קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), התשס"ח-2008
[מס' כ/206; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עתניאל שנלר:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), התשס"ח-2008.
חיים אורון (מרצ):
מה עם המעונות?
היו"ר עתניאל שנלר:
אבקש להזמין את יושב-ראש ועדת - - -
קריאה:
- - -
היו"ר עתניאל שנלר:
לא. זה לא עובד ככה. אני מודה לכם.
אני מבקש להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן. חבר הכנסת ארדן, חבר הכנסת ארדן, קראתי בשמך כבר שלוש פעמים להציג את הצעת החוק. אני מתנצל על שקולי חלש והרמקול לא עובד, ואתה פנוי ואוזנך כרויה. ברוך הבא. אדוני, בבקשה. אנחנו בהצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5).
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), התשס"ח–2008, שיזם חבר הכנסת יורם מרציאנו.
כבר בתחילת דברי, ולפני שאציג את הוראות החוק המוצע, אני מבקש לציין שאני מתנגד נמרצות להצעת החוק, ובהתאם לכך גם הגשתי הסתייגויות, שאותן אפרט בהמשך. עם זאת, אני מכבד את ההליכים הדמוקרטיים ואת הרוב שהצעת החוק זכתה לה בעת ההצבעות בוועדת הכלכלה, ובהתאם לכך, ובתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, אציג את הצעת החוק בדיוק כפי שאני מציג הצעות חוק שאני תומך בהן.
חוק הדרכים (שילוט), התשכ"ו–1966, להלן: החוק, כשמו, מתייחס לנושא השילוט בדרכים, קובע את המותר והאסור לעניין זה ואת האופן שבו מותר להתקין שלטים. כדי להציג בפניכם את הרקע שעל בסיסו נחקק החוק, אני אקרא מתוך דברי ההסבר להצעת החוק המקורית, משנת 1965: "בעיית שלטי הפרסומת הרבים המוצבים לאורך כבישי הארץ מדאיגה מזמן את משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. בשנת 1959 מינה שר העבודה ועדה לבדיקת בעיה זו, ומסקנתה של הוועדה היתה שהצבת אמצעי הפרסומת בצדי הדרכים מסכנת את בטיחות התנועה".
בהתאם לכך חוקק החוק, החל על שילוט הנראה לעיני מי שנוהג בדרך בין-עירונית, ומותקן הן בדרכים עירוניות והן בדרכים בין-עירוניות. החוק בנוסחו עד היום אוסר לחלוטין שילוט הכולל פרסומות, ומאפשר לתת היתר לשלטים מסוימים מסוג ובתנאים שפורטו בחוק בלבד, לדוגמה שלטי הכוונה. החוק גם קובע מיהו הגוף המוסמך לתת היתרים לשילוט. כך, הסמכות לתת היתר להצבת שלטים המיועדים להזהיר את הנוסעים בדרך מפני תאונות דרכים, להורות על מיקומו של עסק או אתר מסוים וכן להודיע הודעות מטעם רשות מקומית, היא, בתחום רשות מקומית, אותה רשות באישור הוועדה המחוזית; מחוץ לתחום רשות מקומית – הוועדה המחוזית בלבד. בנוגע לשלט שמצוין בו שמו וסמלו של נותן חסות לניקיון ולטיפוח קטע מסוים של דרך בין-עירונית, מוסמכת לתת היתר ועדת היתרים שהוקמה לפי החוק.
כפי שידוע לכל נהג שנסע בכביש 20, נתיבי-איילון, שהוא דרך בין-עירונית במשמעות החוק, עד לא מזמן הוצבו שלטי פרסומת שנראו לעיני מי שנהג בדרך זו. שלטים אלה, כפי שקבע בית-המשפט, הוצבו בניגוד לחוק, ולפיכך נקבע כי יש להסירם. זה הרקע להצעת החוק שאני מציג בפניכם.
הצעת החוק של חבר הכנסת מרציאנו קובעת שלגבי נתיבי-איילון לא יחולו הוראות החוק בנוגע לאיסור להציב שלטי פרסומת או ההוראות הנוגעות לגוף המוסמך לתת היתר להציב שלט. בהתאם למוצע, ניתן יהיה לתת היתר להצבת שלט בנתיבי-איילון, לרבות שלט פרסומת, אם השלט יותקן בסמוך לדרך או בצמוד לה על מבנה שנבנה כדין, והשטח הסמוך למקום התקנת השלט משני צדי הדרך אינו מיועד למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים כמשמעותם בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
בהתאם להצעת החוק, הסמכות לתת היתר לעניין הצבת שלט בנתיבי-איילון תהיה של הרשות המקומית, באישור הוועדה המקומית. כפי שציינתי, במצב החוקי כיום, הסמכות לתת היתר להצבת שלט כזה היא, בתחום רשות מקומית – הרשות המקומית, באישור הוועדה המחוזית.
כדי לייתר אחר כך את הצורך לנמק את הסתייגויותי, אסביר כעת כי אני מתנגד כמובן גם לסעיף זה בהצעת החוק, משתי סיבות עיקריות. האחת, הרשות המקומית והוועדה המקומית הן בעצם אותו הגוף - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת שגאל, לא באולם. חבר הכנסת יוסף שגאל. חבר הכנסת יוסף שגאל. חבר הכנסת יוסף שגאל, אתה מדבר בפלאפון, ואני קורא לך. לא כאן – לא. זה לא בסדר.
יוסף שגאל (ישראל ביתנו):
- - -
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה. בבקשה, אדוני ימשיך.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
- - ולכן, לפי המוצע, הגוף שמקבל את ההחלטה הוא גם הגוף האינטרסנטי לתת היתרים, בשל ההכנסות הגבוהות שיש לו מהשילוט, והוא גם הגוף שאמור לאשר אותה. ברור, בעיני לפחות, שמצב כזה אינו תקין.
הסיבה השנייה, האישור של הוועדה המחוזית נחוץ מאחר שהיא זו שיש לה את הראייה הכוללת בשטח שבתחומה, בניגוד לראייתה המוגבלת יותר של הרשות המקומית. ראייה כוללת זו של הוועדה המחוזית חיונית בכל הנוגע לשיקולים שיש לשקול כשמתקבלת ההחלטה אם לאשר הצבת שלט או לא, ובין היתר שיקולים של בטיחות בדרכים, ערכי טבע ונוף, איכות הסביבה וכן הלאה. בהקשר זה אני מבקש להזכיר, שכביש איילון עובר דרך כמה רשויות מקומיות – דבר המדגיש עוד יותר את הצורך בראייה רוחבית של הנושא, שמצויה אך ורק אצל הוועדה המחוזית.
