קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר אמנון כהן: יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה. יש לך חמש דקות. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך על כך שלפנים משורת הדין אתה מאפשר לי לדבר - - - היו"ר אמנון כהן: גם לאחרים נתתי. דוד אזולאי (ש"ס): לא הייתי במליאה היות שהיתה קבלת פנים לנשיא גרמניה, והייתי שם; לא ישבתי בחדרי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במילות ברכה ליושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם, וליושב-ראש הנהלת הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, שיחד עשו מהפך שכולנו שותפים לו. במשך שנים עמדנו כאן, חברי הכנסת, ודיברנו, צעקנו, תקפנו, אמרנו, התחננו על חוק ההסדרים, והדברים הגיעו לאוזניים אטומות. עד שהפעם נעשתה פעולה מבורכת של כל הגורמים, אחת ולתמיד, להביא את חוק ההסדרים לפיצול, לפחות בחלקו, וחלק להביא לדיון בוועדות, וחלק מהסעיפים לקבור עד ביאת גואל צדק. זה יירשם לזכותה של הממשלה הזאת ושל הכנסת הזאת. אני מאמין, מקווה ומתפלל שבעזרת השם בשנה הבאה עלינו לטובה אנחנו נדון רק בחוק התקציב, בלי חוק הסדרים. בטוחני שאנשי האוצר למדו פרק חשוב בהלכות התקציב; תמיד הם היו בטוחים שהם המבינים ויודעים. יושב כאן חבר הכנסת דב חנין, שיכול להעיד על מאבק שהיה בוועדת הפנים בנושא הפיכת שירות המים והביוב לציבור לתאגידי מים. רק ננסה לחשוב לרגע מה היה קורה אם זה היה בחוק ההסדרים. היה מגיע עוד סעיף קטן, והיינו מצביעים עליו ולא יודעים עליו שום דבר, וזה היה מגיע לאזרח והיה מתברר כמה ביוקר עולה תאגיד מים - ויש בו דברים חיוביים, אבל יש הרבה עזים והרבה מוקשים, ומי שעלול לשלם ביוקר, בסופו של דבר, הוא האזרח הקטן, שבגלל התנהלות לא נכונה של הרשויות המקומיות הוא עלול היה לשלם מחיר גבוה על המים. אני מאוד מקווה שבנושא הזה לא נאמרה המלה האחרונה. חוק תאגידי המים יבוא לוועדת הפנים, ושם נטפל בו ונשפץ אותו, ואני מאמין, בעזרת השם, שנוציא דבר טוב ומתוקן מתחת ידינו, בלי שנפגע באזרחים. אני רוצה לדבר על נושא הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות. לצערי הרב, המצב ברשויות המקומיות ובמועצות הדתיות לא הולך להיות יותר טוב. משנה לשנה המצב הולך ונהיה יותר קשה. אנחנו עדים להשבתות, פעמים מוצדקות ופעמים לא מוצדקות, והגיע הזמן ששר הפנים ייקח את המושכות לידיו וייכנס בעובי הקורה על מנת לעשות סדר ברשויות המקומיות. רבותי, הרשויות המקומיות צברו גירעונות אדירים לא באשמתן. במשך השנים כל ממשלה, כל שר, הטילו עליהן מטלות, ולא תמיד ידעו לתקצב את המטלות שהטילו על ראשי הרשויות. התוצאה היא צבירת גירעונות. יושבים ראשי הרשויות, מכינים תוכניות הבראה, ותוך כדי מעלים כל מיני הצעות ודברים אחרים שעולים כסף. הגיע הזמן ששר הפנים והממשלה ייתנו את הדעת לשאלה איך פותרים את בעיית הגירעונות של הרשויות המקומיות. כבר היו במדינה מקרים - של קופת-חולים, של הקיבוצים, של הבנקים - שבהם הגיעו להסדרים ופרסו חובות. גם ברשויות המקומיות הגיע הזמן ללכת על אותו הסדר של מחיקת חובות ולהגיד להם: מכאן מתחילים, ומכאן ואילך אתה נושא באחריות אישית. אחרת, כל ראש רשות יבוא וייקח את הגיבנת של ראש העיר הקודם ויגיד: מה אתם רוצים שאני אעשה? השאירו לי ירושה. ככה זה עובר מדור לדור, ומי שמשלם את המחיר על כך זה האזרח. דבר נוסף, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש - להגיד שאנחנו שבעי רצון מהתקציב הזה? לא, אבל אנחנו מתחילים לראות אור בקצה המנהרה. את הקלקולים של שלוש השנים של הממשלה הרעה הקודמת אי-אפשר לתקן בתקציב אחד. ייקח עוד זמן עד שנתקן את כל הנזקים ואת כל הקלקולים. התחלנו, וצריך להמתין בסבלנות. אני מאמין שאם לא היתה המלחמה שנחתה עלינו בלי שנרצה, התקציב היה נראה שונה מאוד ממה שהוא היום. לא נותר לנו אלא להתפלל שבעזרת השם, לא יבואו עוד מלחמות על עם ישראל ואת הכסף של המלחמות אנחנו ננצל לטובת השלום ולטובתם של אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, בבקשה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): כמה זמן יש לי? היו"ר אמנון כהן: עשר דקות. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): עשר דקות, או אה. היו"ר אמנון כהן: יש לך מה לדבר. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני אסיים יותר מהר. דב חנין (חד"ש): אם אתה מוכן להשאיר לי כמה, אני מוכן. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אין שום בעיה. בכבוד. אתה תוכל לשאול אותי שאלות. היו"ר אמנון כהן: פה לא עושים קומבינות. דוד אזולאי (ש"ס): זה לא יעזור לו. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת, א. אני מצטרף לכל הברכות שכבר נאמרו פה ועוד ייאמרו גם מחר ליושבי-ראש הוועדות. אני אתחיל דווקא מיושב-ראש הקואליציה, אביגדור יצחקי, כי בלי שיתוף הפעולה שלו, ובלי שיתוף הפעולה של הממשלה, לא היה אפשר לקצץ את חוק ההסדרים כפי שהוא קוצץ. כבר שכחנו שזה כבר התקציב השני וחוק ההסדרים השני שאנחנו דנים בהם ומקבלים אותם בשנה הזאת. אי-אפשר בכלל להשוות את מה שעברנו עכשיו למה שעברנו לפני שמונה חודשים או חצי שנה - אני כבר לא זוכר מתי - מבחינה מקצועית, מבחינת הסדר של הדברים. אני זוכר עכשיו את הלילה שבו השתתפתי בישיבה של ועדת הכנסת, כשהרבה מאוד מהסעיפים פוצלו, הועברו לדיונים מעמיקים בוועדות שונות ומקצועיות. זה נתן אפשרות לחברי הכנסת להתעמק בנושאים שרצנו עליהם לפני חצי שנה בריצת אמוק. באמת תודה לאביגדור יצחקי, והמון תודה ליושבת-ראש ועדת הכנסת וליושבי-ראש הוועדות האחרות: הכספים, הפנים, החינוך, העבודה והרווחה והכלכלה כמובן. חבר הכנסת אזולאי דיבר פה על משק המים, שנדון בוועדת הפנים. אני זוכר – ואתה, אדוני היושב-ראש, נמצא אתי בוועדת הכספים, וגם שלי פה - ישבנו לפני שמונה חודשים, לפחות אני וחברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואנחנו חברי כנסת חדשים, וניסינו להבין את כל התורה של משק המים בשבועיים, ב-16 יום. דב חנין (חד"ש): גם הפעם ניסו ללמד אותנו את כל התורה בשבועיים. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): לא, עכשיו זה נעשה הרבה יותר טוב, עכשיו זה פוצל. למרות זאת, אני חייב להגיד שהפעם ניסו ללמד אותי את כל התורה של מיסוי בפרק זמן די קצר, לדעתי - בשבוע ימים עברנו על כל הנוסח של המיסוי. אני לא אגיד שהפכתי למומחה גדול בענייני מיסוי, אבל זה היה פרק קטן. אני מאוד מקווה שככל שאנחנו הורדנו הרבה מאוד סעיפים והעברנו אותם לוועדות, לדיונים בוועדות, כך יעשו בשנה הבאה, ואני מקווה שהשנה לא נקבל יותר. אה, כבר עברנו שנה – בשנה הבאה אנחנו נסגור סופית את הקטע הזה שנקרא חוק ההסדרים, וחוקים גדולים יעברו בערוצים - כך שכל חברי הכנסת יבינו על מה מדובר לפני שאנחנו מצביעים, וננהל דיון רציני בכל החוקים האלה. עדיין, כאשר ישבתי בוועדת הכספים לא הבנתי איך נושאים כבדים – בכלל, איך נושאים מסוימים נכנסו לחוק ההסדרים. חבר הכנסת דוד אזולאי אמר עזים. עד עכשיו לא הבנתי בשביל מה היה צריך להכניס עזים. האם בשביל להעביר את חוק המיסוי כמה שיותר מהר כדי שלא נבין את זה? אני מאוד שמח שחברי כנסת הצליחו להוריד הרבה מאוד מהעזים האלה, כמו שאנחנו קוראים להן. מילה חדשה בכנסת, עזים. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): היא לא חדשה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): מבחינתי היא חדשה. אני חבר כנסת חדש. בסימן של מחמאות לסיעות שלנו - מפלגת ישראל ביתנו הלכה על כמה דגלים. דגל אחד היה חיילים משוחררים. איך היה אפשר בכלל לעלות על הדעת לדבר על ביטול מקומות עבודה מועדפים לחיילים משוחררים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אפילו כעז, כי בסופו של דבר רצו להוריד את זה. אני עד עכשיו לא מבין. אני מאוד שמח שגם הסיעה שלנו וגם רבים וטובים אחרים בוועדת הכספים הצליחו להוריד את הביטול של מקומות עבודה לחיילים משוחררים במלאכה, בתעשייה ובתחנות דלק, ועוד מתפלאים אחר כך למה עם החינוך הטכנולוגי שלנו חסר כוח-אדם ומביאים כוח-אדם מחו"ל, ואחר כך אנחנו גם נלחמים כדי להוריד אותו. זה לא ברור לי הלופ הזה. מישהו צריך לסגור אותו, ומישהו צריך להפסיק להכניס כל פעם דברים מוזרים. דבר שני שאני לא הבנתי הוא איך מכניסים פתאום עלות של 199 שקלים לבקשה חוזרת לביטוח לאומי בנוגע לגמלת סיעוד. מה רוצים, לגרום לאנשים חולים ונזקקים לא לפנות לוועדה מחשש שהם יאבדו את אותם 199 שקלים? זה לא לעניין, וגם את זה כולנו הצלחנו להוריד. הנושא של ההסכמה הרטרואקטיבית או האישור הרטרואקטיבי של עלות בחינות בגרות - עוד דבר מאוד מוזר. זה חוק עוקף בג"ץ, מה שנקרא. דבר נוסף - ביטול של חוק בית-חולים באשדוד. זה בכלל דבר מדהים. בשנת 2002 חוקק חוק בית-חולים באשדוד, ובשנת 2006 רוצים בחוק ההסדרים לבטל את החוק. היו"ר אמנון כהן: כבר כמה פעמים. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): בסדר. אני מאוד מקווה שאנחנו הפסקנו את זה, וסוף-סוף ייבנה באשדוד בית-חולים שישרת ציבור גדול. שי חרמש (קדימה): אתה בטוח שמי שחוקק את זה אז באמת חשב להקים את זה? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני חושב שכן. אני חושב שזה צורך השעה. היו"ר אמנון כהן: קום יקום. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): קום יקום. אני מדבר גם על הקפאה של קצבאות למיניהן, כולל סל הקליטה, שגם את זה הצלחנו להוריד. גולת כותרת נוספת מבחינת סיעת ישראל ביתנו היא שני חוקים. דיבר פה חבר הכנסת שרוני על הקשישים והגמלאים. הסיעה שלהם עשתה הרבה בשביל הגמלאים, ואני שמח שגם הסיעה שלי, ישראל ביתנו, פועלת בשבילם שנים רבות. ישראל ביתנו הביאה שתי הצעות חוק במסגרת התקציב. האחת, שמי שמקבל קצבת הבטחת הכנסה זכאי שיהיה לו רכב לצורכי היום-יום שלו, בלי שיחשוש לאבד הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה. השנייה, אותם גמלאים שחבר הכנסת שרוני דיבר עליהם במסגרת חוק ההסדרים, יוכלו - ואנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, דרשנו - לצאת לחוץ-לארץ שלוש פעמים בשנה במקום פעם אחת בשנה, לתקופה של 72 יום. זה מאוד חשוב לאלה שיש להם משפחות בחוץ-לארץ והם צריכים מדי פעם לנסוע לבקר את הנכדים או לנסוע לקרובי משפחה חולים. גם הם יפסיקו לחשוש שהם יאבדו את הקצבה. בקיצור, יש הרבה הישגים במסגרת חוק ההסדרים, אף שאני מקווה שבשנה הבאה נעביר את זה בצורה הרבה יותר חלקה ויותר מקצועית. יש שיפור מהשנה שעברה או מתחילת השנה. זהו. תודה. היו"ר אמנון כהן: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה; עשר דקות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, חוק ההסדרים 2007, הורדו ממנו או פוצלו לחקיקה רגילה 20 סעיפים - אותו מספר בדיוק כמו בחוק ההסדרים 2006. כך שאין לנו מה להתפאר התפארות מיוחדת בחוק ההסדרים הספציפי הזה. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: בדיעבד עשיתי חשבון מהיר אילו סעיפים הצלחנו להוריד ולפצל ואילו לא הצלחנו, והגעתי למסקנה מאוד מאוד עגומה, שהסעיפים שבהם הפגנו את כוחנו כחברי כנסת היו ברוב המכריע של המקרים סעיפים שעלו בקנה אחד עם אינטרסים של גורמים רבי עוצמה, שהיתה להם השפעה ישירה על חברי כנסת מובילים. כך, למשל, אותו סעיף שאתה כל כך גאה שהצלחנו להוריד, ואני שמחה שהצלחנו להוריד אותו, שכן זה עולה בקנה אחד גם עם השקפת עולמי, הכוונה לבטל את מענק העבודה המועדפת לעובדים בתחנות הדלק, ובעיקר בתעשייה – מה שהטריד אותי. לא כוחנו הגדול, סטס, הוא שהביא להורדת הסעיף הזה. אני לא יודעת אם שמת לב מה התרחש בחדר ועדת הכספים בשעת הדיון: כמות הלוביסטים האין-סופית שישבה שם, הנערה הצעירה והחביבה מתחנת הדלק, החייל המשוחרר מדימונה, מתחנת הדלק, ועוד חייל משוחרר מהפריפריה, מתחנת הדלק, שהובאו על-ידי חברות הדלק; הן הביאו אותם, יחד עם ערימת הלוביסטים שלהן. בכל פעם שנלחמנו על משהו צודק וראיתי סביבי התאספות חסרת תקדים של לוביסטים, ואנחנו כבר מכירים את פניהם, ידעתי שיש לנו סיכוי לנצח. אני אומרת לך את זה בצער ובכאב. כך כל סעיף וסעיף, בזה אחר זה. עוד לפני שחוק ההסדרים הגיע לידינו, כשהוא היה עוד בשלב טרום "מחליטים" בממשלה, התקשר אלי בעל הון ששמע על מאבק שאני מנהלת, במקרה הצטלבו דרכינו והוא הסכים אתי ושאל איך הוא יכול לעזור לי. אמרתי לו, תשמע, מחר הממשלה מאשרת את ה"מחליטים", תתקשר לשר הזה והזה, שהוא שר רב עוצמה והוא יכול להביא לשינויו של הסעיף הזה, ותבקש ממנו להוריד אותו. בכך ירד עוד בהצבעה בממשלה אותו סעיף. אמרתי, מצאתי פטנט. אני מוכרחה להודות שבחוק ההסדרים הזה התנהלתי באופן שונה לחלוטין מאשר בחוק ההסדרים 2006. תאגוד המים, רפורמה שיש בה כמובן אלמנטים חיוביים ביותר, אבל אני לא חושבת שהיא צריכה לעבור בחטף במסגרת חוק ההסדרים. מה עשיתי? דיברתי עם ראש עיר רב כוח, שידבר עם חברי כנסת. וכשראש עיר רב כוח, שיש לו מפקד גדול, מתקשר לחברי כנסת ומפציר בהם להצביע נגד רפורמה מסוימת, הרפורמה הזאת לא עוברת; לא בזכותנו, חברי הכנסת. היו"ר אמנון כהן: לא תמיד. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא תמיד. מובן שיש יוצאים מן הכלל. למשל, הסעיף בחוק ההסדרים שמטיל קנס - - - היו"ר אמנון כהן: הציבור שומע בבית וחושב שאין לנו מה לעשות כאן, רק לוביסטים מנהלים את המדינה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אני קיבלתי החלטה לא לרמות את עצמי. שמעתי כאן את חברי עומדים מעל הדוכן ומתפארים בתקציב החברתי שהם השיגו ובחוק ההסדרים המפואר והמדולל שהגיע לידי גמר. אני לא רוצה להיות במקום הזה. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, למדתי על מנגנוני הכחשה והדחקה, אין לי שום כוונה להשתמש במנגנונים האלה, במיוחד לא בעבודתי הפרלמנטרית. אני אומרת לך שוב, בסקירה לאחור, סעיפים בחוק ההסדרים שהצלחנו בגאווה גדולה להוריד, האינטרסים שלנו באותם סעיפים, בהצטלבות דרכים מסוימת עלו בקנה אחד עם אינטרסים של אנשים מאוד חזקים, שהיתה להם השפעה על חברי הכנסת. היו"ר אמנון כהן: אז תגידי לי, בנושא של 199 השקלים מי השפיע, איזה שר, איזה ראש עיר? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): על מה אתה מדבר, על הקנס של גמלת סיעוד? הפסקת אותי בדיוק כשעמדתי להגיד שזה היוצא מן הכלל. היו"ר אמנון כהן: גם בנושא החיילים, אני לא חושב שמישהו פה עשה כך. היו חיילים, שמענו אותם, אבל גם בלעדיהם היינו מסתדרים, תאמיני לי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אתה מאוד אמוציונלי ביחס לדברים שאני אומרת. היו"ר אמנון כהן: לא, את אומרת לציבור, שכאילו מפעילים אותנו. אנחנו פועלים לטובת הציבור. אני חושב שיושב-ראש הקואליציה היה קשוב מאוד בהרבה מאוד דברים, בתיאום עם הממשלה. את בקואליציה ואני בקואליציה, הורדנו דברים בתיאום, בלי שום קשר לראש עיר כזה או אחר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, אני ראיתי אותך בסיטואציה שבה, אני מודה, חשתי מידה רבה של חיבה והזדהות וקצת צער עליך. זה היה כשהצבענו על הקפאת שכר המינימום, הקפאת העדכון בשכר המינימום בחצי שנה. אדוני היושב-ראש, ראיתי אותך עם האצבע עולה ויורדת, עולה ויורדת, עולה ויורדת. היו"ר אמנון כהן: אבל לא היתה עלי השפעה של אף לוביסט. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): בסופו של דבר, האצבע ירדה והסעיף הזה עבר. אני רוצה להגיד לך, שלו היו מופעלים בסעיף הזה כוחות כל כך גדולים כמו שהופעלו בסעיף העבודה המועדפת בתחנות הדלק ובתעשייה, הסעיף הזה, ההקפאה בשכר המינימום גם היא לא היתה עוברת. הדוגמאות רבות, גם תאגוד המים, גם העבודה המועדפת, הרצון לבטל את ה-code sharing בחברות התעופה הישראלית, שלטעמי היה מהיר מדי, גחמני מדי, חד-צדדי מדי, מעבר מחוסר רגולציה מוחלט לרגולציה מעוותת. גם שם, אני מודה, ישבתי עם חברי ועד העובדים של "אל על" ואמרתי להם במפורש לאילו חברי כנסת הם צריכים ללכת. האנשים האלה עשו את עבודתם נאמנה, גוננו על מקום עבודתם, ובצדק, הייתי אתם בלב שלם, אבל יש להם כוח מסוים והם יכלו ללכת לחברי הכנסת ולומר להם את דברם, וחברי הכנסת שמעו את דברם היטב והביאו לשינויים מפליגים בכוונת הממונה על ההגבלים. את מי לא שמענו? לא שמענו אנשים שאין להם נציגות בכנסת, אין להם לוביסטים, יש להם לכל היותר ארגונים חברתיים עם איזה רצון טוב, שכוחם בחוק ההסדרים היה מועט מאוד ביחס לכוחם של הלוביסטים. אותם אנשים שאין להם פה, שלא באו לכאן להשפיע על עמדותינו, להם לא היינו קשובים, כי להם לא היה שום כוח מאיים על קבלת ההחלטות שלנו. אני רוצה לדבר רק על סעיף אחד בחוק ההסדרים, לדוגמה, כי לא היה אפשר לדבר על כל ה-60 או ה-59 שכן עברו. סעיף 74 בחוק ההסדרים, אני לא מבינה איך אדם שנשמה באפו יכול להרים את היד בעד הסעיף הזה. אני מדברת על המשך הקיצוץ ב-4% בקצבאות של, שימו לב, שמירת היריון, הבטחת הכנסה, חסידי אומות עולם, נפגעי גזזת, דמי לידה, נכי תאונות עבודה, אסירי ציון, נפגעי טרור - על כל אלה, חברי כנסת הרימו את ידם ואישרו המשך הקיצוץ ב-4% בקצבה של האנשים האלה. לאף אחד מהם לא היה לוביסט בכנסת, לאף אחד מהם לא היה ועד עובדים, לאף אחד מהם לא היה איש רב השפעה שיכול באמצע הצבעות להתקשר לחברי הכנסת ולהפציר בהם להרים את היד נגד הסעיף הזה. להם לא היה פה, אנחנו היינו אמורים להיות להם לפה, ולא היינו בנקודה הזאת בזמן. לא היינו כי לא היה עלינו כוח מאיים, לא היה עלינו כוח משפיע, ושם פתאום התגלתה אוזלת-היד שלנו. על התקציב אני אדבר כשנדבר על התקציב. גם על חוק ההסדרים דיברנו רבות, אבל בעניין הזה, למה זה חורה לי, אותו סעיף 74 אומלל, שאני בטוחה שאילו היה מובא בחקיקה רגילה, שום חבר כנסת לא היה מעז להרים את ידו בעד המשך הקיצוץ ב-4%. כיוון שאומרים לנו – שמעתי פה איזה מטבע לשון שהוכנס היום לדיונים – "זה מה שיש ואת זה מחלקים". מה האיוולת הזאת, "זה מה שיש ואת זה מחלקים"? זהו? אנחנו מוכרחים את ה-4% של חסידי אומות העולם כדי להמשיך ולקיים את תקציב מדינת ישראל? את ה-4% קיצוץ בנפגעי הגזזת כדי לשמור כאן על יציבות כלכלית? וזה בזמן שרק השלב הבא ברפורמה במס על אותם מיליארד שקלים - והם מגיעים ישירות לכיסים שלנו, חברי הכנסת, שניהנה מהרפורמה במס, ושכרנו מוצמד לשכר הממוצע במשק, לא כמו הגמלאים, שקצבותיהם מוצמדות למדד. הסעיפים האלה חורים לי במיוחד; הסעיפים האלה, שעברו בקלות רבה ביותר ובלי מלחמה. אני רוצה לומר לסיום בעניין חוק ההסדרים, שכבר דובר בו רבות: יש עכשיו כוונות מרחיקות לכת לשנות את שיטת הממשל ובמידה רבה לכרסם בכוחה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. בעיני, קיומו של חוק ההסדרים הוא אחת הבעיטות המשמעותיות ביותר בדמוקרטיה הפרלמנטרית. הוא שולל את כוחם של חברי הכנסת לומר את דברם, לעמוד על דעתם, להביא לידי ביטוי את השקפת עולמם, כשעל סמך אותה השקפת עולם הם בכלל הגיעו לכנסת, על סמך אותה השקפת עולם שלח אותם הבוחר לכנסת. שיטת חוק ההסדרים מונעת מהם ליישם את השקפת עולמם. כל הצעות החוק לשינוי שיטת הממשל מכרסמות במידה רבה בכוחה של הכנסת. אף אחת מהן כמעט לא מעניקה כוח נוסף לחברי הכנסת. ובהזדמנות החגיגית הזאת אני רוצה להפציר בחברי חברי הכנסת, ובעיקר באלה שזה מקרוב באו וכבר רוצים לשנות את השיטה, לא לשלוח ידם אל הנער הזה, לתת כבוד לשיטה הקיימת; במסגרת אותה שיטה קיימת שיש בה כל כך הרבה פגמים הגענו פה במדינה להישגים מרחיקי לכת. בוודאי לא לפגוע בכוחנו אנו ולא לירות לעצמנו ברגל. חברי השר יצחק הרצוג בעד שינוי שיטת הממשל כיוון שהוא אומר שלממשלה בישראל אין משילות. משילות, זה עוד ביטוי שאני שומעת לאחרונה; אין לממשלה משילות. איזה ביטוי לעודף משילות יש יותר מאשר חוק ההסדרים? זה עודף משילות. זה עודף כוח שיש בידי הממשלה ודוגמה לאוזלת-היד שלנו, חברי הכנסת, שאנחנו מסכימים לה מדי שנה בשנה. אני לא שותפה למצהלות שהיו כאן על כך שהראינו לאוצר והאוצר למד את הלקח. אם בנסיבות האלה, עם כל חוות הדעת המשפטיות, עם יושבת-ראש ועדת כנסת שהיתה נחושה בדעתה להוריד מסדר-היום את חוק ההסדרים, עם מורדים מהקואליציה, עם כל האטמוספירה מסביב - אם גם אז הגענו בדיוק למה שהגענו בשנה שעברה, איזה מקום יש כאן למצהלות שמחה? מצהלות שמחה צריכות להיות לאלה שרוצים באותה משילות – אותו ביטוי תמוה. לממשלה הזו יש עודף משילות. היא יכולה לצאת למלחמה בתוך כמה שעות בלי עודף שיקול דעת; היא יכולה, אגב, גם להחליט על כניסה למשא-ומתן מדיני, ויש לה כל המשילות שבעולם כדי לעשות את זה. והיא יכולה לכפות על חברי כנסת להרים את ידם בעד המשך קיצוץ של 4% בקצבאות של שמירת היריון, הבטחת הכנסה, חסידי אומות העולם, נפגעי גזזת, דמי לידה, נכי תאונות עבודה, אסירי ציון ונפגעי טרור. זה עודף משילות, וזה עודף משילות להרע. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: אנחנו ניתן לחבר הכנסת דב חנין חמש דקות. בבקשה, תעלה עכשיו. אחרון הדוברים - חבר הכנסת שי חרמש, אלא אם כן יגיעו אנשים שנרשמו והם עדיין בדרך; אולי, אם יש. מי שיבוא - אנחנו נכבד. בבקשה, דב, חמש דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני בהחלט מעריך את זה שאתה מעודד חברי כנסת להשתתף בעבודת המליאה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): הוא לא רוצה להישאר לבד. דב חנין (חד"ש): כן, זה יפה. זה יפה וזה ראוי. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שניתנה לי, וראשית להתייחס לדבריה של חברת הכנסת יחימוביץ, שהאמת היא שהם דברים גלויים וישרים שגם מעסיקים אותי. זו שאלה גדולה שאני חושב שאנחנו צריכים להתלבט בה, וגם הציבור צריך לדעת על ההתלבטות שלנו – ההתלבטות בין הרעה הגדולה שאותה אנחנו לא יכולים למנוע, אף שאנחנו מתנגדים לה, רעה של מדיניות כלכלית וחברתית ומדינית שמובילה את ישראל לא למקום יותר טוב אלא למקום יותר גרוע, לבין הרעות הנקודתיות שמדי פעם אנחנו כן מצליחים למנוע, ואנחנו מצליחים למנוע אותן אף פעם לא לבד, תמיד תוך הסתייעות בעוד כוחות, עוד ארגונים, עוד גורמים שנפגעים מאותן רעות נקודתיות. אני חושב שהעובדה שאפשר לגייס למאבק נגד תאגוד המים בצורה שהוא הובא, שאפשר לגייס למאבק הזה גם ראשי ערים, חברת הכנסת יחימוביץ - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן, סליחה. אני - - - דב חנין (חד"ש): לא, אני עונה על שאלתך הקשה. אני מוטרד כמוך מהשאלה, האם כאשר איננו מצליחים לגייס גורמים בעלי כוח בחברה הישראלית למאבקים נגד הרעות הנקודתיות, האם גם אז אנחנו יכולים לשנות את הרעה הנקודתית? לפעמים כן, אבל אלה הם באמת מקרים יוצאי דופן. אדוני, אתה הזכרת את הגזירה האכזרית הזאת של עונש לקשישים שמעזים לתבוע את הביטוח הלאומי, איזה מין מערכת הרתעה שנועדה להפחיד אותם שלא יגישו תביעות. שם הצלחנו באמת, ואני חושב - ללא שום גורם בעל כוח בחברה הישראלית, להכשיל את הגזירה הזאת. בדברים אחרים, ואלה הדברים האופייניים, אנחנו צריכים תמיד לכונן בריתות, ולכונן בריתות נקודתיות עם גורמים אחרים, שיש להם אולי אינטרסים אחרים במניעת אותה רעה שאנחנו מעוניינים להילחם בה, ואני חושב שזו טקטיקה נכונה. זו הטקטיקה היחידה האפשרית במציאות שבה אנחנו נמצאים, שאין לאלה שרוצים למנוע את הרעות הנקודתיות מספיק כוח כדי למנוע אותן לבד. אני רוצה, אדוני, להתייחס לחוק ההסדרים בהיבט נוסף. הרציונל של חוק ההסדרים הוא הרציונל הבא: בא חוק ההסדרים ואומר, יש לנו מדיניות, יש לנו חוקים, אנחנו צריכים להתאים את המדיניות ואת החוקים האלה לתקציב. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, וגם אותך, אדוני השר: למה לא נפעל בכיוון ההפוך? הרי יש לנו מדיניות ויש לנו חוקים, למה שלא נבנה את התקציב כך שיתאים למדיניות ולחוקים שאנחנו מאמצים? אני שמח שנמצא אתנו כאן היום, אדוני היושב-ראש, השר שלום שמחון, שבעבר הלא-רחוק היה השר לאיכות הסביבה. השר שמחון יודע, למשל, שהממשלה קיבלה החלטה, החלטה מאוד חשובה, על המעבר של ישראל לפיתוח בר-קיימא. החלטה באמת חשובה, החלטה רוחבית שיש לה הרבה מאוד השלכות, לא רק במשרד לאיכות הסביבה אלא בכל משרדי הממשלה, ושבעצם העיקרון של ההחלטה הזאת הוא להעביר את דפוס הפיתוח של ישראל למודל שישקלל כלכלה, חברה, סביבה, באופן שמתאים לצורת החשיבה של המאה ה-21. אנחנו מסתכלים על התקציב הנוכחי ושואלים את עצמנו: האם ההחלטה היפה הזאת, ההחלטה הראויה הזאת שהתקבלה בזמנה בממשלה, האם ההחלטה הזאת משתקפת בתקציב? צר לי לומר לכם שלחלוטין לא. ואני דווקא לא רוצה לדבר עכשיו על תקציב המשרד להגנת הסביבה. אני אקח משרד אחר לחלוטין, משרד התשתיות. בואו תסתכלו על המספרים הקטנים. יש במשרד התשתיות, למשל, סעיף - חיסכון באנרגיה. בשנה שעברה סדר הגודל של התקציב של הסעיף חיסכון באנרגיה היה 13 מיליון שקל, תקציב מאוד קטן. השנה החליטו שכנראה זה לא חשוב לחסוך באנרגיה. קיצצו מ-13 מיליון שקל לפחות מ-3 מיליונים. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - דב חנין (חד"ש): אני מוכן לשמוע תשובה, אדוני השר, לכן אתה נמצא כאן. היו"ר אמנון כהן: - - - הזמן שלו. דב חנין (חד"ש): אני אתן דוגמה נוספת, אנרגיה חלופית – גם כן סעיף בסדר גודל של 13 מיליון שקלים בתקציב של השנה שעברה, וגם הוא יורד לפחות מ-3 מיליוני שקלים. יש לנו כאן בעצם מצב, שבמקום לפעול באותו כיוון של החלטת ממשלה ולהגיד: אנחנו רוצים לחסוך באנרגיה, חשוב לנו לחסוך באנרגיה, אנחנו לא רוצים להיות תלויים כל כך בנפט שאנחנו מייבאים מבחוץ, אנחנו רוצים לחסוך למשק הישראלי כסף, אנחנו רוצים חיסכון - רק אם אנחנו מדברים על חיסכון באנרגיה, אנחנו מדברים על סדר גודל של קרוב למיליארד שקל, לא כמה מיליונים. אותו סעיף שמצטמצם עכשיו מ-13 מיליון ל-3 מיליונים מונע חיסכון הרבה יותר משמעותי. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: זה לא תקציב פעולה, התקציב שאתה מדבר עליו - - - זה לא כסף של פעולה, לא כסף של הפעולה עצמה, לכן אל תתייחס לסכום הנמוך. כל הכסף של המשרד הוא קטן. דב חנין (חד"ש): אני ער לכך לחלוטין. התשובה שלך, אדוני השר, נכונה בהחלט. היו"ר אמנון כהן: אנחנו צריכים לסיים. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. משפט מסיים. אותה מערכת שצריכה לבצע את הרגולציה וצריכה לקדם את המטרה שהסכמנו עליה, גם הממשלה הסכימה עליה, שחשוב לנו לחסוך באנרגיה, חשוב לנו להתקדם לאנרגיה חלופית - אותה מטרה, כאשר אנחנו מצמצמים את המנגנונים הרגולטיביים שמסדירים אותה, בכל מקרה אנחנו מחלישים אותה במידה רבה, וזה הכיוון של התאמת המדיניות לתקציב במקום להתאים את התקציב למדיניות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אמנון כהן: תודה. חבר הכנסת שי חרמש, אני אתן לאבו וילן. אתה אחרון הדוברים, אני רוצה שאתה תנעל. אתה אחרון. חבר הכנסת אבו וילן, בבקשה. הוא בא מרחוק. יש לך עשר דקות, תנצל אותן כראוי. בבקשה. אבשלום וילן (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחבר הכנסת שי חרמש, לכל מי שוויתר. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, חוק ההסדרים שאנחנו דנים בו היום ונצביע עליו מחר בבוקר, יחסית לשנים עברו הוא חוק מאוד רזה. גם הממשלה הגישה חוק יותר רזה וגם בתהליך בתוך הכנסת הוא בעצם הופשט ממרבית מחלפותיו, ולשמחתי חלקים גדולים ממנו בעצם פוצלו, כך שספק אם יגיעו במהלך השנה לדיונים. אדוני השר, זה לא פותר את הבעיה הארגונית. אין הרבה מדינות בעולם שמביאות יחד עם חוק התקציב גם חוק הסדרים. הרעיון הזה נולד ב-1985, בשעת-חירום כלכלית, תוכנית לייצוב המשק, יולי 1985, וירא כי טוב, התחילו לגלגל אותו. בבסיסו זה רעיון אנטי-דמוקרטי בעליל. מה עושים? בעצם אומרים לכנסת, שכל מה שחוקקנו במהלך השנה עומד לבחינה. הממשלה, דברים שלא מוצאים חן בעיניה, אף שהכנסת היא מעל הממשלה בתהליך החקיקה, בעצם חוסמת חוקים שהכנסת העבירה. אבל הטיעון היותר-חזק הוא לא רק מניעה או חסימה של החוקים; הטיעון המרכזי אומר, שבלי חוק ההסדרים לא ניתן להעביר רפורמות מבניות במשק. על כך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה דברים עקרוניים. מה פירוש לא ניתן להעביר רפורמות מבניות במשק? אם לרפורמה נחוצה ואחראית יש רוב בכנסת, בתהליך חקיקה רגיל, היא תתבצע. דווקא נוח להגיד את זה לפני השר שלום שמחון, משום שהשר שלום שמחון, כשהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה, הצליח במסגרת חוק ההסדרים לפצל כמה חוקים מאוד בעייתיים ולדון בהם במשך כמה חודשים בוועדת הכלכלה והעביר רפורמות גדולות מאוד. די אם אני אזכיר לך פה את הרפורמה ברשות הדואר, את הרפורמה בחברת "מקורות", ועוד שורה של נושאים שטיפלת בהם בדרך הדמוקרטית הנכונה, וסופם שהם עברו בצורת חקיקה רגילה. אם אומרים לנו שהדרך היחידה להעביר רפורמות מבניות היא על-ידי כך שיעבירו אותן במכה אחת בחוק ההסדרים, תמיד בחוק ההסדרים – יושבים פה לפחות שלושה חברי כנסת ותיקים שכבר עברו את זה כמה שנים טובות – זה תהליך לא מסודר. אתה, אדוני היושב-ראש, היית יושב-ראש ועדת הכלכלה גם כן, ואתה יודע מה זה להביא חוק עם רפורמה. למשל, רק השבוע אני רואה שיש חוק זכויות יוצרים, כל שבוע יש ישיבות, זו רפורמה גדולה מאוד, אנשים באים ומדברים וזה תהליך של חודשים. מה קורה פה? מביאים לנו רפורמות גדולות מאוד ואומרים לנו: תדונו בהן במשך שבועיים-שלושה ותעבירו אותן. גם נוצר פה מצב לא בריא, מכיוון שבית-המשפט העליון אמר את דברו על חוק ההסדרים, ומדוע חוק ההסדרים זה דבר מאוד לא דמוקרטי ולא ראוי מבחינה חקיקתית, מבחינה פרלמנטרית, מכל בחינה שהיא; בעצם בית-המשפט העליון הוציא כרטיס צהוב לכנסת לפני שנה. מה קורה? נפל פחדו של בית-המשפט העליון על האוצר ועל הממשלה, ומתחילים להוריד נתחים מהחוק. דווקא רפורמה שהיה הרבה היגיון להעביר אותה, כמו למשל כל נושא המים ברשויות המקומיות, בעקבות חוק תאגידי מים וביוב, עקב העובדה שהגיע הזמן לעשות סדר ולטפל במערכת המים הארצית שנמצאת בכל יישוב ויישוב לטובת הצרכנים, לטובת המדינה, לשמירה על מקורות המים, והיה צריך להעביר אותה בחוק רגיל, לא בחוק ההסדרים - כשהיא כבר הגיעה, דווקא אותה הוציאו. למה הוציאו אותה? כי התחיל מסע לחצים של ראשי עיריות. הממשלה הזאת - חבר מפלגת השלטון שי חרמש, מפלגת קדימה מתנהגת כאחרון התגרנים בשוק. הסיפור הזה של ראשי העיריות שעברו מהליכוד לקדימה, ואנחנו מחויבים לראשי העיריות משום שהם יבחרו בנו והם יביאו לנו את הבוחרים כביכול, מעוות אצלכם כל שיקול ענייני. אם יש משהו הגיוני שהיה צריך להעביר - - - שי חרמש (קדימה): סליחה - - - היו"ר אמנון כהן: תיכף תעלה, תיכף תענה לו. שי חרמש (קדימה): - - - אבשלום וילן (מרצ): אני לא שומע. שי חרמש (קדימה): אני