קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - השתתפות רשות מקומית בחינוך מוכר שאינו רשמי), התשס"ז-2006
[הצעת חוק פ/1720/17; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת משה גפני)
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום להצעת חוק פ/1720 - הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - השתתפות רשות מקומית בחינוך מוכר שאינו רשמי), התשס"ז-2006. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני.
שרת החינוך נמצאת כאן? לא. זו לא הפעם הראשונה - ואני מעיר את זה, וחבל שראש הממשלה לא כאן אבל בטח יעבירו את הדברים - ששרה שיודעת שיש לה הצעת חוק, ודיברו אתה וקבעו אתה, לא תגיע לדיון להשיב על הצעת החוק. אנחנו בנשיאות לא נרשה זלזול כזה, ואנחנו נעביר את זה לאותה שרה שלא מגיעה להשיב על הצעות החוק שנוגעות למשרד שלה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, היא עסוקה בלחוקק חוקים נגד החרדים.
היו"ר מגלי והבה:
החלטתי להגיד את הדברים כאן, במליאה, כדי שכולם ישמעו. אנחנו לא נעבור על זה לסדר-היום.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
איזו שרה?
היו"ר מגלי והבה:
אני מדבר על שרת החינוך והתרבות יולי תמיר. זו לא הפעם הראשונה שהיא עושה תקלות בכנסת. לכן, אחרי שחבר הכנסת גפני ינמק את הצעתו, אנחנו נעבור ישר להצבעה.
דוד אזולאי (ש"ס):
אז אולי אפשר להכריז על הפסקה של חמש דקות?
רונית תירוש (קדימה):
לא.
היו"ר מגלי והבה:
תן לחבר הכנסת גפני להרוויח את לחמו בזמן. אדוני, בבקשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד"ל):
על איזה שר דיברת?
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון - השתתפות רשות מקומית בחינוך מוכר שאינו רשמי).
אדוני המזכיר, לא שומעים שום דבר. מפה לא שומעים.
היו"ר מגלי והבה:
זה בענייני פרוצדורה. אבל אני מבקש מיקרופון לדובר.
משה גפני (יהדות התורה):
אם אפשר להתחיל מחדש – פשוט המיקרופון לא עבד.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. אתה תקבל את הזמן שלך.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר: מאז קום המדינה, מדינת ישראל אפשרה – למי שרצה – לחנך את ילדיו בחינוך הממלכתי, למי שרצה – לחנך את ילדיו בחינוך הממלכתי-דתי, למי שרצה לחנך את ילדיו בחינוך החרדי המדינה אפשרה לו לשלוח את ילדיו לחינוך העצמאי, ולאחר מכן התווסף גם מעיין החינוך התורני. כך היה נהוג מאז ראשית שנות המדינה.
בתשנ"ב, 1992, חוקקה הכנסת חוק – לפני כן זה היה מוסדר בנהלים – שלפיו החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני יתוקצבו על-ידי משרד החינוך בשווה – כמו כלל ילדי ישראל. אני הייתי אז חדש בכנסת, הייתי חלק מהמחוקקים, וכשעלה לדיון נושא הרשויות המקומיות, נאמר שאין צורך בחקיקת חוק לגבי הרשויות המקומיות, כי זה בסדר, זאת אומרת אין בעיה עם הרשויות המקומיות בעניין הזה – הבעיות היו במשרד החינוך.
אני רוצה לומר, חברי הכנסת, אדוני שר האוצר, כדי להחזיק מערכת חינוך בכל מדינה, ובמדינת ישראל בפרט, יש שלושה גורמים שחוברים יחד: הראשון הוא הממשלה, באמצעות משרד החינוך; השני הוא הרשות המקומית, שמשתתפת השתתפות פעילה בתקצוב מוסדות החינוך – בהחזקתם; הגורם השלישי הוא ההורים, במסגרת תשלומי הורים, וגובה התשלומים צריך להיות מאושר בוועדת החינוך של הכנסת.
אי-אפשר להחזיק מערכת חינוך ממלכתית, רשמית – או כזאת שהמדינה מכירה בה כרשמית – ללא הרשות המקומית, וכך היה במשך כל השנים. החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני, כחינוך מרכזי בחינוך החרדי – יש עוד: יש מוסדות פטור, יש חינוך מוכר שאינו רשמי, יש מערכת של מוסדות פרטיים כמו בחינוך שאינו חרדי – אבל המערכת המרכזית היא החינוך העצמאי – מעיין החינוך התורני, שנמצא בכל יישובי הארץ שיש בהם אנשים חרדים, ולשם הם שולחים את ילדיהם. אי-אפשר לכפות על הורה חרדי לשלוח את הילד שלו שלא לחינוך כזה. כולם הבינו את זה.