זה המקום לציין כי שלטי הפרסומת בצדי הדרכים אינם מעלים רק שאלות של בטיחות בדרכים, שאליהן אתייחס מייד, אלא גם שאלות בנוגע לאיכות הסביבה ובנוגע לבעלות במרחב הציבורי.
הצעת החוק קובעת גם שהוועדה המקומית תפרסם הודעה על היתר להצבת שלט בנתיבי-איילון שנתנה הרשות המקומית, וכי מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הוועדה המקומית כאמור יהיה רשאי לערור בפני הוועדה המחוזית.
בנוגע לאופן שבו יותקנו השלטים בנתיבי-איילון, קובעת הצעת החוק ששר התחבורה והבטיחות בדרכים ושר הפנים, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יתקינו תקנות בכל הנוגע לשלטים. מאחר שכפי שכבר ציינתי, ההיבטים של איכות הסביבה הם קריטיים בכל הנוגע להצבת שלטים, בעיני, הגשתי הסתייגות גם לסעיף זה, שלפיה התקנות יותקנו בהסכמת השר להגנת הסביבה ולא בהתייעצות עמו.
כפי שהזכרתי, הצעת החוק מעלה שאלות כבדות משקל בנוגע לבטיחות בדרכים. אומנם המחקרים הקיימים אינם מגלים תמונה חד-משמעית בנוגע להיבטים הבטיחותיים של הצבת שלטי פרסומת בצדי הדרכים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהתבקשה לבצע מחקר מקיף בנושא, מסרה לוועדה שדרושה לה שנה כדי לסיים את המחקר שהיא מבצעת. כשלעצמי, בכל הנוגע לבטיחות בדרכים אינני מוכן לקחת סיכון, ואם קיים חשש ששלטי הפרסומת גורמים להיסח הדעת של הנוהגים בכביש, אינני יכול להבין כיצד ניתן לקחת סיכון של פגיעה בחיי אדם. מה גם שההסתכנות היא לצורך קידום אינטרסים כלכליים ומסחריים של חברות שלטי הפרסום ושל הרשויות המקומיות, שבהקשרים אחרים אין לי ספק בלגיטימיות שלהם, אבל כאשר יש ספק לחיי אדם, אני חושב שהוא זה שצריך לגבור.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, זה לא מקובל. אם יושב-ראש ועדה מתנגד נחרצות, לא מקובל שהוא יעלה ויציג את ההצעה. לא מקובל - - - שדנה הוועדה. פעם אחת אם אתה בא להציג את החוק - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת פרץ - - -
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
- - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת פרץ, זו שאלה תקנונית מעניינת, אבל אנחנו עכשיו מונעים ממנו לסיים את הדברים.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
זו לא שאלה תקנונית. זו שאלה אתית.
היו"ר עתניאל שנלר:
תקנונית, אתית. אבל, אנחנו נאפשר לו לסיים את דבריו.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
- - -
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני אענה לך על השאלה האתית. אשר לשאלות אתיות - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
לא. אני מציע פשוט לסיים את הדברים.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא. אדוני, הוא - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
אתה תענה לו, אבל תגמור קודם כול את הנימוקים. חבל. אני עוקב אחרי הנאום שלך. תגמור אותו, ואחר כך תעיר את ההערה הזאת.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, סליחה - - -
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
זו תשובה קצרה.
היו"ר עתניאל שנלר:
הוא יענה לך.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
אני ותיק מכם.
היו"ר עתניאל שנלר:
אני יודע.
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
מקובל בכנסת שמי שמגיש הסתייגויות - - - להציג את כל מה שהוא אומר.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
אז, אני שילבתי כפי - - -
עמיר פרץ (העבודה-מימד):
לא, אתה לא יכול - - -
היו"ר עתניאל שנלר:
חבר הכנסת פרץ, כצעיר בפני ותיק, אני מודה על ההערה שלך. נאפשר לו לסיים את הדברים. הוא ותיק – הוא יודע. בבקשה.
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
בשל העובדה שאני משוכנע שאין כלל מקום להצעת חוק זו, הגשתי הסתייגות נוספת, שלפיה החוק המתוקן יעמוד בתוקפו לתקופה של שנתיים – תקופה שעד לסיומה אין ספק שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תסיים את המחקר שהיא מבצעת. אם יתברר שאכן אין כל סכנה בהצבת שלטי פרסומת הנראים לעיני מי שנוהג בדרך בין-עירונית, תוכל הכנסת לחוקק את החוק כהוראת קבע. אולם אם לדאבוננו יסתבר שהחשש שלנו מבוסס, ואכן קיימת סכנה בטיחותית עקב היסח הדעת ששלטי הפרסומת גורמים לנוהגים בכביש, החוק יפקע מאליו ולא נצטרך להמתין עד לסיום הליכי חקיקה בשלוש או ארבע קריאות לצורך ביטולו. גם חבר הכנסת הלפרט הגיש הסתייגות, שלפיה החוק יעמוד בתוקפו לתקופה של חצי שנה, אבל הוא בוודאי ינמק אותה.
להצעת החוק הוגשו לא-מעט הסתייגויות. עמדתי האישית, ולא כיושב-ראש הוועדה, היא שיש לתמוך בהסתייגויות. אבל אני משאיר את ההכרעה בקשר לכל הסתייגות לשיקול דעתם של חברי הכנסת.
לסיום אומר רק דבר אחד, מכיוון שחבר הכנסת עמיר פרץ טוען שיש בעיה אתית בכך שאני כיושב-ראש הוועדה משלב גם את עמדתי האישית. אענה על כך בקצרה מאוד. 1. בעיני אין שום מניעה אתית שבמקום לעלות אחר כך ולהגיד את ההסתייגויות, אני משלב אותן בנאומי, ובתנאי שאני עושה הפרדה, ועשיתי אותה בכל משפט שבו אמרתי שזו עמדתי האישית בלבד, וכך אמרתי, ועל ההכרעה בוועדה אמרתי שזו ההכרעה שלה יש רוב בוועדה, ואותה אני מייצג כיושב-ראש הוועדה.
חברי הטוב חבר הכנסת פרץ, שאלה שנייה למחשבה היא: האם רוב בוועדה שמושג על-ידי חברי הכנסת שלא נכחו כמעט באף אחד מהדיונים שעסקו בחוק, ושואלים שאלות אתיות – אני מציע לשאול גם את עצמנו את השאלה האתית הזאת. תודה רבה.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה, והנה השיח ביניכם הגיע להבנות. יש לא-מעט הסתייגויות: שר הפנים, חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה, חנא סוייד, אריה אלדד, רן כהן, חיים אורון, זהבה גלאון, יוסי ביילין, שמואל הלפרט, אבשלום וילן. נתחיל בהסתייגויות של שר הפנים. בבקשה, אדוני השר. אני מזכיר, חמש דקות לכל מסתייג.
