קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/260).] (קריאה ראשונה) היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק התקציב. לתשומת לבכם, סדר-היום מחר משתנה לחלוטין; אנחנו מתחילים את סדר-היום בשעה 11:00. היום ישיבת המליאה מסתיימת רק בשעה 23:00. מחר היא מתחילה בשעה 11:00, וההצבעה על התקציב תתקיים מחר בסביבות השעה 19:00. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007 ולהצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), בקריאה ראשונה. אני מזמינה את שר האוצר, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, תגידי שההצבעה לא תהיה לפני 19:00. היו"ר דליה איציק: היא לא תהיה לפני 19:00. קריאה: ולא אחרי? היו"ר דליה איציק: אני אתחיל בסביבות 19:00. אתם מכירים אותי. שר האוצר אברהם הירשזון: גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא היום לאישור המליאה את הצעת חוק תקציב המדינה ואת הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007). גברתי היושבת-ראש, לא זה התקציב שרציתי ותכננתי להניח היום לפני הכנסת. בכוונתי ובכוונת הממשלה היה להציג תקציב המבקש להתמודד עם אחד הנושאים הקשים והמעיקים בחברה הישראלית - צמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל. תקציב 2007 היה אמור להיות הכרזת מלחמה על העוני בישראל. אבל באה מלחמה אחרת ואילצה אותנו לערוך שינויים כואבים. אני אומר שינויים כואבים, מפני שהעוני והמחסור שבהם שרויות אוכלוסיות שלמות בתוכנו מציקים ומדירים שינה מעיני. העובדה כי איננו יכולים להקל על השכבות האלה כבר השנה מכאיבה ומצערת אותי לא פחות מאשר כל אחד אחר. הסיבה ידועה: מדינת ישראל, מיומה הראשון, היא מדינה שוחרת שלום. אנחנו יודעים היטב את מחיר הדמים של המלחמה, ונוכחנו בכך שוב במלחמה האחרונה. מחיר הדמים הזה הוא כמובן מחיר כפול: אחד גלוי – המחיר הנוראי של נפילת בנינו, שעליו לצערי הרב לא נוכל להתגבר. המחיר השני גלוי פחות, להבדיל אלף הבדלות, אבל הוא מחיר כבד – המחיר הכלכלי של המלחמה. מדובר בהרבה מאוד מיליארדים הדרושים לחידוש המלאים, להצטיידות צה"ל ולשיקום הצפון. וכך, במקום הקיצוץ בתקציב הביטחון, אנחנו מוסיפים תוספת משמעותית של כ-8 מיליארדי ש"ח. אנו משקמים את צפון המדינה בתוספת של 1.3 מיליארד ש"ח. הוצאות המלחמה בלעו גם את מרבית העודפים התקציביים שכל כך שימחו אותנו לפני חצי שנה, העודפים ששימשו למימון השיקום הפיזי של בתי התושבים בצפון, למתן הפיצויים לעובדים ולכיסוי ההפסדים של החקלאים, התעשיינים ואנשי התיירות. אני מזכיר לכם את דיוני התקציב לשנת 2006. רבים יעצו לנו אז למהר ולהיטיב, להחזיר את כספי העודפים לציבור בדרכים שונות. אמרתי שכדאי לשמור אותם ליום סגריר, בלי לדעת, כמובן, שיום הסגריר הוא מעבר לפינה. אני אומר גם היום: מדיניות כלכלית אחראית צריכה להישמר היום מכך שמחר נזדקק לה, כי המחר הוא לפעמים בלתי ידוע. רבותי חברי הכנסת, יש בציבוריות הישראלית הערכות שונות באשר לתוצאות הצבאיות של המערכה בצפון. אין ולא יכול להיות ויכוח באשר לגודל ההישגים בתחום הכלכלי. אני מציע להעניק לכלכלת ישראל צל"ש על ביצועיה בזמן המלחמה ואחריה. כמיליון אזרחים מצאו את עצמם חשופים לירי הטילים של ה"חיזבאללה". אותם אזרחים סגרו את עסקיהם ונאלצו להפסיק את שגרת חייהם. אזרחי המדינה כולה התפללו כי היציבות הכלכלית לא תיפגע, וכי השקט – תרתי משמע – יחזור על כנו. כבר ביום הרביעי למלחמה החלטתי כי הביטחון הכלכלי יובטח. כנגד כל הדעות הקדומות, משרד האוצר היה כתובת ואוזן קשבת לכל הצרכים. ישבנו יחד עם שר התמ"ת אלי ישי, עם מזכ"ל ההסתדרות הכללית עופר עיני ועם נשיא האיגודים הכלכליים שרגא ברוש על גיבוש הסכמי הפיצויים. זה המקום להודות להם על האחריות שגילו ועל הסיוע בפתרון המהיר של הבעיות שהתעוררו. אני יודע כיצד הרגישו הורים מצפת מהרגע שבו נודע להם שגם ביושבם בביתם הם יקבלו את משכורותיהם. אני יודע איך הרגישו חקלאי המושבים, שראו את המלחמה משמידה את פרי עמלם, מהרגע שבו נודע להם שבפעם הראשונה, תוך כדי לחימה, הם יקבלו פיצויים נדיבים ומסלולים ירוקים. אני יודע איך הרגישו תיירני הצפון, שראו איך המלחמה הורסת להם את העונה בעודה בשיאה, אחרי שהבהרנו מהרגע הראשון שנכסה את הנזקים. אני יודע כיצד הרגיש בעל החנות, שנאלץ לסגור אותה לתקופה כה ממושכת, ללא ביטחון בהכנסה קבועה ובעתיד הכלכלי. אני יודע איך הרגישו ראשי רשויות שהיו צריכים להתמודד בחזית, כששר הפנים ואנוכי נתנו תשובות מיידיות בזמן המלחמה. אני יודע איך הרגישה כל אחת מ-18,000 המשפחות אשר רכושן נהרס. מדובר במספר חסר תקדים ביחס לכל מלחמה שהתקיימה בעבר. אבקש לומר לך, גברתי היושבת-ראש, שתוך שלושה חודשים סיימנו באופן מלא את הטיפול בבעיות של 85% מן התביעות הללו. עשרות סוגיות קרדינליות לעתידה של כלכלת ישראל עלו בימי הלחימה. החלטנו להילחם על יציבותה של הכלכלה הישראלית, והצלחנו. נתנו מענה על כל הצרכים המיידיים של מערכת הביטחון. זרם ההשקעות נמשך גם בעיצומם של ימי הקרבות. דירוג האשראי של ישראל לא השתנה. השווקים המקומיים והעולמיים הביעו אמון בכלכלה הישראלית. הממשל האמריקני האריך את הערבויות לישראל. קיבלתי היום את מסקנותיה של משלחת קרן המטבע הבין-לאומית. אני גאה על כך שהמשלחת קבעה באופן חד-משמעי, שביצועיו של המשק הישראלי טובים מאוד בהתחשב באי-ודאות ובטלטלות המשמעותיות שפקדו את הזירה הביטחונית. אני שמח שקיבלנו חיזוק לכך שדרכנו הכלכלית חייבת להימשך. הישגים אלה, חסרי תקדים בימים של מלחמה, לא באו מאליהם; מאחוריהם עמדה פעולה נמרצת. עשינו הכול על מנת להביא להרגעת השווקים. אמרנו את שהתברר כנכון: עלינו לשמור על יציבות כלכלית, כי זו תשמור עלינו. מעל במה זו אני רוצה להודות לראש הממשלה על שיתוף הפעולה והגיבוי שזכינו לו בכל עשייתנו. היה זה נדבך חשוב בהצלחה. הוכחנו יחד לעם ישראל כי יש הנהגה כלכלית אחראית במדינת ישראל. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לשר אוצר הבא לתבוע מהציבור להקריב קורבנות כלכליים הרבה יותר קל כשהמצב קטסטרופלי. אז ברור לכולם שכדי להציל את המשק חייבים להתגייס ולתרום תרומה כדי למנוע חורבן כלכלי. אני עומד היום במצב הרבה פחות נוח מבחינה זו. כלכלת ישראל יציבה. הבורסה אפילו גואה. הצמיחה תימשך. המשקיעים הזרים ממשיכים לתת בנו את אמונם. רן כהן (מרצ): - - - שר האוצר אברהם הירשזון: יש לי אחריות - אחריות לכלכלת ישראל, לשמירת הצמיחה והיציבות. לכן לא יכולות להיות פשרות בנושא מסגרות התקציב שקבעתי. את התוספות ההכרחיות לתקציב הביטחון ואת שיקום הצפון אין מנוס אלא לממן ממה שיש, תוך דחייה כואבת של תוכניות חשובות אחרות. החברה בישראל, בראש ובראשונה שכבות המצוקה, שילמו בשנים האחרונות מחיר כל כך יקר עד שהצלחנו להיחלץ מן המיתון ולעלות על פסים של צמיחה. זה יהיה לא רק משגה כלכלי, זה יהיה מעשה של חוסר אחריות חברתי להתחיל עכשיו לפזר כסף שאין לנו. יש כמובן פיתוי כזה. זהו עכשוויזם, שבו חוטאים רבים אצלנו, התובעים הכול, עכשיו ומייד. היזכרו בבקשה בימי המיתון, אשר הגיעו אחרי הצמיחה של תחילת שנות האלפיים. האם לשם בכוונתכם להגיע? העמידה ביעדי התקציב ובמסגרתו אינה קפריזה אוצרית; היא הכרח כלכלי וחברתי והערובה הטובה ביותר לשמירת חוסנו של המשק הישראלי. כן, עם כל הכאב, יש דברים שאנחנו נאלצים לדחות. אין זאת אומרת שאנחנו מרשים לעצמנו לקחת פסק זמן מן ההכרח להתמודד עם בעיות החברה בישראל. אבל אנחנו נעשה זאת בדרך ממוקדת ויעילה. מעבר לתוספות התקציביות המשמעותיות אשר הוספנו לצרכים החברתיים מאז כינונה של הממשלה בכלל ובשנת 2007 בפרט, נמשיך במתן מענה פרטני לכל אוכלוסייה. נמשיך ונחדד את מדיניות ההבחנה בין המסוגלים להשתלב בשוק העבודה לבין מי שאינם מסוגלים לכך. נעשה זאת באמצעות תמריצים גדולים ויעילים יותר להשתלבות בשוק העבודה, ומנגד בתגבור השירותים והתמיכות הכספיות לאותן אוכלוסיות שאינן מסוגלות לעבוד. כל מובטל החוזר אל מעגל העבודה הוא לא רק עוד אדם הנחלץ יחד עם משפחתו ממצוקה כספית. זהו אדם המחזיר לעצמו את כבודו העצמי כאדם יצרני ותורם. לכן, כל מי שיכול לצאת לעבוד יקבל מאתנו את כל התמיכה הדרושה כדי שירגיש שהוא אכן משתכר בכבוד, ויש שכר לעמלו. בהקשר זה החלטתי לקחת את הטיפול בנושא מס הכנסה שלילי. זה נדבך חשוב בצמצום הפערים במדינת ישראל, שכן הוא בא להוסיף כסף בצורה הכי ממוקדת שאפשר למי שאינו משתכר דיו. רבותי חברי הכנסת, כולי תקווה כי השנה תהיה שנת המהפך במערכת החינוך. אני נכון, עם שרת החינוך, אנשי מערכת החינוך והמורים, לתת יד לשינוי בתחום הנוגע לעתידנו ולחולל שינוי מהותי בתחום ההשכלה הגבוהה והחינוך. משרד האוצר בראשותי יפעל ביתר שאת להגשמת מטרה נעלה זו. אני מודיע מעל במה זו, כי נוכח אירועי המלחמה שנת 2007 תהיה שנת ההיערכות לצמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל. אני מאמין בחוסנה ובבריאותה של הכלכלה הישראלית כבסיס ליציבותה של החברה הישראלית. אני בטוח שאם נבטיח את המשך הצמיחה במשק, נוכל להתחיל במערכה נגד העוני במדינת ישראל, ולהילחם בו מלחמה יעילה. אני בוחן כבר עתה את הדרכים לצמצום הפגיעה בזקנים, בחולים ובשכבות החלשות. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עדיין בתחילת הדרך. לישראל פוטנציאל להפוך למעצמה כלכלית. יש לנו הון אנושי של מהנדסים, חוקרים, ממציאים ויזמים, שאין לו מקביל בשום מקום בעולם. כל מה שצריך לעשות זה להעניק להון האנושי הזה את הכלים לממש את הפוטנציאל האדיר הטמון בו. המשק הישראלי עדיין אינו המשק החופשי, התחרותי, המשוחרר מחסמים ביורוקרטיים כפי שהוא צריך להיות כמשק מודרני, כזה שיכול להתחרות כשווה בין שווים בעולם הגלובליזציה. זרם ההשקעות הזרות, ששבר השנה את שיאי כל הזמנים והגיע ל-18 מיליארד ש"ח בתשעת החודשים הראשונים, הוא הבעת אמון משכנעת בכלכלה הישראלית. השקעות אלה הן ברכה למשק, הן תורמות לצמיחתו ויוצרות אלפי מקומות עבודה חדשים, ולכן הן ראויות לעידוד רב. ראש הממשלה אהוד אולמרט: האם זה 18 מיליארד ש"ח או 18 מיליארד דולר? שר האוצר אברהם הירשזון: אמרתי, ש"ח. ההשקעות הן בסך 6 מיליארדי דולר בתשעת החודשים הראשונים. גלעד ארדן (הליכוד): זה לא הבדל משמעותי. שר האוצר אברהם הירשזון: אני אומר מעל במה זו - - - ראש הממשלה אהוד אולמרט: זה ההשקעות הריאליות. שר האוצר אברהם הירשזון: כן. ראש הממשלה אהוד אולמרט: ההשקעות הפיננסיות הן 17.9 מיליארד דולר. שר האוצר אברהם הירשזון: זה נכון. ראש הממשלה אהוד אולמרט: זה הכי גבוה שהיה אי פעם - - - עם הלחימה. שר האוצר אברהם הירשזון: אני אומר מעל במה זו, נביא לכך שתקציב המדינה השנה יאושר בכנסת ב-31 בדצמבר 2006, ולא יום אחד מאוחר יותר. אסור להמשיך ולתעתע בכלכלה הישראלית ובאזרחיה. הנפגע העיקרי מכל יום שתקציב המדינה אינו מאושר הוא האזרח הנסמך על תקציב המדינה. גברתי יושבת-ראש הכנסת, אני רוצה להודות לך מאוד על הדיון המרתק שהיה אתמול בחדרך, שבו החלטנו כיצד ננהג גם בתקציב וגם בחוק ההסדרים, ויש לנו מחשבות חדשות ושונות גם לגבי השנה הזאת וגם לגבי ההמשך. אני חושב שהצוות שהחלטנו להקים, של משרד האוצר והכנסת, הוא דבר חשוב, הוא מהווה מהפכה חשובה בכל הקשור לנושא התקציב, ובהחלט אסור לנו להיות מקובעים, ואני בטוח שנמשיך בדרך הזאת. אני פונה לכל סיעות הבית, עלינו להפגין אחריות לאומית לטובת הדורות הבאים, אנו חייבים לשמור על כלכלת מדינת ישראל. לכן אבקשכם לתמוך בקריאה ראשונה בהצעת חוק התקציב ובהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני שר האוצר. עד שיעלה חבר הכנסת יעקב ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים, אני אספר שאתמול ישבו בחדרי שר האוצר ונציגות מהאוצר. אנחנו מאוד לא אוהבים את חוק ההסדרים, כמו שאתה נלחמת על היקפו של החוק הזה. אני חושבת שלא צריך לעשות במה עוקפת כנסת. ועם חוק כזה כמו שהבטיח שר האוצר -נשתדל להעביר את מרבית הנושאים לוועדות. אני מניחה שעוד תהיה מלחמה על זה, אבל אנחנו ניאבק. בבקשה, אדוני היושב-ראש, ואחריו - חבר הכנסת בנימין נתניהו. רן כהן (מרצ): כל שנה נוריד את חוק ההסדרים בחצי. היו"ר דליה איציק: גם השנה הוא יצומצם מאוד. גלעד ארדן (הליכוד): בסעיף התקציבים - - - ראובן ריבלין (הליכוד): חוק ההוצאה לפועל, בכל מקרה, בכל עניין, בכל צורה, בחוק ההסדרים במשק מקומו לא יכירנו, לא בקריאה ראשונה, לא בקריאה שנייה - - - היו"ר דליה איציק: הובטח לי אתמול להוציא את זה, חבר הכנסת ריבלין. אני מודה לך. ראובן ריבלין (הליכוד): או שהם יחזירו או שהוא לא נמצא בחוק. לא, חלילה, נבוא ונאמר שלא מצביעים - - - היו"ר דליה איציק: אני אומרת לך בשמו; שר האוצר יודע לשמור על מלת כבוד שלו. הוא הבטיח אתמול, וכך יהיה, וזה לא יהיה הדבר היחיד שיסולק מחוק ההסדרים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אדוני שר האוצר, חברי הכנסת, הגשת חוק התקציב היא בדרך כלל יום חגיגי לשר האוצר שמגיש אותו לכנסת. אבל אחרי ששמעתי את הנאום של שר האוצר, שאמר שזה לא התקציב שהוא רצה להגיש, ודאי אין שום חגיגיות כאן. אגב, חבר הכנסת רן כהן, הצעתי ביום עיון שהיה בוועדת הכנסת, שאני מוכן להעביר את כל חוק ההסדרים לפני 1 בינואר 2007 בתנאי שזה לא בחוק ההסדרים. אם מבטלים את חוק ההסדרים, אני מתחייב להעביר את הכול. אני לא מבקש כלום, מעביר הכול, חוץ מהקיצוץ בקצבאות הילדים ובקצבאות הזיקנה כמובן - - - קריאה: - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): לא, חבל על הזמן, תחפשו מישהו אחר. חוץ מזה, רבותי, מה שאתם רוצים אני מעביר, אבל לא בחוק ההסדרים. למה צריך חוק הסדרים? אתה רוצה שיעבור עד 1 בינואר – הנה, יש לך אתגר. אני רוצה להעיר כמה דברים על התקציב. אני רוצה לקרוא לכם מה שהופיע בכלי התקשורת מטעם מרכז טאוב שבראשו עומד פרופסור יעקב קופ. אני מצטט: "ההוצאות החברתיות בתקציב המדינה צנחו ב-12 מיליארד שקל בארבע השנים האחרונות ונשחקו ריאלית ב-11%". הוא ממשיך: "היקף ההוצאות החברתיות ב-2007 דומה להיקף ב-2006 למרות הצהרות הפוליטיקאים. מכאן שההוצאה לנפש על סעיפים חברתיים תהיה נמוכה יותר ב-2007 עקב גידול האוכלוסייה". לנו מוכרים כל הזמן שיש גידול, הוסיפו 4 מיליארדי שקל, לא יודע כמה. כל יום מספר אחר. אומר מישהו שבדק את זה – הוא לא חשוד, הוא לא חרדי, אני מניח, לא מכיר אותו – שהסעיפים החברתיים דווקא ירדו. רן כהן (מרצ): מה זה "מישהו"? מרכז טאוב - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): למען הגילוי הנאות אמרתי שאני לא מכיר אותו, אני מצטט מהעיתונות. אני הייתי אומר לכם גם מאיזה עיתון, פשוט אין לי כאן צילום. אני לא יודע איזה עיתון זה. רן כהן (מרצ): אני מכיר אותו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני בטוח שהוא מכובד. ראובן ריבלין (הליכוד): "גלובס". יעקב ליצמן (יהדות התורה): אולי, לא יודע. לכן, אדוני השר, דבר ראשון, כולנו רוצים להיות חברתיים. גם אתה. אני חייב להגיד לך שאני מאוד מאמין לך. אמרת שאתה חברתי לא פחות מכולנו, ואני מאמין לך. חבר הכנסת ארדן פשוט מפריע לי - - - אני מאמין לך שאתה רוצה להיות חברתי, אבל אם רוצים להיות חברתיים אי-אפשר שלא להביא