קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) (הגבלת מספר התלמידים
בגני-ילדים ובכיתות היסוד), התשס"ז-2007
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/140).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר קולט אביטל:
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 28) (הגבלת מספר התלמידים בגני-ילדים ובכיתות היסוד), התשס"ו-2007, של חברת הכנסת רונית תירוש - קריאה ראשונה. בבקשה, גברתי. יש לך עשר דקות.
רונית תירוש (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מאחר שלא תתקיים הצבעה היום, אלא ביום רביעי, אני לא ארחיב את הדיבור. אני מעריכה שגם דיון לא ממש יתקיים, ובכל זאת אני רוצה להעלות את הטיעונים של האוצר, מדוע בעצם הם התנגדו, ולכן אני זקוקה ל-50–51 קולות מחברי המליאה.
החוק מדבר על הקטנת כיתות א'-ב' רק בשליש משעות הלימוד, דהיינו בין שבע לעשר שעות שבועיות, שבהן הכיתה תתפצל לקבוצות של עד 20 תלמידים. מדובר גם על גני-ילדים. הסיבה פשוטה, ונעוצה בכך שבגיל הזה התלמידים – הן בגנים הן בכיתות היסוד – רוכשים את הבסיס, את מיומנויות היסוד של קריאה, כתיבה וחשבון, וזה מה שמשרת ומשמש אותם בהמשך הדרך בכל מקצוע לאחר הגיל הקריטי הזה.
אני הלכתי באמת על חבל דק בעניין הזה; לא ביקשתי לפצל את הכיתות בכל השעות, משום שידעתי שמדובר בהוצאה תקציבית גדולה וגבוהה, ולכן ביקשתי את המינימום הנדרש. גם לא עמדתי על כך שהכול ייעשה מייד, ואני חושבת שאפשר להתייחס לנושא הזה באופן דיפרנציאלי ולהתחיל באוכלוסיות בלמ"ס, כלומר במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואחר כך לעלות עד סיווג הלמ"ס היותר מבוסס. כלומר, אפשר לעשות את זה במינונים נכונים, כדי שחלילה לא תהיה התמוטטות תקציבית באוצר.
אני אומרת את זה קצת בציניות, משום שמדובר – במקרה הגרוע ביותר – בכ-300 מיליון שקלים, כשמדובר גם בכיתות א', גם בכיתות ב' וגם בגני-הילדים.
שוב – אני חושבת שאם נסתכל על הנתונים נוכל להפחית הרבה מאוד מיליוני שקלים מההצעה הגורפת הזאת אם נביא בחשבון שכבר היום, בתשס"ז – שנת הלימודים הנוכחית - כ-2,000 כיתות עוברות את הניסוי הזה, של פיצול הכיתות, דהיינו כבר אפשר להפחית כ-80 מיליון שקלים מה-300. מעבר לכך, יש כ-350 כיתות ברחבי הארץ שכבר לומדים בהן פחות מ-20 ילדים, מאוכלוסיות כאלה ואחרות, וגם זה מפחית לפחות כ-10 מיליוני שקלים. כלומר, אם אנחנו ממש בודקים אחד לאחד, מדובר, להערכתי, בתקציב שמגיע כדי 226 מיליון שקלים.
לכן אני חושבת שההתעקשות הזאת של האוצר שלא לאשר את זה, אין לה מקום, ובסך הכול הצעת החוק הזאת היא בשורה טובה לכל עם ישראל. אני אפילו הייתי מציעה לממשלת ישראל לקחת את ההצעה הפרטית שלי ולהפוך אותה להצעת חוק ממשלתית.
אני מתכוונת להעלות את ההצעה להצבעה ביום רביעי הקרוב. אני מקווה שאמצא את 51 האצבעות שדרושות לי – בגלל ההתנגדות של האוצר כרגע – ואני אשמח מאוד, שוב, אם הממשלה תאמץ את החוק הזה, כי יש בו משום בשורה לאומה כולה ותחילתה של דרך חדשה, שמשנה קצת את פני מערכת החינוך ואת סביבת הלמידה. תודה רבה.
עתניאל שנלר (קדימה):
אני רוצה לשאול שאלה, אם אפשר.
היו"ר קולט אביטל:
בבקשה. חברת הכנסת תירוש, את רוצה להישאר?