שר הפנים מאיר שטרית:
תודה, אדוני היושב-ראש, יש לי אומנם שלוש הסתייגויות, אם כי זאת חלוקה של אחד ושניים. אני אדבר בדיוק שתי דקות, לא צריך חמש דקות.
ההסתייגויות שאני מגיש מוסכמות גם על דעת מציע החוק. חבר הכנסת מרציאנו, אני אומר שההסתייגויות שאני מגיש מוסכמות עליך.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
על דעתי.
שר הפנים מאיר שטרית:
יש שתי הסתייגויות, אדוני. הסתייגות אחת אומרת – החוק קובע ששרי הפנים והתחבורה יערכו תקנות בתוך שלושה חודשים. אין שום סיכוי שנגמור להתקין תקנות כאלה בתוך שלושה חודשים, כיוון שמדובר פה בעשיית תקנות בשלושה או בארבעה משרדים שונים. לא נספיק, ולכן ההסתייגות שלי קובעת לא שלושה חודשים אלא שישה חודשים.
עם זאת, אמרתי לחבר הכנסת מרציאנו, שמצדי, מבחינת משרד הפנים, אני אעשה כל מה שאני יכול שזה ייעשה גם מוקדם יותר ככל שזה אפשרי. מי שיוזם את התקנות, אגב, חבר הכנסת מרציאנו, זה שר התחבורה, לא אני. אבל מבחינת משרד הפנים, אנחנו מצדנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים גם לקצר את זה מתחת לשישה חודשים.
חיים כץ (הליכוד):
שיתחייב לך שהם יישארו עד אז. שיתחייב שהם יישארו שישה חודשים.
שר הפנים מאיר שטרית:
ההסתייגויות השנייה והשלישית: בהצעת החוק נקבעת זכות ערר לכל מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הוועדה המקומית בעניין היתר להקמת שילוט בנתיבי-איילון. בבסיס הדיון בוועדת הכלכלה עמדה הנחת היסוד כי כל עוד תלוי ועומד ערר בפני הוועדה המחוזית, לא ניתן להקים את השלט, אף אם ניתן אישור הוועדה המקומית להקמתו. לשם כך הוקצבו לוועדה המחוזית 30 ימים בלבד עד למתן ההחלטה.
עם זאת, בנוסח הצעת החוק לא מובהר הנושא עד תום. לפיכך, בנוסח המוצע בהסתייגות מובהר כי משהוגש ערר ולמשך 30 הימים שהוקצבו לדיון להחלטה בוועדה המחוזית, לא ניתן יהיה להקים את השלט. בחלוף מועד זה תעמוד החלטת הוועדה המקומית בעינה. בעברית פשוטה, היה והוגש ערר, מיום הגשת הערר סופרים 30 יום. הוועדה לא החליטה, החלטת הוועדה המקומית תופסת. החליטה, אז יש תשובה בעניין הזה. כך מתקיים האיזון בין החלטת הוועדה המקומית להחלטת הוועדה המחוזית.
מה שפוצל מההסתייגות, בהסתייגות השלישית, קובע שהחוק נכנס לתוקף ביום אישור התקנות, כי אם אין תקנות אין חוק.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
למה אתה לא עושה את זה בכל התחומים? צריך לקבוע בכל הנושאים שאם בתוך פרק זמן הוועדה המחוזית לא מחליטה, זה עובר לוועדה מקומית.
שר הפנים מאיר שטרית:
חבר הכנסת ליצמן, יש דברים שהם אלמנטריים, שלא מחייבים דיון רחב וגדול ושל להחליט כן או לא. בתכנון זה יותר מסובך. כשאתה עושה תוכנית ויש לה סיבוכים וכן הלאה, זה לוקח יותר זמן ואין מה לעשות.
לכן, אדוני, אני מבקש מהכנסת להצביע בעד ההסתייגויות האלה. הן על דעתו של חבר הכנסת מרציאנו, כך שהחוק יעבור בתיקון ההסתייגויות האלה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה לשר. נעבור למסתייג הבא, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ברכה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני מפנה את תשומת לבך לכך שיש לי חמש הסתייגויות. אני מוכן לנמק את כולן יחד. לפי סעיף 126(ד) לתקנון הכנסת, אני זכאי לחמש דקות לכל הסתייגות, אבל כיוון שהיום מאוד ארוך, אני אנסה לעשות מאמץ לרכז את הדברים במסגרת זמן קצרה יותר.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהצעת החוק הזאת איננה הצעת חוק טובה. אני אמרתי את דעתי זו גם בדיוני הוועדה, שהיו דיונים מאוד מקיפים, מאוד רציניים, לעתים גם מאוד טעונים. אני רוצה להסביר לחברי הכנסת מדוע עדיף לנו שהחוק הזה לא יתקבל, מדוע עדיף לנו שהחוק הזה לא ייכנס היום לספר החוקים שלנו.
החוק בעצם בא לאפשר הקמה והפעלה של שלטי חוצות לאורך נתיבי-איילון, בכל מחוז תל-אביב. זה מצב שבעצם לא היה מותר עד היום לפי החוק, אבל למרבית הצער, חברות שלטי החוצות נהגו לצפצף על החוק ולהתקין שלטים, כשבעצם לא היה שום בסיס חוקי להעמדתם. עד שלמרבית השמחה התעוררה גם מערכת המשפט, כמובן בעקבות פנייה של אזרחים, ארגונים סביבתיים וכדומה, ובתי-משפט פסקו שהשלטים האלה, שאין שום בסיס חוקי להקמתם, צריכים להיות מוסרים.
היום, אותם גורמים, שבעצם פעלו בניגוד לחוק, שהתקינו שלטי חוצות בניגוד לחוק, שהתעלמו מהוראות הדין ובעצם עקפו אותן, אותם גורמים בעצם באים היום ומבקשים להתגבר על התוצאות של פסקי-הדין שקבעו שאת שלטי החוצות האלה צריך להסיר; להתגבר על פסקי-הדין האלה בדרך של שינוי החוק, כך שהחוק יאפשר הקמה של שלטי חוצות לאורך נתיבי-איילון.
