אישרנו את תקציב משרד התחבורה. הופיע בפני ועדת הכספים שר התחבורה והצבענו שם על הנושאים שאנו צריכים שיהיו בסדר העדיפויות; במקום שיתקבלו כמובן מצאנו שם ביטולים - גם רכבת הפריפריה לצפון, לכרמיאל ולעמקים וגם רכבת הקו השלישי לבאר-שבע. עכשיו גם שמעתי שהקו לבאר-שבע צריך לעבור דרך שדה התעופה בן-גוריון. חשוב שתעבור שם רכבת ותמשיך לבאר-שבע, אבל אין להסיט את כל הקווים לשם ולהאריך את משך הנסיעה בחצי שעה.
אז לפני שאתה בא לתקשורת, אתה אחראי למדיניות, אדוני השר. חבל שאינך פה, אבל אני מקווה שהדברים יגיעו אליך. אם אתה השר האחראי, אתה קובע את המדיניות. אנחנו מכירים את התקציבים ואת היעדים, ואנחנו רואים תוכניות התעבורה. בעצם זו גם סטירת לחי לאנשים שאצלך במערכת ולא התחלפו בינתיים, של מע"צ ושל אלה שאחראים לפיתוח התשתיות במדינה. זו היתה הערה שהיה חשוב לי להעיר.
גם כשאתה מעלה טענות והאשמות כלליות, אתה צריך קודם כול לעשות בדק-בית אצלך. מובן שזה לא מקובל שחבר בקואליציה, באותה מפלגה, מותח ביקורת, אבל אלה דברים שאי-אפשר לעבור עליהם לסדר-היום. המטרה אינה ליצור עוד כותרת בתקשורת, אלא להיות אובייקטיבי גם כשאתה מבקר מדיניות של אחרים או מדיניות של משרדי הממשלה האחרים.
אדוני, בנושא חוק השיפוט הצבאי – אני פונה כאן אל חברי חבר הכנסת עתניאל שנלר: אתה מביא כאן הצעת חוק שבה אתה הופך את המערכת הצבאית לאחראית לכל קובלנה ותלונה של כל מי שאמור להתגייס, מכיתה י', ואני לא יודע אם המערכת תהיה ערוכה לכך. אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד, כי המשמעות של הרעיון הזה היא, שאם קיבלת צו גיוס ולא מצא חן בעיניך, או שיש תקלה כלשהי במערכת, כל אחד יכול להתלונן. נניח שאתה לא מתאים ליחידה מסוימת. אנחנו מכירים את התלונות האלה.
אני חושב שנכון – בלי חקיקה, המערכת כן צריכה להיות אחראית לכך, ולשכות הגיוס ומערך הגיוס של צה"ל כן צריכים להיות ערוכים לטפל בכל אלה שנקראים לשירות חובה. אבל אני לא רואה שיש צורך – שאנחנו צריכים – לעסוק בחקיקה בשיטה הזאת, כי זה להעמיס על המערכת פעמיים: פעם אחת בכך שאנחנו נעסוק בהכנת החוק הזה לחקיקה לפרק הזמן הדרוש, והפעם השנייה בכך שכל המערכת תהיה מלאה בתלונות של אנשים. אני קרוב למערכת הצבאית, ואני יודע כמה תלונות יכולות להיות לאנשים מכיתה י' והלאה. אנחנו צריכים לחזק את אלה שמתלוננים בתוך השירות, ולא את אלה שמיועדים לשירות.
אני מנתח את הדברים בצורה כזאת. אתה מביא את זה - זה עבר בקריאה טרומית?
עתניאל שנלר (קדימה):
זה עבר פה-אחד. אענה על הטענות. מה שאמרת, עובדתית, דורש הבהרה.
מגלי והבה (קדימה):
אני אומר את הדברים, כי צריך להגיד אותם, באמת, לפי מה שאני חושב: כשאנחנו באים ומציעים חוקים, המטרה היא לא למלא את ספר החוקים, אלא באמת להוסיף חוק יעיל שישרת גם את מי שחשב עליו וגם את אלה – כל אזרחי ישראל – שצריכים ליהנות ממנו. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח; חבר הכנסת מוחמד ברכה – אינו נוכח; חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לומר שהצעת החוק הזאת ראויה מאוד, ואנחנו תמכנו בה וגם נתמוך בה. מוכרח להיות מצב שמי שמגייסים אותו לצה"ל, וזה ברמה שהוא מסכן את חייו, ואולי הדבר הכי משמעותי בחיי כל נער ונערה שמתגייסים – לא כולם מתגייסים, כידוע – תהיה לו אפשרות להתלונן על הדרך שבה מגייסים אותו. צריך שיהיה מקום שלפי החוק מחויב לבדוק ולתת תשובות.