הצבעתי - - - היו"ר אמנון כהן: לא עכשיו. לא עכשיו. לא עכשיו. חבר הכנסת חרמש, תיכף תעלה ותענה לו. אבשלום וילן (מרצ): אני רואה שהחוק הזה פוצל. שאלתי למה הוא פוצל - - - דב חנין (חד"ש): בסוף הדרך יש שם הפרטה. לכן טוב שהוא פוצל. אבשלום וילן (מרצ): אני מוכן לדון על זה, אבל תרגום של חוק תאגידי מים וביוב, שהעביר אותו בזמנו פורז, בעיקרו הוא השקעה בתשתיות המים בכל עיר ועיר. הבעיה פה איננה הפרטה או לא, הבעיה פה היא שהחוק הזה פוצל משום שראשי הערים של קדימה לחצו על השרים שלהם. ראש הממשלה, כאשר הוא נוסע לאשקלון לטקס חנוכת סניף קדימה, אפילו לא מגיע לראש העיר בעיר שכל יומיים נופלים בשוליים שלה "קסאמים". סדר העדיפויות שלכם, מר חרמש, מעוות לחלוטין. אתם לא פוליטיקאים, אתם פוליטיקנים מהסוג הגרוע ביותר. עשו עכשיו רפורמה, משרד הפנים, פרסי שר הפנים לרשויות המקומיות, לרשויות האזוריות, שוב אתה רואה רפורמה, בסדר, רק יש בה איזה ריח לא טוב. המקורבים לצלחת, כלומר ראשי ערים מקדימה, נמצאים פתאום בחזית של מקבלי הפרסים. אתה יודע מה זה מזכיר לי? שלשום הלך לעולמו גדול שוערי ישראל, יעקב חודורוב. בשנות ה-50 היו מרכיבים את נבחרת ישראל בכדורגל בשיטת ה-50-50: חמישה שחקנים מ"הפועל", חמישה שחקנים מ"מכבי", אחד מ"בית"ר". כך היו מעלים את ההרכב. אתם חוזרים לשיטת ה-50-50: מי שמקורב לכם הוא בראש סולם העדיפויות, מצ'פרים אותו, מי שלא – לא. אתם חוזרים בדיוק על אותה שגיאה שעשה הליכוד, שהביאו פה בחוק ההסדרים את איחוד הרשויות המקומיות. אתם זוכרים שהיה אז סגן ראש עיריית רעננה, דמות מאוד פופולרית? היו"ר אמנון כהן: גם היום. אבשלום וילן (מרצ): הוא עדיין, אבל הוא ירד קצת מזוהרו. עוזי - - - דב חנין (חד"ש): עוזי כהן. אבשלום וילן (מרצ): עוזי כהן ירד מזוהרו, אז הוא היה בשיאו, תחפושות פורים עשו לו. ואז, הוא בא ואמר: מי שיעז להעביר את הרפורמה הזאת, אנחנו נגמור אתו חשבון. פתאום הליכוד, שהיה מפלגת שלטון, נעלם, והכול פוצל מחוק ההסדרים, ולא הבנת למה עיריות שיש בהן שליטה של עוזי כהן וחבריו הוצאו מחוק ההסדרים, ומי שאין לו לובי פוליטי אושר. בפעם הראשונה שעושים את התרגיל המכוער הזה, זה בלתי נסבל, ובפעם השנייה זה כבר הופך לגרוטסקה. אני קובע שמפלגת קדימה, בחוק ההסדרים הזה, חוזרת על תרגילי הליכוד, אבל היא הופכת כבר לבדיחה עצובה. אני חושב שחוק ההסדרים בחטא נולד, בחטא יוצבע מחר. נקווה שנעשה אותו קטן ככל האפשר. נקווה שבשנה הבאה ניפרד מהמסורת של חוק ההסדרים. אבל, אדוני היושב-ראש, לסיום אומר דבר אחד: אסור שתהליכי הפוליטיזציה ייתנו בו סימנים. לצערי, מצאתי יותר מדי סימנים פוליטיים בחוק הזה. ואני מודה, זה משהו שנתחיל לדון בו מחר בבוקר, יש לי עוד דקה ואדבר על זה, מה זה הסיפור הזה שכדי לקנות שקט תעסוקתי ולעשות תרגיל פוליטי למפלגת העבודה, מסכמים עם איווט ליברמן רשימת תביעות. זה לא היה בוועדת הכספים, ולא עבר ממשלה. יושבים פה מחוקקים. תגידו לי לְמה איווט ליברמן אחראי - לנושאים שהם נושאים כלליים; והוא חלק מהממשלה, וכדי שהם יצביעו על התקציב מוסיפים לסעיפים שונים ומשונים סך הכול 170 מיליון שקל במסגרת ההסדר המיוחד, להבטיח את הצבעתם. הם חברים בקואליציה? הם אחראים לטוב ולרע? השיטות האלה של העיירה היהודית בפולין, במרוקו ובתימן, שבכל מדינת חוק מתוקנת עוברות מהעולם. שלא לדבר על כך שמי שעושה זאת עומד אם לא למשפט פלילי לפחות למשפט ציבורי. אצלנו? - מה אתה רוצה? בזמנו, טומי לפיד כך הביא 700 מיליון שקל בתקציב, בזמן הגול שחטפנו מאוסטריה, מאיגוד השחמט, ועד האוניברסיטאות, ואלה פה אותו דבר. היו"ר אמנון כהן: זמנך נגמר. אבשלום וילן (מרצ): לכן, אדוני היושב-ראש, גם את השיטה התפלה והבלתי דמוקרטית הזאת, יחד עם חוק ההסדרים, הגיע הזמן שנזרוק לפח ההיסטוריה. תודה. היו"ר אמנון כהן: אני מבקש שתישאר, כי חבר הכנסת שי חרמש רצה להגיב ולא נתתי לו. אז אתה תקשיב לו עכשיו. חבר הכנסת שי חרמש, אחרון הדוברים, בבקשה. שי חרמש (קדימה): אני חיכיתי - - - היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת וילן יוצא לשתות מים והוא חוזר. שי חרמש (קדימה): כבוד היושב-ראש, הנוכחים, כנסת נכבדה, נפל בחלקי לסכם יום דיונים ארוך, ואני מודה שישבתי פה שעה ארוכה, מהשעה 14:00, להקשיב לדוברים, ביודעי שחלק מהדברים האלה יצטרכו להיות מגובים גם על-ידי כאן. כשחבר הכנסת וילן יחזור, אזכיר לו כמה זיכרונות עבר. חבר הכנסת וילן, הייתי שואל האם המטרה מקדשת את האמצעים, כי גם אני הייתי אתך, שותף ותומך, באותה קואליציה שבה היה צריך להעביר את הסכם אוסלו ב', ולמישהו נתנו "מיצובישי", ואז זה היה לגיטימי. אז בוא ונחליט: אם הכלל הוא כלל בזוי, בוא לא נשתמש בו אף פעם. אבל אם השתמשנו בו למטרות מוצדקות, ששנינו אהבנו אותן, בוא לא נדחה אותו כשיום אחד אנחנו מוצאים אותו גם במקומות אחרים. לכן, אם הכלל שווה, הוא שווה מ"מיצובישי" ועד ישראל ביתנו וכל מה שעומד באמצע. אני חבר כנסת הרבה יותר צעיר ממך ומהחבורה שיושבת פה, למעט חבר הכנסת גלזר, אבל נדמה לי שלא המצאנו את הפטנט. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: זה לא אותו דבר. חבר הכנסת וילן היה פה. ליברמן זה ההסכם הקואליציוני. זה כבר אושר פה כשהוא הצטרף לקואליציה. זה בכלל לא אותו דבר. שי חרמש (קדימה): קל וחומר. עוד יותר טוב. אם זה היה אחרת, היו אומרים: זה לא הומצא על-ידי קדימה - - - אבשלום וילן (מרצ): עכשיו נתנו אלפי "מיצובישי" - - - שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: אמר קודם חבר הכנסת שרוני והזכיר את ההסכם הקואליציוני של הגמלאים, 778 מיליון שקל, ואותו דבר יש למפלגת העבודה ואותו דבר יש לש"ס. היחיד שלא היה לו הסכם קואליציוני זה - - - היו"ר אמנון כהן: פשוט כיבדו את ההסכמים הקואליציוניים, ומעבר לכך לא נתנו שום - - - אבשלום וילן (מרצ): כשהוצג ההסכם הקואליציוני - - - שאלתי אם יש הבטחות נוספות, ואמרו לי שלא. היו"ר אמנון כהן: אין הבטחות נוספות. אבשלום וילן (מרצ): - - - היו"ר אמנון כהן: אין הבטחות נוספות. שי חרמש (קדימה): אין הבטחות. היו"ר אמנון כהן: אלה אותן הבטחות שרצו להקפיא, ועכשיו - - - שי חרמש (קדימה): חבר הכנסת וילן, אלה הבטחות. אבל, אני באמת מעוניין לחזור לכמה תגובות על דברי דוברים כאן. התמדתי פה משעת צהריים לשמוע את הדוברים אחד לאחד. הייתי מעוניין דווקא במבט של מקרו וכן לנצל אולי את מעט הידע המקצועי או התיאורטי שיש לי בתחום הכלכלי ולסקור את מצעד ההישגים. ראיתי פה את הסופרים למיניהם, כל אחד לפרטי פרטיו, עד לרזולוציה של 199 שקל. גם זה נדון מעל הבמה הזאת. נדמה לי שראוי שנראה את המכלול בהיקף היותר משמעותי, אם כי, איך נאמר: ואלוהים בפרטים הקטנים. אבל, בואו ונראה את המכלול. מדברים על יעדים חברתיים, ולאורך שבע השעות שישבתי פה לא שמעתי ולו אחד שבניסיון לנתח יעדים חברתיים מנסה לבדוק את החוסן הכלכלי של תקציב המדינה. אני מתכוון לנטל החוב המצטבר שמגיע היום לסדר גודל של 91% מגובה תקציב המדינה. הכנסת הזאת, בקדנציה שאני כבר חבר בה, חוקקה את חוק האוברדרפט, שבו היא אמרה לכל משק בית בישראל: רבותי היקרים, יש מסגרת, וממנה לא חורגים. התפלאתי לראות שאותן אצבעות שהצביעו על חוק האוברדרפט שכחו את הדברים ברגע שהגיעו לוועדת הכספים, ופתאום שמעתי הצעות מחבר הכנסת אבישי ברוורמן לפרוץ את מסגרת התקציב, שיש צמיחה ולמה לא לחלק, וכן חסר פה וחסר פה, ואיפה לא חסר. נטל חוב כזה גורר אותנו לזה ש-30% מתקציב המדינה, במקום ללכת ליעדים חברתיים, לתשתיות, לפיתוח ולנושאים ירוקים, לאיכות הסביבה, לשימור הסביבה, הולך למולך של תשלומי הריבית והחזרי החוב. הדברים האלה רק הולכים וצומחים. אביא רק דוגמה קטנה אחת, הורדה של מיליארד שקל בחוב - - - שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הם דווקא מצטמצמים. שי חרמש (קדימה): מה? מי? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: הנטל הזה. שי חרמש (קדימה): חכה, על זה בדיוק אני רוצה לדבר כרגע. לגבי מדיניות משרד האוצר, ובעניין הזה אני חסיד מלא שלה, ובחלק מהדברים אני מוכן לבקר, ודאי לא בנושא הזה, אומר דבר פשוט: הורדה של מיליארד שקל בנטל חוב, משמעותה שחרור מקורות פנויים מהיום לדורות הבאים של 150 מיליון שקל כל שנה. אנחנו מדברים על סל התרופות. אם היינו מצליחים השנה להוריד 2 מיליארדי שקל בחוב הלאומי שלנו, היינו משחררים 300 מיליון שקל. זו מתמטיקה פשוטה. זה שיעור ראשון במקרו-כלכלה, ולא צריך להגיע עד לסמינר בסוף. במדיניות הזאת בכל זאת הגדלנו את התקציב, הגדלנו את המסגרת בחריגה של 1.7% במקום בחריגה של 1%. הכנסנו פנימה בלית ברירה 1.6% נוסף, שזה תוצאות המלחמה שעברנו. קיימנו את ההתחייבות לגבי ההתנתקות, עוד 0.5%. בעצם, הגדלנו את הגירעון ל-3.8%. הגדלה של 3.8% במכפלות קטנות זה תוספת תקציב של 11 מיליארד שקל. בואו ולפחות נאמר אמת, נשים נתוני אמת ואחרי זה נתווכח אם הם נכונים או לא ואם נעשו בסדר עדיפויות נכון או לא נכון. 11 מיליארד שקל נוספו לתקציב המדינה, ולפי ניתוח שלי כ-3.8 מיליארדים בכל זאת הלכו למה שנקרא פרופר נטו צרכים חברתיים, תוספות חברתיות, ונושא חיזוק הגליל ודאי כלול גם בתמונה הזאת. אבשלום וילן (מרצ): מה היתה הצמיחה בשנת 2006? שי חרמש (קדימה): הצמיחה ב-2006 תגיע ל-5%. אבשלום וילן (מרצ): אם אתה מגדיל ל-1.7% והכול, אתה בעודף הכנסות של 12 מיליארד שקל. שי חרמש (קדימה): נהדר. אבשלום וילן (מרצ): מבחינה מקרו-כלכלית, במקום להרחיב פעילות אתה תצמצם. שי חרמש (קדימה): סליחה, אני מקטין חוב. אבשלום וילן (מרצ): - - - הקטנת החוב. - - - שי חרמש (קדימה): חבר הכנסת וילן, הרי התחלתי בהקטנת חוב. 12 מיליארד שקל הקטנת חוב - תכפיל את זה ב-5%, וזה 600 מיליון שקל כסף חופשי. אבשלום וילן (מרצ): - - - שי חרמש (קדימה): חבר הכנסת וילן, לך על התיאוריה שלי. אתה תוקף את זה מכיוון אחד. אני בא ואומר, היעד שלי, ברגע שאצליח לנצל peak כזה, שנה כמו 2006, איש לא תוקע לידנו שתהיה ב-2007, ב-2008 או ב-2009. זו שנה רקורדית וזו שנה חריגה. גם משום שהמשק התנהל נכון, גם בגלל רוח גבית מהגלובליזציה בכלכלה העולמית, יצאה שנה טובה, מוצלחת ועשירה. אבל, זו לא הזדמנות לבזבז את מה שצברו פה. זו הזדמנות להשקיע כדי להקטין את נטל החוב, כדי לשחרר מקורות ומשאבים לדורות הבאים, לתפיסתי. בוא לא נשכח שעברנו את מלחמת לבנון. חבר הכנסת דב חנין ודאי לא היה מחסידיה הגדולים, אבל הוא יסכים אתי לקו התחתון, ש-8 מיליארדי שקלים עלה הסיפור הזה. אבשלום וילן (מרצ): מה יותר חשוב? עוטף-עזה - - - את המיגון או להקטין את החוב? שי חרמש (קדימה): חבר הכנסת וילן, תיכף נגיע גם לעוטף-עזה. הרי ציפיתי שהנושא הזה יעלה. מה בטן יותר רכה מלשבת בוועדת הכספים, להציע הצעה לגבי תקציב עוטף-עזה ולהסתכל עלי? אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - אבשלום וילן (מרצ): - - - היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת וילן. שי חרמש (קדימה): תן לי רגע אחד להמשיך. אני רוצה לומר לחברתיים בתוכנו, כל המהלכים שקרו בכלכלה בשנה האחרונה הם מהלכים תורמי סגירת פערים חברתיים מכל זווית שלא נראה. אם זה בנושא האבטלה שירדה - האבטלה ירדה בנתונים ב-8% בקירוב. אלה שמדברים על פריפריה, יש לי סוד גלוי שכדאי לספרו פה כרגע. חבר הכנסת וילן, האם מישהו מכם יודע מה גובה האבטלה בשדרות? קריאה: הכי נמוך בארץ. שי חרמש (קדימה): 4.4%. מדהים. כלומר, פחות מובטלים נמצאים היום בעיר מוכת "קסאמים", ויותר אנשים הולכים לעבוד ויותר אנשים משתכרים. היו"ר אמנון כהן: גם מפעלים עברו לשם. שי חרמש (קדימה): כי העבירו מפעלים לשם. היושב-ראש אמנון כהן, ודאי. האבטלה ירדה. הריבית ירדה. רבותי, חבר הכנסת וילן, סוציאליסט, מי משלם ריבית? מי שחייב לבנק. הריבית ירדה. הריבית ירדה - ההוצאות ירדו והאוברדרפט ירד. הצמיחה שהתחילה באמת בהיי-טק תישאר רק בהיי-טק. חבר הכנסת חנין, בסופו של דבר, היא גרמה לזה שהשכר הממוצע בתעשייה גם עלה, והוא עלה ב-3.5% השנה והוא מגיע ל-10,500 שקל. את זה כתב מי שאיננו חסיד תפיסת העולם שלי, לא של חבר הכנסת וילן ואפילו לא של חבר הכנסת חנין, וקוראים לו נחמיה שטרסלר, והוא כתב זאת היום ב"הארץ". ברגע שהשכר בתעשייה עלה, משמע חלק מהתועלות, מההתפתחות, מהצמיחה מגיע גם למשקי הבית שנזקקים לעניין. מה זה אומר "עלייה בדירוג האשראי הבין-לאומי", אם לא הקטנת הוצאות המימון של מדינת ישראל? מה זה אומר "גידול ביצוא ב-4.4%", אם לא תוספת של מקומות עבודה? רבותי, כל הפרמטרים האלה הם פרמטרים תומכי צמיחה, ובסופו של דבר תומכי מדיניות חברתית. מדיניות חברתית זה לא רק להוריד 199 שקל לקשיש שפונה לביטוח הלאומי בפעם השנייה, עם כל העוול שבעניין. במקרו, המהלכים האלה הם המהלכים שבסופו של דבר לטווח הארוך ובאופן הסולידי יובילו למה שכולנו רוצים להגיע - לסגירת פערים ולעלייה ברמת החיים של כל האוכלוסייה, ולא רק במשולש של עמק הסיליקון ברעננה. בכל זאת, אני מצר ויש לי כאבי בטן - חבר הכנסת וילן, אני מגיע אליך. ואני כואב - הוא לא שומע על מה אני כואב. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת וילן, תקשיב. הוא כואב. שי חרמש (קדימה): חיכיתי שתחזור מתל-אביב. אני אומר שכמה דברים נעשו באופן שגוי במדיניות של משרד האוצר. צריך לומר את הדברים האלה מעל הבמה פה, וצריך למצוא את הדרך לתקן את חלקם לפחות במהלך השנה. הראשון שבהם הוא חוק עידוד השקעות הון - תעשייה - מענקים. גובה מענק של 150 מיליון שקל שמכוּון בעיקרון או כולו לפריפריה הוא חנק לפיתוח, להשקעות, ליזמות בנגב ובגליל. זו החלטה רעה, היא נובעת ממצוקה כזו או אחרת, שקיימת או לא קיימת, בתוך מדיניות האוצר. זה דבר שאני מצר עליו. הוא מחויב תיקון. נצטרך במהלך השנה הזאת יחד אתכם למצוא דרך לשפר בנושא הזה. היו"ר אמנון כהן: אדוני, אתה צריך לסיים. שי חרמש (קדימה): הנושא הבא קשה עוד יותר, השפעתו הקשה היא לטווח ארוך, ועל זה מצר גם שר האוצר, ודיברנו על זה - תקציבי המו"פ. אם יש קטר שמוליך את הרכבת במהירות הגבוהה למרחקים ארוכים, לטווח הארוך, אלה תקציבי מו"פ. אין דבר אפקטיבי יותר ודוחף יותר מתקציבי המו"פ. קיצוץ תקציב המו"פ מ-1.5 מיליארד ל-1.104 מיליארד, הוא בהחלט מהלך בעייתי ולא נכון. שוב, במצוקות ונוכח צוק העתים אפשר למתוח ביקורת ואפשר לעשות כל מאמץ יחדיו. במהלך השנה, אם התוצאות העסקיות תהיינה טובות יותר - - - גם נבצע מקצה תיקונים בנושאים האלה. מיגון ביישובי עוטף-עזה - דבר שאין מישהו שנושא זאת על גבו יותר ממני יום יום ושעה שעה בבית שלי. היו"ר אמנון כהן: אנחנו אתך. שי חרמש (קדימה): אני שמח על דבר אחד, שעל דעת כל ראשי סיעות הקואליציה הגענו אתמול להסכמה, שתואץ הצעת חוק פרטית שלי, בתמיכת כל סיעות הקואליציה, שתעביר את זה במסלול פטור מחובת הפקדה, ותציב לפתחנו פה החלטה שמחייבת את מדינת ישראל ואת ממשלתה למצוא את המשאבים ולהתחיל בתהליך מיגון בתי התושבים. זה בחזקת הצלת חיי אדם. נאלצתי באמצעים ובכללי המשחק פה להפעיל אותם לחצים לגיטימיים. אני שמח שאתמול התקבלה החלטה, ולאנשי הגמלאים, ש"ס, קדימה, העבודה וישראל ביתנו היה חלק גדול בעניין. אני רוצה להודות לאלה שנמצאים פה על כך. אני מאמין שנעביר את הצעת החוק. הלכתי להתייעץ פה עם ותיקי חברי הכנסת, לשאול אם מאחורי החוק הזה עומדת, חלילה, איזו הטיית דעת, ונאמר לי שהם מאמינים שמאחורי הדבר הזה גם עומד סיפור של אמת. על כל פנים, אני אשגיח בנושא. כמה מלים על חוק ההסדרים. חבר הכנסת וילן, אני הולך לעשות פה דבר שלא נעשה. אני הולך לסכן את ראשי פה על הבמה הזאת ולההין ולומר כמה מלים טובות על חוק ההסדרים. אני מקווה שהיושב-ראש לא יפעיל את כוחו וסמכותו ויאמר לי "זמנך עבר". אפילו אל תגיד את זה. היו"ר אמנון כהן: עבר כבר. שי חרמש (קדימה): לא. אז אני אגיד את זה. דב חנין (חד"ש): היושב-ראש יגן עליך בזה שהוא ייתן לך לסיים - - - ולא - - - היו"ר אמנון כהן: ראשך חשוב לנו. שי חרמש (קדימה): חבר הכנסת חנין, אני מוכן לקחת את הסיכון. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: חבר הכנסת שי חרמש - - - שי חרמש (קדימה): אתה אומר: תעצור פה. שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: - - - כחבר הממשלה, אל תגזים. תעצור. שי חרמש (קדימה): היות שזו שעת ערב מאוחרת - - - דב חנין (חד"ש): זו עצה טובה. שי חרמש (קדימה): חברי הכנסת חנין ומיכאלי, זו שעת ערב מאוחרת. אברהם מיכאלי (ש"ס): - - - שנצביע בעד התקציב. שי חרמש (קדימה): היות שזו שעת ערב מאוחרת, עלינו על שידורי "מבט", ועל זה, עלינו, אף אחד לא מסתכל בערוץ 99, ומקסימום יעידו שישה אנשים שאמרתי את הדברים המטורפים האלה. עם כל הרע, זהו - - -. חבר הכנסת וילן, העלית בדיוק את הדוגמה שעליה רציתי לדבר, תאגידי המים והביוב. עזוב את הקונוטציה לקדימה וללחץ ראשי השלטון המקומי. אני יחד אתך הצבעתי בוועדת הכספים של הכנסת בעד חוק תאגידי מים וביוב. אתה יודע למה? כי כמוני כמוך, כמו חבר הכנסת דב חנין שעוד קצת מהסס בעניין, ראינו לנגד עינינו את כל הנושא של השאיבה הפרועה של אקוויפרי המים במדינה, את המציצה שהרשויות המקומיות שודדות את המים לצורך סגירת כל מיני נושאים שאינם קשורים למשק המים, והצבענו בעד. חבר הכנסת וילן, תקשיב לי דקה אחת ותראה מה קרה. היו"ר אמנון כהן: תדבר אתו אחר כך בחוץ. שי חרמש (קדימה): פיצלנו את החוק. הצבעתי נגד הפיצול. ברגע שפיצלנו את החוק, קברנו אותו קבורה ממלכתית, והוא לא ירים ראש יותר. אתה יודע למה? כי ברגע שפיצלנו, אנחנו נתנו אפשרות לגורמים פוליטיים כאלה ואחרים, קדימה או אחורה, what ever, נתת להם להיכנס לחוק - - היו"ר אמנון כהן: לא בטוח. שי חרמש (קדימה): - - ולפרק את החוק. תאמין לי, אם הוא היה בחוק ההסדרים, הוא היה עובר. הוא איננו בחוק ההסדרים, ולכן לא נראה אותו יותר. תודה רבה על נדיבות לבו של היושב-ראש שנתן לי עוד אי אלו דקות אקסטרה מעבר למכסה. ערב טוב ותודה רבה. היו"ר אמנון כהן: על זה שישבת פה שבע שעות והקשבת לכל הנואמים. אדוני שר החקלאות המכובד - הוא כל כך שקוע. חבר הכנסת וילן, תן לו דקה להקשיב לי. אדוני שר החקלאות, השר התורן, תרצה להשיב לחלק מהנואמים כאן? שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: לא. היו"ר אמנון כהן: תהיה בריא. רבותי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג בטבת התשס"ז, 3 בינואר 2007, בשעה 09:00. הישיבה הזאת נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:58.