קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות)
(תיקון – יציאה לקצבה), התשס"ז-2006
[הצעת חוק פ/1757/17; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו עוברים להצעת חוק פ/1757, הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – יציאה לקצבה), התשס"ז-2006, של חבר הכנסת רובי ריבלין וקבוצת חברי הכנסת.
ראובן ריבלין (הליכוד):
לא, הצעת חוק זו, אדוני היושב-ראש, היא הצעה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, של חבר הכנסת גלזר ושלי, והיא בבחינת השלמה ושכלול של הרפורמה בגיל הפנסיה שהעניק שר האוצר בנימין נתניהו בזמנו. אותה רפורמה ידועה הפירה – ואני מאמין שבלי משים – איזון עדין ביותר בין ההגנה על זכויות העובד מחד גיסא ובין הייעול של מנגנון העובדים בשירות המדינה מאידך גיסא.
ברוח האיזון הזה קבע חוק שירות המדינה של טרום הרפורמה שהמועד המוקדם ביותר שבו אפשר להוציא עובד לפנסיה על-כורחו הוא גיל 60, והמאוחר הוא גיל 65. כלומר, המחוקק ביקש להפחית, עד כמה שאפשר, את המצבים שבהם עובד יוצא לפנסיה שלא מרצונו, בלי שתהיה בידו קצבת הזיקנה הדרושה לו להשלמת הכנסתו. המחוקק שאף למעשה להבטיח שלא תיווצר מציאות שבה עובד נפלט משירות המדינה עם פנסיה חלקית בלבד ואינו מסוגל למצוא עבודה חלופית, ונוסף על כל צרותיו אלה הוא עדיין אינו זכאי לקצבת זיקנה. גם המחוקק הכיר בכך שהסיכון של עובד כזה להידרדר מבחינה כלכלית הוא גדול ביותר, ולכן הוא קבע חמש שנים, ולא יותר. היינו, המועד המוקדם ביותר שבו נציב שירות המדינה רשאי להוציא לפנסיה אדם שלא מרצונו הוא גיל 60, והמאוחר ביותר – 65, וזה כדי לצמצם למינימום את הסיכון הכלכלי שמרחף מעל ראשם של עובדים.
באה הרפורמה להעלאת גיל הפרישה והפירה את אותו איזון של חמש השנים. כידוע, הרפורמה דאז העלתה את גיל הפרישה ל-67, אך נמנעה מלתקן – כדי להשאיר על כנו את אותו איזון חשוב – ולהעלות את גיל הפרישה המינימלי ל-62. בעקיפין החריפה הרפורמה את הסיכון הכלכלי מעל ראשו של העובד, שהרי מעתה הוא עלול להיפלט אל מעגל האבטלה כבר בגיל 60, ואז יהיה עליו להמתין שבע שנים עד שיהיה זכאי לקצבת זיקנה.
הצעת החוק שלפניכם באה, אם כן, להחזיר עטרה ליושנה, ולהשיב את מסגרת חמש השנים למקומה בחוק שירות המדינה, כך שהחוק ישוב לקיים איזון ראוי, שיבטיח את זכויותיו של העובד למחיה של כבוד ולפרנסה טובה.
אך לא די בזה. כדי להבטיח במידה רבה יותר שעובדים אשר יפוטרו משירות המדינה לא יידרדרו במהירות למעגל העוני, יש לטפל גם בהיבט הפנסיוני. מתוך כך מוצע עוד, נוסף על האמור, לקבוע שאין להוציא לפנסיה על-כורחו עובד אשר הגיע לגיל 60, אם אין הוא זכאי עדיין לפנסיה מלאה. לעתים קרובות הוצאת עובד לפנסיה חלקית בטרם הזכאות לקצבת זיקנה גוזרת את גורלו להיקלע למצוקה כלכלית קשה.
כדי לקדם את המהלך החשוב הזה חברנו יחד, אנוכי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – שאת חמש הדקות הנותרות היא תנצל – וחבר הכנסת אלחנן גלזר. ראינו בהצעה זו כלי נוסף כדי להגן על העובדים ועל הגמלאים ממצוקה כלכלית קשה ומנפילה אל תהומות העוני.
הסכמנו לבקשתו של יו"ר הקואליציה לדחות את התשובה ואת ההצבעה על הצעת החוק לשבוע הבא, כדי לאפשר לממשלה להצטרף למהלך צודק זה, שאין צודק ממנו. אני מבקש ששאר הזמן יינתן לחברת הכנסת שלי יחימוביץ; בבקשה.
היו"ר מגלי והבה:
את רוצה, חברת הכנסת יחימוביץ? בבקשה. יש לך שלוש דקות.
שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, העלאת גיל הפרישה מ-65 ל-67 השאירה הרבה מאוד נפגעים, שלא לומר חללים. הצעת החוק שחבר הכנסת רובי ריבלין יזם והסכים לצרף אותי כיוזמת – ואני מודה לו על כך – נועדה לתת תרופה לקבוצה אחת מהקבוצות הנפגעות מהעלאת גיל הפרישה, עובדי המדינה אשר מופרשים על-כורחם לפנסיה מוקדמת כבר בגיל 60, וכך נוצר פער של שבע שנים בין גיל הפרישה בפועל ובין הגיל שבו הם זכאים לקבל קצבת זיקנה, בלי שהספיקו לצבור זכאות לפנסיה מלאה.
הרעיון שעובד כזה יוכל להיקלט במקום עבודה אחר הוא בגדר חלום באספמיה, אף שתיאורטית האופציה הזאת קיימת. אנחנו יודעים שהיום בשוק העבודה גם אדם בן 50 לפעמים משול למת, וודאי אדם בן 60. גם אם כוחו במותניו וגם אם יש לו כישורים רבים – עבודה הוא לא ימצא. וכך נגזרות על הפנסיונר שבע שנים קשות מאוד.
על-פי החוק לא יוכל נציב שירות המדינה להוציא אדם לפנסיה מוקדמת על-כורחו אם הוא עדיין לא הגיע למלוא הזכאות לקצבה, כלומר 70% משיעור משכורתו האחרונה – כפי שהחוק קובע.
אני חושבת שזה חוק הכרחי, חיוני ומוסרי, והוא תרגום יפה של הפסוק: אל תשליכני לעת זיקנה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.
תשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.