קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח–2007
[מס' מ/253; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ה', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007. אנחנו עוברים קודם כול להצגת החוק. מדובר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת בן-ששון. לאחר מכן יש מספר רב של הסתייגויות. ריכזנו את כל ההסתייגויות. בוודאי שלא יוכלו, כמקובל, המסתייגים לעלות פעם אחר פעם, אלא אני מבקש מכולם לרכז את כל ההסתייגויות שלהם. אני אודיע על סדר הדוברים בהסתייגויות ונלך לפי הסדר הזה, ונא להיות באולם. מייד לאחר מכן יתקיימו ההצבעות, אם יושב-ראש הוועדה יאפשר לנו. אדוני יושב-ראש הוועדה, כמקובל, יוכל להשיב למסתייגים ולהסביר את עמדתו לגבי הנימוקים שלהם.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
הצעת החוק היא הצעת חוק ממשלתית. היא הובאה לדיון בוועדת החוקה במסגרת תיקון לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). במהלך הדיונים בוועדה התגבשה ההצעה לכדי חוק עצמאי. ועדת החוקה הקדישה להצעה 11 דיונים ארוכים וממצים, שבהם השתתפו נציגים רבים ממשרדי ממשלה, צבא, חברות התקשורת, ארגוני זכויות ומומחים, ובמהלך דיוניה ההצעה עברה שינויים ותיקונים רבים שתכליתם – ואני מדגיש – מציאת איזון ראוי יותר בין הרצון לאפשר לרשויות החקירה להגן על שלום הציבור על-ידי חקירה וסיכול של עבירות, ובין הרצון להגן על זכויות היסוד של האזרח, ובפרט – הזכות החוקתית לפרטיות.
ביסוד הצעת החוק עומדת התפיסה, שלצורך מילוי תפקידיה של המשטרה היא נדרשת לעתים לקבל לידיה נתוני תקשורת שמצויים בידיו של בעל רשיון בזק. ככלל, נתוני תקשורת הם נתונים המתלווים לשיחה, והם כוללים למשל מספר טלפון, שמו של המחזיק בקו הטלפון, משך השיחה, מועד השיחה, המיקום שממנו מתבצעת השיחה וכיוצא באלו. אני מבקש להדגיש: הנתונים האלה כולם אינם נתוני תוכן. בכך נבדלים נתוני התקשורת מהאזנות סתר, אשר מעצם טיבן ומהותן יש בהן פגיעה חמורה בהרבה בפרטיותו של אדם, מאחר שהן מתייחסות לתוכן שיחתו. ואומר במאמר מוסגר, שאנחנו קרובים לסיומה של עבודת ועדת החקירה שמינתה הכנסת בסוגיית האזנות הסתר, ועוד נביא מסקנותינו בפני הכנסת.
במהלך הדיונים בהצעת החוק, הוועדה השתכנעה כי בקבלת מידע שהוא בגדר נתוני תקשורת, יש סיוע משמעותי למשטרה במילוי תפקידיה. השר הגדיר את זה בדיון שלו, כשהיה בוועדה, לתת בידי המשטרה של המאה ה-21 לרדוף אחרי העבריינים שכבר משתמשים בשיטותיה של המאה ה-22. כך למשל, נתונים אלה מסייעים באיתור נעדרים, בפענוח חקירות בתחום עבירות הרכוש, בקבלת מידע מודיעיני, בהפרכה או באישוש טענות אליבי ועוד כיוצא באלה.
עם זאת, על אף היתרון הרב הגלום בכלי חקירתי זה, ואף שבנתוני התקשורת לא נכלל תוכנן של שיחות, הוועדה סברה כי אפשר שיהיה בנתוני התקשורת גם כדי לפגוע בפרטיותו של אדם, ועסקה בסוגיה זו בדיונים לעומק – גם ברמה העקרונית וגם בפרטי החוק ובסעיפיו, ולכן הוכנסו להצעת החוק המקורית תיקונים רבים שנועדו ליצור הסדרים מאוזנים יותר בעזרת הגופים השונים וניסיונם של חברי הכנסת.
בטרם אפנה לסקירת הוראות החוק העיקריות אבקש להדגיש כי רשויות החקירה מוסמכות כבר היום לקבל נתוני תקשורת מבעלי רשיונות בזק, ואזרחים אינם יודעים את זה. הממשלה סברה כי ההסדר הקיים – שחלקו מעוגן בסעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי, שעניינו הזמנה להציג חפץ, וחלקו מעוגן בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה – בעייתי ואינו מספק, ומסיבה זו, אני מניח, רבותי השרים, יזמתם את הצעת החוק שהבאתם לפני הכנסת. ברם, הצעת החוק המונחת לפניכם מטילה מגבלות ניכרות על סמכות המשטרה לבקש נתוני תקשורת על-פי המצב הנוהג, וכן על שיקול דעתו של בית-המשפט להורות על מתן נתונים כאמור. במלים פשוטות יותר, הטלנו הגבלות על המשטרה, על דעת המשטרה, משום שהמשטרה סברה כמונו – ואני מדבר עכשיו על הכנסת – שיש מקום לבקשות שביקשנו.
להצעת החוק שלושה ראשים עיקריים: הראשון, החוק מאפשר קבלת נתוני תקשורת על-פי צו שיפוטי מבעל רשיון בזק. סעיף 3 בהצעת החוק מאפשר לבית-המשפט להתיר, בצו שיפוטי, למשטרה או לרשות חוקרת אחרת המוגדרת בחוק קבלת נתוני תקשורת מבעל רשיון בזק אם שוכנע שהדבר נדרש לצורך הצלת חיי אדם או הגנה עליהם, גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין או חילוט רכוש על-פי דין. לא לחינם אני מדגיש בפעם השלישית: בית-המשפט רשאי להתיר זאת רק אם שוכנע שאין בקבלת נתוני התקשורת כדי לפגוע במידה העולה על הנדרש בפרטיותו של אדם.
בין התיקונים שהכניסה הוועדה להצעת החוק נקבע מנגנון מפורט, שעדיין לא קיים, בדבר אופן הפנייה אל בית-המשפט, הפרטים שיש לציין בבקשה והמידע שיש לצרף לה. אני מפנה אתכם לסעיף 3 שבהצעת החוק, על נספחיו, כדי לראות את הפרטים. הוועדה סברה כי קביעה מפורשת בחוק של הפרוצדורה הנדרשת בטרם יפנו גופי החקירה אל בית-המשפט תביא לצמצום הפניות רק לאלה שאומנם נדרשות לאחת המטרות שפירטתי. נוסף על כך, שיקול דעתו של בית-המשפט במתן צו לקבלת נתוני תקשורת מובנה במפורש בחוק המוצע, בהעמדת פרק הזמן המקסימלי שבו צו כאמור יהיה בתוקף על 30 ימים בלבד.
חלקו השני של החוק המוצע מאפשר קבלת נתוני תקשורת במקרי חירום בלא צו שיפוטי. סעיף 4 המוצע מאפשר להתיר קבלת נתוני תקשורת בלא צו שיפוטי רק אם גורם חקירתי בכיר שוכנע כי לשם מניעת עבירה מסוג פשע בלבד, או גילוי מבצעה, או לשם הצלת חיי אדם, יש צורך שאינו סובל דיחוי בקבלת נתוני התקשורת, וכי אין אפשרות לקבל צו מבעוד מועד. הצעת החוק קובעת כי היתר לפי סעיף זה יינתן לתקופה שלא תארך מ-24 שעות. נוסף על כך, הסעיף קובע מנגנון מפורט של דיווח לראש אגף החקירות והמודיעין וליועץ המשפטי לממשלה בדבר השימוש שנעשה בסעיף זה, במטרה לקיים פיקוח הדוק על אופן השימוש בסמכות זו. חברים, שוב – מדובר פה בפיקוח ללא תקדים שהמשטרה קיבלה על עצמה נוסף על התנאים שבסעיף 3.
חלקו השלישי של החוק המוצע מאפשר למשטרה לקבל נתוני תקשורת מסוימים במסגרת מאגר בלא צו שיפוטי. הצעת החוק הממשלתית ביקשה להסדיר את סמכות המשטרה וגופי החקירה לדרוש מבעל רשיון בזק קובצי מידע ממוחשבים השמורים במאגר של בעל הרשיון ובהם שלושה סוגי מידע, בין השאר קובצי בעלות וקובצי לקוחות של בעל הרשיון לעניין שירותי בזק באינטרנט, היינו רשימת הלקוחות של בעל רשיון בזק לעניין מתן שירותי בזק באמצעות האינטרנט, ובה שמות ומספרי זהות. בעבר נטען כי מידע זה יאפשר למשטרה ולגופי החקירה לעשות שימוש יעיל ואפקטיבי בנתוני התקשורת שניתן צו לקבלתם.
ועדת החוקה קיימה רבים מ-11 הדיונים שציינתי בסוגיה זו דווקא. הוועדה סברה כי אף שהמידע המבוקש הוא מידע שעוצמת הפגיעה שלו בפרטיות נמוכה ביותר, ואף שמתן מידע כאמור בדרך של העברת מאגר לידי המשטרה עשויה להקל את פעילות המשטרה במקרה שבו תזדקק לנתוני התקשורת האמורים, אין להיענות לבקשת הממשלה בעניין זה במלואה.
הוועדה החליטה לצמצם את המידע שיועבר במסגרת המאגר רק למידע שמידת הפגיעה שלו בפרטיות מצומצמת ביותר. הוחלט, לפיכך, לאפשר למשטרה לקבל לידיה מאגר ובו רק קובץ בעלות מצומצם, היינו נתונים שהם למעשה 144, 441 ומספרי ברזל, וכן מידע בדבר מיפוי אנטנות. בהתאמה הוחלט שלא לאפשר למשטרה לקבל לידיה נתונים הקשורים לאינטרנט, כך שקבלת נתונים כאמור תחייב פנייה לבית-המשפט וקבלת צו שיפוטי.
אבקש להדגיש בעניין זה כי נעשתה פעולת הטעיה בתקשורת – ואנו עוסקים פה בנתוני תקשורת. אני מבקש להדגיש כי מידע בדבר מיפוי אנטנות שיועבר למשטרה במסגרת המאגר אינו מאפשר, לכשעצמו, איכון. ביצוע איכון, היינו קבלת נתונים על המקום שממנו שיחה מתבצעת, מחייב נתונים נוספים, שאפשר לקבלם רק במסגרת צו שיפוטי.
הוועדה קבעה גם שהמאגר כשלעצמו יועבר רק לידי המשטרה, ולא לידי רשויות חוקרות אחרות, בקביעת הוראות מפורטות בדבר אופן שמירת קובצי המידע במאגר, הוראות בדבר סודיות המידע וקביעת איסור מפורש לגלות מידע מהמאגר או לעשות בו שימוש שלא למטרות שלשמן הועבר.
הצעת החוק קובעת עוד, בסעיף 10, הוראות לעניין החזר הוצאות לבעל רשיון בזק על העברת נתוני תקשורת וקובצי מידע. הממשלה ביקשה כי החזר הוצאות יהיה על פעולות מיוחדות בלבד שעשה בעל רשיון הבזק לצורך העברת נתוני התקשורת. הוועדה שינתה גם כאן והחליטה כי ראוי לקבוע זכאות להחזר הוצאות על העברת נתוני התקשורת ככלל, ולא רק על פעולות מיוחדות שעשה בעל הרשיון. את שיעור ההחזר יקבע שר התקשורת, לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים ועם שר האוצר, על בסיס החזר הוצאות סבירות.
