קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (תיקון - שחרור מינהלי), התשס"ז–2006 [הצעת חוק מס' פ/1846/17; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק לוי) היו"ר אמנון כהן: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (תיקון – שחרור מינהלי), התשס"ז–2006, של חבר הכנסת יצחק לוי. בבקשה, אדוני. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, ההצעה שלי עוסקת בשחרור מינהלי. אנחנו שומעים יותר ויותר על מצוקה בבתי-הסוהר ובבתי-המעצר. יש פעמים שמחזיקים אנשים בבתי-מעצר לתקופה ארוכה כי אין מקום בבתי-הסוהר. יש פעמים, אפילו – כך אומרים, אני לא יודע אם זה נכון – שאולי לא מעמידים לדין, אולי בתי-המשפט מקילים, מכיוון שיודעים שיש מצוקה בבתי-הסוהר. אדוני השר, אנחנו יודעים שיש תוכניות בינוי, ואני מתאר לעצמי שאתה בעצמך עוסק בפרוגרמה של בינוי בבתי-הסוהר, אבל אנחנו יודעים כמה זמן זה לוקח ואנחנו יודעים מה מצב התקציבים ואנחנו יודעים כמה קשה לך להשיג אפילו תקנים במשטרה, שאתה זקוק להם מאוד וצריך אותם מאוד. אנחנו רואים את זה בעבודתנו בוועדות, אנחנו שומעים על העניין הזה ואנחנו יודעים שהמצוקה גדולה. אדוני היושב-ראש, יש מה שנקרא "שחרור מינהלי". שחרור מינהלי הוא בשיקול דעת, הוא לא מחויב. אבל שחרור מינהלי מאפשר לשחרר כמה שבועות מראש, ויש טבלה של שחרור מינהלי שאומרת שמי שנעצר עד תקופה זו וזו – אפשר לשחרר אותו שבועיים קודם; מי שנעצר כך – אפשר לשחרר אותו שלושה שבועות קודם. יש טבלה של שחרורים מינהליים. השחרור המינהלי הוא כלי בידי השר, בידי נציב שירות בתי-הסוהר, בידי ועדות השחרורים, לווסת את המקום. אם יש זמן שהמקום צפוף מאוד, אז משתמשים יותר בשחרור המינהלי. אם לא - לא משתמשים בשחרור המינהלי. אין חובה להשתמש בשחרור המינהלי. בגלל המצוקה, חשבתי לנכון, אחרי ששוחחתי עם אנשי שירות בתי-הסוהר – אני חייב לומר לשר שזה לא היה ממש לאחרונה, זה היה כאשר הגשתי את ההצעה, לפני שנה או יותר. אני מודה בכך ואני אומר מתי שוחחתי עם אנשי שירות בתי-הסוהר. זה עוד היה בימי גנות. אבל הוא תמך בעניין, והוא אמר שבאמת יש מקום לתת שיקול דעת מעט יותר רחב. לכן, ההצעה שהגשתי איננה הצעה מוגזמת, היא הצעה שאומרת: בואו נרחיב את כל רמות השחרור המינהלי בשבועיים, כדי שאפשר יהיה לשקול שחרור מינהלי קצת יותר רחב מאשר היום, ולא יהיה מצב כזה שאנחנו עוברים על בג"ץ. בג"ץ אמר שאסור שיישנו על הרצפה, בג"ץ נתן כל מיני הוראות ואמר שאנחנו חייבים שיהיה לנו מקום בבתי-הסוהר כדי לכלוא את האסירים כמו שצריך. שר האוצר רוני בר-און: כל מה שבג"ץ אומר - - - יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): כל מה שבג"ץ אומר אנחנו מחויבים לקיים פה בבית הזה, כי אנחנו הצהרנו אמונים, מה לעשות. לא שאני שמח על כך, אבל זה מה שאנחנו עושים. הנה, הבג"ץ נתן אישור לפינוי בעזה, מה לעשות, והוא נעשה. שר האוצר רוני בר-און: אתם עושים מרצון? יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לא מרצון. אני אמרתי מרצון? אבל עושים, מה אפשר לעשות? גם בעניין הזה, אני לא יודע אם זה מרצון אצלך שאסור שאסירים יישנו על הרצפה. בא בג"ץ ואמר: אסור שאסירים יישנו על הרצפה. זה מחייב מקום. שר האוצר רוני בר-און: אמר פעם שופט עליון, שמפני שיש צפיפות גדולה בבתי-הסוהר צריך לשלוח אנשים משם. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): לכן, אני אומר שיש לנו כלי שאנחנו יכולים להרחיב אותו, והוא כלי של שיקול דעת, הוא לא כלי של מחויבות. האמת היא שהתפלאתי מאוד שהממשלה התנגדה להצעה הזאת, כי היא הצעה מתונה מאוד מאוד, היא הצעה לא מגזימה, היא הצעה שמאפשרת עוד זמן מסוים של שיקול דעת לגבי שחרור מינהלי. אני בטוח שגם שירות בתי-הסוהר וגם ועדות השחרורים היו רוצים לשחרר אסירים מסוימים שבוע או שבועיים קודם כי אין מקום, והם לא יכולים. אני ממליץ לשר לאפשר להצעה הזאת לעבור בקריאה הטרומית, לשקול אותה בוועדה. ייתכן, אדוני, שההצעה הזאת איננה נכונה לגבי כל הדרגות, ייתכן שהיא איננה נכונה לגבי כל האסירים, אבל לפחות לגבי חלקם היא בוודאי נכונה, ולכן הייתי מבקש להעביר אותה לדיון בוועדת הפנים – אני חושב שהוועדה הנכונה שתטפל בכך זאת ועדת הפנים – לבחון את זה, לראות באמת מה ראוי ומה לא ראוי, ולפי זה להמשיך את החקיקה. תודה רבה, אדוני. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר לביטחון פנים יענה על הצעת החוק ויביע את עמדתו ואת עמדת משרדו. בבקשה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת יצחק לוי, בהצעת החוק מבקש המציע להרחיב את האפשרות של שחרור מינהלי מוקדם של אסירים בשירות בתי-הסוהר במטרה להקל את מצוקת הכליאה בבתי-הסוהר. חבר הכנסת לוי, רק להזכיר לחברי הכנסת שבשנה וחצי שחלפה מאז ביקרת או בדקת את הנושא הזה עם שירות בתי-הסוהר חל שינוי משמעותי מאוד בשירות בתי-הסוהר. אני מוכרח לומר שהשינוי החל עוד בתקופת הנציב הקודם, אבל הוא בוצע והושלם במהלך כהונתו של נציב שירות בתי-הסוהר הנוכחי. שירות בתי-הסוהר הגדיל את מספר המקומות בבתי-הכלא מאז עברה כל הכליאה - הביטחונית והפלילית גם יחד - ממשטרת ישראל וצה"ל לשירות בתי-הסוהר. שירות בתי-הסוהר הגדיל את מספר המקומות לעצורים ואסירים פליליים ב-1,400 מקומות. הווי אומר, שירות בתי-הסוהר והמשרד לביטחון פנים מחפשים את הפתרונות בתכנון ובהוספת מקומות ולא בחיפוש דרכים טכניות לשחרר כלואים מוקדם יותר - שבועיים - בסמכותו של נציב שירות בתי-הסוהר, ולאחר מכן שבועיים נוספים. ההצעה כאן מבקשת להוסיף עוד שבועיים על מה שקיים היום. צריך להבין שההצעה הזאת שמועלית כאן היום עוסקת באסירים שאסורים למעלה מארבע שנים, שהם עיקר אוכלוסיית האסירים - אסירים ביטחוניים. הווי אומר, אנחנו אמורים למצוא את עצמנו במצב שבו מחצית מהנהנים מיישום הצעת החוק הזאת, לו עברה, היו אסירים ביטחוניים שמרצים עונש מאסר ארוך, ואני משוכנע שזאת לא כוונת המציע, ובוודאי לא כוונת הכנסת. אני סבור, אדוני היושב-ראש, שההצעה הזאת היא מוקדמת. ייתכן שנגיע ליום שבו יסתבר שכל התכנונים הקיימים היום בבניית בתי-סוהר – והתוכניות האלה עומדות על הפרק עם תכנון ורעיונות מקוריים מאוד - הייתי שמח, כמובן, אם המציע היה מגיע אלינו, פוגש את האנשים ושומע היום את תכנון הבנייה בבתי-הסוהר לשנים הקרובות. אני משוכנע שגם הוא היה מצטרף לדעה שיש להשאיר את הכלואים – את העצורים ואת האסירים – בבתי-הכלא לפרק הזמן שבית-המשפט קבע, ולא לחפש מפלטים טכניים כאלה או אחרים, שבוודאי לא תואמים את כוונת החוק, ואני חושב שגם לא את כוונת המחוקקים – אבל גם לא את