ההתנגדות שלי לחוק נובעת משורה ארוכה של טעמים. אני אנסה להציג את הטעמים האלה בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, אחד לאחד. הטעם הראשון להתנגדות שלי הוא כמובן הטעם הסביבתי. אני חושב שראוי לנו, כשאנחנו נוסעים בכבישי ישראל, לראות דברים אחרים ולאו דווקא שלטי פרסומת. לאו דווקא שלטי פרסומת. אנחנו מוצפים בפרסומת בכל חיינו, וראוי שלפחות המרחב הציבורי שלנו יהיה משוחרר ונקי ככל האפשר מפרסומות ומשלטי פרסומת. אמר בהקשר זה דברים מאוד יפים הסופר ס' יזהר, כאשר הוא היה חבר הכנסת, על דמותה של הארץ ודמותם של נופי הארץ – כאשר הוא נימק בכנסת את אותו חוק, חוק הדרכים (שילוט), שהיום בעצם מבקשים מאתנו לשנותו. הדברים הם יפים, הדברים הם ערכיים, ואני מציע לנו לחשוב את החשיבה הנכונה, היפה והערכית הזאת על דמותה של הארץ שבסופו של דבר אנחנו רוצים לראות גם כאשר אנחנו נוסעים בכבישים.
לטעם הסביבתי הזה מתחבר גם טעם ערכי, והוא קשור לשאלת מקומה של הפרסומת בחברה שלנו, מקומה של הפרסומת בחיים שלנו. אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, ברור לכולנו שבחברה המודרנית יש מקום לפרסום ויש מקום לפרסומת. על זה אין ויכוח; וגם אני אינני חולק על זכותם של מפרסמים לפרסם ובעצם על חובתנו לספוג פרסומת גם אם לפעמים איננו רוצים בכך. השאלה היא במידה רבה שאלה של מידה, כי הרי אנחנו חיים בחברה שבה אנחנו למעשה לחלוטין מופצצים בפרסומות. מבוקר עד ערב, מינקות ועד זיקנה, אנחנו מופצצים בכל רגע ורגע בפרסומות.
יש הבדל גדול בין פרסומות שאנחנו בחרנו לקבל אותן לבין פרסומות שלא בחרנו לקבל אותן. כאשר אני בוחר לקנות עיתון, אני ער לכך שאני קונה עיתון שיש בתוכו פרסומות וכשאני מעלעל בו אני נתקל בעמודי העיתון בפרסומות האלה, מעיין בהן, ורואה אותן וקורא אותן ואין לי ברירה, אבל אני החלטתי לקנות את העיתון הזה. מותר בהחלט ואפילו עדיף לדלג עליהן, אבל אתה עדיין, כשאתה קורא, אתה עדיין נחשף אליהן כאשר אתה מדפדף בעיתון. גם כאשר אני פותח טלוויזיה, אני פותח בערוץ-2 ובערוץ-10 ואני חשוף לפרסומות. אני יכול לא לפתוח טלוויזיה, אבל מרגע שהחלטתי לפתוח טלוויזיה, אני חשוף לאותן פרסומות שיש שם באותו ערוץ. כך, כמובן, אנחנו יכולים להמשיך ולדבר על רדיו ולדבר על עוד מישורים של החיים, שגם אליהם נכנסה הפרסומת.
מה הבדל בין כל המישורים האלה וכל האפיקים האלה לבין שלטי החוצות? שלטי החוצות פועלים, למעשה, מול קהל שבוי. אנחנו לא בוחרים לראות את שלטי החוצות, אין לנו ברירה אלא לראות את שלטי החוצות.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אפשר לא לנסוע בכביש.
דב חנין (חד"ש):
אפשר לא לנסוע בכביש, אפשר להישאר בבית. אפשר לנסוע בכביש עוקף, אבל, חבר הכנסת אילטוב, גם בו יש שלטי פרסומת.
לכן, כאשר אנחנו נוסעים בכביש, חבר הכנסת אילטוב, אנחנו לא מקבלים החלטה לבחור בקנייה של מוצר שיש בתוכו פרסומת – אם טלוויזיה או עיתון, או מדיה - שפרסומת כלולה בתוכם built-in. כאשר אנחנו בוחרים לנסוע בכביש אנחנו בסך הכול מממשים את הזכות הטבעית שלנו להגיע ממקום אחד למקום שני. כשאנחנו חשופים לשלטי פרסומת בכבישים כאלה, אנחנו משמשים לאותם מפרסמים כקהל שבוי, שאין לו ברירה אלא לראות את השלטים האלה, ירצה או לא ירצה.
דרך אגב, שלטי הפרסומת הולכים ומשתכללים. הם נעשים מאוד פרובוקטיביים ומושכי תשומת לב, ויש היום גם שלטי פרסומת בדמות טלוויזיות, חבר הכנסת אילטוב, שבכלל אתה יכול לראות סרט – קצר אומנם – תוך כדי נסיעתך בכביש. הדברים האלה הם מושכי תשומת לב, אבל הם דברים שמשתמשים במרחב הציבורי של כולנו כמדיה - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אל תטעה. אנחנו לא מדברים על השלטים האלו. מדבריך יתפרש שמדובר בשלטים האלה, שגם אני נגדם, אבל אתה לא מגיש הצעת חוק להסיר אותם, כי הם בתוך העיר.
דב חנין (חד"ש):
קודם כול, חבר הכנסת מרציאנו, אשמח לשתף אתך פעולה נגד שלטי החוצות האלה. חבר הכנסת מרציאנו, לא אמרתי שהצעת החוק שלכם באה לעסוק בשילוט כזה. דרך אגב, אני לא בטוח שהיא אוסרת שילוט כזה, ממש לא בטוח, כי הצעת החוק שלכם מתירה שילוט באופן גורף, ושילוט כזה בהחלט יכול לכלול גם שלטים כאלה וגם לוחות מודעות כאלה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, כאשר משתמשים בכולנו כקהל שבוי של פרסום ושל פרסומת, קהל שבוי שאין לנו ברירה ואין לנו בחירה – לא קנינו ולא החלטנו להשתמש בערוץ כלשהו בטלוויזיה, לא החלטנו לקנות עיתון, אלא פשוט אנחנו נוסעים בכביש, זו האופציה שיש לנו, ואז אנחנו חשופים לאותן פרסומות – אני חושב שיש בזה דבר בעייתי, יש בזה אמירה בעייתית. יש בזה העברה של המרחב הציבורי לידי גורמים פרטיים בעלי הון, כדי שיעשו עלינו את אותה מניפולציה שנעשית באמצעות פרסומת.
מכאן אני מגיע, עמיתי חברי הכנסת, לאלמנט השלישי המרכזי בהתנגדות שלי לחוק הזה, ואני מתכוון לאלמנט הבטיחותי-התחבורתי. תראו, שלטי החוצות נעשים על-ידי אנשים מאוד-מאוד מוכשרים – כמתנגד לחוק אני אומר את זה. הם יודעים לעשות את עבודתם היטב, והם יודעים לייצר שלטים שמושכים תשומת לב, מושכים עניין. אין לי כל טענות אליהם. זה תפקידם, על זה הם מקבלים משכורת, והם עושים עבודה טובה. אבל ככל שהשלטים האלה יותר בולטים, יותר מושכי תשומת לב, התוצאה היא שתשומת הלב נגרעת מהנהיגה בכביש; התוצאה היא שדעתו של הנהג מוסחת ממה שהוא צריך להתרכז בו, קרי נהיגה. לכן, באופן מהותי השלטים האלה מזיקים ופוגעים בבטיחות, מסיחים את הדעת.