לבסוף אציין כי בסעיף 14 שמונח לפניכם – חידוש נוסף – נקבעה חובת דיווח לכנסת, והדיווח מפורט מאוד, תוכלו לראות אותו בסעיף: השר לביטחון הפנים ידווח לוועדת החוקה אחת לשנה על יישום החוק, בפירוט המדדים שיש לכלול בדיווח כאמור. חובה זו נקבעה כדי לאפשר פיקוח של הכנסת, קרי של הציבור, על האופן שבו הרשות המבצעת מיישמת את החוק, ובחינה עתית של הצורך בתיקון הסדר משפטי זה.
חברים, רבותי השרים, הצעת החוק מובאת בצירוף הסתייגויות מהותיות. אני מבקש כי הסתייגויות אלה תידחנה וכי הכנסת תתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, משום שהיא הצעת חוק מידתית שמאפשרת למשטרה לעשות את המוטל עליה, לנו לפקח על המשטרה, ולאזרחי ישראל להיות רגועים בידיעה שמשגיחים עליהם מפני כל צר ואויב. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. הלוואי שהפיקוח יהיה יותר הדוק מכפי שהצליחה הכנסת לפקח בנושא האזנות סתר עד עכשיו. אנו עוברים לדיון. אני קורא את רשימת המסתייגים הארוכה, כדלקמן: גדעון סער, דוד רותם, אחמד טיבי, נסים זאב, סעיד נפחא, ג'מאל זחאלקה, ואסל טאהא, משה גפני, מיכאל איתן, זהבה גלאון, יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, אבשלום וילן, שלי יחימוביץ, זאב אלקין וראובן ריבלין. זאת הרשימה. ראשון המסתייגים, כאמור, חבר הכנסת גדעון סער. אני מבקש מכולם להצטמצם לחמש דקות. יש פה בעלי הסתייגות אחת ובעלי הסתייגויות רבות כמו חבר הכנסת סער.
גדעון סער (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אם הייתי מקבל, לפי תקנון הכנסת, לפי מספר ההסתייגויות - - -
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני אגיד לך בדיוק, היית זכאי למשהו כמו שעה ו-20 דקות.
גדעון סער (הליכוד):
אז זה קצת אכזרי מצדך בכל זאת להגביל אותי בחמש דקות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
דווקא אתך אני מרשה לעצמי, כי לא תחשוד שזה מסיבות פוליטיות לא הגיוניות.
גדעון סער (הליכוד):
נכון.
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר לביטחון פנים, כנסת נכבדה. אני אשתדל להצטמצם בזמן כפי שהוקצה. אני מקווה שאם אחרוג במקצת היושב-ראש יגלה נדיבות בעניין זה.
אני לא רוצה להגיע למצב שאצביע הערב נגד הצעת החוק, מכיוון שלפי תפיסת עולמי היסודית, צריך לתת למשטרה סמכויות וכוחות כדי להתמודד עם פשיעה. עבריינות מתקדמת עם השנים, ולא תמיד רשויות אכיפת החוק מצליחות להדביק את ההתקדמות הזאת. עם זאת אני חייב לומר שההצעה הזאת שמונחת לפנינו, כפי שהובאה על-ידי הוועדה, היא הצעה קיצונית, בלתי מאוזנת, דורסנית בנוגע לזכויות הפרט, ולא מחפשת את אותם בלמים ואיזונים כשאנחנו רוצים לאזן בין זכויות של אזרחים בחברה מתוקנת לבין מתן סמכויות לרשויות השלטון.
אני פונה דווקא לחברי כנסת שיש להם גישה לתפיסת עולם ליברלית לשמוע את ההסתייגויות ולנסות לגבש באופן ענייני את עמדתם לגבי ההסתייגויות.
היתה לי פגישה מאוד עניינית עם השר לביטחון פנים. אני מקווה, כפי שנמסר לי באחת מההסתייגויות, שתהיה תמיכה של הממשלה, של הקואליציה. חלק מההסתייגויות אני מתכוון להסיר.
אני רוצה להציג כאן שלוש הסתייגויות שהן חשובות בעיני: 1. המשטרה מבקשת את הסמכויות לצורך קבלת נתוני התקשורת לגבי עבירות פשע ועוון. לגבי פשע זה בוודאי לא שנוי במחלוקת, אבל לגבי עוון זאת נקודה שצריך לשקול היטב. אני הגשתי הסתייגות חלופית, כי צריך להבין: עבירות מסוג עוון זה כמעט כל העבירות בחוק. יש עבירות מסוג חטא שאלה באמת דברים אזוטריים שחבל בכלל לדבר עליהם; אבל עבירת עוון זאת עבירת לשון הרע, זאת עבירה של תקלה ציבורית שהכנסת אישרה לפני שבוע לבטל אותה בקריאה טרומית; זאת עבירה של העלבת עובד ציבור או עבירות תנועה. האם אנחנו מסכימים שבכל עבירות העוון ניתן יהיה לקבל נתוני תקשורת. אין ספק, בחלק מעבירות העוון זה מוצדק. למשל, היתה לי שיחה עם אחת הקצינות במטה הארצי בעניין הזה, והיא אמרה לי, הטרדה ממתקן טלפוני, ואמרתי לה, אני אתך. גם עבירות שנוגעות לטוהר המידות, עבירות שחיתות, אפשר לדגול בנושא הזה.
אני הצעתי, כדי שלא ליצור הבחנה דיכוטומית, שהכנסת תאשר פשע פלוס עוון, על-פי רשימה שיגבשו השרים, דהיינו השר לביטחון פנים ושר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. אני חושב שזה מאוזן, זה הוגן. חוץ מזה שתהיה קצת עבודה למשרדי הממשלה; הם יצטרכו לעבור על הקודקס הפלילי ולבור את המוץ מן התבן. אבל זה דבר הוגן, נכון וצודק שמאזן בדיוק בין הערכים שדיברתי עליהם קודם. זאת הסתייגות שלי ושל חבר הכנסת נסים זאב מסיעת ש"ס.
הסתייגות נוספת שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שאני מבין שהממשלה תתמוך בה, ובצדק, היא הסתייגות, שכאשר מוגשות הבקשות הללו לבית-המשפט, היא מכניסה את בעלי החסיונות המקצועיים המעוגנים בחוק – כגון עורכי-דין, כוהני דת, עיתונאים שזה מכוח הפסיקה – לגדר התייחסות ספציפית שבית-המשפט, כשהוא בא להתיר את קבלת נתוני תקשורת לגביהם, יצטרך להסתמך על פירוט ברור במסגרת הבקשה, שיש יסוד לחשד שבעל המקצוע עצמו מעורב בעבירה שבקשר אליה הוגשה הבקשה; כי אחרת כל מי שמבין מה המשמעות ביחסים של חסיון עורך-דין–לקוח או של עיתונאי, או כל סוגי החסיונות האלה, מבין שזה יכול להיות מכשיר לרמיסה של כל החסיונות המקצועיים. אני מאוד מקווה, ואני גם מבין שבעניין זה יש לי סיבה לקוות.
ראובן ריבלין (הליכוד):
כאשר הבקשה היא לא בגינו אלא בגין מישהו אחר.
גדעון סער (הליכוד):
אז אני אומר שהיא צריכה להיות בגינו; שהוא מעורב בעבירה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
גדעון סער (הליכוד):
הסתייגות שלישית היא הסתייגות שנקראה בדיוני הוועדה פירות העץ המורעל. יש בחוק שלנו בשני מקומות דבר שהלוואי שיום אחד נגיע אליו בשיטת המשפט שלנו, כפי שקיים בארצות-הברית, שראיות שהושגו בניגוד לחוק לא ניתן יהיה לעשות בהם שימוש בחוק הפלילי. נכון להיום הדבר הזה קיים רק בחוק האזנות סתר ובחוק הגנת הפרטיות. לכן כאשר אני מציע, על-פי אותה נוסחה, על-פי אותו נוסח שקיים בחוק האזנת סתר ובחוק הגנת הפרטיות, להחיל הסתייגות כזאת על החוק שלפנינו, זה בדיוק באותה מאטריה המקום של פגיעה בפרטיות; זה בדיוק המקום שכדי לאזן את החוק – אני מדגיש – בראיה שהושגה שלא כדין, דהיינו בניגוד לחוק, שהיא לא תהיה קבילה במשפט פלילי, וגם זה בסייגים שקבועים בחוקים האחרים, דהיינו, שבית-המשפט בהליכים על פשעים חמורים יכול להורות על קבילות כאשר הוא מגיע למסקנה שהצורך להגיע לחקר האמת עדיף על הצורך להגן על הפרטיות. אחרת אנחנו אומרים שלאפשר להשתמש בראיות שהושגו בניגוד לחוק זה "חופשי חודשי". זה בדיוק המקום שאנחנו צריכים להציב את הסייג הזה. כאמור, ניתנו לי חמש דקות, ולכן בחרתי לפרט לגבי שלוש הסתייגויות מהותיות. אני מקווה מאוד שכל חברי הבית יודעים שזה לא עניין של קואליציה-אופוזיציה, וזאת גם לא החלוקה בבית, לפי דעתי, אלא עניין אמיתי שנוגע לאיזון הנכון בין זכויות הפרט לבין סמכויות שאנחנו מוסרים לשלטון לצורך מלחמה בפשיעה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת גדעון סער. כפי שחשבתי עשית את זה יפה מאוד בשבע דקות. חבר הכנסת דוד רותם, בבקשה, אתה הדובר הבא. אחריך יבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, ואם לא – חבר הכנסת נסים זאב. בבקשה, אדוני, חמש דקות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים. תפקידנו לתת למשטרת ישראל את כל הכוח שהיא זקוקה לו כדי להילחם בפשיעה. אבל באמת כדי להילחם בפשיעה. אין ספק שבחוק הזה יש משום סיוע למשטרת ישראל להילחם בפשיעה. עם זאת יש בחוק פגיעה בזכויות האזרח ובזכויות האדם, וקיים חשש שבשלב כלשהו ייעשה שימוש לרעה על-ידי תפוח רקוב אחד במערכת בכלים שאנחנו נותנים להם.
לכן ביקשתי להסתייג בשני נושאים עיקריים: האחד הוא, מי יהיה מוסמך לבקש את הנתונים. הצעתי היא שמי שיהיה מוסמך לבדוק אם אכן יש צורך בקבלת הנתונים יהיה קצין בדרגת ניצב, שהוא בעצם ראש אגף או ראש אזור של המשטרה. הדבר הזה לא יגרום נזק למשטרה, אלא רק יחזק את אמון הציבור שאכן קצין בדרגה גבוהה אישר את מתן הנתונים.
הדבר השני נוגע לבדיקות תקופתיות לגבי אנשים שקיבלו את המידע. ואנחנו מבקשים שייקבע – אתה אמור לקבוע הוראות בטיחות לשימוש במאגרים, לגבי השימוש במידע – שהתקנות וההוראות הקשורות לכך, שיובאו לאישור ועדת החוקה, יובאו לאישור בטרם ייעשה שימוש בכלים שהמחוקק נותן לכם היום, דהיינו, קודם אנחנו נדע מהן הבדיקות שאנשים עומדים לעבור מדי תקופה, ורק אחר כך, אחרי שנאשר את הדברים האלה, יהיה אפשר לבקש מידע. הדבר השלישי, שאני חושב שהוא חשוב, הוא שכאשר באים לבקש משופט צו קבלת מידע, ראוי שהשופט ידע אם לגבי אותו אדם נתבקשו בקשות קודמות כאלה, ואם הן נענו בחיוב או בשלילה. אין לי ספק שאם יתברר לשופט שלגבי אדם מסוים כבר ביקשו שלוש, ארבע או חמש פעמים את הנתונים, ובתי-המשפט לא נענו לבקשה, הוא ישקול את הבקשה אחרת מאשר אם הוא לא ידע זאת.
