הצעת חוק לדיון מוקדם
מספר פנימי: 2231643
הכנסת העשרים וחמש
יוזמים: חברי הכנסת אלי דלל
סימון דוידסון
______________________________________________
פ/6100/25
הצעת חוק הסדרת מקומות רחצה (תיקון – הגבלת אחריות רשות מקומית למקום שאינו מוכרז לרחצה), התשפ"ה–2025
דברי הסבר
חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, מסמיך את שר הפנים להכריז על מקומות אסורים לרחצה, ועל מקומות מוכרזים לרחצה. כל יתר רצועת מקומות הרחצה של מדינת ישראל – בים התיכון, בכנרת, בים המלח ובים סוף, אינם מוסדרים בחוק (להלן – מקומות רחצה בלתי מוסדרים) ולא נקבע בחוק מה אחריות המדינה או הרשות המקומית למקומות רחצה אלה.
בשל מיעוט המקומות המוכרזים לרחצה, ובשל הגידול באוכלוסיית המדינה, הפכו בשנים האחרונות מקומות הרחצה הבלתי מוסדרים למקומות רחצה מבוקשים ועמוסים במבקרים, כאשר רבים מן המבקרים גם נכנסים לים. נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת מלמדים כי רוב גורף של מקרי הטביעות למוות בחופי הים מתרחשים בחופים הבלתי מוסדרים.
לנוכח מציאות זו, התרבו התביעות המוגשות לבתי המשפט בגין מקרי טביעה במקומות רחצה בלתי מוסדרים, ובתי המשפט מטילים על הרשות המקומית את האחריות למקרי טביעה אלה, גם אם הקרקע אינה בבעלות הרשות המקומית או שהמתרחץ בחר במודע שלא להגיע למקום הרחצה המוכרז בו קיימים שירותי הצלה. פיצוי נזיקי למשפחתו של טובע למוות עשוי להגיע למיליוני שקלים למקרה.
על אף שחופי הרחצה הם נכס לאומי ומשאב השייך לציבור בכללותו, הרי שבפועל הרשויות המקומיות הן אלה שמממנות מתקציבן את מרבית עלויות הטיפול במקומות הרחצה הבלתי מוסדרים, לרבות עלויות ניקיון ותברואה, טיפול במטרדים, פיקוח ואכיפה, ביטוח וכיוצא באלה, והשתתפות המדינה במימון עלויות אלה – חרף היותה בעלת המקרקעין במקומות רחצה אלה – היא זניחה. מכאן, שכספי הרשות המקומית, שצריכים להיות מנוצלים לשירות מוניציפלי, משמשים הלכה למעשה כפוליסת ביטוח לאומית לאותם אזרחים שבחרו לטבול בים בהעדר שירותי הצלה.
התיקון המוצע נועד להסדיר את המצב וקובע, כי על הרשות המקומית להציב שלטי אזהרה לציבור, על מנת שיידע כי במקום הרחצה הבלתי מוסדר לא מסופקים שירותים, לרבות שירותי הצלה, ומנגד עליה לפרסם לציבור את מיקומם של המקומות המוכרזים לרחצה. רשות שתעמוד בדרישות אלה, לא תישא באחריות נזיקית למקרי נזיקין שיתרחשו במקום רחצה בלתי מוסדר ובמקומות רחצה אסורים, ובכך יידרש האזרח לשאת באחריות להחלטתו שלא לרחוץ במקום מוכרז.
בנוסף, על מנת שלא להטיל אחריות יתרה על רשויות מקומיות שמנסות להתמודד עם האתגר שמציבים מקומות הרחצה הבלתי מוסדרים באמצעות סיורי פיקוח, הפעלת מצלמות אבטחה וכיוצא באלה, ומכיוון שהרשויות המקומיות נדרשות כיום לנקות את חופי הים גם אם אינם מוכרזים לרחצה, קובע התיקון כי אין בפעולות ניקיון ואכיפה כדי לגרוע מהקביעה, כי רשות שעמדה בדרישת השילוט והפרסום לציבור כמפורט מעלה – לא תישא באחריות נזיקית למקרי נזיקין במקום הרחצה הבלתי מוסדר. להשלמת התמונה יצוין כי חובות הרשות המקומית ביחס למקומות מוכרזים לרחצה מעוגנות בצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשע"ו–2016, ואין בתיקון המוצע כדי לגרוע מחובות אלה.
--------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ה בתמוז התשפ"ה (21.07.2025)
תיקון סעיף 5 1. בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, בסעיף 5, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא: בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד–1964, בסעיף 5, האמור בו יסומן "(א)" ואחריו יבוא:
"(ב) רשות מקומית שבתחומה נמצא חלק של חוף ים, נהר או אגם, שהשר לא אסר בו את הרחצה לפי סעיף 1, ולא הכריז עליו כמקום רחצה מוכרז לפי סעיף 3, והוא אינו מנוי על האתרים המפורטים בסעיף 5(ג) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד–2004 (להלן – מקום רחצה בלתי מוסדר), תפעל לגביו כמפורט להלן: "(ב) רשות מקומית שבתחומה נמצא חלק של חוף ים, נהר או אגם, שהשר לא אסר בו את הרחצה לפי סעיף 1, ולא הכריז עליו כמקום רחצה מוכרז לפי סעיף 3, והוא אינו מנוי על האתרים המפורטים בסעיף 5(ג) לחוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד–2004 (להלן – מקום רחצה בלתי מוסדר), תפעל לגביו כמפורט להלן:
(1) תציב במקומות בולטים בדרכים המובילות אל מקום הרחצה הבלתי מוסדר, שלטים בשפה העברית, הערבית והאנגלית, לציון העדרם של שירותי הצלה במקום כאמור;
(2) תפרסם לציבור את מיקומם של מקומות הרחצה המוכרזים שבתחומה.
(ג) פעלה רשות מקומית כאמור בסעיף קטן (ב) או היה חלק חוף הים, הנהר או האגם מקום אשר השר אסר בו את הרחצה לפי סעיף 1 או הוכרז כגן לאומי, שמורת טבע, אתר לאומי, אתר הנצחה ממלכתי או חילי, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998 – לא תישא הרשות המקומית באחריות בנזיקין לכל מקרה נזיקי שארע באותו מקום. (ג) פעלה רשות מקומית כאמור בסעיף קטן (ב) או היה חלק חוף הים, הנהר או האגם מקום אשר השר אסר בו את הרחצה לפי סעיף 1 או הוכרז כגן לאומי, שמורת טבע, אתר לאומי, אתר הנצחה ממלכתי או חילי, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998 – לא תישא הרשות המקומית באחריות בנזיקין לכל מקרה נזיקי שארע באותו מקום.
(ד) הפעלת שירותי ניקיון או פיקוח ואכיפה מטעם רשות מקומית במקום רחצה בלתי מוסדר לא יגרעו מהאמור בסעיף קטן (ג)." (ד) הפעלת שירותי ניקיון או פיקוח ואכיפה מטעם רשות מקומית במקום רחצה בלתי מוסדר לא יגרעו מהאמור בסעיף קטן (ג)."