קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר
(תיקון - ביטול שחרור על תנאי ממאסר עולם), התשס"ו-2006
[הצעת חוק פ/964/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ)
היו"ר גדעון סער:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, שהוא פ/964, הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול שחרור על תנאי ממאסר עולם), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ. אני מבין שהושגה הסכמה בין הממשלה לבין המציע כי תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת אהרונוביץ. לרשותך, אדוני, עשר דקות.
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, שערו בנפשכם, ואני לא מאחל לאף אחד בעולם שיעמוד במצב כזה, שבו בן משפחה נרצח על-ידי רוצח שפל. אם זה בכוונה תחילה, אם זה בשוגג, התוצאה אותה תוצאה.
אותו אדם שנלקחו חייו לא יחזור עוד, אך ההשלכות של האסון לא מסתכמות בכך. את הטראומה שנוחתת על משפחתו לא יהיה ניתן לתקן לעולם. אותה אמא לא תוכל לחבק אל גופה את אותו תינוק שיצא מרחמה; אותו אב לא יוכל לשבת ולדבר אל לבו של אותו בן שעיצב את דמותו; ואותם אחים ואחיות לא יתרגלו לעולם לאותו חלל שנפער בלבם.
רק אתמול התעוררנו לרצח נוסף שבו נטל בעל את חייה של אשתו, רצח שביעי בשבוע אחד. ילדיו – שהיו נוכחים בזמן המעשה – לא יכלו להושיע. את המראות הנוראיים הללו לא ישכחו הילדים האלה לעולם, ושום דבר ואף אחד לא יוכל למלא את מקומה של אמם שנרצחה.
אנו נמצאים בתקופה שבה האלימות פוגעת בכל חלקה טובה בעם. הפשיעה והאלימות נמצאות בכול – במשפחה, במועדוני הנוער, ברחוב, בכבישים ובמקום העבודה.
נכון להיום, לא נראה שמערכת הענישה מרתיעה מישהו מגורמי הפשיעה. אנו נמצאים במצב שיש "חיילים" שהם הזרוע המבצעת של משפחות הפשע, אשר מודעים לסיכוי שייתפסו, אך הם עושים את החשבון שהפשע אכן משתלם. עלינו מוטלת האחריות לשנות משוואה נוראה זו.
יש פשע אשר עליו ניתן לגזור על הפושע עונש של מאסר עולם, והוא רצח בכוונה תחילה. אך למרות זאת אנו עדים כמעט מדי יום להמשך התופעה הקשה של לקיחת חיים. אנו צריכים לבדוק כיצד היה ניתן לצמצם את הפשע הקשה ביותר של נטילת חיים.
נכון להיום, אם נגזר על רוצח עונש של מאסר עולם, כעבור שנים מספר יוכל אותו רוצח שפל למצוא את עצמו חופשי, עוד לפני ריצוי מלוא תקופת מאסרו, וזה הודות לאפשרות העומדת בפני המערכת המשפטית לנכות לו שליש עקב "התנהגות טובה". מנכים את השליש הזה והוא יוצא כעבור פחות שנים מבית-הכלא.
אותה אמא שבנה או בתה נרצחו יכולה למצוא עצמה חולפת על פני אותו רוצח, אותו אדם שקטע ברגע את חייה של בתה או חייו של בנה. השכל הישר לא יכול לקבל דבר מעוות זה. לא ייתכן שחייו של אותו פושע שפל יוכלו לחזור למסלולם בשלב כזה או אחר, בעוד שחייה של אותה משפחה אומללה לא יהיו אותם חיים לעולם.
ביום ראשון דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעה. קיבלתי הבוקר את הנימוקים, קראתי ואני לא מבין אותם. אני חייב לומר שזה לא בפעם הראשונה. נאמר שיבואו אנשים טובים ויטענו כי יש לחשוב על העתיד - חושבים על העתיד של הרוצח – יש לחשוב מה יהיה עם אותו רוצח בתום תקופת מאסרו, כיצד הוא יוכל לשוב לחברה בתור אזרח אשר תיקן את צעדיו וכעת יהיה שוב אזרח שומר חוק. כלומר, את חובו לחברה הוא שילם בניכוי שליש. ללא אותו ניכוי של תקופת המאסר, מה שגזר עליו השופט על-פי שיקול דעתו, לא תהיה לו סיבה טובה מספיק לתקן את אורחות חייו והוא יישאר באותו מעגל פשיעה.