עד עכשיו היה לא בסדר, אבל נורמלי. החיים התנהלו. מה שקרה הוא שהיתה עתירה של עמותה פרטית, מעיין החינוך התורני – כפר-אברהם, לבית-משפט בפתח-תקווה, על הקצאת קרקע למוסד חינוך. היו שם 40 ילדים בפנימייה. אמרה המדינה – היועץ המשפטי לממשלה, והכין לו את זה ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים – שהמדינה אינה חייבת לממן את המוסד הזה, או להקצות קרקע, ולכן גם הרשות המקומית אינה חייבת. וכך פסק בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב.
בעקבות זה קבע ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים – מגוּבה כמובן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, וכמובן לאחר מכן על-ידי היועצת המשפטית של משרד החינוך – שאסור – אסור לרשות מקומית לממן, לתקצב או לתקן חלון בחינוך העצמאי. וזה קרה לפני שנה.
אדוני שר האוצר, אני רוצה שתדע – דיברתי פה לפני שבועיים וסיפרתי על ילדה קטועת גפיים – סיפור אמיתי שטיפלתי בו. אתה היית היושב-ראש – ילדה קטועת גפיים מירושלים, שהסייעת שלה יצאה לחופשת לידה, והיה צריך שהעירייה תקצה ממלאת-מקום סייעת; הסייעת היא עובדת העירייה.
מהלשכה המשפטית התקבלה הוראה שלא לאפשר לילדה הזאת לצאת לבית-הספר של החינוך העצמאי, כי לא הקצו ממלאת-מקום – שוב עובד חדש של העירייה, וההנחיה היא שלא לתת לעירייה לעשות את זה.
המשמעות של זה היא פשוט נוראה, מכל היבט שאנחנו מסתכלים עליו – גם ההיבט המשפטי, גם ההיבט הציבורי, גם ההיבט המוסרי, גם ההיבט היהודי וגם ההיבט האנושי.
הבעיה הזאת טופלה; היועץ המשפטי לממשלה עצמו התערב ואמר שצריך לחרוג – אבל זאת חריגה. אי-אפשר לנהל מערכת חינוך בדרך הזאת.
אני רוצה לספר לכנסת – זה לא סוד: אנחנו ניהלנו משא-ומתן קואליציוני, ואנחנו, החרדים, בניגוד למה שחושבים עלינו – ואתה, אדוני שר האוצר, יודע את זה היטב – אנחנו מבקשים את המובן מאליו תמורת כניסה לקואליציה. את המובן מאליו. אף חבר כנסת חילוני לא צריך לבקש את מה שאנחנו מבקשים.
ביקשנו בהסכם הקואליציוני לחוקק את חוק החינוך החרדי, שיסדיר את כל המערכות האלה בצורה מסודרת, ועל השולחן, ובמקביל לעשות את הדבר הדחוף, שזה החוק הזה. וכזכור, ההסכם הקואליציוני אתנו לא נחתם, אבל עם סיעת ש"ס נחתם אותו הסכם, שניסחנו במשותף, והובטח לסיעת ש"ס – הובטח שזה ייעשה, משום שהחיים של הילדים שלנו הופכים לגיהינום. ילד עיוור בירושלים לא יכול לקבל מישהו שיסייע לו בגלל הוראה של ראש תחום תמיכות.
השר נהרי מבקש מהממשלה להעביר חוק על כל החינוך המוכר שאינו רשמי. בחוק הזה אנחנו מבקשים לצמצם – רק לחינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני: שאם יש ילדה קטועת גפיים חרדית, שיהיה לה פתרון. לא מוסד פרטי, לא מוסד שאינו עומד בכל הקריטריונים של משרד האוצר ושל משרד החינוך.
בחינוך העצמאי ובמעיין החינוך התורני, אדוני השר, יש לך חשב, שהוא עובד המשרד שלך. איך אפשר לנהל מערכת חינוך בלי יכולת של הרשות המקומית – אפילו אם הרשות המקומית תחליט פה-אחד, כל הרשות המקומית, כל מועצת הרשות תחליט לתקצב את החינוך החרדי – היא לא יכולה.
ואנחנו חברי הכנסת, עומדים ומרימים ידיים - - -
מיכאל איתן (הליכוד):
על מי? על מי?
היו"ר מגלי והבה:
חומר למחשבה, חבר הכנסת.
משה גפני (יהדות התורה):
תאמין לי שאם אחד מחברי הכנסת היה יודע על מי צריך להרים ידיים – הוא היה עושה דבר נכון. זאת אומרת, לא להרים ידיים פיזית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר הערה משפטית. אדוני שר האוצר, אדוני יושב-ראש סיעת הליכוד - - -
גדעון סער (הליכוד):
אני מנסה לשכנע אותם לתמוך בחוק שלך.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, אבל אני אגיד לך – שרת החינוך לא נמצאת, כפי שאמר היושב-ראש, אז יש לפחות שני שרים מכובדים, שר האוצר ושר הפנים.