אני חושב שהדברים האלה ירגיעו את הציבור ויאפשרו לו להבין שמדובר בכלי שהמשטרה זקוקה לו אבל השימוש בו אומנם ייעשה למניעת פשע ולהצלת חיים.
ראובן ריבלין (הליכוד):
הרי המצב החוקי הקיים היום הוא שלא צריך ניצב.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הרבה יותר קשה היום.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
המצב היום הרבה יותר קשה.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נכון, הוא הרבה יותר קשה, ואם אני מקל אני רוצה לפחות שקצין בדרגת ניצב יפתח את המסלול הקל. תודה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דוד רותם, גם על התמציתיות. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – קשה להאמין, אבל גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת סעיד נפאע – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. גם לך הסתייגויות רבות, אבל גם ממך אני מבקש להסביר לנו בתוך חמש דקות ממה אתה מסתייג.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, כל מי שמכיר את המצב בארץ יודע שהמשטרה, לא באופן חריג אלא באופן יום-יומי כמעט, עוברת על החוק, אם זה באלימות כלפי אזרחים, אם זה בדברים ששמענו עליהם לאחרונה. כאן נותנים למשטרה אפשרות לעקוב אחרי כל אזרח. אומנם תוכן אין, אבל מעקב יש, והדבר הזה נעשה באופן נרחב ביותר. במקום לנהוג בקמצנות במקרים חריגים ומחויבי המציאות, החוק בא ומרחיב בצורה שפותחת פתח לשימוש לרעה בחוק הזה. לא במקרה, חבר הכנסת מנחם בן-ששון, המשטרה הסכימה לכל מה שביקשתם, כי לא ביקשתם הרבה. לא לחצתם אותם. הם קיבלו על עצמם. אני משתמש במלים שלך, וזה כשלעצמו אומר לי איך נהגה הוועדה בנושא הזה. כל מה שביקשתם מהמשטרה המשטרה קיבלה על עצמה, כאילו לא ניהלתם ויכוח עם המשטרה. זה מה שאמרת – אני מצטט.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
חבר הכנסת זחאלקה, אתה מכיר את העברית שלי. הרבה פעמים אני אומר "ביקשנו", אבל הדברים נעשו במשא-ומתן.
ראובן ריבלין (הליכוד):
טוב להתייחס לדבריו של יושב-ראש הוועדה, אבל מה שעומד כאן לדיון אינו הדברים שלו, אלא מה שכתוב בחוק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ברור שמה שכתוב בחוק. חבר הכנסת ריבלין, כשיש חוק ואתה רואה שמישהו יכול לעשות בו שימוש לרעה, אתה מפשפש בו, לא? אתה בודק. יש כאן בעיה. אם המשטרה כל כך שמחה וכל כך טוב לה עם החוק, סימן שיש בו בעיה, כלומר לא הוטלו עליה מגבלות מספיקות. אני מניח שישבו המשפטנים של המשטרה, ישבו ובדקו טוב מאוד וראו שהחוק הזה לא כל כך...
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה תיאור לא מדויק.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, לגופו של עניין, אני תומך בהסתייגויות שהעלה חבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת ריבלין, לא כל יום אני תומך בסער, אבל הוא אמר דברים של טעם. אני דווקא מחזיק בהצעה הראשונה שלו, ולא בהצעה החלופית שלו; כלומר, זה צריך להיות מוגבל למקרים של פשע, ולא למקרים של פשע או עוון, שנקבע בפרוצדורה מסוימת. אנחנו יודעים מהן האפשרויות הטכנולוגיות המתפתחות, והחוק הזה ודאי יעודכן פעמים רבות בעתיד. אני חושב שלא היה צריך ללכת על חוק, כי שינוי כל סעיף בחוק יהיה בעיה קשה מאוד. אני הייתי הולך על חוק הרבה יותר מצומצם, ומרחיב אותו לאט-לאט לפי צורכי השעה, בלי ללכת בצורה כזאת. נותנים חוק מחורר, שיש בו הרבה חורים שיאפשרו שימוש לרעה בחוק ומעקב אחר אזרחים. אנחנו יודעים שכבר היו דברים מעולם, ולא מקרה אחד או שניים.
בחוק לא כלול העיקרון של פירות העץ המורעל – אני חוזר על דבריו של חבר הכנסת סער – וזה חור ענק. כלומר, המשטרה יודעת שאם היא תשיג ראיות בצורה לא חוקית, יש אפשרות שהן יתקבלו בבית-המשפט. דווקא בחוק הזה היה צריך לשים את המגבלה הזאת כעוגן ראשון.
אנחנו נתנגד לחוק, כבוד היושב-ראש, כי הוא פוגע בפרטיות; יש בו חורים שיפגעו בפרטיות, וצריך לראות איך הוא ייושם במציאות, ולא רק בלשונו, ביודענו את המצב בארץ – איך המשטרה עובדת בארץ, איך המשטרה מציגה לשופטים את העניין, ואת הקלות שבה השופטים בארץ נותנים רשות לעשות האזנת סתר ומעקב אחר אזרחים. זה חוק מאוד מאוד בעייתי, בלשון המעטה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה, אדוני.
ואסל טאהא (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מכבידה מאוד על הדמוקרטיה, מכבידה מאוד על הערכים הדמוקרטיים. אני חושב שכל חקיקה מהסוג הזה מובילה את הדמוקרטיה לפסים לא רצויים. עוד חקיקה כזאת ועוד חקיקה כזאת ובית-המחוקקים נותן יד וכלים לכך שהערכים האלה ייהרסו. אומנם הלחימה בפשיעה היא חשובה, היא ערך, צריך להילחם בפושעים, אבל במקום לחוקק חוקים מהסוג הזה, בואו נטיל על המשטרה משימות אחרות; המשטרה לא פועלת לפי המשימות שמוטלות עליה והיא חייבת למלא. יש הרבה משימות שמטילים על המשטרה והן מרחיקות אותה מלחימה בפשיעה ומשמירת ביטחון האזרח.
הקמת מאגר כזה, אדוני היושב-ראש, בלא כל פיקוח שיפוטי, פוגעת בפרטיות. מי מבטיח שזה לא ידלוף? אין הבטחות. לפי מה שקורה במערכת המשטרה, מי יכול להבטיח שזה לא ידלוף? אנחנו עדים להרבה מקרים חשובים שדלפו. הרי אנשי המשטרה הם בשר ודם, אנשים שעלולים – חלקם – לעשות שימוש לרעה באינפורמציה שהם יאספו ויאגרו.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת פגיעה חמורה בפרטיות. חקיקת החוק הזה גם מנטרלת חוקים שנחקקו כאן. איפה כבוד האדם וחירותו? זה לא פוגע בכבוד האדם ובחירותו שחושפים את כל הפרטיות, שהיא ערך חשוב מהערכים הדמוקרטיים? חושפים ואוגרים, ולאנשים מסוימים יהיו שימושים. אני לא בטוח שזה לא ידלוף, ואני לא בטוח שלא יעשו בזה שימוש לרעה. לכן, אדוני היושב-ראש, חקיקה כזאת היא צעד נוסף בכיוון הלא-רצוי, של פגיעה בחירות האדם ובכבודו.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חבר הכנסת גפני – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
יש לי עשר הסתייגויות.
היו"ר דוד רותם:
עשר דקות לכל ההסתייגויות.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא, אני לא מסכים, מה פתאום? אני אדבר כמה שאני יכול. מה זה, קבלנות פה?
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כמה שאתה יכול? זה כתוב בספרים.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא כמה שאני יכול, כי לא כתבתי מספיק הסתייגויות. אתה יודע מה אומרים לי כשאני בא לסניפי הליכוד ואני שואל כמה זמן אני יכול לדבר? אומרים לי: כמה זמן אתה יכול לדבר אנחנו יודעים, אנחנו בעוד שעה הולכים הביתה.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת איתן, אנחנו נלך על עשר דקות לכל ההסתייגויות. בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא, אני לא מסכים.
היו"ר דוד רותם:
אדוני לא מסכים, אז זה מה שאדוני ידבר. אדוני יתחיל בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא, אני לא אדבר. אתה לא יכול לפעול נגד התקנון.
היו"ר דוד רותם:
אדוני יתחיל לדבר בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא, אני לא אדבר בתנאים האלה.
היו"ר דוד רותם:
אם אדוני לא ידבר, יואיל לרדת מהדוכן.
מיכאל איתן (הליכוד):
אתה תוריד אותי עם סדרנים בכוח. אני לא שמעתי הפרה בוטה כזאת, אלא אם כן תסביר לי איפה כתוב בתקנון שיש לך סמכות לפגוע בזכות שלי לנמק חמש דקות כל הסתייגות.
היו"ר דוד רותם:
היתה הסכמה בין כל סיעות הבית.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא כל סיעות הבית הסכימו. אלה הסתייגויות אישיות שלי.
גדעון סער (הליכוד):
לא היתה שום הסכמה בין סיעות הבית. זה לא עלה בשום פורום פרלמנטרי, לא בוועדת הכנסת ולא בקואליציה-אופוזיציה. פה אמר את זה יולי אדלשטיין, כשהוא ניהל את הישיבה, ואני כיבדתי את הבקשה שלו באופן אישי, לגבי ההסתייגות שלי. יש תקנון, והתקנון הוא מנדטורי.
היו"ר דוד רותם:
אדוני ידבר חמש דקות על כל הסתייגות. בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני מודה מאוד לכבודו, ובתור מחווה אני אשתדל לקצר, שלא יחשבו שיש כאן איזו מחלה.
גדעון סער (הליכוד):
מבחינה פרקטית עדיף לתת למיקי לדבר כמה שהוא ירצה, אחרת זה יימשך יותר זמן.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני, יושב-ראש סיעת האופוזיציה הגדולה, בשלהי הוויכוח הזה, זה עניין פרלמנטרי ואסור בשום פנים ואופן להגיע למצב שבו לחבר הכנסת יש זכות ומישהו מאחורי גבו מסכם שהוא ידבר פחות או יותר.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת איתן, נא להתחיל.
מיכאל איתן (הליכוד):
תודה רבה. אני מודה ליושב-ראש, ואני אתחיל. אולי זאת דווקא היתה הקדמה טובה לפערים שבין הצורך הקיבוצי של חברי הכנסת לסיים כעת את הדיון, כפי שהוא בא לידי ביטוי בפי היושב-ראש, לבין הצורך של חבר כנסת בודד לקום, לעלות, לומר את אשר על לבו, במיוחד לאחר שהגיש הסתייגויות להצעת חוק והוא רוצה לנמק מדוע הוא הסתייג ומדוע הוא חושב שצריך להכניס בחוק הזה תיקונים.
גם הבעיה שבה אנחנו דנים דומה – מצד אחד יש צורך ציבורי כללי שרשויות אכיפת החוק, בהתמודדות שלהן עם עולם הפשע, יוכלו להשתמש בטכנולוגיות הכי חדשניות, לאסוף מידע ולהילחם בפושעים בדרך הטובה ביותר, ומצד שני יש האינטרס של הפרט, שאומר: רגע אחד, אני זכאי לכך שהפרטיות שלי תישמר.
