הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2234320
הכנסת העשרים וחמש
יוזמת: חברת הכנסת פנינה תמנו
______________________________________________
פ/6096/25
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום קצבת שארים לעגונה ולמסורבי גט שהתאלמנו), התשפ"ה–2025
דברי הסבר
הצעת חוק זו נועדה לתקן מצב שבו המחוקק אינו מכיר בנשים עגונות ומסורבות גט כמי שנכללות תחת ההגדרה "אלמנה" בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – החוק), לשם זכאות בקצבת שארים, ובכך נגרם עוול לאותן נשים. נשים אלו היו נשואות בחיי המבוטח בעל כורחן, ונמנעה מהן הזכות הבסיסית להמשיך בחייהן ולהינשא מחדש, ובו זמנית, במות המבוטח, הן אינן מוכרות כאלמנות לשם קבלת קצבת השארים.
עוול זה מתאפשר משום שהחוק מוציא מכלל הגדרת אלמן או אלמנה את מי שחיו בפירוד לפני פטירת המבוטח או המבוטחת, ושולל את זכאותם לקבל קצבת שארים. ההגדרה בחוק אינה מבחינה בין מצבים שונים של פירוד ובכך נגרם עוול לנשים מסורבות גט ועגונות אשר המציאות של פירוד ממושך נכפתה עליהן בעל כורכן.
כך לדוגמא, במקרה של אישה שנפרדה מבן זוגה על רקע של אלימות במשפחה ולא הצליחה להתגרש עקב סרבנות גט עיקשת מצד בן הזוג האלים, לפי המצב הנוכחי, נמנעת ממנה האפשרות לקבל את הקצבה, על אף שהפירוד נגרם מסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בה.
במצבים מן הסוג הזה, אישה עגונה או מסורבת גט נענשת פעמיים: פעם ראשונה בחיי המבוטח – כאשר הוא שלל את זכותה להתגרש, ופעם שניה לאחר מות המבוטח – כאשר נשללת ממנה הזכאות לקבל קצבת שארים על אף היותה נשואה באופן פורמלי למבוטח, הגם שבעל כורחה.
בתי הדין לעבודה דנו בסוגיה זו בשורה של מקרים. בחלקם נקבעה הזכאות לקצבה תוך פרשנות תכליתית של לשון החוק (כדוגמת ב"ל 16601-07-17 מאיה מלכה ג'ורנו נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4.3.2019); עב"ל (ארצי) 25651-11-15 אביבה חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 29.10.2027); ע"ב 10015/09 אלמונית נ' עיריית תל אביב יפו (ניתן ביום 26.10.2011)), ובחלקם נשללה הזכאות, אך עלתה הקריאה למחוקק לתקן מצב מעוות זה, כפי שהיה בב"ל (נצ') 2276/06 אילנה מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.4.2008) שם נדונה פרשה שעסקה באישה שהיתה עגונה במשך כמעט 30 שנים. באותה פרשה נקבע כי "בכל הקשור לבקשת התובעת לפיה את "זעקת העגונות נקשיב ונושיע", כפי שפרטנו לעיל, לשונו הברורה של סעיף 238 לא אפשרה לנו להיעתר לבקשה זו. יחד עם זאת, אנו סבורים ששומה על המחוקק לשוב וליתן דעתו להגדרת "אלמנה" כניסוחה בסעיף 238 לחוק, זאת לנוכח בעיית העגונות אשר אין ניתן לטובתן פסק דין למזונות או קיים הסכם כתוב בשל אי היכולת הממשית לקבל פסק דין שכזה או לכרות הסכם עם בעליהן. משכך, מתבקש הנתבע ליזום שינוי חקיקה וכן מתבקשת מזכירות בית הדין להעביר העתק מפסק הדין ליועץ המשפטי של משרד הרווחה על מנת שישקול ליזום שינוי חקיקה בכל הקשור לסעיף 238 לחוק".
על אף שבשנים האחרונות הערכאות השיפוטיות נחלצו להגנת נשים אלו ופסקו כי הן זכאיות לקצבה, מן הראוי כי הגנה זאת תבוא לידי ביטוי מפורש בחוק, הן בכדי למנוע קיומם של הליכים משפטיים מיותרים והן בכדי להגן על אותן נשים שאין ביכולתן לנהל הליכים אלו.
נדגיש כי קצבת שארים היא חלק מרשת המגן הסוציאלית העומדת לשאריו של אדם שנפטר והיא נועדה להבטיח לשאירים אמצעי קיום לאחר פטירתו. כאשר במדינת ישראל נמנעת מנשים עגונות וממסורבות גט האפשרות החוקית להינשא לאחר כל עוד לא קיבלו גט, נשמטת מהן רשת מגן כלכלית של תא משפחתי והן עלולות למצוא עצמן במצב שבו הן אינן יכולות לקיים עצמן בכבוד.
המשפט העברי מכיר בעוולה זו ובזכותן של נשים אלו לתמיכה כלכלית מוגברת באמצעות הכלי של מזונות מדין "מעוכבת מחמתו להינשא לאחר". הרציונל של כלי זה הינו כי יש להכיר בנזק הכלכלי שנגרם לאישה שנמנעת ממנה אפשרות הלכתית להינשא לאדם אחר ולחלוק עם בן זוג את הנטל הכלכלי של קיום משפחה. רציונל זה נכון גם לענייננו.
הצעת החוק באה לתקן עוול זה ומבקשת להכיר במי שנמנעה ממנה האפשרות להתגרש כ"אלמנה" לשם זכאות בקצבת שארים, ובכך להקל ולו במעט מסבלן וצערן של נשים מסורבות גט ועגונות.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ה בתמוז התשפ"ה (21.07.2025)
תיקון סעיף 238 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 238 –
(1) בהגדרה "אלמנה", בפסקה (2), בסופה יבוא "ולעניין זכאות לקצבת שאירים – גם על אישה שבעת פטירת המבוטח היתה עגונה או שהמבוטח לא קיים פסק דין של בית דין רבני שקבע כי עליו ליתן לה גט או שעליהם להתגרש, כאמור בסעיף 1(א) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה–1995 (בסעיף זה – חוק בתי דין רבניים)";
(2) בהגדרה "אלמן", בפסקה (2), בסופה יבוא "ולעניין זכאות לקצבת שאירים, פסקה זו לא תחול על גבר שבעת פטירת המבוטחת ניתן לגביו פסק דין של בית דין רבני שקבע כי על המבוטחת לקבל ממנו גט, אך היא לא קיימה את פסק הדין, כאמור בסעיף 1(ג) לחוק בתי דין רבניים".