קטע מדברי הכנסת

הצעת התקציב לשנת הכספים 2007; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2007 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת שרוני, בבקשה, עשר דקות לרשותך. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר לאסטרטגיה, חברי הכנסת, כשבאים לכאן ומדברים על תקציב 2007 צריכים לזכור כמה דברים מהותיים ונכונים. במשך 15 שנה כל שנה היה צונאמי בנושא החברתי. סוף-סוף, בתקציב 2006, 2007, מתחילים לתקן. אנחנו צריכים להיות ישרים עם עצמנו וצריכים להגיד מאיפה אפשר לקחת ומאיפה אפשר להוסיף. שאתה אומר אל"ף, תגיד גם בי"ת. הוגן לא לבוא לכאן ולהגיד: אפשר. הייתי רוצה לראות את הפיקח הזה, האיש שמסוגל לבוא לכאן ולהגיד שברווחה יש 4 מיליארדים ו-523 מיליון, ואני רוצה להוסיף עוד מיליארד וחצי. תגיד גם מאיפה לקחת? בחינוך יש 25 מיליארד ו-877 מיליון. אם רוצים להוסיף, מאיפה לקחת? אז נפרט כל משרד ומשרד ונראה אולי יש משרד מיותר. שיגידו מאיפה אפשר לקחת ולהוסיף. יצחק גלנטי (גיל): יש הרבה כסף, אין בעיה. משה שרוני (גיל): כל אחד יכול להיות פופוליסט, אבל צריכים להיות מציאותיים, עם הרגליים על הקרקע. אם רוצים להגדיל את הגירעון - שיגידו. אנחנו שוכחים שהיה לנו שר אוצר דגול, מוכשר, רק שבחים היו על נתניהו. מה זה? הוא הפך את המיליונרים למיליארדרים ואת אלה שהיה להם משהו הוא הפך למיליונרים. אז הוא היה מוצלח, והם באים להטיף לנו מוסר על המציאות. הנושא החברתי הוא נושא רציני מאוד וצריך לתת עליו את הדעת. פעם ראשונה בתולדות ישראל שכנסת ישראל אישרה עבור הגמלאים לשנת 2007 788 מיליון שקל. פעם ראשונה. כל המפלגות החברתיות עולות על הדוכן: אנחנו בשביל הגמלאים השגנו והשגנו. אני מברך כל מפלגה שתשיג בשביל הגמלאים. הגיע הזמן להחזיר לגמלאים את מה שנלקח במשך 15 שנה, אבל צריך להיות מציאותיים. אי-אפשר ביום אחד להחזיר את מה שלקחו במשך 15 שנה. לדעתי, את כל נושא התקציב של 2008 צריך להתחיל מעכשיו, מרגע זה. יש לשבת עם כל המשרדים ולבדוק איפה אין צורך ואיפה יש צורך, ולבוא ב-31 בדצמבר עם הסכמה רחבה מאוד של כל סיעות הבית. אבל איך אומרים? בעם היהודי יש אנשים שמבינים יותר מכולם. שיביאו הצעה, ותאמינו לי, שאני אקח אותה ב-20 ידיים. יש בעיה. אנחנו עברנו צונאמי השנה. עברנו את מלחמה לבנון השנייה, שלא תכננו אותה. התקציב הלא-מסווג של משרד הביטחון זה 10 מיליארדים ומשהו. היתר - כל אחד עושה את החשבון, אבל כדי להיות ישר ולהתייחס לכל אחד, אני יכול להגיד דבר אחד: השנה קיבלו הגמלאים תוספת של 120 מיליון למרות כל הבעיות שיש. אתן דוגמה: 250 קודים למיטות סיעודיות. דוגמה נוספת: כל הגמלאים שמקבלים הבטחת הכנסה - תוספת משמעותית, בסך הכול 220 מיליון. הוספנו לסל הבריאות 50 מיליון וכל יתר הדברים. מה זה, זה שום דבר? אני חושב שאם כולנו יחד נעשה תוכנית של ארבע שנים כדי להחזיר את המצב החברתי לקדמותו, נצליח. אי-אפשר להצליח לעשות תוכנית כל שנה. צריכים לתת את הדעת, לעשות תוכנית של כמה שנים ולהחזיר את מה שנלקח מהגמלאים. בל נשכח שהגמלאים קיבלו 20.4% מהשכר הממוצע במשק והגיעו ל-14%. נלקחו מהם 6.4%. כיום הגמלאים נמצאים ב-16.2%. אנחנו נחזיר בתוך שנתיים בחזרה את מה שנלקח מהם, ואנחנו, סיעת גיל, חושבים להביא הצעה לכנסת הזאת, וכל הבית צריך לתמוך בזה, שגמלת הזיקנה תהיה שכר המינימום במדינת ישראל. לא בבת-אחת, בהדרגה. בתוך עשר שנים או שמונה נוכל להגיע לזה. אם כולנו נתאחד, אני חושב שנצליח. מי לא רוצה שהחברה בישראל תהיה חברה שלא תחפש אוכל בפחי אשפה, שלא נשמע על העוני בטלוויזיה בכל יום ראשון, שני, שלישי ורביעי. כולנו רוצים להגיע וכולנו נעשה את כל המאמצים להחזיר את החברה למצב שצריך להיות במדינה כמו שלנו. סיעת גיל תתמוך בתקציב. בשנה יש 365 ימים, יש 48 שבועות ויש 12 חודשים. אני חושב שבתוך הזמן הזה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): 52 שבועות. משה שרוני (גיל): תוסיף עוד 4. אני חושב שנוכל לעשות שינויים במשך השנה כדי לשים יותר דגש בנושא החברתי. אני מודה לך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת שרוני. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה, לרשותך עשר דקות. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אתמול, מעל בימת הכנסת, זכיתי בדרך אגב למחמאה בלתי צפויה ואולי אפילו מפתיעה מפיו של חבר הכנסת חנין, נציג סיעת חד"ש. ד"ר חנין שיבח אותי על שכיניתי את המדיניות הכלכלית-החברתית של הממשלה בכינוי "קפיטליזם אכזרי". חבר הכנסת חנין הבהיר שיש משקל רב יותר לכינוי גנאי זה אם וכאשר הוא נאמר על-ידי מי שאינו מוגדר כסוציאליסט, כמוני כמובן. כך מצאנו עצמנו בדיון על תקציב המדינה לשנת 2007 בסבך ההגדרות של קפיטליזם וסוציאליזם. כיהודי שומר תורה ומצוות אני שמח להבהיר, חבר הכנסת חנין, כי אני מאמין שבתורת ישראל נכון הכלל: הפוך בה והפוך בה דכולה בה. גם השקפתנו הכלכלית-החברתית מבוססת כמובן על ערכי היהדות, על ערכי תורת ישראל שניתנה לנו בהר-סיני. "קפיטליזם" היא מילת גנאי גם לדידם של תומכי המדיניות בממשלות שרון-נתניהו ואולמרט-הירשזון. הם מעדיפים כנראה לקרוא למשנתם "ניאו-ליברליזם", וגם חבר הכנסת חנין לא יאהב שיכנו את עמדותיו בכינוי "קומוניזם". הוא וחבריו יעדיפו היום לקרוא למשנתם הכלכלית "סוציאליזם", או אולי "סוציאליזם מהפכני" - - ראובן ריבלין (הליכוד): חנין הוא אחד היחידים בעולם שגאה בכך שהוא קומוניסט. דב חנין (חד"ש): אכן כן. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - הדוגל בהלאמה מלאה של אמצעי הייצור, כשם שחבר הכנסת אורון מכנה את השקפתו סוציאל-דמוקרטיה, עם בעלות ציבורית מוגבלת על אמצעי הייצור. אני מציע לכולכם, וכמובן בעיקר לממשלת ישראל, לזנוח את כל תורות הגויים. בואו אל מקורות היהדות, בואו אל תורת ישראל, ותמצאו את הדרך הנכונה גם במישור הכלכלי-החברתי. היהדות אומרת שיש לשמור זה לצד זה חופש כלכלי וזכויות רכוש של יחידים עם ערבות הדדית המבטיחה ששום אדם לא יסבול ממחסור ומחרפת רעב. היהדות אומרת שאדם יכול ליצור אושר כאשר הוא מוגן מכל פגיעה חיצונית בעושרו, אפילו מצד המלכות, אך בד בבד עם זה עליו להגיש סיוע ועזרה לכל מי שהדבר נחוץ לו. המושג "צדקה" ביהדות עניינו נתינה לדל. הוא גזור משורש "צדק", ו"צדק" ביהדות הוא ביטוי נרדף ל"יושר". מכאן גם נגזר התואר "צדיק", שמובנו העיקרי הוא אדם הנוהג בצדק. יש גם מונח נוסף ביהדות, "גמילות חסדים", כי שלא כמו הצדיק, המדקדק לנהוג כדין, חסיד הוא מי שעושה לפנים משורת הדין. גומל חסדים טובים הוא מי שנותן גם במקום שאולי לא מגיע, כאשר הנתינה אפילו אינה מוצדקת, לכאורה. יהודים מתפללים לקדוש-ברוך-הוא שלוש פעמים ביום, שבאור פניו נתן לנו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה, וכן הלאה, שכן תורת החיים מחנכת ומרגילה אותנו לאהוב את החסד ואת הצדקה. זה צריך להיות, הלכה למעשה, הבסיס למדיניות כלכלית-חברתית נכונה. זה צריך להיות היסוד לתקציב המדינה; לא קפיטליזם, לא ניאו-ליברליזם ולא סוציאליזם, רק תורת ישראל ומוסר הנביאים. נביאי ישראל לימדו אותנו: הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית - - - כי תראה עירום וכיסיתו. והנה, גם מדינת הרווחה קבעה יעדים ברורים, להבטיח לכל האזרחים תנאי חיים הוגנים, לאפשר להם חיי יצירה מתוך שמירה על רמת בריאות נאותה ולהעמיד לרשותם אפשרות של מימוש עצמי באמצעות לימודים וכדומה. הרעיון המרכזי של מדינת הרווחה מנוסח כך: חוסן חברתי הוא תנאי הכרחי לחוסן לאומי, ובכללו ביטחון וכלכלה. אבל בשנים האחרונות דאגו הממשלות בישראל לכלכלה בלבד, ושחקו את הצרכים החברתיים. הצמיחה במשק באה על גבם של החלשים. המדינה הקטינה – ומקטינה – מסים בהיקף של מיליארדים – לעשירונים העליונים, ובד בבד עם זה קיצצה באופן דרסטי את הקצבאות. למעשה חלק מהצמיחה בא ישירות מקיצוץ הקצבאות. המדיניות הכלכלית של הממשלות, ממשלת שרון-נתניהו וממשלת אולמרט-הירשזון, מוכתבת על-ידי תפיסה, אידיאולוגיה אנטי-חברתית, שלפיה יש להפחית ככל האפשר את חלקה של המדינה בכלכלה הלאומית בכלל, ואת חלקם של תשלומי ההעברה בפרט. ואומנם, ההוצאה החברתית כאחוז מהתמ"ג נתונה בירידה מתמדת ותלולה. נשחקו קצבאות הזיקנה, קוצצו קצבאות הנכות, פגעו באכזריות בקצבאות הילדים, וכך, לאט ובטוח, מחסלים את מדינת הרווחה, וכך, בפועל, מגדילים את שיעורי העוני, וכך מרחיבים את הפערים החברתיים. עמיתי חברי הכנסת, אתמול ציינתי בנאומי מעל במה זו כי התוספות בסעיפים החברתיים בתקציב 2007 לא יקזזו את השחיקה הפרטנית בהכנסות של המשפחות בעשירונים התחתונים, וזו ליבת הבעיה הכלכלית-החברתית שלנו. אנו עדים לחוסר איזון לפי אחד המבחנים החשובים ביותר – חלוקת הנטל בין חלקי החברה. בעוד שבעלי הכנסות גבוהות ייהנו גם בשנת 2007 מהטבות מס משמעותיות במסגרת הרפורמה במס הכנסה, בעלי הכנסה נמוכה יספגו קיצוץ ריאלי בקצבאות, או בגרסה מרוככת – הקפאה. גם במשטרים בעלי אופי קפיטליסטי מובהק מצפים האזרחים מהממשלה שהיא תמתן, ולו במקצת, את האי-שוויון שכוחות השוק מחוללים. מצפים שהממשלה תחלק מחדש את העוגה של ההכנסה הלאומית בכיוון שוויוני יותר, תגדיל את הנתח של העשירונים התחתונים ותצמצם את החלק של העליונים. אבל במדינת ישראל כל הממשלות – לא זו בלבד שאינן מצמצמות את שיעורי העוני, אלא אפילו מגדילות אותם. וזה גם מה שיקרה, לצערנו, ביישום תקציב 2007 – הגדלת העוני; הרחבת הפערים. זה מה שנראה וזה מה שצפוי לנו. אדוני היושב-ראש, תקציב 2007 הוא נטול השראה וחסר מקוריות. תקציב זה אינו מביא בחשבון את התנאים הייחודיים של עם ישראל, את הבעיות המיוחדות שלנו ואת ההיסטוריה החברתית. אני סבור שהיעדרה של יצירתיות נובע, בין השאר, מכך שבכלכלת ישראל שולטת למעשה שכבה של ביורוקרטים, כלכלנים במשרד האוצר, החושבת באופן אחיד וסכמטי. שכבה זו שבויה בתיאוריה הקפיטליסטית, אף שהם עצמם, כאמור, מתביישים במינוח זה וקוראים לו בשמות אחרים. מדובר בפירוש בתיאוריה קפיטליסטית אכזרית, שאינה רואה את האדם לנגד עיניה, אלא את הדוחות הרבעוניים והשנתיים. אנחנו אומנם זקוקים למהפכה חברתית, אבל לא כזו שתיאר ראש הממשלה, אלא מהפכה ברוח היהדות. מהפכה חברתית אמיתית, של ממשלה הדוגלת בחברה שוויונית יותר; ממשלה שתניף את דגל שוויון ההזדמנויות. בתקציב יש להגדיר בראש ובראשונה, כיעד לאומי מרכזי, את צמצום הפערים ואת חלוקת הנטל הצודקת בין השכבות החברתיות. שוויון הזדמנויות הוא המפתח האמיתי ליצירת חברה בריאה; סולידריות חברתית ורשת ביטחון סוציאלי אינן שאיפות נשגבות מדי. לחברה צודקת, למדינת רווחה, לערבות הדדית כפי שתורת ישראל מורה לנו, אומנם יש מחיר, אבל אנחנו חייבים לשלם אותו אם רצוננו להישען במדינת ישראל על יסודות אנושיים וערכיים מתקדמים. ראוי שתמיד נזכור כי חוסן חברתי הוא תנאי הכרחי לחוסן לאומי. ראוי שתמיד נזכור שאנו צריכים להבטיח לאזרחים תנאי חיים הוגנים ושמירה על רמת בריאות נאותה. זהו מוסר היהדות, זהו חזונם של נביאי ישראל, וכך יהיה טוב יותר לעתידה של מדינת ישראל. היו"ר יצחק אהרונוביץ: תודה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת אבשלום וילן, בבקשה. לרשותך עשר דקות. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, הבעיה האמיתית של תקציב המדינה – בכל מדינה, ואצלנו בישראל בפרט – היא קביעת סדרי העדיפויות הלאומיים. בפועל, אני קובע – יושב-ראש הנהלת הקואליציה – שלא אתם, ולא אותה ממשלה שהיית בה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולא הממשלות הקודמות – קבעו באמת את סדר העדיפויות הלאומי. כי הרי כולנו יודעים את התהליך. האוצר מציע את הסקיצה, לשרים אין אמירה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): מאיפה הגיע כל הכסף לתשתיות בחמש השנים האחרונות – מזה שפקידי האוצר קבעו שהוא ילך לתשתיות? אבשלום וילן (מרצ): אתה תשמע אותי עוד דקה ותראה שאני מוכיח את התזה. תקשיב בסבלנות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת יצחקי, אני מאפשר לך. אביגדור יצחקי (קדימה): אני עוזר לו לדייק בדבריו. אבשלום וילן (מרצ): אתה רק בונה לי את התזה, עוד דקה תראה. הרי בסופו של דבר פקידי האוצר קובעים, והם לא מדברים עם השרים בכלל. השרים רואים את התקציב כמה ימים לפני ישיבת הממשלה, כל שר מנסה לתקן את ענייניו, ואחרי זה שיתהפך העולם. מבחינתם אין ראיית מקרו. תראה מה הטענה העיקרית שאמרו לנו בדברי ההסבר: הטענה העיקרית היא שאנחנו רוצים להקטין את החלק היחסי של התקציב בתוצר הלאומי הגולמי, וזה בעצם המנוף לצמיחה. חבר הכנסת יצחקי, כל הממשלות שבהן שירתת, זה מה שהן אמרו - הקטנת חלקו של התוצר הממשלתי בתוצר הלאומי, כדי לשחרר מנופים לצמיחה. עכשיו תראה, במדינות סקנדינביה, שהן המדינות העשירות בעולם, יש יחס תקציב-תוצר גבוה יותר מאשר בישראל; שם יש התחרות הקפיטליסטית הכי גדולה בעולם, עם סולידריות חברתית ואחריות חברתית. תגיד לי – אנחנו לא סקנדינביה, יש לנו בעיות ביטחון, הכול נכון. אנחנו מדברים על מודל כלכלי תיאורטי. אביגדור יצחקי (קדימה): כמה אנחנו מוציאים על ביטחון מול תוצר - - - אבשלום וילן (מרצ): כבר עניתי על זה, אבל אני אגיע לתשובה הבאה, ופה היא מתחברת אליך. הרי גם בזמן בנימין נתניהו כשר האוצר, כאשר פיתחתם את האידיאולוגיה הזאת, הבאתם אותה לרמת הפרטה קיצונית בכל המובנים והחלטתם שאף שהגידול הרב-השנתי באוכלוסייה הוא 2% בשנה, לא תגדילו את התקציב ביותר מ-1% שנתי, כלומר תקטינו ריאלית את תקציב המדינה. אביגדור יצחקי (קדימה): נכון. אבשלום וילן (מרצ): מה עשיתם? החלטתם לבנות גדר – תמכתי. אני רוצה לבשר לחברי הבית שתקציב הגדר לא היה בתוך תקציב המדינה. המציאו כל מיני תרגילים פיננסיים אקרובטיים – הוא לא היה בתוך התקציב, הוא היה מחוץ לתקציב. אותו הדבר עשו עם תקציב ההתנתקות – הוא לא בתקציב. מצאו לו מקורות, בעצם עשו פה תרגיל במונחים כלכליים, תרגיל קנסיאני קלאסי, מבוא לכלכלה שנה ראשונה. אביגדור יצחקי (קדימה): למרות זאת החוב ירד - - - אבשלום וילן (מרצ): אה, מה זה בעצם אומר? זה אומר שבעצם הגדלת את תקציב המדינה במונחים ריאליים, גררת אחריך צמיחה שהגיעה ל-5% השנה, ובפועל, כל התזה שלכם, המונטריסטית מבחינה כלכלית, היא בלוף אחד גדול, משום שאתם לא אומרים לציבור את האמת. עכשיו, אתה מדבר על פרויקטים של תשתיות. הממשלה הקודמת החליטה להקים תשתיות רכבת בעלות 25 מיליארד ש"ח במהלך עשור. אביגדור יצחקי (קדימה): במהלך חמש שנים. ראובן ריבלין (הליכוד): הקופסה שנתנו לפינוי-בינוי שלא במסגרת התקציב היתה נכונה וראויה - - - אבשלום וילן (מרצ): אתה לא מתמודד עם התזה שלי. התזה שלי היא שברגע ששפכת אל תוך המערכת הכלכלית עוד מקורות ממשלתיים, בסופו של דבר הפעלת על המשק תהליך מרחיב. מה שקרה – נתניהו אומר: אם אני מוריד מסים, אני משחרר מקורות, מקטין את תקציב המדינה, אני מגיע לתהליך מרחיב. אני טוען, שבפועל, מעבר למה שקרה בעולם, ממשלת ישראל הפעילה תהליך מרחיב קנסיאני קלאסי, לא משנה איך תגדיר את זה. זאת התוצאה ואלה העובדות. חבר הכנסת אביגדור יצחקי, אני יודע שקשה מאוד להתמודד עם הטענה הזאת במקרו-כלכלה. אני מוכן להוכיח אותה בכל - - - אביגדור יצחקי (קדימה): הטענה הזאת אין בה שום דבר, אפילו לא שחר. כל התקציבים הנוספים שעברו, על הגדר ועל כל הדברים האחרים, נכון שלא היו בתקציב. אבל יחד עם זה, אתה יודע שבשנת 2001 ובשנת 2002 היה החוב של מדינת ישראל 105% תוצר. אבשלום וילן (מרצ): אבל אתה לא מתמודד עם הטענה שטענתי. אתה אפילו לא מקשיב. אני אומר, שלצעדים האלה היתה השפעה מרחיבה. ואומר נתניהו שהוא מגיע להשפעה מרחיבה בהורדת מסים ובהקטנת ההוצאה הממשלתית. בפועל, לא משנה איך תקרא לזה – כפי שחבר הכנסת ריבלין קורא לזה, זה היה בקופסה מחוץ לתקציב; בפועל שפכת אמצעים מרחיבים אל תוך המשק ויצרת הרחבה כלכלית וצמיחה. זה בדיוק מה שהוכיח ג'ון מיינרד קינס בשנות ה-30, וזה מה שעשית. עכשיו אתה עוטף את זה באידיאולוגיה מונטריסטית, ופה הטענה שלי – שמבחינה מקרו-כלכלית אינכם אומרים את האמת לציבור. ראובן ריבלין (הליכוד): זה לא נכון. אבשלום וילן (מרצ): רגע, זה לא סימפוזיון עכשיו, בכל הכבוד. קיבלתי את רשות הדיבור. היו"ר יצחק אהרונוביץ: אני רואה שאתה נהנה להשיב לו, אבל אם אתה מבקש – חברי הכנסת. אביגדור יצחקי (קדימה): את האידיאולוגיה המונטרית לא ממשלת ישראל קובעת. נקודה. היא קובעת את האידיאולוגיה הפיסקלית. אבשלום וילן (מרצ): נכון, אבל אתם, כל הדוברים האידיאולוגיים שלכם, וכל מעשי התקציב האלה, כולם צבועים בצבעים עזים של אידיאולוגיה מונטריסטית שלא אזכיר עכשיו בסקירה היסטורית. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה לא מבין. כדי שתבין, בסקנדינביה – תבדוק מה גובה הריבית הממשלתית שם ומה גובה הריבית הממשלתית בישראל. אבשלום וילן (מרצ): ידעתי שנגיע לזה. אם אתה רוצה לדבר על סקנדינביה, תגיד לי, מה "נוקיה" עושה לכלכלת פינלנד? ומה הנפט עושה לנורבגיה? והעובדה ששבדיה היתה במלחמה העולם השנייה - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אתה מדבר בחוסר הבנה מוחלט. אבשלום וילן (מרצ): בחייך, זה הוויכוח? הוויכוח הוא אחד, האם הטענה שלכם שצריך בתקציב הזה – עם כל הדיבורים, אתם מקצצים בשירותים החברתיים ביד ברזל, כחלק מאידיאולוגיה, לטובת הביטחון. זה המקום היחיד שלא היתה לכם בעיה להגדיל בו את התקציב. אני טוען טענה אחת – שחינוך, השכלה ובריאות הם לא פחות ביטחון מעוד F-16. אני חושב שאתם נוהגים בחוסר אחריות נורא. הריבית והקצב – יחס חוב-תוצר יורד במהירות; אפשר להקטין את קצב הירידה, אבל אסור לפגוע בחינוך, אסור לפגוע בהשכלה הגבוהה ואסור לפגוע ברמת הבריאות, כי הדברים האלה הם חוסן לאומי. עקב חשיבה אידיאולוגית שגויה אתם מובילים בחמש השנים האחרונות מהלכים כלכליים שלפי דעתי גורמים נזק אדיר לביטחון ישראל, משום שהסולידריות החברתית – שאנשים לא יהיו מתוסכלים, ש-50% לא יביאו פחות משכר המינימום, זה, קודם כול, ביטחון לאומי קיומי, ואתם, פעם אחר פעם, לוקחים לעצמכם את זה, במסווה של תיאוריות כלכליות - - - אביגדור יצחקי (קדימה): זה חוסר הבנה מוחלט בכלכלה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הוא חושב אחרת ממך. אביגדור יצחקי (קדימה): זאת הבנה בסיסית. אבשלום וילן (מרצ): הבנה בסיסית. רואה-חשבון יצחקי, חבר הכנסת יצחקי, אני מוכן להתמודד אתך. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת יצחקי, הוא חושב שאתה טועה. אביגדור יצחקי (קדימה): אצלי הנתונים מדברים, לא שום דבר אחר. אבשלום וילן (מרצ): חבר הכנסת יצחקי, אני מוכן להתמודד אתך נקודה אחר נקודה, ולהביא לך את האסמכתות מכל מקום. מה הכי קל להגיד? "אתה טועה". תוכיח בטיעונים, בארגומנט מול ארגומנט, איפה אני טועה – כמו שאני עושה פה. אביגדור יצחקי (קדימה): ההבדל ביני ובינך הוא שאצלי הנתונים מדברים: אחוז הצמיחה, אחוז הריבית, האינפלציה. היו"ר יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת יצחקי, אין לך רשות דיבור עכשיו. אי-אפשר לנהל את הדיון בצורה כזאת – אולי מאחורי הדלת. אפשר להמשיך. אבשלום וילן (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני מסביר ואומר שבעצם הממשלה מציגה אידיאולוגיה מונטריסטית. בפועל היא מפעילה אמצעים מרחיבים, פיסקליים, על המשק, ויוצרת תהליך קנסיאני. תוכיח לי, ככלכלן, מה בדברים שאמרתי שגוי. אמרתי: אתם אומרים לציבור דבר והיפוכו; הצמיחה נוצרה משום שהפעלתם את האמצעים המרחיבים. זאת הטענה שלי; תתמודד אתה ואל תספר סיפורים. את התוצאות של הסולידריות החברתית הנפרמת כל ילד רואה, כל עיתון כותב עליהן, כולנו חיים בתוכן. לסיום – אחרי הזמן שנלקח ממני – אני רוצה להגיד משהו על תקציב הביטחון. אני האחרון שיצא נגד תקציב הביטחון. אבל יש פה עיוות מקורות בעייתי; מערכת הביטחון, בשל המצב המיוחד של ישראל, זוכה תמיד במעט המיליארדים האחרונים שנשארים לחלוקה. גם השנה ראינו את זה. לא בתוך התקציב שנאשר היום או לא נאשר. יש תוספת מיידית של 1.85 מיליארד שקל למערכת הביטחון, חלקה ממקורות פנימיים, חלקה כבר יהיה קיצוץ בערך של מיליארד flat על משרדי הממשלה השונים, על כל שירותי הרווחה – מה זה אומר בעצם? זה קורה לא פעם ולא פעמיים, זה תהליך שחוזר בכל פעם. זאת הטענה שלי, חבר הכנסת יצחקי, שאין קביעת סדרי עדיפויות אמיתיים. אם הייתם יושבים לאחר המלחמה, ולפני שהבאתם את התקציב הזה, ואומרים, זה סך ההוצאה הביטחונית הצפויה, זאת בעיית המקורות, ואז הממשלה היתה יושבת ומחליטה - כך נקצה אותו, אבל זה לא קרה. החלטתם אחרת. באה מערכת הביטחון ברגע האחרון, שכנעה את ראש המשלה שאין ברירה, ואתם עושים היפוך. זה חזר גם כשהיו ממשלות אחרות. וזאת הטענה שלי, שהביטחון הלאומי והסולידריות נפגעים, ואנחנו, בשביל ביטחון קצר-טווח, משלמים מחיר כבד מאוד בביטחון הארוך-טווח, שנכללות בו רמת החינוך, ההשכלה והבריאות והסולידריות ויכולת העמידה של כולנו בפערים האדירים שיצרתם כאן, פערים שקשה מאוד להתמודד אתם. אלה לא דברים פשוטים. חבר הכנסת ריבלין טוען פעם אחר פעם – ויש בזה משהו – שהליכוד, על המדיניות החברתית השגויה שלו, שילם את המחיר בקלפי וירד ל-12 מנדטים. ראובן ריבלין (הליכוד): לא שגויה. מערכת החינוך - - - אבשלום וילן (מרצ): ירדו ל-12 מנדטים, ואני חושב שהבעיה היא לא 12 מנדטים שירדתם בליכוד – זה לא כל כך נורא. הבעיה היא שאתם, עם 29 מנדטים, ממשיכים בדיוק את אותה מדיניות, ובעצם אתם לא משדרים שום תקווה. כלומר, 20%-10% מהאנשים פה חיים טוב, ברמה כלכלית סבירה, ו-80% לא גומרים את החודש. 50% משתכרים פחות משכר המינימום, ועוד 30% הם מעמד בינוני מקרטע. את הפרופורציות האלה צריך לשנות, והתקציב הזה לא מתמודד אתן. לכן, אנחנו כנראה נצביע היום נגד התקציב, אלא אם כן תגיעו הלילה עם הצעות מפתיעות. היו"ר יצחק אהרונוביץ: הערה, חבר הכנסת וילן. הוא מבקש רק הערה, ואנחנו מסיימים. גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים אמר בנאומו שתקציב הביטחון אושר על-ידי שניים נגד אחד. אבשלום וילן (מרצ): נכון, זה היה התקציב ללא התוספות. הרי כל חברי הוועדה לא הופיעו. אתה יודע למה? הם סירבו לאשר, הם רצו להגדיל את התקציב בין 3 ל-6 מיליארדי שקלים מעבר ל-1.8 מיליארד. מה שאני הצבעתי היה ללא ה-1.8, רק על התקציב המקורי, ואם לא הייתי עושה את זה, היית היום בישיבות ובסחטנות, ולפני שהיית רואה, היו מוסיפים לתקציב הביטחון עוד יותר. בגלל זה אפי איתם הצביע נגד, בגלל זה חברי הוועדה לא הגיעו, בגלל זה הם הלכו לראש הממשלה. שתבין, אני ביצעתי חסימה, ולא להיפך. תודה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת אבו וילן. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. קריאה: השיח'. היו"ר אחמד טיבי: התואר בכנסת הוא חבר הכנסת. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אנסה עד כמה שאפשר לא להשתמש במלים גדולות מאוד של מדיניות מקרו-כלכלית, מיקרו-כלכלית, שיפור דיפרנציאלי, צמיחה וכן הלאה. המושגים האלה אינם מובנים לשכבות החלשות. הם שואלים שאלה פשוטה מאוד, כמה זה ישפר את מעמדי בשנה הבאה, איך זה יבוא לידי ביטוי בחיי האישיים, בחיי משפחתי, בחיי ילדי, בחינוך, בבריאות וכן הלאה. לצערי הרב, התקציב שמונח בפנינו איננו נותן תשובות חד-משמעיות לנושא הזה, אולי הוא נותן תשובות חד-משמעיות לעשירונים הגבוהים, דהיינו, העשירים במדינת ישראל, אבל הוא לא נותן תשובות לאנשים החלשים. אדוני היושב-ראש, ממשלת אולמרט-פרץ נכשלה לא רק בקונספציה ובביצוע של מלחמת לבנון השנייה, אלא גם בקונספציית המדיניות הכלכלית-החברתית שלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקציב ובחוק ההסדרים 2007. מדובר בתקציב ללא לב, ולצערי הרב, הדיונים בו ובסעיפיו בוועדות השונות של הכנסת לא הביאו לשינויים של ממש. אנחנו יכולים להבחין בשני סעיפים בולטים: הראשון, קיצוץ בתקציבים החברתיים והמשך השחיקה של רשת הביטחון הסוציאלי; והשני - הטבה עם השכבות המבוססות באמצעות הפחתת מסים וסיוע לשני העשירונים העליונים בעיקר, שהם ממילא בעלי הון ומקורבים. התוצאה של שני המאפיינים הבולטים האלה היא גידול מתמשך באי-שוויון ושחיקה מתמשכת של מערכות החינוך, הבריאות, הרווחה והביטחון הסוציאלי. הקורבנות, לצערי הרב, של המדיניות הזאת - - - היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, את מפריעה לדובר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה ויכוח אידיאולוגי. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אם נשתתף בוויכוח הזה, זה בסדר גמור. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): היה לי ויכוח עם אביגדור יצחקי, שחושב שהוא יודע את האמת הקוסמית, ואילו האחרים טיפשים. היו"ר אחמד טיבי: בהחלט הוויכוח חשוב, אבל בשלב זה פחות חשוב מדבריו של חבר הכנסת צרצור. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): הקורבנות של המדיניות הזאת שהצבעתי עליה ימשיכו להיות המעמדות הבינוני והנמוך, ובראשם הערבים, החרדים והעולים, אבל במיוחד הערבים. אני אנסה להצביע בקצרה ובתמציתיות על כמה נושאים בקטע הזה. אני אתחיל עם העוני בחברה הערבית. הנתונים שפורסמו בדוח העוני בחודש אוגוסט 2006 מראים שוב כי האוכלוסייה הערבית ממשיכה לככב בראש הרשימה של החלשים ביותר במדינה, ועם הנתון הזה אי-אפשר להתווכח; זאת עובדה מוגמרת, גם הממשלה וגם השרים השונים מודים שזה המצב. אחוז המשפחות העניות בחברה הערבית עלה מכ-49% בשנת 2004 ל-52% בשנת 2005, כאשר אחוז המשפחות היהודיות העניות נשאר קבוע ועמד על 15.9%. מספר הילדים הערבים העניים בשנת 2005 הגיע לכ-372,000, שהם יותר מ-63% מכלל הילדים הערבים. נקודה אחרת זה השלטון המקומי. הרשויות הערביות הן הרשויות הנפגעות ביותר מהמשבר שממנו סובל השלטון המקומי בארץ, ואשר נמשך זה ארבע שנים בצורה חריפה. לכן, רוב הרשויות המקומיות הערביות, בגלל המשבר הזה, מתפקדות בצורה מינימלית. הן בתקציב הרגיל הן בתקציב הפיתוח של משרד הפנים לשנת 2007 איננו יכולים להבחין בתשובות על השאלות הקשות ועל הדרישות הצודקות והקשות של השלטון המקומי הערבי. התוצאה מהמצב הזה - המשך המשבר שהולך ומחמיר, דבר שיהיו לו השלכות חמורות על כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. מחקרים רבים הראו כי רשות ערבית קיבלה כ-42% ממענקי האיזון שקיבלה רשות יהודית עם נתונים סוציו-אקונומיים זהים, תקציבי הפיתוח לרשויות המקומיות בוטלו בשנת 2003, אבל הדבר שפגע קשות באוכלוסייה הערבית, שאין לה מאיפה לממן פרויקטי פיתוח כאלה, ומתברר כי משרד הפנים גם הוציא כ-2 מיליוני שקלים למטרות תכנון פיזי של היישובים הערביים מתוך כ-18 מיליוני שקלים שאושרו במסגרת תקציב 2006. הדבר פגע גם ביכולתן של הרשויות הערביות לנצל תקציבים מסומנים בתחומים שונים, בגלל היעדר שטחים מאושרים. דהיינו, גם במצב שיש בו תקציבים מסומנים, הממשלה נותנת ביד ימין, אבל לוקחת ביד שמאל, היא לא מאפשרת לממש את התקציבים האלה על-ידי אי-מימון תכנון, תוכניות מיתאר למשל, שבמסגרתן מקצים שטחים כדי לממש, לבנות פרויקטים שיכולים לזלול את התקציבים המסומנים. אדוני היושב-ראש, לצערי הרב, בתקציב שמונח בפנינו אין בשורות גם בנושא הזה שיכול להציל את השלטון המקומי. המצב דומה כמעט בכל משרדי הממשלה, לכן אני לא אכנס לפרטים, אבל אני אתייחס ישירות לתמצית הדרישות שבעינינו נחוצות כדי להעלות את הסקטור הערבי על פסי העתיד, לפתוח ולו פתח קטן מאוד של תקווה לאוכלוסייה הערבית בישראל: 1. שותפות בתוכניות הממשלה וגופים שונים לשיקום ופיתוח הגליל, המרכז והנגב. יש כיום מה שנקרא "נטייה להתמקד בפיתוח הגליל והנגב", אף שבמרכז, גם אנחנו, האוכלוסייה הערבית, סובלים מאותן בעיות שסובלים מהם גם באזור הצפון וגם באזור הדרום, אף שאני מודה בכך שבנגב הבעיות יותר קשות ויותר מסובכות; 2. ביטול הקיצוץ החד במענקי האיזון לרשויות המקומיות הנמצאות על סף קריסה; 3. האצת יישום החלטות ממשלה קודמות בנוגע לפיתוח תשתיות והכרה ביישובים לא-מוכרים באזורים שונים בארץ ובמיוחד בנגב. זה דבר מפתיע מאוד וזוועתי ביותר. יש כל כך הרבה החלטות שאני לא אמנה, משום שהזמן קצוב ומוגבל, שלפיהן הממשלה היתה אמורה להשקיע מיליוני שקלים אם לא מיליארדי שקלים. לצערי הרב, התקציבים האלה פשוט נעלמו, אף אחד לא שם לב שהתקציבים האלה לא מומשו ולא בוצעו; 4. תקצוב תוכניות פיתוח שירותים חברתיים, פיתוח בתחומי הדיור, שירותי הדת, החינוך, התעסוקה, הבריאות והתחבורה. אנחנו חיים אולי 40-30 שנה בפיגור לעומת המצב בסקטור היהודי; 5. ביטול הקיצוצים בקצבאות, ובעיקר בקצבאות הילדים במשפחות ברוכות ילדים. דרך אגב, העלויות כפי שזה בא לידי ביטוי במסמך שהכין מרכז "מוסאוא" הן בערך 4.5 מיליארדי שקלים. זה הסכום שאנחנו צריכים כדי לכסות את החלק הקטן הזה של הצרכים הנחוצים והבסיסיים. ראובן ריבלין (הליכוד): הדוח ששלחת לחברי הכנסת, אני מציע לך לטפל בו בוועדת הכספים. אני מוכן להגיש אתך הצעה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני אשמח מאוד. היו"ר אחמד טיבי: יפה מאוד. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): סגן יושב-ראש הכנסת הוא בנשיאות הכנסת, שיאשרו, שיתקיים דיון מיוחד ונעביר לוועדת הכספים כדי לראות איך אפשר לקדם את הסיפור. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך מאוד, מקרב לב, על היוזמה הזאת. אני תומך בכל יוזמה שיכולה לשפר, אפילו במינון מוגבל ביותר. ראובן ריבלין (הליכוד): הדוח ששלחתם הוא רציני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): יפה. נעקוב אחרי הנושא הזה ביחד. אמרתי שהעלות של כל הדברים שמניתי היא 4.5 מיליארדי שקלים. האומדן הכספי של הדרישות מבוסס בעיקר - וזה הנושא שרציתי להפנות את תשומת הלב אליו - על החלטות ממשלה שלא כובדו במהלך השנים האחרונות ובהתאם לתוכניות ולהערכות של משרדי ממשלה שונים. הנתונים, שמנינו עכשיו בפניכם, יצאו מקו הייצור של האוכלוסייה הערבית. זה בהסתמך על נתונים שנגזרים מהערכות של משרדי הממשלה השונים. הדרישות התקציביות שגיבשנו והצגנו בפני הממשלה הן דרישות ריאליות המתחשבות במשאבים הציבוריים המצומצמים, והן מכסות רק באופן חלקי את צרכיה הדוחקים והבסיסיים של האוכלוסייה הערבית שהוזנחו במהלך כל השנים שעברו. השאלה המתחייבת כאן היא - ובזאת אני מסיים - האם אפשר אחרת? האם אפשר באמת למצוא את התקציב הזה? התשובה היא: בהחלט כן - א. במקום לקצץ בשירותים חברתיים, ניתן להקפיא את הפחתת המסים שפירותיה נופלים בעיקר בחיק העשירונים הגבוהים; ב. במקום לקצץ עוד ברשת הביטחון הסוציאלי, ניתן להעלות באופן חד-פעמי את מס החברות המצוי כיום במסלול הפחתה. לפי נתוני האוצר, בשנים 2007 עד 2010 צפויה המדינה להפסיד 27.8 מיליארד שקל כתוצאה מהפחתת המסים האישיים הישירים ומהפחתת מס החברות. מחצית מסכום זה היתה מספיקה למימון כל הדרישות של האוכלוסיות החלשות בישראל, ובמיוחד האוכלוסייה הערבית. אני מודה לכם מאד. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אברהים צרצור, תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת דב חנין. ראובן ריבלין (הליכוד): למה יכולים לומר "הרב פרוש" ולא "השיח'". היו"ר אחמד טיבי: אפשר גם וגם. דרך אגב, חבר הכנסת פרוש אינו רב. מי שאומר לו רב לא אומר דבר נכון, וזה על-פי בקשתו של הרב פרוש. הוא עומד פה. מאיר פרוש (יהדות התורה): מודה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת פרוש, האם אני מדייק? ראובן ריבלין (הליכוד): אתה מדייק. מאיר פרוש (יהדות התורה): - - - היו"ר אחמד טיבי: למה אתה חייב להגביל את עצמך? מאיר פרוש (יהדות התורה): אתה מכריח אותי. היו"ר אחמד טיבי: עשר דקות לחבר הכנסת דב חנין. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח בבקשה אישית לחברי הכנסת, שאני יודע שכמה מהם נמצאים כרגע במליאה ואחרים עוקבים אחרי הדיון מן הסתם בחדריהם. יש לנו היום ביקור מיוחד בכנסת. מגיעים אל הכנסת נציגים של ארגוני בריאות וארגוני חולים. הם מסתובבים בין החדרים, וכמה מהם נמצאים ביציע. אני מבקש מחברי הכנסת למצוא את הזמן ולהיפגש עם האנשים האלה. לפני ההצבעות שלנו היום בערב, כאשר מצביעים על תקציב הבריאות, ולפעמים אפילו באופן אוטומטי, תקשיבו לאנשים האלה. תשמעו את המצוקה, תשמעו את הצרכים, תבינו על מה אתם מצביעים. אתם מצביעים על גורלם של בני-אדם - לפעמים על בריאות ולפעמים אפילו על חיים. לנציגי ארגוני הבריאות וארגוני החולים אני רוצה לומר כך: אתם נאבקים למען החיים שלכם ושל בני המשפחה שלכם, אבל למעשה, אתם נאבקים על החברה של כולנו, על הכבוד של כולנו, על הערכים שלנו בתור בני-אדם. אני מקווה שהפנייה שלכם היום ברגע האחרון תעשה את פעולתה ותוכל להביא לאותו שינוי שצריך, לפחות שינוי קטן, בתקציב הבריאות. ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עכשיו יש רק פלסטינים באולם. דב חנין (חד"ש): חבר הכנסת ריבלין, כידוע לך, לבם פתוח וקשוב למצוקות, ואני בטוח שהם ייענו למצוקות האלה. אבל אני גם פונה לחברי הכנסת שרואים אותנו מהחדרים, ואני מקווה שגם הם יישמעו למסר הזה. אדוני היושב-ראש – אתה רופא ואני אומר לך, ואתה בוודאי יודע - מערכת הבריאות עברה בשנים האחרונות דיאטה רצחנית, דיאטה שהיא מסוכנת לבריאות. תקציב הפיתוח של משרד הבריאות הצטמק מאז 2001 ב-40%. התשתית הציבורית של מערכת הבריאות נמצאת בסכנה גדולה. השנה התקציב מבשר לנו הימנעות מהעדכון החיוני של סל התרופות. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - משנה קודמת. דב חנין (חד"ש): כן, אבל בשנה הקודמת עדכנו את השנה הקודמת, ועכשיו צריך לעדכן את השנה הקרובה. ראובן ריבלין (הליכוד): נכון. דב חנין (חד"ש): אם אנחנו לא רוצים לחזור לאותם מחזות קשים של חולים קשים שמפגינים מול הכנסת, אנחנו צריכים לעדכן את המינימום הדרוש בתקציב סל התרופות, תקציב של 300 מיליון שקל - כסף קטן שצריך ואפשר להוסיף אותו לסל. גם תקציב החינוך נמצא בדיאטה בתקציב הזה. תקציב שעות התקן לתלמיד הצטמצם בשש השנים האחרונות ב-16%. פירוש הדבר, הרבה פחות שעות הוראה. בשש השנים האחרונות תקציב הפיתוח של משרד החינוך הצטמצם ביותר משליש, פירוש הדבר שחיקת תשתיות, מחסור בכיתות לימוד. מחר יושבתו בתי-הספר בשעתיים הראשונות. מאבק המורים הוא מאבק צודק. המורים נאבקים על כיתות קטנות, על יחס אישי לתלמיד, על מעמד המורה וזכויותיו. היום מושבתות כל האוניברסיטאות בישראל. תקציב ההשכלה הגבוהה הצטמצם ב-15% מאז 2001, פירוש הדבר פחות ספרים בספריות, פחות עוזרי הוראה, כיתות גדולות יותר, וכמובן, העלאת שכר הלימוד בניגוד למסקנות ועדת-וינוגרד שהממשלה עצמה מינתה. אדוני היושב-ראש, במגזר הערבי לבדו חסרות 5,000 כיתות לימוד. שרת החינוך יולי תמיר, איפה התקציבים שאת הבטחת לבניית הכיתות החסרות האלה? איפה הם נמצאים בספר התקציב? התשובה היא פשוטה: הם לא נמצאים שם. המגזר הערבי מקופח בתקציב הזה בצורה קיצונית. הבטיחו העדפה לטובה? תראו את המספרים. מתוך 12 מיליארד שקל תקציבי פיתוח, 560 מיליון שקל מסומנים למגזר הערבי - פחות מ-4%. יש דוגמאות עוד יותר קשות. מתוך 79 מיליון שקל תקציב פיתוח של משרד התרבות בדיוק אפס מסומנים למגזר הערבי. אני מדבר על תקציבי פיתוח? אבל תראו את התקציבים השוטפים. משבר השלטון המקומי, רשויות מקומיות בקריסה ולא מסוגלות לתת שירותים, מערכת הביוב בקריסה, עובדים ללא משכורות במשך חודשים. התשובות על הדברים האלה צריכות להיות בתקציב, והן אינן. גם בתחום התחבורה זהו תקציב של בשורות רעות. תקציב הרכבת מקוצץ במיליארד שקלים. הציבור הישראלי הצביע ברגליו בעד רכבת. כשיש רכבות, הישראלים מעדיפים להצטופף עליהן. תקציב 2007 עושה צעד אחורה בפיתוחה של רשת הרכבות בישראל. התקציב הזה הוא תקציב של חוסר אחריות בתחום הסביבה. סיימנו מלחמה. התגלו לכולנו סכנות איומות של חומרים מסוכנים ומפעלים מסוכנים במפרץ חיפה. יושב פה השר לעניינים אסטרטגיים. מה עושים בתקציב הזה? מקצצים את תקציבי האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. בכלל, תקציב הגנת הסביבה הוא מגוחך. כך אי-אפשר להגן על הסביבה ואי-אפשר לשמור על בריאות התושבים מפני הזיהומים. הזכרתי את מלחמת לבנון השנייה. ההוצאות הישירות שלה היו יותר מ-8 מיליארדי שקלים; מלחמה מיותרת שעלתה בכסף, בהרבה סבל ובחיים של אנשים. התנגדנו לה מהיום הראשון. העניים ושכבות הביניים ימשיכו לשלם את העלויות של המלחמה הזאת. אבל הטענה של האוצר שאין כסף היא "בלוף". האוצר צובר עודפים כתוצאה מהצמיחה. במשרדי ממשלה רבים יש תת-ביצוע בהוצאות. יש כסף. הבעיה היא, שאת הכסף שיש נותנים לעשירים. נותנים אותו בהקלות המס המתוכננות לטובת העשירונים העליונים. רק דחייה של הרפורמה במס הכנסה לשנת 2008 תכניס לאוצר עוד 5 מיליארדי שקלים. מדיניות הממשלה הזאת היא מדיניות של ברית-מילה מתמדת: לקטנים מקצצים ולגדולים מחלקים עוגות. דיברו פה על שחיתות ועל מסים. זו השחיתות הגדולה: השחיתות המבנית של שלטון שפועל לטובת ההון יום-יום. זה לא קורה בסתר. זה גלוי על פני השולחן. לא צריך לחקור את זה. זה ידוע. ראשי שלטון מתערבים כדי להקטין את המס בעסקת "ישקר". לפי החישובים שאני מכיר, הקופה הציבורית הפסידה מיליארד שקלים כתוצאה מההקלות במס בעסקה הזאת לבדה. ולכן, כאשר כולם מדברים על "ממי לוקחים", אני מדבר על "ממי לקחת" - לקחת מהעשירים, לפחות להפסיק לתת להם מתנות; להעדיף באמת את החברה על השטחים. הכנסת הזאת נבחרה כדי לקדם סדר-יום חברתי ולא כדי לקבור אותו במלחמות מיותרות; הכנסת הזאת נבחרה כדי לסיים את מדיניות הקפיטליזם האכזרי, אותה מדיניות שמנוגדת לערכים החברתיים המתקדמים שיש במסורת היהודית, ודיבר על כך דברים יפים מאוד מעל הבמה הזאת חבר הכנסת מאיר פרוש, ואני מסכים אתו בעניין הזה. אבל, ערכים אנושיים מתקדמים כאלה קיימים גם במסורת המוסלמית, גם במסורת הנוצרית. אלה הם הערכים האנושיים, אלה הם הערכים של חיים אמיתיים לבני-האדם, אלה הם הערכים של העדפת הבריאות על הממון, אלה הם הערכים של העדפת הרווחה על הרווחים, אלה הם הערכים של דאגה לעניים ולא מלחמה בעניים. חבר הכנסת פרוש סיים את דבריו בקריאה למהפכה חברתית אמיתית. אני אומר לכם, זה מה שהחברה הישראלית צריכה. היא צריכה מהפכה חברתית של העדפה אחרת לגמרי, של סדר עדיפויות אחר לגמרי, שיעמיד סוף-סוף בראש סולם העדיפויות את אלה שצריכים תמיכה מהמדינה - את הגמלאים, את הנכים, את המובטלים, את העניים, את הפריפריה, את האוכלוסייה הערבית. אנחנו צריכים תקציב שייתן עדיפות עליונה לבריאות ולמערכת הבריאות, שנמצאת במצב של גסיסה מתקדמת. אנחנו צריכים תקציב שייתן עדיפות אמיתית למערכת החינוך, למערכת ההשכלה הגבוהה, שנמצאת באיומים ובסכנה של פגיעה איומה נוספת בעתיד. רבותי חברי הכנסת, הערב אנחנו הולכים לקבל את אחת ההחלטות החשובות ביותר שמסורות בידי הכנסת. ההחלטה על התקציב היא החלטה על מעשים. אני רוצה לפנות לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, ולומר לכם: אנחנו נבחרנו לבית הזה לא רק כדי לדבר מעל הדוכן, אלא גם כדי לעשות. לא נבחרנו רק כדי לספר על ערכים נעלים ומתקדמים, נבחרנו כדי ליישם אותם במציאות. הערב, בהצבעות על התקציב, בהצבעות על ההסתייגויות לתקציב, יהיה המבחן הערכי, המוסרי, האנושי, של כל אחד מאתנו. אני פונה אליכם, עמיתי חברי הכנסת, בל ניכשל במבחן הזה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ואסל טאהא, גם כן עשר דקות. בבקשה, אדוני. ואסל טאהא (בל"ד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, דיברו חברי והתייחסו לכל תחומי התקציב. דיברו על החינוך, על צמצום התקציב של החינוך, על מחסור בכיתות בסקטור הערבי, על הבעיות בתחומים אחרים, על צמצום התקציב של משרד הבריאות, על צמצום התקציב של ההשכלה הגבוהה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני בחרתי להתרכז בנושא חשוב גם כן, שאולי יתרום בחלקו לשינוי הצבעתן של חברות כנסת במיוחד – של חברי הכנסת ושל חברות הכנסת – השפעת התקציב הזה על ציבור הנשים בישראל. היו"ר אחמד טיבי: חשוב. ואסל טאהא (בל"ד): בין שלל גילויי הדעת והמחקרים השונים שנשלחים לחברי הכנסת בגנות התקציב מדי שנה, נשלח מחקר מקיף ומאוד חשוב של ארגון "נשים לתקציב הוגן", שמתמקד בתקציב 2007 מנקודת מבט מגדרית, כלומר מסתכל על התקציב דרך עיניהן של הנשים בישראל ומציג תמונה עגומה מאוד, שבה מרב הנטל הכלכלי ותחלואי תקציב 2007 יפגעו בנשים ויקשו עליהן בכל תחום אפשרי. זה מוביל שוב לאותה מחשבה שמאחורי התקציב שמציגים המשרדים השונים בצורה קרה, מתמטית ועל גבי טבלאות, עומדת תפיסה אידיאולוגית-פוליטית מובהקת. יש אוכלוסיות מסוימות שהתקציב לא רק מתעלם מהן, אלא פוגע בהן בצורה שיטתית רק משום שהן אוכלוסיות חלשות. הפגיעה בנשים בתקציב 2007 היא רחבה ביותר, וזה פשוט שערורייתי שהקבוצה הגדולה ביותר בחברה נפגעת כל שנה מחדש מהממשלה, רק משום שאין לה לובי כמו לבעלי ההון. אדוני היושב-ראש, האבסורד מתחדד עוד יותר כאשר אנו רואים שנשים לוקחות חלק פעיל מאוד ודומיננטי בכלכלה הישראלית, והן עדיין קבוצה מוחלשת מבחינת נתונים תקציביים והקצאות. תקציב 2007 טומן בחובו המון מוקשים אשר פוגעים ישירות בנשים. ראשית כול, המצב שבו ההחלטה על העלאת שכר המינימום - כל פעם דוחים אותה. 70% ממקבלי שכר מינימום הן נשים. וכאן אני חייב לומר, שאני מודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שאף שחבריה למפלגה לא הצביעו בעד ההסתייגות שלה, היא עמדה על שלה, הסתייגה והצביעה בעד ההסתייגות הזאת של העלאת שכר המינימום. אף שמפלגת העבודה חרתה על דגלה שכר מינימום, זאת היתה הססמה הבסיסית של מפלגת העבודה לפני הבחירות, אנחנו רואים כיצד הכיסא, כנראה יש לו קסם מסוים שמונע מאנשים אפילו להיות דבקים בעמדות הבסיסיות שלהם. ולכן הם כל פעם דוחים את העלאת שכר המינימום, וזה פוגע בשכבות החלשות, ובמיוחד בציבור הנשים במדינת ישראל, מכיוון ש-70% ממקבלי שכר המינימום הן נשים. שנית, הפגיעה בקצבאות ב-4%. זה שנים אחדות שהקיצוץ לא תוקן. אומנם לא חל קיצוץ נוסף, אבל לא ניתנה לנשים הזדמנות להתאושש מהקיצוץ שהיה. מהחקיקה הנוגעת לקצבת הזיקנה, מי שנפגע הן הנשים – הן בהעלאת הגיל לקבלת הקצבה הן בהקפאת סכום הקצבה. העלו את הגיל לקבלת קצבת זיקנה ל-65, וגם הקפיאו את סכום הקצבה. בכך פגעו בהן, מאחר שתוחלת החיים של הנשים גבוהה משל גברים. נשים נפגעות גם ממצב קצבאות הבטחת הכנסה מאחר ש-65% ממקבלי הקצבה הם נשים. גם נושא קצבאות הילדים קשור קשר הדוק לנשים - 100% מקבלי קצבה זו הם הנשים, וכשיש קיצוץ או הקפאה, כאשר במקביל המחירים עולים ורמת החיים דורשת יותר ויותר כסף לגידול הילדים, הנשים הן שנפגעות. נשים הן גם הצרכניות הגדולות של שירותי הבריאות והרווחה. אדוני היושב-ראש, 60% ממקבלי קצבת זיקנה הם נשים; 65% ממקבלי הבטחת הכנסה הם נשים; 71% ממקבלי גמלת סיעוד הם נשים. בתקציב הזה הן נפגעות בצורה קשה מאוד. הן צורכות שירותים אלה יותר מאשר גברים, וכשיש קיצוץ הן נפגעות בצורה קשה יותר. אפשר לומר בפה מלא: כל קיצוץ בקצבאות, כל הקפאה וכל שנה שבה לא נותנים ולא מעלים את סכום קצבאות הרווחה, החינוך והבריאות פוגעים בצורה ישירה וקשה בנשים, בצורה מיוחדת. מאחר שהנטל רובץ בסופו של דבר על כתפיהן, הן אשר מטפלות בכל הפליטים במלחמת ההישרדות הזאת. אם אין תקציבי סיעוד הן אשר מטפלות בקשישים ובנכים. כאשר מקצצים בחינוך שירד מ-8,688 שקלים לתלמיד בשנת 2001 ל-7,305 שקלים ב-2007, הן אשר דואגות לחוסרים של ילדיהן. כאשר יש קיצוץ בקצבאות ילדים, הן אשר משלימות את הצרכים של המשפחה. יותר מכך, עצם העובדה שהן צריכות לטפל בכולם, הדבר מקשה עליהן עוד יותר לצאת לעבודה ולהרוויח כסף כדי להתקיים, כך שהן לא יכולות לצאת ממעגל חוסר האונים שבו הן נמצאות והן שוקעות בו יותר ויותר. נשים המנסות לצאת ממעגל האבטלה ורוצות להירשם לקורסי הכשרה מקצועית, ייתקלו גם הן בקיר אטום השנה. בתקציב 2007 קוצצו 14% מתקציב קורסי ההכשרה למבוגרים, וזה מצטרף לקיצוצים שהיו בשנים קודמות כאשר 56% מהמשתתפים בקורסים אלו הם נשים. אדוני היושב-ראש, עוד נקודה חשובה היא שנשים שכן עובדות הן חלק דומיננטי ומהוות את רוב העובדים דווקא בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות, כך שגם מי שעובדת בתחומים אלו משכורתה נפגעת, והיא מתקשה להתקדם מבחינה כלכלית. וכן, נטל וכמות העבודה והשירות שהיא צריכה לתת הם גדול ומתרבים מדי שנה. 78% מעובדי החינוך הם נשים, 73% מעובדי הבריאות הם נשים, 85% מעובדי רווחה וסעד הם נשים. מכאן, שנשים הן שנושאות בתוצאות המלחמה האחרונה, הן שצריכות לשלם על המלחמה המיותרת, ואת המיליונים המבוזבזים שירדו לטמיון. תקציב 2007 הוא אכזרי כקודמיו, אין בו כל בשורה, ההיפך הוא הנכון. גם נקודות אור שראינו בשנה שעברה, כמו תוספת תקציב להרחבת מעונות-יום לנשים עובדות בסך 50 מיליון בשנה עד 2008, לא קוימו. סתם דיו על נייר, הבטחות ללא קיום, מבטיחים ולא מקיימים. ראובן ריבלין (הליכוד): כלאם פאדי. ואסל טאהא (בל"ד): אומרים בערבית כלאם פאדי. היו"ר אחמד טיבי: גם בעברית. ואסל טאהא (בל"ד): איננו יודעים מה קרה בשנת 2006, ואין כל זכר לנושא בתקציב 2006. הפעם לא הזכירו. היו מזכירים. הזכירו שמפרישים 50 מיליון שקל לבניית מעונות על מנת לעזור לנשים עובדות שימצאו מקום מפלט ומקלט מתאים לילדיהן על מנת לעודד אותן לצאת לעבודה. אבל הכול כלאם פאדי, לא עושים, לא מקיימים. היכן התקציב שהובטח לפיתוח העסקת נשים? היכן התקציב שהובטח לפיתוח תעסוקת נשים בנגב? היכן התקציב שהובטח לפיתוח תעסוקת נשים בגליל? הכול הובטח בשנה שעברה, לא קיימו. היכן הפיצוי על ההוצאות המוגברות של נשים בצפון התלויות בקצבאות? מדוע נשים לא מגיעות לעשירון העליון? יש להעיר לתשומת לב חברי הכנסת ש-98.5% מהמעסיקים מהעשירון העליון הם גברים, לא נשים. ההטבות בתקציב פונות לשני העשירונים העליונים, לעשירים. נשים שהן הציבור הרחב והגדול, נפגעות. אף אחד לא מתייחס אליהן. אדוני היושב-ראש, הייתי רוצה להאמין כי כל הפגיעות האלה לא מכוונות נגד נשים. אבל כאשר המציאות מראה ששנה אחרי שנה הנפגעות העיקריות מהתקציב הן נשים, המסקנה המתבקשת היא שאחת ממטרות התקציב היא להחליש עוד יותר את קבוצת הנשים בישראל. מאחר שמדובר ברוב האוכלוסייה בישראל, מטרת התקציב היא להחליש את כולנו. לכן, אני פונה מהדוכן לכל חברות הכנסת, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, להוות לובי חזק ולהצביע נגד התקציב האכזרי הזה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, חבר הכנסת ואסל טאהא. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אנחנו באמת צריכות גבר שינחה אותנו ויורה לנו את הדרך. זה במפלגה שאין בה נשים. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת ואסל טאהא מחייך. הוא לא שם לב שאת מותחת ביקורת על דבריו. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מעריכה - - - היו"ר אחמד טיבי: דווקא הוא העלה נושא חשוב, וצריך לברך אותו על העובדה שהוא הקדיש את כל הנאום שלו לנשים. ראובן ריבלין (הליכוד): כל הכבוד לו - - - היו"ר אחמד טיבי: הוא לא פמיניסט, אבל הוא העלה נושא חשוב. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הדברים יפים ונכונים, ובכל זאת לא יכולתי שלא להזכיר שמדובר במפלגה שאין לה - - - היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת גדעון סער. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני שוקל אם ראוי שאני אעלה אם אין נציג ממשלה באולם. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני, על ההערה החשובה שלך. אם בתוך שלוש שניות לא יהיה נציג של הממשלה - עברו שתיים - הדיון יופסק ויושעה עד להופעת נציג הממשלה. עברו שלוש שניות, אני מפסיק את הישיבה עד להגעת שר. (הישיבה נפסקה בשעה 16:36 ונתחדשה בשעה 16:37.) היו"ר אחמד טיבי: השר הגיע, אני מחדש את הישיבה. חבר הכנסת גדעון סער, יושב-ראש סיעת הליכוד. השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גדעון סער ביקש שאני בכוונה לא אהיה כשהוא ידבר. היו"ר אחמד טיבי: לא חייבים לגלות את כל הסודות. גדעון סער (הליכוד): להיפך, אני עוד מתכוון לדבר על מפלגת העבודה, ורציתי שתהיה נוכח. השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: אולי תוותר לי. אם אתה מדבר על מפלגת העבודה, אז שלי תקשיב והיא תעביר שם. היא כתובת מוסמכת. היו"ר אחמד טיבי: ארבע דקות לפחות. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר באמת על הישות המתקראת מפלגת העבודה, ועל היחסים - - - היו"ר אחמד טיבי: למה להתחיל כך - "המתקראת"? גדעון סער (הליכוד): היא מכנה את עצמה. יש לה יחסים מוזרים ביותר עם מה שמוגדר כתקציב המדינה. היא תמיד נגד התקציב, והיא תמיד מצביעה בעד התקציב. אני אמרתי כאן אתמול שמפלגת העבודה היא המפלגה היחידה בכנסת שהיתה חברה בכל ארבע הממשלות האחרונות - בממשלת ברק, בממשלת שרון הראשונה, בממשלת שרון השנייה ובממשלת אולמרט. לכן, היא נושאת באחריות שאין למעלה הימנה למצב החברתי-הכלכלי, בעיקר לטענות הקשות שהיא בדרך כלל משמיעה בנושאים חברתיים. הדבר הוא עוד יותר משונה כאשר אתה בא ומסתכל איך היא מתנהלת. ב-2005 היא תמכה בהתנתקות, ומרוב הלהט הזה לעקור את המתיישבים מבתיהם היא החליטה להצביע בעד התקציב שהיא התנגדה לו, תקציב שהוכן על-ידי נתניהו כשר האוצר. אבל מה לא עושים כדי לגרש יהודים מבתיהם? - תומכים אפילו בתקציב המדינה, אפילו אם שר האוצר הוא נתניהו. חלפה שנה, הממשלה התחלפה, נתניהו כבר לא שר האוצר. הוגש תקציב לכנסת כמעט שנה אחרי התפטרותו של נתניהו, במפלגת העבודה עדיין קראו לזה תקציב נתניהו, אבל בכל זאת הם תמכו בו. מדוע הם תמכו בו? אמרו: לא היה לנו מספיק זמן. הממשלה רק עכשיו התחילה. היה תירוץ חדש. הנה חלפה לה עוד שנה, אנחנו דנים בתקציב 2007, עדיין אני שומע כמעט מכל דובר ממפלגת העבודה שעולה לכאן את ההתקפות ואת הביקורת, ואפילו את המינוח "תקציב נתניהו". בקדימה מנסים להסביר. כדי ללקט בדל הישג וכדי לנכס את הצמיחה במשק לקדימה, לקטוף את הפירות הללו, הם באים ואומרים: נתניהו כבר שנה וחצי לא במשרד האוצר. שוב מפלגת העבודה מצביעה בעד. אני חייב להגיד, שמפלגת העבודה הצליחה לתרום לשינוי אחד משמעותי בתקציב המדינה - - היו"ר אחמד טיבי: אני מוסיף לך חצי דקה, כי אין שר. תמשיך לדבר עד שיבוא. גדעון סער (הליכוד): - - וזה, אדוני היושב-ראש, הגדלת תקציב הביטחון. אם היה דבר שמפלגת העבודה אמרה בזמן מערכת הבחירות שהיא תפגע בו - או יותר נכון, תקצץ בתקציב מערכת הביטחון, כדי לממן העלאה בתקציבי המשרדים החברתיים - - - היו"ר אחמד טיבי: אדוני השר, זו לא הפעם הראשונה שאתה מפר את החוק ואת התקנון של הכנסת, ואני מוצא לנכון להעיר לך, אבל לא אקרא אותך לסדר. גדעון סער (הליכוד): אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה עמומה שאתה מעוניין להתאנות לשר ליברמן. השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: היושב-ראש צודק, לקחתי את זה לתשומת לבי. היו"ר אחמד טיבי: אדוני דיבר פעמיים בפלאפון. השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: חבר הכנסת טיבי לפעמים צודק, מה אתה רוצה - - - היו"ר אחמד טיבי: יכול להיות שאתה לא מצליח להיות אובייקטיבי אף פעם, אדוני חבר הכנסת סער? גדעון סער (הליכוד): לא. היו"ר אחמד טיבי: אפילו לא במקרה הטכני הזה? השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: לפחות הוא - - - שאני אובייקטיבי. גדעון סער (הליכוד): לנוכח מה שאמר השר ליברמן, אני לוקח את זה לתשומת לבי. היו"ר אחמד טיבי: אתה חוזר בך מהדברים. גדעון סער (הליכוד): לכאורה. היו"ר אחמד טיבי: אתה חוזר בך מהדברים. גדעון סער (הליכוד): אני בהחלט מקבל את זה שהערתך, אדוני היושב-ראש, היתה הערה עניינית אשר לא נגעה כלל ועיקר לזהותו של השר שאליו התייחסת. היו"ר אחמד טיבי: אדוני ימשיך את דבריו החשובים. גדעון סער (הליכוד): ובכן, מה השיגה מפלגת העבודה? קולט אביטל (העבודה-מימד): כלום. כלום. גדעון סער (הליכוד): לא, אבל הצלחתם - כן, חברת הכנסת אביטל. קולט אביטל (העבודה-מימד): כלום. גדעון סער (הליכוד): חברת הכנסת אביטל - - - היו"ר אחמד טיבי: תוכלי לחזור על זה? כי המצלמות לא תפסו את זה טוב. זה קטע ב"ארץ נהדרת", חבר'ה. אם תפסו את זה, זה יהיה ב"ארץ נהדרת". בבקשה, תמשיך. הקול, ה-voice, היה מיוחד כזה. הוא ביטא את עוצמת ה"כלום" של מפלגת העבודה. תודה. גדעון סער (הליכוד): אני בכל זאת אומר שהיא הצליחה להשיג קיצוץ בתקציבים החברתיים, כי על מנת לממן את אותו גידול בתקציב הביטחון שעליו הוחלט, צריך לעשות קיצוץ flat במשרדי הממשלה, וזה, מייד אחרי שאנחנו נאשר את התקציב, זה יהיה הדבר הבא. אז מה אפשר להגיד עוד על היחסים שלכם עם תקציב המדינה? כל שנה עם ההצהרות, עם המשבר שמתחיל בדברי גבוהה גבוהה, 2 מיליארדי שקלים, הישגים חברתיים שלא היו כמותם, מאות מיליונים לשיקום השכונות. יש עוד איזה פתי אחד ששומע ברצינות את הדברים שלכם? אני חושב שצריך להעמיד דברים על דיוקם. זה בהחלט לא תקציב נתניהו, כי אין בו רפורמות, אין בו תנופה, אין בו שאר רוח, אבל יש בו דבר - יש בו התמדה בכיוון שכאשר היינו במצוקה כלכלית אולי היה לו מקום, והיום אין לו מקום, כמו אותן גזירות שהטלתם על צעירים עד גיל 28 בקבלת דמי אבטלה, כמו הגזירות שאתם מתכוונים להטיל על ציבור הסטודנטים, ששובתים היום, בהעלאת שכר הלימוד - בכל הנושאים האלה אתם מועלים באמונו של הציבור ששלח אתכם. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת גדעון סער. חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נמצא. חברת הכנסת אורית נוקד, בבקשה, חמש דקות. אורית נוקד (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תמיד אוהבת לשמוע את גדעון, אבל גדעון, תודה, אם היית היום בקואליציה היה לך נאום אחר, והיית מנמק אותו הכי טוב שרק אפשר. אבל עכשיו אני אקרא את מה שאני כתבתי. גדעון סער (הליכוד): אבל את יודעת מה ההבדל? שאנחנו לא הלכנו עם זה לבחירות, ושפכנו את דמו של שר אוצר לשעבר, ועשינו הון מאג'נדה חברתית, ואחרי זה דרכנו עליה. זה ההבדל. אנחנו הלכנו לבחירות עם דבר אחר. ויכול להיות שהנאום שלי היה אחר, אבל אני מתייחס להתחייבויות שלכם לבוחרים ולמידה שבה אתם - - - אורית נוקד (העבודה-מימד): יש מצוי ויש רצוי, ולא נשכח שגם עברנו מלחמה, ובאמת נאלצנו להוסיף תקציב - גם לעורף וגם לביטחון. אין מה לעשות. זה המצב. ובמצב הזה צריך להחליט - או שאתה בקואליציה או שאתה באופוזיציה. וכשאתה באופוזיציה, מה שנשאר לעשות זה בעצם רק לדבר ולבקר. גדעון סער (הליכוד): אבל כל שנה יש תירוץ חדש. אורית נוקד (העבודה-מימד): אנחנו עומדים לאשר את תקציב המדינה לשנת 2007, ואני אדבר באמת רק על התקציב, ולא על חוק ההסדרים. על חוק ההסדרים אמרתי את מה שהיה לי להגיד אתמול, ואני חושבת שבסך הכול, מבחינת חוק ההסדרים, הכנסת הנוכחית הלכה צעד אחד קדימה וחוק ההסדרים צומק, סורס, כפי שנכתב, ואני מאמינה שבשנה הבאה, אם יהיה חוק הסדרים, הוא יהיה עוד הרבה יותר מצומק. אבל היום, באמת, התקציב שמוגש שונה בחודשים האחרונים בעקבות המלחמה - לדברי שר האוצר, נאלץ המשרד לשנות סדרי עדיפויות כדי לממן את הוצאות המלחמה. אומרים שאנחנו מגלים אחריות, אחריות לאומית, בזה שאנחנו מאשרים את התקציב בזמן, לראשונה זה שנים. אבל, גם לי יש ביקורת, גדעון. צריך לזכור שאחריות לאומית היא לספק ביטחון – ביטחון פיזי וביטחון לקיום בכבוד לאזרחים, והתקציב הוא בעצם הכלי שאמור לסייע להוציא מהכוח אל הפועל את המטרות הללו. לטעמי, התקציב הזה, בהשוואה לתקציבים בשלוש השנים האחרונות, הוא הרע במיעוטו, וחסרים בו כמה דברים שברצוני לציין. בראש ובראשונה אני רוצה לציין את העדר המיגון של התושבים באזור עוטף-עזה ובשדרות. רק ביום שישי האחרון - - - גדעון סער (הליכוד): הגשנו הסתייגות, אפשר עדיין לתקן את המצב - - אורית נוקד (העבודה-מימד): גם אני פניתי לראש הממשלה ולשר האוצר - - גדעון סער (הליכוד): - - ולתת את התקציב הזה עוד הלילה. אורית נוקד (העבודה-מימד): - - וביקשתי שיאפשרו את הסכום של 200 מיליון השקל. גדעון סער (הליכוד): בואי נאשר את זה הלילה. אורית נוקד (העבודה-מימד): אני אשמח מאוד אם תהיה החלטה בהנהלת הקואליציה שתאפשר לי לתמוך בהסתייגות הזאת, אבל נראה לי שזה לא יקרה הלילה. ביום שישי האחרון נפלו עשרה טילי "קסאם" בנגב המערבי, וכשיורים אל עבר ישראל מטר "קסאמים" שכזה, לא ניתן לומר עוד שיורד גשם. ובהתחלה באמת המדינה - - - השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן: אז מה אתם מציעים? אורית - - - אורית נוקד (העבודה-מימד): מה אנחנו מציעים? אני הצעתי שבשלב הראשון באמת הממשלה תדאג לתקצוב, ואולי אתה, אדוני השר, תוכל באמת ביום ראשון הקרוב להעלות את הנושא, שבשלב הראשון יאפשרו מיגון לתושבי שדרות ולתושבי סובב-עזה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני השר, היא בקואליציה שלך. אורית נוקד (העבודה-מימד): אני שייכת לאלו שמאמינים באיפוק ובהידברות. אני חושבת שכל ירייה תגרור ירייה נוספת. קריאה: - - - אורית נוקד (העבודה-מימד): צריך לפחות לאפשר למי שנמצא שם, והוא מהווה בעצם את חוד החנית, הייתי אומרת - צריך לאפשר לו לחיות ולא לחשוש, משום שמדובר פה באמת רק בעניין של מזל. אף אחד לא יודע מתי ייפול ה"קסאם" הבא. יצחק גלנטי (גיל): לאן הגעת? לתוקף צריך לאפשר לחיות, ומה עם הנתקף? היו"ר אחמד טיבי: אדוני מפריע לחברת הכנסת אורית נוקד. אני מבקש לא להפריע לדוברת, כי זמנה הולך ואוזל. אורית נוקד (העבודה-מימד): טוב, אני לא ארחיב יותר בנושא המיגון, אבל אני שוב מנצלת את ההזדמנות ופונה אליך, אדוני השר: אשמח מאוד אם גם אתה תעלה את הנושא בישיבת הממשלה הקרובה. זה מאוד יעזור לתושבים שם. אבל גם בתחומים אחרים אין הרבה בשורות בתקציב. בתחום החינוך אומנם תוקצבה בניית כיתות חדשות, בעיקר בצפון, אבל חלק מהתקציב הזה מגיע מתרומות, אדוני השר, ולא מתקציב המדינה. אני שואלת: האם זה עוד נדבך להעברת האחריות מהמדינה לגורמים פרטיים? והרפורמה שמוצעת בהשכלה הגבוהה, למרות כל מסרי ההרגעה, עתידה לפגוע בסטודנטים, במרצים ובעתיד המחקר האקדמי. שכר לימוד דיפרנציאלי, לפי שיקולי ההשתכרות בעתיד, יפגע בעיקר בסטודנטים בפריפריה, ותשלום למרצים לפי שווי השוק שלהם משמעותו ייבוש המחקר התיאורטי במדעי הרוח ובמדעי החברה. הקיצוץ בתקציבי המכללות למורים גם הוא פגיעה קשה, גם בציבור הסטודנטים, במוסדות עצמם ובוודאי במעמד המורה. במקום להשקיע בשיפור מעמד המורה וברענון כוח-האדם, מוציאים לגמלאות מורים ותיקים ורוצים לצמצם במקביל את מספר המורים. גם כך מספר התלמידים בכיתה בישראל הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, ובמקום לחזק את מערכת החינוך, נראה שהתקציב רק יחליש אותה עוד יותר. אחד הנושאים שקרוב ללבי הוא החינוך הערכי שמקבלים בני-הנוער שלנו במסגרת תנועות הנוער - ואנחנו מדברים פה באמת על תקציבים זניחים – והוא אינו מתוקצב כראוי בשנה הקרובה. חברי חברי הכנסת, שנים ארוכות אנחנו נלחמים על עדכון קבוע של סל התרופות. אלפי חולים סובלים מפני שמדי שנה מתנהל משא-ומתן רווי יצרים ולחצים לעדכון הסל ולהכנסת תרופות וטכנולוגיות חדשות. גם השנה אין עדיין עדכון קבוע של סל התרופות. ועדת הסל שתתכנס בעוד כמה חודשים ותאשר תרופות חדשות, תעשה זאת ללא המידע החיוני, אם אומנם יימצא תקציב עבור תרופות אלה. במשך שנים ארוכות אנחנו מתעלמים מהאזרחים הערבים במדינה. הממשלות לדורותיהן מפלות את היישובים הערביים בתקציבי פיתוח, בתקציבים הולמים לחינוך ואף באפליה מתקנת. זכורה לי ישיבה בוועדת הכספים שבה השתתף נגיד בנק ישראל סטנלי פישר – תראה, לא ידעתי שאתה אפילו יושב-ראש הישיבה - ואני זוכרת שאתה שאלת כמה עובדים ערבים יש בבנק, והתשובה היתה - אחד, אבל גם אותו הם שלחו ללימודים. היו"ר אחמד טיבי: יש במקומו אחד זמני. היום קיבלתי תשובה מפורטת מנגיד הבנק, שאומר שמייחדים 10% מהמכרזים לאזרחים ערבים, אבל לא עכשיו, כשיופשרו ההגבלות. כלומר, המצב יהיה כמו שהוא לאורך זמן. אורית נוקד (העבודה-מימד): ואולי הסוגיה הקריטית ביותר, הוותיקים, הפנסיונרים, אנשים שכל חייהם שילמו במיטב כספם את תשלומי הביטוח הלאומי שנגזר מהשכר שהם הרוויחו. לפני כמה שנים החליטו לעדכן את הקצבה שלהם לפי ההצמדה למדד ולא לפי השכר הממוצע במשק. אני חושבת שזאת בעיה שצריכה לבוא על פתרונה מייד. אומנם, הוקמה ועדה שאמורה לעסוק בכך, אבל הפתרון צריך להיות מיידי. לאנשים האלה אין זמן. אני שואלת: האם כך גומלת המדינה לאזרחים שלה שבנו אותה, שהשקיעו את מיטב שנותיהם בפיתוחה? לא אתייחס לנושאים כמו פיתוח התשתיות, תקציב מרכז ההשקעות, המו"פ. היו"ר אחמד טיבי: את צריכה לסיים. אורית נוקד (העבודה-מימד): תיכף אסיים. אני סבורה שהממשלה צריכה לבוא עם תוכנית רב-שנתית שקובעת מה הם סדרי העדיפויות שלה ולפעול למימוש התוכנית הזאת. במדינה שבה יותר משליש מהאזרחים חיים מתחת לקו העוני אנחנו צריכים להגדיר יעד ברור לצמצום העוני. רק על-ידי עידוד אקטיבי של תעסוקה איכותית ומשכורות הולמות ניתן יהיה לצמצם את העוני ואת הפערים החברתיים, שהם החולי המרכזי של החברה הישראלית כיום. למרות הבעייתיות שהצגתי, אני אצביע היום בעד התקציב, מתוך שיקול של אחריות סיעתית וקואליציונית. עצם העברת התקציב בזמן תאפשר קידום התוכניות הרבות שבכל זאת נמצאות על הפרק ותאפשר את פעילותה התקינה של המדינה. עם זאת, אין בכוונתי לשכוח את הבטחתו המפורשת של שר האוצר, שבתקציב השנה הבאה נראה שינוי משמעותי בסדרי העדיפויות לטובת יעדים חברתיים, שינוי שאמור היה להתחולל השנה אך נדחה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חמש דקות. סליחה, טעיתי. קורה פעם בשנה. חבר הכנסת מג'לי והבה, רק שלוש דקות. אדוני יתאפק, אני בטוח, מה עוד שבאופן מוזר אתה לא אחרון ברשימה. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הבוקר יצא לי לדבר, בדיון בחוק ההסדרים, על השינויים שחלו בתקציב, אבל שמעתי את דברי קודמתי, חברת הכנסת אורית נוקד, במיוחד בנושא המדיניות באשר למגזר הערבי או למגזר הלא-יהודי בכללותו. אני שמח שידידי חבר הכנסת טיבי מנהל את הישיבה. אנחנו צריכים כבר להפנים שמבצעי המדיניות חייבים לקבוע מדיניות שווה במשרדיהם. הייתי סגן שרת החינוך והתרבות, ואביא דוגמה לך ולחברי הכנסת. למשל, תקציב התמיכות לעמותות הוא קרוב ל-400 מיליון ש"ח. מתוך התקציב הזה, התקציב למגזר הערבי הוא קרוב ל-6.5 מיליוני ש"ח. למגזר הדרוזי, בשביל לנחם את אלה שחושבים – מיליון וחצי ש"ח. זה לא קשור לתקציב המדינה. זה קשור למי שאחראי על ביצוע המדיניות באותו משרד. יקומו אנשים ויגידו, תראו, אין מספיק עמותות. הבעיה היא לא העמותות, אלא צריך לקבוע מדיניות שוויונית, וזו המשימה הגדולה ביותר שלנו - ללחוץ על מבצעי המדיניות במשרדי הממשלה השונים שיקבעו מדיניות שווה. דיברתם על המשרות. מופשרות השנה 150 משרות למגזר הערבי, במשרות בכירות, לא כמו שהיה בעבר, אם במשרד המשפטים, אם במשרד האוצר ואם במשרד ראש הממשלה. אומנם זה מקטין את הפער, אבל זה לא פותר את הבעיה. אבל גם 150 משרות הן הישג. כשאני מדבר על ההישגים שאנחנו צריכים להגיע אליהם בשוויוניות, כאן אנחנו נדרשים להילחם במבצעי המדיניות. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על חיזוק הצפון ב-800 מיליון שקל. ישבתי עם השר פרס שאחראי על ביצוע המדיניות, ישבתי גם עם אנשי משרדו. יש תקציב צבוע לכפרים ולרשויות הערביות בצפון. הכוונה באמת לתת ולחזק תשתיות ופרויקטים שונים, ואנחנו נעמוד על המשמר. אני רוצה להגיד גם שבניהול המשא-ומתן על התקציב מול שר האוצר היו דברים שעמדתי עליהם והצלחתי להשיג אותם. למשל, התוכנית הארבע-שנתית למגזר הדרוזי - 447 מיליון ש"ח, והממשלה קיבלה החלטה עליה; זו תוכנית שתתחיל להתבצע. אותו הדבר בנושא הרשויות המקומיות, אדוני היושב-ראש, שרק בשביל להגיע לשוויון ממוצע בין המגזר היהודי למגזר הלא-יהודי אנחנו זקוקים ל-195 מיליון ש"ח. כמובן, לא מספיק להכריז על המדיניות, צריך למצוא את התקציבים האלה על מנת שהפער הזה יכוסה, ומבצעי המדיניות אכן יעשו זאת. יש לי עוד בשורה אחת לתושבי בית-ג'ן וכסרא-סמיע. חשוב להגיד את הדברים האלה. בוועדה שישבה במשרד האוצר על שינויי קריטריונים ליישובים לצורך הכרה בהנחה ממס ליישובי הצפון, שני היישובים האלה, בית-ג'ן וכסרא-סמיע, הצליחו לעבור בוועדה. אני מקווה שבימים הקרובים העניין יובא לאישור גם בוועדת הכנסת וגם במליאה. אדוני היושב-ראש, אני יודע שיש עוד פערים שאנחנו צריכים להילחם בהם, אבל חשוב גם לעודד את אלה שדוגלים במדיניות השוויונית בכל משרדי הממשלה, ולבוא בביקורת על אלה שלא מבצעים אותה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת מג'לי והבה. חבר הכנסת נסים זאב, חמש דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, אני יכול לדבר על הממשלה, שהסיעה שלי שותפה בה, ממשלה שעושה כמיטב יכולתה להיטיב עם העם, אבל לא מספיק. היא יכולה לעשות הרבה יותר. כשאנחנו מדברים כאן כל הזמן על חיזוקו וחוסנו של המשק – אכן יש צמיחה כלכלית, ועל כך אין חולקים, יש רק מחלוקת אם ביבי נתניהו היה הגורם ועכשיו אנחנו רק קוצרים את הפירות של הליכוד, אם קדימה קוטפת היום את מה שהליכוד זרע, או שבאמת, גם הזריעה וגם הפירות שייכים לקדימה. זה לא משנה, במציאות יש צמיחה, אבל היא לא משקפת את החוסן של העם והציבור בישראל. לא בהכרח אם יש צמיחה וחוסן של המשק והכלכלה במדינת ישראל, באופן אוטומטי האזרח הקטן נהנה מזה. במציאות, רמת החיים בישראל בירידה. יש יותר עוני בישראל, יש הצטמקות של המעמד הבינוני וגידול בעוני. זה לא רק בגלל המלחמה, כפי שאומרים אולי בצדק – אכן, 15 מיליארד שקלים עברו לתקציב הביטחון במהלך השנה, אבל זה לא הגורם היחיד למציאות העגומה הזאת, אלא יש עדיין תפיסה לא מספיק חברתית, המדיניות הקודמת של ביבי נתניהו עדיין קיימת. המדיניות היא פשוטה: צריך להקטין את הוצאות הממשלה, להיטיב עם בעלי ההון ולהפחית את המסים לעשירונים הגבוהים יותר. כלומר, מי שנהנה מזה הם האנשים שמצבם הכלכלי כבר טוב. קו העוני מוגדר על-פי מדד שמסתמך על פרמטר אחד - הכנסה לנפש או למשפחה. קו העוני לאדם בודד עומד על 1,866 שקלים, ולמשפחה בת ארבע נפשות על 4,778 שקלים. לכן, הנתונים של אותם אנשים שחיים מתחת לקו העוני מתבססים אומנם על אותו פרמטר, אבל גם המשפחות של מעמד הביניים חיות בקושי, בקושי מוציאות את מחייתן, ומספרן הרבה יותר גדול. היום יש אוכלוסיות נוספות שחיות במצוקה, והמציאות מחייבת אותנו לעשות חשבון נפש. שאלת המפתח צריכה להיות אם אותה משפחה יכולה לדאוג באופן עצמאי לצורכי הקיום הבסיסיים שלה – מזון, בריאות, תעסוקה, חינוך, דיור. אנחנו יודעים מה המשמעות אם משפחה צריכה לשכור דירה. משפחה ממוצעת, שרק אחד מבני המשפחה עובד והוא משתכר 6,000-5,000 שקלים והוא גם צריך לשלם שכר דירה – בירושלים שכר הדירה הממוצע הוא 800-750 דולר – הרי רוב המשכורת, 60% ממנה, הולכים לשכירת הדירה. לכן אותה משפחה, גם אם בפועל היא מקבלת מעל 4,700 שקלים, אבל לשכר דירה היא משלמת כ-2,500 שקלים, מה נשאר למשפחה הזאת? לצערי הרב, כשדיברנו על הדיור הציבורי, לא חשבנו מספיק. כל אחד אמר שצריך לעזור לאותם מסכנים, לאותן שכבות חלשות, ולתת להם אפשרות לרכוש את הדירה שהם קיבלו ממשרד השיכון. אבל התוכנית אינה מושלמת, אדוני היושב-ראש. היום אין תקציב לדירות נ"ר, אין תשובה לאותם זכאים שמשרד השיכון קובע שהם זכאים לדירה. היום אין דיור להשכרה במשרד השיכון, כי האנשים שהיו אמורים לפנות את הדירות, רכשו את הדירות. הבנים של אותן משפחות רכשו את הדירות. חשבנו שאולי כן מגיע להם, אבל אנחנו יודעים שבאים הילדים, קונים את הדירה במחיר של 20%-15%, וזה רווח נטו לבני המשפחה. אנחנו שוכחים שבכך בעצם עצרנו תשובות לאותן משפחות ממתינות שהיו צריכות לקבל את אותן דירות. תמיד היתה תחלופה. אחת הבעיות הקשות במדינת ישראל היא נושא הדיור - אין דירות. אני רוצה לדבר שוב על מפעל ההזנה. כאשר קיצצו בקצבאות הילדים, אמרו שייתנו חלופה, תשובה, מענה, שאותם ילדים לא יבואו רעבים לבית-הספר. לפני יומיים ראינו בתוכנית טלוויזיה איך אותם ילדים לא זוכים לקבל ארוחה חמה בבית-הספר, אחד אוכל ואחר לא. היתה הבטחה של הממשלה לתקן את העוול הזה. אנחנו רוצים לראות עוד היום, עוד הערב, את התיקון של העניין. חבל שיושב-ראש הקואליציה לא נמצא פה, כי אני רוצה לשמוע אם ההבטחה של משרד האוצר להוסיף 30 מיליון שקלים למפעל ההזנה אכן מתקיימת, כדי שלפחות בעניין הזה נצביע בלב שקט. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת רוברט אילטוב, שלוש דקות, בבקשה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, להערתך, ראית איזה כבוד נתנו לסגן יושב-ראש הפרלמנט הבולגרי? היו"ר אחמד טיבי: מאז אני באופוריה, בשם עמיתי סגני היושב-ראש. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): היום אנחנו עומדים בפני אישור תקציב המדינה לשנת 2007. כאשר אני מעיין בסעיפי התקציב השונים, אני לא יכול לומר בביטחון שזה התקציב המושלם שהייתי רוצה לראות. יש קיצוצים במשרדים שונים - - - היו"ר אחמד טיבי: אבל אתה תתמוך בתקציב בסופו של דבר. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): ברור שאני אתמוך בו, יש לנו משמעת סיעתית ומשמעת קואליציונית. היו"ר אחמד טיבי: תקציב לא טוב, אבל מצביעים בעדו. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אמרתי שהוא לא מושלם, לא אמרתי שהוא לא טוב. היו"ר אחמד טיבי: רק רציתי להבהיר את הנקודה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אם כבוד היושב-ראש ירשה לי, אני גם אסביר כמה נקודות. חשוב לציין שאנחנו נמצאים רק חודשים ספורים ממלחמת לבנון השנייה. אין אני מחדש דבר כשאני אומר שהתוצאות פגעו בכלכלת מדינת ישראל ובתקציב המדינה הקודם, שגם התקבל באמצע השנה וגם היתה מלחמה באמצע. היום, שלושה ימים לאחר תחילת השנה, אנחנו עומדים לאשר את התקציב, ולדעתי, זה הישג גדול לקואליציה. זה הישג גדול למדינת ישראל, כי קשה מאוד לנהל את המדינה כשאין תקציב. חשוב שהקואליציה הזאת איתנה. יכול להיות שהתקציב אינו מושלם, אבל אם לוקחים במכלול הדברים גם את המלחמה שהיתה ואת כל ההשלכות הכלכליות אחרי זה ואת כל ההשלמות שצה"ל צריך, אני חושב שהגענו לתקציב, תוך ויתורים של כל סיעה וסיעה על הדרישות שלה, הטוב ביותר שאפשר היה להגיע אליו. אני חושב שהתקציב הבא, שכנראה נקבל אותו גם כן בתחילת שנה, יהיה הרבה יותר חברתי והרבה יותר טוב. חשוב לי לציין שאנחנו, כסיעה, השגנו לקבוצת הפנסיונרים הגדולה שיש במדינת ישראל פטור מאגרת טלוויזיה. אומנם, זה לא הרבה כסף, אבל כל שקל חשוב למשפחות האלה. מדובר בתקציב שיהיה לתרופות או לדברים חיוניים אחרים. לפיכך אני מבקש מכל חברי הבית להביא בחשבון את המצב הקשה שהיה למדינה בחודשים האחרונים ולאשר את התקציב, ובזמן. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת אריה אלדד. יש לך שמונה דקות, בשם האיחוד הלאומי – מפד"ל. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, התקציב גדול מאוד, כמעט 295 מיליארד ש"ח – מיליון לצורך כזה, מיליארד לצורך אחר. אבל לא פחות חשוב מכל הייעודים הללו, לא פחות חשוב ממה שעושים בכסף, חשוב לשאול מי משתמש בכסף. האם מי שמופקדים על הקופה הלאומית הענקית הזאת ראויים לאחריות הזאת שאנחנו מטילים עליהם? האם מי שמופקד על תקציב הביטחון, ראוי שניתן בידיו 50 מיליארד ש"ח? במלחמת לבנון האחרונה ירו מאות אלפי פגזים בלבנון. מישהו עשה חשבון שכדי להרוג איש "חיזבאללה" הוציאו בערך 5 מיליוני ש"ח. אני לא יודע אם המתמטיקה נכונה, אבל נראה שב-100,000 ש"ח יכלו לקחת אותו ולשלוח אותו לעבוד במקום אחר, ולא היה צריך להרוג אותו בלבנון. כלומר, ההוצאה לא היתה רציונלית גם כשניתנו תקציבים. אז כשנותנים 50 מיליארד ש"ח לביטחון, קודם כול צריך לשאול אם נותנים אותו בידיים הנכונות. השקיעו את הכסף בקונספציות שגויות, ואיני רואה שמי שמופקדים היום על הקונספציות מפיקים לקחים אמיתיים ממה שקרה במלחמה וידעו לגזור משהו, אפילו ביטחון טוב יותר לישראל, מהסכומים האדירים שאנחנו מפקידים בידיהם. אומרים לנו שצריך 400 מיליון ש"ח כדי למגן את עוטף-עזה. אז ימגנו גני-ילדים ובתי-ספר, שהם בוודאי דברים חשובים. אינני יודע אם ימגנו את כל הבתים, אבל מה עם הסופרמרקט בשדרות, מה עם תחנות האוטובוס בכל עוטף-עזה? והצבא כבר מכסת"ח את עצמו ואומר ששבעה ק"מ של "עוטף" זה לא מספיק, וצריך 20 ק"מ. אנחנו נעטוף את כל המדינה בבטון ובמלט ויבואו ויבקשו עוד ועוד כסף למיגון, כשלא מבינים שאי-אפשר להתגונן כל הזמן, והקונספציה הביטחונית שגויה לחלוטין. אז למה מבקשים את הכסף? כאשר תפיסת הביטחון פושטת רגל באמת צריך בטון וברזל. אבל אולי נכון להפקיד את הביטחון ואת המדיניות בידי אנשים שלא יצטרכו את הכסף הזה למיגון? הרמטכ"ל הכושל דבק בכיסאו, משום שאיש מהממונים עליו – והוא אומר את זה – עדיין לא אמר לו ללכת. אז איך יתקנו את הצבא? רוב הכסף של תקציב המדינה בא ממסים, זה סוד גלוי וידוע. זה כסף שלנו, כסף של האזרחים. אמרו לנו שאם יורידו את מס ההכנסה, יהיה תמריץ לעבודה ונגביר את הכנסות המדינה ממסים. הגענו למסים – אתמול התפוצצה לנו בפנים פרשת רשות המסים. ראשי מערכת המסים שלנו בכלא, עם אלה שחשודים שקיבלו מהם הקלות מפליגות במס ועם הפקידים שקודמו על-ידי בכירים מהם כדי שייתנו להם את ההקלות המפליגות במס. ובמקרה הם תומכי מפלגת שלטון, ולא משנה מהי מפלגת השלטון. אולי זה היה הליכוד בקדנציה הקודמת, אבל הם לא פנאטים. אם מפלגת השלטון התחלפה, הם החליפו את מפלגת השלטון שלהם. עכשיו הם תורמים למפלגה אחרת. ומי שהם מבקשים לקדם – לכאורה לפחות, על-פי החשדות – מקודם למקום שיוכל לסגור את תיקי מס ההכנסה שלהם, וכל החוטים מוליכים ללשכתו של ראש הממשלה. מאוד יכול להיות שבסופה של פרשה עגומה זו ישבו כמה דגי רקק בכלא, אבל הלווייתן מסריח מהראש. כששולה זקן מתקשרת למישהו, היא לא אדם פרטי, היא ראש לשכת ראש הממשלה. ומי שמקבל טלפון משולה זקן יודע מאין היא מטלפנת ומה עבודתה. לכן היא אינה עובדת כאדם פרטי. כשהיא מתקשרת למישהו, ראש הממשלה אחראי. הוא לא יכול לשבת כאן כאילו לא קרה כלום אתמול, משום שהחוטים של השחיתות במדינת ישראל מוליכים אליו. ג'קי מצא, ראש רשות המסים, היה אמור לקבל אתמול את אות ראש הממשלה לעידוד סביבה תומכת צמיחה. אבל הוא לא הגיע לטקס, כי הוא היה במעצר. הוא כנראה עודד צמיחה, אולי עודד אותה בצורה יוצאת מן הכלל, אבל על-פי החשדות, לפחות, הוא עודד אותה באופן סלקטיבי. בסקר "דחף" שיפורסם מחר, 77% מהציבור אומרים שהם לא מרוצים מראש הממשלה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אתה פוגע בזכותו להוכיח את חפותו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כל הזמן אמרתי "על-פי החשדות" ו"לכאורה". ישראל חסון (ישראל ביתנו): אתה עומד על בימת הכנסת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ואינני אומר דברים שאינם כתובים ב"מעריב", "ידיעות", "הארץ" Ynet ו-nrg – הכול על-פי החשדות ולכאורה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): הם עיתונאים ואתה נבחר. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ואני חייב לצטט ולומר שהחוטים מוליכים ללשכתו של ראש הממשלה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): את זה אתה יכול לומר, אבל לדבר בגנותו של מר ג'קי מצא - - - אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אני אומר שראש רשות המסים בישראל נעצר לכמה ימים, הוא בחקירה, והוא חשוד בכך שקידם פקידים ברשות המסים כדי שהללו ייתנו פטור ממס או הקלות במס לאנשי עסקים בירושלים שהם תומכים או מקורבים של מפלגת השלטון. שאל אותי עוד פעם, אגיד את זה עוד פעם, בשמחה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): החשדות ברורים, הסיכוי של אדם לצאת זכאי מהחקירה, גם הוא קיים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הסיכוי של אדם לצאת מחקירה בוודאי קיים. אבל כאשר איש עסקים נותן שוחד לפקיד, זה פשע. כאשר קבוצה של אנשי עסקים נותנת שוחד - - - היו"ר אחמד טיבי: צריך להוכיח את זה, אדוני חבר הכנסת אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כרגע אני מדבר ברמה התיאורטית. כאשר איש עסקים נותן שוחד לפקיד, זה פשע. נכון? היו"ר אחמד טיבי: האמירה אקסיומטית. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אקסיומטית לגמרי. היו"ר אחמד טיבי: יש רושם שהאשמה שאתה מדביק לאנשים, גם היא אקסיומטית. כאילו הדין הוכרע נגדו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא, מה שאני אומר הוא שכאשר החשב הכללי באוצר הולך למבקר המדינה ומעלה בפניו חשדות שיש לו כדי שמבקר המדינה יחקור, ומבקר המדינה חוקר חשד לכאורה שראש הממשלה התערב שלא כדין בהטיית מכירה של בנק לאומי – עסקה של מיליארדים – אנחנו לא עוסקים באקסיומה, אנחנו עוסקים בחשדות פליליים נגד ראש ממשלה. ומה תגובת משרד ראש הממשלה? שולחים את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לקצץ בסמכויותיו של החשב הכללי. זה ההבדל בין חשד לפשע, חשד לפשע מאורגן לבין היתקלות שלנו בקרחון שלם של שחיתות, שרק הקצה שלו מבצבץ מעל המים, אבל המדינה כולה שקועה בכך וטבועה בכך. אנחנו מכירים את המצב אינטואיטיבית, ואנחנו יודעים שהיום אדם כמעט לא יכול לקבל משרה במשרד ממשלתי אם אין לו קשרים ואם אין לו מי שידבר בזכותו ויפעל. אנחנו כמעט רגילים למצב הזה. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ברטולד ברכט כתב שיר, בהקשר אחר, ואמר: כשהפשעים נערמים הם הופכים בלתי נראים. כל כך התרגלנו לשחיתות, שאנחנו כבר כמעט לא רואים אותה. היו"ר אחמד טיבי: זה משפט טוב לסיים בו את הנאום. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אמצא משפט טוב. היו"ר אחמד טיבי: לא התכוונתי שאתה חייב לסיים במשפט טוב, אלא המשפט האחרון היה משפט טוב לסיים בו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): עוד משפט אחד, ברשותך. התקציב הזה יכול להיות רע, התקציב הזה יכול להיות טוב. יש בו בוודאי פרקים רעים, יש בו בוודאי גם פרקים טובים. אבל כל הדברים הללו מתגמדים כשאנחנו יודעים שהתקציב הזה מופקד בידיים לא נקיות. והתחושה של הציבור, כפי שמתבטאת בסקרים שמתפרסמים היום, היא שאנחנו שקועים בשחיתות עד היסוד. עד היסוד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת אלדד. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק גלנטי מסיעת גיל. יצחק גלנטי (גיל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צופים יקרים, תקציב 2007 וחוק ההסדרים מציגים תפיסה כלכלית אנטי-חברתית, אשר ממשלת אולמרט-פרץ הבטיחה לתקן. היו"ר אחמד טיבי: אתה נגד התקציב, אדוני? יצחק גלנטי (גיל): אתה תשמע בהמשך. הקואליציה הנוכחית, במקום לתקן את העוולות, מכריזה על המשך ביסוס התוכנית הכלכלית של נתניהו. את הקצבאות ממשיכים להקפיא, וכל התוספות החברתיות מהוות רק אחוז אחד מתקציב המדינה. ולזה שר האוצר משלם מס שפתיים באמירה כי זה תקציב עם חום אנושי. כל השומע זאת אכן מקבל חום. בנוסף, הרפורמה במס הכנסה מסייעת בעיקר לבעלי הון ולמקורבים, ומס החברות צונח ב-3%. הקיצוץ במסים משרת בעיקר את בעלי ההון ומקטין את יכולת התקצוב של הקצבאות לנזקקים. מפלגת העבודה, בסייעה להליכים אלו, איבדה את הבסיס הסוציאל-דמוקרטי שעליו נשענה במצעה לבחירות. בתקציב 2006 זכה בסיס קצבת הזיקנה של 16% מהשכר הממוצע במשק לשיפוץ קוסמטי על-ידי מפלגת גיל. שיפוץ זה נתן לגיטימציה חברתית לתקציב 2006 ואפשר למפלגת קדימה ולמפלגת העבודה לטעון להישגים חברתיים. לא רק ששיפוץ זה זניח לחלוטין, אלא שאף נלקח בעורמה מהרקורד של מפלגת הגמלאים ונופח בספין תקשורתי כאילו זה הישג של מפלגת העבודה. ציבור הגמלאים הגיב בבוז, ובצדק דרש הצמדה לשכר הממוצע במשק והעלאת הקצבה לרמה האירופית של 20% עד 24%. מול השיפוץ הקליל קוצצה הקצבה ב-4%, קוצצה הזכאות לקצבת הזיקנה, קוצצה ההנחה בארנונה, הועלו מחירי הלחם והחלב, ועתה מעלים את הארנונה ומכפילים את מחיר המים. כאילו אין די בכך, הממשלה כמעט מתעלמת מחוק הלנת השכר, מעוותת את הסטטיסטיקה ומכלילה כל מי שעובד יום או יומיים בחודש כאילו אינו מובטל. האוצר מתיש את הכנסת על-ידי הכנסת עזים לתקציב, במקום שהכנסת תתעסק במהות ובתכנים, בהתמוטטות של הבריאות, החינוך והביטחון האישי. באופן די ציני האוצר מרעיב את הפרה ולאחר מכן מתלונן על כך שתנובתה צונחת, ומעניש אותה בשנית על כך. רבותי, נכון אומר חבר הכנסת אופיר פינס-פז, כי שר האוצר הוא גם שר הרווחה - - היו"ר אחמד טיבי: לא פינס. בג"ד-כפ"ת בראש המלה מקבלת דגש. יצחק גלנטי (גיל): תודה על התיקון. - - ואני מוסיף על כך שהוא גם שר החינוך וגם שר הבריאות וגם שר לביטחון פנים - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, בשמות משפחה זה לא כך. היו"ר אחמד טיבי: נכון, אבל הוא התייחס אל השם כאל מלה בעברית וגם הפיל את הדגש. יש רבים שרוצים להפיל את אופיר פינס, אבל למה להפיל את הדגש? יצחק גלנטי (גיל): - - וגם השר להגנת הסביבה, כי בלעדי תקצוב נכון הופכים המשרדים הנ"ל לחסרי משמעות ויוצרים חללים שמאפשרים לגאידמק וכמוהו לפעול. במדיניות הנקוטה כיום, אין פלא שיש עלייה קיצונית בעבירות הצווארון הלבן ובאובדן הביטחון הציבורי. המשך התמיכה האוטומטית במדיניות זו רק יוביל לכאוס חברתי-כלכלי בעתיד. אשר על כן, לא אתן ידי למעל זה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני על הסיום החזק. אדוני מצביע נגד התקציב? כי אמרת לי להמתין לסוף. יעלה ויבוא חבר הכנסת אברהם רביץ - אינו נמצא. חבר הכנסת יוסי ביילין, עשר דקות, סיעת מרצ-יחד, בבקשה. יוסף ביילין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נדמה לי שאני דווקא הבנתי כיצד יצביע חבר הכנסת גלנטי, ואני מאוד מעריך את זה. היו"ר אחמד טיבי: או הימנעות או נגד. אלה שתי האפשרויות. יוסף ביילין (מרצ): קשה לי לראות הימנעות אחרי דברים כאלה. השאלה היא אם באמת נוצר מצב שבו כולנו מסכימים פחות או יותר על מה מדובר כאן, אבל כיוון שמדובר בקואליציה ואופוזיציה, האופוזיציה תצביע באמת נגד, עם כמה חברי כנסת שמוכנים להצטרף אליה, מול קואליציה שאומרת: אתם צודקים, אבל אנחנו חייבים להצביע בעד. אני חושב שבמידה רבה הדבר הזה יכול להיות מובן בהרבה הצבעות. הרבה הצבעות מתחלקות בין קואליציה לאופוזיציה, ולא כל חברי הקואליציה מאושרים מדרך הצבעתם. גם אני הייתי בקטע הזה, והיו הרבה דברים שהצבעתי בעדם ולא הייתי שלם אתם. אין זה נכון לגבי התקציב. התקציב הוא האמירה של הממשלה באשר למדיניותה. זאת האמירה השנתית שלה. לא לשווא היה המאמץ לקראת ההצבעה על התקציב להבטיח קואליציה, להבטיח ממשלה גדולה וכו'. ואם בתוך הקואליציה יש אנשים שאומרים: אי-אפשר לתמוך בתקציב כזה, לעניות דעתי זה לא יכול להתחיל ולהסתיים בהצבעה חריגה שלהם על התקציב, משום שהם יודעים שיש גם רוב בלעדיהם. המספרים ידועים. עם קואליציה של 78, אם חמישה, שישה או עשרה חברים מצביעים נגד, עדיין יש רוב. כיוון שהאנשים האלה בוודאי מתלבטים והם אנשי מצפון, אני לא הופך אותם דווקא למטרה של הביקורת שלי, אלא אני אומר להם: אם אתם מגיעים למסקנה הזאת, אתם לא יכולים להישאר שם. מה שקרה הוא, להערכתי, שהוקמה ממשלה חדשה, עם מפלגות שאמרו לציבור: היתה כאן הליכה ימינה קיצונית מדי, אנחנו נתקן את זה. מפלגת העבודה אמרה את זה בקול גדול, וגם קדימה הודתה בזה שהליכוד בקדנציה שעברה, גם אם נעשו דברים חיוביים, בגדול לא שם לב מספיק לנושא החברתי, הפערים החברתיים גדלו באופן פראי ומוכרחים לתקן את זה לכיוון של מדינת רווחה. סיעת הגמלאים הוסיפה לזה, כי כל הווייתה היתה בכך שנפגעו השכבות החלשות, והאנשים המבוגרים בשכבות החלשות הם דומיננטיים מאוד ומוכרחים לתקן את הדבר הזה. והנה מה קרה? אני מניח שכולם באו עם רצון טוב, והיתה מלחמה באמצע, והמלחמה היא זאת שלא מאפשרת לכאורה את ההעברה של הסכומים. כי מאיפה אפשר היה להעביר תקציבים לרווחה? מהביטחון, כי זה התקציב הגדול. נדמה לי שמפלגת העבודה אמרה: 2 מיליארדי שקלים מהביטחון יועברו לחברה. היתה מלחמה, ושר הביטחון הוא אפילו ראש מפלגת העבודה, ועכשיו כאילו מובן מאליו שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי. ואכן, כל הדברים הטובים שאולי רצו לעשות לא יכולים להיעשות בגלל המלחמה הזאת. אני שואל את עצמנו, האם זה נכון, האם המלחמה הזאת בלבנון מצדיקה את תקציב נתניהו, או שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו: היתה מלחמה וזה לא אומר בהכרח שאי-אפשר להעביר תקציבים מהביטחון לחברה. לכל הדברים שרצינו, לכל האמצעים של צמצום פערים בחברה הישראלית, למפעל ההזנה, לצמצום פערים בין יהודים לערבים - כלום לא נעשה כאן כמעט. מספיק לי לשמוע את נציגי הקואליציה, לא צריך להוסיף את קולי אליהם. תראו, היו כאן תחקירים של מערכת הביטחון בחודשים האחרונים. אתם יודעים מה התוצאה של התחקירים האלה? אם אתם לא יודעים אז אני אגיד לכם. המסקנה של התחקירים האלה היא, שתקציב הביטחון קוצץ יותר מדי בשנים האחרונות, לכן, מה שצריך לעשות, להגדיל אותו ואז המלחמות הבאות יהיו מצוינות. כיוון שכבר נקבע, איכשהו, שבקיץ הבא תהיה המלחמה הבאה, חלילה, ההיערכות עכשיו היא לקראת המלחמה הבאה. עוד לא יודעים עם מי, אבל כנראה תהיה מלחמה, כך אומרים, ולכן צריך למלא את כל המחסנים, להחזיר את כל המלאים, ולהוסיף על זה עוד כדי שנוכל לעמוד באתגרים הצבאיים שלנו. אני אומר לכם, אם זאת המסקנה של התחקירים, יש בעיה גדולה בתחקירים האלה. בעיה גדולה מאוד. מי באמת אמר שכל השימוש שנעשה במלחמה הזאת בציוד, בנשק, בארטילריה, היה מוצדק. וכל מה שצריך היום זה למלא את החסר. מי אמר את זה? אני אומר לכם לדוגמה, נורו רבבות פגזי ארטילריה. נדמה לי שיש היום קונסנסוס שזה היה מיותר. זה לא השיג את המטרה. אז מה צריך לעשות עכשיו? למלא את כל החסר ולהוסיף עליו עוד. הרי הבעיה האמיתית שלנו תמיד תהיה לא בהיבט של הנשק, אם כי זה חשוב מאוד, אלא באדם. ואם האדם בא בלי מפעל הזנה, אם האדם בא עם חינוך חסר, אם האדם בא עם מצוקה כלכלית, אז בסוף, עם כלי הנשק המתוחכם ביותר, מישהו צריך ללחוץ על הכפתור. והיתה לנו דוגמה לא סימפתית במלחמה הזאת לכך שמי שהיה צריך ללחוץ על איזה כפתור באיזה חיל, בסוף לא לחץ עליו וקרה אחד הדברים החמורים ביותר במהלך המלחמה. אז במקום להבין שהבעיה שלנו היא להבטיח את היתרון האנושי, אנחנו הולכים ומשקיעים את כל מה שיש לנו וכל מה שאין לנו, כ-50 מיליארד שקל, במערכת ביטחון כבדה, מסורבלת ויקרה, ולא מעזים לקצץ בה כדי לעמוד במשימות, באתגרים וגם בהבטחות שהובטחו. ואני אומר לכם, זאת כל התורה על רגל אחת: האם יש אומץ לקצץ או לא. ואם עומד ידידי הטוב, שעומד היום בראש מפלגת העבודה, והוא שר ביטחון, וכל מה שהוא בא אלינו זה לבקש עוד כסף לביטחון, וגם מה שמוצע בתקציב הזה לא מספק אותו. הוא אומר, אני לא יודע אם בתמימות או בהיתממות: אל תעמידו את הילד העני מול הטנק. מול מה נעמיד אותו? מול מה נעמיד אותו, מול אנשים שאוכלים קוויאר, מול יאכטות? תקציב המדינה שמשלם כל כך הרבה כסף למשכורות ולחובות ולדברים אחרים, בסוף זה עומד - הילדים העניים מול הצבא. ואם אתה כל כך חברתי וכל מה שאתה אומר, תיתנו לצבא, אז לא ניתן לא לילדים העניים ולא לקשישים העניים. זה הכול וזאת ההכרעה שנפלה כאן למעשה. אני קורא לאנשים שיש להם מצפון ויש להם אחריות פוליטית לא לתת יד להכרעה הזאת, היא לא נכונה. היא לא מוצדקת לצורכי הביטחון של ישראל. אבל מה, הבעיה היא, שאנחנו שומעים את אנשי הביטחון שמופיעים בפנינו בתקשורת, בוועדות הכנסת; הם אומרים: תראו, יש ככה ויש כלי כזה ויש דבר כזה, זה להגן על הטנקים וזה להגן על הבתים; ואנחנו אומרים: מי אנחנו שנגיד, אם הם צריכים עוד דבר כדי להגן או צריכים עוד דבר כדי לתקוף, וזאת תהיה תקיפה מוצלחת יותר, וכל הבעיה שלהם היתה כסף, לא נמנע את זה מהם, ניתן להם את זה. ואני אומר לכם, כשאני רואה מה קורה כאן, את ראש הממשלה שמבטיח שכל עוד הוא ראש ממשלה לנצח לא נרד מרמת-הגולן. כשאני רואה את שר האוצר, הידיעה האחרונה שקראתי על שר האוצר, או לפני האחרונה - האחרונה עסקה בדבר אחר - עסקה בזה, שהוא מחפש איזו דירה ברמת-הגולן. 40 שנה הוא חיכה, 40 שנה היו לו לחפש דירה ברמת-הגולן, אני מניח שהיו דירות שם. אז 40 שנה הוא חיכה, ובדיוק עכשיו, כשהוא שר האוצר, הוא מחפש דירה ברמת-הגולן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): הוא הומלס. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גם בגין חיפש בימית. יוסף ביילין (מרצ): זה סימן מעודד. היו"ר אחמד טיבי: אני חושב שזה סימן מעודד, אדוני, כמו שאמר חבר הכנסת אלדד, גם בגין חיפש בימית. אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה לא צריך לפחד מזה. יוסף ביילין (מרצ): לא, אני לא מפחד מזה, אני רק אומר לשר האוצר, אני אומר לראש הממשלה, אתם באמת חושבים שאפשר ליצור כאן משק צומח ושוויוני יותר עם אמירת האי-שלום, עם ההבטחות האלה, שלנצח ולנצח לא יהיה כאן כלום ורק נתחמש. זה באמת הפתרון הכלכלי שלנו? הצירוף הזה, של הבטחות שהופכות להיות הבטחות שווא - ואני אומר את האמת, אני לא חושב שהן היו הבטחות שווא כשהן הובטחו. אני בטוח שעמיר פרץ רצה מאוד להוריד 2 מיליארדים מהביטחון. ואני בטוח שאולמרט חשב שהוא יתקן את העוולות שגרם נתניהו. אני רוצה להאמין כך, גם אם אני לא בטוח. אבל היום, כשעומדים מול הביטחון, הכניעה הטוטלית הזאת והוויתור הטוטלי, ותקציב נתניהו לדעתי מצדיק לא רק שהאופוזיציה תצביע נגד התקציב - היא בוודאי תעשה את זה - אבל שאנשים אמיצים בקואליציה ילכו בנושא הזה עד הסוף. תודה רבה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לחבר הכנסת ביילין. יעלה ויבוא חבר הכנסת טלב אלסאנע, יושב-ראש סיעת רע"ם-תע"ל. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תקציב מדינה של 290 מיליארד שקלים הוא תקציב ענק. הבעיה איננה עם התקציב, הבעיה היא עם חלוקת התקציב. הבעיה היא עם סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. הבעיה היא, איך היא מנהלת את המדיניות הכלכלית-החברתית שלה. ממשלה אשר בתקציב 2006 הבטיחה לנו, תסבלו, תשתקו, הכול יהיה אחרת ב-2007. המדיניות תהיה אחרת, סדר העדיפויות יהיה אחד, תהיה רווחה ויעמידו את האדם והאזרח ורווחתו בראש סולם העדיפויות שלה. ומה אנחנו רואים? אותה גברת בשינוי אדרת. אותו תקציב, עם הגדרה של 2007 במקום 2006. ממשלה אשר היום 77% מאזרחי המדינה אינם מרוצים מתפקודו של ראש הממשלה. הם רואים שראש הממשלה נכנס להרפתקה מתוך חוסר אחריות, גרם להוצאה כספית של יותר מ-20 מיליארד שקלים בלי שום סיבה, בלי שום תוצאה, גרם רק ליותר שנאה, יותר עוינות, יותר קורבנות בצד הישראלי ויותר קורבנות בצד הלבנוני. והוא אומר, ניצחנו, וועדת חקירה הוא לא מקים. 20 מיליארד שקלים. תארו לעצמכם מה היה ניתן לעשות עם הסכומים האלה. כמה ילדים וכמה תלמידים היו מקבלים מנות חמות. כמה תקציבים, אדוני שר הבריאות, היית מקבל. 20 מיליארד שקלים. היום מבטלים את אחיות בתי-הספר. את גיל קבלת דמי האבטלה מעלים. ומתעללים באנשים חסרי ישע ומובטלים. זו מדיניות אכזרית, זו מדיניות שמצביעה על אטימות וחוסר רגישות. ולכן אין פלא שהעם לא מאמין לראש הממשלה. אדוני היושב-ראש, אתה ראית שכאשר הניחו כאן בכנסת את קווי היסוד - יש פרק שלם – אמרו לנו, הפנו אותנו: תראו את הפרק שנוגע לאוכלוסייה הערבית. תקראו אותו. זה ממש מראה איזו מגמה אחרת, הולכים לפתוח דף חדש עם הציבור הערבי. במסגרת תקציב 2006 אפילו לא דיברו אתנו. במסגרת 2007 - אמרו לנו לחכות ל-2007, אז ננהל משא-ומתן, אז נשמע את התביעות שלכם, אז ניענה לדרישות שלכם, יש לנו מחויבות כלפי כלל האזרחים. ומה היה? התעלמות כמעט מוחלטת מהצרכים של הציבור הערבי, שהוא סובל הכי הרבה. היתה לנו ישיבה עם שר האוצר, יושב-ראש הישיבה, ואנוכי. העלינו תביעות בקשר להתמודדות עם האבטלה. הרי האבטלה היא לא גזירה משמים, ולא יכול להיות שהיישובים שתופסים תמיד מקום ראשון בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם היישובים הערביים. במדינת ישראל יש כנראה לאבטלה זהות, צבע עור ושייכות לאומית. ביישובים ערביים יש יותר אבטלה, במקומות שיש בהם ערבים יש יותר עוני, כי המדיניות מובילה לתוצאה הזאת. זה מתחייב מאותה מדיניות ממשלתית. אז אנחנו באנו והצענו, במקום לומר - אנחנו נתמודד עם אבטלה, אנחנו נוריד את מספר העניים, אמרנו – תפתחו אזורי תעשייה, כדי שאנשים יעבדו. הרי אתם כל הזמן אומרים להם, לכו תעבדו, אבל אין עבודה. איך אפשר לפתח תעסוקה ללא אזורי תעשייה, ללא אזורי מסחר, ללא תיירות, ללא חקלאות? איך אנשים יכולים להתפרנס ולהתקיים? העלינו נושאים בקשר לרשויות הערביות. תביעות מאוד צודקות. הרי שר הפנים עצמו מודה שיש אפליה ביישום של הדוח והנוסחה של גדיש. לא מיישמים אותה באופן שוויוני, אף-על-פי שההכנות הן שונות, אבל התקציבים שמעבירים, בלאו הכי מנציחים את הפערים. עניין של קליטת אקדמאים; עניין של החלטות הממשלה לגבי האוכלוסייה הבדואית בנגב. הקימו מועצה אזורית, נתנו להם אחריות לשבעה יישובים חדשים, אבל איך אפשר לפתח יישובים ללא תקציבים? איך? אומרים – אנחנו מכירים ביישוב. מצוין. מה אחרי זה? לא צריך כבישי גישה? לא צריך תשתית פיזית? לא צריך מוסדות ציבור? איך אפשר לעשות את זה ללא תקציבים? זו כנראה נוסחה שרק הממשלה הזאת מכירה. החליטו להקצות 417 מיליון שקל לתקופה של ארבע שנים. גם כשמחליטים - לא מקיימים. השר שמעון פרס, השר לענייני הנגב והגליל, מתקשר אלי ומודיע שיש החלטה להקצות לנגב 400 מיליון שקל. זו הודעה משמחת. אבל אנחנו התרגלנו שהרבה פעמים כשמדברים לגבי תקציבים ונגב, או תקציבים וגליל, אנחנו יודעים שהשם הוא "נגב" או "גליל", אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שזה עשוי להנציח את הפערים בנגב ובגליל, כי לא מסמנים אותם, לא מייעדים אותם. לכן, לא מחליטים, לא מקצים, אבל גם כאשר מחליטים – לא מבצעים, וכאשר מבצעים – מבצעים בצורה לא נכונה. וזו מדיניות שההשלכות שלה הן הרות אסון. לא כל סכסוך חייב להיות סכסוך לאומי או פוליטי. הרבה מהפכות במדינות היו על רקע מצוקות חברתיות וכלכליות. האפליה המתמשכת הזאת, האטימות, חוסר הנכונות להקשיב לא מתוך שיקול קואליציוני אלא מתוך אחריות אזרחית לאזרחי המדינה - למה אותו תלמיד ערבי, או ילד ערבי, או משפחה ערבית צריכים לסבול, כאשר אנחנו יודעים מה ההכנסות ומה היכולת להקצות תקציבים ולאמץ מדיניות אחרת. היו"ר אחמד טיבי: יכול להיות שמתכוונים שזמנך תם? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): זו דרך חדשה להודיע? היו"ר אחמד טיבי: שמת לב שאני לא אמרתי לך, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני מקבל רק דבר אחד - הודעות מהיושב-ראש; לא ממישהו אחר בכנסת. לכן אני סבור, אדוני היושב-ראש, לנו בסיעת רע"ם-תע"ל אין שום סיבה להצביע בעד התקציב הזה, ולכן אנו מצביעים נגדו, ואנחנו סבורים שגם חוק ההסדרים, עם כל התיקונים, בא לעוות את המציאות הכלכלית-החברתית ולתת לה גושפנקה של חקיקה, ואנחנו גם מצביעים נגדו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. יבוא חבר הכנסת חנא סוייד, סיעת חד"ש, תשע דקות. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי הכנסת, את התקציב הזה בוודאי אפשר לתאר בהרבה תיאורים – תקציב גדול, בערך 300 מיליארד שקל, ונתנו הרבה תיאורים לתקציב מעל הדוכן הזה, אבל אני חושב שסימן ההיכר העיקרי של התקציב הזה הוא שזה תקציב לא שוויוני, והוא לא שוויוני בהרבה היבטים ואספקטים. היו"ר אחמד טיבי: אדוני המזכיר, יש בעיה בתאורה במליאה. חנא סוייד (חד"ש): התקציב הזה הוא לא שוויוני מהרבה היבטים - בין עשירים ובין עניים, בין יהודים ובין ערבים, התמקדות בנושאים מסוימים והזנחה כמעט מוחלטת של נושאים אחרים, שהם לא פחות חשובים. בהקשר של האוכלוסייה הערבית, בוודאי אפשר להגיד בביטחון מלא שהתקציב הזה הוא תקציב לא שוויוני ומפלה. אנחנו רואים בתקציבים של משרדים שונים השקעות מביישות מאוד באוכלוסייה הערבית וביישובים הערביים. יש תחומים שבכלל, ההשקעה בהם בסקטור הערבי היא כמעט אפסית. אתן דוגמה: משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקצה חצי מיליון שקל לפיתוח דרכים חקלאיות ביישובים החקלאיים, וזה סעיף שקיים בתקציב וזה צריך להתייחס לתחום שלם ביישובים הערביים, חלק חשוב מהפעילות ביישובים הערביים היא בחקלאות. עם זאת, לדוגמה – משרד התחבורה מקצה בערך 100 מיליון שקל לפיתוח דרכים עירוניות ביישובים ערביים. זה בערך 12% מההשקעה בפיתוח של משרד התחבורה, ואני רוצה לברך על זה. אומנם זה יותר קטן ממשקלה של האוכלוסייה הערבית באוכלוסיית המדינה, אבל, עם זאת, 12% הם השקעה טובה. זה לא מספיק. צריך לגשר על פער ועל הזנחה של הרבה שנים, אבל לפחות על הדברים החיוביים אני רואה לנכון לדבר בחיוב ולציין אותם. אולי זה יהווה דוגמה טובה לשאר המשרדים, שיעשו אותו דבר ויגדילו את ההשקעות ביישובים הערביים. הנושא החשוב ביותר, ההזנחה והאפליה העיקרית שהתקציב הזה חוטא בהן כלפי הציבור הערבי והיישובים הערביים זה העדר השקעה ביצירת מקומות עבודה. אפשר לחשוב לרגע שהאוכלוסייה הערבית תגיד - תראו, אתם לא מקצים לנו תקציבים? בסדר, זו מדיניות שלכם, אנחנו מוקיעים את המדיניות הזאת, זו מדיניות של אפליה, אבל לפחות תנו לנו לעבוד. לפחות תיצרו מקומות עבודה, כך שהנטל על הציבור של עניים ומובטלים יהיה קל יותר. אבל זה צריך טיפול, זה צריך תוכנית, צריך ליצור מקומות עבודה. והדרך היא מאוד פשוטה, וההשקעה היא לא כל כך גדולה. גם אם היא גדולה, היא מאוד הכרחית, כי מצד אחד היא תביא תועלת לציבור עצמו, לציבור הערבי, תיצור מקומות עבודה, תתניע את הכלכלה ואת המשק ביישובים הערביים - אבל התועלת היא לא רק לציבור הערבי וליישובים הערביים אלא לכל המשק במדינה. תארו לעצמכם שמגדילים את התל"ג שהאזרחים הערבים מייצרים. התועלת מהתוספת ומההגדלה הזאת היא לא רק לציבור הערבי. זה אומר יותר מסים, יותר הכנסות למדינה, וזו בעצם הגדלה של התקציב, הגדלה של העוגה שמדברים עליה כל כך הרבה. בעצם נאבקים איך מחלקים את העוגה, ולעתים קרובות עונים: בואו נחשוב איך מגדילים את העוגה. זו דרך מוכחת איך להגדיל את העוגה – לאפשר פעילות כלכלית, לאפשר עוד מקומות עבודה ביישובים הערביים, וכך, כפי שאמרתי, גם לאוכלוסייה וגם ליישובים הערביים יהיה טוב, אבל גם לכל אזרח במדינה, גם לתקציב המדינה יהיה טוב, התועלת תהיה כוללת, ואז אפשר למצוא מקורות להשקעה ברווחה ובשירותים לאזרחים. אני רוצה לסיים את דברי ולהגיד שביום הזה, כשמדברים על תקציב, מדברים על כלכלה, כולם נהיים כלכלנים, ושוכחים לדבר על עניין השלום. הרי יש קשר הדוק בין השלום לבין הכלכלה הבריאה. כשיש שלום בעצם אפשר לשחרר כל כך הרבה תקציבים מתקציב הביטחון ולהוציא על סל הבריאות ועל שירותי הרווחה. תקציב הביטחון הוא כאילו פרה קדושה, ואף אחד, לפחות ביום הזה, לא מדבר עליו, כאילו זה דבר שולי היום. אני רוצה לציין שחשוב מאוד גם ביום הזה שמדברים בו על כלכלה ועל התקציב, שנזכור שהמשך הכיבוש, המשך ההתעלמות מעשיית שלום, מהידברות, המשך בניית ההתנחלויות שכנראה בתקופה האחרונה קם לתחייה עוד פעם, ההשקעה בתשתיות בגדה המערבית - הרי כולנו יודעים שביום מן הימים, ואני מקווה שלא ירחק היום, הכול יתמוטט שם, וכולם יצטרכו לסגת משם. למה להשקיע את ההשקעות האלה בשטחים הכבושים, בבניית התנחלויות, בבניית כבישים שהם רק ליהודים או תחת המסווה של רק לישראלים? זה מה שנקרא "לא פיתוח בר-קיימא", כי כולם יודעים שזה ייהרס בסופו של דבר. לכן, חשוב מאוד גם ביום הזה להדגיש את החשיבות במאבק לשלום, וכן שהביטחון והתוספות לתקציב הביטחון הם לא דבר קדוש, אלא דבר שצריך לבקר ולהגיד שראוי לה לממשלה הנוכחית וגם לכנסת הנוכחית שיפסיקו עם המדיניות הזאת שכל השמנת של המשק הישראלי הולכת להשקעה בביטחון, בביטחון מדומה, שאנחנו יודעים שהוא לא בר-קיימא, זה לא יאריך ימים, אלא מה שיאריך ימים באמת זה החתירה לשלום, הגעה לשלום, ואז עם התקציב הגדול הזה שהתחלתי לתאר כתקציב ענק יחסית, יהיה בו מספיק על מנת להשקיע גם ביצירת מקומות עבודה, גם ברווחה, גם בסל הבריאות ובהרבה שירותים אחרים שהרבה סקטורים במדינה הזאת מייחלים להם. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת חנא סוייד. יעלה ויבוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חמש דקות. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אולי מעבר לכל דבר אחר התקציב הזה הוא לא מוסרי. זהו תקציב לא מוסרי בעליל, כי יש בו דברים שאסור שיהיו, והם שם, ואין בו דברים שהממשלה יכולה לעשות - אני לא מדבר על דברים שהממשלה לא יכולה לעשות במסגרת התקציבית הנתונה, והיא לא עושה. כלומר, יש כאן אווירה של אל תעשה ועושים את זה, ואווירה של עשה, ולא עושים. התקציב מבטיח לנו מלחמה, עוד מלחמה; התקציב מבטיח לנו יותר עוני, עוד יותר עוני; התקציב מבטיח לנו פגיעה בחינוך, עוד פגיעה בחינוך; התקציב מבטיח לנו המשך ההרס של מדינת הרווחה. זהו תקציב לא מוסרי בעליל. אלה לא רק ההצהרות שנשמעו מעל הדוכן הזה ואמירות של שרים ושל פוליטיקאים שצריך להתכונן למלחמה הבאה, אלא אנשים אמרו: אל תתייחס ברצינות. יעצו לי כל מיני אנשים לא להתייחס ברצינות להצהרותיהם של פוליטיקאים, אבל אני לא יכול שלא להתייחס ברצינות לסעיפים להגדלת תקציב הביטחון. כאשר שמים את ההגדלה בתקציב ואת הכוונה להגדיל עוד את התקציב עם ההצהרות על סיבוב שני במלחמה, אחת פלוס אחת שווה שתיים. נדמה לי שפול ניומן אמר - אני לא בטוח - שהאקדח שמונח במערכה הראשונה, יורה במערכה השנייה. שי חרמש (קדימה): האחרונה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): האחרונה, בסדר, אבל פול ניומן. שי חרמש (קדימה): גם לא בטוח. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): נמצא את חבר הכנסת הידען, הזיכרון שלי אומר שפול ניומן אמר. משרד האוצר קונה את האקדח ושם אותו על שולחנם של פוליטיקאים לא אחראים, שממהרים לירות, שיש להם אפילו חישובים אישיים לבנות לעצמם קריירה, לשקם את כבודם האבוד, לשקם את מה שנקרא "כוח ההרתעה", ומועמדים למלחמה לא חסר: אפשר לפתוח במלחמה בלבנון, הרי התירוצים מוכנים; אפשר לעשות משהו באירן, יש בנייה של תירוצים; גם סוריה היא מועמדת לא רעה מבחינתם של הרבה אנשים, ואם זה לא ילך, תמיד אפשר לפתוח במלחמה בפלסטינים, תמיד אפשר להכניס את הטנקים, להיכנס לעזה, לגדה המערבית, להרוג עוד אנשים, תמיד אפשר לעשות מלחמה כזאת. בין שורות התקציב מבטיחים לנו מלחמה. אם לממשלה הזאת היתה איזו כוונה לתהליך שלום רציני, תאמינו לי שהיה אפשר לקרוא את זה בין סעיפי התקציב, אבל אין כוונה כזאת. ולכן מה שאנחנו רואים, מי שרוצה לראות כמובן, זה סכנת מלחמה, סכנת נפשות מהתקציב הנוכחי. זה לא סוד שממדי העוני בארץ עולים שנה אחר שנה, תמיד, בלי הפסקה, בלי זיגזגים, עלייה מתמדת ונמשכת בממדי העוני, הרחבה והעמקה של ממדי העוני. האם יש בתקציב הזה משהו שיעצור את ההחלקה במדרון של העוני? אין אפילו סעיפון אחד שיכול לבשר לנו זאת. לכן, ההחלקה במדרון הזה תימשך גם בשנה הבאה. אני מסיים. יש בתקציב הזה פגיעה בחינוך. מספיק לציין - היום יש שביתת סטודנטים - את ועדת-וינוגרד ואת ההבטחה להעלות את שכר הלימוד ולא לצמצם אותו. בתקציב הזה מבטיחים לאוכלוסייה הערבית את המשך האפליה. מבטיחים לתלמידים הערבים חינוך גרוע יותר. מבטיחים לנשים הערביות אפליה עמוקה יותר, פחות תעסוקה. מבטיחים לנשים שהצליחו ללמוד, שלא תהיה להן תעסוקה. זו הבעיה. זה האסון החברתי הבא בציבור הערבי. אלפי נשים - התברכנו בזה שהיום 63% בערך מהלומדים בהשכלה על-תיכונית הם נשים ולא גברים. אבל אין עבודה. מה מבטיחים להם? תעודת B.A. ותעודת מובטל. זה התקציב. לכן הוא תקציב לא מוסרי. הוא יכול לעשות דברים. הממשלה יכולה היתה לפתור בעיות והיא לא פותרת, והיא יכולה להימנע מבעיות, והיא אצה רצה אליהן. לכן, זהו תקציב שצריך בצו מוסרי להצביע נגדו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זחאלקה, תודה רבה. חבר הכנסת יובל שטייניץ - איננו. חבר הכנסת מנחם בן-ששון - איננו. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חמש דקות, בבקשה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תקציב ביטחון מנופח ודאי שאיננו משוש נפשי, ולהגדלה המפתיעה ואף המקוממת בתקציב הביטחון שהתבשרנו עליה לפני כעשרה ימים אף התנגדתי בפומבי. אבל אני חולקת על הדוברים הקודמים, שהגיעו מכל קצוות הקשת הפוליטית, שאם לא היה תקציב ביטחון גדול ומנופח אז היתה לנו כאן מדינה נפלאה עם השקעה בחינוך, ברווחה, בתרבות, בבריאות ומה לא. חבר הכנסת זחאלקה, אני חולקת גם על התרגיל המתמטי שעשית, שכן אחת פלוס אחת לא שווה שתיים במקרה הזה, ואני מוכנה להתחייב שגם אם תקציב הביטחון באורח נס היה קטֵן ב-30%, הכסף הזה לא היה הולך למשרד החינוך. הוא לא היה מגיע לשם. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא אמרתי את זה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): הוא לא היה מגיע, מכיוון שההחלטה לעשות דיאטה רצחנית לשירות המדינה ולכל השירותים שהמדינה מספקת, זו החלטה אידיאולוגית שהתקבלה. זו לא החלטה שהתקבלה משום שאין כסף. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): תאמיני לי שאני יודע לבחון מספיק טוב ולא לטעון את הטענה הפשטנית הזאת. לא טענתי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אז אני חוזרת בי מההערה על החישוב המתמטי. דרך אגב, גם אלמלא היה כיבוש בשטחים, גם אז הכסף לא היה הולך למשרד החינוך. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): - - - שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מוכנה לחתום לכם על העניין הזה. ההחלטה להרזות את השירותים שהמדינה נותנת היא בפירוש הכרעה אידיאולוגית. שמעתי כאן קודם את חברי יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, קורא לעבר חבר הכנסת אבשלום וילן שפשוט אין לו מושג בכלכלה, כי המתמטיקה הכלכלית, המדע הכלכלי, אומר שצריך לקצץ בשירות הציבורי. לא רק המדע הכלכלי, אלא גם בעיקרי התקציב של האוצר לשנת 2007 כתוב כך: "מגזר ציבורי בלתי יעיל וגדול פוגע בפוטנציאל הצמיחה של המשק, שכן הוא מונע משאבים מהמגזר העסקי והיצרני". זו אידיאולוגיה. זו לא כלכלה. זה לא מדע. זו השקפת עולם, השקפת עולם כלכלית ימנית קיצונית ביותר, תאצ'ריסטית, והיא כתובה בתקציב 2007, תקציב של הקואליציה שאני חברה בה. אני אומרת זאת, והלב בוכה. לא רק זה, גם יש שם חלוקת קרדיטים בלתי פוסקת למדיניות הכלכלית הנפלאה שהחלה באמצע 2003. כתוב שחור על גבי לבן: התוכנית הכלכלית של 2007 היא המשך ישיר של צעדי המדיניות הכלכלית שננקטו בשנת 2003. זו האידיאולוגיה. האידיאולוגיה הזאת אומרת: צמצום אינטנסיבי - - - רן כהן (מרצ): אוי לאוזניים שכך שומעות. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אוי לאוזניים שכך שומעות ואוי לידיים שכך כותבות שחור על גבי לבן. שחור על גבי לבן מצהירה הממשלה הזאת שהיא ממשיכה את מדיניות נתניהו. זה כתוב. חברי באופוזיציה כועסים עלי כשאני קוראת לתקציב הזה "תקציב נתניהו", אבל בתקציב עצמו כתוב שזה תקציב נתניהו. אז מי אני שאחלוק על הקביעה הזאת? הדרך הזאת של צמצום - במיוחד אדבר על תקציב החינוך, שכן יש ההמצאות האלה של "לא בתקציב אלא מחוץ לתקציב"; יש משהו שהוא ליד התקציב, אותו 1.6 ששמים ליד ה-1.7 והוא בכלל לא בתקציב. זה ה-1.6 שנועד לתקציב הביטחון, ופתאום כן אפשר להרחיב את בסיס התקציב. למה אף אחד לא מעמיד שנה אחת את 1.6 הנוספים בקופסה נפרדת לטובת תקציב החינוך? למה זה בלתי אפשרי מבחינה כלכלית מדעית? זו הכרעה אידיאולוגית. בהכרעה האידיאולוגית הזאת לי אין טענות. הילדים שלי מקבלים חינוך מצוין, כיוון שאני שייכת לעשירון העליון באוכלוסייה ומתאפשר לי לספק להם חינוך חלופי על-יד מערכת החינוך הפורמלית. לילדים של הורים כמוני, שידם משגת, יש מערכת חינוך מצוינת, ואילו הורים שידם אינה משגת נאלצים להסתפק במערכת החינוך הפורמלית שעברה קיצוץ של 3.5 מיליארדי שקלים. הקיצוץ הזה של 3.5 מיליארדי השקלים הוא קיצוץ אידיאולוגי שאומר: הבה ניתן פחות ופחות שירותים מדינתיים לאזרחי מדינת ישראל, גם הקטנים שבהם. מי שיש לו - יסתדר, ומי שאין לו - שיחיה עם מה שאין. מה זה "מגזר ציבורי בלתי יעיל"? מה לא יעיל כאן? במה עוד יש לקצץ? באחיות בריאות הציבור? בטיפת-חלב? במורות? בשירותי הרווחה? מה לא יעיל כאן? במו"פ? רן כהן (מרצ): מה שלא יעיל לא מחסלים. עושים אותו יעיל. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה נכון, אבל במקביל גם מנסים להגיד לנו שהמדינה לא יודעת לנהל. דרך אגב, זה נעצר כשמגיעים, נניח, לסיירות המובחרות בצבא. פתאום המדינה כן יודעת לעשות דברים - - רן כהן (מרצ): זה נעצר כשמגיעים לממשלה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - או כשצריך להקים יחידת אכיפה לגירוש עובדים זרים, פתאום המדינה כן יודעת לנהל. הכול מאוד סלקטיבי בטרמינולוגיה הזאת. אני מאוד עצובה על התקציב הזה. אין לי כוונה כמובן להצביע עבורו. כאמור, זה תקציב תאצ'ריסטי ימני שממשיך את מדיניות ההתנערות של המדינה מאחריותה כלפי אזרחיה. זה תקציב שמזמין בעלי הון ותורמים לתת מנדבת ידם ולזרוק לנו עצם פה ושם תוך מסעות יחסי ציבור מכוערים ווולגריים. אותו תקציב שממשיך להעניק להם הקלות במס מעסיקים גם מבקש מהם לבוא ולתת תרומות. מס מעסיקים - אם ההפחתות במס מעסיקים היו נעצרות לשנה אחת, לא היינו צריכים את התרומות האלה. אבל האידיאולוגיה שמרזה ומצמצמת את השירות הציבורי היא האידיאולוגיה שקוראת לבעלי ההון: בואו, בואו, תנו לנו מנדבת ידכם, כי אנחנו המדינה לא יכולים. זה לא שאנחנו לא יכולים - זה שאנחנו לא רוצים. בחרנו להפסיק להיות מדינה, ובחרנו להתנער מהאחריות שלנו כלפי אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת גלעד ארדן איננו. חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה. רן כהן (מרצ): יש לי הרגשה שאמרת "תודה" באיזו חדווה. היו"ר אחמד טיבי: שים לב, שהוספתי לה, וחרגתי מסמכותי, שתי דקות. אני מתכוון לתת לכל חבר מפלגת העבודה שילך בדרכה עוד שתיים-שלוש דקות. רן כהן (מרצ): - - - זה ייחשב לשוחד. שרת החינוך יולי תמיר: אם אני אדבר אחרונה, מותר לי לדבר לפחות - - - היו"ר אחמד טיבי: כמה שאת רוצה. את לא צריכה טובות. חברת הכנסת תירוש, בבקשה. רונית תירוש (קדימה): תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, זה מאוד מחמם את הלב כאשר שומעים יותר ויותר חברי כנסת עולים ומקדישים את הדקות הספורות שניתנו להם, במסגרת הצבעה על חוק התקציב, לנושאי החינוך והשירותים החברתיים למיניהם. אני חייבת לומר בווידוי אישי, שהיו לי רגעים של עדנה לפני כשנה, כאשר חשנו שיש צמיחה במשק ויש עודפים ממסים שנגבים, והאוצר יוכל סוף-סוף להתחיל לתעל את התקציבים שלו לטובת החינוך ונושאים חברתיים אחרים, כמו בריאות ורווחה. וראה זה פלא, נפלה עלינו מלחמת לבנון השנייה, ואז נמצא הצידוק – שבעיני הוא ממש לא לגיטימי – שוב להמשיך ולעבות את תקציב הביטחון, ולא לתת לחינוך. אין לי בעיה עם עיבוי תקציב הביטחון, אם רוצים למלא את הימ"חים ועוד כהנה וכהנה מטרות טובות וחשובות למען ביטחוננו, אבל בד בבד צריך כבר סוף-סוף להפנים, שהחינוך הוא באמת הביטחון החברתי, הסוציאלי, ואפילו הביטחוני של מדינת ישראל. צר לי שממשיכים לקצץ בחינוך, וצר לי שכוונות טובות של השקעה בגיל הרך – שזאת בהחלט מגמה נכונה – גם הן לא באות לידי ביטוי באופן הראוי. אני מנסה לבדוק את מימוש ההבטחות, ולפני רגעים אחדים שוחחתי עם ראש עירייה גדולה בגליל ושאלתי אם התקציבים לצפון אכן הגיעו. מה שנאמר לי הוא שהתקציבים הללו הם בעצם תקציבים שוטפים, לטיפול שוטף - אין בהם שום בשורה, שום פריצת דרך, שום מהפכה, כפי שהיינו רוצים לראות, וזה מצער אותי. זה מצער אותי, אבל אני רוצה להיות אופטימית ולקוות שאכן יובאו או יופנו תקציבים נוספים לכל ההבטחות – החל מהגיל הרך, דרך חיזוק הצפון ופיתוח הנגב והדרום. אני מחזיקה בידי את הספר שעזר לי גם להבין טוב את ביטויי התקציב – "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים, 2006", בעריכת יעקב קופ, מטעם המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל. זה ספר שמוצא בכל שנה, ואני עוקבת ורואה, ושוב אנחנו - - - אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - בפורום החברתי - - - רן כהן (מרצ): של מרכז טאוב. רונית תירוש (קדימה): אמרתי: מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. אם נשווה אותו לזה שיצא ב-2005, אנחנו מוצאים ביטויים דומים; לצערי, הדברים לא משתנים. לסיום, אני רק רוצה לומר, שאני מאוד מקווה ששר האוצר, בגיבויו של ראש הממשלה, אכן יאפשר להעלות את אותה מגבלה על הוצאה תקציבית בסיסית מ-1.7% עד אפילו 3% בשנים הקרובות, על מנת שאנחנו נוכל באמת לראות שלצד ההבטחות יש מימוש אופטימלי שלהן לטובת החברה במדינת ישראל. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חברת הכנסת תירוש. חבר הכנסת ישראל חסון. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, יש לי תיקון בעניין של פול ניומן. היו"ר אחמד טיבי: זה לא פול ניומן. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה היצ'קוק. חשוב שזה יירשם בפרוטוקול. היו"ר אחמד טיבי: בפרוטוקול, נא לרשום. שי חרמש (קדימה): אני מצטרף להערה. קריאות: - - - היו"ר אחמד טיבי: שלוש דקות. ישראל חסון (ישראל ביתנו): למה לנו אתה נותן שלוש דקות, אני יכול להבין? רן, יש לי חשדות למה הוא מקצה לנו רק שלוש דקות. רן כהן (מרצ): תשאל את הסיעה - - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשמונת החודשים שאני שוהה בהיכל הזה זו פעם שנייה שאני נדרש להצביע עבור תקציב, ואני מודה ומתוודה שאני מנסה ללמוד היטב היטב, גם את התקציב וגם את התהליך - - - היו"ר אחמד טיבי: אגב, יש תיקון, חברת הכנסת שלי יחימוביץ – שזה צ'כוב ולא היצ'קוק. שרת החינוך יולי תמיר: חבר'ה, מה קרה, אפשר לדעת על מה אתם מדברים? היו"ר אחמד טיבי: זה צ'כוב, אז שיקראו לחבר הכנסת זחאלקה מבחוץ. שי חרמש (קדימה): עד הלילה נאמץ - - - היו"ר אחמד טיבי: זה צ'כוב – העוזרת שלי אומרת לי. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני אומרת היצ'קוק. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, תסביר לנו מה היה כל כך מעניין - - - קריאה: - - - היו"ר אחמד טיבי: בבקשה, אדוני. לא, על חשבונו לא יקרה כלום. לא אקפח אותו. ישראל חסון (ישראל ביתנו): גברתי שרת החינוך, בגלל הירידה בהיקף שעות הלימוד בספרות, יש לנו פה ויכוח בין צ'כוב להיצ'קוק - לפי דעתי, עוד מעט, פול אנקה, אני לא יודע. חיים כץ (הליכוד): שניהם מלמדים במכללה - - - אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): - - - היו"ר אחמד טיבי: אגב, פול אנקה – יש לו - - - קול טוב. קריאות: - - - ישראל חסון (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אני יכול להמשיך? אפשר לבקש את הגנתך ולהמשיך? היו"ר אחמד טיבי: אתה, אדוני, מתחיל לדבר מן ההתחלה – גם בגלל אשמת חברי הכנסת, לרבות זה שיושב בראש. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אז אני אתחיל, אדוני היושב-ראש. בשמונת החודשים שהיתה לי הזכות להיות בהיכל הזה, זו פעם שנייה שאני נדרש להשתתף בהצבעה על התקציב, שאני מודה ומתוודה – ניסיתי קצת ללמוד אותו, וללמוד קצת את התהליך, ודי נבצר מבינתי כל הסיסטם שאנחנו בעצם פועלים על-פיו. תמיד יהיה דיון מהם סדרי העדיפויות בתוך התקציב ותמיד אנחנו נשאל את עצמנו את השאלות לגבי סעיף כזה או אחר, אבל לא התקיים פה ולו פעם אחת - - - שי חרמש (קדימה): סופית – צ'כוב. היו"ר אחמד טיבי: יכול להיות שלא שמעתי אותך היטב, חבר הכנסת. מי צדק, אדוני? שי חרמש (קדימה): סופית – צ'כוב. היו"ר אחמד טיבי: מי צדק, אדוני? רונית תירוש (קדימה): ד"ר אחמד טיבי. היו"ר אחמד טיבי: אז תגיד – היושב-ראש צדק. לא, אני אוהב לנצח במקרים האלה. שלוש גרסאות – אחת נכונה. אחת של זחאלקה – שזה פול ניומן; אחת של שלי יחימוביץ – שזה היצ'קוק; ואחת שלי – שזה צ'כוב. ישראל חסון (ישראל ביתנו): חבר הכנסת חרמש עומד לעלות לנאום עוד מעט? שי חרמש (קדימה): לא, לא. היו"ר אחמד טיבי: כן, כן. תפריע לו אז. ישראל חסון (ישראל ביתנו): קצת נשגב מבינתי התהליך, שיטת העבודה. אני לא יודע, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני לא יודע איך אפשר לעשות תוכנית כלשהי, בתחום החינוך למשל, ללא תקציב רב-שנתי. פשוט לא ניתן. כל מנהל זוטר בכל מערכת סבירה – אני לא רוצה להגיד נורמלית, סבירה – יודע שכשהוא רוצה להשיג יעדים כלשהם, קודם כול מקיימים את הדיון מהם היעדים ולאחר מכן מקצים את המשאבים לכך. לבוא ולבחון דברים בתקציב בראייה רב-שנתית או בראיית תהליך, וכיצד זה משפיע – פשוט לא ניתן, זה לא יעזור. ואת הצבעת, הצביעו פה חברים באמת על נושאים כאלה ואחרים, שבעיניהם הם בעדיפות קודמת לדברים אחרים. הם לא דיברו על התהליך ובמה אנחנו רוצים להשפיע עליו. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת איתן. חבר הכנסת גפני. ישראל חסון (ישראל ביתנו): אחד הדברים שלא מופיע בתקציב הזה – ואין לי שום ספק שבראייה רב-שנתית אנחנו הולכים לשלם על זה מחיר כבד מנשוא – זה התחום של בריאות הציבור, טיפות-חלב. בתחום של החינוך, אני מודה ומתוודה, אני חושב שאנחנו די קרובים להשלים עם רוע הגזירה. לי קשה מאוד לבוא ולומר בכל הבליל הזה – ובעיני זה בליל – שהוא יודע להוביל אותי לאיזו דרך, לאיזו מטרה, שאני יודע היום להגדיר אותה. ולפיכך, נכון שאני אצביע בעד התקציב הזה, אבל אני מאוד מקווה שאולי נצליח להשפיע על התהליך לקראת השנה הבאה – אני לא בטוח – ואני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא לנסות לעצב תקציבים רב-שנתיים שיצמצמו את יכולת ההשפעה של הבית הזה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל חסון. חבר הכנסת אליהו גבאי, בבקשה, מסיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, שמונה דקות. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכלכלנים הודיעו לנו על הצלחה כלכלית והצביעו על צמיחה של 5% ועל עלייה של מעל 10% הכנסות ממסים ועוד כהנה וכהנה, כלומר, מבשרים לנו שמדינת ישראל צועדת, דוהרת בהצלחה ובשגשוג כלכלי. אבל על מי חלות ההצלחות האלה, מי חוגג בהצלחות האלה? שוב העשירון העליון, האוכלוסיות המבוססות. והאוכלוסיות מהמעמד החלש מהעשירון התחתון עדיין נמצאות בתחתית ולא חוות את ההצלחה, שחלק רוקדים עליה. לא יהיה אפשר לצמצם את הפערים האלה אם נמשיך לתת את ההטבות במסים שונים ומשונים לאוכלוסיות המבוססות. למרות הצלחתם אנחנו עדיין מקילים עליהם במיליארדים, במסי חברות, במע"מ לא מזמן, שדווקא הם קיבלו את כל הרווח הזה. והאוכלוסיות מהמעמד הבינוני והחלש ממשיכות להיות מאחור. רבותי, אם אנחנו רוצים לצמצם את הפערים, עלינו להשקיע הרבה בחינוך. וכאשר צמצמנו בשנים האחרונות את ההשקעה בחינוך, בשעות חינוך, בהוראה, בתרבות, בסופו של דבר, האוכלוסיות המבוססות יכלו להשלים את זה לילדים שלהן והאוכלוסיות החלשות לא יכלו, ולכן נוצרו שני כיוונים בחינוך - אוכלוסייה שמקבלת פחות ואוכלוסייה שמקבלת יותר. כדי לצמצם את הפערים, החינוך הוא המקור הטוב ביותר, אם נדע ליצור שוויון בחינוך. בתוך מערכת החינוך היה פרויקט של רווחה והיה פרויקט של שיקום השכונות, שנועדו לצמצם את הפערים, כדי לתת לאוכלוסיות החלשות את שוויון ההזדמנויות. והנה, כאשר הלכנו וצמצמנו במערכת החינוך, הם שוב פיגרו ופיגרו. ואל נתפלא אחר כך אם נראה שהעוני הולך וגדל. כי רק מערכת החינוך יש בכוחה – אם ניתן חינוך איכותי, חינוך שיוכלו באמצעותו להגיע למוסדות להשכלה גבוהה, חינוך שיוכלו באמצעותו לקבל יותר מקצועות, שיוכלו להשתלב בהיי-טק – לתת את המפתח לצמצום הפערים. כי מדינת ישראל שהיתה פעם, התגאתה שהפערים בין העשירים לעניים הם הכי מצומצמים. עכשיו אנחנו המדינה שהפערים בה הכי גדולים. והחברה שלנו לא יכולה לעמוד מול האתגרים והסכנות המקיפות אותנו אם לא תהיה כאן לכידות חברתית. לכידות חברתית תהיה על-ידי זה שנצמצם את הפערים בין העשירים לעניים, בזה שנשקיע באוכלוסיות החלשות, בשכונות המצוקה, בעיירות הפיתוח, בכל תחום, דרך מערכת החינוך. לא רק על-ידי הקצבות; הקצבות לא יפתרו את כל הבעיה, אלא צריך להשקיע בהכשרה מקצועית. רבותי, מדינת ישראל קולטת עלייה. אם לא תהיה אפשרות לתת תעסוקה, העלייה לא תהיה, והחמצן של המדינה הוא העלייה לארץ-ישראל. אחרת קיימת סכנה קיומית דמוגרפית לעתידה של המדינה, אם לא נדע לקלוט עלייה בצורה טובה ואם לא נדע לתת להם - - - היו"ר אחמד טיבי: התכוונת לומר דמוגרפית. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אתה רוצה להתחיל להפריע, אדון? גלעד ארדן (הליכוד): הוא רצה להזדהות. היו"ר אחמד טיבי: מותר ליושב-ראש להעיר. אני רק שאלתי, אמרת גיאוגרפית והתכוונת בטח לדמוגרפית. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא גיאוגרפית אלא דמוגרפית. אמרתי בסדר גמור, לא טעיתי. אנחנו צריכים לעודד את העלייה, לתת תעסוקה. לתת לחיילים המשוחררים העדפות ולאפשר להם הטבות כדי שירגישו את ההשקעה שהשקיעו בצבא. מדינת ישראל יודעת להכיר, יודעת להעריך ויודעת לתגמל. לא יכול להיות שחייל יהיה שלוש שנים בצבא, ישתחרר מהצבא, ומדינת ישראל לא תתגמל אותו בהתאם במוסדות להשכלה גבוהה, בדיור ציבורי. הדיור הציבורי - כאשר זוג צעיר קונה דירה, זה עול שמלווה אותו כל תקופת עבודתו וקשה לו לעמוד בעול הכבד. לכן מדינת ישראל צריכה להשקיע בדיור ציבורי, לאפשר דיור בשכירות, להקל את עול המסים כדי שיהיה דיור בשכירות. זה לא נראה לי בתקציב הנוכחי, לא בשיקום השכונות, לא בדיור הציבורי, לא בתעסוקה. רבותי, הנה ניקח לדוגמה שוב, השכר הנמוך של המורים, שבחלקם הגדול משתכרים שכר מינימום, פחות מהממוצע במשק. איך אנחנו יכולים לעודד מורים טובים ומוצלחים לעבוד במערכת החינוך כאשר השכר שלהם הוא שכר מינימום? לכן זה מתכון לכישלון במערכת החינוך, אם לא נדע להעלות את השכר של המורים ולתת להם את התנאים הטובים שיוכלו לעבוד ולהגיע. כמובן, אני לא בא להצביע על התנאים הסביבתיים והתנאים החינוכיים שצריכים להיות בבתי-הספר, שזה גם כן דבר חשוב ביותר. רבותי, עדיין עיירות הפיתוח משוועות לעבודה. אנחנו צריכים ליצור תעסוקה בעיירות הפיתוח, לעודד את המפעלים שיגיעו לעיירות הפיתוח, ולא שנביא לנהירה של נוער, שלא רואה את עתידו בעיירות הפיתוח, למרכז הארץ. לכן, עיירות הפיתוח צריכות להיות מקום ששואב, מקום שנותן מענה לזוגות הצעירים, לדור הצעיר שיחזור מהאקדמיה כדי לגור בעיירות הפיתוח. יש להצמיח את התושבים, להצמיח מנהיגות בתוך עיירות הפיתוח. רבותי, צמצום תקציבי הרווחה שהתחלנו להפריט בטענה שהאזרח הפרטי יעשה את זה יותר טוב, חברה תעשה את זה יותר טוב – במקום לייעל. לכן עלינו לייעל ולא למצוא את התשובה תמיד איך להפריט. לא צריך להפריט כל דבר. יש דברים שהפרטתם טובה, יש דברים שהפרטה היא לא המתכון, התשובה של כל ייעול. רן כהן (מרצ): לרוב, ההפרטה היא רעה. אליהו גבאי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): יש מקומות שהפרטה היא לטובה, יש מקומות שהיא לא. צריך לייעל את השירות הציבורי ולא רק להפריט אותו – בחלקו כן. רבותי, אותו הצמצום - ככל שצמצמנו ברווחה, זה המתכון שזה הזמן. אם יש לנו עודף תקציב ואם יש לנו צמיחה טובה זה הזמן להשקיע במערכת החינוך. זה הזמן להשקיע בתעסוקה לזוגות הצעירים, להשקיע בדיור הציבורי. רבותי, מערכת החינוך שלנו הצטמקה יותר מדי והיא מאפשרת כיתות גדולות במקום לצמצם את גודל הכיתות; יש לבנות - זה הזמן להשקיע בכיתות מרווחות יותר וזה הזמן להשקיע במערכת החינוך ובמורים. אני מקווה שאם נדע לעשות, זו תהיה התקווה והבשורה לציבור, כי לצערנו, התקציב הזה לא מביא לא בשורה ולא תקווה אלא מביא חושך לעיניו של הציבור הגדול. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת גבאי. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד ארדן. לאחר מכן - חבר הכנסת מיכאל איתן, לאחר מכן - חבר הכנסת ליצמן, לאחר מכן - חבר הכנסת רן כהן, לאחר מכן - חבר הכנסת משה גפני. שרת החינוך יולי תמיר: אדוני היושב-ראש, אם כולם חושבים שצריך להעביר למערכת החינוך, אז אולי יעבירו משהו. היו"ר אחמד טיבי: אולי הנוכחות שלך עוזרת. גלעד ארדן (הליכוד): גברתי, כיוון ש-77% מהציבור אומרים שראש הממשלה לא מתאים לתפקידו, וזה לא עוזר, אז גם לא נראה לי שמה שיגידו פה יעזור. צר לי להנמיך את ציפיותייך. גלעד ארדן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאזין קשב רב לדוברי מפלגת השלטון, קדימה, שנואמים פה החל משעות הצהריים על תקציב המדינה, ומתגאים בהישגים הכלכליים לדבריהם המשויכים לראש הממשלה אהוד אולמרט ולשר האוצר הירשזון, ולמדיניות הכלכלית שהם מובילים עם עמיר פרץ וחבריו ממפלגת העבודה. ואני שואל את עצמי שאלה באמת פשוטה, איך ייתכן שכמעט 80% מהציבור, שלדברי ראש הממשלה ראו את הניצחון האדיר שישראל נחלה במלחמת לבנון האחרונה, והם רואים את "ההישגים האדירים" שראש הממשלה, כמובן במרכאות כפולות, עם שר האוצר מביא גם בתחום הכלכלי, איך הם לא רואים את ההישגים האלה? מדוע 80% מהציבור הישראלי מתעקשים להגיד רק אתמול שראש הממשלה איננו מתאים לתפקידו? אני חושב שזה מעיד שהציבור בישראל הוא כנראה לא כל כך מטומטם, כי הוא יודע היטב, ואני אומר את זה במיוחד עוד הפעם לחברי מפלגת השלטון, קדימה, שכלכלה זה לא מהיום למחר. זה לא שנבחרים לראשות ממשלה, מקבלים את המשרד, ופתאום בתוך שלושה-ארבעה חודשים יש ירידה באבטלה, יש נתונים של צמיחה, והכול קשור פתאום למדיניות שלכם, אין שום קשר למה שקרה פה קודם. אז אני רוצה להזכיר לכם שדווקא ראש הממשלה הנוכחי הוא יותר אחראי בצד של הגדלת ההוצאות של הממשלה. לדוגמה, הוא הכניס את הרעיון הנפלא של הנסיגה החד-צדדית, שעלה למשלם המסים הישראלי עד כה בסביבות 12 מיליארד שקלים. ראש הממשלה הנוכחי, בחוסר אחריות אופייני, פתח במלחמת לבנון האחרונה. עוד מהלך מוצלח שעלה למשלם המסים הנוכחי עוד כ-12 מיליארד שקל. יכול מאוד להיות שבלי שני המהלכים הללו - אני לא מדבר על ההוצאות שעוד יעלה לנו המיגון של עוטף-עזה וכל ההוצאות הנלוות בעתיד, בלי כל ההוצאות האלו שראש הממשלה גרם למדינת ישראל, יכול מאוד להיות שהפרמטרים הכלכליים, שבעיקר מי שאחראי להם הוא בנימין נתניהו, היו נראים היום הרבה יותר טוב. אני רוצה להזכיר שכשאנשים באים ומספרים פה על העוני ועל המצוקה, ולצערנו יש עוני ויש מצוקה, ויש פערים חברתיים, אבל תראו הפלא ופלא, עברה שנה וחצי מאז בנימין נתניהו איננו שר אוצר, ועדיין יש פערים, ועדיין יש עוני, ועדיין כל אלה שהבטיחו לנו מהפכות בתחום של שכר המינימום, והבטיחו לנו כלכלה עם חמלה, מביאים לנו תקציב שגם בו יש פגיעה בצעירים ובדמי אבטלה שהם אמורים לקבל. יש קיצוץ ברכבת ובמקומות פריפריאליים שהיא אמורה להגיע אליהם. יש פגיעה עתידית כנראה בציבור הסטודנטים. יש הפרה בוטה של ההתחייבויות שניתנו לציבור הבוחרים בקשר לשכר המינימום. כל הדברים האלה מעידים על דבר אחד ברור, כל אלו שבאו לציבור והסיתו נגד הליכוד ונגד בנימין נתניהו בבחירות האחרונות, פשוט ידעו שהם מרמים את ציבור הבוחרים, כיוון שהיום, וזה חמור אפילו יותר, כשהקופה מלאה הם לא נלחמים על מהפכה אמיתית בשינוי סדר העדיפויות. יעקב מרגי (ש"ס): גם אז היתה הקופה מלאה. גלעד ארדן (הליכוד): כן, כן ידידי חבר הכנסת מרגי. הצעד הראשון שעשיתם בממשלה זה להעלות את מחיר הלחם. יעקב מרגי (ש"ס): אתה יודע שגם אז הקופה היתה מלאה. גלעד ארדן (הליכוד): אתם כל היום מנסים לטבול כאשר השרץ בידכם, ואתם חברים בממשלה שלא עשתה שום שינוי בסדר העדיפויות החברתי. אבל זה הרבה יותר חמור, כי כשנתניהו היה שר אוצר, המשק עמד על סף קריסה, ולא היה מנוס. והיום הקופות מלאות, ואתם לא עושים שינוי אמיתי. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ארדן. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי איתן. אחריו - חבר הכנסת ליצמן, והבא אחריו - חבר הכנסת רן כהן. מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מחזיק ביד מסמך שקיבלתי, כמו כל חברי הכנסת, ועל-פיו מודיע כמתבקש מהחוק מזכיר הכנסת שלקראת ההצבעה על התקציב הגיעו להסכמים מיוחדים עם שתי סיעות בבית, סיעה אחת זו יהדות התורה, והסיעה השנייה זה סיכום בין הקואליציה לבין ישראל ביתנו. במסמך שאני מחזיק ביד מדובר על סכומים בהיקף של כ-500 מיליון שקל, מעל ל-400 מיליון שקל. 400 מיליון שקל זה לא מעט כסף. אנחנו יושבים פה, מקבלים איזה מסמך, זורקים לנו ואומרים לנו: במאות המיליארדים של התקציב עוד 500 מיליון שקל זה כבר לא הרבה, כן הרבה. 500 מיליון שקל זה המון כסף. אני מסתכל על המסמך הזה, ומה אני רואה בו? יש בו הסכם אחד עם יהדות התורה, ובמסגרת הזאת אנחנו מקבלים הודעה ש-290 מיליון שקל יועברו לנושאים שייקבעו על-ידי סיעת יהדות התורה. מתוך סכום זה יוקצו 260 מיליוני שקל כתוספת לתקציב הישיבות הגבוהות. מתוך מה שאני יודע, ואני לא מדבר סרה דווקא בממשלה הנוכחית, זה הפך להיות איזה מין ספורט לאומי. יודעים שאפשר לקבל את הקולות של אגודת ישראל על-ידי תקציבים לישיבות הגבוהות. ואני שואל את עצמי, האם אנחנו, חברי הכנסת, מרגישים בנוח עם מצב כזה, שאני חושב שבסל שירותים במדינה יהודית ודמוקרטית, תקציב לישיבות גבוהות צריך להיות, גברתי שרת החינוך. זה אחד מהנושאים שנוגעים למשרד החינוך, אולי משרד הדתות. אני מעדיף משרד החינוך. רן כהן (מרצ): משרד החינוך. מיכאל איתן (הליכוד): אני מעדיף משרד החינוך, אבל אני אומר אולי משרד הדתות. אבל איך זה יכול להיות שלוקחים נושא כזה והוא הופך להיות לאיזה מכשיר לתוספת חד-פעמית: עכשיו תצביעו - תקבלו, לא תצביעו - לא תקבלו. שמואל הלפרט (יהדות התורה): זה "קופי" של הסכם של נתניהו. מיכאל איתן (הליכוד): חבר הכנסת הלפרט, במה שאני אומר אין שום חידוש. אנשי "אגודה", "יהדות התורה" לדורותיהם עומדים ואומרים אותו הדבר. מה החידוש? החידוש היחידי - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): נתניהו עשה לפני שנתיים אותו הסכם, והרגשת בנוח. מיכאל איתן (הליכוד): חבר הכנסת הלפרט, אמרתי, אני לא מדבר כעת על עניינים מפלגתיים, לא נגד הממשלה, ולא בעד ממשלה אחרת. אני מדבר על תופעה שאני רואה כאן במשך השנים. השנה החלטתי שיהיה חידוש, לא רק אנשי יהדות התורה יגידו את זה, אלא יגיד את זה חבר כנסת גלוי ראש. נכון, אני גם בעד מדינה יהודית, אני בעד שיהיו לנו ישיבות גבוהות. אבל אני גם לא אינטרסנט בעניין הזה בכלל. אנחנו מדברים הרבה נגד השחיתות, האם אין כאן תחושה לא נוחה שקונים מפלגה על-ידי כך שצריכים להבטיח שירות שצריך להיות בבסיס התקציב? אחר כך אני מדבר על הדף השני. בדף השני - - - משה גפני (יהדות התורה): חבר הכנסת איתן, הישיבות זה כמה ישיבות של המפד"ל. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גפני, הוא צריך לסיים את דבריו. אחר כך חבר הכנסת ליצמן. אני סומך עליו שאם יש התייחסות הוא יתייחס. שמואל הלפרט (יהדות התורה): זה הסכם שנתניהו עשה. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת הלפרט, אין לך רשות דיבור. מיכאל איתן (הליכוד): אני מעביר את הדף, ואני שואל אתכם חברי הכנסת: אתם מרגישים בנוח להצביע עבור דף שיש בו הסכם מאוד פרטני שכתוב בו שיוקצה 1 מיליון שקל לבתי השכלה "מדעיים"? היו"ר מגלי והבה: סיימת את הזמן. מיכאל איתן (הליכוד): הפריעו לי, עוד דקה. היו"ר מגלי והבה: אני נותן לך משפטי סיכום. אתה לא יכול לעבור על כל הדף. מיכאל איתן (הליכוד): אני לא אעבור את כל הדף. אני מציע לכל חברי הכנסת לראות, יש פה הסכם בין ישראל ביתנו לבין סיעות הקואליציה עם רשימה פרטנית: לזה מיליון, לזה 5, לזה 3, לזה 2. אני מבין שהפוליטיקה היא לבוא עם סדרי עדיפויות וסדרי העדיפויות בתקציב. אין לי עדיין תשובה ברורה, אבל ברור לי שזה לא יכול להיות. להעביר מיליון שקל לגוף שמקורב, להעביר עוד מיליון שקל לגוף אחר שמקורב, להעביר 3 מיליונים לגוף אחר, ואת כל זה להתנות בהסכם תמורת הצבעה על התקציב - זה מריח מאוד מאוד לא טוב. איך להפוך את סדרי העדיפויות למשהו שלא יריח ממנו ריח של שחיתות אני משאיר לפעם הבאה, שבה אוכל אולי להרחיב את הדיבור. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת מיקי איתן. אני מזמין את חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת הכספים. שמואל הלפרט (יהדות התורה): חבר הכנסת איתן, למה לא אמרת את זה לפני שנתיים, כשביבי נתניהו נתן לנו בדיוק אותו דבר? יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תומך בשתי ידיים בכל מלה שמיקי איתן אמר. חבל שלא קראת את הנאום שלי היום, שבו אמרתי בדיוק אותו דבר. למה כל דבר שכל אזרח ותלמיד במדינה מקבל בבסיס התקציב, אני צריך לקבל בהסכם קואליציוני? אבל, קודם כול, אני בטוח שביבי היה מוכן לשלם פי-ארבעה מהסכום הזה, העיקר שהוא יהיה ראש ממשלה. אין לי ספק כי הצרכים מוצדקים, על-פי קריטריונים. אין כאן שום משהו פרטי למוסד זה או אחר. דבר שני, כפי שחבר הכנסת הלפרט טען קודם, הרי השיטה התחילה עוד לפני עשר שנים. המצב היום הוא שעוד כמה שנים לא יהיה תקציב ישיבות, והכול יהיה רק בהסכם קואליציוני, לפי המצב הנוכחי. לפני שנתיים הוא היה 390 מיליון, ירד ל-350 מיליון, השנה זה 310 מיליון. אדוני יודע מה היה התקציב כשעזבתי את ועדת הכספים ב-2002? מיליארד ו-32 מיליון שקל. אז מה לך להלין על התהליך? תלין על זה ששוחטים את הישיבות, הורסים אותן - - - חיים כץ (הליכוד): שחיטה כשרה? יש משגיח? יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): מהמפלגות האלה אי-אפשר להוציא משהו כשר. משה גפני (יהדות התורה): צריך להבהיר שאלה לא רק ישיבות שלנו. היו"ר מגלי והבה: חבר הכנסת גפני, תהיה לך עוד מעט רשות לעלות ולדבר. אתה לוקח לו את הזמן. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אני רוצה להעיר לגבי עוד נושא, ובשביל זה עליתי. ערבים מקבלים אפליה מתקנת. מיכאל איתן (הליכוד): העדפה מתקנת. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): תקרא לזה איך שתרצה, מקבלים כיתות מעבר למה שמגיע. למה? קיפחו אותם. האם אדוני יודע שבבני-ברק, בקריית-ספר, בביתר, באלעד ובבית-שמש יש יותר מ-1,000 קרוונים ככיתות לימוד? מיכאל איתן (הליכוד): זה לא בסדר. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): מה זה לא בסדר? למה לא עושים גם בשבילנו אפליה מתקנת? למה הנכד שלי לומד בקרוון? למה כל ילד לפני שהוא נכנס לשכונה יש לו בית-ספר מוכן, ואצלי לא? חיים כץ (הליכוד): גרתי בבני-ברק, למדתי בבית-ספר חילוני יחיד - - - יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): אני מוכן לסייר אתך איפה שאתה רוצה. דבר שלישי, חבר הכנסת איתן, מפעל הזנה. אם בג"ץ פסק שילדי ביתר, על אף המצב הסוציו-אקונומי בקרית-ספר, אחד ושניים, לא זכאים למפעל הזנה, מה שכל מקום אחר כן - ילדי חינוך עצמאי בשדרות לא זכאים למפעל הזנה. תסביר לי, אם אתה כל כך צודק – ותאמין לי שאתה צודק הרבה יותר ממה שאתה חושב – תתמכו בדבר אחד, חוק חינוך. שרת החינוך לא כל כך אוהבת את זה, זה לא יעזור. אספר לך עוד דבר. מים, הסקה – בבתי-הספר של החינוך העצמאי לא מרשים לחמם כיתות. מצד אחד יש חינוך חינם, חוק חינוך, אסור לגבות תשלומים מההורים, ומצד שני, מים, חשמל וחימום לא נותנים להם. אולי תסביר לי ממה יממנו את זה, משנור? מיכאל איתן (הליכוד): תגיד את זה לשרת החינוך. יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): היא יודעת את הבעיות. שלא יספרו לי סיפורים שהממשלה החליטה להקים ועדה. סיפורי סבתא. זה כמו הוועדה לחינוך הממלכתי שתקום, שאתה יודע שלא תקום. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אז לא לאשר את התקציב? יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): מבחינתי אל תאשרו. אני בסך הכול באופוזיציה. יש לכם פטנט פשוט: עד שלושה חודשים אין תקציב, יש בחירות. לכן, אני מוחה על זה שבתקציב 2007 אין 400 מיליון שקלים עבור תקציב בחירות כלליות. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת רן כהן. אחריו – חבר הכנסת גפני. רן כהן (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה יולי תמיר, חברות וחברי הכנסת, אני קודם כול מודה לך וליושב-ראש הקודם על שהקדמתם את הדברים שלי לעכשיו. ב-19:00 אני בישיבה בלשכת ראש הממשלה בקשר לחוק הנוער, ואני לא מתכוון לוותר עליו. לפחות בתוך כל השחור של התקציב הזה, שתהיה איזו נקודת אור אחת, שאולי נתקן בה משהו במצב החברתי שלנו. אדוני היושב-ראש, החוק הזה, התקציב הזה, הוא תקציב רע מאוד. הוא רע מאוד בראש ובראשונה משום שהוא בהמשך ישיר לתקציבי נתניהו. אלא מה, שהוא יותר גרוע, משום שהוא מוסיף נדבך לאותן רעות, ורעות חולות, שתקציבי נתניהו הביאו על מדינת ישראל. כל הפערים החברתיים, כל הפגיעה בעובדים במדינת ישראל. רבותי, בואו לא נשכח אף פעם, בדוח העוני האחרון היה גידול של 4.5% בשכבות העוני, אבל מתוך התוספת, שיעור הגידול בקרב העובדים הוא 10.4%. יותר מפי-שניים עוני בקרב עובדים מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. כלומר, מצבם של העובדים במדינת ישראל, באופן יחסי, נהיה עוד יותר גרוע בגלל תקציבי נתניהו. ואתם, עם זה, ממשיכים? באותם תקציבים? באותן רעות? באותה - תסלחו לי - חולירע חברתית שנתניהו הביא? אתם ממשיכים את זה ומביאים את זה היום לפני הכנסת? הרי זה ממש דבר מדהים. לא די בהרעת מצבם של העובדים, יש גם הרעה נמשכת בשירותים החברתיים. רבותי, שרת החינוך הרי לא מפסיקה לדבר, בצדק, על קיצוץ של 3.5 מיליארדי שקלים מתקציבי החינוך. אז חשבנו שיש ממשלה חדשה, עם ראש ממשלה שאמר כל הזמן שהוא לא נתניהו, שהוא ההיפך מנתניהו; יש שרת חינוך חדשה שהיא ההיפך מלימור לבנת, ובכל זאת תקציבי החינוך לא טובים יותר. עד כדי כך שהיום יש שביתות באוניברסיטאות אחרי שנים שלא היו שביתות כאלה. בצדק, אגב, משום שמצבם של הסטודנטים לא משתפר בדרך שסימן דוח ועדת-וינוגרד כפי שאומץ בהחלטת הממשלה. והנה היום מצב החינוך, גם באוניברסיטאות, לא מוטב אלא נמשך. לא רק זה - גם בנושא הדיור. ממשלה כזאת שתבוא היום לשלוט כשאין בנייה של דירה אחת בדיור הציבורי, כשעשרות אלפי משפחות ברחוב ללא קורת-גג? זה תקציב שאפשר להצביע בעדו? מישהו פה במצפון נקי יוכל להצביע בעדו אחרי הנתונים האלה על החינוך, על הדיור? שקל אחד אין לסל התרופות, אחד, כאשר יש תרופות ויש חולים. זה תקציב שאפשר להצביע בעדו במצפון נקי? אני כבר לא מדבר על שירותי הרווחה שנמצאים בקשיים אדירים. צריך ממש להילחם על כל שקל כדי שילדים בסיכון, ילדים במצוקה, יוכלו לחיות בארץ הזאת ולגדול כבני-אדם. אז אולי בענייני ילדים בסיכון בזכות ראש הממשלה תהיה איזו תזוזה לטובה. אני מאוד מקווה שנצליח להביא את זה בשבועות הקרובים לכנסת. אבל בתקציב אין כלום, פשוט כלום. אדוני היושב-ראש, אילו כל זה היה קורה כאשר אין כסף ויש בעיה, המדינה במצוקה - אבל לא. אנחנו ממשיכים ברפורמה במס, שוב פרי מדיניות נתניהו, שמחלקת 20 מיליארד שקל, כמעט כולם לעשירון העליון. חלוקה ממש בשפע אדיר, חגיגה אדירה לשכבות המבוססות, כאשר יש מצוקה איומה ונוראה בשכבות עצומות בחברה הישראלית. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה? ממשלה חדשה, אם היה טיפול בתחום אחד והיו באים ואומרים: אנחנו את זה רוצים לתקן בשנה הקרובה; בשנים הקרובות מתחילים תיקון משמעותי באיזה תחום. כלום. ואת זה להביא היום בפני הכנסת? אדוני היושב-ראש, תקציב רע, תקציב שממשיך את הרוע שהיה עד עכשיו. אין דרך אלא שהכנסת במצפון נקי תדחה את התקציב הרע הזה מלפניה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת רן כהן. חבר הכנסת משה גפני, אחריו – חבר הכנסת זאב אלקין. לרשותך שמונה דקות. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני סבור שבאמת אפשר להימנע בתקציב הזה. כולם. בלאו הכי התקציב הזה לא מבשר שום דבר. מה שהיה הוא שיהיה. עבר חוק ההסדרים ואושר פה בקריאה שנייה ושלישית. הסתכלתי עכשיו כדי לראות אילו רפורמות אישרו פה. לא הייתי צריך להתעמק לפני ההצבעה כי בלאו הכי נמנעתי. התברר שאין כלום בחוק ההסדרים. כלום ממש. כל הרפורמות יצאו ממנו – הרפורמה בקופות-החולים בפרק הבריאות, הרפורמה בהוצאה לפועל, ואני לא מביע עמדה אם זה טוב או רע; ואם זה צריך להיות בחוק ההסדרים - ודאי שזה לא צריך להיות בחוק ההסדרים. הרפורמה שמשרד האוצר ביקש לעשות בתאגוד מים וביוב יצאה. ושוב, אני לא מביע עמדה, חבר הכנסת אזולאי, על תאגוד מים וביוב. הרי יש לנו עמדה משותפת בעניין הזה. אין כלום. למעשה זו ממשלה שלא עושה שום דבר. כלום. היינו מצפים שקואליציה של 78 חברי כנסת - ועוד קנו שישה חברי כנסת בהימנעות, את יהדות התורה, ותכף אדבר על זה - היה צפוי שעם 84 חברי כנסת, 78 תומכים ושישה נמנעים, היתה הולכת להיות פה רעידת אדמה ברפורמה במשק המדינה. כלום. כלום. כלום. אפס מוחלט. גם אתם יכולים להימנע. זה לא משנה. התקציב לא מבשר שום דבר. את אותם הנזקים שעשו לשכבות החלשות ממשיכים לעשות הלאה. את אותה פגיעה בסל התרופות לאותם חולים מסכנים שמחכים שתהיה להם תרופה, מכיוון שהמדע מתקדם ויש יכולת לספק תרופות והטכנולוגיה מאפשרת להציל חיים - לא קורה בעניין הזה שום דבר. המדינה מפגרת מאוד אחרי מה - - - רוחמה אברהם (קדימה): לא הפתעת אותי בשום דבר. גם עכשיו קיבלתם 290 מיליון שקלים. גפני, מלה טובה על זה. מלה אחת. מה היה קורה אלמלא הייתם מקבלים את 290 מיליון השקל? משה גפני (יהדות התורה): אני הולך לדבר על זה. היו"ר מגלי והבה: חברת הכנסת רוחמה אברהם, תיכף תעלי ותדברי. משה גפני (יהדות התורה): חברת הכנסת רוחמה אברהם, את שואלת שאלה של טעם אבל זה על חשבוני, אז אני פוחד. אם אפשר, אדוני היושב-ראש, שתביא את זה בחשבון. אבל חברת הכנסת אברהם, אני הולך לדבר על זה. תיכף תשמעי את התודה רבה. רוחמה אברהם (קדימה): כמו שאתה יודע להחמיא. משה גפני (יהדות התורה): אני מקווה שלא תתחרטי על התודה רבה שלי מפני שאני הולך להגיד אותה. המציאות היא שאין בתקציב הזה כלום. רגע, אני רוצה לשבח אותך על משהו אחר, שכחתי. חוק ההסדרים הנוכחי, בזכותך ובזכות חברים רבים, אבל בעיקר בזכותך - חוק ההסדרים גוסס. אין לו עתיד. תסתכלו על חוק ההסדרים שהתחלתי לדבר עליו, לא נשאר ממנו שריד ופליט. אמרתי קודם שכל הרפורמות יצאו ממנו. ידונו בהן בנפרד. כל אחד יוכל להביע את עמדתו ואני אפסיק להיות שבוי באותם 290 מיליון שקל שתיכף אדבר עליהם. אני אוכל להצביע על הרפורמה בהוצאה לפועל כפי שצריך להצביע - חבר כנסת שדן לגופו של עניין. אני אוכל לדון ברפורמה בבריאות, ברפורמה בקופות-החולים, כפי שצריך לדון. אני אוכל לדון בכל אותם סעיפים, בתאגוד מים וביוב, כפי שצריך לדון. אני לא מתחרט על זה שביקשתי להעביר את חוק ההסדרים לוועדה לקידום מעמד האשה, מפני שאז זה - - רוחמה אברהם (קדימה): - - - משה גפני (יהדות התורה): - - נפל לידיים שלך. אחרי שגמרתי לדבר על התקציב עצמו אני רוצה להגיד תודה גדולה לממשלה על 290 מיליון השקל שקיבלנו. תודה גדולה, ואני אפרט. איך קיבלנו 290 מיליון שקל תמורת הימנעות כשיש 78 חברי כנסת בקואליציה? אף אחד לא שאל את עצמו את השאלה הזאת? מה, אנשי האוצר נפלו על השכל? אין להם מה לעשות כשיש להם 78 תומכים אלא לקנות שישה חברי כנסת נמנעים, לא תומכים, תמורת 290 מיליון שקל? חבר הכנסת אלקין, תעשה חשבון כמה אתה שווה. היית הולך לאוצר ואומר להם: אני נמנע, היו נותנים לך שישית ממה שנתנו לנו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם מה זה 290 המיליון האלה. אנחנו, יהדות התורה, מבקשים - - - חיים כץ (הליכוד): למה כל כך קצת? אתם שווים יותר. משה גפני (יהדות התורה): מפני שחלק היינו צריכים להעביר לפלאפל בחוץ. על כל פנים, אני רוצה לספר לכם, אדוני היושב-ראש, אנחנו מבקשים כבר הרבה שנים - בעבר באמת היינו נגד זה - שאת התקציבים שמיועדים לציבור החרדי – אגב, הישיבות הן לא רק ישיבות שלנו, הן ישיבות של ש"ס, הן ישיבות של המפד"ל, של האיחוד הלאומי, שלא לדבר על זה שיש גם כמה ישיבות חילוניות שמופיעות באותו ספר תקציב. שרת החינוך יולי תמיר: אחת. משה גפני (יהדות התורה): לא, יותר. שרת החינוך יולי תמיר: יהיו ארבע. משה גפני (יהדות התורה): ארבע. אני רוצה שתדעו שלא מדובר בישיבות מפלגתיות. זה לא שאנחנו באנו ואמרנו: תיתנו לישיבות של יהדות התורה. זה כולם, כל מי שמופיע בספר התקציב. אין מציאות אחרת. אנחנו דואגים גם לציונים הדתיים. אני הולך להגיד לך שגם אתה, חבר הכנסת אלקין, קיבלת הרבה מתוך 290 המיליון. יעקב כהן (יהדות התורה): גם ש"ס. משה גפני (יהדות התורה): ש"ס אמרתי. את מי שכחתי? גם לישיבות של שרת החינוך יולי תמיר - ארבע. שרת החינוך יולי תמיר: אחת, ועוד מעט ארבע. משה גפני (יהדות התורה): אחת, ועוד מעט ארבע. יעקב מרגי (ש"ס): ישיבות של הממשלה, אתה מתכוון? משה גפני (יהדות התורה): לא, לא. יעקב מרגי (ש"ס): של שרת החינוך? משה גפני (יהדות התורה): כן, אידיאולוגית. איך נעשה הפטנט הזה? נורא פשוט: אנחנו באנו כבר לשרי האוצר לדורותיהם, וגם באתי להירשזון עכשיו ואמרתי: אנחנו לא רוצים שקל אחד. לא רוצים - לא בדף, לא בהכרזות ולא במשא-ומתן. תושיב את הפקידים שלך, את אנשי המקצוע, ובוא נקבע מה מגיע. מה שמגיע - שיהיה בספר התקציב. מה שלא מגיע, אנחנו לא דורשים שקל. נורא פשוט. מה יותר פשוט מזה? אותו דבר באגף להכשרת עובדי הוראה בנושא של הסמינרים; אותו דבר בחינוך העצמאי, אותו דבר בכל תחום. מה שמגיע, מגיע; מה שלא מגיע, לא מגיע. שרת החינוך, למשל, בתקציב שאת הגשת לחינוך העצמאי, שעל זה אין ויכוח, כי החוק מחייב שוויון, מה קרה? הגדילו את תקציב החינוך - שזה בעיקר משכורות – ב-5.08% ואת תקציב החינוך העצמאי ב-3.82%. איך עברת על החוק? למה עשית את זה? הרי החוק מחייב אותך לתת באופן שווה. אני לא נכנס לשאלה כמה "מעיין החינוך התורני" קיבל, אני לא נכנס לזה. את בדקת, אולי עברת על החוק? שרת החינוך יולי תמיר: לא, לא עברתי. משה גפני (יהדות התורה): אם לא עברת, בסדר. אבל שתדעו שהחוק שאנחנו חוקקנו, שמחייב לתת באופן שווה לחינוך העצמאי, לא מתבצע בתקציב הזה. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת גפני, הגידול לא משקף מה היה היחס בין - - - משה גפני (יהדות התורה): אני אמרתי לסיגלית סייג באגף החשב הכללי ולמיכל צוק באגף התקציבים, שאני לא למדתי באוניברסיטה, אבל היה לי מחשב, אם הוא לא היה מקולקל. לקחתי את ספר התקציב שאת הגשת, לקחתי את מספר התלמידים בכל סקטור, לקחתי את הגידול הטבעי מהשנה שעברה ולקחתי את התקציב, ועשיתי את החשבון, וזה מה שיצא לי. היו"ר מגלי והבה: תודה, שמונה דקות עברו. משה גפני (יהדות התורה): אני חייב לומר תודה רבה. אני הצעתי לשר האוצר אברהם הירשזון, שאני אוותר על 290 המיליון, לא אבקש שקל, ואהיה מוכן לעשות אתו הסכם רב-שנתי - - - רוחמה אברהם (קדימה): שתצביע בעד. משה גפני (יהדות התורה): את יודעת מה? אמרתי לו שאני אהיה כמו אחד מהקואליציה, אז הוא אמר לי: לא, לזה אני לא מסכים. לא חשוב, נניח לעניין הזה. תיפסקנה הדרישות האלה, לא רוצה את זה יותר. למה אנחנו דרשנו בהסכם הקואליציוני, שלא יצא לפועל, חוק חינוך חרדי? אנחנו רוצים שיהיה ברור מה מגיע לחינוך החרדי ומה לא מגיע, מה זכויותיו של הילד החרדי ומה חובותיו. הם לא מוכנים עד לרגע זה. חבל שאני לא יכול לספר סיפורים מפגישות בארבע עיניים עם אנשי האוצר. רוחמה אברהם (קדימה): אני מוכנה לוותר על זמני כדי שתספר סיפורים. משה גפני (יהדות התורה): לא אומר שמות, אבל הבכירים ביותר במשרד האוצר אמרו לי פה, כשישבנו וצחקנו בחוק ההסדרים על כך שאני שבוי, שאני חייב להימנע: חבר הכנסת גפני, אנחנו לא נסכים לזה, איך אנחנו יכולים לקנות אתכם? הרי את יודעת, את מכירה את זה מהספר הכחול. קיצצו בלמעלה מ-50% את אותם 290 מיליון, חזרו אלינו עם זה, ואמרו: בתנאי שתימנעו. תדעו לכם שלחברי יהדות התורה אין שכל. אם היה לנו אומץ, היינו מצביעים נגד, והם בלאו הכי היו מוכרחים לתת את זה. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה רוצה שנצביע על זה? משה גפני (יהדות התורה): אבל אנחנו אנשים נחמדים. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת זאב אלקין, ואחריו - חבר הכנסת דוד אזולאי. זאב אלקין (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, הנכנס והיוצא, חברי חברי הכנסת, אחרי שגילה לנו כאן חבר הכנסת גפני סוד קטן, שגם 290 מיליון הם משחק סכום אפס, בסופו של דבר, הברכות שמגיעות לממשלה ולקואליציה על האמנות שבהעברת התקציב הזה רק גדלות פי כמה אחרי התגלית הזאת, כי באמת כבר מזמן לא היה למדינה הזאת תקציב במועד. להערכתי, הרבה שנים לא היה למדינה הזאת תקציב ללא הוספות קואליציוניות, או בהוספות קואליציוניות מדומות, כפי שלימד אותנו כאן חבר הכנסת גפני. עמדו כאן כמה דוברים בדקות האחרונות וטענו כלפי הממשלה, ששום דבר לא קורה בכלכלה, אין שום בשורה בתקציב הזה, אין שום בשורה בחוק ההסדרים הזה, שום דבר. אני שואל את כולנו, כל מי שמסתכל על הנתונים הכלכליים, האם זה שום דבר למרות המלחמה הקשה שהתרחשה? אתם יודעים מה, אם אפשר להחזיק את המצב הכלכלי ברמתו היום בלי הרפורמות, הלוואי שלא יהיו רפורמות, אף שלהערכתי גם רפורמות בדרך, רק בדרך הנאותה והנכונה, במידה רבה בזכותך, גברתי יושבת-ראש ועדת הכנסת, ולא בחוק ההסדרים. כשמדברים על ההישגים, נשמעים בבית הזה הקולות "גם ביבי". אני ממש סקרן לדעת, האם גם כשיבוא כאן לדיון התקציב של 2008 אנחנו נשמע את אותם קולות? כבר שנה וחצי בנימין נתניהו לא שר האוצר. אם גם בעוד שנה נשמע כאן את אותם קולות, שהוא אחראי להישגים כבר שנתיים וחצי. מראש אני רוצה להציע לחברי מסיעת הליכוד הצעה אחרת - למה ביבי? למה לא סילבן שלום? אם הישגים כלכליים מחזיקים מעמד כל כך הרבה זמן, שנה וחצי, שנתיים וחצי, אולי בכלל הרווח העיקרי וההישג העיקרי בכלכלה הוא של סילבן שלום. אני מציע לכם שתחליפו תקליט, לפחות בשלב הזה. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה לא רוצה שנענה לך. חיים כץ (הליכוד): הוא הזרים מיליארד שקל - - - זאב אלקין (קדימה): תודה רבה, חבר הכנסת חיים כץ. עמד כאן חבר הכנסת מיקי איתן, והיתה לו הרבה ביקורת על ההסכם הקואליציוני עם ישראל ביתנו, ועל כך שהתקציבים מופנים לעולים. אני שואל אותנו, מה רע? נאמר כאן בצדק, שהכנסת קיימת כדי לקבוע סדרי עדיפויות. אם יש חברי כנסת, שביחד – אגב, מכל המפלגות – באו עם סל דרישות לממשלה והממשלה נענתה לחלק מהדרישות האלה, ובזה בא לידי ביטוי סדר העדיפויות בלי שום קשר לזיקה המפלגתית, בעיני אין בזה שום דבר רע, אלא להיפך, זה הדבר החיובי. לסיכום, כמובן גם לי יש לפחות נקודה אחת שלא נוחה לי בתקציב הזה, והיא הסעיף שאני הייתי מעדיף שהממשלה תקטין אותו ולא תגדיל אותו. זה הסעיף של תוכנית ויסקונסין. יש רבים בבית הזה שלא נוחה להם התוכנית הזאת. אני מקווה שאם זה לא יעבור דרך התקציב, הקטנת הסעיף הזה של תוכנית ויסקונסין, השנה הזאת כך או אחרת תהפוך לשנת קבורתה, או לפחות לשנת השינוי שלה מן היסוד, כי בצורה כזאת אין לה באמת זכות לא להגדלת התקציב ולא לקיום. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו - חבר הכנסת חיים כץ. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הבריאות, אני רוצה קודם כול לפתוח בברכה. אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולשבח את יושב-ראש הנהלת הקואליציה, חבר הכנסת אביגדור יצחקי, ואת יושבת-ראש ועדת הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני חושב שאפשר לברך אותם בברכת יישר כוח על שהובילו מהלך משותף כדי לא לקיים את הדיון על חוק ההסדרים כפי שהיה בשנים עברו. אני חושב שאנחנו התחלנו בדרך הנכונה. אני מאמין, בעזרת השם, שבשנה הבאה נערוך הלוויה ממלכתית לחוק ההסדרים. זה יהיה ההישג של כולנו, וודאי שהאוצר יוכל גם לחשוב בצורה הראויה. חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דבריו של חברי הרב גפני. אפילו הייתי קצת במתח. חיכיתי לרגע שבו תבוא ההתקפה על ש"ס. חיכיתי וחיכיתי שמונה דקות, ולא באה ההתקפה על ש"ס. אחר כך חשבתי למה. הרי בסך הכול, בסופו של דבר, גם הם עתידים להימנע תמורת 290 מיליון שקלים, ואני באמת מברך אותם על כך. זה חשוב, אני לא מזלזל בזה. אבל מכיוון שהם כרגע שבויים, צריך מישהו לפדות אותם. הם לא תוקפים אותנו, כדי שאנחנו בסופו של דבר נקיים את מצוות פדיון השבויים. איך נקיים את מצוות פדיון שבויים של אגודת ישראל? על-ידי זה שאנחנו, בעזרת השם, לא נעשה חצי עבודה של 290 מיליון שמקבלים אותם בנפרד, אלא אנחנו נעשה עבודה, שהפעם זה יהיה בבסיס התקציב. דיברו כאן חברים רבים ותהו, למה דווקא כשמדובר בענייני דת אנחנו צריכים לעמוד כעניים בפתח במקום לקבל את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד? למה שאותם 290 מיליון שקל שמגיעים לבני הישיבות לא יהיו בבסיס התקציב? למה שנבוא ונעמוד כעניים בפתח לקבל אותם? אני אתן דוגמה נוספת לכך. ידוע לכולם שהרשויות המקומיות מקבלות ממשרדי הממשלה השתתפות של 75% והן מממנות עוד 25%. רק משרד אחד שונה מכולם, זה המשרד לשירותי דת במדינת ישראל. שם החלוקה היא 40% ו-60% מהרשויות המקומיות. ריבונו של עולם, למה צריך לשירותי הדת 60% מהרשויות ו-40% מהמדינה? מדוע לא לעשות בדיוק כמו במשרד החינוך, כמו במשרד הרווחה, שהמדינה נותנת 75% והרשות מממנת 25%? אז אני אגיד לכם למה: אם זה יהיה כך, איך יבוא הציבור הדתי לראש העיר, יצטרך להצביע בעבורו, לבקש ממנו, להתחנן לפניו, ואז יעמידו אותם אחרונים בסדר העדיפויות? אם יש לו כסף – ייתן לשירותי הדת; אם אין לו כסף – הוא לא ייתן לשירותי הדת. זה אבסורד. לכן, אני חושב שהממשלה חייבת לתקן את העוולות האלה אחת ולתמיד. אנחנו שותפים בכירים בקואליציה, ואנחנו שמחים שאנחנו בקואליציה הזאת, מחזקים אותה, אבל עם זה, אל תשכחו שבסך הכול באנו לשרת ציבור מסוים. תנו לנו לשרת את הציבור שלנו, כי אם אנחנו חזקים, גם אתם תהיו חזקים. שני הדברים האלה שדיברתי עליהם - המענקים לבני הישיבות ושירותי הדת – צריך שיהיו בבסיס התקציב ושלא בכל פעם נעמוד כעניים בפתח ונבקש את מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד. לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין דבר נוסף. שמעתי - ואם זה נכון, אני רואה את זה בחומרה רבה - שתושבי העיר שדרות מוכת ה"קסאמים" זכו במשך כל התקופה – חבר הכנסת יצחקי, אני רוצה שתשמע, כי הגשת הצעת חוק בקשר לשדרות ועוטף-עזה – להנחה בארנונה. נודע לי היום, שהממשלה נתנה עד היום 50% הנחה, ועכשיו קיצצו להם את זה ל-25%. זה עוול שלא יכופר. איך ישלמו התושבים האלה שאינם עובדים, שהמפעלים שבהם עבדו נסגרו, את הארנונה? האם אתם רוצים שהרשות המקומית תיכנס לגירעון? מה קרה לנו? נהיינו עיוורים, לא רואים את הדברים? תושבים של עיר מוכת "קסאמים" קיבלו הנחה של 50% בארנונה ועכשיו מקצצים להם את זה ל-25%? אני מקווה שמישהו שומע את הדברים, והוא יתעשת ויתקן לפני שהציבור יכריז על מרד מסים וגם את 25% האלה לא ישלמו. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת אזולאי. חבר הכנסת חיים כץ, ואחריו - חברת הכנסת רוחמה אברהם. חיים כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו דנים בתקציב ואני רוצה לדבר על נושא אחד קטן. אי-שם ב-99' עמיר פרץ הקים את מפלגת עם אחד וחרת על דגלה עזרה לעובדים ועזרה לגמלאים. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה ועמיר פרץ הקמתם את עם אחד. חיים כץ (הליכוד): עמיר הקים ואני קיבלתי חברות בכנסת. חרתנו על דגלנו עזרה לעובדים ועזרה לגמלאים. הציעו לנו להיכנס לקואליציה וביקשנו חקיקה. אני מדבר על חוק חברות כוח-אדם. בשנת 2000 הצלחנו להעביר בקריאה שלישית את חוק חברות כוח-אדם. "הצלחנו" – אני הצלחתי. אני, בעבודה סיזיפית על חברי הכנסת, הצלחתי, ועמיר לקח את הקרדיט. הוא עשה, וזה בסדר, אין לי טענות, הוא הרי הקים לי מפלגה. והממשלה דחתה שנה אחרי שנה. ב-2002, כשדחו את חוק חברות כוח-אדם, קרא עמיר פרץ - זה מה שהוא אמר באותה שנה על הדחייה: "דחיית הפעלתו המלאה בשנה היא כתם מוסרי שהממשלה תתקשה להסיר מעצמה. שר האוצר הפך למשרתם של העשירים. הוא שוב לוקח מהעובדים ונותן למעסיקים, לעשירים ולספסרי כוח-האדם". היום עמיר פרץ שותף להסכם, שותף לתקציב. איפה אתה, שר הביטחון, מגן העמלים? איפה הפן החברתי? איפה מאות אלפי העובדים שמחכים לך? אין טלוויזיה, לא מצלמים באותו רגע, אז שוכחים? זונחים? דיברנו קודם על מה שקיבלה אגודת ישראל. בישיבות התקציב של 2003 אני קיבלתי את זה בחקיקה - דחו לי את זה ל-2004. אורי יוגב, תמורת הצבעה, דחה את יישום החוק של חברות כוח-אדם. היום שר הביטחון, סגן ראש הממשלה, לא יודע להביא את זה? איפה מנהיג העמלים? איפה ההפקרה של מאות אלפי אנשים? על מה? על 60 שקל לשכר מינימום? גם בזה הוא יצא מההצבעה ולא הצביע נגד. אני אחזור על מה שאמר עמיר פרץ כדי שנבין מה הוא אמר אז. אני אקרא את זה שוב. ב-13 במרס 2002 החליטה הממשלה על דחיית יישום החוק ממרס 2002 למרס 2003. זה מה שאמר אז על הדחייה חבר הכנסת עמיר פרץ: "דחיית הפעלתו" – שימו לב למלים – "דחיית הפעלתו המלאה בשנה היא כתם מוסרי שהממשלה תתקשה להסיר מעצמה". היא תתקשה להסיר מעצמה את הכתם הזה. "שר האוצר הפך למשרתם של העשירים. הוא שוב לוקח מהעובדים ונותן למעסיקים, לעשירים ולספסרי כוח-האדם". משה שרוני (גיל): ועכשיו אתה עם נתניהו - - - חיים כץ (הליכוד): היום אתה, עמיר פרץ, שותף לספסרות בעובדים, שותף לספסרות בגמלאים. אתה חלק מהמשחק הקלוקל הזה. אני לא נכנס לשאלה אם הוא שר ביטחון מתאים או לא, אבל אם מישהו חשב שאתה מנהיג חברתי, אתה לא כזה. תודה רבה לכם. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת כץ. חברת הכנסת רוחמה אברהם, יושבת-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אלחנן גלזר. רוחמה אברהם (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני רוצה להודות לכל החברים שבמהלך היומיים האחרונים גיבו ונתנו את כל המחמאות שבעולם למהלך הזה של חוק ההסדרים. כיושבת-ראש ועדת הכנסת ראיתי לנגד עיני במהלך הזה דבר אחד: חיזוק מעמדה של כנסת ישראל כרשות מחוקקת. אני מוכרחה לומר, שזה לא ההישג שלי בלבד, אלא זה הישג של ועדת הכנסת, זה ההישג של יושב-ראש הקואליציה והכנסת כולה. נכון, לא קברנו אותו, אבל זו פעם ראשונה, זה 21 שנים, שכנסת ישראל עושה את המהלך הזה. אני מזכירה, החוק הזה חוקק בשנת 1985, כאשר המשק היה עם 400% אינפלציה. אני, כיושבת-ראש הוועדה, למדתי את החוק וסברתי שהמשק שלנו לא נמצא בשעת-חירום כלכלית ולפיכך אין מקום לחוק הזה. אני רוצה להזכיר קצת היסטוריה. התחלנו את המהלך של ההתנתקות ב-14 באוגוסט 2005, בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון. שמעתי את חברי מהליכוד, את חבר הכנסת גלעד ארדן אומר שכל הצמיחה שקיימת כרגע במשק שייכת לאדם אחד: לשר האוצר. אז בואו, אני מזכירה לכם: נתניהו כבר לא שר אוצר מאז 10 באוגוסט 2005. עברנו תקציב אחד, וכמדומני עברה כבר שנה וחצי. מה קרה במהלך השנה וחצי? נעשתה קוסמות, וכל תהליך הצמיחה עדיין שייך אליו? אני רוצה להזכיר דבר נוסף. נתניהו היה שר אוצר, אבל מי נתן את הגיבוי המוחלט לעשות את כל הרפורמות האלה? אני מודה, כחברה בוועדת הכספים עברנו לילות קשים מאוד. אבל הגיבוי היה של הממשלה, הגיבוי היה של הקואליציה, והיה הגיבוי המוחלט שנתן אריאל שרון לשר האוצר שלו. לכל אלה ששכחו, אני קצת מזכירה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר ולו מעט נתונים, כדי שהעם שצופה בנו ידע מהם הנתונים, מהן התוצאות ומהם ההישגים שיש לתקציב הזה. נכון, כמי שאכפת לה מאוד הנושא החברתי, הייתי רוצה לראות צמצום של הפערים החברתיים, על כל מה שקשור לזה. עם זאת, בואו לא נשכח: עברה עלינו מלחמה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפרט. בתקציב 2007 נוספו כ-3 מיליארדי ש"ח לרווחה באופן כללי. לעידוד התעסוקה נוספו 760 מיליון ש"ח. לרווחה – 661 מיליון ש"ח. לבריאות –379 מיליון ש"ח. שנתיים קודם לכן ישבנו בוועדת כספים ואני זוכרת איך נאבקנו להוסיף 20 מיליון ש"ח, אדוני היושב-ראש. זה עלה לנו בדם, יזע והרבה דמעות. לחינוך ולהשכלה הגבוהה נוספו 306 מיליון ש"ח. לתקציב הביטחון – בואו לא נשכח – נוספו 1.9 מיליארד ש"ח. להשקעה בתוכנית לגיל הרך ולילדים בסיכון – 400 מיליון ש"ח. חשוב שתדעו שבצד ההוצאות הללו, ההשקעות הזרות במדינת ישראל בחודשים ינואר-נובמבר 2006 היו 21.2 מיליארד דולר. היצוא של מדינת ישראל גם הוא גדל, וזאת הפעם הראשונה שסך היצוא עולה על היבוא – עוד קוסמות. היצוא נאמד בכ-270 מיליארד ש"ח, והגידול ביצוא נאמד ב-4.4%. היו"ר מגלי והבה: משפט אחרון. רוחמה אברהם (קדימה): אז כל אותם אנשי אופוזיציה, מטבע הדברים אין להם מה לומר. והם באמת ממלאים את הכיסאות פה – תראה כמה מהם יושבים פה וכמה הם נלחמים, לנוכח הנתונים שהצגתי כאן. אנשי האופוזיציה, אייכם? תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת אלחנן גלזר, אחריו - חבר הכנסת עתניאל שנלר, ואחריו - חבר הכנסת ברוורמן. אלחנן גלזר (גיל): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, למרות חשיבות התקציב, שכבר דובר עליו רבות כאן, ברצוני להתייחס לבעיית התעשייה הצבאית בכלל ולבעיית גמלאיה בפרט. תע"ש סובלת ממשבר כספי חריף. נכון להיום חובה לבנק הוא 270 מיליון ש"ח. נוסף על כך, היא חייבת לספקים כ-300 מיליון ש"ח. בשל המצב הקשה שהחברה נקלעה אליו, יש חשש רב בנוגע לתשלומי הפנסיה של כ-1,000 גמלאים שפרשו מתע"ש בפרישה מוקדמת. שלשום פורסם בתקשורת, כי התעשייה הצבאית הלינה את תשלומי הפנסיה של הגמלאים לחודש דצמבר. חשוב לי לציין כי זו לא הפעם הראשונה שבה מעכבים את תשלומי הפנסיה של גמלאי החברה, אשר תלויים במידה רבה בתשלומים השוטפים שהחברה מקבלת ממשרד הביטחון בעבור מוצרים שסופקו לצה"ל. לפני שעה קלה נמסר לי על-ידי מנכ"ל תע"ש, כי הגמלה של חודש דצמבר הועברה היום לגמלאים. אבל בזה לא נפתרה הבעיה, מאחר שיש סבירות גבוהה שבחודש הבא לא יימצא התקציב לתשלום הגמלה. כבר במאי בשנה שעברה העליתי את בעיית גמלאי התעשייה הצבאית בפני הממונה על התקציבים באוצר, מר קובי הבר. הובהר לי על-ידו, כי המשא-ומתן בין משרד האוצר להנהלת החברה בנוגע לעתיד החברה, שהיה אמור לפתור גם את בעיית הגמלאים, הופסק בטרם הושגה הסכמה, בעקבות חוסר שיתוף פעולה מצד הנהלת החברה וההסתדרות. רבותי חברי הכנסת, אני שותף למאמצים הנעשים בימים האחרונים לרכישת תע"ש בכללותה על-ידי התעשייה האווירית. אני סבור כי מעסקה זו יבוא הפתרון למצוקה הכספית של החברה, והקץ לבעיית הגמלאים. האחריות לניהול הכושל של החברה לא יכולה ליפול על כתפיהם של הגמלאים, שקצבאותיהם הן כבנות-ערובה בסכסוך בין הצדדים. לסיום אני רוצה להודיע, שבשל אחריות לאומית סיעת גיל תצביע בעד התקציב. תודה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת גלזר, תודה על העמידה בזמנים. חבר הכנסת עתניאל שנלר – אינו נוכח. אם כך, אני מזמין את חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אחריו - חבר הכנסת ישראל כץ, ואחריו - חבר הכנסת יוסף שגאל. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אומר כמה דברים בקצרה. מכיוון שבימי חיי הובלתי הרבה מאוד תקציבים, אני שואל את עצמי מה אומר על התקציב הזה, שאת ידי אני מרים לאשרו. אני בכנסת הישראלית מאז אפריל, ולצערי, אני רואה את התהליכים האלה, שהם דמוקרטיים ומאוד לא יעילים ומאוד לא אפקטיביים. כבר אמרו חברי לפני, לרבות חבר הכנסת חסון, שאילו רצו לקבוע סדרי עדיפויות נכונים, היו צריכים תקציב רב-שנתי, היו צריכים להגיש תקציבים קודם לכן, היו צריכים לדון בהם יותר לעומק ולקבל החלטות בתחילה ולא בסוף – סוף מעשה במחשבה תחילה. אכן, היתה מלחמה. אכן, יש גם תוצאות והישגים. אבל מבחן של מדינה הוא בפער בין הפוטנציאל, מה שהיא יכולה להשיג, לבין מה שהיא משיגה. כבר מזמן הפוטנציאל של מדינת ישראל הוא 30,000 דולר לנפש. הפוטנציאל של מדינת ישראל הוא שלא יהיו בה אי-שוויון, עוני מרוד, רמת חינוך נמוכה, חוסר שיטור מתאים – שהתוצאה שלהם, עם הקשיים הביורוקרטיים, היא עליית רמת השחיתות. לכן שואל אני את עצמי: אכן, יש הישגים; אכן, יש צמיחה; נכון אמרה חברת הכנסת אברהם, היו פה הרבה מאוד השקעות זרות, רובן פיננסיות. אבל מדוע התעסוקה לא מחלחלת למטה? מה צריך לעשות? לאן מגיעים פירות הצמיחה? מדוע אין בישראל יכולת למשול – ולא רק לממשלה הזאת – אין ממשלה אפקטיבית, כדוגמת הממשלה באירלנד, שתיקח מדינה שהיתה למטה והיום מצליחה קולקטיבית, מעבר לקבוצה של אינדיבידואלים? אכלתי פלאפל בחוץ – אתך, אדוני היושב-ראש – ויש לי הערה אחת לחבר הכנסת כחלון ולחבר הכנסת כץ. הייתי קורא לתקציב הזה "תקציב הפלאפלים", משום הטעות שנעשתה. משה כחלון (הליכוד): זה תקציב הסושי, לעשירים. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): אני קורא לו "תקציב הפלאפלים". אני רוצה להסביר איזו טעות נעשתה בתקציב הביטחון, והלוואי שהיתה לי יותר עוצמה – ואני אומר את זה כי לצערי, מספסלי הכנסת אתה יכול לדבר קצת, לעשות תיקון קטן, אבל אין לך עוצמה. כבר חודשים רבים אני שואל את עצמי מה הייתי עושה אם הייתי במקום חברי שר האוצר הירשזון, או הייתי יושב בממשלה. ואני רוצה להסביר למשל, טעות אחת, שאנשים שמבינים בכלכלה היו פותרים אותה ואז היינו עומדים כאן עם עוד 2 מיליארדי שקלים, לחלק אותם לקשישים, לילדים, לגמלאים, וכל הסיפור היה צריך להיעשות בצורה פשוטה וחשבונאית. ואסביר: הטעות ב-2006, שאמרנו שאנחנו שומרים על אותו חוק דרקוני של נתניהו, שהעלייה בהוצאות הציבוריות תהיה רק ב-1%. להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, החוק האירופי לגבי מגבלת הגירעון הוא לגבי הגירעון. הגירעון משמעותו הכנסות פחות הוצאות, ולא לעבור את ה-3% בגירעון. ואנחנו כבר לא עוברים אותו ולא נעבור אותו. לגבי ההוצאות, ואף אחד בכנסת לא ילמד אותי כלכלה, אין חוקים, זה תלוי. לכן, שמרנו על המגבלה של 1% אף שמפלגת העבודה, שאני כתבתי את המצע שלה, אמרה לפחות 2%, כי 2% זה כמעט גידול האוכלוסייה. ואז היתה מלחמה. ולאחר המלחמה אמרו: צריך להוסיף לתקציב הביטחון. היה פתרון מאוד פשוט. הוספנו ב-2007 3.5 מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון. יכולנו לקחת 2 מיליארדים ולהעביר אותם בתקציב 2006. מה היתה הבעיה לעשות את זה? הרמטכ"ל ידע את זה, שר הביטחון ידע את זה, אלא שאמרו להם כמה פקידים, שאם חס וחלילה נוסיף את זה ב-2006, ההוצאות יהיו פתאום כ-2%. מדוע? מפני שתוספת של 1% זה 2.3 מיליארדים. אז ההוצאות ב-2006 אחרי המלחמה היו 2%. רבותי, זה פשע. למה אני כועס? משום שארצות-הברית, אחרי ה-11 בספטמבר, אחרי המלחמה בעירק, כשהגירעון התקציבי היה הגבוה בעולם, הוסיפה כסף. מישהו אמר משהו בגרמניה ובצרפת? וזה עדיין ללא בעיה. לי היתה בעיה אם הייתי מופיע לפני שר אוצר אמריקני או שרים בעולם להסביר כמה אחראית היא ישראל? ישראל היא האחראית ביותר. אז פה כל החכמים הגדולים הסבירו לי, שמכיוון שפקיד נסע לוושינגטון ובוושינגטון אמרו לו 1%, אם יגידו עכשיו שזה 2%, השווקים יתמוטטו. בטח. אם באים וכותבים בעיתונים שזה חוסר אחריות תקציבי, אז ממוטטים את השווקים. אבל אם מציגים שזאת המדינה האחראית ביותר בעולם, שאחרי מלחמה היא מעלה רק עוד ב-1% - היו פה 2 מיליארדי שקלים. על שלושה חטאי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. למה זה קורה? מפני שאין מדיניות. יש תהליך שבו ידידי הפקידים קובעים מסגרת, ואז חברי פרופסור ליצמן – אני קורא לו פרופסור, כי הוא פרופסור לתהליכים כאן – מחלק את מה שהוא קורא ה"קניפל" הזה וה"קניפל" הזה, ורוב הסיפור פה נסגר ללא סדרי עדיפויות שנקבעים. לגבי הגמלאים, ואני אומר את זה מול חברי, ידידי ורעי חבר הכנסת שרוני - - - משה כחלון (הליכוד): יש פה גם שר מהגמלאים. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): סליחה, וכבוד השר שמייצג את הגמלאים, ידידי בן-יזרי. רבותי, שיסביר לי בן-אדם אחד. אני מבין את הצמדת הקצבאות בעבר, של הנכים והילדים, למדד יוקר המחיה. אבל קצבאות של אנשים עובדים, של גמלאים? היו"ר מגלי והבה: תודה רבה. משה כחלון (הליכוד): אל תדאג, אדוני היושב-ראש, הוא יתמוך בסוף. היו"ר מגלי והבה: הוא מדבר דברי טעם, אז אני אתן לו לסיים את הנקודה. משה כחלון (הליכוד): אם פרופסור ברוורמן לא ידבר דברי טעם, אנחנו יכולים ללכת הביתה. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): האמן לי שאת מה שאני מדבר כאן אפשר היה לעשות, אלא שלא עובדים פה ברצינות, וזה מה שמפריע לי. מה קורה עם הגמלאים? הצמידו להם – וזה היה מעשה נתניהו – למדד יוקר המחיה. כבר לפני ארבעה חודשים אמרנו שמדד יוקר המחיה יהיה אפס, והקפיאו בכל זאת. והרמנו כמו ברווזים את היד בקריאה ראשונה, כי אנחנו לפעמים ברווזים, נכון? אנחנו מצמידים וממשיכים עם ההצמדה, וזה היה אפס. עכשיו, מה קורה? השכר הממוצע עולה ב-3%, כל העובדים מקבלים תוספת שכר, הגמלאים, שעבדו כל חייהם – אפס. בשנה הבאה זה יגדל עוד פעם, כי לא תהיה אינפלציה, ולכן הצעתי דבר מאוד פשוט. אם היו 2 מיליארדי השקלים, היית מקציב ל-3% האלה, 160 כפול שלוש, 480 מיליון שקלים. אבל הצעתי משהו אחר - אם היתה פה מדיניות ולא אוסף של "קניפלך". אמרתי: תוסיפו 50 מיליון שקלים, תגידו שאתם מוסיפים 100 מיליון שקלים באחוז, ובשנה הבאה תצמידו, הרי הייתם עושים את זה. אבל אין דיון, יש "קניפלך", יש סידורים. לכן, אדוני, אני אצביע בעבור התקציב, אבל אני אומר לך, שאם מדינת ישראל לא תשנה את תהליך התקציב, לא תעביר רפורמות – וזאת אחת הסיבות שאני רוצה יותר כוח, כי האמן לי שהמשחק כאן הוא משחק בשוליים. אם היתה פה מדיניות ממשלה מכוונת, היתה פה גם צמיחה, גם חלוקה וגם תעסוקה. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת ברוורמן על התיאוריה הכלכלית. אבישי ברוורמן (העבודה-מימד): זה לא תיאוריה, זה מעשה. היו"ר מגלי והבה: אני יודע, הבעיה נשארה בתיאוריה, כי החבר'ה שלך לא נתנו לך לעשות אותה. חבר הכנסת ישראל כץ, בבקשה. ישראל כץ (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו מתייחסים לתקציב שהיום יסתיימו הדיונים ותתקיימנה הצבעות עליו. אני יושב כחבר בוועדת הכספים, כיהנתי בממשלה, בקבינט הכלכלי-החברתי, הכרתי את המצב הכלכלי כפי שהוא היה, אני מכיר את המצב דהיום. ההבדל הכי גדול, שאז לא היה כסף והיום יש כסף. היום הוויכוח הוא איך לחלק את הכסף. אז היה צריך לדאוג איך מביאים את הכסף, וגם נעשו צעדים קשים, שאת חלקם בוודאי צריך גם לתקן. היתה פגיעה קשה. אבל היום, כאשר הכסף ישנו, מוזר ולא ברור איך הממשלה הזאת מצליחה שלא לפתור את הבעיות המהותיות שקיימות, למרות האמצעים שמצויים בידיה. כאשר ממשלה הולכת לבנות תקציב היא צריכה קודם כול לדאוג לתשתית האנושית שכוללת את החינוך, כוללת השקעה בילדים בגיל הרך, כוללת השקעה בלימודים מסוגים שונים, מלימודי קודש עד לימודי מדעים ודברים אחרים, כי זה חלק מבניית העתיד. ממשלה צריכה להשקיע בתשתית פיזית, בכבישים, ברכבות, בתקשורת, בכל הדברים שיכולים לקצר את הטווח בין הפריפריה למרכז ולאפשר בעתיד, כתוצאה מהתשתית הפיזית, את פיתוח הכלכלה. והיא צריכה להשקיע בתשתית הכלכלית, לראות מה התחומים שבהם צריך להשקיע ואותם צריך לעודד כדי שההכנסות הכלכליות, הכספיות, יגדלו. אני לא רואה בתקציב הזה התייחסות ותכנון והיערכות רב-שנתית לאף אחד מהנושאים האלה. את הרכבות בפריפריה עצרו. לא רק שלא בנו דברים חדשים, עוצרים תוכניות קיימות. סדרה שלמה של דברים מוקפאת ואינה מבוצעת, תוך פגיעה דווקא בפריפריה. בנושא התשתית האנושית אנחנו רואים פגיעה בסטודנטים, שהולכים להעלות להם את שכר הלימוד בניגוד למתווה שהיה ולהתחייבויות. אני רואה פגיעה בכל מערכת החינוך, ואין רפורמה. אז שוללים רפורמה אחת, לא מביאים רפורמה אחרת. 27 מיליארד שקלים בקירוב לא משיגים את המטרה שלהם. היום אם אין לך שיעורים פרטיים לילדים, אין לך חינוך, ומי שידו לא משגת לא מקבל חינוך. כך זה הולך היום. הולכים לגזור על חיילים שמשתחררים, שהם לא יוכלו לקבל דמי אבטלה עד גיל 28. הולכים לדחות את העלאת שכר המינימום. הולכים לשחוק את הקצבאות, בניגוד להתחייבויות. כמה דמגוגיה נשפכה על הדברים האלה. זה שלא מצמידים אותן לשכר הממוצע אלא למדד, זו פגיעה ישירה בקצבאות. ומי מקבלי הקצבאות? אלה האוכלוסיות הכי נפגעות כאן, שהבטיחו לעזור להן. קמה מפלגת הגמלאים וקמו מפלגות אחרות, ומצעים שלמים, ופרופסור ברוורמן התייחס לכך, אבל זה לא קורה בפועל. ואני לא רואה שהמדינה מטפלת. ואם ניקח גם את הנושא הכלכלי, ניקח את מרכז ההשקעות ואת תקציבי המחקר והפיתוח של משרד התעשייה והמסחר - יפה מאוד שסגן ראש הממשלה ושר התמ"ת מדבר על זה, אבל מה עושים? שחקו את תקציב מרכז ההשקעות לעשרות מיליוני שקלים. איך ייתנו מימון היום למפעלים כדי שיקומו בפריפריה? ולא רק זה, אלא את תקציב המחקר והפיתוח שצריך למנף את ההיי-טק שמייצר ב-17 מיליארד דולר כל שנה, מתוכם 15 מיליארד ליצוא, שמכר השנה חברות ב-12 מיליארד דולר, הכנסה למדינה; וזה העתיד שלנו, זה היתרון האיכותי שלנו באזור, זה הדבר שלא פחות חשוב ועוזר למדינת ישראל לעמוד מול כל האיומים. שחקו וקיצצו בניגוד להתחייבויות ומשכנו את כל העתיד. הממשלה הזאת לא בונה את העתיד בנושא התשתית האנושית, התשתית הפיזית, התשתית הכלכלית. היא לא בונה את ההווה, היא פוגעת גם ברווחה. ולכן ודאי שלא נוכל לתמוך בתקציב מהסוג הזה, שאני מדגיש, אדוני היושב-ראש, שכבר יש כסף שמישהו דאג שיהיה עקב הצעדים הקשים. לכן, אני קורא לחברי הכנסת, פרופסור ברוורמן ואחרים שיש לכם ביקורת, תבטאו אותה גם בהצבעה ואל תתמכו בתקציב. היו"ר מגלי והבה: תודה. חבר הכנסת יוסף שגאל. ואחריו – חבר הכנסת שי חרמש. יוסף שגאל (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אומרים שעשיר זה לא מי שיש לו הרבה כסף אלא מי שמספיק לו. אם האמירה נכונה, למדינתנו אין סיכוי להיות אי-פעם מדינה עשירה, ולא משנה עד כמה גדול יהיה תקציב המדינה, תמיד יהיו דרישות תקציביות נוספות, דרישות להוסיף כסף למטרה זו או זו, לפרויקט זה או אחר ואני בטוח שרוב הדרישות יהיו נכונות ומוצדקות. במשך ימים שמעתי, חברי חברי הכנסת, גם את דוברי האופוזיציה וגם את דוברי הקואליציה - הם מונים את חסרונות תקציב 2007. אני מסכים עם רוב מה שנאמר כאן, אני חושב שאנחנו משאירים הרבה בעיות לא פתורות שנצטרך להתמודד אתן בעתיד הקרוב. מה שכמעט לא שמעתי בימים אלה, מאיפה ניתן לקחת תקציבים על מנת לכסות את כל הדרישות. הפתרונות ששמעתי הזכירו יותר משיכת שמיכה מצד לצד ולא פתרונות ממשיים. גם אני עצמי הייתי רוצה להוסיף תקציבים להרבה נושאים חשובים בעיני על מנת שהפנסיונרים יחיו בכבוד, על מנת שילדינו יוכלו להקים משפחות בלי לדאוג איך הם יפרנסו אותן מחר, על מנת שנכדינו יקבלו חינוך טוב, ועוד ועוד ועוד. אני מאמין, אני מאוד רוצה להאמין, שבזמן הכנת התקציב האנשים במשרד האוצר חשבו גם על זה ועשו את המקסימום האפשרי, כדי שחלוקת הכספים תפשר בין הרצוי למצוי. לצערי, ויכוחים על חלוקת התקציבים לקראת ההצבעה מצטיירים בציבור כסחר מכר. כך לעתים קרובות זה מוצג בתקשורת. הדרישות של סיעות הקואליציה נחשבות לרצון לשמר אינטרסים פוליטיים צרים של כל מפלגה ומפלגה. בדיון עם האוצר, סיעת ישראל ביתנו השיגה כמעט 200 מיליון שקלים לצרכים שונים. אבל אני רוצה לשאול, האם ביטול תשלום אגרה לפנסיונרים ומקבלי קצבת זיקנה זה אינטרס פוליטי? האם עשיית צדק היסטורי בנוגע לניצולי שואה זה אינטרס פוליטי? האם מאבק בנגע הסמים זה אינטרס פוליטי? האם הטבות לחיילים משוחררים, תקצוב פרויקט מדענים עולים וארגוני עולים - אלה אינטרסים פוליטיים רק של מפלגת ישראל ביתנו? התשובה - זהו אינטרס לאומי. אני בטוח שגם רוב הדרישות של הסיעות האחרות היו ענייניות ולא נבעו משיקולים פוליטיים צרים ואני מצטער על כך שחלק מדרישותיהן הצודקות לא התקבלו. אני מצביע בעד התקציב הזה, לא כיוון שאני מרוצה מכל סעיף וסעיף, אלא כיוון שהמשך הוויכוחים ומשיכת דיונים נוספים יגרמו רק לנזק ולא לטובת מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת שגאל. חבר הכנסת שי חרמש. אחריו – חבר הכנסת ואסל טאהא. שי חרמש (קדימה): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יושב פה כבר שעה ארוכה, מתוסכל ותוהה, מסע של חברי לקואליציה, כולו בכי תמרורים, ביקורת ובסופו של דבר אומרים, אני מצביע בעד. אני רוצה לחסוך לעצמי מסע מיותר, לא נכון ולא הגיוני, ולומר קודם לכולם סוד, שאולי לחלק מכם הוא לא ידוע, מלמדים אותו בשיעור הראשון במבוא לכלכלה בכל אוניברסיטה, והוא אומר, שמדע הכלכלה הוא מדע של מחסור. בזה הכול מתחיל ובזה הכול נגמר. מרגע שהגדרנו שהמדע הוא מדע של מחסור, מתחילה שאלה של סדרי עדיפויות. ודאי שאי-אפשר להשיג את כל מה שרוצים. הייתי אומר עוד נקודה אחת, ברצוני להתפלמס עם פרופסור ברוורמן, וחבל שהוא יצא כרגע. אין ספק שצריך לדאוג למדיניות החברתית, אבל השורשים של כל מדיניות חברתית נטועים קודם כול בכלכלה חזקה. כי ברגע שאין כלכלה חזקה, שום מדיניות חברתית לא יכולה להחזיק בנושא הזה. ועברנו שנה עם תוצאות – לא אתן את המספרים כי כבר סקרו אותם לאורכם ולרוחבם – לגבי ירידה באבטלה, עלייה בשכר העבודה, ירידה בריבית, גידול בתפוקה לנפש, גידול ביצוא, אינפלציה אפס. רבותי, אם כל הדברים האלה לא מחלחלים למטה, נראה שאנחנו לא מבינים על מה אנחנו מדברים. אבל הייתי אומר, איום אחד מרחף על תקציב המדינה, ומשום-מה לא עוסקים בו כרגע. לאיום הזה קוראים החוב הלאומי. החוב הלאומי, ברמה של פי-שניים ממה שמקובל במדינות מקבילות לנו במערב אירופה, שותה מתקציב המדינה 30% מהתקציב, כבוד היושב-ראש. למעלה מ-90 מיליארד שקל מוקרבים למולך - למולך הריבית, למולך החזר החובות. מדינה שמצליחה בשנה כל כך מוצלחת ומבריקה כמו השנה זאת, ולא ליצור - מי שמדבר כאן על רזרבות, אני לא יודע מה זאת רזרבה, אצלי רזרבה זה תמיד הפער בין מה שיש לי לבין מה שאני חייב. ברגע שהרזרבה זה רק מה שיש לי, ומה שאני חייב לא נספר - זאת מדיניות של בת-יענה. אם נצליח השנה להוריד 3 מיליארדי שקלים מהחוב, יצרנו מקור לשנים הבאות בכל שנה של 150 מיליון שקל. הורדנו 12 מיליארד, כמו שאמרו פה כרגע, מתפנה מקור תקציבי ב-2008 ל-600 מיליון. יושב כאן שר הבריאות, אלה בדיוק המקורות לסיפוק סל הבריאות, לסיפוק הצרכים של הביטוח הלאומי ולכל היתר. מעל הבמה הזאת אני אומר שאני תומך בתקציב, שהתקציב ראוי, הגישה היא אחראית, היא גישה שרואה טווח ארוך, מחשבת סיכונים נכונים ומבקשת להקטין חוב כדי להקטין סיכון. לא כל שנה מובטחת לנו, חרף הבעיות של המלחמה, שנה מוצלחת כזאת בהצלחה כלכלית, בהזרמות ההון ובהשקעות. זה לא ביטחון לשנים הבאות, זה אירוע מאוד בולט ומאוד חריג. בואו נתפלל כל אחד בשפתו ולאלוהיו, שדבר כזה יימשך. אסיים ואומר רק דבר אחד, זאת לא בושה להחזיר חובות, זאת אחריות ומחויבות לדורות הבאים. חוב נוצר מהשקעות לפיתוח, חוב נוצר מקליטת עלייה, חוב נוצר ממלחמות וחוב נוצר גם מכשלים שידענו אנחנו לעשות בדור שלנו. בואו לא נגלגל את החוב הזה לבנים שלנו, בואו נבטיח להם עתיד טוב יותר. תודה רבה. היו"ר מגלי והבה: תודה לחבר הכנסת שי חרמש. חבר הכנסת ואסל טאהא. אחריו – חבר הכנסת עבאס זכור. ואחריו – חבר הכנסת משה כחלון. ואסל טאהא (בל"ד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדיון הראשון דיברתי על אוכלוסייה חלשה, על הציבור שנפגע קשות, ציבור הנשים, ועכשיו אני ממשיך בתחומים אחרים שנוגעים גם לתקציב. הבשורה היחידה, חברי הכנסת, שמביא אתו התקציב של 2007, היא המדיניות ההדרגתית של הפחתת המסים. כיום אנו רואים מגמה ברורה של העדפת המדינה את הסקטורים החזקים, העשירים - הפחתות מס למעסיקים בעשירונים הגבוהים, הפחתת מס לחברות – אלה המגזרים שנהנים מהמדיניות של הממשלה, אלה המגזרים שנהנים מהפחתת מס הדרגתית, אבל ליתר האוכלוסייה, שרוב רובה אוכלוסייה חלשה, אין כרגע הקלות, והיא אמורה להיות סבלנית וסובלנית עוד כמה שנים עד שחזון הצמיחה הכלכלית יתממש, ואז אולי היא תרגיש שהצמיחה באמת הגיעה אליה. אבל כל עוד הצמיחה פוגעת בכיכר הלחם ובבקבוק החלב, איך היא תרגיש שיש צמיחה? היא תרגיש שהיא נפגעת, שהיא נרדפת, והתקציב והממשלה לא מתייחסים אליה. החזון הזה, שאנחנו שומעים עליו כבר כמה שנים, נדחה משנה לשנה, מתקציב לתקציב, בעיקר בגלל העימותים הצבאיים וההרפתקאות הכוחניות שישראל לוקחת על עצמה. מלחמת לבנון השנייה היתה רק תוספת לאירועים צבאיים שליוו אותנו בעשור האחרון. בעשור האחרון אזרחי ישראל נאלצו לשלם גם על שתי אינתיפאדות שגבו מחיר יקר בנפש ובדם - וגם בתקציבים - של אלפי אזרחים במדינת ישראל, ושל הצד השני, הצד הפלסטיני. אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, גם תקציב הפיתוח של משרדך, משרד הבריאות, נשחק בעשור האחרון, בין השנים 2001 ל-2007. אם תעיין בכלל התקציבים, תראה שיש שחיקה ברורה בתקציב משרד הבריאות. איזו אוכלוסייה נפגעה מהשחיקה הזאת? האוכלוסייה החלשה, השכבות החלשות, העניים הזקוקים לכל תרופה, הזקוקים לכל עזרה, והממשלה לא מתייחסת. היא מתייחסת לדבר אחד: יש אידיאולוגיה כלכלית, ניאו-ליברליזם כלכלי, היא רוצה ליישם אותה, ואם אנשים ישלמו מחיר - שישלמו, לא אכפת להם. הגמלאים, חבר הכנסת שרוני - שישלמו, הממשלה לא מתייחסת אם הם משלמים והם סובלים. נשים יעבדו, נשים לא יעבדו, יש מקומות עבודה, אין מקומות עבודה - לא אכפת להם. העדיפות הוא לשרת את השכבות החזקות, את האוכלוסייה החזקה, את החברות, את העשירים, הם אלה שנהנים מהמדיניות הכלכלית הזאת. אדוני היושב-ראש, אם נעיין בתקציב החינוך ונבחן אותו לכל אורך העשור האחרון, נגיע אל המסקנה המזעזעת שתקציב הפיתוח במשרד החינוך, שבו צריכה להיות ההשקעה הגדולה ביותר, כדי שהממשלה תיתן עתיד טוב יותר לתלמידים, לילדים, לצעירים, לדור החדש - דווקא התקציב האומלל הזה הצטמק ביותר משליש בדור האחרון. זה מוביל לשחיקה בתשתיות, אדוני היושב-ראש, זה מוביל ללימודים במוסדות חינוך ישנים ובלויים ומביא למחסור חמור בכיתות לימוד אל מול מספר התלמידים שהולך וגדל. זה מוביל בצורה אוטומטית לנתונים הכואבים של ישראל. חברי הכנסת, רק 55% מבני ה-18 הם בעלי תעודות בגרות, וההישגים של התלמידים שניגשים לבגרות נמצאים בירידה, מאחר - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת טאהא, הזמן תם, אז אנא, בבקשה. ואסל טאהא (בל"ד): משפט אחרון. - - שפחות ופחות שעות הוראה ניתנות לכל התלמידים. משפט אחרון. אני מתפלא, אדוני היושב-ראש, על מפלגת העבודה, שחרתה על דגלה לשמור על החינוך, לתגבר את החינוך, לחזק אותו בשכבות החלשות, ואנחנו רואים אותם נרתמים לכיסא ושומרים על כיסאותיהם, ולא אכפת להם משאר האוכלוסייה שרימו. היו"ר גדעון סער: תודה רבה, חבר הכנסת ואסל טאהא. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת עבאס זכור מסיעת רע"ם-תע"ל. בבקשה, אדוני, לרשותך שש דקות. עבאס זכור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני לא מתנגד שיהדות התורה יקבלו 290 מיליוני שקלים, ולא מתנגד שהעולים יקבלו מאות מיליונים, אני לא עושה כמו שתמיד עושה חברנו אליהו גבאי, שאומר: למה התלמידים בבתי-הספר הערביים מקבלים והדתיים לא מקבלים. אני בעד שכל תושב, כל אזרח, יקבל מה שמגיע לו. אני שואל: היתה בעיה כשהקואליציה ישבה עם יהדות התורה, שהיא באופוזיציה, ונתנה לה 290 מיליון? היתה בעיה אם יושב-ראש הקואליציה היה קורא לחברי הכנסת הערבים: בואו נשב, בואו נשמע מה חסר לערבים, למה הם זקוקים, איפה נשקיע השנה? דבר כזה לא נעשה. אנחנו נבחרי ציבור, עשרה חברי כנסת ערבים יושבים בבית הזה, אף אחד לא שאל מה קורה, מה הולך, מה נעשה במגזר הערבי. אני אומר שהמדיניות הכלכלית-החברתית שבאה לידי ביטוי בתקציב 2007 מהווה המשך למדיניות הממשלות הקודמות, שהתחילה ב-2002. בהתאם למדיניות זו, באותה תקופה חל גידול בממדי העוני. אל מול הגידול המתמשך בשיעורי העוני קבעה הממשלה הנוכחית בקווי היסוד שלה כי הממשלה תנהל מדיניות של צדק חברתי על-ידי צמצום הפערים החברתיים ומאבק בלתי מתפשר בעוני. אבל בפועל, מה שקורה הוא שהעוני גדל והפער החברתי הולך וגדל. הממשלה הנוכחית, במקום להילחם בעוני הכניסה את המדינה ואת אזרחיה למלחמה מיותרת, בלי להשיג שום מטרה. מי שמשלם עכשיו את תוצאות המלחמה זה אך ורק האזרח הפשוט. בשנה שעברה שמענו על קטינים, בנים ובנות, שגנבו כדי להביא אוכל למשפחות, על קטינים שמכרו סמים כדי להרוויח כסף, על צעירים שנשרו מבתי-הספר ולא נקלטו בשום מוסד או מקלט, וקלטו אותם ראשי הפשע. רק לפני שבוע שלחתי מכתב לשר לביטחון פנים על הפשע המתפשט, על הנשק שנמצא בידי צעירים בלי רשיון ועל הרצח בידי צעירים לאור יום. כל הפשע הזה מתפשט, רואים אותם יום-יום. מה עושה הממשלה? איזה תקציב עוזר לכך? מאיזה תקציב האזרחים ירוויחו? בקשר למגזר הערבי, עד היום שמענו רק הבטחות על צמצום הפערים בין שני המגזרים, אבל לצערי הרב, הפער הולך וגדל, מאחר שהממשלה, כמו הממשלות הקודמות, לא נותנת מענה ופתרון לבעיה חשובה זו. רשויות מקומיות במגזר הערבי קורסות, ואין ביכולתן לשלם משכורות לעובדיהן כבר חודשים, וכך הרשויות הללו לא יכולות לתת שירותים מינימליים לתושבים. הקיצוץ במשרד החינוך פוגע יותר בחלשים שנזקקים לחינוך שמספקת המדינה, ואין ברשותם האמצעים לקניית חינוך חברתי. מול ההתקדמות הקיימת בערים היהודיות, לא רואים התפתחות ראויה ביישובים הערביים, וחסרים בהם מועדונים, מתקני משחקים, מגרשי ספורט ומוסדות ציבוריים, כדי שהנוער יוכל לבלות את זמנו בנושאים חיוביים. לכן, אחוז הנשירה במגזר הערבי גדול מאוד, ותופעת האלימות והפשע הולכת ומתפשטת בקרב הנוער הערבי. כשמסתכלים על רשימת הערים מוכות האבטלה בישראל, רואים שמתוך 30 היישובים הראשונים 29 הם יישובים ערביים. לסיכום, יש צורך בהפעלת תוכניות של התחלת סגירת פערים, וזאת באמצעות תקצוב סכומים ייעודיים בתחומי תקציב הפיתוח לשכונות חדשות, לאזורי תעשייה, לבניית כיתות לימוד, לעידוד התעסוקה, לסלילת כבישים בתוך היישובים. יש צורך בהחזרת מענקי האיזון שקוצצו בשנים האחרונות, ובתיקון האפליה שמשרד הפנים הנהיג זמן רב כלפי הרשויות הערביות בחלוקת התקציבים הרגילים. כמו כן, יש צורך בפיתוח היישובים הערביים בנגב והענקת סיוע חירום לכפרים הלא-מוכרים. לבסוף, אם בכוונת הממשלה להקטין באמת את הפער הקיים בין שני המגזרים, היא חייבת להגדיל את קצבאות הילדים ולהחזירן לרמתן מלפני שנת 2002, דבר אשר עשוי לתרום להקטנת העוני בחרה הערבית. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת עבאס זכור. הדובר הבא, חבר הכנסת משה כחלון, מסיעת הליכוד, בבקשה. אדוני, לרשותך ארבע דקות. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת זכור, מה שאני מציע לך, אל תקנא ביישובים היהודיים. הממשלה הזאת פוגעת בכולם. היא פוגעת בערבים, ביהודים, בחלשים, ובחזקים לא כל כך, לצערי. אבל, היא פוגעת. הקו האנטי-חברתי שלה עובר ממש כחוט השני לאורך כל הדרך מהיום שהתמנתה, בניגוד כמובן להבטחותיה בבחירות: "אנחנו נתקן את העוולות", "עכשיו הקופה מלאה, נוכל לחלק". אתה יודע מה הם עושים עם הכסף? אדוני השר, אני אומר גם לך כדי שתשמע את זה: יש כסף, ויש מספיק כסף. הם שומרים רזרבות על חשבון הנצרכים. הממשלה הזאת שומרת רזרבות. אדוני השר, חשוב שתדע גם את זה: הממשלה הזאת לא ניצלה 2 מיליארדי שקל מתקציבי הרווחה. הכסף הזה נשאר. הם לא ניצלו אותו. כשאנשים היו רעבים, מנותקים מחשמל וממים, הם אמרו: לזה אין לנו תקציב. אנשים לא יכלו ללמוד ולהגיע לאוניברסיטאות. ביטלו את המלצות ועדת-וינוגרד להפחתת שכר הלימוד. את הדברים הכי קשים הם עשו. בסוף, הכסף נשאר. אדוני השר, יש פה שני דברים - אטימות וכשל ניהולי. מהממשלה הזאת אין לי יותר מדי ציפיות, כפי שאמרתי אתמול בנאום שלי. נגזרה על מדינת ישראל ממשלה כזאת, וכמובן, הציבור בחר בה ואנחנו חייבים לקבל את התוצאה כי זה מה שנגזר עלינו. אני מקווה שהגזירה הזאת תחלוף מהר ככל האפשר, בעזרת השם, אבל נישאר אתה עד הסוף. היו"ר גדעון סער: אפשר לקצר. משה כחלון (הליכוד): כמה שיותר קצר. אני חושב שאם יהיו חסדי שמים, אנחנו נוכל להיפטר בקרוב ככל האפשר - אנחנו וכל העם בישראל - מהממשלה הכושלת הזאת והבלתי-מוצלחת. אני חושב שהיא מהבלתי-מוצלחות שהיו לנו מאז קום המדינה. אני חושב שאדוני היושב-ראש יכול להסכים אתי. היו"ר גדעון סער: אתה יכול להעריך, אבל כשאני יושב כאן אני לא בטוח שזה לגיטימי שאני אגיד. משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אגיד לך גם מאיפה אני שואב את זה. אני מנסה לחשוב מה יש לממשלה נגד חיילים משוחררים. חייל שירת שלוש שנים, בגולני או בצנחנים, עבר נדודים - עזה, לבנון, יהודה ושומרון - ומשתחרר. אדוני היושב-ראש, הוא משתחרר והוא בהלם. הוא בא לשוק - הוא סיים תיכון, הגיע לצבא, סיים צבא - ויוצא לשוק האזרחי. הוא עדיין לא נקלט. היתה לו האפשרות לקבל את הפינוק הזה של חצי שנה דמי אבטלה אם הוא צריך, ואמרו לו: לא. אתה לא תקבל דמי אבטלה. את הביטוח הלאומי הפסקנו לך בגיל 18 - להוריך. כאילו אנחנו לא יודעים שחייל בצבא - ההוצאות שלו גדלות, ולא רק שלא צריך להפסיק לו את הביטוח הלאומי אלא צריך להכפיל זאת להוריו. ההוצאות על חייל גבוהות הרבה יותר מאשר על נער בן 16 או 17, אבל נניח לזה. במקום לבוא ולתגמל אותו, אומרים לו: לא. אתה עכשיו תפסיק לקבל דמי אבטלה או לא תקבל את ביטוח האבטלה. כולנו יודעים שבמשך הזמן אותו אדם ישלם את ביטוח האבטלה לביטוח הלאומי עשרות פעמים מהמשכורות שהוא יקבל. אדוני השר, לאחר מכן - הקפאת הקצבאות. חשוב לי להגיד לך משהו: כשאתה מקפיא לאדם קצבה והשני ממשיך לרוץ באופן רגיל, אולי לא פגעת באותו אדם, בקשיש או בגמלאי שהקפאת לו את הקצבה, אבל ברגע שמשכורת של מישהו אחר עולה, הפער גדל. הסטטיסטיקה לא משקרת. הפערים הולכים וגדלים בברכת הממשלה הזאת. זה לא הדבר הכי טיפשי שהיא עשתה, אבל זה בין הדברים הטיפשיים שהיא עשתה. העלאת שכר מינימום - - - שמואל הלפרט (יהדות התורה): מה יש לממשלה זאת - - - הילדים? משה כחלון (הליכוד): הייתי משיב בשמחה, אבל אני לא יכול להשיב כרגע. יש לי עוד שני סעיפים. אם היושב-ראש יאפשר לי, אני יכול אפילו לקיים דיון. שמואל הלפרט (יהדות התורה): - - - משה כחלון (הליכוד): דחיית העלאת שכר המינימום - דבר אחד הממשלה הזאת לא יודעת: יושבים אנשים באמת מדושני עונג ושבעים, ברוך השם, ומציגים את עצמם כחברתיים - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כחלון, יכולים לחשוד בי שאני מעדיף אותך, אם לא ארמוז לך שעליך לחתור לסיום. משה כחלון (הליכוד): אני מוכן לקבל את אותו הזמן שקיבלה חברת הכנסת תירוש, ואני מוכן אפילו לקבל שתי דקות פחות ממי מהקואליציה שדיבר לפני. היו"ר גדעון סער: אסביר לך משהו: סיעת הליכוד היא סיעה שבה כולם יודעים לדבר וכולם רוצים לדבר - - משה כחלון (הליכוד): אבל סותמים להם את הפה. היו"ר גדעון סער: - - יש סיעות שבהן לא כולם כל כך רוצים לדבר, ואז אפשר לחלק ברוחב לב יותר זמן. משה כחלון (הליכוד): אדוני, בסדר. היו"ר גדעון סער: אבל אל תפגע בנושא שכר המינימום. את הנושא אני כן מציע - - - משה כחלון (הליכוד): שכר מינימום - אדוני השר, אני רוצה לומר לך: אני לא יודע מאיזה רקע הם, אבל אני בטוח שהשרים בממשלה לא מבינים את האנשים. אתה יודע שהשבע לא יכול להבין את הרעב. בחיים הוא לא יוכל להבין אותו. כשאתה אומר לאדם שמשתכר שכר מינימום: בעוד חודשיים אני מעלה לך את שכר המינימום, הוא סופר כל יום שעובר כדי לקבל את 400-300 השקל הנוספים האלה. פה יושבים סביב שולחן הממשלה אנשים ששכחו מה זה 500 שקל ומה זה 1,000 שקל ומה זה 700 שקל. הם שכחו, הם עברו את הסרט הזה. אבל מאות אלפי האנשים שחיכו למועד הזה שבו ממשלת ישראל הבטיחה להם: אנחנו נעלה לכם את שכר המינימום – עבורם 300 ו-400 השקל האלה הם הרבה מאוד כסף. אדוני השר, מי שמשתכר שכר מינימום, ההכנסה הפנויה שלו, אחרי הארנונה וכל המסים וטלפון וחשמל ומים, היא 250-200 שקל. כשהוא צריך לקבל עוד 400 שקל, זה מכפיל לו את ההכנסה הפנויה. היה כואב לממשלת ישראל אם הוא היה קונה לבנו נעלי ספורט או אולי משדרג לו איזה מחשב או קונה לו איזה מחשב? דווקא על האנשים האלה לשים את היד? חסרים מקומות במדינת ישראל לשים את היד? על הגמלאים? על האנשים שמשתכרים שכר מינימום? אדוני השר, הממשלה הזאת תמיד היתה גיבורה על חלשים והיתה חלשה איפה שיש חזקים. אני פונה אליך לא רק מפני שאתה פה, אלא מפני שאתה ייצגת בעבר - אני מקווה שתמשיכו לייצג, אבל כמו שנראה כרגע אתם לא מייצגים את החברתי - - - מיכאל נודלמן (קדימה): - - - כמה זמן? משה כחלון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לברך את הליכוד על הקו האחראי שחבריו גילו בוועדת הכספים, קו שהובלת עם חברי הכנסת רובי ריבלין וישראל כץ. זה קו אחראי, שכאשר באמת היה צריך לעזור לבריאות דחפתם את העניין וזה עבר, וכשהיה צריך לעזור לחינוך דחפתם את העניין וזה עבר. ואני חושב שזאת הדרך הנכונה, אדוני השר. אנחנו נמשיך להיות אחראים. הם, במסלול שלהם – זה ממש מסלול ריצה קצר – ואנחנו, בעזרת השם, נרוץ במסלול ארוך ארוך ונתקן את הטעון תיקון. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת כחלון. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת יעקב כהן מסיעת יהדות התורה. התמזל מזלו, וחברו חבר הכנסת רביץ תרם לו גם את מכסת הזמן שלו. יעקב כהן (יהדות התורה): יש עוד כמה שתרמו לי. היו"ר גדעון סער: לא, הוא האחרון שתרם - והוא ידבר תשע דקות. יעקב כהן (יהדות התורה): לא, תרמו לי כבר עוד כמה. משה כחלון (הליכוד): אני מוכן להקשיב לו אפילו רבע שעה. היו"ר גדעון סער: אחריו ידבר חבר הכנסת נודלמן, ואחרי חבר הכנסת נודלמן אנחנו מתחילים את הסבב האחרון. יעקב כהן (יהדות התורה): אני חושב שאם אפשר לתרום איברים, אז בטח אפשר לתרום כמה דקות, לא נורא. היו"ר גדעון סער: בבקשה, אדוני. משה כחלון (הליכוד): אני רוצה לשמוע משהו גם על שיקום השכונות. יעקב כהן (יהדות התורה): נדבר על שיקום שכונות. אם אתה רוצה – ניתן את זה גם כן. כבוד היושב-ראש, כבוד שר הבריאות ידידי, כנסת נכבדה, שמענו את דברי ראש הממשלה שאמר שתקציב 2007 מהווה מהפכה חברתית, ואני עומד ומשתאה. האם הוא מנותק מן המציאות? אני לא מבין. אני רואה שהוא בטח לא רואה את העם, הוא לא יורד לעם, כיוון שהוא מוקף באנשי אבטחה, שומרי ראש, אבל האם הוא לא קורא את כל דוחות העוני? אני חושב שעיתונות הוא מקבל. לכן, אני לא רוצה להתייחס לזה – התייחסתי אתמול – אני רוצה להתייחס לנושא כאוב, נושא אשר בהצעת התקציב המוצעת אין בו שום פתרון, וכוונתי לחוסר דיור לזוגות צעירים. זו בעיה שעומדת בראש מעייניהם של אזרחי ישראל, ולצערנו, מדי שנה עשרות אלפי זוגות נישאים ואין לחלקם הגדול קורת-גג מינימלית. אם בעבר היו מענקים והיו משכנתאות מוזלות - שהיו עזר להשגת דיור – בשנים האחרונות ובתקציב זה נמחקו המענקים והעזרה. אי לזאת, הדוחות מצביעים על כך שקצב מימושי המשכנתאות צונח בעקביות מדי שנה בשנה, וזה עקב חוסר אפשרות של זוג להגיע להשגת דיור עצמי. אני יודע שלשר השיכון יש נכונות וכוונות טובות, אולם האוצר כובל את ידיו בתקציבים ובפתרונות, ולא נותן לו לתת פתרונות טובים יותר. נכון שאנו מתבשרים שעל-פי הצעת שר השיכון, ועדת שרים אישרה תוכנית דיור להשכרה, ומינהל מקרקעי ישראל הפשיר קרקעות לבניית אלפי דירות להשכרה, אשר ייתנו עידוד למשקיעים על-פי החוק המוצע ל-25 שנה על-ידי הטבות מס. ושר האוצר, להפתעתי, אומר שאישור החוק מהווה בשורה לאלפי אזרחים, שאין להם כדי להשיג קורת-גג משלהם - - משה כחלון (הליכוד): בשורה רעה. גם בשורה רעה זו בשורה. יעקב כהן (יהדות התורה): - - ויביא לצמצום המצוקה שבה נתונים אזרחים מחוסרי הדיור. לדעתי, זוהי הטעיה, ואני שואל איזה פתרון זה, כיוון שלא שמענו בחוק הזה שום הגבלה על גובה שכר הדירה, ומי יפקח על ההגבלה הזאת. אם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם. לרכוש דירה בשכר דירה גבוה – אז יש בשוק החופשי, ואפילו אם זה יהיה קצת פחות, לא זאת הבשורה שהציבור מחכה לה. ולכן, השאלה היא איך יוכלו הזוגות הצעירים להגיע לקורת-גג. והרי כבר התפרסם בכל הדוחות ש-60% מדיירי השכירות מתקשים בתשלומי שכר הדירה. והאבסורד הגדול הוא שבשנים האחרונות נמכרו בפרויקטים של הדיור הציבורי – כמו שידידי מר כחלון יודע, עמדו לרשות החברות הציבוריות המשכנות למעלה מ-20,000 דירות, שהכניסו למדינה כמיליארד וחצי שקל, ובמקומן לא נבנתה אף יחידת דיור אחת. הייתי מצפה שהמדינה תבנה דירות בבנייה תקציבית שתמומן על-ידי הממשלה – לא כמו שעכשיו מדברים על עידוד משקיעים על-ידי הטבות מס - ואז אם נבנה בבנייה תקציבית, תהיה השכירות יותר נמוכה, וזו יכולה כן להיות בשורה טובה לזוגות ולאזרחים מחוסרי הדיור. נוסף על כל האמור לעיל, גם אלה שהם מחוסרי דיור הוחמר מצבם, וגם מצבם של אלה שנאלצים לשכור דירות, כאשר שונו בממשלת נתניהו הקריטריונים ונעשו קשים יותר לקבלת סיוע בשכר דירה. מפניות רבות הזורמות ללשכתי על מצוקת שוכרי הדירות בישראל, יש תלונות על מצב בלתי סביר למימוש זכות לסיוע בשכר דירה - כיוון שכיום קבלת הסכום מותנית במיצוי כושר ההשתכרות, כאשר על כל אחד מבני-הזוג להשתכר שכר מינימלי של 3,500 שקל, אבל לא יותר מ-3,700 שקל. אני חושב שזה הגיע למצב שלזכות בסיוע בשכר דירה זה כמו לנחש את ששת המספרים בהגרלות מפעל הפיס. לא פחות מ-3,500 ולא יותר מ- 3,700. לכן, לחלופין, אני חושב שיש עצות – אני לא רוצה להגיד – לסדר עם המעביד שייתן תלוש אחר, או לשנות את תלושי השכר. גם סכומי הסיוע ירדו פלאים. לכן חייבים לשנות את הקריטריונים לקבלת סיוע בשכר דירה, וגם עצם המעבר מהבנקים למשכנתאות בפריסה ארצית רחבה לחברות פרטיות הפרוסות רק ב-14 סניפים, גם זה מאלץ את הזכאים לנסוע למרחקים. לכן, אני קורא לתקן קריטריונים אלה. ואם מדברים על פרויקט שיקום שכונות - כשנוסד בשנת 1977 הוא כלל 160 אזורי מצוקה, ותכליתו היתה להוות שיקום פיזי וחברתי של שכונות המצוקה. בשנת 2001 עמד התקציב על 193 מיליון שקל והיום הוא עומד על 48 מיליון שקל. עקב הקיצוץ הזה שהושת על-ידי האוצר נאלץ שר השיכון להוריד את מספר השכונות הזכאיות מהשנה האחרונה - 108 אזורים - ל-48 אזורים, כדי לתת למספר המצומצם של השכונות סיוע ממשי. זו פגיעה נוספת בדיירים של אזורי המצוקה. אני חייב לומר, אם מדברים על פתרון שיקום שכונות, היה כאן דיון בשבוע שעבר, ואני אמרתי בהזדמנות זו כי יש לי פתרון לבעיית שיקום השכונות ולכל בעיות החברה שהועלו כאן ביומיים האחרונים, אם אנחנו נכלול בפרויקט החשוב הזה של שיקום שכונות שתי שכונות, שהן שכנות לנו, שכונות שהן במצוקה נוראית, ונכלול אותן בפרויקט הזה. ולאילו שתי שכונות אני מתכוון? האחת, שכונת קריית הלאום, והשנייה קריית הממשלה – שכונות שהן במצוקה. משה כחלון (הליכוד): צריכות גם שיקום פיזי, גם - - - יעקב כהן (יהדות התורה): פיזי, מוראלי, ולהחזיר את האמון. השכונות הללו איבדו את האמון של רוב אזרחי ישראל. אנחנו צריכים לקרוא לראשי השכונות שיתעשתו ויחזרו למדיניות שפויה וחברתית, ואז נפתור את הבעיה של פרויקט שיקום שכונות, את בעיות החברה, ויוטב לאזרחי ישראל. אני חייב לציין שיש לאוצר מספיק כסף לפתור את בעיות הרווחה, אלא שיש לשנות את סדר העדיפויות. במקום לבצע רפורמה במס שעלותה לקופת האוצר משנת 2007 עד 2010 היא 27.8 מיליארד – אני חוזר, 27.8 מיליארד – שהולכים לעשירונים העליונים, אפשר לבצע רפורמה חברתית בשירותי הרווחה ברבע מעלות הרפורמה במס המיטיבה עם העשירונים העליונים. לכן, אני מבקש לסכם שלדעתי, חייבים אנחנו לפתור את בעיית הדיור, שהיא בעיה קשה עד מאוד למחוסרי הדיור. ובמקום לסייע ברפורמה במס לעשירונים העליונים ולאפשר להם להחליף את דירות היוקרה בהרצלייה לווילות בסביון ובכפר-שמריהו, בפחות כסף נוכל לתת פתרון מינימלי לכל מחוסרי הדיור, שתהיה להם קורת-גג מינימלית חיונית, הן על-ידי חידוש המענקים הן על-ידי בניית דיור להשכרה במחירים נמוכים. לכן, היום נצביע – אפילו שאנחנו נגד התקציב האכזרי הזה, אנחנו נימנע כיוון שנתנו לנו 290 מיליון שקל למוסדות, וזה אבסורד מפני שאת 290 האלה אנחנו מקבלים ארבע שנים, וכל השנים רק מכניסים לנו עזים ומוציאים אותן. בעבר היה משרד הדתות והתקציב אז היה מיליארד ו-32 מיליון שקל. בשנה שעברה הסכום ירד ל-370, היום מדובר על 300, ואנחנו עוד נוסיף למדינה בסוף. כל שנה יורידו. סגרו את משרד הדתות והבטיחו לנו שהתקציבים לא יפחתו, לא יורידו לנו את התקציבים – זו רק בעיה של היועץ המשפטי, בעיה משפטית. למעשה, אם בעבר קיבלנו 350 שקל לתלמיד, היום אנחנו עומדים על פחות מ-100, ואם האיחוד הלאומי היום לא הצליח להביא עוד תקציבים - כיוון שהוא לא נכלל בהסכמים – אז אנחנו נימחק לגמרי. זו בושה, משרד שנסגר, שהיה בעבר משרד פאר, מאז קום המדינה, שנתן שירותים בגובה 350 שקלים לתלמיד, היום נגמר ונמחק התקציב הזה. לכן, אני קורא להחזיר את משרד הדתות, להחזיר את התקציבים האלה. משרד הדתות, כל סגירתו היתה מוטעית. היא לא הביאה שום חיסכון - חוץ מאשר קיצוץ נרחב שהושת על מוסדות התורה. אני קורא לשוויון במערכת החינוך. אני קורא לידידי מר אמנון כהן, הפועל בשם ש"ס, הבטיחו לכם בתקציב - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כהן - - - יעקב כהן (יהדות התורה): מישהו אמר לי כאן שהוא תורם לי עוד שתי דקות. היו"ר גדעון סער: מי? יעקב כהן (יהדות התורה): עוד מעט הוא ייתן לך את האישור, הוא מזרים לך את המסמך, תסתכל באימייל. בכל אופן, הבטיחו לכם חוק חינוך - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כהן, אני אגיד לך מדוע אני חושש. ככל שהזמן חולף להט דיבורך עולה וגואה. אני אומר את זה לטובתך, כנואם וכאורטור, לא לחובתך, חלילה, אבל גם האילוץ של הזמן הוא דבר שצריך להביא אותו בחשבון. יעקב כהן (יהדות התורה): אני אגיד לך, אני מדבר עכשיו עם כדורים, לכן זה משהו אחר, אני לא מרגיש טוב. אני חייב - כשאני לא מרגיש טוב אני לא חושב שהאומה צריכה לסבול, לכן נאלצתי לדבר. אבל בכל אופן, אני קורא לש"ס לבקש את חוק חינוך שהבטיחו לכם - - - היו"ר גדעון סער: אם זה נוגע לש"ס אני אאפשר את זה. יעקב כהן (יהדות התורה): חייב להיות שוויון במערכת החינוך. זה חייב להיות ולסייע. אתם, ש"ס, הבטיחו לכם, מה שהבטיחו חייבים לקיים. אני מתפלא שאתם לא עומדים על זה, אבל שמעתי מראש הממשלה אמרה טובה, וחבל על כל שיחה נאה, חייבים לשמור שאמר שהוא בעד שלא להפלות בין ילד לילד. אני מקווה, שכמו שהתחילו בשוויון עם חוק חינוך ברשויות המקומיות, גם יעבור חוק חינוך בכל מערכת החינוך. אי-אפשר להפלות בין ילד לילד. לא יכול להיות שילדים יקפאו. לא יכול להיות שבמערכת התזונה, או בחוק ההזנה, יפלו בין ילד לילד. הבה נזכור, חוק האפליה, אפליה בין ילד לילד הוא אות קלון למדינתנו. תודה. יעקב מרגי (ש"ס): יעקב, בוא תעשה את זה אתה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת מיכאל נודלמן מסיעת קדימה. אחריו נתחיל את הסבב המסכם, אשר בהתאם להבנה שהושגה בוועדת ההסכמות צומצם לחמש דקות לדובר. מיכאל נודלמן (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, יש כמה דברים שאנחנו צריכים להבין. דבר ראשון, אחרי כמה שנים אנחנו היום מקבלים תקציב כמעט בזמן ולא מתחייבים לחלק לפי 1:12 וארגונים מסוימים לא יקבלו תקציבים. זה הישג גדול. דבר שני, התקציב הזה לא עולה הרבה כסף קואליציוני. לפי זיכרוני, זה הכי מעט שהיה. היו"ר גדעון סער: אני כופר באמירה שלך, חבר הכנסת נודלמן, ואני מוכן לנמק, לא על חשבון הזמן שלך, ואני עוצר את השעון. התקציבים הנכללים בתקציב נכללו בהסכמים הקואליציוניים עם הסיעות שנחתמו לפני פחות מתשעה חודשים. היו, למשל בקדנציה קודמת, כמה תקציבים, לפני המשבר של ההתנתקות, למשל 2003 ו-2004, שלא היו כרוכים בכלל בתשלומים קואליציוניים. מיכאל נודלמן (קדימה): לא יכול להיות. גם אני הייתי פה בכנסת. היו"ר גדעון סער: אני קצת מכיר את הנושא. ב-2005 המצב היה שונה. מיכאל נודלמן (קדימה): לא היה דבר כזה. היו"ר גדעון סער: אז יש בינינו חילוקי דעות. מיכאל נודלמן (קדימה): בסדר, יש חילוקי דעות. גם אני הייתי בכנסת ואני יודע על מה אני מדבר. דבר שלישי, כל הכבוד לך, כל הכבוד ליושבת-ראש ועדת הכנסת וליושב-ראש הקואליציה, חוק ההסדרים הוא רזה בהרבה, ויש סיכוי שבשנה הבאה הוא לא יהיה. זה חוק לא טוב, ועכשיו הוא כמעט חצי ממה שהיה. גם זה הישג גדול. דבר רביעי, אנחנו יכולים להגיד עכשיו שיש במדינת ישראל כלכלה חזקה. תודה לביבי, תודה ליושב-ראש ועדת הכספים הקודם, השר הירשזון, תודה ליושב-ראש הקואליציה דאז, תודה ליושב-ראש הקואליציה הנוכחית, תודה לכל מי שישבו בוועדת כספים ולכל חברי הכנסת. אבל תוצאות – אני כל יום יושב פה וכל הזמן אני שומע: זה רע, זה רע, ואף אחד לא רוצה להגיד שהכלכלה שלנו חזקה. יש מספרים, צמיחה – 5%, אנחנו אולי במקום רביעי או חמישי בכל העולם בגודל הצמיחה, והאינפלציה וכל מיני נתונים מקרו-כלכליים הם טובים מאוד, אין מה לעשות. וזה גם ההישג של הממשלה הנוכחית וגם של הממשלה הקודמת. אנחנו עם אחד, ואני לא רוצה לחלק פה - מי תמך בזה. כולם תמכו. אני יכול להגיד שיש אצלנו בעיה. הבעיה היא חוב של 90 מיליארד שקל. זה לא חוב של הממשלה הזאת, זה חוב של כל הממשלות שהיו. אנחנו צריכים להיות קצת מאוזנים בדברים שלנו, מכיוון שהחוב גדול. הכלכלה חזקה, ועכשיו הממשלה נתנה לא מעט כסף לכל מיני אנשים, לבריאות, לחינוך. אני חושב שיש אצלנו בעיה שאין תכנון לטווח ארוך. אנחנו לא יכולים - יש בעיה גדולה עם החינוך. בלי תוכנית לטווח ארוך השינוי הוא לא כמו שצריך. צריך שיהיו יעדים. בלי יעדים אי-אפשר לעשות שינוי. יעדים זה כסף, זה זמן, זה כל הדברים. בסוף דברי אני רוצה להגיד, שעם כל הדיבורים שהיו פה, הממשלה חזקה ויש אמון בממשלה הזאת ואני רוצה שכולם יצביעו בעד תקציב. זה תקציב טוב. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת נודלמן. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אנחנו פותחים בסבב במסגרת של חמש דקות לנציגי הסיעות המסכמים את הדיון. חבר הכנסת זחאלקה, לרשותך חמש דקות, סיעת בל"ד, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, האמת, דיוני התקציב הם לא מה שהיו פעם. אין מתח ויש רוב דורסני בכנסת והממשלה העבירה בעצם את כל מה שהיא רוצה, עד כדי כך שיושב-ראש הקואליציה אביגדור יצחקי אומר בריאיון עיתונאי: לא היה סעיף שרציתי שיעבור ולא עבר ולא היה סעיף שרציתי שלא יעבור ועבר, וכל סעיף שהוצע או בוטל היה בתיאום עם האוצר. גם בעבר היה לממשלות רוב - - - היו"ר גדעון סער: עד למשפט שכל דבר היה מתואם עם האוצר, היה אפשר להניח שזה נכון. אבל מי שהיה בוועדות הכנסת, ואתה בוודאי היית, למשל בוועדת הפנים רק ביום ראשון האחרון, יודע, שזה לא נכון. האוצר לא היה מעוניין שיהיה חוק הסדרים כל כך מדולל. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני מדבר על התקציב. בכל זאת, גם בהצבעות במליאה, אתה זוכר שהיו חברי כנסת בקואליציה שהיו נושאים קרובים ללבם, הבטחות שהבטיחו לבוחרים, ואולי מתוך בושה, אולי מתוך צו המצפון, מתוך ראיית עולם, בסעיפים מסוימים הם הצביעו עם האופוזיציה. בפנינו יש קואליציה חסרת בושה. אם אנחנו ניקח כל סיעה וסיעה, מה שהיא הבטיחה לבוחרים לפני הבחירות, ואפילו אחרי הבחירות, מפלגת העבודה, הגמלאים, קדימה, ש"ס. מה לא אמרה מפלגת ש"ס על תוכנית ויסקונסין? האם היום הם לא הצביעו במסגרת חוק ההסדרים על המשך תוכנית ויסקונסין? מה ישראל ביתנו לא אמרו על ויסקונסין? מה היו ההבטחות של מפלגת העבודה? הכול התאדה, הצבעה אוטומטית. אנחנו לא ראינו, אלא במקרים חסרי משמעות מבחינת ההצבעות, שום עמדה רצינית מצד חברים בקואליציה, כך שברור שהבטחות לחוד - משקרים לאנשים בעזות מצח, אומרים דברים שלא יכולים לקיים, ועולם כמנהגו נוהג. אדוני היושב-ראש, בתקציב הזה ובמדיניות שמאחורי התקציב יש כמה אגדות שחוזרים עליהן באוצר ובקואליציה, ושרי האוצר, שאפילו אם הוכח עשרות פעמים שהן לא נכונות, ממשיכים לדבר עליהן. רק עכשיו דיבר לפני אחד מחברי הקואליציה, חבר הכנסת נודלמן, על הצמיחה. צמיחה של 4% או של 5%, וכי הצמיחה תביא את הגאולה ותשפר את המצב הכלכלי. היא משפרת מצב כלכלי של ציבור מסוים מאוד. יש צמיחה, אבל יש יותר עוני. יש צמיחה, אבל יש יותר פערים בהכנסות, ופערים חברתיים. יש צמיחה וצמצום בתקציבים החברתיים, אז מה הועילה הצמיחה הזאת? שאנשים שהרוויחו 30,000 או 50,000 שקל עכשיו ירוויחו 10,000 שקל או 20,000 שקל יותר? שבעלי ההון ירוויחו יותר כסף? הצמיחה הזאת היא דיפרנציאלית, סלקטיבית. אין מדיניות מכוונת, כדי שלצמיחה יהיה אפקט חברתי. זה לא יבוא לבד, צריך לכוון את זה. הצמיחה היא בענף ההיי-טק, התעשיות המסורתיות בפריפריה שבהן עובדים האנשים החלשים רק הולכות ונהרסות. אגדה שנייה שמסתובבת - - - היו"ר גדעון סער: יש לך 12 שניות לאגדה שלמה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): האגדה השנייה היא שאין קשר בין תקציב החינוך להישגים בחינוך, ואת זה אומרים לנו בוועדת החינוך כל הזמן. מישהו עשה מחקר לפני עשר שנים ואמר דבר כזה, וחוזרים על זה. זה מחקר אחד מבין עשרות מחקרים שאומרים את ההיפך. כדי שהחינוך יגיע לרמה נאותה צריך להשקיע 7 מיליארדי שקלים, את זה אומרים כל המומחים. אם מדברים עכשיו על פגיעה בכל כך הרבה דברים, דווקא החינוך, שהוא המנוף העיקרי ליציאה ממעגלי הדלות, ממעגלי העוני, ממעגלי האבטלה, ולכניסה לעולם התעסוקה, וכניסה לעולם של המאה ה-21, דווקא בו צריך להשקיע. בחינוך אנחנו לא רואים השקעות. אנחנו דיברנו על ההשכלה הגבוהה, וגם אתה אדוני היושב-ראש דיברת על ההבטחות של שרת החינוך ושל הממשלה בקשר לסטודנטים, ובעצם מעלים את שכר הלימוד במקום להוריד אותו. אנחנו נצביע נגד התקציב, אדוני היושב-ראש. אני הגדרתי אותו כתקציב לא מוסרי, וצו מוסרי הוא להצביע נגדו. היו"ר גדעון סער: תודה רבה לך, יושב-ראש סיעת בל"ד, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו ידבר יושב-ראש סיעת חד"ש, חבר הכנסת מוחמד ברכה. האם אפשר להנחות את הסדרנים להפסיק את המסיבה שמתחוללת בירכתי המליאה? בבקשה, אדוני. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יסוד היסודות של האי-צדק והחלוקה הבלתי-צודקת של התקציב טמון בתקציב הביטחון ובספיחיו, שאין להם שום נגיעה לביטחון. זאת אומרת, אם מחשבים את התקציב הישיר של משרד הביטחון, פלוס התקציבים שמיועדים להתנחלויות בשטחים הכבושים, פלוס החזרי הלוואות וריביות, אנחנו מגיעים לכך שכ-40%, אם לא יותר, מתקציב המדינה הולכים להוצאות האלה. זה בעצם יסוד היסודות של האי-צדק החברתי. אני רוצה להקדים ולומר דבר שהוא מובן מאליו לגבי. כל עוד מדינת ישראל וממשלות ישראל אינן נוהגות במדיניות של שלום שיפתח אופקים לשגשוג כלכלי גם במדינת ישראל וגם באזור כולו, אנחנו נמשיך לדשדש באותה ביצה של עוני, של נחשלות ושל מצוקה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה בזמן המצומצם לגעת בכמה דברים. קודם כול, אני רוצה להתייחס למאבק הסטודנטים. אם מגמתה של שרת החינוך דרך ועדת בייגה שוחט להביא להקשחת שכר הלימוד ולהעלאתו, אני חושב שיש פה אמירה מאוד מאוד מסוכנת לעתיד ההשכלה הגבוהה. אבל עצם העובדה שנציגי הסטודנטים אינם נמצאים בוועדת-שוחט, אלא רק מוזמנים כעדים, אני חושב שזה דבר שלא מתקבל על הדעת. אני באמת רוצה להביע מכאן הזדהות עם מאבק הסטודנטים באוניברסיטאות, ועם דרישתם להקטין את שכר הלימוד, ואפילו ללכת לכיוון של שכר לימוד מדורג וסוציאלי שמתבסס על מצב סוציו-אקונומי. בעניינים אחרים של חינוך אני רוצה להביע תרעומת על העובדה שבתקציב המדינה הנוכחי אין שום בשורה למורים. משכורות המורים הן עדיין 60% ממשכורתם של בעלי תעודות מקבילות, וזה דבר שאין לו אח ורע בעולם המתקדם. זה גם מסר קשה ביותר. הדבר הנוסף הוא מפעלי הזנה. אנחנו נתבשרנו לפני כמה ימים שבמקומות שנכללו במפעלי ההזנה, יש רק 50% שמקבלים באמת הזנה. בקרב האוכלוסייה ביישובים הערביים בעיקר, הדבר הזה אינו מתקיים. בקשר לחוק חינוך חינם לבני שלוש וארבע - החוק הזה איננו מיושם, וכל פעם באים ובועטים בו יותר החוצה מחוק ההסדרים. אדוני היושב-ראש, אני עושה את זה טלגרפית ואני מתנצל. בנושא של מחסור בחדרים, הממשלה אישרה למשרד החינוך לבנות בחמש השנים הבאות 7,000 חדרים. אני אומר לכם שהמחסור ביישובים הערביים הוא כ-5,000 חדרים, וכל שנה מתבקשים 450 חדרים כדי להדביק את הריבוי הטבעי. תעשו חשבון פשוט, בתוך חמש שנים המגזר הערבי לבדו חייב לקבל תוספת של 7,500 חדרים, וכאן מקצים 7,000 לכל מדינת ישראל. המשמעות של העניין הזה היא להנציח את המחסור בחדרי לימוד. אני רוצה גם לדבר על סל הבריאות, ואני לא רוצה להוסיף על מה שאמר, נדמה לי אתמול, חבר הכנסת אורון בכל מה שקשור, שהאמת היא שהתקציב שמיועד לסל הבריאות הוא אפס בהתחשב בכך שכל התקציב של שנת 2007 כבר נאכל ב-2006. בנושא משרד התחבורה יש דיבורים והתבכיינות על כבישים מסוכנים ועל צמתים מסוכנים. אבל שום דבר לא נעשה. גם בתקציב הנוכחי אין בשורות. מדי שבוע, מדי יום, אנחנו עדים להרבה הרוגים בתאונות דרכים. זה קורה וחוזר במקומות מסוימים, בעיקר סמוך ליישובים הערביים, ואני לא רוצה לסקור את כולם. אבל אני חושב שהתקציב הזה, אין בו בשורת חיים. בתקציב הזה לא רק שאין שר רווחה, אלא אין רווחה. אני באמת רוצה לבוא כאן ולהתרעם על מה שפורסם היום בשמו של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו, שדיבר באחד החוגים של החרדים. כדי להרגיע את החרדים הוא התפאר בכך שקיצוץ קצבאות הילדים הביא לכך שיש "קיצוץ" בילודת ערבים. אני חושב - אולי נתניהו אינו מבין את התהליכים החברתיים שמתרחשים, גם בחברה הערבית, של משפחות יותר קטנות, אבל אם זו המטרה, אני חושב שהיא כשלעצמה היא מטרה גזענית, פסולה. הייתי אומר שהתקציב הנוכחי נגוע באותם מושגים של נתניהו, והוא לא רק תקציב מפלה אלא גם תקציב גזעני ותקציב דמוגרפי. אדוני היושב-ראש, דיברנו הבוקר ואתמול על חוק ההסדרים ועל הקשחת התנאים בחוק ההסדרים. בחוק התקציב יש הגדלה של התקציב לתוכנית ויסקונסין. זאת אומרת, הם כבר החליטו, עוד לפני שבאו לסכם את הפיילוט – ויסקונסין היא פיילוט - על הרחבתו ועל הארכתו. אני חושב שיש מקום, לפחות להסתייגות בעניין הזה ולבוא ולהצביע נגד התוכנית. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מסתכל על סך כל התקציבים המיועדים לאוכלוסייה הערבית במשרדים השונים, אם משרד הבינוי והשיכון, אם משרד הפנים, אם המשרד לתשתיות לאומיות - - - אמנון, אתה מפריע לי. אתה מפריע לי, תשתוק. תודה. היו"ר גדעון סער: כולם חורגים מסגנון פרלמנטרי. קודם כול, הוא חבר הכנסת כהן ולא אמנון. "תשתוק" - זה גם לא פרלמנטרי. מוחמד ברכה (חד"ש): הס מלדבר. זה יותר מכובד? היו"ר גדעון סער: אני רק יכול לייעץ, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מודה לך, אדוני. זה היה ברוח טובה. אני לא הולך לסקור את התקציבים הצבועים לאוכלוסייה הערבית ולציבור הערבי במסגרת המשרדים השונים, אבל די בשורה האחרונה כדי לדבר על הכול. מדובר על סכום של 560 מיליון שקלים צבועים המיועדים למגזר הערבי, שהם 4.7% מכלל תקציב הפיתוח, לפי הצעת התקציב של 2007, שהוא 12 מיליארד שקלים. אדוני היושב-ראש, לא צריך להתעמק בספר התקציב ובמספרים שם. די לראות את המציאות העגומה: אם ב-1992 היה שיעור הילדים הערבים שחיו מתחת לקו העוני 41.8%, ב-2005 הוא 63%, והמגמה היא מגמת עלייה. אם רוצים לגדל אוכלוסייה או להתייחס אליה כאוכלוסייה מוקצית, ענייה מרודה, אני בטוח שזה לא יהיה לטובת אף אחד במדינה ולא לטובת הערכים של שוויון, שכביכול יש כל מיני אנשים שמנסים להתפאר בהם. תודה רבה, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת ברכה. אני מודיע שעם הדוברים הבאים אקפיד יותר על מסגרת הזמן. ברגע זה אני עוצר את הדיון עד להופעת אחד משרי ממשלת ישראל באולם. אני לא יכול להשלים עם זה. אתה הדובר הבא, חבר הכנסת טיבי? אתה היית מוכן להשלים עם זה שתדבר ללא נוכחות שר במליאה? הנה, נכנס שר. מוחמד ברכה (חד"ש): היית יכול לתת לי להמשיך לדבר עד שייכנס שר. היו"ר גדעון סער: גם את זה עשיתי. חבר הכנסת כהן הסב את תשומת לבי לעובדה הזאת עוד במהלך דבריך, חבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת טיבי, לרשותך חמש דקות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עשר דקות. היו"ר גדעון סער: חמש. אדוני לא מעודכן. ועדת ההסכמות קיצרה את הסבב האחרון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): של כולם, ללא אפליה מטעמי דת, גזע ומין? היו"ר גדעון סער: יש אפליה לטובת הסיעות הקטנות, אשר מקבלות אותו זמן כמו הסיעות הגדולות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכל חברי הכנסת שעלו – ואני עקבתי אחרי רבים מחברי הכנסת - עדיין לא מצאתי אחד שאמר שהתקציב הזה הוא תקציב טוב. אותך לא שמעתי, חבר הכנסת יצחקי. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת יצחקי הוא הדובר האחרון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): יכול להיות שאתה תפתיע ותגיד את הדברים האלה, אבל אתה אדם ישר והגון, ולכן אני צופה שבין 120 חברי הכנסת לא יימצא אדם בלתי סביר כזה. רבים מחברי הקואליציה תקפו בשצף קצף את התקציב, ואז, כשאתה מנהל ישיבה, אתה כבר מההתחלה שואל: אבל אתה בעד התקציב, אדוני, או נגד התקציב? אתה תוהה: אם כל הדוברים היו נגד התקציב, למה יש לו, בסופו של דבר, רוב מוחץ כזה, חבר הכנסת מיסז'ניקוב? למה? אתה לא אשם, אבל אתה דוגמה לאנשים שמתנגדים לתקציב אבל מצביעים עבורו. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אתה מדבר אלי? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה ועמיתיך. לא נורא שאני פונה אליך ואומר: למה אתה נגד התקציב מבחינה מהותית ומצביע עבורו בסופו של דבר? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): - - - אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה חבר הכנסת היחיד שמחפשים אותו, שאומר: התקציב הוא טוב. רבותי תצביעו עבורו? אני רוצה לראות את הקמיקאזה שיבוא לדוכן ויאמר את הדברים האלה כאן: התקציב הוא טוב. שמעתי את חבר הכנסת גלנטי, חבר כנסת בכיר בקואליציה של הכנסת הזאת, והוא תקף בחריפות רבה את התקציב, ואפילו אמר שזה יתבטא בהצבעה שלו, חבר הכנסת יצחקי. אמנון כהן (ש"ס): זה היה שרוני, לא גלנטי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, אני ניהלתי את הישיבה. זה היה חבר הכנסת גלנטי. לשרוני אנחנו רגילים. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי-הכנסת, אתייחס לאחד האלמנטים המעניינים בתקציב הזה, והוא תקציב משרד התרבות. חבר הכנסת מתן וילנאי, אתה היית שר התרבות. כמה ממאות המיליונים האלה צבועים לצרכים של פיתוח או לצרכים של קידום התרבות ביישובים הערביים? כמה לדעתך, חבר הכנסת יצחקי? נגיד 400 מיליון, כמה מהם ליישובים הערביים? לתרבות במגזר הערבי? אביגדור יצחקי (קדימה): 4%. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אתה אדם אופטימי. אפס, ואני רציני. לא 4%, אדוני יושב-ראש הקואליציה. אין צביעה אפילו של גרוש אחד בתקציב. אין צביעה. מתן וילנאי (העבודה-מימד): לא יכול להיות. כשאני הייתי שר התרבות היה תיאטרון בחיפה שקיבל תמיכה של המשרד. גלריות במגזר הערבי קיבלו תמיכה של המשרד. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני, קראתי את ספר התקציב. יש כאן אפילו דוח של מרכז "מוסאוה", שמתייחס גם לנושא הזה. אנשים בודקים ביסודיות. קראתי את דוח-מוסאוה, שהועבר אל חברי הכנסת כולם. כדאי שתקראו את הדברים האלה, אף-על-פי שאתם לא מגלים עניין רב בצרכים האלה. חבר הכנסת וילנאי, אני לא יודע מה היה בתקופתך, יכול להיות שאתה צודק. מתן וילנאי (העבודה-מימד): המשרד הראשון שמינה סמנכ"ל ערבי היה משרד התרבות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מה זה מעניין אותי מנכ"ל ערבי כאשר אין תקציב? אין סינמטקים במגזר הערבי - למה? יש תיאטרון - אי-אפשר לתמוך? אתה יודע מה? זו אמירה, חבר הכנסת וילנאי, של ממשלת ישראל. זאת אמירה פטרנליסטית, בוטה, מתנכרת, בלתי מתחשבת בצרכים הבסיסיים של אוכלוסייה, של קולקטיב. יש תרבות אבל אין תקציב. יש תקציב – אתה יכול למצוא תקציב של עמותה לקידום פסאודו-תרבות של מגזר זה או אחר, אבל לערבים אין. זאת לא אמירה של ממשלת ישראל? היות שהזמן קצר ושר הבריאות כאן - - - היו"ר גדעון סער: הזמן לא קצר; הזמן תם. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כן, כי הפריעו לי. היו"ר גדעון סער: מי הפריע לך, חבר הכנסת טיבי? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הקואליציה. אני רוצה לדבר על תמותת תינוקות. בישראל, אדוני היושב-ראש, בשנת 2005, נולדו 143,657 תינוקות. נפטרו 644, ו-151 ילדים מתחת לגיל חמש. סך הכול: 795 תינוקות וילדים מתחת לגיל חמש. שיעור פטירת התינוקות היה 4.48 ל-1,000 לידות בכלל האוכלוסייה. שיעור הפטירה של ילדים מתחת לגיל חמש היה 5.53 ל-1,000 לידות, כאשר שיעור פטירת התינוקות היה 3.23 ל-1,000 לידות חי של יהודים ואחרים, ו-7.9 ל-1,000 לידות חי במגזר הערבי. תמותת תינוקות מהווה מדד חשוב ביותר, אדוני השר, להערכת מצב הבריאות של המגזר עצמו, של הקולקטיב, של התת-קבוצה ושל החברה בישראל בכללותה. כאשר אתה מדבר על תמותת תינוקות בשיעור כל כך גבוה – אגב, גבוה אצל ערבים פי-2.78 בהשוואה ליהודים – זה אומר דורשני. זה אומר שצריך להעלות את ההשקעות שיביאו לירידה של כל מיני פקטורים – אין לי זמן, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לך על אורך רוחך – ויביאו להפחתה בשיעור תמותת תינוקות בארץ באופן כללי. כי בהשוואה לשבדיה יש עדיין מה לתקן בישראל. בהשוואה למדינות סקנדינביה יש מה לתקן. שר הבריאות יעקב בן-יזרי: אתה מביא בחשבון את הלידות בתוך הבית ובתוך האוהל? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אמרתי שיש פקטורים רבים. אחד הפקטורים הוא חוסר סניטריה לפעמים כשיולדים בפריפריה. אבל בצפון לא יולדים בבית. אתה מתכוון לדרום. בצפון לא יולדים בבית, ובכל זאת שיעור התמותה בקרב האוכלוסייה הזאת גבוה פי-2.2 לפחות - בצפון - בהשוואה בין יהודים לערבים, וזה אומר הכול. לכן זאת אמירה באמצעות מספרים בהשוואה לאמירה הבוטה של העדר תקציב התרבות של ממשלת ישראל ליישובים הערביים. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת טיבי. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת אמנון כהן מסיעת ש"ס. אחריו - חבר הכנסת הלפרט. לרשותך חמש דקות, בבקשה. אני מבקש לסגור את הדיסקוטק שם מאחור. זה פשוט בלתי סביר. פתחו דיסקוטק שם מאחור. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): המשפט הזה יופיע אצל נדב פרי. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תוציא צו סגירה. היו"ר גדעון סער: למה בערוץ-10 ולא בערוץ-2? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): היום יום רביעי. כבר היה - - - משה שרוני (גיל): היום זה י"ג בטבת. אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, תקציב המדינה הוא אולי החוק החשוב ביותר שעליו אנו מצביעים במהלך השנה, חוק שלפיו נקבעים סדרי העדיפויות הלאומיים, הכלכליים והחברתיים. יום אישור התקציב הוא יום של חשבון נפש לאומי ואני בטוח כי כל היושבים באולם חשים כמוני בכאב הוויתורים לצד חלק מההישגים שאליהם הגענו. מבחינת יעדי התקציב – באמצעות מדיניות נוקשה של הגבלת הגידול בתקציב ל-1.7% משנה לשנה, ממשיך לרדת בהדרגה אחוז ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר. השנה צפוי החוב הממשלתי לעמוד על פחות מ-90% מהתוצר, זאת בהשוואה למעל 100% בשנת 2004. מגמה זאת מקרבת את ישראל למדינות המפותחות, שבהן המגזר הציבורי קטן בהרבה. הקטנת הוצאות הממשלה מקלה את הנטל שהמשק נושא על גבו ותוביל בעתיד להפחתת מסים ולצמיחה, שמפירותיה ייהנו כל השכבות באוכלוסיה. תקציב 2007 שעליו אנחנו עומדים להצביע מביא עמו כמדי שנה בשורות טובות לצד ויתורים כואבים וגזירות קשות. אך המאפיין החמור ביותר בתקציב הנוכחי הוא לא סעיף כזה או קיצוץ אחר, למרות חשיבותם הגדולה של כל סעיף סעיף, אלא נושא גדול הרבה יותר, שכולל בתוכו בעצם את כל הנושאים ואת כל הסעיפים. אני מדבר על התקציב עצמו ואופן הגשתו, על העובדה שמדינת ישראל מנהלת את מדיניותה הכלכלית על בסיס שנתי. בצורה הזאת אין כל אפשרות לתכנון ארוך-טווח שידאג לקידום האינטרסים של החברה כולה, פריפריה ומרכז, חלשים וחזקים, בראייה מערכתית, באופן מחושב ונבון. השינויים והרפורמות החיוניים לכלכלת ישראל הצומחת והדינמית הם מורכבים, ולכל שינוי יש השלכות ניכרות הן על חיי היום-יום של אזרחי ישראל והן על משתנה המקרו של הכנסת - - - היו"ר גדעון סער: אני מפסיק את הדיון עד אשר יהיה שם שקט. הפסקה של חמש דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 20:57 ונתחדשה בשעה 21:01.) היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כהן, אדוני סגן המזכיר, בהנחה שיהיה שקט, אנחנו נקיים את הדיון. אני משוכנע שכעת, כאשר מנכ"ל הכנסת הגיע לכאן, מייד ישררו שלום וביטחון. חבר הכנסת אמנון כהן, אני מאפשר לך שתי דקות. אמנון כהן (ש"ס): דיברתי על כך שהתקציב שלנו יהיה תקציב לטווח ארוך. תקציב 2007, שעליו אנחנו עומדים להצביע, מביא עמו כמדי שנה בשורות טובות לצד ויתורים כואבים וגזירות קשות. אך המאפיין החמור ביותר של התקציב הנוכחי הוא לא סעיף כזה או אחר, אף שלכל סעיף יש חשיבות רבה מאוד, אלא נושא גדול הרבה יותר, שכולל בתוכו את כל הנושאים ואת כל הסעיפים. אדוני היושב-ראש, אני מדבר על התקציב עצמו ועל אופן הגשתו, על העובדה שמדינת ישראל מנהלת את מדיניותה הכלכלית על בסיס שנתי. בצורה כזאת אין כל אפשרות לתכנון ארוך-טווח, שידאג לקידום האינטרסים של החברה כולה, פריפריה ומרכז, חלשים וחזקים, בראייה מערכתית, באופן מחושב ונבון. השינויים והרפורמות החיוניים לכלכלת ישראל הצומחת והדינמית הם מורכבים. לכל שינוי יש השלכות ניכרות הן על חיי היום-יום של אזרחי ישראל והן על משתני המקרו של המשק. אין זה סוד כי בישראל יש תהפוכות פוליטיות רבות, ממשלות קמות ונופלות, אבל דווקא משום כך חשוב לפעול לכינון תקציב רב-שנתי, שיבטיח רציפות במדיניות למרות התחלופה בכנסת ובממשלה. לכן, כבר לפני 15 שנים הוכנס תיקון בחוק-יסוד: משק המדינה, שלפיו יש להכין מדי שנה תקציב רב-שנתי, שיונח על שולחן הכנסת עם חוק התקציב, כפי שמקובל במרבית המדינות המפותחות, ויכלול את החלקים הבאים: בחלק הראשון יש לבנות תחזית להוצאות והכנסות המשק בטווח הבינוני של עד חמש שנים. משק המתנהל משנה קלנדרית אחת לשנה קלנדרית שנייה לא יכול בכלל לקיים או לקדם מדיניות כלשהי. אין כמעט שום דבר מהותי שאפשר לעשות בשנה אחת בלבד. הכנת תקציב לטווח בינוני של חמש שנים תאפשר העמדת פרויקטים בתחום התשתיות, כמו רכבת ישראל החיונית כל כך לחיזוק הפריפריה. פיתוחה מתעכב, והתקציב הנדרש לה הולך ותופח. אבל בניגוד לפיתוח הרכבת, שזו תוכנית בעלת מתווה הוצאות והכנסות ברור יחסית, יש נושאים שטווח הזמן שלהם ארוך בהרבה, ומקור ההכנסות הנובע מהם אינו כה פשוט וברור. כך, למשל, נושאים כמו השקעה בחינוך, בטיפול רפואי מונע ובאיכות הסביבה, שיש לגביהם הסכמה רחבה שהשקעה כיום היא חיונית למען עתיד טוב יותר, ובוודאי משתלמת כלכלית לאורך זמן, מתקשים לקבל את תשומת הלב הראויה במסגרת התכנון התקציבי המקובלת בישראל כיום. התקציב בצורתו הנוכחית אינו מאפשר ליצור תהליכים בונים במשק הישראלי, כאלה המבוססים על חשיבה ועל אורך רוח. לכן יש להכניס בו שינוי מבני כפי שתיארתי, ובהקדם. במהלך השנה הקרובה אפעל לקידום מדיניות של חשיבה לטווח ארוך בתקציב המדינה. חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם לקחת עמי חלק בצעד חשוב זה. אדוני היושב-ראש, התקציב העומד בפנינו רחוק מלהיות מושלם. במהלך שנת 2007 נעשה כל מאמץ לקדם את הנושאים החברתיים, שלא באו לידי ביטוי מספיק בתקציב הנוכחי. אני קורא גם לממשלה לשים דגש בהחלטותיה העתידיות על צמצום הפערים בחברה הישראלית. אנו עם רווי סבל ורדיפות, עם שבכל דור ודור עומדים עליו לכלותו. הגיע הזמן לחיות את חיינו כאן בארץ המובטחת בכבוד, מתוך גאווה, בשוויון חברתי ומתוך הזדהות לאומית, ובידנו הדבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר גדעון סער: תודה לך, חבר הכנסת אמנון כהן. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת שמואל הלפרט מטעם סיעת יהדות התורה, ואחריו – יושב-ראש סיעת גיל, חבר הכנסת משה שרוני. בבקשה, אדוני, לרשותך חמש דקות. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, לי נאמר היום בצהריים שיש לי עשר דקות. היו"ר גדעון סער: אני הודעתי קודם, שוועדת ההסכמות קיצרה את הסבב האחרון של כלל הדוברים לחמש דקות. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דור הולך ודור בא, ממשלה הולכת וממשלה באה, ורק הגזירות הכלכליות נשארות. כל הגזירות הכלכליות של הממשלה הקודמת ממשיכות להכות במגזר החברתי ללא רחם. ממשלת שרון, לפיד ונתניהו, שגזרה את הגזירות הכלכליות הנוראיות על העשירונים התחתונים בלבד ופגעה פגיעה אנושה בציבור גדול, נעלמה מהמפה הפוליטית, אולם לצערנו הרב הגזירות נמשכות על-ידי הממשלה הנוכחית ללא כל שינוי. ממשלת שרון-לפיד אמרה בשעתה, שהגזירות הכלכליות הן כורח המציאות והן נועדו כהוראת שעה להבראת המשק לתקופה קצרה, ומייד אחרי שמצב המשק ישתפר יוחזר המצב לקדמותו. עברו חמש שנים והמצב הכלכלי השתפר בצורה משמעותית, אך למרות זאת הגזירות הכלכליות ממשיכות להכות בנו, ועוד נוספות גזירות חדשות לבקרים. מספר העניים עולה משנה לשנה בצורה חסרת תקדים. אדוני היושב-ראש, מיליון ו-600,000 עניים ו-760,000 ילדים החיים בעוני, ברעב ובסיכון חיים הם פצצה מתקתקת, שאם הממשלה לא תשכיל לפרק אותה, היא תתפוצץ לנו במלוא העוצמה, ולא יהיה כוח בעולם שיוכל למנוע זאת. הקיצוץ האכזרי בקצבאות הילדים, שהסתכם ב-50%, גרם לכך שכל ילד שלישי במדינת ישראל הוא עני וכל ילד שני במשפחות ברוכות ילדים הוא עני. היום מתברר שלא היתה כל הצדקה לבצע את הקיצוץ האכזרי, שגזל את הלחם ואת כוס החלב ממאות אלפי ילדים, משום שהכסף אינו כסף ממשלתי, הוא כסף של הביטוח הלאומי, של כל אזרחי ישראל. כתוצאה מהקיצוץ הנורא הצטברה בקופת הביטוח הלאומי בענף הילדים רזרבה של 55 מיליארד ש"ח, כשבחלק מהכסף היו יכולים להציל מאות אלפי ילדים מרעב. מה שקורה היום הוא שיש מאות אלפי ילדים רעבים מצד אחד, ורזרבה של 55 מיליארד שקלים בענף הילדים בביטוח הלאומי מצד אחר. מתברר שהקיצוץ הזה לא נעשה מפני שחסר כסף. לא חסר כסף. אחד השרים הבכירים אמר לי שהקיצוץ הוא אידיאולוגי. הממשלה מוטרדת מה"פן ירבה" של המגזר החרדי, למרות המצב הדמוגרפי והצטמקותו של העם היהודי בארץ ובעולם. מתברר שיש שני מגזרים שהממשלה הקודמת והממשלה הנוכחית החליטו לפגוע בהם: המגזר החברתי והמגזר החרדי. תקציב הישיבות, שבשנת 2002 היה 1.032 מיליארד שקלים, קוצץ ב-70%, ובשנה האחרונה קוצץ פעם נוספת ב-13% - מ-350 מיליון אשתקד ל-310 מיליון השנה. ברצוני לשאול את שר האוצר: האם יש עוד מגזר אחד במדינת ישראל שקוצץ התקציב שלו בסדר-גודל של הקיצוץ בתקציב הישיבות, זאת, בשעה שכל קיומנו כאן בארץ-ישראל הוא אך ורק בזכות הישיבות ולימוד התורה. תקציב התרבות החרדית קוצץ ב-96 מיליון שקלים ל-46 מיליון – קיצוץ של כ-50%. תלמיד בישיבה קטנה, שקיבל בעבר 340 שקלים בחודש, מקבל עכשיו 100 שקלים בלבד. נוסף על כך, החלק של שכר הלימוד המדורג מקוצץ זה כשלוש שנים ב-25%. שכר הלימוד המדורג לישיבות הקטנות עלול להיות מחוסל בהוראת הבג"ץ, בגלל נושא הליבה. תקציב משרד הרווחה לפנימיות של הישיבות ירד מתעריף של 520 שקלים ל-200 שקלים – ירידה של כ-60%. משרד הדתות חוסל בלי להכין אלטרנטיבה ראויה שתמלא את הפונקציות שלו בצורה מסודרת. כתוצאה מכך נוצר תוהו ובוהו, ואלפי עובדים - רבנים, משגיחים - לא קיבלו משכורת חודשים רבים. יש כאלה שלא קיבלו שכר שנה שלמה. אין מנוס מלהגיע למסקנה שגורמים מסוימים במדינת ישראל החליטו להתנכל לכל תחום שקשור ללימוד התורה ולשירותי הדת, פעם בנימוק של קריטריונים ופעם בגלל פרשנות של משפטנים שנועדה להקשות על מוסדות התורה ועל לומדי התורה. אדוני היושב-ראש, לפני שנה היו בחירות במדינת ישראל וכל המפלגות הלכו לבחירות עם הססמה של פתרון המצוקות החברתיות, שכר מינימום, החזרת קצבאות הילדים ועוד ועוד. לא עברה שנה מהבחירות - ודממה. מי זוכר היום את שכר המינימום? מי מדבר היום על קצבאות הילדים? אני רוצה לומר לכם שהזיכרון של הציבור הוא לא כל כך קצר. במוקדם או במאוחר נלך עוד פעם לבחירות והציבור יזכור לכם הכול. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת שמואל הלפרט. חבר הכנסת משה שרוני, אחריו – חבר הכנסת סלומינסקי. השר יעקב אדרי: אולי שחברי הכנסת יוותרו - - - היו"ר גדעון סער: כל סיעה רשאית לוותר על זכות הדיבור שלה, בעיקר הסיעות – אם יש כאלה - שאין להן מה לומר. משה שרוני (גיל): אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הבריאות, חברי הכנסת, בסיום הדיון בתקציב 2007 ובהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, סיעת גיל, לפי ההסכם הקואליציוני, קיבלה 20% יותר. המשמעות של זה היא עוד 120 מיליון שקלים עבור הגמלאים בשנת התקציב 2007. זאת, בתקווה ובהבנה עם המשרדים השונים שבמשך השנה יהיו שינויים משמעותיים לטובת הגמלאים. צריך להיות ברור לממשלת ישראל ולחברי הכנסת שיש צורך בתיקונים משמעותיים בגמלת הזיקנה, בנושא הסיעוד, הרווחה והבריאות. יש צורך להתמסר לנושאים שלעיל בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כמה שיותר מהר, ולהביא לדיון של כל הסיעות, כדי שהנושאים החשובים האלה יהיו בתקציב הבא. יש לגבש תוכנית רב-שנתית לגמלאים, כמו גם תוכנית רב-שנתית בנושאי חינוך, רווחה ובריאות. בנושא החינוך - סבורני כי הגיע הזמן שלכל תלמיד במדינת ישראל תהיה ארוחה חמה. זה עניין שהאוצר לא שם בו דגש. נוסף על כך, חסרות כ-6,000 כיתות לימוד במערכת החינוך. יש לערוך תוכנית רב-שנתית, וכבר השנה צריכים להתחיל לבנות. בנושא הרווחה - יש להקצות משאבים של כוח אדם שחסר, וכן משאבים כספיים בכל מוסדות שירותי הרווחה שהמשרד אחראי להם. בנושא הבריאות - יש צורך בהקמת שלושה בתי-חולים נוספים - צריך להתחיל כבר השנה – או לבנות ליד הקיימים יחידות נוספות, שכן היום התפוסה במחלקות פנימיות מגיעה ליותר מ-130%. לא ייתכן שבמאה ה-21 יהיה מצב כזה. פיקוח על מוסדות שמשרד הבריאות אחראי להם – לא ייתכן שלא יהיה כוח-אדם מספיק לפיקוח, כוח-אדם לטיפות חלב ואחיות בבתי-ספר. לא ייתכן שהחשב הכללי הנוכחי יקבע מדיניות לממשלה ולכנסת וכן יקבע כי חשבי המשרדים הממשלתיים יהיו כפופים אליו בלבד. המצב צריך להיות כזה שחשבי משרדי הממשלה יהיו כפופים לחשב הכללי מבחינה מקצועית בלבד, ולא מבחינת מדיניות, פרשנות או כל דבר אחר. לא ייתכן שמשרד החשב יקבע מדיניות, יחליט לעצור הוצאת כספים ששר מחליט להוציאם ודברים נוספים אשר באמתחתו של שר האוצר, שהרי לא החשב הוא מתווה המדיניות אלא השר. את כל הדברים הללו יש לפתור בתוך זמן קצר, כדי שהמשרדים יתפקדו בצורה ראויה ובצורה טובה. אם כל הדברים יבוצעו, תקציב 2008 יהיה שונה וללא ויכוחים מיותרים. נושא התקציב צריך תפנית, כדי שהעם לא רק יראה, אלא גם ירגיש שיש שינוי מהותי בנושאים חברתיים. סיעת גיל תצביע בעד התקציב בשל אחריות לאומית. תודה רבה. היו"ר גדעון סער: תודה לך, חבר הכנסת שרוני. אני מציע לכל הדוברים ללמוד מחבר הכנסת שרוני כיצד ניתן לעמוד במסגרת הזמן. עכשיו יעלה נציג סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, יש לנו כל כך הרבה מה לומר על תקציב המדינה, ודאי שלא בחמש דקות. לכן בחרתי לדבר על נושא אחד שהוא בנפשנו, שנקרא החינוך. נראה שכאילו יש יד מכוונת שמניפה גרזן על החינוך הממלכתי-דתי, על החינוך הציוני-דתי. לא להאמין - במקום שניצור גשר וקשר בין חלקי העם, מקצצים, מקצצים וחותכים. אני אתן שלוש דוגמאות, כדי שנבין במה מדובר. תקציב החינוך העל-יסודי שלנו, אשר ב-2002 היה בסדר-גודל של 286 מיליון, היום עומד על 120 מיליון - קיצוץ של 70%-60%. אף אחד לא מאמין. אז מה קורה? נסגור את המוסדות? לא. ההורים יצטרכו לשלם יותר, והם ישלמו, כי אכפת להם מהחינוך. המכינות הקדם-צבאיות, מי מאתנו לא אוהב אותן – דתי כלא-דתי, כמו שאומרים – מי מאתנו לא רוצה לעודד אותן? ראינו מה היה במלחמה, כמה דם נשפך, דם בוגריהן, יקירי הצבא. היינו בטוחים שהמדינה תעודד אותם. אז מה עושים? מ-21 מיליון ש"ח קיצצו ל-15 מיליון ש"ח, קיצוץ של 25%. למה? ככה, כי יש להם כיפה. בנות השירות הלאומי, מי מאתנו לא נתקל בהן בכל מקום, בכל פינה? עבודת קודש, משהו מדהים. במקום לעודד, מתקציב של כ-60 מיליון ש"ח קיצצו ל-44 מיליון ש"ח. קיצוץ של יותר מ-25%. למה? ככה, כנראה כי הן דתיות. אקח עוד דוגמה, ואותה אפרט קצת, כדי שנבין: המרכזים להעמקת הזהות היהודית – זה גוף שעובד ב-60 מרכזים, רובם בעיירות פיתוח, שיוצר גשר וקשר ופועל בבתי-הספר הכלליים בחינוך הממלכתי. דווקא שרת החינוך שפעם חרתה על דגלה את הגשר והקשר בין חלקי העם היתה צריכה לעודד את זה. 60 המרכזים האלה עושים 1.2 מיליון ימי תלמיד בשנה, ויום תלמיד הוא ארבע שעות. התקציב, בבסיס, הוא 1.2 מיליון ש"ח, כלומר על כל יום תלמיד מקבלים 1 ש"ח. על שעת תלמיד מקבלים 25 אגורות. אתם מדמיינים לעצמכם במה מדובר? אנחנו הוספנו לשם פי-שבעה מזה, אבל זה מבחינת המדינה. בסדר, מה עושים עם התקציב הזה? גם אותו מקצצים ב-25%, ל-900,000 ש"ח. למה? ככה. אבל יותר מזה, זה לא רק מבחינה כספית, פה פעלו גם מבחינה רעיונית, אמרו: המרכזים האלה צריכים לענות על דרישות דוח-שנהר. יש מחלקה שתקציבה 20 מיליון ש"ח שצריכה לבדוק את הנושא הדמוקרטי. הם הלכו ובדקו, ופסלו את כל 60 המרכזים האלה – בלי שמישהו בדק, בלי שמישהו ראה אותם, לפי מערכי שיעור של 11 מרכזים הלכו ופסלו את כולם. אתן לכם רק דוגמה, כדי שתבינו. אני חושב שכולם מכירים את הרב מוטי אלון ותנועת "בראשית". זו תנועה אדירה. אין מישהו מאתנו שלא רוצה לעזור. התנועה עובדת עם התלמידים ועם ההורים בבתי-הספר הכלליים ועושה דברים אדירים. הלכו והגדירו גם אותם "לא דמוקרטיים". ממילא הם מקבלים 25% פחות, ובשנה הבאה כל מי שלא דמוקרטי כנראה יפסלו אותו. עניין אותי לדעת איך אפשר לפסול את הרב מוטי אלון בטענה שהוא לא דמוקרטי. הוצאתי את דוח הוועדה לראות מה היא כתבה עליו. בערך "קבלת שבת", כשהם מנסים להסביר לתלמידים מהי קבלת שבת, הם כותבים שאת מצוות הדלקת נרות מקיימת האשה. מעירים על זה: "פסול". למה? כי זו תפיסה הלכתית ולא תרבותית-ערכית. זה שהאשה מדליקה נרות זה פסול, כי זו הלכה ולא משהו תרבותי. אחר כך: קידוש עושה האב – פסול. אחר כך דיברו על ספר תורה והסבירו על מעמד הר-סיני – זה פסול. למה? כי עולה בבירור שמקור הסמכות הוא האל. השם ישמור וירחם. ובסוף הדוח הערך "ירושלים". כתוב שאין שם כמעט ירושלים של ימינו, שלא מדברים על ירושלים כבירת מדינת ישראל. אצל הרב מוטי אלון ירושלים לא נתפסת כבירת מדינת ישראל ולכן הוא פסול. תנועת "בראשית", שכולנו זוכרים שהם העלו לירושלים יותר מ-100,000 הורים ותלמידים מהחינוך הכללי, דבר שלא היה כמותו, וכל ירושלים היתה סתומה; אתם זוכרים? לא יכולנו לצאת מהכנסת, לפני שלושה או ארבעה חודשים, כי העלו יותר מ-100,000 אנשים לירושלים, בירת ישראל. אז הם פסולים. למה? כי ירושלים לא נמצאת אצלו. מאיפה היא יודעת, היא ראתה? יודעים מה זה? לא, פסול. לומר לנו שיש כאן מגמה כוללת – זה ממש מדהים, בממשלה כזאת. במקום לנסות למצוא גשר וקשר בין חלקי הציבור, לפחות לעודד מכינות קדם-צבאיות – מה יש לכם נגד זה? בנות שירות לאומי – גם שם לקצץ? אלה שהולכים ונכנסים לבתי-ספר כלליים כדי לתת קצת קשר וגשר ויסודות – גם את זה לפסול? גם את זה להוריד? עד לאן הגענו? חשבתי ששרת החינוך תישאר פה ותשמע. דיברתי אתה רבות על זה. גם ראש הממשלה - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת סלומינסקי, אני חושש שתתחיל למנות את כל השרים שנעדרים. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): הם נעדרים כל השנה אולי. ראש הממשלה, זאת אחריותו האישית. אם אנחנו רוצים מדינה אחת – וזה מה שאנחנו רוצים – החינוך הציוני הדתי הוא שרוצה לאחד וליצור גשר וקשר. זאת הדרך? לקצץ ולחתוך ולפסול? לכן מפלגתי תצביע נגד. שמואל הלפרט (יהדות התורה): אני לא מבין אותך, מי צריך דת במדינת ישראל? מי צריך את זה? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה לא מה שהם אומרים; הם צריכים רק דת דמוקרטית, מה שנקרא. שמואל הלפרט (יהדות התורה): הממשלה הזאת ודאי לא צריכה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת סלומינסקי. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לכן, לצערי, בגלל הדברים האלה, מפלגתי תצטרך להצביע נגד התקציב. אנחנו מקווים שראש הממשלה ושרת החינוך ידעו לתקן את העוול הנורא, בסעיף הזה וגם בסעיפים אחרים. תודה לך, אדוני. היו"ר גדעון סער: תודה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אם הם היו מקבלים 120 מיליון ש"ח הם היו מצביעים בעד. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל אז זה לא היה – כל התקציבים היו משתנים אז. היו"ר גדעון סער: אתם הייתם מנוף בלתי רגיל להורדת סיעה אחרת מתביעותיה, אבל אתם עצמכם לא קיבלתם. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אבל מפלגת העבודה – מה עם שיקום שכונות, 250 מיליון? היו"ר גדעון סער: אמרתי "סיעה אחרת". אני לא יודע איזו סיעה. עכשיו, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיעת ישראל ביתנו מדבר. לרשותך חמש דקות. בבקשה. אחריו אבשלום וילן. זה שוב חיים אורון? בסדר. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, בניגוד לשנים עברו, תקציב המדינה עובר בזמן, וזו תעודת כבוד לכל סיעות הבית הזה, ולבית הזה בכלל. סילבן שלום (הליכוד): סטס, מה התאריך היום? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): שלושה ימים. עזוב. שמואל הלפרט (יהדות התורה): תעודת כבוד לסיעת ישראל ביתנו. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת מיסז'ניקוב, אתה חבר כנסת חדש, ולכן אתה לא יודע שהרבה פעמים תקציב המדינה עבר בזמן באמת. תקציב המדינה הפעם לא עובר בזמן; הוא עובר באיחור קל, אבל לא בזמן. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אני חושש שעוד נתפלסף הרבה בזמן הנאום שלי. היו"ר גדעון סער: אלמלא העלה את הנקודה חבר הכנסת סילבן שלום, שהיה גם שר האוצר, והוא פרלמנטר ותיק, מן הסתם לא היתה הערה. כי הרי הרבה אי-דיוקים נשמעים מעל הדוכן הזה, ואי-אפשר להעיר כל הזמן. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אז באיחור קליל של שלושה ימים תקציב 2007 עובר, וזו תעודת כבוד לבית הזה – אני מקווה שעכשיו אף אחד לא יתקן אותי – ואמנה את הסיבות לכך שזו תעודת כבוד. ראובן ריבלין (הליכוד): תאריכו את הקדנציה של הממשלה. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): אנחנו אוהבים לקלל ואנחנו אוהבים קלישאות. צריך גם לתת קרדיט. קרדיט מגיע לכל הבית הזה, אבל קודם כול לשני אנשים - שר האוצר ויושב-ראש הקואליציה. אגיד למה: אם שנת 2006 היתה מסתיימת, נניח, במפולת בבורסה, או בגידול באבטלה או בגידול באינפלציה, או בפיחות השקל, או בהעמקת גירעונות, או בתלאות אחרות, היינו מוצאים את מי להאשים. היינו מפנים אצבע מאשימה קודם כול כלפי שר האוצר, וכמובן כלפי ראש הממשלה, כאחראי-על. במקרה הזה לא היו עוזרים שום הסברים ותירוצים: מלחמה, נפילות "קסאמים" בדרום, משבר בתיירות, משבר עולמי בנפט וכו'. כלום לא היה עוזר. כולנו היינו אומרים שאלה תירוצים, ומה שקובע הוא העובדות והנתונים הסטטיסטיים, שמה שקובע הוא מבחן התוצאה. לכן, כיוון שנחסכו מאתנו כל אותן תלאות, והעברנו את התקציב, לדעתי, כמו שאנחנו יודעים לקלל או לפחות לא לשבח, הגיע הזמן גם לשבחים, ופה מגיע "שאפו" לשר האוצר ולראש הממשלה. ראובן ריבלין (הליכוד): יכולנו לעשות את זה שבועיים לפני כן אם הסיעה שלך לא היתה מתנגדת כל כך בוועדת הכספים בכל כך הרבה סעיפים. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): ברשותך אמשיך, כבוד היושב-ראש הקודם ונשיא המדינה לעתיד. מגיע לשר האוצר "שאפו"; בתקציב הנוכחי ובחוק ההסדרים הנוכחי הוא חיפש לאורך כל הדרך פשרות והסכמות, ובכוחנות שיש בפוליטיקה הישראלית זה דבר די נדיר. פה מתחברות גם המחמאות ליושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת יצחקי, שהצליח לפשר בין חלקים בכלל לא שווים בקואליציה הנוכחית והצליח לבנות תמונה שלמה, בהרבה שיתוף ובהרבה סבלנות. לא תמיד ברוגע, אבל זה גם חלק מהמשחק. להגיד שזה תקציב אידיאלי, כבוד היושב-ראש, אני כמובן לא יכול. זה לא החלום של כל אחד מאתנו, אבל זה התקציב האופטימלי שהיה אפשר להשיג. זה תקציב מאולץ בכורח הנסיבות. בוועדת הכספים – ואתה, חבר הכנסת ריבלין, יודע את זה – יש לוח שחבר הכנסת אורון, בדרך כלל, רושם עליו את משאלות לבם של השרים שבאים לבקר אותנו. משאלות לבם בדרך כלל מסתכמות במיליארדים או במאות מיליונים. אני אתן שתי דוגמאות למה לדעתי התקציב הזה לא אידיאלי דווקא לא מהתחום החברתי, האהוב כל כך – אם כי לפעמים רק בתיאוריה – על חלקים רחבים של הבית הזה. כשדנו בתקציב משרד החוץ, למשל, נוכחנו לדעת שלהסברה מיועדים רק 30 מיליון שקלים, שהם תקציב של קבוצת כדורגל ממוצעת. לא "בית"ר ירושלים", חלילה, אלא קבוצת כדורגל ממוצעת, ועם התקציב הזה אנחנו הולכים לקרב. הרי את הקרב עכשיו מנהלים לא בשדה הקרב, אלא מעל מסכי טלוויזיה, בתחנות רדיו, באתרי אינטרנט – וזה התקציב שאתו אנחנו הולכים לקרב. ואנחנו שואלים למה ההסברה שלנו מקרטעת - מהסיבות התקציביות, קודם כול. הסיבה השנייה, משרד התיירות. כל 100,000 תיירים שנכנסים מוסיפים 4,000 מקומות תעסוקה. זה מצמצם את האבטלה. לצורך הגברת התיירות נדרשים 50 מיליון דולר בכל שנה למשך שלוש שנים, אבל אין מאיפה לקחת. התקציב שלנו הוא עוגה, והעוגה, מה לעשות, נגמרת בסופו של דבר. לכן, כיוון שכולנו יודעים שבשלב כלשהו, חלילה, צפוי גם סיבוב נוסף של התפרצות האלימות, נדרשים סכומי כסף אדירים לביטחון, ואז אנחנו צריכים לשים על כפות המאזניים זה מול זה את הרצון לצמצם את האבטלה בהגברת התיירות ואת הצורך למגן טנקים או לחדש מלאי של מטוסים; האם אנחנו רוצים לנצח בהסברה – או לנסות לנצח בהסברה – או שאנחנו רוצים להכין ימ"חים. זאת הדילמה הקשה. קולט אביטל (העבודה-מימד): מי צריך הסברה? היו"ר גדעון סער: אבל בסכומים של ההסברה שציינת, זה לא עומד בכלל כדילמה מול ההוצאות האלה, כי ציינת תקציבים אחרים. סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): לא משנה. כל מיליון נספר וכל מיליון מושג בקושי, ואם אתה מוסיף אותו במקום כלשהו הוא חסר במקום אחר. אז אנחנו מדברים על אותו הדבר. משתמשים בסכומים קטנים ואולי גדולים, אבל אנחנו מבינים זה את זה. הכול שאלה של העדפה לאומית. היום ההעדפה הלאומית שלנו היא להקצות סכומים גדולים מאוד למערכת הביטחון, ומובן שזה על חשבון דברים אחרים. שתי הדוגמאות הן רק הקצה של הקצה. בסך הכול המשק ירוויח מזה שאנחנו מאשרים את התקציב בתחילת השנה ולא באיחור של שלושה חודשים או חצי שנה. הייתי חבר מועצה ברשות מאוד חשובה, ונוכחתי לדעת שאי-אפשר לתכנן תקציבים של רווחה, של חינוך, של תשתיות, בלי להעביר את התקציב בזמן ובמועד. שמעתי פה את חבר הכנסת מיכאל איתן, שאמר שמפלגת ישראל ביתנו דאגה למקורבים. אני רוצה, בכמה דוגמאות, להגיד לאילו מקורבים דאגנו. דאגנו ל-300,000 קשישים, והורדנו מהם את הנטל של אגרת "רשות השידור". אלה המקורבים שלנו – 300,000 במספר. לא ידעתי שיש לנו כל כך הרבה מקורבים. דאגנו למקורבים בהעברת הצעת חוק של חבר הכנסת יורי שטרן לעזור לניצולי השואה. זה, דרך אגב, גם חלומו של שר האוצר, והוא נלחם על זה. אם אלה מקורבים שלנו, 22,000 נזקקים ניצולי השואה, אני מחבק אותם בחום, וגם את חבר הכנסת יורי שטרן, שלצערי לא נוכח כאן היום. דאגנו לאלפי חיילים משוחררים בכך ששמרנו על מקומות התעסוקה שלהם, וגם הוספנו עוד שנה של הטבות במס – הצעת חוק של חבר הכנסת אלכס מילר, שיושב פה. אלה עוד מאות אלפי מקורבים, ואנחנו גאים בזה. אנחנו תומכים ברשות למלחמה בסמים ובאלכוהול ומוסיפים לה כספים. זאת כמובן עוד קבוצה של מקורבים. ואם מישהו יתעמק בסקר שלפיו כל ילד עשירי במדינת ישראל נגע בסמים תבינו עד כמה המקורבים האלה חשובים לנו. דבר אחרון – תמכנו במדענים עולים, שמפארים את שמה של מדינת ישראל ואת המוסדות להשכלה גבוהה. ואם אלה מקורבים, אני מודה ומתוודה: אני מאוד רוצה להיות מקורב אליהם. לכבוד ייחשב לי הדבר. מובן שחבר הכנסת מיכאל איתן לא מחזיק בדעתי, ולא היה רוצה שאלה יהיו מקורבים שלו. סיעת ישראל ביתנו תצביע בעד התקציב, מתוך אחריות לאומית, מתוך אמונה שבאילוצים שציינתי זה התקציב הראוי ביותר והאופטימלי, ואולי בעתיד נעשה מקצה שיפורים. תודה. היו"ר גדעון סער: תודה, חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב. הדובר הבא הוא חבר הכנסת חיים אורון מסיעת מרצ-יחד. חיים אורון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח לדבר אחרי חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיעת ישראל ביתנו, כי אני הכנתי את רשימת הנושאים שהוא וחבריו תמכו בהם אבל אינם מופיעים בתקציב. מאיפה לקחתי את הרשימה הזאת, חברי הכנסת? ירדתי עכשיו פעם נוספת לוועדת הכספים, שהיום היינו משוחררים ממנה, והעתקתי מהלוח שבעבר, במשך המון זמן, היתה עליו התמונה של "השמן והרזה" של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו ועכשיו מופיע עליו לוח של סכומים – אגב, רק סכומים שכל חברי הוועדה תמכו בהם, חבר הכנסת ריבלין וחבר הכנסת מיסז'ניקוב. רק הסכומים הללו. לא אילו גחמות של אופוזיציונר כמוני; לא דברים שאדם כמוני, שיש לו דעה שונה מדעתך, תומך בהם. רובם ככולם הם דברים שהשרים באו לוועדה ואמרו: בלי הדברים האלה אנחנו לא יכולים למלא את תפקידנו. מה, הם לא ידעו שיש מגבלות בתקציב? הם לא ידעו שבעיריית ראשון-לציון אם לקחו מפה צריך להביא לשם? הם ידעו בדיוק, אבל הם באו – אחרי שבממשלה הם הצביעו בעד. הנה הרשימה, ותעצור אותי כשייגמר הזמן, כי אני מודיע מראש שהזמן לא יספיק לי לקרוא את כולה. הראשון שהופיע בוועדה הוא שר הבריאות, שיושב אתנו פה. הוא ביקש שתי בקשות, לא הרבה: 600 מיליון שקלים לתקציב הבריאות, לרשימה של נושאים מאוד מהותיים כמו פגיות, אחיות בריאות הנפש, הפסקת הדבר המשונה הזה של טיפות-חלב – משונה במובן הזה, שעושים עכשיו ניסויים על טיפות-חלב: 600 מיליון שקלים. ראובן ריבלין (הליכוד): הפיילוט. חיים אורון (מרצ): הפיילוט. הדבר השני – איפה חבר הכנסת יואל חסון, שהוא בכלל מתמצא בפרטי התקציב? השר ביקש – לא אני, לא רובי ריבלין – 450 מיליון שקלים לסל התרופות, שהוא באפס. השר ביקש – נשאר אפס. אחר כך הופיע שר התמ"ת, עם כל סיעת ש"ס. אגב, הוא הופיע פעמיים: פעם אחת בדיון הראשון ופעם אחת אחרי ההצבעות והביא את כל ראשי המשק. הוא מבקש מאתנו רק 500 מיליון שקלים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ תאשר שכל משפט שאני אומר מדויק, ואין פה שום רטוריקה. 500 מיליון שקלים. בלי זה אין חוק עידוד השקעות הון, שמעתם? רן כהן (מרצ): והוא צודק. חיים אורון (מרצ): והוא צודק. אני ממשיך בקצב הזה. יכולתי לתאר את זה באופן יותר פלסטי. כבר תיארתי את זה אתמול. אחריו הופיע אין-שר הרווחה. הופיע מנכ"ל המשרד. אמר, ופירט – אין לי זמן לפרט, שבלי 300 מיליון שקלים לשירותי הרווחה ברשימה של נושאים מאוד בעייתיים אי-אפשר להתקדם. אגב, שר התמ"ת אמר גם שהוא מוכרח – וזה כנראה השיגו, שלי יחימוביץ – 20 מיליון שקל לאכיפת חוקי עבודה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): 25. חיים אורון (מרצ): אמר גם מנכ"ל משרד הרווחה, אתם שומעים, אני צריך לפחות 40 מיליון שקל כדי להרים את קצבת הסיעוד הראשונה. מי שמכיר את הנושא הזה של קצבת הסיעוד הראשונה, של החולים הקשים ביותר, בשביל לתת להם עוד כמה שעות סיעוד בשבוע, שזה גם פחות ממה שהם צריכים – 40 מיליון שקל. שר התיירות היה מאוד מדויק, כמו בוז'י, הוא לא צריך איזה מספר עגול של 400 מיליון שקל, הוא צריך 301. אם ניתן 301 מיליון שקלים, תבוא גאולה לתיירות בארץ. היו"ר גדעון סער: בדרך כלל ברשתות זה 299, מעגלים למטה ולא כלפי מעלה. חיים אורון (מרצ): לא, 301, העתקתי את זה מהלוח, תבדקו אותי. השר לאיכות הסביבה, גם הוא בחור שמדייק, הוא לא אמר, תנו לי, כי בעצם מי שמכיר את המשרד, אין לו כלום במשרד. הוא צריך 288 מיליון שקלים. הוא לא רוצה שקל יותר, אבל גם אם יהיה שקל פחות, המצב יהיה גרוע. הוא קיבל אפס. אני רוצה לתת עוד שני נתונים, הרשימה הזאת מצטרפת ל-6 מיליארדים, עוד שני נתונים שאני לא יכול לוותר עליהם. הנתון האחד, יושבים פה החברים, כל הוועדה התלכדה סביב הצורך להמשיך ולקיים את המרכז לחקר ימים באילת, בסכום של 8.4 מיליארדי שקלים. לא יותר. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מיליון. חיים אורון (מרצ): 8.4 מיליוני שקלים. וכל חברי הכנסת נשבעו שזה יהיה. הוגשה הסתייגות בוועדה, כמו בכל הסעיפים הללו - - - ראובן ריבלין (הליכוד): מה קרה? חיים אורון (מרצ): אף אחד לא הצביע, בעצם לא אף אחד, חבר הכנסת אביגדור יצחקי דאג שהרוב יהיו נגד. היו כמה שנתנו להם חופש הצבעה, אבל הרוב היה מובטח. אף אחד מהנושאים הללו לא עבר. והשיא, ובזה אני רוצה לסיים - - - אביגדור יצחקי (קדימה): לפי דברי ראש עיריית אילת, חסרים 1.2. חיים אורון (מרצ): הנושא האחרון, חבר הכנסת מרציאנו, תעלה אחרי ותתקן אותי, הוועדה, בשתי ישיבות, בשעת בוקר מוקדמת, ב-09:00, עם כל ראשי תנועות הנוער, מהאגודה ועד מק"י - איפה חבר הכנסת ברכה, עד מק"י - אנחנו בעד תוספת 20 מיליון שקל לתנועות הנוער. 20 מיליון שקל לכל תנועות הנוער. היו"ר גדעון סער: יש הסתייגות כזאת. חיים אורון (מרצ): אגב, על כל הדברים האלה, חברי הכנסת שיש להם ייסורי מצפון מהדברים שלי, הלילה אפשר לתקן את זה. בכל פעם אני אצעק מהי ההסתייגות שעברה בוועדה, שנפלה בוועדה, שחוזרת לפה, ונראה אתכם מצביעים. תודה רבה. אביגדור יצחקי (קדימה): מלכודת הדבש. חיים אורון (מרצ): מלכודת הדבש תקרא לזה. היו"ר גדעון סער: תודה לחבר הכנסת אורון. חבר הכנסת יורם מרציאנו, יושב-ראש סיעת העבודה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, תקציב 2007, גם אני רציתי לראות אותו אחרת, עם חמלה חברתית גדולה יותר, רציתי לראות סעיפים נוספים בתוך תקציב 2007, שנותנים תשובות ומענה לרבים מאוד משכבות האוכלוסייה הישראלית, שלא פעם אחת עמדתי על הבמה הזאת וביקשתי לדבר בשמה. ואני אומר באופן כן וגלוי, לא הצלחנו. אבל כשאנו באים היום חשבון עם ממשלה ועם קואליציה שמכהנת פחות מתשעה חודשים, הייתי מבקש מחברי לאופוזיציה קצת הגינות, כי מה שרואים מפה לא רואים משם. חיים אורון (מרצ): לא, לא. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני לא הפרעתי לך, תתנהג בנימוס, תלמד להתנהג. אתה איש נאור, תתנהג בנימוס, שמעתי אותך, הקשבתי לך, תקשיב גם לי. בוא נכבד אחד את השני. אנשי האופוזיציה שוכחים, רק לפני שנה אמר אדם שאני לומד לאהוב אותו כל יום יותר ויותר, חברי חבר הכנסת רובי ריבלין, שהיו 55 מנדטים, הליכוד ושינוי, ונשארו 12 מנדטים כתוצאה מהמדיניות החברתית שהובילה ממשלה. והרי אנחנו לא באים היום לעשות סיכום של קדנציה, אנחנו בסך הכול תשעה חודשים. כתבו עלינו השבוע בעיתון מאוד מכובד במדינת ישראל, שההסכם הקואליציוני נגמר בשוק רמלה-לוד. אני שמח על כך, אבל בשוק רמלה-לוד לימדו אותנו לספור, וספרנו טוב. כשאני רואה את תקציב 2007, כן, כן, צריך לומר את האמת, נוספו 3 מיליארדי שקלים לנושאים חברתיים במדינת ישראל. אפשר להתווכח, אפשר לומר, אבל אי-אפשר לטעות במספרים. וזאת תוספת תקציבית ל-2007. אני רוצה לומר לחברי מהאופוזיציה, אני זוכר את אותם מראות של ביבי נתניהו. דיברתם היום על הקצבאות, שמעתי מספסלי האופוזיציה צעקות על הקצבאות, שמעתי. אני רוצה לומר לאותם חברים, שהממשלה הזאת לא מקצצת בקצבאות הילדים ולא מקצצת בקצבאות החד-הוריות, והממשלה הזאת, עם כל הכבוד, לא מקצצת בקצבאות הגמלאים; היא הוסיפה, למורת רוחכם. ואני גם מאוד שמח שאתם דואגים מאוד להסכמים הקואליציוניים, אני שמח, כחבר כנסת צעיר וחדש במדינת ישראל, שהייתי שותף יחד עם חברי חבר הכנסת אביגדור יצחקי, יושב-ראש הקואליציה, לפוליטיקה אחרת. תקציב 2007 הוא תקציב משעמם, למורת רוחכם, כי אתם התרגלתם למראות של ערב הצבעות על תקציב מדינה, התרוצצויות של הרגע האחרון שגם השחיתו את הפוליטיקה במדינת ישראל. והנה באנו, והיינו שותפים למהלך חדש בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית, ואנחנו לא רואים את המראות שהורגלתם אליהם במשך השנים, וזה מאוד מאוד קשה. משה כחלון (הליכוד): בסך הכול 600 מיליון וגמרתם עניין. כמו בשוק רמלה-לוד. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): שוק רמלה-לוד הוא מקום שאני גאה בו, וגם אתה. משה כחלון (הליכוד): אני מוחה על כך שאתם משווים את הממשלה לרמלה-לוד. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני מאוד שמח, חבר הכנסת כחלון, אתה הרי איש חברתי. משה כחלון (הליכוד): תגיד לנו איפה 3 מיליארדים. איפה, בקצבאות האבטלה? תגיד לי איפה הם, תגיד לעם ישראל. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): סבלנות. מיליארד שקל תוספת לחינוך. מיליארד שקל למגזר הערבי. משה כחלון (הליכוד): כמה לשיקום שכונות? כמה לעבודה מועדפת? כמה לשכר מינימום? כמה לגמלאים? נו, תגיד, תגיד לעם ישראל. ממשלה אכזרית כזאת לא היתה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): תקשיב טוב. ככל שתנסה להשוות את הממשלה הזאת - אנחנו לא עמדנו בפתח של בתי-תמחוי, לחנוך בתי-תמחוי, כפי שאתם עשיתם בממשלה הזאת. עם כל הכבוד לכם, אתם לא תחנכו אותנו מה זאת חמלה חברתית. משה כחלון (הליכוד): הנה הממשלה. זאת הממשלה של בתי-התמחוי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני מאוד שמח שהערתי את הדיון הזה היום. משה כחלון (הליכוד): תשאל את הממשלה אם אין בתי-תמחוי? תסתכל עליה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): האם אתה מוכן להגן עלי, עם כל הכבוד? רן כהן (מרצ): בתי-התמחוי ממשיכים לעבוד. משה כחלון (הליכוד): הם גדלים. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כחלון, חבר הכנסת רן כהן. ראובן ריבלין (הליכוד): - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ריבלין. יעקב ליצמן (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש - - - היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת ליצמן. חבר הכנסת מרציאנו, אפילו לא שמת לב, אבל תוך כדי דבריך הוגבר הווליום במיקרופון שלך, כך שאתה הדובר שזקוק פה הכי פחות להגנה. משה כחלון (הליכוד): זה לא יעזור לממשלה. זה שהוא מדבר חזק, זה לא יעשה אותו צודק, אדוני היושב-ראש. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני מתפלא עליך, כחלון, אתה איש קר רוח. מה קרה? הוצאתי אותך מהכלים? קשה לך להתמודד עם האמת, שהיית שותף לממשלה שהביאה ל-760,000 ילדים עניים במדינת ישראל, למיליון וחצי עניים, לאנשים ששמו קץ לחייהם כתוצאה ממצוקה חברתית? קשה לך להשלים עם זה? תשעה חודשים אנחנו בממשלה, אנחנו מכהנים פחות זמן מזה שבו הצלחתם להרוס את הכלכלה במדינת ישראל, הרסתם את החברה, והציבור העניש אתכם, הציבור העניש אתכם, עם כל הכבוד. משה כחלון (הליכוד): עכשיו הציבור יעניש אתכם. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): יש לנו עוד שלוש שנים וחצי, חכו בסבלנות. אחרי שלוש שנים וחצי אתם תצטמקו ותהיו יותר קטנים, אתם תתרגלו להיות הרבה שנים באופוזיציה, סבלנות. משה כחלון (הליכוד): יש לכם שלושה חודשים וחצי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, שאני רוצה להודות לסיעת העבודה ולשרי מפלגת העבודה שתמכו וסייעו להעביר את תקציב 2007, שכמו שאמרתי הייתי רוצה לראות בו יותר שינויים. אני קורא לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, מייד אחרי ההצבעה על תקציב המדינה, אני מצפה ממך למנות שר רווחה במדינת ישראל שייתן תשובה ומענה - - משה כחלון (הליכוד): למה, מה בוער? הכול בסדר, הכול בסדר. אין בתי-תמחוי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - לנושאים חברתיים במדינת ישראל. משה כחלון (הליכוד): כולם שבעים. למה שר רווחה? מה בוער פתאום שר רווחה, יורם? שיהיה בעוד שנתיים שר רווחה. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת כחלון, קודם כול, הדובר - בסוף דבריו. דבר שני, חזרת על הקריאה הזאת בנושא שר הרווחה, והיא היתה ממוקדת כבר בפעם הראשונה. שר הפנים רוני בר-און: אדוני היושב-ראש, אין בית? יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני רוצה גם להודות לרוחמה אברהם, יושבת-ראש - - - היו"ר גדעון סער: אם אני אוריד את הדובר הזה, הוא יטען שאני מתנכל לו, לכן אני מאפשר לו. שר הפנים רוני בר-און: תודיע שאחרי הדובר הזה זה נגמר. היו"ר גדעון סער: לא, אני אחיל אותם סטנדרטים גם על הדובר שלאחריו. חיים אורון (מרצ): כרכתי את כל מה שיורם מרציאנו אמר בחודש האחרון על התקציב, אני לא יודע מתי הוא אומר אמת, האם במה שנאמר קודם או במה שאתה אומר עכשיו? משה כחלון (הליכוד): הוא עושה התרת נדרים. חיים אורון (מרצ): אולי היית בהתרת נדרים של ליצמן. יש פה קובץ נאומים של יורם מרציאנו. היו"ר גדעון סער: בבקשה, חבר הכנסת מרציאנו. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אם תראה לי שזה קובץ הנאומים שלי, אני יורד מהבמה ומסיר בפניך את הכובע. גם בספר שאתה מחזיק אתה לא אומר את האמת. שים לב כמה שאתה לא אומר את האמת לעם ישראל, כפי שאתה רגיל לעשות. עם כל הכבוד, אל תטעה את הציבור, רואים אותנו, כשאתה מראה ספר עם הנאומים, אתה הרי לא מראה ספר כזה, עם כל הכבוד. אל תהפוך את כנסת ישראל לבדיחה כפי שאתה מנסה לעשות, תנהג ביתר כבוד בכנסת ישראל, משום שזה אולי מה שמפריע לך. היו"ר גדעון סער: חבר הכנסת מרציאנו, אתה מדבר אל יושב-ראש ועדת האתיקה של הבית. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): מאה אחוז, עם כל הכבוד, יושב-ראש ועדת האתיקה, מוטב שיאמר את האמת לעם ישראל, ולא יחזיק בספר ויגיד שזה ספר הנאומים של יורם מרציאנו, עם כל הכבוד. גם יושב-ראש ועדת האתיקה צריך לומר את האמת. חיים אורון (מרצ): סליחה, זה לא הנאומים של יורם מרציאנו. רן כהן (מרצ): זה לא ספר הנאומים. חיים אורון (מרצ): הנה הוא, אריה אלדד נתן לי את הספר. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני גם רוצה להודות, למורת רוחם של אנשי האופוזיציה, על חוק ההסדרים שלעומת השנים הקודמות, שבהן ראינו ספר עב כרס, השנה הוא הצטמק לספר קטן, עד כדי אנורקסיה; להודות לחברי הכנסת מהקואליציה, ובמיוחד ליושבת-ראש ועדת הכנסת רוחמה אברהם, שהובילה מהלך היסטורי, ואני מאמין לשר האוצר שאמר שהוא מקווה שבשנת 2008 אולי נראה את חוק ההסדרים הולך ונעלם מן העולם. מתוך אחריות לאומית תצביע היום סיעת העבודה בעד תקציב המדינה, יחד, כסיעה מלוכדת, וזאת מתוך אחריות למדינת ישראל, ולחברי באופוזיציה - עוד שנים ארוכות של ישיבה באופוזיציה. תודה. משה כחלון (הליכוד): תשתעשע, תשתעשע, אין לכם הרבה זמן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סילבן שלום, עשר דקות, בבקשה. יסיים חבר הכנסת אביגדור יצחקי. חברי חברי הכנסת – נא לצלצל – נא לשבת במקומות. בבקשה. סילבן שלום (הליכוד): גברתי היושבת-ראש - - - היו"ר דליה איציק: חמש דקות, אדוני, בבקשה. סליחה, טעיתי. סילבן שלום (הליכוד): אין דבר כזה, לא יכול להיות. היו"ר דליה איציק: אתה תדבר רק חמש דקות, כי אני מנהלת את הישיבה. בבקשה. סילבן שלום (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תקציב 2007 הובטח לנו שיהיה שונה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): למי להגיש תלונה על יושב-ראש ועדת אתיקה? חיים אורון (מרצ): אתה יכול להגיש לוועדת האתיקה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יורם מרציאנו. חבר הכנסת יורם מרציאנו. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אני אגיש תלונה, כי אתה משקר. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת יורם מרציאנו, מה זה? אתה מפריע, חבר הכנסת מרציאנו. פעם ראשונה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): מה אתה מחייך חיוך כזה? חיים אורון (מרצ): תרגיע אותו, תרגיע אותו. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אתה מרמה את עם ישראל. יושב-ראש ועדת אתיקה, איך אפשר להאמין לך? חיים אורון (מרצ): כל אחד לפעמים - - - מה לעשות. היו"ר דליה איציק: בבקשה. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): שקרן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרציאנו, אם לא אכפת לך, קראתי לך פעמיים. תודה. סילבן שלום (הליכוד): אפילו מהחמש המובטחות ירדתי לשלוש דקות. גברתי היושבת-ראש, כשהממשלה הזאת הוקמה אמרו לנו שאין מה לעשות עם תקציב 2006, כי זה תקציב של ביבי, אבל תקציב 2007 יהיה שונה לחלוטין, תקציב 2007 יהיה תקציב של בשורה חברתית אמיתית, תקציב של חזון, וכולנו חיכינו כמובן לראות מה החזון, מה הולך להיות בתקציב 2007 שלא היה בתקציב של ביבי. שר הפנים רוני בר-און: של מי? סילבן שלום (הליכוד): של ביבי, שר האוצר לשעבר. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה הוא? איפה הוא? סילבן שלום (הליכוד): חבר הכנסת מרציאנו, אל תהיה דובר הממשלה, אני מציע לך - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה ביבי? אבל איפה ביבי? סילבן שלום (הליכוד): - - לא כדאי לך, זה לא משתלם אף פעם. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אתה לא תהיה דובר של ביבי, ואני לא של הממשלה. סילבן שלום (הליכוד): אני אגיד לך דבר אחד, לקחנו את תקציב 2007, ומה ראינו בו? האם ראינו בו בשורה חברתית? ראינו בו, למשל, חבר הכנסת אורון, דחייה של העלאת שכר המינימום. למה? מדוע לא נותנים את עליית שכר המינימום כפי שהובטח, כפי שמפלגת העבודה חרתה על דגלה? מדוע? מה יש? לא מגיע לחלשים? רן כהן (מרצ): כי אתם הקפאתם את שכר המינימום. סילבן שלום (הליכוד): מדוע לא נותנים ב-1 ביוני כפי שהובטח? דחו ל-1 בדצמבר. אם היו עושים זאת, היו מצליחים להעביר הרבה מאוד אנשים מעבר לקו העוני. מאחר שלא עושים זאת, אני החלטתי להגיש את הצעת החוק להנהגת מס הכנסה שלילי. אני יודע ששר האוצר תומך, הוא בטח יתמוך בהצעה. שר האוצר אברהם הירשזון: שר האוצר אמר שיש לו זמן לעשות את זה, הוא יגיש את זה לממשלה. סילבן שלום (הליכוד): מצוין. אני יודע שגם ראש הממשלה תומך בזה. אני אספר לך משהו, שר האוצר. כל חברי הכנסת, כולם, חתמו על הצעת החוק הזאת. 100% מחברי הכנסת, מאלה שיכולים לחתום, שרים לא יכולים לחתום, יושבת-ראש הכנסת לא יכולה לחתום. ללא תקדים. כולם חתמו, כי הם רואים שאין בשורה. הם רוצים לבוא עם בשורה, ומאחר שאתה רוצה ולא עושה, אנחנו צריכים לעשות במקומך. אולי זה יעודד אותך לעשות, אולי זה יביא אותך להכריח את אנשי משרד האוצר סוף-סוף לקבל את ההחלטה ולהביא לך את העבודה מוכנה. דובר רבות על מפעל ההזנה - איפה מפעל ההזנה? לימור לבנת (הליכוד): אין. סילבן שלום (הליכוד): מה קרה אתו? שרת החינוך לבנת, היית אחראית למפעל ההזנה. לימור לבנת (הליכוד): היו הרבה יותר תלמידים שקיבלו. סילבן שלום (הליכוד): מה קרה אתו השנה? לימור לבנת (הליכוד): פחות תלמידים מקבלים הזנה. סילבן שלום (הליכוד): אדוני שר הבריאות, מה עם סל התרופות? אפס ב-2007, אפס תוספת, אפס שקלים, אפס, כלום. זאת האמת. אביגדור יצחקי (קדימה): מה האמת? סילבן שלום (הליכוד): ניתנה תוספת ל-2006. מה עם 2007? אביגדור יצחקי (קדימה): זאת לא האמת. חבר הכנסת סילבן שלום, ב-2006 נתנו מקדמה של 400 מיליוני שקלים על-פי ההסכם הקואליציוני, והשאירו את זה בבסיס התקציב. סילבן שלום (הליכוד): כן, השאירו את זה בבסיס התקציב, אבל אמרו שתהיה תוספת. חיים אורון (מרצ): ועדת הסל לא מתכנסת כי אין לה מה לחלק. סילבן שלום (הליכוד): אין לה מה לחלק. אוקיי, הלאה. בואו נמשיך. מה עם שיקום השכונות? השר הירשזון, אתה גדלת עם כולנו על ברכיו של מנחם בגין, שהקים את מפעל שיקום השכונות, ומה אנחנו שומעים עכשיו? הולכים להוציא את כל השכונות חוץ מ-20. זה החזון החברתי לשכונות? להוציא את שיקום השכונות, אותו מפעל אדיר שהוקם ב-1977 כדי לגשר על הפערים בין ישראל הראשונה לישראל השנייה? אתם שותקים כאילו אפשר לזרוק את השכונות האלה - שכונות בבאר-שבע, שכונות בדרום, בנגב, בירושלים, כפר-שלם, שכונת-התקווה. מה, הן כבר לא צריכות שיקום? מוציאים אותן ככה, זורקים אותן. אבל הם ידעו את זה בקרוב, כי מ-1 בינואר אין לזה תקציב, ואנחנו נדאג לומר להם שהדבר הזה איננו. אבל כששמעתי את ידידי הטוב, באמת ידידי הטוב, חבר הכנסת יורם מרציאנו - רציתי להגיד לך, בתור חבר כנסת חדש, שמפלגת העבודה היתה חברה בכל הממשלות. היא בממשלה הנוכחית, היא היתה בממשלת שרון השנייה, היא היתה בממשלת שרון הראשונה והיא היתה בממשלת ברק. מפלגת העבודה היתה בכל הממשלות. אז על מה אתה מלין? הרי הייתם חברים בכל הממשלות. מ-1999, בכל ממשלה אתם בפנים. אין ממשלה שלא הייתם בה. גדעון סער (הליכוד): אז - - - סילבן שלום (הליכוד): לכן, אני מציע, כי אתה באמת איש חברתי אמיתי ואני מכיר ומוקיר אותך: אל תיקח את זה על עצמך. אתה לא צריך לעשות את זה. אין שום סיבה שתעשה את זה. משה כחלון (הליכוד): תן לעמיר פרץ. מה אתה מסתבך? סילבן שלום (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולשאול מה קורה עם הצעירים - שאתה באמת דואג להם, חבר הכנסת אורלב. החליטו להעלות להם את גיל הזכאות לאבטלה מ-20 ל-28. צעיר מובטל אחרי צבא לא צריך לקבל דמי אבטלה? לא מגיע לו? הוא נתן שלוש שנים לצבא. חבר הכנסת משה שרוני, ידידי הטוב, הנכד שלך נתן שלוש שנים לצה"ל, וחס וחלילה לא מצא עבודה אחרי שהוא למד באוניברסיטה - - - משה שרוני (גיל): הבעיה היא שיש מקומות עבודה ולא רוצים לעבוד. סילבן שלום (הליכוד): לא רוצים לעבוד - אוהו, הגענו לעניין בדיוק. חיים אורון (מרצ): - - - סילבן שלום (הליכוד): זו תיאוריה שמקובלת על חלק מהאנשים, שאומרים: כל העניים הם עניים כי הם פרזיטים, כי הם לא רוצים לעבוד. התיאוריה הזאת היא מופרכת. היא תיאוריה שאין לה שום בסיס. היא תיאוריה שאין לה שום אחיזה. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): בדיוק. סילבן שלום (הליכוד): הוא מתווכח אתי. מיכאל מלכיאור (העבודה-מימד): אז שיגיד את זה. סילבן שלום (הליכוד): לכן, צריך לדעת שהאנשים האלה, על יסוד האידיאולוגיה הזאת באו ועשו פעולות קיצוץ כואבות ביותר. אבל היום אומרים: זה כבר לא תקציב של ביבי. זה תקציב אחר. אז מה קורה עם גיל הזכאות לאבטלה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): חבר הכנסת שלום, כתוב בעיקרי התקציב 2007, שתקציב 2007 הוא המשך המדיניות הכלכלית של 2003. סילבן שלום (הליכוד): מצוין. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): זה כתוב שחור על גבי לבן. סילבן שלום (הליכוד): חברת הכנסת יחימוביץ, אז אני שואל: מה קורה - - - חיים אורון (מרצ): הוא גם - - - ביבי. סילבן שלום (הליכוד): לא. חבר הכנסת אורון, חוץ מזה, שמעת על חוק זכויות הסטודנט? יש ועדת-וינוגרד - שמעת על הוועדה הזאת? חיים אורון (מרצ): אוהו. סילבן שלום (הליכוד): היא החליטה להפחית את שכר הלימוד. מה לעשות, עם כל הצניעות, והפעם לא אהיה צנוע, שר האוצר היחיד שהוריד את שכר הלימוד היה אני. הורדתי ולא הקפאתי. הורדתי. רן כהן (מרצ): בייגה הוריד לפניך. סילבן שלום (הליכוד): לא. בייגה אפילו היה נגד העניין. אפילו היום, בוועדת-שוחט, הוא רוצה להעלות את שכר הלימוד. חיים כץ (הליכוד): בשביל זה מינו אותו. רן כהן (מרצ): - - - סילבן שלום (הליכוד): אבל, בוא עכשיו ותן יד להורדת שכר הלימוד של הסטודנטים. אני רוצה להגיד לך, שגם לחבר הכנסת אלכס מילר יש הצעה נכונה. אבל זה לא נגמר. אני רוצה לשאול אתכם: שמעתם לאחרונה מחברת הכנסת יחימוביץ שהחליטו פתאום לחייב את ההורים בתשלום עבור בחינות הבגרות. חבר הכנסת אורלב, כמה זמן לקח לי להעביר את החוק הזה של זכויות התלמיד, כדי שלא ישלמו עבור בחינות הבגרות? זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): שלוש שנים. סילבן שלום (הליכוד): שלוש שנים. כמה זמן, כמה ישיבות. והנה, פתאום מחליטים לחייב את התלמידים בתשלום עבור בחינות הבגרות. קריאה: ממש לא. סילבן שלום (הליכוד): ממש כן. קריאה: ממש לא. סילבן שלום (הליכוד): ממש כן. אני חבר ועדת החינוך, ואני אגיד לך שכן. קריאה: - - - סילבן שלום (הליכוד): שנייה אחת. תן לי. הוחלט, בלחץ שלנו, בהחלטה, לפצל את זה מחוק ההסדרים, ואני אמרתי להיפך - שזו שהדרך הנכונה, כדי שאפשר יהיה לדון בו. אבל ההצעה של הממשלה שמונחת לפני הוועדה היא לחייב את ההורים בתשלום עבור בחינות בגרות. אז מה אתה אומר לי לא? חבר הכנסת יצחקי, אתה תמיד - - - זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): - - - זה עבר קריאה ראשונה. אביגדור יצחקי (קדימה): לא יהיה. סילבן שלום (הליכוד): לא יהיה. אוקיי. זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל): זה עבר קריאה ראשונה. סילבן שלום (הליכוד): זה גם עבר קריאה ראשונה. מצוין. אני ממשיך. אביגדור יצחקי (קדימה): איזה ממשיך? כמה זמן? סילבן שלום (הליכוד): חכה. גם לך יש אחרי זה זמן לדבר. אתה זוכר את הרכבת? אביגדור יצחקי (קדימה): בטח. סילבן שלום (הליכוד): אתה זוכר? היתה רכבת? אביגדור יצחקי (קדימה): היתה. סילבן שלום (הליכוד): למה אני אומר את זה? כשהחלטנו לעשות את הקו מתל-אביב לבאר-שבע דרך אשקלון, שדרות - - היו"ר דליה איציק: אדוני, אתה ודאי שם לב שאתה מזמן עברת את הזמן. סילבן שלום (הליכוד): - - נתיבות, אופקים ובאר-שבע, אתה היית אפילו שותף. עשינו את הקו לאשקלון - - - אביגדור יצחקי (קדימה): חבר הכנסת סילבן שלום, זה מעשה יחיד של אריק שרון. זה מעשה יחיד של אריק שרון. סילבן שלום (הליכוד): מצוין. אמרתי גם בקריאה הראשונה שמגיע קרדיט. עשינו את זה עד אשקלון, ופתאום אין נגב. גברתי היושבת-ראש, לוקחים מיליארד שקל מהרכבות? מה עם הרכבת לכרמיאל? מה עם הרכבת לנתיבות? לאופקים? מה עם המסילה הכפולה לבאר-שבע? אביגדור יצחקי (קדימה): יהיה. סילבן שלום (הליכוד): יהיה. איך, אחרי שהורידו מיליארד שקל? אביגדור יצחקי (קדימה): יהיה. סילבן שלום (הליכוד): מאיפה יהיה? אביגדור יצחקי (קדימה): ועוד איך יהיה. סילבן שלום (הליכוד): ימשיך. אוקיי. יש לי הרבה, אבל דבר עקרוני אחרון, שבאמת תני לי - - - לימור לבנת (הליכוד): - - - תגיד כל מה שיש לך - - - סילבן שלום (הליכוד): לא. כי אני עושה כבוד ליושבת-ראש, אף על פי שאלה לפני דיברו רבע שעה ו-20 דקות. היו"ר דליה איציק: אדוני, היושבת-ראש עושה כבוד לך - - סילבן שלום (הליכוד): זה נכון. היו"ר דליה איציק: - - ועל כן עברת בארבע דקות את הזמן שלך. סילבן שלום (הליכוד): אני רוצה להגיד לך שקודמי דיברו הרבה יותר. דבר אחרון - אדוני ראש הממשלה, כל ממשלה צריכה לקבל על עצמה סדר עדיפויות, והיא צריכה לקבל החלטה אם היא רוצה להוסיף לביטחון או שמא היא רוצה להוסיף לנושאים החברתיים. אין יש מאין. איתרע מזלי והייתי שר אוצר כשהיו 20,000 פיגועים בשנתיים ו-140 הרוגים כל חודש, ונאלצתי להעביר לשר הביטחון בן-אליעזר 7 מיליארדי שקלים על "חומת מגן א'", על "חומת מגן ב'" ועל הגדר. 7 מיליארדי שקלים בשנתיים - זה תקציב מטורף. אבל, לצערי, במקביל הייתי צריך לקחת את זה ממקומות אחרים. אני לא אומר זאת לגנותך. כל ראש ממשלה עד היום, כשבאים אליו עם האיומים הביטחוניים, מכריע בעד הביטחון. אתה יודע למה? אולי לא חושבים על זה, בתת-מודע, אבל הייתי בישיבות האלה הרבה פעמים כשהייתי סגן שר הביטחון, שר האוצר, סגן ראש הממשלה ושר החוץ. הייתי בכל הישיבות האפשריות, האיומים הביטחוניים - אתה יודע, הוועדות הכי סודיות שיש. כל ראש ממשלה יודע שאם תהיה פעם ועדת חקירה, זה יהיה רק על נושא הביטחון. זה אף פעם לא יהיה על נושא החברה. תמיד ישאלו אותו: למה לא נתת מענה, כשהגיע צה"ל, כשהגיעו כוחות הביטחון, כשהגיעו כל אותם גופים עלומים? אמרו: צריך לעשות ככה, א', ב', ג' ו-ד'. נכון שזה מפחיד, ונכון שזה נראה מאיים, אז תמיד נותנים לביטחון. אתה נתת לכיסוי הוצאות הצבא, וזה היה נכון, 8.2 מיליארדי שקלים, אבל 2 מיליארדי שקלים נוספים הם על חשבון חינוך, בריאות ורווחה. היו"ר דליה איציק: תודה אדוני. סילבן שלום (הליכוד): לכן, כאשר באים עם סדר עדיפויות כזה, כאשר פוגעים בשכר המינימום, כאשר פוגעים במפעל ההזנה, כאשר פוגעים בשיקום השכונות, כאשר פוגעים בסל התרופות, כאשר פוגעים בצעירים בזכאות לדמי אבטלה, כאשר פוגעים באמצעות תשלום לבחינות בגרות, כאשר פוגעים בתקציב הרכבת במיליארד שקל וכאשר יש כסף לתת לביטחון - כולם צריכים לדעת שזה על חשבון זה. לכן, התקציב הזה, שהיה אמור להיות תקציב שונה לפי ההבטחה, תקציב של חזון, תקציב עם מסר חברתי, הוא תקציב של שנה מבוזבזת שלא יהיה מאחוריו שום דבר. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אחרון חביב – חבר הכנסת אביגדור יצחקי. חברי חברי הכנסת, נא לשבת. איכשהו הידלדלו הכיסאות. בבקשה, אדוני. אביגדור יצחקי (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חשבתי שהיום ידונו בתקציב מדינת ישראל ובבעיות שיש בו. הדיון היה היום על הקרדיטים – מי אחראי לתוצאות ולפרמטרים שיש היום בכלכלה הישראלית – אם הממשלה הקודמת, או הקודמת לקודמת, או זאת שתבוא אחריה – כל היום: אם זה תלוי בהחלטות של זה או תלוי בהחלטות של ההוא. אף אחד מאנשי האופוזיציה לא עמד פה ואמר: מה זה משנה מי עשה את זה, האינפלציה אפס. זה רע? זה טוב. למה? כי באינפלציה, הדבר שהכי מעוות את חלוקת ההכנסות במשק, העני נעשה יותר עני, והעשיר נעשה יותר עשיר - - משה גפני (יהדות התורה): מי אחראי לזה שיורד גשם? אביגדור יצחקי (קדימה): - - אף אחד לא אומר - - משה גפני (יהדות התורה): מי אחראי לזה שיורד גשם? אביגדור יצחקי (קדימה): - - למה שערי המטבע נמוכים כל כך. אף אחד לא מציין את זה. חסרים 20 מיליון שקל לתנועות הנוער. אתה יודע מה? זה מאוד חשוב; באמת חשוב. אני מודיע לך – חשוב. ראובן ריבלין (הליכוד): היתה הבטחה שלכם לתת את הסכום הזה. אביגדור יצחקי (קדימה): אבל עם זה, אני אומר לך, יותר חשוב שייכנסו השקעות למדינה בהיקפים כמו שנכנסו השנה ולא נכנסו אף פעם קודם לכן. זה הרבה יותר חשוב. משה כחלון (הליכוד): אבל מי נהנה מהן? אביגדור יצחקי (קדימה): אתה שוב נופל בדיוק לאותה מלכודת, חבר הכנסת כחלון - - משה כחלון (הליכוד): מלכודת אחת יש לי - - - שיש לך מיקרופון. אביגדור יצחקי (קדימה): - - אתה נופל במלכודת שחבר הכנסת אופיר פינס נופל כשהוא אומר שהצמיחה של 5% אינה מחלחלת למטה. גם אתה מוכן להגיד את זה? חיים אורון (מרצ): כן. אביגדור יצחקי (קדימה): אז אתה טועה. קריאות: - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אתה טועה. אתה טועה, ואני אגיד לך איך אתה טועה - - משה כחלון (הליכוד): יש יותר רעבים מאשר בשנה שעברה – זאת האינדיקציה שלי. אביגדור יצחקי (קדימה): - - אתה טועה, כי מי שהריבית במדינה שלו היא חצי אחוז מתחת לריבית האמריקנית ויותר מאחוז מתחת לריבית האירופית משלם מאות שקלים פחות על האוברדרפט שלו. חיים אורון (מרצ): מאה אחוז. אביגדור יצחקי (קדימה): ומי שהיום אין לו אינפלציה יכול לחלק את קניותיו ל-12 תשלומים, ל-24 תשלומים – למה? - - משה כחלון (הליכוד): למי נותנים לייצר אוברדרפט? לעשירים. העניים לא יכולים לייצר אוברדרפט. אביגדור יצחקי (קדימה): - - כי המוכר מוכן לתת לו, בתנאים של אין-אינפלציה, תשלומים לכל אורך הדרך, כדי שיוכל לסדר את קניותיו - - משה גפני (יהדות התורה): אבל האוברדרפט - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - ויותר מזה – אני אספר לך גם שדירוג האשראי - - - היו"ר דליה איציק: רגע, חבר הכנסת יצחקי. חבר הכנסת שלום, קודם ראיתי את חבר הכנסת יצחקי שותה בשקיקה את דבריך. בבקשה. החברים כץ. אביגדור יצחקי (קדימה): - - - כשדירוג האשראי של מדינת ישראל עולה זה לא רק בגלל הפרמטרים. זה גם בגלל הממשלה, כשיודעים שממשלה מעבירה תקציב ב-3 בינואר – כי 31 בדצמבר היה יום ראשון, והימים ראשון, שני ושלישי היו חגם של המוסלמים, חג הקורבן, ואנחנו, כמחווה להם, החלטנו לקיים את ההצבעות רק היום, אבל התקציב כאילו עבר ב-31 בדצמבר, זה האיתות הכי נכון לכל העולם כולו – למשקיעים, לכל מי שצריך – כדי שבסוף האבטלה במדינה תרד – ותגיד שהיא לא ירדה. זה, למשל, לא טיפול בחלשים? האבטלה יורדת מ- 11.5% ל- 8.4%, וכנראה תרד עוד בשנת 2007, והצמיחה תהיה גם היא בין 4% ל-5%, וכבר היום ברור שהצמיחה תהיה בין 4% ל-5%, כי הרי התחזית של האנליסטים בתחילת שנת 2006 היתה מקסימום 3.9%, וכשהיתה מלחמה אמרו: התוצר ירד ב-1%. משה כחלון (הליכוד): עכשיו אני מבין למה אין שר רווחה. כי הכול בסדר. אביגדור יצחקי (קדימה): ותראה איך פתאום מדובר בצמיחה של 5%. גם 3.9% פחות %1 זה %2.9 – איך נהיה 1%? אז אני אומר לך, אדוני וכל חברי האופוזיציה, זה קשור לכך שיש ממשלה - - - משה כחלון (הליכוד): אנשים רעבים, תפסיק עם הססמאות. מחפשים אוכל. מה אתה מבלבל אותנו בנוסחאות. אנשים רוצים לאכול – נוסחאות - - - אביגדור יצחקי (קדימה): תעשה לי טובה. תעשה לי טובה. היית יחד אתי בממשלה – היה שר אוצר אחד, קראו לו סילבן שלום; היה שר אחד – ביבי נתניהו. גם אני הייתי שם. את אותם דברים – ויותר גרועים – עשינו כדי שיהיו. משה כחלון (הליכוד): - - - השנה יש פחות רעבים מאשר בשנה שעברה? יש יותר רעבים מהשנה שעברה. אתה מספר - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אבל שר האוצר דאז סילבן שלום יודע – והוא יודע את דעתי, שהוא היה שר אוצר מצוין – וגם העביר שתי רפורמות במס, וזאת אחת מגולות הכותרת של הכלכלה הישראלית בחמש שנים האחרונות - - גדעון סער (הליכוד): מתי תעביר הממשלה הזאת רפורמה אחת? אביגדור יצחקי (קדימה): - - ואת הנושא הזה של רפורמה במס הכנסה - - - גדעון סער (הליכוד): מתי אתם תעבירו - - - אביגדור יצחקי (קדימה): סלח לי, אני הייתי בוועדת הרפורמה, אדון סער. אם אתה לא יודע אני אזכיר לך. אני הייתי שם. חיים אורון (מרצ): - - - מה אתה, ביבי? אביגדור יצחקי (קדימה): ולנושא הרפורמה הזאת במס יהיו עוד השלכות מרחיקות לכת בשנים רבות מאוד של הכלכלה הישראלית. למה? כי המשקיע בחוץ יודע שהוא משלם את אותו מס בישראל על השקעתו, רק פה יש אנשים יותר מוכשרים - - משה גפני (יהדות התורה): ומה קרה ביניכם? הייתם יחד כל הזמן. אביגדור יצחקי (קדימה): - - אבל אני רוצה לעסוק בקרדיטים העיקריים - - משה גפני (יהדות התורה): מה קרה ביניכם? הייתם יחד כל הזמן. אביגדור יצחקי (קדימה): - - הראשון – לראש הממשלה, שהיה נחוש שלא לפרוץ את מסגרת התקציב למרות המלחמה, וברגע האחרון הוסיף 1.9% לביטחון. אני רוצה לספר לך, אדוני ראש הממשלה, שבזמן הממשלה הקודמת העדפנו - - חיים אורון (מרצ): אביגדור, פרצתם ב-2.3%. אביגדור יצחקי (קדימה): אתה רצית לפרוץ בעוד 2%. חיים אורון (מרצ): נכון. אביגדור יצחקי (קדימה): - - אז מה אתה מבלבל את המוח? בממשלה הקודמת היו לנו שתי בעיות – בנושא המוניציפלי ובנושא הביטחוני. אנחנו, בממשלת שרון, העדפנו קודם כול להעביר את התקציב, ואחר כך לעשות את התוספות, ולאחר שלושה חודשים הבאנו תקציב נוסף. אתה אמרת: קודם כול 1.9% לביטחון, וכל השאר – שישכחו מזה. והנחישות שלך ושל שר האוצר אפשרה לקואליציה הרחבה הזאת לעשות את המהלך ולגבש את כל סיעות הקואליציה למהלך שאין בו תוספות קואליציוניות - - ראובן ריבלין (הליכוד): יושב-ראש הקואליציה, בעניין זה אנחנו - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - וניגשים לאישור התקציב. לצערי הרב – למה היום פה כל הצעקות, אתה יודע? כי אין בחוץ מצלמות. רשתות הטלוויזיה החליטו שלא להגיע לבניין הזה, כי משעמם פה היום. התקציב עובר - - גדעון סער (הליכוד): יש דברים אחרים בחדשות. אביגדור יצחקי (קדימה): - - חוק ההסדרים עובר - - - גדעון סער (הליכוד): יש דברים אחרים בחדשות. קריאות: - - - אביגדור יצחקי (קדימה): אני לא רוצה להתחיל לספור את האנשים בחדשות ואני לא רוצה להזכיר שמות – אני גם לא יכול – אז בוא לא נראה מי האנשים בחדשות, חבר הכנסת סער - - גדעון סער (הליכוד): פשוט יש חדשות אחרות. אביגדור יצחקי (קדימה): - - בוא לא נתחיל להזכיר שמות של מי שנמצא בחדשות - - - משה גפני (יהדות התורה): תגיד לי, אבל הייתם יחד כל הזמן. קריאות: - - - אביגדור יצחקי (קדימה): ולעצם העניין, אני רוצה קודם כול – נוסף על הממשלה – לתת - - קריאות: - - - ראובן ריבלין (הליכוד): יושב-ראש הקואליציה, במשרד האוצר אמרנו בצורה הברורה ביותר שנעמוד לצד הממשלה - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - ולכן אני רוצה לתת – נוסף על ממשלת ישראל – את הקרדיט האמיתי קודם כול לסיעות הקואליציה, ובעיקר ליושבי-ראש סיעות הקואליציה - - משה גפני (יהדות התורה): אל תשכח גם את השבויים. אביגדור יצחקי (קדימה): - - ליושב-ראש סיעת העבודה חבר הכנסת מרציאנו, ליושב-ראש סיעת ש"ס חברי הטוב יעקב מרגי, ליושבת-ראש סיעת ישראל ביתנו חברת הכנסת אסתרינה טרטמן - - קריאה: איפה היא? אביגדור יצחקי (קדימה): - - וליושב-ראש סיעת גיל חבר הכנסת שרוני - - יובל שטייניץ (הליכוד): רגע, מה עם יושב-ראש סיעת הליכוד? משה גפני (יהדות התורה): אל תשכח את השבויים - - - אביגדור יצחקי (קדימה): - - שגילו אחריות לאומית. משה גפני (יהדות התורה): מה עם השבויים? היו"ר דליה איציק: שמענו את הבדיחה. די. אביגדור יצחקי (קדימה): כמו כן - לראשי הוועדות, שבאמת עשו עבודה יוצאת מן הכלל, ובראשם יושבת-ראש ועדת הכנסת חברת הכנסת רוחמה אברהם - - קריאה: איפה היא? אביגדור יצחקי (קדימה): - - יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת ליצמן, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת שרוני, יושב-ראש ועדת הפנים גאלב מג'אדלה, אבל במיוחד – במיוחד – אני רוצה להחמיא ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת כחלון, על העבודה המצוינת שהוא עשה, ולכולם תודה רבה על תקציב בזמן – תקציב שבסופו של דבר ימשיך להצעיד את מדינת ישראל קדימה. תודה. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אפשר להסיר את כל ההסתייגויות ולסיים בתוך דקה. בבקשה, תציעו הצעות. אדוני שר האוצר, האם אתה רוצה לעלות? בבקשה. שר האוצר אברהם הירשזון: גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, מונחת לפניכם להצבעה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק תקציב המדינה לשנת 2007. בטרם אבקש מכם להצביע ולאשר את הצעת החוק, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר כמה מלים על הסערה המתחוללת ביממה האחרונה במשרד האוצר. כינסתי היום את ראשי משרד האוצר כדי לדון באירועים שהתרחשו בימים האחרונים ברשות המסים וכדי ללכד את השורות. מחר בכוונתי להיפגש עם אנשי רשות המסים, לחזק את ידיהם בהמשך עבודתם החשובה. אני רוצה להבהיר מעל במה זו כי עובדי משרד האוצר ועובדי רשות המסים הינם מטובי העובדים בשירות הציבורי. אני בטוח כי משטרת ישראל תבצע את עבודת הבדיקה במהירות ובאחריות המרבית. אבל חשוב לזכור כי כלכלת ישראל צריכה להמשיך ולשגשג גם בימים אלה. אני בטוח כי משרד האוצר, על אגפיו השונים, יעמוד בפני הטלטלות וימשיך להצעיד את המשק הישראלי למימוש היעדים שהצבנו לו. גבירותי ורבותי חברי הכנסת, כפי שבוודאי ידוע לכם, לפני יומיים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את אומדניה הראשונים לסיכום שנת הכספים 2006. הנתונים שפורסמו מאשרים מעבר לכל ספק את הישגנו הכלכליים בשנה שחלפה. הנתונים הללו מאשרים יותר מכול כי מתנהלת פה מדיניות כלכלית נכונה כנגד כל הסיכויים. בשנה שבה ה"חמאס" עלה לשלטון, נערכו בחירות, הועבר תקציב רק באמצע השנה ועברנו מלחמה כואבת בחזית הצפון. הצלחנו במדיניות שקולה ואחראית להביא ליציבות ולשיפור כמעט בכל המדדים הכלכליים החשובים. על-פי נתוני הלמ"ס הצמיחה בשנת 2006 תעמוד על 5%, שיעור כפול מהממוצע במדינות OECD. אולי חשובים מקצב הצמיחה מרכיביה. מנתוני הלמ"ס עולה כי מנוע הצמיחה המרכזי לשנת 2006 היה המגזר העסקי. התוצר העסקי צמח בשנת 2006 ב-6.3%, עובדה שבאה לידי ביטוי בגידול ניכר בהשקעות בנכסים קבועים - 6.1%, והמשך הגידול בייצוא של סחורות ושירותים ב-5.1%. ההתרחבות בפעילות הכלכלית במשק ובמגזר העסקי בפרט יצרה כשלעצמה למעלה מ-44,000 מקומות עבודה חדשים בתשעת החודשים הראשונים של השנה. כתוצאה מכך, שיעור האבטלה ירד, והגיע לכדי 8.3% ברבעון השלישי של השנה, לעומת 9% בממוצע לשנת 2005. ההתרחבות בפעילות העסקית, לצד האחריות התקציבית שהפגנו במהלך כל השנה האחרונה, יאפשרו לנו לסיים את השנה הנוכחית בגירעון תקציבי נמוך במיוחד ולהקטין את נטל החוב האדיר הרובץ על כלכלת ישראל. ורשימת ההישגים היא עדיין ארוכה. גבירותי ורבותי, הישגים אלה הושגו בזכות. די לשמוע את סקירות הבנק העולמי, חברות דירוג האשראי, בנקי ההשקעות והמשקיעים, כדי לדעת כי מה שנעשה פה אינו תוצר של היד הנעלמה. מאז כינונה של הממשלה כלכלת ישראל מאופיינת בריבוי אתגרים ודרישות תקציביות בלתי צפויות. עלויות המלחמה, ובכללן כספי הפיצויים לתושבי הצפון שלראשונה קיבלו מענה בזמן אמת, הפיצויים לעסקים, תוכנית הפיתוח, השיקום והתוספות התקציביות למערכת הביטחון, נאמדות בשנים 2006 ו-2007 ב-13 מיליארד שקל. אני שמח שעמדנו במרבית האתגרים שהוצבו בפנינו בהצלחה. ניהול תקציב בתקופות משבר הוא משימה לא קלה ומצריך סבלנות ואורך רוח לצרכים השונים, איזון בין הצרכים השונים תוך שמירה על אחריות תקציבית, ובעיקר יצירת ודאות ויציבות. אני גאה לומר שהשנה, למרות הקשיים, הצלחנו בניהול התקציב והוכחנו כי במדינת ישראל קיימת הנהגה כלכלית שקולה ואחראית המתחשבת בצורכיהם של תושבי מדינת ישראל. הניהול הנכון של המדיניות הכלכלית בשנה האחרונה זכה לאמון יוצא דופן מצד הכלכלה העולמית. ההשקעות הזרות במשק הישראלי הסתכמו השנה בסכום של למעלה מ-23 מיליארד דולר, יותר מהשיא שנקבע בשנת 2000. זהו הישג מדהים. שלא תבינו לא נכון, ההשקעות הזרות אינן מטרה כשלעצמה, הן אמצעי. הן אמצעי להגדלת הפעילות העסקית במשק. הן אמצעי להגדלת התעסוקה. הן אמצעי לייבוא ידע ומומחיות במגוון תחומים. הן אמצעי להגדלת הנגישות של עסקים מקומיים לשווקים הבין-לאומיים. בעידן שבו הוסרו לחלוטין הגבולות הכלכליים, שבו הון ועובדים מתניידים ללא מפריע, האטרקטיביות שלנו כמשק שכדאי להשקיע בו הוא הבסיס לקיומנו הכלכלי. האטרקטיביות הזאת נבחנת יום-יום ושעה-שעה. לצערי, מעידה או שינוי בכיוון המדיניות, יכולים כמעט מייד להפוך את הקערה על פיה. היינו שם ואיננו רוצים לחזור למקום הזה. אין משמעות הדברים שעלינו לשבת חסרי מעשה. אין משמעות הדברים שאסור ליזום, לתכנן ולשנות. משמעותם, שחובתנו להמשיך ולנהוג באופן אחראי, משמעותם שעלינו לעשות את הדברים בהדרגה, בסבלנות ולאחר תכנון קפדני ואחראי של סדרי עדיפויות. תקציב המדינה לשנת 2007 עושה בדיוק את הדברים האלה. הוא תקציב אחראי ונאמן לעקרונות הכלכליים שהביאו אותנו למקום שאנחנו נמצאים בו כיום. הוא תקציב שנבנה תוך מחשבה מעמיקה ואיזון בין מכלול הצרכים. הוא תקציב שמגלם את התפיסה, כי יש להמשיך וליישם מדיניות כלכלית אחראית שתבטיח צמיחה בת-קיימא תוך יישום צעדים שמטרתם הקטנת הפערים החברתיים בחברה הישראלית. מלבד התוספות היוצאות דופן למערכת הביטחון, שהינן צו השעה, תקציב המדינה לשנה הבאה כולל גם תוספות מרחיקות לכת לנושאים החברתיים, מעבר לתוספות של שנת 2006, ביניהן תוספת תקציבית לפעולות חברתיות בפיתוח הצפון ושיקומו בסך 800 מיליון שקל, תוספת של 790 מיליון שקל לעידוד התעסוקה, תוספת של 661 מיליון שקל לתקציב הרווחה, תוספת של 379 מיליון שקל לתקציב הבריאות. תוספת של 306 מיליון שקל לתקציב החינוך. תוספות אלה מסתכמות ב-2.9 מיליארדי שקלים. גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בסך הכול למעלה מ-29% מתקציב המדינה לשנת 2007 יוקצו לצרכים חברתיים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת סער. שר האוצר אברהם הירשזון: זה לא עניין של מה בכך בתקציב שלמעלה משליש ממנו מוקצה לביטחון ולהחזר חובות. הכרזתי בעבר ואני שב ומצהיר היום, שינוי המדיניות החברתית במדינת ישראל הוא כבר כאן. זו לא משימה שתושלם ביום-יומיים, זה תהליך ארוך שצריך לדבר עליו על פני זמן, לפעול בו יום-יום, להיות נחושים לגביו, ולטפל בו בחמלה ובגאון כראוי לו. זו לא זכותנו, זוהי חובתנו. אבל בעיני, הצלחתנו אינה נובעת רק מהפעילות הכלכלית שבאה לידי ביטוי בתקציבים ובמדדים. הנהגה כלכלית חייבת ליצור מכנה משותף, חייבת ליצור קונסנזוס, חייבת לנהוג באחריות. פינו ולבנו שווים. אני גאה על כך שהצלחנו להציג תקציב מאוזן, שקול ואחראי. הובלנו מדיניות כלכלית עניינית ואחראית, לא מתלהמת, הובלה שקולה ושקטה, כזו שמייצרת שקט ומכנה משותף רחב סביב פעולתה. לא בכדי תקציב המדינה, המשקף את המעלות הללו, נכנס לכנסת ויוצא ממנה אותו דבר. לא בכדי, לאחר שנים מספר, תקציב המדינה יעבור בכנסת ישראל בזמן, ללא טריקים וללא שטיקים, ללא תקציבים קואליציוניים, ללא סחר וללא מכר. הכול תוצר של עבודה קואליציונית משותפת, הכול תוצר של שיתוף פעולה ביניכם, חברי הכנסת שבקואליציה, לבינינו, נציגי הממשלה. הוכחנו כי ניתן לעבוד יחד, הוכחנו כי ניתן ליצור יחד. הוכחנו לאזרחי מדינת ישראל כי יש הנהגה כלכלית אחרת. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות לכם, חברי הכנסת, ובפרט ליושב-ראש הקואליציה, ליושבי-ראש הוועדות שיושב-ראש הקואליציה ציין את שמותיהם, למרכזי הסיעות שיושב-ראש הקואליציה ציין את שמותיהם, לעובדי הסיעות על עבודתם המאומצת בתקופה האחרונה. אני רוצה להודות לשר המקשר יעקב אדרי על עבודתו אתנו בתקופה האחרונה. בעזרתם, בעזרת עבודתם המאומצת והעניינית, הצלחנו לאחר שנים להביא את תקציב המדינה לאישור במועדו, ללא כספים קואליציוניים, ובבגרות כלכלית יוצאת דופן. מיכאל איתן (הליכוד): צריך להודות גם למשלמי המסים שמימנו את התקציב. שר האוצר אברהם הירשזון: צעד זה שולח מסר חשוב מאוד לשווקים המקומיים והבין-לאומיים, לגבי רצינותנו, נחישותנו ואחריותנו כלפי כלכלת מדינת ישראל. לך, גברתי היושבת-ראש, אבקש להודות על התמיכה והמנהיגות שהפגנת על מנת שהתקציב יעבור בלוחות הזמנים ובתמיכה הראויה. אנא העבירי את תודתי לכל אחד ואחד מעובדי הבית על עזרתו. אני רוצה להודות לשר במשרד האוצר, השר נהרי, על עזרתו הרבה. תודה מיוחדת שמורה לראש הממשלה ולאנשי לשכתו, שתמכו ועמדו גם ברגעים הקשים כחומה בצורה המגינה על מה שנכון, ראוי ונדרש. אני רוצה להודות לעובדי לשכתי, ובראשם קובי שלום, על עבודתם המאומצת. לבסוף, לעובדי האוצר, ובראשם עובדי אגף התקציבים, ולעומד בראשם קובי הבר, שעבדו ימים כלילות כדי להביא את התקציב לידי מימוש. אני קורא לכם, חברי הבית, לאשר את הצעת חוק התקציב לשנת 2007. תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אדוני שר האוצר, תודה רבה לך. חברי חברי הכנסת, אחרי שהפלאפל הסתיים שם בחוץ, נראה שאתם חדורי רוח קרב, אנחנו מתחילים. חבר הכנסת וילן, תמתין דקה. אדוני שר האוצר, אנא תפוס את מקומך. אדוני שר האוצר, קצת קשה לי, כי אני שייכת למפלגה שלך. אני בכל זאת מאוד רוצה להגיד לך, אדוני שר האוצר, מלה טובה. ראיתי, עקבתי בחודש הזה מתוקף תפקידי, לוחות הזמנים וכו', לא היה קל. אני רוצה להגיד מלה טובה גם לחברי באופוזיציה שנרתמו, גם ראשי הוועדות שציינתם את שמותיהם, גם יושב-ראש הסיעה, גם חברים אחרים וותיקים שנתנו כתף להעברת התקציב הזה. המשחק הפוליטי ידוע, בסך הכול המדינה עמדה מעל כל הדברים הללו. המזג הטוב שלך, הגם ששמנו הרבה מכשולים בדרכך - אף פעם, לא בחדרי ולא במקומות אחרים, לא איבדת לא את המזג ולא את מצב הרוח, דבר שמעיד בסוף גם על תוצאה. אני מודה לך בכלל ובפרט. והיות שבסופו של התקציב, שאני מקווה שיעבור היום, לא יהיה זמן, תרשה לי גם לומר מלה טובה לעובדי הבית שעמלו וטרחו. חברי חברי הכנסת, נעבור עכשיו לחבר הכנסת וילן, ומייד נעבור להצבעה. זאת שאלה ששואלים כל שנה ומותר לו לשאול. אבשלום וילן (מרצ): אדוני ראש הממשלה, אדוני שר האוצר ואדוני יושב-ראש הקואליציה, האם מעבר למה שהונח על שולחננו יש הסכמים נוספים, בכתב או בעל-פה, שנעשו עם הסיעות או עם איש מחברי הבית? ידוע לי, לדוגמה, על הצהרה פומבית, שהתחייבתם בחודשים הקרובים במסגרת הדיונים על התקציב לפתור את - - היו"ר דליה איציק: לא נאומים, בבקשה שאלה. אבשלום וילן (מרצ): - - בעיית ישובי עוטף-עזה, ותקצו את הכספים הדרושים לכך. האומנם? היו"ר דליה איציק: האומנם, אדוני שר האוצר? שר האוצר אברהם הירשזון: גברתי היושבת-ראש, חוץ מהמחויבויות שהנחנו על שולחן הכנסת, אין שום התחייבויות אחרות. היו"ר דליה איציק: חוץ מהמחויבויות שהניח השר על שולחן הכנסת אין מחויבויות. אנחנו עוברים להצבעה, חברי חברי הכנסת. סבלנות גדולה לא תהיה פה היום. בבקשה, מתחילים. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לתקציב נשיא המדינה ולשכתו - סעיף תקציבי 01. סיעת בל"ד, מי בעד ההסתייגות מס' 1 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (נשיא המדינה ולשכתו), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 - נשיא המדינה ולשכתו (נשיא המדינה ולשכתו), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 3, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 - נשיא המדינה ולשכתו (נשיא), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 4, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (לשכת הנשיא), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 5, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (לשכת הנשיא לשעבר קציר), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 6, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (לשכת הנשיא לשעבר נבון), לא נתקבלה. חיים אורון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, אתם - - - פה סעיפים שלמים, בלי לאשר את הסעיף עצמו. היו"ר דליה איציק: אדוני, תרשה לי. זה בסיכום אתכם. שים לב, אל תעיר לי הערה שהפעם באמת לא היתה במקומה, תרשה לי. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת פרוש, מס' 1 - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (נשיא המדינה ולשכתו), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 של חבר הכנסת מאיר פרוש, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו (לשכת הנשיא לשעבר נבון), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת רע"ם-תע"ל, סעיף 1, מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 01 – נשיא המדינה ולשכתו, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי כולו של נשיא המדינה ולשכתו, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 01 - נשיא המדינה ולשכתו, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 01, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לסעיף תקציב 02 – הכנסת. הסתייגות חברי הכנסת מבל"ד - בשארה, זחאלקה וטאהא. מי בעד ההסתייגות של הסיעה? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 02 – הכנסת (הכנסת), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות הראשונה של קבוצת בל"ד לסעיף 02 לא נתקבלה. מי בעד הסתייגות מס' 2 לסעיף 02? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 02 – הכנסת (שכר צוות פרלמנטרי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות של חבר הכנסת פרוש לסעיף 02. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת פרוש לסעיף 02 – הכנסת, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות הבאה, של בל"ד ורע"ם-תע"ל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד וקבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 02 – הכנסת, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 02 – הכנסת, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 02, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. חיים אורון (מרצ): אנחנו מבקשים להצביע על כל ההסתייגויות של סיעה כגוש אחד, פרט למקרים שבהם נבקש להוציא סעיף מסוים מתוך ההסתייגות. ניסיתי להגיד לך את זה כבר לפני עשר דקות. היו"ר דליה איציק: חבל שלא נתתי לך לדבר קודם. חברי חברי הכנסת, זאת הנחה גדולה מאוד של חבר הכנסת אורון. תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו להסתייגויות לסעיף 03, הסתייגויות 1–3 של בל"ד. מי בעד ההסתייגויות של סיעת בל"ד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 03 – חברי הממשלה – לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים להצעת התקציב כולו, של חברי הממשלה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 03 – חברי הממשלה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיף התקציבי 03 – חברי הממשלה, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי 04. ההסתייגויות 5-1 של חבר הכנסת אפי איתם. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של חבר הכנסת אפי איתם לסעיף התקציבי 04 – משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חבר הכנסת אמנון כהן הוריד את ההסתייגות שלו. אנחנו עוברים להסתייגויות 1–15 של קבוצת בל"ד לסעיף 04. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה – לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. אנחנו עוברים להסתייגויות 1–2 של חבר הכנסת גפני. משה גפני (יהדות התורה): אני מסיר אותן. היו"ר דליה איציק: הסרת. חבר הכנסת ברכה, אתה מסיר את ההסתייגות שלך? מוחמד ברכה (חד"ש): אני רוצה להצביע על הסעיף של הרשות למלחמה בסמים, היו"ר דליה איציק: הסתייגות מס' 1 של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה - חברי הכנסת מוחמד ברכה, חנא סוייד ודב חנין. הצבעה אלקטרונית, חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת אורון, הסעיף של רשות הסמים – ההצבעה עקרונית? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 65 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (הרשות למלחמה בסמים) לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגויות 11-2. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות 11-2 של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה – לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חברת הכנסת סולודקין, את מורידה את ההסתייגות שלך, נכון? סיעת גיל הורידה, אנחנו עוברים להסתייגות 1 של סיעת הליכוד. מי בעד? מי נגד? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (הרשות למלחמה בסמים) – לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת ההסתייגויות השנייה של סיעת הליכוד לסעיף 04: הסתייגויות 1–17. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה – לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. גדעון סער (הליכוד): גברתי, אי-אפשר - - - קשה לנהל את ההצבעה עם הדהרה הזאת קדימה. אני מבקש הצבעה אישית על תוספת לרשות לקידום מעמד האשה ועל כל אחד מחמשת הסעיפים האחרים. היו"ר דליה איציק: תודה רבה לך. בפעם הבאה תעמוד בלוח הזמנים בבקשה. עכשיו עשית את זה אחרי לוח הזמנים. בפעם הבאה תעמוד בלוח הזמנים – לא היית אתנו. אנחנו עוברים לקבוצת ההסתייגויות השלישית של קבוצת סיעת הליכוד, לסעיף של הרשות לקידום מעמד האשה, הסתייגות מס' 1– הצבעה אישית. בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - אינה נוכחת יעקב אדרי - נגד יצחק אהרונוביץ - נגד אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - בעד דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - נגד דליה איציק - נגד אפי איתם - בעד מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - בעד טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - נגד חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - בעד זאב בוים - נגד יוסף ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - נגד יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - נגד מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - בעד זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - נמנע עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - נמנע צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - בעד יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - בעד נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - אינו נוכח ישראל חסון - נגד שי חרמש - נגד ואסל טאהא - בעד אחמד טיבי - בעד דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נמנעת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - נגד דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - נגד אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - בעד חיים כץ - בעד ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - בעד יצחק לוי - בעד אביגדור ליברמן - נגד יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - נגד גאלב מג'אדלה - נגד שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נגד סטס מיסז'ניקוב - נגד מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום שלו - נגד יורם מרציאנו - נגד משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - בעד מרינה סולודקין - נמנעת ניסן סלומינסקי - בעד אפרים סנה - אינו נוכח גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - נגד מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - נגד אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - נגד יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - נגד יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - נגד עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - נגד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - נגד קריאה בפעם השנייה, רבותי: רוחמה אברהם - אינה נוכחת אלי אפללו - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת יואל חסון - אינו נוכח דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת דני יתום - אינו נוכח דני נוה - אינו נוכח בנימין נתניהו - אינו נוכח אפרים סנה - אינו נוכח שמעון פרס - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח חיים רמון - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח היו"ר דליה איציק: העם במתח. בעד – 33. נגד – 65. נמנעים – 7. ההסתייגות לא נתקבלה. משה גפני (יהדות התורה): שבעה נמנעים. אנחנו מתקדמים. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להסתייגויות 2 עד 5 לסעיף. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, אנחנו מצביעים. אנחנו מצביעים. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות לא נתקבלה. הצבעה ההסתייגויות 5-2 של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה (מינהלת לטיפול בגמלאים, סיוע לפרטים – מגורים, סיוע לפרטים – תעסוקה, שירותי דת) לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת מאיר פרוש לסעיף - עד 11. מאיר פרוש (יהדות התורה): מסיר. היו"ר דליה איציק: מסיר. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת רע"ם-תע"ל. מסירים? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כן. היו"ר דליה איציק: מסירים. תודה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 04 – משרד ראש הממשלה, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי 04 כולו של משרד ראש הממשלה כהצעת הוועדה? מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 04 – משרד ראש הממשלה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 04, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 05 – משרד האוצר. חברי הכנסת מבל"ד – מסירים? נא להשיב לי: מסירים? כן. חיים אורון (מרצ): היושבת-ראש, על סעיף 5 כולו - בעד או נגד. היו"ר דליה איציק: מסירים הסתייגויות. אוקיי – כל הסעיף. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד האוצר, כהצעת הוועדה? הצבעה סעיף 05 – משרד האוצר, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 05, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 06 של משרד הפנים, כהצעת הוועדה. סיעת בל"ד – מסירים? לא מסירים. מי בעד ההסתייגויות 1 עד 11 ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 06 – משרד הפנים, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסתייגויות 1 עד 11 לא נתקבלו. עוברים להסתייגויות של חבר הכנסת ברכה. מסיר. חבר הכנסת מיסז'ניקוב הוריד. בבקשה, אנחנו עוברים לסיעת הליכוד. מורידים? מי בעד הסתייגויות 1 עד 5 ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 06 – משרד הפנים, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא נתקבלו. מי בעד הסתייגויות 1 עד 8 של קבוצת רע"ם-תע"ל? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 06 – משרד הפנים, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות 1 עד 3 של קבוצת מרצ. מי בעד ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 06 – משרד הפנים, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. מי בעד ההסתייגות של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ואורית נוקד, בשם סיעת העבודה? חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית – זאת הסתייגות של סיעת העבודה. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות - 30 נגד – 58 נמנעים – 7 ההסתייגות של חברות הכנסת שלי יחימוביץ ואורית נוקד, בשם סיעת העבודה לסעיף 06 – משרד הפנים, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: לא להפריע. אני אוציא אנשים. אי-אפשר לנהל כך. ההסתייגות לא נתקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד הפנים, כהצעת הוועדה? מי בעד ירים את ידו? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 06 – משרד הפנים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 06, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 07. סיעת בל"ד – מורידים? מורידים. חבר הכנסת שמואל הלפרט, מורידים? מורידים. אנחנו עוברים לחבר הכנסת ברכה – מוריד. חבר הכנסת מיסז'ניקוב – הוריד. סיעת הליכוד, האם אתם מורידים? מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת רע"ם-תע"ל. מורידים? מורידים. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. קריאה: הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית. הצבעה על סעיף 1. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 58 נמנעים – 8 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 07 – המשרד לביטחון פנים (כוח-אדם במטה הארצי), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. האם את היתר אתם מורידים, חבר הכנסת אורון? מורידים. אנחנו עוברים לחברת הכנסת יחימוביץ – האם את מורידה? מורידה. אנחנו עוברים להצבעה על הסעיף התקציבי כולו של המשרד לביטחון פנים, כהצעת הוועדה. מי בעד ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 07 – המשרד לביטחון פנים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 07, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 08 – משרד המשפטים. סיעת בל"ד – האם אתם מורידים? מורידים. משה גפני, האם אנחנו מורידים? אתה מסיר. חברת הכנסת יחימוביץ? כן. חבר הכנסת ברכה – מורידים. חבר הכנסת מיסז'ניקוב – מורידים. סיעת הליכוד, האם אתם מורידים? גדעון סער (הליכוד): לא, זאת סניגוריה ציבורית. אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה. גדעון סער (הליכוד): אני פונה לאלה שאני יודע שיש להם מצפון. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 62 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 08 – משרד המשפטים (סניגוריה ציבורית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. זו היתה ההסתייגות הראשונה. הם ביקשו להוריד את השנייה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת מאיר פרוש. האם אתה מוריד, אדוני? כן. תודה, אדוני. קבוצת רע"ם-תע"ל, האם אתם מורידים? לא. אנחנו מצביעים על הסתייגויות 1 עד 3 של קבוצת רע"ם-תע"ל. חברי הכנסת, מי בעד ההסתייגויות ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 08 – משרד המשפטים, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ – מורידים. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד המשפטים, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 08 – משרד המשפטים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 08, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לתקציב משרד החוץ. סיעת הליכוד, האם אתם מורידים את ההסתייגות? גדעון סער (הליכוד): כדי לא להוסיף מתיחות לממשלה, אנחנו מורידים את ההסתייגות לתקציב משרד החוץ. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מאיר פרוש, האם אתה מוריד את ההסתייגות? מאיר פרוש (יהדות התורה): מוריד. היו"ר דליה איציק: חברי הכנסת מרע"ם-תע"ל, האם אתם מורידים את ההסתייגות? כן, מורידים. קבוצת סיעת מרצ, האם אתם מורידים את ההסתייגות? חיים אורון (מרצ): מורידים. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי של משרד החוץ כולו כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 09 - משרד החוץ, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 09, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. חברי חברי הכנסת, הסעיף הבא איננו להצבעה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים. אין הסתייגויות לסעיף. אנחנו מצביעים על הסעיף כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 12 - גמלאות ופיצויים, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 12 – גמלאות ופיצויים, התקבל כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 13 - הוצאות שונות. חברי הכנסת מבל"ד, האם אתם מורידים את ההסתייגות? קריאה: לא. היו"ר דליה איציק: אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 13 – הוצאות שונות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ, האם את מורידה את ההסתייגות? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): - - - היו"ר דליה איציק: קבוצת רע"ם-תע"ל, האם אתם מורידים את הסתייגויות 1 עד 4? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסתייגויות 1 עד 4? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 13 – הוצאות שונות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת סיעת מרצ, מי בעד שלוש ההסתייגויות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 13 – הוצאות שונות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי להוצאות שונות כולו כהצעת הוועדה? מי בעד? מי נמנע? הצבעה סעיף 13 – הוצאות שונות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 13, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 14 - אין הסתייגויות. ראובן ריבלין (הליכוד): אפשר גם 15. היו"ר דליה איציק: נכון, בואו נצביע על 14 ו-15, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 14 – בחירות ומימון מפלגות, וסעיף 15 – משרד הביטחון, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיפים התקציביים 14 ו-15, כהצעת הוועדה, התקבלו בקריאה שנייה. גדעון סער (הליכוד): הסעיף הבא - תוספת לתקציב מיגון בעוטף עזה. אנחנו מבקשים הצבעה אישית, שנקדיש אותה לחבר הכנסת שי חרמש. היו"ר דליה איציק: בבקשה אדוני, הצבעה אישית. חיים אורון (מרצ): לא על הסעיף שלהם, כי הם מציעים - - - היו"ר דליה איציק: אני מצטערת, אני לא מנהלת אתכם משא-ומתן. בבקשה, הצבעה על הסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 161002 – תוספת לתקציב מיגון בעוטף-עזה, הצבעה אישית, בבקשה אדוני. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - אינה נוכחת יעקב אדרי - נגד יצחק אהרונוביץ - נגד אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - בעד דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - נגד דליה איציק - נגד אפי איתם - בעד מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - בעד טלב אלסאנע - אינו נוכח זאב אלקין - נגד חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - בעד זאב בוים - נגד יוסי ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - נגד יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - נגד מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - נמנע עזמי בשארה - אינו נוכח אליהו גבאי - בעד זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - נמנע עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - נמנע צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - בעד יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - אינו נוכח אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח יצחק זיו - נגד עבאס זכור - אינו נוכח נאדיה חילו - נגד דב חנין - נמנע יואל חסון - אינו נוכח ישראל חסון - נגד שי חרמש - נמנע ואסל טאהא - אינו נוכח אחמד טיבי - נמנע דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נמנעת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - נגד דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - נגד אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - בעד חיים כץ - בעד ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - בעד יצחק לוי - בעד אביגדור ליברמן - נגד יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - נגד גאלב מג'אדלה - נגד שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נגד סטס מיסז'ניקוב - נגד מיכאל מלכיאור - אינו נוכח יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - נגד משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - אינה נוכחת בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - אינו נוכח מרינה סולודקין - נמנעת ניסן סלומינסקי - בעד אפרים סנה - אינו נוכח גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - אינו נוכח מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - נמנע אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - נגד יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - נגד יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - נגד עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - נגד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - אינה נוכחת אני קורא פעם נוספת: רוחמה אברהם - אינה נוכחת טלב אלסאנע - אינו נוכח אלי אפללו - אינו נוכח עזמי בשארה - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת מגלי והבה - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח ג'מאל זחאלקה - אינו נוכח עבאס זכור - אינו נוכח יואל חסון - אינו נוכח ואסל טאהא - אינו נוכח דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת דני יתום - אינו נוכח מיכאל מלכיאור - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - אינה נוכחת בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - אינו נוכח אפרים סנה - נגד אופיר פינס-פז - אינו נוכח שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח חיים רמון - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח יולי תמיר - נגד היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, 23 בעד, 62 נגד, 12 נמנעים, אני קובעת שההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של קבוצת סיעת מרצ, עמוד 25 - הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 54 נמנעים - 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות (חדרי ביטחון עוטף-עזה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לסעיף 161002 לא התקבלה. את ההסתייגות השנייה הורדתם, חברי ממרצ. אנחנו עוברים להצבעה על הסעיף התקציבי כולו – סעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, כהצעת הוועדה, וכן סעיף 17 כהצעת הוועדה. הצבעה סעיף 16 – הוצאות חירום אזרחיות, וסעיף 17 – תיאום הפעולות בשטחים, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 16 ו-17 התקבלו כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 18 – רשויות מקומיות. חברי הכנסת של בל"ד אינם נוכחים ולכן לא מצביעים על ההסתייגות. חבר הכנסת משה גפני? מורידים. חבר הכנסת ברכה? מוחמד ברכה (חד"ש): להצביע. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 18 – רשויות מקומיות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סיעת הליכוד? מורידים. קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל? מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 18 – רשויות מקומיות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת סיעת מרצ? מורידים. מי בעד סעיף 18 כולו? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 18 - רשויות מקומיות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 18 – רשויות מקומיות, נתקבל כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 19. ההסתייגויות של חבר הכנסת מילר הוסרו, וכך גם של חבר הכנסת מיסז'ניקוב. סיעת הליכוד? מורידים. קבוצת רע"ם-תע"ל? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אנחנו מבקשים הצבעה אישית על סעיף 190304 – קליטת מדענים ערבים. היו"ר דליה איציק: הצבעה אישית, בבקשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זה חשוב לפחות כמו עוטף-עזה. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - אינה נוכחת יעקב אדרי - נגד יצחק אהרונוביץ - נגד אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - בעד דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - נגד דליה איציק - נגד אפי איתם - בעד מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - נגד בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - אינו נוכח זאב אלקין - נגד חיים אמסלם - אינו נוכח אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - בעד אורי אריאל - נמנע זאב בוים - נגד יוסי ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - נגד שלמה בניזרי - אינו נוכח מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - נמנע זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - נגד משה גפני - נמנע עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - אינו נוכח צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - אינו נוכח יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - בעד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - בעד נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - אינו נוכח ישראל חסון - נגד שי חרמש - נגד ואסל טאהא - בעד אחמד טיבי - בעד דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נמנעת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - נגד דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - אינו נוכח אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - נגד רן כהן - אינו נוכח משה כחלון - אינו נוכח חיים כץ - בעד ישראל כץ - אינו נוכח ציפי לבני - נגד לימור לבנת - נגד יצחק לוי - אינו נוכח אביגדור ליברמן - נגד יעקב ליצמן - נמנע סופה לנדבר - נגד גאלב מג'אדלה - נגד שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נגד סטס מיסז'ניקוב - נגד מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - נגד משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - אינו נוכח מרינה סולודקין - נמנעת ניסן סלומינסקי - בעד אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - נגד מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - נגד יובל שטייניץ? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת שטייניץ? נא לדלג עליו. הוא נגד. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) יובל שטייניץ - נגד מאיר שטרית - נגד יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד היו"ר דליה איציק: השרה תמיר, עד פה שומעים אותך. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) שלום שמחון - נגד ליה שמטוב - נגד עתניאל שנלר - אינו נוכח משה שרוני - נגד רונית תירוש - נגד יולי תמיר - נגד ברשותכם, אני קורא שוב: רוחמה אברהם - אינה נוכחת בנימין אלון - אינו נוכח טלב אלסאנע - בעד חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח בנימין בן-אליעזר - נגד שלמה בניזרי - נגד זהבה גלאון - אינה נוכחת שמואל הלפרט - אינו נוכח היו"ר דליה איציק: יותר מהר, יותר מהר. מי שלא נמצא, לא נמצא. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) צבי הנדל - נמנע יצחק וקנין - אינו נוכח יואל חסון - אינו נוכח דוד טל - אינו נוכח היו"ר דליה איציק: השרה תמיר, נא לשבת. חבר הכנסת גבאי, נא לשבת. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) אסתרינה טרטרמן - אינה נוכחת דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - נגד רן כהן - בעד משה כחלון - אינו נוכח ישראל כץ - אינו נוכח יצחק לוי - אינו נוכח דני נוה - אינו נוכח בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - בעד שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח חיים רמון - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח עתניאל שנלר - נגד תודה רבה. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני המזכיר, שאל אם יש כאלה שיושבים באולם ורוצים להצביע ולא הצביעו. מזכיר הכנסת אריה האן: האם יש כאלה באולם שלא הצביעו? תודה רבה. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים להצבעות, חברי חברי הכנסת, נא לשבת. השרים, נא לשבת. חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית על כל הסעיף של משרד המדע. היו"ר דליה איציק: בבקשה, יש תוצאה? חיים אורון (מרצ): - - - 20 מיליון לתנועות נוער, מורידים את כל ההסתייגויות. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, אתה מפריע לי. בעד - 24, נגד - 67, נמנעים - 9. ובכן, ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ, 7-1. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגויות – 23 נגד – 57 נמנעים – 5 ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 19 – משרד המדע, התרבות והספורט לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לחברת הכנסת יחימוביץ - מסירה. חברת הכנסת רונית תירוש - מסירה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו, הסעיף של משרד המדע והתרבות כהצעת הוועדה? הצבעה סעיף 19 - משרד המדע, התרבות והספורט, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 19, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 20, הסתייגות של חבר הכנסת אורלב. הצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 54 נמנעים – 7 ההסתייגות של חבר הכנסת זבולון אורלב לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סיעת בל"ד, מסירים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): לא, אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית על הסתייגויות 18-1. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגויות – 24 נגד – 57 נמנעים – 6 ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. היו"ר דליה איציק: סעיף 20, ההסתייגויות של חבר הכנסת משה גפני, מסירים? משה גפני (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת הלפרט, מסירים? שמואל הלפרט (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: תודה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת מוחמד ברכה. מסירים? מוחמד ברכה (חד"ש): להצביע. היו"ר דליה איציק: אנחנו מצביעים על הסתייגויות 4-1 של קבוצת חבר הכנסת ברכה לסעיף 20. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת אלכס מילר, מורידים. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, מורידים. חברת הכנסת אורית נוקד, מורידים. חברת הכנסת מרינה סולודקין, מורידים. סיעת הליכוד, סעיף 20 הסתייגויות 1 עד 6, מסירים. קבוצת ההסתייגויות השנייה של סיעת הליכוד לסעיף 20 - הסתייגויות 1 עד 43. גדעון סער (הליכוד): מסירים את כל ההסתייגויות למעט הסתייגות 13, חיזוק חיפה והצפון. אנחנו מבקשים הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: סעיף 20, הסתייגות 13, סעיף 202419. הצבעה. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 61 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 20 – משרד החינוך (חיזוק חיפה והצפון), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. סיעת הליכוד, קבוצת ההסתייגויות השלישית, מורידים? גדעון סער (הליכוד): גברתי, אני מוריד את הכול למעט הסתייגות 5, סיוע לתשלומי הורים, שאני מקדיש ליולי תמיר, שרת החינוך. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 5 לסעיף 20, הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 61 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 20 – משרד החינוך (סיוע לתשלומי הורים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת סלומינסקי, מורידים? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא. חיים אורון (מרצ): אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: הצבעה, הסתייגויות 3-1. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגויות של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת מאיר פרוש, האם אתה מסיר? מאיר פרוש (יהדות התורה): מסיר. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. אנחנו עוברים לקבוצת רע"ם-תע"ל, הסתייגויות 6-1. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגויות – 22 נגד – 64 נמנעים – 5 ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת אורון, מ-1 עד 64. חיים אורון (מרצ): אני מבקש להצביע על הסתייגות 6, מוסדות להכשרת מורים. הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה, חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 58 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 – משרד החינוך (מוסדות להכשרת מורים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 24, גני טרום-חובה. חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 61 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 – משרד החינוך (גני טרום-חובה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חבר הכנסת אברהם רביץ. הוא איננו כאן. אנחנו עוברים להסתייגות של חברי הכנסת ריבלין, מלכיאור ומג'אדלה. האם אתם מורידים? גאלב מג'אדלה (העבודה-מימד): הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 60 נמנעים – 8 ההסתייגות של חברי הכנסת ראובן ריבלין, מיכאל מלכיאור וגאלב מג'אדלה לסעיף 20 – משרד החינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברי הכנסת ריבלין, מלכיאור ומג'אדלה, את ההסתייגות הבאה להוריד? תודה. חברת הכנסת יחימוביץ, להוריד את ההסתייגות? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת רונית תירוש, מורידה. אנחנו מצביעים על סעיף תקציבי 20 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 20 - משרד החינוך, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי משרד החינוך, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 21 – ההסתייגויות של בל"ד, מורידים. קבוצת חבר הכנסת ברכה, מורידים? מוחמד ברכה (חד"ש): להצביע על הסתייגות 3, הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית, בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 61 נמנעים – 4 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 21 – השכלה גבוהה (מרכז הסיוע לסטודנטים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): מסירים. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר פרוש, מוריד? מאיר פרוש (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. קבוצת רע"ם-תע"ל מורידים? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגויות – 19 נגד – 64 נמנעים – 8 ההסתייגויות של קבוצת סיעת רע"ם-תע"ל לסעיף 21 – השכלה גבוהה, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ, מורידים? חיים אורון (מרצ): הצבעה על השכלה גבוהה. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 64 נמנעים – 4 ההסתייגויות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 21 – השכלה גבוהה, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 21, ההשכלה הגבוהה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 21 - השכלה גבוהה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 21 התקבל בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 23. חבר הכנסת אמנון כהן - מוריד את ההסתייגות. קבוצת בל"ד - מורידים את ההסתייגות. חבר הכנסת משה גפני - הוריד את ההסתייגות. חבר הכנסת שמואל הלפרט - הוריד. חברת הכנסת יחימוביץ, מורידה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): אני מבקשת הצבעה. הצבעה ההסתייגות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 23 – משרד הרווחה (מעונות ממשלתיים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת סופה לנדבר - הורידה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, האם אדוני מוריד? מוחמד ברכה (חד"ש): הצבעה. הצבעה ההסתייגויות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 23 – משרד הרווחה, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, האם אתה מוריד? סטס מיסז'ניקוב (ישראל ביתנו): כן. היו"ר דליה איציק: סיעת גיל הורידה. סיעת הליכוד, האם אתם מורידים? גדעון סער (הליכוד): אנחנו משאירים את השירות לנוער וצעירים. היו"ר דליה איציק: מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 23 – משרד הרווחה (השירות לנוער וצעירים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. סיעת הליכוד, מ-1 עד 15 – קבוצת ההסתייגויות השנייה. גדעון סער (הליכוד): מוריד. היו"ר דליה איציק: סיעת הליכוד, שוב, קבוצת ההסתייגויות השלישית, מ-1 עד 15. גדעון סער (הליכוד): משאיר את שיקום שכונות וסיוע למפוני חבל-עזה. הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה על שיקום שכונות, בבקשה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 61 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 23 – משרד הרווחה (שיקום שכונות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סיוע למפוני חבל-עזה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 62 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 23 – משרד הרווחה (סיוע למפוני חבל-עזה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת מאיר פרוש, האם אתה מסיר? מאיר פרוש (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. קבוצת מרצ, האם אתם מסירים? חיים אורון (מרצ): מסירים את הכול חוץ מטיפול חוץ-ביתי במעונות בסעיף 17. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 63 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת מרצ לסעיף 23 – משרד הרווחה (טיפול חוץ-ביתי במעונות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חברת הכנסת יחימוביץ - מורידה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף תקציבי 23, משרד הרווחה, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 23 - משרד הרווחה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: סעיף תקציבי 23, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 24, משרד הבריאות. חיים אורון (מרצ): ההסתייגות של אריה אלדד ושל רביץ ושל מרצ היא לאותו סעיף הנוגע לסל הבריאות - ייעודה להשלמת עלות סל, של 370 מיליון שקלים. אני מבקש הצבעה אישית. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני המזכיר. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) קולט אביטל - נגד רוחמה אברהם - אינה נוכחת יעקב אדרי - נגד יצחק אהרונוביץ - נגד אהוד אולמרט - נגד חיים אורון - בעד זבולון אורלב - בעד דוד אזולאי - נגד אריאל אטיאס - נגד עמיחי אילון - נגד רוברט אילטוב - נגד דליה איציק - נגד אפי איתם - בעד מיכאל איתן - בעד רפי איתן - נגד אריה אלדד - בעד בנימין אלון - בעד טלב אלסאנע - בעד זאב אלקין - נגד חיים אמסלם - נגד אלי אפללו - אינו נוכח גלעד ארדן - אינו נוכח אורי אריאל - בעד זאב בוים - נגד יוסי ביילין - בעד בנימין בן-אליעזר - נגד יעקב בן-יזרי - אינו נוכח שלמה בניזרי - נגד מנחם בן-ששון - נגד רוני בר-און - נגד אבישי ברוורמן - נגד שלמה ברזניץ - נגד מוחמד ברכה - בעד עזמי בשארה - בעד אליהו גבאי - בעד זהבה גלאון - אינה נוכחת אלחנן גלזר - נגד יצחק גלנטי - אינו נוכח משה גפני - נמנע עמירה דותן - נגד אברהם דיכטר - נגד אברהם הירשזון - נגד שמואל הלפרט - נמנע צחי הנגבי - נגד צבי הנדל - בעד יצחק הרצוג - נגד מגלי והבה - נגד אבשלום וילן - בעד מתן וילנאי - נגד יצחק וקנין - אינו נוכח נסים זאב - נגד ג'מאל זחאלקה - בעד יצחק זיו - נגד עבאס זכור - בעד נאדיה חילו - נגד דב חנין - בעד יואל חסון - אינו נוכח ישראל חסון - נגד שי חרמש - נגד ואסל טאהא - בעד אחמד טיבי - אינו נוכח דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת שלי יחימוביץ - נמנעת אביגדור יצחקי - נגד אליהו ישי - נגד דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - אינו נוכח אמנון כהן - נגד יעקב כהן - נמנע יצחק כהן - אינו נוכח רן כהן - בעד משה כחלון - בעד חיים כץ - אינו נוכח ישראל כץ - בעד ציפי לבני - נגד לימור לבנת - בעד יצחק לוי - בעד אביגדור ליברמן - נגד יעקב ליצמן - אינו נוכח סופה לנדבר - נגד גאלב מג'אדלה - נגד שאול מופז - נגד אברהם מיכאלי - נגד אלכס מילר - נגד סטס מיסז'ניקוב - נגד מיכאל מלכיאור - נגד יעקב מרגי - נגד שרה מרום-שלו - נגד יורם מרציאנו - אינו נוכח משולם נהרי - נגד מיכאל נודלמן - נגד דני נוה - אינו נוכח אורית נוקד - נגד בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - אינו נוכח מרינה סולודקין - נמנעת ניסן סלומינסקי - בעד אפרים סנה - נגד גדעון סער - בעד גדעון עזרא - נגד אופיר פינס-פז - אינו נוכח מאיר פרוש - אינו נוכח שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהים צרצור - בעד אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - אינו נוכח חיים רמון - אינו נוכח יוסף שגאל - נגד יובל שטייניץ - בעד מאיר שטרית - נגד יורי שטרן - אינו נוכח סילבן שלום - בעד שלום שמחון - אינו נוכח ליה שמטוב - נגד עתניאל שנלר - נגד משה שרוני - אינו נוכח רונית תירוש - נגד יולי תמיר - נגד ברשותכם, אני קורא שנית. רוחמה אברהם - אינה נוכחת גלעד ארדן - אינו נוכח יעקב בן-יזרי - אינו נוכח זהבה גלאון - אינה נוכחת יצחק גלנטי - אינו נוכח יצחק וקנין - אינו נוכח יואל חסון - אינו נוכח אחמד טיבי - בעד דוד טל - אינו נוכח אסתרינה טרטמן - אינה נוכחת דני יתום - אינו נוכח איתן כבל - נגד יצחק כהן - אינו נוכח יעקב ליצמן - אינו נוכח חיים כץ - בעד יורם מרציאנו - אינו נוכח דני נוה - אינו נוכח בנימין נתניהו - אינו נוכח חנא סוייד - בעד אופיר פינס-פז - אינו נוכח מאיר פרוש - נמנע שמעון פרס - אינו נוכח עמיר פרץ - אינו נוכח אברהם רביץ - אינו נוכח ראובן ריבלין - בעד חיים רמון - אינו נוכח יורי שטרן - אינו נוכח שלום שמחון - נגד משה שרוני - נגד מי עדיין לא הצביע ולא קראתי בשמו? אריאל אטיאס - נגד גלעד ארדן (הליכוד): גם אני. מזכיר הכנסת אריה האן: (קורא בשמות חברי הכנסת) אריאל אטיאס - נגד יצחק כהן - נגד גלעד ארדן - בעד יורם מרציאנו - נגד עוד מישהו? תודה רבה. היו"ר דליה איציק: השר בן-אליעזר, מה שתשכנע אותם, אני רק אשמח. אנחנו עוברים להצבעה נוספת, נא לשבת. חברת הכנסת תירוש, נא לשבת. יש תוצאה? יש תוצאה. חברי חברי הכנסת, בעד - 33, נגד - 63, נמנעים – 6. ההסתייגות של חבר הכנסת אריה אלדד לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת בל"ד, האם אתם מסירים? קבוצת בל"ד, מסירים? כן. חיים אורון (מרצ): כל הבריאות, עד עמוד 62. היו"ר דליה איציק: כל סעיף 24? עד איזה עמוד? שר הפנים רוני בר-און: עד עמוד 63. היו"ר דליה איציק: צודק השר בר-און. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד הבריאות, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 24 – משרד הבריאות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 24, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 25. סיעת בל"ד מסירה? מיסז'ניקוב הוריד, סולודקין הורידה. סיעת הליכוד, הורדתם? גדעון סער (הליכוד): אנחנו מצביעים על חוק נכי רדיפות הנאצים - אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 57 נמנעים – 4 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 25 – תגמולים לנכים, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): מורידים. היו"ר דליה איציק: מצביעים על הסעיף כולו. מי בעד קבוצת מרצ - ירים את ידו. מי נגד? גדעון סער (הליכוד): הצבעה על כל הסעיף. היו"ר דליה איציק: כל הסעיף? מי בעד סעיף התקציב כולו של תגמולים לנכים, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 25 – תגמולים לנכים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 25, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 26. חברי הכנסת של בל"ד, האם אתם מסירים? מסירים. חבר הכנסת משה גפני. חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: למה? חיים אורון (מרצ): יש פה קבוצת ירוק – חברי הכנסת מיכאל מלכיאור, קולט אביטל, רן כהן, משה גפני, אורית נוקד, אברהים צרצור, יצחק גלנטי, רונית תירוש, ליה שמטוב ודב חנין. היו"ר דליה איציק: רק שנייה, חכה. חבר הכנסת גפני – מוריד. בבקשה, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): הסתייגות מס' 9 של קבוצת ירוק, הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 29 נגד - 55 נמנעים – 8 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (האגף לחומרים מסוכנים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. חבר הכנסת ברכה, מסיר? מוחמד ברכה (חד"ש): לא, אלקטרוני על הראשונה. היו"ר דליה איציק: אלקטרוני על? מוחמד ברכה (חד"ש): הראשונה. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות - 27 נגד - 59 נמנעים - 7 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (מניעת זיהום מים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. סטס הוריד, חברת הכנסת אורית נוקד הורידה. סיעת הליכוד. סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): הורידו. היו"ר דליה איציק: הורידה. אנחנו עוברים לסיעת הליכוד, עמ' 68, הורידה. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): רק על 13, צער בעלי-חיים. היו"ר דליה איציק: צער בעלי-חיים, הצבעה אלקטרונית. יעקב כהן (יהדות התורה): לא צער בעלי-חיים, כל כך מאוחר? היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת כהן, צער בעלי-חיים אחר כך. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 59 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה (צער בעלי-חיים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של המשרד להגנת הסביבה, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 26 – המשרד להגנת הסביבה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 26, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 27 – ביטוח לאומי. חברת הכנסת סופה לנדבר הורידה. חבר הכנסת ברכה הוריד. סיעת הליכוד. חיים אורון (מרצ): תצביעי על הסעיף כולו. היו"ר דליה איציק: תודה, אדוני. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של ביטוח לאומי, כהצעת הוועדה - ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 27 – ביטוח לאומי, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 27, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני עוברת לסעיף תקציבי 29 – משרד הבינוי והשיכון. מה קורה, סיעת בל"ד? מצביעים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ברכה, מוריד. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): ההסתייגות הזאת התקבלה. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת מוחמד ברכה הוריד. קבוצת ירוק, מה קורה? מורידים? יעקב ליצמן (יו"ר ועדת הכספים): הם הצביעו בטעות הפוך. היו"ר דליה איציק: ראיתי. קבוצת ירוק, מורידים? אני לא שומעת, חבר הכנסת ג'ומס. חיים אורון (מרצ): שיקום שכונות מצביעים אלקטרונית. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 55 נמנעים – 4 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 29 – משרד הבינוי והשיכון, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת ליצמן, אתה מפריע לי. מיסז'ניקוב מוריד, חבר הכנסת מאיר פרוש, האם אתה מוריד? חבר הכנסת מאיר פרוש מסיר. תודה, אדוני. קבוצת מרצ, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): להוריד. היו"ר דליה איציק: 72 בסוף העמוד, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): להוריד. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לשלי יחימוביץ ואחרים. מורידים? מורידים. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי כולו של משרד הבינוי והשיכון, כהצעת הוועדה. מי בעד - ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 29 - משרד הבינוי והשיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי מס' 29, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 30, המשרד לקליטת העלייה. חברי הכנסת, אני לא יכולה כך לנהל דיון. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה ביבי? היו"ר דליה איציק: אתה מפריע לי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): איפה ביבי נתניהו? היו"ר דליה איציק: תשאל את חבר הכנסת סער. אתה מפריע לי. יורם מרציאנו (העבודה-מימד): אבל ביבי לא פה. היו"ר דליה איציק: אתה רוצה שאני אוציא אותך? זאב אלקין מוריד, חבר הכנסת אמנון כהן מוריד, חבר הכנסת ברכה הוריד, חבר הכנסת מיסז'ניקוב הוריד, חברת הכנסת מרינה סולודקין מורידה. סיעת הליכוד. בבקשה, אדוני. גדעון סער (הליכוד): מוריד. היו"ר דליה איציק: סיעת הליכוד הורידה. סולודקין הורידה. כן, אדוני. גדעון סער (הליכוד): גברתי, יש לי שתי קבוצות הסתייגויות, בעמוד 75 ובעמוד 76. הורדתי את קבוצת ההסתייגויות בעמוד 75. בעמוד 76 יש קבוצה אחרת, אני מבקש להצביע על הסתייגות מס' 6, תוספת לקליטת הבאים מאתיופיה - סעיף 300225. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 64 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 30 – המשרד לקליטת העלייה (קליטת הבאים מאתיופיה), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת מרצ, חבר הכנסת אורון. חיים אורון (מרצ): להוריד. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי כולו של המשרד לקליטת העלייה, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 30 – המשרד לקליטת העלייה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 30, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 32, תמיכות שונות. סיעת בל"ד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 29 נגד - 62 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 32 – תמיכות שונות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת שי חרמש הוריד. ירוקים, מה קורה אתכם? חיים אורון (מרצ): אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 60 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 32 – תמיכות שונות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות של חבר הכנסת ברכה - אדוני מוריד. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מוריד את ההסתייגות. הסתייגות קבוצת סיעת הליכוד - אדוני? גדעון סער (הליכוד): מוריד. היו"ר דליה איציק: מוריד. הסתייגות קבוצת סיעת מרצ - אדוני? חיים אורון (מרצ): מוריד. היו"ר דליה איציק: מוריד. הסתייגות קבוצת סיעת העבודה? מורידה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו, סעיף 32 - תמיכות שונות, כהצעת הוועדה? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 32 - תמיכות שונות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת, שסעיף תקציבי 32 – תמיכות שונות, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 33 - משרד החקלאות. הסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מצביעים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 33 – משרד החקלאות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת גפני מושך את הסתייגותו. אדוני מסיר. חבר הכנסת ברכה - מסיר. חברת הכנסת אורית נוקד - מסירה. ההסתייגות של סיעת הליכוד - אדוני? גדעון סער (הליכוד): מסיר. היו"ר דליה איציק: מסיר. ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ - אדוני? חיים אורון (מרצ): מסיר. היו"ר דליה איציק: מסיר. ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה - חברת הכנסת יחימוביץ? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא מסירה. היו"ר דליה איציק: לא מסירה. מי בעד ההסתייגות? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה לסעיף 33 – משרד החקלאות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו, סעיף 33 - משרד החקלאות, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 33 - משרד החקלאות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 33, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני עוברת לסעיף תקציבי 34 - משרד התשתיות הלאומיות. ראובן ריבלין (הליכוד): גם סעיף 35. היו"ר דליה איציק: סיעת בל"ד מורידה? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגות לסעיף 34? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות קבוצת ירוק? דב חנין (חד"ש): פיתוח אנרגיות חלופיות. קריאה: אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: פיתוח אנרגיות חלופיות, סעיף 341101 - אנחנו מצביעים הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות - 33 נגד - 61 נמנעים - 9 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 34 – משרד התשתיות הלאומיות (פיתוח אנרגיות חלופיות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות של אורית נוקד. ההסתייגות של סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): מסיר. היו"ר דליה איציק: מסיר. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית על המרכז הלאומי לחקלאות ימית. היו"ר דליה איציק: בבקשה, הצבעה אלקטרונית על הסתייגות לגבי המרכז הלאומי לחקלאות ימית, עמוד 84, סעיף משנה 3407. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות - 30 נגד - 57 נמנעים - 8 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 34 – המשרד לתשתיות לאומיות (המרכז הלאומי לחקלאות ימית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת אורון, מה קרה לך היום? יובל שטייניץ (הליכוד): עצרו את השעון. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת גדעון סער עוד עלול תיכף לחשוב שהיושבת-ראש עשתה זאת בכוונה. אי-לכך, אדוני, תשגיח מאוד שזה לא יקרה. אנחנו עוברים להצעת ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, גברתי, האם את מסירה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: מסירה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו, סעיף 34 - משרד התשתיות הלאומיות, כהצעת הוועדה? קריאה: כולל 35. היו"ר דליה איציק: כולל סעיף 35. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיפים 34 - משרד התשתיות הלאומיות, וסעיף 35 - הוועדה לאנרגיה אטומית, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיפים תקציביים 34 ו-35 כהצעת הוועדה התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לעמוד 87, סעיף תקציבי 36 - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. חבר הכנסת אלקין הוריד. קריאה: לא. היו"ר דליה איציק: לא הורדת? לא הורדת. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת אלקין? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של חבר הכנסת זאב אלקין לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות סיעת בל"ד - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הסתייגות 1 - הצבעה אלקטרונית. נגד תוכנית ויסקונסין. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 1, סעיף משנה 361430, ביצוע תוכנית מהל"ב - הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות - 22 נגד - 60 נמנעים - 4 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (ביצוע תוכנית מהל"ב), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: מה קרה עוד פעם לשעון? מה קורה שם? נא לאפס את השעון עוד פעם. ההצבעה עוד פעם. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות - 31 נגד - 60 נמנעים - 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (ביצוע תוכנית מהל"ב), לא נתקבלה. יובל שטייניץ (הליכוד): יש חבלה בזמן ובמרחב. היו"ר דליה איציק: נעשה זאת ידנית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (ביצוע תוכנית מהל"ב), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת בל"ד, מה קורה אתכם? מסירים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): את השאר מסירים. היו"ר דליה איציק: מסירים. שי חרמש - הוריד את ההסתייגות. ההסתייגות של קבוצת סיעת העבודה - הורידה. ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש - הורידה. ההסתייגות של סטס מיסז'ניקוב - הוריד. ההסתייגות של אורית נוקד - הורידה. ההסתייגות של מרינה סולודקין - הורידה. מרינה סולודקין (קדימה): הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: את רוצה? אין לי הצבעה אלקטרונית אלא ידנית. חיים כץ (הליכוד): יש. זה הסתדר. מרינה סולודקין (קדימה): לא. אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: ננסה אלקטרונית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות - 33 נגד - 60 נמנעים - 5 ההסתייגות של חברת הכנסת מרינה סולודקין לסעיף 36 לא נתקבלה. יובל שטייניץ (הליכוד): הזמן חזר לזרום. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות סיעת הליכוד - מה קורה אתכם? גדעון סער (הליכוד): אני מבקש להצביע על הסתייגות 3 - עידוד תעסוקה חד-הוריים. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית על הסתייגות 3, סעיף משנה 361429 – עידוד תעסוקה חד-הוריים. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות - 30 נגד - 62 נמנעים - 7 ההסתייגות של סיעת הליכוד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (עידוד תעסוקה חד-הוריים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. סיעת הליכוד, הלאה. מה קורה? גדעון סער (הליכוד): אני מבקש להצביע על - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, איפה ביבי נתניהו? למה הוא לא באולם? גדעון סער (הליכוד): אפשר להרגיע את חבר הכנסת מרציאנו? קריאה: התקזז עם שמעון פרס. גלעד ארדן (הליכוד): חבר הכנסת מרציאנו, אתה - - - יורם מרציאנו (העבודה-מימד): במקום ביבי. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מרציאנו, היות שעבדת קשה כל היום, אין לי חשק להוציא אותך, כי גם אני מאוד עייפה. תודה רבה לך. שמעתי. גדעון סער (הליכוד): קודם כול, אני רוצה לגלות לחבר הכנסת מרציאנו - - - היו"ר דליה איציק: אז אל תגלה לאף אחד. תגיד לי איפה אתם - - - גדעון סער (הליכוד): לא - - - היו"ר דליה איציק: אל תגלה. אל תגיד לי לא. לימור לבנת (הליכוד): חייבים לשמוע - - - היו"ר דליה איציק: לא חייבים. גדעון סער (הליכוד): חבר הכנסת נתניהו מקוזז עם חברת הכנסת אברהם. היו"ר דליה איציק: תודה. הלאה. גדעון סער (הליכוד): אני מבקש לקיים הצבעה על מעונות-יום - השתתפות, סעיף משנה 362302. היו"ר דליה איציק: הצבעה אלקטרונית? גדעון סער (הליכוד): כן. היו"ר דליה איציק: אלקטרונית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות - 30 נגד - 62 נמנעים - 7 ההסתייגות של סיעת הליכוד לסעיף 36 – משרד התעשייה והמסחר (מעונות-יום – השתתפות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): להוריד. היו"ר דליה איציק: להוריד. הסתייגות קבוצת סיעת העבודה. שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): מורידה. היו"ר דליה איציק: אנחנו עוברים לסעיף התקציבי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כולו כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 36 - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 36, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 37 - משרד התיירות. הסתייגות סיעת בל"ד - האם אתם מורידים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מצביעים. היו"ר דליה איציק: מצביעים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של סיעת בל"ד לסעיף 37 – משרד התיירות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. ההסתייגות של חבר הכנסת הלפרט - חבר הכנסת שמואל הלפרט הוריד, נכון? ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש - אפשר להוריד. תודה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מוריד. תודה. סיעת הליכוד? גדעון סער (הליכוד): מורידים. היו"ר דליה איציק: מורידים. ההסתייגות של חבר הכנסת סלומינסקי - חבר הכנסת סלומינסקי, האם אנחנו מורידים? חבר הכנסת יעקב כהן, קריאה פעם ראשונה, פעם שנייה, ותיכף אני אוציא אותך. שב בבקשה. יעקב כהן (יהדות התורה): - - - היו"ר דליה איציק: שב בבקשה. שב. יובל שטייניץ (הליכוד): הוא רוצה הביתה. חיים כץ (הליכוד): לא נתנו לו להיכנס. תסדר לו פתק הביתה. קריאה: הוא צריך פתק. אחר כך לא ייתנו לו להיכנס הביתה. היו"ר דליה איציק: את הפתק הביתה שרת החינוך תיתן לך. חבר הכנסת סלומינסקי, בבקשה. אדוני, אתה מסיר? ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): מסיר. היו"ר דליה איציק: אתה מסיר. חבר הכנסת מאיר פרוש מסיר, נכון אדוני? תודה. קבוצת מרצ מורידה? חיים אורון (מרצ): כן. היו"ר דליה איציק: אדוני, תודה. אנחנו עוברים לסעיף התקציבי של משרד התיירות כולו כהצעת הוועדה. מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 37 - משרד התיירות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 37 כהצעת הוועדה התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 38 - תמיכות בענפי המשק. ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד - הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 38 – תמיכות בענפי המשק, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. ההסתייגות של חבר הכנסת מוחמד ברכה – מסיר. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב – מסיר. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): חוק עידוד השקעות הון – אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: הטבות לעידוד השקעות הון. הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 63 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 38 – תמיכות בענפי המשק (הטבות לעידוד השקעות הון), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של תמיכות בענפי המשק, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 38 – תמיכות בענפי המשק, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 38, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 39 – משרד התקשורת. חברת הכנסת יחימוביץ' – מסירה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת מאיר פרוש מסיר? מאיר פרוש (יהדות התורה): כן. היו"ר דליה איציק: קבוצת מרצ מורידה? קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: אנחנו מסירים. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד התקשורת, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 39 – משרד התקשורת, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 39, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 40 – תחבורה. קבוצת בל"ד, אתם מסירים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מסירים. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): רק על הסעיף ראשון. היו"ר דליה איציק: בטיחות בדרכים. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 40 – משרד התחבורה (בטיחות בדרכים), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב מסיר. קבוצת הליכוד. קריאה: מסיר. היו"ר דליה איציק: קבוצת רע"ם-תע"ל. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): מסיבות אנושיות, אנחנו מסירים את כל ההסתייגויות שלנו – רע"ם-תע"ל. היו"ר דליה איציק: תודה רבה, אדוני. קבוצת מרצ. קריאה: מסירים. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משרד התחבורה, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 40 – תחבורה, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 40, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 42 – מענקי בינוי ושיכון. מי בעד ההסתייגות של חבר הכנסת מוחמד ברכה, ירים את ידו? מוחמד ברכה (חד"ש): אני מסיר. היו"ר דליה איציק: הסרת. חברת הכנסת סופה לנדבר הורידה. חבר הכנסת מוחמד ברכה, הסרת? מוחמד ברכה (חד"ש): כן. מסיר הכול. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת מיסז'ניקוב הסיר. חברת הכנסת אורית נוקד הסירה. חברת הכנסת מרינה סולודקין הסירה. סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): אני מבקש להצביע על עולים חדשים. היו"ר דליה איציק: מענקי השתתפות בשכר דירה, אתה מתכוון. גדעון סער (הליכוד): אחרי כן יש עולים חדשים. היו"ר דליה איציק: הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 63 נמנעים - 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת הליכוד לסעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון (עולים חדשים), לא נתקבלה. יובל שטייניץ (הליכוד): השעון לא נעצר. משהו לא בסדר. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. חבר הכנסת מאיר פרוש – אני מבינה שהוא מסיר. קבוצת מרצ מסירה, אדוני? חיים אורון (מרצ): כן. היו"ר דליה איציק: חברת הכנסת יחימוביץ' מסירה? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): כן. היו"ר דליה איציק: תודה, גברתי. מי בעד הסעיף התקציבי של מענקי בינוי ושיכון כולו, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 42 – מענקי בינוי ושיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 42, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני עוברת לסעיף תקציבי 43 – המרכז למיפוי ישראל. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב הסיר. מי בעד הסעיף התקציבי כולו של המרכז למיפוי ישראל, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 43 – המרכז למיפוי ישראל, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 43, כהצעת הוועדה, נתקבל בקריאה שנייה. סעיפים 45-44, כהצעת הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 44 – סבסוד אשראי, וסעיף 45 – תשלום ריבית ועמלות, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיפים הללו התקבלו, כהצעת הוועדה, בקריאה שנייה. אנחנו בעמוד 104, סעיף תקציבי 46 – חוק חיילים משוחררים. סיעת הליכוד. גדעון סער (הליכוד): מבקש להצביע על מענקי שחרור לחיילים – אלקטרוני. היו"ר דליה איציק: בבקשה. הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 63 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת הליכוד לסעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, לא נתקבלה. גדעון סער (הליכוד): ששר הביטחון יתמוך בהסתייגות, וגם סגנו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): מורידים. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי כולו של חוק חיילים משוחררים, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 46 – חוק חיילים משוחררים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 46, כהצעת הוועדה, התקבל. נצביע גם על סעיף 47 – רזרבה כללית וגם על סעיף 51 – דיור ממשלתי, כהצעת הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 47 – רזרבה כללית, וסעיף 51 – דיור ממשלתי, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיפים הללו התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לעמוד 108, סעיף תקציבי 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר. חברת הכנסת יחימוביץ', הסרת? שלי יחימוביץ (העבודה-מימד): לא מסירה. היו"ר דליה איציק: מי בעד ההסתייגויות של חברת הכנסת יחימוביץ', ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה ההסתייגויות של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לסעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר, לא נתקבלו. היו"ר דליה איציק: ההסתייגויות לא התקבלו. חבר הכנסת מיסז'ניקוב הסיר. קבוצת מרצ. קריאה: - - - היו"ר דליה איציק: הסירה. מי בעד הסעיף התקציבי של מבני המשטרה ובתי-הסוהר כולו, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 52 – מבני משטרה ובתי-סוהר, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 52 התקבל כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 53 – משפטים ובתי-משפט. חבר הכנסת מוחמד ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): מסיר. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי כולו של משפטים ובתי-משפט, כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 53 – משפטים ובתי-משפט, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 53, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני אומרת לך, אדוני יושב-ראש הנהלת הקואליציה, אני אתחיל להחשיב את האצבעות. סעיף תקציבי 54 – רשויות פיקוח. ירוקים. קריאה: מורידים. היו"ר דליה איציק: קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): מורידים. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי כולו של רשויות פיקוח – סעיף 54 – וסעיף 55, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 54 – רשויות פיקוח, וסעיף 55 – אוצר, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיפים הללו התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לעמוד 112, לטובת העוקבים. סעיף תקציבי 56 – נציבות שוויון זכויות. האם חבר הכנסת ברכה מסיר? מוחמד ברכה (חד"ש): כן. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת מיסז'ניקוב מסיר. קבוצת מרצ. רן כהן (מרצ): הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 63 נמנעים – 5 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 56 – נציבות שוויון זכויות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת הוועדה – סעיפים 56, 58, כהצעת הוועדה. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 56 – נציבות שוויון זכויות, וסעיף 58 – תאגידים עירוניים למים, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שהסעיפים הללו התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף 60 – חינוך. קריאה: מה עם סעיף 59? היו"ר דליה איציק: אין 59, אדוני. סעיף תקציבי 60 – חינוך. תאמין לי אדוני, אני שרה את זה בלילה – ביום, בלילה – תסמכו עלי. אתם רק מבלבלים אותי. סיעת בל"ד. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 62 נמנעים – 9 ההסתייגות של קבוצת סיעת בל"ד לסעיף 60 – חינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: זה הזמן להכריז על הפסקה גדולה של שלוש שעות. ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת גפני – הוריד. חבר הכנסת ברכה, האם אתה מסיר? מוחמד ברכה (חד"ש): הצבעה. היו"ר דליה איציק: בבקשה, אדוני, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 22 נגד – 64 נמנעים – 6 ההסתייגות של קבוצת חבר הכנסת מוחמד ברכה לסעיף 60 – חינוך, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. חבר הכנסת מילר הוריד. קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): מסירים. היו"ר דליה איציק: מי בעד הסעיף התקציבי של חינוך, כולו, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 60 – חינוך, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 60, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. עוברים לסעיף תקציבי 67 – משרד הבריאות. חבר הכנסת משה גפני - הוריד. חבר הכנסת מיסז'ניקוב - הוריד. חיים אורון (מרצ): מורידים. היו"ר דליה איציק: כולם הורידו. מי בעד הסעיף התקציבי של משרד הבריאות, כולו, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 67 – משרד הבריאות, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 67, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני עוברת לסעיף תקציבי 68 – היחידה לעניין העובדים. חבר הכנסת פרוש - הוריד. קבוצת מרצ? חיים אורון (מרצ): הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 64 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 68 – היחידה לעניין העובדים, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. מי בעד הסעיף התקציבי של היחידה לעניין העובדים, כולו, כהצעת הוועדה, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 68 – היחידה לעניין העובדים, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי מס' 68, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני עוברת לעמוד 119, סעיף תקציבי 70 – שיכון. סיעת בל"ד, מסירים? ג'מאל זחאלקה (בל"ד): מסירים. היו"ר דליה איציק: תודה. חבר הכנסת גפני משה - מסיר. חבר הכנסת הלפרט שמואל - מסיר. ירוקים. דב חנין (חד"ש): סעיף ראשון – התחדשות עירונית – הצבעה אלקטרונית. היו"ר דליה איציק: פינוי בינוי והתחדשות – הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 60 נמנעים - 6 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 70 – שיכון (פינוי בינוי והתחדשות), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות נדחתה. היו"ר דליה איציק: חבר הכנסת ברכה, האם אתה מסיר? תודה אדוני. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב, חברת הכנסת אורית נוקד, חברת הכנסת סולודקין - האם את הורדת? תודה גברתי. סיעת הליכוד - אדוני? גדעון סער (הליכוד): גברתי, לאור ההצבעה על התשתיות הלאומיות אני מסיר את כל ההסתייגויות שלנו עד סוף הערב. היו"ר דליה איציק: מה אתה אומר? חבר הכנסת ניסן סלומינסקי הוריד. חבר הכנסת מאיר פרוש הוריד. קבוצת סיעת מרצ? עמוד 121, קבוצת מרצ. חיים אורון (מרצ): צריך להצביע על דירות נ"ר. היו"ר דליה איציק: הסתייגות 10, סעיף משנה 706901 - רכישת דירות, נכון אדוני? חיים אורון (מרצ): רכישת דירות נ"ר. היו"ר דליה איציק: כן, דירות נ"ר, הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות - 33 נגד – 60 נמנעים - 6 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 70 – שיכון (רכישת דירות נ"ר), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו עוברים לקבוצת סיעת העבודה. גברתי, מסירים? מסירים. מי בעד הסעיף התקציבי כולו, סעיף 70 – שיכון, כהצעת הוועדה ירים את ידו. מי בעד? מי נגד? ירים את ידו. מי נמנע? הצבעה סעיף 70 - שיכון, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף תקציבי 70, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לסעיף תקציבי 73 - מפעלי מים. ירוקים? סעיף משנה 731203 - איכות מים, ניטור. הצבעה. הצבעה מס 53 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 55 נמנעים - 6 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 73 – מפעלי מים (איכות מים, ניטור),לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת סיעת חד"ש? מסיר, תודה אדוני. חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב הוריד. קבוצת סיעת מרצ? מורידה. מי בעד הסעיף התקציבי של מפעלי מים, כולו? סעיפים 73, 76 ו-78. מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 73 – מפעלי מים, סעיף 76 – תעשייה, סעיף 78 – פיתוח תיירות, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים הללו התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לעמוד 127. סעיף תקציבי 79 – פיתוח התחבורה. קבוצת בל"ד מסירה, קבוצת ירוק מסירה. קריאה: תחבורה ציבורית - הצבעה. היו"ר דליה איציק: סעיף משנה תקציבי 793105 - תחבורה ציבורית, בבקשה, הצבעה. הצבעה מספר 54 בעד ההסתייגות – 29 נגד - 57 נמנעים - 6 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 79 – פיתוח התחבורה (תחבורה ציבורית), לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא התקבלה. קבוצת ברכה מסירה? תודה אדוני. סיעת הליכוד הסירה, מאיר פרוש הסיר. קבוצת סיעת מרצ? חיים אורון (מרצ): עד 81 אפשר להצביע. היו"ר דליה איציק: אנחנו נצביע על הסעיף התקציבי כולו ועל סעיף 81 כהצעת הוועדה. מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? הצבעה סעיף 79 – פיתוח התחבורה, סעיף 80, סעיף 81, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים הללו עברו עד 81. ובכן, אנחנו בעמוד 131. סעיף תקציבי 83 - הוצאות פיתוח אחרות. חבר הכנסת חרמש הוריד. ירוקים? קריאה: רכבת ישראל. היו"ר דליה איציק: סעיף משנה תקציבי 830602 - רכבת ישראל, הצבעה אלקטרונית. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 57 נמנעים – 4 ההסתייגות של קבוצת ירוק לסעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, לא נתקבלה. היו"ר דליה איציק: ההסתייגות לא נתקבלה. סטס מיסז'ניקוב הוריד, מרינה סולודקין הורידה, סיעת הליכוד הורידה, שלי יחימוביץ הורידה. מי בעד הסעיף התקציבי של הוצאות פיתוח אחרות כולו? ירים את ידו. הצבעה סעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיפים תקציביים 83 עד 91, כהצעת הוועדה, התקבלו. למען הסדר הטוב, נצביע עוד פעם מ-83 עד 91. הצבעה סעיף 83 – הוצאות פיתוח אחרות, סעיף 84 – תשלום חובות, סעיף 85, סעיף 89 – מפעלי משרד ראש הממשלה, סעיף 91, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים הללו עברו. אנחנו עוברים לעמוד 136, סעיף תקציבי 94 – בתי-חולים ממשלתיים. בל"ד מסירים. חיים אורון (מרצ): אפשר להצביע עד סעיף 96. היו"ר דליה איציק: מי בעד סעיפים 94 ו-95, כהצעת הוועדה ירים את ידו? הצבעה סעיף 94 – בתי-חולים ממשלתיים, וסעיף 95 – נמל חדרה, נתקבלו. היו"ר דליה איציק: הסעיפים הללו נתקבלו בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לעמוד 139, סעיף 98. קבוצת ירוק מורידים, קבוצת סיעת חד"ש מורידים. סטס מיסז'ניקוב מוריד, קבוצת סיעת הליכוד הורידה, מאיר פרוש הוריד, קבוצת סיעת מרצ הורידה. מי בעד הסעיף התקציבי של הוצאות מינהל מקרקעי ישראל כולו כהצעת הוועדה? ירים את ידו. הצבעה סעיף 98 – הוצאות מינהל מקרקעי ישראל, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר דליה איציק: אני קובעת שסעיף 98, כהצעת הוועדה, התקבל בקריאה שנייה. אני מציינת כי כל הסעיפים שהצבענו עליהם, עם שני לוחות התיקונים להצעת התקציב, עברו, ולכן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על החלק המילולי, שאין לו הסתייגויות. מי בעד הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2007, בקריאה שנייה? מי שבעד ירים את ידו. הצבעה מס 56 בעד סעיפים 8-1 – 63 נגד – 32 נמנעים – 5 סעיפים 8-1 נתקבלו. היו"ר דליה איציק: סעיפים 1 עד 8 - אני קובעת שההצעה התקבלה בקריאה שנייה. עכשיו, חברי חברי הכנסת, נצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד החוק - 63 נגד – 31 נמנעים – 6 חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2007, נתקבל. היו"ר דליה איציק: חברי חברי הכנסת, אני קובעת שהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2007, התקבלה בקריאה שלישית. היום אישרנו את תקציב המדינה לשנת הכספים 2007. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. ראש הממשלה אהוד אולמרט: אני רוצה להודות לכנסת ולכל חברי הכנסת שהשתתפו בהצבעה. אני חושב שזה היה מעמד מכובד למדינת ישראל ולכנסת ישראל. במיוחד, בשם חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, גברתי היושבת-ראש. ניהלת את הישיבה הזאת בהרבה סבלנות, בהרבה חוכמה ובהרבה יעילות. היו"ר דליה איציק: תודה אדוני, תודה רבה. שר האוצר - שא ברכות, ראש הממשלה וממשלת ישראל - לכו לעבוד, תודה רבה. כמובן, תם סדר-היום והישיבה נעולה. הישיבה הבאה תתקיים ב-8 בינואר 2007, בשעה 16:00. חברי חברי הכנסת, אני לא שמחה להודיע את ההודעה הזאת, אבל מחר, בסביבות 11:00, תתקיים ההלוויה של טדי קולק בהר-הרצל. הישיבה ננעלה בשעה 12:29.