הרי בסופו של דבר הממשלה – המשטרה ומשרדי הממשלה האחרים מקבלים תמיכה מהאזרחים כדי שהם עצמם יוכלו לזכות באיכות חיים טובה. אם אנחנו משעבדים את הצרכים של הפרט למטרות – 1. ביטחון המדינה; 2. המלחמה בפשע; 3. איכות הסביבה וכו' וכו' וכו', איפה נמצא הפרט בסוף? בסוף הוא יהיה כבול בכל מיני דברים ויגידו לו: כל זה בעצם נעשה לטובתך, אבל החיים שלך כבר יהיו בלא פרטיות, בלא חופש, בלא מרחב פרטי משלך. החוכמה היא למצוא את האיזון הנכון, שבו מצד אחד אנחנו, כקולקטיב, מקיימים את המטרות הציבוריות, ומצד שני נותנים לכל פרט את האוטונומיה שלו. האדם נולד עם איזו אוטונומיה עצמית, עם כמה סנטימטרים מסביב לגופו שבהם הוא יכול לנוע ואף אחד לא יתערב ואף אחד לא ייכנס לו לשם. בתחומים רבים הוא ישמור שם על זכותו לכל דבר ועניין. גם החוק לא צריך להיכנס לשם.
לצערי הרב, החוק שבו אנחנו דנים משתמש באמצעים פולשניים מאוד בכל הקשור לפרטיות. הייתי אומר שזה נשק בלתי קונבנציונלי בכל מה שקשור להתערבות בפרטיות של אדם. אתן את הדוגמה הבולטת ביותר לאמצעים שאנחנו מעניקים לטובת העניין הציבורי: חברות הסלולר מחויבות, על-ידי הממשלה, לרשום ולהחזיק ברשומות במחשבים את פלטי המחשב – כל טלפון סלולרי משגר אות בכל מקום שבו הוא נמצא, גם כשהוא עובד וגם כשהוא לא עובד. חברות הסלולר מחויבות, מכוח ההסכמים שעל-פיהם הן פועלות, לרשום את זה באמצעות המחשב, לשמור את הרשומות, ועכשיו אנחנו אומרים – גם להעביר אותן למשטרה, על-פי דרישה. כלומר, כל אזרח במדינת ישראל, שהולך עם טלפון סלולרי, צריך להביא בחשבון שכל תנועותיו נתונות לבקרה ויהיה אפשר, בשליפה, לקבל אותן למטרות כאלה ואחרות.
ראשית, עצם התחושה לא נוחה. לא נוח לך. אני לא מכיר הרבה בני-אדם שמוכנים להיות חשופים עד כדי כך שמישהו ירשום כל כמה דקות היכן הם היו. זה מה שנעשה בפועל, אבל אנחנו אומרים שלמען מטרות חיוניות אין לנו ברירה.
מהן המטרות שעומדות בראש סדר העדיפויות? הצלת חיי אדם. מתחת לזה – ביטחון המדינה. אחר כך – פשעים חמורים. די, נעצור כאן. מה זה, לכל מטרה שעולה על הדעת, ומנסחים את זה כאן בחוק: אפילו חשד לביצוע עבירה שהיא עוון. אני יודע מה זה כשהמשטרה חושדת. היא אף פעם לא חושדת בדברים קטנים. תקראו בעיתונים, בשלב החשדות המשטרה תמיד חושדת בדברים איומים ונוראים, אבל בסוף, כשזה מגיע להגשת כתב אישום, חלק גדול בכלל לא מגיע לכתב אישום; כלומר, מדובר באנשים שלא עשו שום עבירה, והרוב הגדול נשאר ברמת החשדות.
יש כאן קצין משטרה בכיר, והוא יודע את זה יפה מאוד, ואני לא עושה בהזדמנות הזאת חשבון עם המשטרה. אני מדבר על מציאות. נניח לרגע אחד שאנחנו מדברים על שלב של חשדות. אתם יודעים מה? בזמן ההתנתקות עמד בחור וחילק כרוזים בכביש. באה המשטרה, עצרה אותו והיתה צריכה להצדיק את זה שעצרו ילד או נער. אמרו - הוא היה חשוד בהפרעה לנתיבי תנועה, עבירה שעונשה 20 שנות מאסר. היה חשוד, הוא כמובן לא הועמד על זה לדין, ולא כלום – היה חשוד. כאן אומרים על עוון – חשוד בעבירה שעונשה שנת מאסר – נותן כלי נשק אולטימטיבי, כלי נשק בלתי קונבנציונלי, של חיפוש עם מי דיברתי, מתי דיברתי, איפה הייתי, מאיזה תחנה לאיזה תחנה עברתי באינטרנט, וכל זה יכול להינתן בגין חשד שאני ביצעתי עבירת תנועה שעונשה שנת מאסר.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
איך הגעת לאינטרנט? באיזה חוק אנחנו?
מיכאל איתן (הליכוד):
בחוק הזה יש אפשרויות. אם אתה לא ער לכך, אז אני מצטער.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אל תצטער, תפנה.
מיכאל איתן (הליכוד):
תסתכל טוב בחוק, ותראה שיש שם אפשרויות. בניסוחים זה יכול להגיע גם לקבלת דין-וחשבון על מקומות, אתרים שבהם אתה משוטט באינטרנט. ואני אומר עוד הפעם, אני לא מגן על האינטרנט בכל מחיר. האינטרנט הוא אמצעי חשוב מאוד, הוא צריך להיות מאובטח, הוא צריך לשמור על פרטיות, אבל חיי אדם יותר חשובים. אלא מה? אני לא מוכן שאנשים יבואו ויגידו לי: תשמע, עכשיו בגלל חיי אדם, כל האינטרנט צריך להיות תחת פיקוח. למה הדברים דומים? אם יש קדושת חיי אדם, ואומרים חיי אדם זה הדבר שמעל לכל דבר אחר, אפשר לבטל גם את כלי הרכב, זו גם טכנולוגיה. כל שנה יש מאות הרוגים כתוצאה מתאונות דרכים. האם אנשים מציעים שלא יהיו יותר כלי רכב? אומרים – נטפל בבעיה הזאת בדרכים אחרות, נשתדל בטכנולוגיה, בצד החיובי שלה, לנצל אותה בצורה חיובית, ונשתדל למנוע את שימושה השלילי.
יש לנו אנרגיה אטומית. אומרים שזה גם יהיה אחד הפתרונות לאיכות הסביבה בעתיד. אבל אנרגיה אטומית יכולה להיות הדבר הכי שלילי, והכי גרוע מבחינת האדם. אנחנו אומרים: נפקח על הטכנולוגיה על מנת שהיא תלך לכיוונים החיוביים, לא נבטל אותה.
וכאן אני חוזר לנושא שעל סדר-היום, ואני אשתדל לסכם את הדברים. ההסתייגות שלי, והתחושה שלי, שאנחנו, חברי הכנסת, אולי מראים לנו את הצד של הסכנות, ואנחנו רוצים להיות יותר זהירים. אנחנו נתנו, או לא הקפדנו מספיק על עניין הפרטיות. לא שמנו מספיק סייגים, ולא בדקנו מספיק שהאמצעים שאנחנו כן צריכים לתת למשטרה – אני לא אומר שלא – אבל הם צריכים להיות תחת בקרה, מוגבלים למקרים מאוד מסוימים. האיזון צריך להיות בנקודות אחרות ממה שאנחנו קבענו כאן בפסיקה.
כשראיתי שאני נמצא במיעוט, הצעתי לגבי דבר שנראה לי פשוט עוול – העניין של החלה לגדר עוון. אמרו כאן חברים: מיכאל, אל תדאג. חלק גדול מהדברים יהיו באישור שופט. אתם יודעים יפה מאוד שבהאזנות סתר מדי שנה המשטרה מבקשת אצל שופטים, בערך כ-1,100, ו-1,200 בקשות להאזנות סתר. כמה פעמים השופט דוחה? בחמישה, שישה, עד עשרה מקרים. כלומר, זה הולך אוטומטי. קשה גם לדרוש משופט שנמצא לבד, במעמד צד אחד – בא אליו קצין משטרה ואומר לו: תשמע, זקוקים, וצריכים וטא-טא-טא, וחושדים בעבירה כזו וכזו, שהוא יגיד לו לא. הרבה פעמים נעשה בזה שימוש, בואו נגיד מוגזם. גם השופט קשה לו באותו רגע להגיד לא, אז השופטים חותמים. אני ראיתי חתימות של שופטים על האזנות סתר בלי שהיה כתוב אפילו למי, ולמה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
האם על-פי החוק הזה אם המשטרה מגלה במעקב שפלוני הוא הומוסקסואל או שיש לו מאהב, והשתמשו במידע הזה כדי לסחוט אותו בדברים אחרים, האם הם יכולים להשתמש? האם הם רשאים להגיש את זה לבית-המשפט - - -
מיכאל איתן (הליכוד):
אני מתנצל, חבר הכנסת זחאלקה. אני לא מרצון רע, פשוט קשה לי לשמוע אותך, וקשה לי להבין מה שאתה אומר. אם אני מבין נכון מה שאתה שואל – בארץ אין הלכה כמו שקיימת בארצות-הברית של פירות העץ המורעל. בארצות-הברית, כאשר מתקבלות ראיות בדרך שאינה קבילה על-פי החוק, הן אינן קבילות לחלוטין. בארץ יש לשופט שיקול דעת, והוא יכול לאשר את קבלתן. הדרך שבה הוצגו הראיות אינה מכתימה את היכולת של התביעה להשתמש בהן לצורך המשפט. בארצות-הברית, זה פוסל את הראיה, אי-אפשר להביא ראיה כזאת.
אבל לקראת סיום אני רוצה לעשות הבחנה חשובה מאוד, כי המשטרה בדיונים אמרה: מיכאל איתן, מה אתה כל כך נזעק על העניין הזה דווקא? הרי אתה בעצמך אומר שאנחנו משתמשים בהאזנות סתר. אז גם שם אנחנו חודרים לפרטיות, אנחנו עוקבים על-ידי בלשים, גם שם אנחנו נכנסים לפרטיות. כאן אני רוצה שהציבור וחברי הכנסת ידעו את ההבדל. כאשר המשטרה צריכה לבצע האזנות סתר יש לה מגבלה גם תקציבית, וגם מבחינת האמצעים הטכנולוגיים וכוח-האדם שיכול לבצע את המשימות. ואז היא בוחרת בעצמה על-פי סדרי עדיפויות את האילוצים גם למעקב וגם להאזנות סתר. לעומת זאת כאן, זו לחיצה על כפתור, והיא מקבלת מייד את כל הרשימות, ומידע באמצעות מחשב בהיקפים אדירים. היא יכולה לקבל מידע עם חיתוכים לכל מיני כיוונים.
אמרו - הם רוצים להקים מאגר מידע. אני שאלתי – קחו את האינפורמציה בשאילתות ישירות למחשבים שונים, למה אתם צריכים לקבל מאגר מידע על מנת לעשות חיתוכים שונים? וזה ההבדל. אתם יכולים להגיש שאילתא, ולקבל תשובה. אבל אמרו: לא, אנחנו נקים מאגר מידע, מאגר מידע שיוצלב עם מאגרי מידע נוספים. ברגע שיש מאגר מידע במשטרה עם הצלבות, ועם מידע, הם יכולים להעביר את זה לרשויות חקירה אחרות. המידע הזה הולך הלאה והלאה. צריך להקפיד, ולהיות זהירים בדברים האלה לא פחות, אולי יותר מאשר באמצעים האחרים.