אומרים לי יוזמי החוק: כן, אבל יש עוד דברים שמסיחים את הדעת. זה שאני מתנגד לחוק הזה זה לא אומר שאני תומך בדברים אחרים שמסיחים את הדעת, אבל כרגע החוק הזה עומד על סדר-יומנו ולחוק הזה צריך להתייחס.
אחד הדברים הבעייתיים שקרו בדיון שלנו – ודיבר על כך גם יושב-ראש הוועדה – הוא שהרשויות המקצועיות העוסקות בעניין ביקשו מאתנו מסגרת זמן כדי לגבש חוות-דעת שתסכם את הידע המקצועי ואת העמדה המקצועית שלהם, ותוכל להביא בפני הכנסת טרם החקיקה עמדה מקצועית, שאומרת מה עלולה להיות השפעת שלטי החוצות עלינו. למרבית הצער, אצה הדרך ליוזמי החוק והם לא הסכימו להמתין את מסגרת הזמן הזאת, כדי שאותם גורמים במשרד התחבורה יוכלו לבצע את המחקר המקיף והמעמיק הדרוש כדי להראות לנו - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
אתה עוד פעם לא מדייק.
דב חנין (חד"ש):
אני מדייק לחלוטין, חבר הכנסת מרציאנו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
לא ראיתי אותך - - - בוועדה, שמאז ההחלטה להקים ועדה כזאת שתבדוק את העניין לקח חצי שנה, ועד היום הם לא עשו כלום.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מרציאנו, תודה על ההערה.
דב חנין (חד"ש):
תודה לך על ההערה, אבל לא זה מה שהם ביקשו. הם ביקשו שנה, ואני חושב שלבקשה הזו היה צריך להיענות. לא היה צריך להיחפז בעניין שיכול להיות שיש לו משמעות של בטיחות בדרכים, יכול להיות שיש לו משמעות אפילו בבריאות ובחיים של בני-אדם. לא צריך היה להיחפז, אסור היה לנו להיחפז, והיינו צריכים לתת להם את מסגרת הזמן הזו כדי לאפשר להם לבחון את הדברים באופן מקצועי ומעמיק ולהביא בפנינו חוות-דעת רצינית ומקיפה, כמו שצריך היה לעשות במקרה של הצעת חוק כזו.
אבל כאשר אין בפנינו חוות-דעת כזו, מה הדין? מה אנחנו אמורים לעשות? עמיתי חברי הכנסת, בדיוק למצב כזה נועד עיקרון שידוע לכולנו בתור עקרון הזהירות המקדימה. עקרון הזהירות המקדימה אומר שכאשר אנחנו ניצבים בפני החלטה, שעלולות להיות לה משמעויות לגבי חיים, לגבי בריאות, ויש לנו חשש גדול שההחלטה הזו אולי פוגעת בחיים או בבריאות, נימנע מלקבל את אותה החלטה. זה עקרון הזהירות המקדימה. כולם נשבעים בשם העיקרון הזה: הממשלה נשבעת בשם העיקרון הזה, האקדמיה נשבעת בשם העיקרון הזה, גם הכנסת נשבעת בשם העיקרון הזה, אבל, עמיתי חברי הכנסת, זה הרגע לממש את ההתחייבות הזו. זה הרגע לממש את המחויבות העקרונית והציבורית שלנו לבריאות של בני-אדם, לחיים של בני-אדם.
עמיתי חברי הכנסת, העיקרון הזה מחייב אותנו כאשר סימני שאלה אמיתיים קיימים ביחס להשפעתו של שילוט החוצות על החיים ועל בריאות, על בטיחות הנסיעה בתחבורה. אנחנו מחויבים להתנגד לחוק שעלול לפגוע בדרכים האמורות באותה בטיחות ובאותם חיים של נהגים.
אני רוצה לספר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שבפני הוועדה נעשה ניסוי, שעשה אותו אחד מאנשי משטרת ישראל, שהראה לנו דוגמה של שלט חוצות - - -
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
הוא גם הראה לנו עוד דוגמה. תדבר גם על הדוגמה השנייה.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מרציאנו, אני מבקש ממך לא להעיר הערות.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת מרציאנו, יש לי רק עוד עשר דקות. ההערות האלה לא על-חשבון זמני.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
חבל שאתה ככה מתנהג, אדם שחשבתי שהוא ישר. אתה מדבר על קצין המשטרה ששיקר לחברי ועדת הכלכלה?
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מרציאנו – פעם ראשונה.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
בושה וחרפה. לא מתאים להגינות שלך.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מרציאנו, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. חבר הכנסת מרציאנו, אני אוציא אותך.
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת מרציאנו, חבל שאתה מתרגש. אני מציע לך, במקום להתרגש, להקשיב.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת חנין, אנא נמק את הסתייגויותיך.
דב חנין (חד"ש):
אני מנסה לסיים, אבל אני מנסה לענות לחבר הכנסת מרציאנו.
היו"ר דוד רותם:
אתה לא צריך לענות לו.
יורם מרציאנו (העבודה-מימד):
קצין המשטרה ששיקר בוועדת הכלכלה – הוא משבח אותו.
היו"ר דוד רותם:
חבר הכנסת מרציאנו, נא צא.
(חבר הכנסת יורם מרציאנו יוצא מאולם המליאה.)
דב חנין (חד"ש):
קצין המשטרה עשה בפנינו ניסוי. הוא הראה לנו שקופית של שלט חוצות ובחן כמה זמן דרוש לנו כדי לראות ולהבין מה כתוב בשלט הזה, אדוני היושב-ראש. התוצאה המצערת היא שלכל אחד מאתנו, גם ליוזמי החוק ולתומכיו, לקח זמן לקרוא בדיוק מה שכתוב בשלט. כאשר את הנתון הזה אנחנו מצרפים לנתון הידוע והמוכר, שעליו אין מחלוקת, שמספיקה הסחת דעת של שתיים או שלוש שניות כדי לפגוע באופן ממשי בבטיחות של נהג שנוהג בדרך, אנחנו מגיעים לתוצאה מדאיגה.
אנחנו מגיעים לתוצאה מדאיגה, ואני אומר שהיא מדאיגה מכיוון שאני מסכים עם חבר הכנסת מרציאנו, שאין לנו נתונים – לא לחבר הכנסת מרציאנו ולא לי. לא הוא יכול להוכיח את טענתו ולא אני יכול להוכיח את טענתי. לכן צריך זמן נוסף לבצע את הבדיקה ואת הבחינה המעמיקה והרצינית, והזמן הזה לא ניתן.