ואני רוצה לומר לכם, הוראתו של ראש תחום תמיכות במשרד המשפטים מתבססת על מה שהוא עצמו אמר לבית-המשפט, ובית-המשפט אמר שאי-אפשר לתקצב את מעיין החינוך התורני בגלל ההחלטה ההיא. לאותו בית-משפט לעניינים מינהליים אני עתרתי, על בית-הספר של החינוך העצמאי בקדימה, וקיבלתי ממנו סעד. קיבלתי סעד מבית-המשפט, שהרשות המקומית חייבת לחינוך העצמאי. את זה במשרד המשפטים לא מכירים.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש - - -
שר הפנים רוני בר-און:
במה שונה החוק שלך מהצעת החוק של משולם נהרי?
משה גפני (יהדות התורה):
אמרתי. אני אחזור, כי זה חשוב וזאת שאלה נכונה.
שר הפנים רוני בר-און:
רק בנקודה אחת.
משה גפני (יהדות התורה):
אני הולך לומר. הצעת החוק של משולם נהרי מדברת על כל החינוך המוכר שאינו רשמי. אומרת שרת החינוך: אני לא רוצה לעודד מוסדות פרטיים. הצעת החוק הזאת מדברת רק על החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני שמופיעים בחוק לגבי תקציב משרד החינוך.
שר הפנים רוני בר-און:
אם החוק שלו יעבור, זה יחול גם על הדברים - - - ?
משה גפני (יהדות התורה):
כן.
שר הפנים רוני בר-און:
אז תחכה לו.
משה גפני (יהדות התורה):
אתה יודע מה? אבל אני מחכה כבר למשיח.
שר הפנים רוני בר-און:
זה תמיד טוב.
משה גפני (יהדות התורה):
ומה אני אעשה עם הילד העיוור בירושלים?
שר הפנים רוני בר-און:
תפסיק - - -
משה גפני (יהדות התורה):
אה, להפסיק. אני רוצה לספר לך, אדוני השר: הרב רביץ ואני קיבלנו שחרור מחובת הנחה על החוקים האלה לפני חודשיים. לא הבאנו את זה; לא הבאנו. חיכינו.
שר הפנים רוני בר-און:
אתה הרי פועל לפי האינטרסים שלך, זה חוק שמתקדם - - - אני מלכתחילה, כשר הפנים שאחראי על השלטון המקומי, הייתי נגד החוק, אבל עשינו כברת דרך. אני לא יודע להגיד לך איך זה יסתיים. אני במקומך, אם החוק פותר את הבעיה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
לפי אותו היגיון, אם אתם מסכימים לחוק של נהרי, מה אכפת לכם - - -
שר הפנים רוני בר-און:
- - -
ראובן ריבלין (הליכוד):
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
חבר הכנסת ריבלין, לא - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
הצעתי שתשובת - - -
משה גפני (יהדות התורה):
רבותי השרים, אם חוק נהרי יאושר בממשלה ויובא לכנסת - אנחנו מחכים לזה כמה חודשים - - -
שר האוצר אברהם הירשזון:
אבל יכול להיות שחוק נהרי לא יאושר בגלל הצעת החוק - - -
משה גפני (יהדות התורה):
השר הירשזון, לשבוע של פורים זה בסדר.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני סיים את זמנו. אני מבקש משפט סיום, על מנת שנוכל לעבור לחוק הבא.
משה גפני (יהדות התורה):
אני אומר לך, אדוני השר, החוק הזה הוא חוק הגיוני לחלוטין, והוא גם לא עושה שום דבר שהוא מהפכני - הוא לא נותן מעמד למי שאין לא מעמד. אנחנו כמובן המתנו ונמתין. מדובר בהצעה טרומית ואנחנו נמתין. אם תבוא הצעת החוק הממשלתית - - -
קריאה:
- - -
משה גפני (יהדות התורה):
שרת החינוך שלא נמצאת פה.
שר הפנים רוני בר-און:
אני אומר לך, גפני, אם הצעת החוק של משולם נהרי תגיע לממשלה ותעלה כהצעה של השר ומטעם הקואליציה, מטבע הדברים גם האבולוציה - - - לכן לא קורה לך נזק אם אתה אומר שביום האחרון של המושב - - - תקבל תשובה והצבעה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני השר, לא עולה בדעתי. אתם יודעים שהנושא הזה מאוד חשוב לי, הוא לא פוליטיקה. מבחינתי הנושא הזה איננו פוליטיקה ואני לא רוצה לעשות פה הון פוליטי. אני רוצה שהבעיה תיפתר. הבעיה היא אנושית-חינוכית ממדרגה ראשונה. אם הממשלה, כפי שהיא אמרה - - - דרך אגב, אתה לא חתום על ההסכם הקואליציוני, אבל בהסכם הקואליציוני כתוב שאת החוק הזה צריך לעשות עד סוף שנת 2006 - סליחה, עוד קודם.
גדעון סער (הליכוד):
לא, מייד, ללא דיחוי. ללא דיחוי.
משה גפני (יהדות התורה):
סליחה, חודשיים. חודשיים מהקמת הממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.