לסיכום, אנחנו בעידן המודרני חשופים לבעיות, ואנחנו כחברי כנסת צריכים לעמוד גם על זכויות האזרח והפרט, כי הכוחות הגדולים יכולים לקבל עוצמות אדירות מהיכולות לאסוף מידע. כאן, אני לא מדבר רק על המשטרה. אנחנו כל כך מפחדים שבמשטרה יהיו ריכוזי מידע כאלה חזקים. אבל מה עם חברות הסלולר בעצמן? מי ישגיח עליהן? אם מהמשטרה אנחנו חוששים, מי ישגיח על המונופולים הגדולים, שהם עוצמות כלכליות שיכולות לרכז מידע ונתונים – מה עשית, איפה קנית, מתי היית בסופר, איזה מצרכים, מה ההעדפות שלך, אם שולם בבנק, לא שולם בבנק, צ'קים חזרו ולא חזרו, הסלולר שלך היה כאן ושם – וכל זה נמצא.
ונכון שזה אסור היום – ברמה התיאורטית זה אסור על-פי החוק. אבל גם כאן לדעתי אנחנו מוכרחים לפעול שיהיו מנגנונים במשרד המשפטים שיוכלו לאכוף את החוקים, שיוכלו לבצע בקרות הרבה הרבה יותר אינטנסיביות ממה שיש לנו היום. אנחנו צריכים להיות ערוכים לעידן המידע, ולמהפכת המידע והטכנולוגיה לא רק בצד של קידום הטכנולוגיה, קידום המיומנויות, קידום התכנים, קידום ההשתלבות שלנו בניצול הטכנולוגיה על מנת לקדם גם את המטרות הכלליות וגם את הפרטיות של כל אחד ואחד, אלא צריכים להיות גם מוכנים מבחינת החובה שלנו כחברי כנסת שצריכים לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי – לדעת את נקודות האיזון הנכונות, והכי חשוב או לא פחות חשוב, לוודא שאכן פועלים ושומרים על הזכות לפרטיות בצד הרצון החשוב לחשוף מידע, לתת מידע, ולתת לרשויות מידע חשוב על מנת להגשים את המטרות הקולקטיביות של כולנו.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת איתן. אדוני לא ניצל את הזמן, יש לו עוד רבע שעה אם הוא רוצה לדבר. חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה נוכחת. חבר הכנסת ביילין, בבקשה. האם לאדוני חמש דקות יספיקו?
יוסף ביילין (מרצ):
אני מקווה שכן. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני ימים מעטים קיבלנו - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת ביילין, בשיחה שהיתה לנו - - - כרגע, מבלי צורך בשום חוק, קיים מצב שבו המשטרה מקבלת את כל הנימוקים - - -
יוסף ביילין (מרצ):
תמורת כסף.
ראובן ריבלין (הליכוד):
תמורת כסף, וזאת בעיה קשה. אני אסביר את זה.
יוסף ביילין (מרצ):
כן, תודה. אנחנו קיבלנו לפני כמה ימים את הספר של השגריר גרנאדוס, "כך נולדה מדינת ישראל" – ספר שקראנו בבר-מצווה, חלק מאתנו, אולי קודם – והייתי מוכרח לקרוא את זה שוב. יש שם שיחה מרתקת עם עורך-הדין אשר לוויצקי, שבה כתוב כך:
"לוויצקי נשך קצה של סיגארה שהוציא מכיסו והתחיל מבעיר אותה לאט-לאט, והשיב: 'כיום רשאי כל חייל לעצור כל אדם שהוא חושד בו ולהחזיקו בבית-הסוהר למשך שבעה ימים בלי להביאו למשפט, עד למתן ההחלטה על-ידי המפקד הצבאי. ואילו המפקד רשאי אף הוא להאריך את ימי המעצר בלי משפט כל כמה שירצה. היוצא מזה שמותר לעצור ולאסור אדם בלי משפט למשך שנים'.
"'התקנות', הוסיף לוויצקי, 'הן כל כך גמישות עד שהן יכולות להוציא את איש-המשפט מדעתו. כששולחינו מובאים לדין, הם נידונים על-ידי בתי-דין צבאים המורכבים מקציני צבא שאין להם לא השכלה משפטית ולא ניסיון משפטי. הם הדיוטות במשפט ובכל זאת הם נדרשים לפסוק בנקודות משפטיות, שיש להבחין הבחנה ברורה ביניהן לבין נקודות עובדתיות. אין מעמידים על ידם אפילו קטיגור צבאי בעל השכלה משפטית, אף כי, כפי שראיתי בעצמי, באזור הבריטי בגרמניה, משמשים ליד כל בתי-הדין הצבאיים מומחים משפטיים שהם יכולים לפנות אליהם בכל סוגיה משפטית."
"נתברר לי", כותב השגריר, "שלא היה הכרח לפרסם כל חוק חדש או תקנה חדשה בעיתון הרשמי של הממשלה או בכל מקום אחר. פירושו של דבר הוא שכל אזרח יכול בתמימותו להפר את החוק על שום שלא ידע על קיומו. דבר זה כשהוא לעצמו רע למדי, אך עוד נוראה ממנו היתה העובדה כי לכמה תקנות היו תוקף מכאן ולשעבר (רטרואקטיבי), הווה אומר: מותר לענוש אדם בשנת 1948 על מעשה שעשה אותו בשנת 1946, ואשר בשעת המעשה, 1946, היה מעשה חוקי, ורק אחר כך הוכרז המעשה כבלתי חוקי. הונהגה צנזורה מן החמורות ביותר: לא היה חופש הדיבור או חופש העיתונות. הממשלה יכלה לאסור את פרסומה של ידיעה וכל חוות דעת בעיתון, וכן להטיל איסור על כל נאום. רשאית היתה להטיל איסור כל אימת וכל מקום שתרצה בכך, להחרים רכוש, ולהטיל מצב מלחמה בכל שטח שהוא."
חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, ראה בתקנות האלה – אלה היו תקנות שעת-חירום – את אחד הדברים הנוראים ביותר. ולמרות ניסיונות – שהצליחו באופן מאוד חלקי, לעשות שינויים בזה – הן נשארו. נשארו עד היום הזה.
אנחנו היום מקבלים הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית, שהיא בלי ספק מצרה – מצרה את החופש בעידן המודרני, של הרבה אנשים שרוצים להרגיש שהם יכולים להתקשר ולקבל טלפונים ממי שהם רוצים, מבלי ש"האח הגדול" יציץ בהם וידע מה קורה עם זה.
העובדה, כפי שאמר חבר הכנסת ריבלין – שהוא בין השאר גם לשעבר שר התקשורת – שהמידע הזה הוא מידע זמין, ותמורת כסף ניתן למשטרה לקבל אותו גם היום, וכפי שהוא עוד מעט יגיד, החוק כולו נובע כנראה מהרצון של המשטרה לקבל את האינפורמציה גם בלי לשלם עבורה – לא הופכת את העניין לעניין רצוי וראוי.
אני אומר יותר מזה. אם באמת יש היום בחוק העונשין אפשרות לקבל מידע – שהוא מידע אינטימי, שחשיפתו יכולה לגרום לאנשים נזק עצום – מה שאמר קודם חבר הכנסת איתן, אני מקבל בכל לבי – יש כאן פגיעה לא מבוטלת. זה לא סתם לדעת עם מי דיברת. נכון שתוכן השיחה עצמו איננו מתקבל, אז מה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
חבר הכנסת ביילין, במידה רבה, החוק הזה - - - הוא מגביל את הדברים שהיו קודם לכן - - -
יוסף ביילין (מרצ):
לא. מדוע הוא לא מגביל?
ראובן ריבלין (הליכוד):
עושה סדר, זאת אומרת, זה טוב שאנחנו מנסים לחוקק חוק שיבוא ויקבע את כללי המשחק.
יוסף ביילין (מרצ):
חבר הכנסת ריבלין, זה לא כך. לפי הבנתי – ותתקן אותי אם אני טועה – לא כך הם פני הדברים.
אלא מאי? על-פי החוק הקיים – שאיננו משתנה – ניתן לקבל את המידע גם היום, תמורת כסף. החוק הזה אומר: תראו, אם אתם רוצים את זה בחינם – זה צריך להיות פשע ועוון, ולא חטא; אם אתם רוצים גם חטא ואם אתם רוצים גם דברים אחרים – תשלמו כסף. נכון?
ראובן ריבלין (הליכוד):
במידה רבה, כן.
יוסף ביילין (מרצ):
זאת אומרת שאין כאן בעצם הגבלה על המצב הקיים. יש כאן איזושהי - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
נדמה לי שהיום כבר לא יוכלו לבקש. נדמה לי שהיום, מן ההן תבין מה הלאו.
מיכאל איתן (הליכוד):
אתה יודע, בארצות-הברית, החברות הרשו להתקין לזרועות הביטחון – הפנימיים והחיצוניים – מעקבים אחרי דברים דומים. היום בדיעבד, הנשיא רוצה להעביר חוק שישחרר את החברות האלה מתביעות, כי הן פעלו - -
יוסף ביילין (מרצ):
בניגוד לחוקה.
מיכאל איתן (הליכוד):
- - בלי שהיה חוק, וזה בעצם בניגוד לחוק.
יוסף ביילין (מרצ):
ברור.
מיכאל איתן (הליכוד):
גם כאן, ללא ספק היה צריך להסדיר את זה. בינתיים המשטרה פעלה – עם כל מה שאתה אומר, הכול נכון, אבל בכל מקרה, המדינה היתה צריכה להסדיר את זה. זה לא דבר - - - אמצעי כל כך פולשני, כאילו זה מותר, אין שום בעיה. זה היה צריך להיות כתוב בחוק, בכל מקרה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אולי נברר קודם על מה שכתוב - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
מן ההן תבין את הלאו - - - ההסדרה החוקית - - - וזה לזכותו של יושב-ראש ועדת החוקה - - - המצב הקיים הרבה יותר גרוע. תמורת 130 מיליון שקל לשנה, המשטרה יכולה - - - במידע - - - ככל העולה על רוחה. זה "האח הגדול" - - -
יוסף ביילין (מרצ):
והיום, גם הכסף לא יכול - - - ?
ראובן ריבלין (הליכוד):
היום באים וקובעים את העיקרון. הכסף הוא המצת - -
קריאה:
הטריגר.
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - שהביא לידי חקיקת החוק.
מיכאל איתן (הליכוד):
סליחה, רק עוד הערה אחת. דע לך שבמגבלה התקציבית יש ההגנה הגדולה ביותר על זכויות הפרט, כי ברגע - - -
יוסף ביילין (מרצ):
מאה אחוז. מאה אחוז. ממש מאה אחוז.
ראובן ריבלין (הליכוד):
בזה הוא צודק.
קריאות:
- - -
יוסף ביילין (מרצ):
אתה צודק במאה אחוז. מה שקורה היום, אומרים: תקבלו בחינם – פשע ועוון, והדבר הזה הוא בעצם הבעיה.
