קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ז-2006 [הצעת חוק פ/1557/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ) היו"ר דליה איציק: בוקר טוב וחג אורים שמח. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, כ"ח בכסלו, 19 בדצמבר 2006. חברי חברי הכנסת, תשומת לבכם לשינויים בסדר-היום. הנושא הראשון בסדר-היום הוא הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק של חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (מעצר בגין עבירה של החזקת סכין שלא כדין), התשס"ז-2006. חבר הכנסת אהרונוביץ, יש לך עשר דקות. הוא דווקא כאן. ככה זה כשאתה סגן-יושב-ראש הכנסת - יש אחריות. אדוני השר בן-יזרי, שלא תדע צער יותר. התשובה וההצבעה על הצעה זו יהיו במועד אחר. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשנים האחרונות מרבים לדבר בתקשורת, בבתי-המשפט וכאן מעל במת הכנסת על האלימות המתפשטת בחברה, בחברה בכלל, וכנגזרת מכך על תופעות הסכינאות בפרט. כבוד השופט בדימוס מישאל חשין, בשפתו המיוחדת, כינה זאת "תת-תרבות הסכין". בהחלטה בעניינו של איליה מיכאלי הוא כתב, ואני מצטט מתוך ההחלטה: "יש שמכנים דרך זו תרבות הסכין, ואילו אני אכנה אותה תת-תרבות הסכין, שלא ידעתי כיצד ניתן לזווג תרבות עם סכין. נודע לנו כי תת-תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות, ומספר האירועים בהם משמשת הסכין לפתרון חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך. דומה תופעה זו בעיני לחיידק שצנח אל כדור הארץ ממקומות רחוקים בחלל. בני-אדם שעל פני כדור הארץ אין בגופם חיסון טבעי כנגד אותו חיידק, והמגפה פושה בחברה" - מתפשטת ומתפשטת. עד כאן ציטוט מדברי השופט העליון מישאל חשין. דברים אלה, שנכתבו לפני למעלה מעשור, נכונים, וביתר שאת, גם היום, כאשר הדרך הנפוצה בחברה הישראלית לפתרון סכסוכים היא באמצעות נשק קר. על עניינים של מה בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. בבתי-הספר, במועדונים וברחובות הסכינים הפכו דבר שבשגרה. בני-נוער וצעירים יוצאים מביתם כאשר בכיס אחד יש מכשיר סלולרי ובכיס השני - הסכין. הם מצוידים כמו ביציאה לקראת שדה קרב, וכבר נאמר כי האקדח המופיע במערכה הראשונה עתיד לירות במערכה השנייה. כולנו זוכרים את המקרה המזעזע של רצח אבינועם שושן בחוף הים בחיפה סתם בשל ריב בין כלבים. אני בטוח שהרוצח, כאשר יצא מביתו חמוש בסכין, לא חשב שהוא עתיד לרצוח אדם באמצעותה. אבל כך, לצערנו, הדברים מתרחשים. אנשים יוצאים מביתם עם סכין בטענה שהדבר הוא להגנה עצמית, ליתר ביטחון ולכל מקרה שלא יבוא, ומישהו מאתנו משלם על כך מחיר יקר. כולנו קוראים כותרות מזעזעות בעיתונים ומנסים לחשוב כיצד ניתן להילחם בתופעה, ולנו, המחוקקים, תפקיד חשוב בכך. היו"ר דליה איציק: אדוני, אתה יכול להרים את הפודיום, ויהיה לך יותר קל. ככה זה כשגבוהים כמוני. יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): כיום חוק העונשין קובע בסעיף 186, במה שנוגע לרמת הענישה, כי מי שמחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצרו ולא הוכיח שהחזיקה כדין - דינו חמש שנות מאסר. אין ספק שמדובר בענישה ראויה. אני מדגיש כי מדובר במקרה שבו אדם נתפס מחזיק סכין שלא כדין ולא בהכרח במי שעשה שימוש בסכין. לצערי, בתי-המשפט טרם הפנימו את החומרה הטמונה בהחזקת סכין, ופסקי-הדין עדיין מקלים ולא משקפים את המצב הרצוי. אך לא די בכך כדי להילחם בתופעת הסכינאות. אומנם מדובר בשלב הסופי והחשוב, שלב הענישה, אך עם תופעת הסכינאות צריך להתמודד עוד קודם. אני לא חושב שיש מישהו שחולק על כך שאדם שנתפס מחזיק אקדח או נשק חם אחר שלא כדין הוא מסוכן לציבור. הדבר קבוע היום בחוק, בחוק המעצרים, בסעיף 21. חוק המעצרים למעשה נותן את חזקת המסוכנות. כיום ניתן לעצור רק אם יש מסוכנות או חשש להימלטות, ומי שמחזיק סכין הוא אדם מסוכן, וכידוע - גם