עתניאל שנלר (קדימה):
לפני דקות אחדות אישרנו כאן חוק מאוד משמעותי ב-95 מול אפס, משהו כזה. האם את יכולה לציין מה ההשוואה בין החוק שאושר פה-אחד ובין הצעתך?
רונית תירוש (קדימה):
החוק שאושר הוא חוק מבורך – להארכת תקופת - - -
היו"ר קולט אביטל:
זה בכלל לא - - -
רונית תירוש (קדימה):
לא, הוא רוצה לדעת, אני אומר – פשוט כדי לסבר את האוזן. החוק הזה – להאריך בשבועיים את חופשת הלידה – עולה למדינה 300 מיליון שקלים. זה בדיוק שווה ושווה-ערך לחוק שאני מציעה, שבו אני אומרת: תנו לילדי ישראל אפשרות ללמוד בקבוצות קטנות, כך שהמורה זמינה ויכולה לעמוד מקרוב על הבעיות של כל תלמיד, על לקות הלמידה, אם קיימת אצלו, על החסכים שלו, ולתקן בשלב הקריטי של חייו את מה שטעון תיקון.
והאמינו לי – בהמשך הדרך ירווח לכל עם ישראל, משום שתלמידים שיקבלו את הטיפול הנכון בזמן הנכון לא יהיו לנטל על החברה בהמשך הדרך ולא יצטרכו לקבל תגבור ושיעורי עזר, שלא לדבר על הפגיעה בדימוי העצמי שלהם ועל האפשרות שהם יהפכו לתלמידים מפריעים כי הם לא מתאקלמים ולא משתלבים, ולבסוף נמצא אותם אולי בשוליים, והחברה תממן – אני לא יודעת – אולי את הטיפול בהם אפילו במסגרת בתי-כלא.
באמת, בחשיבה לטווח ארוך יש פה הרבה צרות והרבה רעות חולות שאפשר לפתור מבעוד מועד אם נאפשר לילדים ללמוד בקבוצות קטנות. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אברהם רביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי אריאל – גם הוא אינו נוכח. חבר הכנסת זבולון אורלב – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. והנה, חבר הכנסת משה גפני מציל את המצב – נוכח. אחריו - חבר הכנסת יואל חסון, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים.
משה גפני (יהדות התורה):
יש הצבעה?
היו"ר קולט אביטל:
לא, אין הצבעה היום. הרשימה סגורה.
משה גפני (יהדות התורה):
למה? הממשלה מתנגדת?
היו"ר קולט אביטל:
אתה רוצה להתחיל לדבר?
משה גפני (יהדות התורה):
סליחה.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, חברת הכנסת רונית תירוש, אני תומך בהצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק ראויה.
את ודאי יודעת מה קרה בשנים האחרונות בתחום של מערכת החינוך – כמה פעמים מערכת החינוך קוצצה, כמה פעמים פגעו פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה בתלמידים, והתוצאות לא איחרו לבוא. היום, גבר ואשה אינם רוצים ללכת להוראה. זה הפך להיות מקצוע שקודם כול אין שכרו בצדו – בעבר היה מאוד חשוב ללכת להוראה; היום זה כבר לא נושא חשוב.
אם המדינה היתה ענייה – מדינה ענייה, מה אפשר לעשות, מקצצים בכול ופוגעים בכול ואין כסף. מה אפשר לעשות – זה המצב. המצב הוא בדיוק הפוך. המדינה היא עשירה. היא עשירה, היא נחשבת במדינות המערב מדינה מאוד מתקדמת. ההיי-טק פורח, התעשייה – יש רזרבות תקציביות, ורק, משום-מה, מי שצריך להחליט על סדר העדיפויות מחליט על סדרי עדיפויות מעוותים, ובמקום להשקיע במערכת החינוך – אני לא יודע במה משקיעים.
הילדים העשירים מקבלים את החינוך הפרטי – מביאים מורה פרטי הביתה, אז יכולים לשבת בכיתה צפופה, אבל אחר הצהריים הם לומדים בחוגים, בשיעורים, דברים שלא מקבלים בבתי-הספר; אך אלה שנמצאים במעמד הביניים מבחינה כלכלית, ודאי בשכבות החלשות, המדינה פשוט מפקירה אותם והתוצאות לא מאחרות לבוא.