אני מבין את יושב-ראש הוועדה. מה יושב-ראש הוועדה בא ואומר לנו? חברים, אין לכם מושג מה שהממשלה רצתה ממני. אני הצלתי אתכם מדרישה ממשלתית הרבה יותר גדולה. אני מבין שהוא בא אלינו ואומר: תתמכו בי, כי אני מנעתי את הדברים שאתם טוענים כנגדם לגבי חופש הפרט.
אני אומר לך, יושב-ראש הוועדה – גם מה שמובא כאן לפנינו הוא דבר בלתי ראוי ובלתי רצוי. אנחנו מוכרחים להגן על חופש הפרט. ובמאה ה-21, כאשר יש אמצעים תקשורתיים מהסוג הזה, אם "האח הגדול" ינצל אותם וידע את כל מה שקשור בבואנו ובצאתנו, אנחנו יוצרים את אורוול, לא ב-1984, אלא בסוף 2007, והדבר הזה לא ראוי.
החוק הזה לא ראוי, והחוק המקורי – שמאפשר קבלת מידע כזה תמורת כסף – צריך תיקון, ועדיין אני מעדיף את סף הכסף על ביטול הסף. תודה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת ביילין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצטרפתי להסתייגות אחרת של חברי חבר הכנסת גדעון סער, וההסתייגות הזאת עניינה סייגים מחמירים בכל הקשור להאזנה לקווי הטלפון של בעלי מקצוע, ומראש אני מודה שבאופן ייחודי דעתי היתה נתונה למקצוע העיתונות, שממנו באתי. אבל עוד לפני הנימוק אני רוצה להעיר כאן שתי הערות: האחת – הובעו כאן חששות מאוד כבדים מפני מעקב של המדינה, ככוח מאוד גדול, אחר האזרח הקטן והחלש. אני חייבת לומר לכם שהחשש הזה הוא כבר מעט לא רלוונטי, כי כוחה של המדינה הולך וקטן, ואילו כוחו של בעל ההון המעשי הולך וגדל, והחירות נשללת מבני-אדם בעיקר בידי מעסיקיהם, ולא בידי המדינה.
במקומות העבודה שלהם עובדים נתונים תדיר למעקב של מצלמות, טכנולוגיה זולה וזמינה מאוד שמעסיקים רבים אינם מהססים להשתמש בה בכל אתר ואתר, לא באולם מרכזי חלילה, אלא גם בחדרי חדרים. הג'י.פי.אס. מראה למעסיק בדיוק איפה העובד נמצא ואם חלילה סטה מדרכו. מבחני השמה והתאמה חודרניים נערכים כתנאי לקבלה לעבודה ובהם המועמדים נדרשים לספר על חייהם האישיים, שאלות לחלוטין בלתי רלוונטיות לעבודתם, אבל הם יודעים שאם לא ישיבו עליהן הם ייחשבו סרבנים ועושי צרות, ובלית ברירה, כדי לא לקפח את פרנסתם העתידית, הם משתפים פעולה. על כן – האח הגדול אומנם חי וקיים, אבל הוא כבר לא המדינה של אורוול ב-1984, אלא המעסיק הפרטי, שהולך ונעשה רב-כוח בעיקר בגלל רמיסה הולכת ונמשכת של זכויות האדם העובד.
הערה נוספת – בעולם אידיאלי הייתי מתקוממת על הצעת החוק הזאת ומתנגדת לה, אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי; אנחנו חיים בעולם שבו המשטרה הולכת ומתפשטת מכוחה, מתכרסמת בתקציביה. יש דה-לגיטימציה של עבודת המשטרה, שלצערי באה מידי בכירים בממשלה. זאת משטרה רמוסה, מקוצצת, חלשה, והרבה מאוד שוטרים שהם אנשים טובים מנסים לעשות בה את עבודתם, ואני, באיזון העדין הזה, שאני מאוד ערה לו, בין זכויות הפרט ובין הרצון לתת כלים אפקטיביים בידי אותה משטרה מקוצצת, בלית ברירה ובלב כבד מתכוונת לתמוך ברוב סעיפי החוק הזה.
לסיום, בעניין ההסתייגות גופא: אחד הכלים החשובים ביותר של עיתונאי בעבודתו הוא החיסיון שהוא נותן למקורות שלו. בלי חסיון מקורות אין עבודת עיתונאות אמיתית. עיתונאי לא יקבל שום טלפון משום מקור, משום חושף שחיתות, משום אדם שמבקש להתריע על עוול במקום שהוא נמצא בו, אם אותו אדם ידע שקו הטלפון של העיתונאי חשוף להאזנה, ואם הוא ידע שהעיתונאי הזה אינו נהנה מחסיון יתר על קו הטלפון שלו, שלא כאזרח רגיל. אני לא מתכוונת חלילה לומר שעיתונאים צריכים להיות מורמים מעם, ואם, חלילה, עיתונאי נחשד בעבירה פלילית, כשלעצמו, ודאי שלא חל עליו דין אחר מאשר על אזרח שאינו עיתונאי. אבל אני מאוד חוששת מזליגה, ומהנחת עבודה של המשטרה שלאותו עיתונאי יגיעו מן הסתם שיחות – אם הוא כתב פלילי – מעבריינים, אז למה לא לצותת לקו הטלפון שלו וכך ליירט אולי עבריין כזה או אחר, ואפשר להמשיך את זה הלאה, למחוזות קצת יותר אפלים, וסכנת הזליגה להאזנה שלא לצורך לקווי הטלפון של עיתונאי עלולה לפגוע קשות ביכולת התפקוד שלו, באמון שהמקורות שלו נותנים בו, ביכולת שלו לחשוף עוולות ופרשיות של שחיתות, ולפיכך גם בעקיפין, ואף במישרין, לפגוע בחופש העיתונות, שהוא אבן יסוד מרכזית ביותר בדמוקרטיה שלנו. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה, גברתי, חבר הכנסת ראובן ריבלין, אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון.
ראובן ריבלין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, יש לי שתי הסתייגות, אבל אשתדל לקצר כמה שאפשר. רציתי גם להפנות את תשומת לב היושב-ראש שרק סעיף 149 מאפשר חריגה מהתקנון בהסכמת כולם. השאלה אם כל הסיעות או כל חברי הכנסת או סעיף 131, שיש בו מיוריזציה, שעדיין, נדמה לי, כמעט לא השתמשו בה, מאז הכנסת הראשונה. תמיד הגענו לוועדת הסכמות, ובשום שכל ודעת גם האופוזיציה וגם הקואליציה הגיעו למצב שבו לא יהיו מיוריזציה ושימוש בסעיף 131.
אדוני היושב-ראש, נקלעתי לוועדת החוקה, חוק ומשפט כאשר נערכה ישיבה ביום שלא מן המניין, שהכנסת לא פועלת בו במליאתה, אלא רק בוועדותיה, ויושב-ראש סיעתי המסור, הקפדן והמתמיד ביקש שאשתתף בישיבה. באתי לישיבה, שדנו בה בחוק שהיום אנחנו מתבקשים לקרוא קריאה שנייה ושלישית ולהכניסו לספר החוקים, ובחוק המקורי אומנם היו הוראות שלא התקבלו על דעתי בעליל, ואני מוכרח לומר שהן גם לא התקבלו על דעתו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, והשאלות שנשאלה הממשלה לעניין זה היו שאלות נוקבות.
גם אדוני היושב-ראש, אחד החברים הפעילים ביותר בוועדה זו, עמד ותהה, פעמים חשב –ובצדק – שחוק זה טוב מחוסר ההסדר הקיים היום. וצריך לומר זאת במפורש: המצב היום אינו ראוי. המצב היום מחייב את חקיקת החוק שאנחנו דנים בו. השאלה היא מהי המידה שבה אנחנו צריכים להשתמש בו כדי לאפשר למשטרה לשמור עלינו, כדי לאפשר למשטרה להגן על נפשותינו במהירות האפשרית במקרים רבים. לכן חוק זה גם צריך לשים מגבלות על המשטרה כאשר היא מבקשת לפשפש במעשינו ולהיות חופשייה לקבל ידע רב על המקום שבו אנו נמצאים בכל רגע ורגע, דבר שהוא, כמובן, לפי הספרות, סכנת הפיקוח של האח הגדול. אבל צריך לדעת שחוק זה, תחילת חקיקתו לא ברצון להגיע להסדר, אלא ברצון של המשטרה למצוא מענה תקציבי, מעיק ביותר, על פעולותיה ועל יכולתה להגן על האזרחים בזמן אמת.
אני רוצה לספר לכם סיפור שסיפר לי השר לביטחון הפנים רק בימים האחרונים: לפני כמה ימים נגנב בירושלים רכב שבתוכו, אללי, היתה תינוקת. איננו יודעים אם הגנבים התכוונו לגנוב את הרכב או לחטוף את הילדה. אין חשד, אלא צריך קודם כול למצוא את הילדה. המערכת הקיימת היום דורשת מהמשטרה לנקוט דרכים כאלה וכאלה כדי להגיע למקום, וזה בבחינת הצלת נפשות – מדובר בדבר הכרחי, שאנחנו צריכים לתת את דעתנו עליו. מובן שאנחנו צריכים לאפשר למשטרה להגיע למצב שבו היא תוכל להושיע אותנו בכל רגע ורגע ובזמן אמת. כמובן לא צריך לאפשר למשטרה לנצל את הסמכות שניתנת בידיה על מנת לפגוע בנו, ואידך זיל גמור וראה שם, שם, שם וגם שם.
אבל מה קרה? האמת היא שהמשטרה נאבקת בתקציב שאינו מהתקציבים שמאפשרים לה פעילות חופשית, והיום היא משלמת לחברות הסלולר על הצורך במידע 13 מיליון שקלים, כאשר ההוצאות שיש לחברות הן כ-3 מיליוני שקלים, באה המשטרה ומבקשת שנאפשר לה על-פי חוק לקבל את המידע בעלות של ההוצאה האמיתית שלשמה יש צורך להידרש על מנת להשיג את המידע הזה. אומר חבר הכנסת מיכאל איתן, שכאשר אין מגבלה כספית והיכולת להשיג את המידע היא בלתי מוגבלת, פעמים הכמות המתאפשרת יכולה לרדת לאיכות, שכן המשטרה כאשר היא מוגבלת בתקציב היא שוקלת שיקול רב מה היא צריכה לבקש ומה היא לא צריכה לבקש. אם לא נגביל אותה בתקציב, ייתכן מאוד שהיא תתחיל לעשות דין לעצמה ותנהג בחופשיות בכל אשר היא פועלת. אני בטוח שלא זאת כוונת המחוקקים.
היה לי ויכוח עם חבר הכנסת רותם ובתחילת הדרך ניסיתי גם לשכנע אותו שאסור לנו בדרך קלה לתת יד לחוק זה, ואכן בהשתתפותו הפעילה, ואני מוכרח לומר גם בהשתתפותו של יושב-ראש ועדת החוקה – אני לא מרבה לתת קומפלימנטים ליושב-ראש ועדת החוקה, אבל כשמגיע לו, מגיע לו – שדאג לכך שדברים שלא מתקבלים על הדעת לא ייכנסו לחוק.
