קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גיל הפרישה המוקדמת לעניין מי שפרש לפני אפריל 2004), התשס"ז–2007 [הצעת חוק פ/2097/17; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר דוד רותם: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גיל הפרישה המוקדמת לעניין מי שפרש לפני אפריל 2004), של חבר הכנסת אלחנן גלזר. גם בעניין זה תשובה והצבעה במועד אחר. אלחנן גלזר (צדק לזקן): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לתקן עוול ופגיעה בלתי סבירה באנשי עמל שעבדו וחסכו כל ימיהם לפנסיה, וראו זה פלא – כאשר כבר נדמה היה להם שהגיעו אל המנוחה והנחלה, זו הלכה והתרחקה מהם. במה דברים אמורים? בשנת התקציב 2004, כחלק בלתי נפרד מהרפורמות, הגזירות והמהלומות של שר האוצר דאז נתניהו, הוחלט להעלות את גיל הפרישה לפנסיה לגברים מ-65 ל-67 ולנשים מ-60 ל-62. רבותי, כאשר משנים את הכללים, קל וחומר כאשר מחילים גזירות באופן רטרואקטיבי, יש נפגעים. יוצא שכל מי שפרש לפנסיה מוקדמת טרם השינוי ולא הגיע לגיל הפרישה החדש, אינו זכאי לפנסיה. יתירה מזו, כדי לשמור על זכויותיו, עליו להוסיף ולשלם לקרן עוד שנתיים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על-פי אומדנים של הביטוח הלאומי וגם על-פי הנתונים שבידי האוצר, מדובר בקבוצה מוגדרת ומוגבלת של אנשים. מגיע להם ליהנות מגמלתם, והעול התקציבי סביר וניתן בהחלט לעמוד בו. גם לא מדובר בהוצאה קבועה, שוטפת, מתגברת ואין-סופית. הרי ברגע שהאנשים הללו יגיעו לגיל הפנסיה הנוכחי, נגמר העניין. המדינה בסך הכול צריכה – לטעמי חייבת – לגשר כספית על הפער בין גיל הפרישה שלהם לגיל הפרישה הנוכחי. יש כאן גם עניין מוסרי – לא ייתכן שאדם יחתום על יציאה לפנסיה מוקדמת, נניח שנתיים לפני המועד, ואחרי צאתו יגידו לו: אין לך גמלה חודשית. תחיה עכשיו שנתיים מאוויר. תוכניות כלכליות הן דבר בלתי נמנע, ולפעמים גם אין מנוס מגזירות ודיאטות. אבל יש מהלכים שלא ראוי לעשות אותם, יהיו הנסיבות אשר יהיו. מה שנתניהו עשה עם הפורשים לפנסיה מוקדמת הוא עוול שזועק לתיקונו. אומנם הממשלה טרם אישרה את החוק הזה, אבל היא העבירה אותו לוועדת שרים לענייני פנסיה. לכן, אנחנו נמתין עד לתשובה של ועדת השרים לענייני פנסיה, והצבעה תהיה במועד אחר. היו"ר דוד רותם: אדוני, תודה.