מי שמחזיק אקדח הוא אדם מסוכן. החוק מעביר את הנטל על הנאשם; על הנאשם - במקרה זה המחזיק בכלי - שנתפס מחזיק בנשק חם להפריך את החזקה. הוא צריך להפריך את החזקה ולהסביר מדוע הוא אינו מסוכן לציבור. בהצעה שאני מעלה אני מבקש לגזור גזירה שווה, שהרי אין הבדל בין אקדח לסכין - שניהם כלי, כלי נשק. בעשרות ובמאות מקרים בשנים האחרונות ננעצה סכין בגופם של אזרחים וגרמה לפציעתם ולעתים אף למותם. חשוב להסביר - מטרת הצעת החוק היא להגן על הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מצדו של הנושא סכין שלא כדין. זו לא חוכמה לעצור עד תום ההליכים רק את מי שכבר עשה שימוש בסכין. צריך להקדים תרופה למכה, ולא לאחר שכבר ננעצה הסכין בגופו של אדם. אין סובלנות כלפי אלימות וכלפי סכינאות. הערך העליון הוא שלום הציבור והחזרת תחושת הביטחון לכולנו. מובן שעל-פי הצעת החוק עדיין יש שיקול הדעת לרשויות אכיפת החוק. זה תלוי מאוד בנסיבות עצמן, כמה אירועים היו, כמה מקרים, האם האיש מסוכן לציבור. עדיין יש שיקול הדעת לרשויות אכיפת החוק, החל במשטרה וכלה בבתי-המשפט, וברור כי לא בכל מקרה שבו נתפס אדם שהוא ככלל אדם נורמטיבי, סופו להיעצר עד תום ההליכים. זה ברור לכולנו. הדבר תלוי בעברו הפלילי, בשאלה אם יש אלימות בעברו, אם נתפס בעבר מחזיק בסכין או בנשק אחר, אם נעשה שימוש בסכין, או שהיה איום להשתמש, וכיוצא באלה שיקולים. כלומר, אנחנו מאפשרים את שיקול הדעת לכל מערכת אכיפת החוק ולא גוזרים או אומרים מראש. בנוסף, ברור כי על-פי העקרונות החלים גם כיום על חוק המעצרים, אם אפשר לאיין את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר, יש להעדיף זאת כמובן. יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם מעל במה זו: זהו צו השעה. אנו נתונים למספיק איומים וסכנות מגורמים עוינים לנו מבחוץ. עלינו לעשות הכול על מנת למגר איומים וסכנות מתוכנו. כולנו רוצים לחיות בישראל היפה והבטוחה, אז בואו נחזיר את הביטחון לרחובות, לכולנו, וטובה שעה אחת קודם. מלה אחת בנימה אישית. אני לא הבנתי. רק ביום ראשון ישבה ועדת השרים לענייני חקיקה וביקשו לדחות את ההצעה. כנראה - אני יוצא מנקודת הנחה שהם לא הבינו את ההצעה, וגם ביקשתי לראות את הנימוקים, ולא קיבלתי. ביקשתי גם לדעת מי השרים שהצביעו נגד - לא קיבלתי. אז איפה השקיפות? אני אומר לך, גברתי היושבת בראש, צריך לפרסם את הנימוקים למה לא. בכל החלטה של ועדת שרים. אני גם רוצה לדעת מי השרים שהתנגדו. אין שקיפות, אנחנו לא יודעים, זה לא מופיע, ולא בפעם הראשונה אני אומר פה דברים אלה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני מזמינה אתכם, חבר הכנסת אביגדור יצחקי - אני מזמינה אתכם להקשיב טוב להערה של חבר הכנסת אהרונוביץ. אני חושבת שיש הרבה טעם בזה שוועדת שרים, כשהיא יושבת ופוסלת חוק - מותר לו לדעת למה היא פסלה, לראות את הנימוקים, ולשכנע. לא בבחינת "עקוב אחרי השרים", אלא שיהיה שיח ושיג ודיאלוג. אני שומעת על זה בפעם הראשונה. אדוני המזכיר, אשר על כן, אני מבקשת להוציא מכתב ממני ליושב-ראש ועדת השרים לחקיקה ולהודיע שאני מבקשת שיהיו בפני חברי הכנסת הנימוקים; אם חבר הכנסת מבקש - נא לתת לו את הכול, פתוח. יושב-ראש הנהלת הקואליציה - בבקשה, אדוני. אביגדור יצחקי (קדימה): אני רק מבקש להעיר - עוזר שר המשפטים יושב באופן קבוע בישיבות הנהלת הקואליציה ומסביר את עמדת ועדת השרים ולמה היא התנגדה. עם זאת, יש מנגנון - - - בוועדת השרים לחקיקה, ובמקרה הזה השר מטעם ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, הוא חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, ואני בטוח שחבר הכנסת אהרונוביץ - - - היו"ר דליה איציק: לא, אדוני, אין כאן עניין של קואליציה או אופוזיציה. כל מה שחבר כנסת מבקש זה לדעת מה הנימוקים. נניח שאתה שר השיכון ואני רוצה לנסות לשכנע אותך. אני הרי לא יודעת אם התנגדת או לא