אני חושב שהחוק כחוק חשוב מאוד למדינת ישראל. אני חושב שזה חשוב מאוד לחברה בישראל, שכן לראשונה הוא קובע סייגים ומגבלות. כאשר הגשתי הסתייגות אשר דיברה על כך שאני מבקש להגביל את הגישה למידע רק על עבירות של פשע, השתכנעתי בצורה חד-משמעית שלצורך הגנה על הציבור אנחנו צריכים לאפשר למשטרה ולא להגביל אותה רק בעניין פשע, אלא גם לאפשר לה בעניין עוון. בהחלט אני רואה את ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת סער, אם הוא יעמוד עליה, כהסתייגות שצריכה לבוא לידיעת השר, משום שאז הוא יוכל לבוא ולהגביל, אם כי אני מוכרח לומר שהחיים ילמדו אותנו מה הוא יכול ומה הוא צריך להגביל. כרגע נראה לי שהדבר הזה יקשה עליו מאוד.
לפיכך, אדוני, אני מצטרף להסתייגויות האחרות שהגשתי יחד עם החברים האחרים. לגבי ההסתייגות העיקרית – אני חושב שאין מקום, ואני אצביע נגדה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת ריבלין. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק היא מאוד בעייתית. כולנו רוצים לתת ולעזור ושלמשטרת ישראל יהיו הכלים להילחם בפשיעה, אבל הגלישה והשימוש שיכולים לעשות באותם אמצעים ובאותם הכלים יכולים לא רק לפגוע בכבוד האדם וחירותו - אני לא יודע איזו תחושה ציבורית תהיה מחר בבוקר כאשר היום כל אדם חשוד בעוון. מה זה עוון? חוק לשון הרע, זה עוון. חוק התכנון והבנייה – אתה יודע שהכניסו אנשים לבתי-הכלא למשך שנה על עבירת בנייה? ברור שאם אדם נשפט ליותר מחצי שנה, זה עוון. העלבת עובד ציבור – גם זה עוון. איפה הם העצורים שאנחנו המחוקקים צריכים להחליט בעניין, ולא לומר שאנחנו סומכים על משטרת ישראל, אנחנו סומכים על בית-המשפט – שהם שני הגופים הרשמיים החשובים ביותר במדינת ישראל – ובעצם לנו אין מה לומר.
אני רוצה לדבר רק על הסתייגות אחת שהיא חשובה, מהותית. כל הדיון במשך שעות היה כדי לתת את האפשרויות מתי כן ומתי לא בנושא של עוון. בהסתייגות הזאת אנחנו לא באים להגביל את השרים הנכבדים להחליט. זכותם להחליט איזה סוג של עוון, על מה הם ממליצים לוועדת החוקה ועל מה הם לא ממליצים, אבל מחובתה של ועדת החוקה – בוודאי זכותה – לדעת בסופו של תהליך אם כל עוון נכלל או שיש סוגי עוון שבכל זאת אסור שייעשה בהם שימוש ולתת כלים מיותרים למשטרה ולבית-המשפט.
תמיד אומרים: מה, לא סומכים? אני רוצה לומר לכם איך זה עובד בנושא התכנון והבנייה, וזה מאוד רלוונטי. זחאלקה, אני רוצה לומר לך איך עובדים הצווים המינהליים, שמוציאים הרבה במגזר שלכם, אבל גם במגזר היהודי. בא פקח, נותן חוות דעת, ראש העיר מאשר ובית-המשפט מאשר אוטומטית. אני אומר את זה מניסיון של 15 שנה. כך זה יפעל בבתי-המשפט. דרך אגב, כשרוצים להוציא צו אימוץ או הוצאת ילד מהבית, פקידות הסעד יודעות איזה שופט ייתן להן את זה יותר בקלות. אז הם כבר בוחרים גם את השופט, כי השופט עושה את העבודה. אנחנו יודעים בדיוק איך הדברים האלה עובדים.
לכן, אדוני היושב-ראש, כשבאנו אתמול להשתכנע במשטרת ישראל ולקבל אינפורמציה, אמרו לנו שבסך הכול 7% מתוך 100 עבירות של התפרצויות לבתים וגנבות משטרת ישראל מצליחה לאתר. בסופו של תהליך אולי 1% או 1.5% עומדים לדין. זאת אומרת, על כל 87 תיקים שנפתחים בפועל – שזה אומר לתפוס את החשודים, איסוף חומר ראיות – רק אחד עומד לדין ולא בטוח שהוא יוצא חייב. אז שאלתי אם אחרי החוק הזה יתפסו 2% או 3%. הלוא עד עתה בקושי 1% עומד לדין. האם יש סיכוי שהפשיעה תרד? לא, הפשיעה לא תרד. אז למה אנחנו צריכים מראש לתת החלטה גורפת שנותנת את כל שיקול הדעת רק לאותו קצין ולבית-המשפט? האם המחוקק כבר ויתר על שיקול דעתו בעניין?
היו"ר דוד רותם:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת אלקין.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת ישראל הולכת לחוקק את מאגר הנתונים הגדול ביותר במערב. לדעתי, אין שני למאגר בהיקף כזה במדינות אחרות.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יש באוסטרליה - - -
זהבה גלאון (מרצ):
אמרתי במערב.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בדרום - - -
זהבה גלאון (מרצ):
ממתי אוסטרליה במערב?
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מערב וירטואלי.
זהבה גלאון (מרצ):
חברי חברי הכנסת, זה חוק האח הגדול הקטן. אני מבינה שאנחנו צפויים לחוק האח הגדול – האח הגדול מכה.
חברי חברי הכנסת, אני לא מזלזלת בצורך של המשטרה לפתח כלים כדי להיאבק בפשיעה. אני בהחלט מבינה את המצב שהמשטרה עומדת בו כשהפשיעה נעשית יותר ויותר מתוחכמת והפושעים והעבריינים מפעילים שיטות ומשתמשים באמצעים מתוחכמים. אין ספק שצריך לתת למשטרה כלים להיאבק בפשיעה – גם כדי לסכל אותה, גם כדי למנוע עבירות, גם כדי לאתר חשודים בפעילות פלילית ובעיקר כדי להביא אותם לדין.
ההצעה הזאת שמונחת כאן לפניכם, חברי חברי הכנסת, היא גורפת, היא פולשנית והיא ודאי לא מבטאת את האיזון הראוי בין הצרכים של המשטרה לגילוי עבירות לבין – אני מודה, שמענו גם את הדוברים האחרים לפני כאן שהביעו חשש רב מפגיעה בלתי מידתית בזכויות האזרח או בזכויות האדם.
חברי חברי הכנסת, העובדה שלמשטרה תהיה גישה לנתוני תקשורת של כל חברות הטלפון הקווי והנייד בישראל פוגעת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אני מזכירה לכם שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע שפרטיות היא סוד שיחו של אדם. וסוד שיחו של אדם ופרטיות הן חלק מכבוד האדם. ואם לא נסכל את ההצעה הזאת, חברי חברי הכנסת, אנחנו במו ידינו נאפשר למשטרה סמכות גורפת לקבל נתוני תקשורת ומידע רב על אנשים. הבעיה הגדולה שלי – מילא תופסים עבריינים, גם ככה אני לא אוהבת את השיטה הזאת, אבל בדרך הזאת יגיעו לאנשים שאינם קשורים לעבריינות ואינם חשודים בדבר.
חברי חברי הכנסת, אני רוצה שתהיו ערים ותבינו על מה אתם הולכים להצביע – בעיקר חברי הכנסת שבקואליציה. חברות התקשורת יעבירו מידע אישי על אנשים – שמות, כתובות, דואר אלקטרוני, רישומי שיחות וציון מקומם של בני-אדם על-פי הטלפון הנייד שלהם. גם אם זה קיים היום, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה – אמר את זה קודם חבר הכנסת ביילין – יש בעיה של כסף, והבעיה של הכסף היא מין חרב שמרחפת מעל ראשה של המשטרה. חברי חברי הכנסת, חובתה של הכנסת לעמוד על משמר זכויות האדם והאזרח ולא להיות חותמת גומי של יוזמות חקיקה של הממשלה, שמפירות באופן גס, פולשני ומקיף את זכויות האדם והאזרח. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחברת הכנסת גלאון. אדוני יושב-ראש הוועדה ישיב למסתייגים. שתי דקות.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, חברי לוועדה ומדי פעם ממלא-מקום היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מבקש לתבוע את עלבונה של ועדת החוקה, ואתכם אני קורא לקריאה זהירה. חברים, גם המקפידים ביותר על זכויות הפרט, החלק הראשון והחלק השני של החוק הם תוצאות עבודת פאר של ועדה שניקתה מנגנונים לא תקינים – אני חוזר על דבריו של חבר הכנסת ריבלין, כי לא כולם שמעו אותם – והפכה אותם למנגנונים מבוקרים ותקינים, שהם שבח לכל דבר. מדובר פה על התוצאה הנאה שמגינה יותר מכל דבר אחר על זכויות הפרט.
ראובן ריבלין (הליכוד):
שמגינה יותר טוב מההגנה הקיימת במצב הקיים.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הרי הפרט הניזוק גם הוא פרט.
יש לנו משטרה עם 28,000 שוטרים, ש-5,000 מהם תחת פיקוד צה"ל, וכולם הפכו להיות גנבים בכנסת ישראל. מי מגן עליהם? כולם מקבלים את החותם הזה? כמה צעקנו על זה שיש חבר כנסת אחד שמכתים אותנו, ואמרנו: זה לא סיפורו של הסל כולו. תפוח רקוב מוציאים. במקרה הזה יש עבירות, ויש עבריינים. גודלו של החוק הזה הוא בכך שהוא מפליל בפעם הראשונה מי שלא מתנהג בצורה נאותה, עם מאגר סודי, ומכניס אותו למאסר של שנתיים או שלוש. זה לא היה קיים קודם. אז לפני שאתם מטילים פגם בשוטרי ישראל, מדובר פה על אנשים שעושים לילותיהם כימים כדי לשמור על ביטחוננו כמיטב יכולתם והיכולת התקציבית שעומדת לרשותם.
השתכנעה המשטרה והשתכנעתי אני, ולכן, בשעה שנבוא להצביע, אדוני היושב-ראש, אני ממליץ לכם שכאשר נגיע להסתייגות של חברי הכנסת סער ויחימוביץ, אחרי סעיף קטן (א): "(א1) היה המנוי שלגביו הוגשה הבקשה בעל מקצוע, לא יתיר בית-המשפט קבלת נתוני תקשורת כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן שוכנע בהסתמך על פירוט ברור לכך במסגרת הבקשה, שיש יסוד לחשד שבעל המקצוע מעורב בעבירה שבקשר אליה הוגשה הבקשה" – כאן, חברי חברי הקואליציה, אני ממליץ להצביע עם המסתייגים, והוועדה תקבל את הדין. תודה. בעברית פשוטה, אני מציע להצביע בעד ההסתייגות. בזמן ההצבעה אני אומר את זה שוב.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, עם לוח התיקונים. לשם החוק אין הסתייגות, ולכן אנחנו מצביעים עליו כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק – 43
נגד – 3
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
43 בעד, שלושה מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע ששם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לסעיף 1.
גדעון סער (הליכוד):
יש כאן שתי הסתייגויות לסעיף 1. ברשותך, כי אתה שותפי להסתייגות הראשונה והשותף השני לא נמצא, אני מציע להסיר את הראשונה ולהצביע על ההסתייגות לחלופין.
היו"ר דוד רותם:
אם כך, אנחנו לא מצביעים על ההסתייגות הראשונה, אלא רק על ההצעה לחלופין.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת גדעון סער ונסים זאב לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
18 בעד, 29 מתנגדים. אם כך, ההצעה החלופית לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות שלי לפי לוח התיקונים. נא להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
15 בעד, 32 מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, גם ההסתייגות הזאת לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים עכשיו על סעיף 1, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 35
נגד – 5
נמנעים – 7
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
סעיף 1 כהצעת הוועדה נתקבל בקריאה שנייה.
