קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, התשס"ז-2007
[מס'; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אמנון כהן:
אנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, התשס"ז-2007, קריאה שנייה וקריאה שלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, להציג את הצעת החוק. בבקשה.
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
כבוד היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שרים, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, התשס"ז-2007, שיזם ידידי, סגן יושב-ראש הכנסת, סגן שר לשעבר, מגלי והבה, שעבד קשה מאוד על החוק הזה והיה פה הכוח המניע בכל העבודה שעשינו על החוק החשוב הזה.
הצעת חוק זו באה להקים בחוק מרכז למורשת הדרוזים בישראל. המרכז יכלול מכון מחקר, ארכיון, מוזיאון. מטרתו לרכז פעילות מחקרית, חינוכית, תרבותית הקשורה להיסטוריה, למורשת ולתרבות הדרוזית. בכך יהווה המרכז גם מקור משיכה גם לתיירות-פנים וגם לתיירות-חוץ.
הצעת החוק קובעת את מבנה המרכז, שהוא תאגיד, את מוסדותיו, מספר החברים במועצה ובוועד המנהל שלו ותפקידיהם והוראות הנוגעות לכהונתם, את אופן מינוי המנהל הכללי של המרכז ותפקידיו, וכן הוראות בדבר תקציב המרכז ומימונו והעסקת העובדים בו.
מדובר בהצעת חוק חשובה ביותר. לפעמים אנו עוסקים פה בהצעות חוק מכוננות. כאן בא לידי ביטוי מכלול המורשת הדרוזית, החשיבות שמדינת ישראל רואה בשימור המורשת הזאת. תמיד אנו מדברים על כל שהדרוזים קשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל, ומליצות אחרות שאנו אומרים בכל מיני אירועים חגיגיים. פה יש לנו אפשרות לקבוע פעם אחת בחקיקה ראשית את החשיבות שאנו רואים בשימור המורשת הדרוזית ובהצגתה לציבור.
לפיכך אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו - אולי אני אפילו יכול לבקש מהמציעים את ההסתייגויות שהכול יהיה בחגיגיות, פה-אחד - למעט הסתייגות קטנה של שר המדע, התרבות והספורט, שאני חושב שאין בעיה לקבל אותה, ואחר כך לאשר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק הזאת.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
מה הסתייגות השר?
מיכאל מלכיאור (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
הוא יגיד את זה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.
המציעים מוכנים להוריד את ההסתייגויות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
רוצים לנמק.
היו"ר אמנון כהן:
יש לכם כמה הסתייגויות, אבל הראשון הוא חבר הכנסת דב חנין.
קריאה:
בשם הקבוצה.
היו"ר אמנון כהן:
חמש דקות בשם הקבוצה, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
חמש דקות על כל הסתייגות, אבל נעשה חמש דקות פעם אחת.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה, אדוני.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
תלוי מה הוא יגיד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, העדה הערבית הדרוזית היא חלק אציל מהמארג החברתי התרבותי הלאומי של האוכלוסייה הערבית בישראל, שהיא חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני. בתור שכזאת, מורשתה היא המורשת של כלל הציבור הערבי במדינת ישראל, והמורשת של כלל הערבי היא מורשתה של העדה הדרוזית. כל ניסיון, ממניעים פוליטיים, יהיו אשר יהיו, לפלג את האוכלוסייה הערבית ולנתק ממנה חלק אורגני, פעיל ואותנטי, הוא ניסיון שנועד לכישלון, גם אם חושב מי שחושב שהוא מצליח בזכות גיוס החובה לצבא וכל מיני דברים כאלה.
אנחנו כמובן לא נתנגד, לא היום ולא מחר ולא בשום יום, לטיפוח המורשת של האוכלוסייה הערבית או חלקים ממנה. זה בסופו של דבר, כפי שאמרתי, חלק מהמארג השלם של המורשת ושל התרבות, של השפה, של ההיסטוריה, של ההשתייכות הלאומית של כלל האוכלוסייה הערבית.
אני, למרבה הצער, לא יכול להסתכל על הצעת החוק כאילו היא חפה מהניסיון לנתק או לפלג את העדה הדרוזית מכלל האוכלוסייה הערבית. להיפך, אני אומר שמגמתם של תומכיה ומציעיה היא להנציח את הניתוק הזה, אבל זה לא יצלח.
ולמרות זאת, לצד העמדה הערכית, בנושא החקיקתי גרידא הייתי רוצה לומר גם למציעים וגם לוועדה, שבניסוחי החוק של מדינת ישראל השימוש השגור והקבוע בקשר לעדה הדרוזית הוא "העדה הדרוזית" ולא "הדרוזים", כפי שזה בא לידי ביטוי בהצעת החוק, ועל מנת לא ליצור מצב שכאילו מדברים בשני מושגים שונים על אותה קבוצה של אזרחים, אני חושב שיש מקום להחליף את המלה "דרוזים" במלה "העדה הדרוזית" או "העדה הערבית הדרוזית". אבל בכל זאת הנושא הרבה יותר גדול מניסוח כזה או אחר.