אנחנו מכירים את מוסד המבקר, גם אדוני מכיר, כמובן, וגם אני – בוועדת החוץ והביטחון שמענו כמה שנים סקירות שנתיות של המבקר. יש היום אלפי תלונות, וחלק לא קטן מהן נמצאו מוצדקות. טוב שיש מבקר כזה, וטוב שגם מי שמועמד לשירות ביטחון, מי שנקרא בקיצור מלש"ב, יוכל לפנות אליו ולקבל סעד ועזרה, וכך המערכת לא תטלטל אותו בצורה בלתי אחראית.
למה אני אומר לך זאת בצורה כה נחרצת? כי אני רוצה להביא לפניכם, ברשות היושב-ראש, כמה מקרים שיש להם מכנה משותף, ואני חושב שמבקר היה מסדר אותם על המקום. לפני שנה וחצי, בעת ההתנתקות – הפינוי, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, נערים רבים השתתפו בפעולות מחאה נגד זה, ונגד ירי ה"קסאמים" שהיה ללא הפסקה על יישובי גוש-קטיף. אתם זוכרים את זה. זה הגיע לאלפים. שניים מהם נהרגו, וכמה אחרים נפצעו – חלק מהנערים האלה נעצרו, כי בין השאר הם, נניח, חסמו כביש. עושים את זה במדינת ישראל – ועדי עובדים חוסמים, ואלה חוסמים. הם נעצרו. בסדר. אלא מה? נפתח להם תיק, וממילא יש להם במחשב רישום פלילי. ידוע שהדברים האלה עוברים ללשכת הגיוס.
הנערים האלה, שעברו את הגירוש שצה"ל היה גורם בכיר מאוד בביצוע שלו – לא בהחלטה, אלא בביצוע - נושאים על גבם, בלבם ובראשם טראומה קשה ביותר. חלקם לא רצו להתגייס, אחרים רצו לדחות. ההורים, החברה שבה הם חיים, שכנעו אותם להתגייס, וליחידות קרביות. אלא מה? מכיוון שיש להם ר"פ - רישום פלילי - על חסימת כביש, נניח, מישהו בצה"ל הנחה לזמן אותם לקב"ן. לפני שהם מתחילים את התהליך הרגיל שילדינו עוברים, הם יובאו לקב"ן.
הילדים האלה, הוריהם, וגם אני, משתגעים, כי אנחנו לא מצליחים לבטל את ההוראה הארורה הזאת, שמישהו באכ"א נתן. אני בטוח שאם אחד מהנערים האלה, שבכל זאת מתגייסים ליחידות קרביות ומסכנים את חייהם, היה פונה למבקר המערכת, הוא היה מסדר את זה. זאת דוגמה אחת. לצערי יש עוד כאלה. כל אחד מאתנו עוסק בדברים האלה, ורץ כל הזמן לראש אכ"א ולרמטכ"ל ומבקש, "תסדר את זה" ו"תסדר את זה", ואני בטוח שאתה עוסק בזה כל יום כמוני וכמו אחרים פה שעוסקים בזה. אנחנו לא עוסקים באלה שרוצים שחרורים. אנחנו מתעסקים באלה שרוצים לעשות יותר ממה שאמרו להם.
לכן המוסד הזה הכרחי; הכרחי שגם לנערים האלה, שאנחנו, מדינת ישראל, המחוקקים, קוראים לדגל ושולחים אותם לסכן את חייהם, תהיה כתובת חוקית, ברורה ואחראית כמו מבקר מערכת הביטחון. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קבילה על החלטה בנושא דירוג או מינוי של מיועד לשירות ביטחון היא דבר חיוני ביותר, ואני מסכים עם כל מלה שאמר חבר הכנסת אורי אריאל, כי היו מקרים רבים שגם אני הייתי צריך לפנות בגללם לדרגים הכי בכירים ולשכנע שחייל מסוים מתאים ליחידה קרבית יותר, עם מוטיבציה גבוהה יותר, ואם אתה שם אותו ביחידה מסוימת שהוא לא חפץ לשרת בה, בסופו של דבר אנחנו מפסידים את החייל הזה.
