קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעה על החלטה בערר), התשס"ח-2007 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/176).] (קריאה ראשונה) היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום. זו היתה אמורה להיות הצעה שמוגשת על-ידי השר אטיאס, אך אני רואה שהוא לא נמצא. אם כך, נעבור להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעה על החלטה בערר), התשס"ח-2007, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת הרב יצחק לוי. בבקשה. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא לקריאה ראשונה את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעה על החלטה בערר). ההצעה הזאת עניינה להקל על אנשים שהגישו נגדם תביעות. חקרנו וראינו בפרקליטות שאדם שמוגשת נגדו תביעה - ומדובר כאן בתביעה פלילית, ואנחנו יודעים כמה פעמים התיקים נסחבים הרבה זמן - ולאחר זמן מסוים הודיעו לו על סגירת התיק, לאחר שהודיעו לו על סגירת התיק בא ערעור. אותו אדם חושב שנגמר העניין, ברוך השם. אחרי זמן-מה הוא נחקר, הוא לא נחקר, נגמר העניין, נסגר התיק, ולאחר מכן מגישים ערר. הערר פותח את התיק מחדש, אז יש כאן שתי אפשרויות: אפשר שהערר נבחן ולא מתקבל. היתה הסכמה שבמקרה שהערר נבחן ולא מתקבל לא צריך להודיע לו. אפשר שהערר נבחן על-ידי הפרקליטות ומתקבל, ובעקבות הערר החליטו לפתוח שוב את התיק, או להשלים חקירות, או להגיש כתב אישום וכן הלאה, ועד היום לא נהוג להודיע. כלומר, היום יכול להיות שאדם - נסגר תיקו, ואחרי זמן מסוים הוא מקבל כתב אישום על תיק שהודיעו לו שהוא כבר נסגר. בהצעת החוק הזאת אני מבקש לתקן את המצב הזה, שאדם שהוגש נגדו ערר, ובגין הערר יש שינוי בהחלטה לסגור את התיק - יודיעו לו על כך, כדי שהוא ידע, כדי שהוא יוכל להגן על עצמו, כדי שהוא יהיה מוכן. החוק יעסוק רק בעניינים של פשעים ועוונות. לגבי חטאים, ראינו שאין כמעט מקרים כאלה, ולכן לא כדאי להרחיב את החובה להודיע גם לגבי חטאים, כיוון שזה ממש לא מעשי. יש אולי שני מקרים בשנה של עררים, או מקרה אחד של ערר. אין כמעט עררים בעבירות שהן בדרגה של חטא. בדרגה של פשע ובדרגה של עוון יש יותר עררים - כמה עשרות בשנה, אולי מעל 100 בשנה - וזה דבר שפוגע באדם, וצריך להודיע לו. אנחנו בעד שקיפות ואנחנו בעד שמואשם ידע על כך בשלב מוקדם יותר, ולא רק עם קבלת כתב האישום. ההצעה הזאת עברה בקריאה טרומית בהסכמת הממשלה, והתנאי היה שההצעה תתואם עם הממשלה. ההצעה אכן תואמה עם הממשלה, ואנחנו מביאים הצעה מתואמת. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה ולהעביר אותה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הדיון. אני מודה ליושב-ראש הוועדה שזירז את הדיון, ואנחנו יכולים להביא את ההצעה לקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מרגי – לא נמצא; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא; חבר הכנסת רביץ – לא נמצא; חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת יעקב כהן – לא נמצא; חבר הכנסת פרוש – לא נמצא; חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק ראויה, ואני מברך אותך, חבר הכנסת הרב יצחק לוי, על הצעת החוק. יש מקום להרחיב אותה, לא צריך לצמצם אותה. כל נתבע שמוגשת נגדו תביעה או כל אדם שנחשב עדיין לעבריין, בהגדרת עבריין, או שהתיק עדיין לא נסגר הרמטית - דהיינו, הוא לא נשלח לגנזך, הוא נמצא בשלב ביניים - הוא צריך לדעת שעדיין השטן מרקד, והוא יכול פתאום לקבל תביעה בגין אותה עבירה. אגב, אני מכיר את זה גם בחוקי התכנון והבנייה. כשמגישים איזו תביעה נגד אדם שבנה לא כחוק, ויש לו גזר-דין ופסק-דין, והוא שילם, לקח ושילש, ופתאום אחרי חמש שנים התיק נפתח, והוא אפילו לא מבין איך הוא נפתח. הוא היה בטוח שהוא נסגר, שהוא שילם את הקנס, שהוא עשה הכול, ובסוף מאשימים אותו בביזיון בית-המשפט. הוא אומר: איזה בית-משפט? כל הקנסות שבית-המשפט ביקש, שילמתי, שילשתי, שילמתי הכול, בסוף אני עדיין מואשם בביזיון בית-המשפט. לכן אדם כזה צריך לדעת שהתיק לא נסגר, זאת אומרת, שעדיין עלולים להגיש נגדו תביעה. למה זה חשוב? אם אדם יודע שיכולות להיות מוגשות נגדו תביעות או שהתיק פתוח, הוא מכין עצמו יותר; זאת אומרת, הוא יודע שהוא לא קיבל את ההגנה המרבית, ואם יש לו עוד נקודות שהוא יכול להביא לזכותו, בפרט בחוקי התכנון והבנייה - למשל אדם אומר: שילמתי את הקנס, יכול להיות שהשופט