קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם חשוד), התשס"ז-2006 [הצעת חוק פ/1585/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר גדעון סער: הנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק פ/1585, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם חשוד), התשס"ז-2006, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. כזכור, הנושא נדחה מהשבוע שעבר. ישיב השר יעקב אדרי בשם שרת המשפטים. בבקשה, חבר הכנסת גפני; לרשותך עשר דקות. קריאה: - - - משה גפני (יהדות התורה): לא, הממשלה מתנגדת. אני לא מבין למה, אבל זה המצב. היו"ר גדעון סער: האם הקואליציה נתנה חופש הצבעה לחבריה? משה גפני (יהדות התורה): אין לי מושג. אני לא בקואליציה. היו"ר גדעון סער: כי חייכת כשאמרת שהממשלה מתנגדת. משה גפני (יהדות התורה): למיטב ידיעתי, לא. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת הצעת חוק בשם רבים מחברי הכנסת, הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – פרסום שם חשוד). אני אשתדל לעשות את זה בקצרה. אנחנו עדים, בשנים האחרונות בעיקר – גם קודם לכן, אבל בשנים האחרונות זה הופך להיות תופעה שאנחנו עדים לה – למצב שבו המשטרה פותחת בחקירה נגד אדם, או שבמהלך חקירה אחרת אדם נקרא לתחנת המשטרה, ומייד מפרסמים את שמו בכלי התקשורת, ומתברר שלאיש אין כל קשר לעניין. אם היה מדובר על מקרה אחד או שניים, או על שיעור נמוך, זה לא טוב, אבל לא הייתי נדרש לעניין ולצורך בחקיקה. 80% לערך מהחקירות לא מגיעים לכתב אישום, אבל בינתיים אנשים חפים מפשע, שלא עשו דבר ולא קשורים לנושא, חייהם הפכו סיוט למשך שנים ארוכות. במקרה של הרצח הנורא שהיה ברמת-הגולן, המשטרה עצרה כמה חשודים, והתברר בדיעבד שאין להם כל קשר לעניין. הפשע הוא מזעזע, הרצח מזעזע, ואחד מהאנשים שנעצרו על-ידי המשטרה ושוחררו לאחר שהתברר שאין להם כל קשר לעניין הוא אדם ששכר דירה והמשכיר זרק אותו מהדירה. הוא אמר: אתה רצחת ילדה. והוא בחוץ, מחוץ לדירתו, ואין לו כל קשר לעניין. כך אנחנו מוצאים כל הזמן בכל הנושאים שהורסים את חייהם של אנשים רק משום שהמשטרה קראה להם לחקירה ותמונותיהם ושמותיהם מתפרסמים בכלי התקשורת. נסים זאב (ש"ס): מה לגבי הפסיקות של בתי-המשפט? משה גפני (יהדות התורה): הפסיקות של בתי-המשפט הן פסיקות של בית המשפט. כאן אנחנו מדברים על מקרים שבהם אין כל בעיה, האיש לא קשור לעניין, נקי כפיים, אדם שאין לו כל קשר לנושא הזה, והנזק שנגרם לו והעונש שהוא קיבל על מה שהוא לא עשה הם תופעה חמורה שצריך למנוע אותה. אנחנו מציעים בהצעת החוק, שכל זמן שלא יוגש כתב אישום לא יותר לפרסם את שמו של החשוד. גם היום יש אפשרות שבית-המשפט יאסור פרסום שמו של חשוד, אבל במקרים הרגילים והיומיומיים תמונתו או שמו של החשוד מתפרסמים בראש חוצות, וחייו של האיש נהרסו, חיי משפחתו נהרסו, ומדובר במי שאיננו קשור לעניין בכלל. השר אדרי, אני מבין שאתה משיב לי בשם שרת המשפטים, ואתה יודע שכתוב בתורה: צדק צדק תרדוף. אומר אחד המפרשים: למה