כסף ולשלם בשביל זה. אי-אפשר לפגוע עוד יותר בקצבאות זיקנה, בחיילים משוחררים, בילדים. יש איום אסטרטגי – מיניתם שר מיוחד לזה; האיום האסטרטגי הכי גדול פה הוא הבעיה הדמוגרפית, ומה הפתרון? רק קצבאות ילדים. עובדה שבבני-ברק, גם אם אחד ההורים עובד, בכל זאת הם מספר אחת בעוני, כי יש שם משפחות ברוכות ילדים. רן כהן (מרצ): כי לשר יש 30 עוזרים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני לא יודע. יכול להיות שהוא לקח את כל חברי הכנסת שלו כעוזרים. אני רוצה להעיר עוד כמה דברים. אמרת שהתקציב גדל ב-1.7% עם המלחמה, עם ה"בוקס" 3.3%, עם 0.5% של ההתנתקות, אולי עוד 0.5%, יש מספיק כסף – אין כאן בעיה של כסף. הבעיה כאן היא על מה מוציאים את הכסף. אם מוציאים את הכסף על עוד לשכות שרים ולא על הסעיפים החברתיים, אז בסדר, אתם רוצים להביא שווי שימוש? לא יודע, אבל הדבר הראשון שצריך לבדוק הוא לאן הכסף הזה הולך. אפילו עוברים לשווי שימוש צריך לפחות להחזיר לחלשים שבהם, אבל אנחנו לא רואים – אנחנו גם לא רואים גידול בהוצאות על תרופות לשנה. העולם מתקדם, ואנחנו לא מתקדמים. אני חייב לספר לכם בדיחה קטנה. הייתי עכשיו בסין. גם בסין נותנים קצבאות ילדים רק למשפחות עם ילד אחד, פשוט כי הם יותר. אנחנו דומים לסינים, להם יש גידול – אמרתי להם שאני מציע להם הסכם – יש להם בעיה שיש אצלם צמיחה של 10% פלוס, וזה גבוה מדי בשבילם. אז אמרתי להם שנתחלף לשנה אחת: ניקח את ה-10% וניתן להם את ה-4%. יש שם צמיחה אדירה. אני רוצה לחזור לקצבאות הילדים. קצבאות ילדים הן לא סעיף תקציבי. הן לא כלולות ב-1.7% – לא קצבאות הזיקנה ולא קצבאות הילדים, זה ביטוח לאומי. לכן לא צריך אפילו להגדיל את הסעיף הזה. מספיק שאתה מאשר להגדיל את הסעיף. אתה לא רוצה להוריד את העוני, אתה מסכים עם 750,000 ילדים מתחת לקו העוני? הרי אני יודע שאתה לא, למה שלא תעשו את זה, זה לא פופולרי? היתה פעם קבוצת שינוי – היום זה אלטע זאכן, אבל המדיניות של שינוי צריכה להישאר? זאת היתה המדיניות של שינוי, והציבור שלח אותם הביתה. איזה נס יכול להיות יותר מזה שבן-לילה נעלמו 15 מנדטים? ראובן ריבלין (הליכוד): אצבע אלוהים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): רק אצבע אלוהים. אבשלום וילן (מרצ): אולי אצבע הבוחר? יעקב ליצמן (יהדות התורה): גם מרצ יסכימו לזה. ראובן ריבלין (הליכוד): בזה אתה מסכים אתו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): בחלום הכי טוב שלכם לא חלמתם למחוק את כולם שם בן-לילה. אני מציע לך להתחיל להאמין בה' ולהתפלל מעכשיו. רן כהן (מרצ): רק כשתתחילו להתפלל יחד אתנו הדברים יקרו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אם תתחילו להתפלל כל יום, אני מבטיח לכם שתעלו. אם לא, גם אתם תרדו. רן כהן (מרצ): אם תתפללו לבד, זה אבוד. יעקב ליצמן (יהדות התורה): לפחות אנשי מרצ, תתחילו להאמין בה', שיש דבר כזה. נחזור לקצבאות ילדים, אני לא ארד מזה. הממשלה החליטה להנהיג אפליה מתקנת לציבור הבדואי. האם, אדוני השר, ביקרת ב-200 הקרוונים בבני-ברק? זאת עיר. האם ביקרת ב-100 הקרוונים בקריית-ספר? או 80 באילת? בביתר? בבית-שמש? בבית-שמש דווקא מתקדמים יותר מאחרים. למה להם לא מגיעה אפליה מתקנת? למה כל דבר צריך להגיע בהסכם עם יהדות התורה? למה בונים להם כיתות במסגרת ההסכם הקואליציוני? לא מגיע להם כילדים רגילים? הם לא תושבי המדינה? לא משלמים מסים? משלמים. אני משלם כמו כל אחד כאן, וגם חברי משלמים. למה לא מגיעה להם אפליה מתקנת כמו לבדואים? האם הקרוון של הבדואים ברהט הוא לא אותו קרוון שיש בבני-ברק? לא אותה שמש? לא אותו אזבסט? לא אותם ילדים? קריאה: תביא דוגמה אחרת, לא את הבדואים. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אני רוצה החלטת ממשלה כמו כולם – אם יש אפליה, הולכים לעשות אפליה מתקנת והולכים לתת כיתות לימוד לציבור שלי כמו לציבור של הבדואים – כמו שהממשלה החליטה. שם יש החלטה, ואחר כך נלחמים על איך מגיעים לכיתות. אני לא זוכה לקבל החלטה, כי אצלי מדובר בהסכם קואליציוני. אלו לא ילדים. על כל דבר אני צריך לשלם בהצבעה. אדוני הזכיר צמצום פערים – אתה רוצה להגיע לצמצום פערים ב-2007. חלשים, זקנים – ולא הזכרת ילדים. האם יש סיבה לכך שלא הזכרת? שמעתי כל מלה שאמרת. אדוני צריך להעיר למי שהכין את הנאום שיקפיד, ויהיה צמצום הפערים בכל הדברים – גם לזקנים וגם לילדים. אני שמח שתיקנת את זה, ואני רוצה להזכיר לך את תקציב הישיבות. עזבתי את ועדת הכספים ב-2002, כשתקציב הישיבות היה 1.32 מיליארד ש"ח. תקציב הישיבות ב-2006 התחיל ב-371 מיליון ש"ח. היה קיצוץ, ועוד קיצוץ, אתה יודע כמה זה ב-2007? 300 מיליון ש"ח. מכל כך הרבה כסף שאתם מוסיפים לישיבות התקציב שלהן רק יורד. רק מוסיפים כל הזמן. ביום שני אני קורא באחד העיתונים שתוקפים את ועדת הכספים על כך שהישיבות קיבלו כסף. עוד פעם אחת כסף, ושוב כסף, פעם שלישית כסף. אחד פלוס אחד, אבל מתברר שבישיבות זה מינוס אחד. אביגדור יצחקי (קדימה): ליצמן, פקידי האוצר משאירים משהו למשא-ומתן - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): שאלתי אותך, אדוני, למה צריך לזה משא-ומתן. האם התלמידים האלה הם פחות תלמידים? אז למה צריך משא-ומתן? למה אני צריך ליפול על הרגליים לשר האוצר ולך, אדוני, כדי שחס וחלילה לא תדיח אותי, חלילה וחס. אני מאוד חרד, הלב שלי דופק שלא תדיח אותי. למה אני צריך להתחנן שייתנו לישיבות כסף, ולילדים כסף, לגן-הילדים שלי כסף? מה ההבדל בין הילד שלי לילד שלך? אביגדור יצחקי (קדימה): - - - יעקב ליצמן (יהדות התורה): אז למה אתה מבקש ממני הסכם קואליציוני? תשלם, תהיה בן-אדם. אחר כך תבוא ותבקש מחיים אורון, מרן כהן וממישהו אחר. תבקש ממני – או שאני אתמוך בך או שלא, אבל מה זה שייך לזה? האם זו לא סחטנות? פשוט סחטנות. מגיע לי או לא מגיע לי? ילד רגיל, נורמלי? תשלם. תגיד שאנחנו מושחתים? אל תיתן, תלך למשטרה. אבל אם אנחנו ילדים, תשלם כסף. רן כהן (מרצ): אביגדור, אתה יודע שהוא צודק. יעקב ליצמן (יהדות התורה): כל פעם אני צריך להגיע להסכם קואליציוני. כל פעם שר האוצר צריך לעלות על במת הכנסת ולהגיד - אני צריך לעבור את הבושות האלה – רבותי, אני מתחייב לתת ליהדות התורה. כל העיתונים עושים חשבון. למה? למה לך זה מגיע ולי זה לא מגיע? מה ההבדל ביני לבינך? חיים אורון (מרצ): ליצמן, אתם אשמים בזה, כי פעם רציתם כך. אתה צודק עכשיו. יעקב ליצמן (יהדות התורה): כי אף פעם לא קיבלנו אחרת. חיים אורון, אני אספר לך בדיחה שכבר סיפרתי. מה קורה כשיש אש בתל-אביב? מצלצלים ל-102 או 103, אני לא יודע את המספר. מה קורה כשיש אש בבני- ברק? מה עושים? מצלצלים לליצמן שהוא יצלצל למכבי אש. למה? כי לציבור החרדי שום דבר לא הולך בלי פרוטקציה. זה המצב. זו בדיחה, אבל זה המצב. כל דבר שאני צריך לקבל, הכול בפרוטקציה, הכול הסכמים קואליציוניים. בוא נראה אותך גבר, אביגדור יצחקי, תעלה לכאן, או ששר האוצר יעלה ויגיד: אני נותן את כל מה שרצו לבקש בהסכם הקואליציוני בלי הסכם. בוא נראה אתכם. תודה, אדוני. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים יעקב ליצמן. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין נתניהו. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מי שאשם בזה הם - - - שהפכו את שרי האוצר לסמרטוטים. בנימין נתניהו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הבית, מכובדי שר האוצר אברהם הירשזון, אני מקווה שאני לא הולך לגרום לך פגיעה עמוקה מדי, אבל אני רוצה להגיד לך שהיית שותף נאמן בזמנו, כשעמדנו מול השוקת השבורה של המשק הישראלי. הקופה היתה עם חור, עם מינוס ענק, ואתה סייעת בידי ובידי הממשלה, כיושב-ראש ועדת הכספים, לעשות צעדים מאוד אמיצים, מאוד קשים, חלקם גם מאוד נועזים וחדשניים, כדי לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה ולהביא לשינוי יסודי שבו כלכלה שהיתה בהתרסקות היא כיום דבר שכל העולם משתאה עליו. שר האוצר אברהם הירשזון: הזכרתי את זה לא פעם. בנימין נתניהו (הליכוד): אמר נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, שהעוצמה של הכלכלה הישראלית בזמן המלחמה ואחריה – מלחמת לבנון השנייה – היא תוצאה של המדיניות שקדמה לכך, ולך היה חלק חשוב בזה. שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה היה המחיר של ההצלחה הגדולה הזאת? 1.6 מיליון אנשים עניים, 760,000 ילדים עניים. תגיד באיזה מחיר השגת את זה. זה היה במחיר של 1.6 מיליון עניים. גלעד ארדן (הליכוד): אולי אם זה לא היה, היו 3 מיליוני עניים? איך אתה יודע? אבשלום וילן (מרצ): זה היה בגלל החוק שלך. אם לא היית מעביר את החוק שלך, לא היינו צריכים - - - גלעד ארדן (הליכוד): רציתם יותר מדי. היו"ר יצחק זיו: אנחנו לא נמשיך אם לא תפסיקו. אני מבקש להפסיק את הדיבורים. בנימין נתניהו (הליכוד): בוודאי אפשר לומר דבר אחד: אז הקופה היתה ריקה, במינוס. היום הקופה מלאה. זה הבדל גדול מאוד. ועל כן אפשר לשאול הרבה שאלות על אז, אם כי ההסבר הוא פשוט: לא היה כסף. שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה היה המחיר של זה? איזה מחיר מדינת ישראל משלמת על כך? 1.6 מיליון עניים. בנימין נתניהו (הליכוד): אם תיתן לי, אני אשיב על כל שאלותיך, במיוחד אם תקשיב לסוף נאומי. היו"ר יצחק זיו: חבר הכנסת הלפרט. בנימין נתניהו (הליכוד): על מנת להביא לשינוי הגדול, מכלכלה מתרסקת לכלכלה נוסקת, היה צריך לעשות שלושה דברים, ושלושת הדברים האלה חייבים להימשך. אם לא יימשכו, אז זה עלה עד 6% ברבעון הראשון ואז זה יתחיל לרדת – 5%, 4%, 3%. זה לא קורה מעצמו, זה אפילו לא קורה כיוון שאתם משבחים את עצמכם. זה קורה כתוצאה משלושה חצים: החץ הראשון הוא התייעלות הממשלה. זה לא קשור אם אתה צריך להוסיף בגלל המלחמה. בהוצאות שיש לך, תקצץ. במה תקצץ? הכול חברתי? אתה לא צריך לקצץ בחברתי. אתה יכול למקר החוצה, בכל משרד. אתה נותן שירות יותר טוב, שירות יותר טוב לנזקקים - - - חיים אורון (מרצ): זה לא נכון, זה אותו כסף. בנימין נתניהו (הליכוד): אתה יכול לעשות את זה בחצי המחיר. שירות יותר טוב בחצי מחיר. שנית, אפשר להקפיד על רכש ממשלתי הרבה הרבה יותר תחרותי, באינטרנט. על 15 מיליארד מתוך ה-25 מיליארד, באינטרנט. זה חוסך מיליארדים. במי זה פוגע? באף אחד. מיקור חוץ לא פוגע באף אחד. יש מעון ממשלתי לאנשים עם מוגבלויות מאוד קשות. יש תשעה כאלה. עשינו מיקור חוץ של שניים, והמחיר למטופל ירד נדמה לי ב-50%-40%. התור מכאן עד קפריסין. המשפחות של האנשים המוגבלים, המסכנים האלה - רוצים רק ללכת לזה שהופרט, כי שם יש שירות טוב. רצינו לעשות עוד שבעה, אבל מי התנגד לזה? לא המטופלים, לא המשפחות שלהם, לא משלם המסים שחוסכים לו כסף. מי שהתנגד זה עופר עיני ועובדי המדינה. אתם נכנעתם להם. זה כסף שהיינו חוסכים כדי לתת שירות יותר טוב ולהישאר עם עודף. מכרזי המדינה – אני אתן דוגמה שכל אחד מכיר. אני מסכים שצריך להוסיף לתקציב הביטחון. מה עושה משלחת הרכש בניו-יורק שמקבלת 2 מיליארדי דולר לרכש? היא כמו המשלחת המצרית. המשלחת המצרית זה שלושה אנשים עם אינטרנט, אבל המשלחת שלנו - 200 שליחים. התייעלות. רן כהן (מרצ): אבל בהם לא נגעתם. בנימין נתניהו (הליכוד): לא רק שאין התייעלות, יש בזבזנות. בחץ הראשון ממשלה בזבזנית, מנופחת, מוסיפים משרדים, משרדים ללא כלום. איך זה, זה משרדים לענייני כלום? ראובן ריבלין (הליכוד): ללא כלום. בנימין נתניהו (הליכוד): ללא כלום. אין התייעלות. דבר שני, אתם מתגאים בזה שאתם לא מעלים מסים. אוי, ריבונו של עולם, עמדתי פה ואתה, רן כהן, וחבריך אמרתם: אל תוריד את שיעורי המס, אתה תיצור גירעון. אמרתי שלא, שאם נוריד את שיעורי המס, אנחנו נקבל יותר מסים. אני לא אגיד לכם באילו גלי גיחוך נתקלתי כאן. ועכשיו אני אומר לך, בלי גלי גיחוך: תוריד מסים. לא שתהיה באוברדרפט של מסים, תהיה בעודף מסים. תוריד מסים. גם תייעל וגם תפחית את שיעורי המס. בראש ובראשונה תקבל צמיחה. אתה לא יכול להתפשר עם 5% צמיחה, כי 5% צמיחה יביאו אותך מהר מאוד ל-4% ול-3%. אתה צריך להגדיל את הצמיחה, זה אומר להפחית מסים. זה אומר שלושה דברים: להפחית מסים, להפחית מסים ולהפחית מסים. אבל זה אומר עוד כמה דברים. זה החץ השני. אז בחץ הראשון אתם מבזבזים במקום להתייעל, בחץ השני אתם flat במקום להוריד. אומנם לא העליתם - אני רוצה להגיד לך, אדוני, אני מעריך שזה קשור בעברנו המשותף - אבל צריך להוריד מסים על מנת לגבות יותר מסים. עכשיו בא השלישי, וזה הגרוע מכול. שר האוצר אברהם הירשזון: אנחנו ממשיכים - - - בנימין נתניהו (הליכוד): איפה הרפורמה? אמרנו, הכלכלות הבין-לאומיות היום זה זוגות-זוגות; זה הסקטור הציבורי שיושב על הסקטור הפרטי. אתה רוצה לעשות דיאטה לציבורי, אתה רוצה לחזק אותו למטה, זה שסוחב, עם יותר חמצן, זה הורדת מסים, אבל אתה רוצה להוריד לו את כל החסמים, שיוכל להתקדם. מה אתם עושים עם מינהל מקרקעי ישראל? מה אתם עושים עם ועדות התכנון והבנייה? מה אתם עושים עם חברת החשמל? דוחים, דוחים. לרוחב הכלכלה אולי יש רפורמה וחצי. היו לנו 40 רפורמות שעשינו יחד, אברהם הירשזון; לא הייתי עושה את זה בלעדיך, אני לא אומר לך כמחמאת סרק. היו לי עוד 40 רפורמות, אתה יכול לקחת אותן, הן במגירות באוצר. איפה הן? איפה הרפורמות? איפה התחרות? זה מה שמייצר את הצמיחה, זה מה שמקפיץ אותך עוד בכמה אחוזי צמיחה, וכמה אחוזי צמיחה נותנים לנו את כל מה שאנחנו צריכים בשביל לסייע לחלשים, לקשישים, לנכים, לכל הציבורים האלה שנפגעו בתקציב הזה, כשהקופה כן מלאה. ניחא, היא היתה לא מלאה, אבל היא התמלאה, ופוגעים בהם. תראו במי פוגעים פה, בסל קליטה, בקצבאות זיקנה, קיצוץ עבודה מועדפת – זה חיילים – נכי רדיפות הנאצים, משפחות שכולות, פלאשמורה. למה? קריאה: גזזת. בנימין נתניהו (הליכוד): גזזת גם. למה? תתייעלו, ריבונו של עולם, תתייעלו. תפחיתו את שיעורי המס ותעשו רפורמות, הכלכלה תצמח, תוכלו להוסיף עוד ועוד ועוד. לא רק לא להוריד, תוכלו להוסיף לקצבאות הזיקנה, לנכים, לסל התרופות. המפתח הוא הצמיחה, והתקציב הזה נעדר חזון לצמיחה. אין לו חזון ואין לו דרך ואין לו שום כיוון, הוא בקושי מדשדש. עכשיו יש דבר נוסף. חברי מזכירים לי, הגעתי לישיבת הסיעה אצלנו ואני אומר: אני לא מאמין למה שאני רואה פה. בזמן שלא היה לנו כסף השקענו עשרות מיליארדים והתחייבנו על עשרות מיליארדים ועמדנו בזה - לפריפריה. אם יש משהו חברתי במדינת ישראל זה חיבור הפריפריה למרכז, והחיבור החברתי ביותר זה רכבות, כי על כבישים נוסעים פרייבטים, אבל ברכבות אין פרייבטים. אין דבר יותר חברתי וגם יותר כלכלי וגם יותר שוויוני מהרכבת. אני מסתכל בתקציב ואני פשוט נדהם. אני אומר לך, ידידי אברהם, תחזור בך, תחזיר את זה חזרה. אני רואה שהורידו מיליארד שקל השנה, אבל מתכוונים גם להוריד עד 2011, מהדבר הכי חברתי והכי חשוב. בעומק השפל לא היינו מוכנים לוותר על הרכבות, וכאן הורידו רכבות. רשמתי לי, הורידו רכבות - עפולה, כרמיאל, בית-שאן, הכפלת הקו לנהרייה ירדה, הקו לאשקלון. אין פגיעה חברתית יותר גדולה, כי זאת לא רק פגיעה עכשיו, זאת כבר פגיעה קדימה – של "קדימה". זאת פגיעה אמיתית, אמיתית, משום שברגע שאתה מחבר אותם ברכבת מהירה, נגמר הסיפור. הם מחוברים, יכולים למצוא עבודה, השכר שלהם עולה, משקיעים באים, אנשים מפתחים דיור, מפתחים קניונים, מפתחים הכול. פגיעה נוספת. אם הייתם מתייעלים לרוחב הממשלה, אם הייתם סוחטים את כיסי השומן, אם הייתם מוכנים להתעמת עם איגוד מקצועי אחד, אחד. הם עושים לכם ככה - אתם מייד בורחים. השמועות שאני שומע הן לא טובות. בהסתדרות אומרים: מה קורה שם? אנחנו רק מצייצים. תתעמתו אתם, אלה העובדים שמרוויחים הכי הרבה במדינה. חיים אורון (מרצ): כמו בנמלים תעשו רפורמה. בנימין נתניהו (הליכוד): הייתי מבקש, אדוני, יש לך עדיין הזדמנות. החלטנו לתמוך בחוק של סגירת התקציב עד דצמבר. זה נכון למדינה. אני לא מציע שנעשה את זה עכשיו, כי אנחנו לא משנים את כללי המשחק תוך כדי המשחק, אבל לשנה הבאה נתמוך בחוק של הקדמת התקציב לדצמבר. אבל כרגע, בהצבעה הזאת, על תקציב ועל תוכנית שנעדרת חזון ודרך, שאין בה התייעלות ממשלתית כלשהי אלא בזבוז מנגנונים, שאין בה שום הפחתת מסים - - ראובן ריבלין (הליכוד): לא צריך לשנות כללי משחק. בנימין נתניהו (הליכוד): - - שכמעט אין בה רפורמות של ממש, ודאי לא מרכזיות, שיש בה פגיעה בחלשים, דווקא כשהקופה מלאה, ויש בה ביטול התשתיות היסודיות ביותר בפריפריה - אדוני, לתקציב כזה אנחנו מתנגדים. חיים אורון (מרצ): ביבי, אבל כתוב שזה המשך המדיניות שלך. בנימין נתניהו (הליכוד): קיבלת את תשובתי. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת ביבי נתניהו. אני מזמין את חברת הכנסת אורית נוקד. גלעד ארדן (הליכוד): זה הניסיון שלהם ללכת בלי ולהרגיש עם. רן כהן (מרצ): חלקים מחוק ההסדרים לא יעלו להמשך. נדמה לי שהדבר הזה ראוי להודעה בכנסת. יעקב ליצמן (יהדות התורה): יש ויכוח אילו חלקים. רן כהן (מרצ): אילו חלקים של חוק ההסדרים בטלים? היו"ר יצחק זיו: בואו נאפשר לחברת הכנסת אורית נוקד לדבר. חבר הכנסת רן כהן, כאשר סיעתך תדבר תעלה את הנושא. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני שר האוצר, אדוני שר הבריאות, היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לאחל לך, שר האוצר, שתצליח לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך. הצלחתך הצלחתנו, ובמיוחד כאשר רואים את שנת 2007 כשנת היערכות לקראת הטיפול בנושא הפערים החברתיים והמלחמה בעוני. אם נודה על האמת, סיעת העבודה מצויה בדילמה קשה. מצד אחד, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל עברה מלחמה שתבעה מכולנו מחיר דמים קשה, נזק כלכלי כבד וצורך להיערך לאיומים הביטחוניים שניצבים בפנינו. כולם מבינים כי משימות אלה מחייבות שינויים כואבים בעיצוב תקציב המדינה. מצד שני, בקווי היסוד של הממשלה נקבע כי הממשלה תנהל מדיניות של צדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני. חברי חברי הכנסת, על רקע מלחמת לבנון וההוצאות הישירות והעקיפות שבאו במהלכה ובעקבותיה, לכאורה לא ניתן לעמוד ביעדים החברתיים שהצבנו לעצמנו. אך מטרות אלה, השקעה בביטחון וצמצום פערים, לא רק לא עומדות במתח זו עם זו, אלא משלימות זו את זו. חיזוק אמיתי של אזרחי מדינת ישראל, ביטחונם, כאשר ברקע קיים איום ממשי של התלקחות באחת או יותר מארבע החזיתות - סוריה, אירן, "חמאס", "חיזבאללה" - משמעותו גם ובעיקר צמצום הפערים החברתיים. כשם שברור כי יש לדאוג למלאים במחסני הצבא ולציוד התקין על מנת להבטיח את ביטחון המדינה, כך ברור כי ללא תעסוקה והבטחת קיומם בכבוד של אזרחי המדינה ייפגע החוסן הלאומי. בתקציב 2006 סיעת העבודה - בשיתוף פעולה עם יושב-ראש הקואליציה, וכמובן בהסכמת שר האוצר – הצלחנו להכניס מספר לא מבוטל של הסתייגויות, שריככו את עוצמת הגזירות. אבל בתקציב ההוא לא היו כל בשורה אמיתית או שינוי מהותי שמטרתו צמצום הפערים בחברה. אנחנו נמצאים היום לפני הצבעה בקריאה ראשונה על חוק התקציב וחוק ההסדרים לקראת שנת 2007. דבר אחד לא השתנה: חוק ההסדרים, למרות הצמצום הנרחב שלו במשרד האוצר, כולל עדיין רפורמות מבניות וביטולי חוקים. דעתי בנושא חוק ההסדרים מוכרת לכולם, ואף עוגנה בהצעת חוק לצמצומו, אשר אתם, חברי חברי הכנסת, אישרתם אותה פה-אחד לפני כשלושה שבועות. בהצעת חוק ההסדרים לשנה זו נמצאות שתי רפורמות גדולות, שמקומן אינו בחקיקה שמלווה תקציב שנתי. אני מתכוונת לרפורמה בהוצאה לפועל ולרפורמה בתיאגוד קופות-החולים. חבר הכנסת רן כהן, שאלת, אני מאוד מקווה שניתן יהיה להוציא את שתי הרפורמות האלה ממסגרת חוק ההסדרים ולהעביר אותן לדיון בוועדות הרלוונטיות. אבל כאן אני חייבת לסייג ולומר, חשוב שהדיונים בוועדות יתקיימו בזמן סביר, בלי שהדברים יימשכו זמן רב. בחוק ההסדרים מצויות גזירות, ובמסגרתו, בניגוד להסכמים הקואליציוניים עם סיעת העבודה, מותירים על כנו את הקיצוץ של 4% בכל הקצבאות והגמלאות, למעט גמלת הסיעוד. בנוסף מקפיאים את הצמדת הקצבאות למדד, שעומד כעת על 1.5% שנתי. מדובר בסופו של דבר על קיצוץ של קרוב ל-6% בקצבאות, שכבר עתה אינן מספיקות למחיה, וכל זה כאשר 34% מאזרחי ישראל חיים מתחת לקו העוני. נכון, עברנו מלחמה, נגרם נזק למשק, צריך להשלים מלאים בצבא. הרי לא נשלח שוב את בעלינו, אבותינו וילדינו למלחמה עם ציוד חלקי, לא ממוגנים וללא אימון מתאים. אבל נגרם נזק כלכלי גם לבני-אדם. "המשק" זו מלה ערטילאית קצת, מאחוריה מסתתרים כולנו, בני-אדם – גברים, נשים, יהודים, ערבים, מבוססים יותר או עניים יותר. אנשים אלה הם אזרחי מדינת ישראל. למענם קיימת המדינה הזאת. עליהם ועלינו מושתתת מדינה חזקה. בשביל מדינה חזקה צריך לא רק עורף חזק, צריך גם אזרחים חזקים מבחינת הרווחה האישית, יכולת הפרנסה ההולמת והשתתפות אזרחית פעילה. התקציב הנוכחי וחוק ההסדרים לא נושאים בשורות מבחינת צמצום הפערים החברתיים והאי-שוויון, שפוגעים במרקם החברתי ובסולידריות בין אזרחי המדינה. אני שמחה מאוד על מה שאמרת, אדוני שר האוצר, על הכוונה לשנות את המצב בשנה הבאה. אבל הפערים החברתיים מחלישים את האזרחים, וכתוצאה מכך את המדינה, ואת החוליים השונים שנגרמים אנחנו מתחילים לראות רק עכשיו. כבר ציינתי את הקיצוץ בקצבאות הביטוח הלאומי. חשוב לציין שאלה כוללות, בין השאר, את קצבאות הזיקנה, הבטחת ההכנסה ומענקי לידה. נוסף על כך, לא יעודכנו בהתאם למדד גם סל הקליטה, גמלאות נכים, משפחות שכולות ונכי מלחמה, גמלאות נכי רדיפות הנאצים וגמלאות נכי המלחמה בנאצים. למרות החלטות ממשלות ישראל לדורותיהן לחזק את פיתוח הגליל והנגב, רוצים לבטל את חוק ערי ואזורי פיתוח. שמענו כבר קודם משר האוצר לשעבר על הכוונה לבטל את התקציבים בנושא הרכבת, וחבל, כי זאת באמת פגיעה בדבר שהיה אמור לחבר בין המרכז לפריפריה. אני מאוד מקווה שייעשה שיקול נוסף, ולפחות חלק מהתקציב יוחזר. החיילים שנלחמו בלבנון ונשאו בנטל המלחמה ברמה האישית ביותר עתידים למצוא עצמם נפגעים פעמיים. הצלחתי לעבור במהלך סוף השבוע על חוק ההסדרים, והכנתי מסמך ממצה. אני כמובן לא מתכוונת לעמוד כאן ולסקור את כל המשמעויות ואת כל הפגיעות, אבל נדמה לי שהיה לא נכון לפגוע דווקא באותם חיילים - פעם אחת עם ביטול המענק לעבודה מועדפת לעבודות בתחנות הדלק ובתעשייה ובבתי-המלאכה, ופעם נוספת עם הקיצוץ הדרסטי בזכאותם לדמי אבטלה עד גיל 28. נדמה לי, אגב, שהדבר פוגע במיוחד באותם צעירים שנמצאים בפריפריה. תושבי אשדוד, חברת הכנסת סופה לנדבר, יגלו זאת השנה הרביעית ברציפות, שלמרות היותם תושבי העיר החמישית בגודלה בארץ, הם לא יקבלו בית-חולים במרחק סביר מהבית, ואני מקווה שאת הדבר הזה אפשר יהיה לשנות. חברי וחברותי חברי הכנסת, ממשלת ישראל צריכה להבין, שללא תוכניות פרואקטיביות לצמצום הפערים לא נוכל לעמוד באיומים שמעיבים עלינו. רבות דובר על יעד חברתי, נוסף על שני היעדים הכלכליים, יעד גירעון ויעד אינפלציה. אני רוצה להציע את יעד התעסוקה כיעד שלישי. יעד תעסוקה יקטין את האבטלה, יגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במשק, יגדיל את הכנסות המדינה ממסים ויקטין את הפערים החברתיים, וזו מטרתנו. עלינו לעודד דווקא את האוכלוסיות המוחלשות, על-ידי פיתוח תשתיות ותעסוקה. עלינו לעודד את ההשקעות הממשלתיות במחקר ופיתוח. עלינו לעודד את ההשקעה בהשכלה, ובעיקר בהשכלה הגבוהה. כל אלה יכולים לקרות רק אם נדרוש את קיום ההתחייבויות הקואליציוניות כלפינו ונביא להקצבת תקציבים הולמים לפיתוח הפריפריה ולמיעוט הערבי. צעד כזה אומנם דורש הקצאה תקציבית ניכרת, אבל משרד האוצר מגלה לאחרונה חשיבה יצירתית: הנהגת מס הכנסה שלילי. צעדים נוספים שניתן לנקוט כדי להגדיל את הכנסות המדינה, בניגוד למה שאמר יושב-ראש האופוזיציה ושר האוצר לשעבר, הם הקפאת הרפורמה במס הכנסה והחזרת המע"מ לשיעור של 16.5%. אני חייבת לציין לטובה את נכונות אגף התקציבים באוצר לשתף יותר את המשרדים בגיבוש התקציב השנתי שלהם. אני חושבת שגם הכוונה לדאוג להעביר את התקציב עד 31 בדצמבר היא נכונה וראויה, אבל כמובן הדבר מחייב גם הנחת התקציב וחוק ההסדרים מוקדם יותר. אני מבינה שהשנה לא ניתן היה לעשות את זה בגלל המלחמה, ואני יודעת שאתה התכוונת לעשות את זה, אבל אני מקווה מאוד שבשנה הבאה הדברים ייעשו. אם זה ייעשה, אני משוכנעת שהדברים ייראו אחרת. חברים וחברות יקרים, אכן לא הכול שחור, אולם עבודה רבה לפנינו. מחר בהצבעה בקריאה ראשונה על חוק התקציב וחוק ההסדרים סיעת העבודה תמלא את חלקה בהסכם הקואליציוני ותתמוך בתקציב. אך כדאי לדעת, תמיכה זו איננה מהווה צ'ק פתוח לממשלה ולמשרד האוצר להעביר את התקציב ואת חוק ההסדרים שהונחו על שולחן הכנסת ככתבם וכלשונם. כלל וכלל לא. תמיכה זו מותנית במילוי ההסכמים הקואליציוניים גם על-ידי שאר השותפות לקואליציה. מילוי ההסכמים משמעותו שורה של שינויים משמעותיים שיאפשרו למפלגת העבודה לפרוע את השטרות שניתנו לבוחריה. שינויים אלה יביאו לתיקון חברתי, לצדק חלוקתי ולקיום בכבוד ובביטחון לכלל אזרחי המדינה. כי קיום בכבוד וביטחון חד הם, ואין האחד מתקיים ללא האחר. תודה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת אורית נוקד. אני מזמין את חברת הכנסת רוחמה אברהם. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני שר האוצר, אדוני שר החקלאות, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תושבי ישראל מצפים מאתנו, המחוקקים, כשאנו באים לאשר את תקציב המדינה, שהתקציב ייתן מענה על מגוון הבעיות בחברה הישראלית. בכוונת הממשלה, וכפי שאמר שר האוצר - אני מתנצלת על שלא שמעתי את נאומך במליאה, אבל הקשבתי בחדרי לכל מלה שאמרת, ואני יודעת שבכוונת הממשלה לתת מענה נרחב על כל הבעיות החברתיות. אבל, לצערי, וגם לצערו של שר האוצר, ואולי לצערנו כולנו, התרגשה עלינו מלחמה, שמעבר למחיר הדמים הקשה שהיא גבתה, היא גבתה גם עלויות כבדות משקל, אשר היו להן השפעות קשות לא רק על מערכת ההוצאות וההכנסות של המדינה אלא גם על תושבי הצפון שספגו פגיעות גם בנפש וגם ברכוש. למרות זאת, בתקציב הנוכחי נוספו 3.8 מיליארדי ש"ח לתקציבים בתחומי הרווחה, וזאת מעבר לגידול הטבעי. תוספת זאת כוללת 864 מיליון ש"ח לתקציב הבריאות ולסל התרופות, תוספת של 593 מיליון ש"ח לתקציב משרד החינוך, תוספת של 575 מיליון ש"ח לעידוד התעסוקה, תוספת של 290 מיליון ש"ח ללשכה לטיפול בנכים ועוד. התוספות הללו יש בכוחן לתת מענה, אך מענה חלקי, על מגוון נושאים חברתיים-כלכליים. אבל אני יודעת, וגם רבים מחברי חברי הכנסת שיתבטאו במהלך היומיים הקרובים יגידו, שגם התוספות הללו אינן מספיקות. נכון, בחברה הישראלית יש פערים שיש לצמצם אותם, והפערים הללו יש להם משמעות כספית אדירה. יש לנו עוגה שנקראת תקציב מדינת ישראל, וגם אם רצינו לתת יותר תוספות לצמצום הפערים בחברה הישראלית, בשלב הנוכחי קיימת בעיה, ויש לומר את זה בגילוי לב. חברי חברי הכנסת, מעבר לתקציב שהוגש לנו השבוע, אנו גם מתבקשים לאשר את חוק ההסדרים, ועל זה אני רוצה לדבר אתך, שר האוצר. אני חושבת שעמדתי בנוגע לסוגיה הזאת, לחוק ההסדרים, ידועה וגלויה. הבעתי אותה לא אחת גם בשיחות סגורות שהיו לנו, גם במסגרת יום העיון שערכתי בכנסת בנושא הזה; ואני מוכרחה לציין ולומר שהיתה בו השתתפות, נוכחות של חברי כנסת רבים מאוד במהלך כל היום, מעבר לעובדה שליום הזה הגיעו מיטב המשפטנים, אנשי האקדמיה ואנשי עסקים במשק הישראלי. לאור הסוגיה הזאת והדיון הנוקב שהיה, אדוני שר האוצר, אני חושבת שבשנת 2007 אין מקום לחוק ההסדרים, על אחת כמה וכמה שלמדתי אותו וראיתי אילו סוגים של רפורמות הוכנסו לו הפעם. אני בעד רפורמות, אני בעד קידום המשק, אני בעד עצם העובדה שיש לנו גיבוי נרחב, מלא, ועצם העובדה שלמרות המלחמה עדיין אנו מתייצבים, עדיין השווקים והאנשים מאמינים בכלכלה של מדינת ישראל, אבל חוק ההסדרים הוא חוק שנועד לשעת-חירום. ואם אמרתי שעת-חירום, יש פה אמירה של כולנו, של כל חברי הכנסת, שנכון, היינו במשבר לפני שלוש וארבע שנים, כשנדרשנו יחד, אתה בהיותך יושב-ראש ועדת הכספים, להעביר רפורמות שהיו קשות גם לך, ולא אחת אני זוכרת שנקלעת לסוגיות שבכינו אפילו יחד - כל הנושא של טיפולי ההפריה וכו', אבל נדרשנו להחליט החלטות. אני חושבת שאנו נמצאים היום בפרק זמן אחר. המשק התייצב. אנו לא נמצאים בפרק זמן שאותן ארבע רפורמות שנכללו בחוק ההסדרים, יש להן מקום גם עכשיו להיות תחת חוק ההסדרים. לכן אני חושבת שיפה אם נעשה יחד, ונאמר לציבור ולעם ישראל שחושב ויודע שחוק ההסדרים - אם תשאל כל אזרח ישראלי מהו חוק ההסדרים, אף אחד לא יכול לומר ולהצביע מה הוא בדיוק חוק ההסדרים, אני מדברת על התושבים הרגילים שיודעים שחוק ההסדרים הוא חוק רע, אבל לא ידעו בדיוק להסביר מה הוא. לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא חושבת שיש מקום לרפורמה של המבנה התאגידי של קופות-החולים. כמי שעבדה במשרד הפנים ומכירה את הרפורמה בתאגידי המים והביוב - זה נכון, מדינת ישראל נדרשת לתת את התשובה בסוגיית המים. לא ניחנו במדינה שהיא רוויית גשמים, לצערי הרב. אבל עם זה, כשאותה רפורמה שאני מכירה אותה עם פרופסור גרונאו, שמנסה לעבור כבר כמה שנים לא מעט בשטח, כשהשורה התחתונה שלה אחת, שהיא מעלה באופן ניכר את מחירי המים לתושבי מדינת ישראל - אני חושבת שאנחנו צריכים לתת על זה את הדעת. הרפורמה השנייה, שקרויה היטלי הפקה של מים, לי מאוד מפריע - נכון, כפי שאמרתי, אנו מדינה שחונה, יש איזו הגבלה מסוימת בכל מה שקשור להפקת המים במדינת ישראל. אנו צריכים לעודד יותר ויותר הקמת מפעלי התפלה במדינת ישראל, שלא לדבר על המעגל ועל הכוח שזה נותן למשק, מלבד התוצר החיובי של מים. היום שמעתי בתקשורת שהעלו את הסוגיה הכואבת של התייבשות ים-המלח. אמרו: אולי ניקח את מאגר המים של הכינרת ונמשיך את ההזרמות, אבל אין לנו מספיק מים למחיה שלנו, שלא לדבר על כל המאגרים, על מאגר מישור החוף ועל יהודה, שומרון וחבל-עזה, שגם שם הם לקראת ייבוש טוטלי. אז להיפך, בואו נקים יותר מפעלי התפלה, שיהיו יותר מים למדינת ישראל, ואני חושבת שבסוגיה הזאת לתת את הדעת בפרק זמן של חודשיים - למה אי-אפשר לתחום את הכנסת להחליט, שברפורמות הללו ידון יושב-ראש ועדת הכלכלה, ויחד נגיע להסכמה שהרפורמה כבדת המשקל הזאת, שצריך לתת עליה את הדעת הרבה יותר - ואני מעריכה את העבודה ואת החשיבה הפקידותית, אבל עם זה אני חושבת שיש פה הרבה מאוד חברי כנסת שיש להם מה לומר בעניין הזה. אני מציעה לקחת את הסוגיות הללו, את ארבע הרפורמות שאנו מדברים עליהן – הרפורמה במס הכנסה, שנכון, צריך להגדיל את מעגל ההכנסות, וזה בסדר, אבל איפה מי שייתן לנו או לאזרחים את כל מה שקשור לפגיעה בזכויות אדם, שברגע שאנו מעבירים את היכולת לנציב מס הכנסה לדעת את כל החובות בהינף יד אחת - אני חושבת שיש פה סוגיה שיש לתת עליה את הדעת, ואני לא בטוחה שהבג"ץ, אם הוא יידרש לסוגיה הזאת, ייתן לנו להמשיך אתה. לכן, אני בעד רפורמות. אני אומרת שנכון, על-ידי הרפורמות האלה גם הצלחנו לייצב את המשק במדינת ישראל, אבל לעשות אותן באופן חכם ושקול. לעשות אותן בפרק זמן – אני מוכנה ללוות את התהליך הזה ולהגיע להסכמה שלפחות חצי שנה של רפורמות כבדות משקל, שיידונו בוועדות, שיזמינו לשם את כל הגורמים המקצועיים שייתנו את הדעת ויראו איפה צריך ומה לתקן. אתה, אדוני שר האוצר, היית שנים רבות חבר כנסת ופעיל מאוד בתחומים רבים, ואתה ראית שלא אחת, גם כשהממשלה הביאה דברים, נושאים כאלה ואחרים, זה לא היה "כזה ראה וקדש”, ולא אחת חברי כנסת רבים דנו בסוגיה והרחיבו את החוק או צמצמו איפה שהיה אפשר. לכנסת יש בהחלט שיקול דעת והיא יכולה לעזור. אני נוגעת דווקא בסוגיית חוק ההסדרים, מכיוון שבימים האחרונים – בחודש האחרון – כולנו מדברים על שינוי שיטת המשטר במדינת ישראל. אבל מה שמפריע לי כמחוקקת – אומנם לא הרבה זמן, כנסת שנייה, חצי כנסת שנייה – מה שמפריע לי הוא שהדבר הכי יציב – אבל הכי יציב – לאורך כל השנים, משנת 1985, כשהוא נולד, זה חוק ההסדרים. ממשלות נופלות, ממשלות קמות, סדר עולמי חדש, אבל חוק ההסדרים בעינו עומד. ולכן, חברי הכנסת, קצת היסטוריה: חוק ההסדרים נולד בשנת 1985, כאשר המשק היה בשעת-חירום. אתם זוכרים מה היה בשנת 1985? 