יסתפק בזה, אני לא יכול להגיש רשיון בדיעבד וההוצאה רבה וגדולה, אז אני לא צריך להגיש את הבקשה לרשיון, גם אחרי ארבע, חמש שנים. לכן, אדם צריך לדעת שעדיין תלויים ועומדים נגדו תביעה או כתב אישום, כפי שצריך להגדיר אותו בפני התביעה ובפני הנאשם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת בן-ששון, בבקשה. הוא אחרון הדוברים, חותם את הרשימה. מנחם בן-ששון (קדימה): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אפילו לא מנסה להתחבא מאחורי הצעת החוק שאני תומך בה, ואני אנסה לקדם אותה אם תאשרו אותה במליאה. אני רוצה על גבה להסב את תשומת הלב לבעיה חמורה שאנחנו חיים יום-יום, ואנחנו לא נותנים את דעתנו עליה. אני לא רוצה להגדיר אותה לא כעוון, לא כחטא ולא כפשע, אלא כבעיה אמיתית שהציבור עומד בפניה. אנחנו היום כבר בעיצומו של חודש מרחשוון, שנת השמיטה החלה, היינו צריכים למצוא פתרונות נאותים, ומצאנו פתרונות נאותים בסמכותה של הרבנות הראשית לישראל לכאורה, זאת אומרת, עם היתר מכירה למי שמעוניין בהיתר מכירה. בחיזוק של הרב עמאר, בחיזוק של המרן הרב עובדיה יוסף, נעשתה מכירה בצורה נאותה. יש 11 או 12 רשויות מקומיות שבהן רבני הרשויות המקומיות, גברתי, החמירו על עצמם, אבל גם על עדתם. כתוצאה מזה, חברי חברי הכנסת, אנשים רבים עומדים עכשיו בפני שוקת שבורה אמיתית - אני מדבר על בערך, זה לא הרבה, 2.5 מיליוני אזרחים, אולי פחות. קודם כול, החקלאים שנערכו לקראת שנת השמיטה, שעשו את הסידורים הנאותים, עומדים ושואלים את עצמם: בשביל מה עשינו את זה? רובם אפילו אינם מקיימים מצוות. היה נדמה להם שזו הדרך שבה אפשר להאכיל את עם ישראל בצורה נאותה את מה שהוא מבקש לאכול. לאחר מכן שלומי אמוני ישראל באותם מקומות, שרוצים להאכיל את ילדיהם באוכל כשר, ורבני המקום אומרים שהוא לא כשר, אף-על-פי שאותו האוכל כשר בעיר סמוכה. זאת אומרת, יש כאן החמרה שלא צריכה להיות. ואז אתה אומר לעצמך: אולי אין פתרון. ואז - וכאן אני מגיע לחוג השלישי, הקבוצה השלישית הם אנשים שהיו מוכנים לאכול כשר אבל הם לא מוכנים להיכנס לתוך אותו סבך שאינו מעניין אותם. הם אינם שומרי מצוות, הם מוכנים לאכול אוכל כשר, אבל הם לא יודעים מדוע היתר שניתן במקום אחד איננו תופס במקום אחר. היית מצפה שהמוסד הממלכתי שנקרא "הרבנות הראשית לישראל", שמוסמך על-ידנו, גברתי, לתת הכשרים, ייתן את רשת הביטחון ב-12 רשויות מקומיות. אבל כנראה הרבנות מחכה שבית-המשפט העליון יצווה עליה לעשות את המעשה. תראו לאן הגענו. אנשים שהם סמוכים אצל בית-הדין הרבני העליון, זאת אומרת, הם צריכים להיות חופשיים במעשיהם, מחכים שמי שיאכוף עליהם את ההתנהגות הוא בית-המשפט. הרי זה יקרה בסוף. אני שואל את עצמי, גברתי, אני שואל אתכם, חברי הכנסת, לסדום היינו? לעמורה דימינו? גם לשמוט את מטה לחמם של החקלאים, גם להוריד כשרות מ-2.5 מיליוני אזרחים, גם להכניס לסבך - לא של שרימפס, שאנשים יודעים אם צריך או לא צריך לאכול אותו, אלא רבבות ומאות אלפים של אזרחים שרוצים לאכול כשר ולא יאכלו משום שזה לא מעניין אותם. דוד רותם (ישראל ביתנו): יושב-ראש ועדת החוקה, ועדת החוקה איננה יכולה לפעול בעניין הזה? מנחם בן-ששון (קדימה): הוועדה תפעל. אדוני, אין מה לומר שאני במקרה הזה מרגיש נכלם, אדוני צודק. חבר הכנסת רותם, אשמים אנחנו, במקרה הזה אני מרגיש את עצמי כך. ואני אומר את הדברים משום שנכנסנו לסבך מטורף שענינו הוא או כסף, או יוקרה, או ניסיון ליישר קו עם מהלך כזה שאסור לתת לו יד. לכן, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, צפו לכך שהבית הזה לא יחכה עד שבית-המשפט העליון יאכוף, אלא יעשה את המוטל עליו. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעת על החלטה בערר), התשס"ח-2007, בקריאה ראשונה. נא להצביע - מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעת על החלטה בערר), התשס"ח-2007, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד - 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 53) (הודעת על החלטה בערר), התשס"ח-2007, עברה בקריאה ראשונה והיא תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך טיפול. אנחנו חוזרים לסדר-היום. לפני שנעשה זאת, אני רוצה לפנות אל השר אטיאס. אדוני השר, קודם קראנו לך כי היית צריך להציג הצעת חוק. האם אתה עדיין רוצה להציג את הצעת החוק? שר התקשורת אריאל אטיאס: לא. היו"ר קולט אביטל: אז זה ירד מסדר-היום, בסדר.