קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק איסור הפגנות ליד מגוריו של איש ציבור, התשס"ו-2006 [הצעת חוק פ/641/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יובל שטייניץ) היו"ר מגלי והבה: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק פ/641, הצעת חוק איסור הפגנות ליד מגוריו של איש ציבור, התשס"ו-2006, של חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה. ראובן ריבלין (הליכוד): הוא מסכים שנתחלף. היו"ר מגלי והבה: אם הוא מסכים, אז נעבור להצעת חוק פ/1757 של חבר הכנסת ראובן ריבלין וחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני ביקשתי את הסכמתכם. גדעון סער (הליכוד): יש סדר-יום, וסדר-יום צריך להיות בלי שינוי. זאת דעתי. היו"ר מגלי והבה: אנחנו הולכים לפי סדר-היום, אבל חבר הסיעה שלך ביקש זאת מהמזכירות. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אל תגרום לסכסוך פנימי. היו"ר מגלי והבה: אני לא גורם לשום סכסוך. אתה מכיר אותי, אני האחרון שיעשה את זה. בבקשה, חבר הכנסת שטייניץ. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר מגלי והבה: בבקשה, חבר הכנסת שטייניץ. הבעיה נפתרה. יובל שטייניץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעברי, ולפני שנבחרתי לבית המכובד הזה, עסקתי בפילוסופיה. אומנם, המקצוע העיקרי שלי היה הפילוסופיה של המדע ומטאפיסיקה, אבל עסקתי גם בפילוסופיה של הדמוקרטיה. אין כאן מישהו שמקדש יותר ממני את חופש הבעת הדעה המילולית והפובליציסטית ואת חופש ההפגנה. הדברים הללו הם לא רק מאושיות הדמוקרטיה, אלא מאושיות "החברה הפתוחה", כפי שקרל פופר קרא לזה. עם זאת, אסור לבלבל בין חופש הבעת הדעה בדמוקרטיה, חופש ההפגנה והמחאה, שהם לגיטימיים וחיוניים מאין כמותם, לבין חופש הטרטור והטרור, האלימות והבריונות. צריך למתוח קו מפריד בין הניסיון להשפיע על דעת הקהל, דעת הציבור, גם דעת הכנסת והממשלה, דעת העירייה, דעת פקידי הציבור, באמצעות הבעת דעה בהפגנות לבין ניסיון נורא מבחינה מוסרית, נורא מבחינה דמוקרטית, להשפיע על מעשיו או עמדתו של איש ציבור, גנרל בצבא, שופט, איש משטרה, באמצעות טרור מול ילדיו, אשתו ושכניו. הפגנות מול אנשי ציבור הם הדבר הכי לגיטימי בעולם - מול משרדו של השר, מול בית העירייה של ראש העירייה, מול הכנסת, מול משרד הביטחון בתל-אביב, בכיכר העיר, ברחובה הראשי - - - אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): איפה ההנמקה מהמקום? היו"ר מגלי והבה: הוא ביקש. יובל שטייניץ (הליכוד): ההפגנות שנועדו לשנות עמדות באמצעות שבירתו של איש הציבור על-ידי מצור על ביתו, ובעיקר על-ידי הצקה יומיומית לילדיו הקטנים, הן בלתי מוסריות וגם שיבוש חמור בחיים הדמוקרטיים. אוי לאותה כנסת, לאותו ראש עיר או לאותו שופט שישנה את עמדתו בגלל הלחץ על ילדיו הקטנים. חיים אורון (מרצ): עשר דקות מהדוכן? היו"ר מגלי והבה: כיוון שזה במכסת הסיעה שלו, זכותו לקבל עשר דקות. זה נרשם על חשבון המכסה. חיים אורון (מרצ): - - - יובל שטייניץ (הליכוד): לא ידעתי שאני אמור לנמק מהמקום. לא ראיתי שכתוב הנמקה מהמקום. אני מוכן ללכת למקום. אני מתנצל. זה מרוב התלהבות. היו"ר מגלי והבה: אנחנו עובדים לפי תקנון. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): בכנסת מותר להפגין. יובל שטייניץ (הליכוד): אני לא מפגין כרגע, אני מנמק. היו"ר מגלי והבה: אם אתה מוותר וחוזר להנמקה מהמקום, הרווחת שתי דקות ועוברים למתנגד. אם תרצה להמשיך, זה ייחשב במכסה. יובל שטייניץ (הליכוד): משפט אחד. אני מבטל את רוב ההנמקה. אני רוצה לומר שבמקורותינו נאמר שלא יחול עוון אבות על בנים, וגם נאמר: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. ראובן ריבלין (הליכוד): הבנים יכולים להגיד לאבא שלהם: אבא, אל תהיה פוליטיקאי. יובל שטייניץ (הליכוד): אני מציע לכולנו לראות את מה שאומרת היום דליה רבין בעיתון, ולחשוב איך מרגישים ילדיו ושכניו של רב-אלוף חלוץ, כשהמפגינים צועקים מול הבית, לא מול הקריה, "יש רוצח בשכונה" - אחרי מה שקרה בעזה - או "תוציאו את הרוצח מהבית". יש לחשוב איך מרגישים ילדיו של האלוף נוה, ולהצביע בעד החוק הזה לא מבחינה מוסרית, אדוני, אלא גם מבחינת החיים הדמוקרטיים המתוקנים שכוללים הבעת דעה ולא טרור ולא לחץ דרך ילדים ומשפחה. תודה. היו"ר מגלי והבה: אני מזמין את חבר הכנסת חיים אורון. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת שטייניץ אמר שבעברו הוא עסק בפילוסופיה ובמדעי המדינה. חבר הכנסת שטייניץ, אני מודה שלפני שבאתי לפה הייתי פלאח. בתור פלאח ידעתי מה לבן ומה שחור, מי הוא איש ציבור ומי איננו איש ציבור. אתם רוצים איש ציבור "מאותרג", אתרוג עטוף. אם היית אומר: שמע, אני מציע הצעת חוק שאיש ציבור לא יביא את ילדיו לטלוויזיה, לא יספר על אשתו ולא יחשוף את משפחתו - - - יובל שטייניץ (הליכוד): אני בעד. חיים אורון (מרצ): אני יודע שאתה בעד. אגב, אני לא עושה את זה. אני אף פעם לא חשפתי את משפחתי, אבל בחרתי בכך. יש כמה מגבלות וכמה זכויות שמוקנות לציבור כולו ולא מוקנות לו. האחת, האלמנטרית, היא הזכות להפגין נגדו. אז ישבו פה המחוקקים ויחוקקו לעצמם מין אתרוג. הכול אנחנו יכולים לעשות - אנחנו יכולים לדבר, אנחנו יכולים להגיד ואנחנו יכולים להכריע, אבל מי שלא מקבל את זה, יתכבד למקום שהמשטרה כלאה אותו. אגב, אם זאת הפגנה לא חוקית, המשטרה לא תיתן להפגין. הרי לא מדובר בזה. אתה בא לאסור על המשטרה לאפשר הפגנה במקום שהמשטרה חושבת שהוא חוקי, אחרת לא היתה באה הצעת החוק. אז אלוהים אדירים, תפסיק הכנסת – ואני מקווה שלא יימצא פה רוב – לגונן פה על חבריה במקומות לא ראויים. חבר הכנסת שטייניץ, לא על זה עומד בית-המקדש, מהבוקר אתה מתרוצץ עם החוק הזה. מבחנו של איש הציבור הוא היכולת לעמוד גם בפני עמדות אחרות והפגנות. זה נכון לגבי ראש עיר, זה נכון לגבי חבר הכנסת וזה נכון לגבי שר, הכול כמובן במגבלות שהחוק קובע ממילא על הזכות להפגין או לא להפגין. יש משמרת, יש הפגנה, ואם חוסמים כביש, המשטרה לא מאשרת. אל תעטוף את חברי הכנסת ואת אנשי הציבור בעטיפות שלא ראוי שהם יהיו עטופים בהן. יעמדו בפני מי שמבקר אותם ויתמודדו אתו. אגב, כפי שאתה יודע, אני לא בדיוק מהמחנה שהוא תמיד בקונסנזוס. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אורון. יובל שטייניץ (הליכוד): מותר לי להשיב לו. היו"ר מגלי והבה: אם אתה רוצה, בבקשה. יובל שטייניץ (הליכוד): ברשותך, אני רוצה להגיד עוד כמה מלים. שמעתי את הדברים של חבר הכנסת חיים אורון, ואני רוצה להגיד לך, חיים, שהסכמתי כמעט לכל מלה, אבל המסקנה שערורייתית. הסיפור הוא לא איש הציבור שצריך להיות חשוף להפגנות ולחיים לא קלים. יש לזה מעלות ויש לזה חסרונות, אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא ילדיו ושכניו. אני מציע לך לקרוא היטב את מה שאומרת היום דליה רבין בעיתון על צורת הלחץ שהופעלה על רבין בתקופת אוסלו, או על דרעי שילדיו סירבו לצאת לגן אחרי שחודש כל פעם עמדה שם משמרת מחאה שאמרה להם: אבא שלכם רשע. חיים אורון (מרצ): - - - ב"וינגייט" יותר השפיעו עליהם מזה. יובל שטייניץ (הליכוד): הניסיון להשפיע על אדם בהפגנות הוא לגיטימי. הניסיון להשפיע על אדם על-ידי שבירת ילדיו והצקה יומיומית להם הוא טרור. טרור זה טרור ואלימות זו אלימות ובריונות זאת בריונות, ואתה לא יודע להבדיל בין הדברים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): האם יהיה סיכול ממוקד מול הטרור הזה? יובל שטייניץ (הליכוד): איש ציבור צריך להביא בחשבון הפגנות כנגדו. זהבה גלאון (מרצ): יש מחיר שהוא משלם. יובל שטייניץ (הליכוד): אבל אני מדבר על רמטכ"ל, שמורה על פעולה צבאית ובאים ליד ביתו ואומרים לו "רוצח ילדים", או אומרים לילדיו ולמשפחתו: יש לכם רוצח בבית, תוציאו את הרוצח. זה מספיק קשה עבורו אם זה נעשה מול הקריה. זה לא צריך להיות מול ילדיו במרחק של מטר או שניים מהחלון. זה מספיק קשה. אני מדבר על ראש עיר שמחליט שלא לתת לאיזה בריון להשתלט על מדרכה, כי באים ועושים את המוות לא לו מול העירייה, אלא לילדיו ולאשתו יום-יום. זאת לא דמוקרטיה, זאת לא הבעת דעה, זה לא ויכוח ציבורי. מי שמתנגד לחוק הזה, נותן יד לא לדמוקרטיה, לא לחופש הבעת דעה, אלא לבריונות, לאלימות ולטרור במקום דמוקרטיה. רוצה לפעול לפי הכלל שמותר לפגוע בילדיו, באשתו ובשכניו של איש ציבור, שהם בוודאי ובוודאי חפים מפשע? מה זה משנה מה החליט איש הציבור? המדינה חייבת להגן על ילדים במדינה מפני בריונים אלימים שלוחצים על הילדים כדי להשפיע על האבא או על האמא. זה לא מובן? תודה רבה. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה למציע, כי נדברתי גם עם השר כהן. להערכתי, כדאי למציע לדחות את ההצבעה למועד אחר בתיאום עם הממשלה, והממשלה מסכימה. חיים אורון (מרצ): לא, אני נגד. אני רוצה הצבעה. זהבה גלאון (מרצ): מה פתאום; את השיטות האלה נשאיר למקום אחר. זו הצעה לא ראויה. גדעון סער (הליכוד): להצביע על הדחייה. זהבה גלאון (מרצ): זאת הצעה לא ראויה. היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצבעה. חיים אורון (מרצ): בעד לדחות או נגד לדחות? היו"ר מגלי והבה: בעד לדחות את ההצבעה או נגד לדחות? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להשהות את ההצבעה על הצעת החוק – 10 נגד – 14 נמנעים – 1 ההצעה להשהות את ההצבעה על הצעת חוק איסור הפגנות ליד מגוריו של איש ציבור, התשס"ו-2006, לא נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: עשרה בעד, 14 נגד ונמנע אחד. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 7 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 14 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור הפגנות ליד מגוריו של איש ציבור, התשס"ו-2006, נתקבלה. היו"ר מגלי והבה: שבעה בעד, 14 נגד. הצעת החוק לא נתקבלה.