כוונת הציבור. לכן, אדוני היושב-ראש, אני סבור שיש להתנגד להצעה. היו"ר אמנון כהן: תודה, כבוד השר. בבקשה, כבוד המציע רוצה להמשיך לשכנע את חברי הכנסת. יש לו הדרך לעשות את זה, ואנחנו נאפשר לו כמובן. יצחק לוי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני תמיד מתפעל, אדוני השר, מהאמונה שיש לשרים – וגם אני הייתי פעם בתפקיד הזה – שבדרך כלל אפשר לבצע תוכניות ממשלתיות עתירות תקציב בזמן ולפי התוכנית. הניסיון אומר אחרת, תשאל את שר האוצר. שר האוצר יגיד לך – הוא יגיד לך שאי-אפשר לדעת משנה לשנה, וכאשר יש לך תוכנית לטווח ארוך פתאום באים קיצוצים מסיבה זו או מסיבה אחרת. ודאי שאני מקבל את הזמנתך, ואשמח לבוא ולשמוע. בשמחה רבה. אבל אל תבנה על זה. תבנה לך גם כלים חלופיים. אדוני היושב-ראש, השחרור המינהלי הוא לא המצאה שלי; השחרור המינהלי כבר קיים היום. לא מדובר באיזה דבר שהחוק בא לחדש כרגע, או שאני רוצה ללכת נגד השופטים או נגד כוונת השופטים ולשחרר אנשים יותר מוקדם. ודאי שלא זאת כוונתי. אני רק אומר: מכיוון שהדבר הוא אופציונלי, מכיוון שהוא לא מחויב, אדוני השר, קח את הכלי הזה ותשתמש בו כשתצטרך. למה בעוד חצי שנה, כאשר תצטרך את הפתרון הזה, תראה שיש לך מצוקה של מקומות מכיוון שלא אישרו לך בתקציב 2009 את התוכנית שרצית בבניית בתי-סוהר? האם על זה אתה סומך? מובן שצריך לעבוד, לעשות ולראות שייבנו בתי-סוהר. התוכנית שלך היא ודאי תוכנית טובה וראויה, וצריך לממש אותה, אבל סדר לעצמך גם מפלטים למצבים של מצוקה. אדוני השר, אנחנו נקלעים למצוקות כבר הרבה זמן; הרבה שנים. נקלענו למצוקות גם כשזה לא היה באחריות שירות בתי-הסוהר, כאשר המשטרה היתה אחראית. גם אז נקלענו למצוקות רבות במה שקשור להחזקת אסירים. אם יש לך התנגדות עקרונית לכלי הזה בהקשר של אסירים ביטחוניים, אדוני השר, אני מציע שנדון בזה בוועדה. אני בהחלט מוכן לשקול את האפשרות שלגבי אסירים ביטחוניים הכלי הזה לא יהיה אופציה. אני חושב שהעניין הוא נכון ומידתי ושצריך לשקול אותו. הכלי הזה כבר קיים, זה לא דבר חדש, ולכן אני פונה גם לשר וגם לכנסת ומבקש לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית, להעביר אותה לוועדת הפנים של הכנסת ולהמשיך את הדיון שם. תודה רבה. היו"ר אמנון כהן: כבוד השר? כבוד השר דבק בעמדתו ומתנגד. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 21 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (תיקון – שחרור מינהלי), התשס"ז-2006, נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: בעד – 21, נגד – 47, שני נמנעים. אני קובע שהצעת החוק הוסרה מסדר-היום. אני מבקש לשנות את ההצבעה של השר הרצוג מנמנע לתומך בהסרה מסדר-היום. אני רוצה להאיר את עיני חברי הכנסת ולהדגיש שיש שתי הצעות חוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בסוף סדר-היום. הן הונחו אתמול. מכיוון שזה סוף המושב יש הבנות בין היושבת-ראש ובין המציעים. בסוף החקיקות הטרומיות יש שתי הצעות חוק, האחת – הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008, והאחרת – הצעת חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס"ח-2008, שתיהן לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בסוף ההצעות הטרומיות נצביע על הצעות האלה.