הבעיה הנוספת שקשורה בחוק הזה היא שהחוק הוא חוק מיוחד, שתפור על כביש אחד, חבר הכנסת עבאס זכור. החוק הזה מתייחס רק לכביש אחד בישראל, נתיבי-איילון. הוא בעצם נועד לפתור פתרון נקודתי אחד בנתיבי-איילון, והוא לא חוק כללי שמתייחס לכל כבישי ישראל. אחת מן השתיים: אם המנגנון שהחוק הזה מציע הוא מנגנון נכון וראוי, אז למה שזה לא יהיה חוק כללי? למה צריך לבנות פתרון מיוחד לנתיבי-איילון? ואם החוק הזה הוא לא חוק ראוי והוא לא חוק נכון, אז למה צריך לחוקק אותו דווקא על נתיבי-איילון? כל הרעיון של חוק מיוחד הוא רעיון בעייתי.
אומר לכם במה מתאפיינים נתיבי-איילון, וזה דווקא נימוק נגד החוק הזה. נתיבי-איילון הם נתיבים שיש בהם שני מאפיינים: מצד אחד עומס מאוד גדול של תנועה ושל תחבורה, מצד שני מהירות נסיעה מאוד גבוהה. כשמחברים מהירות נסיעה גבוהה מאוד לעומס תחבורה מסיבי מאוד, התוצאה היא סכנה של עומס ומהירות וצורך יותר גדול בריכוז של הנהגים. זאת אומרת, דווקא בנתיבי-איילון הייתי מציע שיהיו פחות שלטים, כי דווקא בכביש הזה, עם המאפיינים הייחודיים שלו, יכול להיות – אני אומר את זה מכיוון שגם לי אין נתונים, כמו שלאף אחד מאתנו אין נתונים – שדווקא בכביש כזה מידת הסכנה תהיה יותר גדולה בקיומם של שלטי חוצות.
אני רוצה להתייחס גם לעניין הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, נושא שעליו דיבר גם יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ארדן. החוק הזה יוצר מנגנון אבסורדי. הוא קובע שמי שנותן את ההיתר זאת הרשות המקומית, וכדי שהיא תיתן את ההיתר היא צריכה לקבל גם את אישור הוועדה המקומית. אבל הרשות המקומית והוועדה המקומית באותם יישובים שאנחנו מדברים עליהם, במחוז תל-אביב, הם אותם גורמים. אנחנו נותנים לוועדה המקומית לאשר את החלטות הרשות המקומית, וזה אותו גורם. בחוק הדרכים (שילוט) הקודם, שהחוק הזה בא לתקן אותו, יש מדרג כלשהו. הרשות המקומית יכולה ליזום את התוכנית וליזום את השילוט, אבל מי שצריך לאשר את התוכנית הזאת הוא הוועדה המחוזית. לדבר הזה יש טעם ויש היגיון גדולים מאוד, כי אחרת נגיע למצב שבו ניתן לחתול לשמור על השמנת. לוועדה המקומית באופן טבעי יש אינטרסים בקיומם של שלטים, יש להם גם אינטרס כלכלי. אגב, זה לגיטימי, זה מקור הכנסה לוועדה המקומית; אבל כאשר אין לנו מסגרת נוספת, אינסטנציה נוספת של ערעור, של דיון, של שיקול דעת יותר רחב, יותר כולל, אנחנו מגיעים למצב שבו מי שיש לו אינטרס הוא גם הגורם המחליט והוא גם הגורם המאשר, ובכך אני חושב שקיימת בעיה עקרונית מאוד רצינית.
לכן אני חושב שאסור לנו לאמץ, מעבר לוויכוח העקרוני שקיים על הצעת החוק, את התיקון הזה, שמוציא מן התמונה את הוועדה המחוזית. גם אם החוק היה מתקבל, אני חושב שנכון שהוועדה המחוזית תישאר כמסגרת המאשרת, כמו שקיים בחוק הדרכים (שילוט) במהדורתו הקיימת. אני חושב שזאת הדרך הנכונה, אני חושב שזאת הדרך הראויה וזאת הדרך שמייצרת איזון בין האינטרס של הרשות המקומית לחזק את הכנסותיה ולחזק את עצמה בדרך של היתרי שילוט רבים ומגוונים לבין האינטרס של הציבור בכללותו לשקול שיקולים נוספים, שיקולים תכנוניים, שיקולים בטיחותיים, שיקולים סביבתיים ושיקולים אחרים.
עמיתי חברי הכנסת, לכן אני מציע לכנסת להתנגד לחוק הזה. אני מציע לכנסת, לחלופין, לאמץ את כל ההסתייגויות שהוגשו לחוק, שמנסות למתן אותו ולהפוך אותו לחוק מזיק פחות. אני יודע שיש הרבה מאוד לחצים ודרישות, אבל צריך לשמוע גם את קולו של הציבור. אני חושב שהציבור הביע עמדה. אני כמובן לא יכול לדבר בשם כל הציבור, אבל אני יכול לדבר בשם ציבורים רחבים שאני שומע את עמדתם ואת התייחסותם. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק שמעורר בהחלט התנגדות ציבורית אמיתית. אני מציע לנו, בכנסת, להאזין היטב לקולות האלה של ההתנגדות, לשמוע אותם, לשקול אותם ולהביא אותם בחשבון כאשר אנחנו מחליטים וכאשר אנחנו מצביעים. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מוחמד ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מוותר.
היו"ר דוד רותם:
על רשות הדיבור או על ההסתייגויות?
מוחמד ברכה (חד"ש):
על רשות הדיבור.
היו"ר דוד רותם:
תודה. חבר הכנסת חנא סוייד – אינו נוכח. חבר הכנסת אריה אלדד - בבקשה, אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת חנין סיכם כמעט את כל ההתנגדויות. הפרסומות באמת רודפות אותנו, אנחנו מוצפים בהן, אנחנו מופגזים בהן, כמעט אין מפלט מהן. כל עוד הן היו על גבי לוחות מודעות ועל בתי-עסק, ואפילו בעיתון שאנחנו יכולים לבחור אם לקנות או לא לקנות, ניחא. אחר כך הן הגיעו לקולנוע, ואדם יכול להחליט להגיע חצי שעה אחרי תחילת הסרט, ובתיבות הדואר ובחדרי המדרגות, וכשהולכים במדרכה דוחפים לנו עלוני פרסומת. אבל האונס נמשך ברדיו והוא נמשך בטלוויזיה. ובאינטרנט כבר אי-אפשר להזיז עכבר לרוחב המסך בלי שבנקודה מסוימת תתחיל לצרוח עלינו פרסומת שנעשה משהו או שלא נעשה משהו. אנחנו יותר ויותר שבויים בידי המפרסמים ופחות ופחות נשארת לנו חירות על מה שאנחנו רוצים לחשוב באותו רגע, כי מישהו רוצה לגנוב את דעתנו.