התנגדת. למה שאני לא אבוא אליך ואגיד לך: שמע, אדוני שר השיכון, לא התכוונתי לזה, התכוונתי לזה ולזה, ואתה תגיד לי: אבל אם תתקן את התיקון הזה אני אסכים. למשל. אביגדור יצחקי (קדימה): אני חושב שהדיון ראוי - - - לוועדת השרים יובאו הדברים כהווייתם, כי בזמן שמקדישים לכמויות כאלה של חוקים קשה מאוד באמת להבין את - - - עם זאת, אני מזכיר שבוועדת השרים לענייני חקיקה יש ייצוג לכל חברות הקואליציה - - - היו"ר דליה איציק: ומה עם חבר כנסת מהאופוזיציה? אני מדברת על כל חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה. אביגדור יצחקי (קדימה): אני מדבר פה - - - יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): לא, במקרה הזה אתה טועה, חבר הכנסת יצחקי, במקרה הזה השר לא היה, אבל זה לא רלוונטי. אפשר לנהל פרוטוקול ולעיין - אנחנו לא עושים את זה בחדרי חדרים. אביגדור יצחקי (קדימה): אין חובה. אין חובה לוועדת שרים לנהל פרוטוקול - - - חוק - - - היו"ר דליה איציק: אז יכול להיות שצריך לשנות את החוק - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אפשר לשנות את החוק. היו"ר דליה איציק: כן. אני מזמינה אתכם, חברי הכנסת, וגם אותך. נא להחתים חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, ושזה לא יהיה שאלה של רצון טוב אלא שזה יהיה נוהל רוטיני וקבוע. אני גם חושבת שהשרים לא יתנגדו. אני הייתי שרה ואני לא חושבת שהיתה לי בעיה להגיד מה דעתי. קולט אביטל (העבודה-מימד): לפני שמגיע הנושא לוועדת השרים, מה שקורה הוא שמשרד המשפטים מכין תזכיר - - - לפעמים מישהו לוחש לנו לאוזן מה משרד המשפטים חושב. אז אני צריכה להתנהל - - - היו"ר דליה איציק: יש לי הרבה כבוד למשרד המשפטים, אבל יש לי הרגשה, גברתי, שהבית הזה לא מבין כל כך את תפקידו. אני חושבת שמי שצריך לקבוע אם חקיקה עוברת זה לא משרד המשפטים. משרד המשפטים, די הרבה פעמים - אני ערה למה שאני אומרת ולמשפט החמור שאני אומרת - משרד המשפטים לא מעט פעמים מנהל את הבית הזה, ואם הבית הזה יום אחד יחליט שהוא מתעורר והוא מנהל את עצמו ולא מנהלים אותו, זה תלוי בכם. כל פעם שאני באה למשרד המשפטים בטענה אומרים לי: מה את רוצה? זה תלוי בכם. נורא פשוט. קולט אביטל (העבודה-מימד): אם גברתי היתה נותנת לי לסיים את המשפט – אני בסך הכול מסכימה אתך. אני חושבת שזכותנו כחברי כנסת גם לראות את התזכיר וגם - - - היו"ר דליה איציק: לא, אבל אני גם לא רוצה שמישהו יהיה כאן תלוי ברצונו הטוב. אני חושבת שזו הערה מאוד מאוד חשובה, ולכן אני גם מתעכבת עליה. אני מציעה לכם - חבר הכנסת סטס, זה נוגע גם לכם - אני מציעה שחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה - נמצא פה את יושב-ראש הנהלת הקואליציה - יתאגדו. אנחנו לא נגד השרים, אנחנו בעד השרים. אני מאחלת לכולכם להיות שרים, גם אני הייתי במקום הזה, אני גם בטוחה שהשרים יסכימו בשמחה לעשות את זה. לא יכול להיות שחבר הכנסת לא יוכל לקבל פרוטוקול כזה. זה לא נראה לי סביר. היום אפילו מדברים על שופטים בבית-המשפט העליון - שיהיה פרוטוקול. מה זה? יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): נכון, צודקת. אני, באמת, בדברי הסיום, אני קודם כול מודה לך, גברתי היושבת בראש, על הדברים, על התמיכה, כי לי, חבר הכנסת, חסר בדיוק מה היו הנימוקים. לי זה חסר, והפרוטוקול צריך להיות שקוף. אגיד מעבר לזה – אני הייתי מצפה שיזמינו את חבר הכנסת שמציע את הצעת החוק, שיבוא ויופיע בפני הוועדה, במקרים שהם לא משתכנעים. אם יש שכנוע – אין בעיה. אני, בכל מקרה, מבחינתי, אגיש את הערר ואערער על ההחלטה. היו"ר דליה איציק: אני מציעה שתרים את הכפפה ואנחנו - - - יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו): ונשנה גם את החוק, אם צריך. תודה לך, גברתי. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. חברי חברי הכנסת, כמו שאמרתי – תשובה והצבעה במועד אחר.