400% אינפלציה. ואז היועץ המשפטי לממשלה, שכיבד אותי – אותנו – בנוכחותו, היה פרופסור – היום פרופסור – יצחק זמיר. הוא נימק את זה כך: מתי צריך לחוקק, או מתי צריך להפעיל את חוק ההסדרים? הממשלה צריכה להיות משוכנעת שאנחנו נתונים בשעת-חירום כלכלית. שעת-חירום כלכלית מצדיקה תקנות לשעת-חירום. ואם הממשלה משוכנעת – כל הסמכות נתונה לה. אבל כעבור פחות מ-20 שנה, אותו יועץ משפטי, יצחק זמיר – היום שופט בית-המשפט העליון בדימוס פרופסור יצחק זמיר – בשבוע שעבר אמר כך, ואני מצטטת אותו: כשחוקקנו את החוק הזה, איש לא העלה בדעתו איך הרך הנולד הזה יגדל, ישמן, אבל גם יבעט. החוק הזה, לכל הדעות, מעקר - - - היו"ר יצחק זיו: הגולם עלה על יוצרו. רוחמה אברהם (קדימה): כן, צודק אדוני היושב-ראש. החוק הזה, לכל - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז גם את מציעה - - - רוחמה אברהם (קדימה): אתה תיכף תשמע בדיוק מה אני מציעה. ואתה יודע, אם היית עד עכשיו פה, היית גם יודע מה הקו שלי, חבר הכנסת הנדל. אני מצטערת שלא הקשבת לי, אבל בסדר. כפי שאמרתי, פרופסור זמיר אמר כך: החוק הזה, לכל הדעות, מעקר את שיקול דעתו של המחוקק, וגורם לחקיקה שתיעשה באופן חפוז, מתוך שיקולים זרים ופסולים. בעבר התבקשה ועדת הכנסת להפעיל שיקול דעת טכני בלבד במהותו. והנה החידוש – חבר הכנסת צבי הנדל, אני מצטערת שלא היית ביום העיון – אני לא חושבת שוועדת הכנסת צריכה לנהוג כך גם עתה, וכיושבת-ראש ועדת הכנסת אמרתי את זה ביום העיון; אמרתי את זה גם לשר האוצר, אמרתי את זה לכולם. גם לאור הנחייתה של היועצת המשפטית של הכנסת – אני כבר מסיימת – וגם מעצם העובדה שאנחנו לא נתונים בשעת-חירום כלכלית, אני מציעה שהפעם הזאת נפצל את מה שיישאר מהחוק, בכמה שיותר ועדות, נתחום אותן בזמן, ואני חושבת שאנחנו, באופן ציבורי, נראה גם לבית-המשפט העליון, שהדליק לנו – היום יותר מתמיד – אור אדום ואמר: אם הכנסת לא תשמור על עצמה בסוגיית חוק ההסדרים, בקרוב אני אומר את דעתי בעניין הזה. אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שחוק ההסדרים חייב להיבחן על-פי עקרון הפרדת הרשויות והשמירה על תקינות הליך החקיקה באשר הוא. לדעתי, הכנסת לא יכולה לשמש חותמת גומי. אני רוצה רק להזכיר – ואני חושבת שיחד אתך, אדוני שר האוצר, אף שמאז ומתמיד עלו הנה עשרות חברי כנסת, מאות שעות של דיונים התנהלו בסוגיית חוק ההסדרים, מאז ומתמיד דיברו על החוק הזה, אבל אף אחד לא עשה שום דבר. לכן שמחתי לשמוע אתמול שאמרת שאתה מתכוון להקים צוות משותף של האוצר ושל הכנסת, אבל אני גם אומרת – ואמרתי את זה גם בתוקף תפקידי בוועדת הכנסת – צריך להכניס לתקנון הכנסת פרק מיוחד שעניינו חוק הסדרים, וייקבע בו מתי צריך אותו ומהם כללי המסגרת של הכנסת בהתנהלות עם האוצר בכל שנה מחדש, איך אנחנו צריכים להתמודד עם הסוגיה הזאת. אני מסיימת, אדוני היושב-ראש, בדברי השופט בדימוס ד"ר מישאל חשין, שהגדיר את חוק ההסדרים פגיעה אנושה בדמוקרטיה. אני חושבת שכל זמן שהרעה החולה הזאת קיימת – חוק ההסדרים קיים – לא תהיה לו אלטרנטיבה. לכן גם שמחתי אתמול, אדוני שר האוצר, כשאמרת שאתה, לקראת 2008 – ולכל חברי, חברי הכנסת, בואו נלך לקראת מהלך שבשנת 2008 נסיר את הגזירה, את הרעה החולה הזאת שקוראים לה חוק ההסדרים, ואני אשמח, כמובן, אם אתה, חבר הכנסת צבי הנדל, תהיה חלק בלתי נפרד מהלך הרוחות הזה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - רוחמה אברהם (קדימה): 2007 זה קצר. תשמע, אני די ריאלית, אבל צריך לראות איך משנים את המצב. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת רוחמה אברהם. אני מוכרח להזכיר לכם שהדיון על חוק ההסדרים שערכה חברת הכנסת אברהם – זה היה אחד מימי העיון הנהדרים שהקשבתי להם, ואני מקווה, חברת הכנסת רוחמה אברהם, שתמשיכי לערוך ימי עיון. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת, אכן, יום הנחת הצעת חוק התקציב הוא יום מיוחד בכנסת, ולא רק בעבורך, אדוני שר האוצר, אלא בעבור הכנסת כולה. כי אנחנו יודעים כמה חשוב למדינה שהתקציב מתוכנן בצורה הנכונה, והוא עובר, ככל האפשר, ברוב קולות בכנסת, כדי שלא רק חברי הכנסת ירגישו שהתקציב טוב למדינה, אלא גם האזרחים שרואים אותנו ומקשיבים לוויכוחים המשעממים האלה שמתנהלים בכנסת בימים אלה של הדיון בתקציב המדינה. אדוני שר האוצר, אין כל ויכוח על כך שחשוב להעביר את התקציב עד סוף שנת התקציב, והיציבות של המדינה מתבטאת בכך שתקציב המדינה מאושר, ומאושר בצורה הכי מאוזנת שהממשלה יכולה להביא לכנסת. בשנה הנוכחית, מאז שהכנסת הנוכחית מכהנת בקדנציה החדשה, שבקושי עברו שבעה חודשים מאז תחילתה, בערך - אבל הכנסת הזאת באמת ירשה גזירות רבות מהקדנציה הקודמת, ומתמודדת עם תיקון העוולות, עם תיקון הגזירות שנוצרו במדינה, גזירות רבות שהוטלו על הציבור, שקשה לתקן אותן בבת אחת, קשה לתקן אותן בתקציב של שנה אחת. כשאישרנו בקדנציה הנוכחית את התקציב לשנת 2006 עדיין יצאנו מנקודת ההנחה – לא ידענו שלצערנו תפרוץ מלחמה, ועוד בתחילת הקדנציה הנוכחית, וכל הזמן קיווינו והאמנו שתקציב 2006, אנחנו מעבירים אותו בפשרות רבות, כדי שנגיע לתקציב 2007 ובו נוכל לתקן דברים שלא הספקנו לתקן בתקציב 2006. נכון שהמלחמה גרמה להוצאות רבות, ועדיין אנחנו לא יכולים לאשר את הדברים שרצינו לאשר בתקציב 2007. עם זאת, אדוני שר האוצר, למזלנו הטוב מצב המדינה הוא לא בכי רע. מצב המדינה הוא לא כזה שלא צריכים לעשות מאמץ – אם עדיין רוצים להתאמץ לתקן עוולות שנגרמו לאזרחים בשנתיים-שלוש השנים האחרונות, לאזרחים שסבלו, או לקבוצות אוכלוסייה שסבלו בצורה מאוד מיוחדת. המצב הוא לא כל כך רע שאנחנו לא צריכים לעשות מאמץ כדי לשפר ככל האפשר את המצב שלהם ולגרום להם לחשוב שהמדינה, הכנסת, הממשלה, כולם יחד מתאמצים לבוא לקראתם. אני לא נכנס לנקודות כאלה או אחרות שהאופוזיציה היום מעלה. אני חושב ששוב, הדבר הזה לא תמיד נשמע כן כלפי הציבור, שהאופוזיציה מעלה דברים כשהיא עצמה, בקדנציה הקודמת, גרמה לקיצוץ באותם תחומים, גם אם נכון שאז המצב הכלכלי של המדינה לא היה כל כך טוב. עם זאת, בניתוחים האלה שניסינו לעשות, המדינה ניסתה לעשות, באותן אוכלוסיות שסובלות היום מאותן גזירות, לצערנו קרו מקרים שלפעמים הניתוח הצליח אבל החולה מת. יש אוכלוסיות שהן במצב כל כך קשה, שלא ניתן לבוא ולהסביר להן שהמצב היום עדיין לא מאפשר לבוא לקראתן ולשפר את מצבן הכלכלי. אנחנו ערים לכך שבתקציב המונח לפנינו הממשלה מציעה בחלק מהתחומים להוסיף תקציבים - תחומים שבעצם בקדנציה הנוכחית מוסיפים בהם דברים שבאמת בשנים האחרונות לא היו. עם זאת, אדוני שר האוצר, התחושה היא שיש תחומים שאוכלוסיות מסוימות, קבוצות מסוימות בציבור שלנו סובלות בהם. אם ניקח כדוגמה את קבוצת העולים, כבר נתקלנו בבעיות הקריטיות שהם נתקלים בהן. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): איזה עולים? אברהם מיכאלי (ש"ס): במיוחד עולי אתיופיה, אומר זאת בצורה יותר נוקבת. יש אוכלוסיות שההעדפה המתקנת שהן זכו לה עד עכשיו כנראה לא מספיקה, ואנחנו בוועדות השונות מתמודדים עם הבעיות שמגיעות אלינו, לצערנו, בגלל בעיות תקציב שהיו ועדיין קיימות. אנחנו אומרים פעמים רבות: אם לא פותרים את הבעיות שלהם במסגרת החינוך, במסגרת הקליטה, לצערנו הבעיות האלה נגררות, עוברות לתחום של ביטחון פנים או משטרה, ולצערנו העלויות של תיקון העוול הרבה יותר יקרות, ואנחנו משלמים על זה מחיר יקר. זה מתבטא לא רק בתחום של עולים מבוגרים שיש להם בעיות תעסוקה, ובגלל בעיות תעסוקה יש משברים קשים במשפחות של העולים האלה. אני חוזר לאוכלוסייה של יהודים עולי אתיופיה, ושמענו בשנה האחרונה על כל כך הרבה מקרים מזעזעים שקרו במשפחות שלהם, כתוצאה מכך שהסמכות ההורית, סמכות המשפחה, כשבעבר אבא ואמא שלטו בילדים, הסמכות הזאת נשברה כתוצאה מכך שאבא לא עובד. אבא אין לו תעסוקה. אבא לא יכול לפרנס את המשפחה בכבוד. לכן, צריכים לחשוב גם על ההורים וגם על הילדים. בוועדת העלייה וקליטה הקמנו ועדת משנה לבחינת בעיות נוער עולה, ושם נתקלנו בבעיות רבות בתחום השפה העברית, לימוד השפה העברית. הבעיה הזאת קיימת בכל המגזרים של העולים. נתקלנו בבעיה של נשירה מבתי-הספר - במגזר העולים אחוז הנשירה גבוה מאוד. אם אנחנו מנתחים את המשברים שהנשירה גרמה לאותם ילדים, הבעיות האלה הן חמורות מאוד, וזה מה שהזכרתי קודם לכן, שזה עבר מתחום החינוך לתחום של משטרה וטיפול בעבריינות נוער. אנחנו נתקלנו שם בבעיות של אחוזי כישלון בבחינות הבגרות בקרב נוער עולה, שהפוטנציאל שלהם הוא לא כישלון אלא הצלחה כבירה, במיוחד עולים מברית-המועצות לשעבר. הגיעו משם ילדים עם פוטנציאל לימודי גבוה מאוד, ובגלל כל מיני קשיים המערכת לא קלטה אותם, ואני חוזר לזה, ובגלל בעיות התקציב הילדים האלה הגיעו למשברים קשים ואנחנו מגיעים שם לבעיות כאלה ואחרות. אם אני עובר לתחום החינוך ואם אני עובר לתחום של קצבאות, כל הדברים שהזכירו פה ומזכירים פה, הן לגבי קצבאות הזיקנה והן לגבי קצבאות הילדים, חלק מהדברים שרוצים להקפיא אותם, אנחנו לא יכולים כמדינה לאפשר שאותן אוכלוסיות שכבר סבלו מספיק, ימשיכו לסבול עוד. אנחנו נתקלים פה בכנסת בדיונים שונים על המצב הקשה של הקשישים, קשישים בכלל וקשישים עולים בפרט. אנחנו נתקלים בבעיות של אוכלוסיות של ניצולי השואה, שראינו באיזה מצב כלכלי קשה הם נמצאים. אם אנחנו נמשיך להקפיא את המצב בצורה כזאת שלא נבוא לקראתם ולא נשפר את מצבם, הן בגמלאות והן בתגמולים שונים, לא נוכל להסתכל בעיניהם, עם כל ההסברים שיהיו לנו, שחילקנו את העוגה בצורה כזאת או אחרת, ודווקא את מצבם לא שיפרנו. לגבי חוק ההסדרים. אני לא רוצה שנחזור כולנו על כך שזה חוק לא טוב, חוק שפוגע במהות של כל אותם חוקים שעולים שם. אם ניקח שניים-שלושה תחומים שמופיעים בחוק ההסדרים, במיוחד חוק ההוצאה לפועל; אם ניקח את תחום המים שהזכירו פה; אם ניקח נושאים של עובדים זרים, תגמולים, גמלאות - רבותי חברי הכנסת, שמעתי פה את יושב-ראש ועדת הכספים אומר: אין שום סיבה בעולם שלא נוכל לדון באופן ענייני בחוקים האלה עד סוף שנת 2006 ונעביר אותם בצורה של דיון רגיל ולא בחוק ההסדרים. לכן, אם אנחנו, חברי הכנסת, מוכנים להקדיש לזה את כל הזמן, לא יכול להיות שהאוצר או הממשלה ימנעו מאתנו לדון בחוקים האלה בצורה עניינית, ונעביר אותם בצורה מוצלחת יותר מכפי שניתן להעביר בחוק ההסדרים. אנחנו, סיעת ש"ס, נתמוך בקריאה הראשונה, בתקווה גדולה שאת כל העוולות שכרגע מניתי, ואת כל השוויון שצריך להנהיג בין מגזרים שונים - נוכל לתקן בקריאה השנייה והשלישית. תודה, אדוני. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. אני מזמין את חברת ישראל ביתנו, חברת הכנסת סופה לנדבר. בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בחרתי לעצמי לפתוח דיון בנושא כל כך כואב לתושבי העיר אשדוד. אדוני השר, חברי, אני רוצה לברך את ראש עיריית אשדוד, שבילה היום אתי כמה שעות בכנסת. אני רוצה לברך אותו ואת חברי מועצת העיר וממלאי-המקום שלו שיכבדו אותנו מחר, שהגיעו למען מטרה חשובה: שיקום בעיר אשדוד בית-חולים. סוף-סוף בית-חולים. מה שכולנו מאחלים לעיר הזאת זה 50 שנה פלוס. אני חושבת, אדוני השר - ואתה היית שותף שלנו כאשר שנינו היינו חברים בוועדה ואתה היית יושב-ראש ועדת הכספים - אני חושבת שצריכים להפסיק את הסבל של נסיעת תושבי אשדוד לקבלת טיפולים רפואיים מחוץ לעיר. חברי הכנסת, אין זו הפעם הראשונה שאני עומדת כאן על דוכן הכנסת ונלחמת על דבר אלמנטרי, דבר שמגיע לכל אזרח במדינת ישראל וגם לאזרחי אשדוד, עיר שאוכלוסייתה מתקרבת היום לרבע מיליון תושבים, אבל מתייחסים לעיר הזאת ולאזרחיה כאילו אנחנו סוג ג'. ואני אומרת "אנחנו" כי אתם יודעים שגם אני תושבת אשדוד. בשנת 2001 הקמתי יחד עם חברי חברי הכנסת שדולה למען בית-חולים באשדוד. בשנת 2002 העברנו כאן חוק ברוב מוחץ, והיום אני דורשת מממשלת ישראל ליישם את החקיקה הזאת ולא לבטל אותה בחוק ההסדרים, מה שמתכוונים לעשות. רבותי, לא הייתי מאחלת לאף אחד מהבית הזה לעבור את הרגעים הקריטיים שעוברים תושבי העיר שלנו, כשחולה זקוק לטיפולים דחופים, והוא מועבר באמבולנס, וכל שנייה היא גורלית לחייו, אבל החיים שלו תלויים בפקקים בדרך לבית-החולים. אני עומדת כאן, ולצערי מהניסיון האישי שעברתי לא פעם אחת כאשר בעלי לקה בהתקף לב, כל מטר שעברנו מהעיר אשדוד לבית-החולים הקרוב – אני מוכרחה להגיד שלכל מי שמועבר לבית-חולים, זאת סכנת חיים. חברי חברי הכנסת, אתם צריכים להבין שהזמן במצבים קשים וקריטיים כאלה כל כך חשוב להצלת חיים. גם אם אנחנו מועברים לבית-החולים ושייכים לבית-החולים "קפלן", לעתים קרובות אין שם תנאים אופטימליים. מחלקה נמצאת בצריף ישן, שהתנאים בו לא השתנו מלפני 50 שנה. כאשר חולה עובר ניתוח לב פתוח, לדוגמה, וצריכים להעביר אותו בבית-החולים הזה מחדר הניתוחים למחלקה, מעבירים אותו בתנאים בכלל לא סטריליים, ואתם יודעים איזו סכנה זו לחולה. אני אומרת שאין כאן כבוד ראוי לחולה. איך משרד הבריאות עובר על זה בשתיקה שנים רבות? חברי הכנסת, בזמן שהיה פיגוע בנמל, וכולנו זוכרים את הרגעים הטרגיים האלה - - - צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יש חוק שהוחלט בו להקים בית-חולים. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): בשנת 2002. גם אתה הצבעת. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אז למה לא מקימים - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): אנחנו נמצאים ברגעים שאני מאמינה ששר האוצר וממשלת ישראל יצטרכו לבטל את זה, אבל היום כולנו יודעים שבחוק ההסדרים החוק הזה קיים ורוצים לבטל אותו. אני רוצה להחזיר אותנו לרגעים של הפיגוע שהיה לפני כמה חודשים מול הנמל בעיר אשדוד. חברי חברי הכנסת, פתאום כאשר זה קרה, חברי מכל סיעות הבית התעוררו ואמרו שחבל שאין בית-חולים. האם אנחנו צריכים, חלילה וחס, פיגוע נוסף כדי שהממשלה תתעורר ותבין את גודל הטעויות שהיא עשתה עד כה כלפי תושבי העיר אשדוד? אני צריכה להסביר את דחיפות הקמת בית-החולים, ואני עומדת כאן ושוב פונה לבית הזה – אני צריכה להגיד שנמאס לי לפנות - ואני לא מבקשת, אלא דורשת היום, ובשם תושבי העיר אשדוד יש לי זכות לעשות את זה. אני רוצה להביא דוגמה, ותביאו אותה בחשבון. כאשר לאריק שרון, ראש הממשלה לשעבר, קרה מה שקרה והוא היה בדרום, בבית שלו, והיו צריכים להעביר אותו לבית-החולים, לא השאירו אותו בבאר-שבע מכיוון שהמקום לא ראוי, ולא השאירו אותו בבית-החולים באשקלון, ואפילו לא ב"קפלן", אלא היו צריכים להעביר אותו לירושלים, ל"הדסה עין-כרם", ולמה? משום שזה בית-חולים ראוי. אז יש סוג א' וסוג ב'. אני לא רוצה להשוות למצב של ראש הממשלה, אבל מה אנחנו, האנשים הפשוטים, צריכים לעשות כאשר קורה לנו אותו דבר וכל דקה היא בבחינת סכנת חיים? ועכשיו אני שואלת, רבותי, מגיע לתושבי אשדוד? אני חושבת שכן. אני לא רוצה להגיד את הדברים הקשים האלה כדי לעורר את תשומת הלב לעיר אשדוד. רבותי, תזכרו שהעיר אשדוד היא עיר של פועלים, עיר עבודה ועיר נמל, עיר שיש בה אנשים טובים וראויים. התושבים האלה הם לא סוג ב' ולא סוג ג', אלא סוג א'. מגיע להם טיפול ראוי וטוב. מספיק לטרטר אותם לעיר אחרת. אני אומרת, מספיק, רבותי, די עם הדיבורים, היום אנחנו דורשים הקמת בית-חולים. אני רוצה לסיים בשבועת הרופאים. אני נשבעת, שאף פעם לא אתן לשיקולים אישיים, דתיים, לאומיים, גזעניים, פוליטיים, סוציאליים ואחרים לעמוד בינינו. אני קוראת היום לאדוני השר ולכם, חברי הכנסת: מחר בין 14:00 ל-16:00 מגיעים תושבי אשדוד לדרוש את מה שמגיע להם. אני אומרת שלא יעמדו כאן שיקולים, לא פוליטיים ולא כלכליים ולא אחרים, וקום יקום בית-חולים באשדוד. אדוני שר האוצר, חברי חברי הכנסת, מובן שבחצי דקה לא אהיה מסוגלת להוסיף עוד כמה דברים. אדוני השר, אני רוצה להגיד לך שאני יודעת שאתה איש רגיש, רגיש מאוד לבעיות חברתיות ועם ניסיון פרלמנטרי רב. אני רוצה לעורר את תשומת לבך לתוכנית ויסקונסין. אנחנו דיברנו כאן לא פעם על תוכנית ויסקונסין ואנחנו ממשיכים לדבר. היום שר התמ"ת היה בוועדת הכספים. הוא מוריד ומוריד עוד אוכלוסייה ועוד אוכלוסייה, והיום הוא משתמש במלה "ניסוי". המלה הזאת בקונספט של תוכנית ויסקונסין פשוט עשתה לי צמרמורת, האסוציאציה היתה לא טובה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות ניסוי על בני-אדם, כי מדובר בחיים של אנשים. אני הייתי סוגרת את תוכנית ויסקונסין. אני בעד שאנשים יעבדו, אבל ממשלת ישראל לא יכולה בשום פנים ואופן להוריד מעצמה דברים כל כך חשובים ולהעביר אותם לחברות פרטיות. אם זה מזיק לאנשים, אנחנו צריכים לחשוב טוב-טוב על התוכנית הזאת. אני רוצה להגיד עוד כמה משפטים על קשישים. לי כחברת כנסת מאוד מפריע שאנחנו חושבים על הקשישים רק ביום קשה. אני חושבת שהגיע הזמן שמדינת ישראל וממשלת ישראל יחד אתנו נדאג לחוק פנסיה חובה. אני יכולה לעמוד עוד שעות ולדבר על הדברים שכואבים לי, אבל אני מאמינה שאנחנו נוכל לשרת את הציבור באמצעות החוק, כי אם החוק יעבור בסוף דצמבר, ומחר בקריאה ראשונה, הוא ישרת את כל המדינה. כיוון שאתה רגיש לעניין, אני מבקשת ממך – אני לא משתמשת במלה דורשת – שיקום בית-חולים באשדוד. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחברת הכנסת סופה לנדבר. אני מזמין את חבר הכנסת צבי הנדל. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מכובדי היושב בראש, עדיין לא יצא לי לדבר כשאתה יושב כאן, אז איחולי, אף שזה כבר מזמן. מכובדי השר, חברות וחברי הכנסת, כשעולים לכאן, לבמה, ומדברים על התקציב ועל חוק ההסדרים, שומעים לפעמים על מקרו-כלכלה, וחשוב לקחת מדי פעם בפינצטה נושא מסוים ומוגדר, להעלות אותו אל שולחן הדיונים ולהאיר אותו בפרוז'קטור, כדי להבין שהתקציב, בסופו של דבר, מורכב מהרבה פרטים קטנים – ונוגע באנשים. עשתה זאת יפה חברת הכנסת סופה לנדבר. אגב, כמה תושבים חיים היום באשדוד? סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 225,000. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כן ירבו. עיר שגדלה בקצב מדהים ומנוהלת יפה וביד רמה. זו זווית ראייה אחת. אני רוצה לדבר על זווית ראייה אחרת, שחלק גדול מאזרחי המדינה כבר שכחו, אבל יש כאלה שאסור להם לשכוח, כי תפקידם לזכור. אני מדבר על עקורי גוש-קטיף. אנחנו שנה וארבעה חודשים אחרי שהרסו את ההתיישבות הזאת וגירשו גם את מתיישבי צפון השומרון. שנה וארבעה חודשים. 16 חודשים. אילולי הכרתי את המערכת הייתי חושב מדי פעם, שבטיפול שם יש הרבה יותר מקורטוב של רשעות לשמה. ואני חושב לעצמי, בואו נצא מתוך הנחה שזו שלומיאליות, אולי חוסר תשומת לב – אבל יש מקרים שאתה לא מסוגל להסביר. לא אגע בכל נושא החקיקה שרוצים לשנות, חובה לשנות וצריך לשנות, כדי שזה יהיה קצת אנושי ולא ייקחו את החבורה הנפלאה הזאת של המתיישבים, ידרכו עליהם וירמסו את כבודם עד עפר. אתן כמה דוגמאות. אינני רוצה לנקוב בשמות, כי לא קיבלתי רשות, אבל ניקח בחור אחד, בעל משפחה, שחי בגוש-קטיף 25 שנה. כולם בגוש מכירים אותו. הוא היה מנכ"ל החברה לפיתוח. תשעה ילדים. 25 שנה. שנה וארבעה חודשים. עד היום הוא לא קיבל אגורה אחת – לא פיצויים, כי אין פיצויים; על כך אדבר אחר כך. בחוק הגירוש והגזל אין פיצויים. יש שם תשלום – לא של 100%, תשלום על חלק מהרכוש שגזלו מאדם. לאדם היה בית, בית גדול שנבנה לאחר שנים של עבודה, כי יש לו משפחה גדולה מאוד, יותר מ-200 מ"ר – אינני יודע את המטראז' המדויק. בית יפהפה, גמר לבנות אותו אולי לפני ארבע-חמש שנים, לא מזמן. חי שם 25 שנה. אינני יודע אם הבית רשום או לא, בפרוצדורה כזאת או אחרת, כי היישוב היה מושב שיתופי והוא קנה את הבית ביישוב, וזה כן רשום בטאבו ולא רשום בטאבו. היה לו משק לתפארת. אף שהוא גר בגוש, המשק היה בכפר-דרום. אחרי שנרצחו שם כמה תושבים קרא ראש המועצה בזמנו, אני, עבדך הנאמן, למתיישבים בגוש-קטיף ושאל אם מישהו רוצה ללכת ולהפעיל שם משק – כדי לא להפקיר את השטח של כפר-דרום; זה בדיוק השטח של כפר-דרום הישן, 11 הנקודות בנגב, שם השטח החקלאי – כי חלק מאנשי כפר-דרום כבר מפחדים, כי כמה מחבריהם נרצחו שם. הבחור, שהוא בחור מוכשר מאוד, לקח את זה על עצמו. לא זו בלבד שהוא הקים שם משק והקים אותו לעצמו, הוא לקח על עצמו להפעיל גם את המשק של משפחת שורשן, שאביה נרצח בדרכו מהחממות הביתה. היום, 14 חודשים לאחר שגירשו אותנו מהבית, המשפחה הזאת לא קיבלה אגורה אחת – לא חלקית ולא כלום. אגורה אחת היא לא קיבלה. כי הבית ביישוב שהוא גר בו לא בדיוק רשום על שמו, וצריך לבדוק. אני אומר: לא מדובר באדם שעבר ברחוב; זהו אדם מרכזי בגוש-קטיף. כולם מכירים אותו. מי שמכר את הבית זה האגודה. היא נתנה אישור, אבל זה לא מספיק להם. משק - לא יכול להיות שאתה גר ביישוב פלוני והמשק שלך בכפר-דרום. אבל אני בניתי שם וייצאתי. לכו ל"אגרקסקו" ותראו את כל החשבונות. בניתי שם הרבה דונמים. אבל כפר-דרום זה לא מושב, אז איך יכול להיות שיש לך משק שם? אתה בכלל לא גר שם. בקיצור: על משק הוא לא מקבל. על ותק שמקבלים כל שנה איזה עצם מביישת של 4,800 ש"ח, לא לחודש, לשנה – זה לא, כי לא פיניתם בזמן. הביאו אישור מאלוף הפיקוד. הוא אומר: באיזה יישוב מדובר? כדי שאולי תיזכרו: זאת עצמונה, שם התחבקו עם האלוף ורקדו אתו, המכינה הקדם-צבאית והיישוב כולו, ואז האלוף נתן אישור שהם עזבו, אומנם באיחור של יום וחצי, אבל בתיאום אתו ובהסכמתו. אז הפקידים במינהלת לא-יודע-מה אומרים: אבל לא עזבת בדיוק בזמן, לכן גם זה לא מגיע לך. תשעה ילדים. 11 נפשות. 14 חודשים. אגורה אחת הוא עדיין לא קיבל. הוא היה עצמאי – היה לו משק – לכן אין גם דמי אבטלה. אדם עם משפחה גדולה לא קיבל אגורה עד היום, 14 חודשים. אין לו פרנסה, כי בגיל הזה – הוא מעל גיל 50 – לא מוצאים עבודה בקלות. הוא חיפש חלקת אדמה, שהוא עדיין לא קיבל, ושכר אותה מחקלאים אחרים. לעלות לו זה כבר עלה. הוא לקח הלוואות, כי בבנק מאמינים שבעתיד הוא אולי יקבל כסף. הוא כבר עיבד את מה שהוא לא קיבל, כי אולי הוא יצליח להוציא לחם מן הארץ. זה סיפור אחד, והוא לא היחיד. אין לזה שום תירוץ בעולם. במדינה מתוקנת, מי שהוביל למעשה הזה – אני כבר לא מדבר על הגירוש, שעליו יש חילוקי דעות; יש מי שחושבים שזה טוב ויש מי שחושבים שזה לא טוב. אני חושב שהיום כל המדינה כבר מבינה, אחרי שהעלינו את ה"חמאס" לשלטון, איזו טעות גסה זאת היתה. אבל עזוב את זה, כבר גירשתם את האנשים – אנשים נפלאים, שהתפרנסו בכבוד. אומרים: מלח הארץ. כולם, חוץ ממני, מלח הארץ. אנשים נפלאים. לא אבטלה ולא בטיח. כל עבודה היתה מכבדת את בעליה. כולם התפרנסו יפה. חלקם הצליחו מאוד; החקלאים ודאי. ברוך השם, הצלחה בלתי רגילה. האדם הזה מקבץ נדבות. הוא עובר בין חברים ומבקש הלוואות. נכנס שר החקלאות, אז ניקח נקודה: פירקו את המושבים. אחד הכללים במושב הוא שיש לחקלאי נחלה. זה מין מושג. זה בית על הנחלה, וחממות, חלקה א', חלקה ב'. יש נחלה. אין נחלות, כי בזמנו החלטנו שלא מקימים מושבים חקלאיים, ולכן גם אין נחלות חדשות. לא תקבלו. אבל לקחת ממני נחלה. לא תקבל - זה כבר לא כסף בכלל; זה הבל פה של החלטה. אין נחלות. לא רק שאין נחלות – אין מושבים חדשים. לא מקימים מושבים חדשים, כי פעם החליטו שאין מושבים חדשים. אבל, האם החליטו פעם שהורסים מושבים קיימים? לא. אז נקרא לזה צמודי-גדר. איזו מלחמת עולם שזה יהיה צמודי-גדר, ואולי תיקח את החובות של מי שהצמידו אותו אליך - חטא על פשע. לוקחים את אותה אוכלוסייה, ומה לא מעמיסים עליה? לא להאמין. כל זה לא מתוקן עדיין בחוק. אני עדיין לא נוגע בקצה קצהו של מה שאנחנו רוצים לתקן בחוק, ולאוצר יש התנגדויות. יש לי בעיה עם השר הזה – אני אוהב אותו, וקשה לצעוק עליו ולדפוק על השולחן, כי הוא נחמד. חבל שלא הביאו שר רשע מרושע. היה לי הרבה יותר קל לרדת עליו. נכון? קשה אתו, כי הוא נחמד. מה לעשות, יש לי בעיה אתו. שר האוצר אברהם הירשזון: - - - משה גפני (יהדות התורה): לכן אני עושה בכל פעם אימונים לפני הנאום שלי. גם לי תהיה בעיה. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני מנסה ללמוד ממך, אבל זה קשה. עצמאי לא מקבל דמי אבטלה, כפי שאמרתי על אותו אדם. הוא גם לא מוצא עבודה. בגילים האלה לא מוצאים עבודה. כשמישהו כבר שומע את הסיפור – ולא ממני, אני פוליטיקאי, אני משתדל לא לטפל בזה, יטפלו בזה אחרים – רואים את זה ולא מאמינים. וכשכבר רואים שזה נכון, כי עברו כבר וסיירו ובדקו וראו איך הילדים והנשים מדברים, אז אומרים, ריבונו של עולם, כל אוכלוסייה אחרת היתה הופכת את המדינה. האוכלוסייה הזאת מתביישת לצאת להפגנות על כסף. זה לא אידיאולוגיה. פשוט לקחו חבורת אנשים נהדרים, רמסו אותם עד עפר, הציגו מצג שווא למדינה שלכל מגורש יש פתרון. מיליונים בתשדירי שירות - - - היו"ר יצחק זיו: אני מבקש לסיים. צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כבר סיימתי עשר דקות? אומר עוד שני דברים קצרים. בעסקים הפרטיים ובמפעלים יש בלאי בתחשיב של מס. השר יודע שאחרי שש-שבע שנים המס הוא אפס. אז מכונה בת שבע שנים לא תקבל גרוש; דיברנו על זה עוד לפני החקיקה, ואחרי זה נשאר אותו דבר. הבאתי דוגמה שכולכם מכירים: "קוקה-קולה" שנמצא על כביש ראשי – נניח שרוצים להרחיב את הכביש וצריך להרוס את "קוקה-קולה", יגידו שהוא קיים יותר משבע שנים אז לא מגיע לו כלום, כי במס יש בלאי, והבלאי הוא אפס, ולא מגיע לך כלום. אז נהרוס את "קוקה-קולה" ותלכו מפה. אותו דבר, גפני, לא תאמין, הרסו לאנשים מפעלים כשהמכונות עבדו, הרוויחו יפה, אנשים עשירים, נסעו בג'יפים יפים, והכול כבר נמכר, כי אין להם ממה לחיות. לא קיבלו כי השטאנץ הוא ישן, הוא כבר בן 12. מה זה מעניין אותו? השטאנץ הזה עבד, עשה כסף. דבר אחרון, אין פיצויים. לא זו בלבד שלא משלמים על מה שגזלו מאנשים וגירשו אותם מהבית והשפילו אותם בקרוונים ובמלונות בהתחלה – אין פיצוי. זאת אומרת, נתנו בערך ריאלי 10% ממה שנתנו בימית. בימית זאת התיישבות של שבע, שמונה, תשע שנים; 30 שנה – 4,800 שקל לשנה, וגם את זה לא נותנים, כי לא עזבת בזמן וכו'. כל זה לא מנסים לתקן בחוק. כל זה, זה להיות קצת בן-אדם. אתה מתעסק לא עם חיות. בסוף זה יתפוצץ. הרי יגיע הרגע שהאנשים הכי שפויים והכי נהדרים והכי מתוקים, אתה דוחס אותם לפינה עוד ועוד ועוד – זה יתפוצץ יום אחד. לאף אחד לא אכפת. זה מועיל למישהו? אז הפקידים אומרים, תלכו לבית-משפט. זה הפתרון שהמדינה נותנת? הרי בבית-משפט נזכה, למי יש כוח ללכת לזה? קצת בושה. היו"ר יצחק זיו: תודה רבה לחבר הכנסת צבי הנדל. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק גלנטי מסיעת גיל. משה גפני (יהדות התורה): יישר כוח, צבי. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, רציתי לומר: "כבוד שר האוצר", כבוד שר החקלאות, תשעה חברי כנסת שנכון לרגע זה ספרתי ואמורים להיות נוכחים - אני רואה שבינתיים המספר כבר הצטמק - 111 חברי הכנסת שלא נוכחים, אבל כנראה מאוד מותשים, כפי שאמר ידידי חבר הכנסת צבי הנדל - בלאי, אמורטיזציה כנראה. עם ישראל הצופה כאן במליאה הריקה, צר לי על פני הדברים, אבל זו המציאות. והשעה המאוחרת. רבותי, חוק ההסדרים הינו חוק אנטי-דמוקרטי אשר חוקק על-פי תקנות שעת-חירום בשנת 1986 ומטרתו היתה לחסל את המפלצת המאיימת של האינפלציה הדוהרת, ובזאת היה אמור המשק להיות מיוצב. כיום, במצב של אינפלציה שבחלק מהשנה היתה אפילו שלילית, ובשעה שהחובות החיצוניים של המדינה קטנו השנה ב-7 מיליארדי ש"ח, ומראשית השנה ועד סוף אוקטובר פרעה הממשלה חובות בסך של 10 מיליארדי ש"ח, ומשקיעים זרים מפזרים את כספם במשק הישראלי – אזי הצורך בחוק הדרקוני הזה נעלם מן העולם. אין שום מקום בדמוקרטיה הישראלית לחוק אשר פוגע ומפלה בעיקר את השכבות שנזקקות לו ביותר, דהיינו השכבות החלשות. כל ניסיון להציג את המשק הישראלי כאילו הוא במצב קשה כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, הוא זריית חול בעיני הציבור. אנו יודעים שהרזרבות הדולריות המצויות באוצר מסוגלות לענות על כל צורכי המשק הישראלי. לכן שימוש בטיעונים ביטחוניים והטלת כל עומס התקציב הביטחוני הנוסף על השכבות החלשות, אין לו שום ביסוס אידיאולוגי, לא הצדקה כלכלית ולא היגיון מדיני. השבוע התבשרנו שהאוצר הנפיק בארצות-הברית איגרות חוב בסכום עתק של מיליארד דולר, וזאת בשעה שמינואר עד אוקטובר יש עודף תקציב של 2 מיליארדי שקלים. התקציב כפי שהוא בא לידי ביטוי בחוק ההסדרים יגרום לחלוקת העוגה בצורה אי-שוויונית להחריד, כאשר העשירים מתעשרים והעניים מתענים. האוצר קיצץ בתקציב הרווחה לשנת 2007 סכום של 1.84 מיליארד ש"ח. מעבר לכך, חוק ההסדרים יוצר מצב בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת אשר על-פיו הרשות המבצעת כופה את דעתה בצורה דורסנית על הרשות המחוקקת באמצעות המכבש הקואליציוני. מפלגת הגמלאים, אשר הציגה סדר-יום חברתי, חייבת לעשות הכול על מנת לשכנע את כל חברי הכנסת, ללא הבדל בין קואליציה לאופוזיציה ובין יהודים ללא-יהודים, מפני שחוק ההסדרים הוא עוול שיש לחסל אותו בהקדם האפשרי, ויפה שעה אחת קודם. כל החוקים המוצעים בחוק ההסדרים, ניתן לבצעם במסגרת החקיקה הרגילה, וודאי שכל חבר כנסת אשר מתכוון להתייחס ברצינות לחוק ההסדרים לא יוכל לעשות זאת במסגרת החודשיים שנותרו לו מרגע הגשת הצעת החוק ועד למועד שיהיה צורך לאשרו בקריאה שנייה ושלישית. אי לזאת, יש לבטל את חוק ההסדרים על הסף. כמה דוגמאות לעוולות הקיימות בחוק ההסדרים: חוק ההסדרים מדבר בפרק ב' על הצורך בהקפאה של הצמדת הקצבאות, ובכך נוגד את דרישת מפלגת גיל להצמדתו לאלתר לשכר הממוצע במשק. כל פגיעה בקצבאות הילדים ובקצבאות הזיקנה הינה פגיעה בהסכם הקואליציוני אשר נחתם עם סיעת גיל, ולכן לא תתקבל על-ידי חבריה. מעבר לכך, מתן הקצבאות לחיילים משוחררים החל מגיל 28, למעשה מטיל את כל העומס הכלכלי בסך 183 מיליון ש"ח על ההורים, כיוון שמישהו יצטרך לשלם את זה, ואין פה אפס. מחד גיסא, חייל בגיל 18 הוא טוב דיו להחזיק בידיו כלי משחית להגנת המדינה, ומאידך גיסא, הוא אינו טוב דיו לקבל דמי אבטלה כאחד האזרחים, אף שהמדינה אינה עושה דבר וחצי דבר כדי לאפשר לו לעבוד ולכלכל את עצמו בכבוד. כך המדינה דוחקת את בניה לחו"ל. אין להם ברירה, הם חייבים להתקיים, וכל מי שמסוגל – קם ויוצא. בפגיעה בגמלאות הסיעוד לקשישים נגרעו 200 מיליון שקלים מהתקציב. בדחיית העלאת שכר המינימום ל-1 בדצמבר 2007 נגרעו 340 מיליון שקלים. רבותי, הממשלה מכריזה מעל כל גבעה והר כי המסים לא יועלו, אך ראו איזה פלא, היום התבשרנו שהמים יתייקרו ב-50%, השמן יתייקר ב-20%, האגרות ימשיכו וימריאו לשחקים, ניכוי רכב ליסינג לשכבות הביניים יועלה ב-200%, והיד עוד נטויה. נכון, לא מעלים מסים, אך מעלים אגרות ומורידים את רמת החיים באופן קיצוני ביותר. העוני יגבר והעשירים יתעשרו. הלזה ייקרא תקציב חברתי? היכן ההצהרות של מפלגת העבודה? רבותי חברי הכנסת, הממשלה משילה מעליה כל אחריות לאזרחיה. הממשלה מפריטה את נכסי העם ומחלקת מתנות לבעלי ההון, ואילו על אזרחיה הנזקקים היא מטילה את תחלואי המשק ועומס המלחמה ללא חמלה וללא רחמים. בפועל, מערכת החינוך בהפרטה. גם כאן חינוך חובה חינם הוא לא חינוך, לא חובה ולא חינם. גם כאן העומס נופל על ההורים. מערכת הבריאות בנויה טלאים על טלאים וגם היא הועברה אל כתפי האזרחים. מחר תופרט חברת החשמל והמחיר של החשמל ישולש, ושוב על כתפי האזרחים. רבותי חברי הכנסת, החברה הישראלית מתפשטת מנכסיה האידיאולוגיים ומתנערת מכל מחויבות לאזרחיה. אני קורא מכאן לחברי הכנסת לבטל לאלתר את חוק ההסדרים ולדון בכל סעיף של חוק התקציב בכובד ראש. שר האוצר הבטיח להילחם בעוני, איך זה מתיישב עם התקציב הדרקוני? ואיך זה מתיישב עם העלאות כל כך קיצוניות במחירי המים והשמן? מס הכנסה שלילי? באיזו שנה? עד אז העוני יהיה בלתי נסבל. אלה הן הבטחות סרק שאין בהן גרעין של אמת. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת יצחק גלנטי מסיעת גיל, כפי שהדגיש קודמי. יעלה ויבוא עמיתי חבר הכנסת משה גפני מסיעת יהדות התורה. בבקשה. גם לו יינתנו עשר דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, חבר הכנסת גלנטי, בעקבות הנאום שלך – אם תרצה – אני נותן לך מקום של כבוד ביהדות התורה, באופוזיציה. זה נאום שמתאים לאיש יהדות התורה. מצוין. אם תבקש, אני אהיה בעד. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אתה מצרף אנשים לסיעה בכזאת קלות? משה גפני (יהדות התורה): כן. אני אתייעץ אתך. היו"ר אחמד טיבי: התשובה היא שיהדות התורה היא סיעה ששואפת להרחיב את שורותיה, להבדיל מסיעות אחרות, שדווקא לא יזכו לזה. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מבקש להקדים ולומר, שהממשלה הולכת ביום שישי לגייס חיילים כדי להגן על מצעד התועבה בירושלים. אני מזהיר מפני התופעה החמורה הזאת. זו פעם שנייה שהולך לקרות דבר כזה במהלך השנה-שנה וחצי האחרונה. מגייסים חיילים, ובהם חיילים מסורתיים, דתיים, חיילים חרדים, כדי להגן על המצעד הנורא הזה, אשר חלק הארי של אזרחי ישראל – יהודים וערבים - מתנגדים לו בכל תוקף. אין בו שום צורך, הוא לא מועיל לאף אחד. הולכים לגייס חיילים - - - אבשלום וילן (מרצ): למה צריך להגן עליו? משה גפני (יהדות התורה): למה אתה שואל אותי? אבשלום וילן (מרצ): אני שואל אותך. משה גפני (יהדות התורה): מה אתה שואל אותי? אבשלום וילן (מרצ): איך זה מתחבר לתקציב? משה גפני (יהדות התורה): אמרתי שאני מקדים. זה מותר? זאת שערורייה שאין כדוגמתה וזה מסכן את אושיות הדמוקרטיה, מכיוון שחיילים שמתגייסים על-פי חוק לצבא כדי להגן על אזרחי ישראל מגויסים עכשיו כדי להגן על המצעד המתועב הזה. זו שערורייה, ואני מקווה - לא ייאמן שדבר כזה שהולך לקרות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לסקר היסטורית, משנת 2002, מה קרה עם תקציב המדינה. ב-2002 המצב הכלכלי היה מאוד קשה, ואז נדרשה פעולה שתציל את המשק הישראלי. נאמר אז שלא רוצים שיקרה כאן מה שקרה בארגנטינה. היו לזה כמה סיבות – המשק הישראלי היה תלוי מאוד בשוקי העולם, היו אז פעולות של מתאבדים, חבלות שפגעו גם בתיירות ובהכנסות רבות של מדינת ישראל. המצב היה מאוד קשה. יש לי מחלוקת קשה על האופן שבו ביצעו את התוכנית הכלכלית, כי הרי אפשר היה לבצע את התוכנית הכלכלית אחרת, אבל היו חייבים לבצע תוכנית. השאלה היא, מי צריך לתרום במשפחה – ושר האוצר דאז דיבר על המשפחה – מי במשפחה צריך לתרום כשהמשק המשפחתי במצב קשה? הילד החלש או הילד החזק? עשו את ההיפך – לקחו מהילד החלש ונתנו לילד החזק. זו היתה טעות, שגיאה, אפילו אכזרית. והמשק התאושש. הוא התאושש לא רק בזכות תוכנית כלכלית. הוא התאושש מכיוון שברוך השם, פעולות החבלה בתוך מדינת ישראל הצטמצמו באופן דרסטי, התיירות צמחה, שוקי העולם התאוששו, המשק האמריקני התאושש – ואנחנו תלויים בו מאוד. הרבה דברים שלא היו קשורים כלל למדיניות הממשלה נעשו, אבל גם תוכנית הקיצוצים, שאסור היה לעשות אותה בצורה שהיא נעשתה, והמשק הישראלי התאושש. מי שקבע את התוכנית האכזרית הזאת שילם בבחירות מחיר כבד. הליכוד ירד ל-12 מנדטים, שינוי נעלמה – קיבלו עונש, עונש ממשי. הציבור לא קיבל את זה. שוב, לא מכיוון שלא היה צריך תוכנית, היה צריך תוכנית. עלתה ממשלה חדשה, חברתית לחלוטין - - - עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): מי בתור עכשיו? משה גפני (יהדות התורה): אני מתכוון לדבר על זה. עלתה ממשלה חדשה, חברתית לחלוטין: קדימה, שכל הדיבורים שלה היו בנושא החברתי; מפלגת העבודה, שהדגל שלה היה חברתי ממש; הגמלאים, עוד מפלגה שהתחייבתי לא להזכיר את שמה עכשיו, כי הם מרוגזים עלי. יש עוד מפלגה בקואליציה שהיא חברתית, אבל עליה אני לא מדבר עכשיו, אני באמת מגזים עם זה. היו"ר אחמד טיבי: זו ש"ס? משה גפני (יהדות התורה): לא חשוב. עכשיו אני לא מדבר על ש"ס. עלתה ממשלה ועלה שר אוצר שהוא באמת אדם טוב. הרי עמד פה ראש הממשלה ודיבר, והוא אמר שיש כסף. המצב הכלכלי אינו קשה, גם אחרי המלחמה בלבנון, ודאי לא קטסטרופלי. להיפך, אנחנו יודעים שתקציבי רווחה לא נוצלו ושתקציבי חינוך לא נוצלו. אנחנו יודעים שההכנסות ממסים גדלו. חבר הכנסת גלנטי, אמרת ששילמו חובות. משפחה משלמת חובות כשהמצב שלה מאפשר לשלם חובות. הכול טוב, בסדר. אז הולכים לתוכנית כלכלית, שזה חוק ההסדרים והתקציב, לצמיחה, לסיוע לאלה שפגעת בהם ארבע שנים פגיעה אנושה. חבר הכנסת גלנטי, אני פותח את חוק ההסדרים ואת ספר התקציב. דרך אגב, פקידי האוצר הם אנשים טובים מאוד - שלא תהיה אי-הבנה במה שאני אומר - ועושים את מלאכתם נאמנה, ואני לא אומר זאת בציניות. אבל, יש להם קונספציה, והקונספציה שלהם נמשכת הרבה מאוד שנים. אני נמצא פה בכנסת כמה שנים טובות, ואני מכיר את כל התיאוריה שלהם. הם מתייחסים למשק הישראלי ולחברה הישראלית כמו לבית-חרושת לפחיות. עושים את החשבון: מה מכניס כסף, מהן ההוצאות ומה הרווח. זו ההתייחסות שלהם. בגלל זה, במשטר דמוקרטי יש ממשלה ושרים ויש שר אוצר שצריך להגיד להם: תדעו לכם שמדינת ישראל איננה בית-חרושת לייצור פחיות. זו חברה חיה ונושמת. יש בה אנשים עשירים ומעסיקים וחברות, יש בה מעמד בינוני, ויש בה אנשים חלשים. יש בה משפחות ברוכות ילדים, ויש בה משפחות חד-הוריות, ויש קשישים ונכים. זה תפקיד הממשלה. ובימים ההם אין מלך בישראל, נדמה לי שזה נאמר השבוע. אין ממשלה. יצחק גלנטי (גיל): הכוונה היא לימים האלה. משה גפני (יהדות התורה): בימים האלה. אין מלך בישראל. יש שלטון של הפקידים. היו"ר אחמד טיבי: יש הרבה מועמדים לתפקיד המלך. משה גפני (יהדות התורה): יש מועמדים? נדבר על זה אחר כך, מכיוון שגם לי יש מועמד. אינני מדבר על מערכות נוספות. אנחנו דנים על תקציב. יש עוד מערכות של פקידים ששולטים במדינה, אבל קודם כול אנשי האוצר, כשאנחנו מדברים על תקציב. אדוני שר החקלאות, השר שמחון - מה לעשות, אתה השר התורן כשאני מדבר. אני ציפיתי שתקום מפלגת העבודה - בכל אופן, יש לכם שבעה שרים, ועכשיו אחד פחות אבל היתוסף מישהו במקומו - ותגידו כשזה מגיע לממשלה: רק רגע, עם כל הכבוד, למה הקיצוצים האלה בתקציב? מה קרה? אין כסף? מה הסיבה שפגעתם? לשאול את פקידי האוצר: למה אתם הצעתם להקפיא את קצבאות הזיקנה והילדים? מה הסיבה? היו"ר אחמד טיבי: עוד חצי דקה. משה גפני (יהדות התורה): באמת? רק התחלתי. אסיים. עוד דקה, אם אפשר. למה הבאתם את זה? מה הרציונל שעומד מאחורי החוק שמופיעה בו הקפאת קצבאות הזיקנה? אתם רוצים לעודד את הזקנים לצאת לעבוד? יהודי בן 80 או ערבי בן 80, אזרח ישראלי בן 80 - למה הקפאתם לו את קצבת הזיקנה? אין לכם כסף? יש. אתם רוצים שהוא יצא לעבוד? הוא לא יצא לעבוד גם אם לא תהיה לו בכלל קצבה. הרי לא ייקחו אותו לשום עבודה, וגם אין לו כוח לצאת לעבוד. למה הקפאתם את קצבאות הילדים אחרי שקיצצתם אותן באופן כזה דרסטי? למה הקפאתם אותן? מה הסיבה? השר שמחון, למה מפלגת העבודה לא שאלה את השאלה הזאת? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: מי אמר לך שהיא לא שאלה? משה גפני (יהדות התורה): אם היא שאלה, אתם בכלל אינפנטילים. לא, סליחה. אם שאלתם, אז אתם לא שווים כלום, כי מה התשובה שקיבלתם? אם התשובה שקיבלתם מספקת אתכם, תגידו לי מה היתה התשובה. ואם היא לא מספקת, למה אתם נשארים בממשלה הזאת? יצחק גלנטי (גיל): כדי להעלות את מחיר המים ב-50%. משה גפני (יהדות התורה): נכון. אני לא שואל עכשיו על הגמלאים, שאלתי על הגמלאים קודם. אני שואל עכשיו על מפלגת העבודה: למה? תגידו לציבור. הרי יהיו בחירות במוקדם או במאוחר, וסביר להניח שיותר מוקדם מאשר מאוחר, משום שהרי ברור לחלוטין שהקואליציה הזאת, שמורכבת מישראל ביתנו של אביגדור ליברמן ומפלגת העבודה של עמיר פרץ והגמלאים ועוד מפלגה שסיכמנו שלא אזכיר אותה עכשיו כדי שלא לתקוף אותה - - - שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אגודת ישראל. משה גפני (יהדות התורה): לא. אנחנו באופוזיציה. קריאה: עוד שבוע. משה גפני (יהדות התורה): עוד שבוע. בכל שבוע אנחנו נכנסים לקואליציה. אבל זה בסדר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: מי שמנהל את ועדת הכספים הוא - - - משה גפני (יהדות התורה): בסדר. אין לכם מועמד אחר. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - עיניים. בחייך - - - את העיניים. משה גפני (יהדות התורה): מה לעשות? לא להגיד את האמת? זאת האמת. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: גם אני אומר לך את האמת. משה גפני (יהדות התורה): נהיה בקואליציה - תתקוף אותי. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: לשבת בוועדת הכספים - - משה גפני (יהדות התורה): מה אתה רוצה? אני יושב בוועדת הכספים? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - בראשות ועדת הכספים, זה להוביל את - - - משה גפני (יהדות התורה): אבל חבר הכנסת ליצמן מצביע נגד הממשלה. רגע, מה אתה רוצה שאני אגיד עכשיו? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - משה גפני (יהדות התורה): מה שאמרתי עד עכשיו לא נכון? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - בחייך. היו"ר אחמד טיבי: אני חושב שכל מה שאמרת נכון, וזו נקודה טובה לסיים. משה גפני (יהדות התורה): אני מסיים. כל הסיעות האלה שמרכיבות את הקואליציה לא יחזיקו מעמד. הרי אלה שטויות. בקיצור, זה לא הולך להחזיק מעמד. זה הולך להשתנות או שנלך לבחירות. אני לא יודע בדיוק מה יהיה, אבל שמישהו יסביר לי למה אנשים מכובדים כמו שרי הממשלה מכל הסיעות, חברי הכנסת מכל הסיעות שמרכיבות את הקואליציה - למה אתם פוגעים בשכבות החלשות, במעמד הבינוני? למה עשיתם זאת? היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): אם אני אקבל תשובה והיא תספק אותי - אני אצביע נגד התקציב. אם לא - - שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - גם נגד. משה גפני (יהדות התורה): - - אצביע נגד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. היטבת לבטא את עמדתך. חבר הכנסת אבשלום וילן, נציג מרצ, בבקשה; עשר דקות. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, רציתי לפתוח את נאומי בברכות לשר האוצר, שישב פה עד לפני שני דוברים ובהחלט הקשיב. חשבתי שהוא אכן קובע נורמה חדשה וראויה, ששר האוצר יושב ומקשיב לדברי חברי הכנסת. הסעיף הראשון בדברי היה לברך אותו. אבל פתאום, כבמטה קסם, הוא נעלם. נראה שכניסת מפלגת ישראל ביתנו, מעבר ל-30 הג'ובים שאביגדור ליברמן הבטיח כנראה לאנשיו; פניתי לנציב שירות המדינה אתמול לבדוק את הנושא - אבל כשיש רוב של 78 חברי כנסת בקואליציה, מה זה משנה מה אומרים על התקציב? ממילא המשחק מכור. אבל חבל ששר האוצר לא הנהיג את הנורמה - שחשבתי שהוא מנהיג הערב - שהוא יושב פה ומקשיב לדוברים ואחרי זה גם עונה להם. אני מקווה שמחר לפחות הוא ימשיך במה שהוא התחיל היום, וזה בהחלט יפה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בתקציב הזה אין שום בשורה. בעצם משתמשים בו במלחמת לבנון השנייה כדי להגיד: צריך להחזיר, צריך להחזיר, צריך לקצץ, ובשפה עממית הייתי אומר שזה כלאם פאד'י. אני קובע שבשנת 2006 היו רזרבות של קרוב ל-15 מיליארד שקל. מה הוא אומר לנו פה, שר האוצר? שמהרזרבות האלה, משענת ליום סגריר, שילמנו את הפיצויים על המלחמה. יש מס רכוש ויש כספים, ושלא יספר סיפורים. גם אם האוצר השתמש בהם, הכספים צבועים, הם צבועים וקיימים. לכן, היה לו מקור תקציבי - כספי מס רכוש. עושים פה איזו הטיה מכוונת, והשרים יודעים אותה היטב, אבל נוח לכולם לומר שהמלחמה עלתה 15 מיליארד שקל ואין כסף בתקציב, ולכן צריך לקצץ. בסך הכול, הרי זה תירוץ ציני. אומרים: מכיוון שהמלחמה עלתה כל כך הרבה כסף, צריך להקפיא את כל הקצבאות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להזכיר לכם, שבהסכם הקואליציוני כתוב שקצבאות הזיקנה יגדלו ל-29% מהשכר הממוצע במשק, כמו בבריטניה של בלייר. מפלגת הגמלאים, שבעה חברי כנסת, אחת מאושיות הקואליציה - על זה הם הלכו לבחירות, את זה הם עיגנו בהסכמים קואליציוניים. מה אומרים לנו פה? מקפיאים את הקצבאות. יותר מזה, אדוני היושב-ראש, שים לב. כאשר עמד פה קודם מר נתניהו והסביר שהמשק היה ב-2003 על עברי פי פחת, שאלנו אותו: מי היה שר האוצר שממנו קיבלת את המשק? לא היתה לו תשובה. נדמה לי שמישהו שיושב ליד חבר הכנסת נתניהו ושמו חבר הכנסת סילבן שלום, מאותה מפלגה - והוא הרי קורא תיגר על מנהיגותו - הוא האיש שממנו שר האוצר נתניהו קיבל את המפתחות. סילבן שלום, בהיותו שר האוצר, קיצץ את קצבאות הילדים ושינה את המבנה. אם קודם לכן הן הוצמדו לשכר הממוצע במשק - לא אלאה אתכם בפרטים כלכליים, אבל הצמדה לשכר הממוצע במשק מבטאת גם את עליית רמת החיים האמיתית של כולנו - הצמידו אותן למדד המחירים לצרכן, שבמקרה הטוב הוא מבטא את האינפלציה. שימו לב מה קורה פה. המשק צומח עכשיו ב-5%-4% לשנה, מדד המחירים עולה הרבה פחות מזה, בערך ב-2% לשנה, וכך בכל שנה נוצר פער והקצבאות הולכות ונשחקות. בכל שנה, בשל ההצמדה למדד ולא לשכר הממוצע במשק, כל זקן מקבל פחות כסף. גם קצבת ילדים, מכיוון שהיא צמודה למדד ולא לשכר הממוצע במשק, זה פחות כסף. אדוני השר, למה הממשלה לא אמרה: בואו לפחות נחזיר את המנגנון ההוגן, שאם יש משק בצמיחה, קודם כול מצמידים את הקצבאות לשכר הממוצע במשק? זה לא קרה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע למה? כי הממשלה הזאת החליטה שלא רק שהיא תומכת בכלכלת שוק - וזה לגיטימי ואין כלכלות אחרות היום - אלא היא בעצם מובילה חברת שוק. אם היא לא היתה מובילה חברת שוק, מה ההיגיון להקפיא את קצבאות הזיקנה ולא להעלותן ל-30% מהשכר הממוצע במשק, כמו בגרמניה ובמדינות נאורות אחרות בעולם וכמו בבריטניה של טוני בלייר? לא שמעתי שטוני בלייר הוא פחות הדרך השלישית מבנימין נתניהו. מציגים לנו פה תקציב בלי בשורה ובלי שום דבר. רציתי לשאול גם את שר האוצר, שהיה יושב-ראש ועדת הכספים כשמר נתניהו היה שר האוצר: הם התהדרו בכך שהם יעבירו חוק פנסיה חובה במשק. מה קרה לחוק פנסיה חובה? ל-50% מאזרחי מדינת ישראל אין פנסיה. מוחמד ברכה (חד"ש): עדיף שלא היו מחוקקים את החוק שהם רצו. אבשלום וילן (מרצ): החוק היה קטסטרופה. רצו לתת לאנשים 900 שקלים לחודש ומזה לחיות. אבל, חבר הכנסת ברכה, אני שואל שאלה פשוטה מאוד: כל אחד מבין שהמינימום לזיקנה, לקצבה חודשית מכובדת, הוא כ-4,000 שקל לנפש ו-6,000 שקל למשפחה. איך מגיעים לזה? איך במדינת ישראל מחצית האזרחים אינם מקבלים פנסיה ומקבלים קצבת ביטוח לאומי של בערך 1,300 שקל לבן-אדם ו-2,700 שקל למשפחה? מזה אפשר לחיות? זה כמעט מחצית הזקנים במשק. מחצית העובדים משתכרים שכר מינימום. ככה בונים חברה? ככה בונים סולידריות? ככה יוצרים תקוה חדשה לאנשים? מדינה שנמצאת במצור. אדוני היושב-ראש, אני רואה את המספרים וקורא את התקציב. ההכנסה הממוצעת לנפש במדינת ישראל היא 18,000 דולר בשנה בממוצע. במדינות מערב-אירופה, בארצות-הברית של אמריקה, ביפן ובארצות אחרות בעולם זה כפול מזה. נתניהו היה שר האוצר, והוא אמר שהוא יעלה אותנו בתוך עשר שנים לקבוצת עשר המדינות המובילות בעולם. נו, איפה זה ואיפה אנחנו? איזו תקווה יש בתקציב הזה? איך מעלים רמת חיים באמת מ-18,000 דולר לנפש ל-25,000 דולר ול-35,000 דולר? לזה אנחנו רוצים להשתוות, ל-30 המדינות המובילות בעולם, לא? אין לזה זכר בתקציב. דיברו כבר פה על הרכבות. איזו תשתית? כבישים בונים פה? רכבות בונים פה? איזו בשורה יש בתקציב הזה? אדוני השר, אתה הרמת את היד בממשלה. תסביר לי אתה איך מהתקציב הזה עולים ברמת החיים, מקימים תשתיות, יוצרים איזה צדק חברתי, עושים משהו. אין לכם אג'נדה מדינית - את זה כבר אמרתם. עכשיו - לא אג'נדה כלכלית ולא אג'נדה חברתית. אז מה? רק להעביר את הזמן? בשביל זה יושבים? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אפשר להגיד לך שני דברים? אבשלום וילן (מרצ): כן. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אחד - גם אתה היית מצביע אם היית בממשלה. אבשלום וילן (מרצ): שאני אגיע לממשלה - זה כמעט בבחינת ימות המשיח. כלומר, כל התפיסה תשתנה. יואל חסון (קדימה): זה יהיה כזה מיוחד שיהיה שווה שהוא יצביע בעד. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הדבר השני - אתה חבר בוועדת הכספים בעצמך, ואתה יודע שהתקציב לשנת 2007 הוא יותר טוב מהתקציב של 2006, הוא עוד יותר טוב מהתקציב של 2005, והוא הרבה יותר טוב מהתקציב של ביבי נתניהו ב-2004 - - - אבשלום וילן (מרצ): אדוני השר, יש רק בעיה אחת: אין בתקציב הזה שום בשורה, וזו הבעיה. אמרתם מערכת חינוך, ותראה מה עשיתם עם האוניברסיטאות. יש לישראל כבר חמישה-שישה מקבלי פרס נובל, אבל אם תמשיכו במדיניות הזאת, בעוד 20 שנה לא יצא מקבל פרס נובל אחד מהמערכת הזאת. כשאנחנו לוקחים קטע קטע - היה ביטוח לאומי, מערכת שעבדה לא רע, ושחטתם אותה לגמרי בשנים האחרונות. תראה מה קרה, הפכתם אותם לאיזו מחלקה עלובה, שפחה חרופה של האוצר, וזהו. בכל מקום שאני מסתכל ומנסה לראות - כלום. דובר פה על תקציב הביטחון. אינני רואה איך באמת עושים טיפול שורש לתקציב הביטחון ולמערכת הביטחון, כל ההתייעלות שדיברו עליה. על מה בדיוק? יש כרגע דרישה להעלות את תקציב הביטחון ב-5-3 מיליארדי שקלים לפחות. אני מבין את הצרכים, אבל אני חושב ששנים לא נערך דיון אמיתי איך בונים תקציב ביטחון חלופי. גם פה ראיתי את החוברות ואת המספרים, וזה בדיוק אותו דבר כמו קודם: כן תוספת, לא תוספת. היו"ר אחמד טיבי: עוד חצי דקה. אבשלום וילן (מרצ): בעצם, דבר לא יקרה. לכן, אדוני היושב-ראש, העוגה התקציבית - השר, אני אפילו מוכן לקבל את מה שאמרת, שתקציב 2005 היה יותר טוב מתקציב 2004, ותקציב 2006 היה יותר טוב מתקציב 2005, וזה של 2007 יהיה יותר טוב. אז מה? אם אין בו בשורה, אם החלוקה של פירות התקציב - - - מוחמד ברכה (חד"ש): למה אתה - - -? כל עוד הגזירות שגזר נתניהו לא בוטלו וכל התקציבים שאחרי 2004 נשענים על אותן גזירות, בעצם אנחנו דורכים באותו מקום גרוע. אבשלום וילן (מרצ): אבל הטענה שלי היא בדיוק אותה טענה, רק מהזווית ההפוכה. מוחמד ברכה (חד"ש): שלא יטעה אותך. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אני לא מטעה. אבשלום וילן (מרצ): הטענה שלי פשוטה: אדוני היושב-ראש, מפירות התקציב ומפירות הצמיחה בעצם לא קורה דבר. היו"ר אחמד טיבי: תסיים. אבשלום וילן (מרצ): אני מסכם: הפערים הולכים וגדלים. חצי מהציבור משתכר שכר מינימום. מחצית אזרחי ישראל הם ללא פנסיה. מערכת החינוך קורסת. מערכת התחבורה קורסת. אין שום תקווה ואין שום בשורה, והעדר יצביע - 78 ידיים יעלו פה מחר בערב, ואחרי זה יסבירו לנו שזו רק הקריאה הראשונה, ולקראת הקריאה השנייה והשלישית נתקן. אשרי המאמין. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת וילן, תודה רבה. חבר הכנסת עבאס זכור מסיעת רע"ם-תע"ל, עשר דקות בבקשה. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ממשלת אולמרט-פרץ ידעה היטב להכריז מלחמה - מלחמה על לבנון - והיום ממשלת אולמרט-פרץ-ליברמן ידעה היטב להכריז מלחמה על הפלסטינים בעזה. אבל להכריז על מלחמה על העוני, אני חושב שהם לא יודעים לעשות את זה. מי שנשאר באולם זה רק ערבים. היו"ר אחמד טיבי: טוב, אתה מדבר על עוני. גם השר יצא. לא נורא. הוא מדבר בפלאפון, הוא שומע אותך. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): המדיניות הכלכלית-החברתית הבאה לידי ביטוי בתקציב 2007 היא המשך למדיניות הממשלות הקודמות, שהתחילה ב-2002. כתוצאה ממדיניות זו, במהלך אותה תקופה חל גידול בממדי העוני. אל מול הגידול המתמשך בשיעור העוני קבעה הממשלה הנוכחית בקווי היסוד שלה, כי היא תנהל מדיניות של צדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני. אבל בפועל מה שקרה הפוך: העוני גדל והפער החברתי הולך וגדל. הממשלה הנוכחית, במקום להילחם בעוני, הכניסה את המדינה ואזרחיה למלחמה מיותרת, בלי להשיג שום מטרה. מי שמשלם עכשיו את מחיר המלחמה הוא אך ורק האזרח הפשוט. גם בשנה הבאה, כמו בשנים הקודמות, יוקפאו כל הקצבאות ולא יוחזרו ההפחתות של 4% שבוצעו בשנים האחרונות. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זכור, עולה השאלה אם יש מישהו בחוץ או בפתחי הכניסה שמונע מחברי הכנסת היהודים להיכנס לאולם. זה בעייתי, צריך לבדוק את זה. נא לאפשר להם להיכנס. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): עזבו לנו את הכול. זאת אומרת שעוד ילדים ייתוספו בשנה הבאה למאות אלפי הילדים החיים מתחת לקו העוני. רק בשבוע שעבר שמענו את סיפורה של ילדה בת 13 מקריית-גת שגנבה כדי להביא אוכל למשפחתה. לפני שבוע – על שוטר שמעביר סמים בין אסירים תמורת כסף. ילדים קטנים, תלמידים בבתי-ספר, מעבירים סמים לסוחרי סמים כדי להביא אוכל לבתיהם ולהוריהם. הקיצוץ הגורף בגובה 2% בכל משרדי הממשלה והעלאת המסים יביאו רק להתרסקות חברתית ויפגעו בשכבות החלשות. אשר למגזר הערבי, עד היום שמענו רק הבטחות על צמצום הפערים בין המגזרים. אבל, לצערי הרב, הפער הולך וגדל, מאחר שהממשלה, כמו הממשלות הקודמות, לא נותנת מענה ופתרון לבעיה החשובה הזאת. רשויות מקומיות במגזר הערבי קורסות ואין ביכולתן לשלם משכורות לעובדיהן כבר חודשים, וכך הרשויות הללו לא יכולות לתת שירותים מינימליים לתושבים. הקיצוץ במשרד החינוך פוגע יותר בחלשים, שנזקקים יותר לחינוך שמספקת המדינה, ואין ברשותם האמצעים לקנות חינוך פרטי. עד היום כמעט 300 תלמידים לומדים בבית-ספר הבנוי מקרוונים, מאזבסט - בית-הספר ואדי אל-עין בסח'נין - והמצב הזה קיים בהרבה בתי-ספר ערביים. מול ההתקדמות בערים היהודיות לא רואים התפתחות ראויה ביישובים הערביים, וחסרים בהם מועדונים, מתקני משחקים, מגרשי ספורט ומוסדות ציבוריים כדי שהנוער יוכל לבלות בדרכים חיוביות. לכן אחוז הנשירה במגזר הערבי הוא גדול מאוד ותופעת האלימות והפשע הולכת ומתפשטת בקרב הנוער הערבי. כשמסתכלים ברשימת הערים מוכות האבטלה בישראל, רואים שמתוך 30 היישובים הראשונים 29 הם יישובים ערביים. לסיכום, יש צורך בהפעלת תוכניות לשם התחלת סגירת הפערים, וזאת באמצעות הקצאת סכומים ייעודיים בתחומי תקציב הפיתוח לשכונות חדשות, אזורי תעשייה, בניית כיתות לימוד, עידוד התעסוקה, סלילת כבישים בתוך היישובים. יש צורך בהחזרת מענקי האיזון, שקוצצו בשנים האחרונות, ובתיקון האפליה שמשרד הפנים הנהיג זמן רב כלפי הרשויות הערביות בחלוקת התקציבים הרגילים. כמו כן דרוש פיתוח היישובים הערביים בנגב והענקת סיוע חירום לכפרים הלא-מוכרים. לבסוף, אם בכוונת הממשלה להקטין באמת את הפער בין שני המגזרים, היא חייבת להגדיל את קצבאות הילדים ולהחזירן למצבן לפני שנת 2002. הדבר עשוי לתרום להקטנת העוני בחברה הערבית. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה לחבר הכנסת עבאס זכור. חבר הכנסת מוחמד ברכה, חד"ש, עשר דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת בתחילת ישיבתה את מלחמת סיני. תמוה בעיני שמדינה רושמת בספר הימים שלה הרפתקה שהיתה בשירות כוחות אימפריאליסטיים בין-לאומיים - צרפת ואנגליה, ובהסכמת ארצות-הברית - נגד המשטר הלאומי של גמאל עבד אל-נאצר במצרים. זה מן הפרקים שמדינות צריכות להתבייש בהם, אבל במדינת ישראל, שרבים מערכי היסוד שלה - במירכאות - בנויים על תהילה צבאית, מציינים את זה בראש חוצות. על אף הגישה הביקורתית שלי, המתנגדת לאותה מלחמה, בכל זאת יצא משהו חיובי מנאומו של ראש הממשלה היום באותה הזדמנות, והוא האזכור שלו את הטבח בכפר-קאסם. זאת הפעם הראשונה, אם אני לא טועה, שהאירוע שקרה ב-29 באוקטובר 1956 נקרא "טבח כפר-קאסם" בפיו של ראש הממשלה. ראש הממשלה אומר, בהקשר של מלחמת סיני - הדברים קשורים לא רק משום שהטבח אירע ביום הראשון למלחמה, אלא גם משום שמה שגרם לו היה העוצר החריג שהוטל על כמה כפרים ערביים על רקע המבצע. לכן, בזוכרנו היום את 172 חללי צה"ל שנפלו במלחמת סיני, חובה עלינו לזכור גם את 49 הכפריים השלווים שנהרגו בשל הפרת העוצר שהם מעולם לא שמעו עליו. למען ההגינות, גם כשיש לי ביקורת מאוד קשה ומאוד נוקבת על הממשלה, על התקציב, על הפוליטיקה, על ההתייחסות שלה לדמוקרטיה, אני מוכרח להעלות את הדברים על נס, ואני רואה אותם כדבר חיובי. אני חושב שהצעד הבא, המתבקש מעצם האזכור הזה, הוא לרשום את יום הטבח כאחד מימי הזיכרון במדינת ישראל, ולהכיר באחריות הממשלה לו. הסכמתי לדחות את ההצבעה על החוק שהגשתי לפני כשבועיים. הדרך צריכה להיות סלולה עכשיו לאישורו של החוק, ולסגור ברמה הערכית, המורלית, את הפרק הזה - כמובן לא ברמה האישית, ולא ברמה של האובדן הקשה למשפחות ולציבור הערבי בכלל ולדמוקרטיה במדינת ישראל. מחובתי לומר את הדבר הזה בתחילת הדברים. אם במלחמות אנחנו מדברים, עקבתי אחר נאומו של שר האוצר, והוא אומר שזה לא התקציב שהוא רצה להגיש. המלחמה כפתה עליו כל מיני דברים וכל מיני שינויים, והוא רואה שלקראת התקציב של 2008 עיקר המאמץ צריך להיות מושקע בצמצום פערים חברתיים. אני אומר - כשמדובר על מלחמות, המלחמות הן גזירה משמים? פתאום נפלו ככה? הן לא פרי של החלטה פוליטית מודעת? לא היה ניסיון לעקוף כל אפשרות של סיום המשבר ההוא ב-12 ביולי 2006 בדרכים דיפלומטיות, בדרכים פוליטיות - בייחוד לנוכח תוצאות המלחמה הטרגיות, בייחוד לנוכח ההרס בלבנון והנזק שנגרם גם בישראל? והנה, עכשיו, בעצם השעות האלה והרגעים האלה, מתחוללת מלחמה נוספת, שגם לה יש עלויות שיבואו לידי ביטוי בספר התקציב, אבל יש לה גם עלויות בדם בני-אדם. זו מלחמה נפשעת. ממשלה שמנהלת את מדיניותה על בסיס של כוח ורק כוח. היא לא רק הורגת אנשים מקרב העם הפלסטיני, היא גם הורסת מרקמים בחברה הישראלית עצמה, בכל מה שקשור להתייחסות לדמוקרטיה ובכל מה שקשור לצדק החברתי, ולכן התקציבים נראים איך שהם נראים. אני חושב, אדוני השר, שיש מקום לדרוש היום מעל במת הכנסת להפסיק את מבצע מרחץ הדמים שמתנהל עכשיו ברצועת-עזה. זה לא יפתור שום בעיה מהבעיות שכאילו יצאו לפתור אותן. הפתרון לבעיות האלה הוא רק בדרך הפוליטית, בדרך המשא-ומתן. אדוני היושב-ראש, אחת התוצאות הישירות של המלחמה בלבנון היא מה שפורסם היום - ירידת השכר הממוצע במשק ב-2%. כפי שאמר לפני חברי חבר הכנסת אבו וילן, זה יוצר שרשרת של נזקים בכל מיני תשלומים סוציאליים שקשורים בשכר הממוצע במשק, ואם למרות זאת אנו מדברים על צמיחה של 4%-3% במשק הישראלי, אנו יכולים גם לקרוא את המספרים האחרים, שלפיהם אחוז האבטלה אינו יורד ואחוזי העוני אינם יורדים. איך זה שעל אף צמיחה של 4%, שאמורה לייצר יותר מקומות עבודה, מחזור כלכלי יותר ער, מספר המובטלים הוא אותו מספר - יש ירידה זעירה - ולעומת זאת מספר העניים גדל? ההסבר הוא אחד ויחיד: הכלכלה בישראל וניהולה נעשים למען חתכים מאוד דקיקים בחברה הישראלית, של העשירים, של בעלי הון, לכן הצמיחה מתנקזת לכיסים מסוימים, לכיסים של שבעים ומלאים. ולכן מי שתקוע בתהומות העוני והמצוקה נשאר שם. מה אומר התקציב של השנה הזאת, אדוני השר? מדברים עכשיו על העלאת גיל הזכאים לדמי