שלטי החוצות חצו גם את הגבולות הללו, ודווקא בגלל ההצפה וריבוי הפרסומות וההפגזה בכל שאר האמצעים, מאליו מובן שהשילוט צריך להיות יותר מושך, יותר פרובוקטיבי, יותר טיזרי, יותר מסיח את הדעת. כרופא אני אומר לכם שחובת הזהירות המונעת מחייבת אותנו, משום שההצלחה של הפרסומאי עלולה להיות הכישלון של כל אחד מאתנו. ככל שהוא יהיה מוצלח יותר, חדשני יותר, יפיק פרסומת שעוד לא ראינו, מסקרנת יותר, פרובוקטיבית יותר, יש יותר סיכוי שההצלחה שלו תיגמר באסון של כל אחד ואחד מאתנו. הבטיחות היא אכן הנדבך המכריע של טעם ההתנגדות לחוק.
אני קורא לכם, חברי הכנסת, להתנגד לחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת רן כהן – מוותר; חבר הכנסת חיים אורון – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ביילין – מוותר. חבר הכנסת הלפרט, בבקשה.
שמואל הלפרט (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חוק השילוט הוא חוק מסוכן, שאפשר לומר עליו: טוב שלא נברא משנברא. חוק השילוט המוצע עלול לסכן אלפי נהגים יום-יום. כוונת המפרסמים בשלטים שאנשים יתבוננו, יעיינו ויתעמקו בתוכנם. כדי להשיג את המטרה הזאת המפרסמים יעסיקו את מיטב הפרסומאים, שישקיעו את מיטב הכשרונות כדי למשוך את העין ואת החשיבה של הנוהג ברכב. הדבר עלול לגרום להסחת הדעת בעת הנהיגה. כל מי שנוהג ברכב יודע שמספיקה שנייה של היסח דעת לגרום חס ושלום לתאונת דרכים קטלנית.
בנוסף, קיימת סכנה של פרסום תמונות תועבה. גם אם מבטיחים לנו כעת שלא יפרסמו תמונות כאלה, מהרגע שהחוק יאושר אף אחד לא יוכל למנוע זאת, ותמיד יטענו הפרסומאים שזה לא גובל בתמונות שחץ, ובמצב הטוב ביותר בתי-המשפט יעסקו בסוגיה שנים, ובינתיים כל התמונות שהורסות את המוסר, את הנפש, את הנוער, יוצגו בכבישים.
חשוב מאוד שנדע, אדוני היושב-ראש, שהמשטרה והמשרד לביטחון הפנים מתנגדים לחוק השלטים, כי זה גורם להסחת הדעת. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מתנגדת וכך גם המועצה לארץ-ישראל יפה.
לכן אני פונה לחברי הכנסת להצביע נגד החוק המזיק, ולחלופין לחוקק את החוק לשישה חודשים בלבד וכולנו ניווכח עד כמה החוק הזה מסוכן מבחינה בטיחותית ומוסרית. תודה.
קריאה:
צודק בהחלט.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת הלפרט. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה.
אבשלום וילן (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להעיר הערה אחת של נוהל, שאינה קשורה להסתייגויות. לשאלתו של חבר הכנסת עמיר פרץ לגבי ניגוד העניינים של יושב-ראש הוועדה: דווקא בדיונים שאני נכחתי בהם, והייתי ברובם, נראה לי שיושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גלעד ארדן, ניהל את הדיונים ביושר ובהגינות. הוא כל הזמן הודיע שעמדתו האישית היא נגד, אבל כל זמן שיש רוב של חברי הוועדה הוא לא ימנע התנהלות בנוהל הרגיל, והוא לא ביצע שום תכסיסי השהיה מיוחדים. הוא הביע את עמדתו וקיבל את הדין. לכן איני יודע על מה היתה קובלנתו של עמיר פרץ על ניגוד עניינים וכו'. הלוואי שבכל שאר הוועדות, בנושאים שבהם עמדתו של יושב-ראש הוועדה שונה מעמדת המציעים, היה היושב-ראש נוהג בצורה תרבותית וישרה כפי שנהג יושב-ראש ועדת הכלכלה בנושא הזה. זה לפרוטוקול, ולעובדה שחבר הכנסת עמיר פרץ נעדר מהדיון.
לנושא עצמו – אני חושב שחבר הכנסת דב חנין תיאר בהרחבה את כל הבעייתיות של החוק. אני כשלעצמי אמרתי בוועדה, ואני אומר גם כאן במליאה, שהנקודה העקרונית המפריעה לי – וראינו את זה גם אתמול בשורה של חוקים בכנסת – שמנהג חדש בא לעולם. חקיקה, מטבע בריאתה, חייבת להיות כללית ולהתאים לכלל המקרים הנצפים בקטגוריה מסוימת. מכיוון שהחלטנו לחוקק את עצמנו לדעת, לא פעם אחת ולא פעמיים אתה נתקל בחקיקה פרטית, פרטנית, למקרה מסוים, שמבודדים אותו מכל השאר. לכן המקרה של החוק הזה, שבו מבודדים את נתיבי-איילון משאר כבישי ישראל ובשבילם קובעים חוק מיוחד, היא הנותנת. שאלו אותי בוועדה: וחוק כביש 6 אינו חוק שונה? איננו חוק פרטני? אמרתי שחוק כביש 6 היה חוק שקשור בהלאמת קרקעות, בבנייה מיוחדת של חוצה-ישראל, פרויקט לאומי, אז היה היגיון ממשלתי להוביל אותו בחקיקה נפרדת.
ברציונל הכי בסיסי, לוקחים מקטע אחד על כביש נתיבי-איילון ואומרים שאותו נחוקק בחקיקה נפרדת, ובא לציון גואל. לדוגמה, מחר ייקחו בכביש החוף את הקטע נתניה–חדרה ויגידו שגם הוא נפרד. לאחר מכן ייקחו את הכביש מעתלית לחיפה, וגם הוא יהיה נפרד. איזו צורה יש לזה? אבל לאחר שראיתי אתמול 70 חקיקות פרטניות על מקרים פרטיים – אני חושב שאנחנו, כנסת ישראל, חייבים לקחת את עצמנו בידיים ולקבל החלטה עקרונית שאנחנו נמנעים ככל האפשר מחקיקות פרטניות, נקודתיות, שאינן עומדות במבחן ההכללה, כי חוק צריך לקחת את כל המקרים הרלוונטיים. זו ההסתייגות העקרונית שלי.