בתקופה שלך, חברת הכנסת רונית תירוש, בתקופה שהיית מנכ"לית, היה סקר PISA. לא היינו במצב של בינוניים במדינות המערב. היינו בתחתית המדרג בסקרים הבין-לאומיים. אנו, עם הספר, העם שהתהדר כל השנים בזה שהוא עם חכם ונבון. יש פה סדרי עדיפויות מעוותים שאין להם שום הסבר הגיוני, וההיסטוריה תשפוט אותנו, את מה שנעשה פה היום.
יושבים חברי כנסת בקואליציה. מה השעה עכשיו? עכשיו אני לא בקואליציה, אני פשוט לא מבין, יושבים חברי כנסת בקואליציה, למה לא לשנות את זה? למה אי-אפשר להצביע עכשיו על החוק שלך? יש סיבה? אין פה אף אחד שמתנגד לחוק. לא צריך 50 חברי כנסת אם הממשלה תומכת. כולם חוץ ממני חברי קואליציה, אבל אני תומך. לא צריך 50 חברי כנסת.
עתניאל שנלר (קדימה):
דברים טובים צריכים להיראות ברוב עם.
משה גפני (יהדות התורה):
צריך לצמצם את מספר הילדים בכיתות, בגני-הילדים. חברת הכנסת תירוש צודקת. אין שום סיבה בעולם - ואת עושה את זה מדורג, לפי מה שהבנתי - למה לא לתמוך. למה לא להצביע על זה היום, להעביר את זה לדיון בוועדת החינוך ולהתקדם עם העניין? אלא מה? סדרי עדיפויות מעוותים שנשארו כנראה עוד מתקופת ביבי. תודה רבה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה. חבר הכנסת יואל חסון - אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, אחרון הדוברים להיום.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, חברי חבר הכנסת גפני, הזכרת את תקופת ביבי, ואני רוצה להזכיר לך שביבי אמר בזמנו: מחשב לכל תלמיד. אולי עכשיו חברת הכנסת תירוש חיה באותה אשליה, אולי מורה לכל תלמיד. אולי נגיע לימים האלה.
צריך להבין שאנו נמצאים בתקציב מסוים, ועל סדר עדיפויות יחליט משרד החינוך. יכול להיות שמשרד החינוך, בסדר העדיפויות שלו יהיה שעל חשבון בניית כיתות שחסרות - ואף אחד לא יגיד לי שפיצול, ש-36 או 40 תלמידים - - -
רונית תירוש (קדימה):
זה תקציב אחר.
נסים זאב (ש"ס):
אך אם את רוצה לפצל כיתה, אפילו לשעה אחת - - -
רונית תירוש (קדימה):
שתי מורות באותו חדר.
נסים זאב (ש"ס):
אדרבה, תסבירי את הכוונה. אם בהצעת החוק היית אומרת: מורה מסייעת, זה הרבה יותר מובן. כשאת מדברת על פיצול כיתה, המשמעות היא שזה מחייב כיתה. היום אין מגבלה. אם יש 40 תלמידים בכיתה, אני רוצה לפצל ל-20, זה מחייב לשתי כיתות נפרדות. לכן התקציב פה נראה מנופח. אם זה לא כך, אדרבה.
אני גם שמח שהלכת בפרופורציה ובהדרגתיות והתמקדת רק בשעות מסוימות של הקריאה, ויש צורך, כפי שכתוב, בגישה אישית מצד המורים, ואני חושב שזה יכול לתרום רבות, והלוואי שהממשלה תתמוך בעניין הזה. אם תהיה החלטה לתמוך, אהיה עם התומכים, כי זה יכול לסייע רבות.
האם מדובר גם על תלמודי-תורה והמוכרים שאינם רשמיים?
רונית תירוש (קדימה):
המוכר שאינו רשמי.
נסים זאב (ש"ס):
כי המוכר שאינו רשמי מקבל הרבה פחות תקציב מהמוכר הרשמי. לכן את הלוקסוס הזה הוא לא יכול לעשות לעצמו, כי התקציב שלו הוא כמעט 60% מהמוכר הרשמי. לכן להוסיף נטל בתקציב על אותם מוסדות ועמותות, זה יהיה קשה מנשוא. אז אם את אומרת שזה לא חל, אני בהחלט אתמוך בשתי ידיים, רק שאקבל את האישור מחברי הקואליציה.
היו"ר קולט אביטל:
תודה רבה. כיוון שאין הצבעה אני קובעת שהדיון בנושא זה הסתיים.
גם סדר-היום הסתיים. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' באייר התשס"ז, 8 במאי 2007, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:15.