יש עוד מקרים רבים שבהם חיילים שראו את עצמם בהסדר, והלכו במסלול של הסדר, נקראו פתאום לשרת שירות רגיל, ובעצם הם רואים את עצמם זרים ביחידה, כי כבר שנים רבות הם הולכים עם אותה קבוצה, עם אותם חברים, שקשורים להסדר, ופתאום מנתקים אותם מהקבוצה שלהם. אתם יודעים מה התחושה של אותו בחור? הרי הקבילה בוודאי צריכה להיות לפני השירות שלו, שיהיה מי שיקבל את התלונה שלו בצורה עניינית ומקצועית ויוכל לטפל בדבר בצורה עניינית.
אני רוצה לומר דבר נוסף. יש הרבה בעיות. הססמה שנראות חיילות בצריח, לראות אותן בקנה - לא תמיד זה עובד. לפעמים יש מצב של שבירה, שחיילת שחשבה שהיא צריכה להיות פטריוטית והיא יכולה להיות, לדוגמה, לוחמת קרבית, פתאום בשלב כלשהו היא נשברת והיא רוצה לעבור ליחידה אחרת, קצת יותר מתאימה לה. אני חושב שבנושא הזה - נכון שזה לא קְדם - הצבא צריך לטפל בעניין הזה בצורה קצת יותר יסודית ומעמיקה וללכת לקראת בנות שרוצות הסבה והעברה ליחידות אחרות.
אני רוצה לומר דבר נוסף. יש בחורים שהצבא מגדיר אותם כימניים קיצוניים, ואולי מסוכנים למערכת. בעצם אנחנו מפסידים את אותם חיילים, שיש להם כל כך הרבה מוטיבציה, כל כך הרבה רצון לשרת את מדינת ישראל ואת עם ישראל. מן הראוי שגם לאותם בחורים תהיה אפשרות להתלונן ולשנות החלטות שאולי הן שגויות ואולי לא נכונות. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני מבקש להסביר.
היו"ר יצחק זיו:
בבקשה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לחזור על דבר שאמרתי בדיון בקריאה הטרומית. החוק הזה נולד על-פי בקשתו ודרישתו של נציב קבילות החיילים. הוא הופיע בוועדת החוץ והביטחון והציג את החוסר בכלים לתת מענה לפניות שהוא מקבל ואין לו יכולת חוקית לענות עליהן. אז אין כאן עניין להוסיף עוד חוק לספר החוקים. יש כאן עניין לתת כלים, פשוט כלי עבודה. זאת הערה אחת.
הערה שנייה – ההבחנה שניסיתי להציג היא הבחנה בין הביורוקרטיה לבין המהות של ההחלטה. אתה תטען, ובצדק: מה, אתה תיתן לכל ילד בכיתה י"ב או בכיתה י"א להתווכח אם המיון שלו ראוי, אם יש לו קב"א נכונה או לא? זה בדיוק מה שעכשיו שינינו - בין הקריאה הטרומית לקריאה ראשונה. הדברים הערכיים והמקצועיים יישארו ברשות הצבא כמו שהם. אבל הביורוקרטיה לא יכולה להישאר באין מענה.
אספר סיפור של עשר שניות. משפחה של חברים טובים מארצות-הברית, שגרים שם שנים, מה שנקרא יורדים. הבן סיים את הקולג' ומאוד רצה לבוא לשרת בצבא. לקח לו המון זמן לקבל את צו הגיוס. הוא כבר בן 24 או 25 היום. כשהוא הגיע לארץ, הוא בא ללשכת גיוס. הוא בא במיוחד לארץ והוא עבר את כל הבדיקות. רק רופא העיניים לא היה באותו היום. רופא עיניים לא היה, כי הם מילואימניקים, הם לא בבקו"ם בהגדרה. יצא מצב שהוא היה צריך לחזור לארצות-הברית ולחזור לכאן לרופא עיניים. כתוצאה מכך הוא שקל להגיד: חברים, הבנתי. אם זה מה שאתם רוצים, אז תעזבו אותי.
מגלי והבה (קדימה):
שכנעת אותי.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני רוצה לומר: חברים, זה דבר ערכי. כאשר המדינה נותנת לנו את הזכות לשרת אותה, היא לוקחת על עצמה את החובה לעזור לנו לממש את הזכות. יש כאן היבט ערכי, חינוכי, ממדרגה ראשונה. לכן נדמה לי שזאת הצעת חוק ראויה. תודה.
היו"ר יצחק זיו:
תודה רבה.
אנחנו נעבור להצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 13
נגד - אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 58)
(הגשת קבילה בידי מיועד לשירות ביטחון), התשס"ז-2007, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר יצחק זיו:
בעד - 13, נגד - אפס, נמנעים – אפס. ההצעה אושרה. הצעת החוק תועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
ה