אז הנה, אני אגלה לכם עוד סוד שאני מגלה מעל דוכן הכנסת: הסיכוי שרוצח ארור ישוב מדרכו בגלל אותו סיכוי להפחתת שליש מעונשו, זעום. כולנו יודעים שהכלא הוא בית-הספר הטוב ביותר לפשיעה. השיפור שיכול להתחולל באותו פושע ולגרום לו לשוב מדרכו, הוא אך ורק רצונו האמיתי – ובדרך כלל הוא לא קיים - לתקן את דרכיו. רבים מהמקרים של הרציחות קדמו להם התראות וצווי הרחקה שונים, אבל הכלים הללו לא צלחו ורבים המקרים שאנחנו חוזרים ואומרים "הכתובת היתה על הקיר", אותה ססמה כל הזמן. אך מתברר שלא הצלחנו, לא אנחנו ולא מערכת אכיפת החוק, ועקב כך עוד חיים נלקחו, ושוב לא מדובר אך ורק בחייו של הקורבן עצמו, אלא בחייהם של כל המשפחה והסובבים אותו.
אנו מחויבים לעשות כל מה שניתן על מנת להפחית את התופעה האיומה הזאת, ואנו אכן עושים, אך כנראה באמת זה לא הכול. הפתרון שאני מציע כאן, מעל הדוכן הזה בכנסת ישראל, יכול להקטין את ממדי התופעה, ומספיק שמקרה רצח אחד, אחד, יימנע עקב השינוי המוצע כאן, כדי להצדיק את התיקון בחוק. אם ידע אותו רוצח פוטנציאלי שלאחר שיעשה את הצעד הזה של נטילת חיי אדם לא תהיה ממנו חזרה והוא ירצה את מלוא העונש, את מאסר העולם, הרוצח ישקול את צעדיו טרם ביצוע הרצח.
גורם ההרתעה – ואני חוזר, גורם ההרתעה – הוא השיקול האחרון שעושה הרוצח לפני המעשה. ברגע שהוא מבצע את המעשה והוא יודע שהוא יקבל את השליש עקב התנהגות טובה, גורם ההרתעה כבר נפגע. אם הרוצח ידע שדינו יהיה מאסר עולם ללא אפשרות של ניכוי שליש עקב התנהגות טובה, יהיה זה פרמטר נוסף שהוא יצטרך להביא בחשבון.
מאחר שאין "עין תחת עין ושן תחת שן" נוהגים במקומותינו, תהיה הענישה המקסימלית ללא אפשרות של שיקולים כאלה ואחרים, והעונש החמור ביותר שאנחנו יכולים להטיל על רוצח, למעשה, יהיה מאסר עולם.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק לא התקבל בוועדת השרים מטעמים שלא מקובלים עלי, ואמרתי את זה בפתח הדברים. אני גם לא הופעתי בפני הוועדה, ואני מקווה שנקדם, עם היושב-ראש, חקיקה בתחום הזה, כדי שתהיה שקיפות מלאה בוועדת השרים לענייני חקיקה, גם באמצעות פרוטוקולים, וגם שתהיה אפשרות להופיע בפניהם וכמובן גם להופיע בערר.
הסיבה הראשונה לכך שהצעת החוק לא התקבלה בוועדת השרים היא הסיכוי שיש לתת לרוצח לשנות את דרכיו, ותולים זאת באותו ניכוי שליש אשר הוא הגורם לרוצח לשוב מדרכו הרעה. זה נימוק שאינו מקובל עלי. מניסיוני, הגורם היחיד שיכול להביא את הפושע לשוב למוטב הוא הבנת חומרת המעשה ורצונו האמיתי לתקן את צעדיו, ולא איזה פרס שאנחנו נותנים לו או גמול שנותנים לו בהפחתת העונש.
הסיבה השנייה גם היא אינה מקובלת עלי - אותה פרוצדורה שבה כרוך ניכוי השליש, מורכבת ככל שתהיה, עדיין לא עונה על כל הדרישות באופן מושלם. מספיק יהיה מקרה אחד שבו ישתחרר אסיר מוקדם ממה שגזר עליו השופט כעונש על מעשה רצח, והוא ישוב וימצא את עצמו עוסק בפשיעה ואף ברצח, כדי להבין שאין לתת לאותו רוצח את הפריווילגיה – ניכוי השליש – השמורה לפשעים אחרים.
חייבים לצמצם את מקרי הרצח בכוונה תחילה. אין דומה מעשה רצח ונטילת חיים של אדם לכל עבירה אחרת. אין פשע אשר דומה במהותו לרצח, על כן גם הגדרות הענישה אינן יכולות להיות דומות. יש לתת למעשה הרצח את הענישה החמורה ביותר.
אני רוצה לדעת שעשינו כל אשר לאל ידנו כדי להפחית את תופעת הרציחות. אני רוצה לקום מחר בבוקר בידיעה שאני יכול לחבק את הילדים שהעולם קרס עליהם באחת ברגע שאמם נרצחה ללא כל סיבה מול עיניהם הלא-מאמינות, להסתכל בהם בעיניים דומעות ולדעת שעשינו כל שביכולתנו למנוע רצח נוסף. אם הרצח לא נמנע, אדע שהרוצח הנתעב ישלם את מלוא המחיר על אותו רצח מזעזע שהוא ביצע, ללא ניכוי שליש על התנהגות טובה.
תשובת השר והצבעה במועד אחר. תודה רבה.