כתוב פעמיים "צדק"? מכיוון שגם כאשר הולכים לעשות צדק, צריך לעשות את זה בצדק. אי-אפשר לעשות פעולה שתכליתה היא עשיית צדק, ובדרך לעשות עוולות שאין להן שום הצדקה ושום ביסוס ענייני. תפקידן של המשטרה ושל רשויות אכיפת החוק – והן חייבות לעשות את זה בכל הכוח ובכל הדרכים האפשריות, החוקיות והכשרות – לגלות פושעים כדי להביא אותם לדין. נעשים במדינה פשעים חמורים, וצריך לטפל בהם בכל הכוח, אבל אי-אפשר לעשות את הצדק הזה על-ידי גרימת עוול שאין כדוגמתו לאנשים חפים מפשע. הדבר הזה פוגע בכולם. זה יכול להיות אצל כל אחד – זה יכול להיות אצל איש ציבור, זה יכול להיות אצל אדם פשוט, זה יכול להיות אצל אדם שיש לו תפקיד, זה יכול להיות אצל אדם שיש לו חברה או משרד, ששמו פתאום מתפרסם כעבריין או כחשוד בעבירה חמורה ואנשים מפסיקים להתקשר אליו וילדיו הופכים למנודים על-ידי חבריהם בבית-הספר, ללא שום הצדקה. אני יודע שהנושא הזה מורכב. יש פה בעיה של ערכים שמתנגשים זה עם זה. הערך האחד, שלא לפגוע במי שאין שום סיבה לפגוע בו, ומצד שני הפגיעה בחופש הביטוי - האם מותר לפרסם כל דבר. יש כאן ערכים מתנגשים שהם ברורים לחלוטין. השר אדרי, גם ביהדות יש דברים כאלה. יש ערכים מתנגשים גם ביהדות. למשל, יום הכיפורים הוא היום החשוב ביותר לעם היהודי, ושמירת החיים היא אחד מהערכים החשובים בתורה. מה קורה כאשר שני הערכים האלה מתנגשים? כאשר אדם נמצא בספק פיקוח-נפש, אבל יש יום הכיפורים, האם מחללים את יום הכיפורים? השר יעקב אדרי: פיקוח-נפש דוחה את יום הכיפורים. משה גפני (יהדות התורה): פיקוח-נפש דוחה את יום הכיפורים. אז לא שאין הערך של יום הכיפורים, חלילה. להיפך. אבל כאשר יש ערכים מתנגשים, חייבים לשקול את הדברים באיזון הנכון, וכאשר יש ספק פיקוח-נפש דוחים את יום הכיפורים ועושים את כל הפעולות כדי להציל את האדם, אפילו אם פיקוח-הנפש בספק. יש כאן ערכים מתנגשים, הערך של חופש הביטוי והערך של שמירת כבודו של האדם שאין עליו שום דבר ואין לו שום קשר לביצוע עבירה ועונשו נגזר על-ידי התקשורת. אני יודע שיש בעניין הזה הרבה מאוד בעיות, ואני יודע שמה שאנחנו מציעים כאן הוא דבר שעדיין לא מעובד. יש דברים שצריך לקחת אותם בחשבון - מתי כן צריך לפרסם. יש מקרים שבהם החשוד עצמו רוצה שיפרסמו את שמו. יש מקרים שיש סיבה בחקירה עצמה לפרסם את שמו של החשוד, אני לא אומר שלא. אני מציע לאשר את הצעת החוק הזאת כמו שהיא ולהביא אותה לדיון בוועדת החוקה, ולנסות להגיע לאיזו דרך ופשרה שבה נדע לשמור על האיזונים ונדע גם לשמור על כבודו של האדם הנקי, החף מפשע, שנקלע שלא בטובתו ולא מרצונו לחקירת משטרה ושמו הוכפש ללא תקנה. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת גפני. אני נדהם מזה שלא מיצית את הזמן שעומד לרשותך, אבל אני מודה לך. משה גפני (יהדות התורה): אני צריך ללכת לוועדת העבודה והרווחה. היו"ר גדעון סער: הנחתי שיש סיבה, כי זה לא הגיוני. אני רואה בזה תקדים היסטורי. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אל תיקח את זה בתור תקדים. היו"ר גדעון סער: לא תקדים מחייב. אדוני השר אדרי, בבקשה. השר יעקב אדרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצעה שבפנינו קובעת כי אסור יהיה לפרסם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, אלא אם מצא בית-המשפט שהדבר נחוץ לשם קידום חקירה על-פי דין או כי יש להעדיף את העניין הציבורי שבפרסום על פני מניעת הנזק שעלול להיגרם לחשוד עקב הפרסום. החלק הראשון של ההצעה מתייחס לשינוי נקודת האיזון לגבי פרסום שמו של חשוד לפני חקירה. לפי ההצעה יוחלף הכלל בחריג. הכלל יהיה איסור פרסום, ועל מי שמבקש לפרסם יהיה הנטל להראות לבית-המשפט כי הדבר נחוץ לשם חקירה, או שהעניין הציבורי שבפרסום עדיף על פני מניעת הנזק שעלול להיגרם לחשוד עקב הפרסום. לפני שלוש שנים נדון הנושא בכנסת לעומקו. במסגרת הדיונים נדונה גם שאלת הכלל והחריג. נדונו הצעות הדומות להצעה הנוכחית, ונדחו. עיקרי השיקולים בעד איסור הפרסום הם פרטיותו של החשוד, הנזק שעלול להיגרם לו, בעיקר אם מסתבר בדיעבד שהוא חף מפשע. מול שיקולים אלו עומדים שיקולים של חופש העיתונות, זכות הציבור לדעת, וכן העובדה שבחקירות רבות הפרסום מאפשר להגיע למידע נוסף. כך, למשל, כאשר מדובר בעבירות מין. באמת יש פה התנגשות של ערכים, כפי שהסברת בהרבה דברי טעם. החלק השני של ההצעה קובע איסור פרסום 30 ימים לאחר הגשת כתב אישום. משהוגש כתב אישום גובר עוד יותר האינטרס הציבורי שבפרסום. אם בעת החקירה יש במקרים רבים עניין בפרסום, קל וחומר לאחר שהוגש כתב אישום. גם לא ברור במה מועילה לנאשם הדחייה של 30 ימים כמוצע. משה גפני (יהדות התורה): מדובר על תובענה אזרחית, שאני תובע אותך תובענה אזרחית ואני רץ לעיתון. השר יעקב אדרי: אם המטרה היא לאפשר לו מתן תגובה, הוא יכול לעשות זאת כתשובה לעיתונאי המחויב לבקש תגובה, ואין כל טעם בדחייה. החלק השלישי של ההצעה קובע איסור פרסום של תובענות במשך 30 יום. גם כאן שמורה לאדם הנתבע הזכות להגיב, ולא ברור במה תועיל לו דחיית מועד הפרסום, ובמה שונה התגובה הניתנת מייד לעיתונאי מזו שתינתן מאוחר יותר במסגרת כתב ההגנה. יש לציין כי נושא זה, על כל השלכותיו, נדון בעבר בוועדה לבדיקת הגישה לתיקי בית-המשפט והעיון בהם, בראשות כבוד השופט יהושע גרוס. עמדת הרוב בוועדה היתה, כי התרת עיון ופרסום של כתב האישום או כתב התביעה מייד עם הגשתם לבית-המשפט אינה מפירה את האיזון הראוי שבין עקרון פומביות הדיון ובין הפגיעה הגלומה בפרסום. לאור כל האמור, ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה להצעה, על כל חלקיה. על כן אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק ולהסירה מסדר-היום. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת גפני, אתה מבקש להשיב? הוא עושה את דרכו לכאן, אני מניח שהוא רוצה להשיב, אבל הוא לא עונה כדי לשמור לעצמו את שיקול הדעת עד שהוא מגיע לדוכן. אני מבאר את ההתנהגות שלו אחרי תצפית של שנים. בבקשה, חבר הכנסת גפני; לרשותך חמש דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בהצעת החוק יש אכן שני חלקים. אני לא הרחבתי בחלק השני, וטעיתי בעניין הזה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יכול להיות שראש הממשלה נגד החוק שלך, שאפשר לפרסם שמו של חשוד בעת החקירה? לא מאמין. משה גפני (יהדות התורה): לא יודע, אני לא שאלתי אותו. חבר הכנסת הנדל, האמת היא שהייתי צריך לשאול אותו, לא שאלתי אותו. השר אדרי, אני מבין שמשרד המשפטים הכין את התשובה. יש פה ערבוב של תחומים. החלק הראשון מדבר לא על כתב אישום. אם הוגש כתב אישום, אין ספק שאפשר לפרסם את השם. מדברים על שלב שקראו למישהו לחקירה ולא היה כלום. הוא בא לחצי שעה לחקירה, על נושא כלשהו שלא קשור אליו, הוא נחקר והתברר שהוא לא קשור לעניין, ונגמר הסיפור. השם שלו כבר נמצא בכל המקומות. אם הוגש כתב אישום, אני לא מעלה בדעתי לאסור את הפרסום, אין דבר כזה. יש חופש המידע, נכון מה שאמרת. החלק השני מדבר על משהו אחר. לך יש משרד של עורכי-דין, וגם אני עורך-דין. אנחנו קונקורנציה, ואני רוצה להכפיש את שמך. מה אני עושה? אני מגיש תובענה אזרחית נגדך, שאין לה ביסוס, לא ידיים ולא רגליים, 100 עמודים – אני עורך-דין, אני יודע לכתוב. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כשאין להם מה להגיד הם כותבים. משה גפני (יהדות התורה): אני מגיש נגדך תובענה אזרחית ומפיץ אותה לכל התקשורת עוד לפני שזה מגיע לבית-המשפט או לאיזו ערכאה. בכל התקשורת יש תובענה על 100 עמודים נגדך, שיש לך משרד של עורכי-דין, ובינתיים התפרסם שאני תובע אותך על 100 מיליון שקלים. אתה יכול להגיש לעיתונות הודעה, אבל אני הכנתי 100 עמודים שעבדתי עליהם חצי שנה. אני מבקש לתת את הארכה לאפשר לי להתגונן נגד התובענה הזאת. כל מה שאמרת נכון, אני מבקש לדון על זה בוועדה. השר יעקב אדרי: שתהיה הצעה לסדר-היום. משה גפני (יהדות התורה): אני מסכים להפוך את זה להצעה לסדר-היום, אם אתה תסכים, אדוני השר. אני מושך את הצעת החוק ומבקש להפוך אותה להצעה לסדר-היום. היו"ר גדעון סער: תודה. יש הסכמה בין הממשלה לבין המציע להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום, הדבר אפשרי לפי התקנון. אם כך, אנחנו מצביעים. נסים זאב (ש"ס): אני יכול הצעה אחרת? היו"ר גדעון סער: בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב, לרשותך דקה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק כאן היא הצעה עניינית ורצינית. אנחנו יודעים, מעשים שבכל יום, כשנציגי ציבור נחקרים, עוד לא יוצאים מתחנת המשטרה, וכבר זה מתפרסם בעיתון, בחדשות. אני חושב שההצעה הזאת היא ראויה וצריך לבלום את המגפה הזאת פעם אחת ולתמיד, את ההתפרצות של העיתונות, ולא לתת חופש עיתונות על חשבון פגיעה בזכותו של הפרט. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, יש הסכמה בין הממשלה למציע להפוך את הנושא להצעה לסדר-היום, וכך אנחנו מצביעים למעשה על העברת הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר גדעון סער: חברי הכנסת, פה-אחד הוחלט להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט.