קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שינוי חלק המקרקעין המותר להפקעה ללא פיצויים), התשס"ז-2006 [הצעת חוק פ/1723/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דליה איציק: עתה, הצעת החוק של חבר הכנסת חנא סוייד: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שינוי חלק המקרקעין המותר להפקעה ללא פיצויים). חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה. יש לך עשר דקות לנמק. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת - - - היו"ר דליה איציק: אדוני, לא. הם לא מקשיבים לך. חבר הכנסת טיבי, נא לשבת. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מציג כאן עניינה בשינוי החלק של הקרקע שמותר להפקיע במסגרת תוכנית לפי חוק התכנון והבנייה. המצב כיום הוא, שעל-פי חוק התכנון והבנייה, מותר במסגרת תוכנית להפקיע 40% משטח הקרקע שבבעלות אזרח מסוים ללא תשלום פיצויים כלל. 40% זה לא רחוק בהרבה ממחצית השטח. בראשית דברי אני רוצה להגיד שאני לא מדבר על הצעת חוק סקטוריאלית. זה שייך לכל אזרחי המדינה ולא רק לאזרחים הערבים, להיפך. היום הפקעות קרקע, כמובן, קורות בכל המקומות, גם אצל אזרחים ערבים, גם אצל אזרחים יהודים, וגם בקרקעות של המדינה עצמה שניתנות להפקעה על-פי חוק התכנון והבנייה. הצעת החוק הזאת מדברת, כפי שאמרתי, על הקטנת השטח באחוזים שמותר להפקיע ללא תשלום פיצויים. בעניין הזה יש שלושה נושאים או פרמטרים שצריך, כמובן, להתייחס אליהם ולמצוא את נקודת האיזון המתאימה ביניהם. מצד אחד, ההגנה על זכות הקניין של פרטים ושל חברות, גם של המדינה. זכות הקניין קיבלה מעמד מיוחד בחקיקה בישראל, והיא כמובן חלק שמוגן על-ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנתן לה מעמד מיוחד. מצד שני, כמובן, קיים גם הפרמטר השני, שהוא הצורך של חברה, הצורך בפיתוח. צריך שטחים לצורכי ציבור, ועל כן ניתנת לרשות האפשרות להפקיע קרקע על מנת לספק את הצרכים של חברה מתפתחת, של עיר או של יישוב, ובוודאי צריך שטחים ציבוריים שאין דרך אלא לקחת אותם מהאזרחים עצמם, אבל במידה מסוימת. פרמטר נוסף שצריך להתייחס אליו הוא הפרמטר של העלות. מה המשמעות הכלכלית ומה נקודת האיזון המתאימה מבחינה כלכלית בין הגנה על זכות הפרט, על הקניין שלו ועל זכות הרשות להפקיע קרקע על מנת לספק את הצרכים הציבוריים. ואני טוען – וזה מה שהצעת החוק מציעה – שהשיעור הזה הוא 25%, ולא 40%, כפי שהמצב היום. לכן הבקשה מחברי הכנסת היא לתמוך בהצעת החוק שמוגשת כאן מכמה סיבות שאמנה כרגע. קודם כול, הקטנת האחוז המותר להפקעה ללא פיצויים, זו מגמה עכשיו בחקיקה, בכלל זה במדינת ישראל. לא לפני הרבה זמן אישרה הכנסת תיקון לפקודת הקרקעות שבו בעצם נאמר במפורש, שהאחוז שמתירים להפקיע במסגרת פקודת הקרקעות ללא תשלום פיצויים, הוא אפס. כלומר, מהמטר הראשון, על-פי פקודת הקרקעות, על-פי התיקון הרץ היום בכנסת, אסור להפקיע קרקע בכלל. מהמטר הראשון. המדינה אומרת שצריך לשלם פיצויים לבעל הקרקע. ועל מנת ליצור מה שנקרא הרמוניה חקיקתית, אי-אפשר ששני חוקים שהם שלובים כל כך, חוק התכנון והבנייה ופקודת הקרקעות, יהיה מרווח כל כך גדול ביניהם, בין אפס הפקעה ללא פיצויים לבין 40%, וצריך לצמצם. המצב החוקתי היה קודם -25% על-פי פקודת הקרקעות ו-40% על-פי חוק התכנון והבנייה. עכשיו, כשעל-פי פקודת הקרקעות התיקון מדבר על אפס, צריך בוודאי לשנות גם את ההיגיון שנמצא בחוק התכנון והבנייה ולהקטין את השיעור הזה. סיבה שנייה היא ניצול אופטימלי של קרקע. מכיוון שאפשר, בעצם, להפקיע כל כך הרבה קרקע – 40% מהקרקע - בלי לשלם פיצויים, זה מדרבן את רשויות התכנון והבנייה להפקיע כמויות גדולות של קרקע, וגם לא להיטיב את השימוש בהן. אני יודע ממוסדות התכנון שזו הדעה הרווחת, שבעצם צריך לצמצם את האפשרות להפקיע קרקע באופן סיטוני בלי לעשות ניצול יעיל, מושכל, אינטנסיבי באותה קרקע. לכן, הדבר הזה ידרבן, בוודאי, את רשויות התכנון והבנייה להיות יותר חסכוניות בקרקע ציבורית ובשימוש בקרקע ציבורית. זה מתווסף כמובן על האפשרות שלרשויות ומוסדות התכנון והבנייה יש דרך לפזר את שיעור הקרקע שאפשר להפקיע. היום על-פי חוק אפשר להפקיע מפלוני 40% ומפלוני אחר להפקיע אפס או לא להפקיע בכלל. וכאן נפגע העיקרון של צדק חלוקתי. הצדק בחלוקת הנטל, כאשר יש אפשרות למוסדות התכנון והבנייה לעשות תוכניות איחוד וחלוקה, וכך בעצם להגיע למצב שבו אפשר לחלק את נטל ההפקעה על כלל בעלי הקרקע ולהשיג בכך שוויון בין האזרחים השונים, ולא להטיל את המעמסה רק על חלקים או רק על פרטים מתוך המכלול של בעלי הקרקע. יש אפשרות למוסדות התכנון והבנייה לעשות את החלוקה הזאת, רק שהם צריכים להתאמץ קצת יותר ולהכין תוכניות טובות שבהן הובא בחשבון העניין הזה מראש. מובן שגם כאן לא צריך להכביר מלים - - - היו"ר דליה איציק: חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אתם מפריעים לחבר הכנסת חנא סוייד. אדוני השר, יושב-ראש הנהלת הקואליציה, נא לשבת. אתם מפריעים לחבר הכנסת. בבקשה. חנא סוייד (חד"ש): לא צריך, כמובן, להרחיב בדיבור על הפגיעה בזכויות הפרט. הזכרתי את העניין הזה קודם. אם אנחנו באמת מדברים על כיבוד זכות הקניין, כפי שניתן לה מעמדה המיוחד בחוק-היסוד, אי-אפשר לבוא ולהפקיע כמעט מחצית מהקרקע של האזרח ולהגיד לו: אנחנו מכבדים את עקרון זכות הקניין. זה אחוז מאוד גבוה, וראוי להקטין אותו יותר ויותר. מובן שהמגמה החקיקתית, כפי שאמרתי, גם בישראל וגם בעולם, היא להגיע למצב שבו אם מפקיעים מאזרח שטח מסוים, צריך לפצות אותו. היום מקובל מאוד לדבר על הדין הזר ולהשוות את החוקים החדשים במדינת ישראל לחוקים אחרים בעולם. רוב החוקים האחרים בעולם - - - היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת חנא סוייד, נא להפסיק. אני מצטערת. נא לשבת, זה לא מכובד כלפי חבר הכנסת. חברת הכנסת סופה לנדבר, עד פה אני שומעת אותך. חברת הכנסת קולט אביטל, נא שבי, הוא לא שומע את עצמו. חבר הכנסת זחאלקה, בוקר טוב לך; סדרנים, להעיר בשקט. בבקשה, אדוני. חנא סוייד (חד"ש): על-פי הדין הזר, אם ניקח לדוגמה את ארצות-הברית – וזו דוגמה טובה להשוואה ומשווים הרבה חוקים חדשים בישראל לאלה שבארצות-הברית – אז כולנו יודעים שעל-פי התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית, אסור להפקיע סנטימטר אחד בלי לשלם פיצויים נאותים לבעל הקרקע. גם מהבחינה הזאת, גם מבחינת ההרמוניה החקיקתית הגלובלית, זו המגמה. נשאר, כמובן, העניין שמצריך מענה, של איך תוכלנה הרשויות המקומיות או רשויות המדינה לשלם פיצויים. אני טוען שעל-ידי תכנון נכון, על-ידי פריסה של חלק הקרקע שאפשר להפקיע באופן צודק, באופן הוגן, ועל-ידי חלוקה צודקת בין כלל האזרחים באותו יישוב או באותה עיר, התוצאה הסופית תהיה אותה תוצאה מבחינה כלכלית עבור הרשות המקומית. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סוייד, כיוון שהפריעו לך וכיוון שאני הפרעתי לך, אני מוסיפה לך עוד דקה. חנא סוייד (חד"ש): כן, בסדר. אני מצפה לזה – אני גמרתי, אני סיימתי. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו, שבעצם מגבירה את המשמעות של זכות הקניין עבור פרטים. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה לך, אדוני. שר הפנים ישיב לנו. חברי הכנסת, אני מזהירה: אנחנו עוד מעט עוברים להצבעה. שר הפנים רוני בר-און: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. על-פי המצב החוקי התקף היום, יש שני סוגי הפקעות: סוג אחד של הפקעה נעשה על-פי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), וההפקעה האחרת היא לפי חוק התכנון והבנייה, והיא נעשית לצרכים ציבוריים מסוימים על-ידי הרשות המקומית. נכון שההפקעה הראשונה מפוצה כאשר החלק המופקע עולה על 25% מן הנכס, בעוד הפיצוי בהפקעה על-פי חוק התכנון והבנייה הוא על החלק שמעל 40% מהנכס או מחלק הנכס המופקע. הטעמים הם ברורים ופשוטים. מנגנון ההבטחה שיש לקניין הציבורי בהפקעה על-פי חוק התכנון והבנייה הוא מנגנון הרבה יותר מובהק מאשר המנגנון על-פי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור). אני רוצה להזכיר לכם, חברים, שההפקעה על-פי חוק התכנון והבנייה נעשית על-פי תוכנית. רק כאשר יש תוכנית מאושרת, תוכנית שנדונה במוסדות התכנון, רק אז ניתן להפקיע, ואז צריך לשלם על החלק שמעבר ל-40%. אנחנו צריכים לזכור דבר אחד: העיקרון המקודש של הזכות לקניין הוא עיקרון שלא מתווכחים עליו. הזכות הזאת אף מובטחת בחוק-יסוד. חרף כל זאת, היה ברור גם למחוקק, גם למחוקק המקומי וגם למחוקק המרכזי, גם לשלטון המרכזי וגם לשלטון המוניציפלי, שיש מצבים שבהם או הפיתוח או התכנון חייבים לבוא על העיקרון של פיתוח בר-קיימא. כלומר, צורך ציבורי שיכול לפגוע גם בקניין הפרטי, ויש פגיעה בקניין הפרטי. ברור שהחלק שאיננו מפוצה באותה הפקעה הוא סוג של פגיעה, אבל יש לזה הרבה מנגנוני פיצוי, במיוחד יש לזה מנגנוני פיצוי בהפקעה על-פי חוק התכנון והבנייה שאתה מבקש לתקן אותו. אני חושב שהתיקון שאתה מבקש הוא קלקול ולא תיקון, משום שהתיקון הזה יביא את הרשויות, שכבר היום נמצאות בפשיטת רגל, לפשיטת רגל עוד יותר גדולה. איך אני יודע? אני יודע את זה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה עשה לכאורה תיקון: כן, נפגעו זכויותיך, אתה יכול לתבוע מהרשות המקומית, והרשות המקומית בסוף היום מונחת על השלטון המרכזי. חברים, אילו ידעתם אילו תביעות מוכנות בקנה נגד מועצות ורשויות ועיריות, ואם התביעות האלה תתקבלנה, ואם התביעות האלה תתקדמנה, באמת אפשר יהיה לסגור את השלטון המוניציפלי, או – וזה גם פתרון אפשרי, אבל