אני שמח על דבר אחד, שמציעי החוק הסכימו שמי שרוצה לערער בפני הוועדה המחוזית, בתוך 30 יום הוועדה המחוזית תצטרך לתת את תשובתה. אני חושב שוועדות התכנון המחוזיות הן יוצרות הפלונטרים כמעט הגדולות ביותר במדינת ישראל בכל מה שנקרא "פיתוח וקידום פרויקטים". אני חושב שכבר מזמן עברנו את נקודת האיזון הנכונה. לפעמים תוכניות ויוזמות לא נשפטות עניינית, אלא עוברים חודשים ושנים עד אשר ועדת התכנון המחוזית אומרת את דברה, וחבל. אם הם מתנגדים – שיתנגדו, אם הם בעד – בעד, אבל לא יכול להיות שכל יוזמה בתחום של פיתוח נתקעת לשנים שלא לצורך.
לכן, זו ההסתייגות העקרונית העיקרית שלי. מכיוון שהיא לא עומדת להצבעה, היא בעיקרה הסתייגות דיבור. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דוד רותם:
תודה לחבר הכנסת אבשלום וילן.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. לשם החוק אין הסתייגויות. אם כך, נא להצביע בקריאה שנייה על-פי הצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד שם החוק – 19
נגד – 8
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
19 בעד, שמונה מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע ששם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה.
חברי הכנסת, לסעיף 1 אין הסתייגויות ולכן נצביע עליו כהצעת הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 26
בעד סעיף 1 – 22
נגד – 9
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
22 בעד, תשעה מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 1 התקבל בקריאה שנייה כהצעת הוועדה.
חברי הכנסת, לסעיף 2 יש הסתייגויות. ההסתייגות הראשונה היא של חברי הכנסת גלעד ארדן ודב חנין. נא לשים לב שההסתייגות הזאת סותרת את הסתייגותו של שר הפנים. נא להצביע.
הצבעה מס' 27
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 21
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת גלעד ארדן, דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
עשרה בעד, 21 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הסתייגותם של חברי הכנסת גלעד ארדן ודב חנין לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של שר הפנים. נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 28
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 1
נמנעים – אין
ההסתייגות של שר הפנים לסעיף 2 נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
33 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע כי הסתייגותו של שר הפנים נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגויותיהם של חברי הכנסת אריה אלדד, רן כהן, חיים אורון, זהבה גלאון, יוסי ביילין, אבשלום וילן, דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד. אתם רוצים הצבעה?
קריאה:
כן.
היו"ר דוד רותם:
נא להצביע.
הצבעה מס' 29
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 25
נמנעים – 1
ההסתייגות של חברי הכנסת אריה אלדד, רן כהן, חיים אורון, זהבה גלאון, יוסף ביילין,
אבשלום וילן, דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
שמונה בעד, 25 נגד ואחד נמנע. אני קובע שהסתייגות חברי הכנסת אריה אלדד, רן כהן, חיים אורון, זהבה גלאון, יוסי ביילין, אבשלום וילן, דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע.
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 23
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
11 בעד, 23 נגד ואין נמנעים. אם כך, אני קובע כי ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 כהצעת הוועדה בצירוף ההסתייגות של שר הפנים. נא להצביע.
הצבעה מס' 31
בעד סעיף 2 – 25
נגד – 8
נמנעים – 1
סעיף 2, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
25 בעד, שמונה מתנגדים ואחד נמנע. סעיף 2 – אני קובע שסעיף 2, לרבות ההסתייגות של שר הפנים, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לסעיף 3.
הצבעה מס' 32
בעד ההסתייגות – 9
נגד – 23
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
תשעה בעד, 23 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות של דב חנין לסעיף 3. נא להצביע.
הצבעה מס' 33
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 23
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
עשרה בעד, 23 נגד ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שגם ההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 34
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 26
נגד – 9
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
26 בעד, תשעה נגד, אין נמנעים. סעיף 3 התקבל.
אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לסעיף 4. נא להצביע.
הצבעה מס' 35
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 22
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
11 בעד, 22 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע.
הצבעה מס' 36
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 21
נמנעים – 2
ההסתייגות של חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
עשרה בעד, 21 נגד ושני נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה, בקריאה שנייה, על סעיף 4, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 37
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 25
נגד – 10
נמנעים – אין
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
25 בעד, עשרה מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של שר הפנים לסעיף 5. נא להצביע.
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגות – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
ההסתייגות של שר הפנים לסעיף 5 נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
35 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של שר הפנים לסעיף 5 נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 5, כהצעת הוועדה, לרבות ההסתייגות שנתקבלה.
הצבעה מס' 39
בעד סעיף 5 – 27
נגד – 9
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה ועם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
27 בעד, תשעה נגד ואין נמנעים. אני קובע שסעיף 5, כנוסח הוועדה לרבות הסתייגותו של שר הפנים, נתקבל בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות של גלעד ארדן אחרי סעיף 5. נא להצביע.
הצבעה מס' 40
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 22
נמנעים – אין
ההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן אחרי סעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
11 בעד, 22 נגד ואין נמנעים. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת גלעד ארדן אחרי סעיף 5 לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגותו של חבר הכנסת שמואל הלפרט אחרי סעיף 5. נא להצביע.
הצבעה מס' 41
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 22
נמנעים – 1
ההסתייגות של חבר הכנסת שמואל הלפרט אחרי סעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
11 בעד, 22 נגד ואחד נמנע. אני קובע שההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט אחרי סעיף 5 לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות של שר הפנים מאיר שטרית אחרי סעיף 5. נא להצביע.
הצבעה מס' 42
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 1
נמנעים – 1
ההסתייגות של שר הפנים אחרי סעיף 5 נתקבלה.
היו"ר דוד רותם:
33 בעד, אחד נגד ואחד נמנע. אני קובע שהסתייגותו של שר הפנים אחרי סעיף 5 נתקבלה.
יושב-ראש הוועדה, התקבלו הסתייגויות. האם אדוני רוצה להמשיך לקריאה שלישית?
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה):
בעצב רב, כן.
היו"ר דוד רותם:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), לרבות ההסתייגויות שנתקבלו. נא להצביע.
הצבעה מס' 43
בעד החוק – 27
נגד – 10
נמנעים – 1
חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), התשס"ח-2008, נתקבל.
היו"ר דוד רותם:
27 בעד, עשרה מתנגדים ואחד נמנע. אני קובע שחוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס' 5), התשס"ח-2008, נתקבל בקריאה שלישית.