אבטלה מ-20 ל-28, אז אני אומר לך שבשנה הבאה תהיה ירידה תלולה בנתונים הסטטיסטיים על מספר המובטלים, אבל לא במספר המובטלים. המשחקים הסטטיסטיים כדי לייצר מציאות חברתית הם פשוט זריית חול בעיני האנשים, אבל זה גם לתקוע צעירים שגילם בין 20 ל-28 ללא שום אפשרות להתגבר על המצוקה ועל חוסר העבודה, ועוד מקשיחים את התנאים. הקפאת תשלומי הביטוח הלאומי - למי זה מכוון? כלפי אותם אנשים שמקבלים ביטוח לאומי, אנשים שחיים במצוקות. המצב של ההשכלה הגבוהה - ללא התשלום החד-פעמי לא היה אפשר לפתוח את שנת הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה. סל הבריאות - תסתכל על חוק ההסדרים, מה מייעדים לנו ואילו תנאים עכשיו קובעים בקופות-החולים, שבסופו של דבר יביאו לצמצום השירות הרפואי. בכל מה שקשור לצמצום פערים, אני לא רוצה לחזור על זה, אבל תוכנית ויסקונסין התחילה כפיילוט בשלושה או ארבעה מקומות, ועכשיו שר התמ"ת אומר שהניסיון כושל והוא מתנגד לו ומנסה להכניס שינויים, אבל בחוק ההסדרים מרחיבים את הפיילוט של ויסקונסין. מה זה? זאת ממשלה או כת שבאה להכות באנשים ובחלשים? ואפשר לעבור הלאה. הרשויות המקומיות - לפני שנתיים נעשה ניסיון של מיזוג רשויות, ולפי הרוב המכריע של הדעות, המיזוגים האלה כשלו ומטרתם היתה רק לגרד ולצמצם את ההוצאות על השירותים שנותנות הרשויות המקומיות. עכשיו באים להרחיב את המיזוגים האלה עוד ב-60 רשויות. התועבה שנקראת חוק ההסדרים עדיין מהלכת מולנו ונגדנו, וחוק שהוגדר גם על-ידי פרופסור יצחק זמיר, השופט העליון לשעבר, וגם על-ידי מישאל חשין, ביום עיון שהתקיים בשבוע שעבר, כדבר שהוא בלתי מתקבל, עדיין מאיים עלינו, כאילו שמצב החירום הוא נצחי. בשניות שנותרו לי אני באמת לא יכול שלא להתייחס לשלוש אמירות שאמר כאן ראש האופוזיציה, שביטאו את הביקורת שלו כלפי הממשלה. הוא ביקש התייעלות, כלומר פיטורים במנגנון המדינה, כלומר לשלוח אנשים נוספים למעגל האבטלה. הוא ביקש הפחתת מסים. האדם הפשוט יכול לחשוב: הנה, נתניהו רוצה להיטיב עם האנשים, אבל בעצם הפחתת המסים שהוא עשה כשהוא היה שר האוצר, מי שנהנה ממנה היו אותם אנשים ואותם חוגים של בעלי הון ושל עשירים. מי שלא מגיע לסף המס, לא מעניין אותו אם מפחיתים את המס, כי הוא בכלל לא מגיע לשם. אבל הפחתת המסים באה כדי לשחרר את בעלי ההון הגדול מלהשתתף בתקציב המדינה כדי לממן פרויקטים חברתיים. הדבר השלישי - הוא קרא לממשלה: תלכו ותתעמתו עם האיגודים המקצועיים. אני אומר לכם, עוד לא היה נאום כל כך אגרסיבי של משרת ההון, שקוראים לו בנימין נתניהו, מעל הדוכן הזה – להתעמת עם האיגודים המקצועיים, לפטר עובדים בשירות המדינה ולהפחית מסים, כלומר לשחרר את העשירים מהשתתפות בפרויקטים החברתיים. אני אומר שמה שנעשה עכשיו על-ידי שר האוצר הוא המשך של אותה מדיניות שהתחיל בה בנימין נתניהו וממשיכים אותה כתלמידים טובים באותו בית-ספר. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אלי אפללו. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר החקלאות, ההוצאות החברתיות בתקציב המדינה צנחו ב-12 מיליארד ש"ח בארבע השנים האחרונות ונשחקו ריאלית ב-11%. מנגד, הוצאות הביטחון גדלו ב-3%. תקציב 2007, אדוני היושב-ראש, אינו חברתי. הוא אנטי-חברתי והוא שוחק את ההוצאות על סעיפים חברתיים. אם היקף ההוצאות החברתיות ב-2007 יישאר עד לקריאה השלישית דומה להיקף ב-2006, ההוצאה לנפש על סעיפים חברתיים תהיה אפילו נמוכה יותר ב-2007 לעומת 2006 בגלל גידול האוכלוסייה. אדוני היושב-ראש, הבעיה העיקרית בתקציב, כפי שאושר בממשלה, היא חוסר איזון בחלוקת הנטל בין חלקי החברה, וזה מבחן חשוב מאוד, אם לא החשוב ביותר. בעוד בעלי הכנסות בינוניות וגבוהות ייהנו מהטבות מס משמעותיות במסגרת הרפורמה במס הכנסה, בעלי הכנסה נמוכה יספגו קיצוץ ריאלי בקצבאותיהם. איני מתנגד להטבה במס לבעלי ההכנסות האלה, ואני לא מזלזל בעובדה שהן השכבות שנושאות את המשק על כתפיהן - כפי שתמיד מתארים את המשק כולו - אבל אי-אפשר להתעלם מהשכבות החלשות, שרק מִתְעבות ומצבן הולך ומידרדר מדי שנה, ולא להגיש להן עזרה. בייחוד לנוכח העובדה שיש פתרון - תקציבים חברתיים בתקציב המדינה לשנת 2006 שלא נעשה בהם שימוש, הם לא שימשו למטרות שהיו מיועדים להן. יש כספים המיועדים לעניים ולשכבות החלשות שעדיין לא נעשה בהם שימוש, והם מעוכבים באוצר. יש מין נטייה כזאת בשנים האחרונות, שמשרדי הממשלה, אף שיש להם תקציבים שהתקבלו לאחר מאבקים עיקשים של חברי הכנסת וארגונים חברתיים בתקציב, ששרדו את מכת הקיצוצים שנכפו בשנים הקודמות – תקציבים אלה לא מגיעים לייעודם, בייחוד במשרדים חברתיים, ולא נעשה בהם כל שימוש. השנה מדובר בשיא. בתום עשרה חודשים – ינואר-אוקטובר - שהם 83% מהשנה, הגיע היקף ההוצאות בפועל של המשרדים החברתיים ל-74% בלבד מהתקציב השנתי. זה מה שיצר עודף של 2 מיליארדי שקל בתקציב המדינה, ובמקביל מתרחב העוני. יותר אנשים נמצאים מתחת לקו העוני, ועוד ועוד ילדים נמצאים במצב של רעב. אין שר, אדוני היושב-ראש. איפה השר? היו"ר אחמד טיבי: נכון. עובדים על זה במזכירות, להביא שר, ואנחנו נמשיך את הדיון. ואסל טאהא (בל"ד): הממשלה עסוקה? נראה שהממשלה עסוקה במינוי שרים חדשים. היו"ר אחמד טיבי: אולי. אגב, לפני כניסתו של חבר הכנסת זיו למליאה אתה היית הנואם, אני היושב-ראש ונאזם בדר סגן המזכיר. הוצע לי להוביל מהלך של הפיכה שלטונית תוך כדי ניצול הרוב, ואני דחיתי הצעה זו מתוך אחריות. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אני נכנסתי, אז אתה לא יכול. היו"ר אחמד טיבי: נכנס לפניך חבר הכנסת זיו, אבל אתם עדיין במיעוט. ישראל חסון (ישראל ביתנו): זה תיקו, לא? היו"ר אחמד טיבי: נאזם בדר הוא סגן המזכיר, הוא על תקן של חבר הכנסת כבר 20 שנה. חבר הכנסת ואסל טאהא, בבקשה. זה היה על חשבוננו. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, הפגיעה בחלשים בתקציב הזה היא מיותרת ובלתי מוצדקת. המשק מראה סימני התאוששות, ויש גידול משמעותי בהכנסות המדינה ממסים. על אף נזקי המלחמה והתוספת לתקציב הביטחון בעקבותיה, אין כל צורך להקשות עוד יותר על העניים ונתמכי הקצבאות. כשם שהממשלה מראה גמישות לנוכח הוצאות מיוחדות כמו מלחמה והתנתקות, היא צריכה להראות חמלה ורגישות במלחמה הקשה מכול, המלחמה בעוני. לא יעלה על הדעת שתהיה בתקציב הורדה משמעותית במס החברות ובמדרגת המס העליונה, שפועלת לטובת 10% מהאנשים שמתעשרים במדינה באופן עקבי, ומקבלי הקצבאות יישארו באותו מקום, כשהחיים רק הולכים ומתייקרים. מגמות כאלה בתקציב רק יגדילו פערים, ולא יקטינו אותם. עד כה קיבל הצבא 8.2 מיליארדי שקל למילוי המחסנים שהתרוקנו במלחמת לבנון השנייה. מה עושה מערכת הביטחון ב-46 מיליארד השקלים העומדים לרשותה מדי שנה, עוד לפני התוספת הזאת שקיבלו? הכול בא על חשבון השכבות החלשות. מדוע מדינת ישראל יצאה להרפתקה המיותרת הזאת בלבנון? מדוע לא ניסו משא-ומתן לפני הירי הבלתי-אחראי של פגזים וטילים, שהרג מאות בני-אדם בלבנון, וגרם להרס גם במדינת ישראל, ועכשיו גם גובה מחיר כלכלי שיקבור עוד בני-אדם? בשורה התחתונה הכול בא על חשבון התקציבים ההכרחיים: תקציב החינוך, תקציב הרווחה, הקצבאות שמקפיאים וכדומה. אדוני היושב-ראש, אני פונה בעיקר אל חברי מפלגת העבודה, שהם נעדרים, שהם אטומים, לא רוצים לשמוע. אני פונה אליהם מפני שהאג'נדה החברתית שלהם, שהם התגאו בה כל הזמן – לפחות לפני הבחירות – היתה ברורה וחד-משמעית. אני אומר להם: אתם הבטחתם להציב קווים אדומים, קווים אשר אותם בשום פנים ואופן לא תעברו, והתחייבתם מול הבוחרים למימושן של המטרות החברתיות שהצבתם; אם תגיעו לממשלה, אתם תילחמו לסגירת פערים, לצדק חברתי. אני אמנה לכם רק חלק מהן: התנגדות להפרטת שירותים חברתיים, כמו שירותי בריאות - התחייבתם להתנגד; הפעלת תוכנית פיתוח למגזר הערבי – איפה אתם בהבטחות האלה? התחייבתם לעדכון ריאלי של סל הבריאות, בעיקר בתרופות, הכללת הסיעוד בסל הבריאות; קידום פרויקט שיקום שכונות, יישום חוק הדיור הציבורי; ביטול הקפאת קצבאות הזיקנה והצמדתן לשכר הממוצע במשק; סבסוד התרופות לקשישים ופעולה להקטנת העוני. נראה אתכם, כיצד אתם מצביעים. לא קוים שום דבר מההבטחות האלה שהבטחתם לבוחרים. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, שמפלגת העבודה חברה בה - חברה בכירה בה - אינה מקיימת את ההבטחות לציבור. איפה הסעיף שמקצה 1.4 מיליארד ש"ח בשנה למלחמה בעוני? איפה הסעיף של 1.7 מיליארד שקל שהמשנה של אולמרט, שמעון פרס, הבטיח לפיתוח הנגב? מה עם ההבטחה להחזיר לנזקקים 1.5% מקצבאות הביטוח הלאומי שלהם, שקוצצו ב"תוכנית להבראת המשק", ואיפה עדכון הקצבאות בהתאם לעלייה במדד המחירים? כל אלה הבטחות שהבטחתם, ואתם לא עומדים מאחוריהן. אתם בוגדים בבוחרים שלכם אם תצביעו בעד התקציב האנטי-חברתי הזה. אדוני היושב-ראש, הקשבתי לנאומו של שר האוצר. הוא אמר שהוא לא ציפה לתקציב הזה. הוא השתמש במלחמה כאליבי לכל הקיצוצים, ובשנה הבאה הוא יגיד שהיתה עוד מלחמה. היום אנחנו עדים לעוד מלחמה בעזה, לעוד הרג ולעוד הוצאות. כל זה, אדוני, יבוא על חשבון השכבות החלשות, הנזקקים. לכן, אנחנו נצביע נגד התקציב האנטי-חברתי הזה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת ואסל טאהא. חבר הכנסת אלי אפללו – אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה בניזרי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף שגאל – אינו נוכח. חבר הכנסת בנימין אלון – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק זיו מסיעת גיל ישנו. שלוש דקות, אם הוא רוצה לנצל את הזמן. אחריו - חבר הכנסת טלב אלסאנע, אחריו - חבר הכנסת שי חרמש, ונועלת את הרשימה, אם היא נמצאת, חברת הכנסת שמטוב. בבקשה, אדוני. יצחק זיו (גיל): כבוד היושב-ראש – אני לא יכול להגיד שרים, חברי הכנסת, כי אני רואה שיש כאן שניים, אז אני פונה אליכם, גמלאי ישראל - גמלאי ישראל, אנחנו הגענו לכנסת כדי לפעול למען הגמלאים בארץ. המטרות שלנו היו מאוד מוגדרות: הצבענו בעד תקציב 2006, כי אלו היו הנתונים, והיינו חייבים לעבור את המכשול הזה. תקציב 2007, עם חוק ההסדרים – אנחנו בקריאה ראשונה נצביע בעד, אבל אם הדברים לא ישתנו, כלומר הקפאת התקציב לקצבת הזיקנה - ההקפאה הזאת חייבת להימחק. הפנסיה לכל גמלאי ישראל, סל התרופות שקיבלנו בחלקו אבל עוד לא הכול - כל הנקודות שעליהן הצבענו במסע הבחירות שלנו ועליהן נעמוד. אנו, מפלגת גיל, נדאג לגמלאי ישראל, לנכים, לסטודנטים, לכל אלה שדאגו ועזרו לנו להגיע לכאן. מאחר שהייתי חייב לדבר אליכם, גמלאי ישראל, כי בכנסת פשוט לא היה למי לומר את הדברים, תודה לכולם. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק זיו, שהפנה פנייה ישירה לציבור הגמלאים. חבר הכנסת שלמה בניזרי, לפנים משורת הדין, שלוש דקות, בבקשה. שלמה בניזרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, המסר היחיד שרציתי להעביר - רציתי להעביר עוד הרבה מסרים אבל נעביר רק אחד, ונעשה את זה במסגרת יום הגאווה שאמור להיערך. בהיותי שר הבריאות בעבר, כבר אז נתתי עצות טובות לאותם אנשים, שנקראים בעלי נטייה שמבחינתי היא סטייה ברורה, ואנחנו רק מנסים לייפות את הדברים. מי שיסתכל באנציקלופדיה העברית - פעם ציטטתי את זה פה מעל בימת הכנסת, ואז חברת הכנסת דיין רצתה לאכול אותי, כי אמרתי שבאנציקלופדיה העברית כתוב שמחלת ההומוסקסואליות היא מחלת נפש, פשוט מאוד. אבל בכוחם של ארגונים של זכויות האדם באו ושינו את ההגדרה מסטייה לנטייה. ואני באתי ודיברתי - הרי באחוזים, אחוז המתאבדים בקרב ההומוסקסואלים והלסביות גדול פי כמה וכמה מאשר אצל אנשים נורמליים. במקום שנבוא ונטפל בבעיה הזאת, במקום שניתן מזור לאותם אנשים, אנחנו רק מכניסים אותם לתסבוך ומוסיפים לאותו מעגל של אנשים ציבור גדול יותר, שאפשר היה למנוע ממנו להיכנס לאותו תסביך. יגידו לי: הם נולדו כך. יש אנשים שיש להם מה שנקרא מום מולד. יש כאלה שנסחפו לאותו סחף, מה שסוחף אותנו היום. כל ההתנגדות הזאת למצעד הגאווה - וכי אם הם היו עושים את זה בתל-אביב או בחדריהם, היום דין תורה חל עליהם? שום דין תורה לא חל על אף אחד במקרה מהסוג הזה. אז למה הם עושים את זה, ולמה אנחנו מתנגדים? אתם יודעים מה הם חוקי סדום? בסדום הרי היו נישאים גבר עם גבר, אשה עם אשה, היו נושאים וכותבים כתובה אפילו לכלבים. זה היה בסדום, אבל לא רק בסדום. היו מקומות רבים בעולם שגם בהם היו עושים את אותם דברים, אז למה סדום קיבלה את המושג הזה: מעשה סדום? התשובה פשוטה. הם הכניסו את זה לספר החוקים שלהם. ברגע שאתה מכניס דבר ונותן לו לגיטימציה, כאשר כולנו יודעים בדיוק שזו סטייה ורק מייפים - זה in בחברה להגיד: מה, השתגעת? איך אתה מדבר? אבל בסדום עשו מזה חוקים, אמרו בריש גלי: זו דרכנו. זו הבעיה במצעד הגאווה. כשאתה בא לצעוד ברחובות ירושלים, העיר המקודשת לכל הדתות, יהודים, נוצרים ומוסלמים, וכולם יוצאים בקריאה - דווקא היועץ המשפטי, שאמור להיות לא צודק אלא חכם במקרה הזה, מקבל את אותה החלטה אומללה שצריך לצעוד בירושלים. יואל חסון (קדימה): אפשר לשאול משהו? האם כל אמצעי כשר? כל מה שאתה שומע: איומים ברצח, איומים באלימות - זה תואם את היהדות? זה תואם את ערכי היהדות? שלמה בניזרי (ש"ס): שום דבר לא תואם ולא מתאים ואני נגד כל הדברים האלה. אבל רק להזכיר לך, כשאנשי כהנא רוצים להפגין באום-אל-פחם, אני ואתה לא מסכימים. מה פתאום ללכת ולהתגרות באוכלוסייה ולעורר סתם מדנים? מדינת ישראל לא מרשה להם ומעמידה שם משטרה. כש"נאמני הר-הבית" רוצים לעלות להר-הבית אני לא מסכים משתי סיבות. האחת היא סיבה הלכתית, שאסור ליהודי לעלות להר-הבית. הסיבה השנייה היא - למה להתגרות? משטרת ישראל מונעת את זה מהם מטעמים של שלום הציבור. אבל מעניין שכשמגיעים לנושאים הללו פתאום כולם מבינים. יש פה חופש הביטוי, זה דמוקרטיה ולא תהיה פה סתימת פיות. תגיד לי - מה הקשר? יש דבר שיש עליו קונסנזוס פה במדינת ישראל, שרוב הציבור מבין, ורוב הדתות, כולם מסכימים על הדבר הזה. למה לבוא ולעשות פרובוקציות? אתה יודע מה מצחיק אותי עם ההומואים האלה? הרי הם רוצים לקבל הכשר. אני אף פעם לא עשיתי מצעד סטרייטים. כשאני בא לעבודה אני לא אומר: היי, אני סטרייט. חבר'ה, איך אני? אדרבה. אם הם רוצים להוציא מהם את הכתם הזה שנקרא הומוסקסואליות, אתה יודע מה הם צריכים לעשות? בדיוק להיפך. אבל ברגע שהם עושים את זה, הם רק מנציחים את אותו דבר שאומרים עליהם: חתיכת הומו. אתה זוכר, כשהיינו ילדים קטנים, זה מה שהיינו אומרים. לכן, מה זה קשור להצעת התקציב? הייתי פונה לשר הבריאות, שלא נמצא פה, להכניס - אני מוכן אפילו שש"ס תתרום מחלקה תקציב לטיפול נפשי לאותם אנשים כדי לצמצם ולמזער את התופעה הזאת שנקראת הומוסקסואליות. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני חבר הכנסת שלמה בניזרי. חבר הכנסת טלב אלסאנע – אינו נוכח. חבר הכנסת שי חרמש – אינו נוכח. חברת הכנסת ליה שמטוב – אינה נוכחת. רבותי, אלה שנשארו עד שעה מאוחרת, חברי הכנסת זיו וחסון, תם סדר-היום. רבותי, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ז בחשוון התשס"ז, 7 בנובמבר 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 22:17.