המחוקק צריך להחליט עליו - לעצור את הפיתוח, ולא לסלול את כביש 6 ולא להקים מסילות ברזל ולא לפתח כבישים ולא לפתח אוטוסטרדות, ואז לא נפקיע, ואז לא נגזול קניין פרטי, ואז לא נצטרך לפתח, אבל נתנהל כמו שהתנהלו פה לפני 200 שנה. כל המערכת הזאת צריכה לעבוד לפי העיקרון של המאזנים והבלמים. ראובן ריבלין (הליכוד): אלה הפקעות לטובת הציבור. שר הפנים רוני בר-און: בוודאי, הרי אנחנו לא מפקיעים לטובתנו הפרטית, זה לא כיוון שאני רוצה להרחיב את משרד הפנים, או שיושבת-ראש הכנסת רוצה לבנות עוד היכל או בניין לכנסת. כאשר אנחנו מפקיעים, גם לפי פקודת הקרקעות וגם לפי הליכי התכנון והבנייה, זה לטובת הציבור. כאשר זה בהליכי תכנון ובנייה, הגופים המתכננים הם גופים ציבוריים, הציבור מיוצג בהם. אותו גוף מתכנן שהציבור מיוצג בו יודע שהוא פוגע בזכויות הקניין. לכן ההבחנה בין הרכישה, שהיא 25% ומעל זה מפוצה, לבין ההפקעה לפי תוכנית, שמעבר ל-40% מפוצה. זה האיזון העדין. אציע לכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חנא סוייד (חד"ש): אני מבקש להגיב. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני; חמש דקות. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לגעת בשלוש נקודות שהעלה כבוד השר. קודם כול, אני מזכיר שאני לא מבקש שהאחוז הזה יהיה אפס, אלא להוריד אותו מ-40% ל-25% בלבד. לא 0%. לכן דיברתי על האיזונים שבאמצעותם יש לשמור בין זכות הקניין לבין הצורך הציבורי. לכן, שוב, אני לא רוצה שתישמע הדרמטיזציה הזאת, שהשינוי הוא מ-40% ל-0%. זה מ-40% ל-25%. התייחסתי גם לעניין ההשפעה של ההצעה על הרשויות המקומיות. אני חושב שיש עוד הרבה סיבות אחרות, לרבות מדיניות משרד הפנים, שפגעו ברשויות המקומיות, ולא זה מה שהולך לפגוע. היו"ר דליה איציק: סליחה, אדוני. אדוני, יושב-ראש ועדת החינוך, נא לשבת. חברים, הוא לא מצליח לשמוע את קולו. חנא סוייד (חד"ש): אני חושב שהפגיעה ברשויות המקומיות ובתקציבן באה בעיקר בגלל מדיניות משרד הפנים ולא בגלל התיקון הזה. אמרתי שאם פורסים את ההפקעה באופן שוויוני בין האזרחים השונים, מצד אחד מקיימים את טובת הציבור ומצד אחר חוסכים בפיצויים שצריך לשלם לנפגעים. הוזכר כאן סעיף 197 והפיצויים על-פי סעיף זה. זו סיבה נוספת לכך שאכן צריך להקטין את שיעור ההפקעה. על-פי סעיף 197, אם הקרקע, רק השימוש בקרקע נפגע מעט, אתה זכאי לקבל פיצויים ממוסדות התכנון והבנייה ומהעיריות. אם חושבים כאילו לשמור על התקציב של הרשויות, בוודאי יש מקום לחשוב על שינוי סעיף 197. לומר שלעומת הפיצוי שמקבלים על-פיו כתוצאה מפגיעה בזכות השימוש בקרקע, מפקיעים 40% ולא מקבלים בכלל פיצויים, אני חושב שיש מרחק גדול. אני חושב שיש מקום לתקן את סעיף 197, אבל בוודאי צריך להקטין את האפשרות לשלוח יד ולקחת כמעט מחצית הקרקע של אזרח או של ארגון או של מוסד או של המדינה, בלי לשלם פיצויים נאותים. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק - 51 נמנעים - 4 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - שינוי חלק המקרקעין המותר להפקעה ללא פיצויים), התשס"ז-2006, נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ובכן, הצעת החוק נדחתה.