אנחנו, כנציגי האוכלוסייה הערבית בכנסת וכנציגים של כוחות שוחרי שלום ודמוקרטיה, אומרים שהניסיון להפקיע מהעדה הערבית הדרוזית חלק מזהותה או את זהותה או את שייכותה הוא ניסיון שנועד לכישלון. אנחנו נפעל שהוא ייכשל. בכל מה שקשור להצעת החוק שעומדת על סדר-יומה של הכנסת, בגלל הכבוד שאנחנו רוחשים למורשת של עמנו ושל חלקים ממנו, אנחנו לא נתנגד להצעת החוק. אבל מאחר שהמגמה היא של ניתוק ושל הפרדה, אנחנו גם לא נתמוך בה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצביע רק על ההסתייגות הראשונה, ואחר כך אנחנו מסירים את שאר ההסתייגויות.
היו"ר אמנון כהן:
סעיף 1?
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, אדוני. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. יש הסתייגות של שר התרבות, ואני לא רואה אותו כאן, לכן אנחנו לא מעלים אותה.
אנחנו עוברים להצבעה, ויש הסתייגות אחת. לשם החוק אין הסתייגות, חבר הכנסת ברכה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההסתייגות הראשונה היא לשם החוק, אדוני.
היו"ר אמנון כהן:
יש הסתייגות אחת. את שאר ההסתייגויות הורידו. אנחנו נצביע על ההסתייגות לשם החוק של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד – קבוצת חד"ש. אפשר להצביע על ההסתייגות לשם החוק.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 3
נגד – 47
נמנעים – 3
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר אמנון כהן:
שלושה בעד, 47 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע שההסתייגות נדחתה.
אנחנו נצביע על שם החוק כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 51
נגד – 2
נמנעים – 1
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
51 בעד, שניים נגד, נמנע אחד. אני קובע ששם החוק עבר כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
אנחנו מצביעים על כל החוק, בבקשה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט:
בקריאה שנייה?
היו"ר אמנון כהן:
כמובן, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 41-1 – 54
נגד – אין
נמנעים – 3
סעיפים 41-1 נתקבלו.
היו"ר אמנון כהן:
54 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 55
נגד – אין
נמנעים – 3
חוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, התשס"ז-2007, נתקבל.
היו"ר אמנון כהן:
55 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אני קובע שחוק המרכז למורשת הדרוזים בישראל, התשס"ז-2007, עבר בקריאה שלישית.
מציע החוק יכול לעלות ולברך את כל השותפים לעשייה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, יושב-ראש האופוזיציה ואחרים שהיו כאן, אין ספק כי ההצבעה של היום היא תיקון עוול היסטורי שניסינו לתקן בעבר, והיתה הסכמה כמעט פה-אחד של כל אלה שנוכחים כאן והצביעו בעד חוק המרכז למורשת הדרוזים.
לראשונה מאז קום המדינה יוקם מרכז שיאפשר לאנשים בישראל ובעולם ולבני העדה בעצמם להכיר את המורשת המפוארת של אחת העדות החשובות והתורמות במדינת ישראל.
שמעתי את חבר הכנסת ברכה, אבל ברגעים חגיגיים לא נכנסים לפולמוס עם אנשים שסותרים את עצמם ואת עצם האידיאולוגיה של המפלגה שלהם. הרי המפלגה שלו, לפי התיאוריה, נגד הלאומיות ובעד האידיאולוגיה הכללית, הקומוניזם שעבר ופג מן העולם. קשה לו לראות ולהכיר – הוא וחבר מרעיו וחבריו – שהעדה קיימת בזכות עצמה, גם כאן בישראל, גם בסוריה, גם בלבנון; יש לה ההיסטוריה שלה, יש לה הדת שלה, יש לה התרבות שלה. אנחנו לא נולדנו בקולוניה, אנחנו נולדנו כאן, במזרח התיכון. מה, אסור לנו להביע את ההיסטוריה, את המסורת המפוארת שלנו? גם לזה מתנגדים?
מזל באמת שאנחנו חיים במדינת ישראל. שערו בנפשכם אם המצב היה הפוך – או שאתה אתנו או שאתה בחוץ. צר לי שאלה שדוגלים בדמוקרטיה מנצלים אותה לפעמים לא בעניינים צודקים.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
בסוריה ובלבנון יש כזה מרכז?
מגלי והבה (קדימה):
בהחלט, והם גאים בעצמם. גם העדה המוסלמית לא קוראת לעצמה העדה הערבית-המוסלמית ולא העדה הערבית-הנוצרית. יש ויכוח על הלאומיות, וזאת בעיה שלו, ולא שלנו.
אדוני, אני שמח שהיתה כאן הסכמה כמעט כללית של כל הבית הזה, מכל המפלגות, גם קואליציה וגם אופוזיציה, גם המפלגות האחרות.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות בראש ובראשונה ליושב-ראש ועדת החינוך, הרב מיכאל מלכיאור; למנהלת הוועדה יהודית גידלי; לאפרת מורלי; ליועצת המשפטית של הוועדה, עורכת-דין מירב ישראלי, שעשתה רבות כדי שהחוק הזה יעבור במתכונתו הנוכחית; לחברי הכנסת שתמכו בחוק; לנציגי משרדי הממשלה השונים שהיו שותפים לחקיקת החוק; לפורום ראשי הרשויות הדרוזיות – שנציגים שלהם, ראש מועצת יאנוח-ג'ת וחברים אחרים, נמצאים אתנו כאן. אני מודה להם ולכל אלה שסייעו לנו בהעברת החוק.
שוב אני אומר: זכותנו להביע את רגשותינו ואת עצמאותנו, גם במדינת ישראל, ובכל מקום בעולם. תודה.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה למציע החוק. יישר כוח.