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 - הסתייגויותיהם של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא. יש פה שלוש הסתייגויות, ולכן נצביע על כל אחת מהן בנפרד. לגבי סעיף קטן (א)(1), נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 37
נמנעים – 6
ההסתייגות של חברי הכנסת סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לסעיף 2 (א)(1) לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חמישה בעד, 37 נגד, שישה נמנעים. אם כך, אני קובע שההסתייגות לסעיף קטן א(1) לא נתקבלה.
האם אתם עומדים על הצבעה על השתיים הנוספות או שאפשר להוריד?
קריאות:
אפשר להוריד.
היו"ר דוד רותם:
אם כך, אנחנו לא מצביעים עליהן, ואנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 5
נמנעים – 4
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
34 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 2 כנוסח הוועדה נתקבל בקריאה שנייה.
לסעיף 3 – הסתייגות של חברי הכנסת מיכאל איתן, נסים זאב, זהבה גלאון, יוסי ביילין – אנחנו מצביעים על ההסתייגות.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות - 18
נגד - 32
נמנעים - אין
ההסתייגות של חברי הכנסת משה גפני, מיכאל איתן, נסים זאב, זהבה גלאון, יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן ואבשלום וילן לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
18 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שהסתייגות זו נפלה. אני מסיר את ההסתייגות שלי לסעיף הזה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ. נא להצביע.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 1
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ לסעיף 3 נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
49 בעד, 1 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהסתייגות זו נתקבלה. אם כך, יתר הסעיפים יסומנו בהתאם.
ראובן ריבלין (הליכוד):
להצביע על הסעיף עם ההסתייגות.
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים להצבעה של חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לגבי סעיף קטן (ב).
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 12
נגד - 33
נמנעים – 1
ההסתייגות של חברי הכנסת סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
12 בעד, 33 נגד, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שהסתייגות זו לא נתקבלה.
לגבי הסתייגות חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לסעיף קטן (ג), נא להצביע.
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות - 14
נגד - 34
נמנעים - 1
ההסתייגות של חברי הכנסת סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
14 בעד, 34 נגד, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שגם הסתייגות זו לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חברי הכנסת מיכאל איתן, זהבה גלאון ויוסי ביילין לסעיף קטן (ג)(6). נא להצביע.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני מוריד.
היו"ר דוד רותם:
מיכאל איתן הוריד. זהבה הורידה?
קריאות:
- - -
היו"ר דוד רותם:
הם הורידו את ההסתייגות, לא צריך להצביע. חבר הכנסת איתן, יש לך הסתייגות?
מיכאל איתן (הליכוד):
מוריד.
היו"ר דוד רותם:
יש הסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לסעיף קטן (ג)(8). לא להוריד. נא להצביע.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת זאב אלקין ודוד רותם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
18 בעד, 30 נגד, אין נמנעים. אני קובע שגם הסתייגות זו לא נתקבלה.
חבר הכנסת גדעון סער - לגבי סעיף קטן (ג)(8)?
גדעון סער (הליכוד):
מסיר.
היו"ר דוד רותם:
תודה.
חבר הכנסת ראובן ריבלין וגדעון סער - לגבי סעיף קטן (ג) אחרי פסקה (8)? מסירים.
חבר הכנסת מיכאל איתן מסיר.
חברי הכנסת ראובן ריבלין וגדעון סער מסירים.
חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא?
ואסל טאהא (בל"ד):
מסירים.
היו"ר דוד רותם:
את שתי ההסתייגויות הבאות?
קריאות:
כן.
היו"ר דוד רותם:
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 3 כנוסח הוועדה, כולל ההסתייגות שנתקבלה. נא להצביע.
הצבעה מס' 17
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה – 43
נגד – 4
נמנע – 1
סעיף 3, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
43 בעד, ארבעה נגד, נמנע אחד. אם כך, אני קובע שסעיף 3 בנוסח הוועדה בצירוף ההסתייגות התקבל.
בסעיף 4 אני אסיר את ההתנגדות. אם כך, אין הסתייגויות לסעיף 4. אנחנו מצביעים על סעיף 4 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 18
בעד סעיף 4 – 32
נגד – 4
נמנעים – 7
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
32 בעד, ארבעה נגד, שבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
לסעיף 5 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו מצביעים על סעיף 5 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 19
בעד סעיף 5 – 33
נגד – 5
נמנעים – 6
סעיף 5 נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
33 בעד, חמישה נגד, שישה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 5, כנוסח הוועדה, נתקבל.
סעיף 6, חבר הכנסת סער?
גדעון סער (הליכוד):
מוריד.
היו"ר דוד רותם:
מוריד. אם כך, אנחנו מצביעים רק על ההסתייגות של חבר הכנסת רותם לסעיף קטן (ב). נא להצביע.
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 32
נמנעים – 1
ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
בעד – 11, נגד – 32, נמנעים – 1. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 6 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 21
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה - 34
נגד - 5
נמנעים - 4
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
34 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 6, כנוסח הוועדה, נתקבל.
חבר הכנסת סער, מה לגבי סעיף 7?
גדעון סער (הליכוד):
מוריד.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מיכאל איתן?
מיכאל איתן (הליכוד):
מוריד.
היו"ר דוד רותם:
מוריד את שניהם. גם אני מוריד.
חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מורידים.
היו"ר דוד רותם:
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 7 כנוסח הוועדה.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא, עצור שנייה. יש לי הסתייגות מהותית בעניין התשלומים.
קריאות:
זה לא פה.
היו"ר דוד רותם:
זה לא כאן.
מיכאל איתן (הליכוד):
נכון, סליחה.
הצבעה מס' 22
בעד סעיף 7 – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 7 נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
1 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים – עבר. תודה רבה. אני קובע שסעיף 7 התקבל כנוסח הוועדה.
סעיף 8 – חבר הכנסת סער? מסיר. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 8 וסעיף 9 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 23
בעד סעיפים 9-8 – 35
נגד – 5
נמנעים – 4
סעיפים 9-8 נתקבלו.
היו"ר דוד רותם:
35 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיפים 9-8, כנוסח הוועדה, נתקבלו.
אנחנו עוברים לסעיף 10. חבר הכנסת סער.
גדעון סער (הליכוד):
בסעיף הזה יש שתי הסתייגויות בנושא פירות העץ המורעל. ההסתייגות השנייה שלך, אני שוכנעתי שהיא יותר טובה, ואם אתה עומד עליה – אני מציע להצביע עליה.
היו"ר דוד רותם:
תודה. אז אתה מסיר.
חבר הכנסת מיכאל איתן, מה אתך?
מיכאל איתן (הליכוד):
שלי נוגעת לעניין אחר, לעניין התשלום.
היו"ר דוד רותם:
אז אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת מיכאל איתן. מי בעד, מי נגד - -
גדעון סער (הליכוד):
מה עם שלך?
היו"ר דוד רותם:
אחר כך.
הצבעה מס' 24
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת מיכאל איתן לסעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
12 בעד, 32 נגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
עכשיו מצביעים על סעיף 10 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 25
בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 35
נגד – 5
נמנעים – 4
סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
35 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 10 כנוסח הוועדה נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה אחרי סעיף 10. חבר הכנסת סער מוריד את ההסתייגות שלו.
אנחנו מצביעים על ההסתייגות שבעמוד 6 של חבר הכנסת רותם. נא להצביע.
הצבעה מס' 26
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת דוד רותם לאחרי סעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
14 בעד, 30 נגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההסתייגות לאחרי סעיף 10 לא נתקבלה.
אנחנו עוברים לסעיף 11. חבר הכנסת סער?
גדעון סער (הליכוד):
מסיר.
היו"ר דוד רותם:
אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 11 כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 27
בעד סעיף 11 – 34
נגד – 5
נמנעים – 5
סעיף 11 נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
34 בעד, חמישה נגד, חמישה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיף 11, כנוסח הוועדה, נתקבל.
לאחרי סעיף 11 - חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא מסירים או להצביע?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מצביעים.
היו"ר דוד רותם:
נא להצביע.
הצבעה מס' 28
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 31
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לאחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
12 בעד, 31 נגד, אין נמנעים. אם כך, אני קובע שההסתייגות לאחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיפים 12 ו-13 כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות. נא להצביע.
הצבעה מס' 29
בעד סעיפים 13-12 – 34
נגד – 5
נמנעים – 4
סעיפים 13-12 נתקבלו.
היו"ר דוד רותם:
34 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שסעיפים 13-12 נתקבלו.
אנחנו עוברים לסעיף 14. חבר הכנסת סער?
גדעון סער (הליכוד):
מסיר.
היו"ר דוד רותם:
חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מצביעים.
היו"ר דוד רותם:
נא להצביע.
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות – 5
נגד – 32
נמנעים – 6
ההסתייגות של חברי הכנסת סעיד נפאע, ג'מאל זחאלקה וואסל טאהא לסעיף 14 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
חמישה בעד, 32 נגד, שישה נמנעים. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים על סעיפים 14, 15 ו-16 כי אין בהם הסתייגות, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 31
בעד סעיפים 16-14, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 5
נמנעים – 5
סעיפים 16-14, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר דוד רותם:
34 בעד, חמישה נגד, חמישה נמנעים. אם כך אני קובע שסעיפים 14, 15 ו-16, כנוסח הוועדה, נתקבלו.
אדוני יושב-ראש הוועדה, נתקבלה הסתייגות. אדוני ודאי רוצה למשוך את החוק.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני מברך על התנהלות כל כך נכונה של הישיבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 32
בעד החוק – 35
נגד – 5
נמנעים – 4
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
35 בעד, חמישה נגד, ארבעה נמנעים. אם כך, אני קובע שהצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח–2007, נתקבלה בקריאה שלישית.
אדוני יושב-ראש הוועדה, בוא תגיד תודה.
מנחם בן-ששון (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, קיץ שלם עבדנו, עבדתָ, עבדה הוועדה. אבל אני מבקש עכשיו לדבר לא על האנשים מחברי הכנסת, אלא מי שלא נמצא פה ועבד אתנו. לשכת עורכי-הדין, האגודה לזכויות האזרח, משרדי הממשלה, ובעיקר המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים – לשכת היועץ המשפטי לממשלה – עבדו עבודה קשה. קודם כול, חייבו אתכם על כך ששיתפתם פעולה עם הכנסת. אדוני, רבותי השרים, כך נכון לעשות: להתעקש על הנכון, לוותר על המיותר.
מלה על אדם שאיננו כבר. בלשכת עורכי-הדין היה אתנו עורך-הדין דן קואל, שתרם הרבה לעיצובו של החוק. הוא נפטר בלא עת. הזכרנו אותו בדיוני הוועדה, ואני מזכיר אותו גם מעל בימת הכנסת. אשר עמנו ואשר איננו פה עמנו, להבדיל בין אלה לבין אלה. תודה למנהלת הוועדה גברת דורית ואג ותודה רבה לעורכת-הדין אפרת רוזן – לילות כימים, והנה התוצאה המתוקנת לנגד עינינו. יישר כוח.
היו"ר דוד רותם:
תודה, אדוני היושב-ראש. למען הסר ספק אני מציין שהחוק התקבל כולל ההסתייגות.