קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק העונשין (תיקון – חבלה נפשית), התשס"ז-2006 [הצעת חוק פ/1781/17; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת זהבה גלאון) היו"ר מגלי והבה: אנחנו עוברים להצעת חוק פ/1781, הצעת חוק העונשין (תיקון – חבלה נפשית), התשס"ז-2006, של חברת הכנסת זהבה גלאון. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, חברת הכנסת גלאון. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, תודה רבה. סיכמתי עם הממשלה שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. הממשלה עדיין מתחבטת בסוגיה שאני מעלה, שאני חושבת שהיא סוגיה שלא מקבלת מענה בחוק הפלילי או בחוק העונשין. ההצעה שלי באה להוסיף לחוק העונשין תיקון שעניינו חבלה נפשית. אדוני היושב-ראש, אין ספק שגם המודעות הציבורית וגם ההתייחסות בחקיקה עשו כברת דרך ניכרת בכל הקשור לאלימות נגד נשים, והדגש הוא כמובן באלימות פיזית. המודעות הציבורית גברה, ונשים מתלוננות, ולא מוותרות, אבל לצערי, אדוני היושב-ראש, הרבה נשים שנתונות להתעללות נפשית מצד בן-זוגן – זה חל כמובן גם על גברים, אבל הרוב המכריע גם בתחום זה הוא נשים – הרבה נשים שנתונות להתעללות נפשית מצד בן-זוגן, שפעמים רבות היא לא פחות חמורה ואולי אף יותר חמורה מאלימות פיזית, אינן מקבלות מענה בדין הפלילי. אני מצאתי לנכון להעלות את הנושא הזה לפני חברי הכנסת, כי אני חושבת שכשאשה עוברת התעללות נפשית היא לא מייצגת רק את הבעיה הפרטית שלה. מדובר כאן בתפיסה משתנה, בערכי חברה משתנים, ולדעתי, החקיקה צריכה להתאים את עצמה לערכי החברה המשתנים. היום מבינים שהתעללות נפשית – אלימות נפשית – גורמת לנשים נזק כמעט בלתי הפיך, עד כדי מוות נפשי, ולעתים אובדנות, דהיינו התאבדות. נשים פשוט מרימות ידיים. איך זה מתקיים? איך זה מתנהל? מעדויות שגבו ארגונים שעוסקים בנושא הזה עולה שמדובר, מבחינה מעשית, בהתנהגויות ובאמירות שחוזרות בתדירות גבוהה, חוזרת ונשנית, של גברים שפוגעים. אני מדברת על בני-זוג, על יחסים בין אנשים שחיים יחד, בין שהם נשואים ובין שלא. מדובר בהתנהגויות ואמירות חוזרות שפוגעות קשות ברגשותיהן של נשים, בדימוי העצמי שלהן, בחופש שלהן, ויש כאן סבל רצוף ומתמשך. מה שמיוחד בסבל הזה הוא שהוא כל כך קשה, אך אינו מותיר סממנים חיצוניים. זאת אומרת, אשה נתונה לטרור של גבר שהיא חיה אתו, הוא שולט בה; יש איזה טרור תמידי, הוא מגביל אותה, הוא שולט על צעדיה, על כל התנהגותה, ואין לזה שום סממן חיצוני. אני רוצה להביא בפניכם, חברי הבית, שבנובמבר האחרון, ביום המאבק באלימות נגד נשים, הרשות לקידום מעמד האשה, בראשותה של הגברת מרית דנון, עשתה סקר מאוד מאוד מקיף, סקר עומק, בסוגיה של אלימות נגד נשים, והדבר המדהים, הנתון המדהים שעלה שם הוא, שאלפי נשים, אדוני השר, דיווחו על התעללות נפשית. שמו לב שיש כאן מאסה קריטית של נשים שסובלות ביום-יום, שחוששות, שלוקח להן בכלל זמן להבין שהן סובלות טרור, ואין על זה מענה. אין על זה מענה בחקיקה. עכשיו, כמו שאמרתי, אדוני השר, החוק נותן מענה הולם, מתקדם ביותר, לאלימות פיזית, וזה חשוב. אבל לא יכול להיות שיזנחו את נפש האדם. מה עם נפש האדם? ונוצר איזה מצב אבסורדי שאדם שגורם לחבלה פיזית יידון למאסר, יישלח למאסר, אבל אדם אחר, שמשחית את נפש בת-זוגו, את נפש זוגתו שנים, שנים הוא משחית את נפשה, והוא בכלל לא יישא באחריות פלילית. לכן אני מציעה, אדוני היושב-ראש, שהכנסת תיתן מענה הולם לבת-הזוג או לבן-הזוג – כמו שאמרתי קודם: זה חל בעיקר על נשים שנפגעות מהתעללות נפשית, כשמדובר על נזק נפשי קבוע. זאת אומרת: כשאפשר להוכיח נזק נפשי קבוע. אני מציעה שהעונש בגין פגיעה נפשית כזאת יהיה זהה לעונש בשל חבלה פיזית בנסיבות מחמירות, כשיש כאן שוני בין השניים. השוני הוא – ולטעמי זה שוני מהותי – ביסוד הנפשי הנדרש. אדם שעומד לדין על חבלה פיזית, כדי להעמיד אותו לדין צריך להוכיח שהוא היה בעל מחשבה פלילית. אדם שגורם חבלה נפשית, צריך להתכוון לגרימת נזק, צריך להוכיח שהוא מתכוון לגרימת נזק. ולכן, ההצעה שלי, כפי שהונחה בפני הממשלה, ואני מאוד מקווה - אני יודעת שמתקיימות עכשיו ישיבות מאוד מעמיקות במשרד המשפטים, כי זה שינוי מחשבתי מוחלט. עד היום דנו רק באלימות פיזית. אני מציעה שהחוק הקיים היום יתוקן בשני אופנים: האחד, החוק יגדיר מה זו בכלל חבלה נפשית, מה זו אלימות נפשית, מה זו התעללות נפשית, והשני הוא שהחוק יוסיף עבירה המטילה עשר שנות מאסר על בן-זוג או בת-זוג שנוקטים התעללות נפשית וגורמים לבן-זוג או בת-הזוג חבלה נפשית. אני חושבת שההתייחסות הזאת של הכנסת ומשרד המשפטים – אני מקווה שתייצג את עמדתי, אדוני השר, כשזה יבוא לוועדת השרים לענייני חקיקה. אני חושבת שזה נכון שהכנסת תאמר: אלימות היא אלימות היא אלימות נגד נשים, אם נפשית ואם פיזית. תודה רבה, אדוני. היו"ר מגלי והבה: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. כפי שאמרנו בהתחלה, תשובה והצבעה במועד אחר.